פורום הריון ולידה (עמוד 3964)

אם יש לך מרכז לבריאות האישה קרוב הייתי הולכת להיבדק.

כדאי להתקשר למוקד אחיות ולהסביר בדיוק איפה ובאיזה תדירות ועוצמה הכאב.

 

יכול להיות סתם הימתחות של הרחם,

יכול להיות דלקת בדרכי השתן

ויכול להיות דברים יותר חמורים

או סתם קלקול קיבה וגזים לוחצים...

אין לדעת

היה בעיקר איזה 10 דקות של כאבים חזקים ממש

וזהו- נגמר

 

מלחיץ לדעתכן?

אבל כן ללכת להיבדק.

ואם יש דימום אז טפטופים לא שגרתיים.

בד"כ במקביל לאיחור יש הפרשות לבנבנות-צהבהבות צמיגיות, עייפות, בחילות - אם כי לא תמיד מורגש מייד.

וכמובן - תוצאות בדיקה חיוביות

איך יכול להיות שנשים מגלות פעמים רבות שהם בהריון רק כשהם בחודש השני?

אם אני באיחור המחזור וחושבת שאני בהריון מה אני עושה באותו רגע? קובעת תור לרופא נשים?

אם זה חיובי תקבעי תור

אם לא..

תנסיא חרי יומיים בערך..

אם עדיין שלילי ואין מחזור תבקשי מרופא המשפחה (זה יותר מהר מרופא נשים) הפניה לבדיקת  דם..

ואחרי שיש תוצאות תקבעי תור לרופא נשים

את בדיקת ההריון אני קונה בבית מרקחת? לא צריך מרשם רופא לזה? ואיך אני אומרת את זה? אני צריכה בדיקת הריון...

חפשי

בלי מרשם

אם את חושבת שאת בהיריון את יכולה פשוט ללכת לעשות בדיקת דם. יותר זול והתוצאות יותר מדוייקות ויותר מעניינות (ואם את באמת בהיריון בכל מקרה תלכי אח"כ לעשות בדיקת דם).

אצלנו מוכרים 5 יחידות במארז ב 20 שח
בסופרפארם קונים בבודדים וזה באמת יקר.

יש בסופרפארם על המדף. ללא מרשם .
לגבי בדיקת בטא-האמת 8 הריונות ולא עשיתי. פשוט הולכת לבדיקות דם שהרופא מפנה אותי אחרי התור הראשון. רואה פה בפורום שנשים עושות כל הזמן כדי לעקוב אחרי התקדמות ההריון. רק פה שמעתי על זה.

מי שהיא יכולה בבקשה להסביר לי איך משתמשים בזה. בקופסא לא כתוב כל כך ברור.

הסדר של המחזור החודשי הוא פחות או יותר ביוץ (כמה שעות, לרוב לא מורגש ולא יודעים מתי הוא בדיוק) , אחרי 12-16 יום וסת (כלומר הדימום) שנמשכת כמה ימים, אחרי שבוע שבועיים בערך שוב ביוץ וכו'. אפשר להכנס להריון רק באזור הביוץ. אם נכנסים להריון הוסת לא תגיע (יכולות להיות עוד סיבות שמצריכות פניה לרופא נשים).
בדיקת ביוץ מיועדת לנשים שרוצות לדעת מתי הביוץ כדי להכנס להריון. בדיקת הריון מיועדת לזיהוי הריון כשהווסת לא מגיעה.
אם את אחרי האיחור את צריכה לקנות בדיקת הריון.
בבדיקת הריון לא תמיד אמינה ולכן יש כאלה שמעדיפים לעשות בדיקת דם לגילוי הריון.
אולי כדאי לך להתייעץ עם האחות בקופות חולים, היא בטח תוכל לעזור לך יותר מאשר הפורום...

אני יודעת שהמקלון ביוץ לא לבדיקת הריון לא חשבתי משהוא אחר ממה הבנת כך

פשוט הפוסט הראשון שואל על זיהוי הריון אז לא הבנתי מה הקשר בדיקת ביוץ...

עניתי לך כי לא הבנתי למה אמרת שבכל מקרה עושים בטא אחרי תוצאה חיובית בבדיקה ביתית. אני פשוט קובעת תור לרופאת נשים ואולטראסאונד.

את יכולה לעשות את שתיהן פרטי אם זה חשוב לך, אחת הם משלמים אוטומטית לשם ואחת את משלמת ומגישה בקשה להחזר (וזה יורד מהסל הריון)

המלצה שלי - לעשות מוקדמת פרטי (גם ככה אין אפשרות בקופה) ומאוחרת בקופה. אלא אם יש משהו לא תקין/ חשוד במוקדמת ואז רוצים לעשות מאוחרת פרטי אצל מישהו מקצועי ממש.

והבטא בירידה אבל איטיתת... יום ראשון 56 והיום 36
השאלה אם זה יתאפס ואם אפשר להתחיל לספור ??

היה מספיק זמן דימום והערך מאוד נמוך..

יכול להיות שירצו שתעשי עוד בדיקה לראות שזה פחות מ25.. לא זוכרת מה אמרו לי שצריך להיות

(בפעם האחרונה היה לי 15 ואז "שחררו" אותי)

מה שכן קחי בחשבון שהמחזור יכול לאחר הרבה..

אני חושבת שעד 60 יום בערך זה בסדר

די כמו מחזור רגיל

לא היו דימומים נוספים

עבר וזהו...

מישהי מכירה את התופעה?

היה חם היום, נחת אכלת ושתית מספיק?

אולי באמת הבטן נמתחת? אבל למה זה כמו זרם כזה, הרי היא לא נמתחת בשניה..ממש מוזר..

קרה פה לעוד מישהי?

תודה למי שהגיבה לי

מתפללת עלייך לכוחות ואומץ.

את גיבורה.

 

(גם אני כשאני מתיישבת על המיטה בחדר לידה, אני נזכרת בחרדה שבעצם עכשיו צריך ממש ללדת...

וברגעים האלה אני לא מבינה מה חשבתי לי כשהריתי ).

 

בלידה אחת עזר לי לחזור שוב ושוב על הפסוק "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".

 

בעז"ה ישלח לידה קלה בשעה טובה.

