פורום הריון ולידה (עמוד 4182)

אולי שם יוכלו לתת את המספר

 merkazyahel@gmail.com

 

ובהצלחה!

 ולבקש את המספר, ואז לשאול את השאלה באנונימיות מלאה.

למרות כל התופעות - השמחה צובעת את הכל בוורוד

 

אני בסוף תשיעי - הילד שלי ראה אותי יושבת בחוסר כח ומתזזת אותו לכל פיפס בבית

אז הוא שאל אותי - אמא זה קשה להיות בהריון? אמרתי לו שמרוב שזה שמח וכיף לא מרגישים שזה קשה. זה קשה רק פיזית - קשה לי להתכופף, קשה לי לעשות כל מני דברים, הילדים צריכים לעזור יותר - אבל זה כל כך שמח וכיף שכל האוירה בבית היא של שמחה והתרגשות ולא של אוף וקשה

 

 

 

למרות הבחילות הנוראיות, הצרבות, הכאבים, ההשמנה, המתיחות.
זו התקופה שאני מרגישה הכי נשית ויפה וזוהרת

כנראה גם הגלולות שהתחלתי לקחת אחרי הלידה חידדו לי את זה.. שכשאני בהריון פשוט טוב לי למרות העיפות.. מן רוגע ונחת כזו שאני לא יודעת להסביר... והשמחה לאורך ההריון בצפייה לדבר המדהים הזה שאין שני לו שנקרא ילד

חושבת על ההריון שהיה לי, נהיה לי טוב על הלב

זה דבר מדהים

כך לפחות היה לי בשבעת הילדים הראשונים. למרות הבחילות הלא נגמרות, העייפות, הצרבות וכל השאר.

עד שהגיעו שני הריונות, ובעיקר האחרון- שהפילו אותי לקרשים, כפשוטו.

בלי יכולת ללכת על הרגליים, עם כאב אחד ארוך ומתמשך שלא הירפה לרגע, ולא נתן להרגיש שמחה.

 

 

תודו לקב"ה על ההריונות עם הקשיים ה'רגילים', שמאפשרים להרגיש את השמחה וההודיה, תתפללו שתמיד ימשיך ככה...

אנחנו פה רק עם הדברים היפים והטובים של ההריון....

 

כמובן, ברוח טובה- אבל יש כאן כ"כ הרבה הריוניות מתלוננות שהרגשתי צורך לדבר על הצד היפה והכיף של ההריון. אני מאוהבת בתקופה הזאת. אוהבת להיות בהריון ולדדות כמו ברווזה.

וחוץ מזה- מתי עוד קמו לי באוטובוס כמו שקמו היום??????

5 נשים קמו לכבודי. איזה כיף!!!!!!

ואיזה כיף זה לפגוש פה עוד נשים שאוהבות את זה.

תמיד אני שומעת מהריוניות כמה הן רק מחכות ללידה.

אז זהו שאני לא. אני נהנית מהתקופה הזאת ומיד אחרי הלידה חולמת להיות עוד פעם בהריון.

תמיד חשבתי שאני פסיכית.

עכשיו עם ההריון אני בכלל מרגישה שאני חולה אנושות בטמטמת הריון....

מדהים לגלות שאני לא לבד....  ויש עוד שאוהבות את זה.

אין דבר כזה בעולם, עם כל הקושי...

אז בעצם אני כן עושה.

ולעומק - זו תופה נהדרת של ציפייה ושל התכוננות, של תחושה של פעילות, של יצרנות - גם אם בפועל אני לא יוצרת הרבה... (לצערי רק בשני ההיריונות הראשונים חוויתי את פרץ היצירתיות שמתארים אצל היריוניות...)

בקיצור - אכן, למרות הקשיים, הכאבים והדאגות - היריון היא תקופה נהדרת!

אני כ"כ אוהבת להיות בהריון שברגע שנגמר אחד אני רוצה כבר עוד אחד

אבל גם כשלא

ב"ה אוהבת להיות בהריון, אין תלונות.

