פורום הריון ולידה (עמוד 3678)

אולי עכשיו זה ביוץ.

יכול להיות אבל נשמע מוקדם. מניסיוני גם לאחר הפלה היו לי בחילות כתוצאה מהירידה של ההורמונים..

עדיין דימומים ברמת מחזור פחות או יותר מתי זה נפסק?? כמה זמן אמור להימשך דימום הסתגלות למי שהתנבתה בסרזט או פומיניק או הגלולות שלוקחים בהנקה

זה מאד משתנה מאחת לשניה.
ממליצה להתייעץ עם מכון פועה ועם הרופא נשים שלך..

זה לא הפסיק. במשך חודש וחצי..
בגלל שאת מניקה אז אין לי ממש פיתרון. מקווה שיועילו לך פה.
אחרי ההנקה עובד לי טוב גלולות יסמין.

אחרי לידה קודמת היו לי 3 חודשים של דימומים לסירוגין עם סרזט. היה לי סיוט להיטהר!
עכשיו אני עם מיקרולוט. בלי דימומים בכלל
חיבוק ענק ובהצלחה!
ממליצה להתייעץ עם מכון פועה ובמקרה הצורך להחליף אמצעי מניעה

פעם
10 ימים אחרי
פעם 7ימים אחרי תחילת הגלולות
שניהם הדימום ארך לא יותר משבועים
בהצלחה!

זה נחשב עדיין עם כל ההורמונים?

 

זה ישמע מוזר אולי, אבל אני מאוד מאוד חששתי מהחתיכה שנשארת לקטנטנים על הפופיק, החלק של חבל הטבור.

חששתי מלחטא את זה, חששתי שאני מכאיבה לה כשאני מחטאה, חששתי שזה יפול ובדיוק אני אהיה לבד... כן כל מיני חששות מצחיקים כאלה

 

עד כדי היה החשש, שבשבועיים הראשונים לא עשיתי לה אמבטיה לבד, בכלל!! נתתי לאמא שלי לעשות (וזה לא היה החשש מהאמבטיה, קילחתי קטנטנים אחרים כבר לפניה), העדפתי לתת לכל מתנדב באזור להחליף לה טיטול (שוב לא בגלל הפרקטקיה, הסתדרתי מצוין, החשש הזה שהגלד יפול בדיוק כשאני אחליף לה).

 

מוזרה, נכון?

 

הסוף? הגלד נפל ביום בהיר אחד, או יותר נכון בלילה בהיר אחד, בבוקר כשקמנו הוא היה בתוך הטיטול. 

נבהלתי לרגע, אבל זהו. חיטאתי וניקתי, ומוזר, זה עבר אצלי חלק...

 

לשאלתך, החשש הזה הציף אותי ברמה שאין לי היום את חווית המקלחת הראשונה בבית לקטנה וכל המסביב, דבר שהיום בדיעבד אני מצטערת עליו נורא. מפצה אותנו במקלחות כפיות היום

זאת דוגמה מצוינת לעניין שאני רוצה לדבר עליו. 

כי אנשים יכולים להגיד שזה עניין קטן ושולי אבל בשבילך זה היה כל כך משמעותי שהיית חייבת להתרחק מכל קשר עם זה. 
אז מצאת דרך להתרחק ובגלל שזה עניין זמני אז זה פשוט עבר ועכשיו הכל בסדר (אולי חוץ מהאכזבה על הפספוס של האמבטיה הראשונה) 

וכשזה בדברים גדולים שבעצם אי אפשר לברוח מהם ממש יכולה להיות מצוקה אמיתית.

כי לפעמים עד שלא נסכים להיפגש עם מה שמטריד לא נוכל להתקדם. 

אצלי הבעיה הייתה איפה שמים את הילדים כשאני הולכת ללדת

בעיקרון התכנון המקורי במשך השבוע היה לשים אצל שכנים מהר ותוך כדי להזעיק את ההורים שלי שיקחו מהם.

פתאום הגיע יום חמישי ואני קולטת שזה לא סידור שמתאים לסופ"ש,
והתחלתי להתבלבל ולהיכנס ללחץ, לא הצלחתי לחשוב שום דבר בהיגיון,

התקשרתי בוכה לאחותי אם תסכים ללוות אותי בלידה ככה בעלי יוכל להישאר עם הילדים

אז היא אומרת לי רגע, תנשמי, ומציעה לי כמה רעיונות,
אני בוכה לא נושמת עוד 5 דקות צריכה לצאת מהבית ואין לילדים תיק לשבת בכלל.
כל תוכנית שהיא מציעה לי לא מתאימה אם הלידה תצא בזמן אחר,
היא אומרת לי שבי תכתבי על דף את כל הזמנים מעכשיו עד ראשון בבוקר
ומה התוכנית לכל זמן.

וואו, זה היה כמו העצה הכי טובה ששמעתי בחיים שלי (לא שבאמת היא אמרה משהו מיוחד, פשוט מרוב הצפה לא יכולתי לחשוב על דברים טריוויאליים)

קיצר בזכותה ארגנתי תיק תוך שתי דקות שהשארנו בבית.
הכנתי את אמא שלי שאם אני יולדת בשישי הם באים לקחת אליהם את הילדים, ועדיין לא הייתי רגועה- כי אם לא אלד עד כניסת שבת אז מי יבוא לקחת אותם??
היא אומרת לי תבואו כולכם ואם תלדי תסעו אתם...
בעלי מנסה גם לשכנע אותי שזה הכי הגיוני ואני לא הייתי מוכנה לשמוע על זה.
בסוף אמא שלי אומרת: רגע, בואי נסכם שבכל מקרה אנחנו לוקחים את הילדים לפני שבת.
מקסימום לא תלדי- אז תהיה לכם שבת זוגית...

וואו, באותו רגע מסטרס מטורף נרגעתי בשניה.
פתאום העולם כבר לא הסתובב כ"כ מהר, פתאום קלטתי שאני יושבת בתוך איזור יפהיפה מלא פרחים חדשים...

בסוף ילדתי בשבת אבל זה לא האישיו בסיפור.

כתבתי מבולבל אז אם משהו לא מובן אשמח אם תשאלי ואנסה להסביר יותר טוב.

בעיקר מהסקירה הראשונה.. ברמה שבעלי הציע שאקח משהו להרגעה.. הייתי בחרדה עצומה שלא הייתי מסוגלת לטפל בילדים או ללכת לעבודה, (את הילדים שלחתי לסבתא ולקחתי יומיים חופש) ולא יכולתי להיות לבד..

בסוף התפללתי לה' וביקשתי סימנים ספציפיים שירגיעו אותי, וה' שלח אותם בשפע
וזה הפחית את החרדה, אך לא לגמרי.. רק אחרי הסקירה נרגעתי קצת.. עד הסקירה הבאה (שהיתה כבר הרבה יותר רגועה)

אני מתגוררת בארה״ב ואנחנו דיי לבד פה. מהרגע שגילינו שיש לנו בן נלחצתי ודיי הדחקתי את העניין ולאחר הלידה זה פשוט שיתק אותי, כל כך פחדתי שיום לפני הברית אמרתי לבעלי שאני לא יודעת אם אני מסוגלת לתת את הילד לזה, כמובן שהתעשתתי אבל זה היה שבוע סיוט, הרגשתי כאב בגוף, בעור שלי. היה קטע שמשכתי לעצמי בשיער (כן כן), למזלי אימא שלי הייתה איתי ובימים הראשונים היא חיתלה וטיפלה באזור כי אני פשוט לא יכולתי להסתכל על זה, הייתי נכנסת להיסטרייה ממש. אם כן, מה שעזר לי זו התמיכה הבלתי מתפשרת של אימא שלי שממש העניקה את הטיפול שאני לא הייתי מסוגלת להתנודד איתו.

הקטנה היתה בפגייה כמה ימים, ואני הייתי אמורה להשתחרר.

היה לי ברור שאני נשארת איתה ולא הולכת לשום מקום.

אבל לא הייתי מסוגלת למצוא לעצמי סידור.

הייתי חייבת שמישהו ידאג לי למקום לישון.

ואם לא- מצידי להשאר כל היום לידה על כסא.

אז באמת בעלי וחמותי דאגו לי...

מתי תצא הברית. חששתי שאלד בפסח.. וגם משום מה הייתה לי תחושה שאעבור את התאריך ואצטרך זירוז.. פחדתי ממש כי שמעתיי הרבה נשים סביבי שזה קרה להן ב"ה בסופו של דבר הכל הסתדר ילדתי כשהילדים היו במסגרות והברית יצאה בתזמון מושלם וילדתי בול בתאריך! תודה לה'

סליחה שלא מגיבה אישית אבל תודה על כל שיתוף כזה,
בטוחה שזה לא קל להיחשף ככה
זה ממש ממש משמעותי עבורי לקרוא את כל זה.

אחרי תקופה של חרדות, החלטנו בכל זאת להיכנס להריון רביעי עם טיפול תרופתי מתאים, רק שהפעם נורא הלחיץ אותי הרגשה של גוף זר גודל בתוכי... הרגשה של קלוסטרופוביה ממש. עם טיפול תרופתי ותרגילי הרפייה אפשר להגיד שאני מצליחה עד עכשיו לעבור את ההריון בצורה לא רעה, אבל אני מתה כבר שזה יהיה הסוף....

אני שמחה בכל זאת שהתגברתי על החרדה ושנכנסתי להריון למרות הימים הקשים...

כל הזמן במתח שממש הופך את ההריון לסיוט,כל הזמן עוקבת אחרי תנועות העובר, הוא כבר שעה לא זז אולי משהו קרה ח"ו. מתעוררת בבוקר ואם לא מרגישה את העובר עשר דקות, נכנסת למתח. וגם באמצע הלילה כשאני מתעוררת להתפנות אני לא נרדמת עד שמרגישה אותו, אני מנסה לעבוד על עצמי ולא מצליחה.... בקיצור סיוט...

