פורום הריון ולידה (עמוד 4009)

ככה היה לי

במצב שכבר קיבלת בעבר מרשם לסרזט

ותבקשי שרופא משפחה שעובד עכשיו ירשום לך מרשם. (אם את בכללית זה מתעדכן אוטומטית במחשבים של בית המרקחת ואפילו לא צריך ללכת לקחת את המרשם אבל לפעמים זה מתעדכן רק למחרת צריך לברר)

יש לי חבילה מיותרת בארון.

בעיקרון- הריון בסיכון

או שמקום העבודה מסכן את ההריון

 

הרופא ממליץ

וביטוח לאומי מחליט אם לאשר או לא

אם את שומרת טהרה, זה אפילו עדיין לא הריון... רק תהליך ההשתרשות.

יש מצב שזו התיבשות, ויש גם וירוס של בחילות ושלשולים שמסתובב בחילופי מזג אויר.

 

זה מאז הפעם הראשונה שהיינו יחד אחרי בדיקת דם שלילית... אז זה כן הגיוני? לא בא לי וירוס ( וכן בא לי הריון כמובן)

היא יכולה להיות גם 'הריון צעיר מאוד'. תלוי באיזה שלב נעשתה.

כלומר מקסימום שבוע 5. חוץ מזה שהבדיקת דם יכלה להיות שלילית אם את נגיד בשבוע 3 כך שיכול להיות גם הריון מתקדם יותר שבוע 6-7 וכמובן גם יכול להיות שיש לך וירוס או משהו בסיגנון

ממש יומיים אחרי האיחור

שבוע 5 אני מתכוונת 5 שבוע אחרי המחזור האחרון

וסת אחרון לא פרמטר אצלי ( מאוד לא סדיר). תודה על המידע שגם בדיקת דם לא מגלה הריון צעיר מאוד, חשבתי שרק ביתית... אשנה התנהלות בהתאם.

מוצאים דרך להתייחס לתאריך וסת משוער. בכל מקרה לא סופרים הריון מיום ההפריה (=היום שבו היו יחסים), אלא מוסיפים לחישוב שבועיים.

בהצלחה, ויה"ר שיתגשמו משאלות לבך לטובה.

בוודאי שנותנים תאריך משוער - באו"ס ראשון... קודם נראה שיש הריון. אבל חישוב השבועות חשוב לי אז תודה.

כלומר בשבוע 3+4 בערך! פשוט חיכיתי עוד יומיים ועשיתי בדיקה ביתית ליתר ביטחון היה פס ממש חלש אחרי יומיים בערך (ביום שהייתי אמורה לקבל) עשיתי שוב והיה פס ברור...

יש אזורים בארץ עם צנרת שמדליפה מתכות למים. במים קרים זה קורה באחוזים הרבה יותר נמוכים.

אז עדיין יש עניין להרתיח עבור הבקבוק תמ"ל?

כך או כך אני מקררת את המים לטמפרטורת החדר לפני שאני מביאה לילד (בתמ"ל או כמים).
אז האם יש עניין שהמים יהיו אחרי הרתחה או שלא?

להזרים מים קרים מהברז, למלא קומקום, להרתיח.

לתת להתקרר.

כי מים חמים או אפילו פושרים מהצנרת, פחות מתאימים לשתיה.

לא להשתמש במים מברז החמים לשתייה או לבישול (נדמה לי שלשטיפת כלים זה בסדר).

אם רוצים מים חמים / פושרים, מוציאים מברז הקרים,ומחממים בקומקום.

ואם רוצה לחמם מוסיפה קצת מים רותחים מהקומקום.

התרתחת המים אינה (רק) לניקוי המים אלא בעיקר לעיקור התמל. לכן מומלץ מים רתוחים בכל מקרה.
בהצלחה!

ההמלצה להרתחת מים עד גיל שנה

מקוררים- ?

 

ממה שידוע לי, הרתחת המים היא לניקוי המים מזיהומים (חשוב עד גיל שנה לכל מי שתייה או אכילה של התינוק)

הרתחת הבקבוקים היא לעיקור הבקבוקים (כנ"ל, חשוב עד גיל שנה)

ואילו התמ"ל עצמו - האחריות היא בעיקר על המפעל לששמור עליו ממזהמים, וההורים צריכים לשמור אותו בתנאים נאותים, להקפיד על תאריך תפוגה ועל משך הזמן שהקופסה פתוחה, לא לשמור את הכפית בתוך האריזה ווכיו"ב.

ותראי שזה מה שכתוב..
התמלים אינם סטריליים...
בהצלחה!

אני גם זוכרת כל מיני פרסומים שהיו בנושא, כגון בדיקה מדגמית שהראתה ש5% מהאריזות הנמכרות נמצאו חיידקיםשאסור להם להיות במזון של תינוקות, ועוד.

לכן חשוב מאוד להקפיד על עיקור הבקבוקים ולא להשהות בקבוק מוכן שהתינוק שתה ממנו, ועוד - כדי לא לתת לחיידקים מסוכנים תנאים טובים לשגשג.

אבל בשום מקום לא ראיתי, ולא מסתדר לי עם ההיגיון, שמים שהורתחו וקוררו ואחר כך באו במגע עם התמ"ל - יכולים לעקר אותו.

הרתחת המים חשובה בפני עצמה, כי גם במים יכולים להיות זיהומים. בין אם הם משמשים לתמ"ל או לשתייה.

 

וממה שאני מכירה, ההנחיות להרתחה, עיקור ושות' תקפות עד גיל שנה. כך למשל מופיע בנספח 2 של המדריך של משרד הבריאות:

https://www.health.gov.il/hozer/bz25_2012.pdf

http://www.who.int/foodsafety/document_centre/PIF_Bottle_en.pdf?ua=1

 

באנגלית.

 

להרתיח, לקרר ל 70 מעלות וכך להכין את הבקבוק ובאופן מיידי לקרר תחת ברז מים קרים או בתוך כלי עם מים קרים/קרח.....

מעניין למה בהנחיות של משרד הבריאות זה לא מופיע.

 

אז ה70 מעלות האלה הן כדי לחסל חיידקים?

ובאופן כללי מסתברשרוב האנשים לא יודעים את ההנחיות המדוייקות להכנת תמל ולא מקפידים.
בינינו, זה נראה די קשה להקפיד לאורך זמן על כל הפרטים האלו...

כי אז נוצרים גושים!!

להרתיח מים. לקרר ו"לאחסן" בקבוק זכוכית על השיש וכשצריכים- משתמשים.

 

אני אוהבת להכין תמ"ל חמים. אז אני שמה 80% מהמים הרתוחים שהתקררו+ 20% מים רותחים.

