פורום הריון ולידה (עמוד 4268)

לפי חוק בחודש חמישי.

השאלה על תאריך מדויק...

בדר"כ מודיעים פחות או יותר מתי אמורים ללדת, לדוגמא: בחגים, בסוף ספטמבר, וכד' .
תאריך לידה משוער שלך הוא ממילא משוער ולא מדויק. קשה לי להאמין שזה משנה לו עד כדי כך, הרי זה גם ככה יכול להיות שבועיים לפני או אחרי. ..

להסביר שזו חולשה שנובעת מהורמונים, מכך שהגוף עובד לגדל ילד. הפיתרון הכי מהיר לעייפות והחולשה הוא מנוחה.
תני לא הרגשה שגם הוא מובן עם הקושי שלו. יש ילד, הריון, אישה והוא קצת מחוץ לצומי. זה קשה מאוד לבעל שהיה לא מכבר בחור חסר עול. הוא לא מרגיש את כל השינויים על הגוף שלו. ספרי לו ושתפי אותו מה את רוצה ממנו. איך הוא יכול להקל עלייך.

הריון זה קשה.

כשיש עוד ילד- זה עוד יותר קשה.

וכשמרגישים חוסר הבנה מהבעל זה מקשה.

חוץ מלדבר- מציעה לך לעשות קצת עבודה עם עצמך, אם יש לך כוח לזה.

עבודה של הרפיה, של קבלת הקושי, של הכרה בעובדה שאת עכשיו במצב לא רגיל, ושזה יעבור.הרבה תפילה.

אם את מצליחה לדבר איתו עוד- אז בעיני לא צריך הסברים על הורמונים. אלא פשוט להגיד מה את יכולה, מה לא יכולה. מה את רוצה שהוא יעשה, מה את לא רוצה או לא יכולה לעשות.

איך את רוצה שיעזור לך.

יכול להיות שאם יהיה לו יותר "ידע" של מה את צריכה ומה יעזור לך הוא לא יציע לך רק ויטמינים, אלא עזרה רלוונטית יותר. יכול להיות שהוא באמת לא יודע איך לעזור, ואת פשוט צריכה ליידע אותו.

 

לגבי הענין של  "בוא נצליח שלא יהיו בעיות". עזבי את זה עכשיו. נשמע שהתמודדות עם זה גדולה עלייך עכשיו, כי זה ענין של גישה, של תפיסה, של דברים עמוקים יותר. אל תכנסי לזה במצב רגיש ופגיע כמו שאת עכשיו.

בע"ה אחרי ההתאוששות מהלידה ועד 120 יהיה לכם מספיק זמן ללבן את זה.

 

אולי כדאי לנעול אותו..
@@תחיה דולה

מי שלא מבינה, מוזמנת לחפש את השרשור שלי

אין סיבה להיות אנונימית כאן...

אבל אם את מתעקשת..

בס''ד
הרגע הזה שאת משתוקקת למקלחת אחרי יום ארוך ומסריח ורגע לפני שאת נכנסת- הקטן מתחיל להתעורר ואת מתלבטת אם להיכנס או לא..
בסוף מחליטה להיכנס תוך אמירת הבעל שידאג לתינוק.
ובאמת- את נכנסת, התינוק מתעורר והאבא המקסים שלו רוצה שישאר רגוע אז הוא משחק איתו ומדבר איתו ושר לו (באמצע הלילה.....).
כשאת יוצאת מהמקלחת, את מקבלת תינוק מורעב וערני שגם אחרי שאכל- מעוניין לשחק שעתיים כי הוא כבר בשוונג....
והבעל? ישן שנת ישרים, תודה ששאלתן😠
מאירועי הלילה האחרון..........

גם ההודעה השניה שהגבת על הסיפור הזה

בפעם הראשונה לקח לנו 11 חודשים להיכנס להריון

בפעם השניה היינו בלי תכנון בצימר בליל טבילה בלי נרות והימרנו על זה ...

ונקלט!!!

(..בראש שלי לא נקלט ולא האמנתי...)

רואה את הפסים בבדיקה ובוכה עם התינוק ושוב בוכה...ואז הוא וחוזר חלילה...

אה....

 

מתחילת המחזור עד לביוץ מחשבים 14 יום, ומהביוץ עד לווסת הבאת מחשבים 14 יום.
אם המחזור שלך קבוע כל 47 יום, זה אומר שאת מבייצת ביום ה33, ואם נקלטת אז ההריון "נספר" מיום 19.

אם לא קבוע, אז או שתבדקי ביוץ או שהאולטרסאונד יקבע...

אני אנסה להבין אתז ה..

יחסית מוקדם, ולדעת בוודאות מתי נכנסת להריון.
ומנסיון של אחת שמרגישה את הביוץ, האולטרסאונד מאוד מהימן, מקסימום טעות של יום, יומיים.

רק לא הבנתי ממתי מתחיל השבוע הראשון..? מהביוץ או מהיום שהייתי אמורה לקבל מחזור?

הם מניחים מחזור של 28 יום ולפי זה כל החישובים.

אז אם את יודעת את יום הביוץ בדיוק את יכולה ללכת שבועיים אחורה ושם מתחיל השבוע הראשון של ההריון.

ממליצה גם כן על אולטרסאונד כי גם אצלי הוא היה מאד מדוייק.

 

אצלי האולטרסאונד הזיז רק יומיים קדימה כי המחזור שלי היה טיפה קצר יותר וזה הכל.

כששואלים את גיל ההריון הם תמיד שואלים על תאריך וסת אחרונה.

אז את יכולה פשוט להגיד את התאריך המתוקן לפי האולטרסאונד אע"פ שהווסת האחרונה שלך היתה הרבה לפני כן, כי מתישהו נמאס להסביר: "וסת אחרונה היתה בתאריך X אבל המחזור שלי ארוך אז תיקנו לי לתאריך Y".. זה מה שאני עשיתי עם היומיים ששינו לי..

