פורום הריון ולידה (עמוד 4373)

לא לקחת לחינם, אל תדאגי.

זה הברזל שלוקחים בנפרד מחלב.

פשוט הברזל נספג פחות טוב בגוף אם לוקחים אותו צמוד למאכלי חלב (ואני חושבת שגם תה..)

בכל מקרה אני תמיד לוקחת עם פרי בין הארוחות כי הבנתי (מאמא שלי, לא ממקור מוסמך אז תבדקי) שעם פירות הברזל נספג הכי טוב בגוף..

מומלץ לקחת לפני כוס מיץ תפוזים וכו...

לברזל קריטי לא לקחת ליד מוצרי חלב

מישהי שמעה על זה? לקחת בנוסף לחומצה פולית

לא חושבת שזה בנוסף לחומצה הפולית. היא כלולה בה.

או תתקשרי למוקד של קופ''ח. (כמו מכבי ללא הפסקה)

לא אמור להיות אלכוהול במיץ ענבים

האמת שכל הזמן הייתי מקפידה על שתיית יין...
בטח יעלו עליי... (אני בתחילת ההריון)

אם יש יין דל כהל של 4-5% אלכוהול... זה בסדר?

אחת אומרת שלהקפיד על כמות קטנה.
השניה אומרת שהאופציה של נזק לא תלויה בכמות אלא כל פעם זה מין "הגרלה" אם ישפיע על העובר.

רוגע ןשלוה, להגיעה כמה שיותר רגועה ללידה ולנוח הרבה לפני שתהיי עם מירב הכוחות ולא עיפה ותשושה כי גם כך הלידה מעייפת, והרוגע בלידה משפיע גם אחר כך על התינוק מנסיון של כמה לידות
ולכן אני בדעה שאם מרגישים בלידה באיבוד עשתונות ומדי מחורפנת לקחת אפידורל
3 ילדים ראשונים הייתי משוגעת בלידה, עיפה, רק צעקתי יותר נכון צרחתי מכאבים גרדתי קירות
ושלושתם היו עם גזים מטורפים אלרי לידה, כאבי בטן, ריפלוקס ולא רגועים
בלידה האחרונה החלטתי לעשות חויה מתקנת והחלטתי שאיך שאני מרגישה שאני לפני איבוד עשתונות אני אקח אפידורל ושתהיה לי לידה רגועה, והמתוקונת שנולדה בלי עין הרע הכי רגועה שלי רק ישנה ואוכלת בלי כאבי בטן בכלל בלי גזים ישנה לילה בת 3 חודשים
לסיכום אני חושבת שמי שיש לידות מתמשכות כמוני של צירים כמה ימים ולא מסוגלת שתקח אפידורל בלב שלם העיקר זה ללדת ברוגע ושלוה נפשים עם קצת צעקות....

בואי נגיד שהפשוש החמוד שלי נולד בלידה של שעה וחצי בנחת ובקלות גם בלי אפידורל והוא עם כאבי בטן וגזים וריפלוקס ....גם בגיל 7 חודשים.

לא חושבת שזה קשור ללידה ..

אבל מסכימה שרוגע וחוויה חיובית בלידה זה חשוב מאוד

וקחו עמכם דברים- יש לי הרבה מה לענות לך..בעז''ה בהנקה הבאה...

האמת שמוזמנת גם לדסקס איתי במייל על הנושא...אני אוהבת לדבר על לידות...

כתבו לך דברים ממש נכונים,..מצטרפת לרובם.
אין לי הרבה מה להוסיף בקטע הפיזי.
במהלך הצירים ממש ממש עוזר להיות בתנועה..כל פעם לנסות תנוחה חדשה מה שהגוף יכוון אותך...
גם נשימות והרפיה בגוף ובעיקר בנפש זה הצלה
אני פשוט מציירת סביבי עיגול כמו בלוחמי התמורות ומתמרכזת סביב ציור דמיוני או מחשבה שנותנת לי כח וחיות...מדמיינת את הרגע המדהים שאחרי שאת מחבקת גוף קטן חם ומלא חיים ומתיקות..
ואומרת לעצמי שוב ושוב משפטי כח ואמונה.
כמה שאני יותר פנימה ויותר מחוברת לנשמה שלי זה מטשטש את כל המבחוץ....כולל את הכאב.

