פורום הריון ולידה (עמוד 4098)

שהם נמסים מהר בפה

במקום הנקה מים

ארוחת פרי ארוחת ירק

כל הפירות והירקות הרכים

לחם וחלבונים

פעם שאלתי אותו דבר(חיפשתי לך את זה ולא מצאתי)

וש.א הלוי המליצה לי על האתר של ניקי ב

וגם המתכוניה\

יש שם גם פרטים על אוכל אצבעות

מותאם לפי גיל

בגדול זה
קם-הנקה

שמונה- שמונה וחצי- פירות, אפשר להוסיף לחם/מלפפון/עגבניה/חביתה- לפי מה שהוא אוכל..

ביניים-חצי עוגיה רכה..

אחת עשרה- מרק, אפשר להוסיף פחממה וחלבון אם הוא אוכל כמו פסטה, להכמיס למרק קוסקוס/אורז, קציצות בשר/עוף...

12:30+- הנקה

הכל תלוי כמובן עם איזה אוכל הוא מסתדר כבר טוב..
תנסי לאט לאט בזהירות כל פעם שאתם אוכלים משהו לתת לו קצת ולראות מה אפשר להוסיף לו לתפריט.
והנקה זה גם שתיה אז אולי לנסות להוסיף קצת מים בבקבוק אחרי הארוחות..

קשה לי לתת לך סדר יום בנושא- כי זה גם משתנה לפי התינוק ולפי הסביבה שלו. ילד ראשון זה לא כמו ילד רביעי שבעצם נכנס לשגרת הארוחות של כולם.

ובכל זאת- דייסת קוואקר מומתקת בסילאן טבעי או פרי מגורד- אחלה ארוחה לבוקר או לערב- משביע, מזין, בריא מאוד. 

לארוחת צהריים:

ירקות מבושלים חתוכים קטן- תפו"א, בטטה, גזר, קישוא

פסטה מבושלת היטב

ירקות ופירות רכים כמו בננה, עגבניה, חתוכים קטן.

ההבדלים הם בשמות האנשים ועל מתנה משמיים יש הסכמות של רבנים וכאלה הוא בהוצאת מייזליק. (מקווה שלא התבלבלתי באחד השמות עוד מעט אקום ואבדוק)

ההבדל הוא איפה היא רושמת
במקומות חרדיים היא מופיעה שרה פכטר ובאחרים מלי גרין

בכלל...
הוא ספר מוצלח מקצועי ונקי שילוב שלא ממש קיים...

לפחות מנסיון השוואה קצר זה ההבדל העיקרי שמצאנו (ההסכמות של הרבנים שם הספר הכריכה שם הסופרת ושמות הנשים בסיפור)

טיפה צרם לי הכמה מילים\

שהיא שינתה בהם בחילוני

מועדון וכו'

והלכתי לקורס של מישהי שעובדת בשיטה שלה.

 

גם אני כל הזמן בהתלבטויות אם זה נכון.

אבל לפי הסיפורים שההיא הביאה זה נשמע פלאים.

 

מה שאני יכולה להגיד על עצמי שמחודש חמישי סבלתי מצירים כל הזמן ואחרי שעשיתי את התרגיל שהיא הביאה לסידור העיבור ברחם מחדש הצירים כמעט ופסקו לי לגמרי.

 

ספציפית עזר לי לעצור צירים מוקדמים.

אני הייתי מרימה טלפון ושואלת את כל השאלות.
ובלי קשר אני ממליצה ממש על גיתית שפרלינג.

לטובת אלו שמתעניינות...
תודה לך

המדריכה לימדה קצת תרגילים בשיטה הזו.
אני התחברתי, נשמע לי די הגיוני.

 

אני מבינה שאין לה איזה סיבה חיצונית לשינוי הזה, זה משהו שהיא מרגישה שקרה לה ללא הסבר?

כדאי להיבדק, במיוחד בלוטת התריס, זה משפיע על המרץ ועל מצב הרוח. אם היא קצת עלתה במשקל אז זה עוד יותר נראה קשור.

אולי גם שינויים הורמונליים יכולים להשפיע.

כמובן כל זה בהנחה שאין סיבה חיצונית והיא מחפשת סיבה גופנית.

 

ובתור בת אני ממש לא יודעת לענות לך, הרי אין לך זמן פנוי לצאת איתה לבלות או לעזור לה שתנוח (אילו זה היה הכיוון), נכון?

