פורום הריון ולידה (עמוד 4207)

אם היה משהו גאוני ובדוק- בבי"ח לא היו משתמשים בזירוז

 

חשוב לזכור שהכי חשוב שהלידה תלך טוב ובבריאות, לפעמים מתעסקים יותר ברצון שזה יקרה מאשר במחשבה על איך יקרה. את צריכה להיות ריאלית ולדעת שיש סיכוי לא קטן ששבוע 38 הוא עוד מוקדם מבחינת גופך.

 

בהצלחה והלוואי שיצא לך מתי שמתאים לך, ובבריאות!

לחתום בפנים קבע

וכמו שאמרתי- אני לא מתאבדת על להוציא אותו, אבל כן הייתי רוצה לזרז קצת אם הגוף מוכן ללידה.

אני יודעת שאומרים שלהיות יחד עוזר, ויודעת שיש עוד דברים אבל לא יודעת מה הם

זו שכתבה על הקינמון- מה זאת אומרת? איך אכלת אותו? צריך בכוס מים? כמה אבקה?
@מה'

אם לידה לא מתחילה לבד, שום דבר לא יעזור לך, יש אולי דברים שיכולים לעשות צירים, לא לידה וסתם תסבלי ותחכי והלידה תהיה כשהיא צריכה להיות, להיות יחד יכול לעשות צירים , אבל כשזמן הלידה לא הגיע הם יפסקו גם אם את בשבוע 40, לדעתי ממש חבל על הזמן והמתח שלך, מנסיון של 8 לידות , כדאי להבין שלידה היא מעבר לשליטה שלנו היא בידי ה' , לא בכל דבר בעולם יש לנו שליטה, אם הגוף שלך היה מוכן ללידה היית יולדת ואם לא רק זרוז רפואי יעזור, הזרוזים הטבעיים עוזרים כשמתחיל משהו ורוצים שהצירים יהיו אפקטיביים יותר, הם לא יעזרו להביא אותך ממצב שאין בו כלום ללידה

(לא יודעת אם באמת עבד, אבל ילדתי בשבוע 39 )

הליכות- טיול בשכונה/בעיר עם בעלי/חברות
עיסוי בין האצבעות בידיים (בין האמה לקמיצה)- הרגשתי שזה ממש עושה לי צירים ויום אחרי שהתחלתי לעשות את זה ילדתי

אבל עשיתי את זה אחרי שכבר עברו שבועיים מאז שיצא לי הפקק הרירי, אז אולי זה לא קשור... זה מה שהמליצו לי...

לחץ דם?, מוגלובין? תבדקי גם את רמת הסוכר- לפעמים זה מסוכר נמוך...
גם לי היה ככה בשלב הזה, ולא מצאו סיבה אבל כדאי לבדוק הכל!!!

אין בודקים רמת סוכר?

אולי לחץ דם גבוה.
לא לחכות, לדעתי

כנראה שזה היה איזה חוסר בויטמינים, כי פספסתי לקחת את המולטיויטמין בערך שבוע, ועכשיו שחזרתי לקחת זה הסתדר לחלוטין ברוך ה'.

ותהיה לידה קלה בידיים מלאות

קודם כל- בשעה טובה ובהצלחה!

צריך הפניה.. מקבלים מרופא משפחה.

בנוסף, כדאי לקבוע תור לרופא נשים בשבועות 7-9.

לגבי שתיה- האחות אמרה לי לפחות 2 ליטר ביום, ולשתות כל בוקר כשאני קמה 2 כוסות מים להתחלה טובה ;)

בהצלחה!!

אבל זה היה לפני שנתיים , וגם לא ביקשתי בזמן (בחדר הלידה)

שמעתי גם שבסיורים הם אומרים שכן.

זו הנקודה, שבסיור הם אומרים שאפשר אפס הפרדה

ואני רוצה לשמוע שבאמת זה כך בשטח

 

תודה בכל אופן

והתינוק יצא איתי והלכנו לתינוקייה ושם רחצו אותו וכו..

במחלקה ב'.

עלינו יחד למחלקה ושם לקחו את הבייבי לתינוקיה ואותי לחדר.

אבל הייתי עם ברונכיט קשה, בקושי נושמת, והרגשתי כ"כ רע ומותשת,

שזה נשמע רע, אבל פשוט רציתי רק למיטה ולישון.

רציתי רק שיקחו אותה ממני ויתנו לי לנוח.

אז אני ממש לא יודעת לענות לך אם צריך להלחם על זה או לא.

אבל מהמון ליווים שלי שם,זה אפשרי מה שאת מתארת

בהתחלה לא היה מקום בביות ולא בשום מחלקה אז שמו אותי במזדרון (היה זוועה) אבל נתנו לבעלי ללוות את התינוק לתינוקיה ולהשאר איתו שם בלי בעיה.

מהחדר לידה עלינו ביחד ובגלל שהיה כבר לילה ואני הייתי עיפה אני הלכתי לחדר ובעלי איתו לקלח וכ"ו בתינוקיה.
אני מתארת לעצמי שאם זה היה בבוקר או בצהרים היו מחזירים לי אותו כי הם מאוד מעודדים השגחה של האמא במהלך היום. הם מוכנים לשמור על התינוק אם את צריכה אבל בעיקרון הוא כל הזמן איתך מלבד הלילה שחובה לשים בתינוקיה.