העיקר לבא פתוחה להסכים לתת לה' את כל התסריט...
לשחרר כל אחיזה...להסכים לאבד שליטה....
זאת מתנה לכל החיים...
כדאי לתרגל את זה במחשבות על הלידה...לא להתקבע על כלום. לא להנעל רק על צורה אחת של מה את רוצה ואיך.
להפנים לאט לאט שזה תהליך כ''כ מופלא ואת בידיים שלו יתברך....
וכשקשה מותר לבכות. מותר לומר 'לא יכולה'
מותר לבחור ללדת טבעי. ומותר לבחור להעזר באפידורל.
להשאר עם חוויה טובה זה חשוב חשוב.
וחוויה טובה לא תלויה בכאב . מנסיון.

את שיקולי האפידורל כבר כתבו לך ...
אני אספר לך למה אני לא לוקחת ומאוד שמחה בזה.
אין ספק שזה מקל ועוזר מלא. ויש מצבים שממש כדאי גם בעיני- בעיקר לידה ארוכה ותקועה כשהיולדת מותשת וחייבת מנוחה.

אבל אני פשוט מקשיבה לעצמי...לקול בפנים שמרגיש שזה תהליך ממש של ה'...הוא כ''כ נשגב מבינתי בעוצמות שלו...בנס שלו....ואני מרגישה רק ניצבת...ורוצה לעבור את התהליך כולל הכל. לקבל ממנו את המקסימום. את כל המקומות בנפש שצומחים רק מתוך כאב...את כל העוצמות שמתגלות דוקא מתוך התמסרות...
מרגישה שבכל לידה אני נולדתי מחדש וזה שינה אותי יותר מכל דבר אחר.
ולא רוצה לוותר על התהליך הזה שעברתי למול הכאב.....סוף סוף להרגיש חיה..להרגיש את. ע-צ-מ-י....

אבל גם אני לא מכריזה שלעולם לא אקח. מאוד לא רוצה אבל פתוחה למה שיהיה...

ודרך אגב...בלידה העשירית שהלוואי ואזכה לה אני רוצה מראש לקחת אפידורל...כדי פעם אחת להרגיש מה זה!!

נ.ב יש לי מייל מעכשיו אז מוזמנת תמיד

קודם כל לא כדי להיות סגורה על מה את רוצה לעשות בלידה תבואי עם כמה שיותר ידע ותראי איך הלידה מתפתחת אם תצליחי בלי אפידורל מעולה אם הלידה תיהיה ממש ארוכה וקשה לא יקרה כלום אם תקחי אפידורל.
לגבי אפידורל נגד: 1. כל התערבות חיצונית בלידה יכולה להכניס עוד התערבויות בהמשך ואפילו לניתוח (בגלל האטות דופק או חוסר התקדמות בלידה). 2. כדי לקדם את הלידה בצורה טובה כדי מאוד להיות בתנועה (ישיבה על כדור פיזו ,עמידה,ישיבה במקלחת ועוד) כדי להבריג את הראש של התינוק. עם את עם אפידורל אני לא יכולה לעמוד ואת הרבה פחות מסוגלת לקדם את הלידה בעצמך. 3. לאפידורל יש סיכוניים גם אם באחוזים קטנים. 4. אחרי לידה בלי אפידורל את יכולה די מהר לקום להתקלח לבד ללכת לשרותים וכ"ו מה שלא אפשרי אחרי אפידורל. 5. בשלב הלחיצות את מרגישה את הכאב והוא זה שעוזר לך לדעת מתי ללחוץ וללחוץ טוב.
בעד אפידורל: 1. זה ממש עוזר לכאב. 2. לפעמיים בלידות ארוכות אם לא לוקחים אפידורל יכולים להגיע לשלב הלחיצות מחוסרי כוחות לגמרי האפידורל מאפשר מנוחה ורגיעה מהצירים.
לגבי תנוחות הסיבה שלא מסכימים תנוחות מסויימות זה כי בלידה ששוכבים על הגב המיילדת יכולה לראות הכל וממש לעזור שלא יהיו קרעים לעומת זאת בלידה בתנוחה אחרת יש לה פחות שליטה אבל גם סאופן טבעי אמורים להיות פחות קרעים בתנוחות אחרות. תנוחות אחרות יעולות לקצר את שלב הלחיצות כי כוח המשיכה עוזר לתינוק לרדת למטה וטוענים שזה גם מקטין את הסיכוי לקרעים תנוחות אחרות אפשריות רק בלי אפידורל עם אפידורל אולי יסכימו לך בשכיבה על הצד במקסימום.

