מתבלטים איזה כסאות לקנות.
1. סלקל שיתחבר לעגלת ג'ואי כרום:
איך הסייבקס אטון 1?
חשוב לי שיהיה נוח עד גיל שנה לפחות. (תנוחה, רצועות ארוכות.)
2. הבנתי שגם המקסי קוזי מיקו מתאים לעגלה הזו, אבל לא ממש מצאתי אותו ברשת... מישהי יודעת עליו?
3. בוסטר גב עם רצועות -
חשוב לי שיהיה צר כדי שיתפוס כמה שפחות מקום ברכב.
מה נחשב בטיחותי במיוחד וצר?
תודה!
יש לנו את הסלקל הזה והוא רחב וטוב.
רק עכשיו צפוף לבן שלי והוא כבר 9 קילו ורחב מאוד.
מה אכפת לה?מק"רהיא תשלים את שעות השינה האלה...
זה מתסכל כ"כ!!חסוי בהחלטואוי ואבוי אם נרדמתי בטעות ולא שיתפתי פעולה.
הגבות, הריסים, השערות והאף בסכנה...
אבל היא מתעוררת ב3
אני מניקה אותה ושמה אותה חזרה במיטה
אבל אז היא מרימה כאלו צרחות....
איך שאני מוציאה אותה היא מתחילה לצחוק ולפזר חיוכים
לשחק ולצחוק
בעיקרון הייתי מחזירה אותה למיטה ונותנת לה לבכות עד שהיא תתרגל
רק שאני מפחדת שהיא תעיר את כל הרחוב עם הצרחות שלה
דבוריתאז ב"ה הריון שלישי, תקין ומשעמם למדי, בלעה"ר.
ערב סוכות מגיעה המחליפה שלי ואני מחליטה לצאת לחופש לפני הלידה.
החג עובר מדהים.
ערב אחד הפתיע עם כמה צירים צפופים ופתאומיים,
שעברו אחרי מקלחת, אבל השאירו את בעלי בכוננות לחוצה...
בשבוע שאחרי סוכות מגיע התאריך ועובר בנחת,
ממשיכה לגדול ולהתרחב ללא הפרעה,
בבוקר התל"מ מופיעים להם שורת סימני מתיחה, חדשים ומבריקים,
ומתווספים לשני הפסים הבודדים מההריון הראשון.
אני מנצלת את השבוע החופשי בכיף.
ומחפשת נואשות בגדים, כי שום דבר לא עולה בכלללל.
שבת נוסעים להורים שלי, להיות קרובים לשע"צ.
יום ראשון, ללא סימן ללידה באופק, מתחילה "להתייבש".
אני כבר היפופוטמית מוצהרת, לובשת בערך אוהלים,
מסתובבת בבית בחוסר מעש ומחפשת את מי עוד לא שיגעתי.
יום שני אמא שואלת אם עשיתי בדיקות למעקב הריון אחרי התאריך,
ואני נזכרת שצריך... לא מגיעה לזה עד הערב,
מתעוררת בשלוש בלילה מציר, יושבת ומחכה, חצי שעה, שעה,
אין צירים. אבל גם אין תנועות! 
מעירה את בעלי בניצני לחץ,
אולי ניסע למיון?
ומה נעשה עם הילדים? ובטוח שצריך להרגיש אותו עכשיו?
ויש איזו תנועה, ואני מתחילה להתלבט, ובעלי נרדם בחזרה,
אמרתי את תהילים של יום ואכלתי וישבתי ולאט לאט נרגענו -אני והבטן וחזרתי לישון.
על הבוקר שמנו את הילדים במסגרות ויצאנו לקופ"ח, מוניטור וא"ס - הכל תקין, ב"ה.
בדרך חזור אני נזכרת שלא בדקתי ל"ד, וחלבון בשתן,.. וכבר שבוע 31+1 ויוצאים מדעתנו...
תשע בערב, הילדים ישנים, ב"ה, נכנסת למיטה, ציר.
עד עשר כבר ידעתי שזה אמיתי, אמנם כל 20 דקות, אבל ללא ספק "זה זה!"
מחכים עד אחתעשרה, נחים עוד קצת, מזעיקים את חמי, שיישן אצלנו עם הילדים.
יוצאים לירושלים, אוספים את אמא שלי בדרך.
מגיעים למיון, ממלאים טפסים, צירים רחוקים, מוניטור בנחת-קצת מייבש, אוכלת ענבים, עושים שוב.
בדיקת פתיחה- 4. איזה יופי! בשתי הלידות הקודמות הגעתי ב3 וילדתי תוך 3 שעות 
.