רק יודעת להגיד שבלילה הראשון אחרי הלידה הייתי במחלקה ב' ולידי הייתה אשה אחרי ניתוח שהתינוקת הייתה אתה
והיא אמרה שנלחמה על זה והסכימו לה
אז אולי גם אם זה לא אפשרי ברגיל, אפשר להילחם על זה...

אני הייתי מחכה לפחות 50 יום.

הנקה מלאה.


בהריון......

הנקה לא תמיד משבשת ביוץ, ונרות לא מונעים באחוזים גבוהים, לא סתם קוראים להם נרות נשמה...( הורידו לעולם הרבה נשמות

מזה יכול להיות? אני בדכ מקבלת ביום ה29 של המחזור... עברו יומיים(היום)

או שאת לא בהריון
או שבדקת מוקדם מדי..
לדעתי- חכי שבוע ואם לא תקבלי עד אז תבדקי שוב.
בהצלחה!!

סתם עניין אותי אם ההנקה גורמת לזה

ובכלל לידה משבשת את כל ההורמונים בגוף
ואת כולה חצי שנה אחרי לידה
יש נשים שלא מקבלות בכלל מחזור כשמניקות

סתם? או שיש דבר כזה ביוץ ללא הריון?

לרוב הנשים יש כל חודש ביוץ אבל אין כל חודש הריון... צריך שתהיה גם הפריה והשתרשות בשביל הריון.
מצד שני, אם הביוץ היה לפני 16 יום המחזור כבר ממש צריך להגיע, אם הוא לא מגיע תבדקי שוב (יכול להיות שהבדיקה לא מספיק רגישה כדי לגלות את הבטא שעדיין נמוך)

יש מצב אולי שהערכה היתה שגויה ..
טוב כנראה יגיע בימים הקרובים
פשוט התרגלתי שזה מגיע כל 29 יום אבל אולי בגלל ההנקה החלקית/לילה זה השתבש

אם הרופא אמר שזה בסדר אז בשביל מה לדאוג??!
מניסיוני, כשרופאים קצת חוששים לגודל העובר הם ישר מלחיצים. (הריון ראשון העוברית הייתה פיצית ונולדה פיצית וגדלה. הריון שני הלחיצו שקטן קצת ונולד במשקל ממוצע והשמין מהר מאוד לאחר הלידה. אז יש לי ניסיון עם הריונות ןמשקלים נמוכים).
קיצר אין סיבה לדאגה!

שחודש תשיעי עוד לפנייך ובחודש הזה הם גדלים בטירוף.

תןדה מתוקה

1800 זה נשמע סביר ותמיד לזכור שזו רק הערכה...

עם פחות סיכוי לתפרים

תודה ואני באמת מקוה

ואם הזרימות תקינות והגדילה עיקבית אין חשש...
גם הגדולה שלי הייתה בשלב הזה בערך במשקל הזה בסוף היא נולדה 2.525 שזה באמת קצת קטן אבל הכל בסדר...

תודה חמודה

אם ההורים גבוהים מאד או שמנים- הייתי קצת דואגת.

אם ההורים נמוכים או רזים מאד- אז זה תקני. היא ממשיכה את המסורת....

 

אספר לך מה היה אצלי-

גם בעלי וגם אני די נורמטיבים. קצת גבוהים ודי רזים

אבל הערכת המשקל היתה ממש נמוכה.

הרופאה היתה רגועה מאד, אבל עד היום אני מצטערת שלא שאלתי עוד רופאה.

למה? כי היא פשוט לא חיברה את כל התסמינים יחד.

 

בד"כ אני עם לח"צ מאד נמוך, ופתאום הוא עלה לתקין על גבול הגבוה

היו לי הפרעות ראיה

היה חלבון בשתן

ואני בעצמי עליתי במשקל בלי שום פרופורציה.

 

בקיצור- ב4 מילים- רעלת הריון שלא אובחנה.

 

בחסדי שמים- גם אני וגם הבן שלי פה....

הוא נולד ב39 במשקל 2100.

 

מאז כולם אצלי נולדים קטנים.

 

ולכן, אם הכל ממש בסדר הייתי כן סומכת על הרופא

אבל אם יש עוד תסמינים לא הגיוניים

או שבאמת את ובעלך לא הכי קטנים-

כן הייתי מתייעצת.

 

אני נגד התגובה של ש.א. כי אישה שנלחצת זכותה להלחץ

ולפעמים הרגשות של האמא חזקים יותר ממה שהרופא יודע.

אם את מרגישה לא טוב עם זה- יש לך זכות מלאה לשאול עוד רופא כדי להרגע.

ממש תודה על הפירוט והיחס

לבדוק את משקל הלידה של ההורים זה מדד טוב יותר מאשר הגודל שלהם עכשיו.

אצלי היתה הערכת משקל בשבוע 35 1.750, והרופאים מאוד נלחצו. ילדתי כעבור פחות משבוע במשקל 2.600.
צריך לזכור שזו רק הערכה...

