אומרת מה היא עושה...

איך אפשר להטעות בזה בדיוק?

אני למשל בשבוע 12 הגעתי ל US - לא היה דופק, גודל העובר התאים לשבוע 9

ז"א שהוא היה כבר 3 שבועות מת בפנים

לא היה לא דימום, לא כאבים - שום כלום.

אם לא הייתי עושה US יכולתי להסתובב ככה עוד כמה שבועות עד שההפלה היתה מתפתחת באופן טבעי וזה בהחלט יכול לסכן את האישה, עובר מת בפנים לאורך זמן יכול לגרום לזיהומים ולא יודעת מה עוד.

אני באה לומר שאם את תולה את שלוות הנפש שלך בזה שאם יש בעיה כן עושים, אז צר לי לאכזב אותך - יש הרבה בעיות שאת לא יכולה לדעת עליהן כך.

אם את תולה את שלוות הנפש שלך בכך שאת שומעת בקול הרב שלך ומי שהולך בתמימות ובאמונת חכמים לא ניזוק - זה כבר סיפור אחר. זה מישור אמוני. עם זה אני לא מתווכחת, כל אחד ינהג כפי דרך רבותיו. ויתפלל לסייעתא דשמיא.

שיהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה גם לך!!

וכמובן שיש יותר בעיטות, אבל אם זה הריון ראשון קשה להבדיל..

רק מדימומים ותנועות..

ותקראי את התגובה שלי יותר למטה ותביני שזה הצלת חיים גם של האשה לפעמים.

בבקשה אני רוצה שתביאי לי שם של רב שאוסר לעשות פעמים אולטרסאונד בהריון..

בינתים כל רב גדול גם מהציבור החרדי וגם מהציבור הדתי מאשר לעשות ויותר מיזה בהדרכה לפני הלידה הראשונה שלי היא אמרה לנו שמות של רבנים גדולים שאמרו שאשה שלא עושה אולטרסאונד בשליש ראשון ובשליש אחרון עוברת על ונשמרתם מאד לנפשותיכם ..

איך שהבנתי ממך את רשמת אם אין דימום ויש תנועות הכל בסדר אז הסברתי לך שיש בעיות שלא מגלים בבדיקת דם..........

ובאמת שלא שמעתי על רב גדול שאוסר לעשות  פעמים אולטרסאונד בהריון אז אשמח לשמוע אם יש כזה רב...

נגיד בלידה של פרץ וזרח - ברגע שהראשון הוציא יד, המיילדת קשרה סביבו את חוט השני. זאת אומרת שהיא ידעה מראש שיהיו שניים.

כמו שבעבר ידעו בלי א"ס לעשות הערכת משקל ולבדוק מנח.

צריך למצוא איזו מיילדת עתיקה שמכירה את הדרכים הישנות...

בין הריון יחיד לתאומים.

האנושות שרדה...

אצלי בשלושה מארבעה הריונות הייתה התאמה בין הגיל בא"ס לגיל לפי וסת אחרונה.

"שרדה" זה מושג מדוייק. האנושות לא חיה והתפתחה וגדלה. היא "שרדה".

50% מהתינוקות לא שרדו? 

חוץ מזה, שהאנושות כן גדלה... ובוודאי שהיא התפתחה

קודם כל תגדירי טווח שנים, 

אלה אמירות תלושות.

אני מאלה שלגמרי עושות אולטרסאונדים, אבל חלק מהאמירות כאן בשרשור גורפות מדי.

במה בדיוק אולטרסאונד יכול להועיל??

זה רק מוצא בעיות שאולי קיימות - ועם אולטרסאונד אי אפשר לתקן שום בעיה קיימת רק להגביר את המתח למי שמצאו אצלה בעיות למינהם

כמו אי התאמת שבוע הריון \ ראו או לא ראו שק \ ראו דופק או לא ראו וכו'

לא עשיתי אולטרסאונד עד חודש תשיעי כדי להיות בטוחה שהראש למטה ועברתי הריונות רגועים למדי ב"ה

והקשבנו פעם בחודש לדפיקות בדופלר - תבקשו זה בהחלט קיים 

אם היה נוצר איזשהי בעיה שהרופא היה מבקש אולטרסאונד הייתי עושה אבל אם מלכתחילה הכל בסדר למה לחפש בעיות??

באו״ס כבעל הרחבת אגני כלייה.ואחרי שנולד היינו במעקב,קיבל אנטיביוטיקה וב״ה הכל בסדר...אז כן יש דברים שגילוי מוקדם מועיל להם מאוד...

מה ההבדל אם היו מגלים את זה מיד אחרי הלידה?

אחרי הלידה את לא עושה בדיקות מקיפות של כל המערכות בגוף של התינוק, CT, MRI 

התינוק נולד, מתחיל לחיות את חייו. אם יש בעיות שלא יודעים עליהן הן מתגלות במוקדם או במאוחר- ולפעמים המאוחר הזה הוא כבר אחרי שנגרמו נזקים בדרגות חומרה שונות

מכירה מישהי שלא עשתה סקירת מערכות ורק בגיל חצי שנה אחרי הרבה סבל לא מוסבר וכל מני בדיקות התברר שיש לתינוק בעיה במעיים ואז ניתחו אותו, היה ניתן לדעת כבר בסקירה על הבעיה ולטפל בה הרבה לפני שהסתבך.. 

לפני שהתינוק מגיע עושים סקירות מכל הכיוונים ,

וכשהוא פה? מסתפקים באפגר וזהו,

למה לא לבדוק אותו בעצמו , זה בטח יותר פשוט...

לא פשוט בכלל

איך את רוצה שיבדקו אותו - לעשות לו צילומים על כל הגוף? CT? MRI? איך בדיוק תבדקי את כל המערכות הפנימיות?

כשהוא בתוך הרחם יש הזדמנות לבדוק הכל בלי לעשות לו כלום. בדיקת אולטראסאונד חיצונית מאפשרת לסקור את המערכות החשובות בלי שום התערבות, בלי נזק, ובלי סבל לתינוק.

זאת הסיבה שאני עושה סקירה. כיום המכשור הרבה יותר מתקדם מפעם, יש פחות טעויות. אפשר לזהות דברים יותר טוב.

צריך לדעת לבוא בראש בריא, לא להכנס להיסטריה מכל ממצא, לדעת לסנן - אם אומרים לך שממצא מסוים אין לו משמעות, אז לא להילחץ ממנו. ואם יש לו משמעות - אז תודה לה' שעלו על זה. 

אני יודעת שלא כולן מסגלות, יש נשים היסטריות שנלחצות גם אם ממש אין סיבה, בקשר אליהן אני באמת לא יודעת מה להגיד.. אם הן מעדיפות לטמון את הראש בחול - זכותן.

מי שהרב שלה פוסק לא לעשות סקירה זה כבר דיון אחר של בטחון, השתדלות וכו' להן אני לא אומרת את דעתי הנ"ל כי הדיון הוא לא על המישור הזה.

כלומר, האם זה משהו שמוצאים באולטרסאונד או בבדיקות אחרות?

ובאולטרסאונד ראו בעיה ילדו אותה בניתוח בשבוע 38 כדי לבצע מידית ניתוח לעובר/לבן שלה ובכך הצילו אותו מנכות ברגליו לכל חייו.

כמובן שאחרי הבעיה שהתגלתה באולטרסאונד היא עברה בדיקות יותר מורכבות והתיעצה עם רופא פרטי אבל היא מודה כל יום לה" על שלא זנחה.

החדר ניתוח לילד עם הרופאים היה בהיכון בו בזמן  שהיא עשתה את הקיסרי.

באולטרסאונד לא מגלים רק בעיות שלא ניתנות לפיתרון .

להפך לפעמים אפשר להציל חיים על ידי מתן גילוי אותן בעיות .

ואת אומרת שהכל עבר אצלך תקין ללא הבדיקות,

האם חס וחלילה ההית יולדת והיו אומרים לך שיש בעיה קשה לעובר ואם ההית עושה אולטרסאונד יכלו לנתח תעובר ברחם ולהציל אותו מאותה בעיה ההית גם אומרת את זה??

נורא קל לדבר שהכל תקין ואני מאחלת לך מכל הלב שימשיך להיות אצלך הכל תקין.

רק שתדעי שיש אחוזון מאד קטן אמנם אבל אצלם לא הכל תקין וכל ילד הוא נשמה ואין ענין לגרום לסבל הרי גם האולטרסאונד זה נפלאות הקב"ה שנתן בבני האדם את השכל אז למה לא להשתמש?

ועוד אני שואלת למה בפלאפון משתמשים לשאול מה שלום הילד ונותנים עצה למטפלת מה לעזור וכו..

אז למה כאן לא..

את האמת שלא נתקלתי עוד בנשים שלא עושות אולטרסאונד ואני נפגשת עם נשים דתיות חרדיות וגם מחסידויות...

הוציאו רק את הראש? איך בדיוק מוציאים את הראש מהגוף?

