בעיה שאין מספיק כוח אדם. יש מיילדת אחת לשתי יולדות. והם רגילים שלידה לוקחת זמן. 

ולא בטוח שהיו מונעים קרע. 

לא ילדתי בשערי צדק אלא בעין כרם וגם שם זה יכול לקרות. פעם הגעתי בפתיחה מלאה בליל שבת ובדיוק הגיעו עוד שלוש נשים בפתיחה מתקדמת וגם הייתה שם מישהי שבדיוק החליטו לה על  קיסרי כי ילד שלה לא הצליח לעבור (מכרה שלי) ונראה לי שהיו עוד נשים בלידה אבל עדיין  בהתחלה... פשוט הם בקושי השתלטו על המצב

אני דווקא ילדתי ארבע פעמים בשערי צדק, והחוויה שלי משם טובה למדי.

אולי כדאי להיזהר מלתת דיס-המלצה על בית חולים שלם על סמך חוויה אחת... (מה גם שחוויה היא סובייקטיבית בד"כ - אני למשל דווקא הייתי שמחה להיכנס לחד לידה בפתיחה שמונה, וללדת כמעט לבד...)

מזל טוב!

הצוות נפלא, אבל לא עומדים בעומס ואלו התוצאות. בעין כרם המצב מצוין.

לא ילדתי שם

רק הגעתי למיון בעקבות צירים

אז הסברתי לך ששם זה המצב הקבוע (פחות או יותר) 

כמות היולדות שם היא לא אנושית. ואני ילדתי שם בזמן רגיל, לא עמוס במיוחד, ובכל זאת פינו אותי כחצי שעה אחרי הלידה לכסא גלגלים ובכל זאת היו כמה עשרות נשים בחדר האוכל כשהוא נפתח לשעה עגולה בלבד, ובכל זאת היו כ 20-30 תינוקות בתינוקיה. זה ה-מ-ו-ן יולדות. וזה לא נחשב אצלם "עמוס" (לא היו נשים במסדרונות ולא ילדו בקבלה) 

ועל כל שיחרור צריך חתימה של המנהל..

לא היה שם מספיק רופאים כשהיתי(אחד בניתוח חירום.היו 2 רופאים ששיחררו (נורא לאט-כל אחד בדק שוב הכל)

כ20 נשים)2 שליש הביתה ושליש נשארו ..ומדובר היה ביום שישי בחג הסוכות..

והמילדות באמת נראו מקסימות!!!

אחרי חווית לידה שליליצ מאד בשע"צ עברתי בלידה הבאה לעין כרם - ואין מה להשוות. עין כרם לוקח בענק

זה מה שהיא עברה, מה שהיא הרגישה ומה שהיא ראתה צורך לפרוק.

איך את יכולה לבוא ולשנות לה את ההרגשה?

ואגב, נכון שזה יכול להיות בכל מקום, אבל ההיקף שזה קורה בשע"צ לא קורה עוד בשום מקום.

לפחות פעם בחודש יש כאן שרשור עם דיסהמלצות על שע"צ בגלל היחס הנוראי ששם.

ברגע שהיחס של הצוות הוא לא נעים, כל החוויה מתפרשת כשלילית.

אנשים צריכים לדעת..

גם אני מאותה סיבה ילדתי שם בלידה ראשונה.

אותי כן הכניסו מיד לחדר לידה. אבל כמו שאת אומרת בקבלה היה יחס ממש מגעיל ובגלל העומס פינו אותי 30 דקות אחרי הלידה והתעלפתי במחלקה ודפקתי את הראש בקיר...

היחס במחלקה היה מגעיל ממש.

נכון שיש פה ושם אנשי צוות נחמדים אבל הרוב ממש לא היו כאלו...

לא הסכימו לי לקחת אוכל לחדר למרות שהיו לי תפרים וכל צעד היה קשה מנשוא, לא נתנו לבעלים להיכנס בשעות מעבר לביקור ולכן הייתי שם חלשה ותפורה ללא שום עזרה, העירו מלא הערות פוגעניות על ההנקה/ההחתלה/הטיפול בתינוקת, צעקו עלי ועל חברתי לחדר, לא שמרו על השקט (אפילו לא השתדלות בסיסית), בכל פעם שעצמתי עין נכנסה איזה אחות או כוח עזר ודיברו בקולי קולות והעירו אותי, התינוקיה היתה זוועה במלוא מובן המילה ולכן לקחתי את התינוקת שלי אלי (למרות שלא הייתי כשירה לכך בכלל) וכל הלילה נכנסה איזה אחות והפתיעה אותי בצעקות "את עיפה, את נרדמת, אני לקחת לך ילד" (זו היתה האחות שאחראית על המשמרת, היא צרחה שם על כל התינוקיה - כולל התינוקות, אין מצב שהייתי משאירה שם את התינוקת שלי בלילה), 48 שעות של בדידות וחוסר אונים. כמה בכיתי שם לה'. אפילו חשבתי לשים את התינוקת בחלוק ולברוח!!!

