אז ב"ה הריון שלישי, תקין ומשעמם למדי, בלעה"ר.
ערב סוכות מגיעה המחליפה שלי ואני מחליטה לצאת לחופש לפני הלידה.
החג עובר מדהים.
ערב אחד הפתיע עם כמה צירים צפופים ופתאומיים,
שעברו אחרי מקלחת, אבל השאירו את בעלי בכוננות לחוצה...
בשבוע שאחרי סוכות מגיע התאריך ועובר בנחת,
ממשיכה לגדול ולהתרחב ללא הפרעה,
בבוקר התל"מ מופיעים להם שורת סימני מתיחה, חדשים ומבריקים,
ומתווספים לשני הפסים הבודדים מההריון הראשון.
אני מנצלת את השבוע החופשי בכיף.
ומחפשת נואשות בגדים, כי שום דבר לא עולה בכלללל.
שבת נוסעים להורים שלי, להיות קרובים לשע"צ.
יום ראשון, ללא סימן ללידה באופק, מתחילה "להתייבש".
אני כבר היפופוטמית מוצהרת, לובשת בערך אוהלים,
מסתובבת בבית בחוסר מעש ומחפשת את מי עוד לא שיגעתי.
יום שני אמא שואלת אם עשיתי בדיקות למעקב הריון אחרי התאריך,
ואני נזכרת שצריך... לא מגיעה לזה עד הערב,
מתעוררת בשלוש בלילה מציר, יושבת ומחכה, חצי שעה, שעה,
אין צירים. אבל גם אין תנועות! 
מעירה את בעלי בניצני לחץ,
אולי ניסע למיון?
ומה נעשה עם הילדים? ובטוח שצריך להרגיש אותו עכשיו?
ויש איזו תנועה, ואני מתחילה להתלבט, ובעלי נרדם בחזרה,
אמרתי את תהילים של יום ואכלתי וישבתי ולאט לאט נרגענו -אני והבטן וחזרתי לישון.
על הבוקר שמנו את הילדים במסגרות ויצאנו לקופ"ח, מוניטור וא"ס - הכל תקין, ב"ה.
בדרך חזור אני נזכרת שלא בדקתי ל"ד, וחלבון בשתן,.. וכבר שבוע 31+1 ויוצאים מדעתנו...
תשע בערב, הילדים ישנים, ב"ה, נכנסת למיטה, ציר.
עד עשר כבר ידעתי שזה אמיתי, אמנם כל 20 דקות, אבל ללא ספק "זה זה!"
מחכים עד אחתעשרה, נחים עוד קצת, מזעיקים את חמי, שיישן אצלנו עם הילדים.
יוצאים לירושלים, אוספים את אמא שלי בדרך.
מגיעים למיון, ממלאים טפסים, צירים רחוקים, מוניטור בנחת-קצת מייבש, אוכלת ענבים, עושים שוב.
בדיקת פתיחה- 4. איזה יופי! בשתי הלידות הקודמות הגעתי ב3 וילדתי תוך 3 שעות 
.
עוד 40 דקות במיון, מבקשת שיבדקו שוב כי אני רוצה מקלחת בחדר לידה.
התקדמנו ל5.
השעה 2 בלילה, עוברים לחדר לידה, מיילדת מקסימה, מסכימה לי מקלחת זריזה,
כי זו לידה שלישית והכל רך ומחוק, והראש למטה...
יוצאת מהמקלחת, סיבוב בחדר, קצת שירים, קצת מקשקשים,
קצת צירים, קצת קפיצות במיטה,
אחרי שעה- יאללה אולי נבדוק?
-פתיחה 8!! ווואאאווו! איזה כיף, לא הרגשתי כמעט.
מבסוטים רק לעוד כמה דקות, ומתחיל לכאוב לי ונהיה יותר מציק ועצבני,
ואחרי 20 דקות בערך-נבדוק? -עדיין 8 
טוב, די, לא רגילה ככה, נעשה פקיעת מים.
ב"ה ביקשתי מבעלי ואמא לצאת.
