פורום הריון ולידה (עמוד 4218)

שבוע 37 יום לפני הלידה הערכת משקל 3300 ונולדה 2800.
שבוע 30 יום וחצי לפני הלידה הערכת משקל 1060 ונולד 1600.
מקווה שעזרתי.

שבוע וכמה ימים לפני  לפני  הלידה

הערכה של 4100 בא.ס

וקלינית 3800

ילדתי 4020

 

שבוע 39 - הערכה ב US 3600

הערכה ידנתי של הרופאה - 3800

 

שבוע אחרי ילדתי. הערכה ידנית של המילדת בקבלה - 4200 והיא צדקה.

 

 

 

שבוע 39

 

הערכה שביצעה קלינינית  4000 פלוס

 

וילדתי 3500

כשהייתי ב32 אמרו לי 2400
ומעניין אותי איזה משקל יהיה בסביבות שבוע 38

ונולד כמעט 3 ק'

הערכה חדנית של המילדת הית 3200-3300 והוא נוםד 3030
עכשיו הערכת משקל שבוע 38+ היתה 3000 מחכה לראות מה באמת

סוף שבוע 40/תחילת 41, הגעתי עם צירים אל בית החולים.
רופא צעיר מישש את הבטן, אמר 4 קג, אולי יותר, ויצטרכו לעשות ניתוח.
בא רופא יותר מבוגר, מישש ואמר 3800, אבל יכול להיות יותר, ואם מעל ארבע, אז צריך ניתוח.
הגיע רופא מבוגר (אומדן - מעל גיל 55), מישש ואמר בטוח שלא מעל 3500, לא צריך לחשוב על ניתוח.

המילדת, כבר בהתחלה, אמרה 3200-3300.

התינוקת נולדה 3250.

לא היו לי הערכות משקל אחרות.

שמעל 4 ק"ג כבר אומר ניתוח?

או אחרי קיסרי אחד.

ב"ה אף פעם לחוויתי סכרת הריונית או רגילה.
הרופאים חוששים מראש גדול אם המשקל מעל 4 ק"ג, ונהיים היסטריים.

אכן היה לי קיסרי קודם, אבל גם 4 לידות רגילות אחריו.
להבנתי, כל לידה מעל 4 שלחו לניתוח.

הערכה 4 ק"ג לא דברו על ניתוח

בשע"צ

נולד 4

המיילדת היתה לא צעירה, בטח קרוב ל 60. והיא אמרה 3700 ונבהלתי.

אבל בכל האולטרסאונדים הבת שלי התמידה בעקומה אחת, בערך בממוצע, ואכן נולדה 3380. מדויק ממש לפי האולטרסאונדים.

דווקא המישוש נראה לי הרבה פחות אמין. טעויות יכולות להיות פה ופה..

3330

בבית חולים המיילדת העריכה 3500
והוא נולד 2900..

אם יורשה לי לסכם:
הערכת משקל נועדה ברוב הפעמים לשעשוע בלבד
והמרחק בינה לבין המציאות כרחוק מזרח ממערב

בשבוע 34+5 - 2500

לא עשיתי אולטרא סאונד.

נולד ב36+2 3050

אמרו לי באולטרסנד שיש לו 3200 והוא נולד 3180 .כמעט מדויק....

פעם אחת 2700 (במיון בבי"ח) ולמחרת 2600 במרפאה.
בחדר לידה בשבוע 37+1 הערכה ידנית 3 קילו.
בסוף ילדתי ב- 38+1 2300.

ונולדה 2.900. אני חשבתי שזה מדהים!

יום וחצי לפני הלידה במיון - ע"פ מישוש הרופא אמר 3100-3300

כשבאתי ללדת המיילדת אמרה לי (נראה לי קצת יותר גדולה מ3300 אבל לא שמנה

נולדה 3900 - אבל באמת ארוכה ולא עם היקף ראש גדול

 

(אח"כ המיילדת אמרה לי שהיה נראה לה כך מראש, אבל העדיפה לא לומר לי כדי שלא אהיה בלחץ מהגודל (מאמינה לה - כי לבעלי היא אמרה...)

זה ממש דימום? אולי בגלל שהייתם ביחד? שווה להתייעץ עם רב..בייחוד אם היו תפרים..

יש סיכוי גדול שתהיו מותרים, הרבה פעמים שאלנו והופתעתי מהתשובות ואל תעשי בדיקה פנימית בשום אופן

מרגיש כמו מחזור רגיל

עם כאבים

יכל להיות שיאסור.
אבל את את שלך עשית

גם שלי פעם אמרה 

מותר לכם להתקרב יותר אחד לשני(לתמונה)

גם במצבים כאלה...אה...

מצטרפת לבאסה, כמובן, ומחזקת אותך שבעז"ה הזוגיות שלכם רק תצמח מזה! ולגבי חמותך, פשוט חבל שיש אנשים לא רגישים בעליל. אולי צריך פשוט להגיד לה שחור על גבי לבן שלא תתערב בנושא?

במקרה אני ובעלי אסורים עכשיו, וב"ה הולך ממש מצויין. אנחנו בגדול לא חושבים על זה שאנחנו אסורים ולא נוגעים אחד על בשני, כי הרי, זה לא שכל הזמן יושבים אחד על השני או משהו כזה...

הייתי צריכה לכתוב את זה? אני לא בטוחה.
בקיצור, מלא חיבוקים ותמיכה, וכמו שאמרו פה בנות, אל תעשי בדיקה פנימית אף פעם, ולשאול רב בגדול אף פעם לא מזיק...

בהצלחה מלא!

