פורום הריון ולידה (עמוד 3791)

ולהמשיך לקחת חומצה פולית

הריון קל,בריא ומשעמם

יש לך איפה לאחסן?

האמת הייתי מחכה אבל זה אופי, אם יעשה לך טוב לדעת שאת מסודרת אז לכי על זה..

אבל חושבת שלא אהיה רגועה...

אז קניתי. וגם המשפחה הביאו לי דברים אז כבר שמתי בחדר..
ויש לי עוד חודשיים פלוס, והחדר מלא וקיבלתי הכל, ואנשים מוסרים, ולקנות מה נשאר? בגדים? דברים לחורף? שמיכות ומצעים למיטה? הגיינה לתינוק?
עם זה אפשר לחכות, הייתי מחכה לאיזור חודש שמיני שיהיה בבית לפני הלידה..

תעשי לעצמך רשימה (אפשר בעזרת כל מיני רשימות שיש באינטרנט לסנן מה שמיותר)

זה פשוט המון דברים שצריך בילד ראשון!!

וזה טוב להוריד קצת לחץ

 

מציאה הבאה לידך אל תחמיצנה.
עדיף להתחיל עכשיו ורגוע מאשר להילחץ אחר כך.

לא בלחץ, אבל לברר מה את צריכה, לעשות רשימה,
דברים יקרים להתחיל לקנות עכשיו אם זה דורש חיפושים כמו עגלה וסלקל.

בגדים את יכולה לקנות אחר כך וגם את כל השאר. אבל שלפחות תהיה רשימה, זה ירגיע אותך.
ואם את רואה מציאות מעכשיו, לכי על זה, אל תחכי סתם כי ״מוקדם מידי״...

וגם לפי הבטן-גב.

אבל הידיים קרות..אןמנם הן פתוחות ולא מכווצות..

תכסי לו את הידיים.

האחות אמרה לי לבדוק בבית החזה שם זה המדד

כך הרופאה שלי אמרה..

ורואים אם הוא קר או לא. זו שיטה שעובדת גם אצל ילדים גדולים יותר, ושימי לב שגם אצל מבוגרים.
כשקר לי אז האף שלי קר. כשאני לובשת סוודר ומרגישה שהתחממתי, אז גם האף כבר לא קר.

לק"י

את זה שמעתי בקורס עזרה ראשונה.

זה ממש בלבל אותי כי לא הייתי בטוחה שזה מחזור, אבל כשזה הופיע שוב 30 יום אחרי, כבר הבנתי שזה בעצם מחזור.

אז זה מחזור?הרב שלנו אמר שכשזה יהיה מחזור אני אזהה וזה כרגיל

זה בערך בזמן שבו אמור להגיע המחזור הראשון, והדימום אחרי לידה פסק אצלי לגמרי די מהר (לא מניקה).

והאם יש לזה השלכות הלכתיות שבגללן שוחחתם על זה עם הרב?

פצע על צוואר הרחם שמדמם הרבה.

יש הרבה פעמים רגישות מוגברת בצוואר הרחם, אפשר להפצע טלדמם מבדיקות טהרה ואפילו כתוצאה מקיום יחסים
טרו סטורי

אני קישרתי את זה להנקה..

והרופא בזמנו אמר לי שמחזור ראשון אחרי לידה הוא בד"כ עם הרבה דם יחסית למה שרגילים..

היו לי פעמים שמחזור ראשון אחרי לידה ( שנה אחרי) היה קליל מהרגיל והיו פעמים שהיה חזק מהרגיל כמו שתארת, נראה לי ששתי האפשריות תקינות. לא יודעת להסביר למה לפעמים זה כך ולפעמים כך. בכל אופן זה מצוי מאוד שהמחזור הראשון הוא לא מחזור רגיל.

התקן

נרות/ פילים/ ג׳ל
דיאפגרמה
רק שאלו האחוזי מניעה שלהם לא 100 אחוז...

את בטווח הנורמלי
ואם תבחרי להניק זה עוזר להוריד במשקל
ולא לעשות כושר מיד אחרי הלידה, לאט לאט.
וללכת לפיוזתרפיה לרצפת האגן אחרי הלידה, מאוד חשוב.

המשקל שעלית יחסית למי שהתחילה עם תת משקל הוא בסדר בטבלה של כללית מי שהתחילה בתת משקל ממליצים לה לעלות עד 18 ק״ג בהריון...

ודווקא לא מהנקה...

אצלי זה פשוט היה הצטברות של נוזלים ובערך חודש אחרי הלידה כבר ירדתי את הרוב ממש (נשאר 3 קילו שירדו אח"כ בהדרגה)

יש עליה שהיא לא קשורה לתינוק כמו מי שפיר, שיליה, עליה בנפח הדם, הצטברות של נוזלים, גדילה של החזה וכו'...

וכל החיים משתנים, וכל הדינאמיקה בבית משתנה, והזוגיות ניצבת בפני אתגרים שלא היו ולא יהיו בלי האחריות של טיפול בילדים. וזה באמת דבר ממש ממש גדול שאין להקל בחשיבות שלו או בהשפעה שלו על חיים של זוג צעיר.

מציעה לך לקבל באהבה את תחושות הבטן שלך עכשיו, לא להילחץ מאף אחד, לבקש סבלנות מהבנזוג, ולתת לזמן לעשות את שלו. כשתרצי, רצון אמיתי ופנימי-לכי על זה. 

את כל כך צעירה, יש לך עוד המון זמן להבשיל בתוך זה....

הי, אל תפחדי ממה שאת לא יודעת.
רוב האנשים מביאים ילדים לעולם, אלו שלא מצליחים כל כך מנסים ורוצים, כנראה יש פה איזה משהו...