 

גם האחרונה שלי היתה עם הפנים למעלה, זו בהחלט לידה הרבה יותר כואבת. הלידה הנוכחית תהיה קלה יותר מהקודמות ב'ה.
אני מבינה את הפחד מחוסר האונים, הרצון לשליטה, הרצון לעבור כבר את הכאב ולחבוק תינוק בריא. זה ה-פחד הנורמלי לפני לידה. אין אחת שלא עברה/עוברת את זה ברמה כלשהי.
אני רוצה לעודד אותך- את לא לבד בכאב! ברגעים הכואבים ה' איתך נושא אותך על כפיים ממש. כשתרגישי שכבר לא תוכלי יותר, הכל יגמר והתינוק יצא.
מה אני רוצה לומר בעצם?
אם תחשבי שבדרך כלל גם בכאבים הכי קשים, מדובר בסך הכל בזמן מוגבל, שלא ימשך לנצח. זה ממש יכול לעזור לך. תחשבי שמדובר אצלך בד'כ בכמה דקות קשות במיוחד. שאר הצירים כואבים, אבל יותר נסבלים.
כל פעם שעולה בך הפחד הזה תשנני לעצמך כמו מנטרה- זה רק כמה דקות כואבות. מה זה כמה דקת לעומת חיים שלמים?
מעבר לזה, גם כדי להרגיע תתפללי לה' שישלח לך לידה קלה, לא מהירה מדי ושתרגישי שיש בך כוחות להתמודד. ממש תתפללי על כל פרט ופרט.
נכון, יכולים לקרות כל מיני דברים, אבל הכל הכי מדויק לטובתך. אל תדאגי.

ושה' נושא אותי על כפיים- יותר קשה לי לקחת. כי אני מאמינה שהוא יכול להקל מעליי,אני לא רוצה כאבים קשים שהוא נושא אותי על כפיו... הוא כל יכול. ואני מתפללת שיתן לי לידה קלה ולא כואבת.

והוא נותן את הכאבים לטובתך.
בזמן הלידה אנחנו מתמקדות רק בכאב, אבל אחרי הלידה אנחנו מוצאות שנהיינו בוגרות ומכילות יותר. לידה קלה ולא כואבת, לא היתה מקשרת אותנו בחוזקה לתינוקות שלנו. לא היתה הופכת אותנו לאמהות המעולות והמסורות שאנחנו.
לידה שלא כואבת בכלל זה לא אפשרי, אבל יעזור לך לזכור שה' מגדל אותך באמצעות הלידות שלך. אני יכולה להעיד על עצמי שאחרי הלידה הקשה במנח עורף לאחור בלידה האחרונה שעברתי, נהייתי הרבה יותר בוגרת, סבלנית ומסורה לילדים.
את עברת 6 לידות ב'ה. את מסוגלת ויכולה לכל כאב.

אבל מה שעזר לי זה ללמוד ולתרגל תנועתיות בציר, ביחד עם קולות עמוקים.
זה ממש ממש הקל על כאבי הצירים, עד כדי כך שלא זכור לי כמעט הכאב של הלידה חוץ מהיציאה עצמה.
וברור שזה כאב....

נשמע קלאסי מתאים לך!
תחפשי בגוגל וגם כתבנו על זה פה בפורום בעבר.
בהצלחה!

בדיוק זו היתה החויה שלי מהלידה הראשונה: חוסר אונים מול הכאב הבלתי אפשרי הזה.
ממליצה בחום על אמית.

אני חושבת שהרבה מהקושי שלך נובע, כביכול מהחוסר לגיטימציה שלך להתלונן!
הרי יש לך לידות קלות ממש!! והכל מהר וטוב. אז קצת כאב! סו וואט?
יש בזה משהו?
אני בכ"א הזדהתי איתך לכיוון הזה.
איך מתגברים? אני בחדר לידה רק מבקשת מקלחת, מקלחת, שם אני עם עצמי בשקט.
אבל אם את מגיעה בצירי לחץ, זה באמת בעייתי.
פעם קודמת ילדתי בלחץ הזה שאת מתארת. נסיעה ולידה. אכן סיוט!
מה שכן מחזק זה לחשוב שהכאבים הם כאבים בריאים. כלומר הם למטרה טובה מאד אפילו
אז לפחות אני לא פוחדת מהם.
מתישהו זה נגמר! (לא שאני מצליחה לדמיין את זה בתוך הכאב)
ואולי לעשות עיבוד לידה, או סוג של הכנה ללידה. אני על הלידה האחרונה רוצה לעשות בעזרת ד'
הרבה הצלחה והמון בריאות ואושר

פרטתי פה בעבר שיטה של נשימות שמאוד עזרה לי בלידה (כבר אמרו לי כמה נשים שניסו אותה שגם להן מאוד עזר).
הנה הפירוט שכתבתי פה פעם-
מפרטת- - הריון ולידה
זה עוזר גם בגלל שזה מרגיע, עוזר לזרימת דם, עוזר לעקוב אחרי מהלך הציר ולהרגיש בשליטה וכו', אבל גיליתי שזה גם ממש משכך כאבים בפני עצמו כשפעם נשמתי את הנשימות האלו כשהיה לי כאב ראש נוראי ואחרי כמה דקות הכאב ראש פשוט עבר!

כשהייתי בהריון קראתי כאן בפורום על הנשימות שכתבת עליהן והחלטתי לנסות, למרות שלפני כן לא האמנתי שנשימות יעזרו לי..
בקיצור תוך כדי הצירים שיחקתי עם זה- יותר קצר/ ארוך, מהיר/ איטי עד שמצאתי את הנשימות שעזרו לי- וזה ממש הוריד 50 אחוז מהכאב של הציר!
ואני מדברת על הצירים של הסוף, הרציניים, ועל כמה צירים שהייתי צריכה מסיבה מסויימת לשכב כך שדי הצטמצמו לי שיטות ההתמודדות הרגילות..
זה היה כמו נס!

מגיעה לך תודה גדולה

קראתי את זה כשהייתי בהריון כמה פעמים וממש השתמשתי בזה בצירים..
היתה לי לידה מדהימה, כשרשמתי פה את הסיפור לידה ממש ניסיתי להיזכר בשם שלך כדי להודות, ולא הצלחתי.. אז כעת- תודה גדולה!!!

גם לי יש לידות מאד מהירות אפילו קצת מידי. 3 לידות נחשבו ללידת בזק וכמובן שאין סיכוי לאפידורל. אבל כל פעם שמתחילים לי הצירים הכואבים אני נכנסת ללחץ שהפעם!! אני חייבת אפידורל. לא עומדת בכאבים. אבל מה שמרגיע אותי זה תמיד מחשבה כזאת שטסה לי בראש "יששש הכאבים האלה אומרים שאני כבר בסוףףף. עוד מעט אני אפגוש את היצור הכי מדהים בעולם!!"

