פורום הריון ולידה (עמוד 3856)

מניחה שיקח כמה שעות

פתיחות זה חשוב.. בהצלחה!

אבל אם נגיד אמרו שהיא לא נעימה הייתי בפגישה הקרובה אומרת שחשוב לך מאד שידברו אליך בצורה סבלנית ומדגישה את זה מאד, ורואה איך היא מגיבה,

איך זה נשמע לך? 

שהיא לא הגיעה בזמן ללידה, אלא ב-2 דקות אחרונות, שלא זרמה עם היולדת, שלא עזרה לה בכלל.

ובסוף עוד לקחה מחיר מלא (אבל זה הקטע שפחות מפריע לי, כי העזרה שלה חשובה לי הרבה יותר מהמחיר).

 

לא חושבת שצפויה להיות לי פגישה איתה, מעבר לפגישת היכרות שכבר נערכה.

 

 

עם זה? מה נישאר ?

הייתי מדברת עם אותה אישה שהיתה לה חוויה שלילית ומוודאת איתה בדיוק מה היה..
ואם אכן נשמע שזאת מישהי לא אחראית- אני הייתי מבטלת.

אני מכירה נשים שתוך 15-30 דקות יולדות (מהציר הראשון! הלוואי עליי כ"כ מהר) וכן. בדוק זה הזמן.
כך שאם הדולה במרחק של 20 דקות נסיעה ולקח 5 דקות עד שעדכנו אותה
היא תוכל להגיע תוך 25-30 דקות (היא לא באמבולנס) ולהיות רק בסוף הלידה

אם הלידה הייתה הרבה לפני התאריך והדולה לא הייתה במרחק נגיש או אחר

אם לדולה יש עוד יולדות באותו הזמן- אישית, הייתי מבררת זאת כי מרפי אוהב לידות ואם הייתי לוקחת דולה הייתי לוקחת מישהי שרק איתי גג עוד יולדת אחת כשאני בתשיעי.


נסי לקבוע איתה פגישה לברר את הנושא הזה כמו שצריך.
ולנסות להשיג את היולדת שהמקרה קרה לה

זה באמת מורכב, 

כי אנחנו לא באמת יכולות לדעת מה היה שם. 

לפעמים לידות מתקדמות ממש מהר,
לפעמים יש קצר בתקשורת והיולדת לא מצליחה להסביר לדולה שהיא כבר מתקדמת מאד וזה נשמע שיש עוד זמן, 

לפעמים 2 דקות אחרונות זה רק ביטוי ולא 120 שניות 
לפעמים יש קושי אובייקטיבי לדולה להגיע (פקקים, בייביסיטר שמתעכבת, או שהיתה מחוץ לעיר ויש לה יותר זמן נסיעה)

וכן, יכול להיות שהכל נכון. כמובן. 

 

ולפעמים אם היולדת כל כך מבואסת שהדולה לא הגיעה בזמן שהיא היתה צריכה אותה ואז כבר קשה תוך כדי אינטנסיביות הלידה לגשר על זה והתחושה היא שהדולה לא זורמת עם היולדת והנוכחות שלה באמת לא עוזרת.

 

וכן, אני יכולה להגיד בפה מלא, רוב היולדות שליוויתי היו מאד מרוצות, רוב הנשים שהכנתי ללידה ללידה מודות לי מאד על מה שקיבלו ממני.

וכן, יש אחוז של נשים שמאוכזבות, יכול להיות שטעיתי, יכול להיות שהיתה בעיה בתיאום ציפיות, יכול להיות שמראש היולדת חיפשה אותי וזה בכלל לא קשור אלי. אבל זאת המציאות. כמה שאתאמץ לא אצליח שמאה אחוז מהלקוחות שלי יהיו מרוצות. כי אני בן אדם וכמוני גם שאר הדולות ושאר נותני השירות, בכל תחום שהוא. וזה מבאס ממש! הלוואי שיכולתי לא לטעות לעולם. הלוואי שלא הייתי טועה אף פעם. אבל זה לא אפשרי. רק מי שלא עושה לא טועה אבל זו גם טעות  

 

אז עכשיו את יודעת את זה גם על הדולה שלך שגם היא לא מושלמת. ואנחנו לא יודעות איפה היתה הטעות ושל מי היא היתה. 
אבל חוץ מלדעת את זה את יודעת שקיבלת עליה המלצות ופגשת אותה בעצמך. 
ומה את חושבת עכשיו עליה לאור כל זה? 

לפעמים אין כימיה בין מטפל למטופל,
לפעמים יש מקרים שלא מעידים על אופי המטפל,
יש מקרים שאינם בשליטתנו...
לקחת דולה זה סוג של הימור,
אבל קיבלת המלצות,
כנראה שהרוב יותר משקף מהמקרה הפרטי.
ולגבי המחיר, הדולה נהגה כשורה. הדולה לא יכולה להחליט לקחת או לוותר על תשלום אם הלקוחה לא מרוצה.

בשתי דקות זה לא הגיוני .על מה היא לקחה מחיר מלא?

אם התיאור בכלל נכון, שהדולה דחתה יולדות אחרות כדי להיות זמינה ליולדת הזו.

אם כך, יכול להיות שכדאי לי לדבר ישירות עם היולדת ההיא ולראות..

 

ברור לי שזה לא סיפור שלם, שיכולה להיות פה הטיה רצינית ועיוות המציאות.

 

ביוץ הוא בין 12-16 לפני הווסת 

יכול להיות שהגוף שלך רק מנסה לבייץ ויקח לו זמן עד שיצליח ויכול להיות שהפרוגסטרון שלך יהיה נמוך ואז המחזור יגיע מהר יותר...
אבל 9 ימים נשמע לי באמת זמן קצר מדי לקבל...

כי הן לא מבייצות... זה דיי נדיר שמקבלות..

הסרזט גורם לגוף לחשוב שהוא בהריון ולכן לא נשלחים אותות של ביוץ... רק במידה ויש ביוץ ("פאשלה") אז הוא מונע בנוסף גם השתרשות....

זה מה שידוע לי.... לכן הופתעתי..

אבל לא בהכרח. המניעה לא בנויה על מניעת הביוץ אלא על מניעת ההשתרשות. 
 