לקראת סיום הריון ראשון...
פשוט תקופה יפהפיה ומדהימה מאין כמותה.
ב''ה הקב''ה זיכה אותי בהריון קל (משעמם אני לא אומרת כי הריון זה אחד הדברים המרתקים שקיימים...) וממש כמעט חסר תופעות לוואי...
הלוואי שאזכה כך גם בהריונות הבאים בע''ה!

זה הריון שכל-כך חיכיתי לו, ואני מרגישה כאילו הגוף שלי חיכה וציפה יחד איתי, שכשזה סופסוף קרה גם הוא לא ''נותן לעצמו'' להרגיש כאבים וכדומה...
אני בעיקר רואה בתקופה הזו, בתהליך הבלתי יאומן הזה של הבאת חיים לעולם, ממש שיא של חיי.
ובנוסף לזה האושר שבלהיות מותרת לבעלי תקופה כלכך ארוכה, שבה אנחנו יכולים לשמוח ולהתרגש ביחד ולתכנן את הבאות.
כיף לי לראות את הבטן העגלגלה והחמודה הזו ולדעת שבפנים מחכה אוצר גדול.
כיף לי עוד יותר לראות ולחוש את התנועות הקטנות, הגדולות, שמעידות על חיים שנוצרים להם שם פנימה...

בקיצור אני הריונית סופר מבסוטה שבעולם!!!

אחרי ההריון הראשון ממש החלטתי שבהריון הבא אהיה שמחה יותר, אקח אותו בקלות יותר.
וראיתי איך זה השפיע עליי, באמת הרגשתי טוב יותר, עליתי פחות במשקל.

למרות שבהריון האחרון עלית יותר מבראשון ;)
אבל שמחתי והיה לי יותר קל וגם למרות כל הסירבול שהיה לי בסוף עבדתי ותפקדתי כרגיל עם עבודה פיזית עד הלידה ב"ה

ההריון האחרון שלי היה הריון בסיכון גבוהה ואושפזתי מחודש שישי עד כמעט הסוף

אבל החלטתי שאני לא מתלוננת ונהנית ממה שאפשר

(כמו המון המון צומי מכל המשפחה...... כולם הגיעו לבקר עם כמויות של ממתקים וספרים ומשחקים

והיה מגניב. שכבתי שעות וראיתי את כ הסדרות שלא היה לי זמן לראות לפני....)

היה לי טוב וכיף ואהבתי את ההריון

יש בו הרבה זוהר והרגשה משכרת שיוצרים חיים חדשים.

גם אני אוהבת להיות בהריון (למרות הכאבים והבחילות וכו')

ועוד יותר אוהבת ללדת!!

זאת חוויה מיוחדת!!!!!!!!!!!!

 

וגם אני לא מחכה ללדת בטירוף....

יודעת להנות מכל רגע ולהודות לה' ולהתפלל על הכל.

 

 

בהריון הראשון פחות הבנתי כמה זה מדהים מה שמתחולל לי בפנים...
עכשיו בהריון שני אני קולטת...שגודל בתוכי ילד! לב חדש פועם בעולם! נשמה טהורה בדרכה לעבוד בעולם הזה...

עכשיו אני קולטת שהילדה המהממת שלי היא זו שגדלה אצלי בבטן לפני שנה ו9 חודשים... זה דבר ענק ופילאי!!!

תודה לה' הטוב! מחכה כבר שתצא לי בטן!! שיראו כולם את הנס שמתחולל בקירבי...😍

הייתי שם.. זה צובט בלב וזה כואב, וזה לא סותר את השמחה בשמחת החברה..

רוב הגברים מעכלים דברים אחרת, האבל שלהם קצת שונה ולא תמיד הם מצליחים להבין,

לא להפסיק לשתף אותו אפילו אם זה ככה,

תבקשי ממנו רק להקשיב ולא להגיב, רק להיות שם בשבילך אפילו אם הוא לא מוצא הגיון בדבר..

מאחלת לך שה' ימלא חסרונכם בקרוב,

שולחת כוחות ו

וואווו........

שה' ישלח לך הרבה כוחות ושמחה.

