פורום הריון ולידה (עמוד 4269)

גם לי לא היו שום בחילות והקאות,
עד עכשו (שבוע 23)

מאוד יכול להיות שיגיעו בהמשך. בחילות בדר"כ לא בחודש הראשון ממש אלא קצת אחרי

מזל טוב ובהצלחה שיהיה

ב"ה בחודש שישי, ועדיין בלי שום תסמינים חוץ מבטן שהולכת ותופחת...
אצלי הבחילות מגיעות בדרכ בשליש האחרון, אבל גם הוא יכול לעבור בשקט וזה תקין.
תהני!

מוכר... זה פשוט עובר אחרי דקה...

אם תשימי לב הרבה פנמים כשחושבים על התינוק או על זה שאת צריכה כבר להניק מרגישים את זה..
עוצרים את ההרגשה ואת היציאה של החלב כשלוחצים על הפיטמה כמה שניות.

להתחיל כל הנקה דווקא מהצד שאת מרגישה שיש בו פחות חלב... ככה אמרה לי יועצת הנקה.
כי אם מתחילים עם הצד שיש בו יותר, ממילא התינוק יונק ממנו יותר, מאשר הצד שתתני לו שני, ולכן הגוף מייצר בו יותר חלב.

לא בהכרח שזה יעזור, בהנקה של הילד הראשון שלי הצד שיותר קטן אצלי (בלי קשר להנקה) וגם עם פיטמה חצי שקועה ייצר פחות כמה שהקפדתי על זה, כי היה לו פחות נח לינוק מהצד הזה.

אם זה כן יעזור לך, אז כשיתאזן כדאי לך לעבור להתחיל כל הנקה לסירוגין כל פעם מצד אחר.

מקווה שהובנתי, אני לא מרוכזת.

לכולם יחד (גילאי 7 4.5 2.5) בערך בחודש שישי

 

גם לא רציתי שישמעו אותי מדברת על זה או פליטת פה מהסבתא או מהדודים וגם התרגשתי ורציתי לשתף אותם בשמחה הצפויה.

 

אם זה עדיין לא נראה ואת לא רוצה שהשכנות והגננות ישמעו ממנו תחכי קצת שהטן תצא וממילא המבוגרים שיראו אותן ידעו.

 

לגבי הציפיה- אני הראתי להם בלוח שנה את החודשים הקרבים, פה חג זה, ופה חג זה ופה התינוק יוולד, כל אחד לפי גילו הבין מה שהבין..

לבת שלי, כשחברה שלה מהגן שאלה אותי: נכון את בראיון? (ככה אמרה, לא טעות כתיב שלי) אז הבנתי שכדאי שהיא תשמע ממני ולא מחברותיה, אבל אז התחרטתי, כי היא סיפרה לכולם, ודיברה על זה וזה גם היה המון זמן בשבילה לחכות.
מאז אני לא מספרת להם, רק ממש בסוף. ומי שרואה, או מבין או שואל קודם, מקבל תשובה אמיתית.
בפעם האחרונה הבת שלי שהיתה בת 4 שאלה אם יש לי תינוק בבטן. אז אמרתי לה בפשטות שכן, וזהו.
אציין שאצלי כמעט לא רואים, כי אני די גדולה, אז פשוט חושבים שאני קצת יותר גדולה. ..

אם הילד שואל כמובן לתת תשובה.
אני מציעה לספר בחודש שישי /שביעי.
תלוי בילד .קחי בחשבון שצריך גם להכין אותו לכך שהחיים משתנים (לילד יחיד) כשנולד לו אח.

קיוויתי שתתנו לי לגיטימציה לספר בשבועות הקרובים.... אבל אני מבינה שעדיף לחכות עוד קצת.
וזה שהוא לא יודע לא אמור להפריע לי לספר לאחיות/גיסות וכד'?

סיפרתי לילדים (7,5) רק בסוף שביעי,
זה היה אחרי שסיפרתי כבר לחברות ואפילו לגננת של הקטן כדי שתוכל לתת לו תמיכה מתאימה.
והדגשתי לכל מי ששאל שהילדים עדיין לא יודעים.
רק אחרי שבועיים סיפרתי להם כשכבר הרגשתי שיותר מידי אנשים שואלים לידם
ותנחשי מה? הם בכלל לא קלטו כלום.. וכ"כ שמחו ב"ה

עניתי להם משהו שיהיה להם קל לזכור ולהבין - כמו אחרי שתחזרו לגן/בי"ס

בערך בשבוע 14, לילדים בגיל 4.
אחרי שסיפרנו לאחים.
רצינו להיות חופשיים בסביבת המשפחה.
אבל בהחלט חשוב להדגיש שבשלב זה לא היה לנו אכפת שזה ידלוף מהם החוצה.
אמנם הם לא רצים לספר לכל אחד, לא חושבים על זה בכלל ברוב הזמן.
לגבי הזמן הסברנו שיש עוד המון זמן, וכל יום התינוק גודל עוד קצת, לאט לאט, עד שיהיה מספיק גדול להוולד.

חשוב לנו שהילדים ישמעו את זה מאיתנו.
ועשינו את זה גם כשהגדול היה רק בן 3.
לא ראיתי שהפריע להם זה שלקח הרבה זמן עד הלידה, להפך זה התבשל אצלם לאט לאט..

הבת שלי היתה בת פחות משנתיים בתחילת ההריון השני, ואני הרגשתי שזה נכון לספר לה כדי שנוכל להתרגש ביחד בלי להיזהר שלא תשמע. בשלב הזה לא היה את החשש שהסוד יצא ממנה כי היא לא דיברה מספיק מובן שיהיה אפשרי להבין למה היא מתכוונת בלי הסבר שלי.
בכל מקרה, הצורה שתיארתי את זה היתה 'יש לאמא תינוק או תינוקת והוא עכשיו קטן קטן, ולאט לאט הוא יגדל ויגדל, ועוד הרבה הרבה זמן כשהוא יהיה מוכן הוא יצא'. כך היא ידעה שזה משהו שיקרה בעתיד הרחוק, ובינתיים היא נקשרה אל תינוק שבתוך הבטן (ודיברה אליו, ואני 'עניתי' בשבילו וכו'). לי זה הרגיש שזה מאוד עזר לה להיקשר אליו לאחר הלידה, כי היא כבר הכירה אותו מזמן...
מה שכן, השיקול של זה שהילד עלול לגלות זה שיקול משמעותי, ולכן בגיל שילד לא יודע לשמור סוד, נראה לי שאני אספר מתי שמתחילים לראות וכבר לא אכפת שהסביבה תדע.