אולי בלוטת התריס.  אולי מחסור בויטמינים ומינרלים.

אולי תסמונת הקן המתרוקן\מרוקן.

אולי דברים אחרים.

יש הרבה שיטות ברפואה המשלימה שיכולות לעלות על הבעיה.

יש גם שיטות שבעז"ה יוכלו לפתור את הבעיה, אלא אם כן הבעיה היא פיזית טהורה.

אם תרצי עוד מידע, פני אלי בפרטי.

בהצלחה!

תודה לעונות. עוד כיוונים?

כמו שביקשו שנציין כאן בפורום, אני הומאופתית.

 

חבל להתמהמה ולשקוע עוד. הומאופתיה היא מצד אחד תרופה (עוצמתית מאוד, אבל מחומרים מהטבע) ומצד שני היא פועלת במדוייק על הנקודה הרגשית שמטרידה את החולה - התרופה מטפלת במקור של הקושי-

 

אם הרפיון והעצבות הם כתוצאה מחרדה מריקנות, יש תרופה הומאופתית מיוחדת לנקודה הזאת.

אם זה בגלל צער, געגוע, חרדה מזיקנה, יש תרופה מדוייקת גם לרגשות האלה. וכו' וכו' לכל קשת הרגשות.

 

בהתחלה התרופה ההומאופתית נותנת תמיכה - מרגישים יותר טוב בכל פעם שלקחים אותה.

בהדרגה (תלוי עד כמה החולה במצוקה) הנגיעה המדוייקת הזאת בנפש מלמדת את המטופל, מוציאה אותו מהמקום הזה, עד להחלמה מלאה בעז"ה.

 

זה כמו דינמיקה טיפולית בלי צורך לפתוח הכל, לנתח, ולעבוד על אסטרטגיות להתמודדות .

 

רפואה שלמה. 

ככה זה נראה אצל אמא שלי, היא מתמלאת מרץ כשאנחנו באים,
וכשהולכים היא שוקעת..

מה אפשר לעשות? לבקר הרבה, כולכם,
למצוא לה התנדבות שהיא תאהב ואנשים יהיו תלויים בה.

... כשאנחנו באים... ואין לה זמן להתנדבות. היא עובדת כל יום...

הבעיה שהיא דואגת שלא תחזור עוד לעצמה. וזה לבד מביא לה לחץ. היא מרגישה כאבי בטן כך באמצע היום... בגלל לחץ.. או חרדה.. לא יודעת : -(

כי בסוף את אישה אוהבת. ולא רק אמא לתינוק.
לדעתי תהני מהתחושות ואל תחששי כי זה ממילא לא יעזור.

כנראה שאת מתחילה לחזור לעצמך. מתאוששת

זה מבורך

תודי לה'

יש שינוי בהפרשות?

ביומיים האחרונים היו טיפטיפה הפרשות חומות, שלא היו לי מאז שנגמר הדימום.
לא ברמה של כתמים, אבל קצת מדאיג..
אבל חוץ מזה לא ראיתי שינויים בכמות או בסוג.

שיכול להיות שתקבלי..ויכול להיות שלא..

נזכרתי שהיה לי כאבים ברחם שבוע שעבר.
והיום ראיתי יותר דם, אבל הרב אמר שזה כתם ולא מטמא.
עכשיו שוב כואב.
מה זה כל הסימנים האלו?

זה באמת מחזור. איזה באסה!

האם היונק התחיל לאכול?

או שהעברתם אותו חדר וכאלה?

זה מביא את זה ירידה בהנקה

אצלי זה היה ככה-אחרי שבועיים מהמחזור הקודם

זה לא מחזור אלא כעין מחזור

הרב אמר שזה שינוי הורמנלי בגלל שהתינוקת הפסיקה לינוק והכנסתי אוכל

רק טעימות, אבל ממש טיפה ולא כל יום אפילו.
זה באמת מרגיש פחות מהרגיל, אז התלבטתי אם זה בכלל מחזור.

ושזה כעין מחזור הרב אמר

לפחות תשמחי שהחשק חזר...

