פורום הריון ולידה (עמוד 4114)

בסוף - הוא אמור לא להסתכל. אפשר שיהיה מאחורי וילון, או אפשר שיעמוד מול הראש (ולא שאר הגוף).

וכל זוג ומה שמתאים לו.

בלידה ראשונה לא הוא ולא אני רצינו שהוא יהיה נוכח
אז הוא יצא מהחדר ברגע שהתחיל שלב הלחיצות..
בלידה שניה אותו דבר
ועכשיו בלידה השלישית הוא רצה להישאר והיה ליד הראש שלי כל הזמן. והיתה לו חוויה טובה מזה.

נתן לי את כל הכח שהייתי זקוקה לו.
הוא כמובן לא ראה ..רק את הפנים שלי..יותר מזה לא יכל כי היה וילון

ובפעם הראשונה שאמרתי לו שברור לי שהוא יהיה איתי בחדר לידה הוא היה בהלם. אבל הסברתי לו את החשיבות של הנוכחות שלו מבחינתי ולאט לאט הוא הפנים והיה איתי כמו גדול

לפעמים יש וילון, לפעמים אין.

הוא יושב שם, דואג שמתנהגים אלי יפה, דואג לכל מה שאני מבקשת (שמן שקדים וכו'), דואג לי מיד אחרי הלידה (לשמיכה, לאופטלגין)

 

בלידה הראשונה הוא לא היה וזה היה ממש מבאס...

ובסוף עמד ליד ראשי.

לא הייתי יכולה בלעדיו

הנוכחות שלו חזקה אותי מאוד.

היה שלב שבו לא יכולנו לגעת אבל הוא נשאר
וגם חתך את חבל הטבור- מאוד מרגש

בשלב הלחיצות היה ליד הראש

ולכן היה בחוץ עד שאמא שלי קראה לו

זה היה חשוב לשנינו

הוא הלך לתפילה בדיוק ברגעים של הלידה עצמה.הוא פיספס אבל אולי היה עדיף שכך לדעתו.

ישב קרוב אלי
עד הלידה ממש
שאז הוא התרחק מעט ולא ממש הסתכל, אבל דיבר איתי בינתיים.
זה היה מדהים והכי טוב בשבילי.

העדפתי שבשלב הלחיצות, הוא יצא החוצה

הוא עצמו הבין שזה שלב  שבו כדאי לפנות את הזירה

וחיזק מאוד!

כמובן שמשלב הלחיצות ישב לכיוון הראש שלי..

לפעמים יוצאים עוד דברים ויש ריח

או שהאישה משתגעת ומתפרקת וזה רק מזיק

לא נעים  שיהיה שם בקיצור

הוא התמודד השאלה אם זה חכם.
יש זוגות שזה נפלא בשבילם והבעל בכלל לא ישים לב למה שקורה מסביב.. או שהאישה בסופר שליטה וכו'
ויש זוגות שעדיףצלהם שהבעל יצא והתרחק קצת לטובת כל הנפשות הפועלות.
כל זוג והדינמיקה והאופי שלו.
חשוב להחליט מתוך דיבור והכרות ולא כי "ככה זה אצל כולם"

חיזק ותמך. ממש עזר לי בנוכחות שלו .

בשמחה ובאהבה.

רציתי מאד שיישאר.

ב"ה מיד כשהצליחו להוציא את הפשושית הוא נכנס, ורציתי שהוא יידע מה עברתי.. אבל הוא אמר ששמע את כל היבבות והדיונים מעבר לדלת. אני בטוחה שהיה  לי קל יותר, לפחות נפשית, אם הוא היה יכול להישאר.

ישב לידי והזיז טיפה את הוילון כשהיה צורך בכל שאר הזמן.

בלידה הפעילה עצמה היה ליד הראש שלי.

שיעזור להגיע לרחם (תחשבי ששבועיים הוא אוגר, ואז מוציא סמוך לביוץ בצורה הכי טובה, מהירה ושופעת שיש, זה נראלי מגביר את הסיכויים...)

אבל אני לא חושבת שזה הכרחי, אני התעברתי מפעם שלא הצלחתי לאפשר לו להכנס וזה היה בפתח רק, וגם לא הרבה... סה"כ זה הקב"ה מחליט

כן כתוב על הבנים של יהודה שהיו משחיתים את זרעם כדי שתמר תשאר בתולה ולא תכנס להריון... השאלה מה היא בדיוק ההשחתה...

שההשחתה שדיברת עליה זה בחוץ.

