פורום הריון ולידה (עמוד 3849)

@אורית**

בואי מצאתי לך תאומה כאן

לצחוק איתה ולבכות ביחד

ויורדת איתה בבת אחת למטה ואז זה יורד גם

ותנוחות וסיבובים

לעשות בטיטול זה לידה שניה לתינוק

תגידי לו יופי מצוין עוד קצת

זה מוציא אותם מריכוז חחח ככה שמעתי.
בעלי ואני היינו מתלהבים עם הקטן כשהיה עושה אבל מאז ששמענו את זה התחלנו ללחוש חח

בת חודש וחצי..
טרם עשתה את היציאה..
סליחה שרק עכשיו עונה. קשה התמרון בינה במצב הזה לבין אחיה הגדול שחוזר מהמעון ודורש את הצומי שלו גם.
תודה על כל התגוהות. ננסה!

שנה ועשרה

ו4 חודשים

וגם היא עד שהיא עושה

היא יונקת?

קשה כשהם צפופים!!
כן. יונקת.
התזונה שלי קשורה לעסק?

משכיבה אותו על כרית,כלומר שהשכמות והראש יהיו גבוהים מהישבן.
חושפת את הישבן ומקפלת רגליים לכיוון הבטן.
לפעמים עושה קצת עם מבגונים בפי הטבעת. בדכ זה עוזר.
אם לא, בוכה איתו חחח

ולעשות עיסויים לבטן סביב הטבור (עם שמן שקדים או תינוקות)

לנו עוזר להחזיק עם ברכיים כלפי מעלה ולסבוב את הרגליים כשהן מקופלות

יש תכשיר בייביזים המיועד להקלה על גזים ועצירות לתינוקות...אם זה יום ממש קשה לדעתי כדאי לתת

כי הבנתי שיש איתו בעיות ולכן לא רוצה לנסות.

מיועד לגזעם ועצירות..תתייעצי עם הרוקח אם את חוששת..

לנו היה מעולה ולא היה שום דבר רע

לילד אחד לא עזר בכלל גרפווטר, רק בייביזים. לילד אחר גרפווטר היה מעולה..

עד שלכמה רגעי חסד של שקט בטרמפולינה וראו איזה פלא- יצא בכזאת קלות ושקט (שלאחריהן הגיע בכי של תחליפו לייי!!)

הרבה הרבה אבטיח.. זה יכול לעזור

אני אכלתי פעם פרוסה או שתיים של אבטיח,למחרת הוא פשוט התפתח מכאבים.
מאז לא נוגעת :/

ואני אוכלת מלא אבטיח...
בכל מקרה גם כל פרי אחר שיש בו הרבה מים יכול לעזור- מלון, ענבים וכו'

ולשלי זה מפריע..:/

להוריד בגדים את החלק התחתון, וטיטול
לקפל רגליים מעל הכיור.
אצלינו זה היה הצלה

א. יש קבוצת פייסבוק מדהימה- מניקות מעניקות, הן יכולות לענות לך על המון שאלות שקשורות בהנקה ולעזור לך למצוא יועצת מתאימה וכו'.

ב. לגבי התקן אני לא יודעת לענות לך, כרגע לא מונעת.

ג. לי יש משאבה חשמלית דוצ של אמדה לקטליין, מעולה ממש (ללקוחות מאוחדת שיא יש הנחה בקופה עליה, אישית אני לא לקוחה שלהם. חמותי קנתה לי דרכם). יש גם משאבה כלשהי ששמעתי עליה המלצות בעליאקספרס.

ד. סינר הנקה- לא יודעת כמה עולה הרגיל, ממליצה על שכמייה (כדי להניק חופשי בכל מקום ובכל זמן). לי אישית יש אחת שאחותי תפרה לי אבל ראיתי בפייס ופה המלצה על מישהי בשם מימוש, יש לה שכמיות באזור ה70 שח.

והערה אחרונה, לפני הלידה היה לי חשוב מאוד להצליח להניק מההתחלה וכמה שיותר (בהסטוריה המשפחתית שלי הנקה זה עניין מורכב פלוס). קראתי על ההנקה באינטרנט המון, ראיתי סרטוני הדרכה בכללית ועוד ונכנסתי לכל הפורומים האפשריים. היום ב"ה אני מניקה בכיף בת חצי שנה ומקווה בעז"ה להניק אותה כמה שיותר.

שתהיה לידה קלה בידיים מלאות ושתזכי להניק ולהעניק בכיף.

זה כל ההבדל ביניכן, אבל מאפשר שימוש בכמעט אותו ניק.

אם יש לך אפשרות לשאול מחברה או מגמ"ח מומלץ, ואז לקנות מה שהיה לך טוב.

א. התקן רגיל מונע הריון יחסית באחוזים גבוהים. עדיין קצת פחות מגלולות אבל זה מה שמומלץ למי שלא רוצה הורמונים.. קחי בחשבון שיש כאלה שהוא עושה להן מחזורים קשים ודימומים אבל יש כאלה שהוא גם נהדר להן.
ב. לא חושבת שאפשר בחדר לידה. בעקרון הנורמה היא בערך 6 שבועות אחרי הלידה להתקין.
ג. לא יודעת על עגלה
ד יש משאבה של אלי אקספרס real bubee משהו כזה שהיא מעולה.
סינר הנקה אפשר להזמין גם כן באלי אקספרס מבד טטרה, לגמרי מומלץ. אין לי קישור.
בקשר לאי ההצלחה בהנקה- ממליצה להצטייד במספר של יןעצת הנקה מומלצת ולהזמין אותה כבר לבי"ח. ללמוד המון כל כל מה שקשור להנקה- קבוצת מניקות מעניקות אכן מעולה בשביל זה.

אשתמש במידע שנתתן לי.

הפלוס של הידנית שאת שולטת עליה.

לוחצת בעדינות בהתחלה לפי רמת הרגישות.

ניסית פעם?

וידנית לבית...
(מדלה סווינג ואוונט ידנית)
הייתי משאירה את המשאבה בעבודה.

יש משמעות לבדיקה בבוקר דווקא כי אז השתן מרוכז יותר וקל יותר לזהותד

הייתי ממליצה לך להרפות ואם לא מגיע ווסת עוד כמה ימים תבדקי שוב.
אומרים שבדיקת גם אמינה יותר.

בהחלט מוזר... אם כתוב על החבילות שניתן לגלות לפני איחור ושתיכן אומרות לי לחכות עוד מספר ימים לאיחור.
לבדיקת דם הולכים רק אחרי בדיקת שתן חיובית?

ואז עוד לא הגעת לאיחור.

את יכולה לעשות בדיקת דם, גם אם לא יצא לך חיובי בבדיקה.

לפעמים בדיקה ביתית לא מזהה, ובדיקת דם יותר אמינה.

ואז זה כבר היום ה- 35.

וזה כבר איחור משמעותי של שבוע.

אם לא תקבלי עד אז- תלכי לעשות בדיקת דם.

יש בי עוד שביב של תקווה שאולי זו השרשה.. אבל הבנתי שזה קורה לפני קבלת הווסת. 
בעלי צדק כשאמר שחבל על הציפיות

אנחנו כן נכנענו והשתמשנו בחוט. אבל השגחנו שלא יסתבך. זה חחוט קצר, הוא כנראה לא יכול להיות מסוכן. אבל באמת התלבטנו כמוך.

לבן שלי יש אלף מוצצים וכל הזמן נעלמים כי אנחנו יודעים שיש אלף אז לא ככ שומרים על זה.
לבת שלי לעומת זאת, יש מוצץ אחד ויחיד אז שומרים עליו מכל משמר הפטנט פשוט- להקפיד תמיד לשים במקום ספציפי. אני שמה בעגלה שלה, לא מניחה שניה על השיש , שניה על הספה, שניה בכיס... ר-ק בעגלה. רק לשים לב שכשמוציאים אותה מהעגלה לא יפול המוצץ.👶

ומנסיוני לא כדאי לך לחכות עם זה עד לקצה..
תרגישי טוב!! ותזכרי שזה תקופה שחולפת..

אבל באמת באמת תדעי שלרוב הנשים זה נחלש ככל שמתקדם ההריון.
ויש עוד חודש עד יום כיפור.
באיזה שבוע את?

הרב פסק לי לשתות לשיעורים ואמר שאשתה מיץ ענבים אם ארצה ולאו דווקא מים, ובנוסף קיבלתי כמה עירויים במהלך הצום. ממליצה לך באופן כללי בקשר להרגשתך להתעניין בטיפול בדיקלקטין, עזר לי מאד מאד ועוד פעם מאד

נסעת באמצע הצום לבית חולים? ואת ביקשת או שהרופא המליץ?

ואכן היה צורך. קיבלתי את הציוד מרופא המשפחה שהכניס לי עירוי בערב הצום כך שידע מה מצבי. אני ביקשתי ממנו כמה שקיות והוא נתן. מי שהכניס לי את העירוי הוא קרוב משפחה שהוא אח במקצועו וגר קרוב. גם איתו דיברנו לפני הצום שנקרא לו בעת הצורך וכאמור נזקקתי לעירויים. אגב, העירויים היעילים עבורי היו של מים ומלחים ולא מים עם סוכרים (כי כשקיבלתי עירוי של מים וסוכר הובחלתי והקאתי די מייד).