אני גם, בחיים לא חיבבתי תינוקות במיוחד (עם צרחן ומנוזל) אבל עכשיו אני חושבת שזה הדבר הכי חמוד בעולם.

תחשבי שיש יצור קטן שהוא חצי את חצי בעלך,
ונכון שמגיעים איתו קשיים, אבל גם נישואין זה עבודה רבה והנה התחתנת ואת נהנית ב״ה.

אל תשכחי שלא תמיד נקלטים להריון מהר. בפרט אם מפסיקים גלולות שנלקחו תקופה ממושכת.

ואחרי שנכנסים להריון, יש לך 9 חודשים להתכונן, ולאט לאט עם כל בעיטה שלו בתוכך את מחכה לו שיבוא כבר ואוהבת אותו יותר.

בהצלחה.

תלוי הגיל שלך.
הריונות בגיל צעיר לרוב יותר קלים. ככל שהגיל עולה הקושי גדל.
לדעתי תעשי לעצמך רשימה מה מפחיד אותך. תפרטי את החששות ותבדקי אחד אחד איך והאם אפשר להתגבר עליהם. והאם עם הזמן החששות יתפוגגו או שכדאי לך לקפוץ למים העמוקים ולהתחיל לשחות.
ותתפללי.
לי זה הכי עזר.

וגם אני חיכיתי, כי הרגשתי שזה לא הזמן עדיין ובעלי נורא רצה. עם כל הכבוד לבעלך, זו את שעוברת את ההיריון והלידה, כל השינויים וכו'.

אם את מרגישה שזה עוד לא הזמן, בלי לחץ ! תגידי לבעלך את כל מה שאת מרגישה. אני בטוחה שהוא יבין. סהכ את ממש צעירה...
לדעתי ילד זו אחריות וצריך לבוא אליו עם כוחות
בהצלחה רבה!!

בנוגע לפחדים אני רואה שנתנו לך עצות;)
אבל חשוב לי גם להזכיר את העניין ההלכתי במניעת היריון (לנו למשל לא התירו למנוע בלי סיבה מיוחדת)
זה חייב להיות בהיתר של רב ולא על סמך התחושות שלנו, כל זוג והרב שלו והדעות שלו, אבל חשוב לשאול ולקבל היתר ולפיו לפעול,
ועוד דבר
אני לא ככ רציתי להכנס להריון בהתחלה ורציתי למנוע וכמו שכתבתי לא קיבלנו היתר, ותודה להשם נקלטנו מהר מאוד, באמת יש לך תשעה חודשים להבין ולהתאהב בהיריון, וכמובן שבאוצר שנולד זה הדבר הכי כיף ימשמח בעולם, מוסיף נופך לזוגיות ומגדיר אתכם כמשפחה לכל דבר, אחד הדברים המשמחים שהקב׳ה זיכה אותנו להם
שיהיה לכם בהצלחה רבה!

לא תמיד גיל זה פונקציה...

לכן כתבתי לא תמיד

זה באמת מפחיד, החיים משתנים אחרי, אבל זה שווה את הכל (את כל הפחדים את כל הקושי)
תחשבי מה באמת מפחיד אותך ותנסי לראות אם זה משהו שאת יכולה להתגבר עליו

את כותבת אנחנו נשואים שנתיים...
אני דווקא אוהבת ילדים. .
לקראת סיום תואר
בעלי רוצה
כאילו הקרקע מוכנה
והרגש נשאר מאחור בגלל הפחד
פחד הוא כזה שככל שנותנים לו מקום הוא רק גדל
צריך לקפוץ למים
גיל 21 גיל מקסים
יותר ממה שאנחנו מגדלים ילד, הוא הופך אותנו להורים
ההורות שבנו מבשילה איתו
בשורות טובות🌾

תודה לכולם על העצות והתמיכה! זה באמת עוזר גם לשמוע כמה דעות.. תאמת שאני מצד אחד רוצה לקחת את הזמן ובעלי כמובן תומך בזה למרות הרצון שלו..אבל מצד שני אני מפחדת שההאגשה לא תעבור ואולי פשוט כן צריך לקפוץ למים..בע"ה נקבל החלטה נכונה..

מפחיד כי זה הליכה לבלתי נודע ולמצב בו לא תשלטי.

 

אבל תחשבי על כך, שזה גם מצב הכי טבעי שרק יכול להיותבשביל אישה.

 

תחשבי על כך, שזה היעוד שלך כאישה.

 

וגם תחשבי על בעלך. למה, בעצם התחתנת? איך הוא יעשה פרו ובו ומלאו אם את לא משתפת פעולה?

 

זה הזמן המבולבל שאנחנו חיים בו היום! טבעי לפחד מדבר מפחיד, אבל זה לא אמור לשתק אותך ולמנוע ממך לפעול כמו שצריך!

זה שינוי מטורף לתמיד!! אבל האהבה שילד מביא איתו זה משהו שאי אפשר להסביר .

זו חוויה לא ידועה, שהופכת את העולם על פיו,

המערכת הזוגית שעד עכשיו מאוד ברורה- עשויה להשתנות.

תינוק קטן- מחייב למידה של הצרכים שלו...

ומצד שני- לב של אישה ואמא הוא רחבבבבבב!!!!

הנפש שלנו יכולה לעמוד בשינויים שאנחנו בוחרים בהם בשמחה,

ויכולת הקיבולת שלנו יכולה לגדול עם הזמן ועם ההתנסות.

להישאר באזור נוחות זה קל, אבל לא מקדם...