שמראה את חשיבות הבדיקות

קרובת משפחה גילתה בסקירות שישנה בעיה קשה מאוד בעמוד השדרה של העובר

לאחר התיעצויות רבות, כולל הרב פירר הוא הפנה אותם ללדת בקיסרי בשיבא ומיד אחרי הלידה התינוק נלקח לניתוח של 7 שעות שם ניסו לסדר את הבעיה בגב

הניתוח הזה מתבצע אחת לכמה שנים וממוחי הביצוע שלו הם רק בשיבא

לולא ניתוח זה התינוק היה נשאר נכה לכל חייו!!!!!!!

רק תחשבו לולי היא היתה בודקת את הבעיה....

לידה רגילה היתה יכולה להחמיר את המצב ללא הפיך!!!

ואם היא היתה יולדת בבית חולים אחר...

אם השם לא ישמור עיר שווא שקד שומר

בזכות הניתוח הזה העובר שלה שרד בבטן ונולד חי בלידה רגילה.

אם היא לא היתה עושה א"ס, סביר להניח שהיום לא היה לה ילד, או שהוא היה נכה ונפטר תוך כמה שנים.

לי פעם גילו שאורך הצוואר היה קצר ונתנו לי הוראה לנוח ומאז הוא התארך. אם לא הייתי עושה א"ס הייתי יכולה ללדת מוקדם תינוק פג.

המשפט שכתבת:

"זה רק מוצא בעיות שאולי קיימות - ועם אולטרסאונד אי אפשר לתקן שום בעיה קיימת רק להגביר את המתח למי שמצאו אצלה בעיות למינהם"

הוא לא נכון. אם הוא היה נכון הייתי מסכימה איתך באפן חלקי. כי יש כאלו שמעדיפים לדעת מוקדם על מחלות (כמו ת. דאון) גם אם הם לא מתכוונים לבצע הפלה.

דרך אגב, הריון של ת. דאון הוא בד"כ תקין לחלוטין. ללא דימומים ועם לידות תקינות.

לאלה שענו לשאלה שביקשתי

לא ביקשתי ואפילו כתבתי בהודעתי שאין לי ענין להתווכח(במילים שונות)

בכל מקרה אתן כתבתן מטוב ליבכן תודה לכן יקרות!!

מברכת את כולן, ולאלה שרק קראו, ולכל הפורום הנהדר הזה. שאין כמוהו באמת ובתמים!!

שנה טובה ומתוקה! כתיבה וחתימה טובה! וגמר חתימה טובה ל-כ-ו-ל-ן!

              מגיע לכן מכל הלב !!

גם כשמדבר בעובר יחיד.

כך שזה לא ממש מדד.

אחות אחת משע"צ סיפרה שלפעמים מגיעים אליהם זוגות כאלו שלא עשו שום בדיקות בגלל הנהגה רוחנית ולצערינו לפעמים מגלים שהתינוק חולה מאוד.

אז אספר לך משהי קרובה אלי שכמוך לא רצתה לעשות בדיקות ומדובר על ממש עכשיו...

ובאמצע ההריון שכמעט קרסה הובהלה לבית חולים במהירות הבזק ,בבדיקה התברר על תאומים סייאמים עם לב אחד עם בעיות שגרמו לה לסכנת חיים הרופאים אמרו לה שחייה ניצלו..

חוץ מהצלת החיים שלה אם היתה עושה אולטרסאונד ראשון היתה מונעת את כל מה שעברה היא ובני משפחתה!

לא מדובר על בדיקות יסודיות מדובר על אולטרסאונד פשוט שממנו אפשר להציל חיים.

ומסכימה עם כל מילה של ברכה בעיסה.

גם בחבד היום מתירים לעשות בדיקות בסיסיות כגון פעמים אולטרסאונד בהריון..

תוכלי לתת לי שם של רב שלא מתיר?

אני רוצה לשלוח רופא שידבר איתו אני רואה את זה כשליחות להצלת חיים...

חשבנו שזה מושג ששיך לפעם לארצות רחוקות..

ועשו הפלה הלכתית מותר לא היה להם סיכוי לחיות אפילו שניה אחת הם היו עם לב אחד..ומורכבות של בעיות..

ואגב לא היה לה שום דימומים ..רק באולטרסאונד הפשוט ראו את זה..

קראתי את כל התגובות ואין לי כוונה להתווכח לכיוון זה או אחר...

רק רוצה לומר,

שאני בטוחה ומאמינה כי מי שפועלת באמונה ובביטחון והיא עושה זאת מתוך אמונה בצדיק גדול, אז ודאי לי שהיא לא ניזקת מזה.

ישנם מקרים שגם בלי א"ס עולים על כך שיש כאן משהו בעייתי, ישנם מקרים ל"ע שגם עם א"ס אין הרבה מה לעשות... ישנם מקרים שהבדיקות מעוררות חששות ופחדים שמתבררים כלא מוצדקים, וישנם מקרים שלמרות הבדיקות לא עלו על בעיות ה"י.

אז נכון שכל אחת צריכה לפעול לפי הרב שלה, ובמקרה שח"ו מתגלה בעיה, להתייעץ כיצד לפעול, ולא להזניח סתם מתוך אמונות חסרות פשר ש'אצלי זה לא יקרה' וכו'.

אבל ביצוע א"ס אינו "תעודת ביטוח" לשום כיוון....

ומכירה כמה מקרים, חלקם באופן אישי ממש, שנמנעו מא"ס, והייתה איזושהי בעיה שגרמה להן לעשות א"ס ובעקבות זאת גילו על בעיה בעובר, שגרמה ללידה בניתוח ולמוכנות (הבעיה הראשונית לא הייתה קשורה כלל וכלל למחלה של העובר).

והמסקנה שלי היא שמי שפועל באמונה ובתמימות (כמובן תוך הסתמכות על מישהו גדול), גם הקב"ה נוהג עימו בדרך זו, והוא לא מפסיד מכך.

ולשאלתך,

מיילדות, וחלק מהרופאים, יודעים באמצעות מישוש חיצוני לתת הערכת משקל (והיא מדוייקת יותר מא"ס!), מצג העובר, וגם לזהות תאומים. בעבר כל רופא ידע להסתמך על מישוש, אבל כיום, בעקבות השימוש בא"ס, רק רופאים מבוגרים / מנוסים במיוחד יודעים...

ייתכן שגם באמצעות שמיעת דופק בדופלר אפשר לעלות על זה שמדובר בתאומים.

והעיקר שיהיה מתוך בריאות, תינוק בריא ושלם

למוות יכול הרב לכרוע לחיים גם אם זה בתמימות של כוחה של הלכה מבלי ידע רפואי !!

אז בבקשה אנא לא. ושוב פעם אנא לא לזלזל ברבנים!!

זה לא זלזול ברבנים, אלא אמירה לאנשים הפשוטים דווקא.

השאלה פה- עד היכן לעצום את העיניים ולסמוך על מה שהרב אומר לך- כי הוא אומר לך.

ואגב, אם זה רב אמיתי וגדול, הוא מן הסתם לא סתם אומר אלא יש לו סיבה. ואת הסיבה כדאי מאד לדעת.

לדעתי האישית- מי שיש לו רב, ומה שהרב אומר לו נשמע לו לא הגיוני- חייב לברר וללבן איתו את הסוגיה, כי ככה לומדים.

אבל זו דעתי האישית.

ועוד משהו לגבי ההשגחה של הקב"ה לעומת ההשתדלות שלנו. אני מצטרפת לדעה שאנחנו כן צריכים לעשות את מה שאנחנו יכולים כדי למנוע אסונות או דברים לא טובים מהעולם. הרי זה התפקיד שלנו בעצם- לעשות טוב בעולם. כמו שלא תשבו בבית בחיבוק ידיים כי ה' זן ומפרנס לכל ובטח יביא לך את הפרנסה עד הבית איכשהו, אלא תלכו לעבוד במשהו, או שתעשו משהו בשביל לקבל את השפע הזה מהקב"ה. כך גם כאן.

או דוגמה יותר קרובה- מי שיש לו איזה חולי מסוים ויחליט לא ללכת לרופא או לא לעשות איזה ניתוח שיכול להציל אותו ובלעדי זה יקרה לו משהו יותר גרוע- רק כי הוא מאמין שה' הוא רופא כל בשר... (רק שהקב"ה נתן רשות לרופא לרפא...).

וכוחם של רבנים בביטול גזרות לא שונה מכוחו של אף יהודי ירא ה' . יש רבנים שזוכים להרבה סייעתא דשמייא בזכות גדלותם. אבל גם אצלם הקב"ה לא עובד. גם להם הקב"ה אומר לעיתים לא. גם לרבנים קורים אסונות אישיים, טעויות אנוש, תקלות רפואיות ומחלות ועוד. 

תפקידם הוא להורות הלכה ולהעמיד תלמידים, לתת כוח לדור לעבוד את ה'. והכוח שלהם הוא מהתורה שלהם. ומעמל.

מה שכתבת מסוכן מאד. ולא עומד במבחן המציאות. ומעמיד את הרב כאליל. וכשתפילת הרב לא התקבלה, זה משבר אמוני? 

דבריי לא נכתבו בכלל מתוך זלזול. אנחנו זוכים לשאול רבנים וללכת על פי פסקיהם גם כשלא נוח לנו כל-כך. אבל אני לא משייכת להם כוחות מאגיים גם אם תספרי לי על מופתים. תפקידי הרב הם דבר מוגדר לחלוטין. 

