אבל איך יודעים כמה טיפות לקחת? (הריון חודש 7, יש ירידה בברזל)
מסכימה מאדיום מאיר
דודה שלי בגיל 45 ילד עשיריאיזו נחמה
אמא של חברה בגיל 47
אמא שלי בגיל 43
אבל נראה לי הרבה מונעות אז היו יכולות להיות עוד , אלא שהן מונעות כי יש יותר בעיות גנטיות בגיל הזה
שאלה-אזז בלי מניעהרק אמונה
אם אין בעיות מיוחדות או הנקה שמונעת
כאילו לכל אחד יכל להיות מללא ילדים?
אני כל הזמן חושבת על זה
מצד אחד ומצד שני:
איך אפשר לוותר עליהם?ואיך אפשר להסתדר ככה?
אוי לי מיצרי ומיוצרי
אני לא חושבת שזאת נקודת מבט נכונהאיזו נחמה
לומר מה היה אילו- זה חוסר אמונה. בהנחה שאשה מונעת בצדק (ואני לא נכנסת פה לנקודה מה נחשב 'בצדק') אז זה רצון ה' יתברך, וממילא זה מה שנקבע.. כל החיים ניתן לומר 'אילו הייתי בחור כך או אחרת' כולל אילו נישאתי לאדם אחר או בחרתי במקצוע אחר..
הקב"ה מסובב את הדברים כך שיהיו כרצונו (וכדי למנוע שרשורפלצת על מה נקרא למנוע בצדק, אני שוב כותבת בהנחה שמונעים בצדק)
איך מונעים בלי לחשוב מה היה אילו?רק אמונה
איך מתחתנים בלי לחשוב מה היה אילו?איזו נחמה
נכון.כל החלטה היא שקולה.רווח לעומת הפסדרק אמונה
אני מסכימה איתך בגדול
אבל כ"כ קשה לחשוב על זה
אני כותבת במחשבה בשאלה
אנחנו בני אדם, לא מלאכים. יש לנו שכל שהקב"ה נתן לנואיזו נחמה
ורוצה שנעשה בו שימוש, אם יש לנו ספקות בשביל זה יש תלמידי חכמים.
בהנחה שעושים את זה בצורה הנכונה, אני מסתכלת על זה בדיוק כמו על ההחלטה עם מי להינשא. כמו שכולן יודעות לומר שאחרי שנישאים, אסור לחשוב אולי זה לא בן הזוג שלי בעצם.. אלא חובה לחשוב שזה בן הזוג שלי ולעשות כל עבודה כדי שהנישואין יצליחו, כך צריך להסתכל על העניין הזה.
זה לא באמת שיכלו להיות לכל אשה 20 ילדים. הקב"ה נותן את הכוחות בדיוק לפי מספר הילדים שהוא רוצה להעניק למשפחה. זה רק נראה כאילו יש לנו בחירה, כמו בבחירת בן זוג. שגם בו יש עניין של 'פן יקדימנו אחר' מצד אחד ומצד שני אחרי החתונה אסור לחשוב בשום אופן שאולי זה לא בן הזוג שלי כי כידוע מתגרשים רק במקרים קיצוניים.
עדיין נושא קשהרק אמונה
במיוחד שזה לפי הכוח שלי
לפחות ככה הרב שלנו שואל
ואיך יודעים?אולי אני אוותר קצת על הזמן שלי עם עצמי
על לעשות הרבה דברים בבית,?
על עוד הרבה דברים ואתמסר רק לזה?
מצד אחד-יש את אינך יודע מי מהם יכשר(ויש סיפורים מצמררים על זה)\
ומצד שני בעצם זה דיני נפשות כי אישה יכולה להשתגע
להיכנס לדיכאון לחלות ולא יודעת מה .זה גם סכנה בלידה
זה לא באמת?(20 ילדים?)רק אמונה
הרי כתבת על החסידיות(גם לי יש כאלה קרובים)
שיש להם מלא והם רוצים עוד.
שם את רואה את זה מוחשי.
הדבר היחיד שמרגיע אותי זה לעשות הנקה מלאה 2 בתור מניעה
וזה גם הרבה מהן עושות.
ככה אני רגועה שנתתי ליונק את צרכיו וממילא עכשיו הוא קודם לאח קטן.
יש על זה מקור כל שהוא.
וגם שלגוף דרוש שנתיים לפחות להתאושש.
התכונתי שזה רק נראה שזה אפשרי אבל הקב"ה מתכנן אחרתאיזו נחמה
גם לאלה שלא מונעות כלל אין בד"כ 20 ילדים אלא הרבה פחות (אמא שלי לדוגמה טוענת שלא מנעה וילדה עשרה ילדים) כי הקב"ה יודע ומתאים לכל משפחה את מה שמתאים לה. כיום זה כולל אמצעי מניעה הכרחיים.
אני לא יודעת מה עומד מאחורי הקושי הגדול שלך בעניין, אבל אולי כדאי לך ללכת למישהי לברר את זה, אני מרגישה שיש כאן משהו עמוק יותר...
אגב, יש גם חסידיות שמונעות כדי להתאושש....
צודקתרק אמונה
את הקושי שלי כתבתי בכותרת עדיין נושא קשה.
מכירה חסידיות כמו שכתבתי לך
לאחת יש 11 ורוצה עוד.
