לקראת לידה ראשונה..
כל ההריון מלא במתח וחרדה שמחריפים עם התקדמות ההריון.. מאז השקיפות. שיצאה בינונית (כן כן.. סוחבת את זה מאז...) הסקירות והחלבון עוברי אמנם הורידו את הסיכון משמעותית! אבל הפחדים לא יוצאים לי מהראש.
התקף, רגיעה לכמה ימים ועוד התקף, ושוב...
החרדות הם בעיקר סביב העובר, דאגה לשלומו,
תקווה שיצא בריא.. אני לא שולטת בפחד, מדמיינת כל מיני תרחישים מפחידים בראש ונכנסת להתקפי בכי וחרדה לא נשלטים..
התפרצויות בכי, דכדוך, מצבי רוח קיצוניים..
רוצה רק שהתינוק הזה יהיה בחוץ, בידיים שלי, לראות שהוא בסדר.
אני אפילו לא בטוחה שאהיה מסוגלת להסתכל ברגע שיצא.
מדמיינת את עצמי שואלת את המיילדת "הוא בסדר???" ורק אז אצליח להסתכל עליו, להרגע, לאהוב..
אני בן אדם מאד בריא, פיזית ונפשית.. לכן מצפה ומתפללת להתאזן אחרי שהלידה תעבור בשלום בעזרת ה'.
אבל עד אז.... קשה לי. מאוד מאוד מאוד,
ברמה שהתחננתי אתמול בבכי לבעלי
שיחפש איזה היתר מרב לזרז את הלידה
ורופא שיהיה מוכן לעשות את זה
כי אני סובלת נפשית (וכמובן זה משפיע על הגוף- בחילות וכאבים) ומפחדת שזה מזיק לו.. אולי
יותר בריא לתינוק להיות בחוץ מאשר להיות בתוכי... (אני כבר שבוע 37)
אז א. מישהי שמעה על זירוז מסיבות נפשיות?!
נשמע לי מופרך ומצד שני ככ לא...
ב. אולי יש לכם רעיון לפסיכולוג/מטפלת רגשית שיכולים לעזור קצת להגיע ללידה שלווה יותר?
טיפול אחד (או סדרה מאד קצרה, אני כבר ב37 כאמור..)
תודה לכן!