פורום הריון ולידה (עמוד 4194)

לגבי בגדים תקני NB כי תאומים בדר"כ קטנים מהממוצע. צריך את הבסיס,וגם חורפי יותר.

בגדים- שכבה תחתונה דקה ארוכה למשל פלנל. לטעמי חלק אחד אוברול או גופיה עם טיקטק למטה ומכנסיים. לא חולצות בלי טיקטק כי אז נפתח רווח בין החולצה למכנס וזה לא נוח וגם קר.
מעל שכבה חורפית פוטר או פליז. אם זה מכנסיים בלי רגליות אז להוסיף גם גרביים עבות.
אני חושבת לפחות שש חליפות לכל ילד. תלוי אם יש לך מייבש כביסה. בחורף לוקח הרבה זמן להתייבש בתליה! אם את בתליה תחזיקי לדעתי לפחות 8-10 חליפות.
שמיכות פוך פחות מומלץ יותר מסוכן שהילד יזוז ויכסה אותו לגמרי.. עדיף להיות לבושים טוב ובית מחומם טוב (אבל לא מידי!!!) ושמיכה יותר קלה שנצמדת יותר לגוף ואז אם זז קצת זה זז איתו ולא מעליו. (מקוה שמספיק מובן)
שימי לב שיהיו לך מספיק סדינים לעריסות (צריך יותר כמות לשני עריסות).
מה עוד את רוצה לשמוע??

זה לא ממש אמיתי כמו שמיכה עבה אבל קלילה
זה עדיין מסוכן?
תסבירי לי איזה סוג שמיכה בדיוק התכוונת

חשבתי בנתיים במיטת תינוק אחת להשכיב אותם
עם משולשים כאלה אם את מכירה- שמחזיקים את התינוק וככה גם זוכרים כל פעם להחליף צד (משיכה על הגב והצד) וככה חסכתי עוד קניה של מיטה למשל

ובעיקרון לא יודעת מה חסר מה צריך ומה שונה מילד קיץ לחורף.

אפשר שמיכות צמר כירבוליות.. החשוב הוא בגדי גוף ארוכים רגליות והגופיות עם תיקתק למטה,אוברלים חמימים זה נוח ומחמם ,שמיכה, כובע עבה יותר מהדקים של הקיץ,

ושיהיה בעז"ה לידה קלה!! מרגש תאומים!!

הפוך הזה גם לא טוב לפי מה שהבנתי. לפחות בהתחלה.
ישלי 2 שמיכות ואני לא משתמשת בהן.

בסוג של צמר כזה ופליז. 

ולגבי מיטה אחת-

שמעתי על תאומים שישנו באותה מיטה ואחד מהם נפטר כי השני העיף עליו שמיכה או משהו כזה.

אנחנו בהתחלה שמנו תאומות ב-2 עריסות ובהמשך ב-2 מיטות. גם ככה באיזשהוא שלב צריך 2 מיטות.

ולגבי בגדים- 

אנחנו שמנו גופיה ורגלית מפלנל. ומעל אוברול מפליז או פוטר. וגם גרביים.

סה"כ לתאומות להתחלה היו 16 גופיות, 16 רגליות ו-12 אוברולים.

ולרגל אירוע לידת התאומות קנינו מייבש. (זה היה תחילת החורף).

 

במיוחד בהתחלה, כשהם עוד קטנים ובקושי זזים.

אצלנו הם היו ביחד בעריסה אחת, ואח"כ ביחד במיטת תינוק אחת, עד שגדלו מדי, ואז קנינו עוד מיטת תינוק. אבל לפחות בשלב העריסה אפשר לחסוך בכפילות...

אפשר פשוט להכניס את קצוות השמיכה מתחת למזרון ואז היא לא יכולה לזוז

לגבי שמיכות לדעתי לא כדאי פוך הוא יותר יצוק עליהם. גם פוך לא אמיתי. עדיף פליז/צמר וכד כמו שכתבו פה כבר וכך זה יותר נצמד אליהם ים הצורה שלהם. ואם הידיים מחוץ לשמיכה אז בכלל פחות סיכוי שבתזוזתם ימשכו את השמיכה מעל הפנים. מגיל מאוד צעיר הם כבר זזים... לדעתי עדיף להזהר.
לא מכירה את המשולשים ולא הבנתי את ההסבר..
בכל אופן אולי זה תלוי היכן את גרה אבל אצלינו עריסות גם ככה מושאלות כל הזמן ועוברות מיד ליד כך שלא הייתה בעיה להשאיל שתיים, וגם מיטת תינוק הייתה לנו אחת שלנו ואחת השאלנו מחברים שלא השתמשו בשלהם באותה תקופה.
לי היה נוח להפריד. וגם מרגיש לי יותר בטוח.
לילדי חורף חשוב יותר גם הגנה טובה על הרצפה. לא יודעת איך היית רגילה עם הגדולים שלך אבל תחשבי על משהו מתאים כדי להניח אותם על הרצפה כמו שטיח עבה או מזרון פעילות עבה... למשל המשטח של אוניברסיטה הוא דק מאוד. צריך להניח אותה על גבי משהו עבה יותר.