 

בעבר הייתי שמה 80% מים מהברז ואת השאר- מים רותחים. אבל העירו לי שלא בריא לערבב מים לא רתוחים עם מים רותחים. אז התחלתי להרתיח ולקרר...

 

 

השאלה שלי האם כשהילד כבר שותה מים מהברז
(מעל גיל שנה, מסתבר שזה לא היה ברור לכולן) יש עניין להמשיך בכך?
שהרי המים בברז באותה טמפ' של המים בבקבוק..

אבל חשוב להוציא מהברז רק מים קרים

(בין אם לשתייה או להכנת תמ"ל)

אם רוצים טמפ' גבוהה יותר - לחמם בסיר או בקומקום כמה שצריך.

 

ההנחיה הזאת לא קשורה לעיקור מחיידקים (שכבר לא נחוץ בגיל הזה), אלא למעבר מתכות בצנרת (שמזיק בכל גיל).

ואני עדיין ממשיכה להרתיח ולקרר וכו'

השאלה היא אם לא מזיק לקחת גלולות בזמן הריון?

זה קצת מורכב- אני מעוניינת בהריון, אך בעלי לצערי (עדיין) לא, אז אני מקווה שאולי משמיים החליטו בשבילנו.

 

הוי.. אלוהים יעזור..

 

Infomed.co.il

כל כך קשה לי עם זה...

זה באמת נושא מורכב ולא קל בכלל. להתחזק באמונה שהזיווג הוא משמים וממילא גם הניסיון הזה. הרבה הצלחה שמחה אהבה ואחוה!

זה מחזק...

וגם, כשאת בהריון, את "כל כולך" בתוך זה,
מה שלא כ"כ מבינים כשעדיין לא נמצאים שם...

לכן לדעתי, לא לספר לה על ההריון בכוונה,
אבל מצד שני לא להתחמק בצורה שמעוררת תשומת לב. אם, לדוגמא, היא שואלת איפה את, לא צריך להתחמק מלספר דברים שמזכירים את ההריון.

מה נראה לך?

(מניסיון קצת דומה).

היא לא תסלח לי על זה ולכן סיפרתי לה די בהתחלה- מה שהיתה החלטה נכונה מאוד.

 

סתם, פשוט חסר לי הקשר השוטף איתה (אנחנו חברות כמעט כל חיינו).

כל נסיון הוא שונה,
אבל בעיקר כל אדם הוא שונה.
לך הייתה טובה צורת התמודדות מסויימת, אולי לה טוב אחרת.
נשמע שאת ממש מצליחה לזהות יפה וברגישות את המקום שהיא נמצאת בו, וגם נשמע שאתן די פתוחות ומשתפות ברגשותיכן.
לדעתי נכון לזרום בכיוון שאת מרגישה שיעשה לה טוב. אם את מצרשמת שרוצה להשתתף בכל פרט אז מה טוב- אבל אם לא, לכבד את מקומה ולמצוא לעצמך שותפה אחרת להתרגשות
בהצלחה!

נשואה כמה שנים ובה הריון אחרי טיפולים
התחתנתי ראשונה מבין החברות והגיסות ( שגדולות ממני בשנתיים )
וכולן היו בהריון לפניי.
חברה טובה סיפרה לי חודש שני וזה עשה לי צביטה אבל הערכתי. לא רציתי להיות כלכך האנטרקציה איתה וזה לא באשמתה....זה כואב !!!
גיסתי הודיעה לי בחודש מתקדם..
הסתירה ממני ואני לקחתי קשה צאוד.. ברמה שלא אסלח לה .
אז קודם כל:
כל הכבוד שסיפרת! את מדהימה !
אני חושבת שתרפי..תתפללי עליה ותקווי שהיא תכנס מהר להריוו ומנסיון..הכל עובר אחכ!
זה קשה מאוד להיות בצד הזה אז אל תפגעי ממנה.
שייהיה לך הריון תקין ובריא

הצביטה שאת מתארת יכולה להוות חשש אצל אנשים ישר לספר.

המתנה להריון זה המצב הרגיש ביותר שיש, בפרט לאישה.

ולא כולם יודעים איך להתייחס לזה נכון וברגישות מתאימה.

יתר רגישות. אפי' קל שבקלים יכול להיות פגיעה של יחס כאל חוסר אונים.

ואילו חוסר רגישות יהווה פגיעה של חוסר טאקט.

רק תבינו שלמרות המצב הרגיש מאוד.

החיים שלהם גם מלאים.

וקשה לצפות לרגישות כה גדולה.

 

בע"ה כל המצפות תפקדנה.

לא שופטת חס וחלילה אבל רוצה לשתף מהכיוון ההפוך. אני זכיתי ללדת אחרי 3 שנים (גם עם טיפולים).

אני לא אוהבת לשתף אף אחד בהריונות שלי. אחרי הלידה הראשונה שלי הודעתי לחברות שזכיתי ללדת והחברה הכי טובה שלי במקום לשמוח התבכיינה לי בטלפון כמו ילדה קטנה איך זה שלא סיפרתי לה על ההיריון. על זה קשה לי לסלוח לה עד היום. אני חושבת שזו חוצפה מצדה. אני לא חייבת לאף אחד מידע על מה שקורה ברחם שלי. זה ביני לבין בעלי וביני לבין הקב"ה בלבד. כל מידע לאדם אחר הוא בהתנדבות בלבד.

של החברה הכי טובה שלך שתספרי לה, אפילו בתשיעי, שאת לקראת לידה. הרי זה כל כך משמעותי בחיים שלך, והיא רוצה להמשיך להיות שותפה לנעשה בחייך....חברה נפלאה שלי סיפרה לי רק אחרי לידה ואני מודה שהיה לי קשה. מאד מאד שמחתי בשבילה!!!! אבל קצת נפגעתי שלא סיפרה דבר קודם. ולא שהיא חייבת לי משהו, אין לי חוזה של דרישות ותביעות! אבל ציפיה לשיתוף יש....

אך היא לא ראתה?

יש לי כמה חברות מימי האולפנא שגרות רחוק, אבל עדיין שומרים על קשר טלפוני, ולעתים רחוקות נפגשים. באמת לחברות כאלו השתדלתי לספר בטלפון על ההריון, כדי שהלידה לא תהיה פתאום הפתעה לא צפויה..

אבל..

יש הבדל בין הסיפור שלך לבין אחת אחרת שמספרת לכל העולם ורק למישהי ספציפית מהסיבה של לא לפגוע לא..

בעיני זה הכי פוגע.

וכבר היתה לי חברה שהרגשתי שהיא לא חברת אמת כמו שהיא מתימרת להיות שעשתה לי את זה..

ולעומת הרבה חברות אחרות שלמרות שיודעות שאני רוצה ומחכה יודעות שאשמח איתן ודואגות לספר לי לפני שאדע מכל מיני אחרים..

