את לא היחידה.
גם הבן שלי היה ילד מקסים ואחרי הלידה הרגשתי שהוא הופך שלילי יותר ויותר.
אנחנו בהדרכת הורים עכשיו וזה עושה נפלאות!
לי מאד מאד עזר לבסס את התשתית החיובית עם הילד - להקדיש זמן למשחק איתו ולתת לו להוביל, להחמיא לו הרבה, לשבח, להסתכל עליו ולשים לב לדברים הטובים שבו. לצמצם הערות והוראות למינימום, וכשצריך - לשמור על גישה נייטרלית בלי רגשות שליליים (כעס, אכזבה).
לא להתייחס אליו כאל ילד חצוף ומעצבן אלא ילד מקסים ו(כל התכונות הטובות שלו), עם קצת חוצפה. אפשר אפילו בשעה של נחת לדבר איתו על החוצפה שקופצת לבקר, מה היא עושה לו, מה היא עושה לך, איך אפשר לנצח אותה וכו'.
ממש להתאמץ לשמור על גישה חיובית (במקום: "אם לא תאסוף אנחנו לא נצא לגן שעשועים" - להגיד: "אם תזדרז לאסוף - נספיק לצאת לגן שעשועים". במקום: "לא להרעיש" - "לשמור על השקט")
במקרה של התפרצות - להתעלם, להתעלם מהתגובה שלו (בכי, לרקוע לבעוט וכו' - מה שתיארת). פשוט לא להתייחס. לא להכנס למשא ומתן, לא לדרוש או להתחנן אליו שירגע. כלום. להיות עסוקה במשהו אחר. וברגע שאת רואה שנרגע קצת לנסות להסיח את הדעת, ולשבח אותו שהוא שולט בעצמו. אבל הכי חשוב לשמור על קור רוח. להרגיע את עצמך, לא להתרגז. לא לתת לו להדליק אותך.
ממש רואים תוצאות!
זה קשה בטירוף, אבל הקושי הוא זמני ואם עובדים נכון זה ממש משתפר.
בהצלחה!!
זה תלוי..
משקיענים!
.