יש עוד זמן...
תראי לקראת הצום מה מצבך.
וודאי לשאול רב מראש בהתאם למצב ולקבל הנחיות מדוייקות!
הריון קל ארוך ומשעמם!

לא אמורוים להגיע לעירוי.

אנשיםם שזה מסוכן בשבילם לצום מקבלים היתר לשתות לשיעורין, ואם צריך גם לאכול לשיעורין.

לא בונים על עירוי.

 

במצב כזה רוב הסיכויים שהרב יתיר לך, ותקשיבי טוב: תתחילי עם השיעורים מיד בלילה! תצומי שעה שעתיים וזהו!

המטרה היא לא להגיע לצורך לשבור את הצום ממש (ולא, לקבל עירוי זה לא פיתרון הלכתי).

כששותים אפשר לשתות כל דבר מזין:

מרק עוף

בירה שחורה

חלב

קולה

מיצים

וכו' כיד הדמיון.

 

ואז יש סיכוי גבוה שלא תצטרכי לאכול לשיעורים ובוודאי לא להגיע למיון או לשבור את הצום ממש.

קיבלתי הנחיה כזאת מהרב בהריון לפני שלוש שנים והרגשתי ממש טוב לאורך כל הצום.

את גם ככה עם בחילות אז כנכראה לא תרגישי מדהים.. אבל שזה לא יהיה בגלל הצום.

 

את יכולה להיות רגועה, ההלכה שומרת עלינו שלא נגיע למצב של חולשה מוגזמת ובוודאי לא סכנה.

לא בניתי עליהם כי עובדה שנהגתי כפי שהרב פסק לי ושתיתי מיץ לשיעורים. אבל מפאת מצבי נזקקתי גם לעירויים (ונזקקתי לעירויים גם לפני הצום ללא קשר). לעצם העניין הבהרתך חשובה: לא בונים על עירויים כפתרון הלכתי, זו אמת לאמיתה ונקודה חשובה!

ואם זו פעם ראשונה שבודקים, כנראה שגם הפריטין בעליה.

דברי עם הרופאה בלי לחץ.

אני לא אמורה לראות את הרופאה שלי בינתיים. לכן אני רוצה לדעת מה הכיוון ואם לבקש שידחפו אותי השבוע בין התורים?

ראיתי בכמה מקומות שבהריון טווח הנורמה הוא 12-150.

 

אם אין לך אינדיקציה של ערכי פריטין מבדיקה קודמת, יתכן שאין שינוי והערך הנמוך מעיד על חוסר ברזל במאגרים. במקרה כזה יתכן שהיא תמליץ על עירוי.

 

בינתיים, מזונות העשירים בפריטין: אגוזי פאקן או קשיו (לא קלוי), אספרגוס, במיה או לבבות הודו ותוסף תזונה של ברזל וויטמינים בספיגה גבוהה - אומרים דווקא ביסגליצינאט - ברזל עדין או נוזלי.

לא הייתי מבזבזת עליו זמן ברגע האחרון.
פריפל עוזר, שניים ביום, אבל שוב, כנראה שאין זמן לכל הדברים האלה עכשיו.
רק עירוי רלוונטי. יש מצב שכדאי לנסות להספיק. בכל זאת 11 זה לא משהו ועדיף לך לפני הלידה מאשר לאחריה..
דרך אגב לא נראה לי שאוכל מכיל פריטין, פריטין זאת איזשהי צורה מעובדת של הברזל שהגוף אוגר, אולי בכבד או משהו כזה. קראתי מזמן וכבר שכחתי.
אולי תאכלי כבדים

בכבד בטחול ועוד.

כנראה בגלל שחלבון, מתאימים המזונות האלה.

לא עוזר לאכול מזונות עשירים בברזל סתם ככה.

 

וחיכיתי לתגובה שלך

זכרתי שאת בקיאה בברזל.

אלא לקחת ברזל גם עכשיו וגם אחרי הלידה.
לא יודעת אם לסמוך על מה שהיא אומרת. מקווה שלא יהיה בעוכרי. כבר היום אני ממש חלשה ואני לא יודעת אם זה בגלל סוף הריון או בגלל הפריטין.

מה שעשיתי זה קניתי ספאטון ואני אקח אותו בנוסף לפוריק הריון.

וטוב שהוספת ספאטון.

בזמן שנשאר לך, אם את לא מרגישה שינוי עם הספאטון תוך 3 ימים (לחלק זה לא יעיל),

תנסי ברזל עדין מסוג אחר.

מאת: איריס פינק-קרוננברג

פסיכולוגית , מתמחה בפסיכולוגיה התפתחותית במכון להתפתחות הילד בבית החולים תל השומר .

עלה לאתר בנומבמר 2011

FINIRIS@012.NET.IL   טלפון נייד : 052-3312724

הגמילה הינה תהליך חינוכי בעל משמעות רגשית בו הילד נדרש על ידי סוכני החיברות (בעיקר ההורים) ללמוד התנהגויות חדשות המנוגדות לדחפיו הביולוגיים הטבעיים. הילד נמצא בקונפליקט הנוגע להיענות או להתמרדות כנגד דרישות חיצוניות אלה, תוך שהוא מנסה לפתח מודעות ולרכוש שליטה על תהליכים שנעשו עד כה בצורה אוטומטית.

בין גיל שנה לשלוש המשימה ההתפתחותית של הפעוט באה לידי ביטוי ברכישת עצמאות ונפרדות. זהו הגיל שבו מתחיל הפעוט להתנתק מהוריו ולומד לציית לכללי החברה. ההתנהגות האוטונומית היא דרכו של הילד לגבש זהות נפרדת ועצמאית מדמות ההורה. תפקיד ההורים בשלב התפתחותי זה היא להציב גבולות שיקנו בטחון והגנה לפעוט המבסס את עצמאותו ולשמש סוכני חיברות, אשר מנחים ומלמדים את הילד מהן הנורמות החברתיות הנהוגות בתרבות שבה הוא חי.

חוויית ההצלחה בתהליך הגמילה קשורה ליכולת של הפעוט לפתור את הקונפליקט המתואר ובכך תורמת לבטחון העצמי של הפעוט, לתחושת האוטונומיה והעצמאות שלו יחד עם תחושת סיפוק מכך שהוא מתפקד כפי שהחברה מצפה ממנו.

בשלות לגמילה

הדעה המקצועית הרווחת בתחום היא כי תהליך הגמילה דורש בשלות מצד הפעוט. הבשלות לגמילה היא לא רק עניין של גיל. היא בדרך כלל מגיעה בגילאי שנתיים-שנתיים וחצי, אך היא תלויה באופיו ותכונותיו האישיות של הילד ובמין הילד (בד"כ בנות בשלות לגמילה בגיל מוקדם מבנים).

חשוב לזכור שלכל ילד יש את קצב הבשלות שלו ועל כן יש להימנע מלהשוות את הילד לאחרים, בבית או במסגרת החינוכית, דבר העלול לחבל בתהליך הגמילה.‏

לצורך תהליך הגמילה דרושה בשלות מספקת, הן של גורמים גופניים והן של גורמים רגשיים, אך אין חובה שכל הסימנים יופיעו בכדי להתחיל בתהליך. התייחסו לרשימה הבאה בתור מפת דרכים כללית, אך סמכו על "תחושת הבטן" שלכם בנוגע למוכנות ילדכם לגמילה.

סימני בשלות:

ראשית, צריכה להיות הבשלה של מערכת השליטה על הסוגרִים (פי הטבעת ושלפוחית השתן) המאותתת לילד מתי ללכת לשירותים ומאפשרת לו להתאפק עד שיגיע לשם. בנוסף, יש צורך ביכולת תנועה תקינה (היכולת ללכת חופשי, להתיישב ולקום בלי ליפול, לצאת בכוחות עצמו מהמיטה, להוריד בעצמו את התחתונים).

בשלות בתחום הגופני והפיזיולוגי אינה מספיקה. דרושה גם בשלות רגשית, זאת מכיוון שהאופן בו יחווה הילד את הגמילה קשור בעיקר לגורמים רגשיים. הפעוט צריך לקבל את העובדה כי אינו תינוק עוד, להכיר במוסכמות החברה המגדירות מהי התנהגות בוגרת ולהיות מעוניין להיענות להן, להתמודד עם ציפיות המבוגרים ממנו, להיות מסוגל לדחות סיפוקים, ולשאוף לעצמאות בתחומים נוספים בחייו, למשל לאכול בכוחות עצמו, לנסות להתלבש לבד, להעסיק את עצמו מידי פעם.

ישנם סימני בשלות נוספים, שלא כולם מופיעים אצל כל הילדים, כמו: תדירות עשיית הצרכים יורדת, הילד מתחיל להתעניין באופן שבו מבוגרים עושים פיפי וקקי, הילד מתחיל להודיע שהוא עושה פיפי או קקי- אחרי שעשה, תוך כדי, ועם הזמן גם לפני עשיית הצרכים, החיתול המלא מתחיל להציק לילד, או שהילד מבקש במפורש להוריד את החיתול.