כי "רבנים" זה שם כולל מדי.

יש רבנים שהם באמת גדולים בתורה, תלמידי חכמים גדולים שדעתם דעת תורה ובכוחם לשנות גזירות ולהפוך את הטבע

ויש המתקראים רבנים ואין ביניהם לבין הנ"ל שום כלום. והם פשוט משחקים בתמימות של האנשים, הרבה פעמים זה לא ברוע מכוון, אלא שהם נהיים שיכורים מהכח שיש בידיהם להשפיע על אנשים וכיון שמידותיהם לא מתוקנות והם רחוקים מהגדרת רב אמיתי הם יכולים להדרדר למעשים מאד חמורים.

וכך נחשפים מדי פעם סיפורים על רבנים שניצלו נשים מינית ועוד רעות חולות. כיון שאנשים בתמימותם חושבים שרב הוא אלוהים וכל מה שהוא אומר קדוש. וצריך מאד להזהר בזה. זו הליכה על חבל דק, קשה לעשות את ההבחנה

לעניות דעתי המסר לכל אדם צריך להיות - תקשיב ללב שלך, עם כל הכבוד לרב - אם לבך אומר לך שמשהו לא תקין - אל תשתיק את עצמך במחשבות שלהרב הוא צדיק ויודע מה שהוא עושה. תפתח את הדברים - תברר עם רב גדול יותר אם זה תקין או לא.

אני עצמי חשפתי מקרה של אישה צעירה שהרב נגע בה והיא לא ידעה איך להתייחס לזה ולקחתי אותה לרב גדול שהסביר לה את הדברים. ואותו רב שנגע בנשים טופל ע"י גורמים שונים שלא יתעסק יותר עם ציבור.

והוא היה בהחלט רב, תלמיד חכם, פוסק הלכות, עד שהכח עלה לו למח והתחיל להדרדר למעשים מגונים. ונשים שתקו כי לא האמינו שיכול להיות שמשהו פה לא בסדר.

לפעמים מרגישים שזה תאומים.

לפעמים מרגישים התנהגות שונה.

לפעמים מרגישים 2 דופקים במקומות שונים.

לפעמים לא יודעים עד שיולדים.

יש לך סיבה לחשוב שיש לך תאומים?

היא דווקא עשתה אול' אבל היו אמורים לעשות לה בדיקות יותר מעמיקות שבגלל הרופאים לא עשו.

התינוק היה פגוע וחלש ולא יכל להוציא את עצמו.

אם היו יודעים מראש, היו קובעים לה קיסרי.

לפעמים חל על העובר דין רודף ממש או שהתינוק לא יהיה בר חיות.

וברור שגם אם עושים בדיקות, יש טעויות אנוש ל"ע או רשלנות רפואית.גם רופאים הם בני אנוש. זה לא סותר את ההשתדלות לבדוק בדיקות שיכולות להיות מצילות חיים. 

הסיבה שבחב"ד לא עושים בדיקות פנימיות לא קשורה להיתר או איסור, אלא לזה שהרבי מליובאויטש מאוד התנגד, ונראה לי שמי שרוצה לסמוך על דעתו של הרבי יכולה. כמובן שגם אלה שלא בודקות, עושים בדיקות דם ודופק, ומתי שהרופא אומר שחייבים בדיקות נוספות מתייעצים עם רב שמבין ברפואה.

אבל לפחות לגבי הרב לנדא מצפת אני יודעת שברוב המקרים הוא אומר לנסות להמנע 

תמיד אומרים- בשביל מה לעשות בדיקות, אני לא אעשה הפלה.

עושים בדיקות לא רק בגלל כן או לא הפלה

עושים בדיקות כי גם בריאות האם חשובה.

לשטוף איתך כלים (אפשר גם לבד)

בובות ועגלה

כלי מטבח

בצק

כדור

מכוניות

פאזל פשוט (2-4 חלקים, לפי מה שהיא מצליחה)

פאזל עץ שמתאימים צורה לתוך שקע

לוטו

ממש רשימה מרשימה 😊

היא מאד אוהבת מים 

בגיל הקטן הם לא נעלבים אם תשטפי אחריו שוב, מבחינתו זה משחק.

הוא עומד לידך, את מניחה קרוב אליו כמה כוסות פלסטיק וכמה כפיות, הוא מסבן ומניח חזרה בכיור...

בסוף כשאת שוטפת הכל, את יכולה לתת גם לו לשטוף את הכלים 'שלו' ולהניח לייבוש. אבל גם בלי זה, הוא ייהנה לשטוף איתך כי הם מאוד אוהבים את המשחק במים ובסבון.

אני שמה במקום שונה את מה שאני שטפתי ואת מה שהוא שטף. את שלו מחזירה לכיור אחרי שהוא עובר למשחק אחר.

בשטיפה לכל אחד מאיתנו יש ספוג. הוא שוטף ומסבן להנאתו, באיזה סדר שרוצה וכמה פעמים שרוצה. אני שוטפת באמת, קודם סכינים חדים וכלים שבירים ואז מה שנשאר מהכלים האחרים

אני שמה במקום שונה את מה שאני שטפתי ואת מה שהוא שטף. את שלו מחזירה לכיור אחרי שהוא עובר למשחק אחר.

בשטיפה לכל אחד מאיתנו יש ספוג. הוא שוטף ומסבן להנאתו, באיזה סדר שרוצה וכמה פעמים שרוצה. אני שוטפת באמת, קודם סכינים חדים וכלים שבירים ואז מה שנשאר מהכלים האחרים.

לקחת בחשבון שהילד, בגדיו וכל הסביבה ירטבו. סיר עם מים שמנסים לשטוף בהחלט עלול להשפך על הרצפה

תכניסי לשם כלים קטנים מפלסטיק או כפיות מתכת, שימיממעט מים עם מעט סבון ושישפשף בהנאה 😄

כמובן אח"כ שוטפים הכל שוב.

אפשר גם לתת כלים נקיים מראש ואז לשטוף רק מהסבון.

שירי משחק ואצבעות (הקטנה שלי משוגעת על זה).

עגלה ובובה.

סתם לפזר כל מיני צעצועים ואז לאסוף.

להיכנס למטבח ולפתוח ארונות ולהוציא כלים כדי שלאמא תהיה יותר עבודה בערב.

לטפס על דברים בצורה מסוכנת ולהפיל לאמא את הלב.

לחטט לאחים הגדולים בדברים שלהם, לפלח משם אוצרות, ואז להסתכל בעיניים תמות כשהם כועסים.

להיכנס לשירותים ולא להבין למה לאחות הגדולה יותר יש התנגדות להיכנס לשם - הרי יש שם כל כך הרבה אוצרות! מים שאפשר לזרוק לתוכם דברים, מברשת אסלה מעניינת, אסלה שאפשר לפתוח ולסגור שוב ושוב...

🤭😅😵‍💫

אצלינו הקטן (7.5 חודשים) גילה את השירותים והמקלחת🤦‍♀️

יום אחד מצאתי כתמים כחולים על הרצפה

ממש עקבות מסלול שלם

עד שגילית שהגברת שלפה את הסבון אסלה הכחול והלכה איתו בכל הבית

מאז יש סבון אסלה שקוף😅

מגה בלוקס

משחקי דמיון כמו כלי מטבח ובובה ועגלה

כשהוא רואה שהמילים מפעילות אותך הוא ימשיך להשתמש בהם. גם אם תכעסי עליו או תענישי אותו..

אפשר להגיב במשפט קבוע בנחת, לדוגמה- בבית שלנו אנחנו שומרים על הפה נקי וממדברים במילים נעימות.

גם כשכועסים אנחנו שומרים על הפה..

אנחנו באדישות מוחלטת שולחים לשירותים

לא בכעס, בציון עובדה- זה מילים שאנחנו מרשים להגיד רק בשירותים. לך לשירותים תגיד את זה כמה שבא לך תחזור אלינו.

זה משהו שלמדתי מאמא שלי וזה עובד נהדר. לכל ילד יש את השלב שהוא הולך לשירותים וצורח משם פיפי-קקי-פיפי-קקי וכו וגם מילים מעבר לזה. נותנים לו לצעוק כמה שבא לו וזהו

מתייחסת לזה ממש בצורה זהה לזה שילד אומר לי "יש לי פיפי" אחלה אז תלך מהר לשירותים ותעשה שם, ככה גם אם הילד אומר את המילים האלה בתור קללה- אה אוקי אתה צריך להגיד מילים של שירותים- אין בעיה, לך לשירותים תגיד ותחזור אלינו אחרי.

יצא לי גם לקחת אקטיבית ילד לשירותים כשהוא אומר מילים כאלה.. קצת כמו שלוקחים אקטיבית ילד בגמילה שצועק "יש לי פיפי!!!" מהר מהר לשירותים- אותו דבר ומשתדלת לשדר שזו אותה התייחסות. זה מילים שצריכות לצאת כמו הפסולת של הגוף שצריך לצאת

זה שצריך אשכרה ללכת לשירותים כדי להגיד מוריד מזה את העוקץ מהר מאוד וזה פשוט מפסיק מתישהו..

כמו מנטרה.

ילד שלי בן 5 אמר עליי שאני מטומטמת ושהוא קורע אותי בשניות !

