פורום הריון ולידה (עמוד 4214)

אל תחליטי על דעת עצמך שזה אוסר.
אני לא יודעת מה זה מבחינה רפואית, אבל מבחינה הלכתית לא בטוח שזה סותר את ה7 נקיים שלך!
תבדקי.

האנונימית שמעלייך.
הוא שלח אותי לטבול כשהייתי בטוחה שאני באמצע מחזור.
לפי מה שתיארתי לו הוא אמר שזה טהור.

זה דם לכל דבר ועניין...
והדימום הזה כבר ארבעה ימים בערך...
השאלה שלי לא הייתה הלכתית אלא רפואית...

לשאול תמיד תמיד תמיד
גם כשזה אדום
הכללים אחרי לידה שונים. היכולת להתיר גדולה יותר
יש פצעים .
ובכל מקרה שואלים ולא אוסרים לבד

יכול להיות שזה פצע. מתאים לתיאור של אחרי הפסק דימום טרי.
אם זה שאריות מהלידה בד"כ זה כבר לא יראה כמו דימום טרי, ואם זה כתמים שקשורים להורמונים אז גם לעיתים זה בכל מיני גוונים.
דווקא דימום טרי במקרה שתיארת יכול להצביע על פצע
את יכולה לנסות לעשות בעדינות שטיפה וגינלית ולראות אם הדימום ממשיך. אפשר גם ללכת לבודקת טהרה או רופאה לשאול אם יכול להיות שהדימום חיצוני או שהוא בטוח פנימי ומה מקור הדימום.
בין כך ובין כך יכול להיות שמבחינה רפואית לא יתרגשו מהדימום כפי שאת מתארת אותו אבל עד שלא תבדקי הכל השערות, אין תשובה וודאית...

והדימום התחיל כמה שעות אחרי בדיקה. כמו שכתבתי, קודם כתמים ואז דימום...

בס"ד

 

לפנות לרב עם הנתונים שיש לך, והוא ייפסוק לך.

 

וכמה שיותר מהר יותר טוב.

ואין לך סיבוך רפואי מיוחד. צמים בהריון.

חשוב להקפיד לשתות הרבה בימים לפני הצום. לאכול טוב. ולנוח כמה שאפשר בצום עצמו.

אצלי זה הציל חיים פשוטו כמשמעו יקר אבל שווה!!!

הבחילות היו נסבלות....
הפעם אני לא תפקדתי בלי העדורים האלה....
עכשיו שבוע 16 נסתי להוריד והרגשתי על הפנים.... חזרתחץי לקחת חלקית... וחזרתי לחיות....
לפעמים הריון שונה מאחד לאחד...
שיהיה לך בהצלחה.

הכדורים האלה לא יכולים להזיק? קצת חוששת מכל מיני דברים כאלה בהריון....

גמאני לקחתי וירדתי מ8 הקאות ביום ל2/3...
ממליצה.
אבל זה באמת יקר.

לפנות לרופא גם כדי לקבל עירוי ולהחזיר לגוף הרבה דברים שהוא איבד בהקאות הללו. זה מאוד מחזק..

גם אני עובדת, ומה שהציל אותי בהרין הנוכחי עם 3 פיצקאלך זה הדיקלקטין. מותר לחלוטין בהריון. בערבים אני מקיאה קבוע, אבל בבוקר ובצהריים מצליחה לתפקד.
ג'ינגר ודומיו לא עזרו לי, רק דיקלקטין. קחי בחשבון שבוע הסתגלות מעייף לתרופה. היא מרדימה בהתחלה.

מצילה חיים אני מעירוי 3 פעמים בשבועמף התחלתי לאכול ולשתות ולחזור לתפקוד כמעט מלא... יש משץדי פעם בחילות והקאות אבל לא 10 פעמים ביום.... אפשר לאכול ולשתות.... מה יותר אושר מזה בתקופה הזאת??
100 כדורים עולים בסביבות 350 דח תלוי בהשתתפות הקופה. יקר אבל שווה כל שקל!!!!!!!
יש חיכוי מוצלח שעברתי אליו ואני ממש מרגישה מצוין איתו מוכרים בבית פרטי בירושלים שקל וחצי לכדור....
זה זול משמעותית מהמקורי..... אולי כדאי לנסות....
תרגישי טוב ובהצלחה.

אצלי זה עבד. כדי שהבטן לא תרגיש רעבה ואז יתחילו הבחילות

יצא לי במוצאי ט' באב.

 

תשתדלי להתכונן כל מה שאפשר מערב יוה"כ: ציפורניים, הסרת שיער כמובן, וגם חפיפה וסירוק.

לאשכנזים מספיק לחזור ולעיין במוצאי חג/שבת.

 

תאכלי, תתאוששי, ואת יכולה ללכת לטבול כשעה אחרי הצום, או אפילו מאוחר יותר, המקוואות פתוחים לפחות עד השעה 21:00 בערים הגדולות.

ליתר ביטחון תתקשרי למקווה כבר הערב, או בראשון-שני בשבוע הבא, ותבררי.

הקב"ה מסדר את הדברים לטובה בע"ה. ונותן כוחות...

הייתי מזה בלחץ.

אבל - זו הייתה הטבילה הכי טובה שהייתה לי..

אני ממש לא בן אדם רוחני, אבל משהו בזה שסיימתי עכשיו את היום הקדוש "נקייה" וללכת למקווה לעוד סוג של ניקיון.. זה היה ממש קסום! באמת.. [אני הופתעתי מעצמי שזה היתה ההרגשה שלי. אני הכי לא כזאת.]