גם אני עשיתי ככה, גם כי לא הרגשתי טוב, והיה לי חשוב שהיא תדע שזה בגלל משהו טוב , וגם הסברתי שעכשיו קטן קטן ורק בשנה הבאה הוא ירצה לצאת וכ'ו. עדיין לא ילדתי, אבל אני רואה איך ההסבר מתעכל לאט וטוב לה עם זה

בס"ד

 

כמעט עד סוף ההריון.

כי הם שואלים שאלות בלי סוף, כי הם מחכים לכך ממש כל בוקר (אני יוצאת מהבית - "אמא, את הולכת ללדת?"), כי הם הופכים להיות עירניים לכל בטן של כל אישה ונערה שמתחתנת, וכי הם מספרים בערך לכל העולם ואשתו.

 

ולכן

רק ממש בחודשים האחרונים. 8-9.

 

בהריון האחרון הבן שלי קלט כבר בחודש חמישי. אני לעולם לא משקרת להם. אמרתי לו: כן, ואני מבקשת לא לדבר על כך. זה בינתיים סוד בינינו.

עד היום הוא אומר לי: אמא, נכון אני גיליתי לך שאת בהריון? =)

 

מכיוון שבתחילת ההריון כל מי שמכיר אותי כבר מבין את מצבי - אני אומרת בפירוש למשפחה: בבקשה לא לדבר על כך, הילדים שלי לא יודעים עדיין. בפשטות ובישירות.

 

מזל טוב!

אנחנו סיפרנו לבת שלנו, שהיתה אז בת שש, בשלב מוקדם יחסית.
בין שלישי לרביעי, פחות או יותר.
לא הרגשתי טוב, והיא שמה לב ודאגה מאוד. כשסיפרנו על ההריון היא מיד קישרה בין הדברים, ונרגעה.
כן חיכינו לשלב שבו פחות הפריע לנו שהסביבה תדע.
אחכ גילינו שהיא לא סיפרה לאף אחד... נהנתה מזה שיש לה סוד (:
ובאמת היא היתה מאוד קשורה אל העובר, דאגה לו ולי, דיברה איתו וחיבקה אותו (את הבטן שלי כמובן) המון. וכשהוא נולד היא שמחה לקראתו מאוד, והיום יש להם קשר ממש מיוחד בעיני.

שיהיה בשעה טובה (:

אני מאד מזדהה איתך ונוטה לספר בקרוב... מחמם לשמוע על הקשר הטוב, הרבה נחת!!

שהייתי בהריון הייתי בשמירה חודשיים, ורוב הזמן בהריון שוכבת או ישנה.
בגלל שהוא לא דיבר בגיל שנה ושלושה חודשים, אבל הבין הכל סיפרנו לו בידיעה שלנו כהורים, שאולי הוא לא מבין.
לקראת סוף ההריון (שנולד פג) הוא כל בוקר נישק את הבטן, ועשה שלום לבטן לכל מקום שהלך (למעון\מקלחת)
שילדתי הוא לא הבין איפה התינוק שהיה לי בבטן, הוא ראה אותו רק בגיל חודש ובתמונות, כי אסור להכנס לפגיה.

אני מאמינה בשיתוף, כי הילד קולט ומבין שיש משהו, גם אם הוא לא מדבר ויודע להביע את עצמו.

יש הבדל משמעותי בגילאי האחים. ילד עד גיל 5 בערך אין לו הערכה נכונה של זמן. ומבחינתו חודש שלם לדעת שלאמא יש תינוק בבטן (או כל גרסה אחרת ) זה ממש לחכות יום, ועוד יום, ועוד יום. זה נראה לו נצח, וקשה לו לחכות כל כך הרבה זמן. בכלל לא רוצה לדמיין איך הוא סוחב את הידיעה וההמתנה הזאת שלושה חודשים ויותר.

לדעתי לילד עד גיל כזה אפשר לספר אפילו רק שבועיים לפני התאריך המשוער. גם זה המון בשבילו.

  מה גם שבדר"כ אלה גילאים שהילד מעצמו לא רואה ומזהה שהאמא בהריון

אז מה שאת אומרת באמת נכון. באמת בגיל כזה קשה לתפוס זמן וזה המון לחכות.
אבל אם מספרים שיש לאמא תינוק בבטן ובינתיים הוא שם כי הוא קטן קטן ועוד המון זמן הוא יהיה מוכן לצאת, אז לא מחכים לשון דבר, פשוט מכירים את החבר החדש ומתרגלים לרעיון...

לדוגמא ש- עוד מעט יתחיל הגן ואז יהיה ראש השנה ואז סוכות ואז חנוכה ואז יום הולדת לXYZ ואז התינוק יהיה מוכן לצאת. ככה שזה יהיה דברים שהוא מכיר ויהיה אפשר לדבר על זה ולהזכיר את לוח הזמנים.

ילד בן 3-4 יכול להבין שיחה כזאת לדעתי.

מהסיבה שמתחילת ההריון היה אסור לי להרים אותה.

לאט לאט גם הסברנו מה זה אומר והכנו.
היא קיבלה אותה בצורה מושלמת.

הן החברות הכי הכי טובות.

לא משנה מתי מספרים, לדעתי לא כדי 'לחפור' על זה מאז כל יום כל היום. אנחנו עשינו את הטעות הזאת עם הבכור, והגננת אמרה שנראה שקשה לו עם זה. במיוחד כשהם לא באמת יכולים להבין את זה, וזה דבר די נעלם....

היא גדולה, ומבינה. מדברת לגמרי
אוטוטו בת שלוש.
עדיף שאנחנו נספר משתשמע מההורים שלנו כשנדבר עלזה איתם..
וחוץ מיזה, שההריון הוא חוויה והתרגשות משפחתית

או 6

אבל לפני שיראה ממש בטן או שבאמת דודה/סבתא תגיד לו...(את יכולה להזהיר את המשפחה אבל זה קשה). 

 

סימן שאת לא מבייצת ביום המקווה אלא כמה ימים אחרי אין סיבה לבדוק 14 ימים למקווה אלא 14 ימים לביוץ. ולכן יש עוד סיכוי כדאי שתחכי לאיחור.

יום לפני המקווה יצא לי בבדיקה הביתית (בדיקת ביוץ) פס בהיר

יש מצב שזה היה אחרי הביוץ? שזה היה במגמת ירידה?

או שזה היה במגמת עליה? לא יכולתי לבדוק ביום המקווה ולמחרת.

לפי ההפרשות יום לפני המקווה ובאותו יום היו לי הפרשות שנראות של ביוץ.