שלא תתעסקי עם זה בכלל עכשיו במחשבות, אלא תתרכזי במחשבה והכנה ללידה.
הטהרות אחרי לידה זה לא שבוע אחרי הלידה כמו וסת.. לרוב הנשים מדובר בחודש לפחות (מיעוט פחות ולרוב יותר)
כך שיש לך עוד חודש-חודשיים-שלושה עד שתצטרכי להתעסק עם זה..
תתרכזי עכשיו בלידה וכשיתקרב העניין הזה תחזרי אלינו
בהצלחה!!!

פשוט חזרתי ללמוד את זה כי הספקתי לשכוח הרבה...

האם הוא מעורב בהכנה ללידה ובחששות שלך?

נסי לדבר איתו בעדינות ותבקש ממנו תמיכה במה שמפריע לך, הדגישי לו שאינך רוצה פתרון מעשי אלא בעיקר הזדהות, ואולי אחר כך עזרה בהפניית המחשבות לתחום חיובי ומשמח.

ובאמת לוקח חודש פחות או יותר עד שמתחילים תהליך של טהרה כך שיש לך זמן להתרכז בלידה בנחת ובגידול הילד/ה בנחת ובבריאות.

כתבתי משהו למעלה על הבעלים אחרי לידה, לפי דברייך נראה שזו לידה ראשונה, אז זה יכול להתאים גם לך.

הקושי שלי הוא בהתמודדות עצמה, זוכרת מהתקופה שלפני ההריון, מלחיץ אותי כל פעם מחדש...
לכן שאלתי פה, לשמוע איך אתן מתמודדות, משהו שיוכל לעזור לי להטהר בשמחה

אבל תתכונני לשינוי

ודבר נוסף הפלוס בזה שאחרי לידה

קולטים מה הכוונה נידה זה דם אמיתי

וקולטים פתאום הכל

והנידה נהיית יותר משמעותית

 

אם זה ממש ממש קשה לך, ממליצה לפנות לרב עם כתפיים רחבות שיגיד לך מתי אפשר להתחיל הכי מוקדם.
אני טבלתי ממש מהר בזכות רב כזה, שהדריך אותי איך לפעול.
ואגב, מנוחה מלאה קריטית לסיום הדימום.

המרחק מבעלך והחוסר מגע? או הבדיקות וכל תהליך הטהרה?

 

לא מבחינה טכנית, מבחינה נפשית.
כל פעם לגשת לבדיקה זה מתח אצלי...

לא חשבתי על זה בעצמי, אבל באמת הגישה לבדיקות בזמן הזה היא אחרת... והגוף צריך את הזמן שלו...

וגם העניין הזה שישי יותר הקלות בבדיקות אחרי לידה, יהיו לך "בסך הכל" 2-3 בדיקות... לא כזה נורא, נכון?

אני מרגישה שיש לך כאן נושא לעבוד עליו, שלא קשור רק לטהרה.

יכול להיות שיש עוד סיטואציות בחיים שלך שמביאות אותך למתח כזה?

אם כן, אז זה כנראה דפוס שלך שלא מתחיל בגלל הבדיקות של הטהרה אלא מהנפש שלך שככה רגילה לראות את העולם, ואחד הביטויים לזה מופיע בבדיקות.

צריך להבין יותר ממה שכתבת למה את ניגשת לבדיקה במתח כל פעם ולפי זה אפשר לעבוד על העניין הזה.

אם מדבר אלייך מה שכתבתי עד עכשיו את מוזמנת להסביר יותר על המתח שיש לך כאן או באישי.

גילוי נאות - אני מאמנת אישית..

אז לא אעשה איתך תהליך אימון כאן בפורום אבל אולי אוכל לתת לך כיווני חשיבה.

ואם טעיתי במה שכתבתי אז סליחה.

ממה שכתבת היה נראה לי שאני יכולה לעזור וזו הכוונה.

 

בוא נגיד שבדיקה הרבה יותר מלחיצה ממבחן למשל.
בדיקה זה הרבה יותר משמעותי! בכל בדיקה פתאום יכול להיות דם ואז ממשיכה תקופה נוראית שאסורים מלא! במיוחד למי שזה קשה התקופה הזו, הגיוני שבדיקה זה מלחיץ.

רואה דרכך שאולי בגלל שקיצרתי אפשר להבין אותי לא כמו שהתכוונתי.

ברור שבדיקה זו סיטואציה שיכולה להלחיץ.

ובאותה מידה ברור שלא כל אחת ניגשת לבדיקה במתח.

כל אחד מגיב לסיטואציות שונות בחיים מתוך העולם הפנימי שלו.

אם רואים שמישהו מגיב בעוצמה גדולה מהרגיל למשהו, זה יכול ללמד שיש סיבה לזה.

וחשוב שאדגיש (מה שלא מספיק עשיתי בהודעה הקודמת לצערי):

בעיני לכל אחד שנמצא כאן בעולם יש נושאים לעבודה. זו לא "בעיה", זה הנורמלי. 

ומי שמוצא נושא לעבודה וגם מצליח לעבוד עליו יוצא לחירות ממש. זו חוויה מאד משמעותית של שחרור, ופתאום דברים משתנים בחיים. ומה שלא יכולתי קודם פתאום כבר אפשרי.

אז מה שרציתי להגיד לפותחת, זה שבעיני היא פוגשת כאן קצה קרחון שמן הסתם היא פוגשת בעוד מקומות בחיים ואפשר לעבוד על השורש להכל ולהרוויח.

יודעת שאצלי גם כל תהליך ההטהרות לוקח הרבה כוחות נפש ומלחיץ ממש.. ואני לא רואה עוד תחומים בחיים שמביאים אותי למצב כזה.

קודם כל, לא אמרתי שום דבר מוחלט. הצעתי מחשבה לבחינה ואולי היא בכלל לא נכונה כאן.

דבר שני, כשכתבתי לפותחת התייחסתי למה שהיא הביאה. אף אחד לא אמר שאת באותו מקום שלה.

דבר שלישי, גם את נותנת לי הזדמנות להסביר יותר את השאלה ששאלתי.

הפותחת כתבה על פחד שמשהו ישתבש. אז במקרה הזה (של טהרה) זה פחד יחסית חזק שמלווה אותה, מעסיק אותה עוד לפני הלידה במחשבות על אחרי, גורם לה לפתוח שרשור, וכו.

