אישה ואמאאחרונההבחילות נגמרות באזור שבוע 12-14
(מקווה בשבילך... יש כאלו שזה ממשיך אצלם גם אחרי...)
ואת עייפה גם מההורמונים וגם מזה שהגוף שלך כל הזמן בפעולה. גם כשאת נחה.
זה נהיה קצת יותר טוב בסביבות חודש חמישי
וחוזר שוב בשמיני
שיהיה בשעה טובה
הריון עגול קל ומשעמם
לידה קלה בידיים מלאות
שאחרי הרבה הודעות כואבות,
ומלא שאלות בנושא..
אני בהריון!!
ברוך ה'!!
אחרי הריון לא קל מבחינה נפשית,וגרידה שבאה לאחר מכן..
סוף סוף ראיתי שני פסים..!!
תודה לה' 
מתפללת שזה יהיה הריון קל ומשעמם,שאשמע בו רק בשורות טובות..
ותודה גם לכן על העצות,ההקשבה והעידודים..
בקרוב אצל כל מי שמחכה..ויש ניסים,יש ניסים!
הריון ארוך, משעמם ועגול
ובסופו בעזרת ה' ידיים מלאות ואמא בריאה
הריון משעמם ועגול
לידה קלה בידיים מלאות
בשורות טובות
דבורית אולי בילד השביעידבוריתאם חדש, אני שמה מים רותחים עם סבון בכוס ולוחצת על הפטמה כשהיא בפנים, היא שואבת את המים ואח"כ מרימה ולוחצת שוב וזה יוצא, תחזרי על זה כמה פעמים ואח"כ תעשי רק עם מים רותחים בלי סבון
ורוצה את קירבתך
וכשתינוק חולה, זה הגיוני שהוא ירצה לינוק הרבה...
אם זה קשה לך נורא, ואם היא שותה בקבוק, תנסי להציע לה בקבוק מים מדי פעם.
הריון ראשון ב"ה ממש בהתחלה.
בעלי ממש נגד שאספר לאמא שלי (וכמובן לא לאף אחד אחר..) עד איזה חודש שלישי..
וכשנספר לאמא שלי אז גם שנספר לאמא שלו ביחד.
אני מרגישה שאני פשוט לבד בזה!
כאילו אין לי עם מי להתייעץ ולהתרגש ולהתלהב..הוא לא ככ בעניין.
אני מרגישה שהוא עדיין לא ממש קולט וקצת מתכחש לעניין שהוא יהיה אבא אז כל פעם שאני מדברת איתו על ההריון מרגיש לי שהוא לא מעוניין לדבר..
אז אני נעלבת ממנו הרבה..
השבוע ראיתי חברה ממש טובה שלי וסתם קשקשנו אז היא אלה אותי אם אני בהריון..עניתי שכן. ככה שיצא שרק היא יודעת על זה חוץ ממני ומבעלי..קצת מעוות אני יודעת, אבל לפחות היא התרגשה איתי ושאלה שאלות והתעניינה..
לא אמרתי לבעלי שאמרתי לה כי נראה לי הוא קצת יתעצבן כי סיכמנו שבינתיים זה סוד..
ואני שונאת סודות!
קיצור..מה לעשות? לספר לו? לספר לאמא שלי בלי לומר שאמרתי לה? אני קרועה ביני לבין עצמי לבין בעלי עם הריון באמצע
שאת זקוקה לאוזן קשבת, לתמיכה ולעצה. ושלהרגשה ולצורך שלך כאישה הרה, ומאוחר יותר יולדת בעז"ה, יש משקל פי כמה יותר גדול מאשר שיקולים של לשמור את הסוד, ומתי ולמי לספר.
תגידי לו גם שבצר לך שוחחת עם חברה.
תגידי לו שאת רוצה שהוא ישמח שאת מוצאת אוזן קשבת אצל אמא שלך.
בעז"ה הוא יבין ויתרצה.