אם הביוץ היה לי בימים הצמודים ליום המקווה יש מצב שעדיין לא אראה בבדיקת הריון הביתית??

לי יש פס בהיר כמעט כל החודש ורק בביוץ פס כהה. יש לך מחזור סדיר? אם כן של איזה אורך?

אז כן יש לי מחזור סדיר כל 28 יום. רק שלפני כן לקחתי פרימולוט ודחיתי תמחזור בערך בשבוע וכשהפסקתי גילתי שאני בהריון שנגמר בהריון כימי התחלתי לדמם יום וחצי אחרי שהפסקתי תכדורים.

הבן שלי בן עוד מעט 4.

העיר אותנו 5 פעמים הלילה!!!!

כבר חשבתי שאני מתחרפנת. זה משגע.

תחשבו שמישהו מעיר אתכם. אתם קמים בסבלנות, מטפלים בילד. מלטפים. נותנים לשתות. מכסים. ומכסים שוב כי "לא כיסיתם טוב" אחר כך לכסות שןב כי הסמיכה היתה הפוכה.. נו בקיצור עוד בקשה ןעוד בקשה. ואתם בסבלנות רבה שוב ושוב.

אוקי חזרתם לישון, 2 דקות אחר כך הילד שוב מעיר אתכם. שוב טקסט.

חוזרים לישון. 20 דקות שינה. שוב הילד מעיר. וחוזר ככה עד 5:00 בבוקר....

ואז כבר נגמר הלילה אבל צריך ללכת לעבודה. ולשלוח את הילדים לגן ולבית הספר.

מקווה שלא ניצלשתי אלא חידדתי את מצב.

אה וכמובן מידי פעם בפעמים שהילד העיר אותנו הוא גם העיר את התינוק

שכשמעירים אותי בלילה (תלוי באיזה גיל כמובן) אני לא סבלנית.

עונה בענייניות, ולמרות שאני רוצה ללטף ולכסות שוב ושוב אינני עושה זאת.

 

כשקמים באמצע הלילה באים לישון אתנו . ככה לפחות אני לא קמה מיליון פעמים ואני מעדיפה שישנו איתנו מאמצע הלילה מאשר לקום.

אח"כ הבא בתור שבא אני אומרת תישן ליד הרגלים / לאורך וכו. חחחחחחחחחחח

גם אצלינו יש לכסות מליון פעם. לכסות גבוה עד השמים. השמיכה לא בצד הנכון...מוכר מאוד

לידי יש בקבוק מים כל הלילה וגם בחדר ילדים מי שצמא לוקח לבד

דוקא באמצע הלילה כשבאים אלי אני סבלנית מאוד. אם כבר חוסר סבלנות זה לכסות מליון פעם בשעת ההשכבה

אצלנו הם בכלל לא רגילים לשמיכה... אולי בחורף, וגם אז הם מעיפים אותה.

כל בית ומשפחה מה שטוב לה
אבל אם לכם זה מרגיש כבר לא לעניין, בהחלט אפשר להעביר את המסר לילד, בטח לילד בן שלוש.
תמצאי את הדרך שמתאימה לך להסביר לילדה שלא קמים בלילה..
בהצלחה!
נ.ב כמובן לא מדברת על קימה חריגה אלא על ילדים שקמים בקביעות...

בכל הדרכים היצירתיות שלנו - לא עבד!
לא להאמין עד כמה היא עקשנית.
קמה כמה פעמים בלילה. צורחת ולא נרגעת עד שנגיע (זה לאו דווקא מרצון לשתות או למצוץ מוצץ... לפעמים היא כאילו קמה מסיוטים)

אבל נשמע לי שזה לא מצב תקין.
אולי כדאי לפני השינה לשים להן ליד המיטה סלסילה עם מוצץ רזרבי/ בקבוק מים- ולהראות להן להשתמש בזה כשהן קמות.

אפילו ילדה בת שנה יכולה לשים לב שיש מקום קבוע בו היא יכולה למצוא מה שהיא צריכה באמצע הלילה.

אגב: גם כשהיא ערה (לפני שהיא נרדמת) היא חייבת לעדכן אותנו או לקבל אישור ממנו שהיא שותה מהבקבוק... מתסכל...

אני מעדיפה שהגדולים יותר ידעו שאפשר להגיע אלי אם התעוררו מאשר שאני אצטרך להתרוצץ אליהם כל פעם.

אצלך אולי גם הן מעירות אחת את השניה. אבל זה עובר בסוף... גיל 3 זה עוד קצת גבולי.

אבל בהחלט נשמע לי לא תקין שהגדולה קמה כל כך הרבה. הכל עניין של הרגל.
הבן שלי בן שנה ושלושה חודשים, ומגיל 5 חודשים הוא הרגיל את עצמו לישון לבד.
לדעתי, הכל עניין של סדר יום קבוע: אוכל, מקלחת ולמיטה.
זה כמובן לוקח קצת זמן, אבל בסוף כולכם תרוויחו.

סליחה על הנחרצות אבל ילדים בריאים לא אמורים לקום בלילה.

אני לא מדברת על ילד חולה,שמקיא או עולה לו החום.

או על ילד שצריך לאכול או שצריך אינהלציה וכו' בלילה.

לאימהות מותר לישון לילה רצוף!!!

אפילו מומלץ מי שעייפה מתפקדת פחות טוב,גם אם היא אמא  במשרה מלאה.

זה נראה לי התנהגותי לגמרי.

צריך לפמפם ,שילדים גדולים ל מפריעים לאמא לישון.

מי שרוצה בקבוק מים וכו' צריך לקחת מהסל.

אם מי שהוא יבקש בקבוק/מוצץ הוא יצטרך לדאוג לזה בעצמו.

מי שיתן לאמא לישון יקבל פרס כי הוא בוגר וכו'.

נספר למטפלת/גננת/סבתא וכל העולם(כמעט)

יכולים להיות כמה ימים קשים,אבל זה עובר.

זה עובד מניסיון עברנו את זה עם הקטנה שעוד מעט בת מצווה,בגיל 8 חודשים,אחרה כך גם בגיל שנתיים כמה ימים.מה שהפסיק את הענין היה ,שמי שקם באמצע הלילה ומפריע לאמא,הולך לישון עם החתולים במחסן.

הגברת עברה עם הלול לסלון,ואני חזרתי לישון,אחרי יומיים שם השקט לכנו.

בהצלחה לך,ואל תשברי מבכיות של :"הרעת תנאים",זה עובר בהתמדה וקצת חוסר נחמדות.

אחרי שתשני לילה רצןף תשמחי על התהליך שעברתם.