סליחה על השאלה- כאב לך כשהייתם ביחד...?
אם כן- זו כבר סיבה להתיר אותך גם אם יש דימום ממש ממש!!
אותי הרב ליאור התיר ככה אחרי לידה עם דימום ממש כי היינו יחד בליל טבילה...
שווה ממש לשאול ולא לקבוע ישר!!!
הרב ליאור עונה בכל יום בשציים בצהריים עד שלוש.
לא משנה מי הרב שלך- תשאלי!!!!

יכוליות שזה הסיבה. סרזט למשל ידוע כמכתים.
מאוד ממליצה להתיעץ עם רב. וממליצה על הרב שלמה שמומחה בנושא..

אני ממליצה על תוסף תזונה - ביו פלבניודיס של סופראב, הבנתי שמחזק את המערכת ההורמונלית לאחר הלידה

אבל התאכזבתי, עלה מאה  שקל ולא עזר בכלל...

לבצע בדיקת דם מחר, וכן רצוי בדיקת שתן.
בנוסף להגיע בהקדם לרופא נשים ואם הכאבים מתגברים אז לבדיקה מיידית!!
תרגישי טוב!

האם זה דחוף? אנחנו בנופש... ולא באלי לאכזב את האיש...

וגם לא רוצה להלחיץ..
אבל שילוב של איחור במחזור, דמם קל וכאבים בבטן תחתונה בצד אחד מצריך לשלול הריון חוץ רחמי. זה בהחלט יכול להיות דברים אחרים אבל צריך לשלול..
אם יש לך אפשרות נגישה לפחות להגיע להתייעץ עם רופא נשים או אפילו לפחות משפחה נראה לי כדאי.

כמו ש"פלא הורות" אמרה. זה מצריך בדיקה. זה חשוב. תיקנו משהו טעים, תורידו סרט למחשב, ותיסעו למיון. כבר מאוחר... כמובן, שאם יש לך אפשרות להרים טלפון לאשת מקצוע, זה גם יכול להיות חשוב מאד.

שלומי טוב ב"ה!!
אמא הרגיעה אותי שאין מה למהר... ולהמשיך לנפוש...
ב"ה הרופאה אמרה שהכל טוב. וכנראה דילג לי על זמן ביוץ.
עכשו עושה כל מיני בדיקות לברר ןכו אבל ב"ה אין סכנת נפשות.

תודה רבה על הדאגה!!

זאת הייתה טעות שלי להוריד

אשמח שתפרטי לי אכן טעות, אני רוצה לספר לך מה אני לוקחת עכשיו, אולי נוכל לעזור זו לזו?

תגידו לי, איך אני מוצאת את השאלה שלי בתוך הפורום הענק הזה כשאני נכנסת כל פעם מחדש?

אני הורדתי פעמיים, ולא היה טוב. עכשיו זה מעצבן כי אני מחכה שזה יתחיל שוב להשפיע,

אני ממש רוצה לחלוק איתך חוויות

עד ההשפעה והייתי צריכה להעלות מינון
תקופה מאוד מאוד מאוד קשה חוויתי

את פשוט מסתכלת למעלה בצד שמאל

יש חלון של חיפוש לידו ובו מחפשים

יותר קצר- לידו יש חלון עם תמונה של בועת שיח ומספרים.

תפתחי ותראי כמה ענו ותלחצי

ותגיעי.

מוציאה גם ממצבים קשים.

אפשר גם לשלב טיפול תרופתי עם הומאופתיה.

ברוב המקרים יורדים בהדרגה מתרופות.

 

אם תרצו, אפנה אליכן במסר אישי. 

התקופה הזו אכן קשה, זה לא סתם קושי זה ממש מאתגר ברמות שאי אפשר להסביר לאף בן אדם,

ואני בשוק שרק שתיים ענו על זה, כי יש כמונו המון!! נשים פשוט לא נוטות לדבר על זה.

אני רוצה המלצה של הומאופטית!! כן מאוד!!

אני מכירה עוד נשים שרוצות להקים קבוצת תמיכה לדבר כזה, אני אולי אדבר עם ארגון ניצה שיאגד אותנו יחד מה דעתכן? ועל ידי פרסום ככה נשים תגענה ונוכל לתמוך זו בזו. זה פשוט סרט רציני הדבר הזה

 

אתן מכירות את הכדור רמוטיב?

מעדיפה עדיין לא לפנות אלייך בפרטי, אני מוכרת בפורום. 

 

את רוצה לקבל מידע על רמוטיב?

ועכשיו החזירו לי את הצפרלקס.

 

אז מס'  טלפון: 058-7141072

אביגיל רוקח.

לא הבנתי מה זה קשור שאת מוכרת בפורום? למי זה מפריע? שידעו שאת לוקחת כדור?

כמובן שיש יוצאים מהכלל ואפשר לבקש אישור מהמנהלות לפרסם ואם מאשרות אז מפרסמים.

במפורש כדי לא לפרסם. פשוט תתקשרי למספר.

 

זו  את שלא מוכרת בפורום  - כנראה שאין לך מספיק הודעות כדי שאפשר יהיה לשלוח לך מסר אישי.

ככה זה עובד.

אני לא הצלחתי.

הלוואי שמישהו יעודד אותי,

אני במצב קשה...

ה' יברך אותך בשנה טובה של בריאות הנפש ובריאות הגוף, שימחה וטוב לבב.

 

קחי עכשיו מולטיויטמין, ותקפידי על זה יום יום.

אני מציעה טיפול הומאופתי. לא מצריך להשקיע כוחות נפש בטיפול. עושה את העבודה בשבילך , והכי חשוב מקל על התחושות ומביא להחלמה.

