אשמח לשמוע את ההבדל בין ההתקנים ואם משהי ממליצה על התקן מסוים..
כמה זמן אחרי לידה ניתן לעשות את ההתקן והאם הוא גורם לדימום שיעקב את הטהרה?
כי אפשר לרזות גם בלי להקיא כמעט, רק כי לא אוכלים.
נראה לי שמתחיל להתפתח אצלי עכשיו בגדול...
בשני ההיריונות הקודמים גם היה לי גרד, אבל תפקודי הכבר היו תקינים.
יש טעם לבדוק עכשיו תפקודי כבד, או שהגיוני שזה פשוט אותו דבר כמו בהיריונות הקודמים?
ואם כן - אז כמה זה דחוף לבדוק? (בדיוק הייתי השבוע אצל רופאת המשפחה כדי לבקש ממנה הפנייה לספירת דם לברזל לעוד כחודש. השאלה אם לבקש ממנה להוסיף עוד בדיקה...)
תודה!
הרבה יותר קל... (במיוחד שגם ככה אני צריכה לעשות, בשגרה)
1) אל תיקחי ממני פסקי הלכה... לא במה שכתבתי קודם ולא במה שאכתוב עכשיו. אני רק מסיקה על פי שמועות וכדו', ואולי טועה לגמרי.
2) נדמה לי שאם יש בעיה חמורה בתפקודי כבד יגלו את זה בסטיק, אבל במצב שיש חשש ספציפי חשוב לעשות בדיקת דם שבודקת יותר לעומק ויכולה לגלות במצב יותר מוקדם. ולכן לא הצעתי במקום אלא גם וגם. כלומר גם בדיקת דם לתפקודי כבד (ואני לא יודעת עד כמה דחוף לעשות אותה), וגם - אם את מחליטה כן לדחות את בדיקת הדם -אז בינתיים את הסטיק כדי שאם יש משהו בדרגת חומרה מתקדמת זה יתגלה בזמן.
מקווה שיצאתי מובנת.
. אשתדל לעשות זאת בהקדם.מתואמתאחרונה
אנונימי (3)אם היו תפרים, והם נתפרו באופן תקין, ואת לא מרגישה כאבים מיוחדים, הממקום כבר היה אמור להחלים.
אומנם תיתכן רגישות, אבל המקום החלים.
לגבי כתמים חומים, לשאול רב על כל דבר. חבל להפסיד ימים בטהרה.
תנסי בעדינות כבר מחר בבוקר. אם יוצא נקי, תשאלי את הרב - אחרי לידה לרוב לא מחמירים, ויתכן שמלכתחילה לא תצטרכי לחזור על הבדיקה לפני השקיעה.
כמו כן, לרוב מתירים שלא להשתמש במוך דחוק בין השמשות.
בהצלחה.
שכדאי לחכות שיתחילו הפרשות יפות תקינות.
כל עוד אין הפרשות רגילות חבל לנסות.
אבל קחי בחשבון שגם אחרי שכבר יש הפרשות נקיות יכולות להיות הפתעות.
ד"ר רוסליק ילנה?
אני לא מאלעד.
אני גרה בעיר אחרת.
אבל היא הרופאה שלי! והיא מקסימה ומעולה!
ואני יודעת שהיא עובדת גם באלעד...
וגם מילדת בבלינסון...
אני בכללית ועשיתי ברמת גן אצל ד"ר פני צפור בר לוי חסדאי
אני במקרים כאלה עשיתי פרטי... וקיבלתי החזר חלקי מהקופה.
תבררי על האפשרות הזו.
(ואשרייך שאת מעדיפה רופאה!)
(ולא בגלל שאני "חושדת" ברופאים הגברים)
הרבה הרבה יותר נעים ונוח לי ככה.
פרטי - אולי אפשר למצוא דרך שר"פ של בתי חולים. תיכנסי לאתרים של בתי חולים באזורך, או שתתקשרי אליהם, ותשאלי אם יש להם שירותי רפואה פרטיים. אח"כ תשאלי ספציפית על רופאות לשקיפות עורפית, שיש להן הסדר עם כללית.