ההריון והתחושות שלך הם כל כך הרבה יותר חשובים. חשוב שיהיה עם מי להתייעץ. מישהי מנוסה שאפשר לסמוך עליה ולקבל ממנה תמיכה.
את התיאבון עוד יבוא.
העיקר שתשתי כמו שצריך, אל תגעי בדברים לא בריאים ותקפידי ליטול פרנטל.
כל עוד את נוטלת פרנטל, ילדך די מוגן מהחסכים גם אם אין לך תיאבון.
וכאשר את כבר אוכלת - תאכלי קודם כל שיבולת שועל - זה מרשם בדוק לאנרגיה. תוכלי להוסיף לשם תמרים/צימוקים/שקדים או לגרד/לחתוך לשם תפוחים.
ואחר-כך - מרקים כתומים, פירות, ביצים וסלטים.
ואם את לא אוכלת דגים - תשקלי ליטול אומגה-3, זה מאד חשוב לעובר.
במי מלח כל חצי שעה-שעה. ככל שיותר תשטפי - כך זה יעבור מהר יותר.
ואפשר גם לטפטף לו חלב אם. אבל לא הרבה: טיפה אחת בלבד.
רפואה שלמה!
כשזה ממצא יחיד - הוא בד"כ ממש לא מרגש והכל בסדר. כשזה מצטרף לעוד - זה כבר יכול להעיד על בעיה.
בכל מקרה - אם הפנו אותכם להמשך בירור - תלכו, אבל באמת כדאי כמה שיותר לא להילחץ, (אם אפשר...)
ובאמת הסבירו לנו שזה מחשיד למומים כאלה ואחרים.
שלחו אותנו לאקו לב וסקירה מכוונת וגם שם גילו דברים.
בסוף, עשינו ייעוץ גנטי ושלחו אותנו למי שפיר בשבוע 32 (מי שפיר מאוחר כי פספסתי את המוקדם)
ונולד לנו ילד בריא ושלם ב"ה.
בסוף ההריון צריך רק לעקוב יותר אחרי המשקל לודא שלמרות העורק אחד העובר עולה מספיק במשקל.
לדעתי כדי לעשות את הבדיקות ולהשתדל להישאר ברוגע כמה שניתן, וממליצה להתייעץ עם מכון פועה.
בהצלחה
מצאו עוד:
אגן כליות מורחב- נבדק לאחר הלידה והכל בסדר...
וחור קטן במחיצת הלב- נסגר עד שבוע 36 בבדיקה חוזרת
הריון אחד עם עורק יחיד, עשינו סקירה מכוונת ללב והכל היה תקין. גם מהלך ההריון והלידה.
נולד בשבוע 39. ב"ה היום בן 6
את השני החלטתי לא לכתוב. לא נראה לי שהוא שייך למצב שלך.
בריאות והצלחה 
התלבטתי אם לכתוב - אבל אולי זה היה לתועלת לכן .....
רק יש איזו תופעה שיכולה לקרות לנשים במצב זה
כיוון שהתזונה לעובר הנה מועטת עקב עורק אחד
וזה שהכבד מתחיל להפריש איזה שהוא חומר שחודר לרחם ומזין אותו
וזה טוב
אך מה שקרה שאחרי שילדה כבר האמא הכבד לא קלט את התדר להפסיק להזין והמשיך ליצור
וזה גרם לה לבעיה של כדוריות אדומות או משהוא כזה .... קיצור לא רוצה לפרט
אחרי כמה ימים התייצבה וב"ה היום שלום לתינוקת ולאמא !
רק שכדי שתוודאי שהרופאים מודיעים להתרחשות כזו ועוקבים אחריה - כי אצלה הם פיספסו את זה !
ואם זה קיים בטח נותנים כדורים ליום יומיים ואין שום משמעות
קודם כל - את צריכה להיות רגוע. כל דבר אחר - ספק יזיק לילדך, אך העצבים - יזיקו בוודאות. אסור לך לשכוח את זה.!