ב11 לנובמבר יש יום מכירות זול בעלי אקספרס. תחפשי מראש בגדי תינוק, יש של קרטרס שזו חברה מעולה ותקני בגדי בסיס בזול. אפשר גם יד שניה או מחברות ודודים..

כי זה היה בכותרת

אפילו שהתגובה בכלל לא קשורה

 

פשוט אני תאומה ומאוהבת בדבר שנקרא תאומים

זכית זכות עצומה ומיוחדת מאוד

תחלחלי את זה לילדים שלך כבר מהרגע שהם נולדו. שתאומים זה זכות ופרס!!

ותזכרי, שגם אם קשה מאוד להניק-להחליף-לקלח-להאכיל-להרגיע והכל כפול 2, אצל תאומים את מחייכת פעם אחת ומקבלת 2 חיוכים בחזרה

מזלטוב!

עם כל החששות אני שוכחת לפעמים את הברכה הכפולה

אני באמת מתחילה לראות את הקטע עם החיוכים עכשיו וזה אושר!

והצלחת בהודעה שלך לשמח אותי ולהזכיר לי איזו זכות עצומה זו עם כל הקשיים שיכולים להתלוות ללידה ולגידול!

הברזל שבכדור צובע את הצואה בשחור

ברזל יכול לגרום לצבע כהה מאוד, אבל שחור ממש -צריך לבדוק

זה שחור בהיר כזה.
לא התעמקתי ממש :-/

לי הויטמינים גם עושים בשתן צבע צהוב זורח.

אם שכחתי לקחת אני רואה את זה מיד.

פעם ראשונה ממש נבהלתי

מחילה מכולם

צבע השתן היה ממש אדמדם במשך כ 24 שעות אחרי שאכלתי סלק - הרבה סלק. 

 

ברגע הראשון חשבתי שזה דימום אח"כ הבנתי שמהסלק

ממש מלחיץ

לא יודעת אם זה קשור, או יגרום לך לחשוב חיובי, אבל לי היו ברקסטונים משהו כמו משבוע 20, ולא מעט, וכשהגעתי למיון הייתי כבר עם פתיחה של 3. 

אז אולי אין קשר בין צירי ברקסטון לבין פתיחה, אבל לי זה עזר לחשוב שמשהו כבר קורה 

 

שתהיה לך הרבה הצלחה!!

אם זה רק בשביל לצבור כוחות, לנוח נפשית. וכבר יש כמה ילדים..

הקטע של בן ובת הוא לא לכל הדעות, ובכל מקרה מניעה לזמן קצר בשביל מנוחה היא מקובלת.

אם אתם מותרים ממש מעט אולי את מפספסת את הביוץ.. אבל מניחה שכבר בדקת את זה.

והוסת כל 30 יום כך שגם עונת הפרישה יוצאת יחסית מוקדם.. וכתבת מניסיונך? תודה על המענה!!

גם לפני שמקיימים פרו ורבו (לנו יש רק בנים, ב"ה כבר חבורה מכובדת).

מבחינתו שנתיים ראשונות בכלל לא צריך לשאול, אחר כך פונים אליו אם רוצים להמשיך למנוע מאיזו שהיא סיבה.

הרב מתיר לשנה.

 

אבל יש לי גיסה שיש לה רק בנות והיא מנעה בין לבין...

כדי שאם חס וחלילה תעלה לך רמת הסוכר בפתאומיות - יוכלו לטפל בך (נראה לי שזה העניין).

באופן אישי לא זכור לי שממש לא הרגשתי טוב (גם אצלי המרפאה קרובה מאוד לבית...) - אבל אי אפשר לדעת...

אומרים להישאר במרפאה למקרה שלא תרגישי טוב...
לי אישית היתה קצת בחילה

הבדיקה תצא תקינה ...בהצלחה.

הבנתי שזה בדיוק העניין, את "מעמיסה" על עצמך הרבה סוכר ואחרי פרק זמן קצוב של שעה רואים איך הגוף מתמודד עם הסוכר וכמה ממנו נשאר בגוף.
אם תזוזי הרבה ותהיי בפעילות הסוכר יתפרק מהר יותר וכך התוצאה תהיה פחות אמינה.
זה מה ששמעתי לפחות

כשאני עשיתי ת'בדיקה האחיות סיפרו על מישו שעשה את הבדיקה יום לפני ופתאום התחיל לפרכס והזמינו אמבולנס והיה בלאגן שלם..
ובהתחלה הוא הרגיש טוב והכל היה נראה בסדר
אז לא הייתי לוקחת כזה סיכון,מה גם שבד'כ האחיות מחייבות להשאר למעקב שם..

אז בבית יאלצו להסתדר בלעדי.... לא נורא.

ובגלל זה עדיין לא עשיתי....

והאחות לא הסכימה לי ללכת הביתה.