(אני בעד מניעה כשצריך אבל במחשבה)
אבל להרבה נשים בגיל הזה הפוריות יורדת+mp8
ברור את צודקת לכולן הפוריות יורדת, לא רק להרבה... אבל עדייןאיזו נחמה
יש אפשרות להרות, ועובדה היא שבאמת בציבור החרדי שלא מונע (החסידי בעיקר) יש המון הריונות מעל גיל 40, (אני מכירה מקרוב כי יש לי משפחה גדולה חסידית, ולא אחת כשמוזמנים לחתונה רואים שהאם שמחתנת ילד היא בהריון או לאחר לידה... וזה בעיקר בגלל שהן נורא צעירות כשהן מחתנות, אבל גם בגלל שרבות מהן יולדות עד גיל מאוחר).
ולגבי הפוריות, באמת שאלתי אחת מהן אם הן לא מונעות כשגרה מעל גיל 40 בגלל ריבוי הבעיות בגיל הזה, אז היא אמרה לי שמה פתאום, ונתנה לי לדוגמה את עצמה. היא בת 44 ולדבריה מאד רוצה ילד נוסף (יש לה ב"ה 12...) אבל למרות שנכנסה להריון כמה פעמים מאז גיל 42- (אז היא ילדה את ילדה האחרון), כל ההריונות הסתיימו בהפלות...
אז ברור שהפוריות יולדת אצל כולן, זה דרכו של עולם- ועדיין כפי שכתבתי יש מספיק נשים שיולדות לאחר גיל 40 באופן ספונטני.
אבל נקודה אחת חשובה ושונה- הן כולן נשים שילדו ברצף מאז היותן צעירות.. לא התחילו ללדת בגיל 40.
לידה ראשונה ספונטנית בגיל +40 היא דבר נדיר וקשה יותר, ובד"כ רופאים ממליצים בגילאים אלה להתחיל מיד טיפולים
לגבי הסוף.מה ההבדל?כאילו שוק לגוף?רק אמונה
אני לא יודעת את ההגדרה המדויקת, אבל זה מה שאמרה לי פעם רופאתאיזו נחמה
פוריות.. כנראה כשיולדים בגיל צעיר המערכת יותר נשמרת
מעניןרק אמונה
אולי "חוסכים" ביוצים מיותרים וככה משמרים את הפוריות?ירושלמית טרייה
כי בכל מחזור כמה ביציות מתבזבזות.
מי שבהריון ואחרי לידה חלק ניכר מהזמן לא "מבזבזת" מחזורים.
אולי לזה הכוונה?
סתם מציעה כיוון, לא שאלתי אף רופא לגבי זה.
דרך אגב ממה שאני מכירה דווקא בציבור החסידי מונעים יותר מאשר בציבור הליטאי. בציבור הליטאי הכבד, לא המודרני, יולדים הרבה יותר ויותר צפוף. לפחות ממה שאני מכירה. והנשים גם עובדות יותר. בקיצור, משימה בלתי אפשרית..
גם מי שמונעת הורמונלית 'חוסכת' ביוצים... כך שלא נראה לי שזאתאיזו נחמה
הסיבה (הרבה נשים מונעות הורמונלית עד שהן מתחילות ללדת)
היטבת להגדיר את הדילמהרק אמונהאחרונה
את צודקת בסוף דברייך.+mp8
סיכוייה הרבה יותר גבוהים.
לדעתי לא.מוריה
אני הייתי נשארת בבית עם התינוק/ת ושולחת את כולם לטייל...מנסה לעזור
ככה כולם נהנים.
הם לא משתעממים
ואת נחה/ מניקה/ עם הקטן/ה.
מצד שני- זה נחמד להתאוורר קצת אבל לא בתור טיול בחוץ...
נראה לי מאמץ מיותר.+mp8
את ההשלכות מרגישים פתאום מאוחר יותר
בעיקרון לא.אבל-רק אמונה
אם את נורא רוצה לצאת ויש אפשרות לחזור
בשניה שאת לא מרגישה טוב
אז אולי תנסי.
לא היתי ממליצה על מקום רחוק.
כדאי לאט לאט לצאת לא בבת אחת.
אולי לגלידה ליד הבית או לסיבוב קטן
להתאוורר- כן. טיול- נראה יותר מסובך..מנסה לעזור
נכון אבל-רק אמונה
חברה שלי אמרה שהיה לה צורך גדול
ונסעה במונית לקניות וחזרה
וזה אחרי שבוע
צורך גדול זה לא סתם טיול.+mp8
נכוןרק אמונה
אבל היא כתבה שכולן אומרים לא-באופן גורף
ואולי זה כן יהיה פתאום צורך?
לדוג' פתאום כולם יצאו והיא תישאר לבד ותדאג?
או שמישהי אחרת תקרא ותלמד מזה שאסור?
(סנהדרין שכולם היו אומרים חייב,אז הוא לא חייב מכירה)
אף אחת לא ענתה לה לא לצאת מהבית אם יש צורך+mp8
על שאלה אחרת- יהיו תשובות אחרות...
שוב צודקתרק אמונה
אבל לפעמים טיול סתם נהיה צורך
חושבת על עצמי ומדמינת
שכולם יוצאים ואני שמחה ורוצה לישון
ופתאום מגיעות הדמעות
ומתקשרים ושומעים אותם נהנים
ואז רוצים להרגיש נורמלי וגם להנות כמו כולם
ולא להיות כלואה בבית.
סתם מצירת תרחיש.
ממש לאאמאשוני
אני יצאתי לגן חיות שבועיים אחרי הלידהאישה ואמא
גם היה חוה"מ פסח
הלכנו לאט לאט ונהננו מאד
הלוך חזור- כמובן ברכב ולא באוטובוס
אבל זה היה לי כיף וטוב לצאת להתאוורר ולהשתחרר קצת
אבל כן, מודה שחזרתי הביתה מאד עייפה ומותשת
גן חיות זה מאוד מתיש.שיר מזמוראחרונה
אני עשיתי את זה פעם בהריון שבוע 16 וזה גמר אותי
למרות שאני מרגישה ממש טוב בשלב הזה בדר"כ.
