כואב לי כל כמה זמן בבטן התחתונה...כאבים שבאים והולכים כמו צירים...
אבל פעם קודמת הצירים שלי היו ממש מהגב...
יכול להיות שאם זה רק בבטן התחתונה זה צירים גם?
ובכלל... איך אני אדע שיש לי צירים שמתקדמים להיות צירים של לידה ולא סתם כאבים מדי פעם??
(פעם קודמת הלכתי לבי"ח כי הייתי צריכה לקבל זירוז...לא יודעת מה זה להתחיל עם צירים לבד...)
🌹*כוכבית*והוא מאבחן ונותן טיפות אם צריך... לא?
יש תרופות שמותר.
רופאים בד"כ יותר מדי מחמירים בעניין הזה...
יעוץ אחיות בטלפון יש לך? הייתי אומרת לך שזה כלום. אבל בהריון תאומים לכי קחי סיכון על משהו בכלל...
בהריון יש צבירת נוזלים רצינית בכל הגוף אז מספיק משהו דלקתי קטן וכבר תהיה תחושת סתימה.
קשה לי להאמין שיטפלו בזה אבל אם באמת יש דלקת כדאי לטפל. זה טיפול מקומי ואפילו בכדורים רוב האנטיביוטיקות מתורות בהריון אז אם צריך ימצאו בקלות מה לתת לך.
בהריון לא כדאי להזניח דברים כי הרבה יותר קל להסתבך.. תלכי לרופא ודי.
עוד מעט...
עוד מעט.....
שיעבור בקלות
בידיים מלאות.
עוד מעט זה יתחיל, (השילשולים) ואח"כ בעזרת ה' צירים.
זה לא תמיד עובד. אבל עדיין אין להתיאש.
מקסימום תשתי מחר עוד פעם, ואם לא יעזור, אז למחרת, ככה עד שתלדי (שמעתי על מישהי שעשתה את זה שבועיים וחצי, ובאמת היא ילדה בסוף...
)
בגיל 9 חודשים ספירת דם. אם לא תקין ממשיכים ברזל עד שנה וחצי.
מינון.
כמו שתיקנו מהר החכמות...
(מרימה דגל לבן)
חודש וחצי אחרי לידה טבלתי לפני שבועיים. היה את הדימום שאחרי הלידה ואז לאט לאט הפסיק ספרתי וטבלתי.
זה אומר שעכשיו צריך להגיע המחזור? ואם לא הגיע אז אני מוגנת מפני הריון?
מניקה הנקה מלאה כל הזמן התינוק צמוד אליי גם בלילה מניקה
הלכתי לקנות נרות למניעה ואמרו שלא מיצרים יותר יש משהו חדש ספוגיות מישהי מכירה התנסתה?
האם ההנקה מספיק מגינה?
יש לי קרישיות ולכן לא ממומלץ לקחת כדורים איך אפשר עוד למנוע לתקופה קצרה?
קבעתי תור לרופאת נשים לשבוע הבא מקווה שעד אז יהיה בסדר... אשאל אותה לגבי גלולות אולי יש משהו שמותר בעקבות הקרישיות.
בעיקרון אני תמיד מקבלת אחרי יצי שנה שבעה חודשים ומניקה מלא תמיד לפחוות שנה.. רק הפעם נכנס בי פחד שלא אקלט פתאום עם הילד הרביעי פתאום בא הקושי שיש כמה קטנים די רצופים.. שמפחיד אותי לחשוב על הריון כרגע..
אז לא כדאי לסמוך על זה....
מתענינת גם עבור מישהי
אולי בהר הצופים-זה נשמע ששם יש יחס אישי
מודדת כובעיםבשביל להמשיך ולהיות נחמדה!!!
ה' ייתן לך כח!!!
אני לא רוצה שיעופו עלי כאן אבל את יודעת שאישה אחרי לידה לא חייבת להיות נחמדה לכל העולם ואת יכולה להאשים את הכל בהורמונים.