אני מניחה, שהפחד הזה לא מגיע רק לנושא של טהרה יש מאין. יש סיכוי טוב שאם נברר כל מיני פרטים בחיים שלה, נגלה שגם בהם יש פחד דומה שמשהו ישתבש, בעוצמות מגוונות. לא בהכרח כל כך חזק כמו כאן. 

אם זה באמת כך, אז נבין שבאמת לא סתם פגשנו כאן את הפחד הזה, אלא זה באמת דפוס מחשבתי שקיים אצלה והוא מזמין לעבודה, והרווח מהעבודה הזו יקרין על כל התחומים הקשורים לזה בחיים שלה.

מקוה שעכשיו מובן יותר...

ו-העוגב - מקוה מאד שלא פגעתי בך בשום שלב. אם טעיתי בהבנה של המצב - מבקשת מחילה שכתבתי דברים שאולי לא נכונים לך. 

אולי דווקא אחרי לידה את יכולה לנסות להוריד לחץ, כי זה לא כמו כל חודש ש"חייבים" לעשות הפסק ונקיים כמה שיותר מהר, ואם משהו נפסל אז הימים הלא רבים שיש יחד ממש מתמעטים.

אחרי לידה הכל בנחת, ממילא היחסים הפעם הראשונה יכולים להיות קצת כואבים, ואמור להיות יותר זמן טהרה רצוף אחכ (את מתכננת הנקה או מניעה?).

וגם ככה יודעים שלפעמים הדימום הולך ובא. אז אולי תגידי לעצמך שהפעם הבדיקות לא כאלה מחייבות. ילך - ילך. לא ילך - בניסיון הבא.

 

לא יודעת אם זה עוזר אבל זוכרת שאצלי זה היה ראש אחר לגמרי לעומת השבעה נקיים הרגילים.

 

(דווקא זוכרת לרעה מאד את הטבילה עצמה..

עד הלידה אהבתי מאד את המקווה. לא היו לי ככ הרבה פעמים ב"ה אבל בכ"ז. ואחרי הלידה היה נורא. גם ככה כל הגוף שלי היה דואב ונפוח, והיה לי קשה עם בעלי כי כנראה הייתי קצת דכאונית או לחוצה ועייפה, ועוד קיבלתי בלנית נעכסית. כזאת שאח"כ לא יצא לי לקבל. יצאתי ממש עם טראומה, לקח הרבה זמן להשתקם..)

בגלל שהאזור רגיש ויכול להיפצע בקלות.

לי למשל הרב אמר לעשות רק הפסק, ראשון ושביעי. שלוש בדיקות.

והדבר הראשון שמוותרים עליו הוא מוך דחוק כי הוא יחסית פוצע.

אז אולי יהיו לך פחות הזדמנויות להילחץ.

אני מכירה הנחיה לעשות רגיל.

כי אישה בדרך כלל מרגישה אם המקום יבש יותר ועלול לדמם. אז עדיף לקבל הנחיה מראש, ולא בדיעבד כשכבר נוצר פצע ואז זה מדמם כל פעם שנוגעים וקשה לצאת מזה..

אבל מוך דחוק אחרי לידה?? וואי וואי, סיוט!

לא צריך לטבול השביל אישות, אפשר גם רק בשביל קירבה.
ולי כן היה לחץ לטבול כמה שיותר מהר, האסורים הזה היה,לי קשה.
מה בסך הכל רציתי? חיבוק? עזרה?

ברור שרוצים להיטהר כמה שיותר מהר!
אבל מעצם זה שיודעים מראש שזה דימום שיכול לחזור, ובכל זאת אם יום אחד לא הצליח זה פחות נורא, אע"פ שזאת באמת תקופה קשה!! אני חושבת שזה כן אמור להיות טיפה פחות בלחץ.

ובעיקר שיש פחות בדיקות..

כנראה אבל זה עניין של אופי.
ולכן נעזרתי ברב להטהר כמה שיותר מהר.

לפי השאלות אני מבינה שמדובר בלידה ראשונה..

בלידה הראשונה לקח לי שלושה חודשים להיטהר.. וכששיתפתי חברות/אחיות הבנתי שזה לא כ"כ יוצא דופן..

יש בנות מעטות שלוקח להן חודש והשאר מתפזר על ההמשך.. שלושה חודשים זה באמת המון זמן אבל לא כ"כ נדיר ולכן חשוב לא לצפות לכך כי אולי תתאכזבי מאוד..

ההמתנה הייתה לי קשה מאוד ואני ממש מבינה את החששות שלך.. הם ממש ללגיטימיים... חשוב לזכור שאחרי הלידה כל המערכת המשפחתית משתנה ויש תינוק שנוסף.. את מרוכזת בו, בטיפול בו ובד"כ גם מאוד עייפה.. לפעמים ההרחקה מבן הזוג אינה קשה כ"כ כל הזמן.. לפעמים זה מתעורר אצלך מדי כמה ימים ובשאר את בסדר גמור..

מבחינת הלחץ הנפשי שנמצאים בו לפני הבדיקות צריך לזכור שהכל רצון ה'. לאחר שהתאכזבתי פעמים רבות שבדקתי ולאחר מכן חזר הדימום (קורה הרבה פעמים אחרי לידה, מפסיק-ממשיך), אני ממתינה מספר ימים לפני הבדיקה לראות שזה סופי.. ולא מלחיצה את עצמי.. ממש משננת הכל רצון ה', אם אצליח טוב ואם לא בהמשך.. הרי ברור שזה עניין של זמן.. אם לא היום מחר וכדומה.. אז אין מה להילחץ. וקרה לי כבר שבבדיקה האחרונה חזר הדימום.. וזה גם ככה היה אחרי הרבה זמן.. והיה משבר גדול וידעתי כמה בעלי זקוק לי כבר.. וגם אני נורא רציתי להתקרב חזרה..ואחרי מספר ימים התאוששתי.. והיום בפרספקטיבה לאחור זה חיזק אותי.. וכל פעם שאני מתאכזבת אני אומרת שזה לא גרוע כמו לגלות בבדיקה האחרונה.. 

