פורום הריון ולידה (עמוד 4113)

היתה לי מילדת שממש אהבתי

אני רוצה אותה שוב

כעיקרון זה אפשרי, אבל זה עסק לא זול.

כמה זה יעלה?

ממה שידוע לי, רק בעין כרם ובלניאדו יש את האפשרות הזאת של לקחת מיילדת פרטית.
איפה ילדת?

ביקור חולים

וזה גם האופציה היחידה לקבלת מילדת פרטית בעין כרם, דרך השירות של החדרי לידה הטבעיים.

3700 בעקרון, אבל אפשר להרשם למועדון יולדות(בחינם) ולקבל הנחה ל3400

שזה בא מתוך חשש לפגוע, כל כך הרבה נשים שמעו "בשעה טובה" על בטן שנשארה מההיריון הקודם/סתם השמנה/נפיחות של טיפולי פוריות או באמת בטן של היריון, רק כזו שיצאה מוקדם מידי לפני שהאשה הנושאת אותה תכננה לשתף את כל העולם. אז הן חוששות להיות חסרות טקט או לפגוע ופשוט נמנעות מהסיכון.

שתפריך את החשש...
נגיד לומר או לרמוז בברור משהו על ההריון...ואז החברה תרגיש בנוח לאחל מזל טוב לומר איזה יופי.

אני נגיד לא אגיד מילה למישהי עד שהיא לא תרמוז ,.אלא אם היא כבר בתשיעי בערך...

לי היה ממש קשה כשחברה בשבוע ממש מוקדם בחודש שני אמרה לי- די נו מה את מנסה להסתיר ,את לא יכולה כבר לגמרי רואים!!!
והייתי רק בשבוע 7!!

וכמה פעמים אמרו לי מזל טוב כשבכלל לא הייתי בהריון?!??

מאז למדתי ואני לא אומרת כלום

וכשהייתי בהריון ורציתי שישמחו איתי יזמתי בעצמי לספר ...

אני לא אגיד חצי מילה אם ההריונית לא תבוא ותגיד משהו מעצמה,
בהיריון הראשון שלי בחודש חמישי כבר רציתי לדבר על זה חופשי עם חברות אז פשוט זרמתי. לא צריך להגיד, תקשיבי, אני בהיריון,
פשוט כשמפסיקים להסתיר בכל משפט שני בערך יש התייחסות להיריון/ לידה הקרובים ואז מבינים שאפשר כבר להתייחס לזה...

מסכימה עם כל מילה!

זה דבר ממש מיוחד ומרגש אני מסכימה איתך לגמרי שזה לא מספיק מקבל את המקום..
משהו שחברה אמרה לי בזמן האחרון, היא אמרה למישהי שראתה לה בטן ואוו מזל טוב וכו ואז אותה בחורה הפילה, אז היא אמרה לי שמאז היא ממש לא אומרת כלום. .
נכון שזה לא הרוב אבל יש גם כאלה...

וכמו שאמרו לפני, יש גם טעויות מכאיבות.

תשתפי את קודם, תראי לסביבה שאת מעוניינת שידברו איתך על זה (יש כאלה שהכל טוב ותקין ובכל זאת לא רוצות לדבר על זה עד הסוף...) ואז אני מאמינה שתהיה התייחסות.

ככה אצלי בעבודה... ברגע שפתחתי את הפה ודיברתי, כווולם מתייחסים (ולי זה לא חסר, זה פשוט מה שקורה ואני זורמת)

כאב לי שאנשים שיודעים שעברתי הפלה מתעלמים מזה, מדברים על מזג האוויר, לא מתעניינים ולא שואלים שום דבר על מה שעברתי, עד שהבנתי שהם לא יכולים לדעת שכך אני רוצה, ושהמפתח בעצם בידיים שלי! התחלתי מעצמי לדבר על ההפלה, ואז הגיבו לי ודיברו איתי כמו שרציתי.

ממש רואים ואף אחת בעבודה לא אומרת כלום. רק נועצים מבטים. אינלי מושג איך לפתוח תנושא.

אישה נכנסת למשרד שבו היא עובדת, אחרי היעדרות של כמה ימים, ומניחה על השולחן בגאווה את כף ידה העדויה טבעת נישואין חדשה ונוצצת. אף אחד לא מתייחס וכולם ממשיכים לעבוד כרגיל. אחרי רבע שעה היא נאנחת ואומרת: אוי, כמה חם פה, אני אצטרך לפשוט את הטבעת...

 

תמצאי איזו דרך

אולי המוכשרות שמסתובבות פה יעלו ממים שייתנו רעיונות

לא חייבים להכריז "אני בהריון".
מספיק שמדברים על דברים שקשורים ורומזים...
בנות יודעות להבין רמזים
אני לדוגמה סיפרתי לבוסית בעבודה שב"ה בחודש x אני יוצאת לחופשה. היא הבינה.
ולחברה סיפרתי שאנחנו עוברים דירה ואני קצת חוששת כי זה יוצא בדיוק בחופשת לידה...
אפשר להגיד כל מיני דברים שקשורים בלי להכריז טכנית....
ואנשים מבינים מההקשר...

אצלי ההריון האחרון היה טכני מאוד

 

הייתי אחרי תקופה קשה, עברתי 2 הפסקות הריון,והייתי מתוסכלת . לא ידענו אם בכלל יהיו עוד ילדים..

והנה קרה לנו נס וב"ה הכל היה תקין.

 

כשרציתי שיתחילו לדבר איתי פשוט פניתי והודעתי לחברות.

לפני כן, גם אם הייתי בחודש תשיעי אף אחת לא היתה אומרת כלום כי הן ידעו שזה נושא רגיש..

 

בעבודה- הייתי בטוחה שכולן יודעות, רומזות, ונועצות מבטים,

אז אספתי את כולן והודעתי רשמית..

"היי, אז כמו שאתן כבר מתארות לעצמכן, אני בעוד כמה חודשים אצא לחופשת לידה"

והן- 

כולן היו בשוק ותדהמה מרוב שמחה, אף אחת לא ניחשה..

 

ועוד דבר, כשרציתי שהחברות והסביבה יתחילו לדבר איתי על זה שאני בהריון,

התחלתי שיחה בגינה, וסיפרתי לחברה שישבה לידי (שידעה על ההריון) שהייתי בהעמסת סוכר,

ותיארתי כמה היה לי לא משהו..

ומיד כל האחרות הצטרפו ושמחו בשמחתי חיבקו ונישקו.. ומאז גם שאלו שאלות והתעניינו

אם מישהי (גם אם יש לה בטן של עוד שניה יולדת) אם היא לא דיברה איתי על זה,אני לא אגיב כלל!
יש לא עלינו כלכך הרבה מקרים עצובים
בכלל הרין זה נושא כלכך רגיש. אם את לא פתחת את זה מולי,כנראה שיש סיבה.
אז קודם כל כי זה פרטי שלך ! של הגוף שלך! באיזו זכות אכנס לפרטיות שלך בלי הזמנ?
דבר נוסף.. אחותי למשל עברה לידה שקטה אז אני אפילו עוד יותר רגישה בנושא!
אהיה בוטה ואומר ,את לא יודעת אם מישהי השמינה מהורמונים-או שהיא בטיפולים או שהיא בדיוק עברה הפלה/לידה שקטה
אז.
אם כת מעוניינת בהתיחסות *את* זו שצריכה ליזום ולהכניס את זה לשיחה. אני בטוחה שישמחו לשמח אותך.
אבל אל תצפי מאנשים לקרוא כת המחשבות שלך.
בהצלחה

אני ממש מבינה אותך..

 

אצלי ב"ה כן התרגשו סה"כ שראו בטנית מבצבצת לה...

