בעיה שאין מספיק כוח אדם. יש מיילדת אחת לשתי יולדות. והם רגילים שלידה לוקחת זמן. 

ולא בטוח שהיו מונעים קרע. 

לא ילדתי בשערי צדק אלא בעין כרם וגם שם זה יכול לקרות. פעם הגעתי בפתיחה מלאה בליל שבת ובדיוק הגיעו עוד שלוש נשים בפתיחה מתקדמת וגם הייתה שם מישהי שבדיוק החליטו לה על  קיסרי כי ילד שלה לא הצליח לעבור (מכרה שלי) ונראה לי שהיו עוד נשים בלידה אבל עדיין  בהתחלה... פשוט הם בקושי השתלטו על המצב

אני דווקא ילדתי ארבע פעמים בשערי צדק, והחוויה שלי משם טובה למדי.

אולי כדאי להיזהר מלתת דיס-המלצה על בית חולים שלם על סמך חוויה אחת... (מה גם שחוויה היא סובייקטיבית בד"כ - אני למשל דווקא הייתי שמחה להיכנס לחד לידה בפתיחה שמונה, וללדת כמעט לבד...)

מזל טוב!

הצוות נפלא, אבל לא עומדים בעומס ואלו התוצאות. בעין כרם המצב מצוין.

לא ילדתי שם

רק הגעתי למיון בעקבות צירים

אז הסברתי לך ששם זה המצב הקבוע (פחות או יותר) 

כמות היולדות שם היא לא אנושית. ואני ילדתי שם בזמן רגיל, לא עמוס במיוחד, ובכל זאת פינו אותי כחצי שעה אחרי הלידה לכסא גלגלים ובכל זאת היו כמה עשרות נשים בחדר האוכל כשהוא נפתח לשעה עגולה בלבד, ובכל זאת היו כ 20-30 תינוקות בתינוקיה. זה ה-מ-ו-ן יולדות. וזה לא נחשב אצלם "עמוס" (לא היו נשים במסדרונות ולא ילדו בקבלה) 

ועל כל שיחרור צריך חתימה של המנהל..

לא היה שם מספיק רופאים כשהיתי(אחד בניתוח חירום.היו 2 רופאים ששיחררו (נורא לאט-כל אחד בדק שוב הכל)

כ20 נשים)2 שליש הביתה ושליש נשארו ..ומדובר היה ביום שישי בחג הסוכות..

והמילדות באמת נראו מקסימות!!!

אחרי חווית לידה שליליצ מאד בשע"צ עברתי בלידה הבאה לעין כרם - ואין מה להשוות. עין כרם לוקח בענק

זה מה שהיא עברה, מה שהיא הרגישה ומה שהיא ראתה צורך לפרוק.

איך את יכולה לבוא ולשנות לה את ההרגשה?

ואגב, נכון שזה יכול להיות בכל מקום, אבל ההיקף שזה קורה בשע"צ לא קורה עוד בשום מקום.

לפחות פעם בחודש יש כאן שרשור עם דיסהמלצות על שע"צ בגלל היחס הנוראי ששם.

ברגע שהיחס של הצוות הוא לא נעים, כל החוויה מתפרשת כשלילית.

אנשים צריכים לדעת..

גם אני מאותה סיבה ילדתי שם בלידה ראשונה.

אותי כן הכניסו מיד לחדר לידה. אבל כמו שאת אומרת בקבלה היה יחס ממש מגעיל ובגלל העומס פינו אותי 30 דקות אחרי הלידה והתעלפתי במחלקה ודפקתי את הראש בקיר...

היחס במחלקה היה מגעיל ממש.

נכון שיש פה ושם אנשי צוות נחמדים אבל הרוב ממש לא היו כאלו...