ומוסיפה גם על חרדות מהלידה.
תמיד בציפייה ללידה הכי טבעית וקלה שמתפתחת לבד. אבל בחרדות גדולות על כך שלא מגיעה בזמנה ויהיה צורך בזירוז או קיסרי...
ממש מפחדת מהמחשבה שיהיה צורך בקיסרי, מצד שני מנסה להתנחם בזה שברוך ה' שיש את האופציה הזאת בכלל אבל שוב מפחדת ברמה היסטרית...

בעיקר חרדה לבריאות העובר.. זה העיקרי.
חרדה איפה אלד ומה אעשה אם תתפתח לידת בזק באמצע שום מקום
אם תסתבך הלידה (אבאאא איזה פחד!!!!) ואני לא יכולה אפידורל

איך להסתדר עם יותר מאחד


מה שעוזר לי זה בעיקר תפילות ואמונה.
בסוף הקב"ה מסדר את זה הכי טוב.

פחדתי שתהייה לי ירידת מים רצינית באמצע שיעור, שידעתי את בעלי על זה... ועוד פחד - שיתחילו לי צירים בכל מקום שהוא לא בבית עם בעלי

ולא יהיה ניכר הירידת מים

זה מים מקוניאליים

אבל זה נדיר 2 הדברים ביחד

ותלמידות בכלל לא מבינות בזה

ופדים לא סופגים?

פדים לא סופגים...

היו לי כמה טראומות מהלידה הראשונה - למשל, צירים קטסטרופליים בלי פתיחה, וגם שנאסרנו ולא היה מי שיעזור לי.
ובלידה השניה שהתחילה באותה צורה ממשלא רציתי ללכת לבית החולים.. פחדתי להגיע ולגלות שאני בפתיחה קטנה, וגם כל עוד היינו בבית או בדרך לא בדקתי אם אני מדממת ולכל היינו מותרים. פחדתי נורא להגיע לבית החולים ולהיאסר, ואז אצטרך לוותר על העזרה של בעלי...
אז באמת משכתי הרבה זמן בבית לבסוף הגעתי לבית החולים בפתיחה 8 (כשהתארגנתי לבדיקה ראיתי שאני מדממת וצנח לי הלב) ומאותו רגע ועד הלידה (שהתרחשה תוך 10 דקות) - לא ראיתי בכלל את בעלי.

ניסיתי להרגע בעצמי שהכל יהיה בסדר והקב"ה שומר עלי

לקראת סוף ההריון אבחנו מצב שסיכן את העובר והנחו אותי ממש להקפיד על המעקב תנועות. נהייתי לחוצה על זה עוד יותר ממה שהייתי לפני כן..
במהלך הלידה, אחרי שנתנו לי אפידורל והפסקתי להרגיש את התנועות, נהייתי ממש לחוצה מזה. מין תחושת חוסר שליטה שאני לא יודעת מה קורה איתו. הייתי עם מוניטור כל הזמן אבל המסך היה מאחוריי אז כל כמה דקות ביקשתי מבעלי ואמא שלי והמיילדת להסתכל שהדופק שלו תקין.. הם כבר השתגעו..

חקוקה בי כטראומה ממש (כל ההתערבויות האפשריות, אפידורל,פיטוצין, מוניטור צמוד ובסוף וואקום),

לא רציתי בלידה השנייה להגיע לבית חולים. היה לי ממש סיוט כי הייתה לי ירידת מים והחליטו לתת לי פיטוצין

ולחבר אותי למוניטור בלי לתת לי אפשרות לזוז (שכיבה במיטה עם פיטוצין בלי אפידורל),

רק אחרי כמה שעות של כאבי תופת הגיע המרדים והאפידורל עזר קצת.

 

  בקיצור היה לי ממש טראומה מהלידה הזאת. בלידה השנייה ממש לא רציתי להגיע לבית חולים והיו לי צירים מטורפים בבית והתחבאתי באמבטיה שבעלי לא  יידע  (חחחה איזה סתומה אני), אבל הוא כמובן שם לב. 

וחמותי הייתה אצלי ושניהם היו בלחץ שנצא כבר ואני לא רציתי לצאת, עברתי לחדר שינה. בסוף בעלי צרח עלי

שהוא לא יודע לילד והולכים עכשיו לבית חולים. רבע שעה מהקבלה בבית חולים ילדתי.

את המוניטור ששמו לי לבדוק אותי בחדר קבלה פשוט העפתי ממני כשהמיילדת יצאה מהחדר, אז היא חזרה בריצה לחדר וניסתה לחבר לי אותו שוב

ולהשכיב אותי על המיטה, אני זוכרת שהייתי ממש בלתי נסבלת ואמרתי לה אני לא מוכנה לשכב על המיטה בלי אפידורל.

ואז התחלתי להרגיש את הראש שלו. המיילדת הודיעה לי חגיגית שהיא "מקבלת לידות רק בשכיבה" אז אמרתי לבעלי

" אליעזר תתפוס את התינוק" חחחהה היום אני צוחקת , המיילדת הייתה בקריזה עלי אבל בסוף אכן נשכבתי על המיטה

כי הרגשתי שלי יהיה הכי קל וילדתי תוך כמה דקות. 

 

איזה מעצבנת המיילדת מה כפת לה באיזה תנוחה תלדי?

לעשות מוניטור. אז מבחינתה העובר במצוקה. וכשהעובר במצוקה היא מקבלת לידות רק בשכיבה.\

לא ברור לי ההיגיון. אבל בסופו של דבר הייתי מותשת ובאמת היה לי יותר נוח בשכיבה אז 

הקשבתי לה.

אחרי הלידה היא אמרה לי "סה"כ את בחורה נחמדה", כי נראה לי הייתי מאוד אסרטיבית

וקריזיונרית בזמן המועט שהייתי שם, תכלס אני מאוד מרוצה שהקשבתי לעצמי ולא נתתי למה 

שהיה בלידה הראשונה לחזור על עצמו.

אגב בלידה השלישית שלי גם הגעתי לבית חולים רק ללדת, את הצירים העברתי בבית/ באוטו

 

 

אני הייתי בלתי נסבלת . סהכ אין לי טענות כלפיה בכלל . היא הייתה בסדר גמור

זה ממש ממש משמעותי

https://laledet-mehahava.ravpage.co.il/web518

 

אנחנו יודעות שאנחנו מפחדות מהלידה אבל רק לחשוב על הפחד מפחיד יותר
יש מה לעשות עם זה! 

איך?
במסגרת השקת תוכנית הליווי "העוגן שלך ללידה מאהבה" 
אני מעבירה הדרכה אינטרנטית מיוחדת על הסתכלות והקשבה אחרת על הפחדים מהלידה
ההדרכה תעזור לך להכיר עוד את מה שאת צריכה כדי להתמודד עם הפחד או תחושות אחרות שקשורות ללידה

מי, מה, מתי?

ביום שלישי הקרוב, ט"ז אייר, 1.5 בשעה 21:00
אצלך בבית, על הספה או על הכסא בעבודה, בפיג'מה או שמלת אירועים, מה שנח לך  

ההצטרפות אינה כרוכה בתשלום אך יש להירשם בלינק שכאן
ההדרכה מוגבלת ל50 משתתפות אז כדאי לתפוס מקום בהקדם

 

ושוב תודה לכל מי שהגיבה כאן, יש לכן חלק חשוב בהדרכה הזאת!! 

אני בהריון עכשיו.

הלידה הקודמת שלי היתה לפני די הרבה זמן... (כמה שנים)

והיא היתה טראומה שלא נמחקת

עם כל השמחה הגדולה בהריון עכשיו - יש רגעים מוצפי חרדה בטירוף,

בסגנון מחשבות של 'למה עשיתי את זה בכלל???'

או 'טפשה! מה חשבת? שעכשיו יהיה קל יותר? למה?'

אני לא מסוגלת לעזור לעצמי כי אין לי לא זמן ולא תקציב ללכת ל-ט-י-פ-ו-ל

מאד עוזר לי לדבר על זה עם חברה לענין...

מה זה חברה לענין?
אחת שלא מבוססת אתי בדכאון, אבל מצד שני ממש מקשיבה עם כל ההכלה והכאב

כלומר מזדעזעת לגמרי מהסיפור, אבל לא מתכנסת בגלל זה לשתיקה ודמעה על הלחי
אלא יותר בכיוון מעודד כזה ומעצים

ממש לא מתאים לי חששות!

לא מתאים לי שאם אני פורשת את חששותי, המאזינה תוסיף עליהן.

כמו - 'אז למה באמת החלטת?..' או 'את חייבת ללכת לטיפול'

לא תודה. לא חסרות לי הלחצות.

אני רוצה לקבל כוחות

תמיכה

הומור 

זה מה שנראה לי.

בהיריון האחרון חששתי מאד מלידה מוקדמת נוספת ומלפגוש שוב את הפגייה ח''ו.
וחששתי מכל איזה לחץ בבטן, או תנועה מוזרה של העובר וכו'.

מה עשיתי? א. את הדברים שנצרכו ממני במסגרת היריון בסיכון. (זריקות, בדיקות.)
ב. התפללתי. כל הזמן ביקשתי מהשם שייולד ילד בריא.

עזר לי גם לשמוע על נשים שאחרי לידה מוקדמת ילדו בזמן.
(ותכננתי לבדוק פגיות, בסוף זה לא ממש קרה.)

בבדיקות דם שלי , באולטרסאנד, בלחץ דם וכו...