"לא מבינה איך אני מכניסה מישהו שלישי" .
אני רוצה להגיד לך שלי תמיד יותר קל אחרי הלידה מאשר לפני.
אחרי שאני יולדת, וכולם רוצים לעזור, אני אומרת לכולם שאני מרגישה מצוין, ושאני צריכה את העזרה לפני, לא אחרי. ...

כולם רוצים לעזור כשאני בהיריון

וכשאני יולדת- פחות. מין תחושה כזאת של "תסתדרי- את כבר לא בהיריון. הבייבי בחוץ"....

ואני רוצה לזעוק שדווקא עכשיו אני צריכה יותר עזרה עם הגדולים מאשר קודם.

 

לי יותר קשה אחרי הלידה מאשר לפני...

והם דוקא עוזרים גם למי שבדיכאון לפני הלידה...

 

הלואי שתמצאי את האנשים שיעזרו לך...תרגישי טוב!

מנסיון.

וניצה כן מטפלים בזה.

ישנה שם כמעט כל הזמן והיתה הכי רגועה מבין כולם...

לא בכתה יותר מידי?

מה עשית עם הנקה?

 

יואווו הלחץץץץץץץץץץץץ...

אולי רק קצת שיעול...
נתתי לה חלב שאוב ובסוף התייאשתי ושלחתי מטרנה ואני מניקה רק בבית...
אולי זה לא חכמה כי אני עובדת די קרוב אז יכלתי לקפוץ לראות מה קורה..

הייתי סטודנטית .....

אם יש אפשרות, לדעתי לחכות כמה שאפשר

וכשהוא קצת גדל, אז הוא היה בוכה כשאני הולכת . בדיעבד, שמעתי דיבורים מאמא אחת על המטפלת שהייתה לו. לא התעמקתי בדיוק אבל אני ממש מכה על חטא בעניין הזה שלא הייתי עירנית יותר . למזלי באמצע השנה המטפלת הוחלפה למשבי מדהימה.
וגם זה שהוא בקושי ראה אותי כי הייתי חוזרת מהלימודים מינימום ה20:00.
ושהנקתי אותו הכי מעט זמן , רק חצי שנה.

היא היתה אצל אמא שלי
אמנם היו איתה עוד 2 ילדים, אבל לא נראה לי שזה יעזור לך...
מבחינת הניתוק ממנה, היה לי קשה עם זה שהיא כבר בקושי יונקת ושאני בקושי נמצאת איתה.

אומנם עבדתי במעון והייתי באזור שלו אבל מאוד התחרטתי שהכנסתי אותו מוקדם.. הוא היה הכי קטן כולם היום גדולים ממנו בהפרש של 5 חודשים ומעלה אז המטפלות שמו אותו כל היום בלול כדי שלא יעלו עליו ולא אהבתי את זה.. ומה גם הוא היה עדין קטן להתרגל לכל הרעש אני זוכרת שהוא עבר תקופה קשה כי הוא לא הצליח להירדם.. והוא היה מגיע הביתה גמור ישן מארבע עד שש קם לאכול ולהתקלח וחוזר לישון זה פשוט שבר אותי שאני לא מרגישה אותו מספיק.. והוא נידבק לי הרבה אז הייתי איתו הרבנ בימי מחלה בהצלחה !

שהערתי להם על זה אז הוא חטף נשיכות בלחיים הוא בסה"כ היה בן 3 חודשים או משיכות בשיער.. כל סוף יום הייתי רואה את הדמעות היבשות מלחי עד האוזן וזה היה קורע לי את הלב.. היום אני יודעת שאני אשלח את הילד הבא כשהוא יהיה קצת יותר גדוח חצי שנה בערך..

חיבוק גדול!😘
מקווה שאצל הילדים הבאים יהיה לך חויה יותר טובה...

היה במעון קבוצה בדיוק של הגיל שלה שלאט לאט התמלאה (הגדול בקבוצה גדול ממנה בחודשיים), היו סה"כ 5 ילדים ואחרי חודשיים הצטרף תינוק קטן יותר.
בגיל הזה היא אכלה וישנה, וכשהייתה ערה שמו אותה עם משחקים ליד תינוקות באותו גיל.
נכון, היא הייתה חולה הרבה והרופא ילדים הרגיע אותי שהיא מפתחת את המערכת החיסונית, אבל הסתדרנו.

עכשיו כשהיא כבר בת שנה+ אני רואה כמה כיף וטוב לה עם החברים. היא יודעת לזהות את השמות של החברים כשאנחנו מדברים עליהם בבית, כשהיא רואה אותם בגינה היא הולכת לשחק איתם, לפני שהולכים למעון אני מספרת לה שתכף נלך למעון לשחק עם החברים והיא רצה לדלת כדי ללכת, היא סוג של מחבקת אותם ומחלקת להם נשיקות. זה ממש מתוק בעיני לראות את הקשר ביניהם!