בגלל שבלידות הראשונות ילדותי (הרבה) אחרי התאריך, למדתי לחשב אחרת, ואני נותנת לרופאה ת. ווסת אחרון לפי חישוב שלי ולא לפי מה שבאמת היה, וככה אני יולדת בשבוע 38-9-40 בלי לחץ, בלי זירוז, ובלי מעקב הריון עודף.
אז איך אני מחשבת?
בודקת מתי הייתי אמורה לקבל מחזור, ומשם לוקחת 4 שבועות אחורה. וזה התאריך ווסת אחרון שאני מוסרת לרופאה. אצלי המחזור לא סדיר, אז אני עושה בערך, לפי השערה. אם סדיר אצלך, אז סביר להניח שח ישוב כזה יהיה די מדויק.

היה לך ביוץ מאוחר והרופא לא שינה את התאריך לפי גודל העובר כל ההריון הבדיקות אולטרסאונד לא התאימו בגיל??
אם המחזור לא מסודר אפשר פשוט לא לתת תאריך ושהרופא יקבע לבד.

בלי מחזור לא יכולה לדעת מתי היה הביוץ. אז האולטרסאונד קובע.
לי יש מחזור לא סדיר והרופא תמיד מתקן את גיל ההריון לפי האולטרסאונד.
רק הפעם לא יודעת למה, הוא השאיר את גיל ההריון לפי הוסת אבל כל אולטרסאונד אמר לי שהעובר גדול בשבוע מהתאריך. אז נראה מתי אלד...

אלא אם יש סיבה מיוחדת. ב"ה הכל היה אצלי תקין ולא היה צורך

הכל תקין הכוונה אין דימומים/צירים? כי את כל השאר אי אפשר לדעת אם תקין בלי אולטרסאונד...

אבל את אפילו לא יודעת אם את בהריון

אז אני לא יודעת אם את יכולה או לא.

אולי עדיף להמנע עד שתדעי בברור

אבל קחי בחשבון שעם כל ההורמונים ייתכן והטיפול לא יהיה ככ מוצלח ואפילו להגביר שיעור.
הדעות חלוקות על זה...כל קוסמטיקאית אומרת משו אחר

בפנים- רק אפילציה
בשום אופן לא עושים לייזר

אלא בגלל שההורמונים משתנים וזה עלול לעשות כוויות ופיגמנטציה בעור.
כך הסבירו לי כשעשיתי

כי אין שום הוכחה שאי אפשר ושזה מזיק

ואז ינכו את ה9 חודשים.

אני עושה שם והבנתי כשהתחלתי את הטיפולים שאי אפשר לעשות בהריון.
מעדיפה גם לא לקחת את הסיכון ולחזור לשעווה/מראה טבעי לקצת זמן

 

גם לי היה.

 

הסתכם בכך שהזדרזתי להגיע כשהייתה ירידת מים וקיבלתי אנטיביוטיקה לוריד.

 

חוץ מזה הכל התנהל רגיל.

 

 

אל תכנסי ללחץ.

 

 

הריון קל עגול ומשעמם בידיים מלאות!

זה נכון? קרה למישהי?
ומישהי יודעת להסביר לי ממה נוצר הדלקת הזאת? כי בהריון הקודם זה לא היה לי.

זה חיידק מסוג סטרפטוקוקןס B כמו זה שיושב בגרון..
הוא חי שם כמו עוד חיידקים אחרים בד"כ בשלום..
לפעמים יש איזה שינוי בתנאים (כמו הריון) שגורם לו להתגבר ולגדול ואז נוצרת הדלקת..
על האישה זה לא אמור להשפיע בד"כ,
החשש הוא שכאשר העובר עובר בתעלת הלידה הוא ידבק,
והמערכת החיסונית שלו לא תעמוד בזה, זה עלול לגרום לחום גבוה, פגיעה בשרירים ולבסוף לקריסת מערכות ל"ע.
לבת דודה שלי קבוע יש והיא תמיד יולדת לפני קבלת האנטיביוטיקה,
אז התינוק מקבל אחרי הלידה ומשגיחים עליו קצת יותר..
ואז גם יש אפשרות להתפרצות גם אצל האם שמלווה בחום גבוה
לכן נותנים אנטיביוטיקה לפני הלידה

גם לי היה בתחילת ההריון ועבר והכל היה בסדר.. רק שהילד קיבל אנטיביוטיקה אחרי הלידה....

בראשון היה לי בשבוע 8
בשני היה לי בתשיעי

בשניהם קיבלתי אנטיביוטיקה בעצמי כשהרופא/ה ראה/תה את התוצאות בכל אחת מהפעמים, ובנוסף גם בלידה.
בהריון הראשון שאלתי את הרופא על זה ששמעתי שיש אפשרות לעשות בדיקת שתן נוספת לקראת הלידה ואם זה שלילי אז לא צריך אנטיביוטיקה בלידה, אבל הוא שלל את זה ואמר שצריך בכל מקרה ברגע שהיה תשובה חיובית.
ובנוסף שגם אם בהריונות הבאים יצא שלילי, אצטרך אנטיביוטיקה בכל מקרה, כי ברגע שיש פעם אחת תשובה חיובית, צריך בכל ההריונות הבאים (לא זוכרת את ההסבר למה, בכל מקרה גם עכשיו היה לי חיובי, ככה שלא היה לי מה לברר על כך שוב).

בודקים את זה רק מכיון שזה יכול להיות מסוכן לתינוק כשהוא נולד ו"פוגש" את החיידק. חוץ מזה לא מסוכן כלל.
ולכן בזמן הלידה נותנים אנטיביוטיקה, כדי להיות בטוחים שהתינוק לא ייפגע. חוץ מזה אין לזה שום משמעות, לא בהריון ולא לאישה.
יש בתי חולים שייתנו אנטיביוטיקה גם אם היתה רק תוצאה אחת חיובית ואחריה שליליות, ויש כאלה שלא. בכל מקרה, זה כדי להימנע מסיכונים מיותרים לתינוק.