 

 

 

 

הגדול בן שנתיים וג"כ מתעורר לשתות,ונראה שהוא באמת צמא,הוא יכול לשתות גם בקבוק כמעט שלם,של הבקבוקים הקטנים(330 מ"ל אאל"ט) של מי עדן..

זה נורמלי להתעורר בלילה, ואם הם יודעים לחזור לישון לבד זה לא מפריע.
בשביל לחזור לישון הוא צריך את האמצעי איתו הוא נרדם -מוצץ שמיכה וכדומה. אם האמצעי זה אבאאמא אז הוא צריך אותם...
מה שאני מתכוונת לומר זה, שילד שרגיל להירדם לילה באופן עצמאי יהיה לו יותר קל לחזור לישון כשמתעורר באמצע הלילה.

ילד בן שלוש שהתעורר 5 פעמים בלילה, כל לילה - התברר כסובל מאנדואידים מוגדלים, מה שגרר הפסקות נשימה.

ניתוח כפתורים+אנדואים (/פוליפים/שקד שלישי) שינה את המצב.

את אף פעם לא קמה באמצע הלילה?

כולנו הרבה פעמים קמים באמצע הלילה, ההבדל הוא שהמבוגרים לא זקוקים למישהו שיעזור להם. (בדר"כ (: )

מה שכן, אפשר לנסות ללמד את הגדולה להסתדר לבד בדברים שהיא יכולה - לשים בקבוק מים לידה, עוד מוצץ בצד וכד'..

ועדיין, לפעמים הילדים פשוט זקוקים לנו בלילה, הבת שלנו בת 4 לפעמים מגיעה אלינו 3 פעמים בלילה בגלל חלום רע או כי לא מצאה את המים שלה שנפלו וכו'..

אצלי קמים בגיל 5.5 ו-3

לכל מה שהזכרתן

לכסות במינון הנכון, ובצד הנכון של השמיכה (זה הם ירשו מבעלי ), למוצץ שנפל ליד הפנים שלהם  (לא חלילה על הרצפה..., פשוט יצא מהפה....), למים, לשירותים וגם לתמ"ל....

לא יודעת...אצלי, ממתי שמתחילות לישון לילה, כלומר- מ7 בערב עד 6 בבוקר בערך- אז הן ישנות.

כמובן שזה לא 100%. אחת מתעוררת אם בורח לה פיפי, ולפעמים יש חלום מבהיל, ולפעמים עקיצת יתוש שנורא מציקה.

אבל בגדול- לא נראה לי שילדה בת 3 אמורה להתעורר כל כך הרבה פעמים.

אם היא צמאה- תשאירו לה בקבוק ליד המיטה שתשתה ותחזור לישון.

 

נראה לי שזה מאוד מעייף אותכם לקום כ"כ הרבה פעמים...

יכול להיות שיש לה והיא לא מבינה למה התעוררה אז כבר מבקשת מוצץ/מים....

הורים קודמים לילדים, וילדים קודמים לאחים.

במקרה הראשון הייתי יותר מתאמצת לספר בסמוך אחד לשני ושישמעו ממני ולתת לשניהם את התחושה שזה עדיין סוד.
נשמע לי יותר גרוע שהילדים ישמעו את זה ממישהו אחר ולא מכם או שידעו איכשהו שסיפרתם לאחרים לפניהם מאשר מקרה הפוך.

במקרה השני קחי בחשבון שאחרי שמספרים לילדים זה כבר לא יישאר סוד ועדיין הייתי מעדיפה לספר לילדים לפני האחים (אלא אם מדובר באחיות נשואות שרוצים לשתף יחסית מוקדם ואפשר לדבר על הנושא בקודים אן משהו כזה)

יש לציין שחיכינו להריון הזה הרבה שנים. ההורים ציפו ןחיכו איתנו. גם הילדים רצו עוד אח אבל ההבנה שונה. וגם למרות שהם גדולים ידעתי שיהיה להם קשה מאוד לא לספר לאחרים.

תספרו להם מיד, אחד אחרי השני..

אז...ההורים ודאי ישמרו את הסוד, ולא כדאי להעמיס את נטל הסודיות על הילדים....לילדים חשוב לספר קצת לפני שכולם רואים, או - אם האם מרגישה ממש רע - שלא ידאגו...

אנחנו בשבוע תשיעי ברוך ה' (הריון ראשון) ואני כבר מתפוצצת מרוב שבא לי לספר לאמא שלי!
אבל בעלי המתוק ממש מבקש שאני אתאפק עןד כמה שבועות....
אני לא מצליחה להסביר לו כמה זה חשוב לי לספר לה (במיוחד שהיא דואגת כי אני לא מרגישה טוב)
יש לכן עצה בשבילי?

אני חושבת שגבר לא יוכל להבין את מהות הקשר בין בת לאם, וממילא את הצורך לשתף. תחושת שרשרת הדורות הרבה יותר חזקה בין בת לאם, ההזדהות עם ההריון...

האיש רואה בהריון משהו שנובע מהזוגיות של האיש והאשה, לכן זה סוד של שניכם ואמך - מחוץ לסוד. כאישה - את חשה נוסף על  כך את חוויית האמהות שמקשרת אותך לאמך, והופכת אותה לחלק מהסוד.

אבל...אם עדיין בעלך לא מוכן לקבל את זה - ודאי לא שווה לריב...

שאם אפשר לסמוך על ההורים לשמור סוד, רצוי לספר להם מייד כדי לגרום להם שמחה ונחת, בגלל כיבוד הורים.
במיוחד אם אמא דואגת, לדעתי.

 

הלוואי שהייתי יכולה לספר להם קודם. פשוט לא יודעים לשמור סוד..

 

 

לפעמים להורים קשה יותר לשמור על סוד מאשר לילדים. יצא לי לשים לב לכמה מקרים כאלה.

אמא שלי היתה בהריון כשהייתי יחסית גדולה (14) והיא סיפרה קודם לדודה שלי (לאחותה) לפני שהיא סיפרה לי ואני נעלבתי.

אינטרסנטי של מי עוזר,מספרים קודם כל כי זה משמח!! זה קרוב משפחה  חדש,אח או נכד.

אבל אם זו אחות קרובה ממש בלב ובנפש

ואת רוצה לשתף 

והילד קטן אפילו 9-10 עדין מוקדם לספר לו ממש בהתחלה

אז לדעתי לספר לאחות קודם אבל זה תלוי.

 

באיזה שהוא מקום זה גם תלוי הצורך של הזוג או האישה, חברה טובה תבין מה היא עוברת יותר מהילדה בת 10 עם כול הכבוד, יש הבדל,

 

ואם אני צריכה את תמיכת חברתי אז אני לא אקבל אותה כל עוד לא שיתפתי את הבת ....?!