בלידות הבאות הייתי בהר הצופים ועין כרם. פשוט הבדלי שמיים וארץ משע"צ! יחס מכבד, שקט במחלקה, אפשר לאכול במיטה, נותנים אמון באמא - בהנקה שלה/בהחתלה/במקלחת/בטיפול, הבעל יכול להיות איתך כל היום ובכלל - אין תחושה שמישהו פה מנסה להיות נגדך, מנסה להוכיח לך עד כמה את אמא דפוקה ועד כמה כדאי לך למסור לתינוקיה את התינוק שלך כי את פשוט לא יודעת לטפל בו... 

בשע"צ נותנים לך את התחושה את אמא דפוקה ועד כמה כדאי לך למסור לתינוקיה את התינוק שלך כי את פשוט לא יודעת לטפל בו... 

ובעין כרם מסתכלים עליך כעל יחידה אחת - אמא-ילד ומתייחסים אל שניכם כאל בני אדם.

שגם אני בשע"צ בדר"כ בחדר לידה היה בסדר ובחלק מהפעמים אפילו מדהים

אבל במחלקה/תינוקיה נע בין סביר בקושי לזוועה

ועין כרם - חוויה מתקנת בכככל המחלקות

הרגשתי שעברתי שם סוג של תקיפה. 48 שעות של מצב רגשי ופיזי כ"כ קשה, וכל הצוות שם מציק, מדבר לא יפה, מנסה להקשות עליך כמה שרק אפשר...

אבל בסוף זה קרה. עם השנים ועם הלידות הבאות, בסוף הצלחתי להפסיק לכעוס. 

הר הצופים ועין כרם בהחלט עשו לי חוויה מתקנת.

הלו, זה הילד שלך שם!!!!

כשאני הייתי שם ולא הייתי בביות כל הלילה הייתי בחדר הנקה שבתוך מתחם התינוקיה כי לא הסכמתי לעזוב את התינוק שלי.

פעם אחת האחיות לא הסכימה לי להכנס, ממש חסמה לי פיזית את המעבר. צעקתי עליה שהילד שלי כאן. ואני מבטיחה לך - אם היא לא היתה זזה הייתי פשוט דוחפת אותה ונכנסת. הייתי ממש כפסע מזה.

ואני בנאדם כזה עדין שאני לא מאמינה שהם הביאו אותי ככה לקצה גבול הסיבולת

גם עכשיו כשאני נזכרת בזה - וזה כבר היה לפני כמה שנים טובות - אני מרגישה את כל העצבים תוססים בי מחדש.

באמת שעין כרם היו חוויה מתקנת לחלוטין.

ואת מפנה את הכעס שלך לא לאלה שעשו את העוול אלא אליה

כל הכבוד לך שידעת לעמוד על מה שמגיע לך ולתינוק שלך!

עדיף קצת יותר עדינות כלפי אמא פגועה אחרת, שעמדה כל הלילה ליד התינוקיה להשגיח על הבן שלה!! כמו מרים המשגיחה על משה מרחוק...

אני בטוחה שלא בכוונה רעה, אבל מילים כאלה יכולות מאוד להכאיב.

ברור שלא הפניתי את הכעס שלי אליה אלא אל הצוות בשע"צ

אבל אחרי שראיתי את ההערה שלך קראתי שוב את התגובה שלי וראיתי שבאמת זה יכול להשתמע ככה, אז אני ממש מתנצלת ומבקשת מחילה אם התגובה שלי הכאיבה

הסיפור שלה פשוט הציף אותי בטראומה הנוראה שהיתה לי משם... (הבאתי רק דוגמא קטנה, יש לי גם דוגמאות יותר גרועות)

נראה לי שאפשר לפתוח קבוצת תמיכה "נפגעות התינוקיות בשע"צ" 

ומצטרפת לקבוצת התמיכה...

(אם כי אני נפגעתי בבית חולים אחר)

פשוט, גם "מודדת כובעים" הגיבה לה, לפנייך, ולכן התגובה שלה מופיעה מעל תגובתך. זה הכול.

תציבי את הסמן מימין לנקודה האדומה שליד הכותרת שלך. את תראי איך הוא מיד מסמן בקו קטן את התגובה שלך ואת זאת שהגבת לה.

אם הם היו יודעים שיתבעו אותם

הם היו מתנהגים אחרת

ביולדת יש להם עניין להיות נחמדים כדי שתחזור שוב. זה הרבה כסף לבי"ח.