לגבי השאלה של הפותחת, כן, זה קריטריון להורדת סיכוי, אבל זה לא הולך לפי ההרגשה של הבעל, עושים בדיקה כדי לברר את זה. ויש לזה גם פתרון יחסית פשוט ב''ה (הזרעה).

זה לא עובד ככה.
החשק יכול "להאגר" אבל זה נפשי

ככה אני הבנתי

לא נאגר.
(הגבתי לאנונימית הראשונה שכתבה שזה נאגר שבועיים)

סליחה,

הכמות לא נמדדת בכמות של הנוזל עצמו,

אלא בכמות תאי הזרע בכל מ"ל של נוזל.

אפשר להכנס להריון גם מטיפות בודדות, מ-3 סיבות: ובטח יש עוד כמה

הפליטה היא סמוך לכניסה של הרחם בעומק הנרתיק

האזור בתקופה הזו של החודש לח ותומך מבחינת ההרכב הכימי שלו בתאים שלא ימותו בדרכם לפרינססה

תאי הזרע יכולים לנוע בעצמם ודי מהר, דבר מדהים כשלעצמו!

לוקחים את כל הכמות ומרכזים אותה.

תרגום: לוקחים את כל כמות הזרע הנתונה ומסננים את הנוזל כך שנשארת כמות קטנה של נוזל אבל מרוכזת מאוד

מקווה לעדכן בקרוב על הריון.
אגב, האם בדיקת דם ניתן לבצע לאחר 7 ימים מתוך הביוץ כדי לוודא האם מתרחש הריון ?

אז לאחר כמה זמן מיום הביוץ ניתן לבדוק באמצעות בדיקת דם ?

10-12
אבל לא מומלץ. אלא אם יש סיבה רפואית שחשוב לדעת מיד מיד.
גם חיובי יצא בערכים נמוכים מאוד מאוד ורק יטיל ספקות. יכול גם להיות הריון כימי שלא יתפתח. בכל מקרה יומלץ על מעקב על רמות הבטא.
בקיצור עדיף לחכות לפחות לאיחור (לפחות 14 יום מהביוץ).
בשורות טובות!

(:

כמות הנוזל שיוצא לא קשורה לכמות הזרעים

מחושב רק מרגע ההודעה.
אבל לא בדקתי אף פעם..
את יכולה להחליט להודיע מוקדם יותר.

אני, את הבדיקות הראשונות עושה אחה"צ, לא בשעות העבודה.

 

לא יודעת מה עושים מעבר לזה

 

לחשוב מראש על סדר עדיפויות,
לקבוע זמן אולטימטום לקום, זמן שאת מקדישה לעצמך, ואז- אחד-אחד, לפי הסדר, לעשות, פשוט לעשות. לא לחשוב יותר מידי הלאה, זה משבית אותך.

וב"הצלחה, תסמכי על עצמך

לנגדיר לך ערב קודם מה את מתכננת לעשות ולרשום לך על דף!
 

אצלי, יום שישי זה היום החופשי שלי.

בחמישי בלילה אני רושמת לי על דף מה יש לי לעשות מחר. למשל-

כביסה בהירה

כביסת מגבות

חמין

דגים לס"ש

לטגן חצילים

חציל על האש

עוגה

לקנות חלה

וכד'.

 

כשהכל מוגדר לי מראש ורשום לי- הרבה יותר קל לי לתקתק הכל.

אם לא- אני מתחילה להימרח.

 

אולי תגדירי לעצמך בונוס- אם עד שעה מסוימת אני מספיקה לעשות X, Y, Z  או את כל מה שתכננתי-

אני הולכת לנוח קצת/ לקרוא ספר!

זה דירבן אותך.

ולא להתחיל מהמנוחה והספר....

מין העובר- שבוע 15-16 כבר אמורים לראות בבירור.

היה מחקר אחד, של וייקפילד, שבסוף הודה שהמחקר היה זיוף. 

מאז ועד היום לא הוכח שום קשר, וזה לא שלא ניסו. 

היה שרשור מעניין על זה לפני כמה חודשים, ומישהי העלתה קישור לסרטון שמסביר למה אנחנו *חושבים* שיש קשר, מה הסיבות הפסיכולוגיות לכך. 

אם את בכל זאת דואגת- את יכולה לדחות את החיסונים ולפצל.
אני מחסנת בגיל שנתיים ואילך לאט לאט, אבל הם איתי עד גיל שנה+ ומערכת חיסונית בריאה ב"ה ובקושי חולים.
אם הילד במסגרת - זה לקחת סיכון כי הוא נחשף ליותר מחלות.