אבל גם, ב"ה היום היריון שלישי ולא היה יותר מדי מבטי שמחה וצהלה שסיפרנו או שראו שאני בהיריון..

 

אבל-

לאט לאט אני לומדת וגם למדתי ב"ה - לשמוח ובאמת להודות לה' גם אם הסביבה עצמה לא מזנקת בקריאות התפעלות ושמחה.

זה עבודה שלנו..

וגם זה אחרי זה לשמוח בילדים שלנו גם שהסביבה לא מתרגשת מהם, הסביבה הקרובה...

 

לאהוב את המתנה שה' נתן לנו.

ולשמוח.

בלב שלם.

 

ואז גם תשימי לב איך פחות מפריע לך...

 

 

וגם אפשר לומר אחרי אמירה כזו של השכנה "כן, ב"ה.."

 

מעבר מוסיפה שבאמת היריון זה דבר כ"כ אישי וכ"כ שלנו..זה עוד ילד.. שלא ציפיתי שהסביבה תשמח בשבילי.. כן שבעלי והמשפחה וכו'.. וגם אני אישית שרואה שכנה שהקשר איתה הוא שלום שלום גם לא מדי מתרגשת שהיא בהיריון.. שמחה עבורה כן? אבל גם יכול להיות שיראה אדישה..

 

 

בחיים אני לא פונה למישהי בעניין ההיריון שלה, גם אם היא בחודש תשיעי.

 

מקסימום אשאל מתי היא צריכה ללדת וגם זה רק חברות קרובות, כשזה כבר ממש קרוב ללידה.

 

ברור שכשמישהי מספרת לי שהיא בהריון אני שמחה איתה, אבל לא חופרת לה על זה בכלל.

 

ואני בעצמי עכשיו בחודש תשיעי, וממש מביך אותי שאנשים מדברים איתי על ההריון...

 

לא יודעת למה..

 

 

לא אוהבת שמדברים איתי על זה, ובטח לא ששואלים מתי אני צריכה ללדת.
אז לכן אני גם לא אדבר עם אף אחת על זה, גם אם כבר ברור שהיא בהריון.
מי שמשתפת, אני אמשיך את השיחה ולא אתעלם, אבל מי שלא- איך אפשר לדעת מה היא רוצה?
את רוצה שיתייחסו, תפתחי את הנושא! אפשר סתם לספר על ההרגשה, על העייפות, לאו דווקא לבוא במילים האלה "את יודעת שאני בהריון? !", וממילא יתעניינו יותר ויתייחסו יותר, כי יבינו שאת מעוניינת לדבר על הנושא. ...

תודה לכולכן!

אולי לא הסברתי את עצמי מספיק, זה לא שבא לי לפטפט על ההריון, אני יכולה להתחיל לדבר על זה בדרך כלשהי. העניין שבא לי שיתייחסו לעניין עצמו. שיגידו בשקט: "אפשר להגיד לך בשעה טובה?"
, לא צריך לחטט בשאלות, רק לשמוח איתך בשמחתך וזהו.
(מי שאמרה לי בהריון הקודם את זה ממש שימחה אותי!)

וכמובן שאני לא מצפה מסתם אנשים שיתייחסו, אלא חברות(!) השכנות אצלינו הן ממש חברות ,זה לא סתם שכנה... נכון שזה לא החברות הכי טובות שלי, אבל באמת שאני מצפה.
ואם אני אתחיל לדבר על ההריון, אז כבר לא יגידו לי ''וואו, איזה יופי שאת בהריון! " אלא ידברו איתי *על ההריון*

מקווה שהובנתי.

סליחה שאני נשמעת תינוקת.. אבל זה פשוט מבאס אותי.

אבל נראה לי שההנחה שלך לא בהכרח נכונה. אני למשל עניתי לשאלה של קרובת משפחה "מה עשית היום" - שקיפות עורפית. התגובה הייתה וואו, איזה יופי שאת בהריון!

ובכל זאת: אצלינו אפילו אחיות וגיסות מתעלמות, כי לא מדברים על זה. .. אז ק"ו חברות. ...
אף אחת לא יכולה לנחש אם את מאלה שרוצות שיתייחסו או לא. ...

דבר ראשון אני יגיד לך "ב"ה!!!! איזה יופי שאת בהריון!!! איזה נס מופלא זה!!!"

(בלי טיפת ציניות! במלא הרצינות, ומכל הלב.)

 

ודבר שני אני אתאר לך סיטואציה שקרתה לי, ותגידי לי אם זה שווה את השאלה בשקט של "מגיע לך בשעה טובה?"

 

 

אז אני, עם בטן של חודש שביעי לפחות, (מטיפולי פוריות סיוטיים...) ובדיוק יומיים אחרי הפלה (שבוע 7...). הייתי חייבת לחזור ליום אחד לעבודה לישיבה ממש ממש דחופה.

איך שנכנסתי, מישהי מהצוות- לא מאוד קרובה, אבל כמו שאת מתארת- "שכנה מהבית כנסת" ניגשת אלי ושואלת אם "אפשר לאחל בשעה טובה?"

 

תנסי לדמיין איך הרגשתי, ותנסי לחשוב אם עדיין מבאס אותך שלא מתייחסים- ואם זה שווה את המחיר....

 

מאחלת לך מכל הלב- רק שמחה בלי סוף בהריונות, מתוך בריאות ושלווה, ושאלו יהיו הבאסות הכי גדולות שלך!! איזה כיף זה פשוט לשמוח בהריון בטבעיות !!

וגם, שלעולם לא תצליחי לדמיין איך באמת הרגשתי...

שה' ימלא את חסרונך במהרה! בקלות ובטבעיות..

לא אוהבת ... מרגישה חדירה לפרטיות..
אבל אני טיפוס די עם עצמי...
או שזה מגיע מזה שאני נכנסת להריון מטיפולים ולכן מרגישה ככה...
בכל אופן בגלל שאני לא אוהבת אני לא ככה לאחרים כי אני לא יודעת מה האחר מעדיף....

 

 

את אומרת שאת גרה עם אברכיות, וגם שהן לא חברות ממש טובות.

אז אולי זה פלוס זה ביחד

אני דווקא לא באה לתת סטיגמה על האברכיות שלא זורמות ומגיבות בספונטניות לבטן עם איזה חיבוק חם, כי יש ביניהן שיעשו זאת ועוד איך, אבל אולי בגלל שהן לא חברות טובות אז פחות מרגישות קשור לבוא אלייך ולומר לך מזל טוב או משהו כזה.

לפעמים זה קשור בסוג הקשר. 

אני למשל מישהי שאני בקשר טוב איתה יתלהב ויגיד לה ואפילו ילטף לה את הבטן בהרגשות, אבל בהחלט שלא עם כל אחת זה מתאים לעשות את זה בצורה הכי ישירה, 

בכל אופן מזל טוב יקרה!! 

 

ויש כאלו שמאוד מפחדות להגיד משהו
ובצדק כי לפעמים זה לא בטוח הריון
ויש כאלו שהבטן יוצאת בשבוע 7 והן מתבאסת שכל העולם רואה...
פעם כבר קרה לי שבירכתי את חברתי בשעה טובה ובסוף היא בכלל לא היתה בהריון אני רציתי לקבור את עצמי והיא דווקא צחקה ולקחה בקלות למזלי הרב.
מאז משתדלת לא להגיב עד שלא מספרים לי...
תנסי לרכוש חברות יותר קרובות
אולי להזמין שבת זה מקרב
או כשיוצאים לגינה עם הילדים אפשר לפתח שיחה
זה נשמע שאת טיפוס חברתי וזה חסר לך

יש נשים שהן יותר זורמות וכן אמרו לי אפשר להגיד בשעה טובה?
יש כאלה שלא אמרו מילה...
אני לדוגמא אגיד בשעה טובה ואיזה יופי אם זו חברה טובה , גיסה וכו' אבל לסתם ידידה רחוקה לא אגיד כלום עד שהיא תפתח את הנושא...

