פורום הריון ולידה (עמוד 3889)

ולצערי ממה שהבנתי פירושו שיכול להיות שתהליך של פתיחה של צוואר הרחם מתחיל.

אני כל כך מצטערת שאת חווה דימום מלחיץ ושהרופא לא נותן לך מידע ברור. זה מפחיד ולא נעים. אני מאד מקווה שאצלך אין לזה משמעות ושההריון ימשיך בריא ותקין. שנשמע רק בשורות טובות.

חוץ מלוודא שהוא רוצה את זה...
אחת המתנות הבודדות שקיבלתי ללידה של הגדול וזה כל כך מיותר.. כואב לי לזרוק כי זה בטח היה יקר אז אני כל הזמן רק מחפשת למי לתת את זה ואף אחד לא רוצה. סתם תקוע לי בבית.

אם את לא נעולה על אוניברסיטה הייתי הולכת על שמיכת פעילות, הרבה יותר פרקטי בעיני. או הכי טוב - לשאול את ההורים מה חסר להם.

ואני גם מאוד נהנית להשתמש בזה.

שלי כבר בלויה, הייתי מאוד שמחה בחדשה...

אני רוצה גם לקנות לנו (בכל זאת בילד חמישי מומלץ להתחדש.. צריכה ללדת בחנוכה אבל לא אקנה לפני הלידה)
בשבילי לא הייתי מוציאה יותר מ150. ואין לי בעיה עם יד2 אבל נראה לי למתנה לא שייך..

ואם כבר, את המתנה נקנה כמה אחים יחד.. לא תכננתי לבד להוציא סכום כזה.
השאלה איפה יש חנות שמוכרים בה אוניברסיטה במחיר סביר, כמובן שעדיף כמה שפחות...

לכי לחנויות...אולי יש מבצעים בשילב..לנו יש אחת ממש פשוטה וזה מציל אותי..כיף ממש

של tiny love ממש מרוצה
יש לך שם כמה דגמים שאת יכולה לבחור

לי יש של טייני לאב, ואני ממש מרוצה- משמשת אותי כבר פעם שלישית. יש הרבה סוגי גירויים גם במשטח עצמו (סוגי בדים, קשקושים, צפצפה וכו) וגם יש את האביזרים הנלווים המספקים גירויים שונים. בנוסף, אפשר להחליף את האביזרים הנלווים. כמו כן, ניתן לשנות את גובה הקשות, כך יתאים גם לשכיבה על הבטן.
בשילב יש מבחר גדול של חברה זו, וכדאי ללכת לראות את ההבדלים ביניהם.
(לי יש אי קופים, ואני מרוצה)

😝

המחיר עולה לפי כמות האביזריםם שמחוברים שם.

אולי אפשר להשאיר לאחיך לשדרג עם עוד דברים כדי לא לעבור את המחיר שתכננת.

הגלולות הלא פעילות הן רק בשביל לשמר את הרצף

אם יש לך הסבר אשמח לדעת

אבל בשביל לשמור על הרצף של לקיחת הגלולות כל יום לוקחים אותם

אצלי הם עשו דימומים נוראיים.. בכמות של מחזור.. כדאי לחשוב האם את מוכנה לקחת את הסיכון לזה

לא הגלולות הריקות עשו לי דימום.. הרגילות עשו לי, האלה שלוקחים במהלך כל החודש

אני גם ניסיתי כמה סוגים עד שהגעתי לסוג טוב

כתבתי כי לי לא אמרו שזה יכול לעשות את זה לפני והעוגמת נפש שזה גרם לי היתה עצומה..

בעוד יומיים שיש הכפלה של פי 1.5

זה בהחלט יכול להיות תקין ויכול להיות שחא, וגם אז חובה לוודא שהבטא מתאפסת..

אגב, עם 3 הפלות אני ממליצה בחום לפנות למומחה להפלות חוזרות לבירור מקיף ואז תוכלי לקבל טיפיל מתאים. יש את פרופ' כראפ ואת קופרמינץ. מומלצים מאוד.


בהצלחה ובע"ה בשורות טובות!!!

אני אחרי ברור מקיף..ברור..

 

השאלה אם מבחינת מספר זה הגיוני שבשלב כזה הבטא כל כך נמוכה..

14 יום מהביוץ..

 

הלוואי בעז"ה.

תודה

אולי ביוץ מאוחר?

אם זה תקין או לא. עקרונית, זה יתכן. אבל אין לדעת בלי בדיקה.

אני גם המתנתי ועכשיו מתחילה שוב להמתין, מכירה את העניין מקרוב.

עשית בדיקה של ההורמונים גם, אגב? אולי את צריכה תמיכה...

פשוט עשי את השתדלותך, התפללי לה', ותקווי שזה זה הפעם!!!! איתך לגמרי!

חיבוק ובע"ה בשורות טובות!!

תחכי שבוע ותבדקי שוב בהצלחה

בס"ד

 

אני שמעתי שהם דווקא ממש לא מדוייקים. ככה שיכול להיות שהיה לפני שבועיים ויכול להיות שלא.

 

תבקשי בדיקה חוזרת, תפני למרפאה, כי אולי צריך טיפול צמוד יותר בגלל ההיסטוריה שלך.

 

בהצלחה. ובשורות טובות!

היה לי ביוץ מאוחר...
תבדקי שוב ותראי שיש הכפלה בעז"ה
בהצלחה!!!!
חיבוק

אני התחלתי את ההריון הנוכחי עם בטא 69.
אני חושבת שעשיתי את הבדיקה הראשונה יום לפני האיחור. זה נשמע תקין. תעשי עוד יומים שוב בדיקה ותראי בעז"ה הכפלה.
תבקשי גם בדיקה של פרוגסטרון. לפעמים צריך תמיכה כמוני למשל.

ואחרי כמה ימים זה כבר קפץ ל500..
תעשי עוד בדיקה בעוד כמה ימים לראות שזה עולה..
בשורות טובות בעז"ה!

זה כל כך מרגיע שאפשר לספר ולשתף ולקבל חיזוקים שלא מכירים אותך ..

כי במצב כזה ברור שאני לא רוצה לספר לאף אחד..וכל כך מפחדת ולפחות פה רגוע לי לשתף..

 

אז הלכתי לרופא שמלווה אותנון במהלך התקופה הזו (רופא פוריות) והוא אמר לי שאם ייצא לי הריון מיד לבוא,

הוא דווקא הרגיע שבטא 65 מצויינת לשבועיים הריון אבל בוודאי כמו שאמרתם חייבים לראות עוד הכפלה..שלח אותי לבדיקת דם נוספת בעוד שבוע..

 

(לא ציינתי שיש לי ב"ה שלושה מהממים, התקופה הזו נפלה פתאום אחרי הלידה של האחרון..)

 

הלוואי בעז"ה תהיה הכפלה וההריון יחזיק...הלוואי ה'

הרופוא הביא לי כדורי פרוגרסטרון לקחת פעמיים ביום לתמיכה..

 

זהו, ה' הטוב יעזור ושתהיה לנו שנה טובה כמו דבש

 

 

 

 

מהר תקחי הפניה מאחד מהרופאים ותלכי לעשות, לא חייבים לחכות שבוע!!!

לשיקולך..

אולי רוצה לראות דווקא הכפלה גבוהה..אמר לי שגם אם אני אגש היום וזה יוכפל  זה כנראה לא יהיה כל כך גבוה והוא יצטרך לשלוח אותי ישוב..

לוידעת..לא מכניסה ראש מידי..כבר אין לי כח,

אלך ביום שני לעשות בדיקת דם , אני מרגשיה שאני רוצה ממש לדחות את זה בכדי לא להתאכזב..

