פורום הריון ולידה (עמוד 4120)

מקווה בשבילך שהכל יסתדר.

שאין כזה דבר דופק לא סדיר, או שיש דופק- או שאין. ולה זה היה בשבוע יותר מאוחר.

אל תתבאסי -מה שעשית היה לטובה

אחרי מעשה זה הכל לטובה

תתפללי ותשתדלי להיות עסוקה

טוב?

ותעדכני..

חושבת עליך..

תתאמי פגישה, קבלי שם של בית מרקחת, את יכולה מהפגישה לגשת ישירות לבית המרקחת ולקנות את המידה המתאימה לך.

יכול להיות גם שמתאמות מחזיקות מלאי אצלן בבית.

מאוד פשוט.

אני הגעתי מהדרום הרחוק לירושלים בשביל זה, אחרי שעה וחצי כבר היתה לי דיאפרגמה ברשותי.

תקני גם ג'ל, מגדיל את אחוזי המניעה.

ואל תשתמשי בנרות יחד עם הדיאפרגמה (או לכל הפחות תתייעצי לגבי זה עם המתאמת), נרות גלוואן שהנחתי בתוך הכיפה של הדיאפרגמה והכנסתי, צרבו את הלטקס ועיוותו את הצורה שלה, ומן הסתם גם פסלו אותה לשימוש.

פירטתי כאן

לתועלת הציבור - נרות פרמטקס - הריון ולידה

ההתאמה עצמה לא לוקחת הרבה זמן, אני הלכתי באופן פרטי למישהי מהרשימה של דפנה מאיר הי"ד, לוקח עד שעה עם ההסברים והתרגול של הכנסה והוצאה. אפשר לקנות בבתי מרקחת של מדיפלוס בירושלים ואז זה מידי. יש גם ברשימה את אושרה ליאור שמוכרת בעצמה דיאפרגמות וג'ל. מצרפת את הקישור לאתר של דפנה :

https://derechnashim.wordpress.com/2014/01/12/%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9A-%D7%94%D7%93%D7%99%D7%90%D7%A4%D7%A8%D7%92%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%9C%D7%9D/ 

 העניין הוא האם תסדרי לך תור להתאמה לימים הקרובים.

בהצלחה!

את יכולה להפנות אליו את השאלות.

יכול להיות שעכשיו הגדילה איטית, אבל עוד כמה ימים קצב הגדילה יתגבר.

איזה חמודה שאת....

ואיזה מקסים בעלך....

ואמא שלך בכלל!!!

למרות שאני חושבת שבעלים עונים ככה כי הם באמת לא יודעים ולא מבינים מה זה אומר.

אם רק היו יודעים.....

מה שעוזר לי להירגע

זה לחשוב שהם עוברים 

דברים אחרים שאני לא יודעת ומבינה

שמירת הברית וקושי הדאגה למשפחה..

וגם לראות את האישה סובלת כ"כ והפוכה על הראש

ואין להם מה לעשות...

סליחה שעניתי במקום להבין-

אבל אני מתעצבנת על זה כל היום

אם הוא רק היה יודע מה אני עוברת...

להגיד דבר כזה לגבר זה גומר אותו לדעתי.

אא"כ את מסבירה לו מציאות בצורה יפה שאתה אמנם לא יכול להרגיש את הכאבים שלי ולהבין אותם, אבל אותי אתה יכול להבין

כי זה שיש לאישה צרכים/כאבים/רגשות שונים זה לא אומר שגבר לא יכול להבין אותה. גם אם הוא לא מרגיש את זה הוא מבין שאישה זה דבר שונה ממנו בהרבה בחינות וממילא מבין אותה.

זה הבדל דק מאד.

אבל נראה לי שגבר שאשתו נותנת לו הרגשה שהוא לא מבין אותה, זה לא הכי נחמד בשבילו.

אני גם פעם חשבתי כך, וברגעים של תסכול הייתי אומרת לבעלי- אתה לא מבין אותי.

עד שיום אחד ביקש ממני והיה לו דמעות כשאמר לי את זה- בבקשה, תגידי לי כל דבר בעולם רק לא את המילים האלה- אתה לא מבין אותי, כי זה גומר אותי.

ובאמת, ב"ה מרגישה שבעלי מבין אותי מאד גם אם לא מבין בדיוק מה הרגשתי או באיזה עוצמה חויתי כאב. הזדהות והכלה תמיד אפשר לתת.