כמובן לשתף איזה אחות קרובה או את בעלך כדי שהכעס לא יישאר בפנים. אבל לכל הסובבים את יכולה לגיד שזה ההורמונים של האחרי לידה.
אני חושבת שעם כל הכאב העצב העלבון ומה לא,
את צריכה להיות גאה בעצמך. הנעלבים ואינם עולבים... אשרייך!
וזה שאת מנסה לעבוד על עצמך, ועם כל הקושי מתפללת עליה ללידה קלה, אשרייך. באמת!!!!
מותר לך להיות בעצב מזה... אכן לא נעים
ב"ה שאת בצד הטוב. שאת זכית כן להיות רגישה לזולת ואכפתית.
גם אני יודעת לצערי קצת על התמודדות מול אנשים לא רגישים ולא אכפתיים בעליל, בקרב המשפחה.
בהחלט מבינה את הבאסה שזה לכל החיים... את לא חייבת להיות נחמדה אליה.
מותר לך לא לדבר איתה יותר משלום שלום ושכולם יקפצו. בריאות הנפש שלך לפני כולם...
ואגב שאלה לא כ"כ הבנתי, עכשיו את בהריון?
אין לי הרבה מה לעזור, רק רוצה לומר שממש כדאי לך, בשביל העובר הקטן, לא לכעוס הרבה. לפחות להשתדל להסיח את הדעת כמה שאפשר מכעס כי הוא לא כ"כ בריא בהריון....
וחוץ מזה שאני באמת מעריכה אותך, את נשמעת אישיות מדהימה!
אני לא מצליחה להבין איך זה בא לאנשים ההתנהגות הזאת (כמו של גיסתך), אולי מילדותיות, אולי מראיה ממש שטחית של החיים... אולי מידות.. אבל אל תשימי לב אליה, תרחמי עליה שהיא ככה, מן הסתם עוד אנשים סביבה לא מסתדרים איתה כ"כ...
בהצלחה יקרה!
עשיתי בדיקת הריון ביתית והיא חיובית.
היום התחילו להיות לי הפרשות חומות יחסית כהות. עוד לא הייתי אצל רופא.
למישהי היה? זה דבר שכיח להריון?
תודה מראש.
עדיף להתעקש על לראות רופא שיבדוק עכשיו עם אולטראסאונד
ולא להקשיב לאחיות שאומרות שאי אפשר לעשות כלום..
כי אח"כ כשזה התגבר הייתי חייבת ללכת למיון ושמה התחילו להלחיץ בהריון חוץ רחמי מליון בדיקות לבוא כל יומיים סיוטטט (שזה לא היה הגיוני אבל הם רצו לבטח תצמם)
ואם היו בודקים את זה מראש לא הייתי מטורטרת..
בדברים כאלה עדיף לבדוק ולא לחכות
עד שהגעתי לרופא הכל נעלם כבר...
תינוק בריא שהיום כבר בן 5
חשוב לנוח, לעקוב אחר חלילה התגברות ולהבדק בהקדם האפשרי.
הדימום התחיל ביום השישי לשבעה נקיים.
הרופאה צפתה שהוא יימשך ברציפות עד הווסת הבאה, שתשטוף את השאריות האחרונות.
אבל בסופו ש דבר הוא ארך 'רק' עשרה ימים.
התלבטנו אם יש טעם בכלל לפסוק ולספור, והחלטנו שאין ייאוש בעולם כלל.
ב"ה זכיתי להשלים את הספירה והיו לי עוד כארבעה ימי טהרה עד הוסת.
יצא שטבלתי בליל עונה בינונית... אבל הורו לי לטבול ולנהוג כרגיל.
מחזקת אותך. זה באמת ממש מבאס.
לא סיפרתי קודם הכול. כשהגעתי לרופאה היא מצאה אצלי לא רק ציסטה אלא גם פוליפ בצווראר הרחם. שניהם צצו באותו זמן, כנראה שבלי קשר ביניהם. את הפוליפ היא הסירה ושלחה לבדיקה (ביופסיה?). תשובות רק אחרי שלושים יום.