אבל תודה לך ממש על נכונותך לעזור!

זה עניין של אופי... אני הייתי רוצה לדעת מה המגמה.. לא היה לי מפריע ללכת שוב... אבל זה אני... מה גם שיש משהו נחמד בלעשות אחרי יו"כ... מתכוונים הרבה בתפילות... (המעטות שמצליחים להתפלל)

 

בע"ה בשורות טובות!

ואולי גם בגלל שעברתי אכזבות אני כבר מעדיפה להיות בהדחקה....

אבל בעז"ה מקווה לבשורות טובות.

תודה לך ושנה טובה ומתוקה!

 

* אני בעבודה ובלחץ שמישי תראה את הפורום פתוח ותבין לכן השגיאות והעריכה כל הזמן

בע"ה גמר חתימה טובה

ביום שלישי שעבר היתה בטא 65 והרופא אמר לי לבדוק שוב עוד שבוע ואם תהיה הכפלה לקבוע אליו תור לעוד שבועיים.

היום (לא היתה לי כבר סבלנות לחכות למחר..) עשיתי בטא והתשובה 653

זה הכפלה תקינה?

היום שבוע 5

ז"א הריון בן שלושה שבועות

הכפלה תקינה זה כל יומיים להכפיל פי 1.5 לפחות.
גם אם זה פי 2 זה תקין.

ולדעתי לקבוע תור רק לשבוע 8. בטח אם הבטא יחסית לא מאוד גבוהה(תקינה)
כדי לא להכנס לספקות גם סביב הדופק

הרבה יותר מפי 1.5 כל יומיים!!!!


בשעה טובה!!!!!
כ"כ שמחה בשבילך!!!!!
מאחלת המשך הריון בריא תקין ומשעמם!!!!

רועדות לי הידיים בעבודה..לא מצליחה ללחוץ על המקלדת

איך אני שמחה בשבילך!!

הריון קל תקין ובידיים מלאות בעז"ה.

לא מבינה בזה, אבל שולחת חיבוק גדול.

לא תמיד אפשר

תלוי באיזה תחום

אבל צריך לנסות לקחת פסק זמן מכל הלחץ הזה והנסיונות והאכזבות

לנסות לא לחשוב 

בתחום ההתמודדות שלי (לא אפרט כי אאןטינג. יכולה בפרטי) אין לי ברירה אלא להתמודד. כל יום. כל היום.
לפעמים יש תקופות של בכי.
הייתה תקןפה של חודשיים שהלכתי לפסיכולוגית..
ו2-3 ערבים בשבוע אני יןצאת ומשקיעה בעצמי.

עזר לי גם לכתוב הרבה וכמובן תמיכה מהאיש המדהים שכלום לא הייתי מצליחה בלעדיו.

אני לא יודעת עם מה את מתמודדת,אבל גם לי היו תקופות כאלו בעבר (מוזמנת לשתף בפרטי אם את רוצה...) אבל אני חושבת שזה פשוט מעולה שאת מצליחה לדאוג לעצמך בתוך סערת הרגשות,משקיעה בעצמך ועושה דברים שאת אוהבת.
שולחת לך חיבוק ענק

כשלי היה קשה התיעצתי עם חכמים ורגישים

כמוך

להזיז אצבע או להצליח בכל דבר ללא רצון ה' נקודה.
עושה "השתדלות" ובזה זה נגמר!
מרפה בדבר שאין לי שום יכולת לשנות ולקדם בחיים.
למדתי מהחיים כי כדי לשמור על בריאות הנפש והגוף מלכתחילה לא עולה על מסלול שצפויים לי בו קשיים...
החיים קצרים ויש דרך קלה לחיות אותם הכל תלוי באיזו דרך "בוחרים".
בהצלחה!

ככה זכור לי שאמר הרופא.

אני מאד אהבתי את המדבקות, פחות את הנובהרינג. אבל לא יודעת מה זה יעשה להנקה.

אני השתמשתי כמה חודשים בטבעת, זה באמת הכי פחות הורמונים אבל אחרי כמה חודשים זה עושה דימומים- אני מניחה שזה משתנה מאחת לאחרת אבל כל מי שאמרה לי שהשתמשה בזה גם אחרי שלושה ארבעה חודשים החלו לה גם דימומים, לחבר טבעות הצלחתי רק פעם אחת.

לגבי מדבקה אין לי ניסיון אישי אבל חברות שמשתמשות כן ממליצות, אם אני לא טועה זה פחות הורמונים מגלולות אבל יותר מטבעת.

אם את מעוניינת למנוע כמה חודשים אז אולי כן כדאי לנסות נובה רינג, אם להרבה זמן אז למה לא התקן?

בקשר לתור שעוד חודש וחצי.. זה באמת המון זמן. אולי אפשר לקחת תור קרוב יותר אצל רופאה אחרת.

נובהרינג עשה דימומים גם ללא חיבור טבעות?

לגבי התקן- אני רוצה אבל מפחדת כי הרופאה אמרה שהתקן לא הורמונלי מאריך את המחזור ועושה אותו יותר קשה, וגם לא בא לי לקבל מחזור כל חודש...

לי באופן אישי זה כן עשה דימומים. היו לי שבוע וחצי- שבועיים בלי כלום ואז התחילו כתמים, ניסיתי לסחוב עוד שבוע אבל לא הצלחתי.

אבל יכול להיות שאצלך זה יהיה אחרת, זה נוח כי את שמה את זה ושוכחת מזה, לא כמו גלולות שלוקחים כל ערב.

לגבי ההתקן- אני לא מאוד מבינה בזה, אבל יכולה לומר שחברה שלי השתמשה בהתקן הורמונלי (זה גם פחות מגלולות) ובהתחלה באמת יש דימום ארוך, אולי חודשיים אבל אחר כך לא היה לה מחזור בכלל, ההתקן מונע את היווצרות הקרומים ברחם, ואז בעצם אין דימום.. היה לה שקט למעלה משנה.
התקן לא הורמונלי אני לא יודעת איך זה עובד אבל זה גם מאוד משתנה מאישה לאישה, יש כאלה שמקצר ויש כאלה שמאריך.

כל אחת היא אחרת

והיה ממש ממש טוב. הצלחתי לחבר עד 3 טבעות יחד בלי דימומים. רק אחרי שימוש של בערך 3 שנים (קצת יותר) בטבעת השלישית היו מתחילים הכתמות.
חוץ מזה ממש נוח וכייף

התחלתי 10 חודשים אחרי הלידה נראלי מיד עם סיום ההנקה- מקווה שזוכרת בדיוק את הזמנים.

אצלי בשבוע 7 בדיוק ראו דופק וגם הבדיקה הייתה חיצונית אפילו שאני לא רזה כ"כ. אז אני לא חושבת שזה מוקדם.
אני גם חושבת שכדאי לחכות ולא לספר לפחות עד שתראו דופק בעזרת ה'.

במקומך לא הייתי מחכה לשבוע 10...

אבל אם לא רואים לא להלחץ!
עצה מיותרת:
לספר הייתי מחכה לפחות עד השקיפות

הכלל שלי שעד השקיפות אני משתפת רק את מי שאשתף רק אם חס וחלילה תהיה הפלה.

רק, אם את יודעת על עצמך שהמחזור שלך ארוך או לא מסודר, אז ייתכן מאוד שהביוץ שלך היה מאוחר ואת בעצם בשבוע מוקדם יותר. ואז אולי לא ייראו עדיין.
אם המחזור מסודר ורגיל (סביב 28 יום) אז בע"ה שבוע 7 אמור להיות בסדר.