מוכר..

זה משהו אחר.

אבל כשזה בא בצחוקים.. דוגמא הוא לא מבין למה את כל הזמן לא רגועה מזה שהבית לא מסודר, אבל הוא סבבה עם זה ומבין את זה כי יודע שאת אישה וזהו

אחרי הראשון קיבלתי הוראה למנוע שנה. אני יודעת שיש דעות שאפשר גם פחות אבל קחי בחשבון שאם תשמרי שנה יש סיכוי יותר גדול ללידה רגילה אחר כך.

אחרי קיסרי שני והלאה ממליצים לשמור שנתיים וכל זה כדי שנוכל להביא ילדים בבריאות ( ככל שפחות שומרים או משחקים עם זה יש סיבוכים ויש הרבה סיפורים בנושא)

ומנעתי שנה לאחר בירורים.

ממש לא כדאי לשחק עם זה!

שמעתי על מישהי שלא מנעה ונכנסה להריון אחרי כמה חודשים וניסתה ללדת רגיל וה' ישמור מה קרה לה שם. היתה בסכנת חיים.

ככל שיש הפרש בין הניתוח לפעם הבאה- הרחים מתאוששת טוב יותר וקל יותר לנסות ללדת בלידה רגילה!

גם אני רציתי עוד ילד אבל מנעתי כדי לשמור על הבריאות שלי וב"ה הצלחתי ללדת אח"כ בלידות רגילות. הודו לה'!

היה ככה , יום אחד דימום ואז חזר...

טבלתי חודש וחצי אחרי הלידה

לא חושבת שבדר"כ זה מיד

שאם זה לא דברים קריטיים אפשר לנסות ולהגיע לעמק השווה ולהתאים את עצמנו לבן הזוג ולהפך.

זה דורש עבודה והרבה הבנה ושיתוף מצד 2 בני הזוג אבל אפשר (ורצוי) להתגבר על פערים.

לא פירטת במה הקושי לכן קשה להתיחס לזה.

אבל בגדול זה אפשרי...

אני לא יודעת באיזה סדר גודל של הבדל מדובר אצלכם.

אבל אני מניחה שכל זוג מגלה זה את זה עם השנים. 

אם יותר לי לומר משהו- אני חושבת שמילת המפתח הבעייתית פה היא "ציפיתי ליותר". ציפיות, באופן כללי- מיועדות לכריות... כל ציפיה שלא מתממשת מובילה לאכזבה, ואם זה כך אז כנראה שצריך לא לצפות או לצפות לדברים ריאליים.

אני כבר כמעט 10 שנים מצפה שבעלי יראה אישה עייפה וכיור מלא כלים אז הוא יבין שצריך לשטוף. ושוב ושוב אני מתאכזבת ומגלה שהציפיה שלי לא ריאלית.... טוב, זו דוגמה מינורית. אבל אפשר להשליך ממנה על הרבה תחומים.

קשה קצת להתייחס כי לא כתבת ממה את מאכזבת ובאיזה תחום הקושי שלך, אבל אני חושבת שבאופן כללי יש רק דרך אחת- אם הוא נורמלי, ואתם אוהבים אחד את השני ואין בעיות של אלימות וכד'- אז יש רק דרך אחת- של אמונה גדולה בה' שזה האיש שלך, ומתוך האמונה הזאת להתחיל דרך חדשה.

להסתכל עליו בעין טובה, לראות את הדברים הטובים, לתת הערכה (זה נורא להרגיש שאשתך לא מעריכה אותך), להשקיע בהבנה וגם בעבודה על עצמך.

הרבה פעמים קושי בחיי הנישואין הוא מצד אחד הקושי הכי גדול שיש ומצד שני- הוא המקפצה לגדילה וצמיחה נפשית- גם של כל אחד ואחת וגם של הקשר.

אז אל יאוש, יקירתי.

כמעט כל דבר אפשר לתקן, גם אחרי כמה שנות נישואין. שיחה כנה, פתיחות, מוכנות לבוא לקראת והרבה הרבה עין טובה. הרבה.

וכמובן- גם תפילה. לא תפילה השוא ישתנה לפי הציפיות שלך. תפילה שיהיה לכם טוב ביחד. 

בהצלחה!

כמה שמכירים לפני החתונה- אחרי החתונה ההיכרות הרבה יותר עמוקה ומזוויות שאי אפשר לראות לפני כן. והרבה פעמים מגלים שבן הזוג שונה ממה שחשבנו שהוא.