ההבדל הוא פשוט שבמקום לחשוב על החברה הן חושבות על עצמן.. אין להן כוח להתמודד עם הקושי של החברה.. לא עם הקושי עם המחשבה על הקושי!

 

בלי ילדים. יש לי חברות שנשואות כמוני עם 2 ילדים...
ויש סביבי הרבה נשים בהריון...
אז אני מעדיפה שחברות שלי יגידו לי בזמן סביר (לא חודש שני ולא שמיני) אלא כשמתחילים לראות... וכן- אני משתדלת להמנע מאינטרקציה מרובה עם הריוניות או עם תינוקות קטנים. פשוט כואב לי... ולא כואב לי רק מלראות שהיא בהריון או שיש לה תינוק קטן אלא בעיקר מהעיסוק שהוא כמעט רק בזה... שבכל רגע אפשרי היא מניחה יד על הבטן במקום שמרגיש בו תנועות. שמדברת כמה התינוק שלה מתוק וקטן וכו... שאי אפשר לנהל שיחה בלי שההריון או התינוק נכנסים לשיחה (הגדילה לעשות מישהי ודחפה לי ליד את העגלה של התינוק שלה כדי שאנדנד אותה שתרדם...)
פעם ב.. לדעתי הגיוני לדבר על ההריון... כי זה חלק מהחיים שלך... אבל ממש ברגישות ולוודא איתה לפני שהיא מסוגלת לשמוע

אני חיכיתי שנתיים לילד ראשון, ואני זוכרת את הכאב שאני מסתכלת סביבי והנשים עסוקות עם התינוקות שלהן, גם כשהן צעירות ממני בכמה שנים.

 

מצד שני זו הייתה גם עבודה שלי בביטחון בה', ולזכור ש"אין אדם נוגע במה ששייך לחברו אפילו במלוא נימה."

 

היום ב"ה אני אמא לשניים. כשהקב"ה מחליט הוא נותן את הילדים הכי מתאימים בזמן הכי מתאים לזוג המתאים. הכל בהשגחה מדוקדקת, אבל את ההמתנה הקשה אני  זוכרת...

 

אני משתדלת כמה שפחות לדבר על הריון, או גידול ילדים עם חברות רווקות או נשואות בלי ילדים. יש המון נושאים אחרים לדבר עליהם!

אם החברות בעצמן מעלות את הנושא אני מדברת על זה, או שלפעמים אני מעלה את זה, כי כל אמא חווה מאוד חזק את ההריון, הלידה והגידול ילדים.

 

בקיצור, צריך רגישות, ונראה שיש לך אותה. נכון, זה לא פשוט לא לשתף חברה טובה בהכל, אבל יש עוד נושאים לדבר עליהן. נראה שהחברות שלכן חזקה גם בלי קשר לאמהות שלך. אולי כדאי שתשתפי יותר חברה אחרת שהיא גם אמא או גם בהריון, כי לא לשתף בכלל זה גם קשה.

שיהיה הריון קל ולידה קלה וידיים מלאות!

כמו כל דבר אישי שאני לא אוהבת שאנשים עושים בפומבי: שיחות אישיות, איפור, סירוק שיער וכו'

לפעמים הנחת היד על הבטן היא כשבודקים תנועות, לפעמים מגיבים לתנועת עובר, לפעמים פשוט קצת מגרד והמגע על החולצה מרגיע.

להיות רגישים ליד מישהי שיכל להכאיב לה

הגיוני שיקרה בטעות לפעמים
אבל אין דומה בטעות לפעמים לדיבור והתנהגות תמידית...

דווקא בגלל שכתבת שהחברה לא מפרטת לך, אינני ידעת אם המידע יהיה שימושי... העניין שלפעמים יש דרכים יותר טבעיות להשיג הריון, מאשר הטיפולים הקונבנציונליים. לדוגמא, דיקור סיני או שיטת אביבה. כמובן, זה לא תמיד עוזר, אבל לדעתי כדאי לנסות לפני הטיפולים

לפעמים גם המוכנות הנפשית היא מאוד חשובה. אני יודעת שלא אצל כולם זה ככה, אבל אצלי באופן אישי, אף פעם לא נכנסתי להריון בתקופה שלא הייתי בטוחה שאני מאוד רוצה אותו, וגם אז הייתי עוברת תקופה של המתנה, ציפיה ותפילות (אל תספרו לי על כל ההריונות הלא כל כך רצויים, גם זה קורה הרבה,  רק רציתי להדגיש את החשיבות של המוכנות הנפשית)

אני מאוד מעריכה את מה שכתבת אבל רק רוצה להעיר שבזמן שחיכיתי להיריון הראשון שלי מאוד כאב לי ותסכל אותי שאנשים אמרו לי "ברגע שתירגעי זה יבוא" כי זה פשוט לא היה נכון.

לא אוהבת את החשדנות הזאת... וגם.... באמת אני שמחה בלב בשביל אחרים....
אף פעם לא הרגשתי צביטה או עצב...

אפשר לשמוח בשביל אחרים ולהתרגש, ועדיין כשאישה יודעת שלה אין ילדים חודש אחרי חודש, זה קשה.

ועוד כשמדברים איתה כל הזמן על הריון וילדים זה עוד יותר קשה, כי היא זוכרת שהיא בכלל לא חווה את זה.

 

נכון, מדי פעם אפשר לדבר על זה, אבל לדעתי רק מדי פעם.

אולי בהודעה/מייל...

כי זה פתאום, בהפתעה, נותחת עלי שאלה של התמודדות... מי אמר שיש לי תשובה בשלוף? או בכלל?

האם היא מטפלת בנושא או פשוט מחכה שיבוא לה "תינוק משמיים".
אם מנסים שנה ולא הולך צריך ללכת לבדוק, לפעמים בהליך פשוט פותרים בעיות.
אגב הגלולות שהיא לקחה חודשיים ואפילו אם לקחה שנה לא קשורות לכך שהיא לא הרה עכשיו

נשואה שנה וחצי אחרי 2 הפלות שהיו בחצי שנה אחרונה

וחברה טוה שהיתה נשואה חצי שנה באה לספר לי שהיא בהריון.

התחלתי לבכות וסיפרתי לה מה שעובר עלי.

אבל שמחתי בשבילה אפילו שהיה לי קשה - וכמובן שמחתי שהיא סיפרה לי ובהזדמנות הזו יכולתי לספר לה מה שעבר עלי... היה לי יותר קשה אם לא היתה מספרת.

שתפי ממש בקטנה.
אם לא תשתפי *בכלל*, זה יורגש ויצור מתח שעלול לגרום להתרחקות...
אם תשפי ככל העולה על רוחך זה עלול לגרום לה תחושות קשות...