מבחינה טכנית - זה כמו במוצ"ש - חלק תעשי ביום שישי, ואת ההכנות המרכזיות בסוף הצום. 

אכלתי טיפה ווהתאוששתי ואז התחלתי בהכל. ואחרי זה אכלתי נורמלי, וגם במובן הזה - היה לי יותר קל להתאושש ככה מהצום. מקווה שיהיה לך בקלות..

אליו יותר רגוע.

 

אך זכרי אסור לאכול בשר/עוף לפני מקווה!

יותר נכון הייתי אמורה לטבול בליל כיפור וזה נדחה כמובן..
אז הייתי מוכנה כבר מערב החג.
התפללתי הכל, התכוונתי ממש דווקא,
ובמוצאי הצום עשינו הבדלה זריזה בבית, אכלתי משהו קטן, ומיד יצאתי למקוה. בסוף הגעתי לפני הבלנית אז חיכיתי לה..

לי זה דוקא נשמע זמן הכי מיוחד שיש (לגבי יום כיפור שבו ניתנו לוחות שניות נאמר יום חתונתו זה מתן תורה) רק הכי חשוב להיות רגועה ולא להילחץ.

תודה רבה רבה!
מקווה שאהיה רגועה.. תמיד אני לחוצה ממקוה (נשואה כבר חצי שנה..)
אני מתלבטת בעיקר על העייפות. אחרי יום שלם על הרגליים, כמעט בלי הפסקה... אני לא רוצה להרדם מהר בלילה של המקוה

וגם אם כן אין אפשרות לשבת? ואין הפסקה? אולי כדאי לחפש בית כנסת אחר.

אני רוצה ממש להיות כל התפילות.. אני כבר שנים מגיעה להכל.
יש הפסקה של רבע שעה בערך.. ובבתי כנסת אחרים אני לא מצליחה להתחבר לתפילה

הפתרון היחיד לעשות את הכל הוא, אולי לישון כמה שעות בלילה לפני שאתם ביחד, השאלה אם תצליחו להתעורר ואם לא תהיו יותר עייפים, אולי תתקשרי לרב שלא מכיר אותך(אז יהיה לך נעים לשאול) ותשאלי מה הוא מציע

והרב המליץ לקנות טיפות של הרב יורוביץ (יש אצל משפחתו בשכונת גאולה בירושלים) הטעם די מגעיל אבל ממש עוזר

עדין לא רואה שזה עוזר...
מה זה הטיפות האלה איפה ניתן להשיג אותם במרכז?

ניסיתי ויש מלא תוצאות בירושלים זה אשתו שמוכרת הוא כבר נפטר

רבנים יודעים על הרבה קולות שלא היית מדמיינת בכלל..

מה אני יגיד לו?!

רבנים ששימשו בנושאים אלו, יודעים להבחין בין דם שאוסר לדם של פצע שלא אוסר או אפילו הפרשות שנראות לנו כמו דם.
וגם אם הכתם הספציפי הזה יאסור, הרב יוכל להנחות אותך איך לבצע הפסק ושבעה נקיים בלי כתמים (למשל, לבדוק מינימום של בדיקות, לשים תחתוניות שחורות ועוד..)

בהצלחה!!

אנסה לעשות מחר הפסק ואתיעץ עם רב אם יהיה משו.. (מקווה שלא..)
תודה רבה לך

ההפסק יהיה בסדר.
יכול להיות שהוא יקל לך בשבעה נקיים וכו', כדי למנוע מצב של כתמים באמצע..

כי לא כולם הולכים עם הפסיקה שלו.
אבל הרב שלכם יוכל לתת לכם מענה לפי פסיקה של כל רב שאתם הולכים לפיו.

עברתי את אותו דבר ממש עכשיו..

הבאתי לרב את כל הבדיקות, ועל אחד מהם שהייתי בטוחה שזה דם הוא התיר..

ב''ה נטהרתי אחרי יותר משבועיים של נסיונות.

אם אפשר לשאול...

אבל כבר אחרי חודש לא היה דימום, עשיתי הפסק ואחרי 3 ימים התדש.. אחכ עשיתי 2-3 פעמים הפסק עד שהצלחתי להתחיל לספור.. זה היה ממש מתסכל, ברוך ה אני אחרי

שבועיים אחרי הלידה הפסיק הדימום ומאז רק כתמים אני כבר חודש אחרי

וזה נורמלי לגמרי

חכי מה ימים ותעשי בדיקת הריון ביתית

גם הבת שלי בת שלושה שבועות
וקורה לה אותו דבר...

אולי יונקת יותר מידי?!😕

כל הילדים שלי היו פולטים ה-מ-ו-ן. 

שלוליות.

כל מי שראה אותם היה בשוק.

היה לי ברור שזה משהו כמו ריפלוקס. אבל אם התינוק רגוע, מתפתח, עולה במשקל- אין שום צורך לטפל. לא מחמיר, ועובר מעצמו.

הבן הקטן שלי היה גם הוא פולט המון, אבל היה תינוק מאוד לא רגוע. בוכה כל הזמן. ממש סבל.

לכן טיפלנו בריפלוקס. רופאה נתנה לנו תרופה בשם זנטק. התרופה הזו לא כ"כ בריאה, ועדיף להימנע ולא לקחת. אבל אם אין ברירה- זה באמת יעיל ומרגיע. 

זנטק לא מטפל בריפלוקס אלא רק בסימפטום. רק בכאבים. לכן אם אין כאבים אין שום טעם לקחת.

לבריאות!