קראתי לאחרונה מאמר של הרב ראובן ששון, שיש בו קטע בו הוא מדבר על הסיבה הרוחנית לקושי בהריון ובלידה. אני מעתיקה את הדברים שלו לפה, אולי זה לא יעזור לכאב, אבל לפחות יכול לעזור להבין שיש סיבה רוחנית לכאב.

"הקושי בלידת ילדים, הוא הצד השני של המטבע. הלידה היא הבאת חיים לעולם, שסודה הוא המשכת נשמה לגוף. והנה הפגם שנאחז בגוף, הרחיק מאוד את הגוף
מהנשמה, עד שנעשה מקום צר ודחוק מאוד עבורה . סובלת היא בשהות עימו , לפי שהיא מן העליונים, ולעומתה הגוף במצבו הנוכחי שרוי במושגיו התחתונים, ונמשך בתאווה אל החומר. על כן הנשמה כבושה בגוף בכוח מכריח, כמאמר חז"ל "על כרחך אתה נולד" (אבות ד כב).
והנה הקושי בלידת ילדים נעוץ בקושי הגדול של הבאת נשמה לעולם שנוצר בעקבות הפגם. האתגר הזה קשה מאוד, הן ביצירת העובר בחודשי ההיריון , שהיא בחינת הכנת הגוף, לבנותו ולהכינו שיוכל לקבל בקרבו נשמה, והוא דורש מאמצים עצומים מהאם, בכל חודשי ההיריון, והן לאחר מכן בלידה והקושי הגדול שלה, ששורשו הוא הקושי בהבאת הנשמה לעולם. שלכן יוצא הוולד ממש מתוך האם, במסירות נפש, שדבר זה עצמו גורם לאמא לתת מחיותה בולד, ובכך מסייעתו לצאת לאור עולם ולהיוולד. והיינו שעצם העובדה שהעובר הוא ממש חלק מהאם, שלכן יציאתו כמוה כעקירת איבר, במאמץ רב, הנה היא מאפשרת לאם לתת מהחיות העצמית שלה בילד, ובכך לסייע לנשמת הילד לבוא לעולם , כפי שביאר זאת האריז"ל בהרחבה (ראה עץ חיים כ ג בסוד האם שממיתה מעצמה ומחיותה בשביל הולד)."

(זה קטע מתוך ספר שלו שעתיד לצאת בקרוב - טללי חיים על נר שבת, חלה וטהרה)

ההסבר המפורט שלך, זה ממש עזר גם בצירים וגם להרפות בבדיקה של הפתיחה..
באמת שזה מדהים.
שמתי לב שצריך להתחיל את הנשימה ממש כשמתחיל הציר ולא לחכות שיגיע הקטע הכואב, אם מתחילים האמצע הציר זה כבר פחות יעיל.

באמת יש הבדל בין הצירים של פנים למעלה(op)לרגילים

מנסיון-וממש הרגשתי צירים כואבים 

 

חיזק אותי העידוד של הדולה את יכולה ד' איתך וכו'

אמרתי לעצמי זה גל זה יעבור עוד מעט אני אחרי

וזה מקדם את הלידה כל ציר.

הקל עלי מקלחת ותנועתיות.

 

היה כאן מלפני חודשיים וחצי

שרשור בנושא איך מעבירים את הצירים בקלות

נזכרתי שיש תפילות ופסוקים שיש להגיד ובעיקר

אמרתי פתחו לי שערי צדק וכל הפסוקים של הלל(זה היה ר"ח אבל בלילה)

ואם ח"ו יש שוב מצג או פי אז יש תנועתיות שאמורה לעזור(לרדת למטה עם הגוף להאיר עם פנס משהו כזה)

ולשבת על כדור פיזיו או אפילו בשירותים זה מקדם 

ככה אני לפני כל לידה
ומלידה ללידה הפחד גובר )
והלידות שלי די דומות לשלך...
אני בחודש שמיני ובינתיים הפחדים עוד לא התחילו...
לפני הלידה הקודמת היתה לי שיחה ממש טובה עם הדולה שלי והיא הפכה לי את הפחד לרצון עז ללדת!!! אז לפעמים להתכונן ללידה ולדבר על זה עוזר
בשורות טובות !

אני רוצה לשתף אותך שגם אני  בהריון מספר 7...

והפעם החלטתי שאני רוצה ללדת אחרת , בלי כאב ובלי לפחד...

 

חרפתי רבות באנטרנט לחפש כל רעיון שיקח אותי למקום שלו ורגוע.

וה' זימן לי  קבוצה מיוחדת שלא שמעתי עליה בכלל עד שראיתי ביוטיוב.

 

 

אז מתלבטת אם זה נקרא פירסום?!

כי אין לי שום רווח על זה.

 

אני פשוט התחלתי ואני ממש ממש נהנת!!

 

 

קוראים להן "הנוסחה ללידה אוהבת ומהנה".

תחפשי קצת בגוגל וביוטיוב תיראי הרבה מידע...

ואם יתאים לך , תנסי.

 

 

להתמקם קרוב יותר לבית חולים לקראת הלידה (כי באמת קשה לסבול צירים תוך טלטול נסיעה). מגורי הורים? אחות?


אם תגיעי מוקדם, תספיקי מקלחת עם טוש על הבטן-
שיכוך כאבים מפליא (סיבה פיזית לגמרי ולא נפשית אבל לא המקום לפרט)
ובסוף אין ברירה - כמה צירים ותלדי.

לידה קלה

הזדהיתי כל כך עם התיאור שלך על הפחד מהכאב הבלתי נסבל (למרות שמסתבר שעם כל עוצמתו הוא נסבל- עובדה שעברנו את הלידות הקודמות ב"ה), בעיקר בלידות חוזרות, שאנחנו כבר יודעות בדיוק במה מדובר, והגוף שלנו זוכר את הכאב והמתח הנלווה.

והתחושה הזו שהבעל המתוק שלי, עם כל זה שהוא נוכח, ומעודד ומתפלל איתי ועלי, בכל אופן לא ממש יולד איתי- וזו משימה שלי לבד עם הקב"ה...

הלידה השביעית שלי, היתה מפתיעה לטובה מבחינת הרופאים- עובר גדול, בלי אפידורל, בלי בעיית חילוץ כתפיים, בלי קרעים/תפרים, באמת ב"ה. וגם אני הרגשתי שמלאכים ממש עזרו לתינוק לצאת החוצה בקלות והקב"ה היה נוכח בכל לחיצה שלחצתי. ובמידה מסויימת הרגשתי שזו היתה הלידה הכי קלה שלי...