לא הסכימו לי לקחת אוכל לחדר למרות שהיו לי תפרים וכל צעד היה קשה מנשוא, לא נתנו לבעלים להיכנס בשעות מעבר לביקור ולכן הייתי שם חלשה ותפורה ללא שום עזרה, העירו מלא הערות פוגעניות על ההנקה/ההחתלה/הטיפול בתינוקת, צעקו עלי ועל חברתי לחדר, לא שמרו על השקט (אפילו לא השתדלות בסיסית), בכל פעם שעצמתי עין נכנסה איזה אחות או כוח עזר ודיברו בקולי קולות והעירו אותי, התינוקיה היתה זוועה במלוא מובן המילה ולכן לקחתי את התינוקת שלי אלי (למרות שלא הייתי כשירה לכך בכלל) וכל הלילה נכנסה איזה אחות והפתיעה אותי בצעקות "את עיפה, את נרדמת, אני לקחת לך ילד" (זו היתה האחות שאחראית על המשמרת, היא צרחה שם על כל התינוקיה - כולל התינוקות, אין מצב שהייתי משאירה שם את התינוקת שלי בלילה), 48 שעות של בדידות וחוסר אונים. כמה בכיתי שם לה'. אפילו חשבתי לשים את התינוקת בחלוק ולברוח!!!

בלידות הבאות הייתי בהר הצופים ועין כרם. פשוט הבדלי שמיים וארץ משע"צ! יחס מכבד, שקט במחלקה, אפשר לאכול במיטה, נותנים אמון באמא - בהנקה שלה/בהחתלה/במקלחת/בטיפול, הבעל יכול להיות איתך כל היום ובכלל - אין תחושה שמישהו פה מנסה להיות נגדך, מנסה להוכיח לך עד כמה את אמא דפוקה ועד כמה כדאי לך למסור לתינוקיה את התינוק שלך כי את פשוט לא יודעת לטפל בו... 

בשע"צ נותנים לך את התחושה את אמא דפוקה ועד כמה כדאי לך למסור לתינוקיה את התינוק שלך כי את פשוט לא יודעת לטפל בו... 

ובעין כרם מסתכלים עליך כעל יחידה אחת - אמא-ילד ומתייחסים אל שניכם כאל בני אדם.

שגם אני בשע"צ בדר"כ בחדר לידה היה בסדר ובחלק מהפעמים אפילו מדהים

אבל במחלקה/תינוקיה נע בין סביר בקושי לזוועה

ועין כרם - חוויה מתקנת בכככל המחלקות

הרגשתי שעברתי שם סוג של תקיפה. 48 שעות של מצב רגשי ופיזי כ"כ קשה, וכל הצוות שם מציק, מדבר לא יפה, מנסה להקשות עליך כמה שרק אפשר...

אבל בסוף זה קרה. עם השנים ועם הלידות הבאות, בסוף הצלחתי להפסיק לכעוס. 

הר הצופים ועין כרם בהחלט עשו לי חוויה מתקנת.

הלו, זה הילד שלך שם!!!!

כשאני הייתי שם ולא הייתי בביות כל הלילה הייתי בחדר הנקה שבתוך מתחם התינוקיה כי לא הסכמתי לעזוב את התינוק שלי.

פעם אחת האחיות לא הסכימה לי להכנס, ממש חסמה לי פיזית את המעבר. צעקתי עליה שהילד שלי כאן. ואני מבטיחה לך - אם היא לא היתה זזה הייתי פשוט דוחפת אותה ונכנסת. הייתי ממש כפסע מזה.

ואני בנאדם כזה עדין שאני לא מאמינה שהם הביאו אותי ככה לקצה גבול הסיבולת

גם עכשיו כשאני נזכרת בזה - וזה כבר היה לפני כמה שנים טובות - אני מרגישה את כל העצבים תוססים בי מחדש.

באמת שעין כרם היו חוויה מתקנת לחלוטין.

ואת מפנה את הכעס שלך לא לאלה שעשו את העוול אלא אליה

כל הכבוד לך שידעת לעמוד על מה שמגיע לך ולתינוק שלך!

