פורום הריון ולידה (עמוד 4139)

אין להם איך לעזור...זה לא מסכן אותי ולא את העובר...

חיפשתי בעיקר לשמוע עם קרה למשהי או שמעה על זה בשביל תמיכה ויעוץ...

אבל תודה לך!

תני לעצמך להתאבל על הבשורה,

זה קשה כשהשמחה על העובר הבריא מתערבבת עם הבשורה על העובר שהפסיק להתפתח. 

מתפללת איתך להמשך הריון תקין ובלידה קלה בעיתו ובזמנו וידיים מלאות

תעודת לידה ותעודת פטירה...

אין לי קשר איתה היום אבל היא סיפרה לי על הקשיים ( אותה אישפזו להשגחה שלא יתפתח זיהום) לדעת שיש עובר מת ברחם ואחד חי.

השמחה היתה גדולה על לידת הילד החי אבל עם תהיות מה קרה לשני, האם העובר החי יזכור איכשהוא שהיה לו אח ואיך זה ישפיע עליו בעתיד...

 

 

כל אובדן הוא קשה ומאחלת לך המשך הריון תקין ולידה טובה בידיים מלאות

אולי יש משהיא שאפשר לעבד איתה את החוויה והקושי להתחלק בין החי והמת

 

 

אם אין שיקול של גיל מבוגר, בעיות פוריות וכדו' - לא הייתי גומלת כדי להחזיר ביוץ. הנחת הבסיס שלי היא שהגוף שלי יודע מה הוא עושה כשהוא דואג כרגע לתינוקת שכבר קיימת ולא לבאה. גם המלצת ארגון הבריאות העולמי היא רווח שנתיים בין הריונות, כדי לא לפגוע ברצפת האגן, וכדי לאפשר הנקה של שנתיים שהיא חשובה מאוד לתינוק.

בבדיקת דם.. או אולט' תדברי עם הרופאת נשים שלך ותבקשי הפנייה..

אולטרסאונד אפשר רק בימי הביוץ לא? ואם אני לא יודעת מתי הם או באמת יכול להיות שאין לי אז מה יראו?

איחר לי ממש באיזה שבוע וחצי והרופאה שלי ביקשה שאני אעשה בדיקת דם לזיהוי הביוץ ובתוצאה היא אמרה לי שאני אמורה לקבל בעוד שבוע וכך היה... לגבי אולטר' אם אני חא טועה זה לפי מצב הזקיקים שלך ועובי הרירית אבל אני לא בטוחה..

אני הנקתי את הקטן שלי עד לפני שבוע. הוא בן שנה וחצי ולא קיבלתי מחזור מאז הלידה...

לפני חודש+ התחילו לי בחילות ממש חזקות. עשיתי בדיקה וגיליתי שאני בהריון...

 

ככה שנכנסתי להריון תוך כדי הנקה ובלי מחזור בכלל!

אם יש ביוץ ולא היתה הפריה - המחזור חייב להגיע אחרי 14 יום ככלל (ויש שיוצאות מן הכלל וזה לא בדיוק 14 יום)

כל מקרה לגופו ויכוחים להיות ככ הרבה סיבות ותרחישים...
בשורות טובות!

סתם כי אני ממש אוהבת את השמות שרשמת ואפילו יש לי בת שירה
ואני גם אוהבת את השמות שרשמתי לך.
מענין אותי אם גם את..

אני אוהבת אבל מחפשת שמות בסגנון

יעל וכאלה.."(אבל השם תפוס)

ענין של מקובלות..

מירב אחינועם אפרת 

תודה רבה

אבל השמות האלה כבר תפוסים..

מעיין, אביטל, מוריה, טל, אוראל, שיראל, תהילה, תהל, רעיה, תמר, הדס,

יש למישהי מושג איך שומרים את זה?

שרית, בת חן, בתאל, מרים, רחל, נעמה.

לפחות כל שלוש שעות (אני מקווה) מרימים אותו כדי שיאכל...

שלי לא אהבה ממש ועכשיו אנחנו בעיקובים שמלחיצים אותי

אוכל על הצד כל פעם צד אחר שאם יפלוט ייצא החוצה

אלא אם כן הוא ישן...

לדעת יותר למה אני מצפה...
לא חושבת שהייתה לזה השפעה על חווית הלידה או על התחושה אחרי הלידה. היינו שמחים גם אם היה בן וגם אם הייתה בת...