1. כמה דחוף אני צריכה לחזור עכשיו לרופא? יש לי תור רק בשבוע הבא. כי אני רואה בשרשור מקביל שאמרו שכן צריך טיפול גם עכשיו ולא רק בלידה.
2. האם אפשר לקיים יחסים כרגיל?

כשגילו אצלי gbs בשבוע כזה, זה בדר"כ בשתן, לא במשטח (שאותו עושים בסוף בדר"כ).הרופאה היא זו שיצרה איתי קשר, והיא השאירה לי מרשם לאנטיביוטיקה, או אמרה לי ללכת לרופא משפחה והוא גם יכול לתת.
בכל מקרה, אם יש לך תור שבוע הבא, אין לחץ בכלל להקדים.
אין שום בעיה לקיים יחסים

רק בוריד 4 שעות לפני הלידה

זה לאו דווקא רק חיידק שבעייתי בזמן הלידה בגלל מעבר העובר, תלוי אם בתוצאות יש גם חיובי על דלקת ולא רק על הGBS

אמרה שאם התוצאה של התרבית החוזרת תצא תקינה - לא אצטרך כלום בלידה...

זה אותו חיידק, אבל תלוי איפה גילו אותו, בבדיקת שתן או במשטח, ולפי זה הטיפול.
הרבה פעמים אם הוא מופיע באחד אז יהיה גם בשני.
בשתן נותנים אנטיביוטיקה בפה, ובמשטח נותנים בוריד בזמן הלידה.
בשני המקרים: לא נורא, לא קרה כלום, היה לי גם וגם כמה פעמים. ..

לרב זה קורה יותר סמוך ללידה, בסביבות ה3 שבועות לפני הלידה. אבל זה שזה כבר קרה, זאת לא סיבה לדאגה. בהריון יש 4 נורות אזהרה: דימום - תמיד דורש התייחסות. מים - בסוף הריון תקין לחלוטין, אבל תמיד דורש ההתייחסות. צירים - טרמסטר 3 תקין. תנועות עובר - ממתי שמרגישים, צריך להרגיש 3 תנועות בבוקר, 3 בצהריים, ו3 בערב. בהצלחה!

גם חודשיים או יותר לפני הלידה, ואפילו חברה בעבודה אמרה לי שהיא שמה לב,כך שאני יודעת שלא דמיינתי. ונלחצתי שזה מוקדם מדי, ושאלתי את הרופאה אם זה לא סימן ללידה קרובה,והיא אמרה לי שרק בהריון ראשון. בהריונות הבאים זה לא אומר כלום אם הבטן ירדה או לא

כעיקרון, רופא נשים
אבל גם רופא משפחה יכול לשחרר הפניה

היו כמה וכמה שירשורים בנושא עם רעיונות מאוד יפים.

 

בשעה טובה. 

להרים דברים כבדים לא כדאי בכלל.

טיולים- פחו בעיה בעיני, כל עוד את שותה מספיק ולא עולה עליות קשות מדי.

טיפוס על סולם וכד'- אל תקחי סיכון של נפילה. תעלי רק אם את יציבה לגמרי.

ולא קרה כלום ב"ה - צריך לדאוג?

שמיקסר זה משהו כבד. כמובן כל אחת וההרגשה שלה אבל בכל זאת.

גם ילדים בד"כ זה לא מאד כבד.

טיולים ארוכים תלוי בהרגשה אבל בכללי לא נראה לי בעייתי.

 

כבד לי בטירוף!!!!!

אם את מתלבטת, תקשיבי לזה.

אל תרימי כבד.

 

ולצאת לטיולים שלא מצריכים מאמץ.

בעזרת התזונה עצמה: גבינה לבנה מכילה ויטמין D וסידן. אם אין איבוד רב, 2-3 כפות ביום יספיקו.

טחינה גולמית מלאה (חמאת שומשום - לפחות 600 מ"ג סידן ל100 גרם טחינה).

עלים ירוקים, חסה, ביצה ליום, ויותר. וכו'.

 

אפשר בימים הראשונים לקחת טיפה מהויטמין D של התינוק, ואח"כ לרדת לטיפה פעמיים בשבוע לפי הצורך.

 

בדרך כלל זה מספיק.

 

ואם בכל זאת רוצים תוסף מזון, לקנות סידן ציטראט. לא סידן פחמתי (קרבונט).

ושמעתי שיש מוצר חדש יעיל שעובד על טכניקה אחרת לגמרי, אבל לא עולה לי השם כרגע.

זה נשמע כמו בעיה בקרישיות.

אבל כן לגשת בנחת לרופא משפחה ולברר
בהצלחה!

גם לי היה בידיים וברגלים למשך תקופה... הלכתי לבדיקת דם והפנו אותי לבדיקת דם בהדסה... האמת שלא הלכתי וזה כבר עבר, ב"ה

גם לי מופיע דברים כאלה בצבע כחול ירקרק רק מלחץ מתברר עשיתי בדיקות הרופא אמר שזה שריר דק שמתפוצץ

יכול להיות שיש לך מס' טסיות דם נמוך.. וזה משפיע כך נודע לי..(גם לי יש מלא סימנים...כל חיי לא הבנתי מאיפה הם צצים לי ולמה אני לא נזהרת מחפצים שאני לא זוכרת שהתנגשו בי)

אם זה זה, אז זה לא רציני. זה הולך בדרך כלל עם עוד תופעות אוטואימוניות שזה לא מצאה גדולה, אבל הכתמים הללו הם בעיקר לא יפים וכואבים למגע.

זה נראה בהתחלה כמו עקיצות, שהאזור אדום ונפוח, רק שבמקום לגרד זה קצת כואב.

ובכל מקרה את צריכה ללכת לרופא, בין אם זה זה ובין אם לא.

לפעמים שעווה ברגליים משאירה סימנים כחולים כאלו. לא בטוחה שזה סימן טוב לשעווה, אבל זה כיוון...