הערה: תהליך הגמילה מושפע גם ממוסכמות חברתיות ותרבותיות (ומן הסתם גם מהופעתם של החיתולים החד פעמיים) שהתפתחו בתרבות המערבית בעשרות השנים האחרונות והביאו לדחיית גיל הגמילה. כידוע, ישנן תרבויות כמו רוסיה וסין, שבהן ילדים נגמלים בהצלחה בגיל מוקדם הרבה יותר. כאשר הגמילה נעשית סביב גיל שנה, מדובר בתהליך של למידה רפלקסיבית מכאנית והיא אינה דורשת את סוג הבשלות שמפורטת כאן. למי שמעוניין להתנסות בגמילה מוקדמת, מומלץ לקרוא את הספר של דפנה תייר "היענות לצרכים".

מתי להתחיל גמילה?

המועד המתאים ביותר להתחיל גמילה הוא המועד שבו ההורים פנויים לתהליך מבחינה רגשית וגם מעשית וכשיש להם את האנרגיה והמשאבים הנפשיים הדרושים. למעשה, הדבר החשוב ביותר הוא שההורים יהיו "בשלים", כלומר שיהיה להם כוח ורצון להתמודד, גם עם קשיים אם יתעוררו.

לגישתי, ההורים הם שמחליטים על מועד הגמילה, לאחר שבחנו את מידת בשלותו ומוכנותו של ילדם. איני מצדדת בגישה הטוענת כי יש להמתין עד שהפעוט מעצמו יבקש להיגמל, ומניסיוני ישנם פעוטות שלא יבקשו זאת לעולם…ההורה הוא זה שמניע את תהליך הגמילה, אך הוא עושה זאת תוך תשומת לב מירבית לתגובות הפעוט בתהליך ותוך התאמה לקצב של הפעוט.

לצורך הגמילה, יש לפנות סופשבוע ארוך שבו לא מחוייבים ביציאה מהבית ולאחריו תקופה של שבועיים-שלושה רגועים, שבה ניתן להמעיט בנסיעות או ביציאות מחוץ לבית. לא רצוי להתחיל גמילה בתקופה של שינויים, מעברים או מתח כמו מעבר גן או לידת אח, וכן לא בזמן מחלה או בזמן שגומלים את הפעוט ממשהו אחר, כמו מבקבוק.

התארגנות מעשית לתחילת הגמילה

כשקיבלתם החלטה על התחלת גמילה כדאי להתארגן מבחינה מעשית- לקנות סיר או ישבנון או שניהם וכן לקנות המון תחתונים להחלפה. רצוי לשתף את הילד בקנייה ובבחירה. יש לקנות ספרים וקלטות בנושא גמילה. אפשר לקנות בובה אשר בעזרתה ניתן להדגים לתינוק כיצד יושבים בסיר או באסלה, כיצד מנגבים וכו'. כמו-כן כדאי לקנות פרסים קטנים כדוגמת מדבקות, גומיות לשיער או מכוניות קטנות, אשר מניסיונכם ימצאו חן בעיני הפעוט. בבית כדאי לאחסן שטיחים ולכסות את הספות. מומלץ לקנות שעוונית להגנה על המזרן, סדיניות חד-פעמיות או כל אמצעי אחר להגנה על כלי המיטה. בנוסף, להכין מלאי של בגדים להחלפה.

 

סיר או אסלה- מה עדיף?

לכל שיטה יתרונות וחסרונות. בבחירת השיטה יש לקחת בחשבון את מאפייני הילד הספציפי ואת ההעדפה האישית של ההורה. ניתן לנסות את שתי השיטות ולראות למה הילד מגיב טוב יותר.

הסיר- בסיר הישיבה נוחה לפעוט כיוון שרגליו מונחות על הרצפה. כמו-כן תנוחת הכריעה שנוצרת בעת הישיבה על הסיר מקלה על עשיית הצרכים. יתרון נוסף הוא ניידות הסיר אשר מקלה על ההורה (קל יותר להביא את הסיר אל הפעוט מאשר את הפעוט אל הסיר). כמו-כן ניתן לקחת אתכם את הסיר כשאתם יוצאים מהבית וכך לאפשר לפעוט לעשות את צרכיו בסיר המוכר לו, גם מחוץ לבית.

חסרונות הסיר הן היותו פחות היגייני מאשר האסלה, דבר הדורש השקעת זמן לצורך ניקוי וחיטוי, כמו-כן נדרש תהליך נוסף של למידת המעבר מעשיית הצרכים בסיר אל האסלה. חסרון נוסף נובע מכך שמאפשרים לפעוט להשתמש בסיר בכל אזור בבית, ועל כן מועבר לו מסר מבלבל לגבי המקום בבית שבו מקובל לעשות את הצרכים.

האסלה-  כשמדובר בפעוטות בני שנתיים וחצי ומעלה או בפעוטות בעלי מבנה גוף גדול, עדיף לבחור באסלה, כיוון שהיא תהיה להם יותר נוחה. יש להשתמש בישבנון אשר יקטין את פתח האסלה וכן יספק תמיכה לרגליים ולידיים ויקנה לפעוט בטחון. בשימוש באסלה קיים יתרון של חיסכון במאמץ הכרוך בניקוי הסיר, כמו-כן נחסך שלב המעבר מהסיר לאסלה וכן מועבר לפעוט מסר יותר ברור ועקבי, שמגובה גם בדוגמא אישית, לגבי המיקום והאופן שבו הגדולים עושים את צרכיהם. חסרונות האסלה הן הפוטנציאל שלה לעורר פחד אצל הפעוט בשל גובה הישיבה, רעש המים או נפילת הצרכים לתוך האסלה.

כשמציגים את האסלה בפני הפעוט, רצוי להדגים ראשית עם בובה את הטיפוס במדרגות הישבנון ואת הישיבה. אם יש אח גדול, אפשר לבקש שהוא ידגים גם כן. כדאי לאפשר לפעוט להתנסות בישיבה על האסלה עם בגדים או חיתול. גם כאן, כדאי לשפוך את תכולת החיתול לאסלה בכדי להדגים את ייעודה ולהוריד ביחד עם הילד את המים.

שלבי הגמילה

שיטת הגמילה אשר מוצעת פה כוללת שלושה שלבים, אשר ניתן ליישם את כולם או חלקם. ישנם פעוטות שלא יזדקקו לאחד השלבים או יעברו עליו במהירות ואילו אחרים ישהו זמן ממושך בכל אחד מהם. רוב הילדים מתחילים להיגמל ביום, ורק לאחר כמה חודשים (או יותר) הם נגמלים מחיתולים גם בלילה. כמו-כן, ישנם ילדים העוברים שני תהליכי גמילה נפרדים- אחד לפיפי ואחד לקקי. ראו התייחסות לכך בהמשך.

תהליך הגמילה מתחיל כשכל האחריות הינה על ההורה ובהדרגתיות, עם התקדמות התהליך, אנו מצפים שהילד יקח על עצמו יותר אחריות.

שלב ראשון- שלב ההכנה

שלב זה נמשך בדרך כלל מספר שבועות.

v     בתחילה, ההורה מפנה את תשומת הלב של הפעוט להפרשות גופו ומחנך אותו לשמירה על ניקיון הגוף והיגיינה. לדוגמה, ההורה אומר לילד בעת ההחלפה "עשית קקי, בוא ונחליף לך לחיתול נקי". בהקשר זה יש לציין כי חשוב מאד לא להתייחס להפרשות כאל משהו מגעיל או דוחה כדי לא ליצור אצל הילד תחושות בושה ואשמה.

v     כחלק משלב ההכנה צריך לאפשר ולעודד את הילד לעצמאות בתחומים שונים בחייו, למשל לעודד אותו לסבן את גופו באמבטיה, לעזור בעת התלבשות והתפשטות, להביא את נעליו כשיוצאים מהבית, לאכול בצורה עצמאית וכו'.

v     בהמשך מעוררים את סקרנות הפעוט לנושא הגמילה על ידי צפייה בקלטות והקראת סיפורים בנושא. במקביל, ההורים מסבירים לפעוט את ההתנהגות החדשה המצופה ממנו ומדגימים את הישיבה באסלה או בסיר, למשל על ידי אח גדול או בובה.

v     ההורים מעודדים את הפעוט לנסות לשבת על האסלה או הסיר, בתחילה עם חיתול ובהמשך ללא חיתול. שופכים את תכולת החיתול לתוך האסלה או הסיר ונותנים לילד לשפוך באסלה ולהוריד את המים.

בשלב ההכנה חושפים את הפעוט לנושא הגמילה במנות קטנות. יש לשים לב לתגובת הפעוט. רוב הפעוטות יתחילו להראות עניין בנושא, למשל יתעניינו בשירותים ובאיך שהגדולים עושים, או יודיעו כשהם עושים פיפי או קקי. אך אם הפעוט מביע התנגדות עזה או חוסר עניין מוחלט בנושא, על ההורה לעשות הפסקה לפרק-זמן מסויים. ייתכן שהפעוט אינו בשל עדיין. לאחר הפסקה ניתן לחזור שוב ולנסות.

שלב שני- שלב האימון האינטנסיבי

לצורך שלב זה יש לפנות סופשבוע מרוכז (או פרק זמן פנוי של יומיים). בפרק זמן זה מורידים את החיתול מהפעוט ומלבישים לו תחתונים, למשך כל זמן העירות שלו. שמים לו חיתול רק בזמן שהוא הולך לישון. בפרק הזמן הזה רצוי להישאר בבית ולא לארח, על מנת להתמקד בפעוט ובתהליך. מכינים מלאי תחתונים, בגדים להחלפה, סמרטוטים לניקוי השלוליות ומלאי של סבלנות…

מספר דגשים:

1.      על ההורים להחליט על אימון אינטנסיבי כאשר הפעוט מראה מוכנות לגמילה (הגיב טוב לשלב הקודם וישנם סימני בשלות) וכאשר ההורים פנויים רגשית לכך. האימון האינטנסיבי דורש מההורים השקעת זמן ומשאבים רגשיים.