לסיכום, בלי לחץ, הלחץ אינו עוזר, הרי ההצלחה אינה תלויה בנו אלא בה', כשיגיע הזמן הנכון לך ולבעלך תצליחי להתנקות (כמובן להיות במעקב רפואי/הלכתי לפי הצורך).

בהצלחה!!

אני אמנם לא חווה את זה בבדיקות, אבל בנסיבות אחרות פוגשת את אותם הדברים בדיוק.

מתח בעיני נובע ממקום של רצון לשליטה. הצורך הזה לנהל את החיים שלנו כמו שאנחנו רוצים וחושבים שצריך להיות. מצד אחד תופסים את המציאות חזק ולא מסוגלים לשחרר שאולי יהיה אחרת ממה שתכננו או רצינו, ומצד שני בעצם יודעים ששום דבר לא בידיים שלנו וכל רגע משהו יכול לקרות.

אבל אפשר מראש להשתדל להיות במקום אחר. 

(ושלא ישמע אחרת - אני לגמרי בעבודה על זה, מנסה לשכנע לפחות את עצמי, והלוואי שיעזור!!)

הרי יש מי שמנהל את העולם. הוא יודע מראש מה המסלול שאותו נעבור. הוא תיכנן אותו במיוחד בשבילנו. הוא הכי אוהב אותנו בעולם והכי רוצה בשבילנו את מה שהכי יקדם אותנו.אין משהו יותר טוב בשבילנו ממה שהוא מתכנן לנו!!!!

אז אפשר להתמלא בבטחון שיש מי שעוטף אותנו באהבה, שיודע מה טוב לנו עוד יותר ממה שאנחנו יודעים בעצמנו. שלוקח אותנו בדיוק לאן שצריך ודואג לכל מה שטוב לנו. וכל מה שיקרה - בטוח שזה טוב!!!

אפשר מראש לעזוב את המחשבות שלנו על מה צריך להיות ואיך, ולהרשות לעצמנו להרפות. לא לצפות עד כמה שאפשר. לתת לקב"ה לנהל אותנו כמו שהוא חושב. לדעת שכל מה שיהיה - זה הכי טוב בשבילנו גם אם לא מובן לנו. לפעמים נבין ולפעמים לא. לפעמים נבין מיד ולפעמים לא. אבל בתוך הלב נהיה מלאים בחום ובתחושה שהכל באמת טוב.

היי! בשעה טובה! ממש מבינה אותך. שונאת ממש להיות נידה. ממש, מרגישה שזה משפיע לי על כל מצב הרוח בשבועיים האלה. במיוחד בבית.

 

לשאלתך, אני לא יודעת אם זה ירגיע, אנסה בכל זאת.

ממש לא הרגשתי כך, ואפילו הזמן עבר מהר משתי סיבות.

הגוף עבר טראומה. הרגשתי כל כך בעעע בגוף, שלא יודעת להסביר, אבל הרגשתי לא בנח, ככה שלא הייתי קרובה לצורך למגע. [חוץ מבלידה עצמה ובמגע שגרתי..]

 

סיבה שניה, מאוד פשוטה! יש לי תינוק חדש! כל כך התעסקתי בו, מעולם מעולם לא הרגשתי שאני נשאבת לתוך עולם חדש כמו זה ככה שלא התפנתי ככ להרגיש אסורה..

 

בשעה טובה ובידיים מלאות

ועדיין יותר קל לי מבשבעה נקיים אחרי נידה רגילה.
פתאום אני חושבת- איך זה שלא נגענו אחד בשני חודש וחצי ואני עדיין שורדת??
וזה פשוט כי עסוקים בתינוקת, כי כל ההתחלה היא במילא כשהגוף רק רוצה לנוח ולנוח.. ואז זה לא נוכח. וכשזה לא נוכח אין את המתח הזה, גם אם בא לי כבר חיבוק, זה פשוט לא אותו דבר.

אישה בעונות השנה

בפוריות שלה

לק"י

לענ"ד (ולא רק...), בגלל שזאת מצווה, "מגיע" לאבא לזכות בה.
מקסימום בבנים הבאים מכבדים אנשים אחרים.

אז איזה סבא?

 

לק"י

אם אתם חוששים שהסבא השני יפגע- תכבדו רב וזהו.

אתם יכולים להציע לסבא שאתם יודעים שפחות אכפת לו, ואולי הוא מראש יוותר לסבא השני.

יש סבא שכבר היה סנדק בבריתות אחרות של הנכדים? אם כן, אז להציע לשני.

אצלינו, לא יודעת איך בדיוק הלך, אבל אבא שלי ויתר, אז חמי היה.


בהצלחה עם זה!

וזה מהצד שלי (האישה)

מהצד השני יש הרבה נכדים

 

(שהיה רב) היה סנדק של אחי הבכור.
חבל לחפש חוקים שלא קיימים תעשו מה שאתם רוצים..

אבל כן חשוב לנו לכבד בלי לפגוע

מצד שני מהצד שלי הוא רב וזה נכד ראשון..
אז נראה לי יותר ראוי
וזה גם משהו שאני ממש רוצה

לק"י

אפשר להסביר לחמיך את השיקול, שהוא כבר זכה במצווה, ואצלך זה נכד ראשון.

ואת יכולה לתת לבעלך לטפל בזה.
נראה לי שגברים פחות לוקחים ללב את השיקולים האלה, יותר ישירים ופרקטיים.

לק"י

הוא טיפל בקטע של הסנדקות, ואין לי מושג איך הוא עשה את זה...

אני שמעתי שאם יש התלבטות אז נותנים לזה שגדול יותר בתורה.

למי יותר נכון לתת,
אבל רוצה להעיר שבכל מקרה ליידע מראש את זה שיהיה, וגם את זה שלא יהיה, שלא יהיו הפתעות לא נעימות.
הייתי פעם בברית שהסבא היה בטוח שיקראו לנכד ע"ש אביו, ועוד נתנו לו לקרוא את הברכות, אז הוא עוד יותר היה משוכנע, ואז כשהגיעו לשם האבא לחש לסבא שם אחר, והסבא היה כ"כ המום/ מאוכזב/ מופתע, שלא הצליח להמשיך.
ואז למדתי, אסור לאכזב במקום. נכון שההורים הם הקובעים, וזכותם להחליט מה שרוצים, אבל המינימום הוא לכבד, ולהודיע מראש שיהיה לאנשים זמן לעכל את האכזבה. ...

