פורום הריון ולידה (עמוד 4293)

אסביר למה:

עם הבדיקה את "תופסת" עליה בהורמון.

אבל יכול להיות שהוא התחיל לעלות כבר כמעט יום קודם ועוד לא ראו בבדיקה, ועכשיו הוא כבר ממש מתחיל לרדת.

הביוץ הוא 12-24 שעות אחרי העליה או אחרי שיא העליה.

אין לך מושג, אולי הביוץ כבר מתרחש שעות ספורות אחרי הבידקהשיצאה לך חיובית.

 

אחרי יחסים הזרע של הבעל נשאר פעיל עוד כמה ימים (שלושה? חמישה?) ואילו אחרי ביוץ הביצית נהרסת מאד מהר. אז עדיף להקדים יחסים לביוץ.

אצלינו הפיצית הסכימה רק למוצצים ובקבוקים של נוק.

יש מוצצים מגעילים מגומי....... הם בדרכ הפיתרון המושלם.
ו..... תטבלי את המוצץ במיץ ענבים מס פעמים אולי זה ירגיל אותו למצוץ..

לא הייתי נותנת מיץ ענבים...
אבל אולי אפשר לנסות את הויטמין די על המוצץ, זה מתוק
האמת, אין לי ניסיון. אצלי שלושתם מצצו בהתלהבות בגיל שבוע...

והיא התמכרה בין רגע.

יש מצב שנתנו לה מידה של שלושה חודשים או אפילו חצי שנה.

ככה סותמים להם את הפה טוב טוב..

לא הייתי עושה כזה דבר מיוזמתי, אבל אחרי שכבר נעשה זה היה לנו נוח.

 

מה שכן, בגיל שנה בערך יצא שאיזה חודשיים או אפילו יותר שכחנו להחליף לה מוצץ.

ואז שמנו לב שהמוצץ שלה כבר לעוס ומרוט ועוד מעט יתחיל להתפרק.

אז ניסינו לתת לה עוד ממה שהיה בבית, ועוד מגודל שונה קצת או חברה אחרת וכלום לא עזר. רצתה רק את המסריח שלה. אבל זה היה לא בטיחותי לדעתנו אז פשוט לא נתנו לה שום מוצץ. היו כמה ימים קשים, במיוחד ההרדמה, אבל נגמלה ב"ה.

 

אז אל תשכחו להחליף מוצצים כל הזמן אם בס"ד הוא יתמכר!

יש להם נקודות איסוף ברחבי הארץ.
יתכן שגם עזר מציון מעבירים, צריך לבדוק מולם.
כמו כן יש ארגון בוני עולם (או משהו דומה) שעוסק בפוריות ונדמה לי גם עוסקים בהעברת תרופות.
ישר כוח ובשורות טובות!

שיהיה לך בהצלחה

כרגע צריכה להסתדר עם מה שיש בבית ואת שניהם אין

אבל את יכולה להשתמש על דעת עצמך בנרות אנטי-פטרייתיות שמוכרים ללא מרשם ואני גם ממליצה לך לקנות נרות פרוביוטיות ולהשתמש גם בהם - מיד אחרי נרות נגד פטריות - גם לשיקום פלורה וגם למניעת חזרת הבעיה.

 

חוץ מזה תשתדלי להימנע מכל דבר שגורם להתפרצות כזאת של פטריות: חלב ומוצריו, סוכ לבן, קמח לבן, עוגות שמרים, נטילת הורמונים.

 

רפואה שלמה!

להוריד קמח לבן וסוכר לבן

הרופא לא צריך להסתכל אלא לתת לך הפני הלתרבית. את יכולה לקחת את התרבית בעצמך.

יש כמה סוגים של פטריות.

יש כאלה שקשה יותר להיפטר מהן (נדבקתי פעם בקנדידה גלברטה והיה נורא, טיפסתי על הקירות מרוב גירוד).

ואז  גם הטיפול תריך להיות יותר אגרסיבי.

 

אם זאת פטריה שחוזרת למרות שחוסלה לגמרי בטוח בטוח אז באמת כנראה שינוי תזונתי וכאלה.

אם תסתכלי, האלוורה נמצאת ברכיבים הלא פעילים..

חבל סתם לבזבז כמה שקלים יותר

וגם אם לא- לא סביר שהוא יתהפך, ובכל מקרה את יכולה לבקש אולטרה סאונד

היום שאלתי אחות במעקב הריון והיא אמרה לי שאין צורך אלא אם אעבור את התאריך..

