פורום הריון ולידה (עמוד 3650)

כמה זמן את אחרי לידה?

שקיות חלב אם זה חד פעמי

תלוי ממה זה.

אם זה משהו מקומי כי ישנת אושאבת או משהו כזה - עלי כרוב יעזרו לפי הסגולות שאני קיבלתי (פתחתי שרשור-יבוש חלב, אתמול בערב וזה מה שענו לי אני בדרך להתחיל). אמא שלי הייתה משתמשת בשקיות אוכל עם מים חמימים והיה מקל עליה. פעם ניסיתי גם ועזר לי.

אם זה גודש שהוא תופעה כדאי להתיעץ עם יועצת הנקה. אבל אם תפרטי יוכלו גם פה לעזור לך עם עצות מנסיון.

האמת שזה התחיל לי ממש עכשיו..התחלתי לשאוב מעט השבוע,וכן זה בעיקר שאני קמה משינה

שחשוב מאוד להקפיד עליהם למען תקינות המערכת וכדי להמנע מגודש.

לפני שאת הולכת לישון תניקי. או שאחרי שאת מניקה לכי לישון... איך שנח לך. תנסי לקום אחרי פחות זמן ממה שאת רגילה ותשאבי מיד כשאת קמה, לפני שהגודש מגיע.

תקפידי לשאוב בזמנים קבועים. במיוחד בתחילת הדרך מאוד חשוב זמנים קבועים אחרת כשתרצי לשאוב לא יהיה לך וכשלא תוכלי לשאוב יהיה לך הרבה... עכשיו תחשבי על ההנקה של התינוק שלך. גם בהנקה של התינוק זה קורה...

תשתדלי שהגודש לא יגיע למצב קשה כי זה יכול לעשות דלקת חזקה עם חום גבוה וכאבים.

תשאלי רב מה אפשר לעשות

בהחלט יכול להיות מחזור... חכי לבוקר תראי אם מתפתח מחזור או לא

בקשר לכל חודש מחזור לא מחייב בכלל יכול לבוא מחזור כל חודש או פעם בחודשיים לפעמים יותר

את עם אמצעי מניעה?

אני בלי אמצעי מניעה.
אחכה למחר.
תודה על התגובה

קרה לי חודשיים אחרי הלידה. אחר כך לא קיבלתי עד שהילד היה בן 9 חודשים

תנסי לעקוב אם ממשיך ומתגבר, ובינתיים תעשי מאמצים לא להיאסר.

חודש אחרי הדימום הקודם. וכבר נאסרתי
ולבנתים לא מתגבר בכלל.

דברי עם האחיות הן יעזרו לך.

נראה לי שחלק מהמעקב בסכרת זה דרך האחיות.

ואם צריך הפניות גם רופא משפחה יכול לתת לך

כי מעל 200 זו סכרת וודאית.

כנראה שיתנו ישר תזונאית ובדיקות סוכר באצבע כמה פעמים ביום

כאילו לא היה מספיק עד עכשיו..
אבל אולי יהיה לטובה. . שיאזנו את הסוכר אולי גם יהיה רגיעה כללית במערכת גם מבחינה רגשית... הכל משפיע על הכל..
בריאות איתנה

יש לי נסיון מאחד ההריונות, אז אני פחות נלחצת, למרות שבאמת אין לי כח עכשיו לדיאטות, דקירות באצבע כמה פעמים ביום, וכל המעקב הזה...
טוב, אז ככה, אם התוצאה של ה-50 היא מעל 100 לא עושים את העמסה של 100. את צריכה להגיע לרופא שלך ולקבל ממנו הפניה למרפאת סכרת הריון במאוחדת זה נמצא במרכז בריאות האישה.
בשלב ראשון את מגיעה לשם ונגשת לאחות שנותנת לך מכשיר למדידת סוכר בדם ומנחה אותך איך לנשתמש במכשיר בנוסף מביאה לך טבלה שתצטרכי למלאות כמה פעמים ביום ולבדוק מה רמת הסוכר בדם שעה או שעתיים. אחרי האוכל ( לא זוכרת), וכן בצום, ולאחר מכן צריך גם לעשות אולטרסאונד לעקוב אחרי הגודל של העובר.
כמו כן תקבלי הפניה לדיאטנית שתבנה לך תפריט שאמור לאזן אותך. כל שבועיים שלוש כשתגיעי תצטרכי לעשות אולטרסאונד ולאחר מכן יהיה לך גם תור לרופא שיבדוק אם את מאןזנת ויעקוב אחרי הערכים שיצאו אם הם תקינים.

יש לי תור לדיאטנית הבנתי שזה הכי חשוב
כשהרופא יחזור אשאל אותו איך להמשיך
תודה על התשובה

היא אמרה שתביא לי גם מכשיר למדידה ותסביר לי איך להשתמש בו
תודה על הדאגה!!

אם כלום תעשי בדיקת הריון פעם בחודש

כל אחת וגופה.
למה את שואלת?

מרגישה משונה לאחרונה ורוצה לבחון את עצמי ביחס לתסמינים. 

כאבי בטן וגב, 

כאב ראש,

הפרשות שלא ראיתי הרבה זמן כבר, 

קולות מוזרים מהבטן בלי סיבה...

 

תחושה כללית מוזרה גם.

הבדיקה אומרת שלא.
זה בד"כ מאה אחוז לא, נכון? אין כל כך סיכוי שיתפספס, כן?

הבנתי שיש נשים שאצלם הבדיקות הביתיות בהנקה לא אמינות.

הכי אמין זה בדיקת דם.
אבל יכול להיות שזה גם כלום.

אולי עד שבועיים. אבל לא חודשיים.

במשך כמה חודשים..

אני די בטוחה שיש צורך לתת רק עד שבוע 34, ואולי לכן לא נתנו לך (בעצם אחר כך הריאות כבר מתפתחות ואין צורך בזריקה)
אולי אני טועה, אבל תבדקי את הכיוון הזה.

ואפילו ילדתי כבר רק יום אחר-כך.

בשבוע שלושים וחמש

ללכת למיון? באיזה אורך נותנים?
אולי עדיף לחכות וללכת לרופאה שלי שאמורה להיות שבוע הבא?