הכי טוב לשתף מעט... למשל, יש לך דופק מהיר מכל פעולה וקשה לך להתרומם מהמיטה... סתם דוג'.
ואז יום אחכ לשאול בחצי חיוך אם זה בסדר השיתוף ושממש חשוב לך לא לפגוע בה, ותראי איך היא מגיבה.

מה גם, לא לשתף רק דברים שמחים וריגשיים כמו, איזה חמוד העובר בא"ס!!!! אלא יותר דברים טכנים...

לי התקן נובה טי עשה מחזורים מזעזעים (בכמות הדימום, באורך, כאלה - לא כאבים), ואחר כך עברתי לג'יינה-פיקס ואיתו הכול מעולה ולא הייתה שום בעיה.

את ההתקן של ד"ר ברעם לא ניסיתי אאל בגדול נשמע לי מאוד הגיוני שלכל אחת מתאים התקן אחר.

ומשום מה הגעתי למסקנה אחרי קריאה בפורומים שאין הרבה הבדל אך אולי טעיתי ואני שמחה לשמוע שיכול להיות שכן. אשמח לשמוע גם לגביו מנסיונן של עוד בנות.

גם אני שמעתי על כאלה שהגיבו לו בדיוק כמו להתקן הסטנדרטי, וגם על כאלה שדיממו דווקא איתו, וכשעברו לסטנדרטי הסתדר להן!

כלומר, מה שניסיתי להגיד קודם הוא לא בהכרח להמליץ על הג'יינה, אלא - מהניסיון שלי - להמליץ על הרעיון של לנסות עוד סוג אם סוג אחד לא הסתדר לך, עד שמוצאים את ההתקן שהולך לך איתו טוב.

 

אננ לא בטוחה שיש התקנים שהם אבסלוטית יותר טובים. אני כן חושבת שיכול להיות שלאישה מסוימת יש תגובה אחת להתקן אחד ותגובה אחרת להתקן אחר (גם אם אצל החברה שלה זה בדיוק הפוך).

אבל לאורך הזמן היו לי כתמים לא ברורים שייתכן ונגרמו מההתקן

שקוראים לנתקן כדורי התקן של דר ברעם.
שאלתי את הרופא שלי והוא אמר שהתקן כדורי קיים כבר שנים ולא ידע בכלל מי זה דר ברעם.
אישית הייתי על מונה ליזה אכן הוכבד לי המחזוא

אם ממש מעניין את הרופא שלך הוא יכול לבדוק מתי זה נרשם בפטנטים.

זה לחלוטין המצאה שלו.

אחרי שהיו כתמים חומים- הלכת לבדוק?!

אני מבינה שזה אומר שהרם מתרחב.

בשבוע יותר מאוחר

כתם על צבעוני לא אוסר. מקווה שאת לובשת רק צבעוני כשאת מותרת!
חום הרבה פעמים, בעיקר כשזה כתם, לא אוסר. צריך לשאול.

בכל מקרה תשאלי, כי אולי היה לך "וסת הגוף" וכי אני לא פוסק. רק רציתי להרגיע שכנראה זה יהיה בסדר...

לק"י

 

רק להרגיע.

אבל לא לוקחת אחריות.

אם את עובדת - קחי חופשה ליום-יומיים, תשכבי קצת, תקראי ספר טוב...

תנסי להוריד את החשש ותספרי לפני שאת מגיעה שאת לא מרגישה כ״כ טוב/קלקול קיבה/בחילות מהנסיעה...
או שתספרי אחרי הביקור שאת עדיין לא מרגישה כל-כך טוב אבל את לוקחת כדור ויום אחכ תשתפי בשיפור.

בעבודה- כן, יש מקום להסתיר, אבל מההורים? אף פעם לא הבנתי, להורים אנחנו מספרים די בהתחלה, ואז אפשר לקבל עזרה , או לפחות הבנה, ולא צריך להשקיע אנרגיות בהסתרה.

ניסיתי להגיד להם שאני לא מרגישה טוב , בלאגן בבטן וכו..

כל עוד את לא מספרת, הם לא יכולים לדבר על זה, מה זה משנה אם הם מנחשים או לא?
להיפך, דווקא כשמנחשים אפשר לעזור יותר יחד עם לתת את הפרטיות לזוג שלא מעוניין עדיין לספר. (אלא אם מדובר באנשים חסרי טאקט, וגם לזה יש שיטות)

גם אצלי היה ככה שלא הרגשתי טוב אז הן חשדו אבל כל עוד לא סיפרנו לא דיברו על זה...
מזל טוב

אני עוד לא בהריון..

אבל במשפחה של בעלי מתרגמים כל דבר לזה חח

הם לא הבינו מה יש לי ודאגו לי (אמרו שאני צריכה ללכת לרופא ולעשות בדיקות דם) אז כבר סיפרתי להם וזהו...תכלס זה היה נחמד שיש אצל מי להתפנק (כמובן שנם לא סיפרו לאחים ולשאר המשפחה עד שהחלטנו לספר לכולם)

בא לי לחבק אותך בעצמי! !
אולי באמת אפשר לשתף ולקבל חיזוק/ חיבוק מאמא או מחברה קרובה מאוד? !?! ברור שזה לא זה, אבל אולי לבינתיים יכול לעזור קצת?
מאחלת שתהיי חזקה ותעברי במהירות את התקופה הקשה והמתסכלת הזו.

מאמא שלי ומחמותי אני בהחלט מקבלת חיבוק ב''ה. עדיין אין מה להשוות😕

לא יודעת לעזור לך אבל נשמע לא פשוט בכלל.
אז קודם כל חיבוק.
ומתפללת בשבילך שיגמר מהר ושה' ישלח לכם את הכוחות להתמודד עם זה בגבורה!
בשורות טובות

כיף לקבל תגובות כאלה😘

בגדול- את כבר בהריון כך שאין דרך חזרה
א. לעשות תיאום ציפיות מול אמא שלך ובעלך לגבי העזרה וכו'
ב. להערך מראש כמה שניתן - היה פה שירשור ענקי עם מלא עצות בנושא (תעשי חיפוש) אוכל, קופסת הנקה, וכו'

המשך הריון קל ובהצלחה!!

אני גם לפני לידה שניה ומתכננת להיות כמה שיותר בבית בעה.
מכירה הרבה בסביבה שלי שעשו ככה ולכן נשמע לי מאד הגיוני הענין..
אבל גם אני חוששת מהקושי לפעמים. לדעתי חשוב לחפש מראש פתרונות לזמנים שהבעל לא יכול לעזטר, למשל נערות שפנויות לביביסיטר. לתכנן סדר יום ותעסוקה לגדול וכו..