הערכת משקל האחרונה היא בשבוע 32 והעובר לא אמור להתהפך..

 

ב"הצלחה רבה לכולנו!

אבל מהניסיון שלי - שמעתי על הרבה שנכנסו עם התקן  ,

ועם גלולות הרבה פחות..

 

אולי כי התקן יותר זז, אין לי הסבר.

התקן הורמונלי מכיל הורמונים אבל אולי פחות מגלולות.

והלא הורמונלי מסתמך עד כמה שאני יודעת על זה שהוא תקוע שם ומפריע להשתרשות, וגם הנחושת שבו גורמת לרירית הרחם להיות דלקתית ולכן מפריעה להשתרשות. כלומר המניעה היא רק להשתרשות! אין שום התערבות בביוץ ובהפריה.

 

אלה שני הסנט שלי.. אבל נשמע לי שאת דווקא יודעת יותר אז מצחיק שאני אכתוב לך..

אבל מוזר לי שבאחוזי המניעה מציינים אותו בערך כמו גלולות, וזה לא חופף למה שאני מכירה בשטח 

כדאי חהבין את הכללים, ושיהיה דימום הסתגלות ושצריך לקחת אז שתץני כדורים.. ולשאול רב אם זה מחזור או הסתגלות

גלולות- סוגיית דימום הסתגלות מוכרת. לא יודעת איך ניסיתם לטפל אבל מומלץ ליווי צמוד של מכון פועה, מראש, כבר אחרי הלידה, לקבלת הנחיות מתי להתחיל ואיך לנהוג לטהרה וכו.
כמו להתייעץ בכל בעיה שצצה.
לגבי התקן- הורמונלי יש הרבה פעמים תקופת הסתגלות ארוכה של חודשים! מתאים בדרך כלל למניעות ארוכות ולנשים עם בעיות של דימומי מחזור קשים כי לאחר ההסתגלות מפחית מאוד עד מעלים דימום מחזורי.
התקן לא הורמונלי- מאריך בדרך כלל משך הדימום המחזורי ויתכן גם יותר כבד. עם זאת אם לא מקבלים מחזור בהנקה בדרך כלל לא יפגע בכך ולא יהיה דימום.
יש עוד שיקולים לכל צד
ממליצה להתייעץ עם מכון פועה.
בהצלחה!

שיראו את האיברים ולבקש להסביר כל דבר.

לשמוע את הפעימות לב זה ממש כיף.

לבקש תמונה..

 

ולא לשכוח לשתות ולאכול כמו שצריך לפני

יש אפשרות לבקש שלא יהיה ואגינלי? אם יהיה ממש צורך אז אני מניחה שאסתדר. פשוט עדיין קצת קשה לי המחשבה.

לעשות.. עדיף מאשר שתהיה בדיקה לא מדויקת.

 

ליתר ביטחון תאכלי משו מתוק לפני ותנסי לנשום עמוק ולהרפות כמה שיותר.

 

עם א"ס וגינאלי?? לא בטני?!
למרות שכל הא״ס שעשו לי עד עכשיו היו בטניים?
(גם אני בע״ה הולכת לעשות סקירה מוקדמת בעוד שבוע)

לפעמים יש העדפה לצד אחד מכל מיני סיבות מה שגורם לצד השני להתייבש.
עדיף לא להגיע לשם אבל אין עם זה בעיה.

ואם נוצר חוסר סימטריה חיצוני אפשר לנסות לפתור אותו עם רפידת הנקה או שתיים.

העובר לוחץ.. זה כואב, מציק ומבשר לנו שהוא בדרך.. לידה קלה בע"ה בקרוב!

יכול להיות שזה ציר? הרגשה כזאת כמו של לפני שלוחצים והתינוק יוצא. אבל זה לא סדיר לכן מוזר.

לחצים כל הזמן

אצלי ההרגשה הזאת כל השליש האחרון. 

בסוף זה עובר. תחזיקי מעמד. בד"כ ארוחות קטנטנות לעתים קרובות משפרות את ההרגשה. יש כאלו שמעדיפות משהו יבש, אך אני מצליחה להכניס לפה רק יוגורט קר ואבטיח. תבדקי מה מתאים לך. מותר לא לתפקד תפקוד מלא, ומותר לבקש עזרה. חומצה פולית לא לשכוח...

ואם את יודעת שזו ברכה, אז מותר גם קצת להתלונן.

תחזיקי מעמד ושיעבור לך בקלות ובשלום.