למה ילדת ככ מוקדם?

אבל אולי תנסי עוד כמה ימים?

לכן אם את חושבת שאת בהריון לכי על בדיקת דם שהיא מדויקת..
בעז"ה שתתבשרי בבשורות טובות ומשמחות!

אבל הבעיה שבימים האלו אין כל כך בדיקות דם סדירות..

היא המשיכה לקבל מחזורים גם בשלושה חודשים הראשונים של הריון, אבל אלה היו מחזורים קלים ומוזרים.

 

את מתכוונת שאחרי שהמחזור כבר בא, בדקת ויש הריון?

אבל היה רק דימום קל שהפסיק והיה בעצם דימום השתרשות

אבל כשהוא התחיל להתגבר, אז הלכתי לרופאה, והתברר שאני בהריון (שבוע תשיעי) .
הייתי אז בתקופה אחרי הנקה, אז זה לא היה סדיר לפני כן..

את גם אמורה להרגיש או לראות את שק ההריון יוצא.

 

חוץ מזה השאלה לא היתה הכי הכי ברורה. תוכלי להסביר אותה קצת יותר?

שמדובר בצניחה? צניחה לרוב באה לידי ביטוי בבריחת שתן בהתעטשות, שיעול או צחוק. האם הרגשת זאת לאחרונה? במהלך ההריון?
לדעתי מדובר פשוט בטחורים.
הרבה פעמים סובלים מזה אחרי הלידה, ויש מגוון משחות מתאימות שיכולות לעזור.
הכאב הוא בנרתיק או מאחור בפי הטבעת?

את מרגישה משהו יוצא מקדימה או מאחורה?, מקדימה- זה ייתכן מאוד צניחה של השלפוחית או הרחם....
כשאת שוכבת- זה עולה בחזרה?
אם זה כך - ממליצה לך דחוף לקבל הפניה מרופא נשים לפיזיוטרפיה של קצפת האגן.

נוראי!

ב, כתבתי צריכים קטנים. פיפי בעברית פחות יפה. אין קשר לטחורים.
איתם אני מתמודדת בלי קשר.

שכתבת שהמעיים נשפכים. והמעיים - זה מאחורה, ב"צרכים גדולים". מקדימה מה שאת מרגישה זו אולי השלפוחית?

אז כנראה זו השלפוחית. אבל מה עושים??

תור דחוף לרופאת נשים שתבדוק אותך ותראה באיזה מצב הצניחה ותפנה אותך לפיזיוטרפיסטית לריצפת האגן...
במידה והמצב חמור מאוד לעיתים צריך התערבות נוספת...

פשוט אני הולכת אליו היום גם ככה עם הבן שלי שחולה..

הוא יכול לתת בלי לבדוק אותי?

צריך הפניה מרופא משפחה.

דווקא לפי התיאור שלך נשמע לאו דווקא צניחה.
צניחה כואבת בעמידה ממושכת, לאו דווקא בשרותים.
צניחה גם מורגשת קצת בבדיקה ידנית של עצמך בעמידה.

יש סיכוי טוב שיתיר בלי צורך בבודקת.
ואם כבר את שואלת תבררי איתו על מה צריך להקפיד כדי לא להאסר מכתמים. בתקופה של טהרה לא צריך להיות מצב שבו נאסרים מכתמים אם מקפידים על מספר כללים (כל אחת לפי הרב שלה) חבל סתם להגיע למצב של שאלת רב או אפילו להאסר מכתם סתם.

מה ההבדל בין כתמים לבין דם ממש?

יש שמגדירים את זה לפי כמות הפעמים שבהם צריך להחליף פד או לפי גודל כתם (גדול מכרטיס אשראי). בדרך כלל אישה יודעת לראות שזה כתם או שממש התחיל השטף של המחזור. לעתים נדירות יש מצבי ביניים שם צריך הנחייה מדויקת של רב (את יכולה לשאול את הרב כדי לדעת בהמשך לפי איזה כלל הוא הולך). 

(כל זה מדובר במצב שאין הרגשה לפי הכללים של הרגשה מה שנדיר מאוד שיש בימינו אם יש לך הרגשה זה סיפור אחר ואז באמת יש מצב להיאסר מכתם גם אם מקפידים על כל הכללים)

משרד הבריאות ולא מסכן את העובר.

או שאת מתכוונת רק לא בדיקות סקר למומים כרומוזומליים?

ועוד אחת שאני לא זוכרת את שמה

הן ממש לא רק סקר ולא רק לת.דאון כפי שנהוג לחשוב

של מומים קשים ניתן לראות כבר בשקיפות
אצלי ראו, ולא הייתה כ''כ שאלה והיה ברור שהולכים להפסקת הריון כי העובר לא בר חיות, ומנעתי מעצמי שכל העולם ידע על ההריון (רק חצי עולם ידע)

אחוזי האמינות של כל אחת לבד נמוכה.
גם אם עושים את שלושתן, יחד התוצאה עדיין לא 100%, ויש מצב שתתחרפני בגלל תוצאות שגויות.