וזה נורא ואיום זה כבר הריון שביעי ואני לא רואה שיפור

אני כבר מתחילת ההריון מחכה רק לרגע להיות עם התינוק בבית אחרי הלידה בידיעה שהכל בסדר!

ממש ברמות הזויות

מהחוסר וודאות מה יקרה מה יהיה מכל הקטע של הצוות

עזר לי הפגישות איתך

 

מבחינת העוצמות שלו - מקרע דרגה 4 בלידה. ממש בתחילת ההריון כששוטטתי להנאתי באתרים נתקלתי בסיפור לידה זוועתי שכלל קרע דרגה 4. עד אותו רגע כמובן לא ידעתי מה זה אבל מאותו רגע ועד הלידה חשבתי כמעט רק על זה.
האבסורד שבמקום להתכונן עם עיסויים וכל מה שממליצים למניעת קרעים לא עשיתי כלום כלום חוץ מלפחד נורא. בסוף ילדתי ונקרעתי קרע דרגה 2, כואב מאד. זוכרת שאחרי הלידה בכיתי מהקלה על שהגרוע מכל מבחינתי לא קרה.
הפחד הספציפי והמשונה הנ״ל חוזר לי (בעוצמות פחותות) כל הריון והריון (בהריון חמישי כרגע...). ואותו קרע דרגה 2 ארור נפתח מחדש, כל לידה ולידה.
מה שאנחנו צריכות לעבור. אני לא יודעת אם עניתי לשאלתך אבל תודה על הבמה לפרוק, מלבד בעלי מעולם לא שיתפתי אף אחד בדבר הזה שמדיר שינה מעיני.

תודה על כל הדוגמאות!! 

הבוס לא חייב לאהוב, מותר לך להיות חולה לפעמים....

אני מפחדת כי הכאבים מתרכזים בעיקר בבטן למטה...
וכואב ממש חזק...

קודם כל נחתי בבית. דבר שני מניחה שזה ממשהו שאכלתי והגוף רוצה להתרוקן אז פשוט נתתי לו. אחרי כמה פעמים זה עבר. פשוט לשתות מים בשביל לא להתייבש ולאכול חתיכת לחם לפחות כדי שהקיבה לא תהיה ריקה.

היה לי מה שאת מתארת לפני שבועיים זה היה חיידק וצריך אנטיביוטיקה. אם זה מה שיש לך אז הרופאה שלי אמרה לי שזה לא עובר לבד... הכאבי בטן זה התכווצות של המעיים מהחיידק. תקפידי לשתות המון ותשימי לב שאת לא מיובשת

 

ממליצה מאוד עם סטופיט (stopit) מאוד מאוד עוזר ומפסיק שלשולים במיידי!!!!!

כדורים לקניה בבית מרקחת ללא מרשם (זה מסוג התרופות שאני מחזיקה אצלי בבית קבוע כמו נורופן ואקמול לילדים...)

היה לי את זה גם ובררתי במכון הטרטולוגי, אין בעיה לקחת בהריון לפי המינון שכתוב בעלון

סיוט לאא פשוט

תרגישי טוב ותנוחי הרבה

אלא אם כן את מתייבשת. אז תקפידי לשתות הרבה ולאכול קצת

גיל 1.1 שנים נראה לי ממש מוקדם לתת לילד לעמוד 15 דקות?? במה הוא יחזיק?

אני ממליצה על עגלת אחים. 

אם היא כבר הולכת ואפשר להניח שההליכה תהיה יציבה וטובה עד הלידה אני הייתי מסתפקת בטרמפיסט תוך כדי לעבוד על להרגיל אותה ללכת
רבע שעה זה מרחק סביר. כמובן תלוי גם עד כמה ממהרים..
אישית אני גומלת די מהר מעגלות...

אמנם אצלי היה הפרש קטן יותר אז לא היתה שאלה. אבל גם עכשיו שלכאורה הגדולה בת שנתיים וחצי לא עוברת לטרמפיסט. בבקרים או אחהצ תמיד יכול להיות קריזה של עייפות,גשם בחורף,עצבים אחרים,ממהרים בבוקר לעבודה וכו'. וללכת עם ילד בגיל הזה רבע שעה(גם לי יש את הזמן הזהשל ההליכה ללא רכב) זה סיוט. הילד מטייס הולך לאט כי ככה זה השלב וזה בסדר גמור. אבל לי למשל בבקרים מתאים ללכת מהר עם שניהם בעגלה שמה כל אחד במקומו וחסל. היו כבר כמה פעמים שבחזור בצהריים היא היתה בקריזה של עייפות או משו אחר ואם היתה צריכה ללכת או לעמוד ולהחזיק בטרמפיסט הייתי נשארת ברחוב שעה טובה.. ככה את מושיבה בעגלה,קושרת בחגורה ומקסימום היא בוכה קצת ונרגעת אבל מתקדמים הביתה🙃אותי זה ממש הציל ומציל גם עכשיו שהיא כבר גדולה יותר (טרמפיסט עמידה בגיל הזה קצת מופרך לדעתי רבע שעה לסמוך על הילד שלא יעזוב את הידיים.. אבל זו רק דעתי)

קנינו עגלת תאומים
אבל מכרנו אותה מחוסר שימוש
ממש לא היה צריך
או שיצאתי עם מנשא ועגלה
או שהגגולים הלכו עצמאית

וטרמפיסט אולי זה גם סבבה אבל לא התנסיתי

אחת הסתדרה ככה ואחת ככה. ולכל אחת סיבותיה
הפותחת,כדאי שתחשבי פשוט עם עצמך ובעלך לפי הצרכים שלכם זה אומר זמן הליכה ,כמה ממהרים בבוקר,האם את הולכת עם מנשא ונראלך שתלכי ככה, וכו'. ותראי מה נראלך הכי טוב יהיה בשבילך...

אצלי היה הפרש של שנתיים וחודש.

מרחק 10 דק' הליכה מהמעון.  

לנו זנ מאוד התאים כי ברגע ש"תוקעים" את הילד על הטרמפייסט מתחילים ללכת מהר אז הוא מפחד לרדת ולעשות סקנדלים ונשאר עומד יציב. מאפשר הליכה מהירה ונוחה גם במדרכות צרות.

החסרונות: בחורף מאוד מאוד לא נוח וקשה להגן מהגשם, הטרמפיסט יוצר רווח בינך לבים העגלה ולפעמים זה נהיה קצת קשה להסיע אותה (תלוי בדגם העגלה), קשה במדרגות.

מצד שני עגלת תאומים/אחים היא לא פחות מסורבלת...

תעשי את השיקול לפי האופי של הילד/ה שלך...

צריך לעקם את הגב כדי ללכת איתו
וזה מסרבל במדרכות וכו'
היה לנו הפרש של שנה וחצי בדיוק
והיתה לי עגלה שהבת של אהבה לשבת מעליה
לא שיא הבטיחותי אבל נוח ממש
לא להליכות רחוקות באופן קבוע..
במקומך הייתי מחפשת עגלת תאומים או משהו כזה

יש לי את ההפרש הזה בין כמה ילדים, בדרך כלל לא היה לי צורך בעגלת אחים, כי הגדול הלך יפה לבד. אבל אחת מבנותי היתה עקשנית ודעתנית מאוד כבר בגיל שנה ועשרה חודשים ואם לא התחשק לה ללכת ברגל, היתה נעמדת באמצע הרחוב ולא מוכנה ללכת. אז הייתי חייבת עגלת אחים, פשוט הושבתי אותה בעגלה והלכתי לאן שרציתי.
השאלה איך הגדול ישתף פעולה עם עמידה על הטרמפיסט?

על כל התשובות המפורטות.
ניראה מה נעשה.

רק טוב!

לק"י

אז הקטנה שוכבת בו חגורה מאחורה ובן השלוש יושב מקדימה.
אפשר גם להשכיב את התינוק מאחורה, ולחגור את הילדונת מקדימה (בהנחה שהיא לא תשכב עליו).

ציוד לתינוק:

סלקל

גופיות+בגדים

טיטולים (עדיף לקנות אחרי הלידה בהתאם למשקל התינוק)

חיתולי בד

שמיכה

עגלה

עריסה (אפשר לוותר אם התינוק ישן איתך או בעגלה)

גיגית לרחצה (בהתחלה אני מקלחת בכיור)

מוצצים אם אתם בקטע (כדאי להתחיל רק אחרי שההנקה מתבססת)

 

תיק לידה: (מנסיוני העגום כדאי לארגן בסוף שמיני. או לכל הפחות שתהיה רשימה מסודרת שהבעל יוכל לארוז בזמן שאת מהנדסת סביבך מגבות כדי לא להציף את הבית במי שפיר.)

ניירת רפואית, טפסים וכד'

כסף קטן

כיסוי ראש נח

גרביים נעימים

כפכפים

נשנושים שעושים לך טוב

מוזיקה כנ"ל

בקבוק מים עם פיית ספורט/קשית

בקבוק חם (אין בחדרי לידה, לפחות בשע"צ)

שמן שקדים בבקבוק סגור (בד"כ יש בחדרי לידה, אבל ליתר בטחון)

 

מחלקה:

תחתוני רשת/תחתונים שתשמחי לזרוק

חזיית הנקה (לא חובה, אני הסתובבתי פשוט בלי)

פדים להנקה (גם לא חובה, בד"כ הזרם מתחיל אחרי השחרור מהמחלקה)

כיסוי ראש נח

בגד נח (של היריון...) שיהיה לך נחמד לקבל בו מבקרים במחלקה.

תיק רחצה (שמפו, סבון, מברשת ומשחת שיניים, דאודורנט)

 

 

 

 

אשמח ליותר פירוט- גופיות וכו'- כמה בערך רצוי שיהיה? כנ"ל טטרות ופלנל..
לא כדאי כן לקנות חבילה אחת של טיטולים לפני הלידה?
מה עם מגבונים, משחות, כאלה?
איך יודעים איזה מוצץ מומלץ לנסות?