האם היה קשה בהריון להתחבר לעובר..

אפילו שבאיזשהו מקום העדפתי מין מסוים וב US אמרו לנו את המין השני

בהתחלה היה לי קצת קשה ואח"כ התרגלתי לרעיון ומאד התחברתי לעובר. גם החיבור לבייבי אחרי הלידה היה מצוין ולא הושפע מההעדפה המקורית שהיתה לי 

 

אבל באנ שזה היה העדפה בקטנה, לא שהיו לי 6 בנים בבית ורציתי בת ואמרו לי עוד בן

היו לי בבית משני המינים רק נתקע לי ג'וק בראש שיותר קל עם מין זה מאשר עם המין השני. כשהתבשרנו שיש לנו עובר מהמין השני עשיתי סוויץ' בראש והתחברתי לעובר.

ואפילו התערבנו סתם בשביל הכיף.. הפסדתי בהתערבות.. בעלי צדק. בהתחלה קצת התבאסתי (לא מעצם ההפסד כמובן.. ) אבל מהר מאוד פשוט שיניתי קו מחשבה.. הרי העיקר הוא שיוולד תינוק בריא, אז לא משנה המין.. וב''ה היום אני שמחה מאוד במין שנולד לנו

להיות מוכנה ולא לקבל "הפתעה" בלידה.

 

עוזר להתחבר, להתכונן...

אני הייתי בטוחה שהעובר לא מתפתח.
וחיכיתי כבר לאולטרסאונד כדי לראות איך מתקדמים,
וב"ה הכל תקין.
תחשבי טוב יהיה טוב!
תחשבי חיובי ותתפללי.
ההמתנה לא פשוטה.
מזל טוב! בשורות טובות תמיד!!!

גם אני במצבך כרגע...לא קל לחכות ...יש לפעמים פחד...

משתדלים לחשוב טוב ולהתחזק באמונה

ראיתי הכפלה.
אבל עדיין הייתי צריכה להמתין ולחכות.
והיו לי תחושות ממש רעות שזה לא מתקדם כמו שצריך. ניסיתי לחשוב חיובי, אבל התחושות היו חזקות ממני. לא טוב!
ממליצה לחשוב חיובי ולהתפלל. מגיע לנו הריון תקין!!! לא מגיע לנו לסבול יותר!!!!!!!

הלחץ הזה ממשיך תמיד גם אח"כ

איך יודעים אם הוא נושם בלילה..ועוד..

 

וכל זה חלק מלהיות אימא

ברוכה הבאה ומזל טוב ענק!!

ויכול להיית שסתם אני מצפה ומחכה

א"א להקדים?

ולעשות א.ס נרתיקי?

כי אולי וכנראה כי לקחתי כדורים שהביוץ היה יותר מאוחר לא בא.לי סתם להתאכזב

אם יש חשש לביוץ מאוחר עדיף באמת בשבוע 7 ולא קודם..


ואגב....אם קבעתי בשבוע 6+6 כשאני יודעת כמעט בוודאות שהביוץ היה בזמן....מקסימום יום-יומיים אחרי....אז הגיוני שיהיה דופק בעז''ה?

הרבה דברים הם לא ודאיים וברורים. גם אחרי א.ס. ראשון. בע"ה שהכל ימשיך בבריאות ויסתיים בידיים מלאות, אבל אם לא תאבדי על המחשבות האלו, זה יתיש אותך לגמרי.

במובן הזה של החוסר ידיעה..

גם לא מרגישים כלום ...
גם תופעות הריון הן לא מדד ולאו דוקא ממחישות את ההריון...
וגם יש הרבה סיפורים עצובים בעיקר על ההתחלה..

ובאמת זאת עבודה.
להיות תמימים למרות שאנחנו כבר לא תמימים...להאמין בטוב...בלי לחפש הוכחות לקיומו כל הזמן...