לפעמים כשהלידה נתקעת הרבה זמן והיולדת לחוצה, האפידורל דווקא עוזר לקדם את הלידה, מניסיון אישי.

כי כל  לידה היא כל כך שונה! באתי ללידה מצויידת בהמון ידע, חמושה בבעלי ובאמא שלי, רגועה ובטוחה, והכל בסוף התהפך.. הלידה ארכה שעות! וגם הייתה לי לידה כאובה וממש לא פשוטה.

אני חושבת שהטיפ הכי טוב הוא לבוא באמת מצויידת בידע, לעשות אפילו קורס שיכין אותך וירגיע אותך, ולא לבוא עם דעות קדומות, כי אין לך מושג מה יהיה לך. תבואי מוכנה לכל מצב.

תביני היטב מה זה אפידורל, טישטוש, גז צחוק, תתרגלי תנוחות שונות, ובסופו של דבר הגוף שלך יספר לך איך הוא רוצה ללדת

(לי לא היה מושג מה זה כריעה ואיך בדיוק עושים את זה, אבל שהגעתי אחרי כל כך הרבה שעות צירים לחדר לידה כבר לא יכלתי לשבת/ לשכב וגם לא יכלתי לקחת אפידורל אז פשוט הגוף עשה מה שטבעי לו- וילדתי בכריעה, עם הלחיצות והתנועות הנכונות. תסמכי על הגוף שלך.)

בהצלחה!!

כדאי לבדוק שוב עוד יומיים אם הוכפל לפחות פי 1.5.

זה באמת חלום!בעז"ה!‏

יש לך הערכה מתי היה הביוץ?
בכל מקרה, כדאי לבדוק בעוד יומיים הכפלה של הערך פי 1.5 בערך.

הסבירות גבוהה שההריון ימשיך תקין... בע"ה בשורות טובות!!

אמרו לי לבוא שוב לבדיקת דם בסוף שבוע הבא- שזה עוד יותר מיומיים.

יתכן?

עדיין באופוריה...

ממשיך להתפתח כראוי. אבל כל הריון מתחיל מערכי בטא נמוכים. פשוט תלוי מתי "תופסים" את ההורמון... מבינה?
בהצלחה!!

אז לא הבנתי למה אמרו לי לבוא אחרי שבוע + ולא אחרי יומיים?

ולא חושבים שיש סיבה שלא... אז עוד שבוע זה מין גושפנקה סופית... אבל זה לא שנראה חשש כלשהו... מבינה?

אם את מרגישה צורך, את יכולה לבדוק תוך פחות זמן... הכל בשביל הנחת שלך

אני לא רוצה לאכזב, אבל לי היה 74, שבוע אחרי האיחור וההריון לא צלח.. מקווה שאצלך בעה יתברר אחרת!!