 

חזקי ואמצי.

ניסיתי כבר פעמים רבות לבעיות אחרות וממש לא ראיתי תוצאות.

תודה רבה על הרצון לעזור, אך גם את המולטי ויטמין מאוד קשה לי לקחת (מקיאה אותו...)

צריך ללכת למישהי טובה. אנחנו ראינו תוצאות מעולות, במיוחד בתחום הנפשי.

 

אם מולטיויטמין קשה - תפצלי לכדורים קטנים לפחות של ויטמיניB:

במצבך, את חייבת B12 למצוץ מתחת ללשון.

B3, B6 לכל הפחות.

ולהקפיד על חומצה פולית.

אני כ"כ מבינה אותך!

לא יודעת אם חוויתי דיכאון אחרי לידה, לא הייתי מטופלת בכדורים.

אבל כן, מבינה ומכירה את ההרגשה הזאת של אי מציאת סיבה ....

אין למה לקום, למה לחיות אפילו

והילדים והבעל, בשכל אני מבינה שהם החיים, ויש לי הכל ולמה אני לא מאושרת??

אבל הרגש לא מקשיב....

אני חושבת שאנחנו הנשים הרבה פעמים נופלות או יכולות ליפול למקומות כאלה. אולי אנחנו "אובר" רגשניות, אולי זה ההורמונים,

בכל מקרה. זה קורה. את לא לבד

אולי לא לכולן, אולי אפילו לא לרוב,

אבל זה קורה!!!

הטיפ שלי אלייך: תגדירי לעצמך תקופת זמן קצרה שבה מותר לך לבכות, לבהות, לא להביע עניין בכלום, וכל דבר אחר.

אבל מיד אחריה חייבת לבוא תקופה הפוכה! תכריחי את עצמך לצאת מהמיטה, לשמוע מוזיקה, לרקוד עם הילדים, ללכת איתם לפארק שווה. אפילו אם את מרגישה שזה מיותר ואין בשביל מה, אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.

לאט לאט זה ישחרר אותך, ואולי מתוך חצי שעה של צחוק מדומה וריקוד עם הילדים, יהיה רגע אחד אמיתי.

זה יהיה שווה את הכל כי זה גם מה שיתן את הכוח להמשיך הלאה.

בנוסף, תכירי את עצמך, מה כן עושה לך טוב? (בתקופות רגילות, לא של דיכאון שאז אני מניחה שהתשובה היא כלום..) אל תוותרי לעצמך ובכח תעשי את זה. אולי לא תרגישי את אותה חוויה נעימה כמ תמיד, אבל מהניסיון שלי זה ייתן משהו, אפילו לרגע... בעז"ה זה יעבור!

תיהי חזקה

 

איזו תגובה אמיתית וכנה.

כ"כ שימחת אותי, עזרת לי להרגיש שאני שוב טיפה נורמלית.

אשמח לשמוע עוד תגובות כאלו.

כל תגובה מרימה אותי קצת.

(בד"כ מצליחה להרים את עצמי לבד, אבל עכשיו זקוקה ליותר עזרה...)

כיוון שכבר יש לך רקע של דכאון מטופל תרופתית, ובהחלט מוכרת (אם כי פחות) תופעה של דכאון בהריון ולא רק אחרי הלידה, מציעה בנוסף לכל ההמלצות החמות לעיל לפנות גם לרופא שמכיר אותך (משפחה או פסיכיאטר) ולבדוק אם גם כעת יש מקום לטיפול תרופתי. בריאות הנפש שלך לשובה ביותר!
רפואה שלימה, הריון קל ושנה טובה ושמחה!!

אני גם חוויתי דיכאון השנה בלי קשר להריון לידה פשוט קרה. הכל היה נראה לי רע. למרות שמסביב הכל היה טוב. לא הצלחתי לקום בבוקר הייתי אוכלת בלי הפסקה. בקיצור.. אני עדיין מנסה לצאת מזה. אז שלב א' זה לטפל בתרופות יש כאלו שמותרות גם בהריון שלב ב' זה לקחת עזרה ברגע שהבית היה כבר מסודר ונקי והילדים מאורגנים היה לי הרבה יותר קל להמשיך. התחלתי עם דברים קטנים ומפעולה לפעולה נכנס לי החשק והתחלתי להרגיש יותר טוב. השתדלתי מאד לפנק את עצמי כמה שיותר.כל מה שעושה לי טוב. בקיצור זה עדיין בתהליך. מקווה שאצא מזה לגמרי! את רק צריכה להחליט שאת עושה את זה שאת יוצאת מזה וזה יצליח בעזה.

אתן לך דוגמא-

אני מגיעה להוציא את הכביסה מהמכונה, ומגלה שיש מכונה שלמה שצריך לקפל לפני כן. לאחר מכן, יש להכין ארוחת צהריים שאת מלאת בחילות (עזבי שאוכלים כמעט כל יום סויה),

אחרי זה לקוח שולח לך עבודה חדשה, כשאת בלי כוח בכלל לעשות משהו מול המחשב. אני עובדת מהבית, במטרה להקל על עצמי, אבל לפעמים הבוקר נגמר, ואת מגלה שכמעט לא הספקת שום דבר.

כל הדברים הללו הם חסדים מה'- ילדים שאפשר להכין להם אוכל, בגדים שיש לקפל, אבל כשאין כוח...

 

ואגב, בעלי מאוד בתמונה. משתדל ממש לעזור, אבל יש גם את הקטע מולו, שאני לא רוצה להראות כ"כ חלשה...