באמת הנושא החברתי פה מאוד כואב לי...

לפני שהתחתנתי הייתי במרכז העניינים בחברה ועכשיו אני גרה במקום שעוד לא מצאתי את עצמי לגמרי..

לוקח זמן אבל לאט לאט מתפתחות חברויות חדשות
אם זה בכוחותייך אפשר לארגן ערב לימוד נשי אצלך כל אחת מביאה משהו כיבוד או שמסתפקים בקפה ועוגה ולומדים על טו בשבט...
אנחנו התחלנו ככה
כל פעם מישהי אחרת הזמינה בראשי חודשים
עד שהפכנו לחבורה קרובה ונחמדה

ומסכימה עם כל מילה שלך דבורית

 ולפותחת- לאט לאט הכל יהיה בסדר

דווקא אחרי הלידה לפעמים נוצר יותר קשר

עיצות-ללכת לגינה 

לדבר כל יום עם מישהי אחת חדשה

(לדבר=להגיד שלום או לחייך)

אם את רוצה עוד רעיון נחשוב בשבילך בל"נ

כשאני הייתי בהריון, היתה לי בטן ממש קטנה, וכשרציתי שאנשים יתייחסו, לא אמרו כמעט כלום. זה היה די מבאס... רק אולי בחודש תשיעי כמה אנשים אמרו לי: בשעה טובה, מתי את צריכה ללדת? אני: כל רגע... וחברה אחת הלכנו ביחד לבקר חברה שילדה, ואז רמזתי לה והיא שמחה איתי, והיה ממש כיף!

 

מצד שני, אני חושבת על עצמי, כשאני רואה חברה/שכנה שנדמה לי שהיא בהריון, אני לא אומרת כלום! אם היא לא באמת בהריון, שיא הפדיחה! רק אם מישהי ממש קרובה, ועם בטן גדולה שא'א להתבלבל, אז אולי אגיד משהו...

הכתבה חסומה לי.

הריון ציבורי

26/08/2014 הריון נוני 0

נוני » הריון » הריון ציבורי

לדעתי כל הריון הופך בשלב מסוים הריון ציבורי אם תרצי ואם לא. משום מה כשאת בהריון את הופכת להיות רכוש ציבורי, וכל הפרטיות נלקחת ממך לכל אורך התקופה הזו. זה מתחיל בליטופים של הבטן שלך ללא רשות, גם של אנשים שאת לא מכירה. נכון, יש כאלה שמבקשים רשות, אבל זה עדיין מוזר. בעיקר כשהם מניחים את היד ומחכים להרגיש את התינוק בועט (והוא תמיד אבל תמיד לא יבעט, שכאנשים מניחים את היד ומחכים שיבעט).

הריון ציבורי
הריון ציבורי צילום: אורלי רוזנבלט
זה ממשיך בשאלות אינטימיות ופולשניות, ולא של אחות טיפת חלב, שזהו תפקידה אלא כל אישה שיושבת לידך בתור אצל הרופא או בכל תור שהוא, בין אם היא בהריון או לא, שואלת שאלות. באיזה שבוע את? איך את מתכננת ללדת? אילו תופעות לוואי יש לך?ועוד גם משתפת אותך בתופעות הלוואי שלה. ככל הנראה, לדבר על בחילות הקאות ומספר הפעמים שאת קמה ללכת לשירותים בלילה, הופך תוך כדי הריון לנושא שיחה לגיטימי לחלוטין.

אם כבר הזכרנו טיפת חלב, גם שם כבר אין לך פרטיות. את מחויבת לשתף במשקל, בכל התופעות, ההפרשות וכל מה שעובר עלייך במהלך ההריון. נכון שהכוונה והמטרה הן טובות ונכונות, אבל ההרגשה היא לעיתים שאת חשופה, חשופה מידי. פתאום את הופכת להיות אלופה בלעשות פיפי לתוך כוס בשביל בדיקות השתן התכופות. ואז מגיעות הבדיקות של התפתחות העובר בשבועות המתקדמים של ההריון…

לפעמים מדובר באולטרא סאונד וגינאלי, לפעמים באולטרא סאונד חיצוני. כך או כך, יש איתך בחדר רופא/ה טכנאי/ת אולטרא סאונד ועוד כמה אנשים שיוצאים ונכנסים תוך כדי בדיקה, ולאף אחד זה לא ממש משנה אם את חצי ערומה, מרגישה כמו ליוויתן שעלה לחוף ומלאה בג'ל. בשבילם, זו רק עוד בדיקה אחת מיני רבות, בשבילך זהו הריון ציבורי הפתוח לקהל הרחב.

עוברים השבועות ואת כבר מתרגלת לנגיעות, לבדיקות ולפתיחות הכללית שהתגבשה לגבי ההריון שלך, ואז מגיעה הלידה עצמה. הלידה, הרגע הזה שאמור להיות הכי אינטימי ואישי, מתגלה כרגע הכי פחות אישי ובטח שלא אינטימי. ההפך מכך. בבדיקות של האחיות במיון, את "זוכה" לכך שכולם יבדקו אותך ידנית וברגע שיש מספיק פתיחה בשביל להכניס אותך לחדר לידה, לבדיקה הידנית מתווספת גם הצצה של כל עובר אורח מזדמן לראות מה קורה שם.

ברגע שאת מרותקת למיטה לקראת לידה (במקרה והחלטת לקחת משכך כאבים), אפילו לעשות פיפי את לא יכולה לבד, מביאים לך סיר למיטה. ואף אחד לא טורח לצאת מהחדר. בלידה עצמה כשהראשים של כולם מביטים פנימה ורק ראש אחד, הראש הכי חשוב, מציץ החוצה, את לרגע אחד שוכחת מהכל, את כבר לא מובכת (ולשנייה אף שוכחת אם גילחת או לא גילחת רגליים). אחרי שהתינוק נולד ומחכים שהשילייה תצא או שיש צורך בתפרים, הרכבת ממשיכה… ואינטימיות והתחשבות, מכאן והלאה. אפילו הפעם הראשונה שאת קמה לשירותים נעשית עם אחות צמודה שעומדת לידך ומחכה לראות שאת עושה את צרכייך.

בימים הראשונים שאחרי הלידה, כשאת עוד בהלם הראשוני והגוף והנפש עוד מתאוששים ומתאפסים על עצמם, עדיין תיתקלי בשאלות מנשים אחרות על אם "תפרו אותך או לא?", ותחווי שלל שיתופים חווייתיים של לידות של נשים אחרות, שלא בטוח שרצית לשמוע.

תשמרי לעצמך על הפרטיות. נכון, לא תמיד אנשים שמים לב לחדירה למרחב הפרטי שלך, ולרוב לא עושים זאת בכוונה רעה, בטח שלא האחיות והרופאים. אך נוצר מצב בו אנשים מרגישים מאוד נח לידך, ודווקא את שאמורה להרגיש הכי נח, מרגישה מובכת או שאין לך טיפה של פרטיות. אל תרגישי לא נעים, תעמדי על שלך- תבקשי שיצאו מהחדר, תבקשי שיכבדו את הפרטיות שלך. אל תרגישי לרגע שהמצב נורמאלי. ללטף בטן של אישה בהריון ולהרגיש את התינוק בועט זה אולי מגניב, אבל רק אם זה נח ונעים לה והיא מרשה.

חיממת לי את הלב!!

באמת? !?!
איזה כיף! כמה פשוט לחמם את הלב למישהי שאני לא מכירה 😍

באמת באמת תודה

ההרגשה היא של הפסד

הרבה דברים של הריון ולידה חסומים לי

לכן בעצם הגעתי לכאן כי זה פתוח!