הם היו מתפתלים מכאבים ולא מפסיקים לבכות פולטים מלא וסובלים בכל אכילה.

זה טבעי שתינוק פולט, הקטן שלי בדיוק כמו שאת מתארת..
זה גם השלב של הגזים אז בכלל גורם להם חוסר נעימות..

אני אישית לא הייתי דואגת. לרוב קשה לפספס ריפלוקס הילד ממש סובל.

ב"ה הקטנה עולה יפה במשקל, ודי רגועה! תודה לשתיכן. ..

כל פליטה מוגדרת כריפלוקס...
רק שאין צורך לטפל בזה כל עוד הילד רגוע ועולה במשקל.
אם זה מציק, אפשר לנסות את הדברים הפשוטים - להקפיד על גרפס (גם באמצע האוכל אם צריך) ולא להשכיב מאוזן אחרי האוכל. אם יונק, לוודא שיש וואקום טוב, ואם מבקבוק - לשים לב שלא נכנס אוויר.

בדרך כלל שתיה לשיעורין מספיקה, אבל תלוי במצבך. תביאי בפני הרב את כל הנתונים.

 

בוודאי שלשאול רב, הרופא לא פוסק הלכתי.
תגידי לרב מי הרופא ומה אמר והרב יפסוק לך הלכתית מה לעשות.
לרופא אין סמכות הלכתית להתיר לך איסור כרת,לרב כן יש סמכות לפסוק לך מה מותר ומה אסור מצד ההלכה במצב שלך.

לגבי 1-אני עשיתי חיסון שעלת..
חיסוני שפעת לא היו רלוונטיים לי ב2 ההריונות(ילדתי בסוף הקיץ).

שאלתי רב עכשיו ובאמת הוא אמר לי לא לצום ולשתות בשיעורים.

לגבי חיסונים, אני בדרך כלל לא ממהרת לחסן את הילדים ונרתעת מחיסונים, לכן ממש חוששת..

לגבי אספירין, אני קוראת על זה עכשיו שזה באמת משהו שלוקחים כמניעה לרעלת אבל אני תוהה לעצמי עד כמה כדאי לקחת תרופה שהיא משכך כאבים על בסיס קבוע?

 

אספירין היא תרופה מיוחדת במינה בכך שבמינונים שונים יש לה אפקטים שונים על הגוף.
במינון 1-4 גרם היא משמשת כמשכך כאבים (לא בארץ!)
במינון 50-100 מג היא מתפקדת כנוגדת קרישה.
צורת הפעולה בגוף שונה לחלוטין.
ואכן מאוד מקובל לקבלה במינונים אלו באופן קבוע.
בהצלחה והמשך הריון קל ובריא!!

ברור שלשאול רב, כמו שחנה צוריה כתבה.
לא שמעתי על סע' 3.

ותבדקי עם בדיקה ביתית,

מהביוץ לוקח בערך שבועיים + עד שרואים בביתית, אבל אם את מרגישה תופעות והן באמת של הריון אמורים לראות אותו, ומקסימום תבדקי שוב

כבר אפשר יהיה לזהות הריון בבדיקת דם לא? אם לא בערכה ביתית.

אני פשוט לא יודעת איך גלולות משפיעות על הערכה.

אז בעצם אם אני מרגישה את הבחילות וכו כבר בערך שבועיים,
בדיקה ביתית אמורה להביא תוצאות אמינות? (חיובי או שלילי)

אם אין לי בכלל כאבים בחזה, זה אמור להעיד על משהו?

מצחיק אם יתברר בסוף שזה סתם קלקול קיבה מתמשך...
 

בכל אופן, אם יש הריון צריך להפסיק לקחת גלולות.

 

קחי בחשבון שיתכן שאלו תופעות לוואי של צירוף חבילות ושל הגלולות באופן כללי.

 

ובדיקת דם בטוח תהיה אמינה.

לא יודעת בהקשר הספציפי של הבדיקות הביתיות במקביל לגלולות...אבל באופן כללי בכל מקרה-

כשהן מראות חיובי-זה חיובי(יכול להיות גם הריון כימי אם זה פס חלש ממש,אבל בד"כ,פס זה פס).
כשהן מראות שלילי-זה לא מחייב שאין הריון...

כלומר,רק החיובי הוא ודאי..
גם שלילי ברוב המקרים צודק,אבל בהרבה מקרים גם טועה...
זה גם מה שכתוב בהוראות שמצורפות לבדיקה.

כמה זמן את איתן?

הגבת לי בטעות במקום לפותחת

קשה לי להאמין שזה בגלל הגלולות. אני איתן כבר 5 חודשים ולא עשו שום בעיות.

כשאני אומרת שאני מחברת חבילות זה פחות מ3 ברצף, שזה מותר.
אבל שוב, הכל יכול להיות..
ובקשר לבדיקת דם- ברור שהיא יכולה הכי בקלות לאשר/לשלול הריון. אבל לא ממש מתחשק לי...
מעדיפה כבר לחכות ולראות מה יהיה

במקוםלאנונימית שרצתה להגיב לך ויצא לה לשרשר לי...שימו לב למי אתן מגיבות..זה קצת משגע שסתם קופצת לי התראה על הודעה שבכלל לא מופנית כלפי..

יש כאלה שעושות עיסוי פרינאום- לא יודעת אם זה עוזר.

הדרך הכי טובה להתכונן לדעתי היא לקרוא מלא סיפורי לידה, לדבר עם נשים שילדו, ללמוד על התהליך ועל סיבוכים אפשריים כדי שלא ידברו לך מעל הראש כל הזמן, שתוכלי להיות מעורבת ולהבין מה קורה.