וגם לבית חולים.. למה תחתוני רשת? בגלל שהם מג'דייפים? זה נראה לי כ"כ לא נוח ומציק

ככה שבתכלס אפשר מקסימום לעשות השלמה של קניות אח''כ בהתאם לגודל של התינוק, כי לפעמים קונים מידה מסוימת ואז מגלים שזה קטן/גדול לתינוק.
גם בטטרות, יש תינוקות שפולטים מלא ואז צריך גם מלא. ויש כאלה שלא פולטים בכלל אז בקושי צריך. תקני לך נגיד 6 טטרות להתחלה.
בבי'ח את מקבלת בדר'כ כמה טיטולים וכמה משחות, ואז אפשר לקנות. את יכולה לקנות פשוט יש תינוקות שנולדו גדולים ואז המידה הכי קטנה בטיטולים לא מתאימה להם.
במוצץ אין כללים כ'כ.פשוט מנסים.
את לא חייבת תחתוני רשת. היתרון בהם שאת יכולה פשוט לקרוע אותם כשאת מסיימת ולא צריכה להוריד אותם על הרגליים.. אפשר גם סתם תחתוני כותנה שאת מוכנה לזרוק. יש גם תחתוני פד של קוטקס ששמעתי עליהם המלצות רבות.

גופיות ומכנסונים- מהניסיון שלי כדאי שיהיה לפחות 5-6 ואפילו יותר. (בהנחה שאת לא משתמשת במייבש שאז לוקח להם זמן להתייבש, ואגב רצוי לא לשים במייבש זה מתכווץ, וגם יש את שישי שבת שא"א לכבס וגם זה סתם מעצבן להיות כל הזמן טרודה סביב המכונה לגופיה וחצי כדי שיהיה מספיק. תקני בשפע, גם בהתחלה הם מלכלכים אותם הרבה בפליטות וביציאות שהם עושים הרבה בימים הראשונים....)

 

טיטולים, מגבונים משחות וכו', את לא צריכה לבי"ח, צריכה לאח"כ. שוב אני לא קניתי קודם  ובדיעבד חושבת שכן כדאי, זה היה להרץ את בעלי שגם ככה היה מטורטר ועייף וגם להסביר לו בטלפון איזה סוג וכו'. חבילה אחת של המידה הכי קטנה של הטיטולים, בד"כ זה מתאים גם אם התינוק נולד גדול, מגבונים תקני רביעיה אחת (ואגב ממש לא צריך את של האגיס, כל חברה כמעט טובה...) ובקבוק של סבון לאמבט לתינוק+קרם גוף (תקני את הגדול, אני עדיין משתמשת באותו בקבוק מהלידה..)

 

חיתולים תקני הרבה, כנ"ל, הם מתלכלכים מהר (מהחלב ומפליטות) ומעצבן להתקע בלי... אותם אני כן מייבשת במייבש כביסה. אני קניתי את של שילב (3 או 4 ב40-50 ש"ח בערך), קצת יקר אבל קיבלתי המלצות מאחיות שלי שרק שלהם נשמר לאורך זמן, האחרים מאבדים צורה... לבנתיים אני מרוצה, קניתי 3 חבילות, 2 של 3 יח' כל אחת, ואח"כ השלמתי לעוד חבילה של 4 יחידות. תקני הרבה, זה שימושי!

 

מוצץ זה עניין של ניסוי וטעיה, בד"כ מה שאת מרגילה זה מה שהם יקחו, אני הבאתי לחדר לידה ותקעתי לה מיד שמעתי על העניין כדאי אחרי שההנקה מתבססת אבל העדפתי כך, כי פחדתי שלא תרצה אח"כ. אצלנו זה לא הזיק ב"ה.

 

תחתוני רשת לא מציקים בכלל! להפך הם לא מורגשים והיו לי ממש נוחים (גם בזה שלא הייתי צריכה לחשוש שמתלכלכים), תקני זה כדאי! אני קניתי חבילה של 5 או 6 באיזה 12 ש"ח.. לא נורא בכלל. אח"כ כשמשתחררים מהבי"ח הדימום יורד משמעותית (לרוב...)

 

אה, ותקני גם את האמבטיה ומגבת לקטן קודם, זה היה סיוט ללכת 3 ימים אחרי הלידה לכל זה, ואני חשבתי שאני חכמה ושאעזר באחרים, ובסוף לא הצלחתי לשחרר ורציתי לבחור את הכל בעצמי... זה היה נורא. תקני מה שאת יכולה ורוצה קודם!

 

מנסה להזכר מה עוד: (חוזרת גם על דברים שכתבו)

• אמבטיה+כסא (לנו מאוד היה נוח אמבטיה עם רגליים, זה תלוי בך ובאיפה שתרחצי את הקטן)
• סבון לאמבט+קרם גוף+מגבת (אפשר להשתמש במגבת שיש בבית, היא צריכה להיות גדולה מספיק שתעטוף אותו טוב)
• חיתולים (נראה לי קניתי את הטטרה, אם אני לא טועה...)
• סדין לעריסת תינוק
• תחתוני רשת או חד"פ
• רפידות הנקה(כצו שכתבו לך, זה בא לידי שימוש כמה ימים אחרי, אבל שיהיה) + משחה לפטמות (השתמשתי כבר בבי"ח כדי להקדים רפואה למכה)
• פדים גדולים+קטנים למתי שהדימום מתמעט(לי לא היה בבית בגלל ההריון... ובבי"ח השתמשתי בקפואים, עזר לי מאוד לתפרים)
• כיוסי ראש נוח
• בגד נוח לקבל אורחים (שאר הזמן הייתי עם החלוק של הבי"ח, הכי נוח! ויש בלי הגבלה...)
• חזיית הנקה, לי לפחות היה חובה, ממליצה מאוד שיהיה לך כבר בבי"ח.
• כפכפים/ נעלי בית
• מטען לטלפון + מצלמה אם יש
• לא להביא!! תכשיטים ודברי ערך, להשאיר בבית!
• מגבונים וטישיו
• תיק רחצה עם סבון גוף, שמפו, מברשת ומשחת שיניים, מסרק וגומיה רזרבית (קרם גוף שלך אם את משתמשת)
• מגבת פנים ורחצה (אני השתמשתי ברחצה של הבי"ח, העדפתי לא לכלכך את שלי בדם)
• בגד נוח לשחרור 
• בגד לקטן לשחרור+שמיכה+כובע קל+סלקל

 

את החלוקה לתיקים, אני לקחתי מכל הרשימות שמצאתי מה שנצרך לי, ואת הרשימה שיצאה לי חילקתי לתיק לחדר לידה ותיק לאשפוז לפי הצרכים שלי. ממליצה לך גם. ושיהיה לך רשום הכל בדף!  אני ארזתי רק כשיצאנו לבי"ח.. וזה היה נוח שהבעל יכול לעזור.

יצא ארוך...

 

בהצלחה איזה מרגש!!

קראתי ברפרוף אבל-
חיתולים לדעתי אל תקני, או שתקני מידה 1. לרוב בבי"ח שמים להם מידה 1, אנחנו כשחזרנו הביתה קנינו nb שזה המידה מתחת, כי הוא נולד קטן, והשתמשנו בזה חודש וחצי בערך. אבל אין מה לקנות מראש nb כי את לא יודעת כמה בדיוק הוא יוולד.

חוץ מהחיתולי טטרה נוח שיש גם חיתולי פלנל, קצת יותר עבים ויותר נעימים, נוח לשים את זה על הסדין בעגלה ובעריסה/מיטה איפה שהראש, כי זה מתלכלך הרבה וככה לא צריך כל כמה ימים להחליף סדין.

אני אחרי הלידה לא השתמשתי בתחתוני רשת אלא באלו של קוטקס, ממש ממש היה לי נוח.

סבון לאמבטיה- אני השתמשתי בהתחלה (ועדיין, כמעט בן 3 חודשים) בשמן אמבט ולא בסבון, כי זה פחות מייבש להם את העור.

לא ראיתי אם כבר כתבו,
סדינים לעגלה אם זו אמבטיה, מספיק 2 לדעתי
סדינים לעריסה/מיטה
שמיכות, לדעתי לפחות 3. כל פעם אחת בעגלה, אחת בעריסה, עוד אחת בכביסה.. נוח שיש.

לידה קלה!!

לגבי טיטולים, לתינוק גדול הnb קטן, אנחנו קנינו אחרי הלידה והשתמשנו שבוע בקושי.
בבית חולים משתמשים במידה 1. אולי עדיף לקנות מידה 1.
לגבי מייבש- לא רואה בעיה להשתמש בו, מיבשת רק במיבש( אין לי זמן לתלות כביסה, חוץ מקצת כביסה עדינה). הבגדים בדרך כלל לא מתכווצים לי. יש לי בגדים עוד מהילדה הגדולה שבת 17 כבר. הם לא מלכלכים לכלוכים שלא יורדים בגיל הזה.
ואני ממליצה לקנות הרבה, לא להיות לחוצה על כביסה.
לגבי קניה, אפשר ללכת לבחור הכל בחנות , לעשות הזמנה ולבוא לקחת ישר לאחר הלידה, פותר את הבעיה למי שלא רוצה לקנות לפני, אבל אחרי אין הרבה זמן, ולא תמיד הבעל מבין מה את בדיוק רוצה לקנות.

בטח שלא ניו בורן. אצלי כולם התחילו ישר ממידה 2, למשל.
כדאי לחכות לאחרי הלידה, לראות מה המידה שצריך ולפי זה לקנות.
מה גם שאפשר לקנות חיתולים בכל מכולת שכונתית, זה לא איזה משהו שצריך להתארגן עליו.