שרופא המשפחה שקיבל את התוצאה ביקש כמה שיותר מהר להבדק ע"י רופאת נשים..
כי התוצאה היתה נמוכה מידי. בכ"א המון הצלחה!!!!

בשלב הזה כדאי להחזיק מזה שייתכן מאוד שזה זה.
לא להכין את עצמנו לדברים אחרים.
בעזרת ה' אצל כולנו בידיים מלאות! והבדיקה הבאה שלך אנונימית שניה , 740!!

כל יומיים הבטא אמורה להיות כפולה בערכהּ. כך שבאמת 74 לא מתאים לשבוע אחרי האיחור. אבל בעז"ה, כמו שכתבו מתחתיי- בהריון הבא 740!!!

כתבתי את הדברים רק כדי להבהיר שלפעמים צריך לשים יד על הדופק ולעקוב.ואמן!!

היום רוב הנשים לא יודעות את היום המדוייק לביוץ, ואז ממילא לא יודעות את היום המדויק של האיחור... (היום הצפוי לקבלת המחזור)... אז "שבוע אחרי האיחור" זה לא כזה ברור מתי זה...

עדיין לא רואים בשבוע כזה. 

כמעט בטוח שאין קשר בין האולט' להפרשות החומות ולכאב.

קחי חומצה פולית ותשתדלי לנוח.

כאב בטן יכול להיות תסמין תקין בשלב הזה. 

לוקחת חומצה פולית, מחכה לתשובות בטא , ועכשיו ההפרשות האלה דיכאו אותי ..

ממש ביאס אותי ההפרשות האלה, אני מחכה לתשובות של הבטא

ב"ה 7 מתוקים. תהיי בשמחה. בעז"ה בשורות טובות.

אם ההפרשות לא עוברות אפשר לחזור לרופא לבדוק, אבל האיזו רגיש וזו תגובה נורמלית.. בהצלחה

וההפרשות יש קצת פחות . איזה כיף שיש את הפורום הזה, עוד לא סיפרנו לאף אחד כי אנחנו מחכים לשמוע דופק ואין לי עם מי לדבר שזה מרגיזזזזז

זה כיף שיש עם מי לחלוק ולהתייעץ...

שבעז"ה ימשיך בקלות ובידיים מלאות

ואני כל כךךךך רוצה לשמח את אמא שלי!

יכול להיות שכן, יש הפתעות. לפעמים יש נשים שמקבלות מחזור למרות שהן בהריון..
לחילופין יכול להיות גם שההריון נעצר.
תבדקי שוב אין לך מה להפסיד

והכנתי את עצמי נפשית לזה שזה מחזור, ועכשיו אני בעיקר סקרנית...

ד"ר עוזי דן
הוא ממש מצויין!

הייתי אצל שני רופאים לפניה ורק אצלה קיבלתי הרגשה שאכפת לה ממני והיא הייתה מסודרת, עברה איתי על הכל בהריון, זמינה לשאלות בטלפון בשעות שהמרפאה פתוחה וגם נעימה..

אני מגיעה אליה למרפאה בבית שלה בשפיר אבל אני יודעת שהיא מקבלת גם בגדרה

 

אם את צריכה יש לי את המספר של הזימון תורים

הכל יחסי...

היא גם דתיה-מה שממש עוזר במצבים קצת מסובכים.

לצערי עברתי דירה ועוד לא מצאתי משהו אחרת ממולצת

ד"ר נועה פלדמן.

בהצלחה

להיות קשובה לרופאים ולנסות להחזיק עד שבוע 34 בע"ה, אחרי שבוע 34 הפגות היא מזערית.. תנסי לסחוב כמה שיותר, לספור כל יום ויום, כל שנייה ברחם היא מעולה לעובר ולתינוק

יכול גם להיות בדיוק להיפך...
המנןחה המוחלטת חשובה מאוד מאוד!!! ושתיה מרובה מאוד כמו שאמרו פה.
וכל יום שעובר הוא משמעותי מאוד לעובר.
תפילות מרובות!
לי היה קיצור של 17 עם פתיחה של קצה אצבע, שלמחרת התארך ל 25, ולמחרת הייתה ירידת מים, ולמחרת הייתה לידה
אבל באמת שמשמים יכול להתגלגל לכל כיוון!
בהצלחה!