את יוצרת חיים בתוכך זה דבר מדהים. את יכולה לדבר איתו ולהגיד לו שקשה לך. אולי שהוא ייקח על עצמו את הארוחת צהריים למשל? אפשר לקנות הרבה אוכל מוכן סויה סנדוויצים לא יקרה כלום.זה רק תקופה וזה יעזור. חוצמיזה שתתחילי ממש ממש בקטן הנה הוצאת כביסה מהמכונה כיבסת זה כבר וואו. לי היתה תקופה שאפילו את זה לא יכלתי לעשות. תתרכזי במה שהכי חשוב לרגע הזה אל תחשבי על מה שנשאר לך להספיק. לדוג: לגמור את העבודה ששלחו לך. הכביסות יחכו הלקוח לא. ואולי עדיף לך לעבוד מחוץ לבית? יש כאלה שקשה להן להיות כל היום בבית. יש לך איזשהי חברה קרובה/אחות לדבר איתה? והכי חשוב להתחיל טיפול תרופתי! לוקח לו זמן להשפיע וכדאי שזה יקרה כמה שיותר מהר.

המציאות של הבית היא מציאות מאוד שואבת
יתכן שהסטנדרט הרגיל שלך הוא גבוה
כך זה נשמע לי

אני אישה רגילה בלי דיכאון (כרגע ) ותמיד כשאני באה להוציא מכונה יש 2 שממתינות ליחס -קיפול/תליה/הורדה

אם שטפתי רק כלים חלביים אני כבר מבסוטה על עצמי למרות שהכיור הבשרי מלא

וכן הלאה...יש נשים יותר טקטקניות ממני..כנראה שאת אחת מהן.. אשריך!

אבל את כרגע- את בתחילת הריון ... תקופה מתישה פיסית עוד לפני הצורך בטיפול בבית
יש לך בחילות. ..שונאת בחילות הן משתקות גם בלי הצורך להכין או לגעת באוכל

ואחרי כל זה עוד יש לך מצבי רוח שמשתקים אותך... ברור ממש שיהיה לך קשה לתפקד כמו שאת רגילה

זה כ"כ נורמלי!!!

נתנו לך עצות טובות לפני מה כדאי לעשות (לחזור לטיפול,לאפשר את המקום של הקושי, להכריח את עצמך טיפים טיפין )

תנסי להשען על דברים קטנים-
אני עכשיו בסוף הריון ובחופש לפני מלידה
אני כרגע מבחינתי נחה בשעות הבוקר.. אם גם הפעלתי מכונה ותליתי אותה אני מבסוטה עד הגג
אם גיהצתי למי שעה- אין עלי!
ככה החלטתי להתייחס לתקופה הזו כדי לא להשתגע

מוזמנת לאמץ

ועוד משהו-את לא חייבת להיות חזקה כ"כ . זה בסדר להגיד לבעלך קשה לי . ככה הוא יוכל לתמוך בך ולחשוב ביחד איתך על עוד נקודות לחזק אותך
החוזק שלך הוא החוזק של הבית והילדים
זה אינטרס משותף שלך ושלו להרים אותך על הגל

בהצלחה אהובה

אלו עצות יעילות. ממש עזרת לי!

האמת היא שאני טיפוס שמאוד דורש מעצמו. זה כבר מזמן, ועובדת על זה כדי להשתנות.

כשלא הייתי בהריון הייתי מסוגלת לקפל כמה מכונות, לשטוף כלים ולהספיק עוד לשלוח עבודות ללקוחות...

עכשיו מאגר הסבלנות שלי ממש קטן, 

ובקושי זזה לעשות את מה שאני חייבת.

 

הקטע שהכי קשה לי הוא לאפשר את המקום של הקושי. לדעת שככה אני אמורה להיות עכשיו- בכזה חוסר אונים, וחוסר תפקוד...

איך מוצאים את הכוחות לאפשר את המקום של הקושי?

 

 

את צריכה להזכיר לעצמך שאת עובדת מאוד מאוד מאוד קשה בלגדל אוצר בבטן שלך

את לא מתבטאת בכלל
את עובדת קשה!!!

איך לא דורשים-אני הגעתי לזה מאין ברירה... אני לא כזו טקטקנית וכמה שאני משתפרת עם הזמן אני רחוקה מאוד מהנשים האחרות שקרובות לי (אחיות גיסות וכו )
אז עם השנים והתסכולים למדתי להרפות

אז לא תמיד אני מצליחה ויש תקופות כאלו ותקופות אחרות

ויוצא בעצם שאני בדיוק כמוך רק מהצד השני (המבולגן והלא מספיק שצריך איכשהו לקבל את עצמו ככה )

בהריון היחיד שהיה לי עד כה אובחנתי עם דיכאון ואת מתארת אחד לאחד את מה שהרגשתי.

במיוחד הזדהיתי עם הקטע של חוסר ההתרגשות משום דבר... קשה ממש...

 

מה לעשות?

 

קודם כל- ללכת לדבר עם רופא!! אם יש לך היסטוריה מאוד כדאי ללכת להתייעץ ובמידת הצורך לחזור לכדורים, כמו שאת יודעת לוקח קצת זמן עד שמתאזן. יש תרופות שמותר בהריון (סרנדה למשל) וחבל על כל יום עם התחושות האלה.

לטיפול הרגשי תמצאי דרך ללכת- אולי שבעלך יזכיר ולא יוותר לך, אולי לשתף חברה או אחות במה שקורה לך ושהיא תדאג שתגיעי לטיפול לא משנה מה. 

