פורום הריון ולידה (עמוד 4364)

אם את צריכה טלפון פני אלי בפרטי 

אפשר גם לחפש אותה בפייסבוק

לגבי שאלות כמו תשמיש בשמירת הריון,

ממש , אבל ממש אל תסתמכי על תשובות בפורום.. דיני נפשות..

 

קורס הכנה ללידה , בטוח שתהיה דולה/ מיילדת שתסכים להגיע אלייך הביתה אם תשלמי

לה מספיק בשביל זה... 

סה"כ אנשים רוצים להתפרנס.. זה לא שצריך איזשהם אביזרים מיוחדים שאי אפשר לקחת באוטו.

 

באזור נמרכז בנימין ..שומרון (נראה לי).
ובד"כ צריך להמנע - כך לנו אמרו בהריון.. גם בקיצור צוואר ודינמיקה.
אבל תשאלי מכון פועה.

באיזה איזור את גרה?

לא טיטול מפוצץ

הייתי סופרת טיטולים פשוט מחליפים חיתול פעם ב3 שעות בערך אז אם בהחלפה רואים שהחיתול ריק לגמרי זה מעלה חשד אם זה חוזר על עצמו אז הולכים להתייעץ עם יועצת הנקה/רופא

מינרל גופרית.

כשהוא חסר יש נטיה לושט (צינור העיכול) להתכווץ בעוית בתנועה גלית עד הגרון, כמו שאת מתארת.

 

תנסי לאכול קולורבי או כרוב או לפחות שומר (גם צנון טוב, אבל בהריון אולי לא יתאים לך).

 

ולפעמים אלו פשוט הסידן + ויטמין D. תנסי לתגבר גם אותם בתפריט.

מרגישה כמו סמרטוט רצפה אני מגיעה למצב שאני רעבה ממש ואחרי כמה ביסים אני מרגישה כאבים בבטן ושבא לי להקיא את נשמתי
זה הבחילות הריון
אני לא מתפקדת
הכל מגעיל אותי בעעעע שיגמר כבר

כשאת מתחילה להניק שימי יד ותלחצי מעט על השד. אחרי כמה רגעים הטפטוף ייעצר.
(עצה שמשהי פה כתבה בעבר, תודה..!)

אחרי כמה חודשים זה התייצב (וכל קפיצת גדילה זה חוזר טיפה.. )
בשלב מסוים הייתי שמה את המשאבה הידנית שיטפטף לשם ואחרי כמה הנקות (בערך 2-3 והיה יונק כל שעה) היה לי מנה קטנה להקפאה..

הרפידות הרב פעמיות שאני הכרתי הן משולבות בבמבוק וכותנה. שבמבוק זה הבד הכי נעים שיש.  אלו היו לי טובות בגלל הבד שלהן וגם בגלל שהן היחידות שבאמת ספגו לי ולא עשו שפשפות. מחפשת קישור. www.tipashel.com מצאתי  גם צנועות מאוד כי יש להן צורה מיוחדת.

היא רוצה רק אותי ומפחדת שאלך

הבנתי שזה הגיל

4-5 חודשים אידיאלי לדעתי

בשניהם יצאתי לחל"ד חודש לפני הלידה.

אז חזרתי לעבודה חלקית חודשיים אחרי.

עם מטפלת מקסימה לפי שעות רק כשאני צריכה.

 

עם הגדול עברתי לעבודה במשרה מלאה רק בגיל שנה

עם הקטן כבר בגיל 4 חוד' עברתי למשרה מלאה.

כלומר- מקווה כשהיא תהיה בת שנה לחזור.

פעם ראשונה - 6 חודשים+

פעם שניה - 7 חודשים בערך נדמה לי

שלישית - תשעה ומשהו חודשים

רביעית - 10 חודשים בערך

ראשונה- אחרי חודש

שנייה - 3.5 חודשים.

שלישית- עדיין לא חזרתי לעבודה הוא בן חודשיים...

ולשלוח את הילד למעון לא קלה לי.. ןעוד השאיפה היא שיכנס ב8 וחצי חודשים..
אז רציתי לדעת איך אצל אחרות

איך אחרי חודש?

את עובדת מהבית ? או לא גרה בארץ?

זה היה כשסיימתי את התואר והיינו חייבים לעבוד כבר. אז התחלתי לעבוד חודש אחרי הלידה.
התינוקת הייתה אצל מטפלת מעולה

האמת היה יותר קל משחשבתי.
אבל עכשיו זה נראה עפי הסקר דרוב הנשים בוחרות להאריך?

בילד הראשון אחרי שנה,בשאר הילדים אחרי 4 ח'.. אבל אני עצמאית. אז לרוב הם איתי בבית עד גיל שנתיים. ושאני בלידות יש לי מטפלת או המשפחה עוזרת לי.

או אולי לא הספקת לאכול מספיק מוצרי חלב בגלל סעודות החג הבשריות?

לפעמים זה מחסור בסידן וויטמין D שגורם לפעילות לא יעילה של מערכת העיכול.

 

דבר ראשון לתגבר את המרכיבים האלו.

היתה שונה לחלוטין מכל אלו שקדמו לה - ולטובה. (5 או 6 לידות שהתנהלו באופן דומה, ואז אחת שהפתיעה.)

השאר קודם לכן... (ורופאה מומחית שהתייעצתי איתה בלידה הרביעית נתנה לי להבין שאפשר לסמוך על הכלל הזה להבא).

בכל אופן, מקווה שאצלך הכלל יישבר. (אם כי את לא רוצה ללדת ממש לפני הזמן, כמו שקרה לי באחת הלידות - שבוע 34...)

ואחריה עוד היה לי בסוף 41. בקיצור- אין כללים. תתפללי

הריון רביעי, שלוש לידות אחרי התאריך...

 

חברה סיפרה לי לאחרונה שאצלה שלוש לידות היו אחרי התאריך, והרביעית- שבועיים לפני!!!

 

בע"ה מה שיהיה, יהיה טוב

לכן הכנתי תיק לידה רק יום לפני התאריך.

מבחינתי התאריך לידה הוא ב-42, ואז אכן הוא נולד (כך שרק במשך השבועיים האחרונים באמת הייתי יותר בלחץ)

ואמרתי שאם מקסימום הלידה תהיה מוקדמת יותר, אז זו תהיה הפתעה נעימה, כמו שיש כאלה שפתאום יולדות באמצע שמיני או ממש בתחילת תשיעי, אבל לא התכוונתי להיות בלחץ ובכוננות מטורפת כל הזמן הזה, זה גומר את הכוחות (ולא שבסוף הם לא נגמרו לי כבר, בעיקר עם הלחץ של הזירוז, אבל לפחות את חודש תשיעי עברתי בסבבה, ורק העשירי היה יותר לחוץ)

 

כמובן שניתן להתפלל ולקוות שכבר יגיע העת, או שלא יצא בשבת או שיהיה ביום נוח וכו' אבל לא תמיד זה תלוי בנו, אז אם את יודעת שאצלך רוב הסיכויים שהתאריך אחרי, תחשבי על זה ככה. לצפות שיהיה לפני זה מייאש..