שתתבשרו בבשורות טובות 

שהקב״ה ימלא חסרונך במהרה!🙏🏻

הזה הוא היפרדות שרירים.. לפי מה שאת מתארת.
זה קורא למלא נשים, יש כאן בטוח נשים שמבינות יותר ממני.
תחפשי ביוטיוב איך לבדוק אם זה באמת זה
ואז יש תרגילים מיוחדים לעשות, כפיפות בטן מחמירות את המצב

ולא לעשות כפיפות בטן! לא ללכת לשום חוג ושום דבר עד שאת לא מוודאה את זה!

יש קורס במעייני הישועה בול בשבילך.

העיקרון זה עמידות שש, שאיפת אוויר ואז תוך כדי נשיפה כיווץ שרירי רצפת אגן והכנסת הבטן פנימה כמה שאפשר.

תעשי כל יום ככה שתיים שלוש דקות זה מחזק את השריר הרוחבי של הבטן.

 

אבל תודה!

עמידת שש זה אומר כמו כלב? ראש למטה?

 

ולהחמיר את המצב

מאד לא ממליצה לך לתרגל בצורה כזאת, בלי שקבלת אבחון על מצבך ומה התרגילים הספציפיים שאת צריכה

 

הכי נכון ללכת לפיזיותרפיסטית של רצפת האגן - אפשרי גם דרך קופת חולים, תבדקי בקופ"ח שלך - שתאבחן ותתאים תרגילים.

אני באה כרגע מקורס לחיזוק שרירים ועמידות 6 לא מסוכנות, והדגש הוא קודם לכווץ רצפת אגן.

קחי B קומפלקס.

 

מספיק אפילו 3 פעמים בשבוע.

זה גם יעמיד אותך על הרגליים, וגם יפסיק את הבחילות סופית, וגם את מצבי הרוח והרגזנות.

 

ואם קשה לך עדיין לבלוע כדור גדול, תקני בנפרד לכל הפחות B3 וB12.

 

ולאכול! 2 ביצים ליום 3 פעמים בשבוע. בשאר הימים ביצה אחת.

 

עזרה ראשונה עכשיו - תכיני לעצמך חביתה .

(אני מהתחום).

לא את כל החוסרים בדיקות הדם בודקת, וזה גם תהליך שלוקח זמן. עד שהיא תיבדק וכו', היא יכולה לנסות יום יומיים. נזק זה לא יעשה, והתועלת תהיה מרובה.

אדרבא אם אחרי יומיים כאלה היא תעמוד על הרגליים, סימן ברור הוא שזה מה שהיה חסר. 

תקני בנפרד B12 למציצה תחת הלשון.

 

זה קורה הרבה שבולעים B12 וכאילו כלום, וברגע שמניחים מתחת ללשון זה עובד כמו נס.

מקבלים את זה בזריקה.

(לא הכי נעים כי זה בטוסיק... אבל לא נורא ושווה את זה.)

כאילו כתבת עלי.....

ככל הנראה סמוך לביוץ

לרב זכריה בן שלמה.

הוא ידע לענות לך.

מוצא הקלות.
כשהפנו אותי אליו זה היה ממש לא נעים. הרב הקדיש לי זמן אינסופי בטלפון בסבלנות מדהימה כדי להתיר אותנו. אבל אני הולכת לפי הרב שלי. רציתי עצה איך להפטר מזה במהירות האפשרית. והוא בכלל לא ידע מה להגיד לי מבחינת הפרוצדורה הרפואית.
בסוף נאלצתי להסביר לו שאמנם פניתי אליו בבקשה לעזרה, אבל אני לא יכולה ללכת לפי הפסיקה שלו.


רק רציתי לחדד את הנקודה ולדעת מה זה אומר שפונים אליו.

מבינה אותך כל כך.
תבדקי איפה אפשר לעשות במיידי באופן פרטי את ההסטרוסקופיה, ואיזה החזרים יש לך ממקופח או ביטוח פרטי. חבל להסחב עוד שבוע.

יש רופאה בירושלים שמקבלת פרטי ויכולה לטפל בזה בשיטה עדינה יותר (סוג של שטיפה לרחם בהנחיית אולטרסאונד) עם סיכויי הצלחה טובים. לא הייתי אצלה אבל שמעתי שזה עבד.