יואו, איך חזרתי ממנה בוכה. מדוכדכת נורא, מפוחדת, מה שתרצי. היו ימים קשים.
בסוף - ברוך ה'. הצלחתי לטבול, אח"כ הגעתי לביקורת והכול היה תקין, הציסטה נשטפה, אח"כ קיבלתי תוצאות תקינות של הפוליפ.. הדברים הסתדרו.
כמה זמן הדימום כבר אצלך? גם אצלך זה התחיל בשבעה נקים?
מאוד חשוב לדעת איך לנהוג בזמן הבדיקה. מה לשאול ומה דווקא עדיף לא לשול ולא לדעת. על מה להסתכל ועל מה לא להסתכל. ומה ללבוש מיד אחרי הבדיקה - לבן / צבעוני / פד וכו' - אלה דברים שמצריכים הוראה מרב.
גם הדברים שנכתבו לך לעיל, למיטב ידיעתי הם לא מוחלטים. יש גישות שנות בפסיקה. עדיף שתגיעי לבדיקה כשאת יודת מה הגישה שעל פיה אתם הולכים.
אפשר גם להייעץ עם יועצות ההלכה של נשמת או עם מכון פועה.
אני חושבת שאם הכל תקין זה לא נורא להיות ביחד לפני הבדיקה (אבל את זה כדאי לברר קודם).
מניסיון אחרי הלידה הראשונה הייתי בשבעה נקיים כבר אחרי כמה ימים נקיים לחלוטין,
והחל מהבדיקה של הרופא התחילו כתמים שאסרו אותנו 
לא בטוח שזה בגלל הבדיקה, אבל זה היה כל כך כל כך מבאס וקשה.
אין סיבה אמיתית לבדוק, אולי רק בשביל פאפ, שאת זה במחילה, לא צריך לדחוף דווקא עכשיו...
שיקראו את השרשור
אני ממש בעד לדחות את הבדיקת רופא, חבל להכנס סתם לשאלות וחששות. גם ככה העסק קצת יותר עדין בדר"כ אחרי לידה
פאפ ודאי שלא כדאי לעשות ב 7 נקיים, אמנם זה לא אוסר אבל זה סתם מסבך אותך עם תהיות ושאלות, בשביל מה הבלגן? זה ממש לא בדיקה דחופה.
לא ידוע לי שיש בעיה להיות ביחד לפני הבדיקת רופא
ברוב הלידות ככה יצא לי, שבדיקת רופא היתה אחרי המקווה
כמובן שאם מתכוונים למנוע הריון לברר על זה לפני המקווה, אם יש צורך בהפניה לגלולות וכו אפשר בדר"כ לבקש גם מרופא משפחה
5 וחצי שבועות אחרי הלידה או 7 וחצי?
תודה!
כרוב,
לשאוב קצת רק להקלה ושלא יהיה דלקת.
בעזרת ה' בקרוב זה מאחורייך.
הוא מחמם את המקום וגורם לזרימה קלה של חלב החוצה כך שלא יווצר גודש כזה שיביא לדלקת.
בדרך כלל בגמילה, לא שואבים בכלל.
עוטפים כל צד בעלי כרוב - 2-3, וסוגרים עם החזיה.
זה באמת שלב לא נעים ומכאיב, כי צריך להגיע למצב שהשד מתקשה, והייצור פוחת מאוד בהדרגה.
אבל עם הכרוב לא מגיעים לדלקת. זה תהליך של 3 יממות בדרך כלל.
אפ רוצים לעשות את זה יותר הדרגתי, אפשר לסחוט ביד אל ספל במרווחים הולכים וגדלים. כדי לאותת לשד לייצר פחות ופחות חלב.
גמלתי 7. קצת אני יודעת על מה אני מדברת .
ממילא, יגיע שלב שבו השד יתקשה מאוד ולא ניתן יהיה לסחוט חלב.