בהצלחה

לא יודעת באיזה שבוע אני כי ב"ה נכנסתי להיריון תוך כדי הנקה...
דווקא ההמתנה הזו בלי לדעת כלום אפילו לא מתי צפוי הלידה נחמדה לי. הרפיה

זה לא ילד ראשון ולא שני. יש התרגשות ומחכה בקוצר רוח לתור אבל עדיין יש הרבה מקום לדימיון ... בשלב הזה של ההריונות אני סורגת הרבה. זה מרגיע אותי מאוד. למדתי לסרוג מסרטונים ביוטיוב וזו ברכה.
מתעוררת כל בוקר עם בחילה שמזכירה לי שאני עדיין בהיריון לפעמים גם זה מרגיע... שיש התפתחות
וכשעולות מחשבות מתפללת...

ומקווה שהן גם לא יגיעו...
התזכורת שלי זה עייפות רצינית
ובטנונת קטנטנה קשה בבטן תחתונה. כזאת שבודאי לא היתה שם לפני...

אני ישר הלכתי לאולטראסאונד ואמרו לי שעוד אין עובר חח כי הגעתי בשבוע 5 ככה..
קבעתי לשבוע 8+3 והכל תקין תודה לאל...
תאמיני שאם אלוקים החליט שהפעם הוא שולח, אז הוא ישלח. להרפות. לא הכל בידיים שלנו!
בהצלחה(:

חפשי באינטרנט. בטוח תמצאי שום תשובות לשאלות שלך..

אני צלמת במקצועי תוכלי לפנות באישי ואשלח לך פרטים

שהבין גבוהה ואת לא שמנה מידי
טווח בין 600-2000
עשיתי פעמיים, מומלץ לעשות אצל מישהי מקצועית שראית לפני עבודות שלה!!!
איזה כיף לך,, זה אחד הדברים הכי כייפים שיש

מכירה מישהו מאזור נתניה

לשלול הריון מחוץ לרחם.

 

להיבדק עכשיו.

לא לחכות אפילו ששבת קרובה.
אם חלילה מחוץ לרחם זה עלול להיות מסוכן.

מקרין גם לכתף?

תשתי, תתפללי

בשבוע 6 לא בקופת חולים ולא בבית חולים לא יעזרו לך. עדיף לשכב.

כשבעז"ה תעברי את זה - כדאי לעשות בדיקות דם, כןלל פרוגסטרון

אם מחממים ברדיאטורים, כדאי לשים כלי עם מים, שלא ייבש את החדר יותר מדי.

גם לאחד הילדים שלי (הרבה יותר גדול) יש לאחרונה כתמים אדמומיים ליד הפה - פצעוני יובש.

אולי כשהוא יונק נוזל לו על הסנטר, ואז מתייבש באוויר? זה יכול לגרום לפצעונים כאלה.

גם דמעות יכולות להיות בגלל יובש

ועוד חודש עובר
ואיתו האולי
ועוד חודש הגיע
וכמעט 
ונשבר
ומבט
ולחשוש
ופנייה ישירה
עוד אין ילדים?
נשמה טובה.
וההורים שותקים
אך פניהם דואגות
לכולם מסביבם
נכדים, נכדות.
אז מרבים בתפילה
ומצפים לישועה
עם מבט מורם,
אל החודש הבא.

בעז"ה יש סגולה לכל מי שמחכה ובכלל לכולם להתפלל 

בנר אחרון של חנוכה "זאת חנוכה"

ובעז"ה שכל עמ"י יזכה לישועות בקרוב ממש!!!

ניסיון לא קל בכלל במיוחד לאישה שמשתוקקת לילדים...

 

אני כמעט ארבע שנים אחרי לידה ראשונה והבת שלי כ"כ משתוקקת לעוד אחים...

זה לא קל צריך לנצל את הניסיון הזה לחיזוק באמונה ותפילה והעיקר לא להתייאש!!!

ב"ה יש לי ילדים, אבל חוויתי על בשרי את הציפייה. בין 2 הילדים האחרונים שלנו יש 7 שנים. בהתחלה זה היה בכוונה, מנענו ואח"כ לא הצלחתי להכנס להריון שנתיים, ואז היה הריון והפלה ואחריה שוב חיכינו קרוב לשנתיים לעוד הריון שנגמר ב"ה בילד מתוק.

בזמן הציפייה, הרבה אנשים טובים היו באים אלי עם סגולות וברכות מרב כזה או אחר ולא ממש אהבתי את זה.