אבל תודה בכולופן

(רופאת המשפחה שלנו היא גם מומחית להמטולוגיה)
היא באמת היתה רצינית ובדקה אותי מכל הכיוונים כדי לראות את הכל (קצת הלחיץ אותי)
ונתנה לי בדיקות דם..

בכלל לא חשבתי ללכת להיבדק..
תודה לכן!

לי גם היה והפנו אותי לבדיקות דם שיצאו תקינות ב"ה ואחרי כמה זמן זה נעלם.
לחברה שלי שהייתה קצת היפר היו גם וזה היה הגיוני שיהיה לה שטפי דם. בסוף גילו שזה בעיה בקרישת דם..
אם יודעים מה הבעיה יודעים לטפל..בהצלחה יקרה!

טוב לדעץ

היא הלכה לרופא עור, 

הוא אמר לה שזו מין מחלה אוטואימונית, שהגוף תוקף את עצמו וזה עושה שטפי דם וצלקות. 

נתן לה משחה למרוח.

ב"ה זה הפסיק לה, אבל חשוב לעקוב (חלילה לא כותבת על מנת להפחיד, פשוט לומר שחשוב לעקוב).

 

גם יכול להיות שזה סתם מחסור בכל מיני ויטמינים

...אולי כל החיים. קשור כנראה לכלי דם עדינים. אם את לא לוקחת תרופות לדילול דם, לא נראה לי שזה מסוכן?

לא ממליצה. עמוס. מיילדות לא נחמדות. עברתי 3 משמרות ואחת הייתה יותר גרועה מהשנייה.

גם לי לא היו שום בחילות והקאות,
עד עכשו (שבוע 23)

מאוד יכול להיות שיגיעו בהמשך. בחילות בדר"כ לא בחודש הראשון ממש אלא קצת אחרי

מזל טוב ובהצלחה שיהיה

ב"ה בחודש שישי, ועדיין בלי שום תסמינים חוץ מבטן שהולכת ותופחת...
אצלי הבחילות מגיעות בדרכ בשליש האחרון, אבל גם הוא יכול לעבור בשקט וזה תקין.
תהני!

מוכר... זה פשוט עובר אחרי דקה...

אם תשימי לב הרבה פנמים כשחושבים על התינוק או על זה שאת צריכה כבר להניק מרגישים את זה..
עוצרים את ההרגשה ואת היציאה של החלב כשלוחצים על הפיטמה כמה שניות.

להתחיל כל הנקה דווקא מהצד שאת מרגישה שיש בו פחות חלב... ככה אמרה לי יועצת הנקה.
כי אם מתחילים עם הצד שיש בו יותר, ממילא התינוק יונק ממנו יותר, מאשר הצד שתתני לו שני, ולכן הגוף מייצר בו יותר חלב.

לא בהכרח שזה יעזור, בהנקה של הילד הראשון שלי הצד שיותר קטן אצלי (בלי קשר להנקה) וגם עם פיטמה חצי שקועה ייצר פחות כמה שהקפדתי על זה, כי היה לו פחות נח לינוק מהצד הזה.

אם זה כן יעזור לך, אז כשיתאזן כדאי לך לעבור להתחיל כל הנקה לסירוגין כל פעם מצד אחר.

מקווה שהובנתי, אני לא מרוכזת.

לכולם יחד (גילאי 7 4.5 2.5) בערך בחודש שישי

 

גם לא רציתי שישמעו אותי מדברת על זה או פליטת פה מהסבתא או מהדודים וגם התרגשתי ורציתי לשתף אותם בשמחה הצפויה.

 

אם זה עדיין לא נראה ואת לא רוצה שהשכנות והגננות ישמעו ממנו תחכי קצת שהטן תצא וממילא המבוגרים שיראו אותן ידעו.

 

לגבי הציפיה- אני הראתי להם בלוח שנה את החודשים הקרבים, פה חג זה, ופה חג זה ופה התינוק יוולד, כל אחד לפי גילו הבין מה שהבין..

לבת שלי, כשחברה שלה מהגן שאלה אותי: נכון את בראיון? (ככה אמרה, לא טעות כתיב שלי) אז הבנתי שכדאי שהיא תשמע ממני ולא מחברותיה, אבל אז התחרטתי, כי היא סיפרה לכולם, ודיברה על זה וזה גם היה המון זמן בשבילה לחכות.
מאז אני לא מספרת להם, רק ממש בסוף. ומי שרואה, או מבין או שואל קודם, מקבל תשובה אמיתית.
בפעם האחרונה הבת שלי שהיתה בת 4 שאלה אם יש לי תינוק בבטן. אז אמרתי לה בפשטות שכן, וזהו.
אציין שאצלי כמעט לא רואים, כי אני די גדולה, אז פשוט חושבים שאני קצת יותר גדולה. ..

אם הילד שואל כמובן לתת תשובה.
אני מציעה לספר בחודש שישי /שביעי.
תלוי בילד .קחי בחשבון שצריך גם להכין אותו לכך שהחיים משתנים (לילד יחיד) כשנולד לו אח.

קיוויתי שתתנו לי לגיטימציה לספר בשבועות הקרובים.... אבל אני מבינה שעדיף לחכות עוד קצת.
וזה שהוא לא יודע לא אמור להפריע לי לספר לאחיות/גיסות וכד'?

סיפרתי לילדים (7,5) רק בסוף שביעי,
זה היה אחרי שסיפרתי כבר לחברות ואפילו לגננת של הקטן כדי שתוכל לתת לו תמיכה מתאימה.
והדגשתי לכל מי ששאל שהילדים עדיין לא יודעים.
רק אחרי שבועיים סיפרתי להם כשכבר הרגשתי שיותר מידי אנשים שואלים לידם
ותנחשי מה? הם בכלל לא קלטו כלום.. וכ"כ שמחו ב"ה

עניתי להם משהו שיהיה להם קל לזכור ולהבין - כמו אחרי שתחזרו לגן/בי"ס

בערך בשבוע 14, לילדים בגיל 4.
אחרי שסיפרנו לאחים.
רצינו להיות חופשיים בסביבת המשפחה.
אבל בהחלט חשוב להדגיש שבשלב זה לא היה לנו אכפת שזה ידלוף מהם החוצה.
אמנם הם לא רצים לספר לכל אחד, לא חושבים על זה בכלל ברוב הזמן.
לגבי הזמן הסברנו שיש עוד המון זמן, וכל יום התינוק גודל עוד קצת, לאט לאט, עד שיהיה מספיק גדול להוולד.