אבל שווה לדעת שאנחנו שמורים ב"ה מדברים לא צנועים...

לא הקלדתי. ...
סימנתי, עשיתי העתק, ואז הדבק. ...
זה הכל

עריסה, למשל- אם את רוצה.

אם זה בחורף אז כמה שמיכות.

לנולין להקלה על פצעים בתחילת ההנקה.

 

בשעה טובה 

אני הצטערתי שלא חשבתי על זה וילדתי בחג ולא היה איך להשיג...

או כללי לתקופה של הגידול התינוק קטן?

ההגדרה ״חיוני״ מאוד סובייקטיבית כנראה..
כי הרשימה שאת מנית היא לא אצלי בגדר חיוני בכלל...
אז קשה לי להבין איזה סוג רשימה את מנסה להרכיב...

אלה דברים נוחים, נחמדים, לגמרי לא חיוניים...

אביזרים שמוסיפים לגידול השוטף..

ועוזרים להתנהלות היום יומית

משאבה זה נחמד אבל לא רואה למה צריך את זה בשוטף על ההתחלה. אם התינוק בפגיה בהתחלה אז צריך אבל לא סתם ככה.

חיוני לדעתי- כמה בגדים, חיתולי פלנל, שמיכה, טיטולים, מגבונים, משחת לנולין להנקה, סלקל לאוטו, מי מלח לאף אולי, נראה לי שזהו... כל השאר זה לא "חיוני" וגם לא כזה צריך בחודשים הראשונים מעבר לזה.

כרית הנקה, שיהיה נוח להניק גם על המיטה או הספה.
סינר הנקה עם קשת. נכון שאפשר להסתדר עם שמיכה, אבל יותר נוח לראות את התינוק בעזרת הקשת.

לזמן ההנקה (ולא רק...),‏
יש כאלו שמכינות 'קופסת הנקה' עם דברים שמעניינים את הגדול, הקופסה מונחת במקום בו את רגילה להניק והגדול מקבל אותה רק כשאת מניקה.
רעיונות: ספר, מדבקות, צבעים ודפים, בובה, משחק אהוב.
הרעיון זה משהו שהיא תחכה לו ויכולה להתעסק איתו בלי עזרת הידיים שלך.

מה הרעיון של זה?

יש לי הכל בארון משחקים..

תודה ממש על הכל

תקין בהחלט

של "בדיקה כנה" ממש בסדר

אם זה לטווח ארוך תקני באי-ביי זה עולה שם כ5 שקלים לבדיקה ויש גם בפחות.

מוכר מאוד...

המלצה חמה מאוד- כמה שפחות לדבר על זה עם הבעל...

בימים האחרונים שלפני המקווה הכי קשה, ולכן מה שאני עושה זה כמה שפחות לדבר עם הבעל על הקושי...

כי לדבר על הקושי מעצים ומעלה את כל הרגשות....

הזמן יעבור מעצמו בסוף....  

אחרי כל כך הרבה זמן שלא קיבלתי ממנו חיבוק או משהו כזה.

אני גם אומרת לעצמי שאני יכולה לחכות עם קיום יחסים, אני רק חייבת ממנו חיבוק להרגיש אותו, משהו כזה...

אני כולי במתח וציפייה כבר

מחכה בשבילך , כולה 2 לילות, תעברי את זה כמו גדולה בעז"ה.

מה שעוד עוזר אולי זה הידיעה הזאת, שעם כל הקושי העצום הזה, והוא עצום, זה כ"כ משפיע לטובה על הקשר הזוגי, הפיזי והנפשי.

הציפייה הזאת היא כ"כ מתוקה והמגע שאחרי הוא כ"כ מיוחד וכל המצווה הזאת שומרת על הזוגיות מיוחדת, טהורה, ואף פעם לא מובנת מאליה או סתמית.

הידיעה הזאת לפעמים מחזקת. כי לא כל מצווה זוכים לראות ולחוש עד כמה היא טובה לנו ובשבילנו. ופה ממש ממש אי אפשר בלי זה!!!

וחשוב לי להדגיש, אני הכי דביקית עם בעלי (כמובן כשאנחנו לבד), הכי כל היום רוצה להיות איתו, גם בתקופה של סוף הריון שכבר מלא זמן מותרים. ועדיין, הציפייה והגעגוע הם דלק לזוגיות, גם זוגיות הכי טובה שיש.

דבר ראשון חיבוק על הנסיון הלא קל שעברת.

שאלוקים ישלח לך ברכה בכפל כפליים

ותזכי בקרוב להריון בריא ועגול וללידה קלה בידיים מלאות.

 

לגבי הטבילה- זו נחמת שוטים, אבל כולנו עוברות את זה....

ומבטיחה לך- זה יגיע יותר מהר ממה שאת חושבת.

תתחזקי ותתעודדי. את כבר כמעט שם.

שמחה בשבילך

שיהיה רק בשורות טובות

ואשריך שאת שומרת את מצוות ד'!!!

על ההמתנה יש תמיד מתנה.

חברה אחרת ממליצה בכלל על מונטין באגי

אפשר למצוא את זה ביד  שניה?

 

אנחנו קנינו (חדש) בחו"ל ב1500,
ולא התחרטתי לרגע.
בת כמה אמורה להיות הגדולה?
השתמשתי בה המון. היא נוחה וחזקה, מתגלגלת היטב, ויחסית לא רחבה.
חסרונות:
מתקפלת כלפי חוץ, ולכן הריפוד עלול להתלכלך.
מתקפלת רק עם 2 ידיים. (אותו קיפול שמוצלח כ"כ בעגלת יחיד הוא חסרון בתאומים לדעתי).
כיום אני בקושי משתמשת, ועדיין ממליצה...
כשצריך, שמתי בתוכה גם שלושה ילדים...

בת שנה וחצי

כמו מנשא

טרמפיסט

עגלה אחרת

אותה עגלה

ואם כדאי לקנות אותה על הספק

ומקסימום להשתמש גם באחרים

 

יורד ועולה מדרגה אחת בכיף. לא עולה כמו עגלה וממש נוח לגיל שנה וחצי.

תראי אם מתאים לך.

כיף לי מאוד להסתובב איתה, ואני ממליצה עליה בחום.

הגדול שלי היה בן שנה+3 ועדיין לא הלך כשיילדתי (בחורף!!) עכשיו הקטנה כבר בת שנה+2.

מתקפלת ביד אחת. מאוד צרה ונכנסת לכל מקום. התמרונים שלה קלים יותר מהבייבי גוגר והיא גם גבוהה יותר (ילדים קטנים לא יכולים לגעת בתינוקי כ"כ בקלות) מקדימה אפשר להשים ילד שלישי (גדול יותר) לשבת בנוחות.

היא עולה מדרגות בקלות כי הגלגלים האחוריים גדולים. הריפוד מתפרק בקלות לכביסה. יש אחריות מלאה גם על ריפודים. יש גגון נפרד לכל מושב, סל גדול.

קניתי ב'חסדי שמואל' בירושלים. המחיר היה 2700 אבל קנינו מתצוגה (סוף שנה והיה קולקציה חדשה)ב-2350.

יש לי גם טרמפיסט לעגלת יחיד, אבל הגדול לא מסכים להשתמש בה. כשאנחנו חוזרים מהמעון הוא כ"כ עייף ורוצה לנוח.

עם הילדים שלי שיש ביניהם הפרש של שנה ושלושה חודשים עגלת תאומים היא פשוט הצלה לא הייתי יכולה לזוז מהבית בלי עגלה כזאת!יש לי קוקו של ביבה מיד שניה אבל בייבי גוגר נחשב גם איכותי.
בקיצור-אם העגלה באמת במצב טוב לכי על זה

BABY SAFE.