 

(ואני בד"כ מספרת קודם לאימי ורק אח"כ לחמותי, אימא שלי יותר בקשר ועוזרת תומכת מכוונת וחמותי זה יותר בשביל המזל"ט, וכמובן משום כיבוד הורים אנחנו מספרים לה בין הראשונות אבל גם היא מעדיפה שנאמר לה רק אחרי שזה כבר קצת יציב)

אם אמא לא מרגישה טוב, ילדים בגיל העשרה מבינים מהר מאוד... אצלנו הם כל הזמן מחפשים סימנים ובפעם הקודמת גילו לבד עוד לפני שאמא שלי ידעה

ספרו לשניהם בכיף,
אני כל כך שמחה לספר להורים בשבוע שש ולתת להם את ההרגשה שהם חלק חשוב מחיינו!
כמה נדיבות נשפכת מכם בבשורה שלוקחת דקת סיפור.
לילדים תספרו כשנראה לכם מתאים....
אני חושבת שההתחלה מידי מוקדם עבורם....

מזדהה עם כל מילה.

מניסיון, לעיתים מרוב פלסופים רק פוגעים. ספרו בשמחה! ושיהיה במזל טוב.

אבל כמובן שהם כבר גדולים כי קטנים קשה להם לחכות 9 חודשים הזמן צפיה ארוך מדי

אמי היתה בהריון כשהייתי בת 17 וסיפרה קודם לחברה טובה וזה מאוד פגע בי.
אז אני בדיעה שקודם לילדים הגדולים.

בכל אופן לילדים נראה לי שעדיף קצת להמתין מאחר וזו תקופה ארוכה מידיי.
לצורך העניין אנחנו מספרים להורים ממש בהתחלה (בבדיקת דם). לא נראה לי יש טעם לספר לילדים בשלב כזה כי זה מאוד בוסרי וגם ככה לא רואים כלום...

אבל אם החלטתם לספר להם מוקדם גם ככה, אז אין עדיפות..אפשר ביחד!

אני לא יודעת איך זה בדרכ אבל כשאני הייתי שם היה עמוס בטירוף. המילדת שלי היתה על 4 יולדות!!
הייתה לי לידה לא ארוכה(7 שעות בחדר לידה ) ועדיין טיפלו בי 4 מיילדות כי כל פעם המילדת שלי היתה עסוקה עם יולדת אחרת.
רוב הצוות היה מאוד נחמד וגם מבחינה מקצועית הם מעולים

גם התנאים מעולים. האוכל היה ברמה של בית מלון והחדר גם טוב.(היייתי ביולדות ב'. הבנתי שבא ' החדרים פחות טובים )
סך הכל בגלל הטראומה של הלידה, שלא היתה מילדת אחת שתלווה אותי ותסביר לי וכל פעם שהייתי צריכה את המילדת בעלי היה צריך לצאת למסדרון להתחנן לאחת המיילדות שתכנס, אני לא חושבת שאלד שם פעם הבאה.. אולי אלך לבלינסון. אני חושבת ששם פחות עמוס בדרך כלל

וואי.. היה חדר לידה פני אבל בשבילך מהר? את הלידה הקודמת שלי ילדתי באסף הרופא והיה שםמכזה עמוס ככה שלא היה חדר לידה . נכנסתי בסוף בפתיחה עשר לחדר לידה.. ובלי חדר לידה כמובן שאי אפשר אפידורל! ואני רוצה אפידורל. אז אצלך נכנסת לפחות מהר לחדר לידה?

אני תמיד מקבלת ווסת תוך כדי הנקה, ולא ראיתי אף פעם השפעה על היונק

זה יכול להיות בגלל שהוא מוציא שיניים, אולי כמה בבת אחת.
או באמת איזשהו וירוס

תודה לכן על התגובות.
הוא ממשיך לשלשל |מסכן|
מקווה שזה יעבור בקרוב!

הצבע הזה לא מתאים כלל...
שילשול רגיל יכול להיות בגלל שיניים, או שמשהו מהמוצקים שאגל לא עשה לא טוב או וירוס...

בדיקת דם אמינה יותר.
לפעמים הבדיקה לא מזהה הריון כי זה שלב מוקדם מידי.

ולקבל את כל המידע בצורה מקצועית ומסודרת.
בגדול צריך שיהיו צירים משמעותיים. זה אומר סדירים וארוכים, או כואבים מאוד, או ירידת מים, או דימום. המרחק בין הצירים שבו כדאי לנסוע תלוי במרחק שלך מבית החולים ובמהירות הלידות במשפחה למרות שזה לא מחייב.
אני בלידה ראשונה הגעתי עם צירים לא סדירים אבל מאוד כואבים. פתיחה 3. ירידת מים בקבלה. אחרי שעתיים בחדר לידה הגעתי לפתיחה מלאה.
אז יש כללים ויש יוצאים מן הכלל,
וכדאי לקחת בחשבון,
אף אחד לא יכול לנבא כמה יכאב לך ושלב מתן אפידורל תלוי בבית החולים, כדאי לברר גם מה הזמינות של המרדים.
ולקבל כמה שיותר כלים כדי לעבור לידה בצורה טובה בלי קשר לאפידורל כי צריך להגיע עד לשלב הזה וכי לפעמים לא מספיקים לקחת או שהטסיות בדם נמוכות ואסור.

לקחת לצערי
עד שהיית בפתיחה 3 זה היה כואב ?
או נסבל ?

בעיני זה מעולה דוקא בסוף ככה הכל טרי ורענן..

לא טוב לבא בלי לדעת כלום.

ממה שכתבת כדאי שתלכי לקורס.ולפחות תקני ספר ותקראי על תהליך הלידה.ואז כמובן גם תשאלי פה

יש כאלה בלי פתיחה בכלל שהצירים עד לב השמים ובלתי נסבלים- ויש כאלה שגם עד הלידה הצירים שלהן כאלה שאפשר לסבול.

זה די מסכם, וחבל ללכת ככה בלי לדעת כלום!
את יכולה לקרוא אותו תוך כמה ימים, או אפילו תוך יום אם את קוראת רק מה שרלוונטי לעכשיו.

או שתעשי קורס פרטי, מפגש אחד מקוצר.
נראה לי ממש קשה ולא נעים וגם לא טוב ללכת ככה.

קטע של ירושלמים לא לכתוב באיזה עיר.

