פורום הריון ולידה (עמוד 4315)

מניסיון.

היא רופאה דתית, אחראית ורצינית.

היחס של האחיות שם נפלא.

בהצלחה רבה!!

http://www.rambam-medicine.org.il/category/%D7%97%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%94-%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%AA

לפחות בבתים יש תחושת ביטחון חלקית... נורא

אם יש לך נגיד מחזור כלשהו ואז אחרי 26 ימים שוב מחזור ואז אחרי 30 ימים שוב מחזור וכד'

זה עדיין נקרא סדיר כי זה הפרשים די דומים. זה לא חייב להיות ממש ממש אותו מספר ימים.

חמישה  ימים של דימום זה רגיל. וגם שבוע זה לא מאד יוצא דופן. ולא חייב שבכל חודש יהיה אותו הדבר.

בקיצור לא נראה לי שיש מה לחשוש.

ולא נראה לי שיש לך צורך לקחת כדורים כדי לסדר משהו. (אולי לפני החתונה ליתר ביטחון תצטרכי אבל זה יש לך עוד זמן ותתייעצי כבר קרוב יותר עם מי שצריך).

הכדורים הרגילים בד"כ לא ממש "פותרים" את הבעיה האמיתית (אם באמת יש כזאת) אלא רק מסדרים שיהיה דימום כשאת רוצה.

יש שם את ד"ר חובב. רופא מעולה!

א. זה הגיל הקלאסי של חדרת נטישה. כל הזמן רוצה עלייך, את הולכת לשירותים והוא פורץ בבכי קורע לב.  לדעתי ההסתכלות הנכונה היא שאם זה שלב בהתפתחות שלו- אז צריך פשוט להעניק לו את מה שהוא מבקש. להרים, לשים במנשא (בגיל הזה- מנשא גב, כבד מדי למנשא בטן), לשחק איתו. למה לא? הוא לא ישאר ככה עד גיל 5. זה יעבור לו עוד מעט.

ב. יכול להיות שיהיה לו קצת קשה להיפרד ממך במסגרת, אז תחשבי איך לעשות את זה בחכמה. אבל באופן כללי- ילדים יודעים להסתדר מצוין והם מבינים היטב שמאמא אפשר לדרוש ידיים אבל מהמטפלת לא תמיד...

שלי גדול יותר אבל כשהוא איתי הוא דבוק אלי ממש. וככה היה גם כשהיה קטן יותר.

ובגן הוא עצמאי ומשתף פעולה והכל.

אצלי גם הקאפ וגם ההיקף... ההיקף ירד בהרבה כבר חודש אחרי הלידה (ולא עשיתי משו מיוחד כדי להוריד במשקל. רק הנקתי...)

אפשר לקנות בחנויות שמוכרות הלבשה תחתונה ונראה לי שיש אפילו בחנויות למוצרי תפירה.

עולה כ-5 ש"ח.

ככה זה....

תנסי אולי לשים כרית מאחורי הגב

ולקום כל שעה לעשות סיבוב קטן.

לא לשבת שעות.

מקווה שתרגישי יותר טוב

אבל הריון מלווה הרבה פעמים בכאבי בטן וגב.

וגם לקום כל חצי שעה לעשות סיבוב קטן, זה טוב אגב גם לכלי הדם.

ובאמת זה לא קל להיסחב כל הזמן עם אבטיח... 

בהצלחה לך בעמל יומך!

מי כמוני יכולה להבין את הקשיים ואת התלונות האמיתיות כלכך..

ולפעמים בכל זאת צורם לי לקרוא תלונות על מתנה כזאת, ואני פשוט מדלגת על שרשורים כאלה.

אבל תלונות עם חיוך ועם ב"ה - זה שילוב מנצח!!

בהצלחה בחודשיים הקרובים, תחזיקי מעמד,

ושתהיה לידה קלה בעיתה ובזמנה, והכי חשוב - בידיים מלאות!!

להתרגש ולאחל בשעה טובה!

מקווה שיעבור מהר.

תרגישי טוב

זה הא"ב. אם מבחינת תזונה הכול בסדר, ההמלצה הקבועה שלי היא מנשא פיזיולוגי. אצלנו זה ממש קסם

למרות שגם טרמפולינה יכולה לעזור בתנוחה, או סלקל.

אם היא נרגעת בנדנוד נדנדה חשמלית יכולה להיות מעולה

1. ריפלוקס

2. כאבי בטן וגזים

3. תזונה - יש עוד הרבה מה להוריד

אם זה כאבי בטן ועיכול הייתי מנסה עיסויי בטן ועיטוף

אז את בטח יודעת...