עשיתי סקירה מוקדמת ומאוחרת וכמובן העמסת סוכר וחוץ מזה אולט' כל פעם בערך כשבאתי לרופאה (ובאתי הרבה בשביל לראות אותו )
וזה מספיק ב"ה ובע"ה.

ורק סקירה מאוחרת
ובדיקות דם שהרופא שולח
לא סקירה מוקדמת ולא שקיפות עורפית ולא חלבון עוברי. בשביל מה לעשות? אם זה דברים חמורים רואים בסקירה מאוחרת

גם אני פעם לא הייתי עושה בדיקות סקר עד שהבנתי שזה מאוד משמעותי לפעמים להמשך

לדוגמא, לפעמים יש ממצא מחשיד בא"ס ורוצים להפנות למי שפיר. אם בדיקות הסקר תקינות לפעמים ניתן לוותר על מי שפיר, וזה מאוד משמעותי...

 

סקירות אני עושה כי הרבה פעמים יש לרפואה מה לעשות עם מום שמצאו (לפעמים במהלך ההריון ולפעמים אחרי) 

בנוסף, במצב של מומים חמורים בד"כ יש היתר לעשות הפסקת הריון. לכן חשוב לעשות את הסקירה המוקדמת כדי שיהיה מספיק זמן לקבל חוות דעת רפואיות והלכתיות מתאימות.

 

א"ס הערכת משקל בסוף ההריון זה יותר כדי לדעת שהעובר לא במצג עכוז, פחות בשביל המשקל....

 

אני גם עושה א"ס בשבוע 7 כדי לתת הערכה מדוייקת של גיל ההריון כדי שאם יהיה הריון עודף אז לא יעשו זירוז סתם.

 

מה אני לא עושה?

מי שפיר, סיסי שליא.

למה?

כי אלו בדיקות שמסכנות את ההריון וגם הרופאים לא ממליצים עליהם, אלא אם צריך בירור מעמיק לגבי איזה עניין.

וסקירה מוקדמת.

לדעתי זה סתם מכניס ללחץ בלי הצדקה.

סקירה מאוחרת וגדילת עובר

זה הרבה

בדקנו עם מכון פועה וזה מה שהם המליצו במיוחד בהריון מעל גיל 33, במי שפיר יש סיכון להריון ולכן אני לא עושה
שקיפות וסקירה מוקדמת אני עושה כי לפי מה שאמרו במכון פועה ,אם יש בהמשך ההריון שאלות כלשהן המצריכות מי שפיר והבדיקות הנ"ל תקינות בשקלול ניתן לפעמים להימנע ממישפיר, גם כדי לראות בשלב מוקדם אם יש ח"ו מום קשה ממש כמו שצויין פה, וסקירה מאוחרת כי יש דברים שאם יודעים מראש ניתן לטפל בהם תוך כדי הריון או מייד אחרי הלידה- מכירה אישית מקרים כאלה שאם לא היו יודעים בהריון היה לוקח זמן לגלות אחרי הלידה ובינתיים יכול להגרם נזק לתינוק
וחוץ מזה אולי זה לא ממש שיקול ,אבל אני לא יולדת בבית חולים דתי וברוך ה' ילדתי הרבה, שמתי לב שכשאת באה ללידה בלי בדיקות הם מתיחסים לדעתי יותר בזלזול- לא רפואית, אבל - תחושה של - הפרימיטיביים האלה... ואני לא סובלת את זה וכשבאתי עם תיק הריון מלא בדיקות ראיתי שהם התיחסו יותר ברצינות- כיאילו - אני מתיחסת ברצינות להריון הזה למרות שהוא הריון מספר שמונה- הוא חשוב לי( בנקודת מבטם, לא אומרת שמי שלא עושה בדיקות ,ההריון לא חשוב לה), וכך אני מצפה שגם הם יתייחסו ללידה שלי, אולי זה סתם מחשבות ורגישות שלי ,אבל גם זה מניע אותי לא לדלג על בדיקות

זה לא שאני מרגישה אי נעימות לבוא בלי בדיקות, אלא כשיש איזו בעיה ולא נבדקתי אז אני מרגישה שזה "תוקע" את הרופא. מצד אחד אני באה להיעזר בו, מצד שני אני לא נותנת לו מספיק כלים לעשות את זה על הצד הטוב ביותר.

אני זוכרת שבהריון cmv בסוף לא עשינו מי שפיר והייתי ממש בלחץ. הרופא בתינוקיה ראה את כל הסקירות התקינות שעשיתי בהריון ואמר לי שאני יכולה להיות רגועה כי על סמך הבדיקות ועל סמך מה שהוא בדק בעצמו בתינוקיה הוא בטוח שאין הדבקה. בכל מקרה עשינו תרבית כדי להיות בטוחים, אבל זה ממש הרגיע אותי עד שהתוצאות הגיעו!

כי רוצה להיות עם כל המידע ומוכנה לכך נפשית כמה שיותר.

מה גם שלדג' בהריון האחרון היו כל מיני ברורים שראו בשקיפות שנדרשו מעקב גם בסקירה מוקדמת וגם במאוחרת ואחכ הפנו לבדיקות ספציפיות.

מעדיפה לכסות כמה שאני יכולה.