חשוב לנו שהילדים ישמעו את זה מאיתנו.
ועשינו את זה גם כשהגדול היה רק בן 3.
לא ראיתי שהפריע להם זה שלקח הרבה זמן עד הלידה, להפך זה התבשל אצלם לאט לאט..

הבת שלי היתה בת פחות משנתיים בתחילת ההריון השני, ואני הרגשתי שזה נכון לספר לה כדי שנוכל להתרגש ביחד בלי להיזהר שלא תשמע. בשלב הזה לא היה את החשש שהסוד יצא ממנה כי היא לא דיברה מספיק מובן שיהיה אפשרי להבין למה היא מתכוונת בלי הסבר שלי.
בכל מקרה, הצורה שתיארתי את זה היתה 'יש לאמא תינוק או תינוקת והוא עכשיו קטן קטן, ולאט לאט הוא יגדל ויגדל, ועוד הרבה הרבה זמן כשהוא יהיה מוכן הוא יצא'. כך היא ידעה שזה משהו שיקרה בעתיד הרחוק, ובינתיים היא נקשרה אל תינוק שבתוך הבטן (ודיברה אליו, ואני 'עניתי' בשבילו וכו'). לי זה הרגיש שזה מאוד עזר לה להיקשר אליו לאחר הלידה, כי היא כבר הכירה אותו מזמן...
מה שכן, השיקול של זה שהילד עלול לגלות זה שיקול משמעותי, ולכן בגיל שילד לא יודע לשמור סוד, נראה לי שאני אספר מתי שמתחילים לראות וכבר לא אכפת שהסביבה תדע.

גם אני עשיתי ככה, גם כי לא הרגשתי טוב, והיה לי חשוב שהיא תדע שזה בגלל משהו טוב , וגם הסברתי שעכשיו קטן קטן ורק בשנה הבאה הוא ירצה לצאת וכ'ו. עדיין לא ילדתי, אבל אני רואה איך ההסבר מתעכל לאט וטוב לה עם זה

בס"ד

 

כמעט עד סוף ההריון.

כי הם שואלים שאלות בלי סוף, כי הם מחכים לכך ממש כל בוקר (אני יוצאת מהבית - "אמא, את הולכת ללדת?"), כי הם הופכים להיות עירניים לכל בטן של כל אישה ונערה שמתחתנת, וכי הם מספרים בערך לכל העולם ואשתו.

 

ולכן

רק ממש בחודשים האחרונים. 8-9.

 

בהריון האחרון הבן שלי קלט כבר בחודש חמישי. אני לעולם לא משקרת להם. אמרתי לו: כן, ואני מבקשת לא לדבר על כך. זה בינתיים סוד בינינו.

עד היום הוא אומר לי: אמא, נכון אני גיליתי לך שאת בהריון? =)

 

מכיוון שבתחילת ההריון כל מי שמכיר אותי כבר מבין את מצבי - אני אומרת בפירוש למשפחה: בבקשה לא לדבר על כך, הילדים שלי לא יודעים עדיין. בפשטות ובישירות.

 

מזל טוב!

אנחנו סיפרנו לבת שלנו, שהיתה אז בת שש, בשלב מוקדם יחסית.
בין שלישי לרביעי, פחות או יותר.
לא הרגשתי טוב, והיא שמה לב ודאגה מאוד. כשסיפרנו על ההריון היא מיד קישרה בין הדברים, ונרגעה.
כן חיכינו לשלב שבו פחות הפריע לנו שהסביבה תדע.
אחכ גילינו שהיא לא סיפרה לאף אחד... נהנתה מזה שיש לה סוד (:
ובאמת היא היתה מאוד קשורה אל העובר, דאגה לו ולי, דיברה איתו וחיבקה אותו (את הבטן שלי כמובן) המון. וכשהוא נולד היא שמחה לקראתו מאוד, והיום יש להם קשר ממש מיוחד בעיני.

שיהיה בשעה טובה (:

אני מאד מזדהה איתך ונוטה לספר בקרוב... מחמם לשמוע על הקשר הטוב, הרבה נחת!!

שהייתי בהריון הייתי בשמירה חודשיים, ורוב הזמן בהריון שוכבת או ישנה.
בגלל שהוא לא דיבר בגיל שנה ושלושה חודשים, אבל הבין הכל סיפרנו לו בידיעה שלנו כהורים, שאולי הוא לא מבין.
לקראת סוף ההריון (שנולד פג) הוא כל בוקר נישק את הבטן, ועשה שלום לבטן לכל מקום שהלך (למעון\מקלחת)
שילדתי הוא לא הבין איפה התינוק שהיה לי בבטן, הוא ראה אותו רק בגיל חודש ובתמונות, כי אסור להכנס לפגיה.

אני מאמינה בשיתוף, כי הילד קולט ומבין שיש משהו, גם אם הוא לא מדבר ויודע להביע את עצמו.

יש הבדל משמעותי בגילאי האחים. ילד עד גיל 5 בערך אין לו הערכה נכונה של זמן. ומבחינתו חודש שלם לדעת שלאמא יש תינוק בבטן (או כל גרסה אחרת ) זה ממש לחכות יום, ועוד יום, ועוד יום. זה נראה לו נצח, וקשה לו לחכות כל כך הרבה זמן. בכלל לא רוצה לדמיין איך הוא סוחב את הידיעה וההמתנה הזאת שלושה חודשים ויותר.

לדעתי לילד עד גיל כזה אפשר לספר אפילו רק שבועיים לפני התאריך המשוער. גם זה המון בשבילו.

