פורום הריון ולידה (עמוד 4000)

אצלי גם זה מה שהרופא הציע כבר בפעם השניה שפגשתי אותו. אני ביקשתי שנחכה ונבדוק עוד ובאמת אחרי כמה זמן התברר שהבעיה היתה אחרת לגמרי ונכנסתי בסוף להריון באופן טבעי, ב"ה.
אחרי הרבה זמן גיליתי פה שאיקקלומין זה עם סיכון משמעותי (הוכח מחקרית שיותר משלושה סבבים של איקקלומין יכולים לגרום לסרטן, ל"ע) אז צריך ממש להיזהר לא לקחת אם אין צורך אמיתי.
הבנתי שרופאים נשים פשוטים נותנים את זה די מיד, ורופאים שמומחים לפוריות מבררים יותר בצורה מדויקת מה הבעיה ואיך לטפל בה. לא יודעת למי הלכתם אבל תבדקו אם הוא נחשב למומחה לפוריות.
(ועוד משהו, מישהי פעם כתבה פה על תרופה אחרת שיכולה לגרום לבעיות שאין בה סיכון לסרטן, היא היתה חלק מקבוצת מחקר שבדקה עליה את התרופה אז לא בטוח שכל הרופאים מכירים את זה, אבל שווה לברר על אופציה כזו)

הרופא הוא מומחה לפוריות, וממש נלחצתי עכשיו!

אני אמורה להגיד לו משהו על זה?

פשוט הכותבת מעלייך הביאה נקודות לשים לב אליהן. 

כמו שלכל תרופה/כדור יש סיכון מסוים.

פשוט המון פעמים "מחלקים" איקקלומין, כאילו זו "סוכריית פלא", בייחוד רופאי נשים, בלי להסביר את ההשלכות.

 

מה שחשוב- אם את אצל רופא פוריות והוא כבר נתן את האיקקלומין, לעשות מעקב זקיקים ובדיקות דם תוך כדי (כדי שלא יהיה הריון מרובה עוברים).

 

יש המון זוגות שאיקקלומין עזר ופתר, ויש כאלו שלא.

 

השאלה, האם נעשה בירור מקיף לבירור סיבת האי פוריות (בדיקת זרע, פרופיל הורמונלי, צילום רחם). 

פעמים רבות איקקלומין ניתן כצעד ראשוני במצבים שלא מצאו אצל הגבר בעיה, ואצל האישה אין משהו מבני בעייתי (כמו חצוצרות סתומות וכו, שמגלים את זה בצילום רחם לדוגמא), אבל יש בעיות בביוץ, 

או במצבים של זוגות "לא מוסברים"- גם כשיש ביוץ סדיר והפרופיל ההורמונלי תקין, נותנים את הכדורים הללו, לפני שעוברים לצעדים "מתקדמים" יותר (כמו זריקות, הזרעות וכו'). 

 

לזכור שתמיד אפשר לשאול את הרופא למה ומדוע. 

 

בע"ה שיהיה בקלות, בשמחה ובמהירות

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מנסה להבין.

חשבתי שזה דווקא טיפול קל יחסית.

נכון שהזרעה זה לא סוף העולם, ולא טיפול "קשה",
אבל ברור שזו פרוצדורה יותר "קשה" מאשר "רק" לקחת כדורים ולקיים יחסים באופן רגיל.

בהזרעה, זה כבר משהו מלאכותי יותר שדורש פרוצדורה רפואית נוספת. להביא זרע למעבדה, להמתין, להביא את הזרע המושבח לרופא שיזריק, לא תמיד זו חוויה מאוד נעימה, גם הפרוצדורה וגם התחושה הפיזית בגוף (גם אם עוברת מהר).

התכוונתי שזה טיפול קל יותר מבחינה רפואית, כלומר לא מתערבים הורמונלית בגוף של האישה.
מתי באמת עושים אותו בכלל? בשביל ההשבחה בעיקר?

כמו יחד עם כדורים או זריקות של הורמונים.
כמובן, זה מאוד משתנה.
יכול להיות רק זריקות בלי הזרעות,
הזרעות בלי עוד משהו גם יכול להיות.

אמנם זה "רק" פרוצדורה, אבל לא פשוט בכלל, גם מבחינה נפשית לזוג. לנו לפחות.
כדור את לוקחת- וסלאמאת. נכון שיש סיכונים, שמדגישים אותם פה בפורום לא פעם, בעיקר בגלל שאנשים נוטים "סתם" לקחת, בלי מעקב ולהבין שיש השלכות (כמו לכל כדור שתקחי..יש כאלה שיותר ויש כאלה שפחות, אבל זה כדור שנחשב עוד עדין יחסית).
בהזרעה, כל התהליך האינטימי, של להיות יחד עם בן הזוג שלך הופך להיות מאוד יבש ורפואי ולא טבעי, וגם לא נעים פיזית..

