פורום הריון ולידה (עמוד 3625)

תציעי לו אם הוא יכול לשמור על הילד כמה דקות בזמן שאת בבדיקת דם

ההפרש בין הילדים- לא עניין של אף אחד!! לא יודעת אם החשש שלך הוא כי כבר הספיקו להעיר לך,
בכל מקרה כדאי שתתרגלי להערות לא קשורות של אנשים.
ספציפית לעניין ששאלת- אם זאת העמסה של 50 נראה לי יהיה לך בסדר.
תשתי את הסוכר ובמשך השעה עד הבדיקה תנסי להעסיק את הקטן בסביבת המרפאה בלי להרוצץ מדי.

קחי בחשבון שאחרי העמסה יכולים לסבול מחולשה וסחרחורת. את מכירה את הגוף שלך ואת האופי של התינוק וגם תלוי מה מזג אוויר אם נעים או שרב.
וגם תלוי אם יש בכלל אופציה להיעזר במישהו.

בהצלחה ותרגישי טוב!

לגבי ההערות, צודקת לגמרי! (צריכה לפתוח על זה שרשור בנפרד בהזדמנות)
זאת העמסה של 50, ואני מרגישה בסדר בד"כ.
יש לי אופציה לשים אותו אצל מטפלת, אבל זה מלא כסף שחבל לי עליו..
אז אקח אותו בע"ה, תודה רבה לך!

ואז את איתו..ובבדיקה זה גם חצי דקה
את יכולה להביא איתך אוכל לתת לו בזמן הזה


רק מסייגת- אם יש חשש שלא תרגישי טוב אחרי השתיה אז אולי עדיף שלא


אני בעבר הלכתי עם תינוק לבדיקת דם והיה בסדר גמור

אומנם היה גדול יותר, אבל זה מה יש.
למזלי הוא ישן רוב הזמן.
ולשם שינוי הרגשתי ממש רע בשעה הזו.

שרדנו כדי לספר..

קחי איתך חטיף או משהו.
לבדיקות דם חופשי הם באים איתי.

הוא עוד פיצי..אוכל רק אוכל אמיתי ומרוסק ואת זה אקח באמת.
או שאם התכוונת בשבילי- אסור לאכול בין הסוכר לבדיקה..

אגב, גם לעצמך כדאי לאח"כ.
אני אכלתי במבה. והרגשתי שזה ממש עזר לי.

לאנשים אין מושג עבור מה את עושה בדיקת דם,

כל אחד טרוד בענייניו ואף אחד לא עוקב...

האחות?
לא אמורה לפתוח עיניים על שום דבר חוץ מהוריד שלך

אם היא מקצועית

ואם היא תאמר מילה - אל תתכווצי מזה,

אולי היא פשוט מנסה להיות נחמדה ומתעניינת.

הייתי הולכת בכל מקרה ולא עושה שום חשבון לאף אחד.

לאף אחד אין מושג לאיזה בדיקה הגעת.. אז למה שיפתחו עיניים..

אבל לחץ יכול גם להשפיע לא להיכנס להריון, אז הכי כדאי לנסות להירגע, להתמקד פחות בזה שכולם בהריון, להבין שאולי יקח לגוף קצת זמן להתאפס אחרי הוצאת ההתקן ו... זהו לזרום... להאמין שזה יגיע בע"ה בעיתו ובזמנו, ולהשתדל לא להיכנס ללחץ גם אם זה לא יגיע מיד.
יש לך כבר ילדה ב"ה, אז זו סיבה טובה לחשוב שיהיו עוד, ולא להיפך ח"ו.
בהצלחה ובשורות טובות!!

ושבו לדבר על זה בזמן של נחת

והרופא אמר לי לקחת תוסף ברזל.

אישה הרה ומניקה פטורה מכל הצומות, חוץ מתשעה באב ויו"כ ואז שואלים רב.
במיוחד שמחר זה צום שנדחה אז יש יותר מקום להקל

כל הנקה נחשבת הנקה

גם אם הן לא מניקות בכלל

בפרט שהשנה זה צום נדחה, שהוא קל מהרגיל.

יש לא מעט רבנים שאומרים לצום אם האישה כבר לא מניקה גם אם עוד לא עברו שנתיים.

לפותחת -
ידוע לי, לפי מה שבררנו בעבר, שהצום לא נגזר על נשים בהריון ומניקות.
אם את בתוך 24 חודש מהלידה + מניקה (גם אם זה חלקית. את מניקה!) - אין פסיקה שעליך לצום.

עניתי לאני והגיטרה על זה שכתבה "גם אם לא מניקות בכלל"

אבל גם לאשכנזיות ולפי כל הדעות שאני מכירה, כל עוד האשה מניקה, היא פטורה מהצומות הקלים.

לפי הרב עובדיה נכון,
אבל לפי הרב אליהו צריך לצום בשנתיים שאחרי הלידה, אם לא מניקים ולא בהריון. (בהנקה והריון לא, כמו שכתבת)

הצומות הקלים לא נגזרו על חולים , נשים בהריון ומניקות. לפי מה שידוע לי זה ככה לפי כל הדעות . לפי הרב עובדיה יוסף עד שנתיים מהלידה, גם אם לא מניקים.

זה עלול לייבש את החלב, אבל לא בהכרח.

רוב הפוסקים שאני מכירה מתירים לרוב הנשים, בלי קשר להנקה או לא, לא לצום בשנתיים שאחרי הלידה צומות קלים

אין לי איך להשיג את הדייסות האלו. אני גרה בחו''ל.
כתבתי מה כן יש לי...
עם הדברים האלו איך מסמיכים?

עם סולת אפשר לבשל ולתת בכפית.
האמת שאני הייתי קצת מפחדת לתת בבקבוק מחשש שלא יימס מספיק ויגרום לחנק,
אבל אם את בטוחה שזה נמס מספיק (אם למשל נותנים לזה להתרכך במים לפני שאת מוסיפה את המטרנה) אז אפשר סולת ואפשר קמח תפו"א- רק תוודאי טוב שאין גושים.

עם קמח חיטה רגיל לא הייתי מנסה.

יש לך פטמה לבקבוק שמיועדת לדייסה? אחרת זה יכול לא יעבור בפטמה ויעצבן אותו כשהוא שותה

אפשר לבשל דייסת סולת (עם מים, לא חלב) ולתת בכפית.
קוואקר - שיבולת שועל יש?

ואולי קצת ירקות טחונים? אמא שלי, בדור הקודם, הייתה נותנת מגיל 3 חודשים...

תתחילי מוצקים. קצת פירה לפני השינה. ואחכ להוסיף עוד לאט לאט. הוא אמנם עוד לא בן חצי שנה, אבל אם רעב, הייתי נותנת ירקות

או שבולת שועל רגילה ולהמיס אותה טוב טוב עם המטרנה.
בשאר האפשרויות שכתבת אין שום דבר בריא...

יש לה השפעה מרגיעה על מערכת העצבים ועל מערכת העיכול, למי שהיא מתאימה.

בלי להסתבך עם להוריד אותו לפני טבילה

יש חומרים שחודרים דרך העור

אחרות כן עשו לי..
אבל אני גם ככה לא נשארת איתו הרבה זמן זה רק לאירועים מיוחדים.
החלטות טובות!!