אבל מה קורה במחלקות אחרות??????? שאלוקים ישמור איזה יחס מקבלים קשישים וכו'.

הזוי, כמו שאת כותבת, שבשנת תשע"ז רופאים מתנהגים בצורה כ"כ לא אנושית.

וכדי לאזן פה טיפה אציין שהכניסו אותי לחדר לידה לקבל אפידורל בפתיחה 1.

לא רוצה לחזור לשם בגלל התינוקיה.

ילדתי שם פעמיים ונהניתי מכל רגע

גם בקבלה, גם בחדרי לידה וגם במחלקה

היה צוות מדהים, מיילדות מעולות ותומכות וחמות, עזרו בכל מה שיכלו נתנו את ההרגשה הכי טובה שיש ויצא לי לעבור כמה משמרות

גם בקבלה, הייתי כל פעם במחלקה אחרת ומאד נהניתי, אין לי שום תלונות

מעלה נוספת שיש שם על פני בתי חולים אחרים זה ההרגשה היהודית, באו ליטול לי ידיים אחרי הלידה, בשבת מרגישים שבת- הרבה יותר נעים

ואחרי שנפגעתי קשות בשע"צ זה כבר לא שיקול בשבילי

בסוף ב"ה ילדתי בתחילת שבוע בעין כרם ולא הייתי שם בשבת...

אבל הבנתי שבשנים האחרונות ממש גם בעין כרם יש יותר ה קפדה בשבת - אין כריזה, עוברים בחדרים וקוראים לקידוש וכו

אני בדיוק כמוך הלכתי לעין כרם כי זה כבר לא שיקול בשבילי...

הייתי שם שבת ומבחינה הלכתית לא היה קל.

יש כריזה שבה קוראים ליולדות לארוחות,

הבחור שעובר בחדרים ומכריז על הקידוש עושה את זה כ"כ מהר שאין כמעט סיכוי לתפוס אותו,

יש יהודים שמחללים שבת לחינם עבורך (גם דברים שאין בהם צורך בכלל בכלל או שניתן לדחות למוצ"ש)

ובכל זאת...בעיני, שע"צ זו ממש לא אופציה.

צריך להגיע מוכנים הלכתית (אחרי שמתייעצים עם רב) לכל החילולי שבת האלו. אפשר בהחלט לשרוד את זה עם הכנה מתאימה. לא צריך ללכת ללדת בבית חולים שמסכן את בריאותך הנפשית והפיזית רק כי בעין כרם יש מורכבות הלכתית.

ולא היתה כריזה בשבת ועשו רק את הפעולות המינימליות הנדרשות.

עכשיו, בואו נשים דברים על השולחן- זה בי"ח.

בבי"ח צריכים לעשות פעולות שכרוכות לפעמים בחילול שבת.

אז נכון שבשערי צדק או מעייני הישועה הביאו גויים לזה

ונכון שאת רוב חילולי השבת אפשר היה למנוע

אבל כשאני אחפש רופא מיקצועי אני לא אבדוק את זה לפי הזקן או הכיפה שלו

כי גם לתיש יש זקן וגם ליצן חובש כובע.

אז נכון שאפשר היה להמנע מלכתוב בשבת

ונכון שהרופא הגיע והדליק את האור

ונכון שנשים מסתובבות עם פלאפון (ואגב, זה יכול לקרות גם בשע"צ...)

אבל חוץ מזה היתה אוירה מדהימה. שקט של שבת. יש שם מקום לסעודות והיה ממש יפה שם.

נהניתי מכל רגע.

האחות הגיעה לפני שבת וביקשה שאסדר מה שאני צריכה כדי שתוכל להמנע כמה שיותר מחילול שבת (אחות לא דתיה) 

על הדלת של המחלקה שמו חיתול בד למעלה כדי למנוע את הנעילה האוטומטית ואת הצורך להשתמש בלחצן שבת. היתה התחשבות בזה שאני דתיה ושומרת שבת.

אבל אחרי הכל בואו נזכור- זה לא בית מלון. זה בית חולים.

אם הוא רוצה להשתדל כדי למשוך דתיות - בסדר.

מה שהפריע לי היה שהיתה איזה אחות שהתעצבנה עלי שלא הסכמתי להיבדק בשבת.

כאילו מה אכפת לך? אם יקרה לי משהו זה על אחריותי. מה יש לך להתעצבן ולאיים שלא ישחררו אותי הביתה? (כן בטח, אחרי 55 שעות אשפוז לא ישחררו אותי....מתה על האיומי סרק האלו)

בעיה נוספת היתה שהכינו את המכתב שחרור בשבת. אם הייתי יודעת שהיא תרוץ אח"כ להקליד הכל - הייתי מסרבת שיבדקו את התינוק. גם במחיר זה שלא ישחררו אותי.