2.      במהלך האימון האינטנסיבי יש חשיבות לעקביות. ההורה צריך להיות מוכן לכך שייתכנו קשיים ומולם לא להישבר ולוותר, אלא לנסות למצוא פתרונות יצירתיים. לא להיבהל אם קצב ההפנמה של הפעוט איטי משחשבתם או שהוא אינו מתלהב מהשינוי המצופה ממנו. הדבר החשוב ביותר הוא להיות שלמים עם ההחלטה שעשיתם לגמול את ילדכם- ביודעכם כי זהו שלב חשוב, שמקדם אותו בהתפתחותו ובעצמאותו. לכן, שמרו על אנרגייה רגועה ושלווה והרשו לעצמכם להאמין כי ילדכם מסוגל להיגמל וכי הוא ייהנה מהתוצאה הסופית.

3.      הפסיקו את תהליך הגמילה רק אם אתם נתקלים בבעיות גדולות כמו עצירות קשה או מחלה או אם אתם מרגישים שמבחינה רגשית אינכם מסוגלים להמשיך בתהליך. במקרה כזה, קחו לעצמכם פסק-זמן לתקופה מסויימת, בה נסו להבין לעומק את מהות הבעיה ולחשוב על פתרונות ודרכים להתמודד איתה ואז נסו שוב.

4.      חשוב ביותר במהלך שלב זה להקפיד על שתיית מים מרובה, וכדאי לתת לילד לשתות את השתייה האהובה עליו ביותר בכדי לוודא זאת. כמו כן מומלץ להקפיד על תזונה שתורמת לפעולת מעיים סדירה ורכה, הכוללת פירות וירקות עם קליפתם, דגנים מלאים וקטניות.

לשים לב לשפת הגוף של הפעוט–

במהלך תהליך הגמילה, על ההורה ללמוד להגביר את הקשב שלו לשפת הגוף של הפעוט, כלומר לשים לב לסימנים מוקדמים אשר מאותתים על כך שהפעוט עומד לעשות את צרכיו. לא להסתמך על אמירותיו של הפעוט, שיכול להכחיש שיש לו פיפי, אלא על שפת גופו. למשל, פניו מאדימות, הוא מתנדנד מרגל לרגל, אוחז במפשעה שלו, פורש לאזור מסוים בבית שבו הוא נוהג לעשות את צרכיו ועוד. בהתחלה תקלטו את הסימנים רק בדיעבד, לאחר שהילד כבר עשה את צרכיו, אבל בתוך זמן קצר, ככל שהרגישות שלכם לסימניו תגבר, תלמדו לזהות את שפת גופו ותספיקו לקחת את הפעוט לסיר או לאסלה בזמן, כדי שיעשה שם את צרכיו.

להכיר את "שעון היציאות" של הפעוט-

לרוב הפעוטות יש "שעון יציאות", דהיינו דפוס אישי של עשיית צרכים, כולל שעה קבועה לעשיית קקי. כאשר יש מחזוריות קבועה שניתן לצפות אותה הדבר עשוי להגביר את הסיכוי שתושיבו את הפעוט על הסיר או האסלה בערך בזמן שאמורה להיות לו יציאה. כדי לגלות את "שעון היציאות" כדאי לעשות רישום של תדירות היציאות. כשתרשמו את "שעון היציאות" תוכלו להיווכח שבתוך זמן קצר הפעוט לומד לדחות את עשיית הצרכים ולהתאפק.

להושיב את הפעוט-

ברוב המקרים אין טעם לשאול את הפעוט אם הוא צריך פיפי או קקי כי פעוטות לרוב עונים באופן אוטומטי בשלילה. בדרך כלל הפעוט אינו רוצה להפסיק פעילות מהנה בה הוא עסוק בכדי ללכת אל הסיר או האסלה. כשאתם סבורים שהילד צריך לעשות את צרכיו (בשל שפת גופו או כיוון שהיציאה הבאה אמורה להתרחש בקרוב על פי "שעון היציאות" שלו), אתם אומרים לו "אני רואה שיש לך פיפי/קקי, בוא נלך לעשות פיפי/קקי", מושיטים לו יד ומובילים אותו אל הסיר או האסלה. בכדי שתתרחש פעולת מעיים, רצוי שהפעוט יישב בסיר או באסלה כ 10 דקות.

 

מה לעשות כשהפעוט אינו משתף פעולה-

הישיבה על הסיר או האסלה לא מתקבלת תמיד באהדה על ידי הפעוט מלא המרץ, העצמאי והדעתן שלכם. אין להכריח פעוט לשבת על הסיר או האסלה, אבל יש לשכנע אותו לכך בצורה יצירתית. תוכלו להשתמש ברעיונות אלו:

1. אפשר לתת לפעוט תחושת שליטה מסויימת בסיטואציה, דבר שיגביר את המוטיבציה שלו. למשל, לאפשר לו לבחור אם ברצונו להשתמש בסיר או באסלה או לבחור איזו פעילות יעשה עם ההורה בעת שיישב בשירותים.
2. אפשר להשתמש בהסחות דעת. להושיב אותו באסלה ותוך כדי לספר לו על כל הפעילויות המהנות שתעשו בגן השעשועים אליו תלכו אחרי שהוא יגמור לעשות קקי.
3. להפוך את זמן הישיבה על הסיר או האסלה לזמן איכות של הפעוט עם ההורה. כל פעילות מהנה היא רצויה- הקראת סיפורים, הדבקת מדבקות, ציורים משותפים ועוד. יש הורים וילדים שמכינים ביחד "ספר שירותים" מיוחד שבו דפי עבודה, ציורים או תמונות החביבות במיוחד על הפעוט.
4. אפשר לתת לפעוט חיזוקים בכל פעם שהוא משתף פעולה ויושב על הסיר או האסלה, בתחילה חיזוק על מספר מועט של דקות שבהן ישב ובהדרגה להאריך את משך הישיבה על הסיר עד לפרק זמן של כעשר דקות.

אם לאחר הישיבה, לפעוט לא הייתה יציאה, חשוב לשבח אותו על כך שישב ולומר "אני רואה שאין לך עכשיו פיפי/קקי. אתה יכול ללכת לשחק. אחר כך נבוא שוב לשבת פה". לאחר המתנה של פרק זמן מסויים, יש להושיב אותו שוב, בתקווה שהפעם התזמון יהיה מתאים יותר.

פעמים רבות, ברגע שהפעוט יקום מהסיר או האסלה הוא יתחיל לעשות את צרכיו ואז יש להחזיר אותו מיד לסיר או לאסלה כדי שיוכל לעשות שם את צרכיו.

מצד שני, אין צורך שהפעוט ישב על הסיר למשך זמן ממושך מבלי לעשות את צרכיו בו או לאחר שסיים. הפעוט צריך להבין שהישיבה על הסיר או האסלה קשורה לעשיית הצרכים.

שימוש בחיזוקים-

v     חשוב לתת לילד חיזוקים חיוביים רבים במהלך תהליך הגמילה. החיזוקים תורמים לתחושת העצמי החיובית של הפעוט ולביטחון העצמי שלו ומשדרים לו את המסר שהוריו מאמינים בו שיצליח.

v     חיזוק מוגדר כתוצאה של התנהגות אשר מגדילה את הסיכוי שהתנהגות זו תחזור על עצמה. על החיזוק להיות משמעותי לילד על מנת שהוא יהיה מעוניין בו ויהיה מוכן להתאמץ עבורו. ישנם ארבעה סוגי חיזוקים- חיזוק ע"י מאכל אהוב (שוקולד, סוכריות וכו'), חיזוק מוחשי ע"י פרסים קטנים (מדבקות, בלונים, מכוניות קטנות וכו'), חיזוק ע"י פעילות אהובה (הליכה לגן שעשועים למשל) וחיזוק רגשי-חברתי (חיבוק, מילות שבח, הבעת שמחה וכו'). לכל פעוט חיזוקים אחרים המשפיעים עליו במיוחד. עדיף לתת חיזוקים רגשיים-חברתיים, כיוון שבאופן בסיסי יש לפעוטות רצון רב לשתף פעולה ולהשתדל בכדי לקבל מהוריהם מילות עידוד, שבח, חיבוקים ונשיקות. עם זאת, אין מניעה להיעזר גם בחיזוקים מסוגים אחרים.

v     חיזוקים ניתנים גם על התהליך ולא רק על התוצר. למשל, בהתחלה הילד יקבל חיזוק על כך שישב בסיר, אפילו אם לא עשה בו את צרכיו, או על כך שאמר שיש לו פיפי לפני שעשה, גם אם לא הספיק להגיע לאסלה. בהמשך, עם התקדמות התהליך, יינתנו חיזוקים ממוקדים יותר בתוצאה.

v     בתחילת התהליך יש לתת חיזוקים לעיתים קרובות ועל כל צעד של שיתוף פעולה מצד הפעוט, אך בהדרגתיות ככל שהמיומנות נרכשת, יש לעבור למתן חיזוקים בצורה פחות תדירה. בסופו של דבר המטרה היא שהפעוט ימשיך בהתנהגות החדשה שנלמדה באופן שוטף כחלק מהתנהלות היומיום שלו, ללא חיזוקים כלל.