עדיף קצת יותר עדינות כלפי אמא פגועה אחרת, שעמדה כל הלילה ליד התינוקיה להשגיח על הבן שלה!! כמו מרים המשגיחה על משה מרחוק...

אני בטוחה שלא בכוונה רעה, אבל מילים כאלה יכולות מאוד להכאיב.

ברור שלא הפניתי את הכעס שלי אליה אלא אל הצוות בשע"צ

אבל אחרי שראיתי את ההערה שלך קראתי שוב את התגובה שלי וראיתי שבאמת זה יכול להשתמע ככה, אז אני ממש מתנצלת ומבקשת מחילה אם התגובה שלי הכאיבה

הסיפור שלה פשוט הציף אותי בטראומה הנוראה שהיתה לי משם... (הבאתי רק דוגמא קטנה, יש לי גם דוגמאות יותר גרועות)

נראה לי שאפשר לפתוח קבוצת תמיכה "נפגעות התינוקיות בשע"צ" 

ומצטרפת לקבוצת התמיכה...

(אם כי אני נפגעתי בבית חולים אחר)

פשוט, גם "מודדת כובעים" הגיבה לה, לפנייך, ולכן התגובה שלה מופיעה מעל תגובתך. זה הכול.

תציבי את הסמן מימין לנקודה האדומה שליד הכותרת שלך. את תראי איך הוא מיד מסמן בקו קטן את התגובה שלך ואת זאת שהגבת לה.

אם הם היו יודעים שיתבעו אותם

הם היו מתנהגים אחרת

ביולדת יש להם עניין להיות נחמדים כדי שתחזור שוב. זה הרבה כסף לבי"ח.

אבל מה קורה במחלקות אחרות??????? שאלוקים ישמור איזה יחס מקבלים קשישים וכו'.

הזוי, כמו שאת כותבת, שבשנת תשע"ז רופאים מתנהגים בצורה כ"כ לא אנושית.

וכדי לאזן פה טיפה אציין שהכניסו אותי לחדר לידה לקבל אפידורל בפתיחה 1.

לא רוצה לחזור לשם בגלל התינוקיה.

ילדתי שם פעמיים ונהניתי מכל רגע

גם בקבלה, גם בחדרי לידה וגם במחלקה

היה צוות מדהים, מיילדות מעולות ותומכות וחמות, עזרו בכל מה שיכלו נתנו את ההרגשה הכי טובה שיש ויצא לי לעבור כמה משמרות

גם בקבלה, הייתי כל פעם במחלקה אחרת ומאד נהניתי, אין לי שום תלונות

מעלה נוספת שיש שם על פני בתי חולים אחרים זה ההרגשה היהודית, באו ליטול לי ידיים אחרי הלידה, בשבת מרגישים שבת- הרבה יותר נעים

ואחרי שנפגעתי קשות בשע"צ זה כבר לא שיקול בשבילי

בסוף ב"ה ילדתי בתחילת שבוע בעין כרם ולא הייתי שם בשבת...

אבל הבנתי שבשנים האחרונות ממש גם בעין כרם יש יותר ה קפדה בשבת - אין כריזה, עוברים בחדרים וקוראים לקידוש וכו

אני בדיוק כמוך הלכתי לעין כרם כי זה כבר לא שיקול בשבילי...

הייתי שם שבת ומבחינה הלכתית לא היה קל.

יש כריזה שבה קוראים ליולדות לארוחות,

הבחור שעובר בחדרים ומכריז על הקידוש עושה את זה כ"כ מהר שאין כמעט סיכוי לתפוס אותו,

יש יהודים שמחללים שבת לחינם עבורך (גם דברים שאין בהם צורך בכלל בכלל או שניתן לדחות למוצ"ש)

ובכל זאת...בעיני, שע"צ זו ממש לא אופציה.

צריך להגיע מוכנים הלכתית (אחרי שמתייעצים עם רב) לכל החילולי שבת האלו. אפשר בהחלט לשרוד את זה עם הכנה מתאימה. לא צריך ללכת ללדת בבית חולים שמסכן את בריאותך הנפשית והפיזית רק כי בעין כרם יש מורכבות הלכתית.