אני רואה אצלנו שהיחס במפגשים המשפחתיים הוא העתק למה שבמציאות,

זה אומר מי שהכי בקשר עם המשפחה ביום- יום תהיה במרכז העניינים,

ומי שלא- לא.

 

לגבי מקומות ישיבה- אל תעשי מזה עניין, לפעמים סתם צירוף מקרים אם למשל התחילה שיחה סתמית במטבח אז ממשיכים אותה סביב השולחן ומטבע הדברים מתיישבים יחד, זה לא שבוחנים את המקומות ואז בוחרים לא לשבת לידך,

במיוחד שיש מפגשים שהם כן סבבה לך, אז זה אומר שאוהבים אותך

 

ובכללי תשתדלי תמיד לעשות את הצעדים הראשונים בלי חשבון- בסוף זה משתלם.

היום אני מבינה שזה פשוט שיקוף של מה שמתחולל בתוכי. כמוך, הרגשתי לא שווה.. לא מעניינת מספיק.. פחותה משאר המשפחה.. וכמוך, לפעמים זה היה מורגש לי יותר ולפעמים היה טוב...
אבל בסוף נכנסה בי ההבנה שזה הכל תלוי באיך שאני מתייחסת לעצמי בפנים.
אם אני לא מספיק מעריכה את עצמי אז אני מתחילה להשוות את עצמי לאחרות... ולבחון כל פעם כמה אני שווה בעיניהם.. ואיפה אני עומדת בחיים ואיפה הם.. ואיפה המקום שלי במשפחה ועד כמה הוא בטוח... זה רק כי אני לא בטוחה בעצמי.

והחלטתי שעל זה אני עובדת...
לא על להרגיש נוח בחברתם.. אלא להרגיש טוב עם עצמי.
לא לבקר את עצמי, להעריך את עצמי, לאהוב את עצמי, לבטוח בעצמי... לפרגן לעצמי! להחמיא לעצמי... אני מעניינת, אני עמוקה, אני שווה, אני טובה... אני בטוחה בעצמי ואני משדרת ביטחון.

והפכתי את המפגשים האלה לאתגר בשבילי.. מבחינתי התחושה איתם משקפת את הבפנים שלי.

קשה לי עדיין להגיד לך על תוצאות כי זה ממש בתהליך.... אבל אני מאמינה בכל לבי שזה ככה. איך שתרגישי עם עצמך, זה מה שתפגשי בחוץ.

בהצלחה..!

לראות את הטוב שבך- בלי קשר לאחר.

הרבה יותר קל לי להתמודד
זה בעצם לא עושים לי ונגדי אלא אני ככה בוחרת להסתכל
תקראי על זה...

אוסיף ואומר שעד לא מזמן הייתי בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אצל משהי מעולה שנתנה לי הרבה כלים להתמודדות.
ואכן כפי שכתבתי היו פעמים רבות של מפגשים מוצלחים מבחינתי.
רק שקשה לי מאד שזה ממשיך ועדיין אני במתח סביב החג, במקום לשמוח בו ובמשפחתי.
חיזקתן אצלי את הנקודה שאיך שאתייחס לעצמי כך ארגיש וששם עליי לעשות עבודה.
באמת מנסה לזכור תמיד את הטוב שיש בי ויש לי
ולהודות על כך לה'.
כיווני הראייה שלכן עזרו לי.
אם יש למשהי עוד רעיונות ממש אשמח לשמוע.
תודה לכולן

הוא נותן לי גב בקשיים שלי, גם בכללי וגם למשל במשפחה שלו שלפעמים אני לא מוצאת את עצמי שם.
וזה שהוא בתוך זה גם נותן לי כוחות.
אם צריך אז אפילו תחשבי איזו תגובה שלו תעזור לך בתוך הסיטואציה עצמה, ותבקשי ממנו שיגיב כך.
ותדעי שאת בטוח נהדרת, וסיטואציות חברתיות זה דבר שללא מעט אנשים הוא מורכב..

ולפעמים הוא מרגיש דברים דומים ביחס לעצמו,
אבל אז קשה לי פי כמה...
מצד שני, אם הוא היה זורם חברתית נהדר, אולי היה לו קשה להכיל את הקשיים שלי.
תודה על התגובה.

בעלי אדם כזה שזורם ב*כל* סיטואציה ודווקא בגלל זה לפעמים אני מרגישה שהוא חושב שאני קצת מגזימה או לוקחת ללב. אז תדעי שבאמת זה לא דווקא היה פותר לך את הקושי
ובאמת, לא חשוב איך לו בפני עצמו, הכי חשוב איך אתם תומכים אחד בשני בזה. ברגעים שלאחד יותר מורכב השני נותן גב ולהפך.

זה תלוי בסוג הגלולה(לא מכירה את הגלולה הזו) יש גלולות שיותר צריך לדייק בשעה וכאלה שגם אם עוברות 10 שעות זה לא נורא.
אבל, אולי שווה לך לשקול התקן הורמונלי.

אני לא מסוגלת לחשוב על התעסקות שם
חשבתי אולי מדבקות, איך זה?

השימוש בהן נוח, פעם בשבוע להחליף מדבקה והראש שקט.
רק שהן מפוצצות הורמונים, לי לא היו תופעות לוואי ולא דימומים, אבל כמובן שעל כל אחת זה אחרת.

וכמה הן עולות ואיפה משיגים אותם? מה נקרא המרשם שמבקשים מהרופא?

אני עכשיו בהריון והנושא מאד מטריד אותי לאחרי הלידה בעז"ה… יש כל כך הרבה אופציות אבל נראה שלכולם יש חסרונות רציניים מבחינתי…

יותר הורמונים מגלולות,
ואני לא הנקתי, אבל נראה לי שלא מתאים למניקות.

לא לקחתי גלולות , אבל אני זוכרת את זה מלפני החתונה.. זה לחץ.. אחרי שלוקחים את הגלולה אפשר להיות רגועים עד ליום הבא..
קודם כל השעה 13:00 תקועה באמצע היום, בחודש הבא תקחי בזמן אחר. למשל בבוקר בזמן שאת יודעת שאת בהפסקה בעבודה, או בערב כשאת יודעת שהילדים ישנים וכד'. אני זוכרת ששמתי 2 כדורים במגן של הפלאפון במידה ושכחתי ללכת עם הגלולות לאיפשהו.. הפלא' כמעט תמיד איתי. ויצא לי פעמיים שנעזרתי ברזרבה הזה.

אני לוקחת כבר שנים ותמיד באחת בצהריים וזה הכי מסתדר לי, פעם ראשונה ששכחתי לקחת איתי, זה תמיד בתיק של התינוק והוא איתי הפעם זה נשאר בבית עוד מיום כיפור
ולשים במגן זה רעיון מצוין אבל אין לי מגן, המסך שלי כבר מנופץ 🤔

הכל בסדר.. קחי בשש וחצי ותמשיכי כרגיל

אם יש לך אופציה שיהיה צמוד הרבה.
לנח.

ולהמשיך לשכב לנוח כמו בצום.

אם יש לך אפשרות, קחי יום חופש מהעבודה לצורך כך. בעז"ה תוך יממה אמור להסתדר.

תכיני לך מ"שקדיה" (ממרח שקדים. יקר אבל שווה).

אני שותה כל שעתיים בערך- 750 מ''ל (חצי בקבוק). משמעותי בטירוף.

והמליצו לי בחום על כדורים בשם בי פולן של פוראוור. לא ניסיתי..