ויש קרן לפיצוי נפגעי חיסונים.

 

תראי פה:

חיסונים - הריון ולידה

הרופאה "שלי"
למיטב ידיעתי היא בחופשת לידה עד פברואר.
קצת טכנית ולא מאד אמפטית וחמה, אבל מקצועית מאד.
שמה לי התקן ושתי טכנאיות או"ס שונות שבדקו אותי שיבחו אותה על המיקום המדויק שלו.

לא מכירה את שתיהם

סורי

בס״ד

בהריון הקודם וכל-כך התרשמתי מנחמדותה ומסבלנותה! אבל היא לא עושה מעקבי הריון לצערי...

עשיתי אצלה מעקב בהריון הקודם
ובהריון הזה היא שאלה אותי אם יש לי תורים עד סוף ההריון וכשאמרתי שלא המליצה לי לעבור רופא כי אצלה אין סיכוי לקבוע כל חודש וחצי. התור הפנוי הבא כל פעם הוא לעוד חמישה חודשים בערך..

בס''ד

 

משהי העירה לי בפרטי שיתכן ויש בזה בעייתיות מצד שמירת הלשון. לכתחילה התכוונתי לכתוב רק את השמות של אלו שראיתי עליהן המלצות טובות אבל עכשיו אני קצת חוששת שגם זה צעד לא מספיק זהיר... אולי אצליח לאזור כוח ולשאול רב...אבל עד אז כנראה שבינתיים אנקוט ב''שב ואל תעשה''...

אני גם חושבת שהמלצות חיוביות זה רק טוב

אנחנו לא יודעים על מי לא המלצת

וזה לתועלת כולן

אולי תכתבי המומלצות ביותר

לא נראה לי שככה זה לשון הרע

בס''ד

 

אתן ממליצות? היא נחמדה ועדינה?

 

תודה רבה!!

http://www.kipa.co.il/community/show/11440453

הם כותבות שהיא נהדרת 

מה לעשות שהיא צריכה לעבור דירה?

אולי זה משהו מעכשיו לעכשיו?

 

אא"כ זה היה משהו מתטכנן מראש והיא לא שיתפה אתכן ע"ז בתחילת שנה!

וזה שהיא מציעה לך עזרה בלמצוא מטפלת זה נדיר.. 

ו יפה מצידה שהיא תמצא לכם מטפלת מחליפה

בשני ביקורים עם ילדים שונים אצל ד"ר אברהם גבע ברזילי

ועד הלידה בשבילם זה המון זמן
חכי עוד קצת לדעתי, חודש שישי-שביעי

זה מידי הרבה זמן בשבילם לחכות

ואז את יוצאת שקרנית בעיניים שלהם כי אמרת שיהיה תינוק, אז איפה הוא?

בשבילנו זה המון זמן, אז בשבילם????

בגיל הזה סיפרתי חודש- חודש וחצי לפני התאריך.

 

לקראת חודש שביעי משהו כזה ...
זה המון זמן בשבילהם

אם מספרים רק חודש-חודשיים לפני הם לא מתחילים לשמוע מהסביבה שמדברת איתי?
הם ילדים חכמים.
ובא לי לספר להם...

ואם אני רק מספרת שיש לאמא תינוק בבטן שגדל ורק עוד הרבה זמן אחרי שהוא יהיה כבר ממש גדול- הוא ייצא?

מבחינתנו הם חלק מהמשפחה, שותפים לשיחות, ואם יש אצלנו בבית כזה נושא שיחה תדיר ומשמעותי - ההריון - אז חשוב לי להסביר להם מה זה אומר.

הדגש מבחינתי הוא על עכשיו, התינוק בבטן, לא על העתיד הרחוק, מעבר להרי החושך, כשהוא יצא. אני פשוט משתפת בכך שכאן ועכשיו יש לי תינוק בבטן, ואני אוהבת אותו ושמחה בו, ובגלל זה גם עושה כמה דברים, כגון ללכת לרופא מפעם לפעם.

באיזה גיל היו הילדים ובאיזה שלב של ההריון סיפרת?
וגם האם הם באמת קיבלו את זה ולא חיכו כל הזמן לסוף?

כשסיפרנו לכולם סיפרנו גם לילדים. כל אחד הבין לפי הרמה שלו.

