פורום הריון ולידה (עמוד 3963)

יש דרך. השאלה אם את ממחשב או סלולארי.

על תיבת ה"פורומים" מתוך שורת התיבות בכחול בראש המסך.

 

תראי שנפתחות לך כמה אפשרויות, ביניהן "מסרים".

תעברי עם העכבר אל האפשרות הזאת ותקליקי. 

פצל"ש = פיצול אישיות, כלומר, ניק נוסף, שם משתמש נוסף, של אותו משתמש.

 

נצל"ש = ניצול השירשור לדיון או שאלה על נושא שסוטה מהנושא המקורי של השירשור.

אני גם ילדתי עם זירוז ב 2 לידות ראשונות. לא כ"כ משנה מדוע היה צריך, ואם בכלל היה צריך, בתכלס, זה מה שהיה.
ובלידה הראשונה מאוד חששתי מזה, כי שמעתי שזה הרבה יותר כואב, וכו' וכו' (בטח גם את שמעת, אז אין צורך להאריך) אבל בסה"כ זה היה הרבה יותר טוב ממה שחשבתי:
אמנם הצירים מתחזקים יותר מהר, אבל כבר מראש אמרתי ותיכננתי לקחת אפידורל, ואז בשביל לתת את האפידורל, היו צריכים לעשות הפסקה בזירוז (אז אפילו שחיכו קצת כדי שתהיה התקדמות משמעותית לפני שעושים הפסקה, כדי שלא תיפסק הלידה, בכ"ז) ואז היתה הקלה בעוצמת הצירים, שזה ממש יתרון לעומת צירים טבעיים, שמתקדמים ומתעצמים וממש אין לך שליטה על זה.
לא היו סיבוכים מיותרים, בלידה הראשונה היה קצת, אבל אני לא חושבת שזה ממש קשור לזירוז, כי היתה מצוקה כבר לפני הזירוז. רק ה' יודע. ...
אבל בלידה השניה הייתי הרבה יותר רגועה, כי ידעתי שכבר עברתי את זה וזה לא כזה נורא, וב"ה לא היו שום סיבוכים

בשניהם יכולתי לקבל רק פיטוצין ובשניהם היה ב"ה לידה מעולה בלי סיבוכים מיוחדים ב"ה.
נכון, זה באמת דבר שלוקח זמן וצריך הרבה סבלנות. יש בזה יתרון מסוים שאת באה רגועה לחדר לידה. יכולה להתארגן, להתקלח בלי כאבים.
עונה לך לגבי פיטוצין-
הייתי מנוטרת כל הזמן על ידי מוניטור, וביד אחת מחוברת לפיטוצין, שכבתי על הגב כל הזמן, השתדלתי לא לעשות תנועות חדות מדי כדי לא לאבד את המוניטור ולא לקפל את היד שמחובר אליה הפיטוצין. והלב דפק, מחכה שעוד רגע יתחילו כאבים... מסתכלת כל הזמן על המוניטור ורואה לאט לאט התפתחות של צירים, לקח הרבה זמן עד שהם גם הורגשו. בינתיים אפשר לנוח, לקרוא, לפטפט עם הבעל לשמור על אווירה קלילה ולא להיות בלחץ, ממש עוזר לעבור את זה כך ולא בציפייה דרוכה כי אז זה סיוט. בלידה השניה הפתיחה התקדמה יפה ולא כאב לי במשך כמה שעות! ואז התחילו הכאבים, בלידה רגילה הם מגיעים בהדרגה והגוף מתרגל לאט לאט לכאב. כאן הם היו חזקים יחסית מאז שהתחיל הכאב, זה פחות נוח ככה כי כשכואב קשה לנוע ולהתכווץ שזה דבר שיכול לעזור להתמודד עם הכאב. @צביה22 סיפרה כאן פעם איך עזרו לה נשימות בלידה עם פיטוצין. כנראה זה גם תלוי מה המינון שנותנים. אני לא הצלחתי להתמודד והחלטתי על אפידוראל. קצת נותן תחושה של חולה לשכב מחוברת לפיטוצין, אפידורל ומוניטור אבל ב"ה הרגשתי מעולה. לפעמים שינו את המינונים של הפיטוצין כשהצירים השפיעו על דופק התינוק. נחתי מעט. ולבסוף הצירים התגברו והתחילו צירי הלחץ. נעזרתי במיילדות להתרומם קצת מה שהיה אפשר במגבלות והתינוקי נולד ב"ה.

ממליצה להגיע עם הרבה רוגע ומצב רוח טוב, להתאזר בהרבה סבלנות ובעז"ה יהיה מעולה!

לידה קלה ומהירה בעז"ה בידיים מלאות!