המילדות היו מקסימות הרופאים קצת לחצו מידי על אפידורל.. בד' (ששם יש בית מלא) לא היה מקום והתינוקיה הייתה די זוועה מבחינתי.. אוכל היה בסדר גמור אבל לא יותר מזה (וקצת הפריע לי שאין אפשרות לקחת לחדר אם לא בא לי לאכול כרגע כי מאשרים רק במקרים מיוחדים) הדרכה בהנקה לא הייתה (כלומר הייתה יועצת חלק מהשעות רק שלמרות שביקשתי כמה פעמים וחיפשתי אותה לא נפגשתי איתה בכלל) הצוות במחלקה זה היה תלוי במשמרת, הייתי מרוצה בעיקר מאחות אחת ומאוד לא מרוצה מעוד אחת...

המיילדות- אחת זכורה לא לטוב והשאר סבבה. המיילדת שבסוף יילדה אותי הייתה מקסימה ממש!
הרופאים בחדר לידה- באתי ללדת שם כי הרופא שעשה לי את המעקב של ההיריון (היריון בסיכון) עובד שם אז כל דבר עבר דרכו כך שהרופאים סה"כ היו בסדר ונחמדים אלי.
המחלקה- הייתי בד', היינו רוב הזמן 2 בחדר. בבוקר היו כמה נשים לכמה דקות לפני שירדו לחדר ניתוח. האחיות לא התלהבתי מהן, חוץ מאחת צעירה דתייה שעזרה לי. באופן כללי הרגשתי שדי לא התייחסו למצב שהייתי בו (אחרי היריון בסיכון, עדיין דורשת מעקב, עם תינוקת בפגייה) וזה היה לי קשה נפשית.
אוכל- רק בארוחת בוקר הראשונה הביאו לי לחדר, שאר הארוחות הייתי צריכה לאכול עם כולן בחדר אוכל. עם כולן זה גם עם התינוקות של היולדות וזה מאד כאב לי שהקטנה שלי בפגיה רחוקה ממני. האוכל עצמו היה בסדר, אוכל טיפה יותר נורמלי מאוכל של בית חולים אבל עדיין אוכל של בית חולים.
פגיה- צוות אחיות מקסים! הלוואי שהאחיות במחלקה היו ככה נחמדות אלי ועם רצון לעזור...
הנקה- מסתבר שרק יועצת הנקה שהיא גם אחות רשאית להיכנס לפגיה (או משו כזה) והיחידה שהייתה יכולה להדריך אותי לא הייתה פנויה אלי. קצת חבל מאד כי רציתי הדרכה אבל המזל זה שהסתדרתי עם ההנקה (מאחותי, אחיות הפגיה ועוד אחות טיפת חלב במרפאה שלי) אחרת זה היה חבל מאד.

פותחת יקרה,
אני ממליצה לך לחפש פה שרשור של תחיה עם קישור לבלוג שלה בנושא הורמונים בלידה. כדי שהלידה תתקדם את צריכה להיות במקום שבו יהיה לך נוח. אם את תרגישי בנוח בהדסה עין כרם אז תלכי לשם! בעלך יסתדר עם המרחק. הקטן שבבית יגיע לבקר אותך פעם אחת? בעיני זה לא שיקול.
השיקול העיקרי זה איפה תרגישי בנוח ואם הלב אומר לך הדסה עין כרם אז תלכי לשם.

הייתי בביות מלא אז לא יכולה לדבר על שער המחלקות. 

בהתחלה היו כמה שעות מיד אחרי הלידה שהכניסו אותי לחדר רגיל (במחלקה ד' אבל לא חדר של ביות) עד שהתפנה מקום באחד החדרים של ביות, והתינוקת נשארה איתי בזמן הזה. זה לא ממש הפריע לי.

אוכל מצויין, בכשרות ממש טובה כך שלא הייתי צריכה בכלל לדאוג מהבחינה הזאת.

הרבה דתיות, בקושי היו ערביות (מנסה להיזכר אם ראיתי ערביות בכלל... לא נראה לי שהיו אבל אולי לא שמתי לב)

אחיות מדהימות שרק חיפשו לעזור ולתמוך ולעודד.