מי שמקובל עליכם.

זה הממוצע
אני למשל שני הריונות ילדתי 5 ימים לפני התל"מ
והריון אחד בשבוע אחריו

ואף פעם לא הגעתי לתאריך.

והם נולדו מאד בשלים כולל התאומים שנולדו בשבוע 37.

כנראה שכל גוף הוא אחרת.

ומה הסיבה שיש כאלה שעד שלא מפעילים להן לידה הן לא יולדות? אין לזה שום הסבר.

בלידה הקודמת ילדתי בשבוע 36, חודש לפני התלמ.
היה לו ממש הפתעה...

ושבוע 36 זה כבר תשיעי..
ומה יגידו כאלו שילדו מוקדם?
קורה..
לידה היא לא דבר ידוע ובטוח וטוב שכך

יש משרות שזה יוצר מציאות בעיתית

והבוס צריך להיערך לכל צרה שלא תבוא
או לכל שמחה שתבוא במקרה שלך

לק"י

זאת לא בחירה שלך בכלל.
אין מה להרגיש לא נעים.

עוד לא סיםרתי שאני בהריון ויצאתי לשמירה.

ואני עובדת בעבודה שצריך שם חפיפה של חודש!

היה משוגע והעברתי המון חפיפה בטלפון והסתדרנו.

תגידי לו מראש שיקח בחשבון שפעם קודמת ילדת קצת מוקדם ויכין מחליפה מוקדם.

לא לכולם יש תופעות הריון.

בהצלחה!

אני גם ב"ה לא סבלתי מבחילות. ועייפות כנ"ל הייתי תמיד. 

אל תדאגי. תשמחי

המשך תקין

גם לי התחיל (והמשיך) ככה ההריון ובהתחלה באמת נלחצתי שאולי זה אומר שאני לא בהריון.

עד עכשיו (חודש שמיני) התופעה העיקרית אצלי זה עייפות (וקצת צרבות מהחודשיים האחרונים).

 

תהני מזה, שלא יפחיד אותך.

 

אגב הבנתי שזה קשור לכמה את מקיאה בכללי בחיים. אני נגיד לא מקיאה כמעט אף פעם ולכן גם בהריון לא היו לי הרבה בחילות והקאות.

זה בדיוק יומיים בשבוע, שאר הימים רק מניקה

יכול להיות שמשהו השתחרר במשאבה ושאין וואקום כמו שצריך? אם יש לך אפשרוץ נסי פעם אחת לשאוב במשאבה אחרת לבדוק אם זה במשאבה.
אם זה לא המשאבה, יכול להיות שלא שתית מספיק בימים האחרונים? מה ההתנהגות של התינוק? הוא נינוח אחרי הנקה?

יש מאוד מצב שאת פשוט לא רגועה כי את במקום אחר ורוצה שילך מהר.. שרגועים יוצא יותר חלב ובלחץ לא...
והתופעה שאת מתארת ממש ממש הגיונית..
לא משנה סוג המשאבה פשוט תנסי שאת בלימודים ושואבת להרפות לחשוב על דברים טובים מאוד כדאי לחשוב על התינוק שיונק ממך... וב״ה מקווה שיצא יותר!
בהצלחה❤️

התינוק רגוע ואוכל כמו שצריך, די בטוחה ששותה כמו שצריך, פשוט מוזר לי שפתאום לא עובד.. אנסה להיות יותר רגועה למרות שלא שמתי לב שאני לא.. בכל אופן תודה רבה!
(היום הוא סיים את כל החלב השאוב שהיה לי ובקושי הצלחתי לשאוב.. קצת מתסכל )

איך אתן שומרות את החלב שאתם שואבות מחוץ לבית שלא יתקלקל? כמה זמן בעצם הוא יכול להיות בחוץ ואז להיכנס לקרור/הקפאה?
מתחילה תכף לעבוד.. והנקה מלאה

אם יש טיפים יותר טובים גם אשמח

צידנית קטנה עם קרחומים. בטמ' החדר חלב יכול להיות עד 4 שעות.

מקווה שאעמוד בזה

וגם אין מקום לשאוב בו כמו שצריך

בדרך כלל יש חדר הנקה עם מקרר בפנים

אם בהפסקה של 20 דקות אני צריכה ללכת לבניין מרוחק בשביל שיביאו לי משרד פנוי וגם להספיק לשאוב.. אני כבר שואבת בשירותים וזהו.. (גועל נפש, מה לעשות..)

אני גם שאבתי סמסטר שלם בשירותים. מה שכן, חיפשתי שירותי נכים שהם נפרדים לפחוץ מהשירותים הכללים ושם שאבתי. שלא אצטרך לשמוע את הפעילות מעיים של כולן תוך כדי...

לק"י

ולהוציא רק לנסיעה.

לי הסכימו..

לפעמים משאבות אחרי שימוש מפסיקות להיות יעילות

אני לצערי מקבלת, ובימים של המחזור החלב יורד למינימום...

או שאת לא שותה מספיק  

ולצערי, כן, בדיוק לפני שבוע קיבלתי מחזור לראשונה, לא חשבתי שזה קשור אבל נשמע הגיוני.. תודה!

וזה לא אומר כלום.

פשוט ממשיכים לשאוב כרגיל, ואחרי שהחלב מסיים לצאת לשאוב עוד קצת על ריק מכל צד,

בהמשך, (אם לא מתייאשים בנתיים) החלב חוזר לכמותו.

מנסיון.

ממש ככה! בדיוק עכשיו גמרתי לשאוב וראיתי שהחלב חזר אחרי יומיים "ריקים" 

אצל הרבה מאוד נשים! נשמע מאוד מאוד הגיוני שזו הסיבה. אגב גם טעם החלב משתנה, יש יונקים שזה מפריע להם

אני קיבלתי מהם החזר על הקורס הכנה ללידה. תוך שבוע בערך מאז שהבאתי להם קבלה הכסף היה בחשבון.