אני מראש מבקשת ללכת ישר ל100
פשוט אמין יותר
וומבחינתי אין סיבה שאסבול פעמים. אם חלילה התוצאה גבולית...
ס
זו בדיקה חשובה, אני לא חושבת שהרופא לא בסדר, להפך.. >בהצלחה!

עובר גדול, ריבוי מי שפיר, סכרת הריון בהריון הקודם ועוד... אם אין חשד לסכרת אין סיבה לעשות את הבדיקה של ה-100, במיוחד לא בגילאים הצעירים, שאז הסיכוי לסכרת הוא די אפסי.

מעניין.. כי אני מכירה כמה שיש להם סכרת הריון והן בהחלט נחשבות צעירות...

הפותחת בת 22...
לא אמרתי שלא קיים בכלל. הסיכוי הולך ועולה עם הגיל. גם לי ולחברותי, רק בהריונות האחרונים היה מעל גיל 30-35

הריון 3 עוד לא עשיתי העמסת סוכר, אבל ב 2 ההריונות שהיו עשיתי את ה 50 ויצא גבוה מאד, ה- 100 היה תקין גבולי בהריון הראשון ותקין לחלוטין בשני.

לפי מה שזכור לי את ה- 50 אפשר רק עד שבןע מסויים בגלל שזו בדיקת סקר, אז משלב מסויים היא לא מצביעה על כלום.

ועדיין היית צריכה לעשות את ה-100?

אם ה- 50 יוצא גבוה מידי חייבים לעשות גם את ה- 100.

בהריון הנוכחי עוד לא הגעתי לשבוע שצריך לעשות.
כנראה שהפעם מראש אני יעשה רק את ה- 100, חבל חי כבר לעשות פעמיים.

ואין לנו סכרת במשפחה.
מכירה עוד מישהי עם סכרת בגיל 22

קראתי עכשיו באמת שבשנים האחרונות יש עליה משמעותית במספר הנשים עם סכרת הריון, אבל עדין בגיל צעיר זה לא ככ שכיח לעומת גיל מבוגר יותר...

אחת מהן היא בסביבות גיל 45 ככה שלא נראלי שהיא נחשבת פחות הדור הקודם ממך

אמרתי שזה נדיר, אני אישית לא מכירה בכלל נשים בגילאי ה-20 המוקדמות עם סכרת הריון( לא נעורים), וודאי שקיים, אתם לא צריכות להביא דוגמאות.... והמספרים עולים במשך השנים בגלל התזונה הלקויה של הדור שלנו...
הגבתי לפותחת שנשמע לי מוזר ששלחו אותה לבדיקה של ה-100 ישר בלי לעבור את בדיקת הסקר של ה-50, כי זה די נדיר שבגילאיים האלו יהיה סכרת הריון...
בגילאיים המאוחריים אפשר לראות היום הרבה נשים עם סכרת הריון, מה לעשות הגיל עושה את שלו....

הפותחת כתבה דלא הספיקה לעשות את הבדיקה של החמישים-והרופא שלח אותה עכשיו לבדיקה של המאה.
—הבנתי גם שהבדיקה של החמישים פחות אמינה בשבועות מתקדמים יותר...(אבל אין לי מקור מוסמך לזה)

מאוחר יותר, יצאו ערכים גבוהים יותר ויש סיכוי יותר גדול שהתשובה תצא לא תקינה. ייתכן שהרופא רצה לחסוך לה....
היא יכולה פשוט לשאול אותו מה הסיבה שהוא נתן לה את הבדיקה של ה-100..

גיל, הסטוריה משפחתית, הסטוריה של עוברים גדולים,ריבוי מי שפיר בעבר

ותמיד יש את אלו שבלי שום גורם יהיה להן

ואלו שיש להן את כל הגורמים ואין להן

ככה זה, שיהיה מענין 

מישהי פעם אמרה לי שאצל הרבה נשים משקלי הלידה של התינוקות עולים שהילד השישי/שביעי שוקל יותר מהראשון.

כי כולן נמצאות על סף סכרת

כי התחלתי עם 4 והשניה 4 וחצי אוי מיי גאד

אצלי 3 הראשונים היו סביב 3 קילו.
הרביעית 3700...

והתאומים סביב 3 קילו.

אז בינתיים אין לי אינדיקציה.

יש כאן נשים עם יותר ילדים אולי נשמע מהן

אני אישית ממש חושבת שזה קשור לתזונה.

או סכרת סמויה כלשהי

בכל אופן כשאגיע לסוף ההריון הזה אוכל להוכיח את זה

מכיון שהתחלתי עם 3600, אחכ קרוב ל5, ואחכ 4500

זה פעם ראשונה שאני שומרת תזונה כמו פנאטית בגלל הסכרת הריון ומאד מענין אותי לראות איך זה ישפיע על משקל הלידה.

מבטיחה לעדכן!

הסוכר מאוד נמוך כמעט היפו

אבל אוכלת מלא פחמימות זה האוכל היחיד

חוץ מזה שעוברת תאריכים בכיף אז זה גם מוסיף

כי עכשיו אכן התפרצה הסכרת.

אצל התאומים שלי זה ממש לא היה קשור לתזונה כי כמעט לא אכלתי לא הייתי מסוגלת, הכל הגעיל אותי, היו לי צרבות מטורפות והם לחצו לי על הקיבה...

אז הם פשוט אכלו אותי עליתי רק 5 קילו במשקל.

והם נולדו יחסית גדולים לתאומים ולשבוע 37

אצלי בכל אופן זה לא נכון.
הראשון נולד 3 קילו, הרביעי 2600. ובאמצע פחות או יותר 2 האחרים.

לא יודעת מה הסיבה אבל כן מכירה גם רופאים שנותנים הנחיה כסו. אחרי שבוע 28 נותנים ישר את המאה.

כנראה שה 50 בכזה שלב סוטה הרבה מהטווח

דבר ראשון, ב"ה יצא תקין.

אני דיברתי היום עם האחות במרפאה ושאלתי אותה אם היה צריך של ה-100, היא אמרה לי שיש שיטה כזאת שבהריון מתקדם יותר עושים של 100. אז זה כנראה לפי החלטה של רופא.

בכל אופן זה עצבן אותי בגלל שאחות אחרת אמרה לי שלא צריך בכלל והיו עוד כמה דברים לא נעימים עם הרופא הזה באותו יום...

אבל אני שמחה לשמוע שזה כן יכול להיות לטובה.

 

להתלונן ודאי שאין לך סיבה.

גם בשבוע 18 לא הצליחו לראות

אצל הרופא הוא אמר לי פעם שיש לי בת בשבוע 17, ובסקירה אמרו לי בן

איזה שוק זה היה

בטח רק בן ניתן לראות?

וואי אני סקרנית ממש

מעניין
לא חשבתי על זה
אבל בטח כשזה בן יותר קל לזהות

בשבוע 13, בן.

 

הייתי בשבוע בין 13 ל-14 והרופאה אמרה 80% שזה בן

בסקירה המאוחרת אישרו בוודאות

זיהיתי לבד שזה בן, עוד לפני שהרופא אמר אבל אי אפשר לדעת מראש אם יצליחו לראות או לא.