הייתי בהלם ממש. חוצפן.

למעשה עדיין לא הגבתי על זה כי הייתי גוססת במיטה.

היום אני מתכננת להגיב, ולא בא לי רק דיבורים כי כבר דיברנו איתו מלא פעמים, הוא ילד מותק ממש, אבל יש לו יציאות שממש חוצות את הקווים, אם יש לכן רעיון איך להגיב. 

לגבי מילים לא יפות, אני מגיבה הכי מהר שאני יכולה

לא בכעס, אלא עוצרת הכל - מגיעה למקום, אומרת שאין מילים כאלה בבית שלנו ו"קונסת" את מי שברח לו, כדי שהפה שלו יזהר יותר.

כרגע זאת דקה שיורדת מהתור היומי במסך. זה יכול להיות - לשים 3 דברים במקום.

העניין הוא להיות עקביים ומהירים.

לי זה מאד מאד חשוב אז אני ממש על זה וזה עובד.

ואני בצד של הילד - עוזרת לו לשמור על הפה שלא יברחו מילים לא יפות

בשביל ילד בגיל הזה כבר עבר נצח מאז שאמר את המילים האלה, הוא כבר הלאה...

וזו לא חוצפה, המילים האלה. אלה דברים ששמע איפשהו והוא חוזר עליהם. הוא עדיין קטן מכדי לייחס לו כוונות של חוצפה...

(כמובן, קל מאוד לכתוב את זה והרבה יותר קשה להפנים את זה ללב... גם לי הבוקר בת הארבע, שקמה בעייפות גדולה מדי, אמרה לי שאני סתומה, ואף שידעתי היטב שזו פשוט מילה שהיא שמעה והבינה שהיא מעליבה ולכן חוזרת עליה בזמני עייפות כאלה - נעלבתי בכל זאת, ולקחו לי כמה רגעים לפני שיכולתי לחזור לארגן אותה...)

אפשר להגיד אפילו:

פעם קראו לי מטומטמת וזה היה לי לא נעים כפתיח לשיחה.

העניין הוא לא מתי זה נעשה, אלא עצם המעשה ואנו רוצים ללמוד לעתיד איך לנהוג בחברה.

לכן גם אפשר לספר סיפור על שני אחים או שני חתולים שרבו וקראו אחד לשני בשמות גנאי ואיך זה הרגיש ואיך היה אפשר לנהל את הסיטואציה אחרת.

מהבחינה הזו לזמן ולדמויות בסיפור פחות יש משמעות, אלא למעשה עצמו ולמסר שאנחנו רוצים ללמד ממנו.

הוא יודע שזה מילים אסורות ואפשר גם בזמן רוגע להתייחס למילים ולדבר על זה אבל בזמן אמת הייתי מנסה רק לתת מקום לרגש הכועס / נעלב / עצוב/ מתוסכל וכו.

לא להתרגש זה לא אומר שיגדל להיות איש שמדבר ככה

כשאומרים מילים לא יפות אנחנו מסתכלים עליהם בפנים רציניות אבל אדישות לחלוטין ואומרים להפ שבבית שלנו לא מדברים ככה. אם הם אומרים שיש ילדים בגן שכן אז אומרים להם שבכל בית יש כללים אחרים, אבל בבית שלנו זה הכלל כי אלה מילים לא יפות.

לגבי איומים, גם לי יש ילד שאומר אני יותר חזק ממך וכאלה. אמנם דברים פחות קיצוניים. אני אומרת לו זה בכלל לא משנה מי יותר חזק, אני אמא שלך ואתה גם צריך לדבר בצורה מכובדת וגם אנחנו במשפחה מתנהגים בצורה מכבדת אחד לשני. לא משנה מי יותר חזק. הקטע לדבר איתם באדישות על הדברים האלה, כשזה מפעיל אותנו אז קשה להם לקלוט את המסר כי הם עסוקים בדינמיקה ויחסי הכוחות ביננו ובפחד שלנו ממה שהם אמרו. כשמדברים איתם באדישות הם קולטים שזה בכלל לא אישיו התוכן וזה לא מפחיד אבל שהצורה צריכה להשתנות כי לא מדברים כך ולא מתנהגים כך.

לגבי הפחדים הגיוני לצערנו, אפשר לפנות לפסיכולוגית של הגן או לקבל עזרה ממרכז חוסן בשירות הפסיכולוגי של העיריה.

נשמע שבאופן כללי זה משהו שיושב עליו ואולי ההתנהגויות שתיארת לפני זה נובעות מרצון להרגיש חוזק ושליטה באיזשהו מקום בחיים שלו. 

תעשה לכם פלאים.

במקום להקצין תגובה כדי לשדר לו כמה זה חמור

תשאלי את זה עצמך למה הוא עושה את זה?

כל ילד יודע שזה מילים של "שירותים" ושלא ראוי להשתמש בהם.

האם להגיד לו שזה אסור יקדם פתרון? פחות. וגם אם הוא יקבל מרות שזה אסור כי אמא אמרה, זה עדיין לא פותר את הבעיה מהשורש.

מה שהכי מדליק נורה אדומה, זה שהוא מהצד שלו גם מחריף צעדים.

את בעצמך בתת מודע מבינה שכשהוא אומר אני אהרוג אותך, זה נובע מאותו מקום שהוא אמר את המילים האחרות.

כשילד מחריף צעדים, זה אומר שמשהו בתגובה לא פתר לו את הבעיה שהוא מתמודד איתה.

במקרה כזה כשגם ההורה מחריף צעדים, נוצר ריחוק ופער בין ההורה לילד, הילד מתחיל להיות יותר מופנם, וההורה אמנם נתפס כסמכותי אבל לא כהורה נגיש. כשיגדל ויהיה במצוקה, ההורה זה לא בדיוק הדמות שהוא ירצה לפנות אליה.

במקום כל זה, כדאי לנסות להבין יותר לעומק מה מציק לו ולטפל בגורם ולא בסימפטום.

יכול להיות שילד בגן מדבר אליו ככה ואין לו כלים להתמודד

יכול להיות שהילדים בינם לבין עצמם מדברים ככה והוא לומד שכדי להיות בחברה צריך להשתמש במילים גסות.

יכול להיות שזו דרך שלו לבטא מצוקה

יכול להיות שהוא מנסה להתקרב אליכם וכדי להפעיל אתכם הוא משתמש באסטרטגיה שלא תוכלו להישאר אדישים כלפיה.

יכול להיות פה הרבה אולי, מה שבטוח שלתת לו עונש או לעשות משהו שירגיש שזה חמור בדרך מרחיקה, לא תפתור אף תרחיש שהעליתי פה כדוגמה. וגם לא תפתור תרחישים אחרים.

אפשר ורצוי להפריד בין חינוך ילדים, לבין תגובה ותקשורת בבית. במיוחד כשזה משהו שחוזר על עצמו.

כשילד עושה משהו שלא לרוחך, תצייני לך את זה בראש. לא צריך "לחנך" אותו לזה באופן מיידי.

למשל את רואה שהוא זרק עטיפה על הרצפה, והוא עייף ומוצף ועצבני, לא יקרה כלום אם את תרימי את העטיפה ותצייני לעצמך שזו נקודה לעבוד עליה בזמן שהוא קשוב.

בזמן שהוא אומר את המילים האלו, תנסי לקלוט רמזים מהסביבה מה יכול לגרום לו להגיד אותם.

האם הוא ביקש לפני כן משהו ולא הירשת לו? (שזה בסדר, רק שזה שופך אור שהוא כרגע מתמודד עם דחיית סיפוקים)

אולי חזרתם הביתה וחם לו?

האם הוא משועמם?

האם הוא מבטא מצוקות בעוד דרכים והמילים האלו זו עוד דרך?

איפה הוא ואיפה את עומדים/ יושבים כשזה קורה?

האם זה קורה גם בגן? גם ברחוב או רק בבית?

בנוסף לכל זה, אפשר להגיד:

אני מבינה שאתה נסער/ עייף/ עצבני/ שילדים הציקו לך

ועכשיו הלב שלך עמוס וקשה לך להירגע.

מה יעזור לך להירגע?

אתה רוצה שנעשה משהו ביחד?

אתה רוצה להתקלח אולי?

אם הוא ממשיך להגיד מילים כאלו, לומר בפשטות, זה לא נעים לי לשמוע מילים כאלו. אם תרצה שאעזור לך להתמודד אני פה בשבילך. לא צריך להחריף כלום. ילד בבסיס שלו רוצה שיהיה נעים איתו.

רק שהוא לא יודע איך לעבור מהמצב שהוא נמצא בו למצב של רוגע ונעימות ושיתוף פעולה.

לגבי 2, פתרון טכני אפשרי הוא לסדר לו מזרון בחדר שלכם לידכם. יהיה לכם את תחילת הלילה בפרטיות, ובמהלך הלילה כשהוא מתעורר, במקום שאתם תקומו ותהרסו את רצף השינה שלכם, הוא יוכל להיכנס ולישון לידכם.

אם הוא בוכה, אפשר להניח עליו יד. או לתת לו חיבוק ארוך. שיצליח להרגיע את הפחד. ככל שתרחיקו אותו מכם הוא יצטרך יותר, ככל שתמלאו את הצורך בקרבה, הוא ירגיש חזרה מוגן ובטוח וישחרר מעצמו.