(באופן אישי, חוץ מאשר בהיריון אחד, לא עשיתי שקיפות עורפית, אלא סקירת מערכות מאוחרת. בהיריון הנוכחי קבעתי תור מספיק מוקדם, ומצאתי רופאה של כללית באזורי. אולי לפחות לסקירת מערכות מאוחרת תנסי כבר עכשיו לחפש רופאה של כללית באזורך).
הרופא שלי אמר שעד שבוע 26 זה הגיוני לא להרגיש.
[בשני ההיריונות הראשוניים התחלתי להרגיש רק בשבוע 26.
ועכשיו ה' נתן לי מתנה מהממת, שמשבוע 21..]
אל תילחצי יקירה...
את אפילו לא שבוע 24 שממנו רוב הרופאים אומרים שעושים מעקב תנועות...
בכ"א- לא מכירה מישהי שעשתה כזה דבר.
הלוואי שהיה אפשרי!


לא זוכרת בדיוק עד איזה גיל, נראה לי 4-5 חודשים,
עד שכבר היה בלתי אפשרי שישב בעגלה בשקט 6 שעות....
מנסה לעזור -
חזרתי לעבודה אחרי חודש כי
א. לא קיבלתי דמי ביטוח לאומי וזה היה אפשרי מהבחינה הזו
ב. עבדתי רק יומיים-שלוש בשבוע
ג. הרגשתי מעולה אחרי הלידה ורציתי כבר לחזור (העבודה מאוד נחמדה וכיפית)
בגיל כזה זה עוד אפשרי באמת.
אבל אני חוזרת לעבודה אחרי 4,5 בבית...
היה אכזרי לא להתחשב בעובדת שחוזרת לעבודה תוך חודש מהלידה. לשבת עם התינוק זה ממש מתבקש.
תלוי כמובן במה את עובדת,
ותלוי גם באופי של התינוק.
אם יש לך תינוק רגוע שישן רב היום למה שלא יהיה לידך בעגלה וכשיהיה צורך תגשי הצידה להניק אותו?
או שתביאי איתך מנשא ותחזיקי אותו עליך?
אפילו רק לחודש חודשיים.
בגיל הזה כל יום שהם עם אמא, ולא אצל מטפלת, זה המון!
ועם כולם היא היתה בעבודה עד שהיו בני חצי שנה.
היא מנהלת חשבונות מעולה ולבוסים שלה זה לא מפריע.
אבל זה נדיר.
אבל עבדה בהנהלת חשבונות, בארגון התנדבותי.
מניחה ששני נתונים האלו היו לטובתה...
)בן כמה יהיה התינוק כשתחזרי
ואם את עובדת משרה מלאה...
נתונים משמעותיים לשיקול הזה!
אשמח מאוד! תודה רבה 
אני רוצה לשמוע מה יש פה לנשים ואיפה ניתן לרכוש בזול.
היה לי גם מיני אלקטריק אבל היא די חלשה אם רוצים לשאוב כל יום.. ואני שואבת בערך 250 ביום
מה שאני ראיתי- יש הפרש של בערך 200 ש"ח.
אני משתמשת במדלה סווינג ומאוד מרוצה. שואבת בין 200 ל300 כל יום.
אבל הכל בראש שלך
אם שום דבר לא חריג ממליצה לך לחשוב חיובי ולהרגע.
לכל מיני צדיקים אלו ואחרים.
אולי אפשר להניח את הנר על השיש, למשל, אולי בתוך צלחת שטוחה עם מים?
או למצוא פתרון אחר שיעשה לך תחושה בטיחותית יותר.