לק"י

אני הייתי בלי חזיה משומה, וזה הכביד לי על הגב.
אז ממליצה להביא אחת לפחות.

וגם אין לדעת כמה זמן תהיי מאושפזת, אז עדיף שיהיו לך רפידות הנקה.

לידה קלה ומהירה בעיתה ובזמנה, ובידיים מלאות!

אנחנו נשארנו באשפוז כמה ימים וכבר התחיל לי גודש.. וגם לפני כן בלי עין הרע היה לי מלא כולסטרום. לא כדאי להיתקע בלי רפידות..

ברשותך. הבגד שקיבלנו בבית חולים איפה שילדתי לידה ראשונה היה מאוד לא נעים. מן בגד מעטפת שכל הזמן השתחרר. הפעם אמרתי לעצמי שבעזרת השם אני מביאה מהבית בגדים ושמיכה ומנשא בד. בעזרת ה' שהכל יעבור בשלום.
בטח בבתי חולים אחרים אולי בגדים נוחים יותר אבל בכל זאת לא לוקחת סיכון.

עכשיו אני רק בחמישי אבל תוהה לעצמי כמה יהיה לי נוח לצאת לקנות בשלבים מאוחרים ..
וגם אני מחפשת המלצות על איזה סוג תיק הכי כדאי לקחת ללידה
כל לידה עשיתי משהו אחר ולא מצאתי עדיין נוסחה נוחה

הבכור כל הזמן התפתל בחוסר נוחות והבגד עלה לו למעלה ולא יכולתי להרים אותו בלי שיצא לו הבטן.
אולי לא בכל בית חולים זה ככה אבל לא לוקחת סיכון ב"ה.

יש לך קישור מאיפה שקראת? מנשא בד יש מלא ששמות מיד אחרי הלידה.

זה לוחץ על האגן. ומפריע לאיברים לחזור למקומם. ולהחלים.

אנחנו על גלגלים ולא רציתי להיסחב עם ציוד מיותר.

ככה-

עגלה, (ובתוכה הוא ישן)
סלקל (את לא חייבת אם אין לכם אוטו, את יכולה להלוות ממישהו לשחרור ולהחזיר לו אחר כך)

בגדים-
גופיות (מעטפת הכי נוח, לא צריכים להכניס ולהוציא להם את הראש)
מכנסונים
אוברולים

אלו מתלכלכים נורא מהר מהפליטות, אבל הוא עולה מידה כל הזמן וגם את לא יודעת איזה מידה הוא יהיה אז תקני בערך 5 מראש של nb/חודש ותעשי השלמה אחר כך.

טיטולים- אל תקני nb. ישר מידה 1.
מגבונים.

שמיכה. או אם יש לך שמיכה טובה בבית לא צריך (לא חמה ולא קרה ולא ענקית מידי)

חיתולים בערך 6. תקני כמה טטרה וכמה פלנל ותראי מה נוח לך יותר.

זהו! זה הבסיס.

תוספות חשובות-
אם את לא מניקה, בקבוקים ותחליף חלב.
סדינים לעגלה ועריסה אם את לוקחת מיד שרה או קונה. (אני משתמשת בחיתול כי הוא פולט המון)
מוצץ. לא חובה.
ויטמין d3 לתינוקות.
אלכוהול לניקוי טבור (אפשר גם לקנות צמר גפן אם אין לך, או להשתמש בנייר טואלט)
סבון לתינוקות/שמן תינוקות לאמבטיה.
אמבטיה לתינוקות ומושב (או לקלח בכיור, לפחות בהתחלה)
אם את מניקה- פדי הנקה ועזרי הנקה.

זהו.
תינוק זה דבר יקר.

לדעתי חובה! גם כשאין רכב, גם כשלא היה לי רכב נסעתי באוטובוס עם סל קל( אם אין רכב כדאי סל קל שמתחבר לעגלה, ואז לא צריך לסחוב אותו).
ולפעמים נוסעים ברכב של מישהו, או לוקחים מההורים.
נסיעה עם תינוק ללא סל קל היא ממש סכנת נפשות.

לי יש סלקל, שמתחבר לעגלה, וכשאני נוסעת באוטובוס זה ממש לא נוח.
גם כבד לי להסחב איתו.

אני משתמשת בו רק כשאנחנו נוסעים באוטו.

כמה שפחות להיסחב ללידה. אחר כך ממילא יביאו לך השלמות אם תצטרכי.

ללידה-
מסמכים מזהים
תיק מעקב הריון
פלאפון + מטען
נעליים נוחות
כיסוי ראש נוח
מים + אוכל לך ולמלווים (אם את מתכוונת לקחת אפידורל, אסור לאכול איתו, תאכלי לפני)
גרביים עבות נוחות (לי היה קר ברגליים נורא, אבל את יולדת בקיץ אז לא חובה)
סידור אם את רוצה להתפלל או לומר תהלים.
זהו!

אחרי הלידה את ממילא עם החלוק.

לאשפוז-
חלוק נוח אם את לא רוצה להסתובב עם חלוק בי"ח.
לתינוק מביאים הכל, את יכולה להביא שמיכה בשבילו או בגדים אבל אין עניין.
בבי"ח יתנו לך תחתוני רשת להתחלה ופדים, אבל מומלץ להביא עוד תחתוני רשת מהבית כדי לא להרוס את הבגדים שלך.
ותבקשי פדי מגנזיום קפואים אם יש לך תפרים. זה מציל חיים.


ליציאה הביתה-
בגדים לתינוק לפי העונה.
שמיכה לתינוק.
סלקל.
בגדים נורמליים לך.

בשעה טובה ;)

מברשת ומשחת שיניים
דאורדורנט
שמפו

ואיפור ;)

לגבי רשימות לתינוק עיינתי בכמה רשימות במקביל וסנכרנתי מה חוזר על עצמועצמו, משמע חשוב, מתוך זה עשיתי רשימה ספציפית משלי.

תיק ללידה תכיני בתחילת תשיעי בערך..
בעיקרון צריך את הניירת שיש מהמעקב הריון, תחתוני רשת שתי חבילות או תחתוני חד'פ או תחתונים רגילים שאת לא צריכה. בגדים בשבילך לשהות בביח' במידה ולא תרצי ללבוש את החלוק של הביח'. נעלי בית. כלי רחצה ומברשת שיניים, ספר, מוזיקה(אזניות), סידור תפילה או כל דבר שמעביר לך את הזמן בכייף. קצת אוכל ובקבוק מים. מצלמה. חשוב חשוב בקבוק שמן שקדים חדש סגור. ברזל שלקחת עד עכשיויום להמשיך מיד אחרי הלידה.
ולמרות שנשמע הזוי תבואי ברוח אופטימית וכמה שיותר רוגע.
לתינוק יש הכל בביח' לקראת השחרור צריך להביא לו בגדים ליציאה מביח' וסלקל.

מרגישה כמוך רק ההפך
תחילת הריון מרגישה רגשות קשים בנוגע למקום העבודה
מתקשה לקום בבוקר שונאת כל רגע
זה מקום עבודה טוב שמכבדים אותי
ואני מודה לקב"ה על כך ועל הפרנסה ויחד עם זאת
מרגישה לא ממומשת
שיכולה יותר ושהתפשרתי
גם מתקשה לתפקד בבית בגלל הנסיעות הארוכות לעבודה
וגם בגלל ההריון.
אבל-
יודעת שזה תקופה וב"ה תעבור וזה זמן
זמן שמעמידים בשבילנו בשביל לחשוב
זמן שלוקח כוחות נפש (ומכאן העייפות)
זמן שיוביל בעזרת ה' לתקופה יותר טובה
וחזרה לעבודה אחרי לידה זה קשה
להשאיר תינוק זה קשה
להתמודד עם המשפחה זה קשה
זה תקופה תתחזקי לאט לאט מחשבות חיוביות
על בריאות והצלחה ואהבה ומשפחה וחלומות
בעזרת ה' הכל יסתדר.
מקווה שעזרתי כולנו באותה סירה כזאת או אחרת.

זה ממש עוזר לכולנו 

לדעת שבאמת כולנו באותה סירה

ולכולנו יש התמודדויות.

ב"ה שזה בדברים האלו ולא במחלות ל"ע

או אחר חלילה.

 

ובאמת כך צריך להתנחם.

 

הרבה בריאות וכוחות לכולנו

ושנצליח לעשות מה שאנו אוהבות 

עם שמחה וסיפוק.

והריון בריא קל ותקין

באמת שאלו יהיו הצרות שלנו רק בשורות טובות ובריאות.

כל תקופה בחיים עם האתגרים שבה, הא?
אין לי ממש מה להגיד רק חיבוק גדול ושיעבור מהר בע"ה!

אולי תקראי את ההודעות שלך מסוף ההריון,
יותר גרוע מזה לא יכול להיות 😅

הצחקת אותי כהוגן

אני פשוט מתגלגלת.

איזו שליחה את....

יותר גרוע ממה שהיה אז

באמת עדין לא "נברא".

היה שווה לי לכתוב כאן רק בכדי שתזכירי לי

 את  זה.

חברות אתן משהו משהו שה' יברך את כולכן

 

זו תקופה וזה יעבור, לפעמים צריך לעשות את התנועות הרגילות כמו לחייך כשלא בא ולקום כשמותשים נפשית ופשוט לזכור שהשיגרה מבורכת ושהתברכת באושר ובידיים מלאות ובעזרת השם זו תקופה שתעבור. תתנחמי ברגעי אושר, ומדיי פעם תבקשי עזרה. אולי מחברה טובה או אחות שתבוא ותאפשר לך לנוח אפילו לשעה בכדי שתוכלי לאזור כוחות ליום הבא.