אצלי המחזור הראשון אחרי ההנקה היה חלש כזה מוזר וגם ופחות יום אחד מהרגיל

תוכלי לבקש ממנה אולי להסתכל רק חיצונית כדי לראות אם בכל נראה תקין (אם היו תפרים) ולבקש לחזור אחרי הטבילה לבדיקה פנימית (חשוב מאד לעשות כדי לוודא שהכל בסדר)
לי היא בדקה גם ׳פאפ׳ באותה בדיקה אז דיממתי קצת אחרי..

בהצלחה

אם אין קרעים או תפרים ב״ה, עדיין זו בדיקה פנימית?

ואפשר לבוא גם אחרי המקווה

אבל באמת אולי זה תלוי

הלכתי לבדיקה פנימית באמצע שבעה נקיים, ואחכ ראיתי נקודה אדומה שסיבכה אותי מאוד...
וזה היה ברור (לרב) שהגיע כתוצאה מהבדיקה, מכל מיני סיבות.
דיברתי אז עם רב במכון פועה, שאמר באופן גורף לא ללכת לבדיקה פנימית בשבעה נקיים, כי זה בהחלט יכול לקרות ומאוד קשה להתיר (או שצריך בודקת טהרה אחכ...).
ואם אין ברירה, אז אמר לי לא לבדוק ביומיים אחרי.
אבל זו הוראה פרטית. כדאי להתקשר אליהם ולהתייעץ.
במקומך, בגלל שזה יום לפני טבילה ותהיי חייבת לבדוק, הייתי דוחה את הרופאה. לא לוקחת סיכון. כי זה באסה מטורפת להאסר ברגע האחרון...

ויטמין C (תפוחים, גמבה אדומה, כרוב, פירות הדר).

ואבץ - גרעיני חמניה - עדיף טבעיים, לא קלויים (יש בכל סופר).

 

זה משפר מאוד את המצב אם הכאב הוא כללי.

 

אם זו דלקת בשקדים, קצת יותר מסובך. וגם אז, כדאי לקחת משטח ולהמתין לתוצאה.

ואם יש חיידק לקחת אנטיביוטיקה!
יש אנטיביוטיקות מותרות בהריון.
ובנתיים להקפיד על שתיה מספקת! שלא תתייבשי.
רפואה שלימה!

אם צריך אנטיביוטיקה, את חייבת לקחת!

אמנם אין לי ניסיון בתאומים, אבל נראה לי שדווקא במצב שלך, צריך להיזהר יותר.

אני לא חובבת אנטיביוטיקה, ורפואה רגילה בכלל.
אבל דלקת גרון זה לא צחוק.
החיידק של דלקת גרון, אם הוא לא מטופל- יכול לעבור ח''ו לריאות או ללב.
בדיוק לאחרונה מכירה מישהי שלא התייחסה לדלקת גרון, ואח''כ התאשפזה עם דלקת בלב...
זה לא מה שחסר לך...

מה שכן - אם הרופאה לר תראה בוודאות שזה חיידק, אפשר לעשות משטח, כגי לא לקחת סתם אנטיביוטיקה אם זה ויראלי.
תרגישי טוב!!

אם הכנסת את האצבע לעומק, לא רק את קצה האצבי, ולא הרגשת כלום- מסתבר שהוא לא שם.

וכך תראי אם יש חוט או אין..
אני חושבת שאם את לא רואה את החוט ולא מרגישה אז הוא לא אמור להיות שם.
אם את עדיין חוששת קבעי תור לרפואת נשים

תמיד זה היה נשמע לי נשמע הזוי - איך מישהי לא זוכרת אם יש לה טמפון או לא. עד שזה קרה גם לי..

תנסי לבדוק ממש כמו בדיקה פנימית רק בלי עד.

אם את לא מוצאת כלום אז הוא לא שם..

הרי הוא דבר גדול.

וזה שאת לא רגועה, גם אני לא הצלחתי להרגע המון זמן אע"פ שבדקתי היטב. קטע פסיכולוגי..

איך אפשר לדעת בוודאות?

זה מספיק וודאי.?

הרי עוד שבוע וקצת אאלך בע"ה למקווה ואני חיבת לדעת שהןא לא שם...

הוא לא יכול להעלם בפנים, אם בדקת בעומק, תהיי רגועה.

שאולי הוא בפנים

והיום בע"ה אני אמורה לעשות הפסק טהרה....

איך יודאים בוודאות?

גם ככה אני בטוחה ב90% שהוצאתי אותו.. אני שואלת בגלל ה10% הנותרים....

גם אם היה בפנים, נניח שהיה בנרתיק - היה גולש החוצה כבר.