זה באמת תקופה קשה ומתסכלת ממש עוזר ארוחות קטנות ולראות מה האוכל שעושה לך טוב וכן לקחת את הפרמנטל - הוויטמינים גם עוזר בהחלט מחזקת אותך 

מוזמנ לאישי.
אגב, זה לא גרם לי שלא לקחת פעם נוספת אפידורל. אבל צריך להיות מודעים להשלכות..

גם לי קרתה פשלה רצינית... ואני אישית לא מסוגלת לחשוב על זה אי פעם יותר.. לא מתאים לך לכתוב כאן? אם לא אבוא לאישי..

כי זה היה מפחיד בטירוף והייתי בטוחה שאני הולכת להיות משותקת לכל החיים בערך...

 

אגב, מיד אחרי הפאשלה, עוד באותה הלידה לקחתי שוב אפידורל (רק לא הסכמתי שיהיה אותו מרדים)
ואחת הסיבות היתה - כדי שלא אפתח פחדים ללידה הבאה.
והאמת שגם פחות משבוע אח"כ נאלצתי שוב לקבל אפידורל... בעקבות הפאשלה הראשונה. אבל ב"ה כיום אין לי פחד מטורף לפעם הבאה, רק חששות. אבל ברור לי שאקח...

 

 

התיישבתי נורא וכמעט התעלפתי.

כמה זמן הדימום? מתי התחלת לקחת?
בעיקרון יש מה שנקרא ׳דימום הסתגלות׳
הוא יכול להיות כתמים ויכול להיות שטף כמו מחזור
בכל מקרה צריך לשים לב כמה זמן זה נמשך..

-בהצלחה!

בעיקרון ההמלצה של מכון פועה היא להתחיל לקחת את הגלולות אחרי הטבילה כדי שאם יהיה דימומים יהיה יותר קל להתיר אותם. לכן, אם טבלת כבר, תשאלי רב, ייתכן שהדימום(שהוא דימום הסתגלות בדרך כלל) לא אוסר.

בדיקה ביתית הראתה חיובי לאחר יום התחיל דימום כמו של מחזור...

בדיקה בטא הראתה 371 אמורה להיות בסביבות השבוע ה5

משהי פעם נתקלה בכזה דבר ושההריון המשיך לה??

היתי אצל הרופאה והיא אמרה לי לעשות שוב בדיקה בעוד יומים 

עד אז כ"כ לחוצה אשמח לשמוע ממשהי

היו לי בדיקות חיוביות ואחר כך דימום שבישר על סיום הריון וכמובן הבטא ירד. מצד שני, שמעתי על נשים שהיו בהיריון וקיבלו מחזור בחודשים הראשונים וילדו תינוקות בריאים בזמן (נדיר, מן הסתם, אך קורה). רק בשורות טובות! שהקב"ה ימלא משאלות לבבכם לטובה במהרה.

אני אחרי לידה שניה ובלידה הקודמת היו לי דימומים בהנקה בלי מניעה ועם מניעה. וכנראה שזה חוזר על עצמו:'(
מנסה לראות אולי למישהי יהיה כאן את הפתרון שיושיע אותנו. כי כל מה שהרופאים נתנו פעם שעברה לא הועיל. ואין כח לסרט חדש....

כדאי את הפרינטל של ההריון.

מעניין אותי כי אני באמת לא לוקחת
לא מאידיאל, סתם אי ידיעה שזה חשוב בכלל

גם כמניקה וגם כמטפלת ברפואה האלטרנטיבית.

 

לפני הכל צריך לוודא שאין חסרים, כי ההנקה כמובן שואבת מהמאגרים, ויש ויטמינים ומינרלים שמעורבים בשמירה על רמה הורמונלית תקינה, ללא שיבושים, בהנקה.

לכל הפחות להקפיד על חומצה פולית.

 

אח"כ זה יורד.
אותי שאלו ממש בהתחלה כמה אנשים אם אני בהריון (אפילו עוד לא ידעתי) ואז הנפיחות בבטן ירדה ועד שבוע 14 אנשים בכלל לא חשבו שאני בהריון.

ללבוש חולצות יותר רחבות ומטשטשות ולא יראו כ"כ מהר

של היועצות הנקה.

האותיות באנגלית אומרות שזה מישהי מוסמכת שלמדה זה השם של התעודה.

תתקשרי למוקד שיתנו לך מספרי טלפון של היועצות הנקה שעובדות איתם.

זה תלוי בסוג בקשר עם אמך.
לא נראה לי עובר עם הגיל..
אמא שלי נהדרת ואוהבת, דווקא מהסוג הדואג מדי. יש דברים בקשר שהשתפרו עם הגיל, אבל להחשף בדברים אינטימיים, או ברגעי לחץ, ממש לא מתאים לי.
עניין בעצם גם של האופי שלי ושלה.