עוד 40 דקות במיון, מבקשת שיבדקו שוב כי אני רוצה מקלחת בחדר לידה.
התקדמנו ל5.
השעה 2 בלילה, עוברים לחדר לידה, מיילדת מקסימה, מסכימה לי מקלחת זריזה,
כי זו לידה שלישית והכל רך ומחוק, והראש למטה...
יוצאת מהמקלחת, סיבוב בחדר, קצת שירים, קצת מקשקשים,
קצת צירים, קצת קפיצות במיטה,
אחרי שעה- יאללה אולי נבדוק?
-פתיחה 8!! ווואאאווו! איזה כיף, לא הרגשתי כמעט.
מבסוטים רק לעוד כמה דקות, ומתחיל לכאוב לי ונהיה יותר מציק ועצבני,
ואחרי 20 דקות בערך-נבדוק? -עדיין 8 
טוב, די, לא רגילה ככה, נעשה פקיעת מים.
ב"ה ביקשתי מבעלי ואמא לצאת.
והמים מקוניאליים,
וכאן מתחיל הקטע הקשה- מי שלא בעניין...
מהרגע שפקעו- זה נהיה פתאום בלתי נסבל!
בבת אחת עולה הטון, וקופצת המפלצת.
וזהו, כבר לא נחמד ולא רגוע. וכל ציר שומעים אותי יופי.
ואחרי נצח, עדיין פתיחה 8, ואני כבר לא על המיטה, ולא יכולה לעמוד במקום,
והמיילדת (
) פשוט רודפת אחרי עם סדין על הרצפה, שאני לא אחליק מהמים, שכל הזמן יורדים.
ואני פשוט "מאבדת את זה" ומתחילה לשאוג על המים- איכככסססההה!
ולבעוט במיטה ולדפוק עם הסדינים ברצפה,
אמנם יש לי הפסקות די ארוכות בין ציר לציר, אבל הפעם ממשיך לכאוב לי גם בין לבין 
ובעלי נכנס פתאום לרגע ואני שואלת אותו- אולי אפידורל?
והמיילדת שואלת- לחבר לך נוזלים?
ואני לא מסוגלת לחשוב שיגעו בי- מוותרת מיד
(בעלי אמר לי אחרכך שהיא עשתה לו סימן מאחורי, של אינמצב...)
אחרי לא יודעת עוד כמה זמן של מהומה, אני נעמדת באמצע החדר
ויוצא לי צליל בין בכי לצרחה- לוחחחץץץ לייייי!
והמיילדת נעמדת מאחורי, ואני זזה ממנה,
היא מנסה להתמקם ואני חוזרת לדפוק על המיטה (בעמידה...)
מנסה לשכנע אותי אולי לעלות על המיטה?
אני עולה, ויורדת מיד, ואיכשהו קופצת למעלה, בעמידת 6, ומגיעה עוד מיילדת,
אני מצליחה להתהפך ו"לשבת" על המיטה, והמיילדת שלי אומרת- שתי לחיצות והוא בחוץ!
ואני מאמינה לה מאד, אבל לא מצליחה בשום אופן להרגיש את האיזור שם, או לעצור וללחוץ.
ועוד כמה צירים היסטריים, ואני מחליטה שחייבים חייבים!
אז לחחחחצצצתתיייייי את נשמתי והוא התחיל לצאת,
ואז, שלא תדעו לחץ בחייכם, נגמר הציר. והפסקתי ללחוץ והתכווצתי מכאב, והראש ב-א-מ-צ-ע!
ושתי המיילדות כמעט התחננו- תלחצי תלחצי!
ואני כבר "מחוקה" מהיסטריה, מרגישה אותו שם ולא מצליחה לשחרר,
וזה הרגע שעליו נשים מביאות קורבן חטאת...
בסוף הוא יצא, לא יודעת איך, כי אני לא ממש הייתי שם.
בשעה 5:44 היה בחוץ, מושלם, וברור, והמיילדת אמרה- 3.760, בלי עין הרע.
ואני לקחתי את זה כתירוץ לכל השעה האחרונה.
ומאותו רגע מבטיחה לעצמי כל חצי שעה בערך- פעם הבאה אפידורל!
זהו, אחרי שלוש לידות בלי עין הרע, בלי צורך או רצון באפידורל- צריך לנסות את זה פעם 
.
ואחרי בערך שעה כבר היינו שנינו יחד במחלקה ד', ביות מלא, המדהים!