ואם נניח שהוא נדחף לחלל הרחם חלילה - כבר היה יוצר זיהום.

 

לפי מה שתיארת, ומה שענו לך, אין סיכוי הוא נשאר בגוף.

 

אם את ממש לא רגועה, הדרך היחידה לוודא זה לגשת לבדיקה במיון נשים.

כי אם זה שם זה חציצה........

אם זה אכן נשאר בפנים, זה נזק בריאותי לא פשוט.

אוף אני פשוט שונאת את עצמי

זה פעם ראשונה שנאסרנו, שנה אחרי הלידה

וידעתי שזה יקרה לי

ואני כבר מכירה את עצמי מפעמים קודמות ויודעת שיש לי לחץ והיסטריה סביב כל הנושא של 7 נקיים והטבילה.

וכל הזמן המוח שלי ממציא לי כל מיני חרדות כאלו ואחרות לסיפור הזה..................

וזה מה שהוא המציא הפעם.....

איך אני יכולה לעשות היום הפסק טהרה??

ואם הוא שם??

 

אפילו שבשכל קר ברור לי ב99% שהוא לא.

אבל יש איזה אחוז שכן.......

את מתמודדת עם קושי סביב נושא הטהרה, וזו ממש לא סיבה לשנאה עצמית!!

את מודעת לחרדה שלך סביב הנושא, וזה יוצר אצלך מועקות. אני מציעה לך לטפל בזה כדי שבהמשך החיים  יהיה לך יותר קל בנושא הזה. זה יכול ליצור מועקה גדולה וכל חודש מחדש זה יצוץ.

 

כרגע, בנודע לטבילה הנוכחית, יעזור לך לשאול רב על העניין?

להיפך - תעשי בדיקה בעדינות רבה - לאט לאט, ותוכלי להרגיש אם יש משהו או לא.

 

אם יש משהו, את תרגישי ותוציאי אותו, אם אין שם כלום, ונניח שזה ברחם? א. זה לא חציצה ב. כבר היית יודעת מזה בגלל ח"ו זיהום שהיה נוצר.

 

גם אני חרדתית וקצת עם כפייתיות בנושא, אז אני משתדלת לנתח הכי בהגיון את כל ההשלכות האפשריות, מפרקת את החרדה לגורמים, וככה עוזרת לעצמי.

נשים יקרות!
אי אפשר לפספס טמפון!
הפתרון האמיתי זה להכיר את האנטומיה של הגוף וכך להבין מה קורה שם ואיפה הטמפון יושב.
אפשר להעזר באינטרנט/ ספרים/ מדריכת כלות/ בודקת טהרה.
אם כל האצבע נכנסת לנרתיק ועושה שם סיבוב מלא וחופשי, אין שם טמפון!!
תהיי רגועה, תעשי הפסק בשמחה, וכמו שהמליצו- א. לטפל בחרדות באופן כללי. זו תופעה מוכרת חרדה סביב הטהרה, טוב שאת מודעת וכדאי לטפל
ב. בהקשר הספציפי ממליצה מאוד לך ולכל מי שלא מכירה, ללמוד ולהכיר את האנטומיה (מבנה) הגוף בכלל והאזור האינטימי בפרט. חשוב ביותר!
בהצלחה!

שהכניסה בטעות טמפון אחרי טמפון. היה צריך לחלץ את הראשון מהרחם או לפחות מעומק צוואר הרחם, בבית החולים. לא משהו שהיא יכלה בעצמה לעשות.

מכל מה שחיפשתי באינטרנט בפורומים של רופאים וכו- כתוב שאם יש ספק, אפילו שמכניסים את האצבע ולא מוצאים כלום- חובה ללכת לרופאה. אז כאילו כן יש חשש...

 

מאד התחברתי למה שאחת האנונימיות כתבה... על הניתוח השכלי של הדברים..

ואני אומרת לעצמי- בטח יש איזה סיכוי קטן שהוא שם ואני לא מרגישה אותו...

 

כמובן שמה שהכי ירגיע אותי זה לשאול רב. אבל:
א. אני מתביישת שבעלי ישאל את הרב. הוא מכיר אותי.

ב. מה הוא יגיד לו, אישתי לא זוכרת אםם הוציאה? אז הוא בטח יגיד לו ללכת לבודקת טהרה/רופאת נשים. 