לא כזה חשוב, אפשר לחיות מצוין גם ככה, אל תטרחי לדאוג יותר מדי מזה.

מה שמטריד ומעסיק אותך עכשיו זה לא מה שיטריד אותך בהמשך (לטוב ולרע)
לכן אל תחשבי על זה כרגע יש לך עוד הרבה זמן לזה.
אגב, לא מחייב שתהיה אמא או אחות בחדר לידה, העובדה שזה נפוץ מאוד מעידה שזה צורך טבעי של היולדת שכנראה יבוא לך עם הזמן ואם לא- אז לא.

בשלושת הלידות לא רציתי שאף אחד יהיה איתי חוץ מבעלי.

בלידה השניה אמא שלי כן הגיעה וזה קצת עצבן אותי. בלידה עצמה ביקשתי ממנה לצאת.

היא אמא מקסימה ויש לנו קשר מדהים, ועדיין זה הפריע לי. היא הבינה אותי מאד ויצאה.

בלידה הראשונה והשלישית היינו רק בעלי ואני.

פחות הפריע לי שאמא שלי וחמותי היו, אבל הן היו סבבה לגמרי.

ומרוב הצוות הרפואי שנכנס ויוצא זה לא משמעותי בכלל...
ואת יכולה לבקש שלא יבואו/ או פשוט לא לעדכן אותן..
לא חייב אמא/אחות - איתי בתכלס בעלי נשאר ודאג לי אחרי הלידה שזה החלק הקריטי יותר..

תמיד אפשר לקחת דולה ;)

הקשר עם אמא מאד טוב והיא גם מאד זורמת. זה  ממש תלוי באופי ובקשר.. 

לבד הכי מושלם לי.. אמא שלי לחוצה מכל פיפס והיא לא תוסיף לאווירה. ובעלי נבוך שאני צורחת ואומרת שטויות ויש לו הערות מעצבנות אז גם אותו כבר החלטתי לא לקחת. היה לי כיף לבד עם המיילדת האמת... ועם ה'.. כל אחת והעניין שלה.

אם אין סיכון כלשהו או סיבה ספציפית מלבד המיילדת לא אמורים להכנס אליך לחדר. וגם זכותך לבקש שיצאו.

אצלי בלידה הראשונה תוך כדי צירי לחץ שהיו במשך 3 שעות נכנסו לחדר פתאם המיילדת של המשמרת הקודמת יחד עם כל הצוות של המיילדות והרופאים במשמרת החדשה. היא נכנסה והתחילה להציג בפניהם -כאן יש אישה בלידה ראשונה...
ואני מייד צעקתי עליהם שיצאו מייד מייד מהחדר. והם יצאו...

ולי אישית בזמן הלידה לא מתביישת מהדולה אבל אחרי זה מוזר לי שנחשפתי ככה מולה...

אז חשבתי כמוך ;)היום אני חושבת שההחלטה להיות עם אמא והאיש הייתה ההחלטה הכי נכונה עבורי

שמוותרות גם על זה..כל אחת ומה שמרגיש לה. האווירה צריכה להיות הכי נוחה ונעימה לך.

אם את מאלו שזה מרתיע אותם אני מבטיחה לך שהן לא יהיו שם. 

 

זה לא קשור למבוכה, יותר לזה שהיולדת זקוקה לשקט ורוגע כדי שהלידה תהיה מוצלחת. יש אמהות שמצליחות להשרות רוגע על הבת, אז ברור שהיולדת תרצה את אמא שם. ויש יולדות שלא נרגעות מהשהות של אמא, ולכן היא לא שם.

גם אני לא האמנתי בחיים שאני אעיז שאמא שלי או מישהו זר(רופאות ומיילדות וכדומה..( יראה אותי במצב כזה.. אבל כשההריון והלידה מגיעים את כבר לא חושבת על זה. בלידה שלי אמא שלי הייתה איתי ולא הפריע לי כמו שחשבתי שיהיה..

ואחרי הלידה התחרטתי שלא רציתי את אמא שלי.. אפשר להגיד לה לא להסתכל אם זה מביך אותך
ברור לי שבלידות הבאות היא תהיה איתי. לידה זה אירוע מאוד משמעותי והכי נכון שאמא שלך תהיה איתך

ואני אומרת את זה בתור טיפוס מאוד צנוע וביישן.

