כי זה תוספת משמעותית לחודש (~40 ש"ח)

הבראה זה רק מילד רביעי, ולא נראה לי שאקח דולה.. ככה שזה לא רלוונטי.

תודה!

מקווה שזה זה

אם זה יעבוד חשבון הבנק שלנו יודה לך

וגם אני אשמח כי מתפדחת כבר מהצוות שמכיר אותי שם...

אני חוששת שפגישה בזום לא תהיה אפקטיבית כמו פגישה פרונטלית

יש פה מישהי שיכולה לעשות לי השוואה ביניהם?

וגם איך מקבלים אומץ? פשוט לקבוע? ואיך מתחילים לשתף מישהי זרה בחיים שלנו?

זה נראה לי הר בלתי עביר

שבמציאות זה הרבה יותר טוב מאשר בזום, אולי יהיו פה המלצות למישהי באזור שלכם ואולי תדברי קודם כל אתה בטלפון בשביל לבדוק אם זה יכול ללכת.

האומץ הוא בעיני פשוט לעשות את שיחת הטלפון הראשונה לברר, אח"כ זה מתקדם משם. אז בלי לדחות ובלי להסס להרים טלפון.

מבחינת הלשתף- המטפלת מכוונת אתכם כל פעם במה להתמקד וכו, את תראי שזה יזרום לך בעזרת השם ועם הזמן לומדים את זה. 

לא הרגשתי הבדל משמעותי בטיפולים.

ולגבי שאר החששות, לגיטימי, תני לה להוביל ולהנחות אתכם.

וכן, פשוט לקבוע.

חוץ מזה שבאמת נשמע כדאי לכם ממש ייעוץ זוגי, והצלחה עם למצוא את מה שנכון לכם🩷

אז מגיבה רק למה שכתבת על זה שמחר בר לך לקבוע לו עובדה ולא להגיע- נראה לי שזה ממש לא יהיה נכון... זה משהו חד צדדי בלי שיהיה לו אפשרות לתגובה וזה נראה לי בהחלט יגביר את הלהבות. ומאיך שכתבת זה נשמע קצת כמו ''נקמה'' וזה אף פעם לא מקום טוב לפעול ממנו.

אם את מסוגלת לשאול אותו אם מתאים לו לאסוף מחר ולקבל גם לא זה נשמע לי מצוין, אבל אם לא נשמע לי שפשוט כדאי לוותר על זה...

אני

1. כן אבל הייתי רוצה העלאה.

2. נראה שכן

3. לא הכי, כאילו מרגיש שרוצה לממש עצמו במשהו אחר

4. תובנות שהיום חייב להכניס הרבה יותר כדי להתקיים ובאסה שזה מתנגש עם מלא דברים אחרים שחשובים לי ובאסה שמקצוע שאוהבים ומרגישים מימוש לא מביא משכורת כמו משהו שפחות מימוש אבל יותר כסף ויש לי עוד מלא מחשבות בנושא..

מעניין לשמוע אתכן

2. ממצה, תפור ליכולות שלי ולזמינות שלי תודה לה'

3. לא יודעת אם אפשר להגיד אוהב, את התחום הוא אוהב והעבודה נוחה ומשאירה זמן לבית ולתורה וזה מבחינתו הכי חשוב.

4. רק תפילות וסיעתיא דשמיא, הגעתי לאיפה שאני "במקרה", אחרי מסעות ותלאות שחשבתי שלעולם אשאר אומללה מבחינה הזאת וה' כיוון ועזר והגעתי למקום שלא יכולתי להמציא לעצמי יותר טוב ממנו.

מעניין איזה תחום זה עכשיו באלי לדעת ולקבל רעיונות חחח....

איזה כיף שככה לך!!! 

משרשרת לך אבל זה נכון לכולן כמובן.

1. לרוב כן

2. סך הכל כן, תמיד יש לאן להתקדם ולהתמקצע.

4. לנשים דתיות בשנות הפוריות, הכי קשה להכנס למקום עבודה ולהתקדם. וזה מבאס..

לא כולן יולדות כל שנה, ועדיין כשרואים אותך דוסית ישר המצב משתנה בראיונות וכו'.. 

התראיינתי כדוסית נשואה צעירה בכמה מקומות ולא הרגשתי שזה הפריע. אולי זה תלוי בתחום ובגודל החברה. 

לא בתחומי החינוך והסיעוד.