רפלוקס בדרך כלל הולך עם פליטות בקשת.

הבת השנייה שלי גם היתה ככה.

לא ידעה מה זה לישון וצרחה המון.

בדקתי וניסיתי הכל וכל שנייה הלכתי לרופא אחר,

עד שהרופא ילדים שלי אמר לי: יש גם ילדים כאלה!
שהם בוכים ובוכים בלי סיבה.

והיא היתה בוכה בכי כזה היסטרי- כאילו העולם נחרב!
 

אבל קצת עידוד-

שתדעי לך שילדים כאלה (ברוב המקרים ואין אין בעיה מסוימת)-

הם ילדים אמנם מאוד מאתגרים אבל מאוד מאוד חכמים וחריפי שכל!
הם כאילו רוצים לדבר/ להביע את עצמם והדבר היחיד שהם יודעים זה לבכות.

אז הם בוכים.

עד שהם גדלים קצת ויודעים להביע את עצמם בדרכים יותר מתוקשרות ומתוחכמות...

היום הבת שלי כבר בת 5+, ילדה מהממת, בוגרת וחכמה לגילה, מדברת בשפה של ילד בן 10.

בלעה"ר. משו מיוחד!

תנסי שוב, אצלינו זה די עזר

אז תשבי עליו כשהיא אצלך בידיים ותקפצי קצת. זה עוזר.

להחזיק עם הגב לכיוון הבטן שלך ופנים החוצה, ידיים שלך מחבקות את הבטן שלה...

בעיקר סבלנות... זה יעבור עוד חודש וחצי בערך...

תזכרי שהכל עוזר במידה מסוימת,

אבל כאבי בטן הם נורמלים לגיל הזה.

עד שמערכת העיכול מתרגלת לעולם הזה (בערך עד גיל 4 חודשים)

ריפלוקס - יותר נדיר, אבל הגיוני שזה נמשך עד 8 חודשים או עד שהילד מתישב.

המון בהצלחה 

ותזכרי שזה עובר!!

קודם כל יש לך דף הוראות מצורף עם איורים באריזה של הדיאפרגמה.

בנוסף את יכולה להיכנס לאתר הדרכה באינטרנט.

זה ממש לא מסובך. גם אני כמוך הייתי מלאה חששות, וחזרתי אל הרופאה שלי, שמתי את הדיאפרגמה והיא בדקה ואמרה שאני שמה מצויין .

למעשה אין פה הרבה מה לטעות.

הכיפה בסופו של דבר צריכה להיות כלפי מטה. מקפלים את הדיאפרגמה לאורך כשהכיפה בולטת מלמטה.

אם את לא מרגישה אותה סימן שהיא ממוקמת בעומק, וזה מצויין. או שזה בגלל שהיא פשוט חלקלקה ודומה למרקם של פנים הנרתיק.

אם את משתמשת בנוסף גם בג'ל, צריך למרוח אותו בתוך הכיפה (כמו קערה) ועל השוליים, החלק הזה בא במגע אם פי צוואר הרחם.

האם השוליים של הכיפה הזו לא צריכים להצמד לבשר?

כי אם אני מכניסה את היד אני מרגישה שזה קצת רפוי

וכל הרעיון הרי הוא לצור וואקום אם אני מבינה נכון...

ובד"כ כשאני מכניסה יד אני מרגישה את החישוק המקיף ולא את פני הכיפה

זה בסדר?

לגבי זה שאת לא מרגישה את הכיפה, הכיפה יותר רכה והרבה פעמים מתקפלת קצת ונוצר בה שקע, לא נראה לי שזה מפריע.

הרופאה שלך מתמחה בזה? אני לא יודעת למי הלכת, אבל הרבה פעמים רופאים לא ממש מבינים בדיאפרגמה וגם אין להם זמן למדוד כמו שצריך. יכול להיות שמה שאת מתארת הוא בגלל שהמידה קטנה מידי והדיאפרגמה "הולכת לאיבוד" בנרתיק. צריך למדוד אחרי כמה זמן שהדיאפרגמה נמצאת בפנים. בד"כ התאמה לוקחת לפחות חצי שעה ויותר בפעם הראשונה. הרבה פעמים אחרי שמרפים קצת את השרירים שם רואים שצריך מידה או שתיים יותר. 