תחפשי אורור בלי להסתובב, אם את צריכה.
אפשר מעיין (בצל!! ) אהל כזה דאפשר להגיע עם האוטו עד המים.
וגם להיות לזמן קצר ולחזור. לתינוק זה גם מתיש.
חסר לי קצת מגנזיום וסידן.רק אמונה
זוכרים במה יש אותם(אוכל)
דברים פשוטים טוב?
תודה רבה רבהרק אמונה
אופסרק אמונה
הרגע שתיתי בקבוק שוקו!
תודה תודה...
ד' יעזור
נעדכן בעז"ה
אם זה כמו הקודמת
אז זה עוד כחודש
אם לא זה יכול להיות כל רגע
מצחיק לא?
זה לא מדוייק וחבל.לב אמיץ
דווקא במוצרי חלב יש סידן וויטמין D (שאמנם מוסף באופן מלאכותי) שנספגים יפה, אצל מי שלא רגיש למוצרי חלב.
צריך לצרוך במידה.
הם לא פוגעים בספיגת הברזל, ותורמים ויטמינים נוספים כמו B2 (קוטג' - נספג יפה) ו B12 (חמאה (יכולה להעמיד על הרגליים, ולהפסיק כאבי שרירים מיידית), כמו גם פרוביוטיקה (אשל/גיל/יוגורט).
למגנזיום הכי יעיל אגוז ברזיל.
תודהרק אמונה
ברוכה הבאה!
..רק אמונה
אוי
טחינה. ברוקולימוריהאחרונה
באיזה שלה של ההריון את?הרייונית
בתקופה של השליש השני לרוב הנשים יש ירידה חדה..
אני לא לקחתי וגיליתי באמצע ההריון שהוא ממש נמוך.
והתחלתי עם גבוה..
כדאי לקחת לפחות משו טבעי..
^^צריך לעקוב אחריו.רק אמונה
את לא צריכה לקחת, אבל כן כדאי לעקוב - שלא יורד פתאום.מתואמת
לקראת שליש שלישי בד"כ הברזל יורדאישה ואמא
ואחרי הלידה הוא יורד עוד יותר
אז כדאי לעקוב לראות שהוא נשאר טוב
למה לא לקחת??אפוש
מבינה אותךאנונימי (4)
אני מנסה לעזור בזה שאגיד לך שללידה האחרונה באתי ברצון לנסות בלי.. אבל כל הזמן אמרתי לעצמי שתלוי איך תתקדם. ולא קבעתי שברור שאסתדר בלי. בסופו של דבר לדעתי זה מאוד תלוי במשך הלידה. אמנם סבלתי הרבה מצירים אבל מפתיחה 5-6 הייתה תחושה של התקדמות ולכן הצלחתי להחזיק מעמד.
דרך אגב כשהחלטתי באמצע הלידה שלא- נתנו לי פטידין ולי עזר להתערפל ככה.. זה מצחיק אבל הועיל. שיהיה בהצלחה והעיקר שלא תתאכזבי מעצמך!לדעתי אל תכריחי את עצמך להחליט מראש אלא בהתאם להרגשה. שיהיה בידיים מליאות בבריאות!
ילדתי 3 לידות בלי אפידורלggg
ו2 עם אפידורל. החלטתי מראש בכולן שאנסה בלי. אבל בלי לחץ. היה בסדר. לא קל אבל אפשרי. השתמשתי בגז צחוק. עזר ככה ככה.
בהצלחה
מה זה השיטה הזאת?
הכי טוב לא להחליט כלום מראשאמא של נוני
אני תמיד מגיעה עם רצון לא לקחת וזה נשאר כך אבל אני מאוד פתוחה למחשבה שאם אני לא אצליח להחזיק מעמד אני אקח, וזה לא פוגע בדימוי העצמי שלי או בקישור לתינוק. העיקר לא לצאת עם חוויית לידה טראומטית שהיתה נוראית ולא מותאמת לרצוני ולכוחותיי.
קבלי חיבוק והזדהות!סמיילי צהוב
לא מזמן שמעתי ממישהי שמכירה טוב את התחום, שלפעמים בקורסים של ההיפנובירתינג מביאים נשים לציפיות גבוהות, אפילו לא מציאותיות, לגבי הלידה שלהן.
לדעתי כל הסיפורי לידה המדהימים שקוראים עליהם- הם אכן מדהימים, אבל השאלה שצריכים לשאול היא אם הם מתאימים *לך*.
תחשבי מה *את* באמת רוצה בלידה, ממקום פנימי ואמיתי, לא בגלל שככה אמרו לך או ככה מקובל..
אם את באמת רוצה לא לקחת אפידורל- מדהים. אם את באמת רוצה לקחת- מעולה לא פחות! הדבר הכי בכי חשוב בלידה זה הרוגע שלך. כל דבר שיתרום לרוגע הזה הוא מבורך.
כל אשה יגיעה לרו
סליחה.. קפץ. המשך:סמיילי צהוב
משהו שעזר לי בקשר לפחדים: לנסות למצוא פתרון למה שאפשר. אם טכני או נפשי, לדבר עם בעלי/ דולה לתכנן ממש בפירוט איך נתמודד עם הקשיים שפחדתי מהם.
לאנונימיתיעל -ND
אם הבנתי אותך נכון,
את עברת 3 לידות עם אפידורל בשלום.
את פוחדת פחד מוות מלידה ללא אפידורל.