מוסיפה- ברמת הסבל והכאב לא מרגישה שסבלתי יותר מאשר בלידה בלי פיטוצין...

ניסיתי קודם להתחיל מדברים טבעיים (בכמה ימים שלפני הזירוז), כולל דיקור סיני, הליכות, ועוד. הם לא פיתחו לידה, אבל אולי זה כן עזר להכין את הגוף ללידה כי כשבאתי לזירוז ובדקו בהתחלה מה המצב ראו שאני עם מחיקה 70 ופתיחה 1 וחצי (או משהו דומה, כבר לא זוכרת בדיוק), אז היה אפשר להתחיל ישר עם פיטוצין.

את הזירוז התחילו במינון מאוד נמוך (3 טיפות לדקה) והעלו ב-3 טיפות נוספות כל חצי שעה בערך. בהתחלה זה גרם לצירים חלשים ומרווחים, ובהדרגה ככל שהמינון עלה הצירים נהיו יותר צפופים (מבחינת התהליך, זה היה מבחינתי ממש כמו בלידה רגילה). המקסימום שהגענו אליו היה 18 טיפות לדקה (שזה לא נחשב הרבה, בדרך מתחילים ממינון יותר גבוה מזה).
[הסיבה שניהלו את הזירוז כל כך שונה מהרגיל היתה כי לקחנו רופא פרטי ללידה, לא יודעת אם יאפשרו את זה בלי]

כמו שכתבה @עדינות, צריך להיות על המיטה עם פיטוצין ומוניטור, כך שלא נשאר הרבה טווח תזוזה. אני ביקשתי להושיב את המיטה, כך שזה היה כמו כסא. בהתחלה קראתי ספר (ממש בהתחלה אפילו תוך כדי הצירים כי הם בכלל לא כאבו, כשהם קצת התחזקו קראתי בין הצירים וציורים התמקדתי בנשימות), רק בשעתיים האחרונות של הלידה כבר הנחתי את הספר בצד והייתי כולי בלידה.
לגבי הנשימות שעזרו לי- פה יש פירוט
מפרטת- - הריון ולידה

אם יש עוד שאלות- אשמח לעזור...
בהצלחה!

אני תמיד אוהבת לקרוא אותך ועזרת גם לי

ובתוך שעתיים הנסיך שלי היה החוץ...
ממליצה לך לבדוק.זה נר שמכניסים לנרתיק.(לא נעים לרגע וזהו)

ולגרום להתחלת לידה. אני גם קיבלתי את זה.. למיטב הבנתי זה לא שלא משתמשים בו אלא פשוט לא על כולן הוא משפיע. זה מה שנותנים בד"כ למי שרוצים לזרז ואין בכלל התחלה של לידה. אם 24 שעות זה לא השפיע בד"כ מנסים משהו אחר.. אצלי לקח 20 שעות עד שהוא היה בחוץ, אבל זו לידה ראשונה..

אני לא ממתנגדי האפידורל, מבחינתי כמה שפחות לסבול.. אבל באמת אם זה פיטוצין זה אומר חוסר תזוזה וגם יכול לקחת ימים לא?:/ רק בגלל זה הייתי רוצה לנסות זירוז אחר אבל אי אפשר לדעת מה עדיף.. בעז"ה בשורות טובות. ממש תודה!!

בלידה ראשונה לקח לי 8 שעות בערך מאז שלקחתי את הפיטוצין עד הלידה (לוקח זמן עד הקבלה לחדר לידה, ניטור וכו' עד שמתחילים בפועל עם הפיטוצין). בלידה השניה חצי מזה או קצת יותר.
אבל שוב, בהרבה מהזמן עוד לא כאב לי
לידה זה תהליך ארוך בדרך כלל, וכאן את אמורה להתחיל אותו מאפס... אבל מה זה כמה שעות לעומת התוצאה

שבוע 37
הייתי עם פתיחה 2.5 ומחיקה 80%.

עשו לי סטריפינג ואחרי 4 שעות ילדתי.

הייתי שעה בחדר לידה.

הפלוס של סטריפינג שזה גורם לצירים טבעיים ובהדרגה. ושאת לא כבולה למיטה.

ואני עדיין במתח הזה

כי עברתי הפלה אחת כבר..

לא יודעת אם זה מעודד אותך שגם אחרי הדופק הראשון זה לא ממש נרגע חח

זה לשכנע את הרגש עם השכל 

אבל באופן עקרוני...
תהיי חיובית ואופטימיות, רוב ההריונות ממשיכים ומתפתחים כשורה.
קחי את הסקרנות למקום טוב, מצפה, ולא חושש ודואג.