 

והכי חשוב- להבין שהלידה נגמרת תוך כמה שעות (או ימים) ואת נשארת עם תינוק קטן וחסר ישע שאת אחראית לעתידו. על החלק הזה לא מדברים, וזה לדעתי החלק הכי טראומתי בלידה ראשונה- ההרגשה שזה כבר לא רק את. אני חוויתי אובדן, איבדתי את החופש שהיה לי להיות רק אני בעצמי, והייתי צריכה לעבור סוג של תהליך אבל.

 

תזכרי שהלידה היא לא הסוף, היא ההתחלה. מהרגע הזה יש חתיכה מהלב שלך שמסתובבת בעולם. 

זו לידה שניה שלי ומה שכתבת שם הרגשתי אותו כל כך חזק לידה הראשונה.
אפ אחד בעולם לא הכין אותי לטלטלה שעברתי אחרי הלידה.
לקח לי שנתיים להשתחרר מזה..

איך אמרה חברה שלי כששאלתי אותה מתי מתאוששים כבר מהלידה - "לא מתאוששים".

אני גם הייתי בטראומה ממש.

ב"ה תינוקת הכי מתוקה בעולם, אבל החיים לא אותו דבר.

עכשיו הרבה יותר קל לי (שנה ושמונה) וגם כיף מאד, אבל זה עולם אחר.

מצטרפת לכל מי שאמרה שזה בעיר עניין של מזל וגנטיקה.

מה עוזר לשמור על הפרינאום?

1. להשתמש בבלון של אפי-נו (תעשי גוגל). הבעיה איתו שהוא מרחיב מאוד את הפרינאום וזה עלול לפגוע בהנאה מיחסי אישות אחרי הלידה.

2. עיסוי פרינאום, כל יום. ממה ששמעתי זה בד"כ מפחית את רמת החתכים והכמות שלהם אבל לא ממש מונע כמו האפי נו.

3. להשתמש בלידה עצמה (כשהתינוק יוצא) במלא מלא שמן שקדים (תביאי איתך ללידה איזה שני בקבוקים סגורים שאם לא יהיה למיילדת, היא תוכל להשתמש בשלך).

4. ללדת עם מיילדת שיודעת לשמור על הפרינאום (עניין של מזל)

5. ללדת בבית חולים שנותן ללדת בכריעה/ על שש/ על הצד. בד"כ בלידות על הגב יש יותר חתכים וקרעים. 

6. להשתדל לא ללחוץ, לתת לצירים כמה שיותר לקדם את התינוק לבד. הלחיצות ההיסטריות האלו מהשניה שיש פתיחה מלאה ועד שהתינוק יוצא, הן גם מתישות, גם פחות אפקטיביות, גם גורמות ליותר קרעים וחתכים וגם פוגעות ברצפת האגן. גם פה צריך מזל עם המיילדת כי בד"כ מיילדות מעודדות ללחוץ מהרגע שיש פתיחה מלאה גם אם התינוק מאוד גבוה באגן.

בד"כ כן חשוב ללחוץ חזק ומהר אם יש חלילה איזו מצוקה לעובר (רואים את זה במוניטור) וחייבים שהוא יצא כמה שיותר מהר.

כדי למנוע זיהומים. הם לא מביאים משלהם..

אני רוצה קודם להקדים מי שמניקה אין לי שום מושג אם זה מיבש חלב או

 

לא!!

 

העיצה לאכול שתיים, שלוש כפות דבש. לפני הצום הענין הוא, שהסוכר שבו מתפרק לאט לאט בגוף ולא מרגישים רעב!!

קלי צום להנקה
לשתות הרבה מיץ ענבים ביום לפני הצום
לשתות הרבה 3 ימים לפני הצום
לתת בקבוק בצום (אני נותנת חלק מהארוחות בצורה שתקל עלי)
לאכול סעודה מפסקת מזינה במיוחד, חלבונים ושומנים
להתאמץ כמה שפחות, ולהיות במזגן

עוד לא ילדתי, אבל מארגנת את התיק

יש במחלקה.

 

 

כדאי שיהיו לך תחבושות פשוטות למקרה של דימום לפני הכניסה לחדר לידה (לי למשל התחיל במיון ולקח איזה שעתיים עד שהכניסו אותי לחדר לידה) תחבושות רציניות של אחרי לידה תיקני שיהיה לך בבית אבל את לא חייבת לקחת אותם איתך.

כאלו של לילה זה מספיק?

יש מיוחדים לאחרי לידה?

גדולים מאוד ובלי כנפיים (גם אני חשבתי בהתחלה שזה מוזר שזה בלי כנפיים) תראי מה מצב הדימום יכול להיות שמהר מאוד תוכלי לעבור לתחבושות רגילות ואז חבל לקנות הרבה לפני.

בכללי ממליצה להביא פדים שאת אוהבת שטובים לדימום כבד (אני אישית ממליצה מאוד על האלוויז ללילה, בצבע כחול).

כדאי לך להביא חבילה של אולוויז לילה כדי לשים על התחתונים בשביל הכנפיים שלהם, הם מונעים נזילות כמו שצריך.

מעל לאולוויז תשימי את הפדים שיש במחלקה:

בשערי צדק יש כאלה רחבים, רכים ונעימים.

וכדאי לקנות גם חבילה של וניה או משהו כזה שיהיה לך אם פתאום ייגמר במחלקה או לימים הראשונים בבית. הם גם רכים ובלי כנפיים ועדיף לשים על אולוויז.

זה גם מה שאני עושה.