וזה היה בן,
אבל אסייג שזה היה רופא מומחה מאוד

והבאסה שהתור הבא זה רק בשבוע 20 😭😭

הסקרנות מייסרת

אבל אני תמידדד סקרנית

אני סקרנית 9 חודשים עד הלידה

זה בעיקר אם מנתקים תינוק ומעבירים אותו צד לפני שהוא מתנתק מעצמו.

אם נותנים לו לינוק מכל צד כמה שרוצה - אחוז השומן בחלב עולה בהדרגה מדקה לדקה.

אחוז השומן בחלב לא מושפע מתזונת האם. הרבה אומרים שכן, ובטח תקבלי עצות להוסיף אגוזים וכיו"ב (וזה מעולה בפני עצמו, אגב, בלי קשר לחלב...) - אבל הנושא הזה קל מאוד למחקר, והוא נחקר היטב. את יכולה למצוא חומר מקצועי הזה באתר מיימילק. התזונה שלך היא לא מה שמשפיע על אחוז השומן.

אם התינוק יונק מכל צד כמה שרוצה, אז כנראה שאחוז השומן הוא לא האשם. ההנחה שלך לגבי הגנטיקה נשמעת הגיונית.

הוא יורד אחוזונים? וכשנולד באיזה משקל היה?

אם בא לך לתת נתונים ממש (גילאים, שקילות, עד כמה יש חיתולים מלאים) אולי יהיה לחלקנו משהו ממוקד יותר להגיד.

 

רגע, בעצם עוד נקודה - הבקבוק השאוב ניתן לו בשעות הערב? ונשאב בשעות הבוקר? אם כן אז אולי אולי זה חלק מהעניין, כי החלב של הערב בעיקרון שמן יותר.

הוא יונק בכל צד עד שמתנתק, ולפעמים אני אפילו מנסה לתת לו עוד קצת משם ורק אז מחליפה צד.
אפרט:
נולד באחוזון 21, משקל 2.960. ירד אחרי הלידה משמעותית, ל2.600 (בגלל פרוצדורה רפואית, מהיום השני שאחרי הלידה לא הנקתי אותו למשך יום וחצי והוא ניזון באינפוזיה לוריד). לא יודעת איזה אחוזון הוא היה אז.
בשקילות שאחר כך היה בין אחוזון 1 ל3, טיפה ירד וטיפה עלה, אני לא מייחסת לטווח הזה משמעות כי זה די מינורי ומן הסתם תלוי אם אכל לפני, במשקל וכו'..
באחוזונים של הגובה והיקף הראש הוא דווקא עולה (בטיפ"ח האחרונה היה נראה לי 24 בגובה ו16 בראש, או הפוך..)
מתפתח טוב, צוחק המון, רגוע.
אני קטנה (שוקלת 46, אחרי לידה..) ואמא שלי אומרת שגם אותה תמיד הפחידו שאנחנו קטנים, והתפתחנו ב"ה

לשאלתך, את הבקבוקים השאובים הוא דווקא מקבל במהלך היום. אני שואבת בערך כשהוא אוכל, ומשלימה אם חסר ע"י שאיבה בערב, וזה מה שהוא מקבל למחרת.

ולצערי אין לי משהו חכם לומר.

אני לא יודעת אם תקין שירד אל מתחת לאחוזון 3.

אני חושבת שבמצב הנורמלי הטווח התקין הוא אחוזונים 3-97, אבל אולי הגנטיקה שלך כן מצדיקה ירידה כזאת? באמת, לא יודעת.

גם מסתובבת שמועה בעולם (שמעתי בין השאר מאחות ט"ח אצלנו) שלפעמים יש קפיצה באחוזוני גובה על חשבון אחוזוני משקל, ותוך כמה שבועות מתאזנים גם במשקל, וזה בסדר שכך. לא יודעת במאה אחוז אם זה המצב אצלכם.

 

אני לא בטוחה מה הייתי עושה במקומך. אולי אם הייתי רואה שהחיתולים רטובים היטב (ועד גיל חודש - גם קקי חרדלי יפה לפי הספר לפחות פעמיים-שלוש ביום) + הייתי רואה שהוא מתפתח יפה, לומד להחזיק את הראש, ונראה מבסוט מהחיים באופן כללי (לא סתם ישן כל היום) + תחושת הלב שלי שהכול בסדר ---> הייתי משאירה את המצב כמו שהוא, רק ממשיכה לעקוב.

באמת לא בטוחה.

 

רופא רגוע זה טוב מאוד בעיקרון, אבל בשאלות כאלה הכי טוב לדבר גם עם רופא מומחה להנקה. הבעיה היא שאין הרבה כאלה בארץ. אולי לנסות לשלוח שאלה לד"ר מירי לייבוביץ'?

זהו, באמת מתחת ל3 זה נמוך.
בפעם האחרונה שהייתי איתו בטיפ"ח הייתה דווקא אחות לא מלחיצה, היא אמרה שבאמת נראה שהוא מתפתח מצויין..
הוא ממש לא ישן כל היום, בד"כ 40 דקות כל 3 שעות או כל יותר.
מחזיק מצויין את הראש, אפילו בטיפ"ח התלהבו (והן בד"כ לא כאלה אצלינו).
מחייך המון ועושה פיפי בכמות מסחרית, קקי תקין לפי השלבים..

נראה לי שאשאר ככה כרגע.

מי זו ד"ר מירי לייבוביץ, ואיך יוצרים איתה קשר?

אבל קטונתי... אני לא באמת מבינה.

מקווה שיתנו לך עיצות טובות פה!

 

הרופא הציע? לא בטיפת לב? מה שם אומרים?

לא התייחסתי אליהן, הן מלחיצות בכל תחום.
לכן הלכתי לרופא, יותר סומכת עליו.
בעקרון גם אני חושבת שלא צריך, אבל בעלי קצת דואג וזה משפיע גם עליי, אז רציתי לשמוע את דעת המנוסות כאן

האם הוא יורד באחוזון?

אם הוא נשאר באותו אחוזון משמע שהוא גדל ועולה במשקל לכל ילד אחוזון שמתאים לו במיוחד שציינת שגם את קטנה

אם הוא רגוע וגם ככה מקבל תוסםת בקבוק שאוב לא הייתי נלחצת

משהי כתבה לא לעבור מיד לצד השני... זה נכון אבל במקרה כזה הוא גם לא היה שבע ורגוע

וחלב אם הוא הכי מושלם (אלא אם כן ממש סובלת מחוסר תזונתי) גם אם התזונה שלך לא משהו

נשאר בטווח של אחוזון 1-3.
רגוע. כשהוא רעב אני מציעה לו הנקה, ואחר כך לרוב הוא ממש בסדר.

באופן אישי, לא הייתי נותנת תמ"ל.

הוא לא צריך לעלות באחוזונים, העיקר שהוא עולה לפי העקומה שלו

צריך לעקוב האם הוא לעצמו שומר על האחוזון של עצמו. גם אם זה אחוזון 3.
אם כן אישית נדמה לי שלא הייתי מוסיפה תמל..
כמובן בהנחה שהוא חיוני, שמח, רגוע ומתפתח כפי המצופה ממנו.
הייתי מתייעצת עם עוד אנשי מקצוע שאת סומכת עליהם כדי לקבל חוות דעת יותר מקיפה.