להגביה את המזרון
מנורת מלח
בצל חתוך ליד המיטה/ראש
במקרים מאוד קשים שזה מאוד חריף וממש הילד סתום כמה ימים, הרופא שלנו המליץ על טיפות פניסטיל... אפ' שזה מיועד לאלרגיות זה עוזר גם לייבש נזלת. אבל הייתי במקומך הולכת לרופא במקרה חריג. רק שתדעי שיש אופציה כזאת...
אני אוהבת אותו והכל, וקשורה אליו אבל מרגישה שכרגע אני במקום אחר כ"כ מאותו מקום ממנו התחתנתתי. גדלתי, פקחתי עיניים, הכרתי עולם, עכשיו מטבע הדברים הצרכים שלי שונים וכן גם השאיפות וההסתכלות על העולם.
מה זה מה' אישה לאיש? אדם טועה לפעמים. אולי זו הייתה טעות..
אני חרדית לצורך העניין. מרגישה שאז בחרתי את חתני מתוך שיקולים של יר"ש בלבד , ז"א ראיתי בו יר"ש ומבחינת השקפתי אז זה היה כמו לראות בו הכל.
מרגישה באיזשהו מקום ש"עבדו" עלי, כמו סגרו לי ת'עיניים.
זה לא שהייתי בחורה תמימה בכלל אבל דווקא בגלל זה אני לא מצליחה להבין את עצמי ולחזור למקום שבו הייתי. פחות הבנתי לבחון את הדברים הנוספים ב"גבר" לדוגמא לא הפריע לי אז שאין לו רצון לעשות רישיון.
אני מתוסכלת כ"כ. במצב רוח ירוד בלי אנרגיה לכלום לא יודעת מה לעשות זה גומר אותי
כי זה דברים כ"כ דקים (אם כך ציינתי אז הוא כבר עשה רישיון והכל, זה לא זה, זה בדברים יותר דקים)
מרגישה מגעיל כי לקבל את זה כמו עכשיו קשה לי, ולשנות אותו עוד יותר
אז מה עושים????
לחשוב על זה
לקבל את זה
יראת שמיים זה המון וזה הכל
ויש עוד דברים כמו רשיון ופתיחות וכו'
שזה כל אחד משתנה וגודל אח"כ
טעות או לא
זה הטעות הגדולה שלנו
כי ואם זה טעות מה נעשה עכשיו?
יש ילדים כנראה יש כבר היכרות וקשר
מוזמנת לחשוב ונדבר אח"כ
יש לי עוד מה לומר לך אבל מאוחר לי
בינתיים-תעשי רשימה של חסרונות ומעלות בו ובך ובקשר
כמובן אני סתם מייעצת ללא אחריות
אני לא אשת מקצוע.(מישהי שמכירה את המצב וגם חרדית)
בינתיים באמת לא עושה כלום. רק בוכה
מרגישה אישה רעה, ביקורתית
מרגישה פספוס
זה הקטע "יש ילדים" וכו שמרגישה שבגלל בחירה שנעשתה לא לגמרי מתוך בחירה אישית (אני קוראת לזה מתוך שטיפת מח של הסמינר) אז אח"כ את מ וצאת את עצמך כבר בתוך החיים בהסתכלות האישית והבוגרת שלך ומה שנקרא אין דרך חזור את צריכה להישאר עם הבחירה הזו כל הזמן אפילו שברור לך שהיום את רואה דברים אחרת והבחירה שלך הייתה שונה
אני מזדהה עם השטיפת מח
מענין איפה למדת(יש לי ניחוש)
כי זה מוכר לי...
מוזמנת לפרטי
לא בדיוק עניין של שטיפת מח
פשוט מצופה מכולם להקים סוג של בית מסוים, וזה רוח השיעורים וההרצאות
ברגע שבחורה תרצה להקים בית בסיגנון שונה ממה שמצופה ממנה, היא תחשב למוזרה ופחות איכותית
יש בהחלט בנות שרוצות להקים בית שונה ממה שכבייכול מציירים בסמינר, חלקן באמת עושות זאת
אבל רובן הגדול לדעתי מוותרות על כך מחשש חברתי
בתור אחת, חרדית גם כן, שגדלה בבית חזק מאוד אבל גם כן פתוח למדי,
אני חושבת שזה לא הוגן, ואפילו בגדר הכפשה להאשים את הסמינר בשטיפת מוח.