תחתוני רשת (אפשר בצמצום לבקש גם במחלקה!!בבית הרפואה) ובתוכם לשים פדים של המחלקה.

 

כך את מונעת ממך את הסיוט שבלכלוך התחתון האמיתי שלך!!(או תחתון חד פעמי שלי אישית אני משתמשת בו לרב פעמי!!)

מביאה כמה לבנים ישנים שלי וזורקת לפח כשמתלכלך...
וגם אני שמה תחבושת גדולה של אולוויז ומעל את זו של בי"ח

יש שם פדים גדולים שהתאימו לי לירידת מים וגם אחר כך לדימום והיו ממש נוחים. אכן הן בלי כנפיים, אבל ךי זה לא הפריע. גם ככה צריך וכדאי להחליף כמה הרבה פעמים. אחרי הלידה קיבלתי בחדר 2 חבילות של התחבושות האלה וכל פעם שאלו אם נגמר והוסיפו אז בגלל לא צריך לקמצן עליהם ואפשר להשתמש חופשי. לפני שהשתחררתי הביאו לי עוד חבילה והשתמשתי בזה בבית עד שהסתיים. אח"כ אולוויז כבר ספגו כמו שצריך..
בהצלחה!!

בבדיקות דם הכל בסדר?

פשוט בלי כח!!

תגררי את עצמך. למה לסבול?
אחרי אחת הלידות הרגשתי על הפנים. חולשה איומה.
ובאמת היה לי מחסור חמור בb12

או שאפילו למקומות קרובים אין לך כח ללכת?

תקני B12 בנפרד ותנסי בזהירות. אם תרגישי אחרת בתוך שלושה ימים, סימן שזה הענין.

חבל לחכות.

 

יש לחברות כמו אלטמן/ סולגאר/ סופהרב. זה פשוט מעמיד על הרגליים.

כנראה שאת מאלו שצריכות לקחת במציצה מתחת ללשון.

תקני בנפרד ותראי ישועות .

 

אם תספגי B12 כמו שצריך, גם הברזל וכל השאר יעלה יפה בעז"ה.

תנוחי הרבה ותמשיכי עם הויטמינים. לאט לאט זה עובר❤

שיש רק חברה אחת שיש לה מותאם להנקה.
לא כתוב על זה שזה מיועד להנקה, אלא יש את המוצר ב3 צבעים שונים, כמדומני שתכלת זה להנקה. המוכרים יודעים.
ה‎משפט ש‎ציטטת כתוב על כל מוצר ש‎מוגדר כ‎תוסף תזונה, זה ה‎חוק.‎‏‎ ‎גם על פרנטל וכדומה...

יש קליצום שמתאים לזה?

או משהו של חברה אחרת?

 

יש רגיל (ירוק), יש להריון (ורוד) ויש להנקה (תכלת).
במצבך לקחתי את של ההריון. אבל אולי יש להם שירות לקוחות לשאול...
ואני משתדלת לא להניק בצום. זה ממש גומר אותי. (את לא מדברת על יונק בן יומו...)

יש מניעה לקחת אותו? או שזה פשוט פחות מועיל?

כתבתי פה כבר על הדילמה שלי- שהיונק שלי, אמנם גדול, אבל מכור מאוד להנקה. אם אני איתו הוא דורש בתוקף... ובצום, כשאני חלשה, עוד יותר קשה לי להתעקש איתו...

הם עזרו לי מאוד היום כיפור הקודם כשהייתי מניקה מלא וגם עזרו בהיריון.

העניין הוא שאת המוצרים של חברת פוראוור אפשר להשיג רק דרך משווקות פרטיות.. אז אם את מכירה משווקת כזו באזורך תשאלי אותה על זה..

את יודעת מה הצבעים? זכור לי שורוד זה להריון..
אני מנסה לראות שבאמת מה שקנינו זה הדבר הנכון.
תודה!

וירוק זה הרגיל, ורוד להריון.

של דרכים לקיצור דימום, ממליצה לך להסתכל שם.

אשמח גם לשמוע!!

אך בעלי קצת חש דחוק כי אמא שלי אובססיבית בנושאי דת וכל הזמן בדקה שהוא לא רואה בלידה עצמה.. חח זה נשמע גרוע ממה שזה היה. אבל חוצמזה היה משמעותי מאוד וטוב שהיא הייתה.

בלידה השנייה זה היה שישי ואמעא שלי הייתה איתנו עד שהתקרבה שבת והיא נסעה הביתה (גרה רחוק) וכך בלידה עצמה היינו לבד וזה היה סידור מושלם. לא יודעת אם זה יפה שהיא תהיה איתך בצירים ותעזור לך פיזית ונפשית ואז בלידה תבקשי ממנה שתצא.. (ככה גם יש לכם פרטיות ברגע האינטימי ביותר וגם אין לו את החוויה שהיא רואה את המקומות האלו) אבל אם זה אפשרי איכשהו לי זה נשמע פתרון טוב

בכל הלידות שלי היא היתה חוץ מהאחרונה שהיא לא הספיקה. אני צריכה מישהו איתי שיחזיק לי את היד, עם כל הכבוד לעידוד תמיכה ורוגע שהבעל משרה, הוא לא יכול לתת יד! !! וכשהוא יוצא מהחדר לבדיקות וכד' אני יודעת שאני לא לבד. מאד היתה חסרה לי בלידה האחרונה.
תזכרי מה הכי היית צריכה ממנה בלידה, ותחשבי אם הוא יוכל למלא את זה. ואם כל הכבוד לרצונות ולתחושות שלו, הוא צריך לדעת שאת היולדת, ושההלכה מגבילה. ..