עושים הזרעה במגוון סיבות. לקרב את הזרע לפתח הרחם ולהגדיל סיכויים, אם יש משהו בסביבה הנרתיקית שלא ידידותי לזרע, אם יש בעיות זרע לא חמורות מדי שההשבחה יכולה לסייע לו.

סליחה מפותחת השרשור אם יצא נצלוש..
(אני מתעניינת בזה כי אני עם ביוץ לפני טבילה שכדורים בינתיים לא עזרו לו. אז בשבילי זה לא לקחת כדורים וסלאמאת אלא לעבור מכדור קל יותר לכדור קשה יותר שיש לו תופעות לוואי וסיכון שממש לא לעניין בשביל זה.. אז רוצה להחכים למקרה שהרופא יציע הזרעה).

אבל גם אצלי הרופא היה אחד שהופניתי אליו על ידי מכון פועה כך שחשבתי שהוא מומחה, ובכל זאת הוא ממש טעה...
אין לי הרבה ניסיון, אולי שווה לשאול עוד רופא? (אם עברתם בירור ובדיקות אז הוא יודע מה הוא נותן לכם, אם זה רק אחרי בירור בסיסי כמו שהיה אצלי הייתי ממליצה לבדוק שוב או לשמוע עוד חוות דעת).

חשוב חשוב חשוב
בדיקת זרע לפני
ומעקב ב.דם ואולטרסאונד
אצל מומחה פוריות בלבד!!!!!
בהצלחה יקרה שתבשרי בשורות טובות

היא מסבירה את המינימום- איך מקיימים יחסים..
ומהפן הנפשי- בעיקר מבהירה לגבר כמה חשוב לנהוג בזהירות עם האישה, כי היא רגילה לצניעות, ומתביישת מהסיטואציה.
בקיצור- היא במפורש מיועדת לסביב החתונה, אבל.. אפשר לעיין קצת, אולי בכ''ז יתחדש משהו

ידועים.


הרי לא מכירה אתכם וקצב ההתקדמות והידע בעניין.

בתור אחש שחושבת שמצבנו טוב בעניין אני מידי פעם קוראת ומאוד מחכימה.

מומלץ גם ע"י רבנית מוכרת ששמעתי אצלה שיעורים על קדושת הבית 

נותן מענה מפורט,מעמיק ומקיף על הנושא ומאד מרענן את היחסים.שווה כל שקל

אחרי 3 חודשים מהלידה הראשונה הריתי... ז"א שהשניה נולדה בהפרש 11 חודשים! היתה לי עזרה של אמא ואחיות! וד לא שולח למי שלא מסוגל! חזקים ואמצי!

בני כמה היום ?
זה ניהיה קל יותר?

ואני אמורה להיות עם "הגדולה" (בת שנה ושלושה עכשיו. ואני כבר בתשיעי) בבית אחרי הלידה...

ילדת כבר?

מה לא היה מובן?

כתבת בבית אחרי הלידה

הילדה לא במעון או מטפלת.

 

פשטייטס?

 

אגב... איך אתן מתמודדות עם הסחיבות?

הילדה עוד לא הולכת, אז צריך להרים אותה במדרגות, ולהרים לה את העגלה וכו'...

מפחדת שאני מזיקה לעצמי או לעובר, אבל אין לי שום ברירה אחרת!

גם אצלי (הפרש של שנה בין הלידות) הגדולה היתה איתי בבית אחרי הלידה של השנייה.

רשמתי שלא היה קל.

לא היתה לי כמעט מנוחה...

וגם לא עזרה  (עברנו תקופה לא קלה במשפחה באותו זמן עם סבא חולה. ז"ל. שלא נדע!)

 

ממליצה לך לקחת מישהי שתוציא את הגדולה לכמה שעות. בוקר/ אחה"צ כדי שתוכלי לנוח קצת...

(אני גם ילדתי בשיא החורף- אז לא היה שייך לצאת או להוציא את הגדולה)

ומה שאת יכולה- שיעזרו לך אחרי הלידה.

 

עם הסחיבות בהריון-

כרגע אני בהריון והקטן שלי עוד לא בן שנתיים... וזה עוד יותר קשה עם ההרמות שלו.

הוא למד ללכת לא מזמן אבל לא תמיד עולה מדרגות. ולקלח אותו זה קשה (להרים...) וכו'.

