יום חמישי מגיעה לעבודה והכל כרגיל
בבית מכינה שבת מנקה ומארגנת ברקע מוזיקה נעימה
ואיפשהו מתחילה להרגיש שהיום זה היום
בעלי יוצא בערב לחתונה של חבר קרוב
אני לא מספרת לו בשלב הזה שיש לי צירים. שילך ויהנה
במילא הצירים קלים וכמעט לא מורגשים
הערב ממשיך ובשלב מסויים קולטת שלמרות שהצירים חלשים מאוד הם מתחילים להיות די סדירים
מתחילה להתרגש אומרת תהילים תוך כדי סיבובי אגן (שהקטנטונת תתברג)
שעה 1.00 האיש היקר חוזר. מעבירים חוויות מקשקשים
מספרת לו על הצירים כלאחר יד
השעה 2.30 זהו.. הולכים לישון
אנחנו מאחלים לילה טוב עוצמים עיניים
ופאק.. ירידת מים במלוא העוצמה
מספרת לו בהתרגשות.. מתקשה להאמין
מזהה דם בניגוב ולכן קצת לחוצים לצאת לבית החולים בהקדם
בעלי נוסע מהר וחונה באדום לבן (סתם בשביל החוויה)
נכנסים.. קבלה.. הרבה שאלות רלוונטיות יותר ופחות
כנראה שלא עשיתי רושם של אחת שבכיוון ללדת
נכנסת למוניטור שאמור להיות 10 דקות.. מוצאת את עצמי שם חצי שעה.. בשלב מסויים על כדור הפיזיו ודיי נהנית
נכנסת לרופא שעושה בדיקה ומזהה פתיחה של 1.5
ומציע זירוז עם ציטוטק (לדבריו: כדאי לכם ברית בשבת..)
לא ממש נתן מקום לסרב ואני עולה למחלקת נשים


)