אם רוצים לזרז את התהליך, עדיף לא לשאוב כלל.
הכרוב עשיר בגופרית ולכן הוא גורם לתנועה קלה של חלב החוצה, כזו שמגינה מפני גודש בלתי אפשרי שעלול להסתיים בדלקת, ומצד שני התנועה קלה כל כך, שהיא לא מגרה את השד ליצור חלב.
אפילו אם יסחטו מעט, הייצור יתגבר. לנשים כאלה לא יעזור לסחוט מעט בכל פעם, הן לא יצליחו לסיים את התהליך במסגרת זמן סביר שבו הפעוט מפנים ומוותר על ההנקה.
לא מסוכן. אני בדרך כלל נוטה לגודש ודלקות ברגיל, בלי גמילה, כל שינוי הכי קטן, גורם אצלי לייצור מוגבר ואני בדרך כלל מאוד זהירה ורגילה לסחוט עד הקלה.
ואפילו אצלי ב7 הפעמים שגמלתי לא נצפתה דלקת. בערך אחרי יממה וחצי השד מתקשה מאוד ברמה שלא ניתן לסחוט יותר חלב, ויממה וחצי אחר כך, אין יותר ייצור חלב.
ביממה וחצי הראשונות החלב מטפטף מעט בזכות הכרוב.
זה תהליך מדורג ולא מסוכן.
את החזיה סוגרים ברמה סבירה - לא הדוק מדי כדי שלא תיווצר דלקת בשלב הראשון כשהשד עוד מטפטף, וגם לא רופף מדי כדי לא לאותת על ייצור חלב.
זה בסדר להתערב?אני מעריכה כאן את 2 הדעות
אבל ממליצה לך לערוך.
שיהיה טיפונת יותר נעים לכולנו כאן
ושיהיה דיונים פוריים אבל בלי זילזול.
מה את אומרת?
אל הר המוריהאיזה באסה שהגבתי ואז א"א..
נראה לי שכדאי לא להתווכח עם התגובות ישיר
אלא להגיב לפותחת ולהגיד לה להתיעץ עם מומחים ולא כאן בפורום
ואני אישית כן עשיתי כמו שהאנונימית עשתה והיה לי בסדר אבל לא כתבתי כי אני לא רוצה לקחת אחריות וחוץ מזה היה לי רק נסיון אחד,
מצד שני אולי אם היתי אמא ל7
היתי מרגישה מנוסה ואולי יותר מיועצת הנקה .
אבל גם אם היא כותבת מנסיונה זה לא בעיה כי הפותחת פנתה לחכמת ההמונים ולא ליועצת והיא גם לא כתבה שהיא יועצת אלא בפשטות מנסיונה
בקיצור-הסתבכתי .
נשמע לי שתיכן תגובות טובות
נכון, יש שונות בין נשים וצריך להתאים תהליך לאישה. מסכימה.
(תראי שזה גם מצוין במאמר מלה-לצ'ה)
רק הערת אגב, לגבי 'לא הייתי מפסיקה לייצר' - האמת היא שזה לגמרי נורמלי, לרוב הנשים יש מעט חלב עוד במשך חודשים אחרי הגמילה. בעיקרון המטרה של גמילה היא לא 'להפסיק לייצר' אלא 'שלא יציק'.
אולי לכך גם את התכוונת ואני סתם קטנונית...
הנה המאמר:
**************************
אם כרגע את סובלת מכאבים ו/או מגודש עקב גמילה פתאומית של התינוק, מומלץ לפעול בשני שלבים: בשלב הראשון יש להחזיר את הגוף למצב מאוזן, ורק בשלב השני לייבש את החלב.
בשלב הראשון חשוב לנקוט טיפול שגרתי לגודש:
חשוב מאוד להוציא את החלב מהשד לעתים קרובות, עד השלב שהשד אינו כואב יותר, כי החלב מצטבר בשד, חוסם את צינוריות החלב ויוצר בצקת. משך התהליך אישי ומשתנה מאם לאם, אך בממוצע יארך ימים בודדים. מהרגע שאין כאבים, אודם או גודש בשד, אפשר להתחיל בשלב השני: בתהליך ייבוש החלב.