ולראות את כל החברות יולדות ויולדות ואצלי ב"ה היו ילדים אבל הם נהיו גדולים, וכבר לא היה לי עם מי לצאת לגינה להפגש עם חברות וגם לא נפגשתי איתן אחרי הגן או המעון כי לא היה לי את מי לאסוף והיה לי קשה ללכת לבריתות או לפנק חברה שילדה כי ממש רציתי גם. ולמרות שידעתי שאני צריכה לשמוח בשמחתם של אחרים היה לי ממש קשה. באיזשהוא שלב גם התחלתי ללכת לבי"כ כל שבת, כדי לעודד את הילדים ללכת גם וגם כבר לא היה מי שיפריע לי בתפילה אז למה לא? אבל הייתי יוצאת מהתפילה בוכה לפעמים, כי ראיתי שאני לבד שם עם כמה נערות, ואמהות שמגיחות מידי פעם ויוצאות מיד כי הילד מפריע. וזה עוד יותר הדגיש לי את החוסר, אז הפסקתי לבא.

הזכרתן לי עכשיו את כל התקופה הזאת.

ועכשיו לחיזוק הייתי אומרת שכל אחד עושה את החיזוק לעצמו לפי מה שמתאים לו. אם בשיעורים אם בטיפולים אלטרנטיביים, אם בפיתוח עצמי וכו'

הייתי ממליצה מאוד לנצל את זמן הציפיה לפיתוח עצמי והשקעה בזוגיות שבע"ה כשהילדים יגיעו לא יהיה לך זמן לעשות. ורק שתדעו מניסיון של שניהם שלא דומה גידול של תינוק שבא בקלות לגידול של תינוק שציפו לו הרבה זמן. כי על האחרון את מודה לה' על כל נשימה שלו ועל כל בכי שמעיר בלילה ועל כל טיטול שאת מחליפה...

 

 

 

 

שה' ישלח לכם ולכל המצפים בקרוב פרי בטן , בקלות, בבריאות ובידיים מלאות. אמן!

כבר כמה חודשים.

יש לי מחלת רקע כרונית, לא משהו שאמור להפריע להריון, אבל הרופא כבר הפנה אותי לבירור פוריות.

אצלי זה בא בגלים- בתחילת החודש אני מייאשת את עצמי, אין מצב שזה יקרה הפעם. ואז המחזור לא מגיע (יש לי מחזורים לא סדירים) ואני בכל זאת מצפה...ועושה בדיקת הריון, ואז מקבלת מחזור. מתאכזבת- והרגשת האכזבה כל כך בלתי צפויה, כי אני משכנעת את עצמי שאני לא בלחץ....

ורק כשאני רואה את הדם אני מבינה כמה באמת רציתי.

אוף. קשה.

בעז'ה יבוא לכולכן בקרוב מאוד!!!זה לא קל.אם לא אחד הנסיונות היותר קשים..

כרגע בשלב שאין כל כך ציפיות.

 

היו זמנים שכל חודש יש תקווה מחדש, ואז מגיעה האכזבה.

הייתי מנסה להפחית ציפיות כי ממש קשה לי המשבר שמגיע אחר כך.

ככל שהזמן עבר, הבנתי שהסיכוי להריון יורד והיו לי פחות ציפיות.

 

כרגע אנחנו בשלב שעלינו על בעיה שמונעות ממנו הריון, אבל עוד לא פתרנו אותה.

זה מקל לדעת מה הבעיה, ולא להיות בחוסר וודאות. (בתקווה שלא יהיה משהו בנוסף).

עכשיו צריך להתגבר עליה, נקווה שיהיה בקלות.

 

אחד הדברים שקשים לי זה מצב של חוסר וודאות, כשאי אפשר להתכונן מראש לבאות.

מה שעוזר לי זה לדעת מראש מתי אמור להגיע הדימום .(על ידי בדיקות ביוץ/ הפרשות).

יותר קל לי כשאני מוכנה למחזור שמגיע, והוא לא מפתיע אותי.

ככה אני פחות נמצאת במצב של ספק. למשל- אף פעם לא השתמשתי בבדיקות הריון, כי אני יודעת פחות או יותר מתי המחזור אמור להתחיל, וגם אם הביוץ היה מאוחר- עדיין אני לא מגיעה לאיחור.

בסוף זה מגיע הקדוש ברוך הוא לא מאכזב את אוהביו מי שהולך בדרך השם ובאמת מאמין שזה מלמעלה השם יזכה אותו בקרוב אמן

ברוך ה'.