ברגע שהפסקתי לנוח וקיימתי יחסים ילדתי תוך 24 שעות. אז להתייחס ברצינות לנושא השמירה ולראות כל יום שבבטן כעשיה ענקית אגב גם שיחררו אותי הביתה אחרי צלסטון . אם אין ירידת מים בעזרת השם תוכלי להמשיך לנוח בבית וזה יותר נעים
ואם תלדי לפני הזמן כבר בשבוע שלך הסיכויים לילד בריא שואפים ל100 (אצלי היה ככה בשבוע 23 והרופאים ניבאו שחורות. ברוך השם החזקתי עד שבוע 35)

הם לא מוכנים אפילו לדבר איתי על שחרור עם אורך כזה...

בשבוע 28. אחרי אשפוז של יומיים זריקה להבשלת ריאות+צלסטון.

עם מנוחה החלטית התארך ל 12 מ"מ. בסוף ילדתי ב35

(אני האנונימית שהרגע הגיבה שהגעתי בחמישי לבי"ח והשתחררתי במוצש)

במצב כזה את כל רגע יכולה להתחיל לידה...

בשבוע 33...

ואחרי שנתנו לי את הכדורים נגד צירים, עוד המשיך להתקצר והמשכתי להתאשפז...

מתישהו, אחרי מנוחה ושתיה זה השתפר. התארך ל15.
ועכשיו התארך למה שהיה קודם- 35!!!

פשוט הייתי צריכה מנוחה... עכשיו אני בבית במנוחה (לא מלאה, לא כל היום במיטה).

וממשיכה עם הכדורים...

בע"ה יגיע בעיתו ובזמנו...

כמה זמן אישפזו אותך והאם הייתה לך גם פתיחה?

 

הם לא מוכנים לדבר על שחרור...

 

אגב לי אין צירים ב"ה אבל בכל זאת מתקצר....

שזה היה 33+1. ראו צירים במוניטור, ראו צוואר 14 ופתיחה של כמעט אצבע (אצבע זה 2 ס"מ, נכון?)
בשישי היה צוואר 9-10. ולא בדקו לי פתיחה.
בשבת כבר התארך ל15 ובדקו שאין פתיחה ואין לחץ על צוואר הרחם...
השתחררתי במוצ"ש. (מבחינתם יכולתי ללכת כבר במהלך השבת, אבל...)

ניתוח מאוד קצר ופשוט, משתחררים לאחר כמה שעות. בהצלחה.

אין מה לעשות עם זה.
ולרוב .. לא מגיעים לניתוח וזה נסגר לבד

בהצלחה

אבל נראלי שאם אין לך הוראה גורפת מהרופא שלך לשכב, זה לא הזמן לעשות את זה. את רק חודש חמישי. 

צאי לשמש, לאויר. תראי עולם וכבר תרגישי יותר טוב עם עצמך.

 

המון מזל טוב ובריאות!

 

אני גם בהריון ראשון- תיאומים בחודש חמישי! ממליצה לך להשתדל לאכול מאוזן ובריא ולשתות המון זה מאוד עוזר להרגיש טוב! לגבי פסח בנחת. תעשי רק מה שחייב כמו מטבח. אולי כשבעלך חוזר מהעבודה תעשו יחד. ככה אנחנו עשינו. כל יום קצת כשאני משתדלת לשבת, ורק בעלי סוחב דברים כבדים או מנקה גבוה. מלא בהצלחה ותרגישי טוב! לי אישית תפילות עוזרות להתמודד עם הפחדים. אם יש לך תפילת חנה-ממש מומלץ.