מסכימה. אם הוא שומר על האחוזןן שלו לא רואה סיבה לגדול יש ילדים קטנים יש ילדים גדולים. לא כולם צריכים להיות סביב אחוזון 50 אחוזון 1-3 גם טוב אם שומר על האחוזןן ולא יורד.. משמע שעולה במשקל ביחס לגודל שלו

בעניין הזה מספיק שהוא שומר על טווח של 1-3, נכון? לא חייב להישאר בול אותו דבר..

קוואקר. אגוזים. חלבונים.

ממש לא אוהבת קוואקר ואגוזים..

בכל אופן. אגוזים- איזה סוג? וחלבונים?

אני מכינה את הקוואקר בעוגיות.
אגוזים זה אגוזי מלך. אגוזי פקאן.

חלבונים זה עוף, בשר. קיטניות.

אנסה. לא יזיק

לק"י

שלישי, ששם התזונה לא טובה בהכרח.
אבל כנראה שלא תפסידי מלאכול קוואקר ואגוזים

אולי הרכב החלב באחוזים כמה מים כמה שומן וכו' זהים, אבל האיכות של החלב (ויטמינים וכדומה) משתנה לפי התזונה של האם. ולפי זה קראתי שאיכות החלב כן שונה במדינות כאלה, ואצל נשים שאוכלות בעיקר ג'אנק פוד

הוא מתנתק ואני עוד לא מחליפה צד אלא נותנת לו שוב (עד שהוא קצת מתעצבן עליי )

אצלנו עם הבכורה ברור שזה היה גנטיקה.

קטנטונת מאז ומתמיד, וגם אני כזו. מזל שבעלי דווקא לא, ולכן שאר הילדים ממוצעים.

וגם אני לא אוכלת כ"כ טוב, אבל הילדים שלי עולים במשקל יפה על הנקה בלעדית, והם שמחים ומרוצים בד"כ.

כמו כן, את צודקת: לגנטיקה יש חשיבות גדולה מאד בעניין.

 

אם תינוק מרוצה, בריא, ישן טוב, אוכל טוב - למה לך לדאוג? 

 

ולגבי חלב: כן, יש השפעה של תזונת האם לאיכות וכמות החלב.

אין לי כ''כ מה להגיד...
אבל אולי תנסי לחשוב שזה מאת ה'.
תגידי לקב''ה- ריבונו של עולם, אני לא רציתי את ההריון הזה אבל נתת לי בכל זאת, אז זה הריון 'שלך'.. תדאג לעובר, לי, לילדים, לבעלי.. תעזור לי ותן לי כח לילדים הנוכחים והבא בתור...... אני מרפה את כולי ועכשיו זה רק בידייך
נראה לי ברגע שתרפי במחשבה, תטילי את עצמך רק על ה' יקל מעלייך קצת..

אני ממש מבינה את הקושי, זה חתיכת תיק ענק!


וגם, ברגעים של קושי ממש, מה שאני עושה זה אני חושבת על עוד 30 שנה.. אני אזכר שהילדים שלי היו קטנטנים ואתגעגע לזה.. מן הסתם הבית יהיה שקט .. אז לנסות להנות מהרגעים היפים.

לא שופטת אותך בכלל.. נותנת חיבוק חזק. תבקשי מבעלך שיתמוך בך פיזית ורגשית.. בהצלחה גדולה!!

ו.. עוד תחזרי לספר לנו כמה ברכה הביא התינוק הזה וכמה זה היה מתנה לתינוק הגדול יותר..

אני שלושה חודשים אחרי לידה נכנסתי להריון. וזה רק בגלל דימומים שלא נגמרו וכו' אחרת זה היה עוד הרבה לפני(מקווה ראשון) . הייתי בהלם,סירבתי להאמין למקלון הבדיקה במשך חודש! ואחרי שראינו את הדופק באולטראסאונד זה התחיל להכנס לתודעה. להגיד לך שמיד התחברתי? לא נראלי. לקח זמן. כל ההריון היה מלווה בחששות של;: איך אסתדר? מה יהיה על הפיצית שבבית? אולי היא לא תקבל כל מה שצריכה כי מיד אחריה יש עדו אחד? ואיך ארד במדרגות עם שניהם? וכשאיהה לבד בבית איך אסתדר? וכו' וכו'. אינסוף פחדים.. לא העזתי לחשוב על אחרי הלידה. בפועל חייבת להגיד! כאילו אלוקים היה עם הילד הזה הנסיך ולקח חלק מהתפקיס שלי. מיד אחרי הלידה הלילות היו קלים. גם אם קם לאכול זה היה לאכול ולישון .. בשונה מהגדולה. ובכלל ילד מבסוט כמעט ללא בכי מהאלה הקלים כל כך שונה מאחותו שהיתה יותר -שה בשנה הראשונה. ועכשיו. שניהם כאלה מתוקים(לא אשקר ואגיד שההתחלה היתה קלה היה לא קל. קשה מאוד אבל לוקחים עזרה . ילדתי אותו כשהיא היתה בת קצת פחות משנה.. לא הלכה לא כלום.)
יש לך עכשיו תשע חודשים לעכל בנחת עד כמה שאפשר ולנסות לסמוך הרבה הרבה על הקב"ה
בהצלחה!!

פותחת יקרה ליבי איתך. מתפללת בשבילך שתצליחי לראות את הברכה שבכך.
לפעמים מה שנותן כח. הוא להיות חדורת שליחות.
יש אנשים שנוסעים עד הודו ותיאלנד כדי לעשות שליחות.
ואנחנו זכינו שהשליחות שלנו נעשית מהבית.
יש אנשים שמחפשים כל חייהם מהי השליחות שלהם בעולם ולא מצליחים להבין.
ואנחנו זכינו...
אני מבינה אותך ככ. הצורך להחלים ולהקדיש שנייה לתינוק שנולד רק עתה.
ככ מובן יקרה! אני מתחברת ממש לתגובה של @חדשה ישנה

תיחום הקושי. כלומר הקושי האמיתי הוא בעיקר בשנה שנתיים הקרובות .אבל אחכ יש לך חיים שלמים להנות מהם.
יה"ר שתראי מהם ברכה!

היה לא חודשיים אחרי לידה,
אלא ארבעה חודשים.
ההריון הקודם היה קשה מאוד, וחשבתי שלא אוכל לעמוד בעוד הריון בהפרש כזה.
אבל הקב"ה חשב אחרת! ההריון היה דווקא יחסית קל. גם התינוקת היתה נוחה ולא הקשתה על ההריון.
(היו לי גם חמישה גדולים יותר, הגדול ביניהם היה בן 8 )

לגדל שני ילדים בהפרשים כ"כ צמודים זה דווקא קל יותר, כי הרבה דברים עושים ביחד וזה מתאים לשניהם.
התינוק שנולד הוא ברכה גדולה.
אני מרגישה שזו מתנה מיוחדת מהקב"ה, משהו שלא ציפיתי והגיע בהפתעה (אמנם לא מנעתי אבל עד אז נכנסתי להריון תמיד רק 10 חודשים אחרי הלידה ).

במבט לאחור כבר יותר משמונה שנים אחרי- לא זוכרת את זה כטראומה.
ולא הייתי מוותרת על זה!