יש ילדים בני 10 שעדיין מתקשים להתמודד עם הפחד בלילות, המצב הביטחוני זה לא מפלצת בארון שאפשר לפתור עם לוכד חלומות או פנס.

הם באמת צריכים את החוסן שלנו קרוב קרוב.

ומספיק אזעקה אחת כדי לעורר את המצוקה שחוו בתקופות קודמות.

יכול להיות שלשבת לידו לא פותר לו את המצוקה, יכול להיות שהוא צריך יותר קרבה כמו מגע ולכן גם לשבת לידו שעה לא עוזר.

תנסי לחבק אותו ארוכות לפני השינה, לעשות מסאג והרפיה לפני השינה. אולי זה יקל עליו וההרדמה לא תהיה כ"כ ארוכה.

תשאלי אותו מה יכול להקל עליו. לפעמים בגיל 6 כבר מספיק מודעים למה מרגיע. לא תמיד, אבל שווה לנסות.

כנראה שעוברת עליו תקופה קשה, וזה מתבטא הן בפחדי הלילה והן בדיבורים הלא יפים.

הדרך הנכונה והקשה היא לשדר לו הכלה והבנה ואהבה, להראות לו שאתם דואגים לו ורוצים בטובתו, רוצים שהוא יהיה רגוע ושליו ושפשוט יהיה לו טוב... אבל כאמור, זו הדרך הקשה והארוכה.

אפשר בינתיים להיעזר בטיפים נקודתיים -

בשביל הלילה: לומר איתו קריאת שמע מלאה בטון איטי ורגוע, לשיר לו מספר שירים שאתם קובעים מראש, לקנות לו בובת חיבוק ש"תגן" עליו, להשאיר מנורת לילה אם אין...

בשביל המילים הלא יפות: לומר בטון תקיף אבל רגוע שאצלנו בבית לא מדברים ככה. אם הוא ממש מרגיש צורך לדבר ככה - אז שיצא החוצה (לא ממש לצאת החוצה, כמובן, אלא למרפסת אם יש לכם או להושיב על אדן החלון). ואפשר גם להגיב לו בצורה שתבטא את האהבה שלכם: "ואני דווקא אוהבת אותך ובכלל לא רוצה להרוג אותך" וכו'.

בהצלחה...

לפעמים באמת מקצרת ולא אומרת מהרחמן.

לא יכולה לומר שהברכה נעשית בכוונה של ממש

תפילות לצערי זה רק ברכות השחר ותהלים. (ברכות השחר זה לפני שהילדים קמים) פעם הייתי מתפללת תפילה אחת בשבת (בד"כ מנחה) אבל לאחרונה לצערי אין לי כוח אפילו לזה, כי זה דורש לעמוד, ובאמת הריכוז בתפילת עמידה חשוב יותר...

וגם לי נקיפות מצפון שאני מזכירה לילדים להתפלל או שולחת אותם לתפילה ובעצמי לא...

בכל אופן, בקשר לברכת המזון - זה חינוך טוב לילדים שרואים שאסור להפסיק באמצע הברכה גם אם לילד יש משהו דחוף. (גם בתפילה זה ככה, כמובן...)

אני משתדלת גם ללמוד פרשת שבוע, וזה משהו שאפשר להפסיק בו באמצע אם ילד צריך אותי, ומצד שני אני לרוב לומדת בקול, אז הילדים רואים ושומעים. אז אולי אפשר משהו כזה...

ברכת המזון אני מקפידה לברך מיד כשאני מסיימת לאכול, ברגע שזה נדחה קל לשכוח... משתדלת לברך מתוך ברכון ואז גם הילדים רואים שאני מברכת, וגם זה עוזר יותר לכוונה (לא תמיד מצליח🫣).

תפילה לצערי ביום יום בד"כ לא מגיעה, משתדלת בשבת שחרית/ מנחה לפחות, גם קורה שמתפספס לצערי. אבל הי כרגע אני במשימה אחרת בדיוק😉👶🏻 לא סתם נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן.

כדי להרגיל את עצמך בחזרה.

אם זה משהו שהיית רגילה אליו אז תוכלי לחזור להרגל הזה מאוד מהר.

תרגילי את עצמך לברך בקול, הילדים יקלטו שזו ברכה ולאט לאט יתרגלו לא להפריע. בעיניי זה ממש דרך פשוטה להחדיר אמונה בילדים ששם שמיים שגור בפה.

תקראי על המעלה של הברכה וכמה זה חשוב. תדמייני כמה התפילה והברכה שלך חשובה. דווקא, בתור אמא למשפחה, עסוקה ומוטרדת, שבתוך סדר היום העמוס את עוצרת ומתפללת.

אם היית בתוך זה בעבר, תוכלי לחזור לזה בקלות בסיעתא דשמיא.

תפילות, תתחילי ממנחה, היום ארוך ויש זמן. לא צריך לייחד יחודיים, זה ממש עצה של היצר הרע שאומר לך שעדיף לא להתפלל בכלל כי את לא מרוכזת . בניגוד לגברים שיש להם את המניינים שלהם אנחנו יכולות להתפלל כמעט מתי שרוצות אז זה יכול להתמסמס כי מרגיש שתמיד אפשר אח''כ. אז תקבעי לך שעה שבה את עומדת להתפלל והיא תהיה קבועה.

אני יודעת על עצמי שיש תקופות שיותר חסום לי להתפלל, ויש תקופות שיותר קל, אבל מה שקובע והגדרתי לעצמי אני עושה ומאוד משתדלת לא לפספס. ברגע שעולים על הגל זה הרבה יותר פשוט.

מעריכה אותך מאוד על הרצון הזה, שתראי ברכה !

לצערי גם לא כל כך מתפללת וזה כואב לי מאוד

מקפידה, זה ממש דאורייתא... אבל לא מלחיצה את עצמי להתרכז. התרכזתי- מה טוב, אבל בסוף החובה היא לברך עם או בלי כוונה.

תפילות- לצערי אני חלשה. משתדלת תפילה אחת ביום אבל בתכל'ס לא כל יום מתפללת, לפעמים כן ולפעמים לא.

אבל גם כשאני מתפללת אני לא במקום של "אם לא התכוונתי זה לא שווה " כל אחרת אני לא אתפלל לעולם... משתדלת כפי יכולתי, בנחת.

כן מנסה שהיו עוגנים לתפילה. למשל, אם אני מצליחה להקדים קצת לעבודה אז נכנסת לבית הכנסת של מקום העבודה ומתפללת שם כמה דקות 

נראה לי כדאי לחשוב איך בכל זאת אפשר.

הילדים לא יוכלו 2-3 דק' בלעדייך?

לפני הרבה שנים קיבלתי החלטה שאין דבר כזה מבחינתי יום בלי ברכות השחר ועמידה.

אז כן, יש פעם ב.. איזה יום שפספסתי עמידה. אבל משתדלת ממש כי זה חשוב לי.

במבט שלי- עבודת ה' היא בראש סדרי העדיפויות והכל נובע משם. העצה שהכי עוזרת לי היא כל הזמן להוסיף עוד קבלה, להיות כל הזמן בתנועה קדימה.

לפני כשנתיים לקחתי על עצמי שברכת המזון תהייה מתוך הכתוב. באופן מעניין זה דווקא גרם לי לזכור יותר לברך.. (וברור שעדיין קורה לפעמים שאני שוכחת.. אבל משתדלת במיוחד שברכת המזון זה דאורייתא)

ובסוף, מרגישה ממש שזה לא בזכותי, אלא חסד ה' שאני מצליחה עם 8 ילדים ועבודה להגיע לזה...

בתפילה - יש אומרים שאשה שטרודה בענייני הבית יכולה לומר רק ברכות השחר ובתוכם ברכות התורה , ובזה יוצאת ידי חובת תפילה.

בברכת המזון גם אפשר לקצר, אני לא זוכרת בדיוק איך נכון לקצר . זוכרת שיש נוסח בלאדי ממש קצר .

בהצלחה !

ואני בסדר גמור עם זה. בשלב הזה בחיי זה לא הגיוני. לא סתם נשים פטורות מזה.

בשבת שיש לי קצת יותר נחת אז משתדלת יותר,אבל הרבה פעמים הסעודות שלי נקטעות בללכת להניק או להחליף טיטול...

(אני עם 2 מתחת שנתיים איתי בבית)

לה לאסוף אחרי שאתם הולכים

אופציה אחרת - תביאי איתך שקית לבגדים משומשים ותכניסי מיד. אני תמיד כשהתארחתי או ישנתי מחוץ לבית - אף פעם לא השארתי תחתונים זרוקים בחדר. ואני חושבת שכדאי לקחת בחשבון שבלי קשר יכולים להיכנסאנשים לחדר באמצע האירוח אז כדאי להימנע מלהשאיר בגדים אינטימיים (גם לא משומשים) בחוץ

סיטואציה מאוד לא נעימה. ממשש

חיבוק♥️

ועל המיטה שלי

כשהיא לקחה את המגבת זה נפל ונפתח

וחוצמזה שהייתי באמצע להתארגן מהמקלחת, כמובן לקחתי איתי הכל הכל 

היא לחוצת כביסה. הייתה חייבת לקחת כל מה שאפשר. אוף בא לי למןת

והאמת? תני לזה רבע להירגע. אולי גם היא הייתה מובכת ותחשוב פעמיים לפני שהיא נכנסת. וכן הייתי מבקשת מבעלי שידבר איתה ולא תכנס עד שאתם יוצאים

קודם כל בשבילי זה ממש חדירה לפרטיות להכנס כשאת עוד בשלבי התארגנות... זה כבר לא נעים.