 

אוף. אין לי כח לשבוע המלחיץ שעומד בפני. ולא יודעת מה לעשות עם ההפסק היום. אני חייבת שמישהו יגיד לי בוודאות של 100% שאין שם כלום.

 

וכבר באמת התחלתי לברר על טיפול....

 

ואתם חמודות ממש. כיף לקרוא צה שכתבתן.. תודה

שמרוב בדיקות וחיפושים לא תפצעי ותאסרי את עצמך.

לגבי זה שאם לא בטוחים אם יצא הטמפון או לא אז ללכת לרופא זה בגלל שיש כאלה שמפחדות להכניס את האצבע בפנים עמוק (ווגיניסמוס), אז משאירים את העבודה לרופא שיבדוק טוב, אני מניחה שהכנסת את האצבע כולה. אין שום סיבה בעולם שזה נשאר!
א. זה היה יוצר ח''ו זיהום, וכאבים שאי אפשר לפספס... זה חפץ זר ..
ב. היית מרגישה את הטלפון באצבע, אין סיבה שהוא יעלה למעלה, את הרי לא דחפת אותו!
וגם אם אם נגיד חלילה זה נכנס לרחם (מה שממש לא הגיוני), אז אין בעיה עם ההפסק כל עוד הכנסת עד נקי טוב טוב!


לעניין החרדה, כדאי באמת לחשוב איך אפשר לטפל בזה.

תנסו אינוטיול או בפנטן פלוס.

תנסי אגיסטן בייבי

זה קשור?

זה עבר לשם?

איך מטפלים?

בפה שמנו דקטרין. זה טוב גם לשם?

צריך לראות רופא?

אצלינו אפשר בלי מרשם
אם זה עוזר לא צריך רופא
אם את רוצה אבחנה לפני אז גשי קודם לרופא.
אני הלכתי פעם ראשונה עם הילד הראשון ומאז כבר ידעתי לאבחן לבד.

וללכת לרופא כדע שיהיה מיקב ואם צריך משחה מותאמת יותר.

לאוורר כמה שיותר. להשתמש כמה שפחות במגבונים. לשטוף במים וליבש היטב.

לא להוסיף שטיפות מעבר למקלחת השגרתית

מה שאני יודעת שזה נכון לגבי תפרחת שעדיף שאיפות אבל לגבי פטריה עדיף כמה שפחות.
אז עדיף לשאול רופא/ טיפת חלב.

נשמע זול אבל מנסיון של תפרחת קשנ שכללה דם זה עזר מאוד..במקרה גיליתי

קיבלנו משחה במרשם, ואח"כ נמשיך עם בפנטן...

לילד שלי זה היה קורה עם כל שן שיצאה.

לטפל במשחות טובות ובע"ה זה יעבור.

כשהלכתי לרופאה זה לא עזר כלום חוץ מאשר שהיא אמרה לי לשים משחה, שזה ממילא מה שעשיתי...

מה שכן, היא המליצה לי על העדינול/ בייבי פסטה הפשוטים ולא על דברים יקרים.

האם הבטן נהיית קשה בזמן הכאב הזה? וכשהכאב עובר, הבטן חוזרת להיות רכה? אם כן - זה ציר.
יש עצב ששמו סיאטיקה. המשקל של ההריון יכול לגרום ללחץ על העצב, ולכאב חד, אדיר ורגעי, בדיוק במקום שתארת. יש כאלה שהכאב מקרין לאורך הרגל.
קרה לי כמה פעמים באחד ההריונות. מצאתי את עצמי צורחת מכאב, והכאב חלף לפני שסיימתי את הצרחה.
אי אפשר לעשות שום דבר באותן שניות של כאב.


אפשר להשתדל לנוח יותר, להוריד את העומס מהעצב ע"י ישיבה או שכיבה.
בשורות טובות ורפואה שלמה!

אכן זה כאב כמו שאת מתארת.

 

שמעתי ממישהי שילדה אחרי צירים במפשעה, ולא ידעה שאלו צירים.

ואין לי מושג ממה זה

זה קורה כשהראש מאוד נמוך.
אין מה לעשות, חוץ מלהתנחם בכך שש לב הלחיצות בלידה יהיה מאוד מהיר וקל

כי לפעמים אני מרגישה שראש לוחץ לי על האגן כיאלו העובר זז טיפה לצד וזה פשוט כאבי תופת.. מרגיעה אותי כשאני עושה סיבובי אגן להוזיז אותו משם..