עולם הסמינרים נותן המון המון ערכים. המון.
אני חושבת שלא הייתי יכולה להתמודד בחיים בלי המטען הרוחני המדהים שקיבלתי בשנות הסמינר.
ואני מכירה עוד הרבה שאומרות כך.
אם הגעת למצב שבו אז חושבת ש"נפתחת" ולכן הוא כבר לא כל כך מתאים לך,
זאת לא פתיחות זה צמצום, זאת לא גדילה והייתי כמעט מוכנה להגיד גם שזה מראה על ירידה רוחנית.
כואב לי מאוד לשמוע את זה, ותקני אותי אם אני טועה.
כולנו משתנים, זה מבורך, זה רצוי ואפילו מתבקש, השאלה לאיזה כיוון ובמה מתבטא השינוי.
ואני חושבת שאם השתנית בכזאת צורה שבעל נעורייך כבר לא מהווה בחירה מוצלחת בעינייך, אז משהו בשינוי שעברת לא תקין...
שבי עם עצמך, תעשי חושבים מה השתנה, ויותר חשוב - למה השתנה? מה גרם לשינוי?
את צריכה לגלות את שורש הנקודה שגרמה לשינוי, רק אז יהיה אפשרי בכלל לנסות למצוא פיתרון ולהחזיר אותו להיות מושלם בעינייך.
אין כוונתי לומר שהוא מושלם.
אין כזה דבר בעל מושלם, גם אין אישה מושלמת, ובדר"כ מגלים את זה אחרי החתונה, ולפעמים הרבה אחרי.
בדיוק בשביל זה שם אותנו הקב"ה ביחד.
בשביל לעבוד על עצמנו, להתעלות מעל החסרונות ולמצוא את הדרך להתקרב יותר ויותר ולהשלים זה את זה.
הרבה הצלחה בהמשך הדרך, שאינה קלה לאף אחד ואחת...
איך אמ ר פעם בעלי בשיחה פתוחה שנערכה על ענייני זוגיות:
כשהייתי בחור חשבתי: איזה טפשים הזוגות שיש להם בעיות בשלום בית או חלילה מתגרשים,
הרי כל כך קל להתאהב, מה הבעיה שלהם... והיום אני יודע שלהפך, אין דבר קשה יותר מלשמור על שלום בית.
זאת עבודת חיים מאומצת ובלתי פוסקת, ורק מי שמשקיע את הלב והנשמה, ויודע שכל נפילה היא מנוף לעלות גבוה יותר, רק הוא מצליח להגיע לשלום אמיתי ואהבה בלתי ניתנת לערעור.
המון הצלחה.
הסמינר נתן לי המון והרבה מהבית שבניתי (ועדיין בונה, בס"ד) "מעוצב" בזכות מה שקיבלתי בסמינר!
ואני רואה בנות שעוזבות את הסמינר אחרי י"ב ולא פונות להמשיך בה' ו' ואני חושבת זאת טעות גדולה!
כי השנים הללו גם נתנו לי המון!
אם זה מבחינת החיים עם בן הזוג, חינוך, בית של תורה, עיצוב האישיות ועוד.
דווקא שם "פתחתי" עיניים ובחנתי לי טוב טוב מה אני רוצה שיהיה בבן הזוג שלי לעתיד,
איזה בית אני ארצה לבנות איתו
ומה יהיה בו ומה לא יהיה בו.
ועמדתי ע"ז עוד לפני שנפגשתי עם הבחורים השונים שפגשתי בהם!
תציפי את הנקודות הטובות .. שהם כן עושות טוב לך ולצריכים שלך ולחלומות שחלמת ואת חולמת ...
אפילו נקודות פשוטות קל וחומר גדולות...