ןראיתי באיזה מקום שגם להם יש משהו מיוחד להריון

ולא ראיתי שיש החזרים מעבר למה שרשום לדברים ספציפיםם

כרגע בגיל 5 חודשים מצד אחד היא גדולה ויונקת כמות גדולה,

מצד שני הנקה זאת התזונה הבלעדית. לכן עכשיו את בשיא הקושי,

אם תעברי את התקופה הזאת, בהמשך יהיה יותר קל.

 

כרגע מה שאפשר לעשות אם אני מבינה נכון היא יונקת לא רק במטרה לאכול, אז אפשר לנסות לא להציע כל הזמן הנקה וככה לרווח בין הארוחות וכל ארוחה תהיה יעילה יותר. (במקום הרבה ארוחות קטנות יהיו פחות ארוחות אבל גדולות)

 

יש גם שיטות איך להרגיל לבקבוק אבל לא נשמע שזאת הבעיה כרגע, כלומר אם היא זקוקה למגע ולהרגעה בהנקה היא לא תסכים לתחליף הבקבוק כי היא לא זקוקה לאוכל ובקבוק זה אוכל.

 

אם לא הבנתי את הסיטואציה אז מתנצלת מראש!

כי אני רוצה להרגיל אותה לבקבוק היא לא מוכנה לקחת בקבוק או מוצץ לא מעוניינת בטעימות ואפילו יורקת את הברזל ומתנגדת שאני מביאה לה ויטמין די זה ממש מתיש אותי וגורם לי לרצות לוותר על ההנקה בשביל השקט הנפשי שלי שהוא חשוב לא פחות.. בנוסף לזה יש לי התמודדות לא פשוטה עם הבכור שלי בן השנתיים שאני הקושי יושבת איתו כי היא מעסיקה אותי כל היום

תנסי שבעלך או אמא או מישהי אחרת יתנו לה חלב שאוב מבקבוק בתור התחלה, כשאת לא באיזור.

אבל האמת שזה יהיה קשה לכולם.

 

בינתיים תמשיכי לשאוב כדי שיהיה מוצא במקרה שהיא לא מצליחה להתרגל.

 

 

מה הסיבה שהיא יונקת בתדירות כזו? זה מאפיין את התקופה האחרונה או תמיד?

היא איתך כל היום? 

 

נהדרת!!

אני יודעת שהיא בעיקר דולה ומדריכת לידה. היא גם מבינה בהנקה?

לא שזה כזה משנה לי אבל שנדע.. היא גם מוסמכת?

אבל, זה לא אומר הרבה..
שמעתי מיועצת הנקה (מוסמכת) מצויינת שאמרה: שיש הרבה מדריכות הנקה מצויינות ויש הרבה יועצות הנקה נוראיות, זה פחות קשור ל"תואר" יותר קשור להשקעה שלהן בתחום.

למרות שזה היה ממש לא מזמן..
לא לקחתי אצצעי נוסף זה בטוח
אולי שילבתי בניהם? (בהוראת הרופא כמובן) |מגרד בראש|

אם את בכללית יש אפשרות לפנות דרך האתר למומחה והוא עונה במייל

ב"ה ממש ברכה, ובאמת נשמע כמו קשר מיוחד.

 

זה לא סתם לדחות את הקץ.

באיזשהו מקום גם בת השנה ו 5 היא אחרי לידה.. וזקוקה לתמיכה ולנוגדנים.

אם יש לך כח וחלב ב"ה, תמשיכי.

במקביל אם אפשר להוסיף לה כמה שיותר מוצקים, וכמובן תשמרי על עצמך - תאכלי מזין, תשתי מספיק נוזלים ותנוחי היטב.

 

 

מה זאת אומרת להוסיף מוצקים? להציע לה יותר פעמים?
(היא בעיקרון אוכלת את כל הארוחות מוצקים. את חושבת שההנקה גורמת לה לאכול פחות?)

ולגבי מס' ההנקות במשך היום, וזה שהיא לא יונקת בלילה - וזה נשמע מעולה.

לא צריכה להוסיף כלום, אתן מסודרות ב"ה .

 

ואני מוסיפה מה שלא כתבתי קודם - אף פעם לא הנקתי שניים במקביל, אבל את רוב הילדים הנקתי עד גיל שנתיים-שלוש (ואת האחרונה אפילו יותר ).

חלק נגמלו מעצמם בהדרגה כי מצאו עניין רב בארוחות המשפחתיות, ובכלל הרגישו בוגרים,

וחלק היו מהמתמידים , ואותם היה קשה לגמול - טיפוסים של או הכל או כלום .

לק"י

הבן שלי כבר בן שנתיים וחצי. אנחנו בשלב שהוא יונק טיפטיפה לפני השינה וזהו.
זה ירד בהדרגתיות רבה.

החלק הקשה היה לגמול מהנקות לילה, זה גבל בבכי. אבל ב"ה הסתדר יחסית מהר.
הוא פשוט היה קם המון בלילה (אני מדברת על ילד בן שנתיים, כן?!).

המלצתי- לחזור ולפמפם במשך כל היום שיותר לא יונקים ביום/ בלילה, ולהוריד הנקות בהדרגה.

בהצלחה!!

וואו זה נשמע לי ממש מתיש ודורש המון אנרגיה וסבלנות

מה שכן רציתי להגיד לך שאפשר לשמור על קשר מיוחד וקרוב בלי הנקה, להיתכרבל הרבה ביחד אים היא תישתה מבקבוק אז שתישען עלייך כמו בהנקה נגיד

גמלתי פעמיים בסביבות גיל שלוש (אחד קצת לפני שלוש, אחד קצת אחרי), והלך בקלי קלות. בעצם הם כבר כמעט גמלו את עצמם לבד בשלב הזה, יכלו לעבור עלינו יממות שלמות בלי הנקה סתם כי שכחו לבקש... אני רק הודעתי מתישהו שגומרים סופית עוד X ימים. למיטב זיכרוני בשני המקרים היה בכי קל בפעם הראשונה שביקשו הנקה ולא קיבלו, פעם אחת וזהו. היה מאחורינו. שכחו.

בגיל שנה-שנתיים הם נזקקו להנקה הרבה יותר, גם ביום וגם בלילה, והיה ברור לי שאם אנסה לגמול אותם בשלב הזה זה יהיה קשה כקריעת ים סוף.