 

הציפיה הזו, והלשים לב לכל התינוקות הפיציים שסביבי,

ולכל אלו שבדרך..

 

חודש, עוד אחד.

בדיקות? לא רוצה, בעצם אולי כן. טוב בחודש הבא.

מתח,

אמונה.

 

אל תרגישי בודדה!

עכשיו כבר יש אחת אבל מאוד רוצים עוד.

גיסה שילדה אחרי כבר עוד מעט יולדת שוב..


ילדים של ציפיה זה משהו אחר. אני ממש מרגישה את התפילות שהתפללנו עליה.

כבר שנה וחצי, כולן מסביב בהריון או ילדו. ובנוסף גם שנה קשה עם הרבה כאב במשפחה כך שכולם כבר משתוקקים להודעה משמחת...אבל התקדמנו הרבה, אנחנו מתחזקים בזוגיות ואמונה ונבנים בכל צעד...כשאני מצליחה להסתכל מעבר לקושי, אני רואה בבירור שהקב"ה פשוט מגדל אותנו להיות אנשים גדולים יותר, שיכולים להכיל יותר ולהעניק יותר...

אבל תבדקי ברזל בדם וקרישיות: כשזה לא תקין, הדימום נמשך יותר. מכירה מקרים של חודשיים-שלוש.

כמו כן הנקה, בין שאר היתרונות גם עוזרת לגוף לחזור לעצמו מכל הבחינות.

גם אני פספסתי היום .... מתוסכלת כל כך.
חיכיתי לזה כבר מאוד מאוד , אסורים כבר שבועיים שלמים.... הייתי בדרכים, היה עלי הכל ופשוט נזכרתי בחמש ועשרה.

לא רוצה לזרות מלח על הפצעים, רק כדאי אולי לבדוק לפעם הבאה שלא תבוא חלילה , בדיעבד בעלי אמר שאפשר לעשות הפסק 13 וחצי דקות אחרי שקיעה.

בין 6 ל 10 ל 13 וחצי דק'.

לשאול רב.

חבל .

יש אפשרות להתיר עוד כמה דקות אחרי השקיעה בדיעבד.

 

שלא יקרה שוב, אבל שתדעי לפעם הבאה אם יקרה.

 

 מצטערת איתך. חזקי ואמצי.

 

 

ובכלל עדיף לא לחכות - לעשות ברגע שמתאפשר במשך היום.

רק שימו לב, שאפשר לעשות הפסק גם הרבה זמן לפני השקיעה (כמדומני שעתיים ורבע זמניות). כדאי לבדוק מדויק יותר, אבל שעה וחצי לפני השקיעה זה בוודאי בסדר.

כמה פעמים עשיתי בבוקר :0

אם אפשר לחזור על הבדיקה בתוך שעתיים וחצי זמניות לפני השקיעה, מה טוב.

אבל אם לא, הבדיקה בבוקר היא הפסק טהרה לכל דבר.

 

ולמשל אחרי לידה, לפעמים הפסק טהרה בבוקר יוצא נקי, וכשחוזרים על הבדיקה לפני השקיעה יוצא עד עם שאלה, בשאלת רב, קל להתיר את העד השני, בזכות הפסק הטהרה שנעשה בבוקר.

זה היה ענין של בערך 5 דקות והוא אמר שבדיעבד זה בסדר יש כמה דקות רץאחקי השקיעה אני לא זוכרת איך קוראים לזה. שבדיעבד זה טוב.

עם איזה רב מחב''ד אפשר לדבר (רב שיש מצב שיתיר..) שם ופלאפון יש למישהי?

@משיח עכשיו!

 

אולי תוכל לענות לך.

הרב פרקש מירושלים

02-538-6026

הרב דיסקין מקרית אתא

‏‎0524722711‎

הוא חב"דניק אבל מכיר ופוסק לפי כל השיטות.
והכי חשוב - הוא ממש נחמד מבין ומתחשב.

רבנים אחרים לא התירו לי 😓 לא כיף לי בכלל

איך משתחררים מזה ברררר מקווה שיעבור ההרגשה האיכסה הזאת עד שבוע הבא...

החיים שלי דבש מצאתי לי על מה להתחרפן 😔😔😔😔😔

אם משהו דחוף אפשר להיתקשר למזכיר והוא מעביר לרב

כבר אין לי אומץ להתקשר לעוד רב.. מרגישה שאין טעם לנסות

אמרו לי בגלל שאנחנו לא מנסים להכנס להריון אז אי אפשר להתיר

ולגבי הרב פרקש- לא מאמינה שיתיר.