ואז, בהריון השמיני, פתאום הייתי מפוחדת מהלידה ברמות על. ולא ידעתי איך אני אתמודד עם הכאב, ואיך בדיוק יולדים ולמה, למען ה', אני עושה את זה לעצמי שוב... וכנראה שלמרות החוויה החיובית שזכרתי מהלידה הקודמת, משהו בי זכר גם קצת אחרת...

קניתי את החוברת "הכנה רוחנית ללידה" (של דפנה חסדאי). קראתי את כולה, הכל היה  נוגע ואמיתי אבל התחברתי בעיקר לפרקים שעסקו בנשימות בשילוב תפילה/פסוקים, וכמו שכתבה צביה בפירוט רב, זה מה שעשיתי בלידה השמינית, תוך כדי תפילות בלתי פוסקות. אז אני לא יכולה להגיד שלא כאב לי בכלל (בכל זאת "בעצב תלדי בנים"...), אבל ילדתי שוב בלי אפידורל והרגשתי הרגשה טובה של נינוחות, ושותפות מלאה לתהליך הזה שהגוף שלי עושה באופן טבעי כי הוא יודע ללדת. 

בלידה התשיעית גם נעזרתי בטכניקה הזו, הצירים היו מטורפים ממש (פיטוצין בגלל ירידת מים ללא צירים), ולקחתי אפידורל כדי להשאר שפויה ומחוברת לעצמי, ועדיין הצירים היו גם היו... וגם פה הנשימות והפסוקים הפכו את כל החוויה לאפשרית ולא חוויתי תחושת חוסר אונים- כל הזמן זכרתי שהגוף יודע ללדת, ואני יכולה להיות שותפה ולהרפות מהפחד הזה שמכווץ אותי ומעצים את הכאב.

כמובן שמיילדת זורמת ונינוחה שמכירה  תנוחות שיכולות לעזור ליולדת ומוכנה לתמוך גם על ידי דיבור מחזק ומרומם- יכולה לעשות את ההבדל (ואפשר פשוט להעזר בתומכת לידה שמתאימה לך, או כל מלווה אחרת שיכולה לעשות את מה שיעשה לך טוב).

והעיקר, שתלדי בעיתו ובזמנו, בקלות ובידיים מלאות בעז"ה!

 

אולי שיניים.

באמת יש לה 2 שיניים בחוץ ואולי עוד בדרך.
אבל היא ינקה גם עם השיניים... אתמול בלילה הפסיקה לינוק. ניסיתי גם היום וממש לא מוכנה.
בנתיים אני שואבת ונותנת לה בבקבוק.
אוףף לא באלי להפסיק להניק!

ניסית משני הצדדים?
בתנוחה זקופה?

אבל בבוקר ובצהריים כבר גם זה לא.
היא ממש מתנגדת כשאני מקרבת אותה לשד.
היא טיפה מצוננת, יכול להיות קשור?

כדי לינוק הם  צריכים לעשות וואקום עם הפה סביב השד כלומר להיצמד לגמרי.

מה שאמר שאי אפשר לנשום מהפה בכלל.

מה שאומר שצריך אף פתוח..

זוכרת את זה מהבת של, כשהיתה מצוננת לא יכלה לאכול והיתה אומללה מאד. עשינו אינהלציות כדי לפתוח, הרעש והטלטול הזעיר הרדימו אותה וזה היה ככ מרגיע לכולם..

להניק כשהיא ישנה או מנומנמת. ובשאר הזמן, תציעי, ואם היא לא יכולה כרגע, תתני מבקבוק.

תמשיכי לשאוב בזמנים שהיא אמורה לינוק ובמקום זה לוקחת בקבוק.

 

אל תדאגי, בעז"ה היא תרגיש יותר טוב ותחזור  אל ההנקה.

במצב כזה ההמלצה היא להניק בחושך ובשקט, עור לעור, כשעייפים, ולא לתת בקבוק במקום.

אז כנראה זה לא וסת / הריון - שעלולים להשפיע על טעם החלב.

אז לא משפיע על הטעם של החלב?
כי עם החלב עצמו אין לה בעיה. רק עם היניקה.
מאוד מקווה שזה לא הריון 🙈

נשמע יותר כמו אזניים

זה סיוט. לא יודעת מה הסיבה. יש ימים שלא בא לה..היא לא אוהבת בקבוקים וגם אין לי כמויות של חלב שאוב לתת לה.. זה הזמנים שאני כמעט נשברת אבל זה עובר..
אצלנו ב"ה בלילה ינקה יפה. נראה לי שהיא רצתה יותר מוצקים התלהבה מזה ולא היה בא לה לינוק

מדי פעם טועמת קצת פירות/ירקות.
אז נראלי זה יותר בגלל צינון/אוזניים.

הלוואי יעבור מהר

ממש סיוט כל יום כזה

והבינה שבקבוק זה חיים קלים יותר ולא צריך להתאמץ למצוץ כמו בהנקה.  הרבה תינוקות עושים את זה כשנופל להם האסימון. שני הילדים שלי מרגע שנתתי תוספות בבקבוק התחילו "למרוד" בהנקה ובאמת עשו את זה יותר ביום ובלילה כן הסכימו לינוק, יכול להיות בגלל שבלילה הם פחות עירנים מכדי להיות לוחמניים. 

 

ואם זה היה קשור לצינון היא היתה מתקשה גם מבקבוק. אף סתום מקשה על תינוק ליצור ואקום לצורך יניקה גם מבקבוק וגם משד. 

זה לא משהו חדש בשבילה

 לא בטוח שזה העניין, כמובן זו רק אפשרות....

וגם במקרים האלו אפשר להמשיך להניק פשוט עם התעקשות וסבלנות ובקבוק עם זרימה איטית שמאלצת את התינוק להתאמץ לא פחות מאשר בהנקה

אז הבייבי חזרה לינוק חלקית ורק בישיבה.
כבר טוב יותר! ב"ה! איזה הקלה!

תודה לכל הנשים המקסימות שהגיבו וייעצו ❣

ולשים לב.

יש תינוקות שמעלים חום שחם להם.

אני מלבישה לו חולצה קצרה/גופיה עם תיקתקים, ומכנסיים

ובכניסה למעון/ לכל מקום ממוזג אחר מוסיפה מעל חולצה קצרה

לא נראה לי שאפשר לסיים לימודי רפואה והתמחות בגניקולוגיה בלי לדעת אנגלית.

למישהי נחמדה ואנושית. זה מה שחשוב. עדיף עדיף במאוחדת

בס״ד

מד״ר לורן לויט רוזן. ראיתי אותה רק פעמיים כרגע אבל עשתה לי רושם ממש טוב. אדיבה, סבלנית ויסודית. קחי בחשבון שבפעמיים שהייתי היא הכניסה אותי עם איחור של שעה פלוס (לי היה שווה את זה בכל אופן).