מאחלת לך מכל הלב החלטות נכונות ורק שמחות

לא תקין לדמם כל כך הרבה זמן אחרי לידה.
דבר ראשון לראות רופא + אולטרסאונד לבדוק אם יש שאריות שליה ברחם.
אולי בכלל הדימום לא מהרחם? אולי את פוצעת את עצמך הנסיונות לעשות הפסק? רגישות בצוואר הרחם מאד נפוצה אחרי לידה. אם כן הרופא יוכל להגיד לך (אולי תדעי בעצמך, אם הדימום נוטה לחזור בערך יום אחרי ההפסק סביר שזה זה).
בכל מקרה לכי להבדק.

הייתי אצל רופא לפני שבועיים, ב"ה הכל תקין.

אני עם התקן פעם ראשונה אז בהתחלה חשבתי זה דימום מההתקן

אבל זו כמות דם יותר גדולה מכתם אז זה פחות סביר גם זה יוצא שיש כמה ימים נקיים ואז פתאום דם לאיזה יומיים...

לגבי הפציעה בגלל נסיונות של הפסק אכן חשדנו בזה אז באמת הרב נתן הנחיה לעשות בדיקה בלי מוך ופחות בדיקות אבל הדם הגיע בלי קשר לבדיקות..

 

 

די מוזר אבל לפעמים לוקח זמן לרחם להתנקות אז אשמח אם למישהי יש עצה טובה

 

לי היה דימום הסתגלות 5 שבועות

אם זה פצעים או לא

זה ממש קורה שאחרי כמה ימים של בדיקות את פוצעת את עצמך ויוצא דם של פצע, דם מפצע יכול להיות קצת על העד ויכול להיות ממש הרבה על פד ולא מיד אחרי בדיקה

בקיצור-ממש ממליצה ללכת לבודקת

 

יש סיטואציות שאת יכולה להבין בעצמך שאת צריכה בודקת.

ממש לא חובה הפניה של רב.

שואלת באמת בשביל להבין

שלא אטעה נשים בלי לדעת...

אני שמעתי מהרב בורשטיין ללכת רק אם הרב מפנה.

יש מקרים שהרב יכול להתיר גם בלי בודקת. 'לתלות' בכל מיני דברים וכדומה.

(במקרה שלי הרב יכל להתיר בלי בודקת ובשעה שהבודקת ראתה גם דימום מהרחם, לא היה אפשרות להתיר)

אבל אחרי הלידה האחרונה שתיתי לימון וקינמון כפית ומים חמים אפשר להוסיף סוכר ובכל מאכל....לי זה מממש עזר היו לי כתמים ולא הצלחתי להיטהר אחרי שבוע אין כתמים!ואם זה עדין לא עוזר יש נשים שעוזר להן לשתות את החלק הלבן בקליפת הרימון שימי במים חמים...
בהצלחה!

קינמון יותר יעיל.
תדברי עם רב שמומחה בהתקנים. לא כל רב מבין.
האם הרב שלכם פוסק התקן כדם מכה? אם כן, יכול להיות שלמרות הדימומים תוכלי לטבול. רק שיהיו בדיקות תקינות ובשביל זה את צריכה לדעת אם אתם פוסקים שטישו ופדים מטמאים או

עד שבכלל הצלחתי להיטהר ,( בלי קשר להתקן)
והכל היה בסדר מבחינת הרחם פשוט לקח זמן לגוף להתנקות( ועוד זה היה אחרי ניתוח שהם שוטפים את הרחם כבר אז זה דימום עדין יחסית)

אומרים לשתות לימון יש גם כאלה שאומרים שיח אברהם נראלי או ילקוט רועים אחד מהם
גם קינמון...

אבל חשוב לדעת מה הדימום. יתכן ויש צורך בטיפול ולא רק לשתות מי לימון.

מים עם לימון סחוט טרי. כמה פעמים ביום.

בהצלחה ובלי לחץ. זה סימן שהגוף שלך צריך את הזמן.

בהחלט קשה ומתסכל...

לק"י

אז מבינה אותך...

בשורות טובות!

מכירה המון נשים( כולל אני) שיצאו להן תוצאות בעיתיות בבדיקה הזו וברוך ה' הכל תקין. הרופאים מעדיפים להלחיץ אותך ובסוף הכל יהיה תקין מאשר לומר לך שהכל תקין ואם ח"ו יהיה משהו לא תקין , תתבעי אותם. לכן מלחיצים על כל דבר קטן.

אני התייעצתי איתם והמליצו לי על בדקת וריפיי- זו בדיקת דם שמחליפה מי שפיר ב99.99 אחוז. ב"ה יצא תקין, אני ממשיכה את ההריון ברוגע וגם הרופאה הפסיקה להלחיץ אותי( ממש התלהבה שעשיתי).
זו בדיקה יקרה , יש החזרים בקופת חולים אם יש לך ביטוח משלים. לי היה החזר של 75 אחוז בכללית פלטינום. גם אחרי ההחזר זה סכום, אבל ממש שמחה שעשיתי ויכולה להמשיך את ההריון בלי סרטים בראש.
תבדקי אם זה רלוונטי לך, כי אצלי הערכים היו נמוכים( אפילו נמוכים בנורמה, אבל הגיל הוריד את הסטטיסטיקה לתוצאה בעייתית).

יש את בדיקות הדם שהן במקום מי השפיר..לי המליצו על גנומיטי כיוון שהסבירו שזו בדיקה מתקדמת יותר (בודקת יותר תסמונות עם אחוזי דיוק גבוהים יותר) לגבי המחירים - נראה לי שזה מאוד תלוי בסוג הביטוחים שיש..חברה שלי לא היתה צריכה לשלם בכלל כיוון שהיה לה ביטוח מהעבודה וגם זה מאוד תלוי בסל ההריון שיש בקופה (תמיד לקראת הריון כדאי לדאוג שיש  את הגבוה ביותר, גיליתי זאת בהריון הקודם.... 