ולא יאמן- אין קרעים, אין תפרים, המוגלובין 13.3 ואין זכר לטראומה.
ועכשיו- שבועיים אחרי, יושבת בבית והוא עושה קולות של- אמא, חלב!
ובמקום לינוק תופס את היד של עצמו... 
וילדים הם דבר נפלא, מדהים ומההממםםם!! 
בריאות ונחת לכולנו 
תקני את זה לפני שמישהו פה יחטוף התקף לב
מסכת יומהשבוע 41+1
לב אמיץיש לך את זה 
ואת גם יודעת ללדת יש מאין. כל הכבוד
סיפור מתוק ומרגש.
מזל טוב!
נראה לי שזה בא לך בקלות כי קראתי בהנאה. הרבה נחת
)מק"ראת כותבת נפלא!
והסוף... האושר הכי גדול!
באיזה תנוחה בסוף ילדת? על 6?
איכשהו תפסתי במעקה של המיטה מלמעלה, ורק רגל אחת על המיטה...
אין איך להסביר כלכך 
דבוריתמענינת כ"כ,
כתבת כ"כ בטוב טעם.
הרבה נחת שפע חלב ולילות רגועים ושקטים
כבר חשבתי שאין כאן יותר אפאחד מה"וותיקים"..
ניל"ספה זה הפורום של האנונימיות
ניל"ססתם, תרגישי בנוח...
סתם הרגשתי שלמה נדחפתי למקום לא לי
(ואגב לא הבנתי יש כאן כאלה שמנשואות והפסיקו?או שהתחילו כאן ורובם עברו לשם
ולמה התכוונת באמת)
(ואגב יש בך משהו שגורם לי להפתח
כנראה ההזדהות
)
אבל אז אני נזכרת שכולם קוראים אז מתפדחת
הבנת?
ניל"סאחרונהאסביר לך באישי...
מקווה לקבל קצת תקווהטארקוהדילקטין גורם לעייפות ונמנום.
המינון הוא בד"כ 2 כדורים פעם ביום, ניתן לקחת עוד (עד 4) ואז לעבור לפעמיים ביום
תרגישי טוב!!
"אני מאמין בניסים אני יודעת שי אלוקים והוא בורא עולם הכוח של כולם...
ישלח לי את הנס שלי..."
אלוקים הגדול וכל יכול.
כבר אין לי כח לחכות ולצפות רוצה שתעשה לי את הנס הפרטי שלי
ב"ה ב37.5 אבל כ"כ רוצה מייחלת ומצפה כבר להיות בעז"ה אחרי הלידה המיוחלת .
כבד מגרד נפוח תפוח הכל עולה ולא מתעכל.
תשושה מהעבודה אך הבטחתי שאעבוד עד הסוף
אבל, גם אם אבקש מחלה מה יתן לי? להישאר בבית ולהמתין ?
יותר קשה מרגישים כל רגע.
ה' יקר שלח לי את הנס שלי עוד הלילה שאראה בעז"ה את ירידת המים שאני כ"כ רוצה
לראות ולדעת שהנה סוף סוף " הגיע זמן הגאולה הגיע זמן הגאולה אני שומע את ינון ואליה"
אם רק הייתי יודעת מתי כמה איך אולי הייתי נרגעת.
אבל ה' היקר שלח לי את הנס מרגישה שזה כבר ממש קרוב.
לא מאמינה שזה יהיה כמו בשאר הלידות עד 42
נכון? ה' שיהיה לי רק טוב בעז"ה.
שתגיע בעז"ה הלידה שאהיה מוכנה גופנית ללא עייפות
רגשית עם הרבה כוחות נפשית שאצליח להתמודד בעז"ה
גם עם כאבים .
שאגיע למקום הנכון בזמן הנכון.
שאצליח לארגן את התיק עד הסוף
לארגן בגדים לילדים ( ותיקיות)
שבעז"ה אצליח לארגן תיק לאחר הלידה.
שאגיע לבי"ח שאני רוצה בלי בעיות בנסיעה שלא אפחד מהנסיעה הארוכה
ושהכל כ"כ יזרום, שאגיע בזמן הנכון שיהיה כ"כ רגוע בקבלה וגם בחדרי לידה
שאקבל בעז"ה את החדר לידה טבעי בקלות שתשלח לי את המיילדת הכי טובה בשבילי שתהיה איתי
בעז"ה ולא אצטרך להילחץ שהיא נעלמת או לא קשובה לי
שתטע בי את הכוחות לעבור הכל בשלום בחוויה עם אמונה גדולה שארגיש
לידה- לידך ליד ה' שזו התפילה הכ"כ גדולה שלי שרק בגלל זה התפללתי 3 שנים
רק כדי להרגיש את קרבתך ואהבתך את חום ה' עלי וההתרגשות בלהביא אוצר-נשמה
יהודית להיות שליחה למצוותיך.