הייתי בטוחה שזה אומר שאלד מוקדם כי הראש כנראה למטה.

בסוף ילדתי אחר התאריך..

מה שעזר לי זה להתיישב מיד כשמתחיל על כדור פיזיו וגם לשתות

וגם זה גורם לי לקפוץ לשניה.

בוא נגיד שזה גם לא עוזר לי בעניין הדחיפות לשרותים

זה כנראה העובר שהשתכן שם

שכחתי מה ההגדרה הרשמית

יש כתבה עם תרגילים  באתר של כללית (זה מה שעלה לי בתוצאה ראשונה בגוגל

http://www.clalit.co.il/he/pregnancy_and_birth/postnatal/pages/exercising_after_labor.aspx

 

אני קיבלתי מהבית חולים חוברת עם תרגילים לאחרי הלידה

היום אין לי מושג איפה היא

לא כואב לי, אם זה סימן..

אני זוכרת שפעם ראשונה הרופא שאל שאלות כלליות (מעשנת? גיל? הריון ראשון וכו')

פותחים חוברת כזאת של מעקב הריון 

ונותנים הפניה לאולטראסאונד

יש רופאים שיש להם אולטראסאונד בחדר,- לא הרבה כאלה

לי עזרה טבלה מהרופא עם כל הבדיקות שצריך לעשות בהריון ומתי כל אחת.

 

בפעמים הבאות מגיעים לפני התור לרופא לאחות, יש סטיק שבודק חוסרים בשתן, בדיקת לחץ דם ומעקב משקל 

יש מקומות שעושים את המעקב הזה בנפרד

 

כדי לבקש בפעם הראשונה המרופא הפניות לשקיפות עורפית וסקירה מוקדמת- זה בדיקות שצריך לקבוע להם תור הרבה זמן מראש

צוחקים שלפעמים לפני ההריון כדאי לקבוע תור...

 

שיהיה בשמחה

ובידיים מלאות!

ניסיתי להתקשר למרפאה לשאול אם יש א"ס אצל הרופא, אבל לא הצלחתי להשיג אותם.

אם נותנים הפנייה לא"ס, עושים אותו במקום ואז חוזרים לרופא?

 

כבר קבעתי תור לשקיפות עורפית. סקירה מוקדמת- אני מתלבטת אם כדאי לעשות.

ואת צריכה לקבוע תור נפרד ואז לקבוע שוב לרופא.

 

משגע אותי שאני לא מצליחה לברר אם יש לרופא א"ס בחדר.

במוקד אמרו לי שאני צריכה לשאול את הרופא.

במרפאה- לא עונים לי לטלפון.

 

זה באמת טרטור במיוחד כשקשה לקבוע תור לרופא..

אז היא הפנתה אותי לאולטרסאונד יותר מקצועי, אבל נשמע שאת בסדר גמור ואם יש לרופא אז הוא יוכל לעשות לך...
היא גם נתנה הפניה לבדיקות דם ושתן, לראות שהמאזן הכללי בסדר.
ואז חזרתי אליה שוב והיא נתנה הפניות לשקיפות וסקירה.

מעקב הריון פותחים אצלנו בכלל משבוע עשרים.

חוצפה שצעקו עלייך!
שבוע 32 זה מצויין.
אם פיספסת גם שבוע 34 זה בסדר

תור שקבעתי מאוד גבולי עם שבוע 36

 

ד"א מה תווך הערכות המשקל שצריך להיות בשלב זה?

ולא אמרו לי כלום..

אחת בסביבות 32 ואחת 37. משו כזה,לא סגורה בדיוק על השבועות המדויקים..

אבל לגבי הערכות אני לא יודעת להגיד לך בדיוק, כי היה לי iugr והייתי במעקב משקל משבוע 33 (הערכות משקל כל שבוע)
אני אוכל לבדוק לך יותר מאוחר בבדיקות אולטרסאונד שעשיתי מה היה אמור להיות.. (תשלחי לי מסר פרטי לתזכורת)
שיעבור בקלות.

חומצה פולית אמורה למנוע מומים בעובר.

בפועל אני מעולם לא לקחתי לפני היריון חומצה פולית - רק כשהתחיל ההיריון. חמישה מתוך שישה היריונות היו (והאחרון עדיין) עם עוברים בריאים לחלוטין.