לא זוכרת איך זה נקרא בכל מכון. מכון פועה לא המליצו על מכון מסויים, אלא באופן כללי על הבדיקה

בחלבון העוברי נבדקים שלושה פרמטרים.

דווקא הסיכון לתסמונת דאון או טריזומיה 18 ירדו.

כשהחלבון העוברי גבוה עולה הסיכון למערכת עצבים פתוחה או איברים פתוחים אחרים, גם הסיכון לגדילה איטית של העובר.

 

בינתיים שקיפות ושתי סקירות הכל היה תקין, עכשיו רוצים לעקוב אחרי גדילת העובר, שתמיד גם קצת גדול לשבוע.

בסקירה האחרונה אחרי שהרופא ראה את התוצאה של החלבון העוברי זה היה נראה כאילו הוא מנסה למדוד תמיד את המינ' האפשרי, וגם אז יצא שהעובר מתאים לשבוע הריון.

הסבתות שלנו לא עשו עשירית מזה (אם עשו בכלל...) - והתוצאות היו יותר טובות...

 

ובכל מקרה, כמה שלא תעשו בדיקות - אין שום אחריות שהכול יהיה בסדר!

הכול בידי שמיים.

כמה תינוקות נפטרו בלידה או בגיל צעיר בתקופת הסבתות שלנו וכמה היום?

עוברי יצא גבוה והתקשרו אליי ממכון גנטי והרופאה ועוד ורצו שאעבור בדיקות הייתי בת 38 החלטתי שאני לא עודה עם סה כלום אמרתי להם שאני דתייה ולא מעוניינת בבדיקות ברוך השם ילדתי ילדה מקסימה ומאז לא עשיתי יותר חךבום עוברי ושקיפות. עורפית. אבל שוב זאת אני.

גם אצלי הם היו מכורים להנקה ברמה הזאת. אני חושבת שהשלב הראשון בגמילה הוא ההשלמה עם הפרידה הזאת,כל כך כיף להניק במיוחד כשהיונק דורש את זה,וקשה מאוד לסרב כשהוא בוכה ומסרב בתוקף להשלים עם הגזרה הזאת. ברגע שאת ובעלך תבינו ותשלימו עם זה שהגמילה מההנקה היא לטובתך וגם לטובת הקטן יהיה קצת יותר קל לסרב לו. חשוב לזכור שבגיל הזה למרות שהוא יונק כל הלילה הוא לא באמת צריך לאכול בלילה,וזה יותר הרגל או פינוק שפיתח.
כשאני גמלתי בגיל הזה-שהילד לגמרי מבין שמדברים איתו.הסברתי שלא יונקים יותר,שהוא יכול לקבל בקבוק עם מים/חיבוק/נשיקה מאמא ואבא אבל שכבר אי אפשר לינוק.זה היה קשה אבל הוא הבין. אני מבינה שאת צריכה להפסיק להניק בבת אחת את כל ההנקות ומן הסתם לא תהיה הדרגה(לפעמים זה עדיף...) אז בשעות ההערות מה שאני הייתי עושה כשהיה מבקש לינוק זה להשיח את דעתו עם דברים שאוהב-בועות סבון,סיפור,שיר,גן שעשועים,וגם קצת פינוקים-כמו במבה,עוגיה אהובה,פיצפוצי שוקולד.....
בלילה זה הרבה יותר קשה,כי הוא פיתח בך תלות ונעזר בך כדי להרדם.(מניחה שישן איתך במיטה...?!) גם אצלי הם ישנו איתמ במיטה,הנחתי להם להמשיך לישון איתי בשלב הזה אבל הכי חשוב זה עקביות!!! מצפים לך כמה לילות קשים של בכי ואכזבה גדולה אבל אחרי שהוא יראה שאת מתעקשת וחוזרת על אותה מנטרה-שאפשר לקבל בקבוק מים/חיבוק....לאט לאט הוא יבין ויתחיל להתעורר פחות.
חשוב לזכור שזאת תקופה של כמה ימים גג שבוע, וזה ו....
יש הורים שבשלב הזה של הגמילה מעדיפים שהאבא יגש לילד בלילות,אני תמיד העדפתי לעשות את זה בעצמי או בשיתוף פעולה עם בעלי ולא להתרחק ולהעלם לגמרי,מאמינה שזה הדבר שיותר נכון עבורי ועבורם.
שיהיה בהצלחה ובשורות טובות!

מסכימה עם כל מה שכתבת
לפותחת- יש אפשרות להדרגה?
לי היה יותר קל לעשות כך, "לוותר" מידי פעם ואז לפתוח פער יותר גדול
אכן בלילה יותר קשה אבל זה בדכ גג 3 לילות
ואכן להסביר, לדבר וגם להסיח את הדעת...
וביננו לפעמים קשה לנו יותר מאשר להם, הם באמת ייצורים מתוקים ושוכחים מהר

זו הייתה תקופה די ארוכה, שהייתי צריכה להחזיק חזק ולהשתמש בכל האמצעים כדי שלא תינק בלילות...

(אבל בעצם - גמלתי אז רק מהנקה בלילה. אולי בגמילה כללית זה יותר מהיר...)

זה בדיוק המצב שלי... 

אם לא - אז ממליצה לעשות זאת בהדרגה. להוריד חלק מההנקות, ובשאר הזמן להציע לו מוצץ/בקבוק/אבא/טיול בחוץ/אפילו ממתקים או סרט לילדים...

אם כן - אז לא התנסיתי. אני תוהה אם נכון להמליץ על פרידה ממנו ליום או יומיים, כדי שילמד להסתדר בלעדייך...