ותשנני שאם את היית עם משהוא אחר יכול להיות שכל הנקודות הטובות שיש בבעלך לא היו בו , נו אז היו בו נקודות אחרות טובות...
אבל אין גם וגם....
אין מושלם!
ולך יש מעל לחצי כוס מלאה !
רק תתחברי אליה !
האמת שההרגשה מוכרת, ואפילו משלב ממש קרוב לנישואין-
פתאום מגלים שזה לא הבעל המושלם...
ומחשבות של ספקות עולות..
אבל רוצה לומר לך משפט ששמעתי בשיעור של הרבנית דינה ראפ וממש חיזק אותי-
(ממליצה לשמוע את סדרת השיעורים שלה 'אם בישראל' בערוץ מאיר, מחזק ממש)
אם עמדתם יחד מתחת לחופה- אז ה' חתם על זה שאתם צריכים להקים בית ביחד.
לא משנה מה הוביל אותך להחלטה הזאת אז-
עכשיו יש חתימה של הקב"ה על זה שאתם צריכים להקים יחד בית בישראל,
בית מופלא ומלא אור וטוב שמיוחד לנשמה הזאת שלכם, שמתגלה באיחוד שלכם.
ודווקא מתוך הקשיים צומחת אהבה יותר גדולה,
לאט לאט גדלים לאהבה שאינה תלויה בדבר...
ככה זה- גם אם מתחתנים עם כליל השלמות-
יום אחד הוא יזדקן, היופי שלו יתקמט, ומתוך ההתאהבות שלנו בהתחלה זה בזו, וההבטחה שלנו לחיות יחד ולבנות את אהבתנו-
היא נותנת לנו את הכוח לבנות עוד ועוד קומות באהבה.
דרך המשברים!
לדעתי זאת תופעה ממש נפוצה, זה שחושבים שזה לא מי שהייתי מתחתנת איתו עכשיו אם הייתי פוגשת אותו עכשיו כרווקה.
אל תדאגי... שה' ישלח לך ולכם כוח לבנות עוד ועוד קומות ושתגדלו ותבנו בית מלא באהבה וחברות אמת!
שמעתי את המשפט הזה בהרצאה של הרבנית רות ולדמן.
תודה על המילים המדהימות!!
אבל...
רוצה להסתייג טיפה.
באופן כללי זה נכון. מה' אישה לאיש ואם הזוג היום יחד כנראה שהם צריכים להיות יחד.
למה בכל אופן הנקודה הזאת מקפיצה אותי?
כי יש לי חברה טובה מאד שסבלה מאד מאד בחיי הנישואין
וכל ה"אנשים הטובים" ויועצי הנישואין שרצו לעשות קופה על הגב שלה
יעצו לה להשאר למרות הכל ולא לפרק את הבית
כי "אם אתם יחד סימן שאתם צריכים להיות יחד", או "בשביל הילדים" וכו' וכו'
והאישה המסכנה סבלה במשך שנים סבל אמיתי בל יתואר
היום ב"ה היא גרושה ובעלה לשעבר מבלה את ימיו במדים כתומים
אבל כמה שנים של סבל יכלו להמנע אם היא לא היתה מקבלת כזה ייעוץ?
את 100% צודקת במקרה הזה. במקרה הזה אין סיבה לגירושין.
אבל כאשר כותבים משפט כמו:
אם עמדתם יחד מתחת לחופה- אז ה' חתם על זה שאתם צריכים להקים בית ביחד.
חייבים לסייג את הדברים ולדעת- אנחנו לא נוצרים!!!!
ואם התורה נתנה לנו כזאת אופציה, סימן שבמקרים מסויימים זה אפשרי ואפילו רצוי ולפעמים חובה.
סליחה שככה נפלתי עליך, אבל בעקבות הסיפור הזה
משפטים כאלו מציקים לי מאד.
ושוב, במקרה הזה את צודקת!!!
האישה הזאת צריכה ללמוד להסתדר עם הנתונים שלה
אבל לתת את זה כהכללה- זה בעייתי.