 

יכולה לשתף שלי ברוך השם זה עבר כמעט כליל לאחר הלידה, בהדרגה הורדתי את הכדורים והיום אני במצב הרגיל לגמרי שלי ברוך השם. זה גם נחמה, שבעז"ה זה זמני ותחזרי לעצמך עוד מעט.

 

וכמובן, להקל כמה שאפשר בקטע הטכני- לקנות אוכל חצי מוכן, לאכול בחד"פ, להביא עוזרת. 

אם את מסוגלת להיות בקשר עם אנשים תמצאי לך את אלו שיכריחו אותך לצאת איתם קצת ולהתאוורר. בגדול, מנסיוני, חוסר התעסוקה זה הפתח הכי רציני לדיכאון ואילו להיות עסוקים זה התרופה הכי טובה!

 

ואם יש באזור שלך חוג ספורט שמתאי לנשים בהריון כמו יוגה או פילאטיס, מומלץ ממש. וגם אפשר לקנות דיסק עם הרפיות ולתרגל כל ערב לפני השינה, מאוד מאוד מרגיע ויעיל (וגם עוזר ללידה אחר כך). אפשר גם לעשות עם הילדים לפני שהם הולכים לישון וככה לסיים איתם את היום בנחת.

 

אני רוצה להגיד לך שנתנו לך המון עצות טובות, אבל אל תצפי מעצמך לקיים את כולן. קחי לך עצה או שתיים ועליה תלכי עד הסוף, תחליטי שאת לא מוותרת באף מצב. אפילו השינוי הקטן הזה יוכל להועיל הרבה בעז"ה (וזה כמובן בלי קשר לטיפול תרופתי שלדעתי ממש כדאי שתבדקי!!)

 

בהצלחה מתוקה, מקווה שתהיה לך שנה טובה ושהמשך ההריון יהיה נעים יותר.

סליחה שיצא ארוך...

שותים הרבה ונחים
תרגישי טוב!

נקווה שהכל יסתדר לטובה!

בשורות טובות יקרה!

 

נ.ב:כמו שכתבה מעל לשתות הרבה הרבה ולנוח!

היתרון שאם את באה למיון נשים עם הפניה מהרופא מוקד או מהרופא שלך אז פחות סיווט לסדר את כל ההחזר של הקופה אם לא מאשפזים..

ותבדקי!!!
תרגישי טוב בשורות טובות 3>

כשהייתי ממש גדושה הייתי שואבת עד להקלה, לא המון כדי שהגוף לא ייצר כמויות נוספות,

אבל זה בהחלט הקל עלי והחזיר את המצב לשפיות.

 

מקווה שיעבור מהר!

עד שאת מרגישה שזה רך יותר ולא מפוצץ חלב.
זה יעבור תוך יומיים שלושה בעז"ה.

לקחת כמה שבועות עד שהסתדר ולא היה גודש, (בערך 3 שבועות? אולי יותר? אולי פחות... כבר לא זוכרת)
ואח"כ בערך חודשיים-שלוש עד שהפסיק לנזול כל הזמן... (אשכרה ישנתי עם מגבת.. )

תשאבי עד הקלה
ותשמרי את השאוב!! נכון שזה משתנה לפי גיל והכל אבל החלב הראשוני מעולה לתקופות חולי וחלב אם תמיד עדיף על תמ"ל מבחינת התאמה לילד.

ובכלל - חלב אם זה מעולה להכל.

אפשר גם במקלחת זה יצא טוב יותר.
נראה לי עבר אחרי שבוע +- שבועיים
מזל טוב!

שנזכה תמיד להודות על הטוב כלא מובן מאליו!

שנה טובה ומבורכת!!

אם הכל בסדר, אז הילדה עושה הצגה של בכי רק לך, וברגע שאת הולכת היא בדר"כ נרגעת, כי מבינה שאין טעם כרגע לבכות

הפרידה...

זה קרה לי גם עם כל הילדים שלי.

שבוע ראשון שני, מרוצים. אחכ מתחילים להיצמד ולעשות ״הצגות״.

ראיתי אותם בפעולה בשעות הגן, והם היו מרוצים. וגם כשסיימו את היום היו נראים שמחים.

זה נראה לי מדד טוב לדעת שזה רק קושי פרידה רגיל מאמא.

שאחרי ההתרגשות וההסתגלות, פתאום מחלחלת ההבנה שהיא לא נשארת בבית עם אמא.

אבל לבדוק את הדברים.

זה בהחלט קצת מדאיג.

 

תדברי עם אמהות אחרות על ההסתגלות של הילדים שלהם, תנסי להופיע באמצע היום (אם זה אפשרי כמובן) ולראות מה קורה.

שקולטים מאוחר שהם בגן. ש"נופל להם האסימון" שאמא הולכת והם בגן.
הפרידה היא לא הדרך לדעת אם טוב לה בגן או לא. תראי איך היא כשאת חוזרת... איך מתייחסים אליה. גם אם היא בוכה כשאת חוזרת האם היא על הידיים? יש יחס לבכי שלה ?
תבואי בשעות שונות.
תתקשרי אחרי שעה ששמת אותה למטפלת לשאול אם הילדה נרגעה מהבכי.

הרבה ילדים בוכים בבוקר למטפלות וההורים שולחים לי הודעה לבדוק אם הילד נרגע. אני הגננת מגיעה לאחר הפתיחה.. והרבה פעמים מגיעה כשהילד כבר רגוע לגמרי מהפרידה . ואם הורה לא היה אוצר שהילד בכה לא הייתי יודעת

מבינה את החששות... זה הגיוני ולגיטימי... גם אני כאמא עוברת את זה. צריך תמיד לבדוק 'הכל בסדר כמובן..אבל לדעת שיכול להיות ורוב הסיכויים שהכל בסדר ורק הפרידה קשה לה וגם יכול להיות שהיא בוכה יותר המהלך היום..וזה ישתפר עם הזמן.בגלל ההסתגלות. כל ילד והקצב שלו

מזכיר לי גם לידה אחת שלי, רק הפוך...