*מסייגת משהו קטן - היתה לי קולגה חרדית צעירה, שפשוט לא קלטו שהיא נשואה כי הפאה היתה נראית כמו שיער אמיתי.

חשבו שהיא רווקה דתייה..

בקיצור, מתכוונת למראה קלאסי של מטפחת וביגוד צנוע. 

2. ממש לא. התחום עצמו והעבודה מאוד מעניינים, אבל הבוס שלי הוא ראש בלטה ויש לו הרבה פעמים ציפיות לא ריאליות. עכשיו לדוגמא אנחנו באמצע פרוייקט שאמרתי לו כמה פעמים שהוא ממש מיותר וכל מי שאני מדברת איתו פשוט לא מבין מה עובר לו בראש, והוא פשוט לא מוכן לקלוט.

אתמול זה הגיע למצב שאמרתי לו כמה כל הפרויקט הולך לעלות, והוא ענה לי, "תעשי הכל מקסימום רק חלק נוציא בסוף לפועל". כן אדוני מה אכפת לך, אני זאת שעובדת קשה לחינם ואתה אח"כ בהינף יד פשוט תזרוק הכל לפח

3. כן בעלי אוהב ומרגיש שהוא תורם מעצמו (איש קבע)

4. אם היה לי האומץ להתחפף ולחפש מקום אחר הייתי עושה את זה, אבל א. משכנתא גבוהה וב. לא בטוח שבמקום אחר יהיה טוב יותר וג. שוק העבודה בתחום שלי כרגע ממש קשה אז לא רוצה למצוא את עצמי מובטלת במשך שנתיים או מתפשרת

אבל סיוט בוס כזה..

והלוואי שתמצאי!! שייך לחפש במקביל?

1. אוהבת. לא עפה עליה

2. לא

3. מאוד. ב"ה פורח

4. רק סיעתא דשמייא. אני מחפשת כבר תקופה ועוד לא מצאתי עבודה שתשפר את איזון הבית עבודה שלי לצערי.. מצד שני יש תחום חדש שהייתי רוצה ללמוד אבל אני פחות בפניות להתמסר לזה כרגע. אולי כשאגדל

1. כן (לא בדיוק עבודה)

2. בעקרון כן! כמובן תמיד יש כל מיני תקופות

3. אוהב את התחום, מחפש מקום חדש

4. היו לי הרבה התבחבשויות סביב הנושא התעסוקתי. לא רק בגלל השילוב של משפחה ואמהות, אלא עוד לפני שהתחתנתי בכלל. התחלתי משהו חדש לא מזמן וכרגע אני שמחה, מקווה שזה באמת יהיה טוב ומוצלח בע"ה. זה לתקופה מוגבלת של מספר שנים, אז מקווה גם שאחריה אמצא את עצמי שוב

1. תפסת אותי בזמן לא טוב, כרגע קשה לי ממש, הרבה השתנה ויש זלזול מצד הראש צוות, שעות ארוכות הנסיעות - אז לא ככ

2. לרב לא לצערי

3. כן, מבסוט ב"ה

4. הלוואי שלמדתי תחום שיותר ידידותי לאמהות

1. כן, מאוד.

2. זה קצת מורכב לענות. ב''ה אני מביאה את הטוב שלי ומצליחה, אבל א. זה תחום ספציפי ויש תלויי נוספים שלא קשורים שאני טובה בהם אז המיצוי הוא בתחום ספציפי. ב. אני עובדת משרה לא גדולה וזה כן מעכב אותי מלהתקדם אבל כרגע מעדיפה לא להעלות אחוזי משרה

3.  כן ב''ה

4. אכתוב בהמשך יותר בפירוט...

1. כן אבל זה קשה להיות עצמאית

2. כשיש לקוחות וכו' אז לגמרי, אבל השיווק פרסום קשה לי ממש

3. היום ב"ה כן אבל זה אחרי שהוא עבר הרבה עבודות ולא מצא את עצמו

סוף-סוף לפני כמעט שנה מצא עבודה שמבחינתו מושלמת חוץ מהשכר

1. כן! מאוד!

אני גם עושה משהו שאני אוהבת וטובה בו, החברה מסביב ממש משפחה ולהגיע למשרד זה כיף!