אבל הזרע יכול להתקיים עד 72 שעות, שזה אומר שאם הייתם ביחד עד שלושה ימים לפני הביוץ את יכולה להכנס להריון. הביוץ עצמו הוא בד"כ 24 שעות עד 36.

שבו הביצית חורגת מהשחלה. התכוונת כנראה לזמן שבו ביצית מחכה להפריה..

ועם אני לוקחת כדורים לדחיית המחזור יש אפשרות להכנס להריון? עם כן איך אני יודעת מתי יום הביוץ שלי כי הרי דחיתי תמחזור?

וזה נקרא מקרוני ביוץ?

את מתכוונת לדחיית הוסת? (פרימולוט נור)

אם כן - ודאי שיש אפשרות להכנס להיריון, הרי מתחילים לקחת את הכדורים אחרי הביוץ, (וגם אחרי ההפריה אם היתה).

הביוץ שלך היה שבועים לפני התאריך המקורי של הוסת (שדחית).

לא נראה לי שיש מניעה 

הכל מותר?
תודהה

קחי בחשבון שיכול להיות יותר קשה, ובד"כ ממליצים להוריד הילוך (הגוף שלך עובד...)
אני נגיד רוב הפעמים לא הייתי מסוגלת לעשות פעילות ספורטיבית, אם עשיתי הייתי נתקפת חולשה באמצע בלי מסוגלות להמשיך, רק לנוח...

ןעוד שירים שכוללים את שם התינוק/ת ובו אני שרה כמה אני אוהבת חיכיתי

ורוצה שיהיה לו/ה נעים.

(ישוב טלה אל חיק האם), שירים נוגים ויפים כאלה...אבל גם את צה"ל צועד! המתוק אוהב את זה

בגדול עכשיו-"המלאך הגואל" מככב אצלנו.. שיר נוגה ומרגיע מאוד.

ואפילו עכשיו שהינוקא התעורר באמצע הלילה הוא דרש-"המלא הגואל..."

 

וגם קבוע בטקס שינה אני שרה לכל אחד-

נומי\ה נומי\ה ילדי\ילדתי\אהובי וכו'.

 

וגם באמבטיה איזה שיר ישן שאחותי המציאה לילדיה(אם את פה אז-).

 

 

וכמובן שרים ושרים כל הזמן..לפני השינה.. באמצע ארוחת צהריים. וסתם שבא לנו להנות או לרקוד.

 ממציאה  המון. בהתאם לסיטואציה. ושרה גם מוכרים.

 שירי ילדים וגם שירי תפילה. ו...גם  שירים מלמדים.  על אברי הגוף ובעלי חיים. שיר מיוחד למקלחת.

 

 

אני רואה את השירה ככלי לימודי.

בשלב מסויים הם לומדים בעפ את השירים.  מרגישה שזה מפתח את הזיכרון השמיעתי. ואת אוצר המילים. 

וגם מלמד מושגים בהכרת הגוף. שמות האיברים.  שמות בעח איפה הם גרים. ואפילו אותיות ומספרים.

בגיל קטן- ניגונים להרגעה/ לפני השינה
שירים שקשורים לחג או תקופה בשנה- יוצר אווירה בבית

בגיל גדול יותר- שירי אצבעות, ממש כיף..

בכללי משתדלת כמה שיותר מנגינות ומילים קדושות ותוכן חיובי ושמח

הגדולה שלי היא תוכי או קוף

או פשוט גברת שלומדת לדבר

והיא אומרת הכל אחרי

אני מעדיפה מילים קדושות או לפחות עם מסר

לכן ענין אותי.

 

זה מאד מטעה, כי נראה שהילדים לא כל כך מבינים.. אבל האמת היא שבגיל הזה הם קולטים הכי הרבה, אם לא במודע אז בתת מודע, וזה הבסיס שלהם לכל החיים.
(כתוב במקורות והיום מופיע גם בספרות של פסיכולוגיה)
לכן אנחנו משתדלים כמה שיותר שהילדים יראו וישמעו דברים קדושים ולא להיפך

עם מילים ומנגינה שחיברו אנשים יראי שמיים/ צדיקים עדיף בכלל..

 זה ממש שטויות

אבל שירים לילדים.

טוב אולי נשקיע בחדשים.

אבל זה לא הלכה או משהו

לגגל ניגונים לפעוטות, שירים חסידיים לפעוטות ותראי מה רלוונטי שם.
אני אישית לא משמיעה דווקא דברים שמיועדים לילדים אלא מוזיקה שאנחנו אוהבים. והרבה שרים בפה

המילים כוללים את השם של הקטני ומילות חיבה ואהבה למיניהם;)

ויש לך דימומים שאת חוששת לכתמים?