 

פעם באחד הפורומים מישהו ביש המלצה על משהו במרכז

וירושלמי נתן לו המלצה על משהו במרכז העיר של ירושלים.

 

 

(גמאני ירושלמית רוב חיי אז מותר לי ) 

יש אולם במכון מאיר בקרית משה,בלי אוכל.
נכון ללפני שנתים רצו 700 ש"ח

אנחנו עושים שם המון אירועים משפחתיים

אנחנו עשינו שם ברית והיה יפה מאוד
הבאנו קטרינג שעושה גם עיצוב

לא מטפלים לפני שעובר שנתיים.

 

חשוב שתדעי שלחץ רק הורס.

לא יודעת כמה זמן את אחרי החתונה

אבל הכי חשוב זה לא להיות בלחץ מהריון

אלא הכל בנחת. לא חייבים ללדת 9 חודשים מהחתונה.

 

שיהיה בקלות ובשמחה.

אם הכל תקין ומתחת לגיל 30.  שנה זה בסדר.

רק 20% מהזוגות שהכל מצויין אצלם נכנסים להריון בביוץ.

נשואים שנה

והווסת סדיר וכו'..

אצל מי עושים?

אני ברוב טיפשותי פניתי לרופאה מוקדם יותר, בתוך השנה הראשונה, והיא סתם הכניסה אותנו ללחץ מיותר ושלחה לבדיקות מיותרות. רק כשנרגענו הגיע ההיריון המיוחל. היום מצפה ללידת הילד החמישי, בלי שום טיפולים, ב"ה.

אם אתם מעוניינים בהריון, תפנו לרופאת נשים והיא תפנה אתכם לרופא פוריות ובמקביל לבדיקות המתאימות.

לפעמים זה רק בעיה של ביוץ לפני המקווה, 'עקרות הלכתית', וזה כאב לב שיכול להמשך שנים ולהפטר כ'כ בקלות, חבל לא לבדוק את זה..

אם המחזורים לא מאוד קצרים, והדימום לא נמשך יותר מידי זמן,

אז כנראה שהביוץ בזמן.

אם יוצא שיש פחות משבועיים בין הטבילה לתחילת הווסת- אז צריך לבדוק את זה.

אני יותר זמן טהורה.
עשיתי גם בדיקות אולטרסאונד והכל בסדר.

שבה התשמיש מתבצע כמו שצריך.
לפעמים יש זוגות שבהתחלה לא כ"כ מצליחים ומחשיבים את זה בשנה..

הגענו לרופאת נשים שתחילה בדקה מה המצב אצלי, ראתה שאני מבייצת ושאני טובלת לפניכן.

אח"כ עברנו לרופא פוריות ששלח לב.זרע, ושם נמצאה הבעיה.

(מעודדת שלאחר שנה נוספת שהמשכנו לנסות טבעי פלוס לטפל בכוח הזרע באופן טבעי, עשינו הפרית מבחנה, ונקלטנו לאחר הטיפול הראשון בניסי ניסים)

מצידי היה להתחיל לבדוק אחרי שנה.

אבל הייתי צריכה לחכות לבעלי.

די קשה לו להשלים עם זה שכנראה משהו לא תקין.

עכשיו אנחנו שנתיים אחרי החתונה, התחלנו בפרופיל הורמונלי ומעקב זקיקים.

עכשיו צריך לעשות בדיקת זרע, ונראה מה יהיה הלאה.

אבל אחרי שנה-שנה וחצי כדאי לעשות בדיקות דם שהכל תקין

עד שנה אחרי החתונה זה תקין. לאחר שנה מומלץ להתחיל בבדיקות.

מתי שבא לך..

עזבי כללים.

אפשר לבוא לרופאה לביקורת שגרתית סתם, גם אם אין שום בעיה.

אני התחתנתי הרבה מעל גיל שלושים, אבל בגלל שאני לחוצה לא חיכיתי כלום.

הלכתי לרופאה אחרי חודש, כלומר התור הראשון שמצאתי, והיא נתנה בדיקות כלליות.

זה טוב לעשות מדי פעם.

 

כמובן, רק אם זה מרגיע אותך. רק התכוונתי להבהיר שזה לא צריך לתת לך הרגשה שמשהו לא בסדר איתכם.

אלו שכתבו שנתיים..
כנראה לא חיכיתן ולא סבלתן מהסיוט הזה.
תחשבו שאחרי שנתיים (!!) הם מתיילים בדיקות עד שמגלים בעיה בזרע ומתחילים טיפולים זה יהיה כבר לאחר שנה וחצי אחרי כמה הזרעות עם הואמונים ובלי הורמונים מתחילים ללכת על הםריות שוב סבב בדיקות עניינם מצליחים להכנס להריון בסבב השני הזוג כבר נשוי כמעט 4 שנים לחברים סביבם יש כבר משפחות והציפיה אדירה.. למה חא לחסוף את הזמן?
זוג שלא מצליח לאחר שנה קרוב לוודאי שלא יצליח להרות באופן טבעי גם לאחר שנתיים.
צר לי..
כמובן יש ניסים ולא מוסברים בפועל בעיות זרע בדכ לא משתפרות. ביוץ מוקדם מצריך טיפול כנל סתימה ברחם ועוד שלל בעיות.
הרופאים בישראל ממליצים שנה של נסיונות רציפים באם חא ידוע על בעיה מסוימת וגיל האישה צעיר.. ( במקרים הנל עוד לפני שנה!)
התחלת הבדיקות מאוד פשוטות. בדיקות דם בימים מסוימים ואחכ מעקב זקיקים או במקביל כדי לוודא ביוץ וכו'.
משם כבר תתקדמו ( צילום רחם בדיקת זרע וכו' וכו')
חבל על כל דקה אחכ מתחרטים.
בלי לחץ פשוט לעשות את זה.
בהצלחה.