לגבי השאלה השנייה שלך, האמת שאני פשוט לא זוכרת איך זה היה. אבל בגדול זה בסדר בעיניי שילד יצפה למשהו רחוק (אם כי מלכתחילה הייתי שואפת להדגיש את ההווה ולא את העתיד, כאמור לעיל, אבל אם נוצרה ציפייה - מילא).

לדוגמה, בן שלוש וחצי שלי מחכה מאוד ליום ההולדת שלו, ויש לו עוד הרבה זמן לחכות. הוא שואל על זה לפחות פעם בשבוע, ולפעמים גם כמה פעמים ביום. אני מדפדפת איתו בלוח שנה ומראה לו: החודש הבא הוא שבט, ויהיה חג ט"ו בשבט, ואחרי שבוע יום הולדת לאחיך. החודש שאחריו הוא אדר, ויהיה פורים, ונשלח משלוחי מנות.. וכו' וכו' עד שמגיעים ליום הולדת. הוא נהנה מן הפירוט, ואם הציפייה עדיין קצת קשה לו - לא נורא, סומכת עליו שיתמודד בגבורה.

אני נוטה יותר לכיוון של לספר...
נראה. אולי נחכה עוד שבוע-שבועיים...

חולשה מיונים מס פעמים בשבוע... הרגשתי שלילדים קשה שהם לא מבינים כמה אמא חלשה וחולה ולמה החיידק של אמא לא עובר. אז פשוט קראתי להם ואממרתי להם שאני ממש חלשה בגלל דבר נץמשמח.... שיש לנו תינוק בבטן והוא ממש קטן כמו הזרת.... והוא צריך לגדול ולהתחזק ולהבשיל עד טו בשבט.... זה היה בשבוע 8... הם שמחו מאוד וכל הזמן הם שמים ידיים בבטן מרגישים אותו.... הם עוזרים יותר הם יודעים שהוא צריך לגדול....
והכי מצחיק שהם אומרים לי... אמא תוכלי שוקולד שיזוז הוא רוצה להגיד לנו שלום
אצלי הם בני 7 ו3.

כשהבת הייתה בת שנתיים וחצי, ואמרתי שהוא צריך לגדול הרבה זמן בבטן של אמא ויצא אחרי סוכות. היא ידעה שאחרי שיבנו סוכה ויפרקו אותה התינוק יהיה ''מוכן'' לצאת

לא רציתי שתדע מאחרים..

מידי פעם מתי יצא, שאלתי בחזרה והיא ענתה אחרי סוכות.
כשנותנים נק' זמן ממשית יותר קל.
הסברתי כמה פעמים שהוא גדל בבטן. ועקבנו יחד (עם תמונות) לראות איך הבטן שלי גדלה כל חודש.

את גורמת לי להתגעגע להריון

אבל עכשיו, כשיש גם "גדולים" (9-7) וגם קטנים (4-2) - בסופו של דבר סיפרנו להם ביחד, בסוף חודש רביעי-תחילת חמישי. (לגדולה האמת עוד קצת קודם, כי היא יודעת לשמור סוד).

ובאמת הסברנו להם שלאמא יש תינוק בבטן, והוא גדל לאט לאט, ובסביבות פסח בע"ה הוא יצא. בני הארבע כבר מבינים מושגים של זמנים, אז הם יודעים שפסח יבוא רק אחרי פורים, שבא אחרי ט"ו בשבט, שבא אחרי חנוכה וכו'... הקטנה פשוט יודעת שיש "תינוקי" בבטן, ויודעת שעוד אי אפשר לראות אותו (וזוכה ללטף אותו, ואפילו לשחק שלה בעצמה יש תינוק בבטן...)

 

בקיצור, אם את אומרת שהם חכמים וקולטים - אז ספרי להם בדרך הזאת.

נראה לי שאני אנסה לחכות עוד טיפה.
אבל מאמינה שבשבוע-שבועיים הקרובים זה כבר ייצא ממני.

הקטן התחיל לאחרונה להחזיק מכוניות בתנוחת חיבוק ולהגיד שהם תינוקות שלו.
בטח זה סתם יציאה או משהו שלמד מחברים במעון, אבל אותי זה הפתיע ועוד יותר עושה חשק לספר לו...

בכל אופן תודה לכולכן על התשובות!
עזרתן לי מאוד!

להבין זמנים.