  מה גם שבדר"כ אלה גילאים שהילד מעצמו לא רואה ומזהה שהאמא בהריון

אז מה שאת אומרת באמת נכון. באמת בגיל כזה קשה לתפוס זמן וזה המון לחכות.
אבל אם מספרים שיש לאמא תינוק בבטן ובינתיים הוא שם כי הוא קטן קטן ועוד המון זמן הוא יהיה מוכן לצאת, אז לא מחכים לשון דבר, פשוט מכירים את החבר החדש ומתרגלים לרעיון...

לדוגמא ש- עוד מעט יתחיל הגן ואז יהיה ראש השנה ואז סוכות ואז חנוכה ואז יום הולדת לXYZ ואז התינוק יהיה מוכן לצאת. ככה שזה יהיה דברים שהוא מכיר ויהיה אפשר לדבר על זה ולהזכיר את לוח הזמנים.

ילד בן 3-4 יכול להבין שיחה כזאת לדעתי.

מהסיבה שמתחילת ההריון היה אסור לי להרים אותה.

לאט לאט גם הסברנו מה זה אומר והכנו.
היא קיבלה אותה בצורה מושלמת.

הן החברות הכי הכי טובות.

לא משנה מתי מספרים, לדעתי לא כדי 'לחפור' על זה מאז כל יום כל היום. אנחנו עשינו את הטעות הזאת עם הבכור, והגננת אמרה שנראה שקשה לו עם זה. במיוחד כשהם לא באמת יכולים להבין את זה, וזה דבר די נעלם....

היא גדולה, ומבינה. מדברת לגמרי
אוטוטו בת שלוש.
עדיף שאנחנו נספר משתשמע מההורים שלנו כשנדבר עלזה איתם..
וחוץ מיזה, שההריון הוא חוויה והתרגשות משפחתית

או 6

אבל לפני שיראה ממש בטן או שבאמת דודה/סבתא תגיד לו...(את יכולה להזהיר את המשפחה אבל זה קשה). 

 

סימן שאת לא מבייצת ביום המקווה אלא כמה ימים אחרי אין סיבה לבדוק 14 ימים למקווה אלא 14 ימים לביוץ. ולכן יש עוד סיכוי כדאי שתחכי לאיחור.

יום לפני המקווה יצא לי בבדיקה הביתית (בדיקת ביוץ) פס בהיר

יש מצב שזה היה אחרי הביוץ? שזה היה במגמת ירידה?

או שזה היה במגמת עליה? לא יכולתי לבדוק ביום המקווה ולמחרת.

לפי ההפרשות יום לפני המקווה ובאותו יום היו לי הפרשות שנראות של ביוץ.

אם הביוץ היה לי בימים הצמודים ליום המקווה יש מצב שעדיין לא אראה בבדיקת הריון הביתית??

לי יש פס בהיר כמעט כל החודש ורק בביוץ פס כהה. יש לך מחזור סדיר? אם כן של איזה אורך?

אז כן יש לי מחזור סדיר כל 28 יום. רק שלפני כן לקחתי פרימולוט ודחיתי תמחזור בערך בשבוע וכשהפסקתי גילתי שאני בהריון שנגמר בהריון כימי התחלתי לדמם יום וחצי אחרי שהפסקתי תכדורים.

הבן שלי בן עוד מעט 4.

העיר אותנו 5 פעמים הלילה!!!!

כבר חשבתי שאני מתחרפנת. זה משגע.

תחשבו שמישהו מעיר אתכם. אתם קמים בסבלנות, מטפלים בילד. מלטפים. נותנים לשתות. מכסים. ומכסים שוב כי "לא כיסיתם טוב" אחר כך לכסות שןב כי הסמיכה היתה הפוכה.. נו בקיצור עוד בקשה ןעוד בקשה. ואתם בסבלנות רבה שוב ושוב.

אוקי חזרתם לישון, 2 דקות אחר כך הילד שוב מעיר אתכם. שוב טקסט.

חוזרים לישון. 20 דקות שינה. שוב הילד מעיר. וחוזר ככה עד 5:00 בבוקר....

ואז כבר נגמר הלילה אבל צריך ללכת לעבודה. ולשלוח את הילדים לגן ולבית הספר.

מקווה שלא ניצלשתי אלא חידדתי את מצב.

אה וכמובן מידי פעם בפעמים שהילד העיר אותנו הוא גם העיר את התינוק

שכשמעירים אותי בלילה (תלוי באיזה גיל כמובן) אני לא סבלנית.

עונה בענייניות, ולמרות שאני רוצה ללטף ולכסות שוב ושוב אינני עושה זאת.

 

כשקמים באמצע הלילה באים לישון אתנו . ככה לפחות אני לא קמה מיליון פעמים ואני מעדיפה שישנו איתנו מאמצע הלילה מאשר לקום.

אח"כ הבא בתור שבא אני אומרת תישן ליד הרגלים / לאורך וכו. חחחחחחחחחחח

גם אצלינו יש לכסות מליון פעם. לכסות גבוה עד השמים. השמיכה לא בצד הנכון...מוכר מאוד

לידי יש בקבוק מים כל הלילה וגם בחדר ילדים מי שצמא לוקח לבד

דוקא באמצע הלילה כשבאים אלי אני סבלנית מאוד. אם כבר חוסר סבלנות זה לכסות מליון פעם בשעת ההשכבה

אצלנו הם בכלל לא רגילים לשמיכה... אולי בחורף, וגם אז הם מעיפים אותה.

כל בית ומשפחה מה שטוב לה
אבל אם לכם זה מרגיש כבר לא לעניין, בהחלט אפשר להעביר את המסר לילד, בטח לילד בן שלוש.
תמצאי את הדרך שמתאימה לך להסביר לילדה שלא קמים בלילה..
בהצלחה!
נ.ב כמובן לא מדברת על קימה חריגה אלא על ילדים שקמים בקביעות...

