זה באמת מפחיד ומלחיץ!!
זה משהו חדש שהגוף חווה ולא יודעים איך לאכול את זה..
אבל צריך לזכור שמפתח הלידה נמצא בידי הקב"ה
כלומר בלידה את תהיי ממש איתו!!
יש על מי להשען ועל מי לסמוך..
יש כמה דרכים להקל על הפחדים..
למשל שבעלך יאמר כמה פרקי תהלים, לידך, ותשמעי ותתחזקי מכך
לדמיין את שמו של הקב"ה, את האותיות ממש, מסלק פחדים וחששות
להבין שציר זה לא רק כאב
זה גם התקדמות..
לידה קלה ובידיים מלאות!!
זה מפריע לך לישון?
אולי תעשי משהו בינתיים?
החדר מוכן והבגדים?
את יודעת מה את רוצה עגלה סל קל משאבה וכו?
מתי זה יקרה? איך זה יקרה וכו'.
אני ממליצה לך בין כל ההמלצות שהמליצו לך- להכניס לך לנגן שירים שאת אוהבת. גם שקטים וגם מקפיצים.
לי זה מאוד עזר באחת הלידות.
ופשוט להאזין להם במהלך הלידה.
זאת היתה לידה שאחרי ניתוח קיסרי ו"הודיעו" לי בבי"ח שאין סיכוי שאלד בלידה רגילה וגם הפעם יהיה ניתוח.
ב"ה עברתי לידה טובה (ואקום) ונעימה.
הרבה תפילות וצדקה... וברקע שירים אהובים.
וכמובן הרבה הרבה תפילות ללידה טובה. לילד בריא ושלם. אמא בריאה ושמחה וכו' וכו'...
אותי זה מאוד מרגיע!!
ו... אפשר גם ללכת לקבל ברכה מרב גדול! גם זה מאוד מרגיע...
אצלי, בכל אופן, לא אהבתי בכלל שהגיעו ללידה. רציתי שיהיה רק בעלי ואני.
אפילו בלידה ראשונה לא הסכמתי שיבואו.
אחרי הלידה- אמא שלי הגיעה מייד.
אחיות, חם וחמות וכו' ביקשתי שיבואו רק יום למחרת אחרי שאני אתאושש קצת.
בכל אופן, אחרי לידה זה זמן למנוחה לאישה.
אני מבינה שכולם רוצים לבוא לבקר ולראות את התינוק, אבל לדעתי זה לא חייב להיות בבי"ח.
יותר חשוב שהאישה תנוח ותתאושש.
(מה גם שחייבים לקחת בחשבון שלפעמים עודף ביקורים מאד מפריע לשכנה לחדר...)
הייתי מבקשת מרשם מרופאת נשים , בביקור שגרתי.
יכולות לגרום לדימום, ולכן יש כאלו שיקחו מוקדם (מיד כשהדימום מתחיל להחלש לכיוון להפסק)
ויש כאלו שימנעו בינתיים עם נרות , (לא מומלץ אם את מניקה חלקית) ואחרי המקווה תתחלנה לקחת כי אז אפשר להתיר את הכתמים .
אישית לקחתי לפני , וברוך השם לא היו דימומים חריגים (כן פעם אחת יום אחרי המקוה שזה מבאס, וזהו)
לא ממליצה בכלל.
הייתי אצלו בשלוש סקירות והוא ממש אחלה
כי זה יכול לעשות בחילה הורגת.
בעלי חטף כזאת בחילה פעם, לקח חצי יום עד שעבר לו.
לי נשארה הרגישות הזאת מההריון.
האמת פעם גם הייתי נוהגת כמעט תמיד בעצמי אז לא היתה אפשרות לזה..
יש רק שתי בריכות ולא הרבה חדרים אאל"ט.
אבל בימות החול הוא יחסית ריק. אז יכול להיות שאפשר להתכונן שם.
בשבת טיפה יותר מלא אבל גם, לא יותר מדי.
ולדעתי ממש נקי, הן מאד משתדלות.
הכניסה מהשער הרגיל ואז מדלת צדדית, המקום לפני שיפוצים, אבל החדרים שבשימוש מנוקים היטב.
אני בתשיעי ברוך ה' והפעם (לידה שישית) לא עשו לי תיקיה של מעקב הריון (לאומית), הרופאה והאחות אמרו שזה במחשב.
העניין שמטריד אותי הוא האם בבי"ח יודעים את זה? מה הפרוצדורה מהבחינה הזאת כשמגיעים לבי"ח? איך יש להם גישה לתיק הרפואי שלי?
הדפסו לי מהמחשב את כל המעקב הריון. בדיקות דם אחרונות, מדידות משקל\לחץ דם וכו' לאורך ההריון, בדיקות שעשיתי וכו'.
ואם יצא שחזרתי שוב לביקורת אז הדפיסו שוב את המעודכן.
(ואני בכללית אם זה משנה)
הם עברו למחשב
וזנחו את הידני
אצלינו זה חצי חצי
אחות ביד ורופאה במחשב,
ובסוף עשינו סיכום הדפיסה את המעקב ..
והיא הפנתה אותי למעקב הריון עודף אם צריך
והסבירה מתי ללכת לב"יח..
ב"ה הקטנה כבר גדולה, ועוד חודש רוצים להפסיק את המניעה (לפי מה שהרב אמר)
גם אני מרגישה שכבר רוצה להפסיק, ב"ה הגוף שלי נח והתאושש
אבל מצד האמת בתוך תוכי לא מספיק חזק לי הרצון, החשק לעוד ילד.