עוד אפשרות, לומר שאנו מתפללים שיהיה לנו תינוק בריא, שמח, צדיק וכו'. אצלי בפשטות אמרו אח"כ, שהתינוק הגיע כי התפללנו לו

לבכורה שהיתה בת 5-6, בסביבות חודש 5 , והיא ממש לא יכלה לחכות. ...
כל הזמן: מתי? מתי? ?
והתחרטתי שסיפרתי. .. זה לא נותן להם כלום ממילא.
אני חושבת שהם קטנים מידי באמת להבין את המשמעות, וגם קטנים מידי כדי להיפגע שסיפרת לאחרים ולא להם (לא כמו ילדה בגיל תיכון, שאני מבינה שאם היא תגלה שחברות של אמא ידעו לפניה על אח חדש שבדרך, היא תהיה מאוד פגועה) , ובעיקר קטנים מידי להבין את משמעות הזמן שצריך עוד לעבור עד שזה יקרה.
זו דעתי, ואני יודעת שאחרים יחלקו עלי.

לשכנות. ''את יודעת שאמא שלי בהריון''?
מזל שכבר ראו למרות שזה היה חודש מוקדם יחסית אז לא התפדחה כ''כ..
אז לשיקולך
בכל מקרה, כמו שכבר כתבו פה- לילדים אין הערכה של זמנים.. חודש זה כמו 4 חודשים וכמו שבוע...
אז אולי כדאי לספר יותר לקראת הסוף..
בהצלחה!

אפשר רק להגיד שיש תינוק בבטן, ללטף, לדבר איתו וכו', בלי להתעסק עם הקטע שהוא יצא.
פשוט יש שם תינוק, ובהמשך בע''ה לדבר על 'כשיצא..'

מסכימה איתך בהחלט!
ברגע שספרנו לכולם ולא חששתי שיצא מהם סוד אז סיפרנו להם כדי שזה יבוא מאיתנו ולא מקליטה סביבתית. בגילאי 4 ו 2.5. סיפרתי בחודש רביעי.
ואין שום בעיה.
מראש אמרנו שהוא קטן קטן והוא צריך לגדול לאט לאט וכל יום הוא גודל קצת קצת וזה יקח הרבה זמן.
והם נורא שמחים ומתרגשים (עכשיו בתשיעי).
וכל כמה זמן שואלים האם כבר גדל וכמה הוא גדול וככל שמתקרב הזמן אפשר לתת נקודות ציון יותר ספציפיות (אחרי כך וכך וכך). וגם עכשיו מדברים כל הזמן שלא יודעים מתי יצא רק התינוק והשם יודעים. וכשהוא יסמן לנו שהוא רוצה לצאת אז אמא ואבא יסעו לבית חולים ואמא תשאר כמה ימים ואחר כך נחזור בסעיתא דשמיא הביתה עם התינוק..

אמא תדע שהוא רוצה לצאת

הם ממש קטנים לספר עכשיו.

 

גם אני בחודש רביעי יש לי יותר גדולים. (הבכי גדול בן 8 אוטוטו)

ואני עדיין לא חושבת לספר.

יש זמן

זה מאוד נפוץ. כשזה קצת התגבר, ביקשתי שיבדקו בדיוק מה המקור באלטרסאונד.
מסתבר שהיתה ציסטה קטנה ליד שק ההריון והיא נספגה עם הזמן. אולי תבקשי שיבדקו לך גם?
זה באמת מתסכל מאוד. מבינה אותך.

לי היה כמות מטורפת של דם בשבוע 10.. יותר ממחזור.. הבגדים היו סחוטים מרוב דם והיו לי כאבי בטן... הייתי בטוחה שאני בהפלה. טסתי למיון ושם אמרו שהכל תקין ויש דופק ולהיות במעקב. עכשיו התינוקת בת חודש וחצי ברוך ה'

נבדקתי לפני כמה ימים על אותו דבר בדיוק..
לכן לא בא לי כלכך ללכת שוב.
מנסה ךהרגע

חומצה פולית

אבל לא יודעת איך בדיוק מכינים.

 

מציעה לחזור טלפונית אל המדריכה לברר.

את משתמשת בקוטל רגיל? קצת מפחיד אותי להשתמש בזה.. לא יודעת איזה חומרים מכניסים בפנים..

למה מפחיד? הוא מעולה. ואני מאוד רגישה בדרך כל לכל מיני חומרים.

הבנתי שקונים את זה מסוכנים מיוחדים.. בגלל זה נרתעתי.. כי זה לא משהו מחברה מוכרת שאפשר לסמוך עליה.
את קונה מסוכן?

שם קניתי גם את הדיאפרגמה.

 

ג'ל GYNOCL 3 משהו כזה. לא מדייקת.