דבר ראשון- לחץ לא טוב לאף אחד. רוצה הריון? בנחת!
דבר שני- לא בהכרח שזוג שלא הרה תוך שנה לא יהרה תוך שנתיים. יש נשים שלוקח לגוף שלהן זמן להתרגל לזרע (רופא אחד אמר לי. שיש נשים שלוקח עד שנה להתרגל לזרע.) ויש נשים שסתם לא מצליח להן בשנה ראשונה. אז בדיקות דם תמיד טוב. אבל אם לא ידועה בעיה- לא צריך לטפל לפני שנתיים של נסיונות... (וכן. אני יודעת שמייאש. ואני צריכה להכניס לעצמי את זה טוב טוב לראש כי אני נשואה כמעט שנתיים בלי הריון... ועשיתי בדיקות דם וכו ואמרו לי לחכות שיעברו שנתיים... ולהרגיע את עצמי שזה לא שהגוף שלי הרוס אלא שלוקח זמן (כל החברות שלי ב"ה נכנסות להריון מהר ויורדות עלי שאני לא בהריון. יש לי חברה שנשואה פחות משנתיים עם 2 ילדים))
לא מחייב שבשנתיים ראשונות יש בעיה ממשית. לפעמים זה משהו שמסתדר עם הזמן (כמו התרגלות לזרע) וגם ככה הסיכוי להכנס להריון הוא לא גבוה (בלי שום בעיית רקע) כך שאין מה לומר שזה מחייב בעיה

זה לא מחייב שיש בעיה.
אני מבינה שההמלצה לכם היתה שונה, אבל הכל תלוי ברצון של הזוג, ואם ממש מחכים כדאי כבר ללכת אחרי שנה ולהתחיל להיבדק..
בדיקות לא פוגעות, ואחרי שמבצעים את כולם אפשר לחשוב מה עושים לפי התוצאות.
ואנונימי- איזה התמודדות עם החברות... לדעתי תדברי איתן על זה.

במושג "התרגלות לזרע" .

חוסר רגישות משווע

מספיק שנה.

 

אנחנו חכינו שנה וחצי והבעיה הייתה פשוטה וכדורים של אסטורפן פתרו אותה.

אם הייתי מחכה עוד, סתם חבל...

 

 

 

נפקדים בשנה שניה

אז אנחנו מה50% שלא נפקדו בשנה השנייה.

התחלנו לבדוק אחרי קרוב לשנתיים.

עכשיו, כשאנחנו בתהליך של הבירורים אני רואה כמה זמן כל דבר לוקח.

עד שקובעים תור לרופאה, ועד שמגיעים לבדיקות.

ואם יש איזה עיכוב אז מתפספס עוד חודש.

 

אני מרגישה שאנחנו די מבזבזים את הזמן.

היה עדיף שהיינו מתחילים יותר מוקדם.

זה לא פוגע בניסיונות הטבעיים, ורק יכול לעזור.

 

זה מהניסיון שלי.

 

ובכל מקרה חיכינו שנה וחצי להריון, ומכירה הרבה זוגות שנכנסו להריון אחרי שנה פלוס בלי טיפולים. איני טוענת שאסור ללכת אחרי שנה. להפך, רציתי להרגיע, ששנה בלי היריון - לא בהכרח בעיה. אפשר לבדוק, רק בלי לחץ. כי הלחץ הורס.

כי את מזה לא להיות לחוצה בידיעה שלחץ בעצמו עלול להפריע, וזה מעגל שאי אפשר לצאת ממנו..
לפחות ככה אני הרגשתי.
זה ממש תלוי באופי.
כל אחת שתעשה מה שטוב לה.
מי שרוצה לחכות שנתיים, סבבה. תלוי בגיל כמובן.
מי שלחץ מדרבן אותה לפעולה וניסיון להרגע בלי לעשות כלום מטריף אותה, שתלך לרופא. אפשר גם אחרי חודשיים מהחתונה. באמת.

תוך שנה כנראה לא תכנסי אחותי קבוע נכנסת להריון אחרי בערך שנתיים נסיונות. ואני מכירה עוד הרבה שנכנסוץ ךהיון טבעי למרות שלקח להם זמן בהתחלה.

85%-90% נכנסים להריון אחרי שנה של נסיונות.

95% מצליחים אחרי שנתיים.

ככה שיש סיכוי שהכל בסדר ופשוט לוקח יותר זמן מהרגיל, אבל יכול להיות שלא.

לדעתי, כדאי להתחיל לבדוק אחרי שנה, זה בטוח לא מזיק.

לבדוק- זה לא אומר שבהכרח יש בעייה.

אבל אם כן יש משהו, חבל סתם לחכות ולהתחיל את התהליך מאוחר.

הגבתי לזאת שרשמה שאחרי שנה רוב הסיכויים שלא תיכנסו טיבעי זה לא נכון ורק מלחיץ ולפי הנתונים שכתבת לפחות חצי מאלו שלא נכנסו תוך שנה יכנסו תוך שנתיים.

אני חושבת שצריך לקחת בחשבון את כל האופציות.

מצד אחד לא להתייאש מהריון טבעי, גם אם עברה יותר משנה וגם אם לכל החברות/ שכנות/ אחיות הלך מהר.

ומצד שני, כן להתחיל לבדוק.

80% נכנסים במהלך השנה הראשונה שלו קיום יחסים באופן רגיל
במהלך השנה השניה נכנסים להריון עוד כ 5%.
ה15% הנותרים, נקראים מעוכבי פוריות.
שחלקם יכולים למצוא את הגורם המעכב, וחלקם לא ימצאו ויקראו "לא מוסברים".

חייבים לזכור ש*הכל* מאת ה'. גם העיכוב, גם הבעיה. כלום לא קורה סתם, ויש להתחזק באמונה בקב"ה, שרוצה שנקיים את מצוות פרו ורבו.

אז לחץ- כתבו כבר שלא בריא, וזה גם דבר שצריך לעבוד עליו.
היה הכי כיף לדעת שהכל בסדר ולקבל איזה התחייבות שההריון יגיע בקרוב (ואם היה אפשר לדעת זמו מדוייק, הכי טוב).
אבל ה' לא מצפה שנעשה מעבר להשתדלות שלנו. לכן חשוב ליצור תחושת נינוחות ורוגע, שאנחנו מנסים במסגרת היכולות שלנו, ובע"ה נתפלל לה' שזה יגיע. לפמפם לעצמנו שזה רק ממנו!

אנחנו גם הלכנו אחרי שנה. כי התחושה שיש משהו לא בסדר לא עזבה אותי. אבל אני מצטערת שלא עבדתי על האמונה בה' שזה יגיע. וכן, מצאנו את הבעיה, ועדין לא קלטתי שזה ממנו, ורצנו לעשות בדיקות והכל כמה שיותר מהר....

נכון. רצינו ילדים, ורצינו אותם מהר. כולם מצקצקים בלשון בליווי טפיחה על השעון...
אז יאללה כבר...


אבל זה לא הדבר האמיתי. הדבר האמיתי זה לרצות (ולהשתדל מעשית) + להפנים שזה לא בגדר אחריותי ולשחרר.

זה תומך בדעה שלי שכן לבדוק ולא לחכות שנתיים.

 

מסכימה איתך שצריך הרבה אמונה וביטחון בקב"ה.