אם ממש קריטי לך למנוע ואת עדיין מודאגת את יכולה לנסות לפנות למישהי שמתמחה בזה, אבל אין הרבה כאלה בארץ.

ד"ר אלגביש התאימה לי

והיא כרגע בחו"ל.

ישבתי אצלה כמה דקות והיא הכניסה מידה אחת

ואמרה שזה קטן מידי

אז נתנה מידה אחת יותר.

לא יודעת לומר מה אני מרגישה מבחינת הגודל.

את מכירה מישהי בירושלים שעוסקת בזה 

שאוכל ללכת אליה?

את יכולה לנסות.

סטריפינג- סתם כואב ולא עשה כלום.

פיטוצין- דרך הוריד. צריך כל הזמן לשכב ולהיות מחוברים למוניטור.

אצלי הפיטוצין עבד יחסית מהר (יחסית לזה שאת מתחילה לידה מאפס פתיחה)

יכול לקחת למעלה מ10 שעות.

הצירים מאד צפופים וכואבים, אז כמעט אין מצב בלי אפידורל 

בשלב הלידה עצמה, שוב, הצירים תכופים, אז אין לך הרבה זמן לנשום בין לחיצה ללחיצה.

עדיין פיטוצין נשמע לי כאופציה המוצלחת ביותר עם הכי פחות כאבים.

בלידה האחרונה ילדתי תוך 4 שעות מהפיטוצין. (מפתיחה 0)

בהצלחה

לידה קלה בידיים מלאות

אם אין שום התפתחות מנסים סטריפינג, בלון או פרופס. 

סטריפינג זה כשמפרידים רת הקרומים ברחם באופן ידני, וזה כואב ויכול לאסור.

בלון כשמו כן הוא-מחדירים בלון ולאט לאט מנפחים אותו כדי לרכך את האזור וליצור פתיחה. 

פרופס זה מין טמפון ששמים בצוואר הרחם והוא גורם לו להתרכך ולהיות מוכן יותר ללידה. הוא לא אמור לעשות צירים-למרות שאצל חלק מהנשים זה מתפתח ללידה בלי זירוז נוסף (אצלי למשל).

אחר כך ממשיכים לפיטוצין, שיוצר צירים- בד"כ מציעים לפני הפיטוצין לקחת אפידורל, כי הצירים כואבים מאד!

כמה זמן זה לוקח? אי אפשר לדעת. בהצלחה!

ואפילו מלידה ללידה.

אני עברתי זירוז פעמיים, והן היו שונות ממש (פעם ראשונה- הספיק רק הפרופס ובפעם השנייה- עברתי את כל השיטות...).

אז מה שהשפיע על אחרות מן הסתם לא ישפיע עלייך באותה הצורה.

בכל מקרה, תהיי מוכנה לזה שזה יכול לקחת הרבה זמן (כי כמו שאמרו פה, יתכן שהגוף כלל עוד לא מוכן ללידה) וגם שהגיוני מאוד שתצטרכי להיות רוב הזמן במיטה, מחוברת למוניטור (אבל לא מחייב...).

בהצלחה רבה!

בנרתיק ולא דרך הפה.

לי פשוט נפוח! מאוד!

וגם כואב..

דימום מטחורים לא מטמא!!!

ויקירתי גם לי קרה מקרה דומה ופשוט שאלתי רב על כל מראה שראיתי.. זה לא אמור לטמא, ורבנים עם כתפים רחבות יכולים גם לזהות

אתם לא תהיו זכאים להנחה...ואם אני זוכרת נכון צריך להכניס הכנסה חודשית

אסביר את השאלה: 

על החודש הנוכחי בע"ה אקבל דמי אבטלה, והבנתי שזה נחשב הכנסה.

עד עכשיו לא קיבלתי. 

מתי נחשב הזמן הקובע שעד אליו היתה לי הכנסה או לא היתה? 1 בספטמבר? עד 1 בספטמבר אני צריכה 3 חודשים של הכנסה? (יוני יולי אוגוסט?)

ומה זה מעון מלכ"ר?

אז כנראה שזה ממוצע.

אם אני גם לומדת 5-8 שעות ועובדת 20 ומשהו

איך הם מחשבים?

צריך מינימום של שעות בלימודים/בעבודה?

מי יודעת?

כדי לקבל את ההנחה

ואז לפעמים הם מוכנים לצרף גם את שאר השעות, לא בטוחה מה הכלל בדיוק.

רק כתוב לי דרגה 6.