בנסיבות מסוימות, יש אפשרות להיעזר בתינוק למטרה זו, ולהחזירו באופן זמני בלבד להנקה, לצורך תהליך גמילה הדרגתי. אפשר גם להוציא את החלב בשאיבה או בסחיטה ידנית. כלל האצבע הוא להוציא כמה שיותר חלב מהשד עד החזרה לאיזון, הן מבחינת מספר הפעמים ביממה, והן מבחינת משך ההנקה/השאיבה.
אם את סובלת מכאבים, אפשר להיעזר במשככי כאבים. אפשר גם לשתות כמויות גדולות של חליטה עם עלי נענע או מרווה. יש שמדווחות שעלי כרוב על השד הקלו עליהן. אסור לקשור את השדיים! הקשירה עלולה לגרום לסתימה, דלקת ואבצס (מורסה).
בשלב השני, נתחיל בתהליך ייבוש החלב:
בתהליך הגמילה הגוף מאט את קצב ייצור החלב. שכן, הגוף משנה את כמות ייצור החלב בהתאם למידת ריקונו של השד: ככל שהשד מלא יותר, כך נייצר פחות חלב, ולהיפך. לשם כך מספיק שהשד יהיה מלא אך לא גדוש. שימי לב לא להגיע למצב של גודש, כדי להמנע מדלקת. ההבדל בין מלאות לגודש הוא בדרך כלל בכך שבגודש יהיו איזורים קשים בשד, ו/או אודם, ו/או כאבים בשד.
העיקרון הוא להוציא חלב להקלה, אך לא לרוקן את השד. זה אחד ההבדלים בין השלב הראשון לשלב השני. למטרה זו, נוציא חלב רק לפי הצורך, להקלה, ונרד בהדרגה בכמות ובתדירות של הוצאת החלב. כך, נאותת לגוף לייצר פחות ופחות חלב. חשוב מאוד להקשיב לגופך, כי ההבדלים בין האמהות גדולים מאוד. יש אמהות שתהליך זה מהיר אצלן, ולעומתן אמהות הזקוקות להדרגתיות רבה יותר.
אני קוראת ובכנות אני אומרת, אם הייתי הולכת לפי השיטה הזאת, לא הייתי מפסיקה לעבור מהשלב הראשון לשני, וחזרה אל הראשון, וחוזר חלילה .
כשברקע יש תינוק (אצלי פעוט) שקשה לו מאוד לוותר על ההנקה וזקוק לחיבוקים (קושי אדיר לחבק בשלב הגמילה).
ואצלי דווקא נקיטת פעולה כמו בשלב הראשון שתיארת - "כלל האצבע הוא להוציא כמה שיותר חלב מהשד עד החזרה לאיזון, הן מבחינת מספר הפעמים ביממה, והן מבחינת משך ההנקה/השאיבה", מעמידה אותי בסיכון לגודש ודלקת.
מה שכן, להשתמש בהמון כרוב - 2-3 עלים אחד על השני ולהחליף לעלים טריים כל כמה שעות, ברגע שהעלים על השד קמלים ומצהיבים.
ומי שרוצה לנסות את זה,
יכול להיות שדווקא זה מה שיעזור לה.,
אז שווה לכתוב...
וכל דיעה או רעיון חשובים,
החוק קובע כי אישה חייבת לדווח על הריון עד השבוע ה-18. ברור כי מעסיק אשר לא דווח לו על הריון עלול לחוש כי ישנה בעיית אמינות עם העובדת (דבר היכול לפגוע בעובדת בעתיד). היות ומערכת היחסים בין עובד למעביד הינה מערכת יחסים עדינה הבנויה על אמון וכבוד הדדי, הסתרת הריון עד לשלב האחרון האפשרי בחוק עלולה לעמוד לרועץ לעובדת (בעיקר עובדות צעירות וחדשות).