אחרי הלידה לקבוע תור לפיוזתרפיה לרצפת האגן.

מגיני תחתון, בדיוק למצבים כאלה.

זה מרגיש ונראה כמו דליפת שתן. זה התחיל היום?

ירידת מים????

כיווץ והרפיה של שרירי ריצפת האגן. 
אחרי הלידה דווקא עלול להחמיר אז לא לזלזל כמה פעמים ביום. ולקבוע כבר עכשיו תור לפיזיותרפיה של ריצפת האגן כדי שתוכלי לשקם בזריזות, חבל על כל יום של סבל

להחמיר?? אויי לא
זה התחיל ביומיים האחרונים או שאולי זה התחיל קודם ושמתי לב לזה עכשיו......
אני נגעלת מעצמי

זה קורה להרבה נשים למרבה הצער,

ואפשר לטפל בזה,

זה מחמיר אם לא מטפלים בזה. 

תתחילי עם להתרגל כמה פעמים ביום לכווץ ולהרפות את ריצפת האגן, כמו להתאפק לשירותים ואז לשחרר (רק לא באמת כשאת צריכה להתפנות) כמה פעמים ביום כל יום עד 120 חובה לכל אישה! 

שהתחיל לי וממש נבהלתי, פשוט חיפשתי ביוטיוב תרגילים ועשיתי (די דבילים, יש לציין..)
וזה עזר פלאים. ב''ה.

את השרירים שנפתחו וזזו ממקומם

אבל כמו שאמרתי, הם ממש עזרו

הוא נפל מרימים אותו למקום

הוא נפתח סוגרים אותו

שזה דליפת שתן ולא הפרשות נרתיקיות?

דלפית שתן זה משהו שאת אמורה להרגיש

הפרשות נרתיקיות לעומת זאת את יכולה פחות להרגיש. דליפת מי שפיר את לא מרגישה בכלל שיוצא משהו

 

סליחה שאני אומרת, הריח לא נשמע לי מדד מספיק אמין.

לדעתי שווה לך ללכת להיבדק - 

לעשות משטח וגינלי לשלול דלקת/פטריה בנרתיק

ולשאול את הרופאה איך אפשר לוודא שאין דליפת מי שפיר

הריח הוא מדד טוב יותר מההרגשה.
הרגשה יכולה להשתנות מפעם לפעם ומאשה לאשה.
אבל אני לא גורם רפואי

ובתור מי שסובלת מזה הלוך ושוב כבר שנים...  במיוחד בהריונות (אחד הסימנים בשבילי להריון שדי מיד מתחילות הדליפות)

 

תרגולים קלים עכשיו בהריון, ביופידבק אחרי לידה.

וגם בזמן הלידה להשתדל בלחיצות שלא להחמיר את המצב

 

ואין מה להיגעל, זה קורה, זה נורמלי - העובר לוחץ על מערכת השתן. (לפעמים יש הרגשה דחופה לשירותים בשביל 2-3 טיפות...)

מקס' תחליפי תחתונים בתדירות גבוהה, למרות שממליצה כן לשים פד סופג שלא תיווצר לך בסוף שפשפת בימים החמים האלה

נשמע כמו דיכאון.

מציעה לך לפנות לארגון ניצ"ה. ואם לא - אז לרופא משפחה, שיפנה לאבחון אצל פסיכיאטר.

בלי סיבה. עיפה מכלום חוסר חשק וכדו... עד שיום חמישי תפסתי את עצמי בכח... קמתי בתלבשתי התאפרתי יצאתי לעיר קניתי נהנתי חזרתי עם כוחות חדשים וברוך ה. זה עבר....
תנסי לצאת.. אפילו לבד.... לפעמים מרוב שאנחנו בהית כל יום מנקות מבשלטת אופות מסדרות אנחנו שוכחות את עצמנו... לא יוצאות לא מתאווררות. וזה חשוב.

אולי מה שאתאר כאן קשור אלייך? הייתי פעם במעקב בתחום אנדוקריני, בשלב מסוים קיבלתי 2 תרופות לטיפול והופ חטפתי דיכאון, עם בכי בלתי פוסק ותחושה של תהום חשוכה שסוגרת. לא יצאתי מהמיטה עד שניסיתי לחשוב מה השתנה בשגרת יומי. התקשרתי לרופאה והיא אישרה שזו תגובה לתרופות. כשהפסקתי לקחת אותן הדיכאון הפסיק.

בהריון שליש שלישי
ממש ממסה להמשיך לתפקד כרגיל ולשמח את עצמי
לצאת עם חברות ללכת לים עם אחיות וכו
אבל הכל נעשה באופן טכני, בלי התרגשות אי הנאה
לא לקחתי שום תרופה חדשה,
הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו זה חיסון שעלת שעשיתי לפני קצת יותר משבוע...

