בגילאים הנמוכים היה גם לי כיף לספר סיפור לפני השינה, קריאת שמע (בד"כ אני אומרת והם חוזרים אחריי בשמע ישראל והם צועקים תורה ציוה... ואני חוזרת אחריהם)
שוכבת לידם ונחה עד שהם נרדמים.
עד היום הקטנים נהנים מכמה דקות ששוכבים לידם - גם אם לא תמיד אני מצליחה להישאר לידם עד שנרדמו.
הגדולים - פעם הייתי שמה קלטת של הרב עמנואל תהילה - זה היה מכניס לאווירה רגועה במיטה, מי שעייף נרדם באיזה שלב, הגדולים יותר - מחכימים ולומדים, והבית שקט ומאפשר לקטנים להירדם.
כיום כשכבר יש פערים גדולים יותר,
אני מרדימה בשלבים -
הקטנים מקבלים את היחס מוקדם יותר 7 -7 וחצי, אמא ליד לכמה דקות ו"לילה טוב"
הגדולים יותר בינתיים קוראים ספר/בחדר מציירים/משחקים בשקט, וב-8 -8וחצי נכנסים למיטה.
הגדול ביותר יכול להישאר ער גם אחרי 9, יש לפעמים שיעורים, מבחנים, סתם מפטפט עם ההורים.
ולמיטה.
לא כל הרדמה מלווה בנעימות וחוויתיות, אך משתדלים לפחות שלא תהיה לא נעימה או חוויה שלילית 