מצאתי את האיזון בין להיות אמא ללעשות את מה שאני אוהבת וזה גם ממש עבר לכביש

2. הוא התחיל לא מזמן אבל נראה שכן! הוא אוהב את המקצוע ונראה שהמקום עצמו גם טוב

3. לא להתפשר, עבדתי במקום שלא היה לי בו טוב, לא הייתי באמת מוערכת (כן במילים אבל זה לא התבטא חוץ מזה בכלום, לא בהבנה לבלתמים, לא במשכורת, לא בפרגון למשהו שלא יביא לו תוצאות...) בצכלס גיליתי שזה משפיע על כל המצב רוח, אי אפשר לבלות חמי מהיום במקום שלא טוב בו... זה שואב אנרגיה וגם החצי יום השני יראה בהתאם.

לקח לי הרבה זמן להעז לקום וללכת

לעבוד על הביטחון

ולדעת להגיד זה מה שאני רוצה ומגיע לי מה שאני רוצה! (זה לא רק חד צדדי... חובת ההוכחה היא עלי שאני באמת שווה את ההשקעה על מה שאני דורשת)

בתכלס- היום שטוב לי

התפוקה שלי הרבה יותר גבוהה, היצירתיות שלי הרבה יותר טובה

ואני כבר שווה הרבה יותר ממה שהייתי שהגעתי למשרה הנוכחית לפני 4 שנים

1. בסדר כזה, יש ימים שאני מרגישה שאוהבת, אבל לרוב פחות

2.לא

3. כן

4. כרגע נוח לי העבודה הזאת בתור אמא לילדים קטנים, חושבת שבהמשך אעשה שינויים.

2 כרגע כן

4 להיות פתוחה ללמידה ושיפור מקצועי ואישי

זה מה שעזר/ עוזר לי להתקדם ולהצליח

1. כן מאוד. השנה היה קצת קשוח עם מנהלת שלא הסתדרתי איתה אבל סה"כ אני נהנית מאוד.

2. בכלל לא. זאת עבודה שלא קשורה למה שלמדתי ואוהבת לעשות, התגלגלתי אליה במקרה ואהבתי. אבל מתכננת שנה הבאה אולי לחפש עוד עבודה בתחום שלי.

3. בעיקרון כן, בכמה חודשים האחרונים היתה תקופה קצת קשה אבל אמור לחזור למקודם עוד חצי שנה.

4. אני עובדת במקום עם הרבה חוסר בכוח אדם (תחום החינוך) ומפחיד לראות איך מוכנים לקבל כל אחד עם דופק (כולל אותי כי כמו שאמרתי אין לי הכשרה בתחום) לטפל בילדים קטנים

מרגישה סיפוק ועשייה

ועונה עכשיו על 4 שעברתי הרבה עד שהגעתי למה שאני אוהבת, יכולתי לראות השפעה ישירה בין העבודה, הסיפוק והמשמעות לאישה ולאמא שאני. כשטוב לי, אז גם טוב בבית ועם הילדים. כשלאטוב לי, אז כל הבית מושפע, הכוחות מושפעים...

אני בחלד עכשיו וממשיכה לאסוף רעיונות ודברים לקראת החזרה בתחילת שנה הבאה.

ולגבי בעלי, הוא עדיין סטודנט.. אבל בנתיים נהנה מאוד מהלימודים, בעיקר מהשלבים המעשיים יותר... רק עוד שנתיים וקצת יתחיל לעבוד בפועל..

1. כן מאוד

2. כן ויש עוד הרבה לאן להתפתח.

3. כן מרוצה גם מהשכר וגם מהעניין. אבל מניחה שאם היינו מליונרים הוא היה עוזב לגמרי ונשאר בבית עם הילדים + עושה כל מיני מיזמים שעולים לו לראש ואני הייתי ממשיכה לעבוד איפה שאני.

4. בעיקר מנסה למצוא את האיזון הנכון עם הבית כי חשוב לי לקדם דברים בעבודה מצד שני חשוב לי להיות נוכחת כמה שיותר בחיים של הילדים שלי.

1. לא

2. לא

(עובדת בשתי עבודות וזה נכון לגבי שתיהן).

אני לומדת עכשיו תחום אחר ומאד מקווה שאצליח להתפתח בו ולהפוך אותו לעיסוק העיקרי שלי.

3. כן, חוץ מהשכר. וגם רוצה להתקדם אבל באותו תחום.

4. אני מרגישה שיש הרבה אלמנטים של הבשלה בנושא התעסוקתי.

לפני כמה זמן שאלתי חברה אם היא נהנית בעבודה שלה, היא ענתה: "ברור, איך אפשר לעבוד בעבודה שלא נהנים בה?!" ואני חשבתי לעצמי, איך זה כל כך ברור לה, ולי כל כך ברור שאם לא טוב לי זה אומר שאני צריכה להתאמץ יותר. אלה דפוסים ממש עמוקים ותהליכים שצריך לעבור דרכם.