עד שהגיע המרדים והכל לא בדקו שוב פתיחה, ורק שניה אחרי שהלך המיילדת בודקת- פתיחה 8...

הייתי כל כך מאוכזבת, כי ידעתי שעכשיו זה יקשה עלי ללחוץ, שאם הייתי יודעת שאני בפתיחה שמונה הייתי מתאפקת עוד טיפה וכבר יולדת צ׳יק צ׳ק...

בפועל, זה היה לילה, והמילדות נטשו אותי לנוח טיפה, ורק אחרי איזה שעתיים כשאיבדתי את הסבלנו קראתי להם ונולדה הנסיכה.

התובנה הגדולה שלמדתי אני מהסיפור הזה, זה שהקב״ה לא מוריד את הנשמה דקה אחת לפני מה שתוכנן עבורה. גם אם לי נדמה שהיה יכול להיות אחרת...

כן גם כשזה הפוך זה מאת השם

אני השתמשתי עם עוד נר

ליתר ביטחון

עטפתי את זה כמו גליל על זה והחדרתי וזה נמס

כרגע אין לי נר ולא יודעת איפה להשיג...

גם על האצבע בתוך השקף וגם מחוצה לו.

מקווה שזה לא פוגע בפעילות של השקף

את דרכי טהרה או ספרים דומים. יש המון הלכות.

בגדול: הפסק, מוך דחוק לפני שקיעה. ואח"כ בדיקות בבוקר ולפני שקיעה כל יום- 7 ימים. ולשאול רב על כתמים- במיוחד אחרי לידה...

בהצלחה

ואם את לא זוכרת באופן מעשי איך עושים מה אז להתייעץ עם מדריכת כלות או בודקת טהרה בסביבתך שתוכל ממש להסביר ולהדגים.
חוץ מזה עוד לפני שאת מתחילה מומלץ להתייעץ עם רב שמבין בתחום. הרבה פעמים אחרי לידה יש הקלות לכתחילה לדוגמא לא לעשות מוך דחוק, אולי פחות בדיקות.. אז תשאלו מראש שתדעי מה לעשות.
בהצלחה רבה והרבה מזל טוב!

רוצה לבשל לבד או להזמין מוכן?

אם את מכינה לבד/או משפחה עוזרת לך להכין את האוכל, אז אפשר להכין מראש ולהקפיא.

ואז במוצש רק להוציא את האוכל המוכן ולחמם.

אם את מעדיפה קנוי, ופיצה ודברים כאלו באים בחשבון אז אני מניחה שיש מקומות פתוחים, (אצלינו יש) ורק להזמין מראש, כדי שזו ההזמנה הראשונה שתצא...

שיהיה במזל טוב!

מרק ירקות גדול, פיתות וסלטים קנויים (חומוס מטבוחה טכדו ) יעשו את העבודה נהדר
יש גם סלטים חיים שאפשר להכין את רוב/כל המרכיבים מראש ולערבב במוצ"ש (טבולה,כרוב ברוטב סויה )

וזה שווה בשביל הזכות והכול שתהיה מלווה מלכה 

אז אולי ,

להזמין ביגליים 'מהולי ביגל'  וכו'...,

ולעשות שתיה חמה וקרה

ופלטות של ירקות 

נראה לי כיף משביע 

ויחסית קליל בשביל סעודה

אחרי שבת

 

מזל טוב!

כי במוצש ממש יכול להתאים גם קפה ועוגה, פירות..

דופק רואים יותר מאוחר

בשבוע 7-8

הערכים מצוינים ועולים בהתאם.

 

גם אני בשבוע 5 לא ראיתי דופק.

דופק רואים רק מששה שבועות מלאים, אבל כדי להמנע ממתח ממליצה לך להגיע באזור שבוע 8.

תודה.. ומה נראה לך לגבי ערכי הבטא שהם ממש גבוהים לשבוע הזה???

וזה בכלל לא משנה. קצב ההכפלה משתנה
הטווח רחב
ממש אל תתעסקי בזה
הרופא באו''ס לא ראה כי בשבוע כזה אין מה לראות כמעט...
תלכי בשבוע 7-8

והבטא מצויינת וההנחת יסוד שלך לא נכונה- זה לא עולה בקצב אחיד
זה בתוך הטווח של שבוע 5 וגם אם לא זה לא אומר

להכפיל, הבטא נשמעת תקינה. שק הריון זה תקין לשבוע 5

 

קצב העלייה כבר לא בהכפלות, כנראה שלא תגיעי ל 32000 עד סוף השבוע החמישי

 

אין יותר משמעות לבדיקת הבטא

 

רק לחכות שבוע שבועיים ולראות דופק

 

 

לפי מה שקראתי הבטא מגיעה לשיאה בשבוע 7-8 ושן היא מתחילה להאט.. לא לפני ..

מספיק לראות כמה הטווח רחב בשביל להבין שאין לו כמעט משמעות

 

בדיקת הכפלה יש לה משמעות בעיקר במצבים כאלה - 

אם בתחילת הריון יש עליה מאד מאד איטית בבטא חושדים בהריון חוץ רחמי

אם יש עליה בקצב גבוה במידה חריגה מאד אז חושדים בהריון מולארי

 

שני המצבים האלה לא נוגעים אליך.