 

עלתה לנו (חדשה) 1150 ש"ח.

 

קלה, נוחה מאוד, טובה מגיל לידה, מתקפלת גם לאורך וגם לרוחב (נראית כמו מטרייה כשהיא מקופלת), יש לה גם רצועה ע"מ לשאת אותה על הגב (מצוין למדרגות!).

 

אצלנו כבר חצי שנה בערך ומאושרים על קנייתה!!!

שהיא כבדה מאד בשביל לעלות במדרגות, (3 קומות)
ושהיא לא מתפרקת.

מצד שני ראיתי המון אנשים שמסתובבים איתה. כנראה שיש סיבה..

מה שקניתי זו עגלה של סטרול אייר. יש לה אמבטיות, טיולונים, ומתאמים לסלקלים.
היתרון שלה שהיא קלה,
וגם מתפרקת, (ממש עד השלד) ככה שכשהילדים ישנים אפשר להעלות אותם בתוך הסלקל.

שאלו אותי ולא היה לי תשובה..

 

לכל אחת צרכים אחרים ונוחיות אחרת.
את הולכת הרבה ברגל עם הילדים? מרחקים גדולים אוקטנים? באוטובוסים? עירוני או ביןעירוני? חורף או קיץ? הגדולה כבר הולכת היטב או עדיין לא? מנשא זה דבר שנוח לך? לזמן קצר או ארוך? יש לך מדרגות בשימוש יומיומי או לא?
תעני לעצמך (או כאן...) על השאלות הללו ואולי עוד ואז יהיה יותר קל לדייק את הצורך.
בהצלחה!

אנסה לענות על חלק..

אני נוסעת הרבה באוטובוסים בין עירוניים ועירוניים

היה לי קשה עם הבכורה לשים את המנשא לבד..

הלידה בעז"ה באביב..

הגדולה הולכת לא היטב אבל עד אז בעז"ה..

יש לי מדרגות בשימוש יום יומי..

תודה

אם הגדולה הולכת העגלה לא תשמש להרבה זמן.. ולא בטוח שעגלה גדולה נוחה באוטובוסים...

שאם זה לא חורף ויש הרבה נסיעות באוטובוסים ומדרגות והגדולה כבר הולכת וזה ילך וישתפר בעזרת השם-
לדעתי עדיף להשקיע במנשא חדש שתתנסי שנוח לך להסתדר איתו לבד וכך תוכלי ללכת עם עגלת יחיד ולהחליט בכל סיטואציה אם הגדולה ברגל והקטנה בעגלה או הגדולה בעגלה והקטנה במנשא.
אם יש לך הרבה הליכה של מרחקים גדולים באופן יומיומי אז כן לשקול עגלת תאומים אבל זה לא נשמע המציאות שלך..
בהצלחה!!

אנחנו נוסעים לפחות פעמיים בחודש לשבת

אצלנו כשנוסעים בעלי שם את המנשא והילד עליו

אבל לא בא לי..

אם כבר שיקח את הגדולה

באופן אישי, אני מעדיפה להשקיע בדברים שיקלו עלי את הטיפול בילדים, כך שארגיש שילד נוסף זו ברכה, ולא רק מעמסה...

 

אז לכן, יש לי גם עגלת תאומים, גם טרמפיסט וגם מנשא.

ואפרט לך מה היה אצלנו עם כל אחד מהם:

 

מנשא - רק מנשא איכותי! ונוח רק כשהבייבי עדיין קטנטן. באופן אישי, התינוקות שלי, וגם אני, לא כ"כ אוהבים מנשאים כנראה... השתמשנו רק בגיל קטן מאוד מאוד, ורק לזמנים קצרים. לא נוח כשצריך ללכת הרבה ברגל. ולא לעניין מנשא שקשה לקשור אותו (כי את שומרת על הגדולה במקביל...). היה לי מוצלח מאוד כדי לעלות לאוטובוס לדוגמא (גם בין עירוני).

 

טרמפיסט - עד שהגדול היה בן קרוב לשנתיים זה היה די מפחיד להשתמש בטרמפיסט, כי היה נראה שהוא לא מספיק יציב, ואין לו כ"כ איפה לאחוז, אבל כנראה שזה תלוי בילד וגם בגובה שלו.

הוא מוצלח כשצריך ללכת הרבה ברגל (אבל לדוגמא בעליה זה יהיה קשה).

חסרונות: לא עולה ויורד במדרגות ולפעמים (נראה לי תלוי בעגלה) מרחיק את העגלה ממך כך שזה קצת מעקם את הגב...

לגבי מדרגות, ישנם דגמים (יקרים יותר) שיש להם תופסן כך שאת מחברת את הטרמפיסט לעגלה בצורה שלא תפריע, וזה מוצלח במדרגות וגם סתם כשהטרמפיסט לא בשימוש. ראיתי חברה שחיברה באופן דומה סתם עם איזשהו תופסן וחוט גם את הטרמפיסט הפשוט.

 

באיזשהו שלב (אבל כשהגדול היה כבר שנתיים ורבע והקטנה 9 חודשים) קלטתי שאפשר פשוט שהגדול יעמוד על העגלה מאחורה, או שהושבתי את שניהם יחד בתוך העגלה. (זה היה עם עגלת יחיד פשוטה שלא היה אכפת לי להתעלל בה). ואז הפסקנו עם הטרמפיסט. וכך נסעתי איתם פעמים רבות בתח"צ בכיף!

 

עגלת תאומים - כפי שכבר כתבתי, אני לא מתחרטת לשניה על הקניה. ובכל זאת, היו פעמים לא מעטות שמצאתי את עצמי מובילה עגלת תאומים ריקה, כשהגדול מתעקש ללכת ברגל והקטנה צורחת על הידיים...

כשהיינו גרים בבניין הייתי באופן קבוע מעלה ומורידה את העגלה במדרגות בלי בעיה, כשרק הבייבי בפנים. היום, אחרי שהתרגלתי שאין מדרגות, זה נראה לי קשה מאוד

היא נוחה מאוד כשצריך ללכת הרבה ברגל, או בנסיעות פנימיות שאז אין צורך לקפל את העגלה, ושני הילדים קשורים בפנים בצורה בטוחה. נוח כשצריך לצעוד בגשם / בקור, ואז הם מוגנים בפנים. נוח כשיוצאים לזמן רב או בדיוק בזמן שגם הגדולה צריכה לישון ואז יש איפה להשכיב גם אותה.

 

מקווה שעזרתי, בהצלחה

מסכימה במיוחד עם המשפט הראשון שלך..

זה מה שתורם לי למצב רוח לללידה הבאה

ואשמח לפירוט לעוד דברים שמביאים אותנו למטרה הזו

(פתחתי על זה שרשור נוסף)

אביזרים חיוניים לתינוק ולאם-לאחרי הלידה. - הריון ולידה

והערת את עיני..

ישר כח לך

קורסים רק לך ולבעלך אצל מדריכה..
מאיפה את בארץ? כך יוכלו לתת לך המלצות..
וכדי לקבוע כבר סביב שבוע 28-30

אני מעבירה קורסים פרטיים לזוגות,
גרה בבאר שבע.
0527710993

השקפה?

הכנה רוחנית להריון ולידה... בעיקר להרגיע ולחשוב חיובי עליך ועל העובר. מומלץ כבר מתחילת ההריון.. אם תרצי אביא לך את המספר שלה...

יש לה ספר "הכנה רוחנית ללידה"

אולי יש לה גם דיסק

ונראה לי שהיא גם מעבירה קורסים

מרגלית שרפר מעולה, לא האמנתי לה עד שילדתי...
הספר והגישה של דפנה חיסדאי עשו לי את הלידה האחרונה ליותר רוחנית!