בלידה רק בעלי היה איתי (לא רציתי אמא/ אחות/ וואטאבר) וביקשתי שישמור על הצניעות שלי כמה שיותר. שיסגור את הוילון שידאג לכסות בסדין.
באמת עזר שאמרתי לו כי בלידה לא שמתי לב לכל פרט.


אל תחשבי על זה עכשיו, בעיתו ובזמנו תתמודדי עם התחושות ואני מאמינה שתמצאי דרך להסתכל על זה אחרת ופחות להירתע מזה.

מבינה אותך מאד! עברתי ארבע לידות ואמא שלי לא הייתה איתי..

משתדלת מאוד להרגע
אבל היה לי ימים ארוכים של לחץ פנימי לגבי התנועות

ב"ה כבר בסוף תשיעי. הרבה מאוד ימים מההריון עברו עלי בלחץ- חלק מהימים הרגשתי שאני מרגישה פחות תנועות וחלק מהימים פעילות יתר, בקיצור תמיד היתה לי סיבה לדאוג. ועכשיו סמוך ללידה הלחץ רק עולה.. מזדהה איתך. ואשמח לשמוע רעיונות איך יוצאים מזה, ואיך נרגעים...
(דרך אגב הסיבה לחרדות אצלי נראה לי נובעת מהפלה מאוחרת שחוויתי).

עד שאני חושבת שהתקופת ביניים הזו שלפני המעקב תנועות אבל כשכבר מרגישים פה ושם..היא הכי רגועה במהלך ההריון.
כי אין לך יותר מידי אפשרויות לדעת שהכל בסדר...
אז את בוטחת בה' ומאמינה שהוא שומר לך על המתנה הגדולה הזו שנתן. ומידיי פעם גם הגוזל קטן נותן את אותותיו שהוא שם והוא ברוך ה' בסדר.

אז זה רק להמשיך וליישם את האמונה הזו שמאמצים בתקופת ביניים... בנחת ובנועם.
ואם פתאום מתעורר סימן שאלה והמעקב לא 100% - לעשות מה שצריך ולהתפלל.

הריון קל, בריא ומשעמם לכולנו וכמובן בידיים מלאות בעזרת ה'!!!

הלכתי איזה שלוש פעמים למוקד מכבי כי הייתי לחוצה.
ב"ה היה סתם כל פעם. פעם אחת הגברת לא רצתה לזוז רוב הזמן שהייתי שם והיה מלחיץ, הושיבו אותי למוניטור אינסופי, אבל בסוף הואילה להזיז קצת רגליים.

זה היה כל פעם אותו דבר:
הייתי מתחילה לחשוש שאני לא מרגישה מספיק תנועות. מחכה, עוקבת, אומרת שזה בטח בדמיון שלי. ובסוף בילי אומר שנלך לבדוק כי הרי אני לא אוכל לעשות כלום עד שלא ארגע. וזה לגמרי נכון.

שיהיה לך המשך הריון שמח ורגוע בעז"ה!

כל יום(ובעיקר בלילות כשהמחשבות צפות) אומרת לעצמי בשקט-
׳להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות׳
בבוקר נורא קל לראות את החסדים. ואני מרגישה עם ההריון שאני כל הזמן בלילות.. צריכה להחזיק באמונה שתישאר פה.

לכולנו בבריאות ובידיים מלאות!

בתוספת עוד פחדים:
הרטיבות הזאת היא זיעה/ ליחה/ שתן/ ירידת מים??
הסחרחורת וצורך להתעלף- סתם לחץ דם נמוך שלי או רעלת הריון???
הבן בגיל 4 בעט בי בבטן בטעות- הכל בסדר עם העובר????
התקשות בבטן רק בצד אחד- סתם הרגשתי את העובר או שזה ציר בשבוע 20???
וואו כמה לחץ!!!

בהריון הראשון עליתי 20 קילו בהריון כי הייתי אוכלת מתוק כל יום כדי לוודא שאני מרגישה תנועות. וגם נסענו כמה פעמים להיבדק כשהייתי בלחץ. בהריון השני החלטתי שאני לא נלחצת ולא עולה שוב 20 קילו. ובאמת לא נלחצתי. והעוברית מתה בבטן בשבוע 25.
אותי זה לימד שלא טוב להילחץ ולא להיות שאננים. רק לבטוח בה' ולזכור שאני כלי להביא את הילד הזה לעולם, ושהקב"ה אוהב אותו ודואג לו בדיוק כמוני. לעשות את ההשתדלות המומלצת ומעבר לזה השלך על ה' יהבך.