שלא יהיו ח"ו סיבוכים בכלום שהכל כ"כ יזרום.
שאגיע לבי"ח כבר אהיה עם פתיחה מתקדמת אבל כמובן תן לי בזמן הנסיעה להיות רגועה ללא צירים רק עם ירידת מים כדי שאדע שזה זה ולא יותר.
וכשאכנס לקבלה בעז"ה תפתח לי את שער הרחמים ואת צוואר הרחם
פתיחה יפה בשביל קבלה מהירה שלא אתעכב בקבלה או במחלקה
רק לחדר לידה
שלח לי סייעתא דשמייא שארגיש שאתה איתי שלא יהיו לי כאבים חזקים
מממש מעטים מסודרים שבמוניטור נשמע את הדפיקות כמו שצריך
שהראש בעז"ה יהיה מבוסס היטב למטה שהמחיקה וכמובן הפתיחה תהיה שלמה
וברורה שאדע מתי ללחוץ שהיא תעמוד שם כדי לקבל את האוצר/ית
שאהיה בטוחה ולא אלחץ שאהיה עם הרבה כוחות ואדע לנצל את הזמן הקדוש
שארגיש אותך ממש.
שיהיה בקלות בקלות והתינוק/ת ת/יחליק בשלוף
שלא יהיו ח"ו סיבוכים ולא קרעים ולא חתכים
ולא תפרים ולא הלחצות מצד המיילדת או רופאים/אות
שלא אצטרך לרופאים או לרפואתם אלא רק לידך הטובה והמלאה
שהתינוק/ת תצא בריאה ושלמה ברמ"ח (רנ"ב) איברים ושס"ה גידים
יפה זכה טהורה ומושלמת
שאצא בריאה בגוף בנפש ובכל איברי שארגיש טוב ואראה טוב ואל אפגע ח"ו בראיה או חלילה במשהו אחר.
שהשליה תצא בקלות ובמהירות בשלמות ללא שאריות או כאבים בגופי
שיהיה לי בעזרתך כוחות להחזיק ולהניק להרגיש ולהתרגש
ורק בריאות ובשורות טובות
וחיים שלווים וורודים.
שתשלח רפואה שלמה לכל עמך ישראל ורק בשורות טובות
רפואת הנפש והגוף לכולנו שנתבשר כבר שהמשיח הגיע
ושנזכה עוד החשוון הזה לעשות חנוכת הבית לבית המקדש השלישי
הכ"כ מיוחל. כי אנו כבר חלשים מלעמוד בזה.
ותרפא את החולים ותקים בעז"ה את המתים
ונחיה רק חייים טובים.
ונביא עוד חיים ונשמות לעולם גם לאחר ביאת המשיח
כי הדבר הקסום ביותר
ולמה יכלו נשמות ישראל הרי אפשר תמיד עוד ועוד
להוסיף לעמנו.
א-ב-אשלח לי את הנס שלי הפרטי ואת הנס של כולנו
תן לי להירדם טוב עד6.30המעכשיו עוד 3 שעות עד
לזמן שבו תראה לי את הגאולה הפרטית שלי
שאלך עוד הבוקר הזה בעז"ה ללדת ולא לעבודה
ושאחזור הביתה בידים מלאות שמחה ומאושרת
לבית עם ילדים בריאים בגוף ובנפש
א-ב-א היקר בבקשה ממך!!!
ועכשיו אנוח מעט לפני הנס הגדול.
ואני כ"כ מודה לך על הכל , על הכל ה-כ-ל.
אני אוהבת אותך!!!!
תו-ד-ה ר-ב-ה.
ולא להתחיל לספור זמן של צירים.
בעז"ה לכולנו בידים מלאות ורק בשמחות וה-כ-ל בקלות ובבריאות.
ועדין פה מכה ומצפה בעז"ה לנ-ס הג-ד-ו-ל
אחרי שישנתי רק ארבע שעות לפני לידה שארכה כ22 שעות מזדהה לגמרי.....
מוריהנכון, יש בנים שנגמלים בגיל הזה, אבל לא הרב.
יש גם המון בנות בגיל הזה עם טיטול.
יש ילדים שיכולים ללמוד שהם צריכים להתפנות, וצריך רק ליידע אותם על המקום הזה שנקרא שירותים.