ברור שיש לי לפעמים חרטות על זה שלא למדתי בעבר מקצועות שמעניינים אותי עכשיו ואני לא מוכנה להתמסר ללימודים אינטנסיביים כי המחיר המשפחתי גבוה מידי.

אבל מבינה שיש לי פה דרך לעבור...

1. מאוד אוהבת את התפקיד והמקצוע, בזמן האחרון יש לי קושי עם המנהל הישיר ואני חושבת לעזוב

2. מאוד! התפקיד תפור עלי

3. מאוד מאוד

4. לא לפחד לעבור מקומות עבודה, בדר"כ משתדרגים הן בשכר והן בתפקיד ומדייקים לעצמך את המקום שלך.

3.כן.

4.כשבוחרים איזה מקצוע ללמוד - לברר גם מה עושים בעבודה בפועל. כי הלימודים לרוב שונים מהעבודה.

1. כרגע לא, היו תקופות טובות יותר, עכשו כבר זמן ארוך שזה הולך ומידרדר מבחינתי, אבל נוח לי מדי מכדי שאעזוב כרגע.

2. כנ"ל - היתה תקופה מסוימת שבה זה היה יותר, אבל כרגע נטו נוח, מכל בחינה אחרת על הפנים.

3. הוא נמצא שם מתוך תחושת שליחות, מעבר לזה מאוד קשה לו, וכן שוקל שינוי כיוון חלק מהזמן.

4. כמה דברים -

כסף זה חשוב וזה כן צריך להיות שיקול בבחירה מקצוע. מרגישה שבדוסילנד לא מכירים בזה מספיק, בטח בשלב הבחירה.

עם זה, זה בטח לא שיקול יחיד. כל אחת צריכה להבין מה  מניע אותה בחיים ולנסות לבחור עבודה לפי זה. עבודה שלא עונה על הצרכים שלך (כל אחת ושלה - כסף, שליחות ערכית, הנאה, מאפשרת לגדל את הילדים בנחת....) - קשה מאוד להחזיק אותה, כי החיים מאוד עמוסים ודורשים.

מנהל טוב זה דבר קריטי, עושה הבדל גדול באווירה, בגישה, בגמישות... הסביבה האנושית יכולה לשנות המון וזה דבר שכדאי לנסות לבחון כשבוחרים מקום עבודה (ותודה למנהלים שלי שהביאוני עד הלום, גם דרך תקופות שדברים מסביב הם סבל או בלגן)

עוד דבר שכנראה פחות רלוונטי לפורום הזה אבל בכל זאת - אימהות משנה הרבה בסדרי העדיפויות והתפיסה. דברים שהיו לי ברורים בשאיפות המקצועיות שלי כרווקה (לא צעירה) פתאום השתנו מתוך האימהות. מה חשוב לי, מה מעסיק אותי, איזה משאבים וכוחות יש לי בעבודה...

1. אני אוהבת את העבודה שלי, היא משלבת כמה תחומים ומאתגרת אותי, בקטע טוב.

2. כיום כן (התחלתי את התפקיד לפני שלושה חודשים ככה שאולי דברים עוד ישתנו). עד לפני שלושה חודשים עשיתי את העבודה בלי הרבה הנאה (היו ימים שגם ממש שנאתי אותה).

3. בעלי עובד כשכיר וגם כעצמאי בתחומים שונים שממש אוהב. בנוסף ללימודים שכל הזמן מתקדם בהם. בדיוק מסיים תואר שני ומברר על דוקטורט.

מעולם לא ראיתי בנאדם שכלכך מרוצה מהעשייה שלו. יצאתי שחצנית. מה לעשות? אני ממש גאה בו על הדרך.  

4. להמשיך לחפש, לא להתייאש. לדעתי אני שוברת שיאים בכמות ראיונות שהלכתי ונכשלתי בהם. מיליונים! זה קשה מתיש ומתוסכל.  כל הזמן המשכתי לנסות והתפקיד הזה שאני נמצאת בו הגיע אליי בדרך אחרת (לרוב שולחים קו''ח ומקווים לתגובה., בתפקיד הזה הגיעו אליי להציע את התפקיד למרות שלא הייתי מדמיינת להגיש מועמדות אליה. כך בורא עולם גלגל את הדברים, תודה לה')

גרה במקום תעסוקתי קשה ולא מתגמל

מחפשת את עצמי שנים

תסכול כללי

נשמע לא קל במיוחד שאצלנו הכל ממשיך כרגיל

חיבוק ♥️

קשה לקרוא את החדשות💔

לק"י

זה תשאול, ולפעמים גם בדיקה פנימית ולימוד תרגילים.