וב״ה לא מתחרטת. היה לי מעולה ורק ככה ב״ה התאוששתי במהירות.
האמת שזה אומץ לחזור מיד לבית עם שני ילדים קטנים, אבל צריך לקחת בחשבון שלא בטוח שמרגישים מספיק אוב אחרי הלידה ואז זה לא בא בחשבון.
אני השתחררתי מבי״ח ביום חמישי, אז כן נסעתי להורים שלי (זה עשה להם טוב והם ממש שמחו) לשבת ואח״כ הייתי עוד כמה ימים אצל חמותי שגם ממש רצתה. כל הימים האלה הרגשתי שב״ה יש לי כוח ושאני כאילו מבזבזת את הכוחות שלהם לעזור לי במקרה שבאמת אצטרך בהמשך. אבל בשביל לשמח אותם זה היה חשוב לי ממש.
אחרי שבוע וחצי כבר חזרתי הבייתה וב״ה אלף פעמים, היה לי מצויין. (חוץ מיזה שזה יצא יישר לנקיונות של פסח וזה היה קצת קשה, אבל כל השאר היה לי מעולה).

בקיצור- זה אפשרי אבל צריך להיתכונן הפשית שלא הכל הולך חלק ולוקח זמן עד שמתרגלים ללוז החדש ולתימרון עם שניים קטנים.
בהצלחה

איזו שנינות! ממש חמוד.

בדיוק יצא לי לחשוב על זה לאור כל הבשורות המשמחות..

ואז כבר אני חושבת שזה מובן, ברגע ש מוסיפים פרטים על עצמינו...

אבל אז חשבתי שזה לא המקום לפרוק על עצמי ובאמת שכחתי להוריד אנונימי...

לא צריך לעשות מכל דבר דיון
אנונימי כי לא רוצה שתשנאו אותי

זה רק הופך את הפורום הזה למקום מעצבן ומבאס. וכל האנונימיות המטופשת והמיותרת הזו גורמת לכך.

שם מלא ות"ז לא מעניינים...
אבל כשזה עלום לגמרי, בלי כינוי זה חסר זהות לחלוטין.

תארו לעצמכן ש*כולן* יהיו אנונימיות.... כל שירשור. כל הודעה....


מה זה משנה, הרי אנחנו לא יודעות מי זו...

לכן התחילו עם סימון האותיות (א) (ב) וכו'

והיה פה שירשור ענקי בנושא והביאו שם סיבות ללמה בנות מגיבות מאנונימי
מוזמנת לחפש ולראות את הסיבות..

הגבתי לטענה אחת מסויימת. לא פוסל שום טענה שתומכת בכתיבת הודעות אנונימיות.

היה משמח!!

מילא כשנחשפים, אבל לברך?

וחוצמזה טשטשו פרטים את אתן לא רוצות שיזהו אתכן.

הרוב מתנהלות באנונימי, לא תמיד עם סיבה.
זה מבאס.
בגלל זה אני כמעט לא פה ורק בנשואות בלבד.

שלי ושלך - היא פונקציה שונה לגמרי. זה עונה לנו על צרכים שונים, וזה בפני עצמו לא מפתיע - כי אנחנו שונות. כל אדם נברא שונה.

אם יש פה אנונימי - אז בשבילך (ובשביל אמפי ועוד הרבה) הפורום נהיה מעצבן ולא כיף ולא עוזר לך בדברים שאת צריכה.

אם אין פה אנונימי - אז בשבילי (ובשביל עוד הרבה) - כנ"ל.

מה אפשר לעשות? זו התנגשות.

 

כשפורום הורות השכן נהיה סגור לאנונימי, לפני כמה חודשים, הוא די הפסיק להיות הבית שלי. אני כבר לא מרגישה שם בנוח. אני כבר כמעט לא מגיבה שם - גם את התגובות שבעבר הייתי מגיבה תחת שמי, לא רק את האנונימיות. אני כבר לא מורווחת ממנו - והוא כבר לא מורווח ממני (אני יודעת בוודאות שנשים שם נתרמו מדברים שהייתי כותבת בעבר, כתבו לי את זה לא אחת ולא שתיים).

כל הנ"ל לא מקומם אותי, ונראה לי החלטה לגיטימית לגמרי של מנהלי הפורום. כי אני יודעת שאפשרות האנונימי הפכה את הפורום הזה לפחות נעים ומזמין, פחות בית, בשביל הרבה משתתפים אחרים. ואין לצרכים שלי עדיפות על שלהם.

היה נראה לי הוגן אם גם אחרות יתייחסו כך לפורום כאן, שכן מאפשר אנונימי ולכן מדרך הטבע גם מושך לכאן הרבה כותבות שמרגישות בנוח עם כתיבה אנונימית (ולכן לא יכתבו בפורום הורות, בפורום הריון של כיפה וכו' וכו') - זה בעיניי יפה מאוד אם יכילו את זה שלהרבה נשים יש דווקא צורך כזה, והפורום הזה נותן להן בית ומקום להתבטא, לתרום ולהיתרם. 

וזה מה שיש בפורום נשואות בלבד ובהחלט יכול להיות כאן.
לא כל תגובה יכולה להיות מאנונומי סתם, כמו תגובות של מזל טוב לדוגמא.
אסור לתקוף מאנונומי וכל מיני דברים שעושים את הפורום כיפי.
כשצריך, משתמשים באנונימי, גם אני משתמשת כשצריך ושמחה על זה שיש את האופציה.
אבל המצב פה נהיה שכל הזמן עונים מאנונימי זה כבר ממש לא כיף.

וזה במליון אחוז... הבנות שלי...

ויש עוד מישהי שמכירה אותי, למרות שנראה לי שמאז שילדה 

והיא לא בשמירה, היא כבר לא נכנסת לפה...

בקיצור, אז לפעמים יש כינוי ולפעמים אנונימי.

וגם עכשיו בגלל שהסגרתי שהבנות שלי פה...הן נשואות, כבר דיברנו על זה פעם...

לא  אלי התכוונה פותחת השירשור.

בתגובתי, התכוונתי באופן כללי שכאשר יש משהו אישי בתגובות שלי, 

אני כותבת מאנונימי

וכשיש משהו כללי, בהחלט אני משתמשת בניק שלי!

אי אפשר להגיד לאנשים במקרים כאלה כן אנונימי ובמקרים כאלה לא- כשמדובר בפורום פתוח.

הרי יש פה גם המון שאלות שמתאימות לפורום הורות/נשואים טריים /בישול ומתכונים/אחר- ובכל זאת שואלים פה בגלל האנונימי.