אדית גולדשטאוב.
היא לא נורא נורא חמה, יש בדכ תורות ארוכים אז היא מתקתקת מה שאפשר בזריזות.

היא רופאה מדהימה. אמנם לא דוברת אנגלית.. אבל היא במאוחדת במלחה (הולכת אליה פרטי) והיא ממש מקצועית וגם מדהימה. ממליצה!!

באמת אישיות מקסימה! ואני חושבת שיש לה אנגלית טובה מאד

הייתי בטלזסטון, ביקרתי בת דודה בביכורים, יכולה להגיב? - הריון ולידה

 

כנראה שטלזסטון מנצח..

אבל רגשית המתח הורג אז תעשי.
בשורות טובות

אפשר להרגיש רק משבוע 13-14 ומעלה

יכול להיות שנקלטתי יחד עם הכדורי מניעה- אי אפשר לשעת אף פעם...

הבדיקת הריון הייתה צריכה להיות חיובית בשלב של בעיטות..

גם אני לא בהריון
והרגשתי כמה פעמים כבר , כאילו סוג של תזוזה
אולי זו פעולת מעיים או משהו...

התחושה היא ממש בעיטות...
הזוי, אולי באמת המעיים שלי החליטו לרקוד😫

התשובה קצת קשה...

 

בגדול כן. אוהבת את כולם ממש.

 

לא מכחישה שלפעמים יש זמנים קשים במיוחד עם ילד אחד או שניים

ואז טבעי שהרגש של האהבה מתכהה ע"י הרגש של התסכול

 

ויש זמנים שפתאום אני מרגישה שאני כ"כ אוהבת את אחד הילדים!!!

 

אבל ברוב הזמנים התשובה היא כן! אוהבת את כולם!

שאלה אם באופן שווה?

כמו שכתבתי לפעמים אני מרגישה אהבה מיוחדת כלפי ילד אחד

זה לא כל פעם אותו אחד

אבל בפירוש יש זמנים שאני מרגישה שאני אוהבת אחד מהם יותר

 

ויש זמנים קשים, שיש התמודדות קשה עם אחד הילדים

ואז אני מרגישה שקשה לי לאהוב אותו.

 

אחרי לידות בכלל כל המערכת משתגעת

ואני צריכה לסדר מחדש את המקום של כל אחד בלב שלי

 

וכמובן, יש לנו משיכה חזקה יותר לתינוק בן יומו מאשר לילד בן 10, נכון?

 

אבל חוץ מזה, בד"כ, אז כן. אוהבת את כולם במידה שווה.

כל אחד אהבה אחרת

ואוהבת בה דברים אחרים

למה את שואלת?

אין לי יותר או פחות

כלומר כן מרגישה הבדל ביחס וברגש אבל חא יותר או פחות. ממש לא.

אצלי עדיין קטנים יחסית (פחות מ-5).

אוהבת וזהו. קשה לכמת אהבה מה יותר ומה פחות

אני אכתוב תשובה מורכבת.מחנכים אותנו לאהוב את הילדים שלנו במידה שווה.אבל זה נראה לי לא אמיתי,רגש אי אפשר לכמת.יש מצבים מאתגרים בחיים .יש ילדים מאתגרים ויש נוחים.גיל ההתבגרות יכול להיות מאוד מאוד מאתגר אז בגיל הזה אנחנו לא מפסיקות לאהוב את הילדים ואפשר להרגיש רגשות שליליים כלפי הילד,זה טבעי ונורמלי.

ואת הילד הקצת פחות
אני יכולה להעיד אישית שלאחי הבכור היה חיבה מאוד יתרה מצד הורי, לא בגלל שהוא עשה משהו אלא בגלל שהוא הבכור. זה היה ממש מוקצן- משהו עושה משהו לא טוב כועסים עליו אבל שהוא עושה משהו לא טוב אז מנסים בצורה עדינה לבדוק מה היה לא בסדר שהוא התנהג כך.
אין דבר כזה לאהוב בצורה שווה עד כמה שתנסו להתכחש לזה!

התייחסות שונה בכלל(!!!) לא קשורה לחוסר אהבה. כל ילד יש לו תקופות בחיים שמצריכות התייחסות שונה ולא דומה ילד לאחיו..
את ילדיי אני אוהבת ללא יוצא מן הכלל.
זה לא אומר שיש תקופות לא פשוטות- עם כל אחד מהם, בתקופות שונות. ואז ההתייחסות אחרת.

קיבלתי פעם בווצאפ

אני אוהבת את כולם ואין לי עדיפות לאחד על השני,

יש לי ילדה שיותר מאתגרת יותר עקשנית וכו יותר דורשת ולפעמים זה קצת מטיש אבל אני אוהבת אותה בדיוק כמו כולם ,

יש להפריד בין המושג אהבה לבין מושג אחר כגון הוא נניח מאתגר יותר ,

אבל בגלל זה אני אוהבת אותה פחות זה בשר מבשרי ..

אלא שהביטוי לאהבה שונה, כי הילדים שונים וצרכיהם שונים: לאחד יותר חשובה חיבה ולאחר - עזרה, לאחד חשוב יותר את המרחב האישי שלו ולשני - צורך לחלוק וכו'.

מה גם שעם כל ילד נבנית מערכת יחסים אחרת.  את אחד את מבינה יותר ואת השני - פחות. יחסים שונים, אך לא האהבה.

את זה שמעתי מחמותי ז"ל.

זה לא שאת צריכה לחלק את הלב שלך בין הילדים (ועם כל ילד חדש, השאר מקבלים חתיכה יותר קטנה...), אלא שעם כל ילד נוצר בך לב חדש עבורו, ואת  אוהבת אותו עם כל הלב, בלי שזה יפגע בשאר ילדייך.

אני מרגישה שזה כל כך נכון! כל ילד שלי אני אוהבת בכל הלב, וכל אחד בצורה שונה, מיוחדת רק לו. ואין לי שום בעיה עם זה. גם אין שום מקום לקנאה בין הילדים, כי אף  אחד לא מקבל משהו על חשבון אחיו.

בזכות הגישה הזאת שלנו, באמת לא היו אצלינו בבית תופעות של קינאה בין הילדים, וכל ילד חדש שנולד - אחיו שמחו מאד במתנה המיוחדת הזאת.

תודה לא-ל.

אהבה זה רגש קצת חמקמק כזה, לא כ"כ ניתן להגדרה.