לםעמים זה מתוך התת מודע הלחץ של הלידה... הורמונים....
תכף זה יעבור... ואת תמשיכי לצאת ולהנות זה חשוב.

חכי ללידה בע"ה, תעקבי במשך חודש-חודשיים אחרי מצב-הרוח שלך, ורק אם לא משתפר - תפני לייעוץ.

בשעה טובה ובקלות!

העשרת התזונה יכולה לתת לך אנרגיות - תאכלי כל יום 3 אגוזי ברזיל. שקדים, אגוזים שונים, תמרים - זה ממש נותן אנרגיות.

תוסיפי פירות וירקות ותפרגני לעצמך לנוח יותר

מעולה לעובר אבל על הדרך עושה מצב רוח טוב גם לאם מנסיון

חושדת לברזל שלי
עשיתי בדיקות נראה
בינתיים תודה שאתן כאן!!!

וחולשה רבה בהחלט יכולה לגרום לחוסר שמחה וכוח לפעילויות החיים...

הלוואי שזו הסיבה, וברגע שתשפרי את רמת ההמוגלובין - תרגישי טוב יותר גם נפשית!

זה כבר נותן כח
בדקתי גם ברזל וגם b12
רק הברזל מעט נמוך (10.4 ) , ה b12 תקין
בקיצור מקווה שזה פשוט יעבור!
אפילו תאבון אין לי וזה ככ לא אופייני...

אם הוא גבולי כן כדאי לקחת גם אם את בתוך הטווח

 

 

כתוב שהטווח הוא 160-670
לא נראה גבולי לא?
לא יודעת אם הטווח הזה נכון להריון
אני לוקחת ברזל טבעי שיש בו גם b12
אבל יודעת שכשיש מחסור ממליצים על כדורים מתחת ללשון שנספגים טוב יותר

נראה לי שאני במקומך בגלל שזה גם הריון כן הייתי לוקחת. אולי תשאלי את הרופאה

פעם הטווח היה 200-900 ושינו את זה. 

ברבים: חמיות על משקל אחיות.

בדוק אצל איש לשון.

חמתי - טעות. חמה = כעס. "וחמתו בערה בו"

@פי5 תבקדי באתר של האקדמיה ללשון אם את חושבת שזו טעות

ומה שלא יהיה- שיהיה לך רק טוב

ושזה יהיה הכי טוב בשבילך

את בטוחה לגבי ה90% כי אם את מקבלת מחזור הבנתי שההגנה של נרות ושקופיות נמוכה 

קיבלתי מחזור!

באיחור של שבוע וחצי, אבל מחזור...

אגב, הוא קשה מתמיד, מלא דם ומלווה בכאבי בטן ובחילות נוראיות...למה??

בבדיקת הריון יצא שלילי.

שככול שזה יותר ארוך(בימים) יש יותר דם?

ככה זה היה אצלי.

ובזמן מחזור לפעמים היונקים לא אוהבים את הטעם

שמעתי שזה משתנה

רק לא לכיוון שהיית רוצה...

יש לי ניחוש שמה שסיפת לו הציף איזה עניין פנימי לא פתור שהוא סוחב איתו, והוא ענה לך מאוד בנחישות את מה שהוא מקפיד לענות לעצמו... ופשוט לא שם לב שאת במקום אחר, וצריכה תגובה אחרת, ולא בנויה כמוהו, ולא מגיבה כמוהו. הוא לא שם לב כי כנראה העניין הפנימי שלו עם עצמו מאוד מסעיר אותו, וקשה מהנקודה הזאת לשים לב שלא כולם ככה.

ככה קרה לי פעם עם בעלי, עד שהבנתי שיש איזה נושא שהוא יותר מדי אישו בשבילו בשביל שהוא יוכל לתת לי בו תמיכה וממש לראות אותי... כמו מסך עשן מול העיניים... מזל שאין הרבה נושאים כאלה, וכנראה שבנושא הזה הדרך הטובה היא לחפש תמיכה מחברה או משפחה (או פורום)

חיבוק גדול לך. בטח זה ממש מסעיר ולא פשוט מה שעבר עלייך. לא קל... והרבה בריאות לסבא שלך היקר.

קודם כל תקבלי את עצמך כמו שאת, מותר לך להיות רגישה, להילחץ, לבכות, לכעוס,
את שפויה ונורמלית והכל בסדר.
אח"כ תבקשי ממנו שיקבל אותך כמו שאת ותבקשי ממנו מה בדיוק סוג התמיכה שאת זקוקה לה.
חיבוק ללא מילים?
מילים ללא חיבוק?