 

וממש מבינה אותך. חודש תשיעי לא נגמר וכשמגיע העשירי, ובייחוד עם כל המעקבים העודפים, זה כבר גומר.. ומצטערת שאני לא כל כך מעודדת, אבל זו דרך ההתמודדות שלי... טוב להם בבטן, לא רוצים לצאת, ובסוף יוצאים מאוחר מאוד או בזירוז...

בייחוד עם ההורים שלי ושל בעלי שכל הזמן שאלו, נו מה קורה. נראה לי שפעם הבאה אגיד להם מראש את התאריך שבועיים אחר כך...

שבוע לפני התאריך חמותי אמרה לי - את נראית שאת אוטוטו יולדת. ועניתי לה, מנסיוני, כנראה שלא. ואכן ילדתי אחרי 3 שבועות...

עדיף לחכות בסבלנות עוד קצת כי בשלב הזה רואים הרבה פעמים טעויות...

 

איזה יופי!! בשעה טובה

ובידיים מלאות!

בשעה טובה.

נראה לי שאצלי זה רווחים די דומים
הנקתי עד חודש שלישי בערך
בהתחלה זה מבאס אבל מהר מאוד התרגלנו
אני גם לומדת 4 ימים ועוד יומיים עובדת
זה לא פשוט אבל לומדים להסתדר ואז מרגישים טוב יותר
אני בסוף תשיעי ומרגע שסיפרנו לה היא ממש מתלהבת ויש לה מלא בובות של תינוקות והיא מטפלת בהם ומדברת אל העובר ואומרת לו שייצא כבר ויבוא אליה
אני מאמינה שמהר מאוד היא תשכח שהיא הייתה לבד
שיהיה המון בהצלחה ובבריאות!!

הבת שלי  בת שנה וחצי ולא נראה שיש לה מושג מה אני מספרת לה...

ומדברת הרבה...
לא יודעת כמה בדיוק היא הבינה...

זה לא סתם משפט תלוש זה באמת ככה!!
עם כל ילד שנולד אני רואה כמה כיף ושמחה זה מוסיף לילדים!

זה לא סותר שבהתחלה זה יכול להיות קשה, הבית עובר שינוי וכל אחד צריך למצוא את המקום שלו מחדש, אבל אחרי כמה זמן רואים כמה הם מרוויחים ומקבלים מזה!

איך דואגים שלכל אחד יהיה את המקום ויקבל אהבה?
דואגים להקדיש לכל אחד תשומת לב בצורה שמתאימה לו, לשתף אותו כמה שאפשר בטיפול של התינוק וכו'..

אין כמו אח, ועוד יותר לילד בכור שהוא כרגע לבד מבחינת אחים.
הם כ"כ נהנים מזה ויוצרים שפה משותפת בינהם. מסכו הוא לא יהיה מזה.
החכמה שלכם כהורים לדאוג לאפשרות מפגש בינהם ולא להרחיק את הגדול מהתינוק. כמובן בהשגחה שלכם ולהסביר ולהראות, איך מלטפים ואיזה משחקים אפשר להביא ומה נעים לו וכו'.
אצלי יש רווח של שנה וחודש בין הגדולים. מהר מאוד הגדול שוכח שבכלל היה פעם לבד.
ולגבי הנקה- אני 3 פעמים הנקתי עד חודש חמישי.
בהצלחה! ואם יש לך עוד שאלות, בשמחה. כרגע אני בהריון רביעי ב"ה כשהגדול בן 4.

אימהל'ה!! יישר כח לך על האיכויות!!!!

האפרוחה שלי בת שנה  וחודשיים,

והיא נראת לי כזאת פיציקושית-תינוקת ... למרות שהיא מתחילה ללכת ולדבר ואפילו עונה לי "כן-צה " ו "לא-צה" אם אני שואלת אותה אם היא רוצה לאכול / לצאת לטיול  וכד' .. (התקליט הוא בעיקר על "ני-לא-צה " ו"לא-צה".. מתחילה את מרד גיל שנתיים בגיל שנה.. ) והיא חמודה ומפותחת ב"ה,

אני לא מדמיינת את עצמי מסתדרת איתה ועם תינוק שרק נולד .

 כל הכבוד!!

הבכורה שלי בת שנתיים פלוס ואני מחכה להריון.

כ"כ מרגישה את החוסר שלה שאין לה עם מי לשחק ולהנות..

מאמינה שזה לא קל. אבל בע"ה הם כ"כ יהנו מזה!

כשהתינוק יגדל טיפה והכל יתאזן הם יוכלו להיות חברים ממש טובים.

בקשר להנקה- לא יודעת מה המצב אצלך אבל בעקרון אם אין הריון בסיכון אין בעיה להמשיך.

פעמיים הייתי בהריון והנקתי והורדתי את ההנקה לאט לאט תוך כדי ההריון לא בבת אחת.

בפעם השניה הגדולה נגמלה סופית כשהייתי כבר בחודש שישי או קצת יותר נדמה לי.

 

דרך אגב עד שהלידה תגיע הוא כבר יהיה הרבה יותר גדול. לא התינוק שיש לך עכשיו...

 

ההבדל בין שני הבנים שלי הוא שנה וארבע.
ולפני הלידה הייתי מלאה מלאה ברגשי אשמה. הרגשתי שאני "גונבת" לבכור שלי את הילדות וכו וכו
היום הוא בן שלוש (וקצת..) ואת יודעת מה? נתתי לו את המתנה הכי טובה שאני אתן לו בחיים.
יותר מבית או אוטו או כל דבר אחר
נתתי לו את החבר הכי טוב שלו!!
זה שיהיה איתו שם כל החיים, בע"ה גם כשאני ואבא שלו כבר לא נהיה שם ב120.
אני מחזירה אותם מהגן והם משחקים יחד בסלון.
אם אחד מתעורר והשני עוד ישן הדבר הראשון שהוא שואל זה איפה אח שלי
הם רודפים אחד אחרי השני, אוהבים אחד את השני
באירועים משפחתיים הם תמיד שניים. תמיד ביחד. ב"ה- מדהימים.
אגב, הבכור שלי הפסיק לינוק כשהייתי בשבוע 9- פשוט לא רצה יותר.
כרגע אני בשבוע 29 ועדיין מניקה את הקטן. ומתכננת להמשיך להניק אותו אם הוא ירצה גם אחרי שהקטנה תגיע (סה"כ שתי הנקות ביום, זה בקטנה..)
ככה שהכל תלוי בך
וגם אם את מרגישה שזה יותר מדי בשבילך זה לגיטימי להפסיק את ההנקה, עם כל הערכתי הבאמת גדולה לחלב אם- את מביאה לו משהו הרבה יותר גדול וחשוב, שבע"ה ילווה אותו לכל החיים..
הרגשות אשמה האלה הכי טבעיים בעולם, אבל תאמיני לי שאת עושה את ההכי טוב לילד שלך, המתנה שאת עומדת לתת לו גדולה יותר מכל מה שזה יעלה לו..