טוב, אני לא רואה את עצמי מניקה אותה עד גיל 3, אבל מי יודע...
כל כך חשוב לי לתת לה את הזמן שלה, ומפחדת שזה לא יתאפשר. בפרט שההנקה לא מונעת לי הריון בכלל.
אולי פשוט להתחזק באמונה, שה' יגלגל את העניינים הכי טוב, כמו שרק הוא יודע.
נתת לי הרבה חומר למחשבה, על כמה כדאי/ אפשר/ נכון לזרום בקצב של הילד, ומתי לא.
תודה.

האמת שאני לא מרגישה אלופה... סתם המשכנו מכוח האנרציה והיה נחמד. בשבילי הקשיים הגדולים בהנקה הם תמיד בחודשים הראשונים. אם הצלחנו לעבור את החודשים הראשונים ולהישאר על הנקה - משם והלאה זה כבר כיף, והרבה יותר קל להמשיך מאשר להפסיק. זה לא היה סיפור בשבילי להניק בגיל גדול. לעשות איתם יצירות ובישולים מצריך ממני הרבה יותר אנרגיה...

(ואם או בלי קשר - גם מנעתי הריון, אני לא יודעת איך הנקה בהריון / הנקת שניים הייתה משפיעה עלי)

מאחלת שגם לך ילך בקלות ובכיף, ופשוט תיהנו מההנקה. אני יודעת שלא אצל כולן זה ככה, וזו ברכה...

שהעובדה שאת לא שלמה עם זה היא שמקשה גם עליה חקבל את השינוי. אולי כדאי לך קודם לחשוב עם עצמך ולהחליט בצורה ברורה אם כן או לא... ולבחור להיות שלמה עם כל החלטה שלך כי היא לטובת כולם. כשאת תאמיני בזה ותהיי משוכנעת - אני בטוחה שיהיה קל יותר בע"ה

לכן חשוב לי לגבש החלטה עם עצמי, אם חשוב לי לגמול אותה בזמן הקרוב או שניתן לזה זמן בנחת.

שגיל שנה ו-5 זה באמת גיל שקשה יותר לגמול כי הוא גבולי כזה, שהם עדיין קשורים להנקה ולנו.

אז אם את מחליטה להחליט איזושהי גמילה לגדולה,

אני חושבת שתהיי החלטית בגמילה של הנקה בלילה ותראי שיהיה לך הרבה יותר כוח להמשיך להניק אותה ביום.

היא בה לא יונקת בלילה, זה משהו שבאמת לא אעמוד בו לקום לשניים..
בדרך כלל בבוקר, לפני מנוחת צהריים ובערב
(עכשיו בחופש היא יכולה לבקש גם עוד 4 פעמים סתם בשביל הפינוק וההמרחות כי הסדר יום פחות ברור.. אבל זה כבר תלוי במצברוח ובכוחות שלי אם אתן)

אישית גמלתי בן שנתיים ורבע בהדרגה ובקלות.
אם יש לך כוחות ודאי שתמשיכי להיניק! תיכף החורף מגיע, והגדולה תכנס למסגרת. ההנקה יכולה להיות ההבדל בין וירוס כל שבוע לחורף שקט.
גמילה עכשיו עשויה להיות קשה הרבה יותר כי ההנקה של הקטנה עדיין אינטנסיבית, והיא עדיין לא בשלה להבין למה התינוקת כן והיא לא.
וכמו שכתבת, ברגע שתהיה שגרה הכל יהיה מסודר וקל יותר.
יישר כח!

ולך הפותחת! איזה כיף לך! יישר כח!
אני ממש מעריצה מי שיכולה..
(אישית אסור לי להניק בהריון...אז כנראה שלעולם לא אדע איך זה.)
בהצלחה!

אם יש לך כוחות ונראה שב"ה יש לך אז לא נראה לי לגמול עכשיו.

מומלץ מאוד לעשות גם באמצע השבוע. עוזר להקלה במידה ומישהי שוכחת את היום השביעי.

חשבתי שביעע זה חובה לא משנה מה. כמו הפסק.. או שככה כנראה אנחנו נוהגים

היו לי פציעות בהפסק אז הרב הנחה לבדוק רק ראשון ושביעי.
אני חשבתי שהוא הגזים, היה נראה לי בסדר לעשות אחת כל יום. אבל אמר -עשיתי.
ואז שכחתי בשביעי! הייתי כבר באמצע ההכנות, אחרי השקיעה..
היה לי ברור שהלך עלי.
בעלי אמר שאחכה רגע, ודיבר עם הרב והוא אמר שאלך כרגיל. אין לי מושג איך ולמה, העניין על הרב..

אלא שאם מישהי בטעות שכחה, אפשר לסייע אם עושים בדיקה באמצע השבוע.
הבדיקה ביום השביעי מוגדרת כחובה נראה לי לדעת רוב הפוסקים

ואף על פי כן, במקרים נדירים, בדיעבד, מתירים לוותר עליה אם רואים שביום השביעי יש סיבה מותרת שבגללה ברור שהעד לא יצא נקי - למשל פצע או דלקת בדרכי השתן.

ומשתדלים שיהיו שתי בדיקות ב 7 נקיים: של היום הראשון, ובדיקה נוספת באחד הימים, כדאי בשלישי או ברביעי.

הכל כמובן על פי היתר שנתן רב.

 

(במקרים כאלה סומכים על מה שראתה האישה בקינוח בנייר (כמו כלה מבחינת עד היכן שהעד מגיע), ואם בקינוח ראתה כתמים אבל יש במה לתלות אותם, נחשב לה 7 נקיים). 

אחרי החתונה וההפלה היתה תקופה שכאב לי והרב התיר לעשות בדיקה אחת ביום הראשון ואחת בשביעי.

אני לא חשבתי לשאול, בעלי שאל אותו על משהו אחר והוא התעניין איך הבדיקות, נחמד מצידו...

 

ושאלה: מסתפקות? זה לא אמור לבוא בהיתר של רב?

אחרי החתונה היה לי מאוד כואב לבדוק והרב אמר לי לעשות ראשון, שלישי ושביעי, ואני חושבת שאפילו התיר לי לנקות לפני הבדיקה.
חושבת שזה תלוי בפסיקה של הרב, כל מקרה לגופו..