בסה"כ מנסה לעזור- להגיד את לא אשמה...
זה מעצבן אותך? תגידי לו בנועם שהדיבור הזה מעצבן אותך.
תביני שעם כל הבאסה שבדבר, הוא לא קורא מחשבות,
את עוברת שינויים בלי להרגיש והוא לא קוסם...

חיבוק גדול על התקופה ועל התחושות שאת עוברת,
שתהיה רפואה שלמה!!
ושתבשרי לנו בשורות טובות בע"ה

נראה לי שלכולנו זה קורה לפעמים, אבל ככל שאנחנו יותר זקוקים לתגובה שאנחנו רוצים, זה יותר קשה לקבל תגובה אחרת.
אני למדתי שלפעמים אני פשוט צריכה לתת לבעלי הדרכה מדוייקת מה אני מצפה ממנו - מאוד יעזור לקבל עכשיו חיבוק, ושתגיד לי שאתה מבין מה שעברתי וזה באמת מאוד מלחיץ וקשה.
לפעמים זה מרגיש מוזר לתת הדרכה כזאת, אבל זה עדיף על פני התסכול של תגובה הפוכה ממה שאני צריכה (וגם עם הזמן הוא לומד וכבר לא תמיד צריך הדרכה כזאת במצבים דומים...)

איזה כייף שבכל זאת קיבלתי קצת עידוד.
תודה מכל ה💖

(לפעמים נראה לי שיותר ממני)
אבל מהלידה עצמה הוא הרבההה יותר מפחד. זה ממש מצחיק שאני צריכה להרגיע אותו שיהיה בסדר..
כשהוא שומע סיפורי לידות/ מה עומד להיות- התהליך וכו- זה ממש מכניס אותו למצוקה. אז אני מאיימת עליו שאם הוא לא ילמד להתמודד הוא לא יבוא איתי ללידה
בינתיים כבר יצא לנו פעמיים להיות בבדיקות בבי''ח, וזה קצת עשה לו הכנה נפשית...

גברים בד"כ מביעים רגש בצורה אחרת.
אני מדברת על זה הרבה, וזה עוזר לשמוע איך הוא מביע את ההתרגשות, נותנת לו להרגיש תנועות שמרגישים, לדמיין את התינוק ביחד..
לדמיין ולתכנן את הלידה, מה התפקיד של כל אחד, ציפיות והכל.
אני חושבת שהפחד הגדול שלו זה ההתמודדות מבחינה תכנית, בהריון ואחרי לידה בזמנים שאני מרגישה רע.

אצלי דרך ההתמודדות מפחדים זה לדבר על זה, ואז אני יותר רגועה, כשיש את כל האופציות, מהטוב לרע ומה נעשה בכל מצב.

הכי טוב בדיקת דם, ייתן תשובה וודאית יותר מספק צבע

אשאל כך: אם יש הריון צעיר מאד, אחרי כמה זמן יש סיכוי שיראו יותר ברור? (אני כנראה בזמן המחזור המשוער.. לא מסודרת ממש)

מקסימום תקני עוד אחת

או חבילה

זה בעיקרון מזהה יום-יומים אחרי העיקוב

בפס חלש

לכן אם תעשי מחר זה יתן לך תשובה.
נניח אם הבטא 30 אז בבדיקה ביתית יהיה קשה מאוד לזהות ובבטא בגלל התשובה המספרית זה וודאי.
אני עשיתי בדיקת בטא בבוקר שהייתי אמורה לקבל כי היה לי משהו שהייתי צריכה לדעת,
אז לא חיכיתי לראות איחור והבטא הייתה 80 מה שאומר שגם אם הייתי בודקת יום יומיים לפני הייתה תשובה חיובית.

אבל מומחה מאד.
מרמת גן

השתמשתי במילה סווינג וענתה על רוב הקריטריונים, חוץ מהדו"צ.

יש להם כמה סוגים, יודעת שיש גם חשמלית (שאולי עובדת גם על בטריות) ויודעת שיש להם דגם דו"צ.
תבדקי באינטרנט על הדגמים השונים כי אני לא בקיאה בהם.

"כמו פרה שחולבים" כלשונה של הבת שלי...

ברמוווו....ברמוווו...

אבל מעבר לזה זו ה- משאבה!!!

מעולה ועונה על כל הקריטריונים, מתאימה גם לשבת (כפתורים מכנים)

והרבה יותר זולה מהפריסטייל

זה דו"צ? נח להחזיק בלי שכאב היד?

עונה על כל מה שתיארת
מדהימה.
מחקה את פעולת היניקה בצורה מושלמת
אבל יקרהההה

 

דו"צ, מהירה, שקטה, קטנה ונוחה מאוד

וואו אני רואה שמדלה עולה הרבה הרבה יותר מהאמדה. משהי יודעת סיבה?