גם לי ההפרש שנה ו5 חודשים
ואני גם פחדתי לפני...
ואני רק מתמוגגת מנחת לראות אותם...מרגישה שזה עשה לגדולה רק טוב.
היא ממש כמו אמא קטנה. דואגת לו. מחפשת אותו מייד כשפותחת עיניים בבוקר יודעת להצחיק אותו יותר טוב ממני. מטפלת בו והוא מביט עליה בבערצה..בעיניים זוהרות.
גיף כיף ומתוק מאוד
אני מפחדת לשלוח אותה למעון כי היא כ''כ מעסיקה אותו וככה הוא משחרר אותי..(ברור שזאת לא הסיבה שהיא לא במעון.,)
זה קשה לכולם בבתחלה.
אבל תאמיני בו הוא ילמד. הוא מסוגל ליותר משנדמה לך.
והוא רק יודה לך לבסוף על המתנה.
סבלנות. וזה משתלם.

ולדפוק קלות על הגב בצורה של טפיחה כלפי מעלה

להשעין אותה עם הגב לכיוונך. הראש שלה ליד הכתף שלך והרגלים לכיוון המותן הנגדית לכתף.
מקווה שהובנתי. אצלי זה ממש עזר, תוך כמה שניות היה גרעפס.
וגם כמו שכתבו לך, לא חובה שיהיה לה גרעפס.

אני מניחה אותה על הבטן ועושה לבד או בצורת ישיבה או אנכית.

בהצלחה

לא כל תינוק צריך להוציא גרפס, בעיקר תינוק יונק.

נורא סובלת מגזים.תודה רבה לכל העונות אנסה את הדרכים שכתבתן.

אני לא מומחית אבל חבל שאת תסבלי ושהתינוק יבוא במגע עם זה - למרות שנראה לי שהוא מוגן ושבבית החולים נותנים מענה לזה - למשל משחת עיניים שמורחים ליילודים מיד כשהם יוצאים מהרחם.

 

תנסי למרוח יוגורט חמוץ ורזה במיוחד (1.5% שומן), להפחית סוכר, ואם את בענין, אז יש גם טיפולים אלטרנטיביים שיכולים להעלות על מסלול של החלמה מאוד מהר.

בעיקרון, כנראה שהרבה נשים מגיעות ללידה עם פטריה ברמה כזו או אחרת. בכל אופן תעלת הלידה היא לא סטרילית הרי. 

צריך לדעת שפטריה היא לאו דווקא מדבקת. היא מדביקה את מי שאצלו יש חוסר איזון בין חיידקים טובים לחיידקים רעים במעיים. 

מה קורה עם יילודים שאצלם עדיין אין פלורה של חיידקים במעיים בכלל? אני לא יודעת. יתכן שהם מוגנים באופן אחר.

יכול לגרום לתינוק להדבקה ואז הוא ידביק לך את השד.
ממש לא כדאי.
תטפלי בזה עכשיו...

זה לא משהו שרואים פשוט?

יש הרבה סוגים, הנפוץ זה קנדידה אלבקינס או משהו כזה.

יש קנדידה גלברטה שהיא קשה יותר, ויש כנראה עוד אפשרויות.

לפעמים יכול להיות גם זיהום.. בקיצור, עושים משטח.

בחג!

חג זה זמן של משפחה

שמעתי כל כך הרבה אמירות לגבי המשפחתיות של הטיסה לאומן. גם פה וגם מחמותי היקרה.

אז כמה דברים:

א.אני רק רוצה להגיד שאני ועוד הרבה מכרות שלי שמחות מאוד בזה שהבעלים שלנו באומן.

אני חושבת ש99 אחוז ממי ששם- זה בהסכמת וברצון האישה. רוב האנשים הנורמלים, לפחות אלו שאני מכירה, לא יטוסו אם האישה שלהם תתנגד.

 

ב. האמירה ש"זה חג של משפחה". מי אמר? בעיני ר"ה זה חג מורכב ולא פשוט שאין באמת מקום אחד שבו יהיה גם לי וגם לו טוב ונוח. כי לו מאוד חשוב הענין של התפילות,כמובן. ולי חשוב שיהיה לי מקום נוח לי ולבנות, שאני אוכל בקלות ללכת לבית כנסת ולשמוע תקיעת שופר, שיהיה לבנות שלי עם מי לשחק בשני הימים הארוכים האלה ושיהיה מי שיעזור לי ואולי ישחרר אותי ללכת להתפלל קצת.

אישית- לנו אין מקום שמחבר את שני הצרכים השונים האלה. לא אצל ההורים שלו, ולא אצל חמותי ואפילו לא לגמרי בבית. (למרות שמבין כל האפשרויות הבית זה הכי סביר- אבל לא מספק אותו מבחינת בית הכנסת).

לכן- מבחינתי אני מאושרת שהוא באומן- יש לו שם בשפע את כל מה שהוא צריך מבחינת תפילות ואווירה רוחנית. ולי- או שאני אצל ההורים שלי וככה יש מי שעוזר לי או שהכי טוב- אני בבית עם הבנות ותאמיני לי שהחג שעשיתי איתן בבית לבד היה החג הכי מקסים, רגוע ומהנה שאי פעם היה לי. הכל ענין של גישה, כמובן.

 

ג. לא יודעת מה שמעת על מה שקורה שם. מה שבטוח הוא שאין דבר אחד שקורה שם. יש שם כמה עשרות אלפי אנשים, וכל אחד בוחר איפה להיות...אני יודעת שבעלי תמיד חוזר מבסוט עד השמיים עם מלא חוויות מחזקות וטובות. כן, יכול להיות שיש כאלה שמנצלים את הענין לדברים אחרים. אבל זה לא הרוב וזה נתון לבחירתו. שיסע עם חבר או שניים, ושיתחבר לחבורה טובה.

 

ד. מה אני רואה בזה? תראי, אני לא יודעת מאיזה מקום את שואלת. מי שמרגיש בעצמו שר' נחמן הוא הרבי שלו, נוסע אליו לראש השנה כי ככה הוא אמר.  

מסתמא יש אנשים שבאים מהרבה סיבות אחרות- חלק רוצים להרגיש מה זה, חלק מחפשים כיוון בחיים ורוצים לבדוק, וחלק- דברים אחרים.

 

רק לסיום אני אומר עוד משהו. כשליהודי נדלק הרצון הזה לטוס לרבינו- זה סופי. זה לא יכבה לו. יגידו לו מה שיגידו מכל החכמים והרבנים והצדיקים והחמות והסבתא- כשנדלק הרצון- אז נדלק וגמרנו.

ובעל שמאוד מאוד רוצה לטוס ומרגיש שזה משמעותי בשבילו יצטרך להקריב הרבה אם אשתו לא תאפשר לו לטוס. אני לא אומרת שאשתו צריכה לאפשר לו כל שנה לטוס- בוודאי שגם הוא צריך להתחשב בה (השנה הייתי חודש אחרי לידה ולכן הוא לא טס)- אבל לא לאפשר לו בכלל לטוס זה בעיני לא לענין ולא מתחשב.

אגב- אפשר גם לטוס בזמן אחר, לא בר"ה, אבל אז זה ענין אחר לגמרי וחוויה שונה לחלוטין.

 

זהו, מקווה שהועלתי!