"עובדת שהיא בחודש החמישי להריונה תודיע על כך למעסיקה, ומשעשתה כן, או משנודע על כך למעסיק בדרך אחרת, לא יעסיקנה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית מהחודש החמישי להריון ואילך, אף אם היה רשאי או הותר לעשות זאת על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951; הוא הדין לגבי עבודת לילה, אם העובדת הודיעה למעסיקה בכתב, כי אין היא מסכימה לעבוד עבודת לילה".
כלומר, על פי סעיף זה על העובדת ההרה חלה החובה להודיע למעסיקה על דבר הריונה בהיותה בחודש החמישי להריונה.
(מקור: מתי צריך להודיע למעסיק על הריון? איך ומתי לספר שאת בהריון )
הנה, הנה זה בא והכל יהיה מאחורייך.
ואז החיים רק מתחילים...
מי פה בתשיעי או בעשירי?לצורך תמיכה והזדהות? - הריון ולידה
מוסיף ללחץ.אני מנסה להתפלל וחסומה.
מנסה לראות מה אני יכולה לעשות.
האנשים מבחוץ מצד אחד מלחיצים ומצד שני לשתף זה כ"כ טוב ומרגיע
אני ממליצה לך לאור הלחץ שלי
לעקוב כל הזמן כי לפעמים יש קפיצות(היה לי לפני כ21 יום בשבוע 38 -3700
ועכשיו 4400-ולפני כן 4800-היא עשתה פעמיים.)
ואולי לחשוב רציני על זירוז טבעי או רגיל.
זה מה שאני כנראה יעשה פעם הבאה.
ו..איזה כיף שמישהי שותפה איתי.מבינה?
רק עכשיו תלכי שוב לבדוק ולהתיעץ,
מה את אומרת???
כמה היו הקודמים?
ואת צודקת לגבי הטעויות.
אני עברתי בלידה האחרונה את התאריך בקרוב ל-3 שבועות
לא האמנתי לעצמי כי הקודמים נולדו בתאריך או לפני התאריך, היה לי ממש קשה לסחוב פיזית ורגשית, רציתי להיות כבר אחרי (נולד בסוף 3.800 שאצלי זה לא גדול, נולדו לי כבר גדולים ממנו בתאריכים מוקדמים יותר)
לא להאמין שכמעט ילדתי בשבוע 30, היו לי כבר צירים די סדירים...
אבל - התינוקי נולד כזה עירני ומתוקי, פשוט תינוק מוכן ובשל כזה - כל השעתיים שנתנו לי איתו בחדר לידה - הוא.... ינק!
הריון ראשון שהגיע בקלות ב"ה. בערך באמצע שלו.
מרגישה שבעלי פשוט לא מבין אותי. נותן תחושה שהוא לא רוצה את ההריון ושזו "בעיה" שלי.
(למרות שהוא טוען שזה ממש לא ככה ואני סתם מדמיינת)
הוא לא מבין מה זה הריון. מה זה גורם לאישה. מה זה אומר לגדל ילד.
וכל פעם שאני מנסה לפתוח את הנושא, להסביר מה עובר עליי, מה אני מרגישה נפשית וגופנית הוא נאטם.
אני מרגישה ככ לבד..
הוא לא מבין למה אני משוטטת בפורומים, מחפשת מידע, מסתכלת על עגלות..מדברת עם נשים אחרות מהמשפחה וחברות על הריון..הוא טוען שאני מתעסקת בזה יותר מידי.
מצד אחד אני מתרגשת מכל העניין. מצד שני- אין לי כוח. מרגישה שההריון "דופק" אותי. בגללו אני מפונקת ולא מסוגלת לעבוד נורמלי והכל נופל על בעלי. גם הפרנסה וגם עבודות הבית. בגללו אני עייפה. בגללו כל התוכניות לשנה הבאה משתנות.
ניסיתי לדבר איתו על זה..אין עם מי לדבר.