אני קונה מבריטניה. קוראים לזה קונטרג׳לcontragel

אבל את סומכת עליהם..? על מה שהם שמים בפנים? יכול להיות שיש חומרים כימיים.. אני קצת חוששת לקנות משהו שלא מוכר..

יש פיקוח ולא סתם אפשר להמציא דברים. החברה רק משווקת אותה.

מישהי כתבה פעם שהקוטל זרע הבייתי זה אלוורה ומיץ לימון. אני לא יודעת יחסים ועל מניעה לא הייתי מהמרת.

ואם הסיבה ידועה וזה בטיפול ותחת מעקב אז לא הבנתי למה את חוששת..

קודם כל האווירה והצוות מקסימים! כולל הטבחית בחדר האוכל מתוקים וקשובים ועוזרים בכל מה שאת צריכה, אפילו שזה ביות מלא וכביכול האחריות עלייך.

אפשר שיהיה איתך מישהו בלילה רק בתנאי שמי שאיתך בחדר מסכימה ואין לו מיטה או משהו.. יש כורסה ליד המיטה שלך. בעלי נגיד ישן לידי 2 לילות אבל על הרצפה עם שמיכות ואילתורים שונים.

באופן כללי לגבי ביות מלא אני מתלבטת אם אני ממליצה.

אחרי לידה ראשונה זה די שוק וכן קשה שהתינוק כל הזמן איתך ויש לפנייך עוד לילות לבנים רבים אז חבל לא לנצל את שני הלילות האלה להתאושש מהלידה ולישון.

מצד שני, אני לא הייתי מסוגלת לחשוב שהוא בחדר תינוקות ולא הצלחתי לישון בגלל זה אז זו לא היתה שאלה מבחינתי.....

אם את רוצה להתקלח, או סתם אם קשה לך ואת רוצה לנוח את יכולה לבקש מאחות שתשמור עליו קצת, אם הן פנויות וזמינות אז הן עושות את זה בשמחה רבה.

בהצלחה!!

הייתי בביות חלקי (לידה ראשונה) מחמש וחצי בבוקר הביאו לנו את התינוקות והם נשארו איתנו כמה שרצינו עד הערב שלוקחים אותם למקלחת.ואת יכולה להחזיר ולקחת איך שמסתדר לך אם את רוצה לנוח להתקלח .

בלילה הוא יכול להיות איתך אם את רוצה?

אז זה גמיש

ובעקרון התינוק בתינוקיה בלילה

אם את רוצה שיהיה איתך בלילה - אני לא יודעת אם מאפשרים כי לא הייתי שם.

אני הייתי במחלקה ג שזה ביות מלא - שם אין בכלל תינוקיה. התינוק איתך בלבד. אם את רוצה להתקלח וכו' בדר"כ האחיות בשמחה מוכנות להשגיח על התינוק אצלן. ואפילו בלילה אפשר לבקש מהן קצת להשגיח על התינוק. 

עמדת האחיות ממש רחבה וגדולה ויש בה מקום בטוח להשאיר עריסה

 

בדר"כ אפשר גם להסתדר עם השכנה בחדר שתשגיח כמה דקות כשאת מתקלחת או להכניס את העריסה איתך לחדר הרחצה (אני הייתי בחדר שבו חדר הרחצה היה מספיק גדול, ראיתי גם חדרים שבהם היה קטן יותר)

 

ילדתי בעין כרם לפני חודש וחצי

 

אני מאד נהניתי בביות המלא אבל אני כזאת שלא יכולה לעזוב את התינוק שלה בגיל כ"כ פצפון.. אבל זו לא היתה לידה ראשונה.

 

בלידה הראשונה הייתי בשע"צ במחלקה רגילה עם תינוקיה וכ"כ היה לי קשה עם זה שבלילה התינוק לא איתי ובשעות טיפול בוקר וערב אני חייבת להביא אותו לתינוקיה, כך שכנראה גם אם הייתי בלידה ראשונה הייתי נהנית בביות המלא

 

אגב, מאד ממליצה על עין כרם לעומת שע"צ

 

 

הייתי שם בביות מלא לפני שישה שבועות בדיוק!
לגבי מלווה בלילה, לא יודעת. איתי בחדר היתה מישהי שאחותה/בעלה היו איתה כל הזמן גם בלילה,אבל היא ממש לא הרגישה טוב ובאמצע הלילה אחד לקחו אותה לניתוח..(מסכנה)

אולי נפגשנו

כשאת הולכת להתקלח כדאי שיהיה עוד מישהו בחדר או השותפה שתשמור. ממליצה בחום נהנתי כ"כ.