 

בעניין המשפחתיות, אז נכון את לא הראשונה שאומרת לי שבשקט בשקט דווקא בלי הבעל/האבא זה רגוע ונחמד לפעמים. אבל אני עדיין חושבת שמילא פעם ב..אבל יש פה חסר לילדים שלא עשו עם אבא אפילו ראש השנה אחד...!זו דעתי! ובקשר אלי ספציפית זה לא העניין (עוד אין ילדים) אבל עדיין נשמע לי קשה.
כמובן שאני לא מאמינה שיש גבר שנוסע בלא הסכמה מהאישה-אחרת כלום לא שווה!
בעניין מה שקורה שם, אז כבר לא יודעת מה לחשוב.. היום כולם טסים כי זה 'קטע' כזה, בשביל החוויה.
ואני? דמיינתי את אומן כרחבת כותל גדולה והתאכזבתי לשמוע שלא ככה..
אני ממש מבינה למה את מתכוונת כשאת אומרת 'נדלק הרצון' כי אני רואה איך אנשים ממש התמכרו לזה. בעז"ה שיתמכרו לאמת ולטוב!

אנחנו מקורבים לרבינו וכשבעלי טס כל שנה לאומן ומתפלל שם אני מרגישה קושי זה נכון אבל אחרי זה אני רואה את התפילות שלו במשך כל השנה....בכל מיני דברים אם זה פרנסה ואם זה הצלחה בכל מעשה ידיינו...ועוד דבר מה עדיף?שהבעל ילך לחול לעשות כסף ואת זה האישה תשלח אותו ותגיד כן זה כן זה בשביל פרנסה אז למה לא אני מוכנה לסבול? או שהבעל ילך להתפלל ולהושיע את כל המשפחה מיום הדין???......

אני לא אמרתי שאין לי בעיה שיטוס לעשות כסף אבל לאומן ממש לא! לדעתי אין קשר

גם יותר זול...

לר"ה צריך לטוס ל5-6 ימים בדר"כ אא"כ מוכנים לשלם על כרטיס מאוד יקר. והרבה פעמים החג יוצא 3 ימים אז בכלל...

לשבועות זמן ההעדרות שלו יותר קצר, וזה משמעותי מבחינתך אני חושבת.

בשבועות גם יש באומן הרבה פחות אנשים. זה לא כמו בר"ה.

 

את סותרת את דברי גדולי הדור ....את מה שגדולי הדור אמרו את באה ויוצאת נגדם....

לי אין חוויה של זה עדיין, כי יש לי רק בנות וקטנות יחסית.

אני מניחה שעם בנים גדולים יותר שצריכים את אבא בבית הכנסת זה יותר קשה.

מצד שני- חסידי ברסלב מסתדרים עם הענין הזה, כנראה.

אני לא חושבת שכולם טסים כי זה קטע. יש כאלה שכן, ויש כאלה שה"קטע" הזה הוא החיים שלהם.

לחסידי ברסלב ממאה שערים אין קטע.

ולהרבה אחרים גם אין קטע. יש כאלה שפשוט חייבים את זה. וזהו.

ומעבר לזה- זה לא אמור לשנות לך למה אחרים טסים, זה משנה למה בעלך טס.

ובהחלט יש פן באומן שהוא כמו רחבת כותל ענקית. מנינים בכל מקום, מנין עם אלפי אנשים.וכד'

אנחנו שנינו מגיעים ממשפחות ברסלביות של בעלי תשובה,
ואני חושבת כך תלוי למה בעלך נוסע, האם באמת כי הוא מקושר לרבי נחמן וזה גורם לו לעליה רוחנית או בשביל החוויה הטרנסים והכיף, מה שקורה שהרבה נוסעים בשביל החוויה והכיף וההרגל, ואם זה כך אז אני לא חושבת ששןה מסירות הנפש של האישה
כי לי בתור אמא לארבעה בלי עין הרע זה קשה מאד ההתמודדות עם הילדים, דוקא העניין של נשים לבד יש בזה משהו חוויתי ונחמד
ומבחינת מה שקורה יש משמרת צניעות חזקה, ואין בעיות מיוחדות ודואגים שהסביבה תשאר סטרילית מפריצות

מבחינתי העיקר של הנסיעה לאומן זה כדי להתפלל עליו ועליי ועל המשפחות שלנו שינצלו מיום הדין! מי שחושבת שלהינצל מיום הדין פחות חשוב והכסף בעינייה יותר חשוב אני מרחמת עלייה שתזכה להתקרב לרבינו ולראות מה זה באמת אמונה ושמחה ונסיעה לאומן...היא פשוט מסכנה כי אני מכירה המון נשים במשך השנה שעזבו את הבעל וטסו לאומן ואחרי חודשיים זכו להיפקד וזכו לפרנסה בשפע אז לפני שמדברים סתם ומתנגדים תבררו ועוד להתנגד לרבנים גדולים...בושה

. אין שום הלכה שממתיקים דינים דווקא באומן. ובן אדם שלא בדיוק ברסלבי יכול לשמוע גם בקול רבנים אחרים שלא כל כך בעד נסיעה כזאת.

אולי עוד תכתבי שאומן יותר קדושה מירושלים או חברון?

כבר מטייל אחד מת שם השנה או שנה שעברה 

מסכימה עם כל מילה.

נראה לי שאתצריכה לחשוב איך תתמודדי בזמן שהוא לא יהיה.

אם זה לא יהיה לך קשה מדי, והוא רוצה בשביל החוויה הרוחנית, אז אולי זה בסדר.

לא הייתי דואגת על הפריצות כי מישהו נשוי שנוסע להתפלל.. לא להגזים.

אולי כל מיני ארחי פרחי שנוסעים בשביל האקשן, יוצרים את הבעיות.

 

 

הרבה רבנים הזהירו לא ללכת לנהר הזה אז למה ללכת??...ורבי נחמן הבטיח אז תלמדי קצת עליו ותביני לבד....במקום לדבר סתם...וזה שאת רוצה לקחת את המילים לכיוון שלך זה משהו אחר...אבל אמרו וחזרו על זה שהוא הבטיח אז תלמדי קצת עליו 

17 שנה. וממש ממש לא מבינה איך בן אדם שיש לו את ארץ ארץ מרצונו החופשי יטוס לאיזה מדינת חור שהיום גם במצב מלחמה עם רוסיה ומשבר כלכלי קשה. מדינה עם מסורת אנטישמית - כל הגיבורים הלאומיים כמעט רצחו הרבה יהודים. מדינה שעדיף לא ללכת לבד כשמחשיך. מדינה עם אוויר מזוהם.

אני חושבת שכשרבי נחמן זכר צדיק לברכה אמר לבוא אליו הוא התכוון לאלו שגרים ביערות הסמוכות ולא מארץ ישראל. ולמה דווקא אומן? כי באומן גויים שרפו ורצחו בדורו כמה אלפים או אפילו עשרים אלף יהודים. שזה היה שיא של רציחות של גיידמקים. ואומן עצמה נהרסה אז. 

אז כנראה רבי נחמן רצה שזכות של יהודים שמסרו נפשם תעצים את התפילה ותמתיק את הדין. אבל בדור שלנו הגיוני יותר כבר להגיע לאושוויץ באותה מטרה או לגטו וורשה.

ולדעתי יש בזה חוסר הכרת תודה. אנחנו נמצאים בארץ ליד כל המקומות הכי קדושים בעולם. ובימים הכי קדושים לנסוע לאוקראינה?