אבל אם אני מסתכלת על הילדות שלי- כל אחת כ"כ שונה וכל אחת מהן אני אוהבת בצורה כ"כ עמוקה, ושונה- כל אחת לפי מה שהיא. 

זה שקשה לי עם אחת יותר מאשר עם השניה לא רלוונטי בכלל לגבי עצם ועומק האהבה.

 

 

אוהבת שווה בשווה את הילדים המקסימים שלי!!!
אין אף אחד אהוב יותר מאחיו.
נותנת לכל אחד מה שהוא צריך, בטח לא כל אחד מקבל אותו דבר.
אהבה- אוהבת את הילדים שלי ב-ד-י-ו-ק באותה המידה.
חולה עליהם!! ב''ה!!!

אני חושבת שאני אוהבת כל אחד בצורה אחרת, 
זה לא משהו שהוא שווה בין האחים או להיפך שאפשר לדרג את מי יותר או את מי פחות אלא כל אחד בצורה וצבע שונים. 

 

בולטים, נפוחים ומכאיבים.

אם אני זוכרת נכון, החומרים ההומאופתיים מכוונים לוורידים באופן כללי. לא משנה המיקום.

מה זה ואיך ניתן להשיג?

מוצרי טבע לרוב לא נבדקים לשימוש בהריון... או שאת יודעת משהו ודאי לגבי התכשיר הזה?

זו נוסחה הומאופתית. 

הומאופתיה בטיחותית לחלוטין לנשים בהריון ולתינוקות.

 

ממה שעניתי לשאלה דומה:

זה אפילו לא בקטע של מכיל  - הומאופתיה זה מים שהובאו במגע עם כל מיני חומרים בטבע, לא רק צמחים (כשר, כשר), מנערים אותם בצורה מיוחדת, ומדללים. מוסיפים מעט אלכוהול כחומר משמר.

 

לא נשאר כלום מאותו חומר מהטבע במים, אבל המים כאילו זוכרים את התכונות של החומר.

 

(במאמר מוסגר,לאחרונה ראיתי שישנה אפשרות להסבר מדעי לכך של מומחה למים, דר. רוסטום רוי מהאוניברסיטה של קוניטיקט פנסילבניה בארה"ב.

הוא מסכם מחקרים שערך בחומרים מוצקים, בנוזלים, ובפרט במים, ומסביר את ההבדל המבני של החומרים השונים כשבאו במגע עם גלי רדיו, עם גלי מיקרו ועם הומאופתיה. לסיכום הוא טוען שחומר שדולל בתהליך הומאופתי השפיע על מבנה המים. השפעה זאת נשארת במים לאורך זמן. המים האלו המושפעים הם אינם אותם מים שהיו לפני הדילול ההומאופתי).

 

בכל אופן, מישהי שקנתה את התכשיר דיווחה שיש בו הכנה הומאופתית של מס' צמחים וביניהם צמח ההממליס שמוכר ברפואת הצמחים (שונה מהומאופתיה) ההשפעה המיטיבה שלו על דליות (וורידים נפוחים).

 

 

 

על הרות אני לא חולקת - אבל לגבי תינוקות, האומנם?

על פי הוראות משרד הבריאות לא אמורים לתת להם מים בחודשים הראשונים.

גם לא מים לבד, על אחת כמה וכמה מים שמכילים מעט אלכוהול.

בלי קשר לעניין המים זוכרים ושות', לא מתווכחת על זה, רק על הבטיחות.

מי הגורם שאומר שזה בטיחותי לתינוקות? מאיפה המידע? יש מקור?

לא בכמות של מים.

וגם אותה אפשר לקנח אחרי שנגעה בלשון - כמו שעושים בצומות.

 

בהכנה לתינוקות אחוז האלכוהול נמוך עוד יותר.

 

אבל יש אפשרות לקבל את החומרים ההומאופתיים בצורה של כדורים קטנטנים שעשויים מלקטוז -

סוכר החלב, למציצה על הלשון.

 

כתבת שאת לא נכנסת לעניין המים, אבל אם מבינים איך מכינים הומאופתיה, מבינים שמדובר באפס רעילות (באנגלית חומרים הומאופתיים נקראים NO DOSE - בתרגום חופשי, "אפס מינון").

הספרות ההומאופתית מלאה במקורות למקרי מבחן (case studies)בתינוקות.

 

אם את שואלת על משרד הבריאות, העובדה היא שקופות החולים מעמידות לרשות המטופלים, גם תינוקות, אפשרות של טיפול הומאופתי במסגרת שירותים של רפואה משלימה.

 

 

נראה לי שאם הייתי רוצה לתת לתינוק שלי טיפול הומאופתי

והייתי מגיעה להומאופת שאכן קופת חולים מפנה אליו, כדברייך

והייתי מקבלת ממנו מוצר עם אישור שיש פיקוח על הכנתו

והייתי מקבלת הוראות מדויקות על המינון המותר, זמני הלקיחה וכו' וכו'

אז אכן הייתי מתייחסת לכך כבטיחותי לחלוטין.

אבל לא הייתי גוזרת מכך לכל מוצר הומאופתי באשר הוא שהוא בטיחותי לכל תינוק ותחת כל הוראות נטילה.

 

 

בעיניי לגבי תינוקות קטנים הבסיס הוא ששום דבר חוץ מחלב-אם לא נכנס להם לפה. לא בננה (שגם לה אף אחד לא יקרא חומר רעיל) ולא מים עם חומרים פעילים ולא מים בלי חומרים פעילים ולא סוכר חלב ולא אלכוהול במינון גבוה או נמוך. זה הבסיס, ולא שאין לי חריגות ממנו - אפילו אנטיביוטיקה שזה שיא הרעיל יצא לי כבר לתת, אבל כל חריגה צריכה להיות בהוראה רפואית מדויקת, בפיקוח מלא על כל שלבי ההכנה של המוצר, בכמות מותאמת למשקל התינוק וכו' וכו'. ולא מעצם זה שזה מוגדר הומאופתיה זה נחשב בטיחותי.

אז תגידי שאני אמא היסטרית? שיהיה, אני לא אתווכח.

לא אמרתי כלום לגבייך.

 

את מעדיפה ככה. אני מעדיפה לגדל את הילדים גם בלי אנטיביוטיקה, עם פתרון לא רעיל שנותן מענה יעיל.

אני חושבת שנתתי לך את התשובות לכל מה ששאלת.

 

עצמית. סליחה אם התפרש אחרת.