ביום אחד אני שותה ליטר בערך :/
לא הצד החזק שלי..

הייתי שותה חצי ליטר ביום בערך. זוועה.
ועכשיו פשוט אין ברירה, בעלי התגייס להזכיר לי
וגיליתי שהשיטה היא לשתות כל פעם מלא. כשאני נזכרת לשתות- לא שלוק אלא חצי ליטר לפחות. (עדיין זה לא קל..)

בהצלחה!

אפשר לשאוב-מגביר את כמויות החלב.

אני לפעמים יכולה לגמור בקבוק של ליטר וחצי תוך 3 שעות ואז שואבת בנחת 120-160

תכנסי לאתר של משרד הפנים
זה לוקח דקה

חום? או דימום שסדר הגודל שלו השתנה פתאום? ריח תקין?

 

נשמע סביר אם אין שינוי משמעותי בדימום.

לפעמים הרחם נזכר להתכווץ עוד.

 

מה שכן - כדאי לאכול מזונות שמכילים מגנזיום, סידן ו D כדי למנוע התכווצויות מיותרות. אולי בגלל הנקה נוצר מחסור.

יש באגוז ברזיל, חסה, בננות, גבינה לבנה, דגים, טחינה גולמית מלאה.

אז אולי זו דלקת בדרכי השתן?

אז בשלב שאסורים שמה את העריסה בין המיטות וזה כמו קיר.

מניקה בלילה בד''כ רק בצד אחד.
גם ככה הצד הזה הכי שופע..
אם

או כרית קשה אם המיטה שלך גדולה. אבל כיסא לרוב מספיק.
או אפילו שניים להגן על מרחב גדול יותר.

זה להיניק משני הצדדים בלי להתהפך -
כשאת שוכבת על הצד והתינוק מולך את מיניקה מהשד שקרוב יותר למזרן. כשהוא מסיים מסתובבים עוד 30° לכיוון המזרן ואז השד השני זמין לו.
בתנוחה קצת מזכירה איך שישנים בהיריון, נראה לי - חצי על הצד וחצי על הבטן (עוד שלושה-ארבעה שעות אכנס לישון ואז אוכל לדווח מהשטח)

קיבלתי את הרעיון ממישהי פה כשגם שאלתי את אותה שאלה, בהתחלה היה נשמע לי בלתי אפשרי אבל כשניסיתי גיליתי שככה הכי נוח לי.

הבעיה היחידה זה שהראש של התינוק פונה תמיד לאותו צד וחשוב לשים אותו עם הראש גם לצד השני...
אז כשהוא לא אוכל אני הופכת אותו בעדינות.

לא מבינה בלי לראות דפקט שלי

להניק צד אחד כשהתינוק על המזרון
וצד שני להניח אותו על כרית קצת קשה שיגיע לגובה של השד השני.

בכללי היה לי הרבה יותר נוח להניק עם הכרית,
והיא מנעה מהם להתהפך.. פשוט חסמה אותם.

ונק׳ חשובה,
יש דעות שאם התינוק במצב שכיבה מאוזן לגמרי כשהוא אוכל, זה עלול לגרום לדלקות אוזניים.
אז בכ"מ כדאי להגביה קצת.

היו תקופות (תינוק קטנטן) שבאמת הסתובבתי כך שהרגליים יפנו לכיוון ראש המיטה,
בהמשך למדתי להניק כשאני קצת פונה אל היונק, כמו שתארו כאן לפני.
ובהמשך, הנקתי בלילה רק מצד אחד (ובבוקר מהצד השני).

פרסתי שמיכה זוגית על המיטה שלי, נשכבתי עליה ושמתי את הקטנה בצד החיצוני של המיטה-לצידי. אח"כ התכסיתי במה שנותר מהשמיכה= יוצא שהיא עטופה בשמיכה ולא יכולה ליפול כי השמיכה אצלך משתי הצדדים 

מקווה שהבנת....

צריך רק להיזהר שהשמיכה לא תגיע לה לגובה הראש. אני הקפדתי שזה יכסה אותה עד בית השחי.

היום אני שמה אותה על היד שלי- שהיד שלי תחת הראש שלה ומחבקת אותה לאורך הבטן עד הטיטול, וכך אני מחזיקה אותה ולא עוזבת תוך כדי שנה.

ופתרון קצת מפחיד  לפרוס שמיכות על הרצפה. אם היא תיפול בכל אופן, שיהיה לה נוח 

אני גם פעם רציתי לשים פוך על הרצפה למקרה ש.. וכל כך הפחיד אותי לעשות את זה, כי כאילו אני אומרת לעצמי- יש סיכוי שהיא תיפול ח''ו.. אז כאילו אני לא באמת בטוחה בבטיחות של זה.

בזמני החדרי לידה היו משופצים, אבל המחלקה לא עמדה בעומס הנשים שבאו ואני הייתי 2 נשים בחדר לאישה אחת. שמעתי שאחרי אישפזו גם במחלקת נשים (ואז אין סיכוי להיות בכלל...)
לא רציתי אפס הפרדה (טעות..) אז לקח כמה שעות עד שקיבלתי את הבן שלי חזרה אחרי הלידה. לא יודעת אם זה עם אפס הפרדה. כמובן שישר אחרי הלידה הוא היה עלי וניסיתי להניק וגם בהתאוששות אחרי הלידה הוא היה איתי (לפני שהורידו אותי למחלקה)
מבחינת ביות - הכל גמיש. יכולה לעשות מה שבא לך (חוץ מלהסתובב במחלקה עם התינוק בידיים ולא בעריסה)
שמעתי מחברה שצריכה ללדת עכשיו שכרמל נחשב יותר תומך בלידה טבעית מבני ציון אבל כשאני ילדתי הבנתי ההפך אז...
אם לא בדקת בפייסבוק אז יש קבוצה של "אפס הפרדה הזכות של מלידה" או משהו כזה...
אם יש עוד שאלות, בשמחה

שאלה, אין אפשרות לגז צחוק נכון?

עוד שאלה, אם תפרו אותך - לקחו לך את התינוק מהידים או שהוא יכל להיות עליך עד שיסיימו?

איך היה היחס בלידה עצמה? את אומרת שנחשב תומך בלידה טיבעית, במה זה התבטא פרקטית?

בעל או אמא יכולים להשאר בלילה?

כמה היה קשה להשיג תשומת לב של אחות בזמן האישפוז אחרי הלידה?

ועוד דבר, יש סיכוי גבוה שאהיה gbs חיובי, את יודעת אם זה משנה את האפשרויות (ללידה טיבעית, לביות מלא)?

בשמחה!

לא בדקתי אופציה של גז צחוק אז לא יודעת. אפידורל יש, בדקתי ;)

כשתפרו אותי התינוק היה אצל בעלי, לא זוכרת כבר אם ביקשו שאתן לו או לא אבל סביר שכן. בכל מקרה לא תפרו ישר - השליה היתה צריכה לצאת והרופאה היתה צריכה להגיע ובינתיים הוא היה עלי...

בלידה עצמה נפלתי על מיילדת שלא הסתדרתי איתה והייתי עם אפידורל ולא הצלחתי להרגיש או להבין מה לעשות (לידה ראשונה). עד פתיחה מלאה היתה לי מיילדת נחמדה (אמנם הייתי עם אפידורל אבל..) לא יודעת אם זאת אני או המיילדת ובכלל הגיוני שקצר בתקשורת...
מבחינת טבעי - לא דחפו לי אפידורל וכן המליצו להתקלח, אבל גם לא חיפשתי משהו מעבר...