והוא עדיין רגיל ל"פינוקי" ורוצה שירימו אותו פה ושם.

 

משקל של ילדה בת שנה לא כזה כבד כמו ילד בן שנתיים כמעט. (לא זכור לי שזה היווה לי קושי בהריון ההוא, בהפרש של שנה)

 

מה שכן, אני משאירה את העגלה למטה ועולה רק איתו..

וכשבעלי חוזר- מעלה את העגלה. אין ברירה!

 

 

בהריון ההוא- חסדי ה' שהגדולה שלי היתה די עצמאית יחסית וברגע שילדתי למדה ללכת לבד!!

עזר לי מאוד!

 

בהצלחה לך!
 

 

 

הריתי אחרי 3.5 חודשים מלידה קודמת.

 

השנה ראשונה לא היתה קלה. במיוחד שבת השנה היתה איתי בבית אחרי הלידה.

כשהגדולה היתה ישנה- הייתי מטפלת בקטנה ולהפך.

והיה לי עוד בכור מפונק בבית- בן 2.5...

 

אבל לאט לאט זה הלך ונעשה קל יותר.

 

היום- הן אחיות צמודות וזה כייף.

משחקות יחד, מעסיקות אחת את השנייה. תמיד יש לה חברה בבית.

לפעמים גם רבות  כמובן. אבל זה בסדר.

אפשר גם להעביר בגדים מאחת לשנייה ועוד...

 

היום- זה ממש כייף!
 

וגם מבחינת קנאה- אין אותה כל כך.

כי כמה תינוקת בת שנה יודעת לקנאת אם נותנים לה את מה שהיא צריכה?

זה לא כמו פעוט בן שנתיים ויותר- שמקנא כשנולד עוד אח קטן.

 

אם יש לך עוד שאלות- בשמחה

 

בהצלחה רבה! הרבה נחת וגידול קל וטוב!
 

 

 

 

מצדיעה לך ולכל אישה במצב דומה!

שה' יתן לך מלא כוחות והריון קל ותקין!

אפשר לדעת באולטראסאונד, ויש רופאים שיודעים למשש ביד ולדעת.

בכל אופן, זה לא כ"כ משנה לך כרגע, כי הוא יכול עוד להתהפך עד הלידה... 

יש לי אישור בכתב לצאת כמה שאני צריכה במהלך השיעורים.
ואני מנצלת את האישור הזה כפעמיים בשיעור בממוצע...
אחרת זה פשוט לא אפשרי...
אני כבר לקראת הסוף ממש, לא יודעת איך החזקתי מעמד עד כה...

הודיעו מראש למרצים.

מחזה די מצחיק בהתחלה, אבל מתרגלים...

זה החלום שלי...

אבל בחיים לא הייתי מביאה, מביך מידי.

להיות מחזה נפוץ, והמון נשים אחרות לא יתביישו להקל על עצמן.

 

בכלל, אני מעריכה מאוד נשים שמוכנות לשלם את המחיר של מבטים וחיוכים בשביל להימנע ממחירים בריאותיים. זה עולם ערכים מאוד נכון בעיניי.

אם הייתי לומדת בתואר שרובו נשים ברור שהייתי מרגישה יותר בנח. אבל אני בתואר עם הרבה גברים חילונים שלא יודעים מה זה אישה בהריון ודיי לא יודעים להתנהל מול זה, וחבל לי להכניס אותם למבוכה. לכן אני גם לא מניקה/שואבת בכיתה(לעומת בנות שאני יודעת שעושות את זה בתארים של בנות בלבד)

ב״ה עברנו אותם בשלום.
אען זה ממש פרוייקט.
הייתי יושבת בסוף הכיתה, וכשנמאס לשבת הייתי עומדת על יד הקיר בסוף. ככה לא מפריעה לאף אחד...

מקווה שהמרצים ושאר הסטודנטים/ות יראו את זה בעין יפה... אבל אין ברירה.

בכל אופן, תרשי לעצמך לצאת לפחות פעמיים במהלך כל הרצאה.(לשירותים בטוח תצטרכי לצאת פעם אחת לפחות...)

 

[הייתי בלימודים במשך ארבעה מתוך חמשת ההריונות שלי. מודה שבהיריון אחרון כבר לא שרדתי, ודחיתי את הלימודים בשנה... אבל ההיריון הזה היה קשה מעוד בחינות. מאחלת לך בהצלחה!!]

בשניים הראשונים היתי ממש סטודנטית, יוצאים מידי פעם להתאורר/ קמים לעמד בסוף הכיתה
משנים תנוחת ישיבה, בדרך כלל מבינים אותך

ממש מבינה אותך. זה ממש מאתגר.