ועוד משהו חיובי מאד, באותה כיתה הייתה גם קבוצה של ילדים שגדולים מהם בחצי שנה. לדעתי חלק מההתפתחות של הילדונת שלי זה בזכות הגדולים, היא ראתה אותה זוחלים והולכים, שמעה אותם מדברים, וזה דרבן אותה גם להתפתח. והיום חלק מהגדולים האלה נמצאים גם בקבוצה נפרדת באותה הכיתה והם גם קצת חברים שלה, באים להגיד לה בוקר טוב, משחקים ביחד בגינה וכו'.

זה קשה מאד בהתחלה! הם כל כך קטנים ושברירים, ולחשוב שעד עכשיו הם היו איתנו כל הזמן ועכשיו צריך להיפרד, זה קשה מאד. לכן מאד חשוב להיות עם יד על הדופק ולהקשיב ללב, אם משהו שקורה במעון לא מוצא חן בעינייך אז לדבר עם המטפלת ועם המנהלת של המעון. בעז"ה יהיה בסדר!

לדעתי לצמצם הוצאות במה שניתן ולהוציא את הכסף עד שיגיע לגיל חצי שנה ואז מעון.
בעייני זה קריטי.
ככה הוא יקבל את מה שהוא צריך, יחס אישי וחום וגם קצת יגדל ויתחיל לזחול. כמובן שאם ניתן יותר מחצי שנה זה גם עדיף..אבל אם לא 'להתאבד' על החודשיים האלו שיהיה אצל מטפלת פרטית.
בהצלחה!

זה מועקה או חרדה? תלכי לטפל, חבל לסבול סתם!

ממש הוציא אותך מהחרדה? לגמרי??

(או שאת הפותחת? לא הבנתי..)

חרדה זה פחד משתק ולא רציונאלי, לא הגיוני ביחס למציאות,  מועקה לעומת זאת

זאת לא תחושה שהייתי מגדירה כ"תופעה פסיכולוגית", זה משהו כבד על הלב,

אבל הגיוני ורציונאלי, ואולי גם יותר ברור למה זה קורה

 

אני עדיין בטיפול, ועדיין בתהליך, אבל מאמינה ומקווה שאצליח לצאת מזה לגמרי

(המצב שלי מההתחלה היה יחסית קל) וגם הפסיכולוגית טוענת ככה..

למרות שאין דבר כזה לגמרי, אצלי לפחות זה משהו בנוי בנפש, שגם אחרי שנים

יכול לחזור, ואני לא יודעת אם אפשר לגמרי לשכוח ממנו

אבל השיפור מהמצב שבו התחלתי הוא עצום!!

לא מייאש שזה משהו מובנה בנפש? מה זה מצב יחסית קל? איך זה בא לידי ביטוי? הפסיכולוגית היא המטפלת או שהיא הפנתה לcbt? אני מרגישה משהו שלופת לי את הלב ולא מרפה וגם לוקח לי את התיאבון לסירוגין. כאילו חונק אותי. לא טוב לי בנפש כאילו משהו לא ברור מרחף כל הזמן מעלי ומסתיר לי את האור והשמש. זה התחזק מאד במלחמה האחרונה. טיפלתי בt.a.t ועבר, חזר לפני הלידה, טיפלתי וחשבתי שעבר וחזר בגדול אחרי הלידה. אז מצד אחד אמרו לי שזה טבעי ונורמלי לאחרי לידה ולתת את הזמן. מצד שני זה לא איכות חיים ככה. אבל לא יודעת להגדיר מה זה בדיוק. בתחילה פחדתי לישון וכל דבר החריד אותי. עכשיו פחות- ישנה בקלות ולא מסתובבת כאילו מישהו רודף אחרי. אז זה משתפר? כבר קבעתי תור לרופא שלי ועדיין עלוב לי

לא מייאש כי עם טיפול ומודעות אין סיבה שזה ישפיע יותר מדי

יש לי ocd שמתבטא במחשבות אובססיביות וחרדות, ב"ה יצאתי מאוד מהר יחסית מהמצב

ההתחלתי שהייתי בו, וגם במצב הכי קש שהיה לי הצלחתי לתפקד באופן מינימלי והחרדות

לא היו ברמה מאוד מאוד גבוהה, הפסיכולוגית היא המטפלת,

היום אני במצב טוב יחסית, עם קושי יחסית קטן, שבא והולך, יש הרבה ימים טובים ממש שבהם הקושי בכלל לא בא לידי ביטוי,

ואני מאמינה שאצליח להגיע אפילו למצב יותר טוב (וכל זה קרה אפילו בלי כדורים, בינתיים,

אם ארגיש באיזשהו שלב צורך בכדורים, לא אהסס לקחת)

לדעתי תתקשרי לפסיכולוגית ותתייעצי אם זה משהו שדורש טיפול (איזה? לא ברור אם מה שיש לך

זה חרדות/מה זה כן) או עניין של זמן, אולי אפשר לשאול את הרופא

תלוי גם כמה זמן את אחרי הלידה

אני חודש ושבוע אחרי ומתלבטת אם זה יעבור או שזו חרדה בפני עצמה והלידה היא רק טריגר. תוכלי לתת דוגמה איך היתה החרדה? אני מתפקדת ואי אפשר לראות עלי...