ולא ציינת שום סיבה מיוחדת למה הפעם את בכל מחיר אמורה ללדת ללא אפידורל.
אז נכון שאני יכולה לספר לך סיפורים ומעשיות על לידות נהדרות ללא אפידורל.
אבל לא נראה לי שזה יעזור לך להתגבר על הפחד.
אם תרצי, אני יכולה גם להכין לך טיפות נגד הפחד. אם רק תרצי.
אבל לפני הכול אני שואלת: האם באמת כ"כ חשוב לך ללדת הפעם ללא אפידורל? תחשבי על זה.
את חיה בפחד הרבה לפני הלידה. הוא מחזיק אותך במתח שלא מוסיף בריאות ושלוות הנפש לא לך ולא לתינוק.
יש סיבה לייסר את עצמך ככה?
כידוע, פחד מחמיר את הכאבים ומגדיל את כל הסיכויים לסיבוכים.
למה את צריכה את זה? למה לא ללכת בדרך סלולה? עברת 3 לידות תקינות, ב"ה. ועד כמה שהבנתי, אין סיבה לחשוב שבלידה הרביעית (כן ירבו!) זה יהיה אחרת.
זה נכון, שעדיף ללדת בלי אפידורל. אבל אין 2 נשים זהות, ומה שטוב לאחת לאו דוקא טוב לשניה!
האם לידה ללא אפידורל מתאימה לך? ממה שאת אומרת - לא ממש נשמע כך.
אני ממש אוהבת ללדת בלי אפידורלאנונימי (5)
ניסיתי לידה שלישית עם אפידורל, כדי לדעת שניסיתי. לי זה לא התאים.
אם את רוצה ללדת בלי אפידורל, נראה לי שקודם את צריכה להיות שלימה מאד עם החלטתך ולהרגיש את הבחירה והרצון הזה. אח"כ ללמוד שיטות ועניינים איך ללדת בלי אפידורל.
לשאלתך, לי יש זיכרון מאד טוב מהלידות שלי. אני במקלחת מלא, כמה שיותר! מתרכזת המון בעצמי, בקושי מדברת עם הסובב אותי. וחושבת הרבה על הפלא העצום והכיף לפגוש עוד מעט את היצור הפלאי הזה שגדל לי בבטן. ובגדול כאבים לא מפחידים אותי כל עוד אני יודעת למה כואב. ולידה זה אכן כואב.
ומאד עזר לי הפורום הזה, להבין כל מיני דברים. להיות מודעת לעצמך ועוד.
אם יש לך שאלות ספציפיות בשמחה.
ממה את כ"כ פוחדת?
הפותחתאנונימי (פותח)
מזה בדיוק פחדתי, הפחד הוא לא לעמוד בציפיות של עצמי. האמת היא שמאוד רציתי לנסות בלי, כי בלידות האחרונות ילדתי על הגב ונראה לי שזה הזיק לרצפת האגן שלי.
אני מאוד מפחדת מלחוש את חוסר השליטה הזה בלידה,
אבל בעצם כשאני חושבת על זה עכשיו, שום דבר לא בשליטה שלי ממילא.
חברות, מי כאן ילדה עם אפידורל ובכל דאת הצליחה לשמור על רצפת האגן שלה?
אניאני לי
זה מוקדם מידי לעשות מעקב תנועות.נשואה טריה
אין לך מה להילחץ.. הגיוני שאת מרגישה רק לפעמים.
בשמחה!נשואה טריה
סביבות שבוע 25.
שיהיה בשעה טובה!
מישהי מכירה תמצית 'נוטרי מיל קיט'?אמא מתחילה
מישהי ניסתה?
רצפת אגןאמא יפה
ושאלתי היא כזאת:
האם יש מצב שלמרות שעברתי 3 לידות ש-2 מתוכן לקחתי אפידורל ולחצתי יותר משעה
הרצפת אגן שלי לא ניזוקה בכלל?
כי לא הזדהיתי בכלל עם כל ההשלכות שפורטו כאן.
אשמח להבין...
בהחלט כן
יעל -ND
יכול להיותאישה ואמאאחרונה
אבל כדאי כן לחזק רצפת אגן אחרי כל לידה
כי כל הריון "פוגע" בה
וגם אם עברת 3 לידות ולא קרה כלום
זה תמיד יכול לבוא בהריון הבא.
הנקה עם 39° חוםחני.
חוששת..
עידוד ועצות יתקבלו בברכה

ממה את חוששת?אנונימי (2)
קודם כל רפואה שלמה בעז"ה
.
אין ממה לחשוש. תמשיכי להניק כרגיל. תשתדלי לשתות הרבה. זה יותר חשוב מאוכל - ואם אפשר, לשתות גם משקאות סמיכים ומזינים כמו - מרק מרוסק או המים של המרק, חלב - אפשר להשרות בו קצת קורנפלקס - זה נותן טעם טוב לחלב, בירה שחורה.
אם את יכולה, תאכלי פירות: תפוחים, אגסים או מלון - עשירים בויטמין C ויעזרו להחלמה.
אפשר לאכול רסק תפוחים (קנוי) - יותר קל לעיכול.
אם את מזהה שהתינוק לא מספיק שבע, זה הזמן להפשיר מנות שאובות. אבל רק אחרי שהנקת, כדי לא לפגוע בייצור החלב.
יצא לי להניק הרבה פעמים לצערי עם חום גבוה, ואפילו חום גבוה מאוד. ב"ה, עם מעט עזרה מבעלי או אמא שלי, התינוק קיבל מספיק, ההנקה לא נפגעה, ולא הרגשתי שנחלשתי כמו בצום מההנקה.