הפורום הזה כ"כ טוב לכולנו

לשמוע לפרוק לנחם ולחזק

אז בנות אתן מוזמנות

לפרוק להתנחם ולנחם

 

עכשיו את מבינה למה?

בשביל העידוד והחיבוק

בהצלחה באתגרים

השם יתן לך את הכח שאת זקוקה לו, ולכל נשות עם ישראל.

קראתי והוצפתי דמעות!!

מרגישה שכתבת את שאני עצמי מרגישה, רק שלא מוכשרת כמוך כדי לדעת להביע זאת

אפילו ביני לבין עצמי.

אין לי עיצה חכמה לתת לך רק רוצה להודות לך שכתבת את זה!!

וכן... תראי כמה מאיתנו מזדהות איתך,

הקב"ה נתן לנו תפקיד כ"כ חשוב בגידול הדור הבא של עמ"י

וכגודל התפקיד כן גודל הקושי.

מאחלת לכולנו ושהקב"ה ינחה אותנו בעיצה טובה ושנזכה לנחת יהודית אמיתית.

 

עדיף לציטין החומוס - לבשל גרגירי חומוס לא ביותר מדי מים - לאכול את הגרגירים וגם את נוזל הבישול הסמיך לשם מופרש חלק מהלציטין.

 

יש לקנות לציטין הסויה, אבל מ שאלרגית לא תוכל להנות מהלציטין שהמוצר מציע.

 

 

קראתי פעם שמחקרים מראים שהמח קטן בהריון וחוזר בהדרגה לגודלו לא לפני גיל חצי שנה ..
ובלי קשר יש השפעה של הורמונים (במיוחד אם מניקים ) שהופכים אותנו לפחות חדות לשון...
באופן הפוך, ידוע לדוגמא, שסביב זמן הביוץ, כשרמות האסטרוגן עולות, יש ביצועים טובים יותר במטלות שדורשות חשיבה לוגית ושפתית
כדאי לקרוא את "המח הנשי" זה ממש מעניין
גם "גופה של אשה תבונתה של אשה" (למרות שהאחרון יותר כבד ארוך ומורכב )

בקיצור את לגמרי לגמרי נורמלית!!

זה באמת לא נעים להרגיש ככה.. הילדים נקרעים מצחוק ולא מבינים מה עובר על אמא..
הקטע שזה התחיל פתאום.. אולי באמת B12..

עד כמה חודשים אחרי...
הרגשתי במוחש איך המח שלי מעורפל וצמיגי, ושנעלם לי כל האוצר מילים ואם אני צריכה להיזכר באיזו שהיא מילה שלא בשימוש היומיומי זה היה ממש קשה.
אז נראה לי שזה ממש קשור ללידה, חוסר שינה, טיפול בתינוק וכו'...
מעניין שאת אומרת שזה קרה רק עכשיו.
בכל אופן אם זה קשור לויטמין מסויים אז כמובן כדאי לקחת.

כדי לא להעמיס חומצה פולית מיותרת, לנסות להגביר בתזונה - מרגישים מאוד מהר את ההבדל.

ואם זה מעודד- חזרתי לעצמי!

יהיה טוב

ואז לפי מה שהן יגידו תוכלי לקבל החלטה

שהכאב די מזכיר את הצירים שהיו לי בלידות הקודמות. רק בגלל התידרות הגבוהה מידי זה לא נראה לי הגיוני בשלב כזה.
אני לא יודעת למה, אבל יש לי רתיעה מלהתקשר למוקד אחיות...
הקפצתי את בעלי מוקדם כדי להיות עם הילדים, אז אני אנסה לנוח ונראה אם זה יעזור. אם לא אסע להיבדק בערב...

בשבוע כזה לא יהיו התקשויות בבטן כי הרחם עוד באגן, רק מתחילה לבצבץ החוצה..
אין אפשרות גם להצע מוניטור למשל..
את מריכה ממש לשכב במנוחה מוחלטת ולשתות המון!!!!!!! ולראות איך מתפתח.
תרגישי טוב!

אם זה ממשיך כדאי לך לגשת להיבדק במוקד

העניין שמחר בצהריים כבר יש לי תור לרופא, אחרת הייתי הולכת להיבדק. ממש מתלבטת מה לעשות...

אל תלחצי, זה פשוט כי הרחם מאד גדלה ומתמתחת.

אצלי זה התלווה שכתמים חומים ואח"כ ממש מדימומים. ולא מצאו לזה שום סיבה.

בזכות זה יצאתי לשמירה כבר בשבוע 14... זה הצחיל משבוע ימי מחלה ועוד שבוע וזהו...

בסופו של דבר נהניתי מכל שנייה שהייתי בבית ויכולתי לישון...

נראה לי שאת יכולה לחכות למחר

בכל מקרה אני כבר בתור לרופא. מקווה שהכל בסדר.
האחות במוקד הטלפוני אמרה שנראה לה יותר מסוכן שאהיה לחוצה כל הלילה, אבל שכדאי שאלך להיבדק.

בעז״ה יהיה בסדר.

הרופא ממש לא התרגש.. זאת רק אני ההסטרית

שההמשך יהיה בנחת

ולפי התיאור של ההסטוריה שלך הייתי הולכת למתאמת שמתעסקת גם בנושאים של כאבים וכו.
כבר מעלה לפה את רשימת המתאמות תוכלי לראות מי עוסקת גם בעוד תחומים. ממליצה ללכת למישי עם נסיון בתחום של התאמה.

ועל שאלתך- המדידה מתבצעת בעזרת אצבעותיה של המתאמת בשיא הרגישות והעדינות. הלוואי על כל רופאות הנשים בארץ כזאת רגישות

הגוף יתאושש ויתרחש ביוץ.

בדיקות הריון מזהות כשבועיים לאחר הביוץ.




אם את בלחץ, אולי תעשי בדיקת הריון כל כמה ימים...

כן זאת שאלתי אם ההפלה היתה ב15 בערך עד ה18.4
יש מצב שהביוץ כבר התרחש ואני אזהה משהו בבדיקת הריון עוד השבוע אם אנסה?
(התחלתי היום בדיקות ביוץ או שפספסתי או שעוד לא הגיע)

אבל אני לא יודעת בוודאות שום דבר...

תמלאי פרטים באתר 'צעדים ראשונים' ואת השובר את מראה בחנות ותקבלי את החבילה

לעשות הכללך מהפלאפון אין צורך להדפיס וכזה

ומקבלת, אם אני זוכרת נכון ברקוד למייל. את צריכה להיות בהריון ולא אחרי לידה, לוקחים רק מכמה סניפים בארץ, לא בכל מקום. אני לא לקחתי בסוף כי זה עלה כסף ולא הייתי צריכה את מה שיש שם וזה לא השתלם לי. יש שם מרכך כביסה, חיתולים, בקבוק, מברשת שיניים, זה מתחלף כל הזמן את את צריכה לבדוק. גם את המחיר הם משנים לפעמים.

יש עוד חבילות שי שוות?

אבל מקבלים אחרי הלידה

ואיך מקבלים אותה?

אבל באופן כללי אני חושבת שזה ממש שימושי בהתחלה וגם הדוגמיות של הסבון זה מצויין כשיוצאים ורוצים לקחת בקבוקון ותמיד אפשר למלא.. אמא שלי לקחה גם חבילה לידה חמודה מחב'ד

הסופרפארם, אחרי הלידה יש טופס למלא באתר שלהם ואת מקבלת את החבילה בחנות.
בנוסף שווה ממש ללכת לכנסים של הריון ולידה מחלקים שם הרבה מתנות

אני קניתי מהם את החבילה, זה עולה 25 ש"ח אבל בפועל מה שיש שם זה דוגמיות מכל מיני חברות. לי זה היה נראה שסתם עשו עלי קופה... וזה לא באמת כמות. זו דוגמית של מרכך כביסה, דוגמית של קרם מתיחה, טיטול אחד וכו'

 

אבל בלי קשר לשיבושים שעלול להיות,חושבת שביוץ לא תלוי במחזור. אני מתכוונת.. יכוליות שהכתמים היו םשוט שיבוש הורמונלי ויהיה ביוץ. הרי ביות מגיע לפני מחזור. מחזור זה בעצם ביוץ שלא היתה בו הפריה. רק שתדעי אבל לא לדאוג עד שלושה חודשים בערך אמור להסתדר ביוץ בזמנו .לאחר גלולות. כמובן יתכנו אופציות אחרות אבל זה לרוב..

הדימומים בגלל שהפסקת את הגלולות.. ויכול להיות ביוץ עד המחזור..

בנוסף אני תוהה לגבי בדיקת השליה, האם היא נעשית ביחס לאשה שילדה או שהאחוזים הם סטטיסטיים. כי אני ובעלי נמוכים וקטנים, אז אולי ביחס אלי גודל השליה הזה הוא נורמלי, וסתם הלחיצו אותי לשווא?
אחרי הכל נולד ילד מתוק בריא ומפותח. במשקל קטן אבל פרופורציונלי להורים הקטנים שלו. (ואם הוא היה גדול יותר לא הייתי מצליחה ללדת אותו, אז מצוין שכך)

ניסית לשאול את הרופאה הנוכחית?

אין לי עדיין רופאה, צריכה למצוא ואז כשאצטרך אשאל בע"ה. כרגע בגלל הסיכויים להיכנס להריון פשוט נזכרתי בזה פתאום ונלחצתי קצת

אם את בהריון תקבעי תור ליעוץ לאחד המומחים בתחום.

נצטרך לברר באמת, תודה!

לי היו מים מקוניאליים בשבוע 34, ולא אמרו לי לבדוק כלום בהיריונות הבאים...

אולי כי אלה היו תאומים?