אצלי החרדה היתה מתבטאת בלשכב במיטה ולבכות בכי סוער, וגם עלי לא היה אפשר לראות כלום

(חוץ מזמן החרדה עצמה)  

לא משנה אם זה מהלידה או לא. כל עוד זה כל הזמן חוזר אלייך אז צריך לטפל (אני כותבת

את זה קצת בהסתייגות כי אם זה כל הזמן חוזר אז אולי פשוט הטיפול לא מספיק יעיל?)

ובעז"ה גם תלדי אולי עוד פעמים, אולי טיפול יכול לעזור שזה לא יקרה שוב אחרי הלידות הבאות

איזה טיפול?

הייתי מתייעצת קודם כל עם רופא משפחה

במקלונים שלהם כדאי לחכות עד ליום האיחור, כדי לא להתאכזב סתם...
הייתי שם, אני יודעת עד כמה זה קשה...

אבל בעיקרון אי אפשר לסמוך על הבדיקה חמישה ימים לפני האיחור
אני, סקרנית מובהקת, הצלחתי לזהות הכי מוקדם 3 ימים לפני האיחור ( כמובן שניסיתי קודם ולא הראה כלום)
תעשי גם חשבון שההורמון מתחיל להופיע בין 10-12 ימים לאחר ההפריה, כך שלפני גם בבדיקת דם לא יראו.

ה' ירחם עלי ויתן לי סבלנות.
או יותר טוב- הריון תקין ;)

ועדיין מעניין אותי התופעה של הפס הזה שמבינה שזה מן הסתם לא הריון כי זה מוקדם לזהות.
אבל זה לא משהו שנשמע לי הגיוני...

במקרה שהתוצאה חיובית. נתקלתי בזה בסוגים שונים של בדיקות כך שזה נראה לי תקין ורגיל.

בשורות טובות!

כך עשיתי לבת שלי.

מעילים מכסים הכל כולל האוזניים.
אל תסמכי על זה במקום מעיל. זה גם לא יושב על הגוף. ויכול שתצטרכי להוציא אותם לאנשהו בלי העגלה...
לא קניה שהייתי מוותרת מעיל ( יותר נכון חרמונית) במקומות כאלה ובגילאים כאלה לטעמי הם חובה.

וגם אני גרה במקום קררררר....
+שמיכה כמובן.
את השכבות מקלפים בפנים

לעגלה. יש כאלו סטנדרטים שמתאימים לכל העגלות. זה גם ישמור מרוחות מקפיאות.

ולא קניתי מעיל / חרמונית בגיל כזה.

היה לנו מן שמיכה עוטפת ובנוסף אליה עוד שמיכות.

ובעיני זה עדיף והרבה יותר נוח להוריד שמיכות  מלהוריד ולהלביש חרמונית..

ולא היה לה קר בגלל זה.

כמובן ששמים כובע מחמם. וגם מגן גשם עוזר אם יש רוחות. 

החום שלנו בד"כ הכי נמוך ברגע ההתעוררות.
בהצלחה!

עדיף טיסה עם עצירה מאשר ישירה.
בקשר לשבוע הספציפי, צריך לשאול בקופה או בחברת הביטוח עד איזה שבוע מבטחים, ונראה לי שאת צריכה אישור מהרופא שהכל תקין ושאת יכולה לטוס.

לקום ולעשות סיבוב כל חצי שעה- שעה.
ישיבה ממושכת היא גורם סיכון לקרישיות יתר.
טיסה נעימה!

משהי טסה לאמריקה בסביבות השבוע הזה?

לא בטוח שיסכימו לבטח אותך אחרי שבוע 30.

צריך אישור רופא.

לכל חברה יש טווח אחר עד איזה שבוע היא מסכימה להעלות לטיסה.
אפשר כמובן לברר אצלם.
ברור לי שיש חברות שבהן אפשר לטוס חופשי בשבוע 32. לא בטוחה שאני זוכרת נכון, אבל נדמה לי שסוכן הביטוח אמר לי בזמנו שעד שבוע 32 מותר בכל החברות.
זכור לי גם, שיש חברות שבטווח שבועות מסויים מסכימות להעלות לטיסה, אבל דורשות אישור רופא (על מהלך הריון תקין).

זה דבר שעדיף להימנע ממנו ככל האפשר.

 

אם אין ברירה - עדיף בשליש השני של ההריון.

 

אם אין ברירה ואת חייבת לטוס:

- תבדקי ב-2 החברות שהם מטיסים נשים בהריון בשבוע שלך.