מקווה מאוד שיהיה לך קל יותר ממה שנראה לך עכשיו, ובטוחה שבסוף לא תצטערי על זה

ואני חייבת להודות שזה היה החלק הכי קל בהורות שלי.... למרות שגם למדתי במקביל למקצוע קשה וכו.....

 

לא התכוננתי להריון נוסף וגם לי זה היה שוק רציני

 

אבל אחרי השוק התאוששתי ואמרתי לעצמי שסה"כ הריון ותינוק בריא זה מתנה ולא כול אחד זוכה לה... אני יודעת שזה בנאלי להגיד את זה עכשיו אבל כן, אבל זה לא דבר שאני המצאתי תינוק זה ברכה לבית!

 

ומניסיון כל ההריונות שהגיעו בהפתעה- היו הכי קלים והתינוקות מדהימים....

זה היה לפני 10 שנים כמעט

 

ואני בטוחה שהיו שלבים פחות קלים (האמת אחרי שנים והתמדדויות אחרות בחיים יותר קשות לצערי שיניתי את המונח "קשה" ל "פחות קל" לפחות בנושא הזה )אבל כיום אני לא זוכרת את זה כמעט

 

חוץ מזה שיהיה להם בעז"ה בת מצוה ובר מצווה ביחד

 

בנוסף, משתפת בטיפ קטן שעוזר לי- כשיש לי קושי מסוים אני מספרת לעצמי כמה גדול ד' כמה הוא יוכל לעזור לי ומציירת לעצמי תמונה טובה יותר.....עם הזמן התמונה הופכת למציאות- מניסיון!

 

בהצלחה!

שלפעמים יש כל מצבים שאנחנו מציירים לעצמנו את העתיד "קשה" יותר וחושבים שאנחנו יכולים לדעת מה יהיה...

 

כמו :אם אני בהריון עכשיו אני לא אוכל עכשיו לעבור עבודה שכ"כ רציתי ועוד ועוד ועוד

 

הקב"ה יודע בידיוק מה הכי טוב לנו... נכון הוא לא מגלה ולא תמיד אנחנו מבינים אבל לפעמים המציאות בשטח עולה על כל דימיון ודברים מסתדרים בצורה הכי טובה שיש...

 

הכי חשוב לחשוב חיובי

 

וכמובן לא לזנוח ואם יש דברים שניתן לטפל בהם אז כמובן לעשות השתדלות ולטפל.. כמו זוגיות. עזרה עם הילדים וכו.....

 

"הבוטח בד חסד יסובבנו"

מבינה אותך!! את הקושי והתמודדות!
אבל תשמחי!! הלוואי עלי!! נכון כרגע זה קשה.. וצריך הרבה כח וסבלנות..אבל תראי זה מתנה מה'!! הוא שולח לך עוד מתנה כי את האמא הכי טובה לנשמה הזאת שבדרך.. תראי את העתיד ..את הילדים משחקים בכייף יחד, הם יהיו חברים..את השמחה והאור שנותן לבית!! תשמחי!! זה דבר גדול! לא כולן זוכות! ה' נתן לך אז את יכולה גם להתמודד!! את חזקה!!
הצעה: אולי תחליטי שאחרי כל סוף שבוע את מפנקת את עצמך.. קונה לך משהו שאת אוהבת/ יוצאת לבלות וכו...

תגובות,

ואם יש ניסיון עם ילדים צפופים (לאו דווקא השניים הראשונים) בכלל יעודד.

רק טוב בעזרת ה'.

יש לי 4 צפופים, הרביעי נולד כשהגדול היה בן 4 וחצי. השלישית כשהבכור היה בן שנתיים וחצי.

אישית לא הרגשתי קושי מטורף יותר מכל הורים שתמיד עמוסים, וגם עבדתי תוך כדי כמעט משרה מלאה עד שהשלישית היתה בת כמעט שנה (אח"כ פשוט מסיבה מסוימת לא מצאתי משרה נורמלית, אז עבדתי פחות).

ובשנים הראשונות לא גרנו ליד משפחה, מרחק של יותר משעה נסיעה. כך שהסתדרנו בעצמנו ביום יום, וגם נדיר שנעזרנו בביביסיטר.

לגבי ההסתדרות יש רגעי עומס כמו כל משפחה נראה לי, אבל יש גם הרבה יתרונות: הילדים גדלים ביחד וזה ממש כיף, הם גם מעסיקים אחד את השני, הסדר יום שלהם מאוד דומה, במעון יש יותר הנחה (על שלושה ילדים במעון תמ"ת שילמתי ביחד 1400 לחודש!), הבית מותאם באותו זמן לגילאים די דומים מבחינת משחקים, ציוד, סכנות וכו'. כשהקטן קצת גדל אפשר הרבה דברים לעשות ביחד: להאכיל, לקלח, לשים לישון (לפי דעתי יותר קל להשכיב כמה מאשר אחד לבד, כי לא משעמם להם, מקס' מדברים במיטה ובסוף נרדמים). בעיניי הסירבול הכי גדול היה לצאת מהבית (גרנו במקום שטכנית לא היה אפשר להשתמש בעגלת תאומים וגם טרמפיסט לא הסתדר, אז אחרי כל לידה צריך לחשב מסלול מחדש מבחינת יציאות מהבית).

בין השניה לשלישי ת שנה וחצי
תענוג גדול גדול
היום הם מהממים.
בע"ה שתזכי לידים מלאות

ליבי איתך..
הרגשות שלך הכי מובנים. תני לעצמך להרגיש הכל, לעכל..

חיבוק יקרה❤

איזו הרגשה קשה!!
ממש מבינה אותך, אין מה לשפוט, זכותך להרגיש את הקושי והייאוש!
ממליצה לך לקחת פסק זמן לעצמך, אם יש אפשרות להיעזר בנוגע לטיפול בתינוק,
לא לחשוב על העתיד ומה שהוא צופן,
להתרכז בכאן ועכשיו.
לעבור לאט לאט, להתחזק פיזית ונפשית.
להתנתק ממחשבות מחלישות.
לחשוב על הדברים הקטנים בחיים שעושים לך טוב
אם זה הקפה של הבוקר, החיבוק בסוף יום,
ציור של ילד, חיוך של ילד...

פשוט לחוות בעוצמה את הרגעים הקטנים האלו,
לשנות את הפרופורציות, במקום שהחושך יאפיל על האור,
להעצים את האור שיאיר את החושך.

אם אי אפשר לשנות את המציאות- אפשר לשנות את המבט על המציאות.

וכדי שלא ישמע סיסמתי מדי, אתן לך דוגמה ממצב אחר- נניח קושי כלכלי- מישהו שלא יכול להירדם בלילה מהמחשבות על איך הוא סוגר את החודש ואיך הוא יוצא מברוך כלכלי.
חוסר השינה שלו, זה לא מה שיפתור לו את הבעיה, נכון?
אוקי אז מסכימים שהמטרה כרגע היא לעשות מה שאפשרי כדי לישון טוב.
איך? אולי תרפיה כלשהי, אולי מחשבות על דברים שאותי משמחים...
לכאורה זה לטמון את הראש בחול.
ואני אומרת- מה רע בזה??