טגב לא מבינה למה יש בנות שמתייחסות להעמסת סוכר כאל בדיקה לא הכרחית. זה פשוט סכנת נפשות לא לעשות את זה!
סכרת הריונית היא דבר המסכן גם את האם וגם את העובר. וזאת לא בדיקה של מה בכך.

כל הבדיקות א"ס
העמסת סוכר
בדיקות גנטיות
וכמובן בדיקות דם

לא עשיתי חלבון עוברי ואת השאר שמגלים סיכויים לתסמונת דאון כי זה לא קריטי לדעתי. דבר ראשון הבדיקות האלה סטטיסטיות לגמרי ויכולות סתם להכניס לסרטים. דבר שני, גם אם היינו מגלים שיש לעובר תסמונת דאון לא היינו מפילים אז למה להיכנס לסרטים והכל לפני?
הקב"ה מכוון הכל

החבילה בצבע שמנת של ה22 יחידות ב9 ש"ח
יש גם בסנטר1 ליד המרכזית אבל נראה לי עולה שם 12ש"ח

 

לפעמים יש ברמי לוי בתלפיות ב7ש"ח אבל לא תמיד..

של איזה חברה הם? ישמצב להיות חצופה ולבקש שתעלי לי תמונה שאדע מה לחפש...

אז אולי בכל שאר הסניפים שלהם גם!?!

למרות שבטח יהיה תורים מטורפים מחר

יש חברה עם אריזה קרם ויש עם אריזה שחורה,

לא זוכרת מה מהם יש בשאול תמרוקים

וגם עונה: אני לא!

ילדתי פעם אחת בתאריך המשוער, פעם אחת ב-39+ ופעם אחת ב-40+

 

ועכשיו כשאני בחודש שמיני, אני שואלת את עצמי כמה אני יכולה לבנות תוכניות על השבוע ה-37?

אני כל כך לא מאורגנת ללידה, ונכנסת לתשיעי מיד לאחר החגים

האם אני חייבת לסים את כל הקניות תוך כדי החגים, או שיש לי עוד שבוע?

בלידה הראשונה עברתי זירוז בשבוע 38 ובלידה השניה עברתי את התאריך אחרי שהייתי עם התכווצויות וצירונים כמעט כל ההריון...
הפעם הייתי בטוחה ששוב אלד בתאריך+ (הפעם לא היה צירים במהלך ההריון באופן עיקבי כמו בלידה הקודמת) ואפילו כבר דמיינתי איך אני מגיעה לברית בראש השנה וכאלה. אבל למזלי פעם אחת באמצע שמיני היה לי מכונה כמעט ריקה והחלטתי להכניס אליה חלק מהבגדי תינוקות ומאז הבת שלי החליטה לדחוק בי וכל דבר של תינוקות שהיא ידעה איפה הוא היא רצתה שנכבס וכאלה...
ופתאום הלידה הפתיעה אותנו בשבוע 36! מזל שהרבה מהדברים כבר היו מוכנים...

הרגשתי שזה לא יקרה עד 32 שבועות. (ילדתי בשבוע 31+2) והפעם אני מרגישה שזה ממש קרוב (כרגע בשבוע 35) אולי בגלל הצום ....

בניתוח יזום...

לא יאומן שאני מדברת על 37 בלשון עבר

ילדתי ב 36 לידה רגילה לגמרי, ספונטנית שהגיע משום מקום, בהפתעה.

זו היתה הלידה היחידה שלי בשבוע כזה.

כל השאר -38-9-40.

אני ילדתי ב36 לידה ספונטנית.

וזה בא לנו כ"כ בהפתעה שהייתי הכי לא מאורגנת שיכול להיות.

 

והמון שמחה, בריאות ונחת.

לידה שניה ב36
לידה שלישית ב40+1

צריך לקחת אותה בתוך B-קומפלקס.

 

הכי טוב לקחת כל תקופת הפוריות פרנטל, והוא כבר מכיל בתוכו גם את חומצה פולית בכמות נכונה!

פרנטל - זה פורמולה של ויטמינים ומינרלים המותאמת במיוחד לנשים בהריון ובהנקה.

 

אם נוצר מצב ואת כבר סיימת הנקה, אך עדיין לא נכנסת להריון, אז

א. ל נורא עם תעשי חודש-חודשיים הסקה בויטמינים

ב.את יכולה לקחת בינתיים B-קומפלקס פשוט.

עד עכשיו לא לקחתי..
תודה על המידע!

אקח בעזה..

אז התחלתי לקחת חומצה פולית.
אם אני שוכחת לקחת יום אחד, אני יכולה למחרת לקחת 2 כדורים?

יכול להעיד על זיהום. לא הייתי מחכה שיחמיר

לבת שלי היה משהו דומה ובסוף היתה לה שם דלקת
שום דבר נורא, משחה העבירה את זה בקלות, אבל לדעתי כאב לה עד שעלינו על זה..

ואז כשנשר לגמרי הכל היה בסדר. זה משהו שהיה מת, נחתך ואז מרקיב לכן חשוב לייבש ולחטא טוב באלכוהול וכמה שפחות להרטיב במקלחת (להשתדל מאוד). אם זה נראה מדאיג אפשר לפנות לטיפת חלב.