בעלי לא נשאר איתי בלילה אבל כן יצא מאוחר, לא יודעת מה הנוהל. אמא שלי לא היתה אבל זאת גם לא הייתה אופציה.

במהלך היום האחיות היו די עסוקות אבל בלילה דווקא היו מאוד זמינות לעזור לי.

גיליתי מה זה gbs רק אחרי שילדתי אז אין לי מושג מה הנוהל

זוועה. היה מפוצץ והם לא עמדו בעומס
כתבתי על זה פוסט...
אין להם אפס הפרדה שלא ימכרו לך הבטחות
גם בלי עומס

אם באמת היה להם אפס הפרדה זה פלוס רציני שיכול להטות את הכף. אז היה ממש מעצבן ללכת בגלל זה ולהתאכזב.

רק להבין ביקשת ולא הרשו? או שזה בכלל לא עלה כאופציה?

שאלתי לפני שהגעתי ללדת
אבל בתכלס הם מדקלמים את זה כסיסמא
אפס הפרדה אומר שמחדר הלידה האם והתינוק עולים יחד לחדר במחלקה וכל הטיפול בתינוק מתבצע בנוכחות האם בחדר שלה
מה שיש להם זה ביות מלא. שהתינוק לידך אבל תצטרכי לגשת איתו לתינוקייה לבדיקות (לא באים אלייך )
ועוד דבר, ביות מלא מתאפשר כשיש מקום. אצלי היה עמוס ושמו נשים בקומה אחרת ולא איפשר להם להיות עם התינוק כי לא מוציאים תינוקות מהקומה של יולדות. (לכן אצלי בחרתי להישאר איתה בחדר הנקה על כסא במשך כמה שעות טובות אחרי הלידה עד שהתפנה חדר בצהריים... )

והייתי תמיד מרוצה.

היה ביות מלא, במצב שהחזרתי את התינוק אז שאלו למה...

התינוק גם היה בחדר איתי זמן רב לאחר הלידה.

המילדות והאחיות בדרך כלל נחמדות

נתנו לי דווקא באחת הלידות גז צחוק

ואין קשר בין GBS ללידה טבעית אולי עוקבים יותר אחרי התינוק...

עוקבים יותר אחרי התינוק יכול לסתור אפס הפרדה… לפעמים יש נוהל שהתינוק מקבל אנטיביוטיקה ובדיקת דם נוספת גם אם האמא כבר קיבלה. לכן אני שואלת.


טוב לשמוע שיש גז צחוק, זה משהו שאני מאד רוצה לנסות.

אם מותר לשאול מתי היתה הלידה האחרונה?

לא נתנו אנטיביוטיקה רק אם ראו ח"ו שינוי במצב התינוק

כי ממה שראיתי גם באתר שלהם וגם בעוד אתרים שמשווים חדרי לידה זה לא כתוב כאופציה… אז אני תוהה יש מצב שפעם זה היה ואז הפסיקו להשתמש?

זה היה כבר לפני כמה שנים

הגישה שלהם יותר טבעית לדעתי
במיוחד בחדר לידה, פחות באשפוז (באשפוז הייתי היחידה שביקשה ביות מלא מכל המחלקה... )
אבל לפחות בחדר לידה איפשרו לי לרדת מהמיטה כבר שעה אחרי הלידה ולהתקלח עוד בחדר התאוששות לפני העלייה למחלקה (בכרמל לא הרשו לי 4 שעות אפילו שהייתי חייבת להתפנות ולא רציתי לעשות בסיר וילדתי בלי אפידורל...)

רק עוד שאלה אם מותר בבני ציון כן מרשים אפס הפרדה? או שזה לא ככה אבל לפחות לא מבטיחים הבטחות שווא?


ברמב"ם ילדתי בשישי בבוקר ועד שקיבלתי את הילדה היה כמעט הדלקת נרות! כן היה לנו זמן ביחד בהתאוששות ביחד אבל אחרי שהורידו אותי למחלקה עבר חצי יום עד שהחזירו אותה. והייתי משותקת מאפידורל לא מוצלח אז לא יכלתי לקום ללכת לתינוקיה, על מקלחת לא היה מה לדבר…

את מזכירה לי את עצמי אחרי לידת הרביעית שלנו. הרגשתי בדיוק כך- מחנק. אין שניה לעצמי. המחסור בשינה העצים את הקושי.
הרגשתי שהכל סוגר עליי. בדיוק כמוך.
מה שאני עושה באופן אישי הוא לשמר לעצמי חופש בזמנים מצומצמים אומנם, אבל הזמנים האלו הם נטו עבור עצמי.
את עכשיו אחרי לידה, תקופה מאתגרת
מלאה וגדושה בהורמונים, והשינה של הקטן לא מסודרת אז זה עוד יותר מצמצם את תחושת החופש.
בעוד מספר שבועות, כשהקטנצ'יק יהיה בערך בגיל חודשיים, תוכלי להרגיל אותו לסדר יום ויהיו לך כמה שעות בערב רק לעצמך. אפשרות נוספת היא להעזר במשפחה או ביביסיטר כדי להעניק לעצמך את המרחב הזה.
זה חשוב נפשית וזה לגמרי לא מותרות. תוכלי לקרוא ספר, לצאת להליכה, טיול עם בעלך, לישון ופשוט להטעין את עצמך.
הזמן לעצמך יחזור בקרוב, ובינתיים נסי לקחת עזרה כדי ליצור נקודות חופש קטנות.
בהצלחה יקרה

בס״ד

על ההזדהות ועל מתן התקווה. את מדברת על הכמה שעות בערב ששוב תתפנו לי בעוד כמה שבועות בע״ה. אבל הן לא תהיו מלאות גם הן? עד שהגדולים ילכו לישון מה כבר יישאר? קצת זמן להתאפס על כביסות ובישולים וזהו, לא? הרי כבר לא אהיה במשכב לידה אז זה גם יהיה הזמן שיהיה מן הראוי לחזור לשאת במטלות הבית (במקום להשאיר הכל לבעלי, כמו עכשיו) לא כך? 😔

בס״ד

ובהצלחה רבה לך עם כל החזרה לעבודה וענייני ההנקה 😘

אחרי אחת הלידות, הרגשתי תחושת עומס ועול חזקה.

אני זוכרת שקמתי פעם משינה ומיהרתי אל התינוקת או אל הגדולים ושמעתי את עצמי אומרת בקול "עבדות. פשוט עבדות" .

מהר מאוד נסחפתי לתוך מערבולת רגשות ותחושת חוסר מוצא, הרגשתי כמו על רכבת הרים דוהרת בלי יכולת לעצור ולרדת, בעיקר כי היה לי בראש להצליח בעוד כמה מישורים (בעיקר עם הילדים הגדולים יותר) וכי לא הגעתי לזה בכלל.

כשראיתי שאני נכנסת לסערת נפש מזה החלטתי שאני תופסת את עצמי ומכריחה את עצמי להירגע, לנשום עמוק ולחזור אל שלוות הנפש.

הכרחתי את עצמי לחזור לפרופורציות. להבין שזה שלב כל כך זמני, ושהוא קריטי לתינוק, ולהתמקד אך ורק בזה. מה שאפשר מעבר, זה מותרות.

חיבקתי את עצמי על הקושי וחשבתי על דרכים איך להפוך את הטיפול בתינוק שלא יהיה לי לעול - שיהיה כמה שיותר נעים בשבילי - מוזיקה, ספר טוב, אוכל טוב, מקלחת/אמבטיה נעימה, לטייל עם התינוק, לישון, להשאיר את כולם עם בעלי, אפילו לכמה דק' ולקפוץ לסופר הקרוב, לא גדולות ונצורות כי זה גוזל כוחות וזמן שאין. דברים קטנים שיכולים לאושש ולשמח בתקופה לחוצה כל כך.