- תשתי כל הזמן בעת הטיסה

- קומי כל חצי שעה ועשי סיבוב במטוס

אני טסתי.
הכל היה בסדר. הסתובבתי במטוס. שתיתי מים ( היו קמצנים איתי על המים בטירוף לא הסכימו לשחרר בקבוק אחד גדול וחסל, הייתי צריכה לגשת לבקש כוסות.)
אבל היה לי אישור מהרופא שלי שהכל עדין ארוך סגור וחתום אין סימני לידה מתקרבת וכו'
אל תצאי לפני בדיקה ואישור רופא עלול להוות ח"ו סכנת חיים.
קחי בחשבון שאף ביטוח לא יסכים לבטח אותך בשבוע כזה.
אני אמרתי לעצמי מה הסיכון הכי גדול? ללדת בחול? סבבה. יש לי ביטוח בחול כאזרחית של המקום.
אבל אם את לא אזרחית ואין ביטוח.. תחשבי על זה פעמיים.

מניסיון מר.
לא משאירים שארית הריון ברחם ומחכים...
זה יכול להוביל לזיהום ברחם ומכאן... ה' ישמור!

הייתי בסרט המר הזה ובגדול.
עברתי שלושה ניתוחים ברחם תוך חודש כדי להוציא שאריות של הריון שנשארו בעקבות רשלנות רפואית...

להתייעץ עם מכון פוע"ה

אותי הם הפנו לפרופסור חיים יפה שיצא לפנסיה
ואח"כ לנילי ינאי...

להיות ערניים לחום גוף שעולה ולכאבי בטן תחתונה.

זה יכול לפגוע בפוריות לכל החיים.

שימי לב.

להרבות בתפילות זה בטוח יעזור!


תרגישי טוב!!!

*** לא התכוונתי להלחיץ. אבל לי מניסיון אישי זה הרס את כל הפוריות ומעביר אותנו גיהנם...

כנראה שאני מגיבה מתוך טראומה...

סליחב אם הלחצתי

וואי כשקראתי הרגשתי בעיטה בבטן!!
מבינה לליבך כל כך!!
אצלי הכדור עזר ולאחר כחודש שלא הפסיק לי הדימום היה חשד לשאריות, עליתי למיון ואני זוכרת שהרופאה אמרה לי לפני הבדיקה שאם יש שאריות עליי לבצע ניתוחון כדי לנקות את הרחם ולבסוף ברוך השם הכל היה תקין.
אני רואה שאצלך זה נמשך כבר די הרבה זמן ולפי דעתי האישית עדיף לסיים עם זה כמה שיותר מהר כי אז מגיע השלב שבו את מתחילה לעכל, להתאבל וכמובן לנסות שוב...
תבדקי מול רופא נוסף!

שבוע טוב ובשורות טובות, אמן!!

בעקבות תגובתך הלכתי לרופא , נבדקתי שנית, ושאלתי ה,,,מון שאלות,

חזרתי הרבה יותר רגועה, 

את היית אצל רופא ביקןרים קודמים והכל היה תקין והיה דופק? ופתאום באחד הביקורים לא היה דופק?
אן שזה היה ביקור ראשון בשבוע 11 ולא נצפה דופק?
כי זה מעלה בי רמת חרדה. אם הכל תקין ויש דופק אם פתאום סתם יכול להפסיק ללא סיבה

לא רוצה להלחיץ,ובאמת רוב ההריונות עוברים בסדר,

אבל תתפללי,והרבה (!)

לא לקבל הריון באדישות,כאילו זה ברור מאליו שנקלטת (למי שזה אכן כך..)

 

אני אומרת את הדברים מתוך נסיון,לצערי..

נקלטתי שוב כשהבת שלי היתה בת ארבעה חודשים,ונלחצתי מזה בטירוף,

ואפילו קצת בכיתי ואמרתי-'וואי איך אני יסתדר...'

ובסוף-ההריון הזה נגמר בשבוע 15...

אז רק רציתי לציין שכלום לא ברור מאליו,וזה יכול לקרות לכל אחת..

ולהתפלל המון המון,ולהודות! אפילו כשקשה..

 

בשורות טובות,

ואל תילחצי ממה שכתבתי,רק רציתי להכניס דברים לפרופורציות...

אין סיבה שהוא יפסיק פתאום 

למרות שזה גם קורה

ולכן חשוב בשלבים הבאים לעקוב אחרי התנועות.

 

לא רוצה להלחיץ אבל זה קורה.

ויש הרבה הפלות בשליש ראשון, אז זה ממש לא נכון לצערנו מה שאת כותבת.
לא צריך לחפש סיבה מיוחדת. רק במקרה של הפלות חוזרות.

כתבתי לעקוב בשלבים מתקדמים

לגבי דופק בשבוע 11- רוב הפעמים אם אין דופק בשבוע כזה, גם לא היה קודם.

אני מדגישה- רוב הפעמים! כי קורים, לצערנו, גם מקרים אחרים, רק שהם יותר נדירים.

שרואים דופק והוא מפסיק.

אצלי העובר התפתח עד שבוע 8 פלוס

ובשלב הזה נעצר,

 

אצלי ב"ה השארית הולכת וקטנה ,,,אולי נספגת מעצמה ,( לא ברור)

ב"ה גם אין חשש לדלקת,

אני אמורה לחכות כחודש וחצי עד למחזור הבא.