בדיקה עושים רק משישה שבועות אחרי הלידה.

לק"י

אני מניחה שהן רגילות לזה.

אצלי היא אפילו החזיקה את התינוק חלק מהזמן😅

1. כן

2. מוציאה מרוקנת באסלה את המיכל המלוכלך, שוטפת עם מים. גם את הפילטר ככה.

3. אני עדיין לא ניסיתי האמת, חמתי וגיסתי משתמשות בחומר של ליאור קוקה. הבנתי שהאחריות לא חלה במקרה כזה

לגבי חברה אחרת, אבל זה אותו עיקרון

1. חובה, אחרת זה מסריח. אני עושה אחרי כל שימוש כדי שלא אשכח, אבל זה לא בשימוש הרבה פעמים ביום

2.עם הטוש של המקלחת

3. מבחינה טכנית, מותר לשים חומרים לא מקציפים. אבל זה כנראה יבטל את האחריות. לחברה אמורה להיות רשימה של חומרים לא מאושרים.

אבל בכל אופן, לא לשים חומר מקציף, זה עלול לעלות ולהגיע למנוע וזה יהרוס את המכשיר

אני יודעת שרובורוק אפשר כל חומר

ואני תמיד חשבתי שלטינקו אין בכלל חומר משלהם חח

ועכשיו אני רואה שגם כתבתי חומרים לא מאושרים.

אבל מבינה שזה היה מובן בכל אופן

1. אחרי כל שימוש עושה ניקוי עצמי

2. בסוף כל יום מוציאה את המיכל המלוכלך, שופכת מים לאסלה, מנקה אותו ואת המסננת במים וקצת סבון עם הטוש באמבטיה - כל הסיפור גג 5 דק'

    פעם בתקופה כשמרגישים צורך, בעלי מוציא את המברשת ומנקה גם את הבפנים

3. משתמשים בחומר אחר לא מקציף, זה אכן מבטל את האחריות.

אפשר לקנות את החומרים של טינקו/דרימי בכל סופר?

כי אם אני קונה שואב ואין לי חומר מתאים באזור שלי אז אולי זה לא שווה לי 

תנסי לא להילחץ מפיספוסים

הכל יבוא עם הזמן

בינתיים אפשר לקחת אותו פעם בשעה שעתיים

(זה יכול להגיע בהמשך אבל וזה נורמלי)

עם הזמן הוא ילמד להגיד לפני, ןבשלב ההתחלתי זה מעולה שאת לוקחת אותו או אומרת לו והוא עושה

וילדים שנגמלים בלי לפספס בכלל- אני לא יודעת אם זה קיים, וגם אם כן אין מה לצפות לזה כי רוב הילדים כן מפספסים וזה חלק מהתהליך... 

במקום להוריד טיטול ולצפות שהילד יהיה כבר גמול,

תסבירי לעצמך שהילד צריך לפספס סך מסוים של פספוסים כדי להכיר את התחושה, וכל פספוס מלמד אותו.

ואז לא תהיי בלחץ שעוד רגע תהיה נזילה

את תהיי רגועה שעוד רגע תהיה נזילה.

זו לא תהיה הפתעה

כי את תצפי לה מראש

וכשהוא יפספס לא תגידי: "אוי פספסת"

אלא: "עשית פיפי! פיפי עושים בשירותים"

את יכולה להציע לו מידי פעם שירותים אבל לא בלחץ ולא כדי שלא יפספס.

וככה אחרי שהוא יפספס את כמות הפספוסים הנצרכת לו, הוא יוכל לעשות בשירותים.

אנסה לאמץ

מודה שממש ממש קשה לי עם הלכלוך שזה מביא

שהיא לא מתאמצת על לנקות גדולים.

ברח ?

זורקת לפח את התחתון..

אבל באמת אקנה עוד

הבעיה שלי זה יותר הסביבה שמתלכלכת

ועוד בערב שבת.. 

זה באמת מה שעושה הכי נחת בגמילה, שיש מספיק תחתונים ומכנסיים.

יש לי איזה 30 תחתונים, אני פשוט באפס לחץ על כביסות.. ואז אני 100% פנויה לתהליך.