 

אחרי לידה אחרת הרגשתי מחנק מזה שאני חייבת לקחת את עצמי לישון מתוך משמעת בזמנים שהתינוק ישן כדי שיהיו לי כוחות ללילות הלבנים שהיו מנת חלקנו . וגם הצורך להקפיד על תזונה מאוד מסויימת כי אחרת התינוק סובל מגזים עוד יותר, הרגיש לי מחניק .

גם אז עזרה לי החלטה מושכלת לחזור אל שלוות הנפש שלי, למצב צבירה של התנמנמות וזרימה .

לקחת כל שעה בנפרד ולהשתדל להנות מהטיפול בתינוק.

 

אם צריך, תשאירי חלב שאוב עם בעלך או עם סבתא וצאי לפרק זמן של כמה שעות אפילו, לחברה טובה, לקניות, או לאן שעושה לך טוב.

 

חיבוק יקרה .

 

בס״ד

תיארת ממש מדויק הרבה מתחושותיי. בלט לי המחנק שחשת על כך שאת ״חייבת לקחת את עצמך לישון״, כל-כך מוכר... היה יום אחד השבוע שויתרתי על לישון ביום (אחרי לילה סביר) מרוב זה שרציתי להתאוורר בחוץ. למחרת לא הצלחתי לישון (הקטן לא היה רגוע) ובערב ממש קרסתי. מה עושים כשצורך הנפש וצורך הגוף באים זה על חשבון זה? מרגיש לי שלוותר על הראשון מזיק לי אבל גם לוותר על השני. ואם הפתרון זה לשאוב - מתי מגיעים לזה בכלל כשבקושי מוצאים זמן להתקלח (וגם זה על חשבון להשלים שינה) 😔?

את מספרת שעשית החלטה מושכלת לחזור לשלוות הנפש. מה עזר לך בפועל להרגיש שלווה בתנאים כאלה?

בעלי עוזר המון המון. עם הילדים, עם הבית. עם לעודד אותי. אני כל הזמן שואלת את עצמי אם זה לא יותר מדי בשבילו. מפחדת שהוא ישבר גם בסוף... (נעזרים גם בחברים ובמשפחה שמציעים. וגם התחלנו, פעם ראשונה, לקחת עזרה בתשלום לדברים מסוימים. אבל עדיין, יש כל-כך הרבה מה לעשות...).

ודבר אחרון - התגובות שלך תמיד כל-כך חמות ומכילות, תודה רבה!!

שלהחליט לזרום, עם מה שדחוף וחשוב בלבד, שזה כמובן, קודם כל הטיפול בתינוק, ואם נשאר זמן, אז הכל בזרימה - לבשל בהמשכים בין הגזים בלילה, בנחת, בשקט, כשכולם כבר ישנים.

להיכנס למצב של נחת, מנומנם משהו, שדברים חולפים לידך בלי שיקפיצו אותך.

 

אפשר לישון בבקרים לא במיטה הרגילה - להירדם על כיסא נוח או על הספה עם ספר. זה עושה פחות הרגשה של ללכת לישון מתוך כורח.

 

אפילו אמבטיה לתינוק העברתי ללפנות בוקר. לשים כביסות כמה שאפשר.

את כל המטלות לפשט למינימום, לוותר - כביסה אני מקפלת לארבע, ככה, כמו שהבגד, הפוך.

בישולים פשוטים ברמה של לזרוק כמה דברים לסיר, להוסיף שניה שמן מים תבלינים ולהדליק את האש.

 

אצלנו אחרי לידה הבית מתהפך לגמרי, כי באמת אין סוף למטלות והעזרה שאפשר להשיג מצומצמת.

ואני יודעת שאחרי השלושה חודשים הראשונים נצטרך לשקם אותו..

 

שכנה, אמא לשלושה עשר, לימדה אותי כלל חשוב - להרכיב משקפיים מיוחדים שרואים רק את התינוק ומתעלמים ממה שמסביב.

 

אם לא יוצא לך לשאוב פה ושם להקלה על גודש, אז אל תתעסקי עם שאיבות במיוחד. או שתקחי איתך את התינוק לאן שאת הולכת (תצאי בזמנים שהוא ער, על חשבון הזמן עם הגדולים אם צריך, לא על חשבון השינה שלך). בנחת, תניקי איפה שמסתדר לך בחוץ, או שתתני תמ"ל - עדיף לא להגיע לקריסה.

 

אל תפחדי - בעלך יחזיק מעמד, ואם יגיע הרגע שהוא לא יוכל יותר, את תראי איך הקב"ה ישלח לך כוחות מיוחדים כדי להתגבר.

וכמו שאתם עושים - לחשוב במה ובמי ניתן להיעזר כדי לא להעמיס על בעלך יותר מדי.

 

אני נזכרת שאחת הלידות היתה ממש לפני פסח. התחושה היתה שכל העולם פעיל ומקרצף, ואצלי הזמן עומד מלכת , כאילו אין פסח..

לפני שאני ארגיש מצוקה, החלטתי לתת לעצמי פרס - גלידה מושקעת או משהו אחר - אם אני אעמוד באתגר של ללכת לישון ולא להתפתות לתכונה הכללית לפני פסח.

 

ולפעמים, כשלא מצליחים להשיג תחושת רגיעה בעצמנו, אפשר להעזר במשהו להרגעה, רגיעונים למיניהם, רסקיו או בהומאופתיה.

 

לך צריך להודות על המילים החמות . חיממת את ליבי.

בס״ד

בהשראתך ובהשראת @אמא+4 השגתי ספר טוב ובחלק מההנקות אני קוראת תוך כדי וזה באמת עושה הבדל. והיום הקשבתי לך וניצלתי את העזרה ממשהי כדי לצאת להתאוורר, זה היה ״המחייה״ (לא יודעת לשים ניקוד, לבטא במבטא אשכנזי כבד) אמתי.

עוד לא יצא לי ליישם אבל מאד אהבתי את הרעיון של לתפוס שינה מחוץ למיטה. (כמה כבר אפשר לבלות בארבעת הקירות של חדר השינה?!)

תודה על ההבהרה לגבי עניין השאיבות ועל החיזוק לגבי בעלי.

תבורכי 💜!!

אני חושבת שפיתחתי הפרעת שינה מאז הלידה. הייתי יושבת על המחשב במקום לישון ומאז לא הפסקתי עם המנהג המגונה הזה (והנה אני פה).

אשרי מי שיש לה משמעת עצמית ומסוגלת לקחת את עצמה לישון גם כשנמאס לה. זו גבורה ממש.

גם אני מסתובבת פה בכל מיני שעות.

מרגישה ממש שעבוד! אין לי זמן לעצמי וככ תלויה בקטנצ'יק... כל התכניות של 'אחרי הלידה' ירדו לטמיון...
במיוחד שהשאר הילדים גדולים ועצמאיים ולא היו תלויים בי בכלל ועכשיו עוד הפעם חזרה למעגל 'השעבוד'
צנסה לחשוב שזה זמני ויעבור בעזרת ה...

בס״ד

בהצלחה לכולנו...!

בס״ד

שלא תשימו בראשי בבקשה... תודה רבה...
@יפעת1
@תחיה דולה

זה גם @ט' 

אני בעיקר מזדהה...

ברגעים טובים יש לי גם מילים חכמות ומחזקות.