הצורך להפסיק ברור ומוחלט?

לפעמים זה שאלה של מדיניות ויש דעות שונות.

אם לא בדקת עם עוד דעה וחבל לך להפסיק את ההנקה אולי כדאי להתייעץ.

כמובן שאם הצורך חד משמעי או שאת לא מצטערת להפסיק להניק לא אמרתי כלום..

רק לפעמים לא מודעים לפערים שיש בזה.

לגבי ההדרגתיות- אז יש איזשהי מחלוקת אם אפשר למשוך את זה עוד טיפה בשביל באמת שזה לא יהיה בבת אחת. אחת אמרה לי שלא מומלץ, רופא אחר אמר שאפשר פחות בהיסטרי- להוריד לו הנקה בלילה להשאיר רק אחת לפני הלילה לקצת זמן.

כרגע  אני באמת מניקה אותו פעם אחת בתחילת הלילה וזה קשה כל כך כל כך! הוא צורח מלא וגם את זה אצטרך להוריד.

חיכיתי חיכיתי- לא יודעת איך זה אצלך אני לא ממש מרגישה שהוא יבין אם אנסה להסביר לו, הוא עדיין קטן (לגדולה שלי נגיד הייתי יכולה להסביר אבל הוא עדיין תינוק..)

לגבי היום זה הרבה יותר פשוט הקושי הוא בעיקר בלילה ואני מתלבטת אם פשוט להיעלם ולתת לבעלי להתמודד או שחשוב שאהיה חלק בתהליך?

ילדון בן שנה ושמונה חודשים, שבבת אחת היה צורך להפחית משמעותית את ההנקות (אצלי זה פחות מוחלט רפואי, ולא הורדתי לגמרי).
גם אצלנו היה הכי קשה עם הלילה. אני מסבירה לו לפני שהולכים לישון שבלילה אי אפשר לינוק, הלילה הראשון היה ממש קשה ולקח לו שלוש שעות עד שנרדם בחזרה בפעם הראשונה שהתעורר. בלילות הבאים היה יותר סביר אבל עדיין קשה לו. אני נותנת לו ממש לשכב עלי, נושמת נשימות עמוקות, היו לילות שהוא רצה מוסיקה (הדלקתי לו מהפלאפון- מוסיקה יהודית ממש מתאימה להשכבה...) והיו לילות שרק לשכב עלי הספיק לו.
זה באמת קשה, בהצלחה לך...

המכון הטרטולוגי. אני חושבת שהם הכתובת.

על כל תרופה כתוב אסור בהנקה ויש הנחיות יותר נכונות אצלהם.

שילד בן שנה ושמונה בהחלט מסוגל להבין,וגם אם לא, לא הייתי מפסיקה להניקהלי לתמלל לו ולהגיד שאין יותר הנקות,כל ילד יקלוט ברמה שלו.
כמו שכתבתי קודם אני חושבת שיותר נכון שלמרות. כל הקושי האמא תהיה שותפה בתהליך אבל אם את לא מצליחה ובעלך מסוגל לזה תני לו להתמודד. אני הייתי שותפה מלאה לגמילות עם כל. הקושי שבזה,כי הוא היה נלחם איתי ומנסה להרים לי את החולצה בעצמו כדי לינוק.
זה תהליך לא פשוט דורש סהלנות,החלטיות,עקביות ונחישות אני מציעה שברגע שהחלטת ללכת על זה את תסוגי באמצע....זה כמה לילות קשים וזה עובר.

אני גמלתי קצת אחרי,

הוא היה בוכה ונעלב והייתי מחבקת אותו ושואלת אם הוא רוצה סיפור (שממש אהב) וסיפרנו ושרתי לו שיר שהוא בחר.. לקח כמה לילות ועבר...

 

כשהוא רואה אותך הוא רק מתעצבן יותר, מבעלך הוא לא מצפה לקבל הנקה

אפ הוא עדיין בחדר שלכם  - אז להעביר חדר, זה גם מאד עוזר.

 

ולהסיח דעתו עד שירדם...

זה בערך הגיל שהם נגמלו, כל אחד בתורו.

 

מה שהכי הכי חשוב זו הבהירות שלך שהגמילה צריכה להיעשות.

שזה יהיה מוחלט.

אז גם הוא יקבל את זה יותר בקלות ובפחות זמן.

 

פרידה זו פרידה,

ומדבר כ"כ יפה כמו הנקה זה בוודאי לא קל.

 

אך אם זה הצורך כרגע, 

זה הכי טוב בשבילו ובשביל כל המשפחה.

 

הוא קיבל תקופה משמעותית בכלל לא מובנת מאליה של הנקה,

אם יש לו שיניים - אז זה סימן שהוא מסוגל ומתאים כבר להתמודד עם אוכל.

 

את תראי, שכאשר הוא ייגמל ויתחיל לאכול כמו גדול

הוא גם יתנהג כמו גדול יותר.

 

אצלי כל הילדים שנגמלו עברו ישר למוצקים ולא רצו בכלל בקבוק.

גם לשתות רצו מכוס.

 

אצל אחד הבנים שנגמלו הייתי ממש מתחילה לרקוד ולקפוץ איתו ולשיר כדי להסיח את דעתו מההנקה,

מודה שגם פינקתי עם קצת שוקולד או במבה וכדומה...

 

המון המון הצלחה ויישר כח עצום!

סליחה על השאלה, אבל לצערי לא כל רופא מבין בהנקה.  הייתי אפילו כותבת שרוב הרופאים לא באמת מבינים בהנקה.  

 

ישנן הרבה תרופות שיש להן תחליף שניתן להשתמש בתחליף בזמן הנקה.  מרכז טרטולוגי יכול לומר מה מותר בהנקה ומה אסור, ומה ניתן להחליף במה.