בכל הדרכים היצירתיות שלנו - לא עבד!
לא להאמין עד כמה היא עקשנית.
קמה כמה פעמים בלילה. צורחת ולא נרגעת עד שנגיע (זה לאו דווקא מרצון לשתות או למצוץ מוצץ... לפעמים היא כאילו קמה מסיוטים)

אבל נשמע לי שזה לא מצב תקין.
אולי כדאי לפני השינה לשים להן ליד המיטה סלסילה עם מוצץ רזרבי/ בקבוק מים- ולהראות להן להשתמש בזה כשהן קמות.

אפילו ילדה בת שנה יכולה לשים לב שיש מקום קבוע בו היא יכולה למצוא מה שהיא צריכה באמצע הלילה.

אגב: גם כשהיא ערה (לפני שהיא נרדמת) היא חייבת לעדכן אותנו או לקבל אישור ממנו שהיא שותה מהבקבוק... מתסכל...

אני מעדיפה שהגדולים יותר ידעו שאפשר להגיע אלי אם התעוררו מאשר שאני אצטרך להתרוצץ אליהם כל פעם.

אצלך אולי גם הן מעירות אחת את השניה. אבל זה עובר בסוף... גיל 3 זה עוד קצת גבולי.

אבל בהחלט נשמע לי לא תקין שהגדולה קמה כל כך הרבה. הכל עניין של הרגל.
הבן שלי בן שנה ושלושה חודשים, ומגיל 5 חודשים הוא הרגיל את עצמו לישון לבד.
לדעתי, הכל עניין של סדר יום קבוע: אוכל, מקלחת ולמיטה.
זה כמובן לוקח קצת זמן, אבל בסוף כולכם תרוויחו.

סליחה על הנחרצות אבל ילדים בריאים לא אמורים לקום בלילה.

אני לא מדברת על ילד חולה,שמקיא או עולה לו החום.

או על ילד שצריך לאכול או שצריך אינהלציה וכו' בלילה.

לאימהות מותר לישון לילה רצוף!!!

אפילו מומלץ מי שעייפה מתפקדת פחות טוב,גם אם היא אמא  במשרה מלאה.

זה נראה לי התנהגותי לגמרי.

צריך לפמפם ,שילדים גדולים ל מפריעים לאמא לישון.

מי שרוצה בקבוק מים וכו' צריך לקחת מהסל.

אם מי שהוא יבקש בקבוק/מוצץ הוא יצטרך לדאוג לזה בעצמו.

מי שיתן לאמא לישון יקבל פרס כי הוא בוגר וכו'.

נספר למטפלת/גננת/סבתא וכל העולם(כמעט)

יכולים להיות כמה ימים קשים,אבל זה עובר.

זה עובד מניסיון עברנו את זה עם הקטנה שעוד מעט בת מצווה,בגיל 8 חודשים,אחרה כך גם בגיל שנתיים כמה ימים.מה שהפסיק את הענין היה ,שמי שקם באמצע הלילה ומפריע לאמא,הולך לישון עם החתולים במחסן.

הגברת עברה עם הלול לסלון,ואני חזרתי לישון,אחרי יומיים שם השקט לכנו.

בהצלחה לך,ואל תשברי מבכיות של :"הרעת תנאים",זה עובר בהתמדה וקצת חוסר נחמדות.

אחרי שתשני לילה רצןף תשמחי על התהליך שעברתם.

 

 

 

 

הגדול בן שנתיים וג"כ מתעורר לשתות,ונראה שהוא באמת צמא,הוא יכול לשתות גם בקבוק כמעט שלם,של הבקבוקים הקטנים(330 מ"ל אאל"ט) של מי עדן..

זה נורמלי להתעורר בלילה, ואם הם יודעים לחזור לישון לבד זה לא מפריע.
בשביל לחזור לישון הוא צריך את האמצעי איתו הוא נרדם -מוצץ שמיכה וכדומה. אם האמצעי זה אבאאמא אז הוא צריך אותם...
מה שאני מתכוונת לומר זה, שילד שרגיל להירדם לילה באופן עצמאי יהיה לו יותר קל לחזור לישון כשמתעורר באמצע הלילה.

ילד בן שלוש שהתעורר 5 פעמים בלילה, כל לילה - התברר כסובל מאנדואידים מוגדלים, מה שגרר הפסקות נשימה.

ניתוח כפתורים+אנדואים (/פוליפים/שקד שלישי) שינה את המצב.

את אף פעם לא קמה באמצע הלילה?

כולנו הרבה פעמים קמים באמצע הלילה, ההבדל הוא שהמבוגרים לא זקוקים למישהו שיעזור להם. (בדר"כ (: )

מה שכן, אפשר לנסות ללמד את הגדולה להסתדר לבד בדברים שהיא יכולה - לשים בקבוק מים לידה, עוד מוצץ בצד וכד'..

ועדיין, לפעמים הילדים פשוט זקוקים לנו בלילה, הבת שלנו בת 4 לפעמים מגיעה אלינו 3 פעמים בלילה בגלל חלום רע או כי לא מצאה את המים שלה שנפלו וכו'..

אצלי קמים בגיל 5.5 ו-3

לכל מה שהזכרתן

לכסות במינון הנכון, ובצד הנכון של השמיכה (זה הם ירשו מבעלי ), למוצץ שנפל ליד הפנים שלהם  (לא חלילה על הרצפה..., פשוט יצא מהפה....), למים, לשירותים וגם לתמ"ל....

לא יודעת...אצלי, ממתי שמתחילות לישון לילה, כלומר- מ7 בערב עד 6 בבוקר בערך- אז הן ישנות.

כמובן שזה לא 100%. אחת מתעוררת אם בורח לה פיפי, ולפעמים יש חלום מבהיל, ולפעמים עקיצת יתוש שנורא מציקה.

אבל בגדול- לא נראה לי שילדה בת 3 אמורה להתעורר כל כך הרבה פעמים.

אם היא צמאה- תשאירו לה בקבוק ליד המיטה שתשתה ותחזור לישון.

 

נראה לי שזה מאוד מעייף אותכם לקום כ"כ הרבה פעמים...