 

ניסיתי להסביר שעל אף שהסיכויים לא מזהירים, מבחינתי העבודה שלי זה להגדיל את האמונה בה' (ולהקטין את ה"אמונה" באחוזים).

סטטיסטיקות נועדו בשביל הכלל.

אצל כל אדם פרטי זה פחות משקף.

יכול להיות משהו 99.99% ואני אפול בדיוק על החלקיק אחוז שנשאר.

 

זה כן נותן תמונה כללית שאפשר להתייחס אליה, למרות שלא בטוח שהיא נכונה לגבי אדם מסוים

אני משתמשת באחוזים, בעיקר כדי לנסות להסביר לבעלי למה יש סיכוי שמשהו לא בסדר.

אשמח שתכתובנה לי... ממש כמה שורות..

רבנים שפוסקים גם לילה קודם (הרב אליהו אם אני לא טועה)

עונת יום מתחילה מעלות השחר ונגמרת בשקיעה.

 

זה מה שאני יודעת.

אז אם את לא ביום השלושים אז את יכולה להיות רגועה לגבי הלילה כנראה כמעט לכל הדעות.

עפ"י מה שלמדתי בהדרכת כלות, מרגע שקמים בבוקר. ז"א, את לא צריכה לעשות במיוחד שעון מעורר לעלות. שחר או לנץ...

פועל בין 8:00 ל14:00,
08-9779309

 

 

https://www.health.gov.il/Subjects/pregnancy/health_centers/Pages/Teratology.aspx

המרכז הארצי לייעוץ טרטולוגי של משרד הבריאות
ייעוץ טלפוני ניתן בימים ראשון - חמישי, בשעות 9:00-15:00.

טלפון: 02-5082825  פקס 02-6474822

 

ייעוץ תרופתי בהריון ובנקה של מרכז רפואי רבין
השירות ניתן ללא תשלום ופועל בימי א' עד ה' בין השעות 14:30-07:30.
טלפון: 03-9376911

מרכז הרעלות - מרכז רפואי רמב"ם

גם מידע על חומרים מסוכנים. פועל 24 שעות ביממה.

טלפון: 04-8541900

 

ייעוץ תרופתי בהיריון – "הריופון" - מרכז רפואי אסף הרופא

טלפון: 08-9779309
השירות ניתן בימים א' - ה', בין השעות: 14.00 - 08.00. 

מבינה את הקושי.
בינתיים לנוח, לקחת חומצה פולית ולשתות הרבה.
ייתכן מאוד שההריון יתגלה כתקין, וכל מה שיקרה, לטוב ולמוטב, הכל בהשגחה פרטית מדויקת. כשתזכרי את זה, תוכלי להירגע.

וכאבי מחזור בשבועות האלה זה תקין

הצינוק שלך רגיש או אלרגי?

זה כבר דורש..

אם לא, חשוב ללכת ולבדוק שאין שאריות שיליה.
את לוקחת גלולות ? אם כן, זה גם יכול להיות מזה.

אכלתי במשך שבוע שבועיים והדימום נחלש..

אבל הפסקתי,,

גם כשיש כתמים זה עוזר??

אבל אומרים שקינמון יכול לעזור.

לאכול כפית גדושה קינמון כל יום.

כמובן תערבבי אותה עם משהו כי אי אפשר לבד ככה

וכמו שכתבו שיטות לקיצור דמום..כמו לימונים,חליטת ילקוט רועים. ומחיצות רימון

בלידה הראשונה היו לי דימומים שלא נפסקו, והסתבר בסופו של דבר שזה בגלל ההנקה. עכשיו אני אחרי לידה שניה, ואחרי שניסינו הכל, פשוט כל מה שאפשר- ב"ה מצאנו פתרון, והייתי ממליצה אפילו לנעוץ את זה, שכל מי שסובלת מדימומים ( מהנקה/ התקן/ סרזט או סתם כתמים) לא תסבול.
פנינו לנעמה ניימן, היא מטפלת הומופאטית להבנתי...
היא נתנה לי תרחיף צמחים שמחזקים את הרחם,( כתוב על זה שזה נזמית לבנה, פטל וילקוט הרועים) וזה פשוט כמו קסם!! עצר את הדימום. ( אחרי שבלידה הקודמת אחרי 4 וחצי חודשים שדיממתי פשוט הפסקתי להניק).
כלכלית זה סביר, 50 ש"ח לבקבוק שמספיק לחודש...
זה המספר שלה- 0528693841

בדיוק פתחתי שרשור בשביל אחותי לפתרונות לטיפול בדימומים מהנקה.

ואז מצאתי את ההודעה שלך..

(כמובן שאם כבר אשמח שיענו לי ויציעו אולי עוד פתרונות..)

חלק מהם מנקיםומוציאים יותר דימום כדי לנקות את הדימום. לימון, מחיצות רימון לא מתאימים.
קינמון יכול להתאים כי הוא עוצר דימום

מכינים כף קינמון בכוס מים פושרים
שותים בלגימות לפי הצורך. בהתחלה כל הכוס בלגימות לאורך היום ובהמשך את יכולה ללגום מאותה כוס במדך כמה ימים תלוי בצורך.

כדאי להשתמש בקש להפחתת הגועל.

שמעתי על כאלה שמוסיפות לקפה.
אני מעדיפה את הקפה שלי טעים ואת התרופה בנפרד...

נראה לי.
עבדתי בחנות טבע. תלכי לשם כשיש נטורופת הם מכירים את הבעיה הזו טוב ויש להם 1000 עצות..
אני עבדתי בג.שאול.. זה היה ממש נפוץ

שאריות שליה יודעות יופי ליצור מצבים שכאלו.

אח"כ- אם הכל תקין יש מקום לשקול סיוע נוסף.

תקפצי לביקור גם בפורום השכן...?

גיבורה...!
זה באמת ממכר....

לכל דם יש את הטי פה האחרונה
פשוט סבלנות

לא מסכימה עם האמירה הזו. כי דימומים בהנקה לא יפסקו עד שלא תפסק ההנקה. ולא מועיל לומר לאישה במצב כזה את המשפט הנל...

חשוב לי להדגיש שתרחיף הצמחים פועל לחיזוק הרחם בניגוד ללימון וכו' שגורמים להתנקות והמשך התפרקות עד כמה שאני מבינה.

סבלנות נגמרת מתישהו!..☹️
בלידה הקודמת חיכיתי שלושה חודשים עד שנגמר הדימום, אבל הפעם אמרתי לעצמי שאעשה כל מה שאוכל בשביל שזה לא יגיע לתקופה כזו, וכבר עברו חודשיים ולא נגמר.. ולכן הפתיל של הסבלנות מתקצר..!!😫