התלבטתי אם לכתוב אבל בגלל שאני אוהבת סיפורי לידה אכתוב גם אני, שתקרא מי שאוהבת...
שבוע 40+4 מתעוררת בשלוש לפנות בוקר מתחושה מוזרה (כבר יומיים עם דימומים שמקורם בפצע בצוואר הרחם וצירים לא סדירים שהתחילו ביממה האחרונה). הולכת לשירותים ומרגישה שהדימום קצת מוזר. חוזרת לישון ומתעוררת שוב מתחושה מוזרה בארבע ועשרים. בשירותים מגלה שהדימום כבר ממש מוזר. מעירה את בעלי ואומרת שעם כל הכבוד לפצע בצוואר הרחם הדימום הזה כבר לא נראה לי טוב ורוצה שנלך להיבדק בבי"ח. הוא נמצא איתי ומנסים לעקוב אחרי תדירות הצירים. נכנסת שוב לשירותים ומרגישה שנוטפת לי טיפה בחוסר שליטה, ירידת מים?.
בעלי יוצא לנץ ואני מתקלחת, מתארגנת וגם מתפללת שחרית. באמצע שמונה עשרה מזהה שבדיוק בציר "בורח לי" קצת מים. מבינה בוודאות שזו ירידת מים.
בעלי חוזר ומזמין מונית. אני שוכחת להדליק נרות לרבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס ונזכרת רק בבי"ח בבאסה. עשרים דקות נסיעה עם קצת פקקים. הצירים כבר מורגשים יותר והנסיעה מציקה. מגיעים ואחרי המתנה קצרה מקבלים אותי במיון יולדות. מוניטור ובדיקה חיצונית של המיילדת שאומרת שיש לי ירידת מים ומכניסים אותי לחדר לידה. אני כולי נרגשת עם הרבה מרץ וחיוך על הפנים. רק באחת עשרה עושים לי בדיקת פתיחה ראשונה, פתיחה 3 50% מחיקה, אני מרוצה לגמרי. אמרו לי שהבדיקה הזו כואבת, דווקא לא, המיילדת מנוסה ועדינה. היא מתחילה לשדל אותי לקחת זירוז מחשש לזיהום בעקבות ירידת מים ואני לא רוצה. מזעיקים את דודה שלי שתלווה אותי בלידה.
השעות עוברות והצירים נעשים יותר ויותר כואבים. אני גם מקיאה. אחת המיילדות במשמרת היא אמא של חברה טובה, מסדרת לי חדר לידה עם מקלחת שהתפנה, (הייתי בחדר לידה ללא מקלחת) בלי שביקשתי, מלכה! אנחנו עוברים לשם ואני נכנסת למקלחת חמה שעוזרת להכהות את הכאב. בינתיים הדודה מגיעה. אני יוצאת מהמקלחת ומנסה על כדור פיזיו, לא נוח לי וכואב. חילופי משמרת והמיילדת החדשה שוב משדלת לקחת זירוז. לוקחת חוקן ונכנסת לשירותים, בחיים לא ידעתי שבגוף שלי יכול להיות כ"כ הרבה אוכל....מקיאה תוך כדי. שוב מקלחת חמה שכבר פחות עוזרת. בדיקת פתיחה נוספת, אני בטוחה שאני כבר אחרי פתיחה שבע עם כל הכאבים והזמן שעבר, מסתבר שהתקדמתי רק ל4.5. אני מיואשת כולי!!! כאלה כאבים ורק פתיחה 4.5?? עייפה ומותשת מאוד אחרי התמודדות עם הצירים ושינה של רק ארבע שעות בלילה... כבר חושבת ברצינות על אפידורל למרות שקצת רציתי לידה טבעית על כסא לידה. מבינה שעם תשישות כזו אני אגיע גמורה לשלב הלחיצות, ומבינה בהיגיון שאםידורל יעניק לי קצת זמן לנוח ולצבור כוחות.
כשמחשיך המרדים נכנס. אני בהיסטריה פוחדת שיהיה לי ציר באמצע ואזוז. דודה והמיילדת מחזיקות אותי חזק ואני מתפללת בלי סוף שהכל ילך טוב. בניסים לא מרגישה שום ציר והזריקה עוברת בשלום. כשהאפידורל מתחיל להשפיע אני מרגישה הרבה יותר טוב.. בעלי נרדם על מזרן בחדר, דודה נחה על הכורסא ואני מנמנמת על המיטה.
השעות עוברות ושוב החלפת משמרות.
בבדיקה הפנימית הבאה, אחרי חצות אני כבר בפתיחה 9. המיילדת אומרת שעוד מעט ארגיש לחץ והיא מרשה לי להתחיל ללחוץ בכל ציר. מעירה את בעלי ומעדכנת אותו בהתפתחות. בשתיים בלילה היא נכנסת ומתחילים את שלב הלחיצות. מודדים לי חום ויש לי 38. מכניסים לי אנטיביוטיקה בעירוי. אני כבר לא לוקחת מנה נוספת של אפידורל כדי שארגיש יותר את הצירים. שעה של שלמה של לחיצות, כשאני בתנוחה לא כ"כ נוחה שמיילדת הציעה, שמקשה עלי לעשות נשימות ארוכות וללחוץ למטה כמו שתירגלתי בקורס הכנה ללידה.. (זו כנראה התנוחה היעילה עם אפידורל, אבל לי היה קשה איתה..) המיילדת משמנת בלי סוף ובעלי ודודה מעודדים. ואז בשלוש לפנות בוקר, כשכמעט נגמרו לי כל הכוחות, מגיח לאוויר העולם בפעייה מושלמת האוצר המושלם שכ"כ רצינו כבר לפגוש
קרע קטן ועוד כמה שריטות, ב"ה יצאתי בזול!!
תודה לה' על כל החסדים והתפילות שנענו!
)
).
.