בעסה ממש על הפדיחה והאי נעימות שלך!

אני רק ינחם אותך שכנראה הייתה כ"כ חדורת מטרה על הכביסה שלא עניין אותה בטח כל המתרחש מסביב, העיקר שהגיעה לכביסה...

זאת אומרת לא היית לבושה לגמרי? נכנסה בלי לדפוק?

מנסה להבין את הסיטואציה 

זה באמת נשמע חולי.

מבינה את הפדיחה שלך, רק שיהיה ברור לך שההתנהלות שלה לא תקינה.  שבעל יבהיר לה שהיא נכנסה לרשות הפרט..

לא הבנתי מה הלחץ לכבס כשאת עוד מתארגנת ...

אבל נראה לי שבסוף כדאי לך לנסות לשכוח מהמקרה... אל תעמיסי על זה דימוי גוף וכו'.

ואם מותר לי- סליחה אבל הצחיק אותי הצורך לשאוב את הריצפה בגלל תחתונים שנפלו 🙈 נשמע קצת הזוי...

הבעיה האמיתית היא שזה פגע לך בביטחון העצמי

כמה אפשרויות. את יודעת מה הכי יעבוד.

או שבעלך ידבר עם חמותך כמו שכתבו פה

או שתנסי להיות מסודרת יותר שם (במסגרת האפשרי. אפשרי?)

או שתנסי לעשות עבודה בעצמך שההערות/מעשים כאלו לא יפגעו בך.

השלישי הכי חשוב. בסוף היא עושה את זה מכוונה טובה, ואתן פשוט מאוד שונות.

פשוט לא לעניין להיכנס לחדר שמתארחים בו.

בעיני ממש חשוב להגדיר עכשיו גבולות כאלה

ואולי אפילו להגיד לה שאתם תדאגו לשים הכל מסודר במכונה כשאתם יוצאים..

סתם חושבת בקול, תראי אם מתאים לך.

את מתארת שחמותך חולת ניקיון.

שבת יוצאת אחרי שלכולם יוצאת הנשמה.

האם מתאים להתקלח בבית החמות בסיטואציה הזו?

מתי תכננתם לצאת?

אני הכי יכולה להבין אותך, שאת רוצה המשך של הפרטיות עד שאתם עוזבים,

אבל גם יכולה להבין אותה שהיא רוצה כבר להפעיל מכונה מיד במוצ"ש.

גם אותי משגע שכל הבגדים והמגבות הכל מפוזר בבית במוצש, ואני ממש ממש לא חולת ניקיון. אז מה היא..

אני חושבת שהתיאום ציפיות פה צריך להיות לגבי העזיבה.

מתי נכון שתעזבו כדי שהיא תוכל לנקות ולארגן את החדר אחריכם (ופחות יש סיכוי שהיא תסתפק בניקיון שלכם אחריכם אם היא חולת ניקיון. היא תרצה לנקות בעצמה)

ומצד שני לא נכנסים לחדר עד שאתם מוציאים את כל הדברים שלכם מהחדר. בסיסי.

(זה יכול להיות בגלל בגדים פרטיים וזה יכול להיות בגלל תכשיט יקר ששמת במקום מאוד ספיציפי וזה יכול להיות בגלל ציוד מסוכן שיש לכם בחדר (נשק למשל).

שטיפה של החדר נניח אפשר לחכות עם זה חצי שעה, להפעיל מכונה חצי שעה באיחור, או לגלות שאחרי שהפעלת מכונה יש עוד מגבת גוף מסתובבת זה ממש מעצבן.

פה אני חושבת שהיא צודקת וספציפית לגבי הכביסה כדאי לעשות מאמץ עילאי לוודא שאין טקסטיל שלה בחדר השינה שלכם במוצש כשהיא רוצה להפעיל מכונה. אולי תביאו איתכם מצעים ומגבות.

אולי כדאי שתארגני את החדר מיד כשהגברים יוצאים לערבית, כשבעלך חוזר הוא יעזור לך לארגן ורק אח"כ תעשו הבדלה.

בזמן הזה שחמותך תתעסק עם המטבח או משהו.

זה יכול לענות בדיוק על הרבע שעה החסרה שתסדר לכולם את הלו"ז ותאפשר לכם לצאת מהחדר עם מזוודות סגורות לפני שהיא נכנסת אליו.

לגבי בגדים אישיים, באמת כדאי לקנות שק ייעודי ומסומן לבגדים משומשים. ובגדים נקיים לאחסן בתא ייעודי בתוך המזוודה.

מותר לך להיות מבולגנת, זה לא חטא. הדבר היחיד שצריך לפתור פה, זה את הפער בינך לבין חמותך בנקודות חיכוך האלו. תסתכלי על זה ככה ולא כשאשמה/ בושה על מה שאת.

במהלך השבת היא מכבדת את הפרטיות שלכם שם? יש מפתח לחדר?

בגלל הרגישות הגבוהה שלה לניקיון, כדאי לוודא שהיא לא מפרה צרכים שלכם. לפעמים מפתח עושה את העבודה מצויין. היא לא רוצה לפגוע לכם בפרטיות,

היא רוצה שהבית שלה יהיה נקי.

כשמגדירים את זה ככה יותר קל למצוא פתרונות שמכבדים את כולם.

לגבי הדימוי גוף אין לי מה להגיד אבל לא בא לי להשאיר בלי התייחסות, אז חיבוק גדול!

את טובה וראויה! 💚

אצלנו ההורים שלי כאלו !!

וואי על כמות הפדיחות !!! מאז שהיינו ילדים, למשל היו מסדרים לנו את השולחן וזורקים לנו בטעות ציוד...הכל מהר בלי מחשבה. וזאת הנקודה.

פשוט ממש ממש מנסה להיות מסודרת שאני אצלם, לא משאירה כלום בשום מקום, אפילו לא לדקה ומחשבת כל דבר שאני עושה. נגיד נכנסתי להתקלח ואני יוצאת להתארגן, אני מודיעה שלא סיימתי ולא להיכנס עד שלא ניקיתי.

להגיד לך שזה נעים? לא.

אבל אני לא מתעסקת עם חולי סדר וניקיון, לא יעזור כלום.

אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות

לא יפה לצחוק, אבל כתבת את זה כל כך חי שהרגשתי את הפדיחה בכל הגוף שלי

ואני מכירה ומלמדת שלא נכנסים לחדר בלי רשות! מכבדים את הפרטיות, כן, גם הילד שויתר על החדר שלו לא נכנס עד כל האורחים עושים צ'ק אאוט, או שמוודאים שסיימו.

ואם צריך משהו - מבקשים רשות!

והאמת נראה לי שהפריחה היא שלה, כי היא זאת שהפילה ולקחה, ולא שמה לב

אוף

לפחות תנצחי בתחרות פדיחות 

לנעול את הדלת כל פעם כשאתם בפנים שאף אחד לא ייכנס ויפתיע אותך.

את אנושית!!
זה בהחלט היה יכול לקרות גם לי...
חיבוק גדול. איזו סיטואציה קשה וכואבת.

האמת היא שהיא קצת הביאה את זה על עצמה. לו אני חמות שנכנסת עכשיו לחדר של כלתי עוד לפני שהם יצאו מהבית (מה שלא יקרה!! בע"ה), ברור לי שאני יכולה ליצור פאדיחות.

היא יצרה את הפאדיחה, לא את.
את לא רובוט, ולא צריכה להיות רובוט.
כשהבן של בעלי ישן אצלנו בחדר שבו יש עוד ילדים, אני לא נכנסת. אם אני צריכה פתאום טיטולים, אני דופקת בשקט, כדי שאם הוא יבין את הרמז, הוא יוכל להתארגן ולפתוח.

אם לא פתח- בעיה שלי! לא שלו. 
אין מצב להפתיע אנשים מבוגרים ולהתעסק בכלי המיטה שלהם. זה מזמין בושה לשני הצדדים!
 

תודה לכל אחת ואחת, כל כך הייתי זקוקה לאמפתיה הזאת ולפריקה. מי ששאלה על מפתח, זה הממד

משום מה היא מרגישה איתי יותר בנוח מכלות אחרות ואני לא מדמיינת אותה מעיזה להיכנס כשחלקן שם בלי רשות

אני מנסה להרגיע את עצמי שזה יותר פדיחה שלה משלי ושגם אני נתקלתי בחזיות שלה אבל עדיין מתקשה לעכל את האירוע. ולא נראה לי רלוונטי שבעלי ידבר איתה כי זה אולי יעכיר קצת את הקשר וגם כי הוא לא ממש מבין את הבושה שלי אבל גם די התעלם כשסיפרתי לו כי אין לו מה להגיד על זה

עדיין לא מאמינה שזה המקרה שלי

@שוקולד פרה. איזה כיף לו שאת ככה ואיזה כיף לכלות העתידיות שלך בע"ה!