לאחי היה את זה ודחו לו את הברית בגלל זה.

מזל טוב!! 🎉 🎊

בסוף זה נשר יום אחרי, אבל בגלל שממילא הייתי אצל הרופא, אז הוא כבר ייבש לו את זה לגמרי וזהו.

בכל אופן לא היה זיהום או דלקת, כי ב״ה לא היה אדום מסביב.

כי לי יש את זה וזה מהלידה, נראה לי שמהתפרים.

באמת??

עברתי בשתיהן תפרים,ואף פעם לא הרגשתי את זה..

יכול להיות שזה נשאר מהגרידה?

 

אז אין מה להילחץ,נכון?

פחדתי שזה קשור לרצפת האגן או משהו...

אצלי זה הופיע אחרי הלידה ומאז לצערי נבדקתי הרבה פעמים ואף רופא לא אמר שיש בעיה.

אם לא שמת לב לזה הייתי בודקת ליתר ביטחון.

בכל מקרה תלכי לרופא נשים שיראה.
הם מזלזלים ברצפת אגן אבל אם יש לך תיאור כזה הוא אמור להתייחס, וכמובן יכול להיות שזה לא רצפת אגן.

גם לא מבינה איך גרידה תעשה פתאום משהו ששתי לידות לא עשו. אז לא ככ הגיוני, אבל יכול להיות פגיעה נקודתית כלשהיא מהגרידה, לא רצפת אגן.

אבל הלוואי שהתחיל להתנהג כמו ג' - נראה לי נכון יותר!

אמנם אם יש צורך נקודתי והמשקל לא מטורף והזמן קצר אז כן יוצא לפעמים.
למשל אפילו סל כביסה רטובה מלא. אם בעלי בבית הוא מרים. אם לא דוחפת עם הרגל על הרצפה ורק מרימה בסוף לגובה הנדרש (כי לי יותר קשה להוציא כבסים מסל על הרצפה מאשר רגע להרים את הסל לכסא)

מהסל, תתלי אותם, ואז תחזרי לקחת את הסל מה שאני הייתי עושה.

מלאי של בגדים, הכל אותו דבר
והאמת זה לא משנה. כל אחת תפתור את העניין איך שנוח לה. רק רציתי להביא דוגמא למשהו יומיומי, שמבחינתי כבד מידי להריון, ואיך אני מתמודדת איתו.
בהצלחה!

שואלת אותך דווקא, כי עברת תשעה היריונות...

איך אפשר לא להרים ילד קטן שדורש זאת, לא להרים דברים כבדים כשצריך לסדר את הבית (והבעל לא בסביבה!), סתם באופן כללי להתאמץ כרגיל, כי יש בית וילדים שדורשים זאת...??

גם אני מקפידה על ג.

 

ילד קטן שדורש - אני מתיישבת ומזמינה אותו לשבת עלי או לחבק אותי.

פשוט לא מרימה דברים כבדים בבית - מנקה ומסדרת מסביבם.

נעזרת בילדים הגדולים יותר ובבעל.

 

זה אחרי שפעם בתחילת הריון מלאתי והרמתי דלי מים לשטיפה וחצי שעה אחר כך דיממתי. במיון זיהו היפרדות שיליה.

וחברה שלי הפילה ממש, לא על אף אחת. היא הזיזה רהיט כבד מאוד וזמן קצר אחר כך - קשה לכתוב על החוויה שהיא עברה.

 

אומנם המקרים האלה הם קיצוניים, אבל צריך לשמור ולהיזהר.

 

 

ילד קטן דורש? אשב ואחזיק אותו עלי.
צריכים שקית כבדה? אפרוק ממנה רק את מה שחשוב לי ואני צריכה כרגע.
להזיז רהיטים וכד'? זו לא עבודה שלי. נקודה. אז לא יזיזו את השולחן/ הספה עד שהבעל יבוא. הגוף שלי חשוב יותר.

מה עשית אחרי ניתוח קיסרי?
כשחייבים אז חייבים.
ומבחינתי הריון זה באותה דרגה של חובה.

בדיוק ככה גם אני מתייחסת!
ישר כוח!
ובהצלחה!

לא תשעה חודשים... (או במקרה של אותו היריון שהסתיים בקיסרי - שבעה וחצי חודשים)

התקופה של ההיריון של הקטנה הייתה מאתגרת מאוד, כי היו לי שני תינוקות בני שנתיים שדרשו את שלהם...

ומה עושים נגיד במקלחות? הרי צריך להכניס ולהוציא את הילד. ובמקרה של ילד שלא הולך עדיין (היה לי רק פעם אחת, ובכל זאת) - זה בכלל בלתי אפשרי... ואי אפשר לצפות שהבעל יקלח את הילדים במשך תשעה חודשים שלמים+חודש וחצי של משכב לידה...

בקיצור - מעריצה אותך, באמת!

השאלה אם בכל זאת אפשר לנהוג משהו ביניים - את הדברים הרגילים והיומיומיים שתמיד אני נוהגת להרים - להמשיך בכך, להשתדל קצת להמעיט. ורק דברים כבדים ממש, כמו הזזת ארונות ומיטות- להשאיר לבעל...?