תודה רבה!! אני באמת אשתמש ברעיונות :-*חני.
אין מה לחשוש על התינוק, רק על הכוחות שלך...אורית**
רפואה שלימה. לפחות תנסי לשתות כמה שיותר.
אני לא שואבת.. זה כואב..חני.

תודה!חני.
אבל שותה בתדירות..
מיץ או שייק זה רעיון טוברק אמונה
👍חני.
נו.איך ההרגשה?רק אמונה
ב"ה אני אחרי..ולרגל ההחלמה שתיתי שייק
חני.
חחח אין כמו שייק!רק אמונהאחרונה
אני הייתי עושה שובמאי הקטנה
או לפחות עוד אולטראסאונד.
עשיתי רק ב-32. אם הייתי עושה עוד אחד אולי הייתי מונעת את הניתוח שהיה לי...
זה ממש לא נעים להגיע לחדר לידה עם צירים ופתיחה של 4 במשך 24 שעות, ולדעת שאי אפשר ללדת רגיל כי התינוק תקוע במצג פנים.. ![]()
אולי אם הייתי יודעת, היה אפשר איכשהו להזיז אותו לפני.
יש לי חברה כזאת!לא עשתה הערכת משקל לקראתאמא!
ומה שהכי מרגיז זהמאי הקטנה
ששאלתי את הרופא אם לא צריך עוד אחד, והוא אמר שאם אין בעיה חריגה אז לא צריך.
איך זה מכעיס אותי!! הכל היה יכול להיות אחרת...
באמת מאוד מכעיס!אבל תנבי לחשוב שזהאמא!
כן...מאי הקטנה
מאחלת לך רק לידות רגילות!!אמא!
מצג פנים זה לא משהו שאפשר לדעת מראש. אם הבנים שמחה
זו התנוחה שבה העובר מתבסס לקראת הלידה,ויכולה להשתנות עד הלידה עצמה (גם לי היה קיסרי בגלל מצג פנים)
ואי אפשר בכלל לראות באולטרסאונד איך הראש ממוקם?מאי הקטנה
אפשר,אם הבנים שמחה
אבל זה יכול להשתנות.
אז זה לא רלוונטי.
העובר יכול כל הזמן להסתובב. זה לא כמו מצג עכוז- שבו נדיר שמתהפך בסוף ההריון.
ממש מבינה אותך על תחושת ההחמצה. גם אני הרגשתי כך אחרי הקיסרי. הייתי בטוחה שאפשר היה למנוע את זה. עד שאחות טיפת חלב מקסימה הסבירה לי שזה לא ניתן למניעה מראש. ומאז שמעתי על כמה מקרים של מצג פנים שלא עשו קיסרי והיו סיבוכים בלידה.
אז אני מודה לה' על זה שאבחנו את המצג נכון כשבאתי ללדת, וניתחו אותי, ושלום לאם ולתינוק (אחרי הקיסרי ב"ה ילדתי שישה ילדים בלידה רגילה)
תודה
מעודד.. בעז"המאי הקטנה
אוי!!מהמם!!!צודקת הכי חשוב שהאמא והתינוקאמא!
למה אין א.ס בחדר לידה?רק אמונה
כן.אבל לא משמשים בזה כ"כרק אמונה
או לגבי הגודל.+mp8
היה פער בין ההערכה ידנית לא.ס שלפני ולא עשו לי בחדר לידהרק אמונה
כי הרבה פעמים זה לא משמעותי+mp8
היה מדובר בתינוקת גדולהרק אמונה
לא עשו לי.ונראה לי היתה o.pרק אמונה
החברה זה היה עכוז.כלומר זה לא רק מצג פניםאמא!
הבנתי,אם הבנים שמחה
הגבתי למאי הקטנה, לא לך.
ובאמת מצג עכוז- נדיר שמשתנה בסוף ההריון, אבל מסתבר שאפילו זה קורה... בקיצור- כל לידה שמסתיימת בשלום היא נס!
אא לקבוע מצג פנים באולטרסאונד.kit
אפשר ללדת רגיל במצג פנים!!+mp8
.
עכוז זה דבר שונה לגמרי.
אצלי לא היה סיכוימאי הקטנה
ובכל זאת- הערכת משקל לא היתה מונעת את זה...+mp8
לדעתי עדיף לעשות.(אם יש זמן וכח)רק אמונהאחרונה
אפשר לשים בשקית אוכלרק אמונה
חושבת שעדיף שלא, זה לא סטרילי ולא חזקיום מאיר
לדעתי באין ברירה.אבל שמעתי שעושים את זה ומרוצים.רק אמונה
אם אין ברירה עדיף אולי בצנצנת זכוכית מעוקרתיום מאיר
יש שקיות מזון חזקות וכתוב עליהן שיש תקן לשימוש במוצרי מזוןרק אמונה
ממש לא לשמור בשקיות אוכל.חדשה ישנה
אל תשימו את החלב שלכן בשקיות של האייבי ואליאקספרס!!!!עוז והדר!
יש שם בעיה ענקית בפלסטיק שעובר לחלב- מניסיון.
אין ספק שזה זול בטירוף אבל תטעמו פעם אחת את החלב אחרי השקית.
הכי טוב שקיות לאחסון. אם אין אז צנצנת או בקבוק שתייה מזכוכית.
בטח שלא שקיות אוכל.
חושבת שזה לא אופציה להשתמש שימוש חוזריום מאיראחרונה
אני הייתי קונה ברשתות השיווקשמשי
בערך כמו טיטולים(איכותיים).