בנוסף- בני אדם משתנים. וקורה שאחרי כמה שנים בן הזוג באמת שונה ממה שהיה כשהתחתנו.

ככה זה בני אדם, לכן ככה זה בחיי נישואין.

לפעמים זה מאכזב, לפעמים זה מתסכל.

בתור אישה מאמינה אני יודעת שאם זה האיש שאיתו התחתנתי (והיו לי סיבות טובות, או לפחות כך חשבתי)- זה המקום שהקב"ה הביא אותי אליו. זה האדם שהקב"ה רצה שיחיה איתי.

גם כשלא פשוט- אני מאמינה שהכל מכוון מלמעלה ואם נעבוד (לפעמים צריך ייעוץ זוגי כדי לדעת איך להתקדם)- נצא נשכרים אוהבים ושמחים.

מנסיון אישי- משברים (אפילו קשים מאוד) בחיי נישואין עם עבודה נכונה- מביאים לתוצאות נפלאות!!!!  

[חשוב לי לסייג את דברי שאם האשה מרגישה שהקשר ממש מזיק לה- כמו התעללות או כדומה- ודאי שזה שונה. במקרה כזה ברור לי שהקב"ה לא שמח בקשר וחייבים להפסיק מיד את ההתעללות]

זה חשוב מאוד ששמת לכך לב, ואת מודעת לתחושות שלך ולצורת התנהלות החיים שלכם.

יש הרבה אנשים שממשיכים לחיות כך שנים. קוראים לזה "גירושים סמויים". בעצם חיים ביחד, אבל כל אחד לא עצמו. החיים לא באמת משותפים. ודאי שאין שמחה בזוגיות כזאת.

ברור שלא צריך לתת לחיים להמשיך להתנהל ככה!

את גיבורה שאת רוצה שינוי! 

לכי על זה ותצליחי להפוך את הזוגיות שלכם לדבר נפלא!

מכל מיני סיבות. ולרוב זה לא בגלל החלטה פזיזה.
אף אחד לא מכיר ממש עד הסוף. וברור שיש דברים שלא דמיינו/רצינו שיהיו אחרת.

אני רוצה לשתף אותך שבחודשיים הראשונים של הנישואים היה לי ככ קשה
הייתי בוכה כל לילה. הרגשתי שבעלי לא מקשיב לי. שהוא לא מבין אותי. ושכל אחד משדר על גל אחר.

שנינו היינו אומללים. הוא לא נהנה להיות בחברתי כי הייתי לא נעימה. ואני לא הבנתי למה הוא בורח ממני כל הזמן..
זה היה סיוט!!
ועם זה מגיעים כל מיני דמיונות ודברים שהמוח מתחיל לייצר. אני חושבת שבמיוחד נשים- גולשות לכל מיני מחשבות מפחידות כל המשך החיים..

אבל!!
נורא נלחצתי מהמושג "ייעוץ". שזה מעיד עליי שאני בעייתית וצריכה עזרה וכו..אבל אז קלטתי 
זו לא בושה לבקש עזרה!! ואף אחד חוץ ממנו לא צריך לדעת על זה! 

להשליך את הגאווה שאני מושלמת ומסתדרת בעצמי בהכל!

החלטנו שאנחנו לוקחים את עצמינו בידיים. הלכנו לכמה פגישות ייעוץ. למדנו איך לדבר. איך לשתף. איך להקשיב. וזה לא שאנחנו לא מתאימים. פשוט לא למדנו לתקשר בקשר זוגי. וזה לגמריי משהו שצריך ללמוד ולתרגל.

לגמריי הגיוני שאנשים מתקשים לתקשר באותה שפה במערכת זוגית כי זו מערכת שאף פעם קודם לא התנסינו בה.
(אני לא מדברת על מקרי קיצון של אלימות/ מחלות נפשיות-שאז ברור שצריך טיפול מתאים. אלא על זוג נורמטיבי שמרגיש שכל אחד חי בעולמו ולא יודעים ליצור גשר מחבר)

אני רוצה לומר שמאז, החיים שלנו השתפרו פלאים!!! 

אני מרגישה שיש לי בן זוג אוהב, תומך, מבין. ואני לא נעלבת אם אין לו כוח כי הוא מפצה בדברים אחרים.
באמת זכיתי!! וכל יום אני יותר מגלה כמה.