ולא היתה כריזה בשבת ועשו רק את הפעולות המינימליות הנדרשות.

עכשיו, בואו נשים דברים על השולחן- זה בי"ח.

בבי"ח צריכים לעשות פעולות שכרוכות לפעמים בחילול שבת.

אז נכון שבשערי צדק או מעייני הישועה הביאו גויים לזה

ונכון שאת רוב חילולי השבת אפשר היה למנוע

אבל כשאני אחפש רופא מיקצועי אני לא אבדוק את זה לפי הזקן או הכיפה שלו

כי גם לתיש יש זקן וגם ליצן חובש כובע.

אז נכון שאפשר היה להמנע מלכתוב בשבת

ונכון שהרופא הגיע והדליק את האור

ונכון שנשים מסתובבות עם פלאפון (ואגב, זה יכול לקרות גם בשע"צ...)

אבל חוץ מזה היתה אוירה מדהימה. שקט של שבת. יש שם מקום לסעודות והיה ממש יפה שם.

נהניתי מכל רגע.

האחות הגיעה לפני שבת וביקשה שאסדר מה שאני צריכה כדי שתוכל להמנע כמה שיותר מחילול שבת (אחות לא דתיה) 

על הדלת של המחלקה שמו חיתול בד למעלה כדי למנוע את הנעילה האוטומטית ואת הצורך להשתמש בלחצן שבת. היתה התחשבות בזה שאני דתיה ושומרת שבת.

אבל אחרי הכל בואו נזכור- זה לא בית מלון. זה בית חולים.

אם הוא רוצה להשתדל כדי למשוך דתיות - בסדר.

מה שהפריע לי היה שהיתה איזה אחות שהתעצבנה עלי שלא הסכמתי להיבדק בשבת.

כאילו מה אכפת לך? אם יקרה לי משהו זה על אחריותי. מה יש לך להתעצבן ולאיים שלא ישחררו אותי הביתה? (כן בטח, אחרי 55 שעות אשפוז לא ישחררו אותי....מתה על האיומי סרק האלו)

בעיה נוספת היתה שהכינו את המכתב שחרור בשבת. אם הייתי יודעת שהיא תרוץ אח"כ להקליד הכל - הייתי מסרבת שיבדקו את התינוק. גם במחיר זה שלא ישחררו אותי.

אתם רוצים לחלל שבת? זכותכם. רק שלא תהיה כפיה חילונית.

תראי, הרבה חילולי שבת נובעות שם מבורות. הן לא מבינות בדיוק מה מותר ומה אסור ועל מה ניתן לוותר. הן גם לא מבינות את הבעייתיות שהחילול שבת גורם (נגיד שאסור להשתמש בדבר שנוצר ע"י החילול שבת שלהן)

גם בית החולים לא משתדל ליידע אותן. (יש גבול להשתדלות שלו).

ובכל זאת, לא אוותר על לידה בהדסה.

נ.ב - כשהייתי שבת בשערי צדק המציאות לא היתה רחוקה מזה. היו שם ערביות שפתחו את היין בחדר אוכל, היו אחיות וכוח עזר חילוניות שחיללו שבת בלי סוף כי מה אכפת להן? היו גם חילולי שבת מיותרים לחלוטין. (כמו לדוג' שהוציאו לי את העירוי בשבת ובעיני זה היה מיותר לחלוטין. לא היה אכפת לי להישאר עם זה עד מוצ"ש והאחות הוציאה לי למרות שביקשתי ממנה שלא תוציא)

ובקיצור, אין מקום שיהיו בו עובדים חילונים והוא יהיה חף מחילולי שבת. אי אפשר להכריח אותם לשמור שבת.