זה הרי ידוע אם אינני טועה אפילו כבר בזמנם האבות היו מתחילים בהכנה יהודית ללידה מיד כשהגיע היום ה- 41 ליצירת הוולד

ששמו להרות כוחות - ללדת חיים. הוא עובר שבוע שבוע ונותן הרבה כלים והשראה.

אני נעזרתי בו רבות.

ידוע לך?

מומלץ מאוד

 

אפשר ללכת לרופא/ת משפחה לאבחון.

ובד"כ שמים דקטרין אורל ג'ל - גם לך וגם בפה של התינוקת.

סביב הפטמה עצמה. לפעמים סדקים.

אם אני זוכרת נכון.

מומלץ לא לשטוף את הפטמות בסבון, במקלחת. רק מים!

אצלי זו אסטמה של העור.

נדמה לי שמותר עד שבעה שבועות לפני הלידה להתחיל את חופשת הלידה. כמובן קחי בחשבון שזה על חשבון אחר כך. כלומר ביטוח לאומי ישלמו 14 שבועות (אם עבדת מספיק זמן) ואם תרצי יותר זה על חשבונך.
בכלל הכל מתנהל דרך ביטוח לאומי ותוכלי למצוא אצלם את כל המידע.
כשאת יולדת יש מקומות עבודה שמדווחים עבורך ויש פעמים שאת צריכה לדווח בעצמך. בכל מקרה בשביל להקדים את צריכה לפנות אליהם.
תבדקי אם יש לך אפשרות לקחת חופש בנתיים כחופשת מחלה וכך ישאר לך החופשת לידה לאחר כך. זה די מקובל בשבועות האחרונים.
בהצלחה!

הילדים רבים ביניהם ומקפיצים את הפיוזים.
מאגר הסבלנות מדלדל...
את מנסה לא לצעוק, אבל נשברת...
ההורמונים עוצמתיים, את עייפה ולא כל כך מצליחה לישון בגלל הבטן או סיבות אחרות...

גם הריון. חורף וכו.
הבן שלי הגדול בן 10 הולך בשבוע האחרון כל יןם לחבר אחר אחרי צהרים.
שאלתי אותו מה קרה אתה הולך ברצף כל יום.
אז הוא ענה לי.אחרי צהרים או שאת צועקת או שאני רב עם האחים .
וממש כןאב לי שמצא פתרון. אבל הוא חכם . הןא צודק מצד אחד. ןאני לא מרגישה טוב מהעבודה למיטה

מזמינה חברים אליהם.. שולחת לחברים... מראה סרטים.. שמה את הקטנה בצהרון. בחמש כבר חושך.. שש שבע בד"כ הבעל בא.. אני עם ארבעה. הכל עובר..בחיים. ואז בא הקיץ.. וגם איפשר לצאת מרוב חום ואז הילדים יום שלם לפעמים בבית.. צריך לשרוד..

דווקא היו יומיים עכשיו שהיה מזג אוויר נעים יחסית, ואמרתי לעצמי שאצא איתם - אבל רק דמיינתי במה זה כרוך, וויתרתי...

אני מעדיפה כשאפשר לצאת בלעדיהם, בשביל השחרור שלי, ולשלוח אותם לחברים (אם הם יודעים ללכת לבד, או שהורי החברים יכולים לקחתם, או שבעלי זמין כדי לקחתם).

וכשאני כן יוצאת - אני משתדלת לקנות חומרי יצירה פשוטים שיהיו בבית, ובד"כ זה מעסיק אותם לאחר הצהריים...

וכמובן - הרבה משחקים. (עדיף לי לסדר את הבלגן בסוף היום, מאשר להתאמץ ולצאת איתם...)

 

בהצלחה לך!

אבל פתאום עוד פעם מתחילים לריב. בלי הודה מוקדמת.
צרות של עשירים...

לא אחה"צ שלם יצירה אחת...

אנחנו קנינו משחקים חדשים- מעסיק אותם יופי...

זה מעצבן אותי, אבל אני מנסה להזכיר לעצמי שמריבות הן דבר טבעי בכל בית...

החלטתי יום ללכת לחברה

יום לצאת לקניות

יום ללכת למשחקיה

יום שיבואו אלינו לשחק..

בד"כ מזמינה את השכנים/ חברים/ בני דודים אליי.

מעדיפה שהם יבואו אלינו ולא שהילדים ילכו אליהם.

ככה את מעסיקים לי גם את הקטן (בן 1.5) והוא לא כרוך אחריי ומשתעמם.

כולם נהנים.

 

יש בלאגן ורעש אבל עדיף לי לסדר הכל בסוף יום- וגם מבקש מילדיי והאורחים לסדר יחד את מה שפיזרו,

מאשר להעסיק אותם בעצמי.

 

אם רק הבנות שלי בבית- תני להם דפים, צבעים, טושים, מדבקות, מספריים ואני מסודרת.

הבעיה היא שהקטן (1.5) והגדול (7.5) לא מוצאים את עצמם בקטע הזה.

 

אתמול דווקא לא היה מידי קפוא וכשחזרתי עם הילדים הביתה, לא המשכנו ישר הביתה.

הלכנו יחד איתם ויחד עם אחותי וילדיה לפינה נחמדה ליד הבית עם ספסלים ומרחב.

הילדים קצת שיחקו וחזרנו הביתה.

 

לפעמים, בימים לא מידי קפואים אז גם בחצר הבנין שלי- השכנים יורדים לשחק/ במדרגות הבנין

וגם זה פתרון...

אבל מה קשור ההיריון?

בימים קרים פחות (כמו השבוע האחרון) אנחנו מסתובבים קצת בחוץ - הולכים למכולת, גן שעשועים וכד'. היום בישלנו ביחד מרק.

אבל האמת שאנחנו ממש מעט ביחד - חוזרים ב16:00 מהמעון וב17:30 כבר ארוחת ערב.

אצלי הם בבית כבר מ13:30 בערך.

ההריון מכביד יותר כי את יותר מסורבלת, ופחות ישנה בגלל הבטן. לפחות אצלי זה כך בשבוע 25.

 

אם באמת את רוצה הכוונה ומישהי שתהיה איתך

עדיף לך ללכת על שיעור פרטני יותר כמו פילאטיס ולא למכון כושר.

יכולה לומר מנסיוני שאחרי 2 לידות הלכתי לפילאטיס וממש חיזקתי את כל המערכת

אחרי הלידה האחרונה הלכתי לחדר כושר באימון מעגל ועכשיו בהריון אני מרגישה את ההבדל.

חשוב לשים דגש על חיזוק המערכת הפנימית ולא רק על כושר כללי או חזרה לגיזרה.

אבל בדר"כ יש במכוני כושר גם חוג פילאטיס,

הכוונה הייתה מכונים מכווני נשים,

אשמח מאוד להמלצה!

ובבקשה שאלה נוספת...
איך אפשר להפחית את אי הנעימות של ההרחקות.
מרגיש לי שלא מיצנו את הקרבה.... ומרגישה בודדה שרק
רוצה לבכות...

הבנתי מכמה בנות פה שהווסת אחרי התקנה הוא ארוך ומסיבי יותר ואחרי פעמיים שלוש נרגע (ואפילו לפני.)

הווסת הראשון היה ארוך.
אחכ שני ושלישי היה קצר,
זה הרביעי

יש לך כאב חריג?
לכי בראשון לפי דעתי להיבדק שהכל תקין.

קבלתי ביום שני... והיום, שישי, מדממת כאלו אתמול קבלתי

ותודה לכל העונים.
המחזור הפסיק. הלוואי שאספיק לעשות הפסק

לבוא פרטי דרך השר"פ- יכולים למצוא לך תור תוך שבוע,
800 שח, יש קופות שמחזירות 80 אחוז.