גילית שאת בהריון- אין לזה שום משמעות בחודש הקרוב מלבד נטילת ויטמנים וכו' שאת זה מן הסתם את כבר עושה...
אז למה לטחון מחשבות על זה?? עם המחשבה קשה לך, וזה הגיוני ומובן ביותר- זכותך. אל תתמקדי בזה.
תתמקדי באיך את מקילה על עצמך כרגע.

תנסי לצאת בשעות הבוקר/ ערב לנשום אוויר בחוץ, לוודא שיש לך אספקת נשנושים מתאימים אם כבר התחלת לסבול מבחילות, אם את מניקה ורוצה לשלב בקבוקים- תאפשרי לעצמך.

מקווה שאחרי השוק מהגילוי תצליחי להתאושש.
אל תהססי לפנות לעזרה ממי שאפשר כולל ארגון ניצה או מי שצריך.

לבנתיים אנחנו פה 😘

איך???

אני עוד לא הגעתי לשלב של "אחרי" שאני שמחה. אני מתמודדת כרגע עם ההריון וזה קשה

אז דבר ראשון תני לעצמך זמן להלם לשקוע, ואם את רוצה לבכות תבכי. את לא אמא רעה או בן אדם רע אם את בוכה על מצב שקשה לך איתו כרגע. גם אם להרבה אנשים אחרים זה מתנה, לך זה עכשיו קשה. בע"ה תרגישי מתישהו שזה מתנה, אבל אם זה קשה לך עכשיו תורידי מעצמך רגשות אשם, ובטח שלא שיפוט.

תבכי, תכילי את עצמך, את הקושי , את ההלם שבגילוי, את הדברים שרצית להספיק\לעשות\לחוות ולא יהיה לך. 

לאט לאט תגיע גם ההשלמה ואחריה בע"ה מתישהו גם תראי את הדברים הטובים שיצאו לך מזה. אולי זה יהיה עוד במהלך ההריון אולי אחרי הלידה רק. אבל בסוף תראי גם את הטוב.

אל תכעסי על עצמך שזה קשה לך, אף אחד לא יכול לשפוט אף אחד אחר וגם אם יש נשים שלהן זה מיד שמחה וכיף ואושר, לך עכשיו קשה ומותר לך.

מה שלי מאד עוזר זה לעשות דברים שנחמדים לי ולא לחשוב יותר מדי על העתיד

קורסים שמעניינים אותך אולי? יותר עזרה פיזית בבית ותרשי לעצמך להתפנק כמה שאת יכולה אם זה באוכל נחמד או בלצפות בסרט במקום לנקות את הבית ולקחת עוזרת

אולי לקנות בגד נחמד, ספר חדש. פשוט לעשות לעצמך טוב כרגע, בהווה, לשפר את ההווה שלך, ולנסות לא לחשוב יותר מדי על העתיד, הוא יגיע גם בלי שנדאג לו.

ולזכור שההורמונים של ההריון הופכים את כל מה שקשה לקשה פי אלף. 

מאחלת לך שמה שיקרה יהיה לך טוב ועוד טוב ועוד טוב ושתרגישי את הטוב הזה במהרה, אבל אל תילחצי אם את לא מרגישה אותו עדיין. תאמיני שבסוף יהיה טוב וזה יקרה.

חיבוק גדול.

א. להבין בשכל שהמחשבה על מה יהיה לא טובה לי כרגע

ב. לרצות באמת באמת להתנתק מהמחשבות

ג. לזהות מה הדברים שמשמחים אותך ולהעצים אותם.
סתם דוגמאות, בעלך נתן לך מחמאה, זה עשה לך הרגשה טובה לשניה וחצי- תנסי "למשוך" את ההנאה מהמחמאה, לחשוב עליה יותר,
לומר לבעל אחרי זמן מה, תודה רבה על המחמאה, זה שימח אותי...

או ציור של ילד, אם כל שבוע רגיל את רואה את הציורים פעם אחת ומעיפה אותם מהבית ביום ראשון- אז לשמור אותם ולדפדף בהם כל יום. לחוות את הרגשות שעולים לך כשאת רואה את הציור.
אולי אפילו לכתוב אותם.
ללטף את הילדים שהם ישנים ולספר להם בלב כמה את אוהבת אותם.

לשמוע שירים מרגיעים, שירים מעצימים...
או דווקא לראות סרט/ מערכון דבילי כדי להתנתק קצת.

אם את לא מצליחה לזהות שום דבר שמעלה בך חיוך- אל תבהלי- פני לעזרה לגורם מקצועי מתאים

ובחודשים הקשים של תחילת ההריון את לא צריכה לצאת לעבודה. אפילו תאריכי את חופשת הלידה עד שתרגישי טוב יותר

לפגוש אותך. גם לי זה קרה כמו שסיפרתי שלושה חודשים אחרי לידה ובגיל 42 . היום אני הכי מאושרת עולם. ורק שתדעי שאין לי הורים והכל אני עושה לבד אבל אני לא לבד .השם יתברך איתי יד ביד. וגם עם כל אם יהודיה. בשורות טובות .

אצלי זה היה חודשיים אחרי לידה ראשונה

הייתי בהנקה מלאה, בדיוק חשבתי לעצמי אם כדאי לקחת מניעה ומה כדאי לעשות ועוד לפני שהספקתי לחשוב גיליתי שאני בהריון

 

הייתי בשוק, בכיתי, לא ידעתי מאיפה לאכול את זה

האמת שזה היה כל כך מזמן שאני כבר לא כל כך זוכרת איך התגברתי בסוף אבל אחרי כמה זמן עשיתי סוויץ' בראש והחלטתי שאם זה כבר כאן וזו עובדה קיימת אז פשוט נחליט שזה הכי כיף ושמח וטוב 

לא אשקר אותך היו רגעים לא קלים בכלל, בעלי תמך המון, עזר בלי סוף בטיפול בתינוק עד שכמעט התמוטט בעצמו, עברנו תקופות לא קלות. אבל התינוקת שנולדה היתה מתוקה בטירוף, רגועה בלי עין הרע. 

 

לאט לאט עלינו על הגל, הם חברים מאד טובים עד היום

היה לנו בת מצוה לפני בר מצוה, זה היה מגניב

 

בקיצור מבינה אותך מאד, ההלם, הקושי לעכל. 

קחי לך את הזמן שלך לבכות, קבלי את עצמך - זה מאד הגיוני והכי לגיטימי שקשה לך עכשיו.

שחררי את כל הקושי, לאט לאט תעשי בתוכך מקום להודות ולהתרגש מהחיים החדשים שנרקמים בתוכך

ככל שתקבלי את עצמך על זה שקשה לך לעכל את הבשורה ככה לדעתי יהיה לך יותר קל לעבור לשלב הבא - לקבל את הבשורה, להשלים איתה ובסוף גם לשמוח איתה.