עכשיו לשאלתך.
חבל הטבור במצב הנורמאלי שלו מכיל 3 כלי דם: 2 עורקים ווריד אחד.
קורה ובמקום 2 עורקים מתפתח רק עורק אחד.
מצב זה אמנם נחשב למום בהתפתחות חבל הטבור, אך חשוב לציין, שאין למום זה כל קשר למצבו של הוולד לאחר הלידה ולהתפתחותו לאחר מכן.
לפעמים עורק יחיד משתלב עם בעיות בהתפתחות מערכת כלי דם של התינוק. לכן כאשר מגלים שלעובר יש עורק יחיד, עושים בדיקה מעמיקה מהרגיל לעובר, ובמיוחד למערכת הדם שלו.
אם אין מומים אחרים אצל העובר, עורק יחיד עלול לספק כמות הדם מספקת לעובר.
עורק יחיד מוצאים בתדירות גבוהה יותר אצל העוברים חולי דאון, מאשר אצל עוברים אחרים. אך מרקר זה נחשב למרקרים "קטנים" ולכן גם אצל נשים שמוכנות להרוג את ילדיהם, ר"ל, בהיעדר מרקרים אחרים לא עושים בדיקות נוספות בעניין זה.
קורה ועורק בודד גורם לעיקוב בהתפתחות העובר. מסיבה זו נוהגים לעשות בדיקת אולטרה-סאונד נוספת, בשבוע 28. אם בבדיקה זו הכול נראה תקין והעובר מתאים בגודלו לגילו - אין לך סיבה מוצדקת לדאוג.
לגבי בדיקה גנטית - זה מאד באופנה היום. מעבר לזה, יתכן שזה בפרוטוקול היום.
אם לעשות או לא - רק את תחליטי. אף אחד לא יכול להכריח אותך.
נכון הם מלחיצים. ונכון, שלא ברור מה המטרה בדיוק, אם לא ידוע לך על מומים מולדים במערכת הדם במשפחה. ואם ידוע - את גם צריכה להחליט, מה תעשו אם המידע שתקבלו. לפני שאתם (את ובעלך) מקבלים החלטה בעניין זה - עדיף שלא תעשו את הבדיקה.
.
גם אני נלחצתי אבל ב"ה שאר הבדיקות יצאו תקינות,
תודה מראש!
).אני חושבת שזה טבעי הרגשות שלך.
אני יכולה להגיד לך שמאוד משתנים בגיל הזה, ורוב התינוקות נראים דווקא לא הכי יפים בהתחלה.
לוקח זמן עד שצומח מספיק שיער שיבלוט ויוסיף לפנים, אני לא יודעת בת כמה הבת שלך אבל ככל שגדלים גם מתפתח הומור וצחוק וילדה (או ילד) יפה הרבה יותר כשהיא מגיבה, מחייכת, בהמשך צוחקת, עושה "מעשי קונדס" עם זיק של שובבות בעיניים, מספרת בדיחות ועוד ועוד.
אגב תינוקות יפים ומהממים לא בהכרח יגדלו להיות אנשים יפים.
תני לה זמן, ותני לך זמן להכיר אותה יותר וככל שיעבור הזמן בלי קשר לאיך תראה בפועל, אני מאמינה שתאהבי את המראה שלה.
יופי מתורגם לנו במח כמשהו טוב כאדם טוב
אנו מתפללים לנשיאת חן...
מנסיון שלי
אני התפללתי על זה ורעדתי כל ההריון שח"ו לא תהיה מכוערת
אח"כ כשהיא נולדה פחדתי שהיא ת.דאון
היא היתה ב"ה יפה ועדיין
וכשנשרו לה השערות מקדימה לא יכלתי לשאת את זה
קנינו לה סרטים והלבשנו אותה יפה
וככה לאט לאט קיבלתי אותה
וגם התלתלים שלה לא מצאו חן בעיני בהתחלה והשיער הדליל
וכיום יותר
וכמה שאני משקיעה בה אני אוהבת אותה
וכמו שכתבו כשגדלים הם נותנים ומשיבים לנו על מה שנותנים להם
והאהבה גודלת והנשיאת חן...