בכל אופן, נשמע שזו שאלה לרופא מומחה...

ואף פעם לא בדקו לי כלום ולא אמרו שצריך לבדוק משהו. איפה ילדת? מעניין למה הם בודקים?

ונראה לי שהכוונה למים מקוניאליים בשבוע מוקדם... באלו שבועות היו לך המים המקוניאליים?

אני חושבת ששלחו לבדיקה כי השליה נראתה זקנה, וזה הפליא אותם כי לא עברתי את התאריך, להיפך.

(אם כי הייתי אחרי ניתוח, אז לא זוכרת הרבה )

למשל לא נותנים למשוך מעבר לשבוע 38.

תאומים מבשילים יותר מהר.

אני ילדתי בשבוע 37 וממש לא ראו עליהם, הם היו מאד ערנים וינקו מעולה שזה מאד לא אופייני לשבוע שבו נולדו.
אהה וגם אחד נולד עם לבן והשני נקי.

אצלי פעם שנה וחצי ופעם פחות.. בהצלחה!

קודם כל בגוף שלך, אצל כל אחת זה אחרת.
ובנוסף תלוי באיזו תדירות את מניקה, כמה את עם התינוק, האם הוא ישן איתך או קרוב אליך.
זה הכל דברים שיכולים להאריך את התקופה שלא תקבלי מחזור אם מקפידים עליהם מההתחלה, אבל שוב זה גם תלוי מאוד בגוף של כל אחת.
יכולה לתת דוגמא ממני, בגיל 7 חודשים התחלתי לרווח את ההנקות בלילה לקצת יותר שעות בין הנקה להנקה, והופה בחודש הבא קיבלתי מחזור. אז את הלקח שלי למדתי... (כלומר לא אומרת שזו היתה טעות, השפיות שלי היא גם שיקול כמובן... אבל זה משהו שאקח בחשבון בפעם הבאה בע"ה)

כי הגדול ישן לילה בגיל צעיר יחסית, וגם כבר אכל מוצקים.
שני הבאים המשיכו לינוק "רציני" יותר עד גיל גדול יותר, וגם בלילה - וקיבלתי כמה חודשים מאוחר יותר.

הריון ראשון קיבלתי אחרי שלושה חודשים, הריון שני אחרי ארבע חודשים. ומאז קרוב לשנה....
ואין לי מושג מה הסיבה, בכולם הנקתי מלא...

תודה לכן על העזרה
אז זהו אני מניקה גם בלילה כמה פעמים( ישן איתי במיטה) שואבת פעם אחת בעבודה ומניקה שוב ב2 בצהרים לאורך כל היום מיניקה כלהזמן זה אומר שאני בממוצע מאכילה כל 4 שעות
מה אומרות?
כל עוד זה נשאר ככה זה יכול להשאר ??
אני מוצאת את עצמי כל הזמן בפחד שמה אני הולכת ל קבל כל רגע...
תודה לכן איזה כיף שפשוט יש עם מי לחלוק תחושות לפעמים

אבל במקומך, הייתי ממשיכה במודל הזה ולא מחליפה הנקה בארוחת מוצקים, כל עוד נוח לי וחשוב לי שלא לקבל...



קשה לי להאמין שפתאום הגוף שלך ישתנה עד כדי שלא תקבלי שנתיים, אבל למשוך עוד כמה חודשים יש סיכוי...

באמת לא פשוט, לצאת מנקודת הנחה שאת האמא הכי טובה שאת יכולה, וגם אם אנחנו לא תמיד מבינות על מה הבכי את מעניקה לתינוק את המקסימום שלך
הבן שלי בהנקה מלאה ובהתחלה על כל בכי דחפתי אוכל, עד שהבנתי שזה לא הפיתרון לכל מצב.
לכאבי גזים בדכ עוזר להחזיק בצורה שתמעך קצת את הבטן, או לעשות עיסויים של הברכיים כלפי הבטן.
רעב זה בכי שלא נרגע בשום מצב.
לנסות לעקוב כל כמה זמן היא באמת רעבה ואז לדעת לפי השעון, זה הגיוני שיקח זמן להבין את זה. שלי עכשיו בן 5 חודשים ורק מרגישה שמתחילה להבין מה הוא רוצה.. וגם זה לא תמיד.
שולחת הזדהות.

לגבי ההתעצבנות שלה, זה רק בהנקה ולא בבקבוק? הגיוני שמעדיפה בקבוק כי הזרימה של החלב יותר מהירה, תנסי לחפש ביוטיוב האכלה תומכת הנקה, יש סרטונים שמדגימים.

ובעיקר על ההזדהות..
כמה מצפון יש באמהות... משתדלת להגיד לעצמי כל הזמן איזה אמא טובה אני!! היא רוב הזמן בוכה וגם מידי פעם פולטת נהרות(כך זה נראה לפחות.. ) זה נחשב ריפלוקס? חושבת לשנות אולי את התחליף.. כרגע היא עם נוטרליון ופתאום ראיתי גם שזה עם שמן דקלים...( הגדולה גם היתה עם נוטרליון והיה סבבה מה שזכור לי ) יש למישהי המלצה על זה גם למה אולי כדאי להחליף?

ובגלל זה פולטת נהרות...
רפלוקס זה כשהם פולטים בקשת.
איך היא ישנה? רגועה?
ממליצה מאוד על מנשא או על אחיזה במנח נמר על העץ...
זה גיל קשה. בסוף לומדים לזהות את הבכי... בהצלחה!

לגבי הריפלוקס- לא תמיד כשפולטים בקשת זה נחשב ריפלוקס.
הקטנה שלי היתה פולטת בקשת כמויות מטורפותת שלא הבנתי מה נשאר בפנים בכלל... ובדקנו את זה המון פעמים- זה לא היה ריפלוקס. בהנחיה מהרופא לא היינו משכיבים אותה מיד אחרי אוכל, המיטה היתה מוגבהת קצת בראש, וכשהיתה קצת יותר גדולה קיבלה אוכל רק כל שלוש שעות ולא כל בכי כמו קודם. עבר לבד בסביבות גיל ארבעה חודשים.

בגלל שסימילאק פרסמו שבתמ"ל שלהם אין?

מהשמנים הכי פחות טובים, גם לנו אז ודאי לתינוקות..

שמן דקלים דומה בתכונותיו למרגרינה. יש אותו גם בקצפות ריצ׳ פרווה לדוגמא

מהסיבה הזו..
מלא שומן טראנס שעלול לגרום לנצרות בעורקים.

וגם לא מכניסה מרגרינה.
לכן ציינתי שזה אותו דבר

צריך לאכול בשר במידה.
ובכל מקרה, לדעתי יש הבדל בין מה שנוצר בטבע לבין מה שיצרו אנשים. פעם חשבו שמרגרינה זה בריא כי זה טוב יותר מחמאה. היום מבינים שלא.
אין לי מספיק ידע להסביר מה ואיך אבל שמעתי בהרצאה מתזונאית דברים נוראים על מרגרינה. אפשר לגגל ולראות.

וילדים..

הייתי חושבת להיפך, שאם אוכלים משהו מזיק הגוף שלהם קטן יותר וזה מזיק יותר...

אני לא יודעת אם זה השתנה מאז ששמעתי את זה (וזה היה מזמן.).

ואמרה את זה רופאת ילדים בזמנו לקרובת משפחה.

 

 

ומצאתי את זה בנוגע לשמן דקלים-

 

האמנם יש להעדיף תרכובת מזון לתינוקות ללא שמן דקל? | רות"ם מכוני מחקר

נראה שמה שיש בתמ״ל זה לא סתם שמן דקלים אלא רכיב מתוכו

נוטרילון זה הכי הכי טוב וקרוב לחלב אם.
הקטן שלי על נוטרילון..
לא ממליצה להחליף.
אבל אם את רוצה הנקה- אולי כדאי לוותר על בקבוק.

בחיים לא הייתי עולה על זה לולא עבדה איתי מישהי שסיפרה לי ממש לפני הלידה שיש לה ילדה כזו

הבת שלי היתה אוכלת כל כך יפה ואז - שלולית ענקית. ממש הייתי בוכה מתסכול

אחרי כמה שבועות חשבתי על הרעיון והורדתי מוצרי חלב לגמרי לגמרי- קפה עם חלב שקדים ובלי שום דבר חלבי (ואני מכורה למוצרי חלב! זה היה נורא קשה!) 

אחרי שלושה ימים נפסקו הפליטות כמעט לחלוטין זה היה מדהים.

החזרתי מוצרי חלב לאט אחרי שהתחלנו לשלב מוצקים ולילדה נתתי מוצרי חלב רק אחרי גיל שנה. היום אין לה שום רגישות לזה והכל בסדר. אין לי מושג מה זה וממה זה נובע אבל זה מה שהיה אצלי..