אני הייתי מציעה לשבת ליד/ קרוב לדלת כדי שהיציאות פחות יורגשו.

לשים כרית מאחורי הגב/ מתחת לישבן כדי להקל.

תנסי לשבת כמה שיותר ישר ובראש מורם כדי להקל על הנשימה.

 

שיהיה בקלות, הריון קל ומשעמם ושתצאי בידיים מלאות.

אבל כן יצאתי ונכנסתי כמה שהייתי צריכה, גם הבאתי איתי מהבית כרית (כן.. כזו של שינה) וישבתי עליה, זה קצת הקל.

תלכי להיבדק אם את עוד לא מכירה את זה,
אבל הגיוני שזה לא מקדם פתיחה ולא שום דבר,
ואז צריך רק לעקוב- שלא מתחזק, נהיה סדיר וכו',

אצלי זה קבוע כל הריון כל ההריון. בראשון בדקתי, אח''כ כבר אני מכירה את זה, וזהו.
זה לא גורם לי ללדת מוקדם.. סוחבץ עד לעשירי...

יכול להיות שזה דימום שיביא לסיום הדימום של אחרי הלידה.

 

פעמיים קרה לי ככה, ואחר כך לא ראיתי מחזורים במשך ההנקה, מעל שנה.

ותעקבי אם הוא יותר ארוך ממחזור שיש לך בדרך כלל. אם הוא מידי ארוך תגשי לאולטרסאונד.

ועוד דבר- יכולים להיות דימומים ממאמץ. תעקבי

מה הנפקא מינה?

למעשה הרחם הוא כמו פצע טרי שמתחיל להגליד, כאשר מתאמצים הפצע "נפתח" והדימום מוגבר.
כמה שזה קשה, תשדלי לנוח, ולא להרים דברים כבדים.

הקטנה שלי קצת כבדה..
אשתדל להרים אותה בצורה שתגן עליי ממאמץ יתר.

תנסי בטיפות או בנוזל.. זה מה שאני עשיתי.
לא לרוץ לעירוי.. למרות שזה מה שהרופאה תיתן (קרה אצלי)

הוא יקר יחסית וכדאי לקנות דרך בית מרקחת עם מרשם ולא דרך סופר פראם
לי הוא נספג מהר והעלה את הברזל מהר מאוד
להקפיד לצורך עם ויטמין סי - גמבה/פירות הדר
ולא עם מוצרי חלב שפוגעים בספיגה.

אגוז ברזיל שהמליצו פה- לשים לב שמותר 2-3 ביום ולא יותר.

במקרה כזה לא מתאים תוסף תזונה אלא ממש ברזל שמונע אנמיה כמו פריפול ודומיו

ואולי במינון גבוה יותר בהתחלה על-מנת לייצב את המערכת

 

אבל הייתי מתייעצת עם הרופא/ה בעניין זה

זה טיפול כאלו של תינוקות.. 30 טיפות ביום וזה עוזר לי.

את הפריפול של המבוגרים אפשר גם ללעוס (אם זו הסיבה שאת לוקחת בטיפות - כי זה מה שהיה אצלי בהתחלה עד שגיליתי שהכדור לעיס!!!!)

תופעות לוואי מזעזעות לכן החלפתי.
וזה מזעזע אותי לחשוב שלועסין את זה . בטח הטעם נורא

ופריפול זה הברזל היחיד שמשאיר לי את הברזל במצב נורמלי

עשיתי טעות והחלפתי אותו לתקופה והברזל צנח (אחר כך הרופאה שלי הסבירה לי שלקחתי בטעות תוסף תזונה שלא ממש מונעת את האנמיה שלי)

בגלל זה אני לא משחקת עם זה יותר

וזה די מתקרב

קצת יקר אבל מעלה משמעותי את הברזל

עם הרופא/ה על אופציה להעלות מינון לשתיים ביום (לא ביחד). אפשר לחשוב על כמוסות רכות כדי שלא תסבלי מעצירות. תבדקי שאת לא סותרת את הברזל עם מוצרי חלב, ביצים וקפאין. נסי להיטיב את הספיגה עם מזון שבו ויטמין סי. אל תדאגי, הגוף יגיב מהר וטוב! בע"ה!

אני לוקחת 2 כדורים ביום, ביחד.

זה בעייתי?

רק יכול הגביר ופעות וואי. אם אין לך אז אין בעיה

וכמו שכתבתי למעלה , לוקחת כמה חודשים גם פרנטל וגם אקטיפרין

כמה זמן את לוקחת את האקטיפרין? הוא דווקא נחשב טוב, אם הבנתי נכון. וגם פריפול נחשב טוב.