הם לא מכינים לך?תשאלי. לי הכינורק אמונה
יש מצב כזה?בכל מקרה תשאלי על הכמויות את האחותרק אמונה
כן מוסיפים מים.רק אמונה
אני לא יודעת את המינון צריך לשאול את האחותרק אמונה
לי האחות אמרה למהול בעד 2 כוסות מים ואפשר לשים לימוןחנהלה
זה לא משנה כמה מים. משנה שכל הסוכר יכנס לגוףאורית**
נגיד אם תמהלי בדלע מים ותשתי במשך יום שלם- לא מועיל.
כוס אחת, שתי כוסות, זה לא משנה.
שימי לב שאם נדארת אבקה בתחתית תוסיפי עוד טיפה מים, תערבבי ותשתי. שהכל יכנס לגוף.
הלימון- גם- רק בשביל הנוחות שלך, שלא יהיה מגעיל מידי. אין בו צורך רפואי, ולא כמות שצריך/ לא צריך.
אמן! בהצלחה!סמיילי צהוב
ככל שתוסיפו יותר לימון זה יהיה פחות דוחה+mp8
עד גבול מסויים.. פעם קרה לי שהוספתי יותא מדי לימון
סמיילי צהוב
בעיני זה עדיף מאשר יותר מידי סוכר...+mp8
חח אני רק בהריון אוהבת לימוןרק אמונה
אני לא שמתי בכלל מים, רק מיץ מלימון שלם עסיסיבארץ אהבתי
צודקת! מה שמשנהפלא ההורות
אם זה קופסא קטנה עם אבקה אז המתכון שלי הואאנונימי (3)
ולא לרחף עם הזמן, אני הגעתי בדקה האחרונה לקופה כי היא קרובה וחשבתי שאספיק אבל בדיעבד הספקתי רק בקושי...
בהצלחה!
לימון לא מקפיץ סוכר.פרת משהאחרונה
במיוחד לא בהעמסה של 50, שממילא אכלת קודם.
איחור של 3 שעות ואת לא מוגנת לשבוע..קופלהאחרונה
מפרסמת גם פה, אולי התגובות יעזרו לי לעכלאנונימי (פותח)
הריון ראשון. פחדתי נורא ללדת פג, והתפללתי המון שלא ללדת מוקדם מידי.. וכך הגעתי למצב שכזה-
תשיעי עבר חלף לו, ואני לקראת אמצע עשירי.
שום צירים ושום נעליים. רק בטן שעולה ותופחת.
מעקב כל יומיים במרכז לבריאות האישה. הערכות משקל סביב 3.5. נשמע נפלא.
שבת מתקרבת
בוחרים לעשות אותה בירושלים עם אמא שלי. שמא אלד.
אני כבר התייאשתי מללדת.. מבחינתי הקטן חתם קבע בפנים.. חוץ מהצירים שהיו לי בחודש רביעי כשהתייבשתי- לא היה כלום מאז ועד היום, וכאמור- אני כבר באמצע עשירי...
כולם הבטיחו לי כבר כמה פעמים שבסוף הם יוצאים, ואף אחד עוד לא רצה להשאר בפנים, אבל תמיד יש פעם ראשונה, לא? כי שלי לא עושה סימנים של 'בא לי החוצה'.
שבת.. הכל כרגיל.. הולכים לבית כנסת, חוזרים, אוכלים, ישנים..
בעשר בבוקר כואבת לי הבטן
אני שואלת את אימי איך יודעים שיש צירים, היא מבינה שכנראה קורה משהו, מתרגשת, ואומרת לי שכבר אדע..
אחרי שעה בערך היא מבררת מה קורה, אמרתי לה שאני לא יודעת אם יש לי צירים, כי אני לא יודעת איך מרגיש ציר.
היא שואלת מה אני מרגישה, ואני עונה לה- כאבי בטן.
מחליטים לתזמן את 'כאבי הבטן' שלי.
כל שבע דקות יש כאב בטן למשך 35-40 שניות.
מחליטים לצאת לדרך.
הולכים לאיטנו לשערי צדק. מידי פעם עוצרים כשאני מאטה.
הצירים מצטמצמים לכל 4-5 דק', אבל הם גם קצרים יותר.
מגיעים לשערי צדק. ערביה ורודה(מאופרת היטב) רושמת אותנו, מוציאה תיק תינוק וצמידים ואנחנו נכנסים נרגשים.
ב16:00 מחברים אותי למוניטור... דופק מצויין, אבל הצירים נעצרים לגמרי. במוניטור יש רק שניים, חלשים.
מחליטים לבדוק פתיחה
2.5 מחיקה 90.. המיילדת מתלהבת- 2.5, בלידה ראשונה, התחלה נהדרת.. תסתובבו ותחזרו
אחרי שלוש שעות בלי צירים, וסעודה שלישית של ביסקוויטים עם לחמניה יבשה במרפסת, שמענו הבדלה בבית כנסת של שע''צ ועלינו ל9 (יולדות)
פתיחה עדיין 2.5.
החליטו לשלוח לאו''ס ולראות מה המצב.
הערכה של החתיך 3.5, מצג ראש הכל סבבה, *אבל* יש מיעוט מים.
בתור לרופא קופצים לחדר צדדי עושים סטריפינג.. רופאה עדינה מידי. שום צירים ובכלל לא כאב. אבל נאסרנו

הרופא אומר לי- גברת, מכאן את כבר לא יוצאת עכשיו את אצלינו. ניתן הזדמנות שיתפתח לבד, אבל אני מכניס אותך לתור לזירוז.
פתחו לי וריד (מיילדת מקסימה! עשתה את זה נהדר!)