 

אם מדובר בהריון - בהנחה שהאמא בריאה וההריון תקין - ניתן להניק את התינוק בזמן ההריון.  אמנם החלב יתמעט, ולכן התינוק יזדקק לשתות ולאכול כמות רבה יותר של מזון של "גדולים", והטעם של החלב ישתנה מעט, אבל כשהכל תקין, אין חובה לגמול.  לא רק זה, אלא שגמילה פתאומית בהריון עלולת להזיק לעובר.  ההמלצה היא להוריד הנקה אחת בשבוע, עד לגמילה המלאה.  ושוב - אין חובה לגמול, רק אם רוצים.  אני מכירה הרבה נשים מניקות בזמן הריון, והעובר נולד בריא ושלם.

 

יש מקרים אחרים שבאמת חייבים לגמול מעכשיו לעכשיו.  נכון.

 

כמו שכבר נכתב, החלק החשוב בגמילה הוא שאת תהיי משוכנעת לגמרי שנכון לכם לעבור תהליך של גמילה.  אם יש בך חלקיק אחוז של "לא בטוחה" אם כן או אם לא, חבל להתחיל.  חכי שתהיי בטוחה לגמרי.

 

בהצלחה!

 

 

 

 

כתבת שגמילה פתאומית בהריון עלולה להזיק לעובר. מה פירוש? על מה את מתבססת?

אם קשה לי תוך כדי ההריון גם להניק אז אני מסכנת את העובר?

 

אשמח שתסבירי את דבריך, תודה.

בגוף האשה ישנם הורמונים שונים ברמות שונות.  יש הורמונים שדואגים לאספקת חלב ויש הורמונים שדואגים להריון תקין.  

בנוסף, יש נשים שמערכת החיסונית שלהם חזקה, התזונה שלהן איכותית, וכו', ויש נשים שלא.

תלוי גם בשלב בהריו ובכמות ההנקה היומית של היונק.

 

נשים רבות מדי, שאינן כ"כ חזקות מבחינה גופנית, ובכל זאת מצליחות להניק הנקה מלאה (ללא שום תוספת), וכן הצליחו להכנס להריון במצב זה, עלולות להפיל אם בשליש הראשון (על פי רוב) הפסיקו להניק בפתאומיות (מהנקה כל היממה לאפס הנקות ביממה).  הבעיה היא הפסקת הנקה בבת אחת (בד"כ הסיפור הוא - אמא מניקה הנקה מלאה, ללא תוספות, מגלה שהיא בהריון, הולכת לרופא, הרופא מזדעזע שהיא מניקה כשהיא בהריון, מצווה עליה להפסיק בטענה שהיא מסכנת את ההריון, האשה חוזרת הביתה, גומלת את התינוק מעכשיו לעכשיו, והעובר לא עומד בשינוי ההורמונלי הדרסטי). 

 

מאידך, אשה שגופה חזק וכו', סביר להניח שתוכל שהעובר יכול לעמוד בשינוי הדרסטי.  אבל למה לקחת סיכון?   

 

השליש הראשון הוא הבעייתי כי עדיין יש תפוקה גבוהה של חלב.  ככל שההריון מתקדם, מתמעטת כמות החלב שנוצרת, וההורמונים מגיבים בהתאם.  השינוי הופך להדרגתי ולא מאיים על שלום העובר.

 

אותן נשים, גם אם היו מהחלשות יותר, אם גמלו מהנקה אחת כל שבוע, והחליפו את ההנקה עם ארוחה של תמ"ל או "אוכל של גדולים", תלוי בגיל היונק, ולאורך מספר שבועות הגיעו לגמילה מלאה, הצליחו להחזיק את ההריון ולהיות עם ילד גמול.

 

מקווה שהצלחתי להסביר את דבריי,

בהצלחה!

 

אין שפע מחקרים בנושא, כי קשה, אם לא בלתי אפשרי לחקור את הנושא.  יתכן שגם יהיה לא אתי לחקור, כי אסור לבקש מנשים עם תזונה לקויה, רמות ברזל, סידן וכו' נמוכות, ומערכת חיסונית לא מיטבית, שיסכנו ביודעין את העובר שלהן ע"י גמילה מעכשיו לעכשיו.

 

כפי שאמרתי, הדברים נאמרים על סמך מספר גדול של נשים בעולם החרדי שלצערי הפילו, כשהיו בתחילת הריון, אחרי שנאמר להן שהן חייבות לגמול בשיטת "זבנג וגמרנו".  נשים במצב דומה, שגמלו עם הדרכה, והורידו הנקה אחת כל כמה ימים\שבוע, זכו לילד גמול ולהריון תקין. 

 

שיטת ה"זבנג וגמרנו" מגביר את הסיכון לגודש ואף לדלקת שד (אפשר גם לפתח אבצס, אם אין הכוונה נכונה).  כל הריון מתקדם באופן מיטבי יותר כשהאמא בריאה ואינה סובלת מבעיות רפואיות כאלה ואחרות.

 

אם יש לך עוד שאלות, אשמח לענות.  עדיף בפרטי.

 

ואם אין מחקרים איך את יכולה להגיד דבר כזה על סמך רעיונות תיאורתיים.

ולגבי הרופא המזדעדע- כל הרופאים שאני שאלתי אמרו לי שאין בעיה להמשיך להניק בהריון וזו גם הדעה הרווחת אם אין בעיות כלשהן, אז נראה לי לא שייך לעשות שם כזה לרופאים.