יועצת הנקה שהגיעה אלי פעמיים, כולל פעם אחת שהיא ישבה איתי 45 דקות ועבדה איתי עם כל מיני שיטות כשהסתבכתי בהתחלה (בכל זאת לידה ראשונה). ודאגה גם שהאחות של המשמרת לילה תעזור לי בהנקה אם אצטרך.

ועוד יועצת הנקה שעברה אצלינו כשהשתחררתי כדי לוודא שבאמת הכל בסדר.

בקיצור יש לי רק דברים טובים להגיד. ברור לי שאני יולדת שם גם הפעם.

אבל כמובן שכל מקרה לגופו, יש סיפורים טובים וסיפורים מזעזעים בכל בית חולים...

 

מיילדות מקסימות לגמרי!! בקושי ערביות
קצת קשה שיש עומס..
המחלקה אח''כ גם כן מצויינת. אחיות מהממות, יחס נעים.
הבנתי שעדיף להיות בא' ולא בב' מבחינת הצוות
לא יודעת לגבי ג' וד'

בהצלחה בבחירה!

לפני כחצי שנה.
בלידות הקודמות הייתי במחלקה א.
אבל הבנתי שזהו שינוי כללי במדיניות הצוות.
‏(אבל לצערי, השינוי לא כלל את התינוקיה)

בחדר אוכל יולדות שהיו גם וגם אמרו לי שהעדיפו את א', אבל כמו שראית יש כאן דעות שונות.

אם את רוצה ביות זה רק בד'
ואפשר לבקש איפה להיות, לא בטוח שיתאפשר להם.

ד' היא חדשה ויפה אז כולן רוצות להיות בה והיא בתפוסה מלאה תמיד.

זה אומר ש:

התינוקיה מלאה עד אימה והאחיות לא משתלטות על הבכיות

בכל חדר יש שלוש כל הזמן

גם המסדרון הומה מבקרים לטעמי יותר ממחלקות אחרות

 

אבל כל ההתרשמות שלי היא מביקור של בת דודה שהיתה בד' ומזה שאני הייתי בא' (ואמרו לי שד' מלאה כשילדתי).

ממש לא היה עמוס. 90% מהזמן היינו רק 2 בחדר (לא בביות) התינוקייה הייתה די רגועה
נהניתי שחדר האוכל בתוך המחלקה. נראה לי שבא' וב' זה לא כך אבל לא בטוחה.

החלטתי שלמרות המרחק אני אלד בעין כרם.. לא רואה את עצמי יולדת בבי"ח שהמקלחת לא בחדר.. וגם לא בבי"ח כמו שערי צדק.. תודה רבה ושבוע טוב!!

וזו החלטה נכונה לדעתי, איפה שתרגישי בנוח הכי חשוב !

את מבקשת בעיקרון הפניה מרופא נשים, יתנו לך.

אני לא יודעת איך ממשיכים במאוחדת, אבל בדרך כלל מתחילים מהפניה של רופא.

 

מהנסיון שלי כדולה הרבה נשים מצליחות לראות שיפור בטווח של כמה שבועות כשהן מתרגלות תרגילי קגל כמו שצריך
אם בכל אופן את רוצה פיזיותרפיה את צריכה הפניה מרופא נשים (אולי גם רופא משפחה יסכים לתת לך)
לקבוע תור אפשר גם לפני שיש לך הפניה.

הייתי בפגישה של פיזיותרפיה לרצפת אגן

הפיזיותרפיסטית אמרה שניתן לעשות פיזיו' רק שזה מעלה את הטונוס של השריר ויכול להגדיל את הסיכוי לחתכים.

אולי בגלל שבאתי אליה בחודש שמיני היא העדיפה בשלב כזה לא לחזק את השריר. בכל מקרה אם רוצים זה בהחלט בהחלט אפשרי.