חוץ מזה אם בן אדם רוצה להרגיש קרבה לה' אז זאת עבודה בנפש ולא נגזרת גאוגרפית 

וגם אני טענתי ככה פעם.

אבל כל מי שטוען ככה חייב להבין  שיש עוד גורם במשוואה הזאת שנכנס לסיפור כשיהודי מתקרב לר' נחמן.

אי אפשר להסביר את זה על רגל אחת, וצריך להיות בפנים כדי להבין את זה.

ולכן אני אפילו לא פותחת דיון אינסופי על זה.

רק אומר שאני מבינה מה שאת אומרת ושבאמת אוקראינה היא מקום מגעיל (הייתי גם באומן), אבל יש כאן עוד נושא חשוב שקוראים לו התקשרות לצדיק ותיקון הנפש וזה הופך את כל הסיפור למשהו אחר לגמרי.

אז אפשר לא להיות במקום הזה ואפשר לא להבין אותו אבל אין מה לעשות, הגיע הזמן שגם מי שמתנגד יבין שיש כאן משהו קצת אחר, שיש לו טעמים וסיבות שלא ניתן לבטל אותם בהנף יד, כמו שרבנים חשובים כ"כ אוהבים לעשות לפני ר"ה. סוג של שעשוע כזה, כל שנה מחדש למלא את עלוני השבת בהתנגדויות מנומקות לטיסה לאומן. (לא שזה עוזר ...יש רק עוד ועוד אנשים שטסים...)

 

ולגבי עבודת הנפש- תאמיני לי שרוב האנשים הרציניים שטסים לאומן עושים עבודת נפש רצינית מאוד כל השנה וכל החיים. וכדי לקבל כיוון נכון וכוח לעבודה הזאת וגם עזרה אמיתית הם צריכים פעם בשנה פחות או יותר להגיע לציון של ר' נחמן. אין מה להתווכח על זה. זה פשוט ככה, ומי שלא מסכים או לא מאמין- זכותו אבל זה לא משנה את המציאות- שזה פשוט ככה.

 

רק דבר אחרון- זה שאת חושבת שר' נחמן התכוון למשהו מסוים זה לא אומר שזה באמת מה שהוא התכוון אליו. או שכן או שלא.אני חושבת שמי שלא בקי בתורת ברסלב לפני ולפנים- ראוי שיזהר מלתת פרשנויות על דברי ר' נחמן בכזאת קלות רק שתדעי שהמון מדבריו מכוונים דווקא לדור שלנו והוא גם אמר זאת בפרוש. אז למה שדווקא זה לא  יהיה מכוון אלינו?

בכל אופן, המציאות היא שהרבה טסים גם מא"י ועוד לפני שזה נהיה נפוץ, לפני הרבה מאוד שנים היו מתי מעט שהיו עושים מסע של הרבה חודשים בים וברגל כדי להגיע מא"י לאומן בר"ה.

זה דבר מעולה כמובן...אני גם התקרבתי הרבה לה' בזכותו(למרות שבנושא אומן אני לא בקטע )

סתם אף פעם לא שמעתי ממך משהו בהקשר אז הופתעתי עכשיוז

ואני בכלל לא מגיבה לשרשור עצמו. בעיני זאת החלטה אישית. וויכוח בנושא מעולם לא עשה שינוי לאף אחד.

אבל נחמד שיש הפתעות בחיים...

לבד למה הוא התכוון כל כך פשוט לדבר העיקר לא ללמוד ולהבין

את לא מכירה אותי ולא יודעת כמה אני יודעת ולא יודעת, כמה למדתי או לא למדתי.

וחוץ מזה- אני מתה על אנשים שקוראים משפט בספר של ר' נחמן וחושבים שהם כבר יודעים הכל. 

אני לא אוהבת שבעלי נוסע לשום מקום בלעדי

הנוכחות שלו ממש משמחת אותי וכשהוא לא נמצא, במיוחד בחג ובמיוחד כשלא ברור מתי הוא יעלה על טיסה חזור- זו לא תחושה נעימה.

אבל ביננו, זה עושה לו ולי כל כך טוב. הוא חוזר שמח! יש לו התחדשות בעבודת ה'! הוא כל כך מתחזק מהנסיעה הזו וזה בהחלט משפיע מאוד!

 

לא יודעת מה שמעת שהולך שם (ובהחלט יתכן שאת מכלילה כי יש עשרות אם לא מאות אלפים!!!) אבל יש שם אור גדול מאוד וכל כך הרבה אנשים מתחזקים ומשתנים לטובה בעקבות הנסיעה הזו. הרוב, אגב!!

והשמועות הן שמועות טפשיות, כי חוצמזה שאין שם נשים שמסתובבות ברחובות גם אם הן גרות שם (הסכמי השכירות הן כל השנה חוץ מראש השנה) מי שמחפש- ימצא בכל מקום... לא צריך אומן בשביל זה...

אבל תגובה לגבי החג משפחתיות..

אצלינו ר"ה לא מדברים דברי הבל ומשתדלים לא להגיע שיחות סרק בכדי לא להגי ללשון הרע רכילות ודברי הבל ביום קדוש...

כל זמן אפשרי מתפללים ,מתחזקים במאמרי תשובה,קוראים תהילים ,לכן אנחנו אף פעם משהתחתנו לא התארחנו בראש השנה...אז לא נראה לי נורא לו להיות ביחד בר"ה.

ושוב לא נכנסת לנושא אם לנסוע או לא..

אז שוב, אנחנו לא ברסלבים ולא הולכים לפי תורת רבי נחמן, השכן שלנו הציע לבעלי וחשבנו על זה...
תמיד טוב להתפלל וזה רלוונטי לכולנו-צריכים ישועות! אני לא חושבת שצריך לנסוע עד לאומן בשביל להתקרב לה'! כמו שאמרו פה יש מספיק מקומות קדושים בארץ שלנו. בקשר לנסיעה לחגים, גם אם נחליט בסוף שהוא ילך לשבועות זה יהיה משהו חד פעמי אני לא יכולה להשלים עם זה שאישה עושה חג לבד תמיד. כל שנה.
בעז"ה שנצליח ונתחזק כולנו תמיד בתורת ה'.

ובאמת הכי חשוב שהחלטות כאלו יתקבלו מתוך הבנה הדדית והתחשבות הדדית.

 

למנוע ממנו ללכת ולהציל את המשפחה מיום הדין או  לתת לו ללכת בשביל כסף וכסף??...מה יותר חשוב בעינייך??.

כי אני לא מבינה בכלל איך נכנס פה ענין הכסף. מי פה טס בשביל כסף?

חוץ מזה שאני לא רואה את זה בתור "הצלה מיום הדין". ה' הוא לא אלוקים מפחיד ומאיים שצריך מגנים מפני הדין שלו כביכול. ה' הוא אב רחמן ואוהב, וראש השנה זה בעיקר יום שבו ממליכים עלינו את ה', ומתוך כך נקבע לנו מה יהיה בשנה הקרובה.

 

העלית פה טענה שעדיף שיטוס לאומן מאשר שיטוס לצורך פרנסה. אבל בכלל לא עלה פה ענין של טיסה לצורך פרנסה. אז מאיפה הבאת את זה?