כתבת שנתת לי את התשובות לכל מה ששאלתי, אז אני רק רוצה עכשיו לסכם מהצד שלי - שאלתי רק שאלה אחת: מה המקור לקביעה שהומאופתיה בטיחותית לחלוטין לתינוקות. הנחת הבסיס שלי בשאלה הזאת היתה שלתינוקות קטנים הקריטריונים מחמירים הרבה יותר, ואני לגמרי לא אסתפק לגביהם בהגדרה 'לא רעיל' - כמו שכל המאכלים על השולחן שלנו הם לא רעילים ועדיין לא יעלה בדעתי לתת אותם לתינוקות. בתשובה שלך לשאלה הזאת אמרת שגם קופות חולים מפנות להומאופתיה. על זה אני אומרת שזו ראיה מספיקה, אבל נקודתית לגמרי. לאותו תינוק שהופנה, לאותו סוג הומאופתיה, לאותו מינון וכו' וכו' - בסדר, מקובל. אבל ממליצה שאף אחת לא תסיק מזה לתת באופן חופשי הומאופתיה מבית מרקחת לתינוק שלה. זו העמדה שלי, וכמו שאמרת, כל אחת תבחר.

גם מבוגרים לא מזמינים הומאופתיה סתם.

צריך מרשם מהומאופת והוראות מדוייקות.

 

לגבי התכשיר של דר. סמואלוב, או של חברות אחרות שמתמחות בהכנות הומאופתיות לשיווק לציבור הרחב - בדרך כלל מדובר במינונים (דילולים) נמוכים מאוד, שמתאימים לכלל האוכלוסיה.

גם התכשירים שמיועדים לתינוקות.

 

התשובות שאני נתתי הן לגבי תרופות הומאופתיות שמכינים על פי מרשם של הומאופת.

שנקראת birthlite. הם היו פעם בגאולה ועברו לשם. אם תרצי אברר לך כתובת מדויקת.
המוכרת שם עוזרת מאוד בהתאמה ומדידות.
אני אישית נעזרתי בתחתון כזה וזה עזר מאוד מאוד! מבינה מאוד את המצוקה שלך, זה ס ב ל !
עוד דבר שעוזר- לשכב פעם ביום עם הרגליים למעלה. מחזיר את הדם הורידי אל הלב.
בלידה זה עובר ברוב המקרים, אז אל דאגה...

מעולם לא שמעתי עליה, וההורים שלי גרים קרוב לשם

איפה אפשר להשיג? בא לי בזמן השירשור הזה.. ):

באשדוד בבית מרקחת דן אפשרות להזמין הומאופתיה.

גם ברחובות אפשר להזמין.

 

בבאר שבע, הסניף של הסופר פארם, לפחות בעבר, הזמין עבור לקוחות הכנות הומאופתיות מבית מרקחת במרכז הארץ. שווה לבדוק.

 

לגבי המוצר הספציפי של דר. סמואלוב שהזכירו פה, אפשר אולי לבדוק באתר שלו, אני חושבת שאפשר להזמין בדואר באינטרנט. 

 

 

 

 

אולי פצפוצי אורז? קורנפלקס? קוקוס טחון?

תלוי במתכון

ראיתי בבתי מרקחת של הכללית אבל מניחה שיש גם ברשתות הפארם

אני חושבת שקניתי בבית מרקחת רגיל או בסופר פארם

אגב, הסגולה של לנסינו היא ממש אותו רעיון

אני לא מאמינה שצריך, אבל לפעמים התינוקות לא מצליחים להירדם, ואז אני מתייאשת ומעבירה לבעלי את התפקיד.
ואז הוא שם כרית, ואז התינוק נרדם. ואז הוא משכנע אותי ש"הנה, זה מה שהוא רצה! תראי איך נוח לו"

כך בעצם כל הילדים אצלי התחילו לישון עם כרית, כשאבא החליט שזה מה שחסר להם בשביל לישון. ..

שהיא היתה שמה כרית כשהיא הייתה מגלה את הילד ישן על השמיכה.
לוידעת, שלי בן שנה ושלוש, והוא לא זקוק לכרית.
פעם בגיל קטן יותר שמתי לו בגלל שהיה מצונן וזה הפריע לו לישון, כי הוא מסתובב הרבה בלילה.

גם לי כרית נשמעת מסוכנת

אני יוצרת שיפוע של המזרון כדי שתהיה הגבהה. בדרך הרגילה זה מסוכן . התינוק יכול להיחנק. ח"ו

של המיטה מעל הכרית

כי כרית רכה מסביב לראש זו סכנת חנק! ממש מפחדת לשים כרית.

יש דרך. השאלה אם את ממחשב או סלולארי.

על תיבת ה"פורומים" מתוך שורת התיבות בכחול בראש המסך.

 

תראי שנפתחות לך כמה אפשרויות, ביניהן "מסרים".

תעברי עם העכבר אל האפשרות הזאת ותקליקי. 

פצל"ש = פיצול אישיות, כלומר, ניק נוסף, שם משתמש נוסף, של אותו משתמש.

 

נצל"ש = ניצול השירשור לדיון או שאלה על נושא שסוטה מהנושא המקורי של השירשור.

אני גם ילדתי עם זירוז ב 2 לידות ראשונות. לא כ"כ משנה מדוע היה צריך, ואם בכלל היה צריך, בתכלס, זה מה שהיה.
ובלידה הראשונה מאוד חששתי מזה, כי שמעתי שזה הרבה יותר כואב, וכו' וכו' (בטח גם את שמעת, אז אין צורך להאריך) אבל בסה"כ זה היה הרבה יותר טוב ממה שחשבתי:
אמנם הצירים מתחזקים יותר מהר, אבל כבר מראש אמרתי ותיכננתי לקחת אפידורל, ואז בשביל לתת את האפידורל, היו צריכים לעשות הפסקה בזירוז (אז אפילו שחיכו קצת כדי שתהיה התקדמות משמעותית לפני שעושים הפסקה, כדי שלא תיפסק הלידה, בכ"ז) ואז היתה הקלה בעוצמת הצירים, שזה ממש יתרון לעומת צירים טבעיים, שמתקדמים ומתעצמים וממש אין לך שליטה על זה.
לא היו סיבוכים מיותרים, בלידה הראשונה היה קצת, אבל אני לא חושבת שזה ממש קשור לזירוז, כי היתה מצוקה כבר לפני הזירוז. רק ה' יודע. ...
אבל בלידה השניה הייתי הרבה יותר רגועה, כי ידעתי שכבר עברתי את זה וזה לא כזה נורא, וב"ה לא היו שום סיבוכים