הגדולה בת שנה ולא הולכת. ולא עומדת לבד.

צריך להכניס ולהוציא מהאמבטיה מהעגלה לאוטובוס.

ועוד..

חוץ ממנה אני מורידה במאמצים בכללי

 

קניתי את הכי זול בחנות כי ידעתי שזה לתקופה קצרה (קנינו אח''כ תאומים), ובסוף הוא משמש אותנו מעולה למרות ההתעללויות שלנו בו...
הרגשתי הבדל משמעותי בין העגלה הרגילה לטיולון הקליל.
אחרי אמבטיה - לסחוב למיטה הכי קרובה שקיימת.

מה זה אי אפשר לצפות מהבעל? את צריכה להבין שמדובר במצב בריאותי רגיש ולא חסרים סיפורים עצובים.
לי בהריון האחרון הייתה הפלה מאיימת בגלל שסחבתי שקית(!) כבדה מדי -ומרחק קצר מאוד. יש חודשים שהם רגישים יותר, בעיקר השבועות הראשונים. אפשר לקלח ולבקש מהבעל להוציא, אפשר להביא עזרה מבחוץ או מהמשפחה. עדיף זה מאשר לקחת סיכונים ואז להצטער. תחושת האשמה אחרי שחס ושלום קורה משהו זה דבר נוראי, לאבד ילד כי הזזת ספה או תלית כביסה - את מבינה כמה נורא זה?!

אם כי אני לא יכולה להגיד בוודאות שקרה. זה בסימן שאלה. אבל כך לבי אומר לי...

כך היה: הייתי לקראת תאריך הווסת, והייתה לי תחושה ממש ממש חזקה שאני בהריון. ממש חשתי זאת. ואז ראיתי כתם. משהו שלא אופייני לתחילת וסת אצלי. התלבטתי אם זה אוסר או לא. המתנתי כיומיים לראות אם הווסת מגיעה (בינתיים נהגתי איסור כמובן). בסוף החלטתי שאני צריכה לשאול רב. שמתי את הילדון בעגלה, ויצאתי לבית הרב. כעשרים דקות הליכה שרובה עלייה. השארתי בידי אשתו את הבדיקה, וחזרתי הביתה. בדרך התחלתי להרגיש התכווצויות וכאבים. כעבור כמה שעות אשתו התקשרה לבשר לי שטהור - אבל אני כבר הייתי בדימום כבד...

אני לא חושבת שזו הייתה וסת. אני חושבת שאיבדתי הריון בגלל העבודה המאומצת של דחיפת העגלה בעלייה ההיא.

 

(ב"ה כעבור חודשיים נכנסתי להיריון)

תשאלי רופא . קשה לי להאמין שיגיד שהפלה בגלל דחיפת עגלה.
לי אמרו שיש הריונות לא תקינים שנופלים.
וסתם כך... מה פתאום על דעת עצמך יומים נהגת בהרחקות בגלל כתם? את לא יכולה לפסוק לעצמך..

את שיתבהר המצב. הרי אין טעם שאתאמץ ואלך אל הרב אם זו התחלת הווסת... כשחיכיתי יומיים ולא הגיע וסת ידעתי בוודאות שזו לא תחילת וסת, אז כמובן הלכתי לשאול. נהגתי באופן הלכתי לחלוטין.

(אגב, אם זיכרוני אינו מטעני, נדמה לי שההרחקה הזאת הייתה חסרת משמעות - היום הראשון הייתה עונה כך שממילא היינו צריכים להיות בריחוק, ובשני בעלי נסע בענייני עבודה).

בקיצור, אם אפשר פחות ביקורת, תודה.

וגם עיוותת את דבריי - זו לא "דחיפת עגלה" אלא דחיפת עגלה *בעלייה*, דרך ארוכה. הבדל גדול. ועגלה שיושב בה ילד גדול וכבד. ממש הרגשתי איך המאמץ מוגזם לי ומשפיע עליי רע.

כמובן שיש הריונות לא תקינים שנופלים, אבל לא ברור לי על סמך מה את קובעת בוודאות כזאת שההיריון שלי היה אחד מהם.

אני לא קובעת שום דבר בוודאות, אפילו לא את עצם העובדה שהיה היריון. אבל לבי אומר לי כך, ועצוב לי על זה מאוד.

בהריון בסיכון הכל יכל להיות מסוכן גם הליכה בלי עליה...

להרים כבד זה לא כדאי בכלל גם בהריון תקין.
אבל קשה לי עד מאוד להאמין שזה היה בגלל לעלות עליה.
כשבתחילת ההריון האחרון היה לי דימום רציני ואמרתי לרופא שאולי זה כי עליתי עליה רצינית עם עגלה והתאמצתי- הוא אמר שממש לא בגלל זה . ואכן זאת היתה המטומה.

לא בטוח שזה היה הריון. יש מחזורים מוזרים.
וגם אם כן יתכן מאוד וזה היה הריון כימי..

