אבל הלוואי שהתחיל להתנהג כמו ג' - נראה לי נכון יותר!

שואלת אותך דווקא, כי עברת תשעה היריונות...

איך אפשר לא להרים ילד קטן שדורש זאת, לא להרים דברים כבדים כשצריך לסדר את הבית (והבעל לא בסביבה!), סתם באופן כללי להתאמץ כרגיל, כי יש בית וילדים שדורשים זאת...??

גם אני מקפידה על ג.

ילד קטן שדורש - אני מתיישבת ומזמינה אותו לשבת עלי או לחבק אותי.

פשוט לא מרימה דברים כבדים בבית - מנקה ומסדרת מסביבם.

נעזרת בילדים הגדולים יותר ובבעל.

זה אחרי שפעם בתחילת הריון מלאתי והרמתי דלי מים לשטיפה וחצי שעה אחר כך דיממתי. במיון זיהו היפרדות שיליה.

וחברה שלי הפילה ממש, לא על אף אחת. היא הזיזה רהיט כבד מאוד וזמן קצר אחר כך - קשה לכתוב על החוויה שהיא עברה.

אומנם המקרים האלה הם קיצוניים, אבל צריך לשמור ולהיזהר.

לא תשעה חודשים... (או במקרה של אותו היריון שהסתיים בקיסרי - שבעה וחצי חודשים)

התקופה של ההיריון של הקטנה הייתה מאתגרת מאוד, כי היו לי שני תינוקות בני שנתיים שדרשו את שלהם...

ומה עושים נגיד במקלחות? הרי צריך להכניס ולהוציא את הילד. ובמקרה של ילד שלא הולך עדיין (היה לי רק פעם אחת, ובכל זאת) - זה בכלל בלתי אפשרי... ואי אפשר לצפות שהבעל יקלח את הילדים במשך תשעה חודשים שלמים+חודש וחצי של משכב לידה...

בקיצור - מעריצה אותך, באמת!

השאלה אם בכל זאת אפשר לנהוג משהו ביניים - את הדברים הרגילים והיומיומיים שתמיד אני נוהגת להרים - להמשיך בכך, להשתדל קצת להמעיט. ורק דברים כבדים ממש, כמו הזזת ארונות ומיטות- להשאיר לבעל...?

הגדולה בת שנה ולא הולכת. ולא עומדת לבד.

צריך להכניס ולהוציא מהאמבטיה מהעגלה לאוטובוס.

ועוד..

חוץ ממנה אני מורידה במאמצים בכללי

אם כי אני לא יכולה להגיד בוודאות שקרה. זה בסימן שאלה. אבל כך לבי אומר לי...

כך היה: הייתי לקראת תאריך הווסת, והייתה לי תחושה ממש ממש חזקה שאני בהריון. ממש חשתי זאת. ואז ראיתי כתם. משהו שלא אופייני לתחילת וסת אצלי. התלבטתי אם זה אוסר או לא. המתנתי כיומיים לראות אם הווסת מגיעה (בינתיים נהגתי איסור כמובן). בסוף החלטתי שאני צריכה לשאול רב. שמתי את הילדון בעגלה, ויצאתי לבית הרב. כעשרים דקות הליכה שרובה עלייה. השארתי בידי אשתו את הבדיקה, וחזרתי הביתה. בדרך התחלתי להרגיש התכווצויות וכאבים. כעבור כמה שעות אשתו התקשרה לבשר לי שטהור - אבל אני כבר הייתי בדימום כבד...

אני לא חושבת שזו הייתה וסת. אני חושבת שאיבדתי הריון בגלל העבודה המאומצת של דחיפת העגלה בעלייה ההיא.

(ב"ה כעבור חודשיים נכנסתי להיריון)

את שיתבהר המצב. הרי אין טעם שאתאמץ ואלך אל הרב אם זו התחלת הווסת... כשחיכיתי יומיים ולא הגיע וסת ידעתי בוודאות שזו לא תחילת וסת, אז כמובן הלכתי לשאול. נהגתי באופן הלכתי לחלוטין.

(אגב, אם זיכרוני אינו מטעני, נדמה לי שההרחקה הזאת הייתה חסרת משמעות - היום הראשון הייתה עונה כך שממילא היינו צריכים להיות בריחוק, ובשני בעלי נסע בענייני עבודה).

בקיצור, אם אפשר פחות ביקורת, תודה.

וגם עיוותת את דבריי - זו לא "דחיפת עגלה" אלא דחיפת עגלה *בעלייה*, דרך ארוכה. הבדל גדול. ועגלה שיושב בה ילד גדול וכבד. ממש הרגשתי איך המאמץ מוגזם לי ומשפיע עליי רע.

כמובן שיש הריונות לא תקינים שנופלים, אבל לא ברור לי על סמך מה את קובעת בוודאות כזאת שההיריון שלי היה אחד מהם.