מצד שני היו פה מליון שירשורים בנושא
והוחלט ע"י הנהלת הפורומים להשאיר את האופציה של האנונימי כדי לאפשר לנשים לשאול שאלות רגישות יותר
וכי לא כל אחד יודעת/רוצה לפתוח פצל"ש חדש לכל שאלה רגישה.


גם אותי זה מתסכל אבל אין כ"כ מה לעשות בנושא..

הייתי כותבת מלא מאנונימי סתם כי זה הרגיש לי יותר "פרטיות"
בתחילת ההריון לא רציתי שחברות ואחיות שלי ידעו שאני שייכת לפורום פה באיזשהו אופן... (;
לפעמים אני משתפת חברה במשהו פתאום היא רואה תדילמה הנ'ל עולה פה תחת הכינוי שלי... אחד פלוס אחד והופ... אבדה פרטיותי לנצח... חחח

קניתי נעליים סגורות ב90 שח בערך בנקסט. מעולות. מחזיקות ממש טוב כבר חצי שנה.

הם מעולות

קניתי לילד בן 6, נקרע תוך חודשיים והסוליה נשחקה לגמרי (שקעה).

 

 

הדימום הוא לא דם טרי, בעיקר קרישי דם כאלו.
וחם לי מאד ועוד כמה הרגשות של הריון.

וגם היונק שלי אוכל קצת ולא מוכן יותר, ואז רעב שוב מוקדם מהרגיל.
(אבל זה יכול להיות בגלל שלא אכלתי כ"כ טוב.)

ובהנקה מגיעים מחזורים מוזרים...

 

ממתי התחילו לך התופעות?
יכול להיות גם וירוס, כל התופעות שתיארת יכולות להיות קשורות אחת לשניה, ככה שלא בהכרח שזה מעיד על משהו,
בשורות טובות ותרגישי טוב בכל אופן!

יש שם את יוספטל

לא בטוח שחברות התעופה/ ביטוח מאפשרים טיסה בשלב הזה,

יש עוד מגבלות על נופש בהריון (ג'קוזי/ בריכות חמות וכד')

מעבר לזה נשמע נהדר,

יש שם מרכז רפואי במידת הצורך. (אם כי שמעתי משמועות שעדיף לא להתקרב אם ממש לא חייבים בגלל שיש שם כל מיני מטופלים לא הכי הגייניים...)

בה הכל תקין
אני צריכה לקבוע נופש

והכל היה בסדר...
נסענו באוטו עשינו הרבה עצירות
אך הרופאה שלי אמרה ק מקסימום תלדי באילת.. אין שם עומס ואלה בית חולים

תסעי ותהני.

אנחנו עשינו נופש בשבוע 38, בידיעה שלפני כן היו כבר ב"ה כמה ילדים ואף פעם לא ילדתי לפני התאריך.
בשבוע 33 אין בעיה, מקסימום אם יש צורך גם שם יש שרותי רפואה.

ספרון מסביב- מהרגע הראשון, מתי שער- אפשר. ממליצים בהתחלה על שחור לבן.
אוניברסיטה מתחילה בגיל יודש- חודש וחצי.
משחקים ליד- כשהוא יקח בעצמו (שלושה חודשים ויותר...)
בהצלחה!
תסמכי על החוש האימהי שלך! זה רק קריאת כיוון מה שכתבתי.

מול ספרון / תמונה או משחק צבעוני. זה מפתח אותם גם פיזית וגם שכלית...

במקום ספרון הנחתי מולם תמונה של צדיק / עלון דברי תורה וכדומה. הנשמה שלהם סופגת.

יש לו עולם שלם לגלות ולהכיר

אפשר מידי פעם לשים באוניברסיטה או איזה משחק/ספרון
אבל זה לא חובה ויש להם עולם שלם לגלות לאט לאט...

שעמום זה משהו שאנחנו חשים בו ולא הוא

הוא מסתכל עליהם, הוא מושיט להם ידיים, הוא עושה להם קולות... זה הזמן שהוא רוצה משחק...

את אמא את תדעי הכל לבד מעצמך זה בטוח.

היה נראה שהיא צריכה משחקים..

תודה על שהשקעת והעלית.

וגם סרוב אשפוז אם יש לך תמיכה מתאימה בבית ומוקד רפואי קרוב למקרה חלילה... בסך הכל רוב הפעמים זה בסדר (לזרוק את העגבניות אחת אחת.).

בקשר לאוכל במחלקה, ברוב בתי החולים מאפשרים להוציא מחדר האוכל ולקחת לחדר, יש כאלו שגם מביאים לך מגש לחדר במידה ואת בביות.

בכל מקרה תמיד אפשר להביא אוכל מהבית. (אם זה מסתדר.)

אין ממש צורך לצאת כי את צריכה בעיקר לנוח את ממש סמוך ללידה.. אולי כשתשתחררי אז תעשי איזה סיבוב קטן כדי להתאוורר באמת בלי שום מגבלה.. ולגבי אוכל.. כל ביח והנוהל שלו יש כאלה שאין בעיה לקחת אוכל לחדר..
בקיצור הביח לא כמו הבית אך יהיה לך שם מה שאין תמיד בבית שזה שקט רק את התינוק וארוחות מוכנות.. וחוצזמה זה רק ליומיים שלושה.. שתהיה החלמה מהירה!!!

לי אחד הדברים הקשים הוא ההגבלה על ההנקה בשכיבה.
וגם הדברים האחרים שציינת.
זה הכי טבעי ונכון בעיני שהתינוק יהיה צמוד לאם, אך יחד עם זה שתהיה לאם עזרה צמודה. נראה לי שבעבר נשות המשפחה היו נרתמות.
באחת הלידות לקחתי בייביסיטר ללילה וזה היה ממש מעולה. אילו זה לא היה יקר הייתי לוקחת לאורך כל האשפוז. ואני בהחלט חושבת שכדאי למצוא מישהי כזאת מראש, ולקרוא לה במקרה הצורך (בהנחה שלא מסתדר עם הבעל או מישהו אחר מהמשפחה).
יש פעמים שאפשר לבקש מהשותפה לחדר לשמור לכמה דקות. אבל זה מאוד תלוי מי היא ומה מצבה (ממישהי שהתינוק שלה בוכה הרבה, או שהיא מאוד כאובה אני לא אבקש) וגם אם התינוק שלך רגוע.

