שהתעקשה לעזור לנו רק כשזה היה ממש ממש הכרחי.
לא קילחה
לא האכילה
לא הרגיעה
לא הרדימה
אפילו אוכל בחלק מהזמן הייתי צריכה לדאוג לעצמי.
ואכן תוך שבוע וחצי ארזתי את מטלטלינו וחזרתי הביתה... היה רק עוד טיפ טיפה מאתגר. כי בכל זאת פחות זוג ידיים ולדאוג לקניות וכביסה.
(כשחזרתי אליה אחרי חודש לאיזה שבוע, היא כנראה הרגישה שאני כבר לוקחת אחריות מלאה, ולכן נתנה לי יותר לנוח...)
לא אומרת שהשיטה הזו מתאימה לכולן. לי זה מסתבר היה טוב, גם באופי וגם מבחינה פיזית התאוששתי מאוד מהר. ב"ה.
לשאלתך.
כשאת לבד בבית ועוד עם שאיבות, הדבר שכנראה הכי יהיה חסר לך זה... אוכל.
מגיעים לאכול משהו ב2 בצהריים.
ולכן אם את יכולה לקחת מאמא שלך הרבה אוכל פשוט וזמין שאפשר להקפיא (קציצות, פשטידות, שניצלים)
וגם לסכם עם בעלך שכל בוקר לפני שהוא יוצא לתפילה הוא מארגן לך חביתה, סלט, לחם.
כבר החיים שלך יראו אחרת לגמרי!!! שפויים בהרבה.
בנוסף, הוא יכול להכניס מכונת כביסה בערב ולתלות. לא חייבים לקפל בשלב זה של חייך.
עוד טיפ. כמה ימים תתרגלי לבית, אבל אחר כך תקפידי לצאת כ-ל יום. פעם למכולת. פעם לגינה (אז מה אם התינוק פיצי). פעם לקניון. פעם לחברה.
את תראי איך היציאות האלה יסדרו לך את היום וישפרו את ההרגשה. וגם יש תינוקות שזה משפיע עליהם לטובה (אצלי ממש נרגע בזכות הטיולים, היה נרדם יותר טוב ופחות בוכה).
שאיבות. שאיבות זה מכה שלא נכתבה. אני הרגשתי ששאבו לי את השמחת חיים. לא היו לי חיים. ולא נהניתי מכלום ובטח לא מהתינוק. כי כל הזמן הייתי בלחץ להספיק לשאוב, לשאוב מספיק, ואוף למה יש כל כך קצת. וכמובן לא הספקתי לאכול כי בזמן השינה שאבתי. ושברתי את הגב גם כן על הדרך בישיבה כפופה על כסא לא נוח.
אז מותר להפסיק.... ממש מותר. מותר לתת מטרנה. לדעתי החלב אם לא שווה את הדכאון וההתאוששות האיטית והגוף שמתפרק. (לא מכלילה, יש כאלה שהולך להן יותר בקלות, אבל אם לא הולך- וואלה תפסיקי)
אה! ומנשא! מנשא זה פתרון מצויין לבעיית הידיים. זה לא מפנה אותך כמעט לעשות דברים, אבל זה הרבה יותר נוח ומאפשר מנוחה.
מוסיקה. בשבילך ובשביל התינוק. זה משמעותי, כי את כל הזמן עושה משהו, לפחות האוזניים יכולות להנות. ושוב, אצלי מוזיקה ממש מרגיעה ומעניינת תינוק.
וכמו שאמרו, תבררי על סדנאות לאמהות בטיפת חלב או דרך העיריה...
בהצלחה!
ההתחלה קשה וזה משתפר...