אם ההתקצרות של הצוואר היא בתנועה, ז"א יתכן שהוא יתארך/יתקצר עוד ואז נותנים צלסטון.
אחרי שרואים מגמה של שינוי.
יכול להיות שתוכלי להגיע לשבוע 40 עם 22 ממ

תנוחי תשתי הרבה מים תעכבי אחר תנועות עובר

ואם את מרגישה שוב צירים לכי שוב להבדק

נראה לי באמת פשוט אנוח וזהו בתקווה שאצליח להתגבר על החששות..

הצוואר הוא גמיש ומסוגל להתארך אם תנוחי באמת.
צלסטון נותנים בין שבוע 24 לשבוע 35 רק במקרה שהרופאים רואים מדד ללידה מתקדמת.
באורך כזה של צוואר, בלי מדדים נוספים, יש סיכוי גדול שאם באמת תנוחי תגיעי בקלות לחודש תשיעי, לכן מן הסתם לא הפנו אותך לקבל את הזריקות..

לפעמים פצעים קורים מדלקת או פטריה או פצע מיוחד שיש בנרתיק ויש לזה טיפול

יש את ד"ר אחינועם לב שגיא שווה לנסות

פעם במרכז תבררי באתר שלה

הלכתי פרטי והיה לי החזר מהקופה

אחרי לידה?

נראה לי שבמכון פוע"ה מתמחים בזה, אם את נגישה אליהם.

אם יש פצע ידוע בנרתיק שמדמם וכואב. זה בדרך כלל סיבה מספיקה כדי להתיר מראה. (ולא צריך לבדוק כל פעם מחדש)

כי הפצע הקודם היה אמור להתאחות כבר.

אם אני די יודעת מה הבעיה (נכנס חלב), יש עניין להביא לבדיקה חינמית (יש בחנויות שילב), או לקצר תהליכים וישר לשלוח לתיקון..?

הם גם מקבלים בדואר..

החברה היא "בפקס".
חפשי בגוגל.

מהניסיון שלי יש להם שירות לקוחות טוב

הם החזירו לי מייל עם דרך לפתור אותה,
ובאשכרה זה עבד!
חח..תיקנתי את המשאבה לבד!!
אדיר.. שווה לנסות בפעם הבאה,
שלא תצטרכו.

אולי אצליח להציל את המשאבה שלי גם..

אני שלחתי מסר באתר שלהם, והם חזרו אלי למייל, מהכתובת הזאת.. בהצלחה!!

יהיה לך קל יותר והלב יפתח מאליו. גם ההורמונים מפריעים לך. תרגישי טוב עם עצמך את עושה תפקיד חשוב מאוד עכשיו! בקרוב שתהיי בידיים מלאות!!

אמן! בע"ה! אני כ"כ מקווה.. 
פשוט בלידות ה"קודמות הגעתי ב"ה מצוידת בתחושת בטחון ואמונה ב"ה, ועכשיו אני פתאום כ"כ מפחדת, כי אני מרגישה פתאום לבד.. אני יודעת בשכל שה' איתי, שהוא שומע אותי ב"ה.. שלידה אותיות "ליד- ה'", אבל אני פשוט לא מצליחה להרגיש את זה.. מנותקת כזאת.. אני מתארת לעצמי שזה קשור גם להורמונים.. אבל אני חייבת איכשהו לנצח את זה.. כי אני מרגישה כ"כ רע עם עצמי מצד אחד, וכ"כ מבולבלת מצד שני.. וזה רק מלחיץ אותי ומרחיק אותי וזה ממש לא מה שאני רוצה..
תודה רבה! אמן! מקווה כבר להיות בע"ה אחרי ולחזור לשפיותתתת!

תני לעצמך לחוות אותו, במלוא עוצמתו. זה יעזור ללב שלך לחזור להיות מרגיש...

ומתוך המקום הזה תוכלי גם להתחזק, אולי דרך שירים שיעזרו לך לחוות תחושת אמונה ובטחון, או בכל דרך אחרת שמתאימה לך. 

כשזו לידה מתקדמת יותר גם רמת האתגרים הנפשיים לקראתה עשויה להיות גבוהה יותר

לפעמים צריך לעשות משהו כדי לצאת ממצב מבאס. משהו אחר. תנסי למצוא בכל זאת דרך. שבעלך יקח יום חופש או ביום שישי בבוקר( אם הוא לא עובד) או בכל זאת בייביסיטר, או סבתא. או אפילו( עשינו את זה) ליסוע איתם בלילה, לקחת אותם בשתי עגלות,הם ישנו ואתם תוכלו להתפלל בשקט, יותר נח מליסוע איתם ביום.
אני ממש בעד לעשות משהו שיוציא אותך מזה, לפעמים קשה להתמלא במצב כזה, וצריך שינוי.

יש איזו סברה שעד גיל מסויים לא כדאי לתת לילד להסתכל במראה כי מבחינה התפתחותית הוא לא מבין וזה כנראה מבלבל או מהו בסגנון כנראה מהעניין הזה אנשים הגיעו לזה שיש אמונה תפלה כזו.
לא מצאנו לזה שום מקור

לא יודעת אם יש עם זה בעיה.
אבל כשהתינוקות שלי על השטיח אני מוסיפה לפעמים מראה גדולה וזה ממש יוצר סקרנות ועניין.

אין לי מקור.. למרות שכן מחזיקה ממנה מאוד כי הרבה מנהגים כאלה שהיו לה התבררו לי אח''כ שמבוססים על מקור אמיתי מחז''ל.

עם הגדולים הקפדתי
עם הקטנה קצת נחפפת מדי פעם כי היא כ''כ אוהבת

למישהי יש את הספר של הרב אבינר על האמונות התפלות? ממש מעניין אותי אם הוא מזכיר את זה שם ומה הוא כותב לגבי העניין.
@חדשה. ממה שהבנתי, זה עד גיל שנה. או עד שלילד צומחות השיניים... משהו כזה
@הריון נוסף ב"ה גם אני ממש "מתגרה" לשים את הבת שלי מול המראה, אבל בינתים משתדלת להימנע, עד שיתברר העניין...

הזה פעם וזה בא באמת מעניין ההתפתחות שגם לו אין בדיוק מקור מוסמך... אם תמצאי משהו תשתפי אותנו

אולי יש לזה מקור?
ואולי יש סיבה?