כל הדברים האלה הם דקים כן?
זה לא באמת מעסיק אותי כל היום והעיקר שתהיה בריאה ...
אבל זה חשוב לי ואני מבינה אותך בגלל זה.
מקווה שעזרתי
אם את הבת שלך יעריכו לא על היופי החיצוני, אלא על היופי הפנימי - הרוויחה הבת, וגם את הרווחת.
ולגבי זה שאת מנוהלת ע"י אנשים אחרים - תשקלי להתייעץ עם הפסיכולוג. בכל קופת חולים יש פסיכולוג.
6 חדשיםיהלום מקוריאם את רוצה להפסיק את ההנקה, פשוט עשי את זה לאט, בשלבים, תוך כדי הכנסת מזון מוצק.
יכול להיות שעציות גורמת לירידה בתנועות, או לירידה בהרגשת התנועות?
התחלתי לקחת ברזל השבוע, וזה מגביר לי את העצירות (שגם ככה אני סובלת ממנה...). במקביל, אני רואה שיחסית הרבה פעמים אני לא כ"כ מרגישה תנועות, ולוקח לי זמן "להחזיר" אותן. (ולפני כן הייתי מרגישה כל הזמן...)
יכול להיות שיש קשר?
הוא לא אמור לזוז קצת יותר??
הוא "נידב" כמה תנועות חלשות, אבל ממש לא מה שאני רגילה...
אוף, פשוט לא יודעת מה לעשות... שונאת את המתח הזה... והיום יום שישי, ואין לי מושג אם יהיה לנו עם מי להשאיר את הילדים... (או שאסע לבד?? אבל מפחיד אותי!)
אבל עדיין - תלכי ותבדקי שהכול תקין. הרי מדובר בילד שלך...
הריון לא הורס את הגוף ולא מכניס לסכנה.
נהפוך הוא:
הריון - זה המצב הכי בריא לאישה. ובלי להיכנס לפרטים רבים (זה יתפוס את כל נפח הפורום...), יש דבר פשוט אחד שאת יכולה לראות על עצמך: שיערך היער הינו מראה המצב הגופני של אדם. כל אחד יודע, שבמצבי חולי ואפילו במתח - השיער נושר.
מתי יש שיער הכי יפה, הכי מלא והכי בריא אצל האישה - כאשר היא בהריון.
בכלל אישה בהריון - זאת אישה במיטבה, היא הכי יפה מבכל נקודת הזמן של חייה. הכי יפה והכי נשית.
כמובן, בזמן ההריון אישה יכולה להרגיש מיחושים שליליים שונים - אך אלה הן נשים שגם לא בזמן ההריון יש להן בעיות, שאולי הן פחות שמות לב עליהם. כי המקרים הללו נובעים ממחסור בויטמינים ו/או מינרלים וביטוי לכך פשוט שונה בהריון ומחוצה לו.
כמובן, בזמן ההריון יכולים להחמיר מחלות מסוימות, אבל הבעיות - מהמחלות, לא מההריון! מדובר במחלות שכבר היו קיימות בגוף האישה.
לעומת זאת, יש גם בעיות שחולפות בהריון או בעקבות ההריון.
ככל שתשמרי יותר על תזונה ועל אורך חיים בריאים, וככל שתדעי להכיר ובה לבורא על כל מה שהוא נותן לך - כך תרגישי טוב יותר.
בגלל שזה תוצאת בדיקת דם וגם אולטרסאונד ה לא יהיה שם וגם לא שם.. הכוונה בתוך האפליקציה או האתר.
לכן יש לזה קריטריון נפרד שלצערי לא זוכרת את שמו כרגע.