תראי איך תהיה הלידה ואיך תרגישי אחרי..

אחותי ישנה אתי לילה אחד (על כורסא), לא היה צריך לשאול אף אחד..
הבנתי שאפשר לשים אצל האחיות, הפעם רוב הזמן הייתי לבד בחדר אז כשהלכתי לשירותים השארתי את התינוק בחדר, והתקלחתי כשבעלי היה ושמר על התינוק.
לדעתי המחלקה מדהימה (בלידה הראשונה הייתי יום אחד בביות חלקי והיה סיוט), האחיות מתוקות, יש המווון עזרה והכוונה - בלידה הראשונה היה לי ממש קשה בהנקה, באמצע הלילה שמעו את התינוקת בוכה ובאו לעזור, ואחכ לפנות בוקר באו לוודא שהכל בסדר
אני ממש אוהבת!! זה מאוד מקל על ההנקה שלא צריך ללכת את כל המחלקה פעמיים בלילה כדי להניק אלא פשוט מרימים את התינוק ומניקים...
ככה אפשר להעביר על התינוק את הבדיקות הרבות והלא תמיד נעימות בכיף, עם ליטוף/הנקה וככה הוא כמעט לא בוכה...
אני לא מוותרת על זה.

כל הבדיקות נעשות על ידך, גם אם הן לא מאוד נעימות אפשר מיד להרים את התינוק, להניק ולהרגיע. לא כמו בתינוקיה שהאמא לא שם בזמן בדיקות.

וזה שלא צריך לצעוד את כל המחלקה הלוך וחזור אחרי לידה, נותן כזאת מנוחה וכוח להתאושש! הרגשתי שנחתי שם הרבה יותר טוב מאשר בשע"צ ובהר הצופים (שם ילדתי 2 לידות קודמות)

אמנם קרה לי כשהייתי במחלקת הריון בסיכון

אבל עדיין---

היתה איתי בחדר אישה שבעלה הצליח איכשהו להתגנב פנימה ולהיות איתה בלילה בלי שיתפשו אותו

(במחלקת נשים ובמחלקת הריון בסיכון אסור לגברים להשאר בלילה. לפחות בעי"כ.)

אני מבינה את הצורך של אישה בבעלה. בודאי בכזה מצב.

אבל זה לא היה נעים בלשון המעטה

ועוד שהם כל הלילה התלחששו והפריעו לישון.

זה היה הרבה יותר ממרגיז

אבל לא רציתי להיות הרעה ש"מלשינה" עליו.

כל הלילה קיויתי שאחות תכנס ותתפוש אותו.

לאחר מעשה אני חושבת שכן הייתי צריכה לדווח

אבל נשים שמנה לב כשאתן רוצות את הבעל איתכן בחדר בלילה

או כל מלווה אחר/ת שזה לא מפריע לשכנה לחדר.

גם היא צריכה לנוח/ להתאושש מלידה או כל דבר אחר

וזכותה גם לשקט ולפרטיות מסוימת.

רק מתפלאת לגבי מה שאמרת שבעין כרם בעל לא יכול להיות בלילה בנשים

אני הייתי מאושפזת בעין כרם לפני חודש וחצי במחלקת נשים ולא רק שהרשו לבעלי להשאר - בחדרים המשופצים יש ליד כל מיטת אשפוז מיטה(!) למלווה. והאחות טרחה לחפש ולהביא לבעלי כרית ומצעים שיוכל לישון איתי.

וגם לשכנה בחדר - בעלה ישן איתה.

בגלל זה לא ביקשתי מהשכנה לחדר שבעלי ישאר.

אולי השכנה לחדר תסכים מאי נעימות ובסוף תסבול כל הלילה...

המחלקה מקסימה, רגועה כזאת.

האחיות נותנות ממש אמון באמהות, בהנקה, במקלחת. במיוחד אם זו לא לידה ראשונה.

אני לא יודעת לומר לגבי מלווה בלילה. כשגיסתי ילדה, אחי ניסה להישאר שם ולא הסכימו ובסוף הוא הצליח להישאר במחלקה (לא יודעת איך). לא הייתי בונה על זה.

אם יש לך מלווה אישה, אולי לזה כן יסכימו.

אני מאוד ממליצה על הביות מלא שלהם (ספציפית) כי בביות מלא לא מספיק התנאים, צריך שיהיה אמון מצד האחיות. אחרת זה יכול להיות לא נעים. אני לא מכירה ביות מלא במקומות אחרים. רק אותם.