אם ממש רוצים להשוות אפשר להשוות את זה לעוד הרבה דברים, אז מה?

הצדיק מיבנאל שאמר את זה ועוד הרבה רבנים אמרו את זה זה שאת לא מעודכנת זה כבר משהו אחר

וחוץ מזה שאת לא ממש מנהלת דיון בצורה נחמדה.(איך למדת להיות כזו לא נחמדה? מהרבנים? מהספרים של רבינו שאת בקיאה בהם כ"כ?)

אז אני אנסה לכתוב שוב בצורה ברורה ואח"כ אני פורשת מהדיון.

לא אמרתי שרבנים לא אמרו את זה.

אני גם לא רואה צורך להתעדכן בכל מה שרבני ברסלב בכל מקום שהם אומרים וכותבים בכל רגע.

יש ר' נחמן יש ר' נתן, יש רב או שניים שאני אוהבת לשמוע שיעורים שלהם כי הם מסבירים לי היטב את התורות, וזהו. 

מה לעשות, לא כולם תלמידים של הרב ברלנד או הצדיק מיבנאל או הרב בזנסון או אחרים. וגם לא כולם צריכים להיות.וזה בכלל לא אומר שמזלזלים ח"ו ברבנים האלה. פשוט לא תלמידים שלהם.

אנחנו יהודים פשוטים שלומדים ר' נחמן ור' נתן. ולא ממש טורחים להתעדכן מבחוץ, מעדיפים להתעדכן מבפנים, בתקווה שאת מבינה למה אני מתכוונת.

 

וחוץ מכל זה- גם אם הדבר הזה נאמר ע"י גדול צדיקי כל הדורות- זה בכלל לא משנה, כי זה לא הדיון שעלה פה בפורום. לא דיברו על "בעלי טס לחו"ל כדי לעשות כסף ואני לא רוצה שיטוס לאומן". אם זה היה הנושא אז היה שייך להביא את הטיעון הזה.

אבל מכיוון שזה בכלל לא הנושא- אז לכן הטיעון פשוט לא קשור.

וזה שהוא לא קשור לא אומר שהוא לא נכון

הבנת? הטיעון הזה יכול להיות גם נכון וגם לא קשור.

זהו. מקווה שהבנת.

כל טוב.

אני לומדת מספריו כל יום...אז כל מה שאני אמרתי זה מספריו ומכל תלמידיו....ומפיצה את תורתו והרבה אמרו שהוא החייה אותם והרבה טסו לאומן בזכות זה וחזרו בתשובה בזכות זה וראו הרבה ניסים ונפלאות מהתפילה בציון שלו.....

וחיכיתי לסיים את תקופת החצי שנה אחרי לידה על מנת לעשות ניתוח.
אוטוטו התור ב"ה.
האם את עשית ניתוח והשבר התפרץ שוב?
לי אמרו שהגיוני שיתפרץ בהריון הבא אבל גם יכול להית שלא. אין מצב שאני ממשיכה לעוד הריון עם הסבל הזה! לכן קבעתי תור.
מאז הלידה זה כואב לי בימים שאני מתאמצת הרבה. ממש סבל.

בהריון הייתי נחה הרבה. לא מרימה ומתאמצת.
והיה לי נוח לשכב על הבטן (עד חודש חמישי בערך) על מנת ללחוץ עליו שיחזור.

יש חגורה לבקע טבורי. בעיקר מבוגרים משתמשים בה. תבררי אצל הרופא משפחה. אין לי מושג אם מותר בהריון.

הכי חשוב - לא להרים כבד. לא להתאמץ הרבה.

בשעה טובה ובקלות!

כשכן הצלחתי להביא את עצמי לצאת להליכה או לשיעור התעמלות בקבוצה, זה נתן לי כח.

הרגשתי יותר טוב נפשית, שאני מטפלת בעצמי, ואז גם היה לי יותר כח לחשוב שזה לא טוב, ולא לאכול את זה וכו' ולהתאפק.

חזקי ואמצי!

מכירה כמה נשים שנראו לא משהו ועכשיו נראות קלילות ורזות. יש תקווה.

צריך שיתוף פעולה מהבעל כי זה צריך דחיפה וחפירות כדי להתמיד.
אבל גם אצלי עזר ספורט.. התחלתי ללכת לחוג אירובי פעמיים בשבוע ועוד פעם הליכה..
משהו בספורט גורם לך לחשוב פעם שניה לפני שאת מכניסה מתוק לפה..

חוץ מזה, קניתי מלא איגלו קטנים וכל פעם שהץחשק לי נשנוש אכלתי איגלו (הרבה פחות סוכר ונוזלים שזה ממש חשוב)

ירדתי 10 קילו כמעט.. בלי לעשות דיאטה!

ירידה במשקל זה תהליך.אם הדיאטנית לא נראית לך אז תבקשי הפניה לדיאטנית אחרת.
לשלב תזונה נכונה ופעילות גופנית.
תמצאי משהוא שיעשה לך טוב ויתן לך כוח.בהצלחה.

להיריון הראשון נכנסתי כששקלתי רק 45 ק"ג.
עליתי בהריון 20 ק"ג.
תוך 10 חודשים ירדתי ל-51 ק"ג, ונכנסתי להריון שני.
גם בהריון השני עליתי 20 ק"ג. תוך 10 חודשים חזרתי למשקלי הקודם ( אני גם נמוכה וצרה. כך ש-50 זה המשקל האידיאלי עבורי) ושוב הריון.
גם בהריון השלישי עליתי 20 ק"ג.
הפעם ירדתי רק חלקית.
כשהבת השלישית הייתה בת שנה וחצי, שלחתי אותה למשפחתון. אני עבדתי משרה חלקית ולא הייתי בהריון. חשבתי שעכשיו יהיה לי זמן לדאוג לעצמי, ושבטח גם אצליח לרדת במשקל.
בשלב הזה התחיל סרט חדש בחיים שלי.
גיליתי שבתי הפעוטה לא מסתכלת עלי, ולא מתייחסת לקריאה בשמה. בכלל היא הייתה נראית לי קצת מנותקת ו.....
אז הלכנו לאבחונים וטיפולים, ואנחנו משקיעים בה את הנשמה.
זמן בשבילי לא היה לי באותה תקופה.
אז בנושא הירידה במשקל אין לי ממש מה ליעץ לך.
אבל אם את רוצה לדבר עם אימא לילדה על הרצף האוטיסטי, אני כאן. את יכולה גם לפנות אלי באישי.
בהצלחה!!!
נ.ב.
אולי כבר דיברתי איתך פעם באישי על הנושא?

תודה על העצות .

 

היום עמדתי בלאכול לפי תפריט.

מקווה שאמשיך להתמיד..

 

אמא שלי מוציאה לי כל כך את הכוחות...

היא כל הזמן , שנים, מנסה לגרום לי לרזות, משקיעה בזה כסף,

היו תקופות שבישלה לי אוכל דיאטטי ושלחה לי בקופסאות.

ולא הלך...במקרה הטוב רזיתי ועליתי מחדש.