ואם ל-2 בני הזוג יש מידות טובות ויראת שמיים- זה משהו אחר מימה שאת מדברת עליו!
אני שמעתי פעם את הרב נחום דיאמנט (שהוא מומחה גדול לענייני נישואין, שלום בית וחינוך ילדים)
שבפוטנציאל- כל זוג נורמלי יכול להתחתן ולחיות טוב ואפילו טוב מאוד!
אבל זה רק בתנאי שיש לכל אחד מבני הזוג מידות טובות ויראת שמיים!
משהו כזה...
ואני חושבת שזה גם נכון.
הנה. אני רואה זוג שהיו לא שתיים והאישה חזרה בתשובה והתחרדה והבעל נשאר ככה- אולי שומר חלק מהמצוות אבל לא מעבר... והם חיים יחד ומגדלים ילדים יחד וטוב להם יחד.
ויש הרבה זוגות כאלה!
וזה תלוי הרבה בהם עצמם!!
אם יש בינהם הבנה ושיתוף ומה שהזכרתי קודם- מידות טובות בעיקר!
אז הכל שולי...
וכמובן שלכל זוג יש הרבה עבודה כדי לבנות בית.
זה פרויקט רציני ולא קל... לאף אחד ואחת!
חייבים לדווח עד שבוע 17
.לי יש הפרש של שנה בין 2 ילדים שלי ומעליהם עוד ילד קטן.
אחרי הלידה השלישית- מנעתי שנה באישור הרב.
לאחר שנה- התקשרתי שוב לרב.
מצד אחד- כבר הייתי מאוששת יותר ורציתי עוד ילדים
מצד שני- היה קשה לי נפשית להרות. מבחינת העבודה!
הרב שאל למה אני רוצה למנוע. אמרתי לו את האמת.
גם בגלל העבודה ומה יגידו וגם הארגון של הילדים כל בוקר והלחץ להגיע מוקדם לעבודה.
הוא אמר שבגלל סיבה כזאת לא כדאי למנוע.
הוא אמר לי שקודם כל- אף אחד לא מבטיח לי שברגע שאפסיק למנוע, אכנס מיד להריון.
וגם אם כן- עד ללידה יש 9 חודשים של "הסתגלות".
הילדים הגדולים- נהיים כבר גדולים יותר. יכולים קצת יותר להסתדר בעצמם.
להתלבש בבוקר לבד, לנעול נעליים. ואז יותר קל לי בבוקר.
ובנוסף הוא הסביר לי שלכל אדם יש מנת קושי וסבל שהקב"ה הועיד לו.
ולכל זוג הורים יש מנב מסוימת של צער גידול בנים!
לזוג אחד יש בכלל קושי בהבאת ילדים- קשה להם בכלל להרות.
לשני יש קושי בילדים שנולדים להם שהם ילדים קשים ועוברים איתם הרבה צרות, שלא נדע.
ולשלישי יש קושי מבחינת "צפיפות" הילדים, בזה אחר זה. הריונות ולידות, עבודה ועומס.
והוא אמר לי שעדיף שיהיה את הקושי הזה, האחרון וה"בריא" יותר מכל הקשיים האחרים, שלא נדע.
כמה שזה נכון!!!
ועדיין הוא אמר לי שאם זה "גדול" עליי עדיין- אפשר להמשיך למנוע עוד חצי שנה ולראות אח"כ מה עושים בהמשך.
אבל דיי השתכנעתי.
וב"ה, אחרי חצי שנה מאז שהפסקתי למנוע- זכיתי בהריון נוסף. ילד מתוק ובריא.
ואגיד לך מניסיון- עכשיו, הרבה יותר קל.
הקטנים- גדלו קצת ויכולים להתלבש בכוחות עצמם ולעזור פה ושם בבית
והבית מבורך, שמח ורועש בצורה טובה ובריאה.
ב"ה.
![]()
תצליחו!