בדר"כ 8 ארוחות

תקבעי תור לרופאת נשים לשבוע 7 בערך כדי לראות אולטראסונד ראשוני

 

בדיקת דם לא חייב יש כאלה שעושות - (אין אף פעם לא עשיתי)

 

 

לגבי האדמת- מאוחר מידי. .. עושים את זה בהריון
לא נורא!

את יכולה לבדוק נוגדני אדמת אבל בעקרון אין מה לעשות עם זה עכשיו, לא מחסנים בהריון גם במידה ואין נוגדנים.
כדאי לקבוע תור לאולטראסאונד ראשון שיוכלו לראות דופק, לקבוע גיל הריון ולוודא שההריון לא חוץ רחמי.
בדיקת דם לוודא הריון- לא הכי קריטי..

בנחת. אם יש יום שיש לך מספיק חלב, אין סיבה שלא יהיה מספיק גם ביום שלמחרת.

 

סבלנות. וגם קצת נחישות ולהחליט שלא מוותרים - כמובן בזהירות: אם הגעתם למצב שהוא מסתמך על כמויות משמעותיות של מטרנה, תצטרכי לצמצם את הכמויות באופן הדרגתי כדי להגביר את ייצור החלב אצלך כך שיספיק לו. 

תצטרכי להניק יותר בתכיפות בהתחלה, ויחד עם זאת שהתינוק יקבל את מה /שהוא צריך.

זה לא מאוד הרבה

למה את מרגישה שאין מספיק חלב? אם חוץ מהמנה השבועית הוא רק יונק, ובכל זאת מתפתח יפה ועולה במשקל, זה מעולה.

גם אם הוא מסטול מעייפות הוא מתעורר כל רבע שעה
שוב- לא כל הזמן. תלוי באיזה יום.
ובמקום יציאות יש לו המון גזים...
ביום שיש חלב יש לו יציאות יפות, אין גזים, הוא רגוע וישן טוב.

יש תוספי תזונה שאפשר לקנות שמגבירים ייצור חלב.

יכול להיות שזה בגלל זה?

ואולי גם משהו שאת אוכלת והוא רגיש אליו.

 

מהנסיון שלי זה לא שאין מספיק חלב, זה פשוט תקופה של גזים.

אצלנו יש ימים ספורים בשלושה חוד' הראשונים שיש ימים רגועים כאלה כמו שאת מתארת. רוב רובם של הימים הם ימים עם הרבה אי שקט.

ואם אני מניקה בכל פעם שנדמה לי שהם רעבים, בסוף הם עמוסים, וסובלים מגזים, ופולטים, ולוקח להם עוד יותר זמן להירגע.

ב שאיבה יוצא 5 משני הצדדים במקום 70-100 מאחד, אין מלאות בכלל..
תוך כמה זמן זה אמור להתאושש ולחזור לעצמו אם אני שותה מספיק?

לא אמרת בן כמה התינוק... לשאלתך - חוסר בחלב זה דבר נדיר. מאוד. דברים שגורמים לירידה בכמות החלב זה נענע ולואיזה (אם אני לא טועה) ואינ חושבת שגם מרווה אבל לא בטוחה. כמו שאמרו לך - שתיה מרובה גם חשובה כדי שיהיה הרבה חלב.

ולגבי דברים אחרים שכתבת - אי הרגשה של מלאות לא אומרת כלום. הגוף יודע לייצר תוך כדי היניקה,

ואני מדברת מניסיון של ברוך השם ארבעה ילדים בהנקה מלאה.

עצבנות של תינוק יכולה להיות מהרבה מאוד סיבות שהן לא רעב - גזים, גרבס שלא יוצא, עייפות (הרבה פעמים הם מחפשים לינוק כדי להירדם), טיטול מלוכלך, עצירות.

 

מחזקת את מה שאמרו לך - אם הוא עולה במשקל והטיטולים רטובים אז יש מספיק חלב והבעיה היא אחרת. 

תנסי לשתות כוס מים פעם בשעה. אפילו יותר אם את מרגישה קצת מיובשת.

לא כדאי לשתות בכלל תה מרווה- זה ממש מייבש.

ותה רגיל וקפה הם משתנים כך ש"יצא שכרם בהפסדם"- הכי טוב לשתות מים... 

ממליצה לך גם לאכול הרבה שקדים- לי זה עזר מאוד. 

שביום שיש לו יציאות יפות אז הוא רגוע וישן טוב ואוכל טוב?

 

בימים שאין אצלה יציאות, הבת שלי מחורפנת.. אוכלת כל שעה וגזים בלי סוף..

וזה גם קשור לשתיה כמו שכתבו כאן,

כשאני מקפידה לשתות יש לה פחות גזים והיא יותר נינוחה

וממילא אוכלת יפה וישנה טוב

שומר -יש מרוכז בכדורים נקרא יניק פלוס. לוקחים 3 פעמים ביום. אחרי פחות מיממה כבר יש התמלאות .
תירוש (אחרי 2 כוסות כבר יש שיפור )
שקדים עוזר לרמת השומניות פחות לכמות (מייצר חלב יותר שמן ויותר משביע ).
אומרים שגם חילבה. לא ניסיתי.

איזה ילד זה? אצלי כל ילד ההנקה נהייתה יותר "איכותית" בהתחלה נלחמתי, בילד ה5 היה בשפע ב"ה
ובן כמה?

המלצה: נסי ביום שבו יש הרבה חלב להמשיך לשאוב אחרי ההנקה עד שלא יוצא חלב.
ובכלל, לשאוב כמה שאפשר, אחרי ההנקות (שלא יגרע חלב מההנקה הבאה).

לא ציינת כמה פרטים חשובים
אבל אני מאלה שאין להן הרבה חלב, כבר עברתי כמה תינוקות ותמיד אני בגבול של כמות החלב... ועושה הכל כדי להגביר...
ויש לי חברות שתמיד מלאות לא משנה כמה מניקות...
אולי תורשתי?

וזה לא תורשתי. אמא שלי הניקה עד גיל שנתיים

אני הנקתי עד גיל שנה וחודשיים ותמיד הייתי, כמו שאמרו כאן, עם לא יותר מהכמויות הנצרכות... ואני במשרה מלאה והייתי שואבת אז תמיד זה יה מאבק להוציא כמות מספיקה בשביל המעון.

מקפידה מאוד לאכול לשתות לישון, וגם שותה בירה ושואבת בין הנקות, וברוך ה' יש מספיק סוף סוף
והקטנטן שלי שבע ורגוע וממלא את הטיטול

אומרים שזה עוזר להגביר חלב

וגם שומר שמעתי...

אצלי זה יוצא ממש בהתחלה. נורא מבאס.

לא באלי שכולם יראו שאני בהריון כבר מהתחלה...

ויש לי בטן שתפוחה גם מהורמונים ובעיקר מבלגן במערכת העיכול ..איכשהו האוכל מתעכל לי לאט יותר..יש בועות אויר..זה תמיד אצלי ככה בהריון.

אז אני בשבוע 7
עם בטן של חודש רביעי-חמישי.

ובכלל לא בטוח שההריון ימשיך ...מחכה למעקב כדי לדעת ....אז זה בכלל מבאס שחושבים שאני בהריון בכזה שלב.


אבל העיקר שימשיך .עם כל בטן בכל גודל....העיקר שיוולד ילד בריא ומתוק.

לגבי הבטן, בהריון ראשון היא יצאה לי רק בחודש שביעיף יש כאלה שגילו רק בתשיעי, ולא האמינו לי שאני כבר צריכה ללדת..