לא כל מה שסבתות אומרות זה אמונה תפלה

שלא יודעים מה המקור שלהם וגם לא מנסים לחפש ולברר אבל זה בטוח נכון וכך מפיצים כל מיני דברים שיתכן מאוד שהם סתם שטויות. הייתה כאן היום עוד אמירה בסגנון הזה וזה סתם נותן לאנשים תחושה שהם נוהגים לא נכון
אדרבה, תביאו מקור ואני הראשונה שאקרא ואיישם.

עד שלא תביאו לזה מקור, זו אמונה תפלה בעיני. עד היום לא שמעתי על זה אף פעם( גם לא מסבתא שלי).

אני חיפשתי ולא מצאתי אשמח אם משהי תמצא מקור

להביא אותה? 

 

איזה עדה את?כל אחד עם המסורת שלו 

היא הונגריה ירושלמית

 

אגב אני לא עושה כל מה שהיא אמרה 

אני רק יודעת את זה היא היתה מרוד מקפידה

 

יש עוד הרבה נגיד כשהארונות פתוחים השונאים מדברים

 

 

ודודה שלי שאלה רב פוסק האם להקפיד על זה 

(בעיניה היה שטויות היא בכלל חוצי=ניקית

ואמר לה אל תיטוש תורת אימך

 

ובקשר להעביר על שולחן זה קשור לשהיו מעבירים למולך אאלט 

והשולחן זה כמו מזבח 

אין מה לצחוק על זה וגם לא להבהל 

זה פשוט זה...

 

נראה לי מוזר , להתחיל לנהוג לפי כל האמונות מהסוג הזה של הסבתות שלי, אפילו אמא שלי כבר לא נוהגת אותן.
גם בבית הורי כבר התיחסו לזה כאמונות תפלות.
חלק גדול מהאמונות האלה( שאין להן מקור , חוץ ממסורת של סבתות) באו מכך שהיתה תמותה רבה של תינוקות ולא היתה רפואה טובה, אנשים ניסו להאחז בכל מיני אמונות, במיוחד כלפי תינוקות . צריך לבדוק אם חלק מהאמונות לא באו ממקורות לא יהודים. ובכללי הבנתי שיש בעיה להאמין באמונות תפלות.

בהחלט שמעתי מהסבתות מכל הצדדים ומעניין אם יש מקור...
כמו כן מה הבעיה להעביר תינוק מעל שולחן?

אף פעם לא שמעתי שאסור להעביר תינוק מעל שולחן( וגם לי היו סבתות ז"ל, עם כל מיני אמונות...)

ולכן לא העבירו מעל השולחן שמא... (מיש יודעת עד כמה יעיל היה לחתל בחיתולים הללו כבר מבינה)

לגבי המראה עוד לא שמעתי מה יכול להסביר את זה אז אני רק עושה את זה בלי להבין ובלי להאמין...

זה כי השולחן הוא כעין מזבח. כמו שלא יושבים על שולחן אוכל.
לפחות זה הטעם שאני מכירה.

כי זה יוצר צורת צלב

האמת סבתא שלי ז''ל קיבלה מלאאא ידע בתורשה מאימא שלה שהיתה מרפאת אנשים ממחלות קשות סיפורי ניסים ממש...
וזה עבר מדור לדור

להרבה מהדברים מצאנו מקור הלכתי.
לצערנו היא לא זכתה להעביר הלאה כי נפטרה הפתאומיות והיתה בתרדמת לפני.

אז יש לי הרגש גם מול דברים שלא מובן לי הסיבה.

זה ממש היה חזק אצלנו בבית...
לאט לאט נגמלתי
למרות שיש עניין לשמור על מנהגים בקטע הזה לא יודעת מה לומר....
ומה לגבי 40 יום לא לתלות את הבגדים של התינוק בחבל בחוץ בלילה?
אמא שלי הזדעזעה כשגילתה בגדי תינוקות בחבל אחרי לידה

למצוא דרך שהוא לא יעשה יותר נזק לפחות תקבעו חוק כשהוא מגיע לא לתת משחקים כאלו בטוח זה משפיע טוב מבחינה רוחנית... ואם זה חשוב רק לבעלך ואת בתקופה שאת מאוד צריכה את העזרה שלו ולכולן יש תקופות כאלו תפנו לרב  תראו במה  אפשר להקל

הבעיה היא שמאוד קשה לו להציב גבולות ולרוב הוא נענה לכל בקשה של הילדים.
היתה תקופה שכל פעם שהם ביקשו ממנו משהו הוא שלח אותם לשאול את אמא אם היא מרשה אבל זה ממש הרגיז אותי, שהוא מעמיד אותם כל פעם מולי כדי שאני יגיד להם את ה"לא"

מבינה אותך מאוד, גם לי לפעמים מפריע שאני נמצאת עם כולם ומרגישה לפעמים גם מכשפה שכועסת ועוצרת את החגיגות. ..
אבל אז אני עוצרת רגע וחושבת, בעיקר בלילה או במקלחת כשאין עוד דברים שמעסיקים אותי כמה כח ה' נתן לי, בעלי לא מצליח להתמודד עם כולם לבד ולתפקד תוך כדי, הוא אבא מקסים אבל אמא מצליחה גם לארגן את הבית ו/או להכין אוכל תוך כדי (לפעמים).
ואיזה כיף שברוך השם אני יכולה לשלוח אותו לשיעור תורה ותפילה, תודה לאל שזה המקומות שאליהם הוא יוצא כשהוא "נעדר" מהבית.
והלוואי שכך זה יישאר...

אבל כן מציעה לך למצוא גם זמן לעצמך, אולי מידי פעם שהוא יישאר איתם אפילו פעם בשבוע או פעם בחודש ואת תצאי לקניון, או לשיעור תורה בשבילך, או אולי לאיזה חוג שיעשיר אותך...