יש לי גם סמרטוטים זמינים מאוד, מגבוני רצפה ומגב משפריץ כדי שגם ניקוי שלוליות יהיה זריז

את השטיח גלגלנו בנתיים.

בע"ה היא תהיה קצרה מאוד.

בינתיים ממליצה לך להצטייד בכלים לניקיון: כפפות חד"פ (שאת לובשת כשאת מחליפה לו ומנקה את הסביבה), סמרטוטי רצפה חד"פ (כדי לנגב נקודתית את הרצפה), שקיות זבל קטנות (כדי להכניס בתוכן את התחתונים הצואים והמגבונים המלוכלכים ולזרוק ישירות לפח).

וכן, תצטיידי בכמויות של תחתונים זולים...

זרקתי לפח במשך שנות הורותי לא מעט תחתונים (לצערי כמה מילדיי סבלו מהצטאות עד גיל יחסית מאוחר, וגם עכשיו אנחנו חווים את זה) אני מעדיפה ככה בשביל השקט הנפשי שלי, כי אני איסטיניסטית מאוד, ולרוב מגעיל אותי לנקות את התחתונים... (מספיק מגעיל לנקות את כל השאר, אז אני מנסה לחסוך לי)

בהצלחה רבה!

ומה עם הלילה?

הוא בגדול קם יבש עם טיטול

אבל אני כל הלילה בלחץ שיברח לו

בבוקר זינקתי מהמיטה כדי לשלוח אותו לשירותים

ובמיוחד שהוא בא בסוף הלילה לישון איתי, ואני אוהבת את זה, אבל לחוצה מאדדד שיברח על המיטה שלי

שמים את זה מעל הסדין וזה סופג את הפספוס וחוסך את הכביסה של הסדין.

יש גפ סדיניות חד פעמיות כאלה אם את לא רוצה לכבס.

ועכשיו כשכבר אין פוכים וכו' זה הרבה יותר קל אם יש פספוסים.

לגבי המיטה שלך- את יכולה גפ אצלך לשים סדינית חדפ כשהוא מגיע או בתחילת הלילה

גמילת יום היא בעיקר התנהגותית- ללמוד לנהל את זה

וגמילת לילה היא בעיקר פזיולוגית- שהגוף לומד לעצור את השתן, ושהורמון השינה משפיע על הייצור.

יש קשר בינהן כי כשגמילת יום מתבססת הגוף לומד גם את השליטה וככה יכולה להיות גם בשלות פיזיולוגית

אבל אם זה ככה מלחיץ אותך הייתי משחררת את הגמילה בלילה עד שהוא ילמד להתנהל ביום ואז כשהוא ילמד עצמאות יותר תוכלי לשלוח אותו לשירותים כשהוא מגיע אלייך בבוקר, למשל.

אז חבל...

פותחת יקרה

קחי נשימה

יש כאן גמילה כפולה,

גם של הילד וגם שלך.

הוא לומד לשלוט בסוגרים

ואת לומדת להיות אמא לילד בגמילה.

ואני מאמינה שזה כן הזמן הנכון

אבל טיטולים זה מאד נוח😉

כי היו מתעוררים עם טיטול יבש עוד לפני הגמילה.

שאני גומלת בשיטה אחרת מהרוח הרווחת פה בפורום.

אני לא מורידה טיטול ודי, אלא מקצה ש

זמן ביום שבו יש לי כח סובלנות, ומורידה רק בזמן הזה.

נגיד- מארוחת ערב עד שהולכים לישון.

ככה זה מתוחם לי, ואני יודעת שאהיה פנויה לטפל בפספוסים בנחת.

ובמקביל מטפטפת כל הזמן דיבורים בנושא.

ראיתי שזה לא מבלבל את הילדים שלי, וב''ה הגמילות הלכו חלק (אבל בגילאים צעירים יותר).

עם הגדולים פשוט חיכיתי שיבשילו טוב וכמעט לא פספסו.

ועכשיו בקטנה היא הייתה ממש בשלה שנה שעברה אבל עוד לא הייתה שנתיים וחששתי ואז חיכיתי שיעבור החורף ופתאום זה כבר לא מעניין אותה... חוששת שפספסתי את המומנטום, כן הורדתי לה טיטול יום אחד והזכרתי ללכת אבל היא כל הזמן פספסה.

וגם אני בתקופה שאסור לי להרים, אז משתדלת לא להרים אותה בכלל, נשמע לי שזה לא עובד עם תקופת גמילה...