בהצלחה ענקית!

דווקא אני עברתי לשם אחרי יחס מזעזע במרפאה אחרת

וכרגע אני די מרוצה

כנראה שאנחנו לא מטופלות אצל אותם רופאים...

שמקבלת בבנין אורנים.

נחמדה ומקצועית מאוד.

אבל לא כ"כ זולה.

שכחתי את השם שלה, אם זה מעניין אותך אני אברר.

התור ביום שלישי הקרוב, בצהריים.

תכננתי כל השבוע האחרון לעשות, אבל היו בלת"מים...

אם אעשה ביום ראשון בע"ה - יש סיכוי שיהיו תוצאות עד התור?

טוב, נו, מקסימום היא תראה את התוצאות אח"כ... בסך הכול מדוב בהעמסה של ה-50, והיא בעזרת ה' תצא תקינה...

מקווה שעבר בשלום

והכול בסדר ב"ה.

תודה!

ותכניסי את הצד השני (עד לקו השחור) ל10 שניות, 

ואז תוציאי ותמתיני לפסים

לא לשתות הרבה שעתיים לפני

הרופאת נשים שלי המליצה לעשות באותו שעה ב11 בבוקר

אחרי שאת טובלת בכוס חד פעמית עם השתן ומחכה 10 שניות תניחי על משטח ישר עד שיראו את התוצאות

ב"הצלחה!!

אני יודעת שהשתן הראשון על הבוקר הוא הכי טוב

ותלוי במה את עובדת...אני עבדתי במעון והייתי עושה בסביבות 11 הייתי יוצאת לשירותים מחביאה את הבדיקה מתחת החולצה +כוס חד פעמית עטופה בשקית נקייה

אם את ממש סקרנית, תחכי שבועיים ותלכי שוב לאול'.

די תלוי

האמת שלא הבהרתי את עצמי ברור

קצת מטריד אותי הענין שפשוט נעלם האיבר במידה וזה אכן בן

הרופאה שיש לה נסיון רב טענה שלא ראתה כזה דבר

וגם הבלתי נודע שלי בשבוע כזה מתקדם

לפי "חוסר" של איבר מין חיצוני גדול, אלא לפי זיהוי מבנה אברי המין פנימים.

שבהם התינוק נולד אם שכבת עור על איבר המין ולא יודעים את זה בן או בת

עד אחרי ניתוח שבו מורידים את שכבת העור.

זה מקרים מאד נדירים אבל שמעתי גם על זה.

בד"כ וע"פ רוב מדובר אז בבנים.

יחסים..

גם זה פרוסטגלנדינים .

ואם הרחם מוכן, זה יכול לזרז מאוד.

פתיחה חצי מחיקה 60%. הכניסו נר, 8 שעות אחרי אני עם צירים מטורפים, פתיחה 2, ותוך 6 שעות מאז ילדתי בלי שום זירוז נוסף.

יש נשים שיולדות בלי להרגיש אפילו ציר אחד.

מכירה מישהי שקמה בלילה כי הרגישה שצריכה שרותים

וזה היה פשוט התחלה של לידה.

לדעתי, עדיף כבר לעבור צירים ולא להיות כ"כ מופתעת מהלידה.

אבל תדעי שזה שהתקצר לא אומר שככה זה יישאר עד ללידה.

זה יכול להתארך בחזרה.

הוספתי רק שזה יכול להתארך בחזרה.

אני זוכרת שהייתי בהלם מזה ששבוע אחד היה לי 19 מ"מ ושבוע אח"כ 31...

אז רק שתדע שזה קורה.

אין ספק שיש לזה השלכות. גם אני הייתי בשמירה ומאושפזת בגלל זה.

וברור שחייבים לבדוק ולהיות במעקב.

אבל לא יכולתי להתעלם...

באמת ניסיונות לא פשוטים בכלל

חיבוק ענק!!! הלוואי שה' ישלח לכם נחמה במהרה!

מאחלת לך רק טוב רק בריאות רק אושר....

שתבשרי אותנו בשורות טובות אמן!!!

(אני מכירה משהי ש3 פעמים נפל לה בחודש 6-7 והבדיקות היו תקינות...

ועכשיו היא ילדה ברוך ה בתחילת 9. בהריון הנוכחי נתנו לה זריקה יומית שלא יהיה לה צניחת רחם... לא מבינה בזה ככ אבל כותבת לך לתת לך צוהר שיש פתרון ויש ניסים ובעזה זה יבוא.