שלב שלישי- שלב שכלול המיומנות

בשלב זה המטרה היא לשכלל ולהתאמן שוב ושוב על ההתנהגות החדשה שנלמדה, עד שבהדרגתיות הפעוט יהיה גמול לחלוטין. שלב זה משתנה מאוד באורכו בין פעוטות שונים כיוון שלכל ילד הקצב המתאים לו.

בשלב זה יש לאפשר לפעוט להיות כמה שיותר בלי חיתול ואם אפשרי- בכל זמני הערות שלו. לא ייגרם נזק אם תשימו חיתול בסיטואציות מיוחדות כמו ארוחה אצל סבתא, אך השתדלו לשמור על עקביות ועל המשכיות, ולצורך כך שתפו בתהליך את כל מי שמטפל בפעוט- את המטפלת, הגננת, הסבים וכו'.

שמרו על אותם העקרונות שהוזכרו קודם- הקפידו שהישיבה בסיר או באסלה תהיה חוויה נעימה מתוך פעילות משותפת עם ההורה, ותנו הרבה חיזוקים, גם על התהליך ולא רק על התוצאה.

הקניית הרגלי היגיינה-

לא מיד בהתחלה, אבל כחלק בלתי-נפרד מתהליך הגמילה, יש צורך ללמד את הפעוט לנגב עם נייר טואלט. כדאי להדגים ולהסביר את אופן הניגוב על בובה, אחר כך על הילד ואז לתת לו להתנסות בניגוב בעצמו. חשוב להסביר את כיוון הניגוב (במיוחד לבנות) מהפות לכיוון הטוסיק. כמו-כן יש ללמד את הפעוט לשטוף ידיים אחרי עשיית הצרכים.

הערה לגבי בנים-

את הבנים כדאי להרגיל בתחילה לעשות גם פיפי וגם קקי בישיבה, זאת מכיוון שלעיתים קרובות הלחץ על הסוגרים מביא לעשיית שני הצרכים בו זמנית. לעיתים יש צורך לכוון בעדינות את הפין של הפעוט כך שהשתן יהיה בתוך הסיר או האסלה ולא בחוץ. בהמשך יש להדגים כיצד "בנים גדולים" עושים פיפי בעמידה.

"פספוסים"–

שלב שכלול המיומנות אינו בהכרח רציף, יתכנו ימים שהפעוט יעשה את כל צרכיו בסיר או באסלה וימים אחרים שבהם יסרב לכך או שירבה "לפספס" ולהרטיב את בגדיו. השתדלו לא להלחיץ ולא להילחץ מ"פספוסים וזכרו שהם חלק טבעי מתהליך הלמידה. ה"פספוסים" מבטאים את העובדה שתהליך הגמילה אינו תהליך פשוט עבור הפעוט, הנדרש לפתח מודעות ולרכוש שליטה על תהליכים שנעשו עד כה בצורה אוטומטית.

יתכן גם מצב שבו הילד שכבר היה גמול יחזור לאחר כמה שבועות להרטיב מפעם לפעם, או יבקש חיתול. הנסיגות האלה הן טבעיות. לרוב כל שדרוש הוא להתאזר בסבלנות, לכוון את הילד להתנהגות הרצויה, לחזק ולעודד אותו, והילד יחזור להרגלי הגמילה.

כאשר יש "פספוס" חשוב לא לבטא רגשות של כעס ואכזבה כלפי הילד, אסור לתת לפעוט עונשים על "פספוס" ואין להשאיר את הפעוט בבגדיו הרטובים ("כדי שיבין את מה שעשה") אלא לנקותו ולהלבישו בבגדים יבשים ונקיים. תגובות של כעס כלפי הילד במצבים אלו עלולים להפוך את הגמילה לזירת מאבקי כוח, ותשומת הלב השלילית עלולה לחזק את ה"פספוסים".

כיצד להגיב ל"פספוס"?

באמירה עניינית, המכילה שני מרכיבים: התייחסות לכך שאין זו ההתנהגות הרצויה תוך ציון ההתנהגות הרצויה (עשיית הצרכים בסיר או באסלה) והתייחסות לאמונת ההורה בפעוט, שבפעם הבאה יעשה את צרכיו במקום המיועד לכך. חשוב לשדר לפעוט את האמון של ההורים בו וביכולתו להיגמל. תגובה לדוגמא המכילה את שני המרכיבים היא "אני רואה שעשית פיפי בתחתונים. בוא נחליף לך את הבגדים ובפעם הבאה תעשה פיפי בסיר".

גמילה מפיפי לעומת גמילה מקקי

ישנם ילדים אשר נגמלים בו זמנית הן מפיפי והן מקקי וישנם אלו שנגמלים בקלות מפיפי אך הגמילה מהקקי מתעכבת.

בספרות המקצועית נעשית הבחנה בין שתי הפעולות ומושם דגש על הגמילה מקקי כמערבת יותר תכנים רגשיים. לפי גישה זו, הקקי נתפס אצל ילדים קטנים כחלק מגופם ועל כן המחשבה על פרידה ממנו עלולה לעורר חרדה. בכדי להתמודד עם המצב המלחיץ, ילדים מוצאים פתרונות שונים- הם דוחים את עשיית הקקי ללילה, לזמן שבו הם עם חיתול, הם מבקשים חיתול כדי לעשות בו קקי, הם מבקשים לעשות קקי רק בסיר ולא באסלה, או שהם מסכימים לעשות קקי באסלה, אך בלי להיות נוכחים בעת הדחת המים.

במידה ויש קושי בגמילה מקקי, קושי שהוא שכיח, ההורים צריכים להבין את הקושי ולהיות סבלניים ואמפתיים לרגשות החרדה של הילד, ועם זאת לעודד אותו לעשות צרכיו באופן המקובל. מה שחשוב הוא לא להיכנס למאבקי שליטה סביב הקקי.

כדאי לנסות למצוא פתרונות ורעיונות שיעזרו לילד להתמודד עם חששותיו, כך שיוכל לעשות צרכיו במקום המיועד לכך. תוכלו להיעזר ברעיונות הבאים:

1. במצב בו הילד נרתע מהרעש של נפילת הקקי באסלה ניתן כפתרון להניח ניירות טואלט רבים באסלה או לעטוף את האסלה בניילון נצמד.
2. אם הילד מבקש לעשות קקי רק בחיתול, ניתן בהדרגתיות לקרב אותו לעשיית צרכים באסלה ע"י מתן חיזוקים בכל שלב. תחילה הוא יקבל חיזוק אם עשה קקי בחיתול אך בתוך חדר השירותים, אח"כ יקבל חיזוק אם עשה קקי בחיתול אך בזמן שהוא יושב על האסלה ובשלב הבא יקבל חיזוק על עשיית הקקי באסלה עצמה.
3. כפי שהוזכר קודם, אם נראה שמתחילה בעייה של התאפקות יש צורך להקפיד על שתיית מים מרובה, וכדאי לתת לילד לשתות את השתייה האהובה עליו ביותר בכדי לוודא זאת, וכן להקפיד על תזונה שתורמת לפעולת מעיים סדירה ורכה, הכוללת פירות וירקות עם קליפתם, דגנים מלאים וקטניות.
4. במקרים שהתפתחה עצירות כדאי להוסיף תוסף מזון טבעי שמטרתו להביא לריכוך הצואה ולמניעת התקשות של גוש צואה במעיים, זאת בכדי למנוע כאבים בעת ביצוע הצרכים, שיגרמו ליותר חרדה סביב עשיית הצרכים ולהמשך הימנעות. דרך מצויינת להתמודד עם עצירות היא להרבות בפעילות גופנית.

גמילה מחיתולים בלילה

הגמילה בלילה היא בדרך כלל תהליך נבדל ונפרד, ויכולה להתרחש חודשים אחרי הגמילה ביום ואפילו לאחר שנה. היא דורשת בשלות פיזיולוגית-נוירולוגית של מערכת הרפלקסים המפקחת על שלפוחית השתן. מערכת רפלקסים זו מאותתת על שלפוחית מלאה ומביאה להתעוררות הפעוט בטרם שחרור השתן.

רוב הפעוטות נגמלים בצורה ספונטנית וטבעית בלילה, לאחר שהם גמולים ביום והדבר בא לידי ביטוי בקימה מהשינה לעיתים קרובות יותר ויותר עם חיתול יבש. במצב זה יש להשכיב את הילד לישון בתחתונים. גם פה ייתכנו פספוסים, אליהם צריך להתייחס באופן ענייני. ניתן לשתף את הילד בהחלפת הסדינים, אך ללא ביקורת או שיפוטיות. בשום אופן אין להעניש ילד אשר הרטיב במיטה!

יש הורים אשר מעניקים לילד פרסים על קימה במיטה יבשה. מאחר והתהליך הוא בעיקרו תלוי הבשלת מערכות גופניות, מתן חיזוקים אלו אינו הכרחי, אך בהחלט הופך את גמילת הלילה, אשר תתרחש בין כה וכה באופן ספונטני, למהנה ונעימה יותר עבור הילד אשר מרגיש כי הוריו מעריכים אותו. אך מתן פרסים וחיזוקים אחרים לא יועיל במקרים בהם לא קיימת הבשלה גופנית מתאימה.