 

 

http://www.embryon.co.il/%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%A2-%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%99/%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%A2-%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%95%D7%A2%D7%99/%D7%91%D7%93%D7%99%D7%A7%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%90-hcg

 

כמובן שגם במקרים של הפלה או התחלת תהליך של הפלה אפשר לראות האטה וירידה ברמות הבטא

ניתן לראות דופק

הפחידו אותי והספידו אותי על ערכים של בטא וזה כזה שטויות.

בדרך כלל רואים שק בשבוע 5, עובר ודופק רואים ושומעים לקראת שבוע 8. שיהיה בהצלחה

אני גם הייתי היסטרית אחרי כל מחזור.
העצה הכי נכונה היא פשוט להתחזק באמונה ולהבין שה' יודע מתי יהיה לך הכי טוב להיות בהריון.אבל בטח את זה את אומרת לעצמך ללא הפסקה.

אז אתן לך עצות מעשיות שאני ניסיתי על עצמי וראיתי תוצאות ברוך ה' -
א-לקחת מסטיק תימני.זה כמוסות שנמכרות בחנויות טבע והן מחזקות את הרחם מקצרות את המחזור ומגבירות ביוץ.(לקחת את הכמוסות ולא את הטיפות!!גם אם ישכנעו אותך...)
ב-לנסות לעשות הפסק כמה שיותר מוקדם.לנסות כבר ביום החמישי של המחזור ולגשת לרב עם כל שאלה גם מה שיראה לך אסור לחלוטין.כשהמטרה היא לא לפספס את הביוץ.
והכי חשוב להרפות להרפות להרפות.
כשלחוצים קשה להיקלט.זה קשה לומר אבל ראיתי את זה על עצמי!! תעסיקי את עצמך כמה שיותר ותנסי לשכוח מהענין.

מאחלת לך המון בהצלחה ושה ימלא את חסרונך במהרה.
ודרך אגב,כל הכבוד שנתת לאחים שלך לעקוף אחרי שאת חיכית לאחותך.ממצוה אף פעם לא מפסידים!!
מחזיקה לך אצבעות...

אני תמיד עושה הפסק ביום החמישי יש לי מחזור קצר יחסית...
אני אנסה את המסטיק תימני
ממתי לוקחים אותו?

תקחי אפילו 2 ביום.

מבינה מאוד את הקושי והציפייה...
לי לקחת שנתיים + להכנס להריון.
וכל חודש, כבר מכמה חודשים אחרי החתונה כ"כ רציתי. כ"כ התאכזבתי כל פעם. כ"כ בכיתי בתחילת המחזור... כל מקווה התפללתי שזה האחרון ללפחות 9 חודשים הקרובים...

אני רק רוצה להגיד לך שאת נורמאלית.
ולאחל, לקראת השנה החדשה שה' ימלא משאלות ליבכם לטובה.
חיבוק גדול 💗

אין דרך לדעת מה התהליך שה' מתכנן עבורך. אין לדעת איזה שפע טוב וברכה משחרים לפתחך... צריך לזכור שכל מה שקורה מסביבנו זה רק הרקע של ההצגה, ההצגה עצמה היא מה אנחנו בוחרים לעשות, איך אנחנו בוחרים להתייחס ולהתנהג ברקע ההצגה שארגנו לנו... וסתם אשתף כדי לתת דוגמא, אני גם עברתי עיכובים ועכשיו אני בהריון תאומים, כך שלכאורה "משלימה פערים"...

ישועת ה' כהרף עין!
תאמיני בזה וגם תנסי עד כמה שאת יכולה להנות מהמצב בו את נמצאת (ובהחלט יש הרבה ממה!), כך גם במבט לאחור תוכלי לראות את הטוב והיפה שבתקופה הזו...

אף פעם לא כתבתי בפורומים וזה ממש מרגש

אני אשתף מנסיוני שתראי שזה קורה לעוד.

אם את מאלה שזה לא מנחם

תגידי ואנסה בדרך אחרת.

 

ככה-

אני הבכורה ושנה ושנתיים אחרי יש עוד ילדים

שתיהם עקפו אותי

ובאחד מהם ההורים איימו שאין להם כסף לשתינו

לחתונה

אז מי שיהיה ראשון ירויח..

גם שתיהם ילדו לפני.

והתחתנתי כמה חודשים אחרי זה שהכסף הלך אליו..

לקח לנו 11 חודשים להיקלט ובכיתי כל הזמן שאני רוצה ילדים..

 

מה שעזר לנו זה לבדוק שהביוץ בזמן הנכון והמחזור באמת היה קצר25-26

לקחתי טיפות טבעיות שהרב מכר לנו לזה..

וכמובן כמה אפסורדי להפסיק לחשוב על ילדים

הבעל היה ממש לחוץ וזה הפריע..

וגם היה לחוץ לא להיות לחוץ..

בקיצור אל תפסיקי לרצות זה נורמלי לגמרי.

ובעז"ה תפקדי מהרה .

ואומרים שעד שנה זה נורמלי לגמרי ולא מדאיג..

לא שזה עזר לי לגמרי אבל חלקית .

בהצלחה רבה.

 

 

שזה ממש נורמאלי לרצות אבל כל זמן שאין תהנו ביחדדד הזמן הזה לא חוזר וזה הזמן הכי כייף בלי העול אני נכנסתי מהר ומבאס קצת כי אין לנו הרבה זמן לביחד

גם לי לקח שנה וחצי להכנס להריון, אמנם לא היה לחץ מהסביבה אבל אחותי וגיסתי שתיהן ילדו בערך כשהייתי שנה אחרי החתונה וזה היה ממש קשה.