אל תפסיקי לשתות (אני הפסקתי והרבה פעמים מתחילים לי צירים של ממש עד שאני רצה לשתות ולנוח)

הפיזיו' אמרה לי שאם יש לי בריחות שתן, הפתרון הוא לא להמעיט שתיה אלא פשוט ללכת עם תחבושות! זה בתור פתרון ראשוני עד שהולכים לפיזיו' לרצפת אגן ומחליטים מה לעשות.

תקבעי לך תור. זה יכול לקחת גם 3 חוד'

כל הביישן השואל למד!!

אני ראיתי מישהי שהביאה אותו איתה למקווה. היתה כמובן כבר מוכנה מהבית. טבלה ויצאה...

 

אין אפשרות לבייביסיטר?

לבלנית. תשאלי אותה אם יש מצב להביא את הילד איתך ותגיעי מוכנה.

אני הייתי פעם בליל שבת ואישה הגיעה עם התינוק שלה.

אפשר להביא את התינוק איתך, אם זה נוח לך (אולי כדאי לשאול את הבלנית מראש).

אפשר גם אולי להשאיר אצל שכנה/ חברה (אפילו אם זה ידרוש להגיד את הסיבה, כמה פעמים שחברות השאירו אצלי את הילדים כשהיו צריכות לטבול בליל שבת או בזמן אחר שהבעל לא היה בבית)

*להביא בייביסיטר לחצי שעה

*לבקש משכנה, אני בשמחה הייתי מוכנה אם היו מביאים לי אותו ישן בעגלה לחצי שעה אם אני ממילא בבית, אם או בלי לדעת את הסיבה

*אם הוא רגוע ואת יכולה להכניס אותו לחדר כשאת מתארגנת אז תביאי אותו איתך אחרי שאכל. שימי לב שיש נשים שזה לא קל עבורן לפגוש תנוק במקווה כי בשבילן מקווה זו התזכורת החודשית לחוסר המכאיב. 

לא הייתי עושה את זה במקווה שבו יש חדר המתנה שמחכים בו כמה נשים ביחד זמן ממושך אלא רק במקוואות שבקושי יוצא לך לפגוש מישהי ואם כן זה לשניה וחצי. 

ממש לא חשבתי על זה.

כל הכבוד!

אל תביאי איתך למקווה..כמו שכתבו מעלי יש נשים שעבורן זה ממש לא פשוט לראות תינוק קטן במקווה בזמן שהן מצפות והטבילה עכשיו היא עבורן תזכורת כואבת.

אני ציפיתי 3 שנים כמעט.

ופעם אחת משהיא הביאה את התינוק שלה וגם התארגנה והבלנית נכנסה לטבילה שלי עם התינוק ביד...

זו הטבילה הכי סיוטית שהייתה לי..לא מספיק כל הצער אז גם זה מול הפנים...

חזרתי הביתה בוכה ועצובה....

 

תבקשי משכנה או פתרונות אחרים שכתבו מעל.

אני מאד מקווה שכל מי שכתבה להביא את התינוק התכוונה רק במקרה שהוא אכל לפני הכניסה למקווה וישן בעגלה והאמא נכנסת רק לטבול וזהו. 

 

נשמע מכאיב בטירוף שזה מול הפרצוף שלך.

תודה ששיתפת

תודה רבה על התגובות, גם אני חיכיתי קצת יותר משלוש שנים

ואני מכירה היטב את התחושות, כמובן שגם אם אאלץ לבוא איתו למקווה אעשה זאת

בצורה רגישה, תודה למי שהעלתה את תשומת הלב לנושא,

ב"ה הסתדרתי ואני שמה אותו אצל השכנה

בקרוב אצל כל המחכות בקלות ובשמחה

אין מה ללכת לפני כי לא תמיד יראו דופק בא.ס.

עדיף אפילו ללכת בשבוע 8.

הבנתי שאפשר להסתובב חודש לפחות עם פתיחה.

לעצם השאלה אפשר ללכת למילדת תחכי לרופאה..

איזה שבוע את?הריון ראשון?

שבוע 17. אני פשוט חוששת שזה מסוכן...