צשאבה חדשה יחסית בשוק ואני ממש מרוצה ממנה. ובאופן כללי כדאי לך ללכת לחנות הנקה טובהבקניון הדר, יש שם אםשרות לנסיון בגל סוגי המשאבות, ואז את רואה מה הכי מתאים ונח לך...בהצלחה(:

לא רוצה להלחיץ אבל בכל הלידות לא היתה לי ירידת מים בשטף. ומהטפטופים האלו התפתחה לידה ממש מהירה.
אז הייתי ממליצה לך כן ללכת לבי"ח
בהצלחה!!

ממליצים לשכב כמה דקות (אולי רבע שעה)
ואז לקום ולשים לב אם את מרגישה שיוצאים מים.
אם כן- זו כנראה ירידת מים.
בנוסף יש בבתי מרקחת פדים מיוחדים שמזהים מי שפיר. אפשר לנסות.

ואם את מתלבטת אולי באמת כדאי לנסוע.
מקסימום אם ירצו שתישארי תבקשי לחתום על טופס ולהשתחרר וללכת לבי"ח אחר.

כל זה לא מנסיון אלא מזיכרוני הדל של עצות שהיו פה בעבר.
מקווה שתכף יבואו המומחיות יותר ויענו לך.

הם יכולים לבדוק את זה גם שם ואז נחליט מה לעשות..
תודה לכולן!

מדוע לא תסעי למקום בו את רוצה ללדת?
(גם אם יאמרו שזה כן ירידת מים, את יכולה לבקש לעבור)

וגם בעלי בבסיס, לא אוציא אותו סתם.רק אם יש עניין.. מבינה?

גם אם זה לא יתפתח ללידה, צריך לוודא שלא מזדהם

ושהעובר לא במצוקה אז כל הכבוד שהלכת!

בשורות טובות!

לי התחיל בטפטופים ואכן לא שחררו אותי...

תוך כמה שעות זה התעצם... 

וכעבור יומיים התעצם עוד קצת...

לקח יומיים עד הלידה אצלי

רק צירים כואבים אבל לא סדירים.. אז לא מקדמים לידה.
בעזרת ה' נמתין בסבלנות .

שיהיה בשעה טובה
בזמנו ובעיתו

והריון ראשון. הבעל יכול לצאת בשניה שאומרת לו ואני גם אצל ההורים, זו פחות הבעיה..

אם מתחילים צירים בשבוע 35 יש טעם לנסוע מהר כדי לנסות לעצור אותם או שלחכות כבר שיהיו סדירים כל 5 דקות?

כדאי להיבדק.

וגם אם מתפתחת לידה, כדאי להיות שם לקבל את העזרה הדרושה בהקדם.

אולי כי כבר קיבלתי את הטיפול להבשלת ריאות.
בגדול הנחה אותי בכך שמשבוע 34 לא מעכבים לידה כי העובר מאוד בר חיות. לא מתערבים לגוף. אולי יש גישות שונות?
אמר לי שאם אין צירים סדירים וקבועים או דימום או ירידת מים אין עניין ללכת..

לדעתי כדאי ללכת להבדק.

שיהיה טוב טוב
בעז''ה😗❤

קיבלה חיסון נגד צהבת?לפעמים זו תגובה לחיסון.

אם כן, כדי לנטרל את ההשפעה של החיסון, צריך לגשת לטיפול הומאופתי או דיקור.

בהצלחה רבה רבה!

אם בשקילה אחת היא היתה לפני ארוחה ואחרי יציאה, ויומיים אחר כך שקלת אותה אחרי ארוחה ולפני יציאה - בקלות אפשר להגיע להפרשים כאלה בלי קשר לעליה האמיתי במשקל. לכן עדיף לא לשקול כל יום... ואם חייבים אז להשתדל תמיד לשקול באותו מצב, כלומר אחרי ארוחה, ולקחת בחשבון סטיית תקן של נניח 50 גר'.

אצלי גם הרגשתי ככה הבדל שחלק נולדו בשבוע 41 הם היו עירניים מאוד ומי שנולד ב38 היה יותר ישנוני עד גיל חודש....
תעקבי אחרי טיטולים... שלא תתיבש... ואם הטיטולים מלאים ויש מס טיטולים ביום.... תהי רגוע....

מסכימה ממש,גם אצלי אלו שנולדו בשבוע 37 ומטה היו ישנוניים (עד בערך התאריך המשוער שהיו אמורים להיוולד)
אבל באמת חשוב לראות שהיא אוכלת מספיק והטיטולים רטובים וכו', בהתחלה הייתי גם שואבת וגם מניקה עד שטיפה התחזקו..
הצלחה רבה!