לא אמרתי שאין בבתי חולים אחרים אוירה יהודית
אלא ששם יש

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

מהסופר פארם. חזקות מאד

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

אני ככה עשיתי כמה פעמים

במכבי אפשר עם הפנייה כמה פעמים גם לאולט' אחר שלא מעקב זקיקים. ככה לי היה בכל אופן

אני יודעת שהם יכולים לשליש ראשון, אבל לא יודעת אם גם לבדיקות אחרות.

אני בהריונות טופלתי במסגרת מרפאות חוץ של הביהח וקבוע כל ההפניות שלי לבדיקות זה מרופא משפחה

תקבעי תור טלפוני ותבקשי,לא יעשו לך בעיות

השאלה אם יש בזה צורך, או שאני יכולה להשתמש בהפניה שכבר יש לי, למרות שכבר השתמשתי בה.

מצב שאת מגיעה לבשיקה ומתברר שההפניה לא תקפה כבר

אני צריכה למצוא זמן לזה בשעות הפעילות.

מקווה שידעו לענות לי.

אם לא, הייתי פונה לאחות במרפאה שתנסה ליצור איתו קשר ולבקש ממנו (או מרופא אחר שנמצא במרפאה). בדכ יש להם את הפלאפון שלו...

אבל לא נעים לי לשלוח לו הודעה, אם זה לא משהו קריטי.

אני אנסה מחר להתקשר ולברר.

מי הרופא שלך, ואם כן, הוא גם שלי...

וגם לי יש את המספר שלו.

אבל גם אני הייתי מתפדחת לכתוב לו על זה. שלחתי לו ווטסאפים רק כשביקש וכשהייתי ממש חייבת...

הייתי מנסה אולי דרך האחות שעובדת שם (היא ממש נחמדה).

אין לי מספר של האחות שעובדת איתו.

ואני לא יודעת אם היא נמצאת גם בזמנים אחרים, או רק כשהוא נמצא.

הקטע המעצבן הוע שאני ביקשתי ממנו הפניה בביקור האחרון, והוא אמר לי שזה עוד הרבה זמן ואני אבקש בהמשך הפניה דרך האפליקציה.

אבל עכשיו הוא לא זמין.

תכתבי לו למספר האישי.

בשבילו זה רגע לענות לך ועלייך זה יקל ממש במקום לחפש עכשיו מי יוציא לך הפנייה ואם בכלל צריך

והכי פשוט להתקשר לנציגת קשרי לקוחות או למוקד הריון ולידה של הקופה והם ידאגו לך להפניות.

קרה לי עם רופא אחר שהיה בחופשה, ולא היה מי שיענה לי לפניה.

יש לזה כללים.

לדעתי הכי פשוט שתפני למוקד אחיות ותבדקי איתם מה לעשות

אני גיליתי שאם הולכת למוקד לא צריך הפניות.

לפחות ככה זה במכבי ובמיוחד אם זה פעם בשבועיים.

עשיתי שם פשוט את המעקבי גדילה שבאמת התחיל פעם בשבועיים והמשיך לפעמים בשבוע..

במקום להגיע לתור בשעה שקבעתי,

אני אצטרך להכנס לאחות, להסביר מה אני צריכה, לקבל ממנה הפניה, ללכת לאוטרסאונד (כשיכול להיות גם תור), ואז לחזור שוב לאחות ומשם לרופא.

וכשסה יוצא יום עמוס (ובתרופה של החגים יש יותר סיכוי לעומס), זה יכול לקחת שעות.

זה באמת שעות, בתקופת החגים זה הכי סיוט..

מקווה שתסתדרי!

והUS. לא יתנו לך להשתחרר בלי זה. (בטוחה שUS מספיק? חושבני שבכזה מצב עושים גם מוניטור, ככה לי היה בכ"א במעקב גדילה)

ממליצה לבדוק מראש איפה את יכולה לעשות את המעקב

בלאומית למשל אפשר לעשות את זה במרכז בריאות האישה, במיוחד בתקופת החגים שיש צמצום בשעות הפעילות.