כמובן שזה לא פשוט. מה לעשות? תנסי לחשוב חיובי, אם נשים אחרות עברו את זה גם את יכולה. מה עוד? לחשוב מעשי. תנסי לרשום מה הם הקשיים ולמצוא דרכים להתמודדות לכל קושי . אם את לא מוצאת אז אפשר להגיד שעשית בינתיים את ההשתדלות שלך, כל השאר בידי ה'. בהצלחה. והרבה כוחות

מה כדאי לקחת כדי להעלות את המאגרים בגוף.
אולי עדיף לא פרנטל בשלב זה אלא פולית וברזל.
אפילו רפואה אלטרנטיבית - דיקור מה שיכול לעזור לך כדי לחזק אץ הגוף והנפש.
תאכלי טוב תנסי לנוח ככל האפשר אל תתרכזי בעתיד אלא בלידה האחרונה כמה טובה הייתה אלייך נולד לך ב"ה ילד בריא את מחבקת אותו והכל בסדר. ומה שעתיד לבוא לאט לאט.

ואני לוקחת ברזל של ספאטון.
לא מספיק?

סתם להתייעץ למקרה ואפשר לייעל את ההחלמה.
כמובן מנוחה מים וכן הלאה.
תזונה טובה ונכונה.
ובאמת הרבה בריאות הרבה. הכל יסתדר ב"ה רק עניין של זמן

זה באמת חיזק...

שני הגדולים שלי הם בהבדל של שנה וחודש בערך...
זה לא אותו דבר בדיוק אבל אני זוכרת את הפחד והכעס והיאוש שמופיעים. גם כשמנסים להתנגד להם...

קודם כל לתת לעצמך לגיטמציה לרגשות הקשים.
מותר לפחד לכעוס לבכות.

תשתדלי לקבל כוחות מבעלך. להגיד לו שאתם תרא ו איך הקב"ה יתן לכם כוחות ותצליחו לעבור את זה יחד.

מציעה לראות איך מעכשיו את דואגת לשעות השינה שלך. אולי שבעלך יאכיל את התינוק האכלה אחת מבקבוק. כדי שתצליחי לשקם את הגוף.

תעשי לך רשימה של דברים שאת אוהבת . וכל יום תעשי משם שני דברים.
ותעשי רשימה של דברים שאחרי שאת עושה אותם את נהנית מהם. גם אם לא באותו זמן לדוגמא ספורט, לספר סיפור לילד, קוסמטיקאית וכ'. ותשתדלי כל יום לעשות מזה משהו אחד.

ממליצה לשלב ספורט. זה מחזק את הגוף והנפש.
לאכול דברים שאת אוהבת. למצוא זמן לצאת יחד. לדבר על הרגשות.
יש המון פטנטים שיעזרן לך לגדל את שניהם יחד.
את לא לבד. ומה שלא תצליחי - תגידי אני לא יכולה ובעז"ה תקבלי את כל הסיוע הנדרש.
אולי כדאי לקבל חיזוק רוחני מרבנית שאת אוהבת.
ליסוע להתפלל בכותל או במקום שעושה לך חיזוק.

הקב"ה בחר להביא נשמות דרכך לעולם.


וכמובן לברר על אמצעי מניעה ולמנוע להרבה זמן אחרי הלידה הבאה כדי שתתאוששי בבצורה טובה. ותגדלי את שניהם בנחת.

גם לי קרה מקרה דומה.. וכשגיליתי הרגשתי שנחרב עלי עולמי. וממש שקעתי בדיכאון עמוק... ואז הנסיכה נולדה. ומכל הלב. היא הילדה הכי מיוחדת ומתוקה שיש.. הכי קל איתה. הכי עוזרת. מבחינתי זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי.. שאני נזכרת בהיריון שלה הלב שלי פתאם מחסיר פעימה.. איך חשבתי שאוותר על הדבר הזה.... יש לי עוד ילדיים מיוחדים ומתוקים .אבל היא בת 7. פשוט משהו לא רגיל. מבחינת דרך ארץ. יופיי פנימי וחיצוני. טוב לב. חום חכמה. והכל בענווה. זכיתי... כל כך זכיתי.. ההיריונות הלא רצויים הם בדרך כלל מתנות שה' שולח. עכשיו נראה לך שזה סוף העולם.. אני מזדהה כל כך... הייתי בהלם בשוק... אבל שוב זו תקופה שעברה וזכיתי בפיס...

אני ב"ה 3 חודשים אחרי לידה כרגע אז מאד יכולה לנסות ולהבין איך את מרגישה זה עדיין כל כך טרי מההריון והלידה הקודמים
אנחנו אחרונות שנשפוט
שולחת לך חיזוקים ושיעבור בקלות ב"ה..
ומותר לשאול שאלה שמסקרנת אותי??
את לקחת מניעה ונקלטת תוך כדי? או שהנקה מלאה בלי מניעה?

כן, את עייפה ומרגישה גמורה.

אבל זה יעבור (וזה בטוח יעבור!), והמתנה הגדולה ביותר שתקבלי מה' - הילדים שלך! - תישאר!

 

אם את רוצה לדבר - תיצרי קשר

משל עצמו? מתי ובעקבות מה זה התחיל? תנסי למצוא קצה חוט

הוא כבר 9 חודשים בחדר שלו.
אוהב ללכת לשון. מבקש ללכת לשון כשהוא עייף.
זה התחיל משהו כמו 3 חודשים . אני מבקשת ממני לקחת או להחזיר משהו מהחדר הוא לא רוצה. אני לא מצליחה להגיע למשהו.

בשאר חלקי הבית הוא מוכן להיכנס חופשי?
אולי הוא מפחד להיפרד ממך?

תנסי לבקש ממנו לקחת דברים לחדר האמבטיה למשל (סלון/ מטבח לא נחשב)

אולי תנסי תוך כדי סיפור בסלון כשהוא מוגן איתך לדבר על החדר ולבחון את התגובה שלו אם מרגיש לא בנוח אפילו לחשוב על החדר

אין לי עוד רעיונות אבל לא נשמע לי התנהגות רגילה.
באור יום, היה רגיל לחדר. נשמע שיש משהו ממעבר.
כדאי לשאול מישהו מקצועי איך לברר עם הילד מה קרה

או משהו..
אבל ככה זה ילדים , יש להם לפעמים יציאות לא ברורות. תזרמי איתו, לא רוצה להיכנס לבד, בסדר... אולי אני אדבר איתך תוך כדי שאתה נכנס או אשיר לך .. זה יכול אולי להרגיע.
בגדול, לעניות דעתי לא לעשות מזה דרמה וזה יעבור בע''ה.
אם זה בעיה נקודתית כמובן.
אם את רואה עוד תופעות מעניינות שצצות פתאום אז כן זה מקום לבירור מה קורה..

אבל הרגשתי שאולי כן כדאי לבדוק להתענין לוודא שזה משהו נורמאלי ולא חריג.
תודה לך

אולי יש שם תקנים? אולי יש חללים או ווילונות שנראים כאילו מסתתר שם מישהו? אולי סגרו אותו בעונש בחדר?

אני מנסה לחשוב תליתי שם סל והכנסתי את כל הבובות לשם אולי זה נראה לו מפחיד.
אבל מצד שני זה נראה לי משונה הרגע הכנסתי אותו ללול לשון והוא הולך לשון בלי בעיה.
החדר שלו תמיד פתוח .אין שם שום דבר מעבר לסל בובות
אם אני לא טועה בקשתי ממנו ללכת לשים משהו בסל כביסה והוא הלך בלי בעיה .
תודה לכן אתן נותנות לי כיווני חשיבה אני הרגע הולכת להוריד את הבובות נראה מה יהיה( הוא נרדם כבר)

אולי זה משהו רוחני....
ילדים בגיל הזה רואים מעבר..