ביום א בע"ה שוב נלך להישקל (היום הצלחתי להתאפק... מקווה לעבור את השבת בשלווה... אם לא השבת לא הייתי מחכה כ"כ הרבה משקילה לשקילה...)

ובע"ה אבשר לכן בשורות טובות. 

שוב תודה.

 

 

יקרה יקרה.
אל תוותרי לה
גם אם תאכל מעט.. אבל ממש ץקיפידי על דרכים לעורר אותה

כמה זמן לוקח לה לאכול?
אם היא מסיימת לאכול אחרי שעה של נשנושים והרדמויות, אז הגיוני שהיא לא תהיה רעבה אחרי שעתיים,
למרות שעברו שלוש שעות מאז תחילת הארוחה הקודמת.
תנסי ליצור לה ארוחות אפקטיביות ולחסוך את התסכול שלך ושלה.
לבדוק את מצב הטיטול אפשר גם כשהיא ישנה.
אם את חוששת ממצג שווא של המשקל- תשקלי אותה שוב ותראי.
אם הטיטול יבש והיא לא אוכלת טוב, כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה.

א. מה היא אוכלת?
ב. אם היא יונקת- האם ראתה אותך יועצת הנקה טובה לראות שהיניקה אפקטיבית?
ג. האם יש לפחות 6 טיטולים עם שתן ביממה?
ד. להעיר- האם ניסית עור לעור עלייך, רצוי בין השדיים, זה עשוי לגרות לאכילה

בהצלחה!

תודה לכולן...

 

אז ביום ראשון הלכנו להישקל והמשקל הראה 3230. חמישה ימים קודם המשקל הראה 3010. 

אני אמורה להתעודד, נכון?!

 

מאידך..

הקטינא שלי ישנה במשך כל שעות היום כמעט...

גם כשמתעוררת נרדמת כעבור 5 דקות על השד...

זה נורא מתסכל ומלחיץ... שמא לא באמת אוכלת וכו'...

כרגע אוכלת רק חלב ממני או שאוב מדי פעם.

הפסקנו מטרנה כשראינו מגמת עלייה במשקל וגם לאחר שהקיאה את המטרנה פעם אחת...

כן, ראינו יועצת הנקה ואמרה שהיא אוכלת טוב. פשוט היא אוכלת מאד בקצרה, ונרדמת. וגם לא שומעת ככ בליעות אז זה מלחיץ אותי... אולי רק מוצצת...

 

אם כי הטיטולים בסדר. 

מלאים בגדול.

עושה פיפי.

בעיקר כשמורידים טיטול ונוגע בה המגבון הקר... זה ממש מגרה אותה לעשות...

לפעמים הפיפים קטנים... או שרק לדעתי הדואגת הם קטנים... ז"א הזרם דיי קצר...

 

בלילות לעומת זאת ערה... אבל לא בטוב... לא רגועה...

לא מצליחים להבין האם רעבה, האם יש לה גזים...

 

פשוט לדבוק בעובדות המשקל, נכון?

 

 

 

 

אומרים שזה מעורר אותם לינוק טוב יותר.

ועוד דבר שלפעמים ממליצים כשיש דאגה של ישנוניות בהנקה - דחיסת שד. מכירה?

הרעיון הוא שאת עוזרת לה, תוך כדי שהיא עושה תנועות מציצה - את מעסה את השד כך שיתיז לה לתוך הפה. הזרם הזה מעורר את הקטנטנים הנמנמנים...אבל חשוב להיות בקצב שלה, וכשהיא עוצרת - לעצור גם. לא להתיז לה חלב לפה כשהיא נחה בין לגימה ללגימה.

 

בגדול מהפרטים ה'יבשים' שכתבת המצב נשמע מצוין++ , אבל את נשמעת מודאגת, ולפעמים לב של אמא יודע יותר מהנתונים היבשים. אז לא הייתי מבטלת את הדאגה שלך במחי יד. תגידי, את רואה שהיא גדלה? במשקלים כאלה די רואים את זה בעין - איך הבגדים שהיו גדולים עליה מתחילים להתמלא, או איך האצבעות מקבלות כריות שומן... כאלה. אם יש סנטר כפול זה בכלל מרגיע שחבל"ז... את רואה אצלה דברים כאלה?

אז זה נשמע אחרת.

נשמע שהיא הפכה את היום ללילה וההיפך .

 

בשעות הערות זה סביר שהיא לא רגועה בגיל הזה - כנראה גזים.

 

תדבקי בעובדות המשקל. וכל הכבוד שהפסקת את התמ"ל.