כבר יומיים שאני לא מפסיקה לבכות. מרגישה באפיסת כוחות. מתחשק לי רק להיכנס למיטה ולהיעלם..
(אין לי שום חוסרים בויטמינים וברזל..)
ואפיסת כוחות בגלל שום דבר. זה לא שאני עושה איזה משהו מתיש במיוחד.
על גברים והריון
נראה לי שבעלך מרגיש שמה שהוא משקיע כרגע בפרנסה ובעבודות הבית זה המקסימום השתתפות שהוא כרגע מסוגל להציע. ובעצם, באופן אובייקטיבי, הוא באמת עושה הרבה.
אולי הוא מסוג הגברים היותר שכלתנים, פחות רגשנים, פחות נוטים לשוחח על רגשות, ואולי גם נלחצים משיח כזה ונאטמים, כמו שאת מתארת.
אבל את לא צריכה להרגיש רע בגלל זה 
.
בשביל זה יש לו אותך, ואת משקיעה המון בהריון הזה מבחינה רגשית, בשביל שניכם .
זה לא אומר שהוא לא אוהב אותך או את התינוק שיוולד לכם בעז"ה, זה לא אומר שהוא לא שמח על ההריון. זה רק אומר שאתם שונים באופי.
א. את מתכוננת עכשיו לקראת משהו שהוא באמת עצום- להעמיד צאצא זה עולם ומלואו כפשוטו וכדרשו.
וגם בלי קשר לעובדה שיום יבוא והעובר יהפוך לתינוק- עצם ההיריון הוא גם חוויה מטלטלת.
פיזית ונפשית.
לכן תדעי שאת בסדר גמור שזה הנושא שמרכז עולמך כרגע.
ב. כדי לרתום את בעלך לנושא אני ממליצה לך שהוא יקרא בנושא, גם ידע מדעי- מה קורה בתוך הרחם, וגם ידע מה עובר על נפש האישה. אני אהבתי את המדריך הישראלי להיריון ולידה (יש תמונות שכדאי לכסות, העיקר הוא הכתוב ולא התמונות)
כשאני קראתי את הספר סוף סוף הרגשתי שמישהו מבין מה עובר עלי ונתן אוקי לתחושות שלי,
לכן היה חשבו לי שבעלי יקרא וזה באמת קירב אותו לנושא.
ג. את כותבת:
"כל פעם שאני מנסה לפתוח את הנושא, להסביר מה עובר עליי, מה אני מרגישה נפשית וגופנית הוא נאטם.
אני מרגישה ככ לבד.."
אני ממש מזדהה עם מה שכתבת, ככה היה לי בדיוק בהריון הראשון- אבל מהנסיון שלי- ככל שניסיתי להשתפך בפניו יותר ושהוא ישמש כאוזן קשבת שלי- ככה הוא יותר נאטם. לכן למדתי בדרך הקשה- שעדיף לשחרר,
מצאתי לי בנות שיח (כמו שכתבת, נשים חברות, בנות משפחה) ואת בעלי עזבתי לנפשו- מאז הכל היה יותר נעים ויותר חיובי.
ד. גם בימים שבהם מצב הרוח ב"דאון" בלי סיבה- תחבקי את עצמך ותקבלי את עצמך כמו שאת. יש כאלו שיכעסו שאת משתמשת במושגים "דופק אותי" "בגללו"- אבח אני חושבת שאת צריכה להשתמש במושגים שאת מרגישה וללבן את המקום הזה- לכן טוב שאת כותבת ופורקת את זה.
ה. אפיסת כוחות בגלל שום דבר. זה לא שאני עושה איזה משהו מתיש במיוחד- את יוצרת בתוכך חיים חדשים, זה ממש משהו מתיש במיוחד! פיזית זה הגיוני ובסדר שהגוף עייף, תני לעצמך את הזמן לנוח, נפשית- מתייחס לנקודות האחרות.
בהצלחה רבה יקרה!
יותר מידי זמן +שבעה נקיים ... אוף