כרגע

אני באמת עם גוש בגרון

הכאבי בטן האלה פשוט מתישים.
כ-ל אחה''צ היתה בידיים. וגם בידיים היא בוכה.

הדרך היחידה להרגיע זה במנשא בד-שמה היא פשוט ישנה כאילו כלום שעותתת
חצי מהלילה בעלי ישן איתה במנשא על הפוף...

שוכבת בעגלה גג 5 דקות

ואני מאוהבת בה באמת. ובעיקר מרחמת עליה .

ומרוב ייאוש אין לי כח לקבוע תורים לכל מיני מטפלים לנסות לעזור לה..
אני אקבע, אל תדאגו.

עיקר הקושי שלי זה השוואות .
זה קנאה כשאני קולטת שבדר''כ זה לא ככה .


זה ברגעים שקשה


וכשאני מצליחה להתחבר לעצמי
אז הכל נראה אחרת.

ועל זה אכתוב כשבאמת ארגיש ככה
כרגע אני עייפה מדי

שלי היתה רגישה נוראא

ועזר לה שמיכה חיתול להחזיק ועל הפנים

ונידנוד

תודה לכל מי שענתה!

אחרי הלידה השניה הרגשתי מחנק , הגדול היה רק בן שנה וחודש ועדיין לא ידע ללכת

מה שאומר תלות מוחלטת בי.

לגבי כל העיצות שנתנו כאן כמו לצאת לשופינג וכאלה היו פחות רלוונטיות,

מה שעשה לי טב והיה זמין ופרקטי זה למלא אמבטיה עם שמן טוב או קצף ופשוט לשבת שם 20 דקות חצי שעה

גם מוזיקה טובה ושקטה לא תזיק.

כשלפני כן הייתי מבקשת מבעלי לעשות בייביסיטר...

לי זה מאד עזר ועד היום אחרי יום עמוס ומתיש עם הקטנטנים , זה הפורקן שלי 

גם בלי עומס אני כבר מחכה לאמבטיה חמה (אבל אצטרך לחכות בע"ה לאחרי הלידה.. )

יש לך 2 אפשרויות.

1. לבקש מהרופא שירשום לך את השמירה מה 1 לחודש ועד אז לקחת ימי מחלה זה כבר לא כ"כ הרבה וכך יחשבו לך את הממוצע של 7,8,9 ותחסכי את הבעיה עם הבונוס.
רק קחי בחשבון שלפעמים ימי מחלה יורידו את הממוצע של התלוש כי הם לא כוללים בונוסים ושעות נוספות.

2. להגיש מ 24 לחודש, יחשבו לך לפי חודשים 6,7,8
לדאוג שבמשכורת ספטמבר יהיה רשום על הבונוס שמגיע לך שזה הפרש מחודש אוגוסט ולנודיע לבחטוח לאומי שיש לך בתלוש הזה הפרש שצריך להיכנס לממוצע, מקסימום ביטוח לאומי יבקש מהמעסיק שלך הצהרה על מה הבונוס.

תנוחי הרבה זה יעזור לדימומים אפילו שרופאים לא תמיד מאמינים בזה.

כל כך מבינה אותך, את העצב והבאסה.

כל כך קשה עם החלום הזה שמתנפץ, והאי ידיעה איך הסאגה הזו תיגמר

 

מאחלת לך המון כוחות, כוחות נפש וגוף, לקבל את הנסיון באהבה, להתרומם ולהצליח להפוך את המבט

מקווה שהכל יסתדר לך בקרוב ובקלות

 

מה לגבי דיאפרגמה?

 

צריכה לברר על זה מהפן ההלכתי
אם כי באופן כללי נוח לי יותר עם הכדורים

לא יודעת כן או לא. אבל מה שאומרים לי אני עושה.

רק קחי בחשבון שאני אישית הרגשתי ממש לא טוב בכל שלושת הימים שאחרי. ומכירה הרבה אנשים שגם קרה להם.

אני מתלבטת אם לעשות גם בגלל התופעות לוואי.
אני ב"ה כמעט ולא חולה בשפעת (לא זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה).
אשמח לשמוע דעות לכאן ולכאן...

תראי כאן מקצת ממידע בנושא:

חיפוש - עמותה למתן מידע על חיסונים

 

 

על חיסונים בהריון והנקה:

חיסונים במהלך הריון והנקה

 

מקורות - בסוף המאמרים

מקפידה להתחסן כל שנה, בטח ובטח בהריון.
נשים בהריון חשופות יותר לסיבוכי שפעת, כמו דלקת ריאות.

היתה אז מגיפת שפעת בארץ, היתה לי בבית תינוקת בת שנה לחצי משןפעת- שהרופא אמר לי לשמור ממנה מרחק...

במצבי של אז- לא כדאי היה לקחת את הסיכון...

אני באמת צריכה לעשות וגם לקחת את הילדה לעשות. לא נראה לי אבל שאספיק לפני סוכות…

בהריון הראשון עשיתי גם שפעת וגם שעלת ביחד. מה שהבנתי זה שההגנה עוברת חלקית גם לעובר ואז התינוק מוגן יותר בחודשים הראשונים לחיים כשהוא פינצפונצ'יק ורגיש במיוחד לכל מחלה. לי זה נשמע רעיון טוב. תינוק בן כמה שבועות עם שפעת נשמע סיוט וגם יש יותר סיכוי לסיבוכים.


בקשק לתופעות לוואי. האזור של הדקירה כאב קצת בערך יומיים אז כדאי לא לקחת ביד הדומיננטית. חוץ מזה לא היו לי תופעות לוואי בכלל ב"ה, לא חום לא חולשה לא כלום. עוד משהו, צריך להזכיר לאחות כמה פעמים שאת בהריון כי יש סוג מסוים של החיסון שלא מומלץ בהריון (החיידק המוחלש מול המת או משהו כזה. )

חיסון זה לא סוכריית הפתעה. יש בו חומרים רעילים שיכולים לפגוע במגוון ענק של מערכות בגוף.
איזה מחקרי בטיחות יצא לך לקרוא על הנושא? האם קראת על החומרים? האם קראת על תופעות לוואי?
 

אם כן אז אני לא עשיתי.
לא רואה צורך.

לא מכירה את הנושא לעומק

האחרונים שמכיל כספית, למרות ההמלצה של הCDC להוציא את המרכיב הזה מהחיסונים.

אחת מתופעות הלוואי המצויינות בעלון לצרכן היא שפעת. ולצערנו יש תופעות לוואי חמורות יותר ממנה.

 

החיסון הרבה פעמים חסר תועלת:

6 אוקטובר 2016 ... שר הבריאות, יעקב ליצמן: "התחסנתי הבוקר נגד שפעת ואני קורא לציבור לבוא ולהתחסן מפני שפעת. החיסון מהווה הגנה בטוחה ביותר מפני השפעת וזה הזמן לגלות ..."

 

31 ינואר 2017 ... "אם התחסנתם נגד שפעת ובכל זאת סבלתם מחום, מחולשה ומנזלת, אתם כנראה לא לבד"

תחזית שגויה של ארגון הבריאות העולמי גרמה לכך שהחיסון לא כלל השנה חלק מהזנים שגרמו להכי הרבה תחלואה. התוצאה: הוא השפיע רק במחצית מהמקרים. 

 

ליצמן עצמו חלה מאוד למשך שבוע בעקבות החיסון.

 

 

מתוך מחקר חדש שפורסם בכתב העת "החיסון" (Vaccine) שמצא קשר אפשרי בין הפלה בשלב מוקדם של ההיריון לבין חיסון נגד שפעת אצל נשים שקיבלו גרסה מסוימת של החיסון במשך שנתיים ברציפות.