אבל אם פריפול עושה לך תופעות לוואי, אז תנסי לחשוב על ברזל נוזלי, כמו ספאטון או אקוסאפ.

אם בשבוע 32-33 הברזל עדיין יהיה נמוך - אז אפשר לשקול עירוי ברזל. (אם כי מהניסיון שלי - גם הוא לא מבטיח עלייה "מטאורית"...)

נקווה שיעלה תודנ רבה על העזרהה

שספאטון ודומיו הם תוספי תזונה ולאו דווקא מכילים את כמות הברזל הדרושה בהריון

הרופאה שלי ממש נזפה בי שהחלפתי על דעת עצמי

לכן אולי באמת כדאי להתייעץ עם רופא/ה לפני שמחליפים

הכל בסדר! יש לך זמן להעלות

שממש עזר, וגם אין לו תופעות לוואי. וחוץ מזה ממש ממליצה לשתות תה סרפד כמה פעמים ביום ,זה גם ממש מעלה.

ברזל, ויטמין B וחומצה פולית יכולים להיות יותר נמוכים אז בטח שבהיריון ופה צריך להיות עם האצבע על הדופק ולהשלים מהר עם קומפלקס כמו הברזל כמו שכתבו פה מעלי או הפריג'נטלי שלהם שמתאים לנשים בהיריון או מניקות

יש מספיק זמן להעלות את זה

 

פרנטל אמנם חשוב מאד לקחת אבל הוא לא רלוונטי לעניין של הברזל

 

אקטיפרין - איך את לוקחת אותו, מקפידה להפריד ממוצרי חלב?

אם הוא לא עושה לך תופעות לוואי אפשר לשקול עם הרופאה להתחיל לקחת אותו פעמיים ביום.

 

בנוסף כמו שראיתי שמישהי כבר אמרה פה - אגוז ברזיל. זה ממש מעלה ברזל - 3 ביום, לא יותר.

 

את יכולה לנסות ככה חודש - עם אגוז ברזיל ו 2 אקטיפרין ולחזור על בדיקות דם.

 

חשוב לבדוק בנוסף להמוגלובין גם פריטין שזה מחסני הברזל בגוף. לפעמים עוד לא רואים את העלייה בהמוגלובין אבל כן רואים את העלייה בפריטין ויש לזה משמעות

 

בהצלחה

 

את יכולה לבדוק שוב בטא כדי לראות שעולה, אם זה מרגיע אותך.

שימי לב שבערכים כאלה לא צריך שתהיה הכפלה, אלא לראות עלייה.

לפני שנה וחצי. וגם את החולצה

ביחד עם המתנה הורודה ואת החולצה נתנו לי במעבר מהחדרי לידה למחלקה...

כנראה שכמו ש@גדולה מהחיים אמרה - כבר נגמר להם, והם לא ייצרו עוד...

לא נורא, הפסדתי.

לא עשיתי בו שימוש

 

(באופו אישי מרגישה ככה כמו לוח מודעות או פרסומת ולא מוכנה לקבל משהו בחינם בשביל זה)

סתם התעניינתי לדעת "למה נגרע חלקי"...

ולא קיבלה תיק. אמרו לה שנגמר

נשמע שווה..

גם אני נולדתי בשערי צדק פלוס לוגו שלהם.

וזה מתאים לגיל שנה וחצי בערך, מה שהופך את הילד שלך לפרסומת מתוקה מהלכת...

אני שמה לו מתחת לסרבל ואז לא רואים את הכיתוב
.

והקטנה - שפתאום לא הכי קטנה - נהנתה לקבל "מתנה" לכבוד הלידה...

לא תיק ולא חולצה...
כנראה כל פעם לפי מה שיש או אין להם במלאי ...

קצת מגבונים וטיטולים ממש רציתי את החולצה.אחותי ילדה לפני 3 חודשיים בלה לוח כזה לרשום שעות שהילד אכל וערכה

וגם קיבלתי כזו חולצה... חח

אני ילדתי לפני שנה ולא קיבלתי כלום. רק המתנה הוורודה

נראה לי שביקשתי או שאלתי על המתנה הוורודה, ואז הביאו לי אותה יחד עם התיק.

איזה קשה זה. הלוואי שהכל יהיה טוב. נסי להתעסק בדברים אחרים, להיות פחות סביב ובתוך זה.
בעז''ה שתשמעי בשורות טובות.
♥

הבנתי שהסופר מגיע רק בשבוע 8-9, אז בעז"ה יהיה בסדר

אבל יש תקווה גדולה!