וכמובן להשתחרר מוקדם.
עד 12 שעות מהאשפוז - יכולים לעשות בעיה עם התשלום(לחייב אותך בהוצאות הלידה), אבל לאחר מכן לא.
אמנם ייתכן שתצטרכי לחתום על טופס מפחיד שאת לוקחת על עצמך את האחריות, כי לפי הפרוטוקולים של בית החולים את צריכה להישאר שם.
גם יש חשיבות להישאר במעקב רפואי. אבל אני לא זוכרת מהו הזמן הקריטי. לדוגמא ייתכן שלאחר 24 שעות כבר לא בעיה. אאל"ט גם בלידה ביתית המיילדת באה לאחר זמן מסויים לבדוק את היולדת.
שימי לב שלאור זה שעשית ביות, ההתלבטות שלך כבר לא ביות כן או לא (בתוך בית החולים), אלא ביות או שחרור מוקדם. כלומר בתוך בית החולים אני מבינה שמבחינתך כמובן שביות.
בעיני חשוב לבוא עם כמה שיותר ידע (כגון איזה בדיקה קריטי לעשות בבית חולים ואיזה אפשר גם בקופ"ח), עם הכנה למקרים שונים (כגון סיכום עם בחורה שתלווה אותך באשפוז למקרה הצורך), ולהחליט בסופו של דבר לפי מה שקורה בשטח.

לדוגמא, אספר לך מה שהיה בלידה הרביעית שלי- הלידה היתה בעין כרם והתאשפזתי בביות מלא.
נולד ילד במשקל יחסית גבוה, שלפי הפרוטוקול אצלם מחייב מעקב סוכר.
באשפוז היה לי לא נעים, היתה אחות שממש הציקה (באופן יוצא דופן, רוב הצוות מהמם. על זאת שהציקה כבר שמעתי מעוד יולדת שהציקה גם לה), ויצא שלא הצלחתי לישון. החלב לא שפע, ואז הבן שלי לא עלה מספיק במשקל, ואז היה יותר בעייתי מבחינת הסוכר. הרופאה המליצה על בקבוק מטרנה.
ב"ה היה לי הרבה ידע שהשתמשתי בו כדי להחליט- קודם כל שמתי לב שהמשקל של הבן שלי גבולי ובבית חולים אחר הוא לא היה נכנס תחת הגדרה זו, כי הפרוטוקולים בבתי החולים אינם זהים. שנית, ידעתי שבקבוק הוא נזק ללא יכולת חזרה (מבחינת הרכב החיידקים במעיים, חוץ מזה שזה יכול להרוס את ההנקה), וזה פתרון מציל במקרים קיצוניים שזה לא המקרה הזה. הבנתי שבשל תנאי בית החולים אני לא ישנה, ולכן החלב לא מיוצר מספיק. אך אם אבוא הביתה אשן ואז יהיה חלב ואז לא תהיה בעיה עם הסוכר.
ואכן, למרות מצעד הרופאים שניסו לשכנע אותי אחרת (ולא היה להם מענה לטיעונים ההגיוניים שהעלתי), השתחררתי לאחר כ-24 שעות מהלידה. נאלצתי לחתום על טופס מפחיד שאני לוקחת את האחריות ושהילד יכול למות.
נסעתי הביתה, באותו הלילה ישנתי 12 שעות עם הפסקת הנקה אחת, כשבני לצידי. מאז ב"ה החלב כמובן היה בשפע. עשינו ליתר ביטחון בדיקת סוכר אחת במרפאה שהיתה כמובן תקינה, וגם pku.
בקיצור לאור כל הנתונים הכרעתי. ואין לי ספק שנהגתי בחכמה והיטבתי עם הבן שלי. אמנם לא היה לי נעים להיות במצב כזה של לחצים לאחר לידה, אך עמדתי בזה בלית ברירה.
דרך אגב באותה הלידה היה לי סידור לבחורה שתעזור לי בלילה, אך נמנעתי מלקחת אותה בשל הסכום, ואחר כך הצטערתי מאוד.

בלי קשר, בכל הלידות השתחררתי מוקדם מהנורמה (בדרך כלל כ-36 שעות לאחר לידה, לפעמים כדי לחסוך לעצמי הליכה לקופ"ח בשביל ה-pku), בשל הסיבות שציינת.

לסיום, הרבה הרבה מזל טוב!!!

זה דבר מדהים שיש רק שם.
יש מקומות שמחייבים ניטור בתינוקיה.
לי אישית היה מקרה דומה אך שונה, הילד שלי נאנח בחדר לידה אחרי השקילה.
עשו לו מדדים שיצאו תקינים ושמו בחימום והעלו אותנו ברגע האפשר ביחד למחלקה ששם רופא יחליט מה לעשות.
ב"ה אמא שלי הגיעה והלבישה אותו אחרי השקילה במחלקה וראתה שהרגלון פצע אותו והורידה, ואז הכל הסתדר.
מובילות מהפכת אפס הפרדה בארץ אמרו לי שאין מצב שזה היה קורה במקום אחר...

זה שתכל'ס יש לי ביקורת על הבי"ח, מצד שני הוא הכי גמיש בנושאים מסויימים, ולכן אני מוותרת על דברים אחרים, כי זה חשוב לי יותר.

ואפילו האחיות עברו בין החדרים לוודא שכולן אכלו או לקחו אוכל. (אמרו למלווה ללכת לקחת ליולדת נגיד.. או הביאו בעצמן)
והיה אפשר לטייל במחלקה עם העריסה... לא ניסתי לצאת מהמחלקה עצמה לבי"ח כך שלא יודעת לגבי זה..

אני הייתי בביות מלא והשתחררתי אחרי 36 שעות.
לא כדאי פחות מזה לדעתי כי אז צריך לצאת מהבית ימים ספורים אחרי לידה להשלמת בדיקות.
אחרי 36 שעות סיימו בדרך כלל את כל הבדיקות הנדרשות.
בהצלחה והחלמה קלה ומהירה!

במיוחד ל@אילנ_ה, על התשובה הארוכה והמפורטת. (גם לי אכן קשה עם האיסור של הנקה בשכיבה - ומודה שלמעשה לא התחשבתי בו כ"כ...)

בפעם הבאה בע"ה (אם וכאשר תהיה) נראה לי שבאמת אשתחרר מוקדם יותר...

(ואני יולדת בשערי צדק, וכרגע לא מתכוונת לשנות את זה. הם טובים למצבי כאחת שעברה ניתוח קיסרי, ואני כבר רגילה לשם ואוהבת את המקום - על כל המגרעות שיש שם...)

מתאומת, תסלחי לי על האנונימי, זה רק כי אני לא רוצה להזדהות בניק שלי (אם זה חשוב לך אבוא אלייך לאישי להזדהות).

בתור מישהי שהייתה חלק מהצוות במחלקת יולדות בעי"כ, קרה לי שהערתי ליולדת על הנקה בשכיבה ועל שינה משותפת. זה נובע לא מרצון להציק, זה נובע מרצון לשמירה על בטיחות היולדת והיילוד.
הרי אם חס ושלום משהו היה קורה, היו באים בטענות אל הצוות...