אני אוהבת שרק בעלי נמצא איתי.
זה רגע ממש אינטימי ומרגש ששייך רק לשנינו ולא בא לי לחלוק אותו עם אף אחד אחר.
בלידה השניה אמא שלי עזרה לנו בזה שטיפלה בבכור שלנו והיינו רגועים שהוא בידיים טובות.

אם לידות שלך ארוכות ואת צריכה תמיכה שכוללת גם מגע אז חבל שתפסידי. במיוחד שאימא שלך יכולה לתת לך. אם לידה מתחילה מיציאת הפקק עם דם אז ישר אסורים ולרוב הדעות מפתיחה ארבע כבר אסורים. שמשם יכול להיות עוד דרך ארוכה לפעמים. מצד שני אם יולדים מהר אז פחות צריכים שמישהו יעזור ואז נוכחות של אישה אחרת פחות קריטית.

נגיד לאימא שלי היה קשה לראות אותי סובלת אז בשלב אחרון היא לא יכולה לתמוך . מה שכן שאימא לא חייבת לראות ממש יציאת תינוק אם זה מפריע לבעלך, היא יכולה לא להסתכל לשם. 

שאלה היא למה בעלך מרגיש שזאת התערבות לפרטיות שלכם. אולי ביום-יום היא יותר מדי נוכחת בחיים שלכם וזה מפריע לו. אולי צריך יותר גבולות בדברים אחרים . וכמובן מה שטוב לך. 

רק רציתי לציין שלא כל גבר יכול להיות נוכח בלידה. יש כאלה שהם לא וזה לא פוגם בהיותם בעל טוב או אבא טוב . אני חושבת שאם גבר בטוח שהוא בעל טוב אז אימא של אשתו לא מפריעה לו. 

נכון שלא כל קבר מסוגל להיות בלידה ונכון שזה לא אומר שהוא בעל לא טוב אם הוא לא מסוגל, אבל לא הבנתי את הקשר של המשך המשפט... זה פשוט חוויה אחרת לגמרי לידה עם אמא והבעל או לידה רק עם הבעל ולי אישית גם לא היה נעים בכלל שאמא שלי ראתה לי שם הכל, אפילו שמה שהעסיק אותה זה ההתרגשות לראות את התינוק יוצא, קל וחומר שהגיוני שזה יפריע לבעל.

התכוונתי גבר לא קבר (ה-ק' וה-ג' צמודות אצלי).

לא קרה כלום.

אם זה קורה את יכולה פשוט לתקן ככה: *גבר. בתגובה הבאה.

והאיומה נמחק לי בגלל שלא היה מקום בכותרת ולא שמתי לב ושלחתי, לכן כתבתי אוי ואבוי...
לא כי הבהיל אותי עצם זה שיש לי טעות הקלדה, אלא הטעות עצמה.

ולדעת לא להסתכל לאן שלא צריך. 

אני מבינה את הרצון להיות עם הבעל לבד,
אבל כדאי לזכור שלפעמים הלידה מתפתחת מהר ויש צורך דחוף בעזרה פיזית שהבעל כבר לא יכול להעניק.
ואז נוכחות של אישה היא קריטית.
אצלי הלידה התעכבה... ולא רציתי לקחת אפידורל בפתיחה 3... אבל אז הגיעה פתיחה מלאה והייתי צריכה הרבה עזרה ובעלי כבר לא יכל להעניק... אז מזל שאמא שלו היתה לצידי.

ואיך זה ללדת עם החמות? נחמד מאוד.
ברגעים האלו פחות חשובה לי הפרטיות, אני חשה ששתינו מול אתגר ושמו לידה, ומפוקסות רק שם.

כמובן שזה מאוד אינדבדואלי.

הרבה ברכות ללידה קלה ובידים מלאות.

אבל נראה לי זה יחידות סגולה..

מה עם האחיות וכוח העזר? זאת אמא שלך למען השם 

מה שאין ברירה אין ברירה, זה אנשים זרים שרואים את זה כל היום וזה לא מעניין אותם אלא בפן המקצועי, וגם אז אני מבקשת שמי שלא נחוץ שיצא, לא מעונינת באנשים מיותרים סביבי בלידה שסתם מעבירים שם את הזמן... (גם אם הם אנשי צוות בעקרון)

 

אמא זה אמא ולא לכולם יש קשר טוב עם אמא. וגם אם יש קשר טוב, זה לא חייב לכלול התסכלות במקום אינטימי גם אם נמצאים בסיטואציה לא רגילה כמו לידה

 

לי אישית אמא שלי באה בלי שרציתי ומאד(!!!) הפריע לי שהיא ניסתה להסתכל שהתינוק יוצא. מה שניחם אותי שכנראה היא לא הצילחה לראות כי היו סביבי 4 נשות צוות שכנראה הסתירו לה, תאמיני לי - אני ממש מתנחמת בזה שהיא כנראה לא ראתה.

 

אותי אישית חירפן לגמרי שהיא נדחפה לשם (לא מאמינה שזה עדיין מעצבן אותי )

מסתכלת על הנכד שלה שנולד וכל אותם זרים שהיו שם לא הפריעו לך ממש עצוב

הסיכוי לפגוש בסתם יום את הצוות שמטפל באישה בזמן הלידה הוא קלוש בניגוד לאמא שאותה פוגשים המון.
מה שחייבים אז אין ברירה וברור שעדיף שכמה שפחות אנשים יראו.
ולא נראה לי שנחוץ שהסבתא תראה את הנכד נולד.