אבל הצורה שהיא עושה את זה היא בלרדת עלי,

סיפרתי לה היום שנירשמתי לחדר כושר עם חוגים ואני מתחילה שלוש פעמים בשבוע

ללכת לאירובי.

בערב היא צלצלה אלי, ומה שהיה לה להגיד לי אחרי ה"שלום מה שלומך" ?

זה שדודה שלי צילצלה ואמרה שהיה מאוד נחמד שביקרנו

אבל שהיא נבהלה לראות אותי ושגם  בעלה אמר מה קרה לה (לי) ?

לא היה נשמע לי הגיוני, כי הדודה לא רכלנית במיוחד, בניגוד לאחותה המאוסה (אמא שלי), והוצאתי מאמא שלי את הגירסא המקורית ,

שהיא אמרה לה שהקטנה שלי מותק ויפייפיה, אז היא שאלה אותה ואיך ת' ? (ת' זאת אני, ואני מדמיינת כבר את הטון )

ואז היא אמרה שהיא נבהלה מההשמנה שלי.  אז היא ענתה לה שאני מתחילה ללכת לחדר כושר.

צעקתי עליה שלא תמשוך אנשים בלשון לרכל עלי, ושגם כשאני כבר עושה, ולא רק מדברת,

אז היא באה לעצבן ולעשות לי הרגשה רעה.    התגובה שלה הייתה "אז למה היא כל כך נבהלה ממך? "

טרקתי לה את הטלפון בעצבים.

נמאס לי כבר.

 

 

תגידי לה שהחלטת ששמן זה יפה ומהיום את אוכלת רק שוקולד וקרואסונים לשלושה חודשים.

 

אל תשתפי אותה במאמצי ההרזיה. זה רק יהרוס לך.

 

כל הכבוד על העמידה בתפריט!!!

 

 

זו נשמעת התמודדות ממש לא קלה! יחס כזה מאמא! זה בוודאי רק מכביד רגשית ומאוד מקשה על היכולת שלך להתמודד עם המציאות!!

הדבר העיקרי שאני יכולה לומר זה- שקרוב לוודאי שאמא שלך מתנהגת כך מאהבה ואכפתיות. התוצאה בפועל ממש לא מקדמת אותך.
אז אני מציעה להפריד- מצד אחד להבין שאמא אוהבת ודואגת. ולנסות להפחית כעסים.
מצד שני- להחליט שאת לא מתייחס ברצינות למה שהיא אומרת. כמה שפחות להקשיב לה בעניין הזה.

לגבי הירידה במשקל:
אחרי הלידה הקודמת הייתי במשקל גבוה יחסית לעצמי. בתהליך איטי ונעים ירדתי 20 ק"ג.
הכלל המשמעותי ביותר בשבילי- להתחיל בקטן ולהתקדם איפה שאני יכולה בקלות.
לא עשיתי שום שינוי דרסטי!
התחלתי ממש בקטנה- הורדתי קצת סוכר מהקפה.
הורדתי טיפה שמן במתכונים...
עם הזמן העברתי חלק מהנישנושים לפירות (יבשים או טריים)
השתדלתי לאכול כשאני רעבה. להפסיק כשאני שבעה.
ואף פעם לא להרעיב את עצמי!!

אני ממש לא מתחברת לתפריטי רעב של 1200 קלוריות!!

הרבה הצלחה בהכל!

בהצלחה!

קראתי את ההודעה הפותחת שלך ואת ההודעה הנ"ל על אמא שלך.

מאד מאד מבינה אותך.

את מכירה את המושג אכילה רגשית?

את יודעת מה מותר ומה אסור לאכול אבל האכילה באה בכלל ממקום אחר. זו צורת התמודדות (או בריחה) עם רגשות שקשה לנו להתמודד איתם

 

דיאטנית אחרת זה לא מה שיעזור לך

 

אני ממליצה לך בחום לפתח לעצמך דרכים נכונות להתמודדות עם רגשות ודרכים נכונות להתמודדות עם אמא שלך 

ע"י קריאת ספרים מתאימים (אם את רוצה המלצות - תגידי), חומר מתאים באינטרנט או קורסים וסדנאות להעצמה אישית/מודעות עצמית וכדומה

 

המון הצלחה

 

את לא הראשונה ולא האחרונה

בהרבה מקרים קשר אם - בת הוא סבוך מאד ולא קל בכלל

 

את חייבת ללמוד איך להתמודד איתה נכון.

קודם כל להתנתק רגשית, לרפא את עצמך.

אח"כ תלמדי דרכים לכבד אותה בלי להיות מושפעת ממנה לרעה

 

ב"ה

 

קודם כל ממש בהצלחה לך!! 

לבעלי יש נטייה להשמנה, הוא ניסה הרבה שנים כל מיני דיאטות ושיטות למינהם.. בסופו של דבר מה שהכי עזר לו היה שהוא למד את השיטת בריאות של הרב אשרוב (ממכללת אילימה באור הגנוז) ועבד לפיה.
בעקבות זה- תוך 3 חודשים הוא הוריד 30 קילו..

השיטה הזו היא מאוד קיצונית וצריך בשבילה הרבה מאוד כוח רצון כך שלא יודעת אם לכל אחד זה מתאים.. לי נגיד זה לא בטוח מתאים.. אבל בגלל שאני מאמינה בזה- בתור שיטה לבריאות פשוט (ולאו דווקא להרזייה) אז אני משתדלת לעשות מה שאני יכולה מהשיטה.

אכתוב פה את העקרונות הכלליים ואם את רוצה את יכולה לבחור לך מה שמתאים לך...

* אין מוצרים מן החי- לא אוכלים ביצים/חלב/דג/בשרי. אפשר קצת דבש.

* עוברים לדגנים מלאים - קמח מלא, אורז מלא וכו'..

* מרבים בקטניות (הכי טוב מונבטות אבל לא קריטי) 

* מרבים בפירות וירקות

* לא שותים תוך כדי הארוחה וקצת אחריה.

* אין סוכר.

* לאכול לאט ולהתרכז באוכל.

 

זה ממש על רגל אחת.... 

בהצלחה!

אם לא אוכלים בכלל מוצרים מהחי צריך לקחת תוסף B12!!

ובכלל זה נשמע לי לא בריא להתנזר לחלוטין ממוצרים מן החי. יש מרכיבים בריאותיים חשובים שהמקור שלהם הוא דוקא שם.

 

שאר הסעיפים נשמעים בסדר פחות או יותר

 

הזמן שלי קצר מאוד ודרדק מתוק מדרדק פה לידי, אז לא ארחיב, ותקבלי בהבנה בבקשה אם הגיגי החוכמה שלו בטעןת יגלשו להודעה.

בקצרה: כתבת שאת יודעת מה מותר ומה אסוק, רק לבצע בפועל קשה.

ושקשות גם הנסיעות.

עם שתי האמירות האלה אני סופר מזדהה, ולכן ממליצה לך בחום על תזונאית שא) לא מטיפה מה כן ומהע לא אלא מקדישה את הפגישות לעבודה פנימית, ליצירת הסכמה לשינוי, מתוך המון חמלה ואהדה וחוסר התנשאות. וזה ממש ממש עובד מהניסיון שלי.