שבוע 6 זה עדיין קצת מוקדם לאולטרסאונד

ולפעמים עדיין לא רואים את הדופק

הגיוני מאד שעוד שבוע- שבועיים תבואי ותראי שהכל בסדר.

שולחת לך חיבוק גדול.

 

תעדכני בבשורות טובות

ושיהיה הריון קל, עגול ומשעמם

ולידה קלה בידיים מלאות

חכי שבועיים פלוס.
קחי בחשבון שיכול להיות ביוץ מאוחר.
מקווה בשבילך שהכל תקין בעז"ה!!!!!!

בשבוע 6 לפי הווסת, אני ממש חושבת שיש מקום לאופטימיות...
אני בשבוע 7 ראיתי את זה, והרופא היה מופתע. לדעתו זה מוקדם לראות קוטב עוברי.
הדופק יגיע עוד שבוע או שבועיים בעזרת ה'!!!



וח"ו, תבקשי לבדוק קרישיות יתר.

זה עוד מוקדם לראות דופק, לפי שאר הפרמטרים את יכולה להיות אופטימית
ב"ה שימשיך בטוב,
בשעה טובה!
ותרגישי בנוח לשתף את הרופא בחששות שלך,
אולי כדאי שיגיע איתך גם מלווה?

תחשבי חיובי ותנסי לעשות דברים שיפיגו את המתח

ואחכ בהמשך שעשיתי שוב ראו..

אם את חוששת, ממליצה לפנות לד"ר קארפ, מומחה להריונות בסיכון

 

לאחותי היה בדיוק אותו הסיפור כמו שלך, גם לקח לה זה להיקלט בין הריון להריון..

 

בהריון השלישי אחרי 2 הפלות הלכה אליו ונתן לה תמיכה (זריקה או משו כזה) שהיתה צריכה לקחת עד שבוע 12.

ב"ה הכל הסתיים בטוב,

 

מקווה שגם אצלך!

מקווה לבשורות טובות..

בעיקרון הבדיקות ביוץ לא מדוייקות ברמה של תזמון מדוייק. ייתכן שהן מזהות עליה בהורמון לקראת הביוץ וייתכן שהן מזהות אחרי הביוץ.
בנוסף, בד"כ הביצית חיה 24 שעות.

יש סיכוי סביר שמחר זה עדיין ביוץ.
אבל אם זה חוזר על עצמו, ויש לך חשד שאת מפספסת ביוץ, גשי לבדוק בצורה מקצועית ואמינה יותר.

להקשיב לה ולהתעניין בשלומה.

 אם כן, אז לנסות לדבר איתה, לעודד אותה, לומר שאת בשבילה ושהיא יכולה לפרוק בפנייך אם היא רוצה.

אם לא כ"כ - אז לתת לה מרחק. לא לדבר איתה לעומק מדי. לדבר איתה כרגיל כשהיא מעוניינת, ולא להיעלב אם יהיו לה תגובות לא נעימות כלפייך או כלפי הסביבה.

 

מסייגת: יכול להיות שאתן בקשר טוב בעיקרון, ובכ"ז עכשיו היא לא תרצה אותך לידה. כבדי את זה, ותני לה את המרחק שהיא זקוקה לו כדי להירפא. אני בטוחה שהיא תעריך אותך אח"כ.

 

אשרייך על הרגישות!

האמת היא שהיא כתבה לי היום.. שיתפה אותי בתחושות שלה.
ולא ממש ידעתי מה לענות ומה לכתוב.
עזרת לי,תודה!

תעני לה שאת מוכנה תמיד לשמוע אותה, ושהיא מוזמנת לדבר איתך כשרוצה. ואם יש עוד משהו שאת יכולה לעזור לה - שתגיד לך, ותשתדלי.

חיבוק לך ולגיסתך!

ממש שמחה על ההצעה!

אם היא מקבלת עזרה, אז נראה לי כבר פחות משנה איך לפנק,

העיקר להראות תשומת לב,

אולי משחק שווה לילדים, לשלוח עוגיות/ פרחים/ לא משנה מה, העיקר הפתק המצורף.

 

ובעיקר לתת לה הרגשה מכילה ולא ביקורתית,

ככה נראה לי

 

ולשים תזכורת קבועה להתקשר/ לשלוח מייל/ הודעה-

לפעמים מה שלומך חושבים עלייך, ולפעמים סתם הודעת שבת שלום, כי לפעמים שחופרים לך על מצבך הרגיש זה מעצבן, לכן הודעה שמצד אחד מראה על התייחסות (לא שכחתי אותך) ומצד שני לא אישית מדי יכולה להיות נעימה יותר. (כנ"ל בשיחת טלפון, אם היא לא זורמת ולא נפתחת, אז להעביר נושא, עדיין לא בקטע, להתקדם לקראת סיום השיחה)

ולקחת בחשבון שהיחס שלה יכול להיות כמו אקורדיון- יום אחד להיפתח ממש ולמחרת מרוחק מאוד, אח"כ שוב נשפכת וכו'- זה יכול לקרות, אל תקחי אישית.