אגב,לחמותי יש שני זוגות תיאומים ואת שניהם היא ילדה בלידה רגילה בשבוע 38. היא אומרת שלא כדאי להתאמץ יותר מידי במיוחד בחודשים יותר מתקדמים. ויש עוד מלא סיפורים של לידות תיאומים טבעיות לעומת קיסרי בהריון רגיל.. אז אל תאבדי תקווה ותתנתקי ממה שאומרים לך.. האינטרנט וקופות החולים מלאים בהפחדות.. תשמחי את עצמך ותחשבי טוב ובעזרת ה' יהיה בסדר!

את נמצאת במעקב אחות? כי נשמע שאת קצת מבואסת ואולי זה משהו שאפשר לטפל בו בקלות..

וחוצמזה, אם זה מנחם אותך- אז את לפחות בטטה עם שניים, לי יש רק אחת ואני בטטה ככה שלך יש לפחות תירוץ הרבה יותר טוב

לדעתי שווה לצאת קצת החוצה לשמש, זה אולי יעזור קצת להעלות את מצב הרוח

תסתכלי על העולם שסביבך, תביני מי ברא אותו, ותביני שהכוח האדיר הזה שומר עלייך ועל העוברים המתוקים שלך

הוא גם יתן לך כוחות להתמודד בע"ה עם גידול של שניים. נכון, זה לא פשוט (ולא יצא לי להתנסות בתאומים)- אבל אני מכירה כמה וכמה שעברו את זה בהצלחה, אז כנראה שגם את תהיי מסוגלת!

ואיזה אמא מקסימה את שאת כבר אוהבת אותם!

תתחברי לרגשות החיוביים, תישארי עם אנרגיות חיוביות כמה שאת יכולה, ותחשבי על הפלא הגדול הזה שצומח לך עכשיו בתוך הבטן

 

הריון קל ושמח יקרה

ומסיימת עד שבוע 28 שאם תתפתח לידה מוקדמת תהיו מוכנים,חשוב לדבר גם על פגים,ניתוח קיסרי הנקה של 2 ועוד.. מוזמנת ליצור קשר בפרטי אם את מאזור ירושלים

יפעת, אכפת לך אם אני אשאל בפורום הסגור מי מכירה אותך?
כדי לראות אם יש שם מישהי שאני מכירה והיא תוכל להעיד שזה בטוח..
כי קבעתי לעצמי כמה כללי בטיחות בסיסיים אחרי שנכוויתי מזה.

גם יכולה להביא לך מס' של נשים עם תאומים שליוויתי והכנתי ללידה.

 

אין שום בעיה.
אני מניחה שתלכי להורים ואז זה לא קריטי, אבל אם את מתכננת לחזור הביתה מבית החולים את חייבת שהכל יהיה מוכן.
ואת גם חייבת עזרה צמודה, לפחות בהתחלה 24/7, כי אצלי ואצל עוד הרבה בנות היה קשה ללמוד לטפל. אולי יש לך ניסיון, אבל זה גם שניים בבת אחת.

בריאות ושמחה!
אי הוודאות הזאת מטריפה.
גם בהריון רגיל, בסוף כבר לא ישנים מרוב מתח.

גיסתי ילדה לא מזמן תאומים שבוע 38 לידה רגילה שניהם משקל תקין. היא אמרה שבחיים לא הייתה לה כזאת לידה קלה. אפילו תפרים לא היו לה.

ומתוך 8 לידות זו היתה הלידה הכי קלה שלה! וברור שכדאי להתכונן כי זה לא פשוט לידה ראשונה וצריך המון עזרה בטח כשזה תאומים....בהצלחה!