בשניהם יכולתי לקבל רק פיטוצין ובשניהם היה ב"ה לידה מעולה בלי סיבוכים מיוחדים ב"ה.
נכון, זה באמת דבר שלוקח זמן וצריך הרבה סבלנות. יש בזה יתרון מסוים שאת באה רגועה לחדר לידה. יכולה להתארגן, להתקלח בלי כאבים.
עונה לך לגבי פיטוצין-
הייתי מנוטרת כל הזמן על ידי מוניטור, וביד אחת מחוברת לפיטוצין, שכבתי על הגב כל הזמן, השתדלתי לא לעשות תנועות חדות מדי כדי לא לאבד את המוניטור ולא לקפל את היד שמחובר אליה הפיטוצין. והלב דפק, מחכה שעוד רגע יתחילו כאבים... מסתכלת כל הזמן על המוניטור ורואה לאט לאט התפתחות של צירים, לקח הרבה זמן עד שהם גם הורגשו. בינתיים אפשר לנוח, לקרוא, לפטפט עם הבעל לשמור על אווירה קלילה ולא להיות בלחץ, ממש עוזר לעבור את זה כך ולא בציפייה דרוכה כי אז זה סיוט. בלידה השניה הפתיחה התקדמה יפה ולא כאב לי במשך כמה שעות! ואז התחילו הכאבים, בלידה רגילה הם מגיעים בהדרגה והגוף מתרגל לאט לאט לכאב. כאן הם היו חזקים יחסית מאז שהתחיל הכאב, זה פחות נוח ככה כי כשכואב קשה לנוע ולהתכווץ שזה דבר שיכול לעזור להתמודד עם הכאב. @צביה22 סיפרה כאן פעם איך עזרו לה נשימות בלידה עם פיטוצין. כנראה זה גם תלוי מה המינון שנותנים. אני לא הצלחתי להתמודד והחלטתי על אפידוראל. קצת נותן תחושה של חולה לשכב מחוברת לפיטוצין, אפידורל ומוניטור אבל ב"ה הרגשתי מעולה. לפעמים שינו את המינונים של הפיטוצין כשהצירים השפיעו על דופק התינוק. נחתי מעט. ולבסוף הצירים התגברו והתחילו צירי הלחץ. נעזרתי במיילדות להתרומם קצת מה שהיה אפשר במגבלות והתינוקי נולד ב"ה.

ממליצה להגיע עם הרבה רוגע ומצב רוח טוב, להתאזר בהרבה סבלנות ובעז"ה יהיה מעולה!

לידה קלה ומהירה בעז"ה בידיים מלאות!

מוסיפה- ברמת הסבל והכאב לא מרגישה שסבלתי יותר מאשר בלידה בלי פיטוצין...

ניסיתי קודם להתחיל מדברים טבעיים (בכמה ימים שלפני הזירוז), כולל דיקור סיני, הליכות, ועוד. הם לא פיתחו לידה, אבל אולי זה כן עזר להכין את הגוף ללידה כי כשבאתי לזירוז ובדקו בהתחלה מה המצב ראו שאני עם מחיקה 70 ופתיחה 1 וחצי (או משהו דומה, כבר לא זוכרת בדיוק), אז היה אפשר להתחיל ישר עם פיטוצין.

את הזירוז התחילו במינון מאוד נמוך (3 טיפות לדקה) והעלו ב-3 טיפות נוספות כל חצי שעה בערך. בהתחלה זה גרם לצירים חלשים ומרווחים, ובהדרגה ככל שהמינון עלה הצירים נהיו יותר צפופים (מבחינת התהליך, זה היה מבחינתי ממש כמו בלידה רגילה). המקסימום שהגענו אליו היה 18 טיפות לדקה (שזה לא נחשב הרבה, בדרך מתחילים ממינון יותר גבוה מזה).
[הסיבה שניהלו את הזירוז כל כך שונה מהרגיל היתה כי לקחנו רופא פרטי ללידה, לא יודעת אם יאפשרו את זה בלי]

כמו שכתבה @עדינות, צריך להיות על המיטה עם פיטוצין ומוניטור, כך שלא נשאר הרבה טווח תזוזה. אני ביקשתי להושיב את המיטה, כך שזה היה כמו כסא. בהתחלה קראתי ספר (ממש בהתחלה אפילו תוך כדי הצירים כי הם בכלל לא כאבו, כשהם קצת התחזקו קראתי בין הצירים וציורים התמקדתי בנשימות), רק בשעתיים האחרונות של הלידה כבר הנחתי את הספר בצד והייתי כולי בלידה.
לגבי הנשימות שעזרו לי- פה יש פירוט
מפרטת- - הריון ולידה

אם יש עוד שאלות- אשמח לעזור...
בהצלחה!

אני תמיד אוהבת לקרוא אותך ועזרת גם לי

ובתוך שעתיים הנסיך שלי היה החוץ...
ממליצה לך לבדוק.זה נר שמכניסים לנרתיק.(לא נעים לרגע וזהו)

ולגרום להתחלת לידה. אני גם קיבלתי את זה.. למיטב הבנתי זה לא שלא משתמשים בו אלא פשוט לא על כולן הוא משפיע. זה מה שנותנים בד"כ למי שרוצים לזרז ואין בכלל התחלה של לידה. אם 24 שעות זה לא השפיע בד"כ מנסים משהו אחר.. אצלי לקח 20 שעות עד שהוא היה בחוץ, אבל זו לידה ראשונה..

אני לא ממתנגדי האפידורל, מבחינתי כמה שפחות לסבול.. אבל באמת אם זה פיטוצין זה אומר חוסר תזוזה וגם יכול לקחת ימים לא?:/ רק בגלל זה הייתי רוצה לנסות זירוז אחר אבל אי אפשר לדעת מה עדיף.. בעז"ה בשורות טובות. ממש תודה!!

בלידה ראשונה לקח לי 8 שעות בערך מאז שלקחתי את הפיטוצין עד הלידה (לוקח זמן עד הקבלה לחדר לידה, ניטור וכו' עד שמתחילים בפועל עם הפיטוצין). בלידה השניה חצי מזה או קצת יותר.
אבל שוב, בהרבה מהזמן עוד לא כאב לי
לידה זה תהליך ארוך בדרך כלל, וכאן את אמורה להתחיל אותו מאפס... אבל מה זה כמה שעות לעומת התוצאה

שבוע 37
הייתי עם פתיחה 2.5 ומחיקה 80%.

עשו לי סטריפינג ואחרי 4 שעות ילדתי.

הייתי שעה בחדר לידה.

הפלוס של סטריפינג שזה גורם לצירים טבעיים ובהדרגה. ושאת לא כבולה למיטה.