@אמאשוני זה קצת שונה, ספיציפית במקרה הזה זהלא היה העניין וגם היא הציעה שנישאר (אחרי לידה ועוד) אם אפרט עוד כבר יהיה לי אאוטינג אבל מבינה מזה שכתבת שוט הפעם זה לא היה העניין בכלל. 

סתם אובסססיה להפעיל ברגע זה את המכונה ולא עוד כמה דקות כמו שבעלי הציע לה שיעשה בעצמו

2. אני חושבת שהאיזון זה הדבר העיקרי שעוזר. כל תקופה/שלב זה משתנה לפי הצרכים שלי ושל הבית. אבל להיות קשובה לעצמי לגבי הכוחות ולהשתדל לא להלקות את עצמי על מה שבכוחות שלי כרגע לעומת אחרות. ואני יודעת שאני מפצה בתקופות אחרות או כשאין ברירה.

3. לצערי לא, אצלי בבית תמיד הכול היה קשה ועמוס ובלתי אפשרי (כך ההורים הציגו את זה). אני יכולה להגיד מהבית של בעלי ששונה לגמרי משלי: סדר עדיפויות ברור, לקחת הכול בקלות ולא בהיסטריה, דוגמה אישית של ההורים, לעמוד במחויבויות ולא לעשות עניין ממה שהחיים שבחרנו (ילדים, זוגיות, עבודה) דורשים.

4. האמת שאצלי זה כל כך משתנה בהתאם להורמונים. אני גם וגם, תלוי בתקופה.

בול מה שבא לי

חלום שלי

להיות קלילה מול עומס וצריך ועוד צריך

ולהיות בחויה של חיות וקלילות

לא לעשות עניין בלב מכל ה3צב המהיר של החיים

פשוט מרגישה שזה ההפך מהאישיות שלי

אני מרגישה עומס גדול בחיים, שהולך ומתגבר כל הזמן. עומס נפשי לא פחות מעומס טכני... ובכל פעם שאני חושבת שהתרגלתי - אני מגלה שלא...

בכל אופן, בעלי הוא העוגן שלי מהבחינה הזו. אנחנו נושאים את העומס ביחד, וזה מקל.

לא יודעת לומר על הבית שגדלתי בו... ההורים שלי טיפוסים הרבה פחות לחוצים ממני, הם פחות לוקחים את החיים קשה כמוני... אבל אמא שלי מודה שלנו יש יותר עומס ממה שהיה להם.

כשאני חושבת על זה - יש מצב בהחלט שאני משדרת לילדים את הלחץ שלי, ושזה ישפיע עליהם בעתיד... אבל לא יודעת מה לעשות עם זה🤷‍♀️ מתפללת ומקווה שאני מצליחה לשדר להם גם דברים חיוביים

ואולי באמת הבעיה העיקרית היא שאני טיפוס שאוהב נחת - שזה טוב במובן מסוים, אבל באמת מקשה להתנהל כשיש עומס.

לא הייתי רוצה להשתנות, כן הייתי רוצה יותר "להחזיק" את עצמי כדי שאוכל להחזיק את החיים...

בינתיים חולמת על היום שבו נשב בנחת על המרפסת, ולא נצטרך לדאוג לשום טיפול לילדים

1. הוא לא בהכרח מתגבר

יש תקופות יותר/ פחות עמוסות

אני לא זורמת עם החיים

אלא מתכננת אותם ככה שיתאימו לקצב שלי רוב הזמן

2. מודעות לרצונות/ כוחות שלי

תכנון יומיומי/ שבועי/ חודשי למה שמתאים לי

3. את רוב הכלים הנדרשים לא קבלתי

אפילו להיפך

אבל כן קבלתי סטנדרטים בסיסיים של תפעול בית מבחינה טכנית

זה גם משהו

מה שילדים צריכים זה בעיקר לתת להם להתנסות בחיים נטולי שיפוטיות ועם מרחב בחירה שלהם

שההורה נמצא ברקע להכווין ולתמוך במה שצריך/ תואם גיל

וגם סטנדרטים בסיסיים בחיים של סדר/ ניקיון/ התנהלות כלכלית/ התנהלות אישית

4. איטי רגוע

אם כי אני גם יודעת לתקתק דברים בעיקר בעבודה

לא מתוך לחץ ומהירות

אלא מתוך פוקוס ומקצועיות

וזה קורה לעיתים גם במלאכות בית

5. אוהבת את האני השלם

את המעלות והחסרונות ביחד

את ההצלחות והטעויות

וגם אוהבת להיות בתהליך תמידי של שיפור/ שינוי

כי לחיות בתנועה זה כל הכיף והמשמעות בחיים 

2. לזכור שזה זמני ולרוב תוצאה של שפע (ילדים, פרנסה, התפתחות אישית..)

כן חושבת שהגוף והנפש מתרגלים לקצב בסוף, רק כדאי לעצור ולראות שזה עדיין משתלם.

3. גדלתי בבית שהיתה מחשבה על איך לעזור לאחר, לוקחים את הדברים בפרופורציות, רצו שנשקיע ונצליח באופן כללי אבל בלי להשתגע, המסר תמיד היה לי אנשים טובים. מרגישה שזה עוזר לי לפקס את עצמי על מה חשוב ומה פחות..

זוכרת שבתור ילדה אמא שלי היתה עובדת בימי שישי והיה המון לחץ סביב שבת, וראיתי את העבודה שהיא עשתה כדי להגיע למצב של כניסת שבת בנחת.

4. כשיש לי משימות מוגדרות ולחץ של זמן זה מאתגר אותי ואני מתקתקת. כשיש לי זמן פנוי והמשימות משמימות אני נכנסת למוד הרגוע שלי ומתעלמת מהן 😅

5. משמח אותי שבזמני לחץ אני מצליחה לשדר רוגע ונחת, וקשה מאוד להוציא אותי מהכלים. 

עומס זה חיים, זה אומר שקורה משהו.

ב"ה זה אומר שיש עבודה, שיש ילדים ושיש בשביל מה לקום בבוקר.

גם מאוד עוזר שהעומס בא בשלבים ולא בבת אחת (אין לי תאומים חח)

עוזר להצליח- להרגיש שהחיים הולכים לקום חיובי ולהתפתחות. הילדים גדלים ומפתחים אישיות וההורות הופכת להיות משמעותית יותר.

בקריירה מתקדמת, יש עניין והמשכורת עולה.

מה שעוזר לווסת את העומס- שתמיד יש מה להוריד למיקור חוץ או להוריד סטנדרטים.

מרגישה סבבה כי הקטנים גדלו 😄

הקטן שלי בן 5 וזה חיים אחרים. ויש גם גדולים שאפשר להשאיר איתם את הקטנים אז הרבה יותר גמישה וחופשית. זה מגיע לא לדאוג.

לא חושבת שהבית נתן לי כלים, אבל כן מתנה גדולה יותר- את הדרייב להצליח. ידעתי שאם אין אני לי, מי לי.

בניגוד לחברותי, לא היו לי קשרים, ואף אחד לא פתח לי דלתות. זה רק תדלק אותי יותר, הכל השגתי בזכות עצמי ביזע ועמל. יש מורים שלא נתנו לי הרבה סיכוי סתם מטעמי גזענות, דווקא להם אהבתי להכניס מכה מתחת לחגורה ולהוכיח מה אני שווה. הרגשתי עונג צרוף לראות את המבט התמה שנמרח על הפנים שלהם כשהם היו עושים את הקשר בין השם עם הציון, לבין הפנים שלי. זה הסב לי אושר יותר מהציון עצמו.

(לא כל המורים היו כאלו, אבל בהחלט היו. מרגישים את הזלזול הזה בשיעורים עד המבחן הראשון)

לגבי רגוע- תקתקן, לא זה ולא זה.

אני עושה הרבה דברים ואוהבת את העשיה, אבל זה לא שזה "אופי" זה הרבה עבודה עצמית.

אני כן בן אדם שאוהב לאתגר את עצמו.

אני יומאת לריצה של 20 דקות, אני ארוץ 22 דקות.

אני מעריכה את עצמי 90 במבחן מבחינת יכולות, אני ברבאק ינסה להוציא את ה92.

המטרות שלי תמיד יהיו בגובה העיניים ועוד קצת. חייב את העוד קצת כדי לצאת מאזור הנוחות ולדחוף את עצמי קדימה.

אני אוהבת בעצמי שדווקא איפה שקשה לי, שם אני דורשת מעצמי ולא עושה לעצמי הנחות.

עוד משהו שאני אוהבת בעצמי, שאני קשובה לעצמי הרבה יותר מאשר שאני קשובה לסביבה מבחינת מה מקובל, ככה האנרגיות שלי מופנות למקומות שנכונים לי, ותורמים לי בחיים ולא על לקבל פידבק מהסביבה שיום אחד תשתנה ואז למי אכפת אם עמדתי בסטנדרטים של הסביבה או לא.