בהצלחה יקרה! 🌷

איזה תגובה מחזקת, ממש מתחברת למה שכתבת רק שאני לא תמיד מצליחה לחשוב על זה כך בזמן אמת.
הבעיה היא שממש קשה לו להתמודד עם כולם, אז לבנתיים לכל יציאה שלי מתלווה הקטנטן שעדיין יונק, ולכן לעיתים אני פשוט מוותרת ומעדיפה להשאר בבית... למרות שלפעמים בא לי פשוט לצאת לבד ולהרגיש חופשיה....אבל זה לא יקרה נראה לי בקרוב

העומס העצום שעליך ושאין לך זמן לעצמך- את חייבת לייצר איזון! זה לא בריא לאף אחד שתעמיסי על עצמך בלי לתת לעצמך כלום.
תשבי ותחשבי על לפחות לפחות שעה בשבוע שאת נותנת לעצמך. חוג,תחביב,טיול,קריאה מה שתרצי..
להסתובב עם מרירות של הכל עלי זה הר געש מתקתק


וזה מתחבר להתנהגות של בעלך-
צודקת. לא לעניין לבלגן ככה ולא להתחשב.
מצריך שיחה מבררת בזמן פנוי- לספר לו מה את זקוקה ממנו, לשתף אותו ..
להחליט ביחד על תפקידים קבועים באחריותו.


והעניין השני זה התפילות-

''ומבחינתו הוא הולך להתפלל ולהתרכז וזה בכלל לא קשור למפגש חברתי או העשרה אלא הוא הולך למלא מטלה וחובה. ''

זה לא נכון יקרה
להתפלל זה למלא מטלה וחובה שלו מול הקב''ה.
אולי על הדרך יש לו גם הנאה מהאיוורור ומפגש חברתי..
אבל זה לא הסיבה לתפילה.
זה רק כי את מרירה ולא נותנת מקום לעצמך ת גם לא מסוגלת לסבול שיש לו זמן לעצמו-מה שלך אין.
ולכן חובה חובה לנטרל את התחושה שלך.

ולגבי התפילות - אפשר לבקש שיתאם איתך מראש זמני תפילה שמתאימים לך. וגם אם אין זמנים אחרים - שלא יתחיל לפני צשהו וישאיר מלוכלך שיחשוב על זה מראש.
ושאולי יזכיר לך - עוד חצי שעה אני בתפילה. וככה לא יברח ברגע אחד

ביחס לתפילות, להפך אני שולחת אותו לתפילה ולשיעורי תורה בשמחה, ולרוב אני זאת שמתזכרת אותו שעוד חצי שעה-עשרים דקות הוא צריך לצאת לתפילה ושהערב יש לו שיעור...
ואני מודעת לזה על הדרך לפני או אחרי תפילה הוא פוגש חברים ומפטפט איתם, ולפעמים גם ממשיך איתם לשתות משהו...וכן,זה מעצבן אותי לפעמים שכשאני יוצאת לסידורים או משהו אני מיד חוזרת הביתה בלי להשאיר אותו יותר מידי זמן לבד כי אני מודעת לקושי שלו והוא מבחינתו גם כשרואה אותי עייפה, אחרי יום ולילה קשים במיוחד מרשה לעצמו להתעכב ולוקח את הזמן.... .
ברור לי שאני צריכה למצוא זמן שהוא רק שלי וחייבת ללמוד לשחרר ולתת לו להתמודד הבעיה היא שעד שזה כבר קורה אז תמיד אחזור הביתה לכאוס גדול של בלאגן פיזי וילדים ערים בשעות מאוחרות....וזה מעצבן כי בא לי לחזור לשקט ולסדר בדיוק כמו שהוא חוזר אליו מידי יום

את צריכה אוורור- קחי אוורור!
תקשיבי אני גדלתי בבית שאמא שלי הייתה מתקתקת אותנו עם משמעת, סדר, חינוך הכל.
אבל מידי פעם הייתה עובדת עד מאוחר ואבא שמר עלינו,
לא עניין אותו מתי אנחנו הולכים לישון (כל עוד שמרנו על שקט ולא הטרדנו אותו)
לא היינו מקפידים על מקלחת, צחצוח שיניים וכו'
ככה שנים רבות,
אצל אמא הרגלי סדר וניקיון הכל מתוקתק,
אצל אבא קייטנה.

גדלנו למופת, בזכות אמא יש לנו הרגלים מצויינים, היא העמידה אותנו על הרגליים בטווח הקצר והארוך לכל החיים.
מהשמירה של אבא זכור לי החופש, החוויות, הכיף, השחרור (טלויזיה גם)
וואלה ילדים יודעים לעשות את ההבדל בין שיטות החינוך של ההורים ואוהבים ומסתדרים מצויין עם שניהם.

את כבר ארגנת את הילד למקלחת, האבא אחראי עליו,
תעזבי אותם לנפשם תני להם להתמודד.
תקבעו יום ושעה פעם בשבוע שאת יוצאת להתאוורר
והוא נשאר להתמודד עם הילדים,
תאמיני לי זה יעשה טוב לשניכם וגם לילדים.

לשחרר זה להסכים לא לשלוט במצב
אם את יוצאת ונשארת עם ציפיות איך הכל אמור להץנהל את לא משחררת באמת

אני מבינה אותך
את ההשוואה לתפקוד שלך
ובאמת מגיע לך יותר

אבל נטו לטובתך
נסי להגדיר כרגע את התנהגותו כמצב נתון כפגם גנטי שאין מצב שהוא משתנה בו
תצפי אפילו דווקא להכי גרוע
תצאי תשתחררי
ואל תסתכלי ותבחני
פשוט תחזרי ולכי לישון


אח''כ כשתקבלי קצת כוחות מזה שיש לך מקום בעולם אז אפשר לשבת לדבר יחד ולמצוא פתרון

ובלידה הזו הייתי ממש עצורה מללחוץ כי הבנתי את התוצאה-
התחלתי לעשות חוקן בבית לפני היציאה לבית החולים.
קונים את זה בבית מרקחת. עשיתי לעצמי.
הרגשה נהדרת ונקיה. תנועות המעיים מגבירות צירים וההתנקות מפנה יותר מקום למעבר התינוק.

ממליצה מאד!

האם צריך מרשם?

ויש חוקן ספציפי שמומלץ להריון?

והאם זה לא מייצר תחושה לא נעימה של חולי כזה במהלך הלידה?

ואיך ידעת מתי לעשות את החוקן? תוך כדי צירים בבית?

סליחה על הפצצת השאלות... זה מטריד אותי נורא...