אני עשיתי מעקב גדילה במאוחדת, אולטראסאונד אצל טכנאית כל שבועיים שלושה וכשהיה משהו בעייתי שלחה אותי לרופאה שלי.

זה לא מעקב של הריון בסיכון...

עשו מעקב גדילה, זרימות ואז מוניטור בכל מעקב

יומיים/שלושה- עד הלידה בשבוע 35

בשבוע 23.

בהריון יחיד.

כשבינתיים הכל תקין.

ורק צריכה מעקב כי בהריונות הקודמים היו עוברים קטנים.

רק בהמשך ההריון, אם באמת העובר יהיה קטן.

כרגע רק אולטרסאונד כל שבועיים, כדי שאם תתחיל האטה בגדילה נזהה את זה בזמן.

אני עכשיו בשבוע 23. הבדיקה אמורה להיות בשבוע 24.

קבעתי תור במרכז בריאות האישה שבקרוב אלי, אבל זה אולטרסאונד שאני יכולה לעשות בכל מקום שיש.

התקשרתי למוקד הריון ולידה של הקופה, לא ידעו לענות לי ואמרו שהם לא יכולים לתת הפניה.

לא הספקתי להתקשר למרפאה שאליה קבעתי את התור, כי הם פתוחים רק בבוקר והיה לי יום עמוס בעבודה.

ננסה מחר בבוקר.

ניסיתי להתקשר למכון אולטרסאונד בבית אגד, אבל לא היה מענה.

ראיתי שאני יכולה לשלוח פניה באפליקציה גם לרופא נשים אחר, שהייתי אצלו לפני ההריון.

שלחתי אליו פניה, מקווה שהוא יתן לי הפניה.

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

אז בגדול -

העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.

שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -

מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע

לאיתור קשיים וטיפול בהם.

בהצלחה רבה!

אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.

כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.

הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.

הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.

הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.

ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.

אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.

לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.

מה זה אומר

שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות

למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים

מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה

את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.

(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)

לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.

מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.

בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .

אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃

את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..

וברור שהוא צריך להמשיך בחיזוק של השרירים.

לי קשה לשבת איתו על הדברים האלה, עם שאר הדברים שיש לי לעשות.

היה הכי טוב אם הוא היה מקבל שעה שבועית של ריפוי בעיסוק דרך בית הספר.

שלא יהיה מוגבל רק לכמות מסוימת של מפגשים, ולא ידרוש ממני לבזבז חצי יום על לקחת ולהחזיר אותו.

אבל בשביל זה הוא צריך אבחון וזכאות.

אם לא נצליח לקבל, אולי אני אקח אותו פרטי.

יש לקות שנקראת דיסגרפיה.

הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.

אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...

אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.

הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.

זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.

הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.

בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.

נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.

כשהוא יקבל ריפוי בעיסוק, ידעו לאבחן או להפנות לאבחון אם יהיה צורך.

אבל אני ממש לא מומחית בעניין.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...

כרגע הוא לא מטופל אצל אף אחד.

אפשר אולי גם פסיכולוגית ילדים שמכירה הרבה תחומים...

אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...

בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.

כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.

לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.

כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).

ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).

בקושי לכתוב מילה אחת הוא מסכים.

אני אפנה שוב לריפוי בעיסוק.

מחכה שהמורה ימלא שאלון.

הוא יחסית מהקטנים בשנתון (עדיין לא בן 7), אז יותר סיכוי שנספיק.

תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת

בינתיים לא הצלחתי למצוא משהו.

ניסיתי לתת לו תמונות שיחבר להן סיפור מתאים.

או שצייר ציור ויכתוב סיפור או משפט מתאים.

זה לא עזר.

היתה פעם שהוא התחיל להכין ספר עם בדיחות, אבל לא המשיך.

מה יכול לעניין ילד בן 7?