האם מישהי יודעת להסביר ממתי אני סופרת חודש וחצי?

מההפלה עצמה?

מלקיחת הציטוטק?

מהפסקת הדימום? לא ברור לי,

תודה למגיבות, 

ב"ה שהשארית נעלמת..רק טוב!!
תרגישי טוב,תנוחי הרבה,אל תסחבי דברים ואל תתאמצי.
תשתי ותאכלי טוב ותרשי לעצמך לבכות ולהתפנק.
בשורות טובות !!!

אז... היה ארוך. מתיש כואב. עצוב. אבל סוף סוף נגמר באופן טבעי. 

תחושת הקלה.

רק עוד שאלה אחת למבינות.

מאז שהתחילה ההפלה יש לי כאבי גב תחתון שלא עוברים. ונורא מגבילים אותי בתנועה.

האם יש משהו לעשות עם זה? 

ממש ממש אשמח לעיצה.

 

גרביונים נעימות של 200 דניר,
הולכת איתם בלילה והן ממש לא לוחצות על הבטן. לא בכל חנות יש אותן...
חוץ מזה,
חלוק מחמם ונעים מעל הבגדים הנוכחיים.

באמת שכפור אימים כאן והחורף רק התחיל.

והשאלה היא יותר לעבודה- מה ללבוש שיהיה נורמלי?

עכשיו לקחתי את המכנסי פיז'מה של בעלי

אצלי מכנסי הפיג'מה של בעלי- לא עולים עליי גם בלי הריון. הוא דחליל ושוקל 60 ! (ולא נמוך), ואני רזה ממוצעת+קצת עודפי הריון.

לא חייבים דווקא של הריון..אפשר כאלה שנגמרים מתחת לקו בטן. ובהקשר של חלק עליון- יש מלא סוודרים אובר סייז בכל הרשתות.

גם באותו המצב!!

ומכל חצאית ארוכה. כך התחממתי בחורף שעבר...

אצל אבישג ארבל בממילא

אחד עולה 60 ש"ח. קניתי שניים. חרשתי עליהם...

פשוט מתחת לבטן וככה זה עלה..
בפיגמה באמת לבשתי את המכנסיים של בעלי וסוודר שלו

גרבי צמר, אפשר להשתמש בגרביים מעל הברך. אפשר לגרוב 2-3 זוגות אחד מעל השני. נעליי בית מאד חמות, מגפיים חמות לחוץ.

שמלות חמות וסוודרים ומעילים - הכול כרגיל, רק אולי מידה אחרת.

היה לי מאוד נוח בהריון.

קניתי בתמנון לפני כמה שנים. מאמינה שעוד יש.

אפשר לשים להם בסלון הרבה משחקים שמעניינים אותם, במטבח מעט "חטיפים", ולתת להם לשח לבד ולקחת לבד לאכול - ואת בינתיים שוכבת על הספה לידם ומנמנמת.

אח"כ הבית מבולגן מאוד מן הסתם, אבל אפשר בשעה אחת בערב - את ובעלך - להשתלט עליו, כשהילדים ישנים.

ניסיתי כמה פעמים לתת להם להסתדר די לבד ונחתי על הספה אבל זה לא ממש עבד.
הם באים אלי וצריכים עזרה לפעמים (שרותים/ ריב/ מכה וכדומה).
זה עוזר קצת כי באמת לא צריך ממש כל הזמן להיות איתם.
אבל הבית בהחלט מבולגן מאוד אחר כך. והוא קטן אז מתבלגן ממש מהר...

מישהי שתהיה עם הילדים או תיקח אותם לגינה?
אני זוכרת את עצמי לפני כמה שבועות בדיוק באותה סיטואציה...
לקחתי עזרה ונחתי בלי סוף. הגוף שלך עובד קשה כל כך,
נסי להיעזר באנשים קרובים או ביביסיטר בתשלום.

יש אפשרות למצוא נערה/מישהו מהמשפחה, שיבואו לעזור לך בשעות האלה, לפחות בחלק מהימים?

או לעזר בשכנים ... בכללי לא לתת לעצמך תחושה של הזנחה. אין מה לעשות לפעמים.... לתת לאחרים לעזור לך... אחיות אחים הורים. פחות לבשל... לראות אם יש אפשרות לאוכל מוכן.... או אוכל פחות מורכב להכנה... ובכמות גדולה. לא להתרגש מזה שהם בוכים... אנע לא יכולתי וישנתי והוא מגיל קטן יודע שלפעמים אני עייפה מדי והוא לא כל כך שובב אבל קורה דברים מעניינים...טושים על המראה. על הרצפה .. כל מיני הפתעות... לדעת להיות רגועה ולא לתת ליסורי מצפון מקום!!! זה לא הוגן כלפיך.....