אתם רוצים לחלל שבת? זכותכם. רק שלא תהיה כפיה חילונית.

תראי, הרבה חילולי שבת נובעות שם מבורות. הן לא מבינות בדיוק מה מותר ומה אסור ועל מה ניתן לוותר. הן גם לא מבינות את הבעייתיות שהחילול שבת גורם (נגיד שאסור להשתמש בדבר שנוצר ע"י החילול שבת שלהן)

גם בית החולים לא משתדל ליידע אותן. (יש גבול להשתדלות שלו).

ובכל זאת, לא אוותר על לידה בהדסה.

נ.ב - כשהייתי שבת בשערי צדק המציאות לא היתה רחוקה מזה. היו שם ערביות שפתחו את היין בחדר אוכל, היו אחיות וכוח עזר חילוניות שחיללו שבת בלי סוף כי מה אכפת להן? היו גם חילולי שבת מיותרים לחלוטין. (כמו לדוג' שהוציאו לי את העירוי בשבת ובעיני זה היה מיותר לחלוטין. לא היה אכפת לי להישאר עם זה עד מוצ"ש והאחות הוציאה לי למרות שביקשתי ממנה שלא תוציא)

ובקיצור, אין מקום שיהיו בו עובדים חילונים והוא יהיה חף מחילולי שבת. אי אפשר להכריח אותם לשמור שבת.

לא אמרתי שאין בבתי חולים אחרים אוירה יהודית
אלא ששם יש

כדאי לשאול את הרופא המטפל.

אבל אם לא קיבלת הנחיה להפסיק, אני לא חושבת שצריך.

לא כל הגדרה של הריון הסיכון קשורה להפסקת הנקה.

אולי אתן יודעות יש בעיה עם אספירין בהנקה ?

זה הידיעה שיחסי אישות גורמים להתכווצות הרחם הרבה יותר חזקה מאשר הנקה. אז כל עוד אין הנחיה להימנע מיחסים, להבנתי אין בעיה עם הנקה.

אבל אני לא גורם מוסמך או משו.

לא הייתי סומכת בזה לשאול כל רופא, כי רוב הרופאים מחזיקים בדעות מיושנות לגבי הנקה, ומה אכפת להם לומר לך להפסיק, הם לא מפסידים מזה כלום, בעיניהם אם לא יזיק לא יועיל...

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

אז יש ילדים שיותר צרכים שקט ויש את אלה שתמיד יהיו בסלון. יסודי ממש אין צורך.

יש שולחן מטבח, סלון, שולחן יצירות קטן, רצפה, כל אחד מתיישב איפה שהוא רוצה. בכתה א' זה בגדול בעיקר תרגול קריאה אז זורם לגמרי בספה.

יותר תחשבו על מקום לחוברות, תיקים, כלי כתיבה שאפשר לקחת כשחסר. 

זה שלב בירוקרטי, לא מהותי. הרופא לא יכול להוציא הפניה למי שפיר, רק ליעוץ גנטי, אז הולכים ליעוץ ושם מוציאים לך הפניה למי שפיר. ככה הסבירו לי בזמנו.

אבל בפעם אחרת שעשיתי בגלל גיל ולא בגללל סיכון למום אז עשיתי יעוץ בפגישה וירטואלית כזה רק לסמן וי. וגם כדי לבחור מה אנחנו רוצים לבדוק ומה לא

אם בכל מקרה לא תעשי, אז אין מה לעשות יעוץ.

אני עוד מתלבטת אבל אם כן אלך פרטי. 

ראיתי מנסיוני שכשאמא מביאה הם בוכים וכשאבא או מישהו אחר הם נפרדים בקלות יותר.

בהצלחה בהחלטות

אבל את מכירה את הילד שלך ואנשי הצוות הגי טוב כמובן. הוא בוכה רק בכניסה או גם במשך היום?

אם זה בכי של דקה בפרידה ונרגע נראה לי שעדיף עם חברים

זה כנראה תלוי רופא.

וגם תלוי אם מצליחים לראות ככה או לא.

הרופא אמר לי שסקירה מוקדמת תהיה וגינלית

קבעתי תור במרפאה אחרת, לרופאה.

היא עשתה בטני והייתה עדינה ומתחשבת ואמרה שוגינלי גם בכלל לא יעזור.

היה לה קשה לראות את הלב מספיק טוב אז שלחה לאקו לב עובר.

אז ממש תלוי רופא

אני די רזה ולא פעם בגלל מנח של העובר היה צריך גם פנימי

ובשבוע 14

אבל אני נחשבת רזה ניראלי

אז אם זה קשור אולי זה למה

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..