אבל כעיקרון זה כן מסוכן.
מכירה אישה אחת שילדה ילד ללא רגליים בגלל חוסר בחומצה פולית.
וגם אישה שילדה פעמיים עובר בלי מח שכמובן לא שרד וזה גם היה בגלל חוסר בחומצה פולית.
אז להגיד באופן גורף שזה לא מסוכן זה לא נכון.
צריך להקפיד על זה

כלומר - אף אחד לא יגיד לאישה שלא נטלה חומצה פולית להפיל חס וחלילה...

פשוט בודקים את העובר, כמו שעושים בכל היריון, וזהו. כך רואים אם נגרם נזק או לא.

יש חומצה פולית בשפע בתזונה שלנו.

כל הענין עם חומצה פולית הוא סטטיסטי, והוא שייך יותר למי שמונעת בעזרת אמצעי הורמונלי (שאז יש השפעה על מערכת העצבים ואובדן של חומצה פולית).

מפה ועד סכנה לעובר המרחק רב מאוד.

 

יש נשים שכלל לא זקוקות לחומצה פולית, אין להם מחסור מהויטמין הזה במאגרים.

 

הנושא של עודף חומצה פולית לענ"ד לא נחקר מספיק, אבל כבר יש הוכחות שגם הגזמה לצד הזה היא מסוכנת לטווח הארוך לבריאות האם.

משרד הבריאות כללה רק נשים שנטלו גלולות.

בשנים האחרונות השימוש הורחב.

 

זה נכון שאורח החיים העמוס והמתוח של נשים בישראל גם הוא גורם למחסור של חומצה פולית. וזה אותו עקרון של עומס על מערכת העצבים ששואב את החומצה הפולית מהמאגרים בצורה אינטנסיבית.

אין לי מקור מסודר מלבד מה שהיתה ההמלצה בעבר.

 

 

כשהתחתנתי לפני עשור וחצי קיבלתי המלצה גורפת.

אבל אין דרך לבדוק באיזה מצב היא האם היא כרגע בסדר או שחסר לה או שיש לה עודף

מה שהיה היה..
בדרך כלל יש בגוף מאגרים. אבל חשוב להקפיד

אין גזרה משמים על נטילת חומצה פולית. זו לא המצווה ה-614.
יש נשים שהתזונה שלהן, וספיגת הויטמינים והמינרלים בגוף שלהן הן ברמה שיש לה את הכמות הנצרכת של חומצה פולית, בלי ליטול תוסף.
יש נשים שלא.
גם עודף חומצה פולית יכולה לגרום לבעיות. כמו עודף בדברים אחרים.
חשוב מאוד להיות רגועים. כמו שכבר כתבו - מה שהיה היה. להסתכל קדימה, ברוגע. כי גם לחץ משפיע לרעה.....
בשורות טובות!

מאז שגילתה על הריון והכל היה בסדר? הלחיצה אותי עם הסיפורים של אלו שנולדו עם מומים...

בהריון הראשון (והיחיד לבנתיים) בכלל לא ידעתי שצריך לקחת חומצה פולית.

רק כשהגעתי לרופאה בסביבות שבוע 8 או 10 היא שאלה אם אני לוקחת..

מסתבר שרוב השליש השלישי שזה השליש החשוב בכלל לא לקחתי.

 

ב"ה נולדה ילדה בריאה ומהממת!

אין טעם להילחץ. מעכשיו תקחי בנחת ויהיה טוב בע"ה!

לגמרי, למרות שלא נטלתי חומצה פולית לפניהם...

תירגעי, יקרה... הלחץ מזיק יותר...

ב"ה 4 ילדות בריאות ועוד הריון בריא.

אם את אוכלת עלים ירוקים, טחינה ובאופן כללי התזונה שלך סבירה- לא נראה לי שיש לך ממה לדאוג.

רפואה שלמה.

מקווה שיענו לך כאן.

אחת האמיתות שהרופאים שוכחים לומר לנשים. ויתכן שראוי שגם רוקחים יאמרו זאת לכל אשה.
אני גיליתי את הדבר "על בשרה" של חברה, שכמה שעות אחרי ניתוח שעברה, כשהיא מתושתשת מכאב ומתרופות להקלה על הכאב, פתאום גילתה שגם המחזור הופיע.

מעצבן ברמות מיוחדות.