זרים זה זרים, הם שם כי צריך אותם ואין ברירה, ורגע אחרי את לא מכירה אותם ולא רואה אותם יותר

 

אמא - בלי קשר למצב הקשר איתה - לא אמורה לראות את המקומות האינטימיים של הבת שלה. אני ממש לא מבינה למה זה כל כך טבעי בעיניך.

מסכימה שעצוב שהקשר שלי עם אמא שלי לא משהו אבל זה לא מאד רלוונטי בהקשר הזה לדעתי.

 

אני חושבת היום על ביתי המתבגרת שבעז"ה אזכה להיות בלידות שלה (אם היא תרצה) אין סיכוי בחיים שאני ארצה לראות איך התינוק שלה יוצא. זה ממש לא מתאים ולא שייך

אני אהיה שם בשבילה - בשביל לעזור לה - פיזית, רגשית ונפשית - עד כמה שהיא תצטרך - וגם אתן לה את כל המרחב הזוגי שיהיה דרוש לה עם בעלה ואתנדף מהשטח כשלא יצטרכו אותי.

ויש לנו ב"ה קשר מצוין. (ממש לא כמו הקשר שלי עם אמא שלי)

לדעתי תעשי מה שנוח לך.
מי יעזור לך כשאמא יכולה והבעל לא?

ומה זה ראתה מקומות שהם רק שלו??

זו אמא שלך!!

הצוות הרפואי רואה ככ הרבה כאלו, הם שם בשביל זה, והם גם לא ממשיכים ללוות אותי אחרי הלידה..
בלידה הקודמת בשבועות הראשונים היו פעמים שממש ממש הרגשתי לא נעים פתאום שככה היא ראתה אותי.
וכן- זה בהחלט מקומות שהם רק שלו!! הרי לא יעלה על הדעת להסתובב בלי ביגוד תחתון כשאת עם אמא שלך רק משום שהיא אמא שלך. זה לא בסדר בשום קנה מידה.
נכון שבלידה יש עניין אחר שהיא נחשבת כטרודה במלאכתה אבל משום מה אני מרגישה יותר נעים שמיילדת בודקת אותי מאשר עיניים שמכירות אותי היטב.. וזו זכותי להרגיש ככה

וכשפתחת כתבת שבעלך מרגיש ככה (שלא רוצים שאמא תראה) , תחשבי עם עצמך מה *את* רוצה, לא מה הוא רוצה, ותעשי מה שטוב לך בלבד.
את צריכה לבדוק למי זה מפריע, לו או לך! כשתדעי את התשובה הזו, תדעי אם את רוצה אותה או לא

ובכלל ופתאום כשבעלך אומר שלא צריך אז יש לך כל מיני מחשבות בקיצור אם את לא רוצה בגללו אז את לא רוצה וחבל אמא יש רק אחת ושלך נשמעת נפלאה זכית

זה באמת הבעל.זו בעיה?
אם הבעל מעדיף שהאמא לא תהיה נוכחת בלידה ומוכן לקחת על עצמו את כל האחריות אז צריך לכבד אותו ולסמוך עליו.

ובתור אחת שיולדת בלי אמא שלה אני יכולה לומר שהבעל יכול להסתדר מצוין ולפעמים תמיכה נפשית היא יותר מתמיכה פיזית.
חוצמזה שכשהצוות רואה שאין אמא בשטח אז הן עוזרות המון.

בלידה ראשונה הכל חדש, לא מוכר, קצת מפחיד. אמא מאד עזרה, זה מקסים ונפלא, מתנת ה'

בלידה שניה גם אם הפקפוק מגיע מהבעל ובעקבותיו האישה מרגישה שאולי באמת יש מקום לחוויה זוגית נטו - זו תחושה מאד טבעית ונכונה.

 

אני בלידה ראשונה רציתי את אמא שלי איתי, אח"כ כבר לא

והתמיכה של הבעל והנוכחות שלו זה הרבה מעבר ליכול או לא יכול לגעת בי.

ואז חושבת עם בעלי יוכל לעזור לי בנושאים האלה או שצריך סיוע (אולי של אדם אחר)

גם לנסות להבין מה מפריע לבעל שהיא תהיה (אם זה דווקא היא ספציפית או כל אדם אחר)

כשפותחים את הנקודות האלה יותר קל להחליט

תודה על התגובות אשמח לשמוע עוד.
אם יש כאן מילדות או דולות שראו הבדלים בלידות אשמח לשמוע גם את הצד הזה.
וכמובן אם יש פה אמהות...
רק אדגיש שזה לא משהו שמפריע לבעלי ובגלל זה העלנו את השאלה- זה נקודה שחשבנו עליה ביחד ומכאן עלו הנקודות שעלולות להפריע ומה היה בלידה הקודמת.
שלא תטעו- לבעלי איח שום בעיה עם אמא שלי, היחסים ביניהם טובים מאוד....

מאד השתדלתי לתת לזוג את המרחב שלו.

לקח יומיים עד הלידה עצמה.

כל פעם יצאתי "לטלפונים"....

נתתי להם להיות עם עצמם.

ומפתיחה 4 הבעל כבר לא יכל לעסות לה את הגב והאגן בזמן צירים.

אז זה היה התפקיד שלי.

כמובן המגע הזה היה מאד חשוב ליולדת (הבת שלי)

זה היה בלידה ראשונה.

לידה שניה היתה בשבת כך שרק הבעל נסע איתה,

ואני הייתי הבייביסיטר על הנכד הראשון!