אע''פ שהתחננתי שלא, ואז סטריפינג פעם שניה, אבל הפעם רציני, והורדתי אחר כבוד למחלקת נשים. שוכנתי במסדרון.
מוצ''ש, 22:00, אמא ואני הולכות לישון (מזל שהמיטה של הביתחולים רחבה) ובעלי הולך לישון באוטו (אמא הביאה את הרכב במוצ''ש)
3:00 אני קמה ומתחילה לעלות ולרדת מדרגות. המון.
אבל, חברות, כמו שאמרתי- תמיד יש פעם ראשונה.
הקטנטן שלי, אם לא נדחוף אותו החוצה בכח, פשוט ישאר בפנים.
ראשון בצהריים, אנחנו עוד בתור לזירוז, וכל הזמן נכנסות נשים לפני, כי אני לא דחופה. ואני בנתיים מנצלת כל הארכת זמן שכזאת כדי לעודד את הגוף שלי ללדת לבד.
הולכות לעמדה, שואלות אם מותר לנו לצאת קצת (מתתי לעוף להתקלח נורמלי) והן- כן, בטח. אני- עם וריד פתוח? זה בסדר? והן- בטח, שום בעיה.
(בדיעבד הסתבר שהן חשבו שהתכוונתי לצאת *מהמחלקה*) נסענו לבית, התקלחתי, הסתובבנו קצת בעיר, ולקראת הערב חזרנו לבית חולים.
הם נדהמו שיצאנו, אבל הגענו בדיוק בזמן.
תורך גברת.
פיטוצין.
21:00, ליל שני. נתנו לי בהתחלה בחדר התאוששות, עד שתתקדם קצת הפתיחה.
מיילדת אנטיפתית😑
אבל תוך שעתיים התחלפו המשמרות, והגיעה לימור המקסימה.
אני בפתיחה 5. מבטיחים לי עוד לפחות 8 שעות.. החלטתי לקחת אפידורל.
מעבירים לחדר לידה וקוראים למרדימה המהממת.
היא מגיעה, מתחילה לתשאל, ואז מגיעים ושואלים אותי אם זה בסדר שהיא תלך רגע להרדים מישהי אחרת, שסובלת נורא.
לקח שלמדתי- לא תמיד להיות רחבת לב
היא הולכת. אני עם צירים פטישים של פיטוצין.
חזקים. ארוכים. יפים.
הפתיחה מתקדמת לאיטה. ואני כבר מתחננת שתבוא המרדימה, אבל כהרגלי- מאוד בשליטה. בקושי מסגירה כאב/פחד.
בחוץ חזקה ומסוגלת ויכולה, אבל בפנים מתה מפחד מהציר הבא.
ואם אני רגועה- כולם רגועים.
אחרי יותר מ40 דקות חזרה המרדימה. בגלל שכבר סיימנו את כל התשאול לקח לה בדיוק 5 דקות להכניס אפידורל.
5 דקות, שבאמת יכלה לסיים איתן קודם..
זהו. עם אפידורל בא השקט.
הגבירו מינון לפיטוצין, צירים יפים במוניטור, דופק נהדר.
2:00 בלילה. אמא ובעלי הולכים לישון, אני מתפללת על רשימה של מלא אנשים.
מידי פעם בודקים פתיחה.
נתקעתי קצת על פתיחה 7..
6:30 בבוקר. פתיחה 8.5.
כמה רציתי ללדת עם לימור.. אבל תיכף היא הולכת.
ביקשתי שתדאג לי למיילדת הכי נחמדה במשמרת, אחרי המיילדת של אתמול...
7:00 מגיעה שרה.
בודקת פתיחה- 9+. מעריכה משקל ידני, מחליטה 3.400 (אומרת לי עוד תראי שאני יותר קרובה.. הוא לא 3.5)
ברגע שהראש התחיל לרדת התחלתי להרגיש את הצירים.
ביקשתי עוד אפידורל.
נתנו.
לא עזר.
נצמדתי למיטה, מחזיקה חזק.
אמרתי להן שלא עזר ואני מרגישה צירים. הכניסו עוד חומר אחר.. עזר טיפונת.
7:30. אני אומרת לאמא שלי שתלך לומר לשרה שאם היא רוצה להיות כשהתינוק יוצא אז שתבוא עכשיו, ושתחזור מהר כדי לתפוס אותו אם שרה לא תבוא.
היא קוראת לה. אני בנתיים לוחצת להנאתי.
שרה מגיעה, אומרת לי יש לך עוד זמן (כאמור.. אני תמיד בשליטה. כנראה בגלל זה היא חשבה)
ביקשתי ממנה לבדוק פתיחה.
היא באה לבדוק ו..
'היי!! ראש!!! רגע! אל תלחצי! אני מארגנת לו לאן לצאת!'
מתקתקת תוך 2 דקות
אני קצת מתאפקת.
שרה מגיעה ו- ללחוץ!!
תוך 20 דקות הוא היה בחוץ.
נסיך מהמם שלי.
7:55.
אני בהי, מרגישה מצויין.
תיכף כשהוא יצא מהבטן שרה אומרת- היי, אני טעיתי! זה *לא* 3.4. למשקל!
נולד פילפילון אהוב במשקל 4246.
קופי של בעלי.

שרה בודקת את השליה, אני בנתיים מתקשרת להודיע לאנשים שקרובים לי.
חסרה חתיכה.
שרה קוראת לרופאה, שעושה גרידה ידנית או משהו כזה.
מוציאה משם הכל.
אני מרגישה הכל. כאבי תופת.
כל מה שלא בכיתי בלידה בכיתי אצל הרופאה. כאב לי אימים.