אם זה משנה לי נתנו דד ליין של 15 יום מביצוע הבדיקה.
בשורות טובות
נראה שהרבה חוות את זה (לא חוויתי בעצמי)
ההמלצות הן- שיחליף דאודורנט, יקפיד לצחצח שיניים, אולי ילעס מטיק מנטה.
בהצלחה! זה מאוד קשה.
אני בגישה שאם יש הורים תומכים ושומרי סוד - אז לספר להם לא הרבה אחרי שיודעים בעצמנו. סך הכול, גם אם חלילה יקרה משהו - זה רק יעזור שההורים יהיו שותפים.
כשאני חושבת על זה בתור אמא בעצמי, שבע"ה בעוד כך וכך שנים בתי תינשא ותיכנס להיריון - אם היא תספר לי בשלב מאוחר יחסית - די אפגע... אנסה להבין אותה, אבל בהחלט ארגיש פגיעה... כי אני מקווה שאני אמא תומכת ושומרת סוד...
לא כלפי אנשים קרובים כמו אבא ואמא...
לא מכירה את המקור שהבאת, אבל ברור שבמקרה של יהודה ותמר ההיריון נודע רק לאחר שלושה חודשים, כי היא לא סיפרה לעולם - בכוונה - ורק בשלב הזה כבר לא היה אפשר להסתיר...
והאמת שאני לא כ-זה לחוצה לספר.. אני גם ככה בשלב הזה מנסנ לעכל את ההריון..מתואמתלא בקטע של להפחיד, אבל כל הריון רביעי מסתיים לפני שבוע 12.
וזה טבעי לגמרי, לצערי זה קרה לי בהריון הראשון (מזל שלא סיפרנו) ואחר כך בהריון הבא לא סיפרנו עד שבוע 12 (אמא שלי כבר ידעה, זה היה סתם לפרוטוקול) ואז סיפרנו לשני ההורים בערך באותו זמן..
מה שמנחה אותי זה לספר למי שבמידה וח"ו קורה משהו זה מישהו שאפשר להרגיש איתו בנוח
שבוע 16-17 כזה, בשני ההיריונות (בהיריון הראשון חמותי שאלה כמה שבועות קודם, אז אישרנו, אבל בעלי נתן לה כזה שמוס ומאז היא לא שואלת).
בעיני תעשו מה שבא לכם, לא מבינה מה יש פה להפגע.
הריון שני: אמא - מיד חמות - חודש שישי
הריון שלישי: אמא - חודש רביעי חמות - חודש חמישי/שישי
תחילת הריון זה הזמן היחיד בחיים שאומרים לי "ואי איך רזית, הכל בסדר?"
תראי בהריון הראשון שלי שמרנו בסוד אבל הסתיים בהפלה אז בעצם סיפרתי על ההריון תוך כדי שהפלתי. ב"ה אנחנו בקשר טוב עם ההורים גם שלי וגם שלו ורציתי את התמיכה אז יצא שכולם (הורים ואחים מ2 הצדדים-כולם גדולים כך שלא צריך לצנזר) ידעו שהפלתי- בערך שבוע 8.
אז בהריון הבא הרגשתי צורך לשתף בבשורות טובות, ולא לחכות לבשורות רעות חס ושלום. בכל זאת אומרים שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין אז חיכינו לראות דופק... אבל הלכתי כמה שיותר מוקדם כדי שאוכל כבר לספר 
וב"ה סיפרנו בשבוע 7 לשני ההורים. (יודעים לשמור סוד, אז לא היה חשש מהבחינה הזאת)
רק אומר שאת כתבת שאת רוצה לשמור בסוד. אם את רוצה, אז תשמרי.
אני אישית מאוד מאוד לא כזאת, אוהבת לדבר ולשתף ומבאס אותי לא לספר 
בשלב הזה יורד הסיכוי להפלה.
בהריונות הבאים בתחילת חודש חמישי, כשהרגשתי שהבטן עומדת לצאת..