תאמיני!! זה קשה...

אני אישית עברתי 2 הפלות אחרי טיפולי מבחנה.... קשה!!! אבל תמיד יש תקווה!

אני לא הכי מבינה בנושא אבל לסבתא,אמא שלי ואחותי עברו הפלות רבות ולידות שקטות בדיעבד ראינו במחקרים שקרישות דם או משהו שקשור בדם גרם להן להפלות אלו, הייתי מעלה אולי לרופאת נשים את הנקודה זו על מנת להבדק ולהערך בהתאם להריון הבא.. (אם אכן זו הבעיה), אחותי בעקבות כך הייתה בשמירת הריון וצמודה לזריקות מסוימות ששמרו לה על ההריונות.
 אני רוצה לעודד אותך שב"ה הן זכו להביא ילדים בריאים ולגדל משפחה גדולה וטובה (סבתא שלי אחרי כל ההפלות ילדה 13 ילדים ב"ה) אז המון בהצלחה בע"ה בטוחה שזה יגיע עם המון בריאות.

הלב שלי בוכה איתך. על החוסר. על החידלון הפתאומי.

תחושת הפחד והדאגה .

אין לך מושג כמה מאיתנו חוו ניסיון של הריון שנפסק.

לצערי זה ככ נפוץ וככ  כואב. אבל את לא לבד.

תתעודדי את תצליחי ותבשרי לנו  בשורות טובות מהרה.

..." כי נפלתי קמתי,,,ה" היה עוזר לי"...

בעז"ה תזכי לישועות. ימלא ה" חסרונך.

תודה ששיתפת. 

איזה ניסיונות קשים

אין לי מילים.

מתפללת שה' ישמח אתכם מאד!

אספר לך רק .. (אולי תוכלי לשאוב מזה כח)

יש לנו זוג חברים שילדו את הילד הראשון אחרי שנתיים וחצי.. ורק אחרי שילדו סיפרו לנו שעברו כ-3 הפלות 

כעת אחרי כרוב ל7 שנות נשואין כבר יש להם 4 ילדים.

(אבל זה נשמע מהם שהיה עוד הפלות בין הילדים)

ב"ה שאתם אנשים מאמינים .. ולא רק שמותר לכאוב את הכאב, אפילו רצוי לתת לנפש את הזמן שלה להתרפא ממנו.

אני מאמינה, שלך, יותר מכל אישה אחרת, התפילות יהיו יותר חזקות ועוצמתיות, והילדים שבאים מכח התפילות האלו, הם ילדים מתוקים מדבש. 

אני מאחלת לך בית ברוך בילדים, ושתצליחי רק לצמוח מתוך הקושי.

ואני לא יודעת אם ההפלה היתה הריון מול ארי או משהו אחר וזה לא משנה הלוואי שמישהי היתה כותבת לי כמו שאני כותבת לך מה שחשוב שתביני שהכל מלמעלה את בתחילת הדרך השם יתברך לא מאכזב את אוהביו אחרי כל לידה היתה לי הפלה 3 פעמים עברתי שני מאוד קשות ורק התחזקתי מזה ורוצה להדגיש שאין לי אמא וגם לא אבא כבר עשרים שנה ככה שבעיקרון עברתי הכל לבד כי בעלי בעיקרון לא הבין מה שעברתי ברוך השם אחר כך היו לי שני הריונות רצופים בלי הפלות רוצה רק להגיד לך שהכל בסדר את בסדר בעלך בסדר אתם בריאים ושלמים והחיים לפניכם אל תיכנסי למרה שחורה חס ושלום קומי תצאי מהבית תלכי למי שאת אוהבת אמא סבתא ותמשיכי בחייך הרבה תפילות צריך ונפש בריאה בעזרת השם את חזקה הרבה יותר ממה שאת חושבת מאחלת לך שתיזכי לבית מלא ילדים בריאים ושלמים וכמובן חמודים

במהרה ממש בזרע בר קיימא!!!

וגם אותנו...(אחרי הפלה)

ואת כל העקרות בעז''ה

איזו אכזבה.. תני לעצמך זמן להתאבל..

לבכות, לשחרר, זה כ"כ כואב..

התחושות שלך הן נורמליות לחלוטין, הכאב בא בגלים, לאט לאט העוצמה תפחת.

שה' ימלא חסרונכם במהרה