איבדתי המון המון דם, והגוף שלי לא עצר את הנזילה..
הכניסו עוד פיטוצין.
אני כבר איבדתי קשר עם הסביבה. נחלשתי נורא.
העבירו אותי למחלקה.
במעבר ממיטה למיטה גילו של המיטה מוצפת בדם שלי (אחרי שניקו הכל בחדר לידה 10 דק' קודם, ושמו כמה פדים ו2 מרפדים)
נבהלו. הביאו רופאים, והחליטו להכפיל מינון פיטוצין *וגם* לתת זריקות.
מידי פעם בא רופא לבדוק אותי. עד עכשיו אני לא מבינה למה הרופאים במחלקת יולדות הם גברים. במשך כמה שעות טובות זרמתי דם, אבל אח''כ התחיל להתמתן ב''ה.
שמו קטטר ואסרו עלי לרדת מהמיטה (בגלל כל הדם שאיבדתי). ממילא לא יכולתי לזוז.
בקושי הרמתי את הראש.
לא ממש תקשרתי עם אנשים.
ביקשתי שאף אחד לא יבוא.
הקטן קיבל מטרנה, כי אמא שלו לא היתה מסוגלת להרים אותו.
יומיים אחרי הלידה החזקתי את האוצר שלי בפעם הראשונה. (חוץ ממייד אחרי הלידה)
וביום השלישי קמתי כבר מהמיטה

(אושפזתי יום נוסף)
הודו לה' כי טוב!
מרגשטוב בסדר
מזל טוב !!! החלמה מהירה!!מ123
מזל טוב!!מאי הקטנה
עשית לי צמרמורות בסוף עם כל הדם שאיבדת.. ![]()
החלמה מהירה!
4 חודשים זה לא הרבה, זה טרי...רק אמונה
לא עיכלתי עדיין לגמרי ואני שנה וחצי אח"כ
וצריכה ללדת שוב...
לא יודעת איך
וואי... כמה עברת... איזו גיבורה!קשת
וואי בה! מזל טוב!!חמדה 7
ואו!! איזה לידה! שפיצית! מזל טוב

:ר"ח
הרבה הרבה מזל טוב!!!נפלאות הבריאה
וואו! הזדהיתי עם הרבה מהסיפור!טוווליי
(גם אצלי עד שהוא יצא -גם במשקל כזה- היה מדהים, ואח"כ תפרו שעות ואיבדתי מלא דם והיה כואב נורא)
שתזכו לגדלו בנחת ושמחה ותרגישי טוב!
את נשמעת ממש גיבורה!
אוי.איזה פחדרק אמונה
בשמחה!טוווליי
אמנם אין לי עדיין חווית לידה נוספת אבל החוויה שלי מתמקדת בלידה והיא טובה בסה"כ, ועבדתי עם עצמי לא להשליך מלידה אחת לשניה כך שב"ה אין בי פחד.
וגם בסיפור שלך אין פרט שיכול להיות קשור ללידה קשה בעתיד! כל לידה היא סיפור אחר ובע"ה הבאות ילכו חלק יותר!
אגב, אתמול בא"ס הטכנאית אמרה שגם הפעם אם העובר יחכה לשבוע 42 הוא יכול להגיע למשקל כמו הקודם :/
ואין לי סכרת הריון, לא ברור מאיפה הגודל הזה, בעלי ואני ממש לא גדולים.
גם אני קוראת בשקיקה..אפשר?ואשמח שתפרטי עודרק אמונהאחרונה
משתדלת כ"כ לא להשליך .
ומקווה שיהיה טוב בעז"ה
האם אני מפספסת ביוץ?אנונימי (פותח)
אהלן,
אני שלושה חודשים לאחר גרידה ![]()
המחזור השני איחר במשך הרבה זמן, ולכן הרופא המליץ על זירוז המחזור ע"י לקיחת פרוברה.
לקחתי פרוברה ולאחר מספר ימים קיבלתי את המחזור, חמישה ימים לאחר מכן עשיתי הפסק..ואני אמורה לטבול בע"ה במוצ"ש הקרוב![]()
אמממ..רק שמאתמול התחילו לי כאבים בבטן בצד ימין למטה- האם אלו כאבי ביוץ? וזה אומר שפספסתי את הביוץ ואת הסיכוי להיכנס להריון החודש?
אולי... אי אפשר לדעת..קורנפלקס
הם אמנם פחות אמינים מהמקלונים של בדיקות הריון אבל לפעמים הם צודקים

אני הבנתי פעם שהבדיקות היותר יקרות כן אמינות... בהצלחה מותק, בשורות טובות!❤️
וואלה? יפה...קורנפלקס
אצלי הם לא עבדו ככ.. וקראתי כאן כמה פעמים שלא לכולן זה עובד
אצלי בכלל לא.וניסיתי כמה פעמים.הרבה ימיםאמא!
יקרה. קודם כל שיהיו בשורות טובות בע""האנונימי (5)
האמת שבביוץ אי אפשר לדעת.
ב4 הריונות שלי ההריון הגיע ב"ה דווקא בחודשים שהודעתי לבעלי שאין אין אין סיכוי להריון כי פספסנו את הביוץ.
ודווקא בחודשים האלו זה קרה...
אז אצל ה' יתברך הכל אפשרי- והרבה פעמים החישובים שאנחנו עושות הם לא ממדוייקים בכלל.. כמו אצלי לדוגמא...
\
בנוסף- אם עשית הפסק ביום החמישי- מעט מאד סיכויים שאת מפספת ביוץ- כי בטבילה יעברו רק 12 ימים מבתחילת המחזור שזה לא הרבה בכלל