והמים מקוניאליים,
וכאן מתחיל הקטע הקשה- מי שלא בעניין...
מהרגע שפקעו- זה נהיה פתאום בלתי נסבל!
בבת אחת עולה הטון, וקופצת המפלצת.
וזהו, כבר לא נחמד ולא רגוע. וכל ציר שומעים אותי יופי.
ואחרי נצח, עדיין פתיחה 8, ואני כבר לא על המיטה, ולא יכולה לעמוד במקום,
והמיילדת (
) פשוט רודפת אחרי עם סדין על הרצפה, שאני לא אחליק מהמים, שכל הזמן יורדים.
ואני פשוט "מאבדת את זה" ומתחילה לשאוג על המים- איכככסססההה!
ולבעוט במיטה ולדפוק עם הסדינים ברצפה,
אמנם יש לי הפסקות די ארוכות בין ציר לציר, אבל הפעם ממשיך לכאוב לי גם בין לבין 
ובעלי נכנס פתאום לרגע ואני שואלת אותו- אולי אפידורל?
והמיילדת שואלת- לחבר לך נוזלים?
ואני לא מסוגלת לחשוב שיגעו בי- מוותרת מיד
(בעלי אמר לי אחרכך שהיא עשתה לו סימן מאחורי, של אינמצב...)
אחרי לא יודעת עוד כמה זמן של מהומה, אני נעמדת באמצע החדר
ויוצא לי צליל בין בכי לצרחה- לוחחחץץץ לייייי!
והמיילדת נעמדת מאחורי, ואני זזה ממנה,
היא מנסה להתמקם ואני חוזרת לדפוק על המיטה (בעמידה...)
מנסה לשכנע אותי אולי לעלות על המיטה?
אני עולה, ויורדת מיד, ואיכשהו קופצת למעלה, בעמידת 6, ומגיעה עוד מיילדת,
אני מצליחה להתהפך ו"לשבת" על המיטה, והמיילדת שלי אומרת- שתי לחיצות והוא בחוץ!
ואני מאמינה לה מאד, אבל לא מצליחה בשום אופן להרגיש את האיזור שם, או לעצור וללחוץ.
ועוד כמה צירים היסטריים, ואני מחליטה שחייבים חייבים!
אז לחחחחצצצתתיייייי את נשמתי והוא התחיל לצאת,
ואז, שלא תדעו לחץ בחייכם, נגמר הציר. והפסקתי ללחוץ והתכווצתי מכאב, והראש ב-א-מ-צ-ע!
ושתי המיילדות כמעט התחננו- תלחצי תלחצי!
ואני כבר "מחוקה" מהיסטריה, מרגישה אותו שם ולא מצליחה לשחרר,
וזה הרגע שעליו נשים מביאות קורבן חטאת...
בסוף הוא יצא, לא יודעת איך, כי אני לא ממש הייתי שם.
בשעה 5:44 היה בחוץ, מושלם, וברור, והמיילדת אמרה- 3.760, בלי עין הרע.
ואני לקחתי את זה כתירוץ לכל השעה האחרונה.
ומאותו רגע מבטיחה לעצמי כל חצי שעה בערך- פעם הבאה אפידורל!
זהו, אחרי שלוש לידות בלי עין הרע, בלי צורך או רצון באפידורל- צריך לנסות את זה פעם 
.
ואחרי בערך שעה כבר היינו שנינו יחד במחלקה ד', ביות מלא, המדהים!
ולא יאמן- אין קרעים, אין תפרים, המוגלובין 13.3 ואין זכר לטראומה.
ועכשיו- שבועיים אחרי, יושבת בבית והוא עושה קולות של- אמא, חלב!
ובמקום לינוק תופס את היד של עצמו... 
וילדים הם דבר נפלא, מדהים ומההממםםם!! 
בריאות ונחת לכולנו 
)
מעירה את בעלי בניצני לחץ,
.
) פשוט רודפת אחרי עם סדין על הרצפה, שאני לא אחליק מהמים, שכל הזמן יורדים.
.
כבר חשבתי שאין כאן יותר אפאחד מה"וותיקים".. 
)