תודה לכולכן
האמת שההורים גרים יחסית קרוב. ביום שישי סיפרתי לאמא על ההריון.
אני מקווה באמת מעכשיו לנסות להיעזר קצת יותר.
אבל לא תמיד יש אפשרות. לא תמיד הם יכולים...
ומישהי מבחוץ עדיין לא כ"כ נעזרתי פה ולא כ"כ יודעת אם אני רוצה.
אם היא באה אלינו אז זה קצת קשה לי לשחרר מבחינת פרטיות. ולקחת את הילדים- הם שובבים וקטנים אז קצת קשה לי לסמוך...
קיצור, אני קצת מתוסבכת עם עצמי בנושא...

לגבי אוכל- ב"ה בעלי עוזר הרבה בנושא...

נראה לי שבעיקר קשה לי רגשית עם זה שאני כ"כ עייפה...
מתי זה עובר??

ולכן אפשר לחת מישהי צעירה ממש - בת 11-12 - ואז גם התשלום יהיה פחות...

בעז'ה באזור שבוע 11-12,
אני יכולה לנחם אותך שב'ה שזו רק עייפות ולא בחילות, הקאות ואשפוזים
כמו שעברתי אני עד עכשיו (שבוע 15 ועוד לא נרגע לגמרי).
תשתדלי לנוח הרבה, לקרוא ספרים מצחיקים ולעודד את עצמך,
שזה עובר וזה שווה

העובר מסתובב, מתהפך, עושה סלטות.
אולי עכשיו הוא בועט לכיוון השומן?
אולי את עסוקה ?
איפה ממוקמת השיליה?

אומרים שתזוזות של האם מרדימות את העובר, וכשהיא נחה, הוא מתעורר.


------
אם את לא רגועה, ואת מרגישה שצריך להיבדק, לכי להיבדק.

האם אפשר ללכת להבדק ככה סתם בלי סיבה?

גם אני התחלתי להרגיש בשבוע 14-15 והיו ימים שהרגשתי כל יום ושבוע שלא כלום... בסביבות שבוע 20 זה מתחיל להיות יותר קבוע ורציף כל יום.
העובר מאוד קטן בשלב זה, כמה מאות גרמים. התנוחה משתנה וזה משנה את הרגשת התנועות...
בהצלחה!!

בשבוע יותר מתקדם(19/20) היא אמרה כל עוד יש לך תנועה בשעתיים.קלה אפילו.... היא טוענת שהם ממש קטנים והתנועות לרוב עדינות עד לא מורגשות.
בהצלחה!

דווקא אתמול והיום די הרגשתי את העוברציק...
מצפה להרגיש יותר ויותר...
תודה!

שום דבר שנאמר לך פה לא ירגיע אותך אחרי מה שעברת.

את צריכה לראות בעיניים שהכל בסדר.

ואח"כ חוזר עד לסוף שליש הראשון של ההריון!!

 

אבל אני לא מוסמכת. כדאי בהחלט לפנות לאחות מלווה או רופא ליתר בטחון!

 

מאחלת לך אק ורק בשורות טובות יקרה!!

 

אשמח. וכולנו נשמח, אם תידעי אותנו שהכל בסדר בעז"ה!

בשבועות 9-10.

זה שלב שבו הרמה ההורמונלית מתאזנת לפי הצורך של ההריון ולכן הבחילות וכל התסמינים נעלמים, אבל אל דאגה , כשההריון תקין, הכל חוזר בשבוע 10-11 כי שוב מתרחשת קפיצה וחוסר התאמה בין רמת ההורמונים שההריון דורש לבין המשאבים שהגוף יכול לספק כדי להקפיץ את הרמה ההורמונלית.

 

זה קורה לי בכל הריון מחדש.

 

את יכולה לנסות להיזכר בהריון הקודם לשם השוואה, האם הרגשת שינוי קיצוני כזה בתסמיני ההריון בשלב הזה?

 

על פי רוב זה מעיד על התפתחות הריון תקינה.

אפילו כתבתי על זה בפורום,

אבל מסתבר שאין מה להילחץ, כמות ההורמונים בגוף משתנה,

למזלי, הרופא הזמין אותי בגלל ההפלה לביקורת בשבוע 10, ככה שהיה לי איך להירגע.

אולי כדאי לבקש דבר כזה?

תודה על התמיכה והעידוד!!
שבת שלום ובשורות טובות

תמשיכי להקפיד על נטילת פרנטל ולשתות טוב.

בעז"ה הכול יהיה בסדר.

 

תסמינים שהזכרת בכלל לא חייבים להיות.

זה מדבק?

מומחיות ממני

לטפל טבעי?

משחת הממליס הבנתי שעוזרת לחלק(תעשי גם חיפוש בגוגל על משחות ותמצאי עוד המלצות)יש גם מגבונים ייחודים שאפשר להשתמש בהם(למרות שנשמע שמדובר בטחור פנימי..א זה קצת פחות רלונטי).
לאכול תזונה עשירה בסיבים, לשתות המון.
לא להתאמץ בשירותים אלא לנשום נשימות עמוקות ולתת לצואה לצאת. לזוז קדימה ואחורה גם עוזר. עדיף גם לשים שרפרף מתחת לרגליים והכי טוב- לעשות צרכים בכריעה(כמו שעושים במזרח..)