 

ובכל זאת, היום, שיש לי ב"ה 5 ילדים אני נזכרת לפעמים בתקופה הזו בגעגוע, היינו רק שנינו, היה לנו זמן אחד לשני, יצאנו כשרצינו, בספונטניות, נסעו לנופש בלי דאגות, חיזקנו את הקשר הזוגי.

 

גיסתי הצעירה נכנסה להריון בערך חודשיים אחרי החתונה ועברה הריון לא ממש קל- הרבה הקאות וצירים ואישפוזים, אז זו הייתה השנה הראשונה שלה עם בעלה הטרי- עייפות, בחילות, הורמונים ובכיות.

 

במקום להשתוקק כל כך כך, תרפי. תהני מהתקופה, תשנני לעצמך שעד שנה מהחתונה זה טבעי מאד לא להכנס להריון. את יכולה גם ללכת לרופאה שתראה שהכל תקין.

 

בהצלחה!!

זה נורמלי ההרגשות שלך.
תתרכזי בזה שאת הכי בסדר בעולם.
בע"ה שתזכי בהריון בריא ותקין.
ותלמדו את ובעלך איך להתמודד עם הקושי כי זה ממש חשוב התמיכה אחד לשני.

ראית פעם גן ילדים ערב פורים? כל הילדות מתחפשות לכלות או לאמהות. זה הטבע שלנו.
בנוסף לכל הדברים המדהימים שכתבו -
א. אם תרגישי יותר טוב, תמיד תוכלי לעשות בדיקת דם מקיפה, לבדוק רמת ברזל, תפקוד בלוטת התריס, תפקוד כבד, ויטמין B12, ועוד. לדעת בוודאות שאת בריאה וחזקה.
ב. יש נשים, שאחרי שב"ה יש הרבה ילדים, שמים לב שכולם נולדו באותם חדשים, כגון תשרי, חשוון וכסלו.
לפעמים, למרות שכל חודש יש ביוץ ומחזור, אנחנו פוריות יותר בתקופה מסויימת של השנה, ולא בתקופה אחרת.
אולי א במקרה אחת כזו.
אני זוכרת חברה, ששני הראשונים נולדו עם אותו יום הולדת, בהפרש של שנתיים. שנתיים אחר כך, פיספסה את "תאריך הכניסה להריון" , והיתה בדיכאון כל החודש. ב"ה היא הרתה בחודש שאחריו.
ובכל זאת, תאריכי הלידה של כל הילדים שלה מקובצים מאוד. אין ימי הולדת פזורים בכל השנה.

קשה מאוד להירגע, אבל רוגע עוזר. לכל דבר בחיים. גם בתור במכולת.
בעז"ה, בעוד עשרים שנה תהיי עם ידיים כל כך מלאות, שעוד תזכי לצחוק על החדשים המסויטים האלה ולהרגיע נשים צעירות שהתחתנו לא מזמן.

קראתי פעם ספר (שנועד לציבור לאו דווקא יהודי) על דברים שונים שניתן לעשות כדי להגדיל את הסיכוי להכנס להריון. הספר יועד לזוגות שמתקשים להכנס להריון. הפרק האחרון בספר סיפר על אמצעי מניעה. למה? כי הנחת המחבר היתה שגם אם לוקח קצת זמן, נכנסים להריון, ובאיזשהו שלב, ירצו בעתיד גם למנוע...

חיזקי ואמצי, רבות שהיום מחבקות הרבה ילדים, התחילו את דרכם כמוך.

את כל כך נורמלית,הכי נורמלית מכל הבחינות - גם הרצון שלך, גם הלחץ, גם הבאסה... הכל כל כך אמיתי ונכון ונורמלי.
מבטיחה לך שה' שומע תפילה ובע"ה בראש השנה הזה יגזור עליכם שפע בכל מכל כל, הוא יחליט השנה איזה הריון יהיה לך? איך הוא יעבור עלייך? איך תהיה הלידה? מי יהיה איתך שם? איפה תלדי? הכל ממנו! 
את תראי שכל הוויתור לא היה לחינם והכל מסודר בהשגחה פרטית מדוייקת ומושלמת עבורכם.
שתהיה לכם שנה טובה ומתוקה מלאה בבשורת טובות בע"ה! 

גם אני חיכיתי כמעט שנה ובסוף ראיתי שזה הגיע בזמן המושלם ביותר איך שלא הסתכלתי על זה ראיתי רק טוב וזה בדיוק ה'! רק טוב!!

ככה זה. בשאיבה יוצא פחות חלב מהנקה.

תיהי רגועה, לוקח זמן עד שהגוף קולט את השינוי... אל תתייאשי ישר!!!

אני ממליצה לך להתחיל לשאוב בתדירות גבוהה יותר, (לדוגמא כל שעתיים וחצי ולא כל שלוש שעות) לשאוב 5 דקות אחרי כל הנקה (אפילו אם לא יוצא כלום!) בעז"ה תוך יומיים שלושה תפוקת החלב תגבר.

תקפידי על המון שתיה. ויש כל מיני תוספי תזונה למינהם שמגבירים חלב. תבדקי את זה

בהצלחה!! זה קורה לכולן אל תלחצי

כיף לשמוע על סיפור לידה משמח.

שתרוו נחת מהקטנה.

ב"ה!

נשמע חלומי לגמרייי

שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה.

הריונות קלים ובריאים, לידות קלות והרבה הרבה בריאות ואושר