יש להיזהר משתי טעויות נפוצות הנעשות על ידי הורים.

1. לא מומלץ להעיר את הילד בלילה ולהוליך אותו לשירותים וזאת משתי סיבות. ראשית, במצב זה הילד לא מפתח שליטה עצמית על תהליך ההתאפקות הלילית. שנית, הדבר פוגע באיכות השינה של הילד, אשר כל כך חשובה להתפתחותו הגופנית, השכלית והרגשית. אם יש צורך להחליף סדין או בגדים אשר נרטבו במהלך הלילה, יש לעשות זאת במהירות ובענייניות על מנת לא לפגוע יתר על המידה בשנתו של הילד. כמובן שבמצב בו הילד מתעורר עקב השלפוחית המלאה ומבקש להתפנות, על ההורה לקום אליו ולסייע לו.
2. הטעות השנייה היא הניסיון להמעיט בשתייה לקראת הערב. לצורך בריאות טובה, יש צורך בשתייה מרובה, גם במשך היום וגם לפני השינה. בכל מקרה, ילד שמערכת הרפלקסים שלו עובדת כשורה יוכל להתאפק גם אם שתה הרבה לפני השינה, או שיתעורר ויקום לעשות פיפי באסלה.

אחוז מסוים מהילדים אשר גמולים בערות ממשיך להרטיב בשינה, ורובם בנים. תופעה זו הינה תקינה עד גיל חמש-שש לערך. אם התופעה ממשיכה מעבר לגיל זה יש לפנות לעזרה מקצועית. הטיפול אשר הוכח כיעיל ביותר להרטבת-לילה הוא טיפול בעזרת זמזם, במכונים אשר מתמחים בטיפול בהרטבת-לילה.

 

מתי לפנות לעזרה מקצועית?

v     כאשר הילד ממשיך להרטיב בלילה במשך יותר משנה מאז שנגמל ביום, או שהוא בן יותר מחמש שנים.

v     כאשר אין התקדמות בתהליך הגמילה במשך יותר מחודש-חודשיים והילד בן יותר משלוש שנים.

v     כאשר הילד מפתח עצירות קשה או מתאפק שעות רבות בלי לעשות פיפי.

v     כאשר אתם חוששים שישנו קושי רגשי גדול אצל הילד או אצלכם המונע השלמת תהליך הגמילה בהצלחה.

v     כאשר הילד גמול לגמרי מבחינת הפיפי אך מסרב לעשות קקי בסיר או באסלה (למשל מסכים לעשות רק בחיתול), על אף נסיונותיכם למצוא פתרונות יצירתיים למצב, כפי שתוארו במדריך, ולעודדו להשתמש בסיר או באסלה.

v     כאשר הילד שהיה גמול לחלוטין חזר להרטיב באופן תדיר, ומצב זה נמשך יותר משבועיים-שלושה, על אף ניסיונותיכם לעודד ולכוון אותו חזרה לגמילה.

@מתואמת

 

תקראי את הפיסקה הראשונה ותניחי לגמילה לפחות עד פסח לדעתי

(בחורף זה קר לא מומלץ)

זה מוקדם מידי לדעתי אצל בנים.

הגיל של הבן שלך

(וכל מי שרשמה לך שם הבנות שלה יותר גדולות והן גם מתמודדות)

בקשי ת.ז לפני שאת נכנסת ללחץ

בנות נגמלות מהר יותר

לוידעת למה

ודבר שני בגיל של הבן שלך זה נקרא גמילה מוקדמת

 

אני 4 חודשים אחרי לידה

הבת הבכורה שלי בת שנה ועשרה

התחלתי לחשוב לגמול אותה

קניתי סיר ולבנים(עם לב)

לא הולך בינתיים

ויש כאן עוד אחת הבן שלה בן שנתיים וחצי

לא הלך

בקיצור.תנוחו 

עד פסח בשקט

בעזר ד' התינוק יהיה בן חצי שנה

יהיה חופש יהיה טוב

ועכשיו לישון לאגור כח

טוב?

וגם בזמן התחלה חדשה לא כדאי לגמול שכחתי לומר את זה

היא התחילה עכשיו גן-אז עזבנו

ומה עוד אה

להתחיל מודעות אפשר תמיד

רק לא בחדר לידה

 

זה לא שאני לא מכירה כבר את כל השיטות, כן?

אבל בכל זאת לא תמיד הולך...

אבל נראה לי היא כתבה יפה 

ושתהני ממנה

ומהתובנות 

הבת שלי כמעט בת שנה עם הפטמה הכי קטנה וזה מעולה לה

שותה מים עם פטמה מספר שתיים

ניסיתי מספר 4 של מאם וזה ענק

מתאים יותר לשתיית דייסה

נגיד מי עדן או נביעות, הקטנים?
קצת טרחה לפתוח ולסגור להם כל פעם אבל אפשר להחליף בתדירות גבוהה, וזה זול משמעותית (6 עולים 10-12 לעומת 30₪ של בקבוק מאמ בודד)

כי אני יודעת שיש דבר כזה דימום הסתגלות.. אבל אולי זה באמת יותר הכתמות ופחות דימום ממשי..

היה לי ככה כל פעם שהתקנתי.
חכי למחזור רגיל במשך כמה ימים

אבל במהלך ההיריון עבדתי רק פעמיים שלוש בשבוע (:

יום שלישי עבדתי, יום רביעי הגעתי לביקורת במיון וזירזו אותי חחח לא ידעתי על הזירוז,בא בהפתעה (:

תוך 3 שעות ילדה

אני למזלי בשתי הלידות הייתי בחופש. על התשיעי לא יכולתי לזוז, לנשום נורמאלי, לתפקד, לעמוד יותר מדקה ברצף... רק לחשוב על לצאת לעבודה.. מצדיעה לכן !

באסה לחזור מוקדם יותר אחרי הלידה..
אלא אם כן יש לך אופציה לימי מחלה אבל קחי בחשבון שיש מצב לסחוב גם עד 42...

אישית לא יצאתי מוקדם ועבדתי עד יום לפני הלידה (ילדתי ביום החופשי שלי )

אם יש לך אפשרטת לקחת ימי חופש או מחלה אני ממליצה לנצל אותם. להגיע ללידה תשושה אחרי יום עבודה זה הדבר הכי לא מומץ! (מנסיון)

אבל אולי באמת כדאי קצת לנוח..

אני עובדת במשרה מלאה,פעמיים בשבוע מגיעה ב7 הביתה..

ויש עוד ילדים בבית,ב״ה..

 

העניין הוא שבעבודה זה לא ממש מעניין שאני בסוף..

מבחינתם באמת לצאת לבית חולים מהעבודה 

 

עוד לא הכנתי בכלל תיק לידה בגלל העומס.... 

שובע או כמה ימים אחרי..

אבל לא כל לידה היא משהו אחר?

@לב אמיץ 

ויש לי שכנה שהשתמשה בקרם מחול

ועוד מישהי מים המלח

חלק מהמטופלים יוכלו להחלים לגמרי בגוף, או לצאת מהמקום הנפשי שהם נמצאים בו לגמרי.

וחלק נעזרים בהומאופטיה כדי לנהל את הקושי שהם סובלים ממנו.

 

יש אלטרנטיביות נוספות ולכל אחת יתרונות בתחומים אחרים.

לתינוק בן 10 חודשים עם אסטמה של העור מעצבנת שלא עברה גם עם המון משחות. אחרי טיפול הומאופתיה עברה ולא חזרה יותר.

וניסינו המון,

יש הרבה ניסיון.

ההורים שלו שמים לו באמבטיה קצת שמן זית כל יום. הם אומרים שלאחר כמה ימים כבר רואים שיפור ניכר.

עבר ע"י טיפול בתדרים
בגדול היה מזונות שנמנענו, בלי סבונים, לשים שמנים על העור.
אךך היה תקופה קשה..
בהצלחה!!

לרוב גרד בנרתיק מעיד על פטריה. ואם זה שלילי אז לבדוק שוב דלקת בשתן- שאגב מסוכנת בהריון ומצריכה טיפול מיידי.

כי חשבתי שיעבור לבד, אבל בינתיים זה לא קורה..

בודקים אצל רופאת נשים? (קצת פדיחה..). 

בהריון אין פדיחות... הגוף כבר לא ברשותך 

חחחחחחח גם לי היה מאוד קשה בהתחלה עם זה אבל אין מה לעשות. הריון זה הריון והתינוק יוצא ממקום צנוע ונסתר אין מה לעשות 

וכן, בודקים אצל רופאת נשים- או לבד עם מקל כמו משטח גרון...

ולראות אם עובר.
גם אני בהריונות סובלת מפטריה ואף פעם לא בדקתי אצל רופא.. פשוט ביקשתי מרשם או שקניתי לבד. זה בדר''כ לא עובר לבד.. רק מחמיר וזה סיוטט.. בהצלחה

זה משחה או כדורים? (כי לא סובלת כדורים, אני מהמתקשות..)

נרות.. אם אני לא טועה הנרות יותר חזקות, אם מגרד לך בטירוף אז עדיף את הנרות.
הכי טוב לשאול את הרוקח.

זה יכול להיות פטרייה או ורידים.