למה לא מסבירים לרבנים שהם צריכים להיות נורא עדינים זה ממש לא עניין של מה בכך זה דורש הרבה כוחות נפש אופפ אני עם דמעות בעיניים

רב אחד ענה 'זה לא שווה כלום צריך לעשות שוב' קבלתי כזה בוקס לבטן מזה לא שווה כלום??? הוא בכלל יודע כמה מבאס זה?? זה הבדל של יום אחד אבל כל הזמן הזה הרגשה של החמצה של יכולתי טיפה יותר

טוב פרקתי.. אני יודעת שיעבור לי בסופו של דבר וכל הרגשות יתאדו להם כלא היו

לפעמים הוא עונה קצר ועצבני...

המס אבד לי אבל אם יש לך דרך להשיג...
אולי 144 הוא ממש מיוחד עדין רגיש ומדבר בעדינות.
הרב יואב שוב.

אני לא מתעסקת בכל התקשורת עם הרב!

זה כל כך מתסכל !
אני זוכרת שפעם פספסתי הפסק , כי זה יום חורפי קצר, הייתי עסוקה בלטפל בתינוק, ופתאום הסתכלתי על השעון ובום, שקיעה הייתה לפני דקה

אותי מאוד עודד המשפט הבא: (מתורגם מאנגלית)

להיות מקצוען זה אומר שאתה עושה את מה שאתה אוהב, (גם) בזמן שלא נוח לך.

כן, אנחנו מקפידות על טהרת המשפחה, יודעות כמה זה חשוב לקב"ה ואת גודל ההשפעה על הדור הבא,
נכון, לפעמים זה יותר קל לשמור ולהקפיד, אבל גם בזמנים שיותר קשה, אני זוכרת שזה "המקצוע" שלי ומקיימת בגבורה!

לשאול את אותה שאלה הלכתית כמה רבנים עד שיתירו..אותי לימדו שאם בוחרים רב לשאול אז מקבלים את הפסיקה ההלכתית שלו.

והרב ענה שלא יכול וכו'..

בקיצור כמו שכתבו כאן לפי חב''ד אי אפשר להקל קיבלתי על עצמי את הדין ב''ה עבר רוב הבאסה ..

בד''כ אני עושה בדיקה במשך היום מתי שיתאפשר אבל זה הרבה מאוד זמן שלא קיבלתי מחזור אז שוכחים ועם ילדים בשעת צהריים וכל הבלאגן נו שוין..

שנבשר תמיד רק בשורות טובות. ושהדמעות האלה יהיו לכפרת עוון

תודה לכולכם מאוד מקל לשתף ולפרוק 😚

ואכן זה קשה עם הילדים..

 

(אני אומרת לבעלי שזה אחריותו להזכיר לי

אני לא בנויה לזה..)

ואז אם את שוכחת הפסק זה נחשב לך ההפסק

הרב מרדכי אליהו זצוק"ל התיר אאל"ט 6 דק' אחרי השקיעה בשעת הדחק, או אפילו 10 דק'.

למס' הדק' המדוייק אני יכולה לשאול בשבילך או להפנות אותך.

בספר כזה לא מביאים פסיקה של שעת הדחק.

 

אפשר לשאול את הגאון הרב דב ליאור, או את הרב זכריה בן שלמה.

תנסי שוב עוד כמה ימים.

 

בשורות טובות!

אם את רואה פס חלש אז יתכן וזה ממש התחלת הריון....

אבל באמת הכי טוב שתחכי עוד יומיים ותנסי שוב.

את כבר אחרי האיחור?


לי בהריון הנוכחי התחיל מפס כמעט בלתי נראה...אחרי 4-5 ימים כבר התחזק ממש.

וסליחה..בתמונה ששלחת לא רואים פס..

אם יש מישהי שגם להם כך היה, ויכולה לשתף זה יעודד מאד...