אחרי ירידת מים אמרתי לא. הייתה לי לידה קשה שלא התקדמה בגלל חבל טבור סביב הצוואר בואי נגיד שחוקן זה הדבר האחרון שעניין אותי. אבל ילדתי רק פעם אחת והתפתחות הלידה לא הייתה לטובתי יצאנו בריאים ב"ה זה הכי חשוב. אולי אם הכל מתפתח כמו שצריך אז אפשר לעשות גם בבית חולים. אבל שזה לא מה שיטריד אותך. מקסימום הצוות בבית חולים מיומן ויודע את העבודה

את החוקן עשיתי כשיהיה לנו ברור שאנחנו נוסעים ללדת. מסייגת- הלידות שלי ארוכות מאד ואני מושכת אותן הרבה בבית.. יש יולדות שלא יספיקו תהליך כזה בבית.

לגבי התחושה- זה נראה לי הכל בראש. אני ממש שמחתי בזה כי ידעתי שזה עוזר לי וגם נהניתי לטפל בעצמי מאשר לקבל את הטיפול הזה ממיילדת.

שמחתי שזה חוסך לי אי נעימות בלידה עצמה.
אז נכון שיש חוויות נעימות מזה אבל זו הדרך שבחרתי לנהל את הלידות ושמחתי בזה.

למשל במקרה שיכול להיות שהראש לא ירד מספיק זה עלול לגרום לצניחת חבל טבור.

אבל זה מבוסס על מקרה שקרה לי - שלא איפשרו לי לעשות חוקן בגלל שהראש לא היה מספיק בתעלה וחששו שתהיה צניחה. עד אז היה לי ברור שאין שום סיבה בעולם שלא אעשה חוקן..

רק רציתי לומר שלא בטוח שבכל מקרה זה טוב לעשות בבית.

(אגב שאלתי פעם אחות מעקב הריון והיא גם לא התלהבה מהעניין של חוקן בבית...)

 

אף פעם לא עשיתי חוקן לפני הלידה וגם אף פעם לא הציעו לי לעשות...
מה שכן כל פעם לפני הצירים או תוך כדי הצירים בבית שילשתי והתרוקנתי באופן טבעי. אומרים שזאת הדרך הטבעית של הגוף להתכונן לקראת הלידה

4 שעות אחרי שכתבתי את ההודעה הזו, 12:30 בלילה, אני מתעוררת מכאבי בטן.

שלשול פתאומי והתרוקנות טבעית שנמשכה און אנד אוף בערך שעה.

הלוואי שזה מבשר לידה...

ואולי סתם וירוס?

 

2 לידות אצלי היו התרוקנויות טבעיות במהלך הבוקר, צירים התחילו בערב ובלילה ילדתי. ו 2 לידות נוספות התרוקנות תוך כדי צירים בבית, נסעתי לבי"ח וילדתי...
שיהיה בידיים מלאות, בעיתו ובזמנו!

אני הייתי בבית חולים יום שלם עם צירים, כשנכנסתי סוף סוף לחדר לידה המיילדת הציעה חוקן אבל היה קצת לחץ כי רציתי להספיק להכנס להתקלח ובדיוק היה סבב של הרופאות. הייתי בלחץ מהחוקן ובלחץ להספיק להתקלח (וכאובה מהצירים!) והיה לי קצת קשה להחליט אם אני רוצה או לא.
נכנסתי לחדר שירותים של החדר לידה, נשמתי שניה והרגשתי שזה לא יהיה לי נעים. נתתי לזה שניה ואז באופן טבעי הייתה התרוקנות...
אולי זה היה גם כי זה היה תוך כדי הלידה (מאוחר יותר, לפני שלב הלחיצות, גם הקאתי), אבל בהרגשה שלי זה גם היה קשור ללחץ מזה אז הגוף פשוט הוציא את זה בעצמו.
שיהיה בידיים מלאות

לא הציעו לי. ולא יכולתי ללחוץ כי ניסיתי לעצור וללחוץ באותו זמן... בסוף הבנתי שאין ברירה ולחצתי כמו שצריך, ויצא גם יציאה עם התינוק... המיילדות מנוסות ויודעות מה לעשות כדי שהתינוק יצא לסביבה נקייה,
אבל זה פשוט כל כך לעשות חוקן ולהתרוקן ולהמנע מזה בקלות. זה לא כואב ולא עושה שלשול.

חברה סיפרה לי שעשתה, ואז זה היה לה לא נעים תוך כדי כאבי הצירים לרוץ שוב ושוב לשירותים.
בכל לידה הציעו לי וסירבתי. לא הייתי אחרי תקופת עצירות או משהו כזה ותמיד היו לי יציאות באותו יום.
יכול להיות שתוך כדי לחיצות היתה לי גם יציאה, אין לי מושג כי המיילדות לא אמרו לי כלום.
אמרו לי שאין לי מה לחשוש, הן מנוסות ורגילות למראות כאלו וזה לא מפריע להן
אלא אם כן את חושבת שתמנעי מללחוץ בגלל זה.
אני בכלל לא חשבתי על זה בלידה

אני הייתי בטוחה שאעשה, ובשעת מעשה שכחתי מזה לגמרי, והנס היה שגם בלידה עצמה לא זכרתי מזה...

רק במחלקה אמרתי לבעלי שאיזה פדיחות אם...

הסימן שלהם ללידה מתקרבת זה יציאות מעיים תכופות. הן מגיעות ללידה מסודרות מהבחינה הזו .

לא תמיד יש צורך.

לק"י

אבל הציעו לי חוקן ואז מקלחת..
עשיתי זאת (לא שהמקלחת הקלה במשהו על הצירים).

יציאות גם בלי חוקן. בלידה הייתה לי הרגשה של יציאה והביאו לי גליצרין אבל לא יצא כלום אז המילדת אמרה שזה הראש.

הרוח של הצום הלא מכוון הזה היה כולו שלי. שלושה ימים אחרי הלידה הייתה יציאה ראשונה ועד אז לא סבלתי מהבעיה של יציאות כואבות בגלל התפרים.

בימים האחרונים לפני לידה בקושי אכלתי.

לידה ראשונה עשיתי והיה ממש טוב
לידה שניה לא הספקתי כי התפתח מהר. טוב שלא חשבתי על זה בזמן הלחיצות

אני חושבת שזה גם מאוד מאוד הביך אותי בשלב הלחיצות ואולי אפילו בגלל זה הגעתי לוואקום בסוף

זה מאוד מועיל.