פתיחה זה דבר שלא מרגישים אותו, לכן המיילדות בודקות כל הזמן
במיוחד שזו לא לידה ראשונה, מאוד הגיוני שהכל שם ריפוי ומשוחרר יותר.
כדאי לבדוק, אבל קשה לי להאמין שאת מרגישה פתיחה

כנראה שזה באמת סתם רפיון של האזור, אחרי כמה היריונות...

זו היתה צורת התבטאות שלי, לא התכוונתי לזלזל או משהו, אם נפגעת- סליחה

אפילו שאני היריונית רגישה

סתם הגבתי כתשובה מדויקת למה ששאלת...

אם היה אפשר לא היה צורך בבדיקות פנימיות...

הייתי בטוחה שרואים.
בכל מקרה באמצע הריון בטח לא ידחפו ידיים לבדיקה, זה נשמע מסוכן.. אני לא הייתי מסכימה..

אם אין פתיחה זה לא מסוכן ואם יש פתיחה יותר מסוכן לא לדעת מזה!

אם אין ירידת מים אין שום מניעה לבדיקת פתיחה.
זה לא סטרילי פחות מיחסי אישות...

שמה שאת מרגישה זה את הנרתיק.
יתכן שיש לך רפיון ברצפת אגן, חולשה או צניחת איברים, שזה תופעות נפוצות לאחר מספר הריונות.
פתיחה לא מרגישים כנראה...
כשתהיי אצל הרופאה תתייעצי עימה לגבי פזיותרפיה לרצפת האגן או תחפשי באזורך חוג התעמלות לנשים הרות עם דגש על חיזוק רצפת אגן..
בהצלחה!

אם תרצי פרטים, בפרטי.

אני חושבת שאחכה לתור שיש לי לרופאה (ביום שלישי הקרוב) ואז אשאל אותה (יש לי עוד כמה דברים לשאול אותה באזור שם בכל מקרה)

הרי גם ככה אני מסתובבת עם התחושה הזו איזה שבועיים, ואם לא קרה כלום (למרות שלא שיניתי את "אורח חיי") אז כנראה שזה בכלל לא פתיחה, אלא משהו אחר ממה שהוזכר כאן...

תודה!

אף אחת לא היתה צריכה להגיע לחדר לידה כדי לגלות שהיא עדיין לא בלידה...

החיים היו הופכים ליפים הרבה יותר...

לא דבר שאפשר להרגיש בעצמך. כנראה שההרגשה שלך היא משהו אחר.

אני מניחה שזה גם תלוי בגודל הבטן, ולא כל אישה תצליח להגיע לאזור הרלוונטי.

ולא כולם יודעים במה הם נוגעים ועלולים ללחוץ על הראש.

לכן רק לרופא ולמיילדת מותר לעשות כזאת בדיקה.

אפילו באמבולנס אסור לחובש לבדוק פתיחה (לתשומת לבכן!!!!)

לגמרי נתנה לי תחושה של להעז ולעשות. והיא הרי לא מסוגלת לראות מה קורה בפנים כשאני מכניסה יד... פשוט לא נראה לי שהייתה בזה סכנה בעיניה.

עם פתיחה מלאה... שהראש כבר בחוץ כמעט.

זה שונה מזמן שהרחם אמור להיות סגור...

בעיניי להפך - אם כשהראש ממש זמין לי לא היה שום חשש מצד המיילדת שמא אלחץ עליו לא נכון או משהו כזה, אז על אחת כמה וכמה כשהכול עוד סגור ומוגן לגמרי. האצבעות שלי הן לא אלה שיגרמו לפתיחה אם היא עוד לא קיימת, וגם לא יוכלו להגדיל אותה.

כשאת בלידה את לא דוחפת את האצבעות ולוחצת אלא רק נוגעת נגיעה קלה בראש

כשאת בודקת פתיחה, את דוחפת את האצבע פנימה ועלולה ללחוץ על הראש

כידוע, הראש של התינוק מאד עדין והמרפס עדיין לא סגור

את לא יודעת איזה נזק יכול להגיע מהלחיצה הזאת.

 

תראי יותר פירוט - קצת סדר - הריון ולידה

נוחות אפקטיביות שאיבה מחיר.

לקחתי מגמח

ממליצה לך גם..