ואני ממש בעד לא לסחוב כבד.
אבל כל מה שבגדר נורמלי- הליכה וכדומה-לא חושבת שכדאי להכנס לסרטים שאסור

מבחוץ. אני לא חושבת שאצליח לשכנע כאן מישהי. גם אתן לא תשכנעו אותי שהפרשנות שלי שגויה. יש דברים שאני סומכת בהם על תחושת הבטן שלי, ורק על שלי. זה בסדר אם לא נשמע פה לאף אחת סביר, אתן לא חייבות להאמין לי. זה עניין פרטי שלי, ומספיק לי שראני מאמינה לעצמי.

אין צורך לכתוב לי עוד הסברים שכלתניים למה אני טועה. תודה ושלום.

או בתור התקפה?

לא באתי לשכנע שאת טועה...

רק הבעתי את דעתי שבמצב רגיל זה לא מסוכן.

את מגיבה במן מגננה לא נעימה.

וכתבתי בעיקר כי הרבה נשים קוראות כאן ויתכן שמי שתקרא סיפור כזה תתחיל לפחד מכל עליה ברחוב...
אז רציתי להוסיף שגם אם במקרה שלך אולי היה קשר- בדר''כ זה לא המצב.

אם זה היה כך הייתי צריכה להיות כלואה בבית תשעה חודשים. אני גרה בתחתית הר. ולכל מקום יש עליה מטורפת. ועליתי כל הזמן בהריונות. עם עגלה.
ואם אתחיל לפחד מזה יהיה לי סיוט...

כתבת "קשה לי עד מאוד להאמין", והסברתי שזה בסדר, מספיק לי שאני מאמינה. הבנתי ששתי המגיבות פה מן הסתם לא היו היחידות שלא האמינו, וכתבתי שכבר אין צורך שיגידו לי את זה עוד אחרות. מבינה שמבחוץ זה נשמע לא אמין.

ובעניין השני את צודקת ואני מצטרפת - זו לא הייתה קריאה לנשים לא לעשות כלום בהריון, ואם מישהי קוראת את זה ככה אז בבקשה אל.

רציתי רק לשתף בכאב ולקבל אמפתיה, זה הכול.

מצטערת שתגובתי לא נעמה לך. שתהיה שנה טובה ורק ברכה.

להתנצל.
באמת בלי קשר למה אולי גרם ומה מסוכן ומה לא...



שכחתי באמת לתת חיבוק והבנה להחמצה ולצער שעברת אפילו רק על המחשבה שהיה הריון ואיבדת..ובטח אם מתווספת לזה אשמה...

אז סליחה באמת.

ולא התכוונתי למה שכתבת...
חשבתי דוקא שאם תשמעי שהליכה זה לא מסוכן אולי תרגישי פחות אחריות או אשמה למה שקרה...
אבל מה שטוב לך.

מצד אחד אני כן אוציא ואכניס ילד למקלחת, עניין של שניה הרמה.
מצד שני כמו שנכתב פה לא ארים ילד מהרצפה למעלה. למשל אתישב על הספה ואז שיעלה עלי וכד.
לי היו תאומים בני שנה כשהתחלתי את ההריון הבא בחסדי השם. הם עוד לא הלכו. גרנו קומה שניה. את המדרגות הם היו עולים ויורדים בזחילה.
עגלה- למשל שמתי לב שאם מורידים את הפס שנמצא מקדימה אז או שהילד יכול לעלות ולרדת לבד מהעגלה, תלוי בגיל, וגם אם מרימים אותו הרבה יותר קל להרים לתוך עגלה פתוחה מאשר להרים מעל ולהשחיל לתוך העגלה עם הפס הזה..
זה סתם כמה דוגמאות...
ובפועל האמת שלדעתי למרות שכך אני נוהגת יתכן שיש כאן זהירות קצת מוגזמת- כלומר ברור לי שלא להרים ולהזיז דברים ממש כבדים אבל לא בטוח שבאמת צריך להקפיד על כל מאמץ קטן. אבל אני מעדיפה עודף זהירות מאשר חלילה להצטער... וגם כשזו התפיסה אז המודעות הרבה יותר גבוהה ואז גם יותר זהירים בדברים יותר כבדים.
וגם, שוב זה לא מדעי, אבל לדעתי יש הבדל גם בסף הרגישות של גוף של נשים. יש נשים רגישות לכל מאמץ קטן ויש כאלו שלא. כמי זו שהתבה שמרימה חופשי ילד 15 קג. אז כל אחת גם צריכה להיות קשובה לגוף שלה.
אני אם עושה מאמץ קל וקצת מתמשך מרגישה כבר לחץ בבטן. חשוב להיות קשובים לגוף.
בהצלחה!!!!

סחבתי בהריון משהו ממש ממש כבד....

 

הייתי בתחילת חודש רביעי...

 

והשליה שלי התחילה להיפרד....

 

זה אומר 50% סיכון לאבד את ההריון.

 

בחסדי ה' עלינו הייתי ב50% שעברו את ההיפדות החלקית הזאת בשלום, והילדה המתוקה הזאת כבר גדולה ב"ה...

 

אבל הייתי מאושפזת די הרבה זמן בבי"ח.. ועברנו עגמת נפש ודאגה גדולים מאד.

 

מאז אני יודעת: לא סוחבים דברים כבדים בהריון! נקודה.