וגם כשהבאנו לגדולה תמל סויה, היא התחילה לשלשל בטירוף (מבקבוק אחד ביממה!!) והסתבר שהיא רגישה גם לסויה כמו 30٪ מהילדים הרגישים לחלב.
אחרי גיל שנה בערך הכל עבר לכולם. היום רק אם מגזימים עם מוצרי חלב הם עם כאבי בטן,אבל אנחנו כמעט לא מכניסים הביתה אז לרוב אין בעיות

אז אפשר לזהות לפי הכמות והזמן שהיא אכלה

ואם היא ינקה אז אפשר פשוט להניק שוב, לעומת בקבוק שלא כדאי לתת

שוב אם היא כבר אכלה כמות

כי היא מסרבת לינוק?
אני ניסיתי להניק את הקטן שלי והיה לי נורא קשה, לא משנה כמה ניסיתי לא היה לי מספיק חלב בשבילו (הוא נולד מאוד גדול) וגם הוא פשוט סירב לינוק מהפיטמה ולכן הייתי חייבת לשלב תחליף בתזונה ובמקביל הייתי שואבת כמה שאפשר. התייעצתי עם תזונאית לתינוקות והיא הסבירה לי שהבעיה עם תחליף חלב היא שהפרוטאין (של פרה) הוא גדול בהרבה מפרוטאין של האדם (שקיים בחלב אם) וזה מקשה מאוד על פירוקו בקיבת התינוק וזה מוסיף לבעיות גזים. היא המליצה בכל האכלה של תחליף חלב לתת קודם חלב-אם שאוב, אפילו אם רק מעט עדיף להתחיל עם זה כי זה יעזור לעיכול של תחליף החלב.
עוד דבר, אל תוותרי על הנסיונות לתת לה לינוק, אורי שלי בגיל חודש פתאום יום אחד נתפס בפיטמה והתחיל לינוק אחרי חודש שהוא היה צווח בכל פעם שניסיתי להניק אותו אז יש עוד תקווה, תנסי כל מיני תנוחות, לא רק את התנוחה הרגילה (אני הצלחתי בתנוחה שבה הוא שוכב על הצד שלו והייתי מקרבת את ראשו לפיטמה שלי). לא לוותר, זה כל כך ייקל על הקטנה שלך.
ואגב, גזים יש לתינוק לא משנה מה הוא אוכל, יש שסובלים פחות ויש שיותר כי החיידקים שמתפתחים בקיבה מייצרים גזים. מתן חלב אם פשוט ייקל על הקטנה שלך, עיסויים וגם לא לוותר על גרעפסים.

ממליצה לראות. המון בהצלחה, זו תקופה לא פשוטה ההתחלה.. בטוחה שתצליחי!

היא מקבלת בקבוק כי אין לי מספיק חלב..
והגדולה ירדה ממש עד כמעט אשפוז כשניסיתי רק להניק אז אני לא מסתבכת... ממש מוזר העניין עם השמן דקלים אנסה לברר איתם. מקווה שהענינים יירגעו.. מסכנה שלי היא ממש סובלת

יענו ניסית את זה עם הילדים שלך?
שאלה של סקרנות

לא הכרתי את זה כשהילדים שלי היו קטנים, לצערי. נחשפתי לזה רק אח״כ, אבל בת דודה שלי(ששלחתי לה את זה אחרי הלידה) אמרה שזה ממש עזר לה.
אם יש לך קטנטנים, תנסי, אין לך מה להפסיד😜

אני באמת שומעת נה שלפי הסרטון מעיד על רעב ואז הרבה אה שמעיד על גרעפס... אי הגב כואב ואני מותשת מהגזים האלה

ובעיקר מקווה שנותן לך בטחון יותר טוב מה היא רוצה ואיך את יכולה לעזור לה.
אני גם זוכרת את כאבי הגב מהגזים... זו תק׳ מתישה. תנסי למצוא תנוחות אחרות אולי בישיבה פחות לעמוד...
להפסיק באמצע האכלה להוציא אויר, וכמה שיותר להוציא אויר סמוך לאוכל לפני שהוא יורד למטה וזה כבר גזים תחתונים שכואבים...
בהצלחה!!

אם זה לא משנה לך שכנראה בהמשך תסרב לינוק, סבבה, אבל טם ההנקה חשובה לך, קחי את זה בחשבון ותנסי לעבור להנקה מלאה

והלוואי ותזכי בלי תפרים.

זה באמת סיוט.

לי היה ב2 הלידות ובזמנו, יותר מ20 שנה, לא היה את הרעיון של העיסויים.

ואפשר גם קפסולות רכות של שמן נר הלילה, אחת לבלוע ואחת להכניס למטה כמו טמפון. זה נמס מעצמו ומשמן את האזור.
יש גם ישיבה על חליטת רוזמרין.
זה מה שזוכרת..

ובאמת את יכולה לשמוע הרבה סיפורים על כאלה שעשו מלא עיסויים ונקרעו ממש וכאלה שלא עשו כלום ולא חוו קרע אחד קטן

אז פשוט תתפללי..
זה הכי עוזר

לא ניסיתי...
לא כזה התחברתי לרעיון...
שמעתי נשים שאומרות שזה אפקטיבי מאד ונשים שלא...

מתאים ללפני ביוץ.

מבאס מאוד.
הציפיות כל פעם מחדש והאכזבה... לי זה הרגיש ממש מסלול התרסקות.
עדין יכולות להיות הפתעות...
בכל מקרה, תני לעצמך כח - משהו שמפנק ועושה לך טוב. צאו ביחד בערב, אפילו להליכה או משהו בקטנה, זה מעודד.
מכירה את זה מקרוב, זה לא כיף בכלל!
חיבוק 😚

מבינה ממש את התבכול והקושי!
חיבוק!!!!

לפעמים בזמן הביוץ הרחם מוציא (מסיבה כלשהי שאני לא יודעת, אפשר לברר) קצת דם.
אצלי זה היה נראה כמו
(זהירות, תיאור)
הפרשות רגילות של ביוץ, כלומר רבות וצמיגיות, ובתוכן היו שזורים ״חוטים״ ורודים.

לדברי הבודקת זה קורה לפעמים, ונפוץ יותר אצל נשים עם התקן, במיוחד במחזורים הראשונים שאחרי ההתקנה.

היא גם אמרה שזה מהרחם ושהבדיקה שהיא עשתה לי אוסרת. כשבעלי תאר לרב הוא גם אמר שזה אוסר. אין לאן לברוח...

וכל כך מוכר....
אין לי דרך להסביר לך כמה אני מבינה אותך, כמה את לא לבד בזה..
זה הכי מתסכל שיש.
שולחת לך חיבוק גדול גדול ומתפללת שתצליחי להטהר להמוןן זמן כפיצוי


אשמח אם תוכלי להסביר על הדם בביוץ עם התקן.. מעניין אותי, חושדת שקורה גם אצלי..
תודה

את עם התקן הורמונלי?

אני עם התקן לא הורמונלי.
אפילו עם ההתקן הכדורי של ד״ר ברעם, שאמור לעשות פחות בלאגן וגם למנוע פציעות ברחם...

יש סיכוי שאם תלכי לבודקת היא תוציא בדיקה נקיה?

בינתיים הדימום הקל ממשיך...
אין מצב שזה דם של פצע. אם אלך לבודקת היא בטח תראה שזה מהרחם, ואז לא רק שלא אטבול היום, אלא גם בטוח אצטרך לעשות הפסק חדש.

יש מצב שבאמת ההתקן עושה לך את הדימומים ואז הבעיה בו..
לדעתי שווה לך ללכת לבןדקת היום. שמעתי כבר על פצע שדימם ולא חשבו שזה פצע.
מה גם שכשיש דימום ביום השביעי אחרי שהיו ימים נקיים זה מחשיד לכיוון של פצע.
אלא אם כן זה ההתקן שעושה לך את הדימומים האלו

מסכנה, איזה מצב מתסכל. לא יודעת איך הייתי עומדת בזה אם היה קורה לי ח"ו

אולי אפשר לוותר על הבדיקה של היום ולדחות למחר ואז להתייחס לבדיקה של היום השני כבדיקת היום הראדון כך שמחר השביעי.
ככה תפסידי רק יום אחד ולא שבוע..

אבל מי מבטיח לי שמחר יהיה נקי? או מחרתיים? או עוד שלושה ימים?
בחודשים האחרונים כשהיו לי כתמים כאלה (זה קרה פעמיים/שלוש) זה יכל להימשך גם 5 ימים. ובפנים בטח לוקח אפילו יותר זמן להתנקות.

כולנו באותה סירה מסתבר!!

ממש ממש ממש ממש ניסיון קשה!
אבל אשרייך (ואשרי חח) שעל אף הקושי, אנחנו אומרות את האמת, הולכות עם ה' בכל הכח!

זה בכלל לא מובן מאליו!
אז אשרייך ממש אלופה!!

ועוד עידוד, אני אחרי המחזור אחרי הלידה קיבלתי חודשיים אחכ..

וזה נגמר בסוף, זה קשה, אבל יגמר בקרוב בעה!

שיהיה בקלות!!

נ.ב אני מבקשת מה' שיהיה שותף איתי ושיעזור לי להיטהר בקלות ובשמחה!

הרב הציע את מה ש״רק עונה עכשיו״ אמרה: לבדוק רק מחר, כאילו היום השני היה בעצם היום הראשון. והוא אמר שאם מחר עדיין יראה לי ״מסוכן״ אז מחרתיים, וכן הלאה...
וכמובן התיר תחתונים צבעוניים כדי שלא סתם נאסר בדרך.

גם הרב המליץ ללכת לרופא לבדוק אם זו בעיה רפואית.
נראה לי שאנסה בלנ״ד לקבוע תור בקרוב.

כגודל המצווה כך גודל הנסיונות.
מאחלת לכל מי שאיתי בסירה שתצליח להיטהר בקרוב. ועד אז להיות חזקים...

תודה ענקית לכל המגיבות ולמי שכתבה בפרטי!
התמיכה האנונימית הזאת היתה בדיוק מה שהייתי צריכה.
תזכו למצוות ולהרבה טהרה ושמחה בעז״ה!

מאחלת לך שבעז"ה תצליחו להיזהר בקרוב..

ממש מבינה אוח כמה שזה מאתגר.
בנתיים כדאי לשתות המון המון המון מים במהלך היום ועוד 2 כוסות לפני הבדיקה.
אפשר להוסיף שתיית לימון זה מקצר דימום.
וחוצמיזה תגשי לבדיקת דם לרמות ברזל ו B12 יש מצבים שכשהברזל נמוך יש דימומים רבים לא מוסברים. בהצלחה!!