מחקר אמפירי הוא מחקר, גם אם לא פורסם בבטאון רפואי.  הלוואי והיה לי מחקר כזה להציג, אבל כנראה שזה נושא שקשה עד בלתי אפשרי לחקור.  אין אפשרות קלה למצוא קבוצת מחקר וקבוצת ביקורת.

 

מאוד משמח לשמוע שרופאים ששוחחת איתם אמרו שאין צורך לגמול.

הלוואי וכל הרופאים היו רגועים בנושא, ובודקים כל הריון וכל אשה באופן אישי, ולא מורים הנהגה אחת לכלל הציבור.

 

מי שמתאים לה לגמול, שתגמול.  הנושא הוא לגמול במתינות, בהדרגתיות, בנחת.  

 

 

לייבש את החלב בשלושה ימים - גם כדי להעביר מסר נחוש (אם אין שום ברירה, עייני במה שכתבה פיגא), וגם כדי שהתהליך יהיה מאחורי שניכם בזריזות,

לשאוב, או עדיף לסחוט ביד, רק עד הקלת מה מהגודש,

לעטוף בכמה עלי כרוב כל צד,

בשלב מסויים - בדרך כלל לקראת סוף היממה השניה, הרוב מתקשה - מהשלב הזה, מוטב לא לנסות לסחוט עוד, אבל להקפיד מאוד לעטוף בכרוב כדי שלא יווצר גודש שיוביל לדלקת.

לסגור את החזיה לא הדוק מדי, לא רפוי מדי על הכרוב.

להחליף עלים כל כמה שעות - כשהם נעשים צהובים ולא יעילים.

 

בהצלחה לשניכם  שיעבור בקלות ובבריאות.

לשתות חליטת מרווה- זה מייבש.
ואם יש צורך, לקחת משככים, ולהכנס למיטה.
ייבשתי פעמיים חלב מהנקה מלאה, ניתן לעשות את זה בבת אחת, רק לדעת לדאוג שלא יהיה דלקת.

חזרתי לעבודה לפני כחודש (מתוקי היה בן חמישה חודשים) עם כוונות טובות לשאוב לו כשאני בעבודה ובשאר היום להמשיך רגיל להניק.. אבל הוא שיבש את הכל.. קיבל בבוקר אצל המטפלת חלב שאוב מבקבוק ואז גם בצהריים כבר לא רצה לינוק ככ, ינק לכמה דקות ואז הפסיק, כך בכל פעם, כמובן שנוצר גודש ורצתי לשאוב.. מצאתי את עצמי בסיחרור של : נסיונות הנקה--שאיבה--האכלה מבקבוק, היה מתיש ומעצבן והסתיים בדלקת שד נוראית. ניסיתי עוד להמשיך אבל אין לו כבר הנקה רצופה ומסודרת כאילו מעדיף את הבקבוק.. מעדיף בקבוק חלב אם ולא מטרנה.. וגם אני כמובן.. מצד שני אי אפשר כל יום רק לשאוב ולתת בקבוקים.. זה גם עמוס ומסובך (יש לי עוד ילדים) וגם הכמויות יורדות ועכשיו אני עם דלקת בצד השני... אולי עם כל הצער פשוט הגיע הזמן להפסיק וזהו.. נכון?

ולתת ורמוקס

להכניס לפי הטבעת.
מנסיוני- אם ילד מתעורר עם תולעים, ואני מוציאה אחת או שתים- אז הוא לא מתעורר יותר באותו לילה וגם לאו דווקא בלילות הבאים.

שן שום אפקטיבית בו ברגע?

הן לא סובלות את הריח ואולי אפילו מתות מזה. זה ממש מפסיק אחרי שמכניסים.
אבל צריך למצוא שן בגודל נר אקמול בערך- שלא יהיה לא נעים לילד כשאת מכניסה.

לא עזר בו ברגע..

מקלפים בעדינות.

אצלי עוזר פלאים!

את יודעת שזה מאוד מאוד מדבק?

אצלי הם לא נרדמים אם הכל לא יוצא..

ומצפים בהרבה וזלין, זה לא מציק יותר הרגע הזה שמכניסים, כמו נר אקמול

אז לא בכל גיל יש פתרון של קבע

 

גם ורמוקס זה לא בדיוק "פתרון של קבע" מכיון שתולעים זה דבר מאד מדבק, אחרי תקופה זה יכול שוב לחזור

 

ולא נותנים ורמוקס יותר מ 3 פעמים בשנים בגלל חשש לנזק לכבד

אז זה לא כזה פשוט

כמין נרות קטנים. ככה אין את החשש אם יצרוב ואם ישרוף...
ויש גם טיפות שאני רוכשת בבית מרקחת שהוא יותר בקטע טיבעי שנקראות R בתוספת איזשהו מספר( לא זוכרת איזה) והם גם עוזרות לנו.

בהצלחה!

אם יש תולעת שאת רואה אז להוציא.
ואז לשים טיפה של שמן לבנדר או הדס. זה שמן מסריח לתולעים ולכן הן מפסיקות לזוז וזה לא מגרד.

משחה טבעית לתולעים האמת שלא ניסיתי אבל ראיתי עליה המלצות אולי אם תמצאי מישהי שמכירה ועזר לה זה יותר יעיל
טיפול טבעי בתולעים

המשחה יקרה אבל אם היא עוזרת זה שווה

** אני אישית לא ניסיתי אבל ממש התרשמתי מזה אז שמתי פה לשיקולך
אם מישהי ניסתה אשמח גם לשמוע

אפשר גם לחפש ״מתכונים״ טבעיים נגד תולעים יש הרבה דברים שאפשר לנסות

מקווה שיעבור מהר באמת לא פשוט הנושא...
הקטע הזה מלחיץ אותי לקראת הכניסה של הבן שלי לגן😐

לפעמים זה סימן ללידה.
ובשבוע כזה לידה זה לא דבר שאת רוצה.