אחרים, גם אם הם מבינים את מהות האסלה, עדיין צעירים מכדי לקשר בין התחושה בגוף לבין הצורך להגיע לשירותים ולכוון נכון.
גם אם הבן של השכנה רק בן שנתיים, או שנה וחצי וקרה להם נס והוא גמול, הבן שלך לא אשם בזה! תמיד טוב לתת לילד את הזמן שלו, במיוחד בחורף.
בהצלחה!
אנונימית*)אל תתני לאנשים להלחיץ אותך. לא חייבים לגמול עכשיו אם הוא לא מוכן- זה סתם כאב ראש ולוקח הרבה זמן. אני גמלתי את הבן שלי בגיל 3.3, כולם כבר גלגלו עיניים שאני כל כך עצלנית ולא גומלת, אבל זה היה הכי טוב בשבילו- תוך 3 ימים היה גמול ומאז כמעט ולא מפספס.
ניקיתושמי שלא מתחברת מתבקשת לדלג להודעה הבאה...
אומרת את דעתי (עם הרבה ניסיון) ומי שמתאים לה שתיעזר..
אם את מוכנה הוא מוכן.. לא מאמינה שצריך להיות תלויים במוכנות של הילד. הגמילה הינה אימון של ששני שרירי הסוגרים, אימון מוטורי בלבד. ללמוד ללכת/לדבר/לאכול מרקמים קשים זה הרבה יותר מסובך מלפתוח ולסגור את הסוגר. כל אלה שמתהדרים בכך שגמלו ילד בגיל שלוש ביום צודקים. כשגומלים ילד גדול זה לוקח בד"כ מעט זמן (חסר שלא...). בד"כ הגמילה לוקחת יותר זמן כשהילד צעיר. אני גומלת את ילדי בגיל שנה וחצי. בד"כ זה לוקח מספר חודשים. למה אני עושה את זה? יש הרבה רקע על זה ברשת.. בעיקר כי אני מרגישה שזה לא מכובד כלפי הילדים שלי. בעיני זה מרגיש שאני מזלזלת באינטליגנציה שלהם וביכולת הלמידה שלהם. הם כ"כ חכמים בגיל הזה, מבינים הכל, מבצעים הוראות מורכבות, מבינים מותר ואסור, בעלי חוש הומור ועוד.. איני יכולה להתייחס אליהם כאל בע"ח שמתפנים במקום שבו הם נמצאים/עומדים/אוכלים.. זו ההרגשה שלי בכל אופן..
למעשה: בנך בן שנתיים וחצי ואם יש לך סבלנות את יכולה לגמול אותו. צריך להרגיל אותו לשבת בשירותים (ישבנון/מקטין אסלה/סיר). את לומדת את פרק הזמן שבו בערך הוא מפספס ולפי זה מתזמנת את הישיבות (חצי שעה/שעה/שעתיים). כל הזמנה לישיבה על השירותים הנה אמירה/קביעה אך בכיף/בשיר/משחק/דגדוג/תחרות ועוד.. בהתחלה, כל ישיבה למשך של כשתי דקות מזכה בפרס (בהתאם לאורח חייכם בבית: עדש/סוכריה/צימוק/חמוצית/מדבקה). כל פספוס "זוכה" לאמירה לחלל "פיפי/קקי עושים בשירותים" וזהו.. לא להתייחס מעבר לזה.. הוא יכול לעזור לנקות/להחליף בגדים לפי היכולת שלו כולל זריקה לפח/הכנסה לסל כביסה.. לאט לאט מפחיתים את החיזוקים רק להצלחות ובהמשך לבכלל לא..
אם יש לך שאלות את מוזמנת.
המון בהצלחה.
הוא צריך לדעת להוריד מכנסיים בעצמו, כדאי שיהיו מכנסים נוחים מבחינה הזאת
אני גם חושבת שישבנון או סיר אמור להיות נגיש ונוח, משהו שהוא יכול להסתדר לבד.
עוד נקודה - יש ילדים שנגמלים מהר ובקלות ויש ילדים שלוקח להם הרבה זמן, אפילו כמה חודשים, כל ילד שונה.
אני כן הייתי מחכה לאביב, יהיה לך יותר מחצי שנה עד תחילת הגן ומלא חופשים שילד בבית. בחורף קר, חולים יותר, יותר בגדים להחליף-להוריד. במזג אוויר קר גם מפספסים יותר.
)....מי ידעה לפני שהתחילו לה צירים / ירידת מים / פקק הרירי שהיא הולכת ללדת באותו יום?