ב) עובדת דרך האימייל ולא צריך לנסוע אליה (היא בכלל לא בארץ נכון לעכשיו)

החיסרון היא שהיא לא דרך הקופה, אז זול זה לא ממש. בעיניי ממש שווה בכ"ז.

http://tzilivitality.com/%D7%94%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D/

בהצלחה!

 

אמא את עובדת?

אמא מה את עושה?

אמא אפשר ברון? בלון? ברון! ברון! אה, עיפרון?

אמא תני לי מחדד.

אמא את יחדד לי.

סתם, סליחה, לא התראפקתי

שלושה ימים (דיי כלום.. אבל לפחות התחלה) אני עם תפריט סבבה

של 1500 קלוריות ליום. מאתר של רשת קבוצות שאני פחות מתחברת אליה,

אז אין לי מה ללכת לקבוצת תמיכה שלה... 

אתמול ושילשום נצמדתי אליו ממש. היום חיפפתי בערב,

הכנתי לבנות פסטה מקמח לבן ואכלתי כפול ממה שמותר . (מותר חצי כוס)

אני חייבת למלא את הארון בדברים נורמלים מקמח מלא עכשיו אחרי פסח..

כשהגעתי לסופר בבוקר שילשום לא נשאר לחם קל בכלל, אצלנו במכולת כיכר אנג'ל קל 100 מחיטה מלאה עולה 16 ש"ח (על מה ולמה... ). אם יהיה לי, אני לא אתפתה לאכול מהאוכל של הילדות.. 

עשיתי אתמול ספינינג . מקווה להתמיד פעמיים בשבוע לפחות. בעלי החמוד אמר שהוא יסיע אותי כל פעם..

אז באמת אני חייבת.. אחרת הוא יתבאס ואפילו יכעס. מה גם שזה מלא כסף. 1200 לשנה , למערכת חוגים והכניסה חופשית לכל החוגים בלי הגבלה, אני הולכת בה רק לחוגים ה"מגדריים" ככה שהאפשרויות שלי קצת מוגבלות..

אני לא רואה כאילו רזיתי משהו.. וזה קצת מבאס, כי לפעמים יורדים קילו בשלושה ימים..

אבל באמת זו רק התחלה..

 

ואמא שלי החמודה... מעצבנת לפעמים אבל תומכת . שילוב של ניג'וס חסר תועלת ותמיכה... 

יש להם ליד הבית סופרמרקט עם ירקניה שווה ביותר,

נוצצת עם ירקות טריים (אצלנו יש רשת שאני לא אוציא לה שם רע ,

ו90% מהזמן שאני קונה שם מגעיל אותי לגעת בירקות מסויימים , ו

לגבי השאר, רובם סתם לא יפים, לפעמים מהמלפפונים עולים זבובונים כאלה של רקוב,

ועל הגזרים יש כתמים , .. חוץ מהירקות הם אחלה)

עם כל מיני נישנושי ירקות קטנים ארוזים  והחסלט שם תמיד טרי בניגוד למה שיש אצלנו שהחסה חצי רקובה במקרר, היא אמרה לי תעשי לי רשימה,

כתבתי לה רשימה מכובדת מאוד ואמרתי לה שאני אשלם לה,

התשובה שלה הייתה לא צריך, מה פתאום?... נעשה לך ארגז ונביא לך ביום שישי .

  כששבת נכנסת מאוחר הם באים לבקר את הילדות בשישי ... אז סה"כ.. אין לי מה להתלונן עליה..

  

תעלי על המשקל רק פעם אחת בשבוע בזמן מוגדר (נגיד בוקר)..

כי אחרי שבוע יותר סביר לראות שינוי מאחרי יום.. 

וגם כי זה נותן מוטיבציה לשמור עד 'לשקילה' כדי שנראה תוצאות

 

ובאמת כל הכבוד! לא קל...

תנסי לאכול משהו קטן ולראות אם זה עוזר.

חיבוק

בזכות זה התחילה את היום נורמלי.

לאכול צנים לפני שקמים מהמיטה בכלל,וזה ממש עוזר

 

(כמובן צריך לראות איך זה מסתדר עם נטילה וכד')

יצא קצת מבולגן.אז אסביר את עצמי
השאלה היא האם הגיוני לא חהיוצ שקטה חגבי העובר שלי. ולבקש הםניה לאולט׳ רק בגלל ההרגשות האחה.
או לחכות כמה ימים שאולי יעבור....
(עברו כבר 4ימים)

מזדהה איתך זה נורמלי סתם ועוד יותר לאור הנסיבות.

הגיוני לספר את זה ל... מי שאדבר אעתה במוקד? או פשוט להגיד שיש לי תחושה לא נעימה...
אוף:-/ לא יודעת מה להגיד.
תעזרו לי לנסח לא לצאת מטומטמת..

"שלום, אני מבקשת לקבוע א.ס כמה שיותר קרוב. תודה."
אם ממש יתעקשו לדעת למה, את יכולה להגיד שאת לא רגועה, כי ההריון התחיל עם דימומים

כמה שהכל בסדר ותיתן לך לראות מספיק זמן.

אולי מומחים יתנו לך סימנים לדעת שהכל טוב?

באיזה שבוע את?

ואם זה מהה שיעזור לך להיות רגועה, זה שווה את זה בהחלט

שתקבלי עם ההנקה..

אחרי הלידה לא לקחתי כדורים ואז הגיע המחזור, אז החלטתי בעל זאת לקחת. ועכשיו שהפסקתי הוא לא מגיע. ..
זה יכול להשתנות?

אם זה מעון טוב ויש לך המלצות מעוד ששלחו אליו בגיל הזה הייתי שולחת בלב רגוע.

אפילו בלי להיכנס, רק תשבי בחוץ ותקשיבי.

שני הבנים שלי במעון רב-גילאי (מגיל אפס עד שלוש). הם שניהם ב-2 הקבוצות הבוגרות אבל יש גם קבוצה של עד גיל שנה

יצא לי כמה פעמים לחזור באמצע היום (אם הילד חולה, שכחתי להביא מוצץ..) ולשמוע את הקטנטנים האלה במצב לא משהו

אמנם 2 המטפלות שם מקסימות בלשון המעטה.באמת באמת באמת מקסימות. אבל הן עדיין שתי מטפלות על משהו כמו 8 תינוקות והן פשוט לא תמיד מצליחות להגיע לכל תינוק. ובגיל הזה לדעתי הילד צריך יותר יחס מ1:4..

תגיעי לשם, אפילו כמה פעמים- בלי שהם יודעים. ותקשיבי מבחוץ לאיך הדברים מתנהלים. נכון זה פאדיחה אם תופסים אותך אבל תמיד אפשר להמציא איזשהו תירוץ, וזאת הילדה שלך..

אם יש ילד בוכה פה ושם זה לא נורא, הרי גם בבית הם בוכים לפעמים. אבל אם זה קבוע הייתי מהססת.

אני בגילאים האלה הנקתי, והייתי קופצת כשיכולתי כדי להניק. יושבת באותו חדר ורואה את ההתנהלות מבפנים.
גם בבית ילד בוכה. השאלה מה האווירה הכללית, היחס והשמירה על ככלי הגינה, בטיחות, אווירה וכו.