ובקשר להרגשה על הקטע הזנותי - חלילה!
המפרשים (תסלחי לי שאני לא זוכרת עכשיו לצטט במדויק מי מביא את זה) כותבים בחומש שמות,
על נשות ישראל בתקופת שיעבוד מצרים:
כשפרעה הכביד את עול השיעבוד הגיעו הדברים לידי כך, שהגברים לא חזרו לבתיהם לאחר יום עבודה מפרך.
הם היו כל כך שבורים גופנית ונפשית שהעדיפו להישאר לישון בשדה בו עבדו ולחסוך לעצמם הליכה הביתה וחזרה בבוקר.
הנשים לא ויתרו, הן היו מגיעות לשדה בהמוניהן, כל אחת מצאה את בעלה והביאה לו אוכל ושתיה, והן היו מגיעות מקושטות ויפות כדי למשוך את הבעלים שלהן לבוא עליהן.
הבעלים לא רצו, הם היו מיואשים, הם לא ראו תכלית בהבאת עוד עבדים לעולם, אבל הנשים היו בעלות אמונה, והן הזכירו כל הזמן את זה שהגאולה תבוא בסוף, והן היו לוקחות מראות איתן לשדה, ומראות את עצמן דרך המראה לבעליהן ואומרות להם: תראה כמה אני יפה, וכך היו מפתות אותם, וכל זה כדי שיהיה קיום והמשך לעם ישראל!!
לפתות את הבעל זה דבר קדוש ונשגב, לא זנותי חלילה.
והלוואי ותצליחי ותזכו להגיע לרמות הכי גבוהות של קשר קדוש וטהור שיש רק בבית יהודי.