אני לא קובעת שום דבר בוודאות, אפילו לא את עצם העובדה שהיה היריון. אבל לבי אומר לי כך, ועצוב לי על זה מאוד.

מבחוץ. אני לא חושבת שאצליח לשכנע כאן מישהי. גם אתן לא תשכנעו אותי שהפרשנות שלי שגויה. יש דברים שאני סומכת בהם על תחושת הבטן שלי, ורק על שלי. זה בסדר אם לא נשמע פה לאף אחת סביר, אתן לא חייבות להאמין לי. זה עניין פרטי שלי, ומספיק לי שראני מאמינה לעצמי.

אין צורך לכתוב לי עוד הסברים שכלתניים למה אני טועה. תודה ושלום.

כתבת "קשה לי עד מאוד להאמין", והסברתי שזה בסדר, מספיק לי שאני מאמינה. הבנתי ששתי המגיבות פה מן הסתם לא היו היחידות שלא האמינו, וכתבתי שכבר אין צורך שיגידו לי את זה עוד אחרות. מבינה שמבחוץ זה נשמע לא אמין.

ובעניין השני את צודקת ואני מצטרפת - זו לא הייתה קריאה לנשים לא לעשות כלום בהריון, ואם מישהי קוראת את זה ככה אז בבקשה אל.

רציתי רק לשתף בכאב ולקבל אמפתיה, זה הכול.

מצטערת שתגובתי לא נעמה לך. שתהיה שנה טובה ורק ברכה.

סחבתי בהריון משהו ממש ממש כבד....

הייתי בתחילת חודש רביעי...

והשליה שלי התחילה להיפרד....

זה אומר 50% סיכון לאבד את ההריון.

בחסדי ה' עלינו הייתי ב50% שעברו את ההיפדות החלקית הזאת בשלום, והילדה המתוקה הזאת כבר גדולה ב"ה...

אבל הייתי מאושפזת די הרבה זמן בבי"ח.. ועברנו עגמת נפש ודאגה גדולים מאד.

מאז אני יודעת: לא סוחבים דברים כבדים בהריון! נקודה.

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...

לא לנקות🤭

דווקא קניתי פעם מגב מגנטי כזה לחלונות, אבל אפילו לא ניסיתי להשתמש בו...

אז אולי לכן אני לא רצה לנקות את החלונות🤭

(אבל האמת שהם רוב הזמן פתוחים, אני לא אוהבת חלונות סגורים...)

הוא ממש חמוד

לא ניקוי מושלם הוא קצת משאיר סימנים

אבל ממש אחלה

אין לי אותו אבל לחברה טובה שלי יש.. זה שהוא כמו 2 עיגולים כזה.

לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק

אני אוהבת את הנעליים של פאפיה

במבצע באתר ב75 שח

אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות

כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..

אני מתכוונת למשהו כזה-

סניקרס בגוון חאקי

היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות

אז היא צריכה כבר נעליים טובות

ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...

אם כבר אז שיהיו טובות לשבת

ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.

אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.

אני לא יודעת איזה מידה היא

נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב

הפיזיותרפיסטית של הבת שלי המליצה לנו על הנעליים של פאפיה ונמרוד.

חשוב שהנעל תחזיק טוב את הרגל, בעיקר מאחורה.

לפאפיה יש חגיגיות יפות שהן צעד ראשון. גם אנחנו מתכננים לקנות לה כאלה לאירוע שיש לנו

לפאפיה יש חנות? או שחנויות מוכרות נעליים שלהם?

תודה!

או עלי אקספרס

איכות פח, רק לזמנים שרוצים שתהיה חגיגית ויפה. עולה גרושים.

זה לא יגיע לי עד האירוע

עכשיו קצת יקר שם עדיין לטעמי

אבל אם זה חשוב לאירוע הייתי קונה

אני מחכה לסוף עונה

בבני ברק יש כמה חנויות שיש גם נעליים אלגנטיות לשבת ואירוע במידה 19.

אם רלוונטי לך בשמחה אתן לך שמות וכיוון (כמה רמות מחיר...)

בני ברק רחוק לי

תודה

זה מקבע להם את ההליכה, 

וכשהסוליה קשה זה ממש לא טוב, ולא נוח...

אם רלוונטי לך, אנסה למצוא דרך להעביר לך.

הן עלו 400 שקל, הילד נעל אותן אולי 4 פעמים.

אעביר לך בשמחה, רק תגידי איפה את גרה אני בשבוע הקרוב צפויה להגיע למרכז בכל מקרה. 

אני אשמח לתמונה

אני קונה לקטנה רק בשיין

כי לא מוכנה לשלם את העושק הזה שנקרא נעלי צעד ראשון