 

צריך ללמוד ולהמשיך לבחון את הקשר בין חיסונים והפלות:

"אני חושבת שישנה חשיבות גדולה מאוד להבנתן של נשים כי הקשר בין הפלה לחיסוני שפעת הוא קשר אפשרי שצריך ללמוד ולהמשיך ולבחון אותו בעתיד", אמרה אמנדה כהן, יועצת בכירה לחיסונים במרכז לבקרת מחלות ומניעתן, אשר מימן את המחקר. ד"ר גרגורי פולין, העורך הראשי של כתב העת, אמר כי מדובר במחקר שתוכנן ובוצע בצורה טובה והוא מעלה שאלה שאין להתעלם ממנה. יחד עם זאת, הוסיף, כי הוא עצמו מתקשה להאמין שהחיסונים הם אלו שגורמים להפלות, אך הודה שזה משהו שצריך להמשיך ולבדוק בעתיד.

 

"למרות שמחקר זה עלול לגרום לדאגה ובלבול, חייבים לעסוק בו על מנת שנמשיך לשמור על הבטיחות של המטופלים שלנו", הוסיף ג'ייסון שוורץ, מומחה למדיניות החיסונים באוניברסיטת ייל.

 

הניסוח כמובן מאוד זהיר כי הוא נוגד את המדיניות הרשמית של הCDC בנוגע לחיסון נגד שפעת. 

שניים מעורכי המחקר הם חוקרים במרכז האמריקני למניעת מחלות ובקרתן (CDC).

 

הציטוטים מתוך כתבותיה של רותם אליזרע, כתבת בריאות בYNET.

 

ללמוד על החיסונים לפני שמתחסנים.

 

 

 

חשבתי שלשאול בפורום יעזור לי להחליט, אבל עכשיו אני עוד יותר מבולבלת... מקווה להצליח לקבל החלטה.

יש שם רופאים, אימונולוגים ואחיות טיפת חלב שעונים לכל שאלה בנושא חיסונים- תגדירי את החששות שלך והם ידעו להסביר לך הכל. 

מדבררת את מדיניות משרד הבריאות.

המקורות שלך תמיד נראים לי קבוצה מטעם..

 

לפותחת:

דווקא חיסון שפעת הוא הימור, והם גם אומרים את זה - המייצרים.

הם מנסים לחזות מה יהיו הוירוסים הקשים והנפוצים בחורף הקרוב ומכינים חיסון אליהם.

הצליח - יופי.

לא הצליח - מה יודע כמה היית חולה אילו לא לקחת?

 

לפעמים יש איזה זן אלים ממש שמסתובב ואז כדאי להתחסן, אבל לרוב זה הימור.

אני די בטוחה שלקחתי בהריון. אבל לא יודעת לומר אם חסך ממני משהו..

אם את עכשיו בתחילת הריון יחסית אז אולי כדאי לקחת כי גם אם תחלי קצת מהחיסון זה יהיה פחות נורא מאשר לחלות בהמשך.

כי גם שפעת קלה מאד מאד, כשהיא מופיעה בהריון מתקדם יותר היא עלולה להיות קשה הרבה יותר (אני הגעתי מסתם צינון טפשי לתחושת חנק ושיעול נוראי ואינהלציה עם סטרואידים. קלקול קיבה קל הפך לשלשולים מטורפים על הרצפה. כל דבר המערכת העיכול או הנשימה מחמיר שבעתיים).

 

אבל מי יודע? תעשי מה שבא לך, באמת.

שמוכיחים אחרת ממה שגדלנו עליו.

 

דווקא מצאתי לך מקור שיהיה מהימן וחביב ונאמן עלייך לגבי הפוליו שאומר בדיוק מה שאמרו המקורות "מטעם" שהבאתי בפעם הקודמת..

 

אשתדל לשלוח במסר אישי.

מדובר בנושא "חם" ונפיץ מאד. לאנשים יש רגשות/דעות חזקות בענין. לא משנה איזה חיסון, מישהו יגיד שזה הכרח ומישהו יגיד שזה רעל. שאת לא אחראית לקחת ושאת לא אחראית לא לקחת...

אינפניטי
מישהי מכירה?

שנאתי לשאוב ממש.
אז כשהגעתי למצב דומה, אמרתי וואלה מסתדרים?
סבבה אני מתפטרת..

ובקשר ללילה, לקח לנו איזה שבועיים להבהיר את הנקודה,
אבל מהיום שהחלטתי, אז אין יותר.
כשהם קמים, משכיבים אותם לישון חזרה.
אומרים עכשיו יש רק מים, בוא נחזור לישון.
הרבה ליטופים וניחומים. (במיטה)
אבל לא ויתרנו.
בימים הראשונים היה קשה, הם קמו אלף פעם.
אבל זה הפסיק. לאט לאט.

שאלת מה היינו עושות במקומך,

אז אני עונה מתוך הראייה שלי, אם לא מתאים לך את לא חייבת להתייחס.

 

מהניסיון שלי, הצורך בהנקה בגיל הזה האו בעיקר מצד ההגנה החיסונית והקשר הרגשי.

 

לכן מבחינת שאיבות- מה שהחלב שלך מספק- נותן הגנה מצויינת לכן דווקא בעונת המעבר לא הייתי מורידה צריכת חלב אם גם אם היא לא מתלהבת על זה בתור אוכל- אפשר בתור שתיה או לבשל בדייסות,

ממה שאני ראיתי וחוויתי עונת המעבר היא יותר קשה מהחורף.

אם את לא חושבת שזה נצרך, במיוחד לאור העובדה שאת ממשיכה להניק, או לא מפסיקה הכל לחלוטין,

אז תוותרי על השאיבות.

 

לגבי הלילה- לדעתי, זה מאוד מוקדם מלנסות להרגיל אותה לישון לילה שלם, לא מהצד התזונתי אלא מהצד הרגשי.

נכון שלא כל התינוקות מתעוררים בלילה, אבל אלה שכן- זקוקים למשהו,

ואם המשהו הזה הוא צורך רגשי אז חבל ממש לנסות בכח למנוע מהם את הצורך הזה.

 

בגיל הזה הפסקתי להניק את הבן שלי בגלל שהוא פצע אותי,

אבל זה לא הוריד בגרוש את כמות הפעמים שהוא התעורר, כל שעתיים על השעון,

היה זקוק לחיבוק ומגע חם ועוטף דווקא מאמא.

אז אם עצם ההנקה בלילה מתישה אותך, אפשר לנסות להלחליף חלק מההנקות בפתרונות אחרים- תה, תמ"ל, רק חיבוק וליטוף,

אבל את הקימה מהמיטה זה לא חוסך.

מה שכן יכול לעזור- זה להביא אותה למיטה שלכם או לשים לידה מזרון נוח וללטף אותה מתוך שכיבה

 

כל הכבוד לך על ההתמסרות!

אם זה רק בבוקר לא הייתי שואבת.

ובעיקרון 100 זה לא מספיק בתור ארוחה בפני עצמה, רק עם עוד משהו.

ולא נראה לי שאם תפסיקי זה ישפיע על הלילה

כמובן שזה לא ארוחה בפני עצמה, וזה גם לא בשאיפה להיות. זה טוב שהיא אוכלת עוד דברים..
זה התחיל מ3 מנות של 130 וירד עם הזמן.

תודה על תגובתך!

בדיוק בשביל זה שאלתי כאן כדי לשמוע מגוון דעות...