לא אומר שהתקנה הזאת הגיונית או טובה.
צריך להתאים את המיטות שיאפשרו הנקה בשכיבה, ולהחתים על טופס שזה באחריות היולדת.
מרוב שהרפואה מתגוננת, היא לא מצליחה להתקדם הלאה.
תראי מחלקות בבי"ח בחו"ל, שכבר הבינו את הצורך (ועוד, בין השאר כמו חדר לכל יולדת ושלבעל יש מיטה גם, ארוחות לחדר ועוד)

https://www.facebook.com/hanaka.yotam/photos/a.228598763876241.53742.142695892466529/818906728178772/?type=3&theater

אני פשוט יודעת שאני כבר מנוסה ב"ה בהנקה בשכיבה, ועשיתי את זה בבטיחות המרבית - לכן הרשיתי לעצמי "להתעלם" מההוראה הזו.

(ובאמת אחות אחת שראתה אותי עושה כך לא אמרה לי כלום, אבל בבוקר אמרה לי שהיא מדי פעם באה להסתכל לראות מה שלומנו...)

ולגמרי חשתי אותו, למזלי האחות נכנסה קודם לשותפה לחדר אז כבר התעוררתי, ואז היא כבר לא העירה לי כי הייתי ערה (רק ביקשה שאקרא לה בהנקה הבאה ל PKU)
אין ככל שאני מהרהרת על זה יותר, אין על עין כרם.
באסה שאני גרה רחוק.
אבל אולי ללדת בדרך וללכת לשם?
סתםה אני יודעת שזה מסוכן...
כשנגיע לגשר..

ואפילו האחיות ראו אותי כשנשכנסו ואף פעם לא העירו לי..

לק"י

בעצמך באמצע הלילה לקחת את התינוק מהתינוקיה? איך אפשר לדעת מתי? כורזים שם באמצע הלילה?!

בברזילי פשוט הביאו לי אותו לחדר בלילות על פי בקשתי (מראש, שיביאו להניק כשהוא קם), ואני רק החזרתי...

במרבית בתי החולים במידה ואת לא בביות, אין להניק בחדר בלילה, (מפריע לאלו שהחליטו לתת בקבוק או לא להניק לישון לילה שלם) ולכן תבוא אחות לחדר, תעיר אותך לבוא ולהניק את התינוק בחדר הנקה. (שנמצא בחלק מבתי החולים בתינוקיה.)

לק"י

למרות ששם הבנתי שהביות גמיש, ואפשר לעבור ממצב למצב בחופשיות.
בפועל לא יודעת מה...

אולי זה קשור לזה.

מלאה, בת דודתי ילדה שם עכשיו (שבוע שעבר), והדיווחים הם מהשטח...

מחלקת היולדות שלהם לא יפה

אבל שמעתי יותר מאחת שנהנתה שם..

לק"י

 

אני פשוט זוכרת שבאחת הפעמים רציתי לשים את הבן שלי בתינוקיה, כדי לעשות משהו. ואני חושבת שאמרו לי שזה לא השעות של התינוקיה.

לא יודעת באיזה מצב "ביות" הייתי מוגדרת.

ומירב ההתחשבות ביולדת. הם מרכזים את כל הבדיקות השיגרתיות - ליולדת, לתינוק וכו' בזמן קצר.

 

בשערי צדק לעומת זאת, יצאתי ממוטטת רק מלתאם בין זמני הבדיקות, חדר האוכל והתינוקיה.

בתינוקייה. (אם ציינתי שאני מעוניינת בהנקה מלאה).

ולפעמים פשוט באתי בעצמי, כי הרגשתי צורך...

הוא עוד בגודל שיכול להידחק לאיזו פינה שבה לא תרגישי את התנועות שלו, אז כרגע מעקב תנועות לא נותן מידע בעל משמעות.

שהרגשתי ופתאום נחלש/הפסיק ?

היה פעמים שנלחצתי ודאגתי לשכב ולעקוב... הייתי מרגישה חלש חלש לפעמים הליכה יכולה לעזור.
לפעמים היא הייתה כנראה בתנוחה שהיה לי קשה להרגיש. בדיעבד נראה לי שהיה נכון ללכת להבדק. ב"ה שהכל היה בסדר.
בהמשך כבר הכרתי את הסדר שלה שבערך פעם בשבוע יש תנועות חלשות..
ואגב, הייתה לי שיליה קדמית וכנראה בגלל זה היה את המצב הזה מידי פעם. אומרים שהמצב כזה קשה יותר לעקוב אחרי תנועות כי יש תנוחות שבהם לא מרגישים.

אם את דואגת לכי להבדק. זה חשוב ממש

הרגשת כשהעובר היה כנראה בקדמת הבטן, באזור שיש לך בו ''חיישנים', בינתיים הוא עשה מה שעוברים אמורים לעשות מפעם לפעם, וטייל קצת בבטן הגדולה, וכנראה נעצר באזור אחר, מרוחק יותר, שבו אין לך דרך להרגיש את התנועות שלו.

עוד יגיעו ימים שהגודל שלו ימלא את כל חלל הבטן, וכל תנועה תורגש. ובשלב הזה גם תהיה הנחיה על מעקב תנוועות. כי בשלב שהוא כבר גדול, אם את לא מרגישה אותו זה אומר שהוא כנראה לא זז, וזה מדאיג. אבל עוד לא הגעת לשלב הזה.

אם ירגיע אותך- לכי להבדק אבל בלי לחץ...

לכי!בשורות טובות!הלוואי ותיהיה רגועה בשבת

נשמע שאת לא כ"כ בטוחה, ובהיריון כשיש ספק - מיון (לא?).
אולי תסעו כבר עכשיו לאן שתכננתם ותלכי שם למיון?

הוא נפתח עוד כמה דקות...

אם אין מי שיעשה לי אולטרסאונד אז אין בכלל טעם ללכת לשם,

וללכת למיון בבי"ח זה עיכוב של שעות ככה שלא אספיק לנסוע לשבת

אני לבד בבית בעלי והילדים לא בארץ אז זה יהיה באסה רצינית להיות פה לבד.

 

ובאמת ללכת למוקד שם איפה שאני מתארחת זה הכי טוב, השאלה אם זה לא סיכון הדרך, כלומר אם זה בסדר למשוך שעתיים.. זאת השאלה.

 

כרגע אני בכל מקרה מחכה שהמוקד פה אצלנו יפתח

הלוואי והכל יעבור בשלום, ובשבת תהיי עם אנשים שיחבקו אותך (כי נשמע ממש לא כיף להיות לבד).
בשורות טובות!

אני מכירה בכללית שיש מוקד של אחיות לשאלות שכאלה, לא יודעת איך זה בקופות אחרות..

תודה רבה!