מעניין אותי מאוד האם יש איזושהיא הרגשה.
כיוון שאצלי5 לידות ב"ה ולא הרגשתי כלום לפני כן.
אבל ההריון הזה אני חיה בסרטים שהנה אני מרגישה שזה ממש היום
היום זה יהיה ואני קמה למחרת לעבודה קצת בדיכי
היתכן שאסחוב עוד יום?
יש מצב שזה יקח יותר מיום? משבוע? משבועים? שלושה? חודש?
לא!!!!
לא עומדת בזה.
מחזיקה מעמד רק בגלל שמחזקת את עצמי ואומרת לי בתוך תוכי
התכונני זה הלילה.
גילוי נאות : רק בשבוע 37.5
הי,
אני לקראת לידה שניה,
מאד מסוקרנת / חוששת איך יהיה המעבר מאחד לשניים
הגדול שלי בן יהיה בן שנה ותשעה, ילד חכם מאד, מפותח, ערני, וסקרן
רגיל שאבא ואמא עם כל הפוקוס עליו, ודי רכושן... לא נותן לי להחזיק ילדים אחרים, לא נותן לילדים אחרים לקחת לו משחק / בקבוק
מה יש לכם לומר? טיפים לשתף?
תודה,
"תביא לאמא את הטיטול לתינוק", "שים לתינוק מוצץ בפה"... ולהדגיש לו כמה אתם שמחים שהוא גדול ועוזר לכם, וכמה שאתם אוהבים אותו. וכמובן - לאפשר לו גם להיות התינוק שהוא... פינוקים וחיבוקים...
תודה על העידוד, מתחילה להתרגש
ומה קורה עם הלב? כרגע אני מטורפת על הבכור שלי, איך מכילים שניים? ואוהבים אותם?
מתואמתגם עכשיו הוא לא היחיד שאת אוהבת, נכון? אהבה היא לא מצרך מוגבל...
להכיל שני ילדים (על כל צרכיהם הגדולים והקטנים) זה באמת מעט יותר מורכב, ודורש תרגול והתרגלות. אבל לא סתם ה' מביא לנו אותם אחד-אחד (בד"כ), נכון? כך אפשר להתרגל לזה אט-אט...
רק אמונהואח"כ באותה מיטת תינוק, עד גיל עשרה חודשים בערך. אח"כ היו בשתי מיטות תינוק נפרדות, ואז בגיל שנתיים בערך העברנו אותם למיטת נוער אחת. בגיל שלוש פלוס הם עברו לשתי מיטות נוער נפרדות.
לדעתי זה חמוד וטבעי שהם יהיו ביחד במיטה. סך הכול - זה מה שהם רגילים אליו מהרחם...
עד היום הם אוהבים לפעמים לשכב ביחד במיטה (ולפעמים גם לריב על המקום, אל דאגה )
ויש לנו כמה תמונות מתוקות ממש מהזמנים שהם ישנו ביחד במיטה...
לא הייתי ממליצה "לחלום" על זה כל חייך...
ואם הטיטול סגור ומהודק (והיה צריך להדק היטב - כי הם הורידו לעצמם את הפיג'מה והטיטול כמעט כל לילה
) - אין סיבה שיהיו דליפות...
היום באמת לא הייתי חושבת לעשות את זה (למרות שאני זוכרת מילדותי אחים - לא תאומים - שישנו ראש-זנב במיטה אחת), כי כל אחד צריך את המרחב הפרטי שלו...
שני הגדולים שלי (עם רווח של שנתיים) ישנו גם איזה תקופה ביחד במיטת נוער
כי הקטנה לא רצתה לישון במיטת תינוק ונרדמה הרבה יותר טוב במיטה של הגדול...
כי היינו אצל ההורים שלי.
ואיך שחזרנו אז ב-2 עריסות. ואח"כ ב-2 מיטות.
כפולה ומכופלתברכה לתאומים מאמא לתאומים נחשבת יותר?
חלום חיי, אני כ"כ רוצה...
ואצלי הם לא העירו זה את זה (לפחות בד"כ) - כמו שאמרתי, הם רגילים מבטן להיות ביחד, כך שלא מפריע להם גם אם הרגל של אחיהם תקועה להם בפרצוף...
עד גיל חודשיים לפחות.
עד שהם התחילו להפריע ולהעיר אחד את השני
קודם כל- חוסך מקום בחדר שינה, ושמתי איתנו כי הנקתי את שניהם (הרבה זמן)
והכי חשוב- הקשר ביניהם נמשך מהרחם- לתוך גיל הינקות!