לשכנע אותו לכתוב- בסוף כל שורה שכתב מחכה לו שוקולד צ'יפס אחד או משהו חיצוני שמדרבן .

בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.

ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.

אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.

תעשי מה שנוח לך ונכון לך.

לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.

לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.

ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.

גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)

ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי

וזהו

היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה

יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות

אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי

עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.

אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.

מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.

בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.

בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה

אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...

(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)

רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.

אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.

מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד

תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה

תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה

תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)

תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו

תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)

אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.

ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.

כי עלול להיווצר זיהום

וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'

שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.

אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!

אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.

בשורות טובות

תרגישי טוב

אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.

לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...

כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...

יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...

חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...

מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.

יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.

במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.

בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.

אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...

אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...

עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.

ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה

מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות

אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.

תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.

והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.

יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.

ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.

ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.

אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.

הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה

אסור להכניס שום דבר שאולי יזהם ולכן פתיחה למשל הם יבדקו עם ספקולום חדש ולא עם האצבעות.

ככה היה אצלי לפחות.

מניסיון של כמה פעמים הם כן בודקים אם יש ירידת מי שפיר עם ספקולום.

אמרו שאם זאת ירידת מים אז אין מה לעשות להציל את העובר. ברוך ה' לא הייתה.

אם יש חשד בודקים רגיל עם ספקולום והכל, אם החשד התאמת כבר לא בודקים בכלל בצורה וגינלית בגלל החשש מזיהום

הייתי גם בסרט הזה

יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏

היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים

ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט

כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..

וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..

פה באישי אם תצטרכי 💕

של עוד מי שפיר

החששות והעבר.

אני מבינה את הפחד, אבל יתכן מאד שבזמנו באת להבדק כי משהו לא היה תקין נכון? או שהיה לך חשש וכד' ואז התפתח דימום וכו'...

בעקרון בדיקה פנימית לא אמורה לגרום לדימום, בוודאי לא לצירים

ופשוט היה פה צירוף מקרים שבאת להבדק כי משהו התחיל להתפתח ואז היה דימום/צירים....

אבל אי אפשר להתווכח על לב של אמא

לכן הכי נכון בעיני זה לשבת מול רופא ולדבר על הכל....

בהצלחה יקרה

וכל רופא כזה עם התחום הספציפי שהוא טוב בו

מה שאת צריכה למצוא דרך הפורום זה המלצות לרופאים כאלה ולהגיע להיות מטופלת שלהם

דרך הפורום לא תצליחי לדעת אם יש לך ירידת מים או אם סיטואציה כזאת או אחרת מצריכה התערבות רפואית.

אין כזה דבר שיכריחו אותך להבדק וגינלית כי זה הנהלים, אם זה מסכן את ההריון הספציפי שלך, אין חיה כזאת!

יש דרכים להבדק גם לא וגינלית ואת צריכה סמכות רפואית בכירה שתתווה לך את הדרך

(סליחה אם אני נשמעת חריפה או תקיפה מידי, זה ממש לא הטון, זה טון אוהב ודואג )

המון הצלחה!

בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)

אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.

אבל אם את חושבת שזה ירידת מים הדבר היחיד הנכון לעשות זה להיבדק במיון.

אין שום דרך אחרת לדעת וגם אין לך שום דרך לאחות קרע שכבר קיים

ובטח אם ההריון בסיכון גבוה מאוד אני ממש לא הייתי לוקחת סיכון על התינוק

אצלי בהריונות היו ממש דליפות רציניות ופעם אחר פעם הלכתי לבדוק וגיליתי שזה שתן (ממש ברמה של מים נשפכים)

ובין לבין גם תחושת רטיבות במאמץ. דווקא זה שזה קורה במאמץ מחזק את זה שזה שתן, כי כשרצפת האגן חלשה אז כל מאמץ קטן

גורם לדליפה (שיעול, צחוק ואולי גם הרמת קול על הילדים)