אני אמא לתאומים ראשונים ב״ה, שנולדו בלידה רגילה ב״ה (אמנם בשבוע 32).
אישית היה לי בסדר ב״ה וגם אין לי פייסבוק אז לא התחברתי לדברים האלו אבל נשמע שלך זה ממש יכול לעזור...
ולגבי קניה מראש דווקא ממליצה מאוד כן לקנות או לפחות לביור כבר מעכשיו מה את רוצה (לפחות עגלה, סלקלים) וגם תלוי אם יש מי שיקנה לך אחרי הלידה בגדים, סדינים, מוצרי יסוד שונים - אם אין אז לדעתי תקני.
אני לא קניתי ולא תכננתי כלום מראש סתם כי לא התכוננתי דווקא לאופציה של לידה מוקדמת, ורחר כך כשהיינו בפגיה הייתי צריכה פשוט לצאת למספר שעות (כשאת לא רוצה לעזוב את הילדים בכלל) ולעשות קניה זריזה וממוקדת בלי יותר מידי זמן לחיפושים וברורים. אז אני כן הייתמ ממליצה לברר בנחת כבר מעכשיו.
ושוב - התייעצות עם הורים לתאומים אם את מכירה כאלה, או בפורומים יכולה מאוד לעזור.
אגב גם אנשים שאת לא ממש חברה שלהם שמחים לעזור כשיש מכנה משותף כזה. מן אחוות לוחמים

אז שיהיה בהצלחה רבה!! והרבה תפילות לסיום תקין של ההריון במועד. והכי חשוב בסופו של דבר בריאות האם והילודים. גם אם יהיה בסוף ניתוח... גם לידות של עובר אחד מסתיימות הרבה פעמים בניתוח.. התפילות בידינו, מה יקרה בסוף- בידיו..

על העידוד וההרגעה.
ובכלל על היחס
מאד עוזר!

ראשית, מזדהה איתך מאד

הריון ראשון שלי, אמנם לא היה תאומים, אבל בסיכון גבוה עם מספר פרמטרים מדאיגים מאד

אמא שלי החכמה יעצה לי שני דברים:

 

1. דבר ראשון - להירשם לקורס הכנה ללידה

2. למרות שאנחנו משתדלים לא לקנות לפני הלידה - להתחיל לחפש עגלות

 

יואו, איזה חפירה עשינו על עגלות וסלקלים ועריסות....... לא היתה חנות בירושלים (מגורינו) ובגוש דן (ההורים שלי) ובדרום (חמותי גרה שם...) שלא בדקנו בה (כשהגענו לשבתות להורים - מוצ"ש יצאנו לחפש עגלה, מחודש שביעי...)

כל שבוע כמה פעמים, ובמיוחד בימים שהיו לי מעקבים במרפאה

 

האמת? זה עשה לי בפרט ולנו כזוג בכלל - מאד מאד טוב. נכנסנו לקטעים הבריאים של ההריון, הכייפיים

קצת שכחנו מהדאגות והפחדים, מחוסר הוודאות...

 

ממליצה לך מאד!!!

 

מתוקה

ישיבה ממושכת בבית - תעשה לכל אישה רעעעעעעע, גם אם היא לא בהריון בסיכון (ק"ו שכן!!!)

צאי מזה

השתדלי לטייל ולעשות משהו כייפי, לצאת לקנות בגדי הריון לחג או כל דבר אחר שיעשה לך טוב

 

המשך הריון קל ובשתי (!) ידיים מלאות בתאומים מתוקים ובריאים!

אבל הרבה פעמים לא זכרתי לקחת בתקופה לפני ההריון, ב"ה כולם בריאים ושלמים. זו לא משוואה שכל מי שלקח חומצה פולית בריא ומושלם וכל מי שלא- ייוולד ח"ו פגוע.
זה מקטין סטטיסטית את הסיכויים להיווצרות מומים מולדים - אבל עדיין נולדים תינוקות בריאים ושלמים גם למי שלא לקחה.
אל תדאגי.

תרגעי...

בעזרת ה', תעשי שקיפות וסקירות ונקווה שלא יראו שום בעיות. 

יש סיכויים למומים, אבל הם כמובן נמוכים ולא גבוהים, רק שאנחנו רוצים לא לקחת שום סיכון, אבל הכל סטטיסטיקות... בעזרת ה', השקיפות והסקירות יצאו טוב, וזה תכלס מה שהכי חשוב...