יכול להיות שיש לה והיא לא מבינה למה התעוררה אז כבר מבקשת מוצץ/מים....

הורים קודמים לילדים, וילדים קודמים לאחים.

במקרה הראשון הייתי יותר מתאמצת לספר בסמוך אחד לשני ושישמעו ממני ולתת לשניהם את התחושה שזה עדיין סוד.
נשמע לי יותר גרוע שהילדים ישמעו את זה ממישהו אחר ולא מכם או שידעו איכשהו שסיפרתם לאחרים לפניהם מאשר מקרה הפוך.

במקרה השני קחי בחשבון שאחרי שמספרים לילדים זה כבר לא יישאר סוד ועדיין הייתי מעדיפה לספר לילדים לפני האחים (אלא אם מדובר באחיות נשואות שרוצים לשתף יחסית מוקדם ואפשר לדבר על הנושא בקודים אן משהו כזה)

יש לציין שחיכינו להריון הזה הרבה שנים. ההורים ציפו ןחיכו איתנו. גם הילדים רצו עוד אח אבל ההבנה שונה. וגם למרות שהם גדולים ידעתי שיהיה להם קשה מאוד לא לספר לאחרים.

תספרו להם מיד, אחד אחרי השני..

אז...ההורים ודאי ישמרו את הסוד, ולא כדאי להעמיס את נטל הסודיות על הילדים....לילדים חשוב לספר קצת לפני שכולם רואים, או - אם האם מרגישה ממש רע - שלא ידאגו...

אנחנו בשבוע תשיעי ברוך ה' (הריון ראשון) ואני כבר מתפוצצת מרוב שבא לי לספר לאמא שלי!
אבל בעלי המתוק ממש מבקש שאני אתאפק עןד כמה שבועות....
אני לא מצליחה להסביר לו כמה זה חשוב לי לספר לה (במיוחד שהיא דואגת כי אני לא מרגישה טוב)
יש לכן עצה בשבילי?

אני חושבת שגבר לא יוכל להבין את מהות הקשר בין בת לאם, וממילא את הצורך לשתף. תחושת שרשרת הדורות הרבה יותר חזקה בין בת לאם, ההזדהות עם ההריון...

האיש רואה בהריון משהו שנובע מהזוגיות של האיש והאשה, לכן זה סוד של שניכם ואמך - מחוץ לסוד. כאישה - את חשה נוסף על  כך את חוויית האמהות שמקשרת אותך לאמך, והופכת אותה לחלק מהסוד.

אבל...אם עדיין בעלך לא מוכן לקבל את זה - ודאי לא שווה לריב...

שאם אפשר לסמוך על ההורים לשמור סוד, רצוי לספר להם מייד כדי לגרום להם שמחה ונחת, בגלל כיבוד הורים.
במיוחד אם אמא דואגת, לדעתי.

 

הלוואי שהייתי יכולה לספר להם קודם. פשוט לא יודעים לשמור סוד..

 

 

לפעמים להורים קשה יותר לשמור על סוד מאשר לילדים. יצא לי לשים לב לכמה מקרים כאלה.

אמא שלי היתה בהריון כשהייתי יחסית גדולה (14) והיא סיפרה קודם לדודה שלי (לאחותה) לפני שהיא סיפרה לי ואני נעלבתי.

אינטרסנטי של מי עוזר,מספרים קודם כל כי זה משמח!! זה קרוב משפחה  חדש,אח או נכד.

אבל אם זו אחות קרובה ממש בלב ובנפש

ואת רוצה לשתף 

והילד קטן אפילו 9-10 עדין מוקדם לספר לו ממש בהתחלה

אז לדעתי לספר לאחות קודם אבל זה תלוי.

 

באיזה שהוא מקום זה גם תלוי הצורך של הזוג או האישה, חברה טובה תבין מה היא עוברת יותר מהילדה בת 10 עם כול הכבוד, יש הבדל,

 

ואם אני צריכה את תמיכת חברתי אז אני לא אקבל אותה כל עוד לא שיתפתי את הבת ....?!

 

(ואני בד"כ מספרת קודם לאימי ורק אח"כ לחמותי, אימא שלי יותר בקשר ועוזרת תומכת מכוונת וחמותי זה יותר בשביל המזל"ט, וכמובן משום כיבוד הורים אנחנו מספרים לה בין הראשונות אבל גם היא מעדיפה שנאמר לה רק אחרי שזה כבר קצת יציב)

אם אמא לא מרגישה טוב, ילדים בגיל העשרה מבינים מהר מאוד... אצלנו הם כל הזמן מחפשים סימנים ובפעם הקודמת גילו לבד עוד לפני שאמא שלי ידעה

ספרו לשניהם בכיף,
אני כל כך שמחה לספר להורים בשבוע שש ולתת להם את ההרגשה שהם חלק חשוב מחיינו!
כמה נדיבות נשפכת מכם בבשורה שלוקחת דקת סיפור.
לילדים תספרו כשנראה לכם מתאים....
אני חושבת שההתחלה מידי מוקדם עבורם....

מזדהה עם כל מילה.

מניסיון, לעיתים מרוב פלסופים רק פוגעים. ספרו בשמחה! ושיהיה במזל טוב.

אבל כמובן שהם כבר גדולים כי קטנים קשה להם לחכות 9 חודשים הזמן צפיה ארוך מדי

אמי היתה בהריון כשהייתי בת 17 וסיפרה קודם לחברה טובה וזה מאוד פגע בי.
אז אני בדיעה שקודם לילדים הגדולים.

בכל אופן לילדים נראה לי שעדיף קצת להמתין מאחר וזו תקופה ארוכה מידיי.
לצורך העניין אנחנו מספרים להורים ממש בהתחלה (בבדיקת דם). לא נראה לי יש טעם לספר לילדים בשלב כזה כי זה מאוד בוסרי וגם ככה לא רואים כלום...

אבל אם החלטתם לספר להם מוקדם גם ככה, אז אין עדיפות..אפשר ביחד!