הם מחפשים את המגע אחד של השני!!
אוי, איך אני מתגעגעת לזה!!!!!!!!!!
העירוי גרם לירידה בלחץ דם.
אז הייתי צריכה לקבל את הברזל עם יותר נוזלים וזה לקח יותר זמן.
אבל לא הרגשתי שום דבר מיוחד.
לב אמיץמנסה שוב: עירוי ברזל - הריון ולידה
הקשר בין חומצה פולית, B12 וברזל לא ברור.
כאן זה הקשר בין חלבון וטרנספרין.
דווקא בגלל שיש בו הכל יחד אז לא תמיד זה נספג טוב, וגם המינונים נראה לי לא מאד גבוהים, אם יש צורך ספציפי כדאי מאד לקחת נפרד
סליחה אם ניסחתי חריףבנחת... B12 בשונה מויטמינים אחרים,
יש נשים/אנשים שהוא לא נספג אצלם בכלל בבליעה אל מערכת העיכול.
נספג רק ישירות אל זרם הדם, דרך הנקבוביות של הלשון.
לכן את הויטמין הזה באופן מיוחד, אם יודעים שיש חסר ממנו, כדאי בכל מקרה בנפרד, במציצה תחת הלשון.
אם את מחליטה לעשות עירוי-
יש לי אמפולות מיותרות.
אני יכולה למסור בשמחה- באזור ירושלים.
רק אמונה)רק אמונהאצל כל אחת זה אחרת,
אני הנקתי עד חודש רביעי / חמישי, (חמותי באמת חשבה שאני לא נורמלית) כי היה לי כיף ההנקה והחיבור שלנו
מתישהוא כשהבנתי שזה כבר קשה וכואב, ויותר מידי על חשבוני - הפסקתי,
זה מאד תלוי,
שלי כבר היה בן שנה, ינק פעמיים - שלוש ביום,
אם זה תינוק קטן יותר, שממש מתבסס על ההנקה - זה בטח קשה יותר.
תתחילי לאכול טוב ולשתות ולקחת ויטמינים
ותראי
אל תחליטי סתם
טוב?
והייתי בגקוזי בהריון
איפה העגבניות?
אני חוששת. אבל מאוד מאוד רוצה שנלך.. חבל לי לבטל.
(סליחה על ההקפצה הישנה)
ומזל טוב!
זוכרת אותך מההריון, וסוף ההריון (והסתדרת עם בבגדים כמו שחיפשת?)
ב"ה בשעה טובה את אחרי.
אל תתני למחשבות האלה להיכנס. תסיחי את הדעת מהן.
הן תופסות בדיוק כשאין כוחות ויכולת להתמודד איתן.
אני לא יודעת מה הסיבה, אבל ממילא זה כל כך רחוק כרגע, והקב"ה יש לו התוכניות שלו בשבילך - ולעולם אי אפשר לדעת.
תשתדלי רק להתרכז בשמחה שבתינוקת הקטנה - מתנה של ממש. והקב"ה כמו שהשפיע עלייך את החסד היקר הזה, ידו נטויה להשפיע חסדים גדולים נוספים - מה שתצטרכי באמת, הקב"ה יתן לך .
רק תודי לה'
תחיי את הרגע זוהי עצת היצר לצער אותך עכשיו על דברים שכ"כ רחוקים.
כ"כ משמח שהצלחת ללדת ויש לך ילדה ואת מתפקדת ומצליחה להקליד בפורום זה לא מובן מאליו.
דבר נוסף:
"ישועת ה' כהרף עין"
שום דבר לא "גדול" על הקב"ה ואינך יכולה לדעת מה יתפתח בעתיד מה יהיה טוב בשבילך?
לעיתים אנחנו צריכות לעצום עינים ולתת לקב"ה להוביל אותנו בעוה"ז
כי מי אנחנו ומה אנחנו?
אנו רק בנותיו שרוצות לקדש שמו ברבים וזה לא מובן בכלל למה נשים רוצות לסבול כ"כ
הריון עם כל המשתמע לידה עם כל מה שכרוך והסיכון שבזה , גידול ילדים שממש לא פשוט
מתחיל בלילות ללא שינה ממשיך בגוף מנוון שאיבד את כוחו וצורתו ומסתיים בדמעות ובתפילות להצלחות
על ילדינו שלא יהיו להם גזים ומסתיים שימצאו את זיווגם ושגם להם יהי זרע בר קיימא ושלום בית ונחת ובריאות ומה לא?
אז מה ה'? זה כלל לא בשבילנו זה רגעים משמחים עם הרבה עצב צער עייפות ועוד .....