בזכות המדריכת כלות המדהימה שלי שיידעה מראש שזה נפוץ וקורה- לקחתי ברוגע וממש לא מרגישה חיסרון. יש את כל החיים כדי "להשלים" את זה.
אומנם לא לקח לנו 5 חודשים עד להצלחה מלאה אבל גם לא בפעמים הראשונות.
אצלנו בעלי שהוא עדין ממש נלחץ מהעניין ובגלל זה לא עמד לו... והלך לרופא לקחת כדורי ויאגרה שבסוף בכלל לא השתמש בהם. שידרתי לו רוגע שלווה ושמחה ועם הזמן החסם הפסיכולוגי השתחרר.
קורה בעיקר לזוגות איכותיים ו"דוסים". על גבר זה מראה כמה שמר על עצמו לפני.

נזכרתי שבלילה הראשון בכלל לא ניסינו. לא הייתי מסוגלת לכך וגם הייתי ממשששש עייפה. בכלל לא מבינה איך זוגות דוסים שלא נגעו לפני מסוגלים להגיע לעניין מלא כבר בלילה הראשון.

זה סגנון של אופי

יש אנשים שלוקח להם יותר זמן.

לרוב גם הקשר שנבנה יותר חזק..

התהליך שעברתם נשמע מאוד נורמלי
ולא, לדעתי לא כדאי להסתובב עם תחושת החמצה.
אם היית בתוך זה עדייןאז הייתי מדברת אחרת כנראה. אבל למפרע- למה להסתובב עם תחושות קשות??
זכיתם להיות צנועים וחסודים והמעבר בהחלט לא קל! התקדמתם בקצב שהיה נכון לכם באותה תקופה, למה להצטער על זה עכשיו??
אז כן, זה קורה במשפחות הכי טובות, ולא, אין שייכות לשאלה האם נכון להרגיש כך או אחרת. זה מה שאת מרגישה
שתזכו להוסיף הרבה אור של זוגיות קדושה וטהורה בעם ישראל!

והיה צורך בביתוק כירורגי, ולקח זמן גם אחריו.
לא, אני לא מרגישה פספוס. זאת הדרך שלנו, אני לא נכנסת לאף אחד למיטה, ולא משווה עם אף אחד..

היא מה איתכם כעת, אם טוב לכם, שחררי ושמחי בהווה, אם עדיין לא, אנא ממך טפלי בזה!

בהתחלה לקח כמה ימים עד שהגענו למה שחשבנו שהצלחנו (היתה חדירה, והיה אפילו דם בתולים).
רק אחרי כמעט שנה וחצי, כשעוד לא נכנסנו להריון וכבר התחלנו בירורים רפואיים וכו', בעלי התייעץ עם רב במכון פועה, והתברר בשיחה שאף פעם לא הגענו עד הסוף ממש. הוא קיבל ממנו הדרכה יותר מפורטת, וחודשיים אחר כך כבר הייתי בהריון, ב"ה.

דווקא כן הצלחנו מהר אחרי החתונה.

אבל אחרי שנתיים+ גילינו שלא באמת עשינו מה שצריך.

עדיין לא הגענו לסוף הסיפור, נקווה שעלינו על הדרך הנכונה ומכאן יתקדם כמו שצריך בלי התערבויות.

 

ממש עודדת אותי שאנחנו לא היחידים, ושזה יכול להיפתר בקלות.

גם לי טוב לשמוע שלא רק אצלנו היה כך (ב"ה זה כבר הרבה מאחורינו, אנחנו כבר עם שני מתוקים).
בדיעבד אני יכולה להגיד שזה היה לגמרי לטובה. כנראה שהיינו צריכים את הזמן הזה ביחד, והקב"ה גם רצה כנראה שנעבור את הניסיון הזה של ציפייה לילדים, אבל כשהגיע הזמן, הכל נפתר בקלות ובלי צורך בשם התערבות..

המון המון פעמים אחרי כן שלא הצלחנו.

לקח לנו חודשיים אחרי החתונה.
והמון כאב פיזי ויותר מסה המון כאב נפשי. ותסכולים.
אבל היום במבט לאחור זה נראה ככ רחוק. אז בסדר זה היה קשה. אבל ככה זה היה צריך להיות. וזה לימד אותנו ככ הרבה על הבנה והקשבה זןגית. וסבלנות. כבר אחרי החתונה נחתה עלינו הזדמנות לגלות איך אנחנו מתמודדים ביחד. ואיזה צוות מנצח אנחנו.
אז כנראה שבאיזשהו מקום זה היה שווה את זה

אין מה להצטער. זה מה שה' סידר לכם.