עוד משהו שאני אוהבת בעצמי (לפחות עם הזמן זה התפתח)

אני פחות שוקעת בגלל טעויות. כלומר עושה תחקור קטן עם עצמי מה מקור הטעות ואיך ניתן למנוע מקרים דומים להבא ומתקדמת הלאה.

להישאב לתוך אשמה והלקאה עצמית, גוזל המון אנרגיה מיותרת.

ומנגד לא ללמוד מטעויות גם גרוע.

לגבי השאלה מה כהורה צריך להעניק לילדים כהכנה לחיים זו שאלה ענקית והיא עומדת בפני עצמה.

הגיוני שיהיה מסובך בהתחלה. ברגע שהיא תקלוט את זה את תראי שהיא מצליחה בלי בעיה גם בדברים דומים.

שזה אותו עיקרון רק עם יותר דרגות קושי.

בהתחלה היא ממש הייתה צריכה הכוונה בשביל להבין את הקטע של המטריצה אחרי כמה משחקים התחילה להיות טיפה יותר עצמאית וגם ברמות הכי נמוכות זה מאוד לא אינטואיטיבי להם הקטע של למלא מטריצה (לעומת שורות בודדות).

לא בטוחה שאני זוכרת, אבל ממש לא לגיל שנתיים.

בגיל שלה את יכולה ללמד אותה לסדר רק לפי צבע או רק לפי צורה, מספרים עדיין לא נדרש בגיל שלה (אפשר למיין בין 1 ל2). אח''כ תראי איך זורם לה, יש ילדים שאחרי שיקלטו את הקטע כן יוכלו לעשות מטריצה שלמה.

אבל עדיין יהיה לה שימושי וכיף לסדר רק לפי קריטריון אחד של צבע או צורה.

לק"י

הסתכלתי שוב בהודעה הפותחת, וראיתי שהיא כתבה לגבי השנתיים+

אז זה בכלל פדיחה שלי🤭

זה לוח מבלבל ממש.

יש את המשחק של הצורות בצבעים עם הלוח התכלת.

ההסתכלות על כל חלק, פעם כצורה ופעם כצבע היא אינטואיטיבית ברגע שנתרגלים את זה,

שזה הרעיון גם במשחק הזה.

לא הייתי מצפה ממנה להשלים את הלוח.

את יכולה לערבב את הכרטיסים ולבנות לה שני לוחות נפרדים:

אחד לפי צבע

והשני לפי צורה

וכל פעם ממיינים את כל הקלפים לפי אחד הקטגוריות ולא ביחד.

אחרי שהיא מצליחה את זה,

אפשר את הקטגוריות להכין בתור כרטיסים בשתי ערימות.

ערימת חפצים

ערימת צבעים

ואז צריך להרים פתק של חפץ

ופתק של צבע

ולחפש איזה כרטיס עונה גם על החפץ וגם על הצבע.

זה דומה למשחק למה כובע אם את מכירה והוא מיועד לגיל 4.

בקיצור נשמע לי תואם גיל.

עוד רעיון לחזק את ההסתכלות על חפץ מסויים בשתי קטגוריות שונות, זה חרוזים להשחלה.

פעם משחילים עיגולים ולא משנה הצבע

אח"כ משחילים ריבועים וכו

פעם אחרת, משחילים קודם כחולים לא משנה הצורה ואת ירוקים וכו'.

אח"כ מעלים רמה.

לפי צורה. קודם עיגולים אבל כן משנה צבע:

עיגול אדום, עיגול ירוק, עיגול כחול

ריבוע אדום, ריבוע ירוק, ריבוע כחול

משולש אדום, משולש ירוק, משולש כחול.

ואז השחלה בסט כללים הפוך:

קודם משחילים את כל הכחולים:

עיגול, ריבוע, משולש.

ואז את האדומים:

עיגול, ריבוע, משולש

ואז את הירוקים:

עיגול ריבוע משולש.

ואז עולים עוד רמה.

מכינים כרטיסים של צבעים וכרטיסים של צורות,

ואז מרימים שני כרטיסים אקראיים מכל ערימה ומשחילים את החרוז שעונה על שתי הקטגוריות.

(שזה בעצם העיקרון של משחק המטריצות, רק הויזואליה מבלבלת)

לעשות איתו ועשתה ממש יפה והוא לא עוזר כמוני😅

אולי כי זה היה פעם ראשונה לקח לה זמן לתפוס את הקטע

בהלם ממה שאנשים מרשים לעצמם להתערב...

קודם כל הגבת ממש יפה ברגע האמת! אני נראה לי הייתי משתתקת מההלם.

לגבי מה לעשות- כיוון שהיא כבר התקשרה והתנצלה אז לא יודעת אם יש עוד משהו לעשות כרגע, אבל אולי לפני הפעם הבאה שאתם באים (ואלופה אם תסכימי בכלל😉❤️) שבעלך יבקש בעדינות לא להתערב בענייני הילדים.

ובנוסף להבא את האמת הייתי נמנעת מלשתף אותה בדברים שאני לא רוצה שאחרים ידעו, אם אח"כ זה יוצא ועוד מול כולם...

ובבקשה תני לעצמך לכאוב את הפגיעה, תוציאי את זה לחברה או מישהו קרוב אחר שיהיה לך קצת עיבוד לזה, חוויה לא נעימה בכלל!❤️‍🩹❤️

עברו שנים

העלתה את זה מהאוב

אם חלילה שוב יקרה,

תזכרי את הנעלבים ואינם עולבים ..

ותתפללי בשקט מיד על מה שחשוב לך . 

יכול להיות שהיא מדקנת...

ולעת זקנה לפעמים הטקט גן כן מזדקן...

כדי שלהבא לא יקרה.

אולי היא מאלה שחושבות שאם היא התנצלה אז זה נמחק, ובפעם הבאה שוב הלשון תשתחרר...

משהו בסגנון- שלום רבקה. חשוב לי להתייחס למה שקרה לפני שבועיים. אמנם התנצלת מאז אבל זה עדיין כואב לי ואני מבקשת שלא להתייחס לתפקוד שלנו כהורים.

את האמת שזו הלבנת פנים, וטוב מאוד שלא הלבנת את פניה חזרה. אבל זה ממש ממש פוגע. חיבוק גדול 

עם הארוחת ערב כי לא נורא לא צריך לקום מוקדם...

אין אי אפשר לתכנן כלום פה. 

מסחרר ומבלבל

כאילו מישהו משחק בנו 

הוא בנה על חופש יותר ארוך

אני בקושי שמתי לב למלחמה הזו

בלי חדשות

אזעקה אחת בבוקר

כשחזרתי מהעבודה לרגע שמתי וויז והדרך היתה פנויה לגמרי

ואז נזכרתי

כן יש מלחמה

הכבישים פנויים

טוב שזה נגמר

כבר ברור שזה לא מועיל לכלום 

זה מטריף אותי

אתמול בלילה

אין לימודים

היום בערב

מחר סבבי כרגיל מה סבבה ומה כרגיל.

יום ככה יום ככה

התנודות החדות האלה

הזיה

אז עכשיו כבר כולם אוהים אותנו ונוסעים לטייל בטהרן?

איף

כבר קרה שבבוקר החזירו פתאום ללימודים.

את כנראה לא היחידה שזה הטריד אותה😉

אבל בסוף אני כן שמחה שחוזרים

עם כמה שזה מבלבל

לא מתאים לי עכשיו מלחמה🙈

סוף סוף משהו חיובי יוצא מזה שלא חזרנו לשגרה משאגת הארי. רצף מילואים מקצת אחרי פורים.

אנחנו ממילא הפוכים, קצת ימינה קצת שמאלה לא משנה הרבה.

לא הרגשתי שום אפס, שום מאה, לא מבינה על מה אתן מדברות חח אנחנו בעננה מתמשכת של בלאגן.

כבר לא מתרגשים מכלום 😄

גם לא הייתי מתרגשת אם היו מקפיצים עכשיו לסבב נוסף.

מעניין מה יכול לקרות שכן יפתיע אותי.

וקצת שמחה שהירי היה גם עלינו ולא רק על הצפון, אולי זה הכי מפחיד אותי שנקבל בשלווה וכמובן מאליו ירי על הצפון.

במובן מסויים היום הזה בבית עם כולם עזר לי להתאפס  דווקא.

גם כשהן חיוביות... (אם כי ברור שאני מעדיפה את הצד החיובי)

אבל בעיקר לא ברור לי - חזרו לשגרה כי נגמרה המלחמה או רק כדי לא "להשבית את המשק" וכו'?

כלומר - אפשר לגמרי להסתובב חופשי בלי חשש או שלא?

ככה מובן מהחדשות.

ביבי העדיף להקשיב לטראמפ...כדי לא להלחם בלי תמיכה של ארהב.

אני דווקא שמחה לחזור. היו לי הרבה תכניות לימים האחרונים האלו שנשארו לי לעבוד, וחבל לי להפסיד.
 

אבל לילדים שלי היה ממש קשה ההודעה שפתאום כבר חוזרים (למרות שבבוקר נתתי לכל אחד מהילדים לנחש כמה זמן תהיה המלחמה הזאת, ואחד מהם אכן ניחש שזה יהיה רק יום אחד... הוא באמת קיבל את זה יפה כשהודיעו שחוזרים. אבל האחרים ציפו למשהו ארוך יותר...)