הילד יהיה בקבוצת הבוגרים שנה הבאה, כלומר פעוטות.

מישהי יודעת כמה אנחנו אמורים לשלם?

אמור להיות שם את הפירוט לגבי השתתפות בשכר בכל דרגה.

את יכולה לשמוע פה את כל התשובות האפשריות...

 מקווה בשבילך שהכל יהיה לך בקלות ובמהירות.

יש טווח רחב מאד מאד, כך שהכל נורמלי. אבל -

אני אומרת את זה לגמרי בזהירות, כי ברור שאם יש משהו שנראה לך לא סביר - אל תזלזלי לעולם בתחושות שלך!!

ולהיטהר- לא זוכרת. לא הרבה יותר ממחזור רגיל. הרי מנקים את הרחם בגרידה אז אין הרבה דם שיוצא אח"כ..

הייתי הולכת למי שטיפל בי פעם שעברה. ומדברת על החשש ומתכוננת

וגם - להכין את הסביבה לתמיכה

לדעת מה עושה לך טוב ולהשקיע בזה

אצלי לא חזר אחרי הלידה הבאה.

אבל כל אחת היא מקרה שונה וכדאי לך להתיעץ עם מי שעזרה לך.

ואם יש צורך ללכת שוב לטיפול וייעוץ.

מה שכן, אצלי לפחות זה לא חזר ברמה של הלידה שלפני כן. וב"ה יכולתי פחות או יותר להתגבר על זה לבד.

והיה טוב שכבר הכרתי את העניין והייתי מודעת לעצמי, וגם קיבלתי את עצמי על תחושותיי ולא חשתי אשמה (כמו שהיה בפעם הראשונה, כשעוד לא קלטתי שיש לי דיכאון).

שתהיה לידה בקלות ואחרי לידה בקלות!

תשתפי עם מים בלבד, ותרבי בשטיפות, הימים נורא חמים אולי זה גם בגלל זה.. ובמקביל תנסי ללכת בלי תחתוניות. עם תחתונים בלבד. הרבה יותר טוב

כתוב שומר פתאים ה'

אם לא נדע- המצב יכול להשתנות

אם נדע- רוב הפעמים לא קורים ניסים גלויים

דבר נוסף- הרבה פעמים יש טעויות, ואז סתם חבל לעבור את המשך ההריון בלחץ.

בודקים רק מה שחייבים. כלומר, משהו שאם לא נבדוק יכול להעמיד אותנו או את העובר בסכנה.

לדוגמא: U.S. התפתחותי, כמות מי שפיר, דופק וכו'

מה שלא- בשביל מה?

הרי אסור להפיל גם אם מתברר שיש מום או תסמונת דאון.

אז יהיה מספיק קשה אח"כ. לפחות שההריון יהיה בקלות ובלי דאגות.

ברור לי שיש חולקים עלי אבל זו דעתי.

וכל זה, בלי קשר לכך שבדיקת חלבון עוברי מסכנת את העובר.

ולא מסכנת את ההריון בשום צורה,

אולי התבלבלת עם מי שפיר? שיש בה סיכון מסויים שב"ה עם השנים ירד

ויש גם בדיקת דם שמקדימה לה ולפעמים מבטלת את הצורך בה

במקרים מסוימים רבנים מתירים הפסקת הריון

וסליחה, אבל המשפט הזה קצת הטריף אותי "אז יהיה מספיק קשה אח"כ. לפחות שההריון יהיה בקלות ובלי דאגות."

זה נשמע לך הגיוני? 9 חודשים מול חיים שלמים?

אני מבינה שזו דעתך אבל זה ממש צרם לי

חלבון עוברי לא מסכן כלום- זו בדיקת דם פשוטה.

"אסור להפיל גם אם יש מום"- יש המון סוגי מומים והמון מצבים מורכבים, בחלקם מותר ואף צריך להפיל.

הקב"ה נתן לנו חכמה לפתח אפשרויות רפואיות מתקדמות, ורצוי להשתמש בהן בחכמה.

הבדיקה הזו לא מסוכנת, גם מכון פועה ממליצים לעשות אותה, ויש סיבות טובות לעשות.

אולי דווקא הבדיקה נותנת שקט נפשי כאשר התוצאות טובות?

אפשר לראות כל דבר משני הצדדים...

ובכל מקרה- אין שום היתר להפלה

אלא אם כן התינוק מסכן את האמא ויש לו דין רודף.

זה מוחלט!