עשה למענך אם לא למעננו כי רק אתה יודע מה הקושי שלנו ועדין אנו כ"כ משתוקקות לזה .
יהי רצון שנצליח לעמוד בנסיונות הלא פשוטים ושנראה תיד את יד ה' איתנו
ואת תראי עוד י-ש-ו-ע-ו-ת ג-ד-ו-ל-ות.
היד ה' תקצר?
תודי ותודי לה' וברגע שתודי לו הקב"ה ירצה לתת לך עוד מידו הרחבה המלאה והפתוחה אמכי"ר.
שמחי במה שיש לך היצר רוצה לקחת לך את ההנאה העכשווית אל תוותרי תהני והסתכלי רק על הטוב.
הרבה נחת שמחה ושתראי רק ברכה.
אוהבת, אחותך היהודיה .
אין לדעת אם זה באמת פעם אחרונה.. יש ניסים.
אבל תנסי להנות עכשיו מהתקופה הזאת.
דיאפרגמה. אחוזי מניעה בשימוש עם ג'ל - 95%-96% ממה שהבנתי.
אמצעי יותר רציני מהאפשרות השניה.
שעוסקים בזה.
בדרך כלל מקבלים באופן פרטי, או גם באופן פרטי, כי קופות החולים לא מספקות את האמצעים הפשוטים הדרושים להתאמת דיאפרגמה.
יש רופאים במסגרת קופ"ח, עולים חדשים מארצות אירופה או דרום אמריקה שבקיאים ורגילים בזה, ואם את מביאה את הדיאפרגמה הקודמת שלך, הם יכולים לבדוק אם עדיין מתאימה או להמליץ על חדשה במידה אחרת.
דר. חווה יעל שרייבר מירושלים מתאמת.
צוקולטההחנויות הכי זולות ואמינות:
* רהיטי אור- רחוב שטראוס
* סופר בייבי-רחוב אלשיך
* הום בייבי- רחוב פולנסקי
חנויות מעולות עם אחריות ומחירים נמוכים מאוד יחסית לשוק. תמיד אפשר גם לבקש הנחה נוספת 
ממליצה ממש על בייבי סייף
גם מהמם במראה
גם נחשב כ- הכי בטיחותי (צורת ביצה)
וגם במחיר יחסית סביר
ברחוב ז'בוטינסקי 26 בבני ברק.
קנינו שם עגלה לפני בערך חודש
נראה לי מימי.. שלושה חלקים -סלקל, אמבטיה וטיולון,
2000 ש"ח.
מבסוטים לגמרי!
היא קלה ונוחה וחזקה, ומתקפלת בקלות ומתחברת מצוין...
ונכנסת לאוטו בנחת (גם האמבטיה מתקפלת!)...
לא הקפדתי לקחת חומצה פולית עד עכשיו..לקחתי רק איזה פעם בשבוע ואני ממש מפחדת שאולי לא מנעתי נזק אשמח לשמוע מעוד בנות שזה קרה להן והכל בסדר
וגם מאז הלידה האחרונה המחזור שלי ממש לא סדיר ואני לא יודעת איזה שבוע אני. עשיתי בדיקה לפני שבועיים שיצאה שלילי ככה שאני יודעת בתווך של שבועיים מתי אני צריכה ללדת.
נראה לכן בסדר ללכת עוד חודש לרופאה שתעשה לי אולטרסאונד לבדוק גיל הריון משוער?
אני שואלת כי בהריון הקודם הייתי במעקב הריון עודף וכבר חשבו על זירוז בגלל השבוע שהייתי בו...
ושאלה אחרונה- אני עדיין מניקה תינוקת בת שנה וחצי. שמעתי מחברה שזה יכול לגרום להפלה? נראה לכן שצריך להפסיק את ההנקה?
תודה מראש!)
עוד מעט תבואנה המבינות ממני לענות לך על השאלות.
בכל אופן- את החומצה הפולית להקפיד לקחת כל יום מעכשיו, ותור לרופא את יכולה אפילו עוד 5-6 שבועות.
מזל טוב והריון תקין וקל בידיים מלאות!
ואת לא צריכה להפסיק להניק - אלא אם כן יש משהו חריג בהיריון (כמו דימום).
אם לפני שבועיים עשית בדיקת היריון ויצאה שלילית - אז את די בתחילת ההיריון... את בהחלט יכולה להמתין עם האולטראסאונד הראשון. (ובדרך כלל בכל מקרה מתקנים את השבוע לפי הא"ס).