רק שבזמן צירים הם כואבים יותר לדעתי בזמן החוקן כי צריך להתאפק כמה דק, לכן כדאי לעשות מוקדם

איך שעושים לי בבית חולים אחרי דקה רצה לשירותים , אוי ובשילוב של צירים זה היה סיוט

בצירי לחץ הדבר היחיד שמעניין אותי עלי אדמות זה

שיצא כבררררררר!!!!


ואולי גם שלא אקרע


שום מחשבה אחרת לא עוברת לי במח.

מזרז , אפילו שאני תמיד מגיע ללידה מרוקנת 

אני כאמור מעולם לא עשיתי
בלידה ראשונה הייתי עם צירי לחץ 3וחצי שעות מאז פתיחה מלאה

ובלידה השניה והשלישית 5 דקות מפתיחה מלאה עד שהיו בחוץ..

קיצר ...לא נראה לי שזה המדד היחיד..
גם באמת אם יש מלאות בבטן ואז זה מעכב ייתכן
אבל גם אם לא עושים לא תמיד יש בהכרח מלאות ..

להגיד שהלידות שלי קצרות וקלות מזה ממש לא

הלידה הכי קצרה שלי לקחה 10 שעות!

שלושה חודשים אחרי לידה....מרגישה עייפה בטירוף.
לא מאמינה..

תקחי את הזמן לעכל יקרה.

 

אין לי עוד מה להוסיף, ה' יתן לך כוח, הוא נתן לך מתנה יקרה (גם אם כרגע קשה להסתכל על זה בתור מתנה).

 

מה שכן, אולי תעשי בדיקת דם כדי לדעת זה באמת הריון (כך זה נראה) כי יש צורך להוציא כמה שיותר מהר את ההתקן.

 

הרבה כוחות!

אלף כל הכל בסופו של דבר הכל באמת לטובה! תישעני על זה ברגע המטורף הזה שמלא בחוסר וודאות וחששות!!

שולחת הרבה חיזוקים...

תעשי בדיקת דם קודם כל כדי לראות אם זה באמת הריון ואם כן יש צורך בהוצאת ההתקן.

שולחת מלא כוחות וחיבוקים!!!!

מאחלת לך רק אושר ושמחה

ותקבעי תור דחוף לרופא.

בשורות טובות!!

שימי לב שהכל רטוב לכן זה נראה פס

כבר דובר פה כמה פעמים על תשובה כנה וקליר בלו שמראים כל מני פסים..

שום אמצעי מניעה הוא לא מאה אחוז...

נראה שלא? נכון..


הייתן עושות בדיקת דם בכל זאת?

או שתקני עוד בדיקה כבר אמרתי לגבי הפסים שרואים בתשובה כנה..

בדיקת תשובה כנה היא לא כל כך כנה?? ח

לפעמים מראות פס למרות ששלילי קרה לי עם שתי הבדיקות ומחיפוש בפורומים הבנתי שאני לא היחידה

ימים. זה פס חלש מידי. בכל מקרה כדאי שתדעי שהבדיקות האלה מראות את גובה הHCG שזה הורמון שעולה מאוד לפני ביוץ. כך שאם אין לך מחזורים מסודרים יכול להיות שזה מצביע על ביוץ שעשוי להתקרב (עוד לא מתרחש אולי עוד שבוע בערך)

לפעמים נותנים אותו בטיפולי פוריות,
אבל בטבעי יש אותו רק בהריון.

אפשר לראות את המיקום שבו אמור להיות פס, אבל אני לא ראיתי פס במה ששלחת. ועוד יותר לא ראיתי בשני.

זה שכנראה יש שם חומר או משהו שיכול להצבע גורם לכך שהאיזור הרלוונטי יראה שונה, כך אני הבנתי את זה. 

הבוקר עשיתי בדיקת דם.
תודה לכן ממש על העידוד. אתן מתוקות!!

בע"ה שתבשרי בשורות טובות.

אני דווקא רואה פס בתמונה הראשונה ובתמונה השניה לא. אגב- אפשר לשאול למה עשית בדיקה אם יש לך התקן?

אולי עשיתי את הבדיקה לא טוב.. אין לי מושג

הרגשתי מוזר ובחילות קצת היה דימום ממש מוזר רק כתמים בלי וסת
והייתי ממש עייפה אז נלחצתי..

כי יש שם פס בבירור

 

אגב, התקן לא מונע הריונות חוץ רחמיים.
בגלל זה אם יש חשש להריון צריך לעשות בדיקת דם להריון. שאם יוצאת חיובית ללכת לרופא כמה שיותר מוקדם.
לשלול חוץ רחמי/להוציא את ההתקן.
ב"ה שאת לא שם.

התקן נחושת הורס את תנועת הזרע, ולהן הוא מונע הריון חוץ רחמי כמו הריון רחמי.

בכל מקרה, אם יוצא חיובי עם התקן צריך ללכת לרופא כמה שיותר מהר.

ההתקן הוא בתוך הרחם ולכן יכול להשפיע רק על מה שקורה בתוכו.
בוודאות.
הוא לא מונע חוץ רחמי
אולי אלא אם כן הוא הורמונאלי

בחילות ודימומים יכול להיותתופעת לואי של ההתקן

אצלי עד כה תמיד פס היה פס אבל היו מצבים שיכולתי לראות איפה הפס למרות שיצא צח.
ופה בתמונה לא הצלחתי לראות פס.

כל האברים תקינים?, האם נעשו עוד בדיקות - שקיפות עורפית, חלבון עוברי?
רופא מומחה מאיזה אזור בארץ?

לא יודעת מעבר לזה.

בתחום,
באזורים אחרים בארץ לא מכירה , כדאי להתקשר מחר למכון פועה שיפנו אותה בדחיפות למומחה..
בנוסף לנסות לשתות כ- 4 ליטר מים ביום, לראות אם יד לזה השפעה כולשהי...
בשורות טובות

בערך באותו שבוע. נכנסתי למעקב הריון בסיכון (וגם אשפוז של כמה ימים)
ב"ה תינוקת בת 4 חודשים מתוקה ובריאה.

הגבתי לך בפרטי, ורוצה להוסיף (לא יודעת איך נכנסים לזה), שבכל מקרה, למרות הדברים האופטימיים שכתבתי, צריך ללכת להיבדק, כי אם חלילה הייתה ירידת מים יכול להיגרם זיהום.
לגבי שתיית מים - אצלי לא השפיע בכלל ולא היה קשר, אבל לא מזיק לנסות, רק לא להגזים - לא בריא.