הדמיון שלו מתחיל להתפתח.יכול להיות שיש שם משהו אפילו רהיט או בובה או משחק שזה נראה לו מפחיד.

היה לי ילד בגיל הזה שפחד מרעשים חזקים עד כדי כך שלא היה מוכן לצאת מפתח הבית בלעדי.

לבסוף הצלחנו לשחרר ממנו את הפחד ע'י סיפור שהמצאנו.
אותה סיטואציה עם דמות אחרת וכך הוא הצליח לבטא את הפחד שיש לו ולמה.

יצאנו מהבית לשבת בעז" ה תחילת שבוע אני אעקב ואבדק עם זה משפט שחוזר על עצמו.
תודה לך

יש סיפור שנקרא "חיית החושך" שמדבר על דברים דומים.
אני חושבת שהוא לגילאים יותר גדולים אבל תבדקי אולי יכול לעזור

באמת יש דבר כזה שיוצא חיובי בהריון אבל ממש לא מחייב

יש כאלה שאצלן בדיקת ביוץ חיובית מרמזת על הריון, אבל זה לא כזה אמין ובכלל לא מחייב.
תחכי לאיחור ותעשי בדיקת הריון או בדיקת דם

בעיקרון זאת תוצאה חיובית, אבל ממש נמוכה.

כדאי לעשות עוד בדיקה אחרי יומיים לראות שיש עליה של לפחות פי 1.5.

בשורות טובות!
יש לי ילד חמוד שגיליתי מבטא 13...

בעיקרון הווסת שלי אמור להגיע ב02/06

אבל תבדקי הכפלה כדי לראות שבאמת ממשיך להתפתח

ריגשתן אותי ממש מקווה לתוצאה חיובית בהמשך
יום ראשון בעזרת השם אעשה בדיקות דם נוספות ❤

רק שחור מדאיג

לא נראה לי שזה שחור, אבל הדאגת אותי עכשיו..
כדאי לבדוק משהו ליתר בטחון?

אם את מתלבטת אז זה לא שחור

אולי באמת התכהה מאז.
תודה לכן!
ולפותחת סליחה על הנצלוש.

בת העוד-שניה-שלוש שלנו עדיין מתקלחת באמבטיה הזו כי גם לנו אין אמבטיה מובנית. פשוט מניחים על הרצפה ולא על המעמד.

לק"י

להתקלח בה.

והוא לא שמן במיוחד..

האמבטיה שלנו מתאימה גם לבני 5, ושל אמא שלי פיצית, מתאימה בקושי לגיל שנה.
לדעתי תתחילי להרגיל אותו לזרם בתוך האמבטיה שהוא מכיר ורק אח''כ בלי האמבטיה

תנסי לתת לו להחזיק את הברז של האמבטיה

ותתני לו גם לקלח את עצמו מדיי פעם (לשטוף את הבטן והרגליים)

ואז שיעמוד בתוכה ותקלחי עם ה"דוש"?


אפשר גם למלא קצת מים, ולקלח עם ספל כשהוא עומד.




לנו יש אמבטיה, ובד"כ רוחצת את בן השנתיים כשהוא עומד בתוכה ולא יושב (ככה נוח לי).

בכיסא כתר
אחלה לה
בדירה הקודמת היתה לנו אמבטיה
והאמת, על כסא הרבה יותר נוח לגב שלנו

בלי מים וכך תרגילי אותו לאט לאט לזרם של המים.

אני מקלחת היום את התאומים בני השנה + בתוך האמבטיה שלי.

אני לא ממלאה מים כי אני רוחצת אותם יחד ומפחדת.
ומקלחת אותם עם הטוש חופשי והם חוגגים על הזרם.

תרגילי אותו בזהירות והפחד יעבור לו

אבל גם לי היה ביוץ לפני טבילה. התחלתי לקחת(כמובן בהמצלת מטפלת טבעית מקצועית) תמצית שיח אברהם, שהוא מאזן הורמונלית ומחזק את הביוץ ועל הפעם הראשונה שלקחתי הביוץ היה יומיים אחרי הטבילה ונקלטתי ב"ה...
אולי שווה לך לנסות.

הבנתי שהכי טוב זה תמצית ולא כמוסות.

האסטרופם דוחה טת התהליך שגורם לביוץ. אז האלה בכמה ימים צריך לדחות לך..
אם הביוץ יוצא כיומים לפני הביוץ הגיוני שיספיק לך יומיים אסטרופם בתחילת המחזור.
זה לא אמור להספיק עד הביוץ אלא לעכב את תחילת התהליך שסופו הוא הביוץ..

בהצלחה!

אני נכסתי להריון בפעם הראשונה שלקחתי ברוך השם

 

(וכל הדברים הטבעיים לא עזרו...)

לי זכור כדור אחד 3 פעמים ביום מהיום השני למחזור עד סוף המחזור, או אולי באמת רק 3 ימים (זה היה לפני כמה שנים אז קשה לי לזכור בוודאות).

הרופאה אמרה שאם לא יעזור בסבב הראשון אז בסבב השני לחזור אליה להתייעץ כדי להעלות למינון של 2 כדורים 3 פעמים ביום.

וכן הלאה לסבב השלישי - 3 כדורים 3 פעמים ביום, אבל הבנתי שאם לא עוזר 3 סבבים אז צריכים לעשות הפסקה מהכדורים לא זוכרת מעבר לזה כי ב"ה אצלי עזר כבר בסבב הראשון.

בשורות טובות!

תקופה ארוכה שהלך בעזרת דברים.. חשבתי שלעולם לא יגיע.. ופתאום לבד הוא ניסה וניסה..

אצלנו הוא חכם התחיל לעמוד לבד על המיטה.. כנראה ידע שיותר נעים ליפול במיטה ולא על הרצפה ;)

הוא פשוט צריך לקבל אומץ ויציבות
כמובן שאתם יכולים להעמיד אותו נניח במקום בלי חפצים שהוא יכול להישען עליהם, לעמוד קרוב אליו ולהגיד לו ללכת אליכם.
אבל באמת שזה יקרה ככה או ככה.

לפעמים זה נותן להם ביטחון..

זה בריא ליציבות של הגוף וללימוד טכניקת ההליכה,
אבל אפשר גם פשוט לעשות את זה לבד

ובדיוק ככה בגיל הזה 

אני חצי עוקבת

 

הרעיונות שאני מכירה להניח אותם על קיר מאחורה וככה הם ישענו 

לעשות להם כפים כשהם הולכים לבד בטעות או עומדים ולשיר להם לבד לבד 

לתרגל הליכה של פסיעה מדבר לדבר סמוך 

אבא לאמא או ספה לכיסא

 

ננסה בסבלנות

לא נראלי זה יכול להזיק
נראלי שטוב להגיע לפני כל לידה כמה שיותר מוכנים, וכן זה טוב שהשרירים משומנים
אז תכלס אם זה רק יכול להועיל, למה לא?

אם כן, תנסי ותראי. את כבר תרגישי אם צריך או לא.

אבל בכל מקרה גם אם נשארו קצת שיערות שלא דבוקות לגוף לא בוח בכלל שזו חציצה תשאלי רב