בהריונות הבאים היא יצאה בחודש חמישי..

לגבי התחושה, בהתחלה יש תחושה כזו במיוחד, הלידה נראית רחוקה והגיוני שאת עסוקה הרבה בהריון, מחשבות וכו'..

לי מאד עוזר להעסיק את עצמי, להמשיך כרגיל.. פתאום בשבוע 36 את תגידי שהזמן עבר מהר..

אני שבוע 15+2 וטפו טפו אין תופעות לוואי והכל בסדר אבל לא מרגישה בהיריון ואין בטן חחח
באלי כבר לספר לעולם אבל מחכה שהבטן תצא..
אין תופעות לוואי מלבד כמובן הכאבים העדינים שבבטן התחתונה מהרחבת הרחם..

אבל הרגשתי גרוע ככ ....
ואני מבינה אותך בתחושה שזה לא זז
השליש הראשון הוא כמו נצח... איכשהו משבוע 28 זה טס

כן, אלא אם כן יש הריון (ואז הוסת לא תבוא)

זה בעיקר הרקמות של הרחם שמתעבות ומתמלאות כלי דם כדי להיות קרקע טובה לביצית שהופרתה. כשאין השתרשות, הרקמה הזו נפלטת החוצה. הביצית היא רק תא אחד בסוף
ומבחינת ביוץ ללא ווסת(ללא הדימום עצמו), יכול להיות שיצאה ביצית, ושהרחם עצמו לא התעבה מספיק בשביל שתהיה יציאה משמעותית של דם.

ביוץ ללא וסת זה פשוט כי הביוץ הוא לפני הוסת אז אם היתה הפריה הוסת לא מגיעה...
וסת ללא ביוץ גם אפשרי.

תבררי לפני כי אם לא מתאמים שעה אז לא יפתחו בכלל..

בבית אל יש 3 בחלק צריך לתאם

ואני מתפדחת לתאם, ממש מנסה להימנע מזה

בשביל הבלנית את עוד אחת שמתאמת, זה בטוח פחות פאדיחה מללדת...
אני ממש אוהבת טבילות בשבת. מתארגנים לפני שבת, מדליקים נרות והולכים למקווה. בעיני בטבילות בליל שבת יש קדושה מיוחדת

וזה דבר רגיל בישובים, הבלניות רגילות וזה נעשה באופן דיסקרטי.

 אבל אח"כ הפדיחה גדולה יותר

נס שאת יודעת את זה

היינו פעמיים בישובים ולא ידעתי

והיה ליל טבילה

היה ממש ממש לא נעים..

יכולה להרגיע שהם ממש נוהגים ברגישות

והכל כדי שכל אחת תקבל את הזמן שלה

בדסקרטיות ובנעימות

עד כדי כך שהתחרטתי שאצלינו זה לא ככה

 

זה לא רק בשביל לדעת אם לפתוח את המקווה,

אלא גם בשביל שלכל אחת תהיה שעה אחרת, וככה בנות לא יפגשו.

 

זה לא סיפור- את מתקשרת לבלנית, אומרת לה מתי את צריכה לטבול והיא אומרת לך באיזה שעה לבוא.

 

לגבי טבילה בליל שבת: יש כאלה שטובלות בין השמשות- מייד אחרי השקיעה.

ויש כאלה שטובלות אחרי צאת הכוכבים.

אז תבררי מה המנהג שלכם.

 

עושים את כל ההכנות לפני שבת, ולפני הטבילה רק בודקים שאין חציצות.

אני מבנימין, ולפי מה שכתבת, אולי תיארת את הישוב שאני גרה בו. אצלנו מתאמים גם באמצ״ש. מוזמנת לשאול בפרטי ואברר לך מספר של הבלנית.

לעשות הכל לפני שבת, אפשר גם בבית לפני שאתם נוסעים.

לעשות את העיון לפני שבת כדי שאם תמצאי ציפורן ששכחת או משהו תוכלי לתקן.

בשבת:

לא מתרחצים במקלחת, לא מסתרקים.

שוטפים רק את הרגליים כי הרבה פעמים נדבקים סיבים מהגרביים או סתם לכלוכים.

את השיער "מפספסים" ביד. כמובן תשתדלי לפני שבת לסרק ולאסוף כך שלא יסתבך מחדש.

 

במקווה:

טובלים טבילה אחת שהיא לשם הרטבת הגוף, כדאי לומר מראש לבלנית אע"פ שהיא יודעת. ואחריה את סדר הטבילות הרגיל שלך.

 

אחרי הטבילה להיזהר לא לסחוט את השיער.. אפשר לנגב קצת.

 

זה מה שאני למדתי..

אני מעדיפה לעשות את העיון בבית תמיד, אני מתארגנת בבית.

נניח שזה ממש סמוך לטבילה, אני רק מתלבשת ונוסעת למקווה.

מה אני אמורה לעשות במקווה?

כל העיון מחדש, או עיון "חפיף"?

תמיד תוהה מה כדאי לעשות.

פחות אוהבת לעשות את העיון במקווה כי תמיד יש חשש ששכחתי משהו שלא אוכל לתקן שם, והמראה והתאורה שם פחות טובים..

 

בקיצור, אשמח לשמוע מה ההנהגה הכי יעילה פה. מעצבן לעשות פעמיים שאולי זה סתם.

ממילא עושים מקלחת קצרה במקווה - נרטבים בזרם מהראש עד הרגליים בקצרה, ואז פשוט מסתכלים בכל הגוף בקיצור - קצות ציפורניים, זרועות, רגליים, בטן, גב במראה אם אפשר (ואם לא הבלנית מסתכלת), בודקים בזוויות העיניים, בזויות השפתים,

שיער - מסתרקים שוב, בודקים שלא נשר על הגוף.

מסרקים או עם האצבעות שיער במקומות מוצנעים.

וזהו.

צריך לקחת לא יותר מ2 דקות.

 

גלדים של פצעים או שריטות כדאי לבדוק מיד מהיציאה מאמבטיה חמה, עוד בבית, כי יותר קשה להסיר אותם אחרי שהתקשו שוב.

 

אותו דבר בערב שבת רק בלי הרחיצה הקצרה במקווה.

 

העיקרון הוא לבדוק שלא נוצרה חציצה חדשה מאז החפיפה בבית - נניח סיב של בגד בקצה הציפורן, או שיער שנשר או הפרשה שהצטברה בזווית העין וכו'.

תעשי בבית, או איפה שהכי נח לך.

במקווה לפני הטבילה תוודאי שלא נשכח כלום, שזה בעצם עיון.

את לא צריכה לעבור בפועל על כל הגוף שוב,

אלא לעבור בראש, על הכל הכל, לראות שלא פיסםסת.

 

נגיד: שיער ראש - נקי, לא קשור. (אפשר אם זה לא בשבת לעשות סיבוב עם מברשת, או ביד בשבת. זה דווקא חשוב, כי השערות כן יכולות להסתבך טיפה בדרך מתחת לכיסוי)

עיניים - הורדתי איפור? נקיות? מעולה. אף - קינחתי? יופי. פה - צחצחתי? הורדתי איפור? וכו'.

פשוט לשאול את עצמך את כל השאלות. אם בדקת לפני 5 דקות את הפה, ולא אכלת עד למקווה - אין סיבה לבדוק אותו שוב. רק לעבור על הפה בראש, לשאול את עצמך אם עשית מה שצריך, אם כן - לעבור הלאה.

ככה לעבור בשאלות עצמיות על כל הגוף, מה שצריך להסתכל ולבדוק בפועל - תעשי, מה שלא, ובדקת כבר - אין צורך לבדוק שוב.

 

 

של טאי טאי, ומרוצה ממנו מאד

יש בו ממש את כל מה שכתבת

בהצלחה