בעקבות נסיון קשה שעברתי, שכל הרופאים רצו שאפיל

דיברתי עם כמה פוסקי הלכה וגם קראתי הרבה על הנושא.

אין שום הבדל בין הפלה לרצח.

גם כאן וגם כאן נטלת נשמה.

זה שכשהילד נולד את ממש רואה את זה ובעובר לא- לא נותן את ההיתר.

ההיתר היחיד הוא עובר שמסכן את האמא. יש לו דין רודף ומותר להפיל.

אסור להפיל גם במומים קשים, ובטח שלא אם מגלים תסמונת דאון.

גם אם התינוק ימות, לא עלינו, אחרי יומיים, כל יום של חיים זה מתנה.

ולאף אחד אסור לקחת את מתנת החיים.

זה לא שייך לנו ואין לנו שליטה על זה.

אם אלוקים לא היה רוצה שהילד יוולד, היו לו מספיק דרכים איך לא להביא אותו  לעולם.

לנו, בשום אופן אסור להתערב.

שוב, אני מסתייגת, אם חיי האם בסכנה בגלל העובר, חובה להפיל.

הפלה בגלל תסומנת דאון או בגלל מום בלב.

ולא הכוונה לליצני הדור.

הכוונה לרבנים בעלי היתר הוראה המקובלים על כולם.

אני מתכוונת לא לרבני צהר שמתירים כמעט הכל.

החיים קדושים. 

שוב, אם אלוקים לא רצה לתת אותם כמו שהם, הוא לא היה נותן.

אם נתן- לנו אסור להתערב.

אני לא מדברת על רבנים חרדים בכלל

אני מדברת על פוסקים דתיים שאוסרים.

ותסכימי איתי שרב שמתיר שירת נשים בבית הכנסת, אישה שעולה לתורה וחזנית, או תצוגת אופנה בבית הכנסת- לא בדיוק נחשב אצלי לפוסק הדור, ולא אתייחס לפסיקתו בנושאי חיים ומות

כנ"ל גם רב שנותן לזוג לברך יחד תחת החופה.

אלו התשובות שאני קיבלתי.

מצטערת, לא מפרטת את המקרה שלי.

רק אומרת שלא היה רופא אחד שלא אמר להפיל

ובכ"ז התשובה שקיבלתי מכל רב שפניתי אליו היתה כמו שכתבתי- קדושת החיים

מי שקיבלה תשובה אחרת- תעשה כמו שהורו לה.

מדברות על התאוריה ופחות על המציאות.

אני נתקלתי, לצערי, במציאות

שמעתי את הדברים באוזניים שלי ולא משמועות באויר.

מאד קל להכנס למגננה של מומים קשים, ואת לא יודעת ולא מבינה

שהיתי מספיק זמן בחברת נשים כמוני שהתמודדו עם חוויה לא פשוטה בשביל להבין קצת יותר מכל אלו שמתימרות להבין

מתנצלת אם פגעתי ברגשותייך.

הקב"ה ישלח לך נחמה והמון שמחה

תראי, אני לא מדברת על מקרה ספציפי.

ישבו איתי בתור לרופא (יותר נכון- לפרופסור) הרבה נשים.

כל אחת ובעיתה היא. כל אחת עם השאלות שלה.

שמעתי גם מהן מה אמרו להן.

מתפללת על כולכן שלא תתקלנה לעולם במקרים הקשים האלו.

חקרתי הרבה על המושא הזה וגם קראתי המון על זה.

מכיון שהדיון עורר סערה, והיתה כאן מישהי שחוותה סיפור כזה מהצד השני

אני לא מעוניינת להגיב יותר, ע"מ שלא לפגוע ברגשות של אף אחת.

נראה לי שאת פשוט לא מודעת מה זה מום קשה.

ומום בלב יכול להיות ניתוח קצר וזהו ויכול להיות חיים של סבל בלתי אפשרי לילד ולכל המשפחה והסביבה.

ואף אחד לא יגיד לך שם של רב כי זה לא רב מסויים שמתיר להפיל אלא מכלול של משפחה ובעיות שהתגלו שצריך לדון בהם לגופו של עניין. אם לך לא פסקו ככה כנראה שאצלך זה לא היה המקרה.

ותשימי לב שבדברים שלך את עלולה לפגוע מאד בנשים שהתיעצו וקיבלו פסיקה שונה משאת קיבלת.

הרב דרוקמן והרב דוב ליאור התירו להפיל במקרה של מום במוח!