אני רוצה לרצות
רוצה להדליק לעצמי את הלב בהסברים עד כמה זה חשוב.
רוצה ללהפסיק עם הכדורים מתוך התלהבות, מתוך תחושת רצון ושליחות
אשמח לתובנותיכן
וממשיכה למנוע עד שהייתי *באמת* רוצה להפסיק
שאלתם לאחרונה או רק אחרי הלידה? כי סביר להניח שאם שאלתם רק אחרי הלידה
אז אם תשאלו שוב עכשיו הוא יתיר להמשיך
בכל מקרה ממש לא הייתי מנסה להכריח את עצמי לרצות ולא הייתי מביאה עוד ילד רק
בגלל שזה חשוב (אבל זאת אני..)
קול ברמהבן/ת כמה הכי גדול/ה שלך?
כי איכשהו מה שכתבת מתחבר לי לרגשות שיש לי כשהילדים היו קטנים יחסית
בעיני ילדים זה הדבר הכי אמיתי בעולם. שהכי גורם לי לגדול ולהוציא מעצמי את הכי הרבה
כל נשמה זאת מתנה זכות שזכיתי להביאה לעולם. שליחות להפגיש אותה עם הטוב של ה' .לעזור לה לאהוב את עצמה ולחוש משמעותית .להיות עבורה בית.
היום כשהם גדולים יותר, ומגיעים לקונפליקטים מול מתבגרים צעירים מוצאת את עצמי לפעמים תוהה בכאב לב איפה הם הרגשות החמים ההם, המתיקות... הלב המלא...
ולפעמים זה אפילו מפריע לי להתחבר לתינוקת החדשה, כשהלב נמס מהמתיקות ופתאום חולפת לי בראש מחשבה - גם עליה יום אחד אני אתעצבן כמו שהתעצבנתי עכשיו על אחותה הגדולה??? ואז באות לי דמעות לעיניים ואני מרגישה שהלב שלי נשבר
הלואי ויש כאן בנות שמבינות מה אני מרגישה ואקבל תובנות חדשות
תודה לכולכן שאתן כאן
אפילו רק לפרוק זה כבר מקל
אפילו שזה וירטואלי, ואנחנו לא מכירות, התמיכה שלך ממש הרימה אותי..
פתאום היום הרגשתי אחרת מאתמול בלילה...
התפללתי לה' מכל הלב, והרגשתי איך אני קודם כל מצליחה להפריד בין אופי הקשר עם הילדים הגדולים לאופי הקשר עם הילדים הקטנים,
הרשיתי לעצמי לאהוב את התינוקת ולהנמס מאהבה למרות שאני מניחה (או אפילו יודעת) שכשהיא תהיה גדולה אולי גם איתה יהיו קונפליקטים, אבל הצלחתי לזכור שזה לא הזמן להכניס את זה ללב עכשיו, הצלחתי לשים את זה בצד ולהתמסר לקשר עם התינוקת כמו שהוא צריך להיות עכשיו - אהבה בלבד בלי מחשבות זרות, תינוקת ממיסה כל כך... תודה שעזרת לי להרגיש את זה שוב
תלוי באופי. אם בכללי את את אדם יותר שכלי אז רצון בשכל זה בסדר.
אכתוב גם עוד משהו. לפעמים כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. שני ילדים קטנים זה קשה. מאוד. וצריך להיות מוכנים לזה וגם מוכנים שזה לא תמיד מרגיש שמח. צריכים להיות שמחים באופן כללי ושלמים עם זה באופן כללי .
ויש לזה גם מחירים שצריכים להשלים אתם. אי-אפשר לצבוע את התמונה רק בוורוד. כך שלא חייבים להיות דלוקים על זה, אולי אפילו עדיף שלא. כדאי לבוא מוכנים ושלמים עם החלטה.
זה שאת מקרבת את הגאולה עם כל ילד מורידה לעולם - לא מספיק?
כמה זמן עבר מאז שנתת את הבקבוק הבודד הזה? כמה זמן כבר את מרגישה שהיא יונקת לא כמו שצריך?
קצת קשה לי להאמין שפעם אחת בקבוק כבר תגרום לבלבול פטמות
הרבה יותר סביר שיש סיבה אחרת שבגללה היא יונקת אחרת מהרגלה - אולי קצת התקררות, קצת אף סתום - זה מאאאד מפריע להנקה
אולי קצת קפיצה גדילה, אולי את פחות רגועה, או שאכלת משהו שעושה לה גזים ולכן היא יונקת בצורה לא רגועה
תפרטי יותר באיזה פרק זמן מדובר ומה הכוונה "לא יונקת כמו שצריך" אולי תקבלי כיווני מחשבה חדשים
בהצלחה!
מקוה שכבר הסתדר בינתיים....
היום הייתי אצל רופאה.
היא שאלה אם יש מחלות מסויימות במשפחה.
עניתי לה שלא. ואח"כ נזכרתי שהיה לסבא והסבתא בעיות כאלו לעת זיקנותם.
האם יש צורך לחזור ולידע אותה בכך?
כשמתכונים "במשפחה" זה כולל באמת גם סבא וסבתא?
אשמח לתובנות.
(אגב, היא נתנה לי פרימולט נור, אם יש מחלות רקע שאסור לקחת אותו בהם..)
הנושא די דחוף לי.
תודה!