מה כבר אנחנו רוצות? מי שיודע שירים יד...

 

חיבוק יקרה!

ככה זה בהריון, אני כבר אמרתי שצריך להמציא אפליקציה שתדע לזהות איזה אוכל אנחנו רוצות..
וקבלי חיבוק!!זה באמת מתסכל..

רק למלאות תפריזר הארון והמקרר במגוון הטעמים

חמוץ חריף מתוק ומלוח

 

מסטיק מנטה

גלידה טובה

שוקולד מריר ורגיל ולבן 

לימון 

ביגלה 

חלב קורנפלקס

חטיפי אנרגיה וקוואקר בטעמים

מלפפון חמוץ

סוכריות

מה שכחתי?

 

 

על השוקולד...

ממש אהבתי..מתחילה להרגיש בבית עם ההזדהות שלכן ..
תודה יקרות!
שרק אסיים את ההריון הזה בידיים מלאות והכל שווה!
בעזרת השם

אני רק בקיסרי כבר. אין לה בדיוק מה להוסיף...

לא נראה לי שהיא קראה את הקישור

אני בדיוק בחיפוש לקראת הלידה הבאה..

איפה את מחפשת?

אפשר רק להתעודד שכל מה שהוא עושה לטובה. או שתחדשו לי?

הלכתי איזה פעמיים למוקד ושילמתי 89 ד"ח רק כדי לראות שהכל טוב איתו. אני בסטרס מכל הסטטיסטיקות שעד שבוע 12 יש סיכויים גבוהים להפלה..

אני חושבת שרבות מאיתנו אם לא כולנו חוות את החששות בשלבים האלה (ולא רק..)
בשבילי המענה הוא הרבה תפילות, שיחה עם השם במילים שלי, ברגע של ״נפילה״ פתיחת ספר תהילים וכדומה.
ולדבר עם עצמי דיבורים של אמונה שהכל מאת השם והכל לטובה...
בהצלחה!!

שאם את לא מומחית בלמצוא דופק של עובר, המכשיר סתם ילחיץ אותם כי הרבה פעמים קשה למצוא את הדופק (צריך מיומנות) ותהיי בסרטים שקרה משהו

ולהפנים שזה לא תלוי בנו..

אני מחכה שנה וחצי להיריון הזה עם המון נפילות ומשברים ובעיקר לחץ מהסביבה. אני לא חושבת שאוכל להתמודד עם עוד משבר.. זה לא עזר לנישואים ובעיקר יצר מתח ונפילות.

זה כנראה הזמן להתבונן ולראות איך אפשר לשנות, לקבל כלים להתמודד עם לחץ מהסביבה.

 

תעשי שזאת תהיה תקופה יפה, ומאושרת. צריך לפלס דרך אל שמחה, שלוות נפש, ובטחון עצמי.

במילא זה לא תלוי בנו..
תתפללי שיהיה טוב.

ברגע שתתחילי להרגיש תנועות יהיה לך משהו להיאחז בו.. וזה מרגיע.
בע"ה זה יהיה ממש בקרוב

בשבילי זה עוד רחוק (16)

ואמנם נדיר אבל יש כאלה שמרגישות גם קודם

שבקרוב יהיו תנועות. הנורמה זה שבוע 18-20.

אני הרגשתי משבוע 18 אבל לא סדיר, ימים שכן, ימים שלא. למי שלחוצה זה יכול להיות עוד יותר קשה..

רק לקראת שבוע 24-26 כזה זה כבר נהיה ממש כל הזמן ומשהו שאפשר לעקוב אחריו

יש עוברים שממש קשה להרגיש אותם.
ועם שיליה קידמית פחות מרגישים.

רק התכוונתי לתת אופק של עידוד

הרגשתי רק בסביבות שבוע 20
אס אין בזה כללים

מקבלים מביטוח לאומי.
שולחים להם טופס שמבקשים מהמעסיק; טופס לתביעת דמי לידה- בטופס הזה מפורט המשכורות של החודשים שקדמו ללידה.
את הטופס הזה בצירוף עוד טופס תביעת דמי לידה שמבקשים מביטוח לאומי או מורידים מהאינטרנט אתם ממלאים ושולחים לביטוח לאומי.
הולכים אליהם או שולחים אליהם בפקס או באופן מקוון באתר של ביטוח לאומי.

יש מעסיקים שיש להם הסדר עם ביטוח לאומי והם מדווחים ישירות לביטוח לאומי. תבררו עם המעסיק איך זה עובד אצלו.

זה טופס מיוחד של התביעת דמי לידה שהמעסיק נותן. הם לא מבקשים תלושי משכורת אלא אם כן יש איזה שהוא משהו שלא מספיק להם בטופס הנ"ל.

למעשה כל מה שרשום בטופס רשום בתלוש משכורת

יש שם הצהרה של המעסיק שהוא לא קרוב משפחה של העובדת ותאריך הפסקת עבודה וכו'

ואז לפעמים אם בא להם הם חושדים שמשהו לא ממש בסדר ובאים לבדוק ולחקור, וקצת מעכבים את הכסף, אבל אם עושים הכל בצורה חוקית, הם ייתנו בסוף את הכסף.

ביטוח לאומי ירצו לבדוק שהיא באמת עבדה, ובאמת קיבלה משכורת ההולמת את עבודתה, וזה לא משהו פיקטיבי.

 

נניח יש אשה מובטלת, ולאמא שלה יש מאפייה.

 

אז ברגע שהאשה מגלה שהיא בהריון, אמא שלה תחליט לשלם לה משכורת, כדי שהיא תוכל לקבל דמי לידה מביטוח לאומי. זו כמובן משכורת פיקטיבית, שהרי היא לא באמת עבדה, וכל מטרת המשכורת הזאת היא להוציא כספים מהמדינה.

 

ואיך ביטוח לאומי בודקים את זה?

 

א. מבקשים דיווחי נוכחות

ב. בודקים אם העסק שכר עובד/ת מחליף לתקופת חופשת הלידה

ג. בודקים אם השכר הולם את המקצוע, ולא גבוה מדי.