 

בהצלחה רבה וכל הכבוד לך!

אז לא בא בחשבון לארח.
מה שכן, הצעתי לה לצאת לגלידה אם מתחשק לה והי4 שמחה על הרעיון.
אשתדל להתעניין מדי פעם בשלומה ולהיות קשובה לה.
לא קל לה אני בטוחה!

יום מסוים בשבוע ו היא ממש תצפה לזה וזה יעלה לה את מצב הרוח בכל שבוע תלכו למקום אחר

תהיי איתה. פיזית, לא רק בווטסאפ או בהודעות.

זה מה שצריך.

אני לא יודעת מה המרחק בינכן, אבל אפילו לקבוע פגישה לעוד הרבה זמן, זה כבר יעודד אותה.

אם אפשר לצאת איתה יחד לאנשהו (עם התינוק או בלעדיו אפילו)- מה טוב.

 

עוד משהו- לבלות יחד המשפחה שלך והמשפחה שלה. זה יעזור גם לבעלה להתעודד, לו מן הסתם גם לא פשוט בכלל.

 

כתבו לך טוב חוץ מזה.

 

הגיסוץ או האחיות להגיע

תודה לכולכן על הרעיונות הטובים!
ממש עזרתן לי!

כי בזכות המנוחה את מניקה, ובזכות השעות שנוחות לך  את מספיקה כל מה שצריך.

 

אל דאגה, בסופו של דבר, כשתרצו, היא תסתגל לשעות רגילות יותר.

זה לא שאת מרגילה אותה להפוך את הלילה ליום.

ובגיל גדול יותר כשהיה צורך הרגלנו אותה בהדרגה לשעות מוקדמות יותר..
גם אני הרגשתי שזה מצחיק, אבל נראה לי שזה בסדר גמור.

שעות טובות ונוחות, אין צורך לשנות.
כל עוד זה מסודר לא לגעת

זה פשוט כמו שאומרים "לסתום את הפה"....

 

אני באמת מאד משתדלת בזה

אבל כדי לרדת צריך גם להשתדל לעשות פעילות גופנית

יותר מ10 קילו בלי פעילות בכלל. 

מה גם שבפעילות השריר תופס משקל....

קחי בחשבון.

העיקרון הוא לאכול 5 מנות פחמימה ביום. כל אחת 80 קלוריות

3 מנות חלבונים קטנות

מנת חלבון גדולה

2 מנות שומן

ופעם ביום מותר ממתק יומי שזה משו עד 120 קלוריות.

 

הייתי בקבוצה משו כמו חלי ממן אבל מה שהיה מיוחד שהיה את ה"ממתק היומי" שבתחילה פשוט החזיק אותי שלא ליפול כי ידעתי שיש לי את המשו הטעים....

 

אם את רוצה פירוט מדויק או עזרה את יכולה לפנות באישי פשוט זה קצת ארוך...

 

 

ויש 4 מנות חלבון קטנות ואחת גדולה של 200 קלוריות, סה"כ 5.

תעמדי על ההודעה שכתבתי. יש למטה ריבוע עם פסים, תעמדי עליו ותכתבי מסר אישי.

עדיף מאד לעשות פעילות גופנית. לא רק כדי להוריד במשקל אלא בשביל הבריאות, ההרגשה הטובה, זה משמעותי מאד! גם אם זה קשה..
ולעניין מה עדיף- אני חושבת שעדיף אירובי, אבל גם הליכות זה טוב מאד. תבחרי מה שיהיה לך הכי קל להתמיד איתו, משהו שכיף לך או שיש לך מסגרת בשבילו..

לדעתי הליכה מהירה וקבועה מומלצת יותר לנשים.
ריצה ופעילות אירובית יכולות לגרום להחלשות רצפת האגן..
אבל הכי מומלץ לנשים זה שחיה !

פעילות ספורטיבית לעיצוב וחיטוב
והליכות לקצב הלב ולכושר

את ההודעה ששלחת לי אתמול. תוכלי לשלוח שוב הודעה?

פעמיים פעילות אירובים ופעם הליכה בשבוע .

בעיקר עייפות, קצת הקאות, רגישות בחזה.

נראה לי שזהו.