------
ולפעמים זה גם כלום. יש וירוסים כאלה שמסתובבים.

אם כן היא מקבלת בחלב את הנוגדנים שהגוף שלך מייצר..רפוש

יש לך מזרון שטוב לך? יכולה לאפיין אותו- קשה/רך..?

פשוט מזרון טוב ויקר...
הבעיה במיטות נוער שהן ישנות מאוד, והמזרון שוקע ולא נשאר ריפוד... כאילו לא יציב מספיק לגב. וזה סבל.......
לא בהריון לא מזיז לי. מהשניה שאני בהריון זה בלתי נסבל.

אולי כמו שיש דוקטור גב לכסאות, יש משהו למיטות?

היתה לי רק אחרי ההריון הראשון..ושמתי אותה בין הברכיים

יש גם כריות שהן ארוכות שמיועדות לכך אבל לצורך העניין גם כרית רגילה יכולה לעזור לדעתי

לא בהתנסות אישית, אבל גם אני התלבטתי על מעיני הישועה לפני הלידה ושמעצי דברים מעולים על ציפי לוריא.. ממש אמרו לי לקחת אותה סכינים עצומות... על השניה לא שמעתי.
בסוף ילדתי בלניאדו .
בהצלחה ושתהיה לידה קלה😗

תודה רבה. אשמח לעוד תגובות ולטלפון ליצירת קשר...

לפני כמה שנים.. אישה לא צעירה..
בטח זה לא המיילדת..
אבל הזוי שזה אותו שם

יילדה אותי בלידה הראשונה, והצילה אותי מניתוח. נעימה ומקצועית.
לא ידעתי שהיא גם מיילדת פרטית...

אני יכולה לברר לך מחר את המספר שלה. תשלחי לי תזכורת במסר.

ציפי לוריא

והיה מעולה.

טלפון, את יכולה לבקש מהמזכירות במעייני הישועה.

מסכנה בטח קשה לך מאווד במיוחד שעדיין לא התאוששת מהלידה...

אין לי עצות קונקרטיות מלבד להגיד לך שהיא עוד קטנה, וכנראה עוד רגילה להרגלים מהרחם- שישנים ביום וערים בלילה....

עם הזמן זה ישתפר בעז"ה!!!

ליל מנוחה!

היתה תקופה שהלילה היה נגמר ב3 בלילה ומאז בוקר מוחלט וערני במיוחד.
ב"ה מאז המצב השתנה לחלוטין בלי עין הרע...
מאחלת לך הרבה כוחות ושהכל יסתדר...

מחר אני חוזרת ללימודים, לכן דואגת

הייתי ישנה בקצב שלו עד שזה הסתדר...

זה עובר עם הזמן, החשכת החדר בשעה קקבועה,

אם היא ערה לא לצאת איתה לאור וכו' אלא להישאר בחדר חשוך- זה עוזר.

אבל יש לי עצה נפלאה- מנסיון!!

שינה בלימודים- תענוג!!!

מיישמת את זה  (לצערי) גם היום כשהתינוק בן שנה וחצי...

לק"י

זה כל הזמן משתנה בגילאים הצעירים.

ואין לי עצות...רק איחולי כוחות ובהצלחה

הייתי מקדימה את המקלחת וההשכבה ל6-7

 

וגם כדאי להוציא במשך היום לשמש.

זה מאוד משפיע.. אפילו שהיא קטנה.

לכבות את האור, לשאןג ששקט יחסית.. וכשהיא קמה אז להניק בשקט.. לדבר מה שפחות, בלחש, ולהחליך טיטול רק אם חייבים..

בנוסף, 10 זה נורא מאוחר.. כבר ב6 את יכולה להשכיב אותה ללילהתץ בגיל כזה הם צריכים הרבה שינה.

וביום לעומת זאת תדאגי שיש תמיד אור גם כשהיא ישנה, תדברי בקול ותשירי לה שירים, תחליפי טיטול בכל הזדמנות וכל מה שיכול להעיר....

הם לומדים יפה את ההבדלים והגוף מתרגל לשעות..

בהצלחה!

לא ככ אפשרי להקדים ל6-7 כי אני מסיימת ללמוד רק ב6 לצערי
ננסה להקדים ל8 בערב.
וכמובן שמחשיכה את החדר וכל מה שאמרתן.
תודה!

אני מכינה תמצית מתיון אחד של קמומיל, שתי כוסות מים וחצי כפית מלח

מרתיחה, מקררת ומנקה עם זה לעתים קרובות (כשהעים סגורה).

זה בערך ריכוז של תמיסה פיזיולוגית.

תקבלי מרשם לטיפות עיניים, שימי לה ואחרי פעם-יים זה כבר יעבור.

לא יודעת אם היה ככ חמור אבל קמה עם כמעט שתי עיניים סגורות.. יום למחרת היה כבר שיפור ניכר

תנסי קודם חלב אם

ותה קמומיל בבית

אבל תדעי שזה מדבק מאוד

אז אולי כדאי כן אנטביוטיקה

 

לפעמים כשתינוקות מצוננים נסתמת הצינורית שמחברת בין העיניים לאף ואז נוצרות הפרשות בעיניים. במקרה כזה עושים עיסוי בחלק העליון של האף (בין העיניים וקצת מטה) כדי לפתוח את הצינוריות.
אצלנו זה ממש עוזר.

אחרי יומיים נעלמו ההפרשות
והיתה במצב ממש דלקתי
עשיתי גם קצת עיסוי כמו ש @טוווליי הציעה, וגם קמומיל כמו ש @אפונה הציעה
בקיצור מדהים

רק בריאות