על מישהי שעבדה בעסק משפחתי ולא בדיוק יצאה לחופשת לידה , והיתה נוכחת, וכשראו את כתב ידה על מסמכים של העסק לא נתנו לה דמי לידה.
ומוסיפה על דברייך שהם יכולים גם לבוא לעסק עצמו ולשאול את העובדים אם מכירים את העובדת, ואם עבדה פה ואיזה היקף משרה וכו'

האם צריך לעבוד עד הלידהממש כדי לקבל דמי לידה? אם למשל הפסקתי לעבוד חודשיים קודם? כי לא מצאתי עבודה? ולפי מה מחליטים מה גובה דמי הלידה שאקבל? הבנתי תלוש אחרון אבל אם לא אעבוד חודש לפני?

מי שחותמת אבטלה מקבלת אוטומטית דמי לידה. וגם צריך להגיע פחות פעמים לחתום (אני הגעתי פעם בחודש, לא זוכרת אם זה ככה תמיד).





בכל מקרה, את יכולה להפסיק לעבוד חודשיים ואף יותר, לפני הלידה, ותקבלי דמי לידה אם את עומדת בתנאים הבאים:
אם עבדת ב10 מתוך 14 חודשים שלפני הלידה, או 15 מתוך 22.
אם עבדת 6 מתוך 14,תקבלי דמי לידה חלקיים (רק 8 שבועות).

גובה דמי הלידה נקבע לפי 3 תלושים אחרונים (אא"כ יש לך סיבה מיוחדת להסביר למה הם נמוכים יותר מכרגיל).



את יכולה לראות את החוקים כאן:


תנאי הזכאות - דמי לידה | ביטוח לאומי

בודקים את שש התלושים האחרונים ומקבלים לפי הממוצע הגבוה, כלומר אם בשלושת החודשים האחרונים המשכורת הייתה נמוכה יותר משלושת החודשים שקדמו להם, מחשבים לפי חצי שנה אחורה.

לפי זה זאת אומרת שאם עבדתי עד חודשיים לפני הלידה במשך 10 חודשים, וחודשיים לפני לא עבדתי- אקבל לפי התלושים שהיו כשעבדתי עד חודשיים קודם? (למשל אני יולדת בחודש ה10(בלועזי), ולא עבדתי בחודש 8, 9. אבל עבדתי עד חודש 7. אקבל לפי התלושים של 5, 6, 7?)

גם אם לא תחסני את הבת שלך בחיסון החי מוחלש דרך הפה, היא תקבל בזריקה את המומת

חשבתי שזה רק בטיפות דרך הפה?

ובהערת אגב... (כי ביקשתי ;) )

 

למעשה הפעם הראשונה שהייתי בטיפת חלב היתה לפני החתונה לקבל חיסון לאדמת

 

ההורים שלי לא מחסנים, ובעיקרון הם בשיטה של להסתדר לבד גם עם המשקל והכל...

 

תודה לך!

הראשון - מומת, בזריקה.
השני - חי מוחלש, בפה.


לאחר החיסון החי צריך להקפיד יותר על היגיינה לאחר החלפת טיטולים, כי הנגיף מופרש וקיים.
לכן לא נותנים את החי המוחלש לילד שבסביבה שלו יש אנשים בעלי מערכת חיסונית חלשה, כי בכל זאת זה מדבק.



מכך יש היגיון להסיק, שזה עלול להדביק אדם שלא חוסן.
אבל אם המערכת החיסונית שלך תקינה, נראה לי הגיוני גם לחשוב שמקסימום אם אכן תידבקי - הגוף שלך יתגבר על הנגיף, בדיוק כמו שהגוף של הפעוט מצליח להתגבר. זה הרי נגיף מוחלש. ולהיפך, אפילו תרוויחי נוגדנים שאין לך.

תודה!

 

את הזריקה גם נותנים בגיל 4 חודש?

סוקרנתי בעניין

בהנחה שהחיסונים  יעילים, מי שמקבל את החיסון המומת יכול להיות נשא אבל לא יחלה (ידבק אבל לא יראה סימנים של המחלה).

 

מי שמקבל את החי המוחלש גם לא יהיה נשא. אם כי בשישה-שמונה שבועות לאחר החיסון הוא משיר את הנגיף.

מאחר ויש סיכון למי שמקבל מוחלש חובה לקבל מומת לפני שמקבלים מוחלש.

הנגיף הוא מוחלש, ולכן לאנשים בעלי מערכת חיסון בריאה(כשאני מניחה ששלך סך הכל בסדר) גם במידה ונניח ידבקו, לא אמורה להיות בעיה והגוף אמור להתגבר על זה בקלות. בכל מקרה לפוליו זה לא יכול לגרום.

על החי- לא הייתי לוקחת סיכון. עם המומת - מילא...
מכירה בחורה שהוריה לא חיסנו אותה והיא נדבקה בגן מילדים שקיבלו את החיסון (ולא חלו) - זו מחלה עם נזק לכל החיים.
תבדקי את העניין טוב טוב

מה הפגיעה שלה?

מפחדת לחשוף אותה

עםמשהו שחוסן בפוליו מוחלש אם לא התחסנו קודם לפחות חיסון אחד מומת... מצד שני החיסון הוא מאוד מדבק... איך האחות בטיפת חלב אמרה לי גם אם לא מחסנים את הילד בפוליו המוחלש מספיק ילד אחד במסגרת כדי שידביק את כולם וכולם יהיו מחוסנים.

אז יכול להיות שאת מחוסנת ולא יודעת על זה

זה לא נכון בעקרון. זה כמו להתחסן. זה מסוכן אך ורק לאנשים בעלי דיכוי של מערכת החיסון( מטופלי כימו וכד'(

כל אחד מהם מקנה הגנה שונה קצת.
ועדיין, המוחלש לא גורם לפוליו. יש תופעת לוואי נדירה מאוד(1 ממיליון) של שיתוק בעקבות החיסון.

לא בחיסון המומת נמצא בסכנה אם יתחסן למוחלש/ידבק במוחלש

כמובן שאם הכותבת התכוונה לחסן את הילד בחיסון המומת אין בעיה 

כי המערכת החיסונית שלו מעט חלשה יותר משל מבוגרים ולכן הוא עשוי להיות יותר רגיש בכללי בחשיפה.
קחי בחשבון שגם האחיות הטיפות חלב לא תמיד יודעות במדויק את כל הפרטים. יותר טוב להתייעץ עם הרופא המטפל.