אם יש מצבים מיוחדים של פעצים/יובש/כתמים או בעיות אחרות אז יש התרים לבדוק פחות, לפי העניין.

 

כל מקרה לגופו. ואסור לפסוק לבד...

אצלי ספציפית היה פצעים בנרתיק, ויובש קיצוני והרב התיר לי לבדוק רק ראשון ושביעי. אבל על כל שאלה צריך לפנות לרב 

אפשר להתייעץ ביועצות הלכה של נשמת.
וואי איזו מצווה שאני ממש לא מתגעגעת אליה.

מתכננת לשים בעז״ה מירנה אחרי שאלד ושוב אשכח מהמחזור ומהמקווה.

לק"י

אז גם מחזור יכול לשמח (סימן שהגוף חזר לעצמו ב"ה), ומכורח הנסיבות גם הבדיקות.

לא שאני מתה על הבדיקות..
ניחא הן, אבל התהיות שהן מעלות- טהור או לא. וההכנות למקווה בכלל

הוצאתי מירנה ונכנסתי להריון בלי מחזור.

זה כזה הרגשה שהקץ קרוב... וכל יום שעובר אנחנו מתקרבים לטבילה.. מן התרגשות כזאת..

צריך 2 בדיקות כל יום.

כל השאר זה לפי פסיקת רב אישית.

אחרי שכמה פעמים הסתבכתי עם פציעות והרב אמר לא לבדוק הרבה, הבנתי את הרעיון..
מותר להשתמש בשכל, אין צורך להטריד את הרב בדברים שהוא כבר ענה עליהם.

ודרך אגב לפעמים קורה לי שאני סתם לא מספיקה או לא יוצא לי בדיקה שנייה לפני השקיעה, אז אני לא מתאבדת על זה. עדיף בדיקה טובה בנחת מאשר להיפצע בלחץ.

קראתי שאם לא מספיקים לפני שקיעה לעשות אחרי השקיעה.

יש שמחמירים ולא מתירים אחרי השקיעה כלל.

ויש שמתירים אבל דעות חלוקות בין 6-10 דק' אחרי השקיעה.

נראה לי שקראתי בספר של הרב אליהו את זה.

מליון פעם יוצא לי כי לצערי שוכחת...

יש ימים (אני לא זוכרת כרגע את ההלכה באיזה ימים) שיותר קריטי הבדיקות, לא שנראה לי שידחו טבילה בגלל שכחה של בדיקה, אבל בעיקרון יש להם משמעות יותר חזקה הלכתית. ולשים לב יותר בימים האלו...

אני לא מחליטה לבד מה בא לי ומה לא,
וממש לא רואה עניין לנסות להרבות,
אם הרב אומר שלא אז לא הוא יודע את ההלכה יותר טוב ממני.
בדיוק כמו שאם הרופא רושם לי אנטיביוטיקה אני לוקחת בדיוק לפי ההוראות- לא פחות ולא יותר, גם אם בד"כ נהוג מינון אחר, הרופא יודע את המצב המדוייק והוא מבין יותר ממני ברפואה.

לק"י

ב"ה שאין לי סיבה, שיתירו לי להפחית.

(וגם מי שכך התירו לה, עדיף לעשות עוד בדיקה באמצע, כי אם שוכחים את הבדיקה האחרונה- נתקלים בבעיה).

יצא שהרב התיר לי אחרי הלידה. אבל זה הוא אמר...

ולא עזר, היו כתמים

האם את מניקה?! כבר טבלת?
דעי כי יש כדור מיקרולוט כמו הסרזט. רק יכול להיות שלא יעשה לך כתמים..
עם מכון פועה התייעצת?

מניקה ועדיין לא טבלתי כמעט חודשיים אחרי לידה.
שבוע עם סטרזט
מה יודעים להגיד לי במכון פועה?

או להחליף למיקרולוט, או להפסיק. יש כאלה שלא מתאים להן האמצעי הזה

בד"כ לוקח 3 שבועות לפחות עד שהגוף מתרגל
אצלי היה כמו מחזור בשבוע הראשון ואז שקט כמעט שנה..
ושוב, כמו שכתבו כבר אצל כל אחת זה עובד אחרת

שבוע /שבועים אחרי נטילת הסרזט יכולים להופיע כתמים.
אני ממליצה לך להמתין-עם כל הקושי.יש מצב מצויין שזה ׳רק׳ דימום הסתגלות.
לי היה כל,ואז היה שקט....לשנה פלוס.. (בהצלחה!!)

והרופאה אמרה לי לחכות חודש ולראות אם הדימום מפסיק

לכן זה נקרא דימום הסתגלות,
אויש׳ חודש באמת נשמע הרבה
אבל אם הרופאה אמרה..וואי,איזה קשה זה....
חיבוק יקרה!!!
הלוואי שיעלם כמו שבא😓❤️

אבל מאמינה שבהתייעצות עם רופאה / מכון פועה 

תהיה לך תשובה...

אבל אני ממליצה לך לבקש בדיקת דם
(יש קופות שאפשר לבקש מהאחות או מרופא משפחה)
היא הרבה יותר אמינה מהבדיקות הביתיות.. ואם זה הריון -ויש דימומם..כדאי לדעתי לחשוב מה עושים..
בהצלחה!
בשורות טובות!

חשוב לעשות בדיקת דם דחוף כי אם יש הריון ויש דימום רצוי להיבדק.

בהצלחה ובשורות טובות!!!!

וייתכן והדימום הוא דימום השתרשות.

יותר בגיל חצי שנה, או ארבעה חודשים, וגם מאוחר יותר. לא בגיל קטנטן.

פתאום הבגדים נעשים קצרים מדי (ובדרך כלל הלכנו עם המידות של נקסט יד ביד).

וגם הפנים קצת משתנות כי נעשות רזות יותר..

יש לך החזר של 75% על כל משאבה שאת קונה.
נצלי את זה למשהו טוב..

אגב יש גם החזר על חזיות הנקה ועוד הרבה דברים..

מול מי בקופה מבררים את כל הפרטים? ממש תודה!!

אישה בהריון או אחרי לידה תוכל לקנות לך במידה ולא רוצה אך זה מוגבל עד 8000 שקל החזר לכל ההריונות על דברים שקשורים להריון ולידה.. לא יודעת כמה יתנו לך..