אין ברירה אלא להיבדק אצל רופאת נשים...

את המשטח את עושה בעצמך ומביאה לאחיות

מה מבקשים וממי אם רוצה לעשות משטח בעצמי?

ואיך עושים?

פנימי?

אם זה חיצוני על העור, יכול להיות רגישות כלשהי, לאנטיביוטיקה, לכדורים אחרים, למזון מסויים.

אם פנימי, סביר להניח שזו פטריה, מופיעה ומחמירה אחרי אניטיביוטיקה .

 

קחי פרוביוטיקה כדי להחזיר לעצמך אחרי טיפול אנטיביוטי את החיידקים הטובים שנלחמים בפטריה.

אפשר למרוח יוגורט לא ממותק בפנים כדי להקל וכדי לטפל בפטריה.

ותנסי להקדים תרופה לדלקת בדרכי השתן: ראש סלרי או ראש פטרוזיליה לאכול (במצב של דלקת אפילו שלשה ליום).

 

תרגישי טוב.

 

 

ובאמת לקחתי כל מיני אנטיביוטיקות בגלל הדלקות, אז אולי זה בעקבות זה..

אז את יכולה אפילו למרוח פניסטיל ג'ל כדי להרגיע - כמובן אם הכוונה על העור מבחוץ כדי להרגיע את התגובה האלרגית.

וטבעי להתאכזב.. ואפילו קצת לבכות.
ואז לזכור שב''ה היא בריאה ולאהוב אותה חזק חזק מכל הלב.

תודה

בית מלא בנות-ויש לי עוד בת בבטן

כ"כ התאכזבתי והתעצבנתי למשך שבוע(!) אח"כ עבר לי....

היום אני כבר ממש מחכה לפגוש אותה...

מלא ברביות עם מלמלות ומלא וורוד אבל מה שיהיה יהיה טוב העיקר שיהיה בבריאות . כשאני נולדתי אחרי 3 בנות סבתא שלי ממש בכתה שנולדה עוד בת וההורים שלי חלמו על בן וגם קצת התבאסו.. אחריי נולדו להם 8 בנים... הם רצו שוב בת אבל לא הצליח..

בהצלחה!!

מגיעים למיון יולדות. הייתי צריכה הפניה והתחייבות כי הלכתי לבית חולים של הכללית שאין לו הסדר עם הקופה שלי (לאומית) ולא תכננתי ללדת בזמן המעקב ;) אז לא יודעת אם תמיד צריך הפניה והתחייבות.
צריך את כל הניירת מההריון - כרטיס מעקב, תוצאות בדיקות וסקירות וכד' ולא לשכוח תז...
מניסיוני כדאי לבוא כמה שיותר מוקדם, ברגע שהבית חולים עובר למתכונת יום כי זה יכול להיות הפרש של חצי שעה - שעה בזמן שבו מחכים.
באופן כללי רוב מה שעשיתי זה לחכות - למוניטור, לאולטרסאונד, לרופא שישחרר אותי וכו'. אז תדאגי לספר ומטען ;)
עקרונית עושים גם בדיקת פתיחה. אני לא רציתי אז ביקשתי שלא יעשו ואחרי שיח קצר באמת לא עשו לי. שימי לב שזה בשגרה, אז אם את באמת לא מעוניינת תדגישי את זה לכל מי שבודקים אותך...
כמובן שעושים גם בדיקת שתן ולחץ דם.
לא הלכתי עם בעלי כי היו לו עיסוקים נוספים באותו זמן - לימודים לעבודה ולא יחסתי חשיבות למעקב הזה (בניגוד לסקירה שאז ברור שהוא בא...)
מוניטור זה חצי שעה בתנאי שהעובר זז, אחרת יכול להתארך... תקחי איתך שוקולד או משהו כדי לגרום לו לזוז במקרה הצורך...
עוד משהו שעושים שם זה להציע/ללחוץ/לשכנע (כתלות בשבוע וברופא) אותך לעשות זירוז. אני לא רציתי וגם מצב השליה היה מצוין אז לא היה צורך מעבר לזה שהשליה עלולה להזדקן ולתפקד פחות טוב אחרי התאריך. כאמור, באולטרסאונד ראו שהשליה מתפקדת כראוי והתינוק בסדר ולכן לא ראיתי צורך לעשות זירוז (בדיעבד הציעו סטריפינג אבל לא היתה פתיחה בכלל אז זה לא היה עובד, פתיחה בדקתי אחרי חשד לירידת מים...) אם יש סיבה רפואית לזירוז זה כבר סיפור אחר...
בהצלחה! זה מאוד מייאש לענות לאנשים שואלים שהיית אמורה ללדת שבוע שעבר אבל בסופו של דבר, לא נולד עדיין התינוק שלא נולד...

אפשר לעשות את זה בקופ"ח, תבררי במוקד איפה, זה יכול לקחת הרבה פחות זמן וגם חוסך את הסיבוכים של ההתחייבות וכל זה..
כמעט בכל קופ"ח יש מוניטור, רק צריך שיהיה שם גם רופא נשים שגם יראה את המוניטור בסוף וזהו..
ובאמת בהצלחה! תנסי להינות מהזמן שנשאר עד ללידה למרות שבטח המתח והסקרנות עושים את שלהם.. קחי את זה בנחת, כאילו שהתל"מ רק בעוד שבועיים..

לא יודעת אם יש בכל עיר, לפחות בבני ברק ובירושלים יש.

*מה* וירושלמית טרייה- לגבי קופת חולים- שאלתי כמה פעמים ואמרו לי שאין אפשרות להיבדק במכבי, גם לא בבני ברק 

 

*מה* תודה על העידוד לגבי הסוף.. באמת נמאס כבר לסחוב, אני מראש הכנסתי לעצמי שהתאריך הוא להמלצה בלבד ויש מצב ללדת גם שבוע אחר כך.. אבל בפועל כשעוברים את התאריך מרגישים מסטיקקקקק..

 

 

רעות1- ממש תודה על הפירוט! אני אוהבת להגיע לדברים חדשים כשאני מוכנה, עזרת לי מאד! ותודה על העידוד 

 

ותודה ליום מאיר על ההקפצה 

 

שיהיה בשורות טובות לכולנו ואם למישהי יש מה להוסיף- אני אשמח לשמוע!

הייתי בטוחה שראיתי שיש שם מרכז לבריאות האישה, כמו בירושלים.
וואי מצטערת בשבילך.
בהצלחה, שלא תצטרכי לבוא הרבה

התקשרתי לברר איך הולך שם ואמרה שיש ניטור כל יום בין 8-2 וצריך להביא ת"ז.

 

יש במכבי בני ברק מרכז לבריאות האישה אבל הם לא מקבלים הריון עודף

 

תודה ♥

 

 

האחות בקופה עשתה לי מוניטור, הלכה עם הדף לרופא שיחתום והוא שלח אותה לכל הרוחות ואותי לבית חולים... וזה הרופא שעשה לי מעקב הריון...

תוך שעה ורבע הייתי אחרי. 

קבלה ופתיחת תיק- בדיקת לח"ד- מוניטור- אולטרא סאונד- רופא- שחרור

 

רגוע מאד ולא נורא.

ותודה רבה לכולכן 

 

מקוה לא להצטרך את המעקב הזה עוד הרבה, אבל יש לי הרגשה שאני עוד אמשוךךךך..

אני עשיתי 6(!!!) פעמים מעקב הריון עודף, מקווה בשבילך שלא תצטרכי כ"כ הרבה.. יאללה זירוזים

האמונה היא שברגע שיגיע הזמן- יגיע הזמן..

אבל טבעי אני אנסה. ראיתי טיפים באשכול הסמוך

(הא.. ואני לא מאמינה ברפלקסולוגיה.. )

ב41+5 עשיתי רפלקסולוגיה,כעבור יומיים באתי לקבל זירוז בבי"ח לכבוד 42 שבועות להריון שלי שלא רצה להיגמר.. בהצלחה!!

אבל כשקוראים לה ומנסים להסב את תשומת ליבה לא תמיד מגיבה לזה.
תוהה האם זה מתאים לגיל. האם "חייבת" להסתכל אליי כל פעם שמדברת אליה...

מתינוקות שאני רואה סביבי זה נשמע תקין, ראיתי כמה תינוקות עכשיו בגיל הזה ולא תמיד הם יצרו קשר עין כשקראו להם.
אני לא זוכרת מה היה עם הילדים שלי בגיל הזה.
אני חושבת שכשהיא ממש מולך היא כן אמורה ליצור קשר עין, אם יש לך חשד כלשהוא הדבר הראשון זה בדיקת ראיה .

יש אופי מגיל 0.

הבדל גדול בשבועות הראשונים. הם יותר ישנונים בהתחלה...

הוא לא נחשב פג. נולד מעל 3 קילו. וחייך רק בגיל 3 חודשים. כל השאר נולדו בשבוע 40 פלוס וקלטתי כבר בגיל 5 שבועות שהם יוצרים קשר ומחייכים. אני מאמינה שזה קשור...

כולם בריאים ונורמלים. נולדו בטווח שבועות רחב.

אין לי דרך להסביר את העניין. בבכורה ממש נלחצתי. ואחר כך הבנתי שהמחקרים והסטטיסטיקות כשמם כן הם.