 

זוכרת את הלידה של עצמי, כמה הייתי זקוקה שירטיבו לי את השפתיים

והמגע הזה של להחזיק יד למישהי....

 

לידה קלה ובידיים מלאות בעזרת ה'!

הכל תלוי בקשר שלכן ובתגובות שלה במצבי מתח ולחץ. יש אמהות שמאוד מתערבות ומלחיצות וממש הורסות את  הלידה לכל הצדדים (לא בכוונה להרע כמובן), ויש כאלה שממש מתאימות לסיטואציה ותורמות המון.

 

בתור מי שאמא שלה הייתה גם המיילדת, לא רואה שאני מוותרת עליה אי פעם. בעלי קיבל את מקומו המכובד ואיש לא היה מיותר בחדר.

האמא יכולה להיות הצלה וההיפך כמו שאתם כותבים

אתם חושבים נכון..

 

אז מה עושים?

לא יוצאים בהצהרות!!

בלידה נראה מה יהיה

ושתהיה זמינה.

אם תראו שאתם צריכים אותה תקראו לה.

אם תקראו ובסוף לא תצטרכו תבקשו שתצא בעדינות

או המילדת

 

 

והכי חשוב אח"כ שתעזור להתקלח .לקום

להביא את התינוק מהתינוקיה.

 

לקרא גם לאם

כדי לא לפגוע חלילה

ויחד אם זאת ברגע שהאם לא נמצאת בשטח, לבקש בעדינות מהמילדת. להגיד לאם באסרטיביות שלא תכנס ברגע הקריטי של הלידה וכך אתם מסודרים מכל הבחינות!!

יש לי אמא מקסימה ב"ה אבל לפני כל לידה בעלי מתחנן אלי שהוא רוצה שנביא את אמא שלי ,

בתרוצים ובהסברים שאני לא מפוקסת ואני לא רואה ולא מרגישה כמה היא עוזרת לי ..

אני בסוף משתכנעת כי אני יודעת שזה כבוד בשבילה להיות איתי בלידה .

אבל בעזרת ה" בלידה הבאה אני מתכוונת להיות איתה גלויה ולהגיד לה שלא בא לי אף אחד בלידה..

זאת ההרגשה שלי שבא לי להיות ולחלוק עם בעלי לבד את חווית הלידה.

ולא אכפת לי גם אם כל נשות הפורום יחלקו עלי.

אני חושבת שתלכי אחרי ליבך האם יעשה לך טוב שהיא תיהיה איתך בלידה או לא?

ואז תשתפי את בעלך מה יעשה לך טוב אני מאמינה שגם בעלך ירצה לזרום אחרי מה שיעשה לך טוב ..

מה שחשוב שתשימי לב מה יעשה לך טוב ..תמיד אפשר להסביר לאמא או לבעל בצורה הכי הוגנת ומכבדת ומבינה מה יעשה לך טוב..

בהצלחה ולידה קלה!

 

גם אני הרגשתי שאני לא יכולה להתפלל נורמאלי בראש השנה אבל שמחה ממש
.. הרגשתי מלא פעמים רגשות אשמה על התפילה אבל הבנתי שזה לא יעזור לי אז ניסיתי לכוון בתפילה אחת ברצינות ולשמוע היטב שופר...

מצד אחד הילדים ומצד שני התפילה זה כואב. אבל ה' יודע ועד, ושולח לנו במיוחד שנה טובה ומתוקה, וגמר חתימה טובה!! אולי דווקא בגלל זה

תמיד ידעתי שכשיהיו ילדים קטנים לא אוכל להיות בביהכנ"ס כל התפילה. השנה הקטנה שלי עברה כל גבול וברגע שנגמרו התקינות הלכתי הביתה, אחרי שגם בזמן התקיעות היא הפריעה.
זה לא כואב לי בכלל, זה היה ברור לי מאז שאז בחורה שזו התכנית שלי כשאהיה בתקופה הזו. אח"כ, כשאהיה סבתא, אשב לי בנחת ואתענג כל התפילה, כמו שאמא שלי עושה עכשיו.
אני התחתנתי יחסית מוקדם, וכבר בשנה הראשונה נולדה ביתנו הבכורה, ובכ"ז אני עושה את זה בשמחה, מאוד מתפלאה לראות שאת מתגעגעת לתפילות על זיווג ועל ילדים, זה נראה לי תקופה כ"כ קשה...

הודיתי לה' על התינוק שנתן לי במתנה ומפריע לי להתפלל.

אחרי החג בעלי שאל איך חוויתי את החג ואם הרגשתי את ראש השנה?.

אז אמרתי לו שלא הצלחתי לחשוב הרבה מעבר להחלפות טיטול, הנקה והרדמה. (אני 3 שבועות אחרי לידה.)

וגם כשהתפללתי כל הזמן היה לי בראש התינוק. 

ואז שנינו אמרנו ב"ה שזיכנו.

 

מתגעגעת לאפשרות להתפלל

עכשיו אני יודעת על מה וכמה צריך עוד..

ורוצה להתפלל מהתחלה על הכל  ברגש  ובפירוט בביהכנ"ס

ולא כ"כ יכולה 

ב"ה אלף פעמים.

לעוד הרבה שנים של חלקי תפילות בין החלפות טיטולים, פישור וגישור, גינות וחול, "אמא, משעמם לי.......".

 

ב"ה זכינו לטפל ולגדל את הילדים של הקב"ה השופט, אב הרחמן! 

 

מה שמספיקים להתפלל ולהתחבר - זה הרבה ורצוי ואהוב בעיני הקב"ה, אולי אפילו יותר מתפילות ברצף בבית הכנסת.