באופן אישי, לקח לנו כמה ימים עד שהצלחנו. וכשסופסוף הצלחנו זה היה ממש טראומתי

גם הפעמים שאחרי לא היו נסבלים ובסוף התברר שיש לי וסטיבוליטיס ווגניזמוס.

אם עכשיו הכל טוב ב"ה..

אתן מדהימות!! תודה רבה על התגובות.

 

 

היא שלחה אותי לבודקת טהרה מיד בשבע ברכות כדי שאם צריך היא תפתח את המקום בצורה כירורגית. ואכן היה צריך..
ובלי זה היה לוקח כמה חודשים כנראה, בדיוק כמו אצלך. שכואב, לא מעיזים, מתקדמים במילימטר ונאסרים.

יש הרבה שהולכות לבודקת מיד אחרי החתונה וכנראה זה מה שמונע שהרוב אפילו יהיו כמוכם.

ממש לא צריכה להרגיש חבל אלא להפך, שהייתה לשניכם העדינות והצניעות להתקדם לאט.

למה נאסרים מיד? חייבים לבדוק?
זכור לי להיפך, שלא מסתכלים אחרי הפעם הראשונה כדי לא להאסר.
אבל זה היה מזמן כבר..

(שהיתה ביאה מליאה) אז לא נאסרים ולכן ההמלצה לא להסתכל ולשים מגבת כהה.

אגב גם אני הייתי צריכה לבתק את הקרום אצל רופאה. וגם אחכ לקח כמה חודשים.
היה קשה אבל היום אנחנו לא זוכרים את זה בכלל...
לא חושבת שיש לזה יותר מדי משמעות. אולי דווקא משמעות חיובית, הגענו לזה בשלים הרבה יותר ולמדנו לא מעט על עצמנו ועל ההלכה בדרך...

כי אולי היה דם ואבד.

בפעם השניה והלאה, אם אין דם זה בוודאי לא אוסר.

 

ולגבי ביתוק - יש רבנים מחמירים שאומרים שהדימום אוסר ויש שלא (אם אני לא טועה מכון פועה אמרו לי שלשיטתם ביתוק לא אוסר כי הדם בוודאי לא מהרחם)

כמו שראית אתם לא היחידים.
לנו לקח 4 חודשים להצליח (חודש אחרי החתונה עשינו ביתוק אצל רופא ועדיין לא הצלחנו)
מדריכת כלות טובה צריכה להכין גם למצב כזה שזה לוקח הרבה זמן.
יכול להיות שיש לך בעל רגיש במיוחד ואז זכית ממש.
בסה"כ, אם עכשיו טוב לכם ואתם נהנים, אז הכל טוב.
אם עדיין יש לך איזה קושי רגשי או כאב במקום אפילו קל, כדאי לקבל עזרה.
אם את מרגישה שהמצב טוב אבל שיש עוד לאן להתקדם, תמיד אפשר ללמוד ולנסות דברים חדשים ביחד.

אם לא מצליחים פשוט ללכת לייעוץ זוגי מיני, זה חבל לגרור חמישה חודשים ויותר את זה.
יסבירו לכם בדיוק מה הולך, מה צריך לעשות, איך לעשות. זה ימנע גן המון בעיות בעתיד.
החיסרון שאת מרגישה זה פשוט בגלל שהגוף שלך רוצה כבר את הקרבה המדהימה והרוחנית הזו לבעלך.
ממליצה להשקיע כסף וללכת

גם לנו..... רק אחרי חודש.

זה מייקר פי כמה, לפחות אצלי, כל פעם נוספת שאנחנו ביחד (ואני חושבת על זה) , גם אחרי מלא זמן..

חבל שאת מרגישה כך.

תשמחי עם מה שיש לך עכשיו.

אגב, אם זה יכול לעזור לך: מה שקרה לכם - קרה וקורה ויקרה לעוד המון זוגות.

תבדקי.

במקרה של עולים חדשים הסוכנות משלם להם. היכרתי כמה וכמה עולות שילדו אחרי חודש, חודשיים, חצי שנה בארץ - אף אחת מהן לא שילמה. הסוכנות שילם אפילו קורס הכנה ללידה!

כבר שני הריונות ככה😐

ואחר לא היה בכלל כל ההריון וכל ההנקה