עיפות, בחילות ללא הקאות,כאבים מוזרים באגן חלק דומים לכאבי מחזור בעיקר בהתחלה, לי יש גם גלי חום וצמרמורות בעיקר בשעות הערב ואין לי מושג מה. פשר התופעה, רגישות בחזה, וכאבי ראש שנראה לי שנטבעים מהסינוסים לעיתים קרובות

קצת הקאות , מדי פעם כיווצים בבטן ובגב.. רגישות בחזה וגודל..

חולשה מטורפת עד כדי חוסר תפקוד וכמובן בחילות והקאות

אמשוני... תני לה אחת
באמת זה לא פשוט הלחץ מהאנשים מסביב, יותר מהבכי של התינוק עצמו.

ממש לא אסון
לא הגיוני לתת לילד לצרוח לצרוח אם ניתן להרגיע לרגע אחד ולהחזיר לכסא.

לא הייתי מעירה ומתערבת כמוהן אבל זה מה שהייתי חושבת

הכל עניין של סטטיסטיקה.

כל אחד ועקרונותיו...

יכולה להבין שיהיו כאלו שיעשו כך ויהיו אחרת וזה בסדר גמור.
אבל בעיני זאת בכלל לא הנקודה של השרשור. באמת מגיעה לפותחת מדליה על שהחליטה על ערך מסויים שחשוב בעיניה ועמדה בו גם מול לחץ של אנשים. ועוד העמידה אותם במקום כראוי להם.. זה קשה וחשוב כל כך!

*לצורך הענין זה יכול היה להיות כל ערך אחר..

מבחינתי הגבורה של "מטילדה" היא שהיא לא נכנעה ללחץ של הסביבה אלא עשתה את מה שהיא רואה לנכון בתור האמא...
היא האמא, היא מחליטה...
ואנחנו יכולות לחשוב לעצמינו מה שבא לנו... (:

ומשום מה ישר אנשים דנים כאילו להורה לא אכפת מהילד... לדוגמא, הילדה שלי רק תצרח יותר אם ארים ואוריד אותה ישר... הקיצר, אי אפשר לדעת ולכן אסור לדון...

כמו שהיא אמרה- 

מבכי לא מתים. 

 

הציבור יתמודד. וגם התינוק. 

מי אמר שהיא מתעלמת? יש עוד דרכים לנסות להרגיע תינוק. 

ואם היא חושבת שהיא מסכנת את התינוק אם היא תרים אותו בזמן הנסיעה- כל הכבוד לה שעמדה בעיקרון שלה ולא נכנעה ללחץ הסביבה. 

זה לא עיקרון הזוי, או מופרך מאוד...

 

שונאת שאומרים לי מה לעשות עם הילדה! מי ביקש את עצתכם??

 

כשאני רואה מישהי שהילד שלה בוכה, אני לא מסתכלת לכיוון שלה בכלל.

 

שכוייח לך!

ולמי שחושבת שזו הזנחה או התעלמות-
אני ממש אבל ממש לא התעלמתי ממנו!
הייתי לגמרי מרוכזת בו, דיברתי וליטפתי אותו
חשבתי רק על כמה אני אוהבת אותו ובגלל זה אני מעדיפה שהוא ימשיך לבכות עןד קצת מאשר להרים אותו ואולי ח"ו יקרה משהו..
תאונות דרכים קורות בפתאומיות לא עלינו... לא לוקחת סיכון...

זה גם לא צריך להגיע לתאונת דרכים.. מספיקה בלימה חזקה ופתאומית בשביל שהוא יקבל מכה רצינית בראש..
את ההחלטה לא להרים התחלתי ליישם באמת אחרי שפעם אחת זה כמעט קרה.. הנהג בלם פתאום ובנס התינוקי לא קיבל מכה בראש!

שתמיד תצליחי לעמוד על מה שנכון לילד ולך!

אם הבטא עדיין לא התאפסה זה אומר שעדיין כנראה יש דימום? יש טעם לנסות הפסק?

בין בטא לא מאופסת לדימום.

מקווה שיענו לך כאן מהר. אבל אם מדובר על היום, מציעה שתעשי הפסק למרות שאולי לא תקבלי תשובה כאן עד השקיעה.

 

אבל אולי כדאי להתייעץ עם מוקד אחיות אם מרגיש לך שאולי לא ירד מספיק. חשוב לראות שהגיע לאפס.
לגבי ההפסק לא נראה לי שקשור בהכרח. הבטא מבטאת הורמון, שייתכן שעדיין בגוף (ובירידה) בעוד הדם יצא כבר..
בהצלחה ובשורות טובות