אם בא לך להתקלח או אפילו לנוח מעט, בהחלט אפשר לבקש מהאחיות. תשתדלי לשים אצלן את התינוק אחרי הנקה והחלפת טיטול, ככה יש פחות סיכוי שהוא לא יהיה רגוע. אצלי הן לקחו אותו לשעה וחצי בלילה כי אמרתי להן שאני עייפה.

נהנתי שם מאוד. ממליצה בחום.

והם ממש זורמים איתך..

וא. גבר שלומד תורה גם יכול להבין עניין
ב. ממליצה מאוד לפתוח את זה מול הבעל ולנסות לראות איפה הוא עומד, מה הרצונות שלו ולהתקדם לאט לאט ואולי להגיע להסכמה משותפת כלשהי (שילמד 2-5 שנמם ואז יצא לעבוד, שישלב לימוד תורה ומקצוע או תורה ועבודה בערב)
ג. לזרום בסביבת העבודה - בגבול התורה וההלכה, ממליצה להתייעץ עם דמות רבנית כלשהי שאת סומכת עליה (רב/רבנית)

והדילמה הזו מורגשת באופן כזה או אחר אצל הרבה אברכיות.

אני הייתי מנסה ללמוד ולהעמיק יותר במשמעות של מה שהוא עושה- ובאור שזה מוסיף בעולם

ה' יברך אותך. ו

מה ששאלת בפורום הסגור

מה ילדת?

מזל טוב

כן.לפני חודש וחצי.

ועכשיו כואב לך

וזה אולי מהאפידורל?

ממש כאבי תופת כאילו אין סחוס בברכים. ואין סיבה נראית לעין אז חשבתי שאולי זה מהאפידורל.

שהרופאים מבטחים את עצמם שכל דבר זה יכול להיות מזה

אבל אם זה רק עכשיו ולא מאז הלידה

אז אולי זה  חוסר בסידן או מגנזיום

 איפה כואב לך

בברכים מקדימה מאחורה?

מתי?כל הזמן?כשקמים

 

ממליצה לך ללכת לרופא משפחה ולעשות גם בדיקות דם

וכל מה שכתבתי זה מדעתי בלבד 

רפואה שלמה?..

ועכשיו את אם פי 4?

 

אני אלך לרופאת משפחה.

וכן,ברוך ה אםפי4

לק ורוד? צימוקים ושקדים? סווטשר חדש? מגפונים של קרוקס? שעון של סווטש? מתחת לפוך 15 שעות?  

את ממש מסתפקת במועט.

מאחלת שיעברו לו הבחילות מהר, שיהיה לך הריון תקין וקל ותינוק בריא ושלם.

הדבר שהכי מפריע זה הבעל.

פעם  לא כל כך מזמן, הייתי מסניפה גופיות של בעלי כשהוא היה נעדר בלילה.

ועכשיו לא מסוגלת להריח אותו אחרי מקלחת, פתאום אני דוחה את הריח האהוב עלי ביותר

לפני ההריון הייתי ישנה עם השמיכה והכרית של החייל שלי (: עכשיו גם כשהוא כבר מגיע אני מרשה לו להביא לי נשיקה רק בעורף.. זה ככ מבאס :/
מקווה שכל מה שכולם אמרו לי על השליש הראשון באמת נכון כי אני כבר רואה את הסוף ומפחדת להתבדות.

שיהיה בקלות!

די מהר עלינו על זה שהשמלו שלט זה מה שמםאיע לי הוא החליך שמפו ואני חזרתי להסניף בכיף

גדול!!!

זה קשה אך כדאי..

בהריון אנחנו מתהפכות אלף פעמים

לא מכירות את עצמינו

כי אנחנו נהיות אחרות ..

בואי נגלה את עצמינו מחדש..

רוצה לנסות?

ממני שעוברת את אותו דבר ומרגישה הפוכה על הראש

 

נהייתה לי בעיה חמורה באף אני מריחה כל דבר גם אם זה במרחק מאה מטר.
רצון לאכול רק דברים של ילדים קטנים לא מסוגלת לגעת בעוף
אני מנחמת את עצמי בכך שיעבור אוטוטו בסוף חודש שלישי

כולל הבעל,

ושניה אח"כ מתה לאכול משהו.

 

ואגב, יש פה איזו קבוצת תמיכה לבעלים המסכנים שנשותיהם לא מוכנות להתקרב אליהם?

אבל זה באמת באמת חולף כאילו לא היה. 

קשה להאמין כשנמצאים תוך כדי הסיוט..