הגעתי לחיסון, האחות אמרה לי: היא מחייכת? אמרתי: לא!
ואז האחות לקחה אותה ואמרה לי: מה לא מחייכת? תראי איזה חיוך! !! ואני: אה, זה חיוך? לא היה נראה לי. ..

אחותי הקטנה (היום בת 5) לא חייכה המון המון זמן. רק עוויתות כאלה של הפה. רק בגיל שלושה וחצי חודשים היא חייכה לאמא שלי וזה היה מאורע ממש מרגש. אני זוכרת את זה כי צילמנו את זה וזה סרטון מאד אהוב במשפחה.
מאז היא לא הפסיקה ב"ה...
קורה. מסתבר

אז היא מחייכת, ב"ה.
כבר איזה שבועיים...
בת 3 חודשים עוד מעט.

אבל...
צריך ממש לעבוד קשה כדי לשעשע אותה.
המון קולות ודיבורים בשביל לקבל חיוכים...


לסבתות ולאבא הולך טוב יחסית, לי פחות...
מתסכל!
והיא לא מחייכת לחיוך שלי... גם לא לשירים. כן מקשיבה ומתבוננת... וכאמור מחייכת לקולות ולדיבורים.

גם אצלכן היה ככה בהתחלה?

אולי היא בחורה רצינית... לא צוחקת מכל שטות 

וזה באמת קצת פוגע שלאמא שלה היא לא מחייכת.

ואצלי בהתחלה גם אלי היא לא חייכה- רק לסבתא שלה- אמא שלי.. אבל בסוף היא חייכה ועד איך ועד היום היא רק מחייכת ברוך ה'.

והיא עוד נתנה לי פיצוי- עד עכשיו- אני היחידה שמקבלת ממנה חיבוקים בלי סוף- ונשיקות קטנות כאלו... לאכול אותה!!!!, כמה שבעלי ואמא שלי מנסים לקבל, לא הולך להם...

בדיוק כמו שאני נפגעתי שהבת שלי אמרה מילה ראשונה-לפני כחודש. והמילה היתה- אבא , כמובן...

בקושי רואה את אבא שלה, בקושי מכירה אותו( בצחוק כמובן)

ואו זה היה ממש פוגע.

אח"כ נרגעתי כי היא אמרה כמה ימים אח"כ אמא 

הרבה אבל לא יוצר קשר עין תוך כדי

נולדה בשבוע 37,
התחילה לחייך רק סביבות חודשיים וחצי.
אל דאגה, אם את רואה שיוצרת קשר עין גם החיוך יבוא.

גם לי יש תיאוריה שתינוק שנולדו קטנים ובתחילת תשיעי סובלים יותר מגזים (לפחות אצלי...) ואולי זה גם משפיע על מצב הרוח 😜

גם אצלנו בהתחלה היה חיוך ללא קשר עין. עכשיו יש קשר עין אבל צריך לעשות שמיניות באוויר כדי שתחייך השובבה...

גם אני ילדתי בשבוע 37, בסופו...
וגם טצלנו התחילו חיוכים ברורים בגיל חודשיים וחצי בערך.
אולי באמת זה קשור לגזים, אבל גם כשממש רגועה היא יותר מתבוננת ופועלת עם הידיים והרגליים, ופחות מחייכת..

אבל אחכה בסבלנות....

על אחוז כ"כ נמוך.

ולא רואה בשטח כמעט כאלה שלא מצליחות להיכנס להריון.

בעיני ממש טעות.

בעולם החילוני נפוץ מאוד להתחיל עם ילודה רק בגיל 30 ולא נראה לי שמדובר באחוזים נמוכים כ"כ, אפשר למצוא מידע בנושא באינטרנט.

ברור שהפוריות יורדת- אבל לא עד כדי כך.


מצד שני- אנחנו לא באמת יודעים כמה מתוך אלה שהתחילו ילודה בגיל הזה הרו טבעי- וכמה נעזרו בטיפולים/ תרופות למיניהן...

אז אם מתחילה גם בגיל 32 ועוד אחד נוסף ב35 אז אין בעיה.
אם שואלים רופא אז לדעתי מגיל 37 זה כבר מתחיל להיות בעיתי מבחינתם גם לאמא גם לתינוק מבחינת סיכונים לעובר בריא

אבל לדעתי הכוונה שבכל חודש יש סיכוי של 16%, כלומר כל חודש נוסף שמנסים מגדיל את הסיכוי ובסך הכל אם אין בעיות תוך מקסימום שנה רוב הזוגות מצליחים, גם בגילאים האלה.

שכך סתם זוג צעיר ללא בעיה ושלא מונעים הסיכוי להיקלט מדי חודש (כולל זה שצריך לתפוס את הביוץ) עומד על 20 אחוז... אולי זה יורד ל16 בגיל מבוגר יותר, אבל הכוונה ביחס ל20 אחוז של הצעירים...

הם הולכים ומזדקנים אבל הבחורה המבוקשת נשארת מתחת אותה תקרת גיל, כאילו הזמן עצר מלכת.

כאשר בגילאים צעירים יותר האחוזים עומדים על 25% (כששומעים את זה זה נשמע גם מעט, "מה, רק 25%?". אבל כן, זה הנס, ועדיין ב"ה הרוב נפקדים מתישהו).

מעתיקה מתוך האתר של מכבי:
גיל האם במועד הכניסה להריון נמצא במגמת עלייה בישראל ובעולם. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כמחצית מ-120 אלף היולדות בישראל בשנת 2007 היו מעל גיל 18, וכקרוב ל- 5000 עברו את גיל ארבעים. הסיבות לכך שונות, לרבות קריירה, נישואים מאוחרים יותר ואף רצון לטייל ולראות עולם לפני הולדת ילדים.
עם הגיל חלה ירידה משמעותית בפריון האישה. בין גיל 25 ל- 35 פוחת כושר הפוריות של האישה במחצית ואילו בגיל 40 פוריותה של האישה היא מחצית מפוריותה בגיל 35 מאחר שמאגר הביציות בשחלות מידלדל ואיכותן נפגמת.
בגילאי 31-40 הסיכוי להתעבר בכל חודש הוא כ- 15%, בהשוואה ל- 25% אצל נשים בשנות העשרים לחייהן. סיכוי זה פוחת לכ- 5% לאחר גיל 40, כאשר במקביל חלה עליה תלולה בסיכון להפלה וללידת תינוק פגוע מבחינה ג

בשלאגר בגאולה

לפי מה שזכור לי , יש להם כל מני סוגים

יש שם כל מיני בגדים, יחסית בזול, ויש להם, או לפחות היו להם, חצאיות ארוכות עם גומי של היריון.

ומצאתי גם חצאיות כאלה בחנויות אחרות בגאולה - נדמה לי שאלגר ואולי מאם פלוס (בשם הזה לא בטוחה). כדאי לך לעשות שם סיבוב...

ולחור בקיר יש מחלקה שלמה להריון- מהמבחר שראיתי נשמע שזה מה שאת מחפשת...

ברחוב מלאכי או יונה, די קרוב למלכי ישראל, בצד שמאל אם את באה ממלכי ישראל.

shine.

יש להם המון חצאיות פשוטות כאלה עם בד נעים ועוטף למעלה, לא גומי דק שמכאיב.

את שלהם הכי אהבתי מכולם.

אבל יש באמ תגם בשלאגר ואוולי אפילו ב"מכף רגל ועד ראש" ברחוב לבוש מרדכי (זה ממש קרוב לכיכר השבת).

אפנה זמן בתחילת שבוע הבא ואצא לחיפושים

בקינג ג'ורג' בי-ם
ועש בחובבי ציון בפ"ת לא זוכקת את שם החנות זה אחרי מוהליבר לכיוון חיים עוזר

הם די יקרנים אבל יש להם מבחר ממה שאת רוצה.

אומרים שבשכיבה על הגב יש לחץ על כלי הדם שמעביר דם לשיליה, לכן פחות מומלץ. בשכיבה על צד שמאל לא מפעילים לחץ על אותו כלי דם.
מאותה סיבה, כשיש האטות בדופק במוניטור, מבקשים לשכב על צד שמאל- כדי לשחרר את אספקת הדם לשיליה.

כמה זה נורא אותו לחץ על הכלי דם. כי לפעמים לא נוח לי על צד שמאל :/

ולא כל הלילה אולי...

נכון שעל הגב הכי נוח, אבל קראתי שזה לא בריא לגב שהרחם מכביד על עמוד השדרה לכן כבר משבוע 12 לא לשכב על הגב, גם למתעמלות להקפיד לא להתעמל על הגב...

זה נורא מוקדם והרחם עוד בכלל לא בחוץ, היא קטנה, איך היא יכולה כל כך להכביד?

בלוג 4: מה מומחי התעמלות צריכים לייעץ לנשים בהריון או לאימהות טריות לגבי התעמלות?

או סוף השליש הראשון, תלוי איך סופרים.

קראתי את זה גם בעוד מקום, אולי משם נתקע לי...

חוץ מזה שזה שאנחנו לא רואות אותה זה לא אומר שזה כבר נפח שמכביד, תחשבי שזה עוד משקל שיכול ליצור הכבדה לאורך זמן

פשוט קראתי שמשקל העובר בתחילת השליש השני הוא סביב ה40 גרם, ככה שנשמע לי הגיוני שזה לא מכביד (גם עם כל השיליה ושאר המסביב)