ככה מתנסים

היא נוחה מדמה את היניקה של התינוק

מאוד שואבת טוב 

מחיר נראה לי 600 -800

יש כאלה שאוהבות את הדו צדדית

ששואבת ביחד ומהר..

את יכולה ללכת לחנות הנקה טובה בתלפיות 

הבנתי ששם הם נותנים להתנסות וממליצים..

עוד משהו?

כל המדלה טובות בעיקרון..

מדלה דו צדדית הכי טובה ועולה הכי יקר.

 

אני קניתי אמדה דו"צ ובסוף לא אהבתי אותה בכלל והיא ממש כאבה לי ולקחתי מגמ"ח מדלה והייתי ממש מרוצה.

ולא רק בבני ברק...
באזור השרון?

לפחות באזור שלי
מחפשת משהו חשמלי שאפשר לקחת לעבודה..

אני השאלתי מהם משאבה ולקחתי לעבודה והשארתי אותה שם. בבית היתה לי עוד משאבה, אחרת שהשתמשתי בה כשהייתי צריכה.

 

הספקטרה באמת כבדה...

זה טוב לנסיון

 

כפי שלמדתי על בשרי וכי שהתייעצתי בעבר עם יועצת הנקה- לא תמיד את מצליחה לשאוב כמויות שיכולות להשביע את העולל הקטן.

בהנקה הם שבעים הרבה יותר טוב מאשר אם תשאבי להם פעם אחת ותביאי להם בקבוק. (אא"כ צירפת 2 שאיבות וכד' לבקבוק אחד ונתת לו).

ואני מניקה עד מעל לגיל שנה!

 

מה שכן- אצל הבת שלי הייתי שואבת בעבודה וזה גם לא הספיק, אז נתתי למטפלת עוד מנה של מטרנה.

בילד הבא שלי התחלתי "לעבוד" על זה שיהיו לי מנות רזרבה מוכנות כבר בחופשת לידה והייתי שואבת המון גם בחופשת לידה וממלאה את המקפיא שלי במנות מוכנות כך שכחזרתי לעבודה נתתי למטפלת את החלב השאוב ששאבתי בעבודה+מנה שאובה מהמקפיא...

 

כך עד שהילד שלי גדל קצת ויכל לאכול כבר מנות של פירות וירקות ולחם עם גבינה וכד' והיה מספיק לו רק החלב ששאבתי בעבודה...

 

מקווה שהבנת אותי!

ובהצלחה!

תודה על התגובה המפורטת
אני באמת מנסה להכין מנות

הכי אהבתי אותה מכל הנסיונות.
מוזמנת לנסות אותה אם בא לך..

לי יש אותה ואני לא הייתי כ"כ מרוצה.

אני לא בטוחה אבל שהבעיה הייתה בה, אף פעם לא ניסיתי משאבה אחרת אבל לכל החברות שלי יש אוונט הידנית והן היו ממש ממש מרוצות!

את הידנית לא ניסיתי..

היא בסדר..

קניתי לאחרונה משאבה דו צדדית של אמדה.
יקרה אבל שווה כל שקל. (ואם יש לך מכבי שלי, את מקבלת החזר חצי מחיר עליה)

לי היה מצב הפוך.

לא יכלתי להתרכז בעבודה כי הייתי כל הזמן מרוכזת בלהרגיש את התנועות

שכמעט ולא היו מורגשות...

באחד ההריונות ממש הציקו לי התנועות (לא להתרכז. נדמה לי שקצת כאבו לי), ואז קראתי באיזשהו מקום,
להתנענע כאילו את מנדנדת את התינוק, וזה מרגיע / מרדים אותו...

כך שאני צריכה ריכוז מקסימלי וקצת לא באופציה בשבילי להתנענע 

בטח בגלל זה הוא זז... ;)

אין לי עצות..אבל ב"ה שיש תנועות.

כנראה הוא יהיה ילד עירני במיוחד..

באמת א"א לעבוד ככה..

כאבים מצבי רוח ריחות בחילות..כובד

ולא ירצו לקבל אותן לעבודה

0549448522
מלוה גם בעין כרם.