ואני אף פעם לא לקחתי 3 חודשים לפני... רק בתחילת הריון, אבל הוא היה מטיפולים, אז ממש מההתחלה, מצבורים לא היו לי..

אם את אוכל חסה - אז קיבלת חומצה פולית,

ותבאנה הידעניות ותגדנה במה עוד יש ריכוז של חומצה פולית.

היום מכניסים במלא מזונות.. באופן טבעי: בחסה, ברוקולי, פרות הדר (אנחנו אחרי החורף, אז הגיוני שאכלת), קטניות וכו וכו.

באופן כללי, נראה לי שמי שאוכלת מאוזן, לא אמורים להיות לה מחסורים מדי (טוב, אבל אני בגישה אחרת לגמרי, משתדלת לאכול מכל אבות המזון ושהילדים גם יאכלו, פרנטל מעולם לא לקחתי וחומצה פולית כי מחייבים אותי בטיפולים, אחרת הגיוני שגם את זה הייתי שוכחת.. ברזל לוקחת רק אם נמוך, וגם אז לפעמים שוכחת..

גם לילדים אני לא נותנת ויטמינים כמו הברזל והויטמין די, וגם לא כל מני "דובונים" למיניהם, אבל זה כבר סיפור אחר... אני בגישה שאם לא רואים מחסורים בבדיקות הדם, או התנהגות לא אופינית, וההתפתחות סבבה, אז אין שום סיבה לתת את כל התוספים האלה)

היא נעימה ועדינה. דתיה. אין לי ניסיון איתה עם פצעים...

את יודעת אם היא מתנגדת לנוכחות תינוקת בבדיקה? אין מעון וחבל לי לשלם לבייביסיטר, הקטנה בת 9+ חודשים.

אני לא יודעת דעה רשמית, אבל פעם אחת הייתי עם ילד בן 3 והיא לא אמרה כלום...
חוץ מזה שאף פעם לא ראיתי / שמעתי שהיא צועקת או נוזפת או מעירה...

כנראה מרוב עייפות אתמול זה לא נשלח.

אבל אחרי הלידה היא הבטיחה לעצמה שהיא לא יולדת יותר בלי אפידורל!! וזה אחרי שילדה כמה בלי...
היא אמרה לי אח"כ שהיא לא מבינה בכלל למה ללדת בלי אפידורל, הכאבים עשו לה ממש טראומה.

רובם פחות משפיעים על עוצמת הצירים.

מה שמשפיע בעיקר זה פיטוצין שזה ממש מייצר צירים בצורה כימית, ובגלל שזה לא טבעי הגוף מתמודד איתם אחרת מצירים טבעיים.

ועדיין יש נשים גם עם פיטוצין שיולדות בלי אפידורל.

ואומרת שהיה קשה מאוד, בזרוז אין הפסקות בין הצירים, למה לסבול

הכל אפשרי, אך נראה לי קשה מאוד, אם יש לך אפשרות מבחינה רפואית לקחת אפידורל ואת חייבת ללדת בזרוז לדעתי עדיף לקחת, אם אין לך אפשרות לפחות אולי תקחי דולה שתעזור לך להתמודד עם הצירים, אלו צירים ללא הפסקות ביניהם

כי יש לזה השלכות על הלידה.
כי ככל שמתערבים יותר בלידה יש יותר סיכוי לסיבוכים ועוד התערבויות.

ב"ה שיש לנו אפידורל!
זה כלי מצוין והרבה פעמים עוזר מאוד!
אבל כמו כל דבר חשוב לדעת מתי ואיך להשתמש ולדעת שיש לו יתרונות וחסרונות.

תלוי כמובן בסוג הזירוז.

אפשר תזכורת איזה סוגי זירוז יש?
ומה מהם עדיף? מבחינת סיכון, כאב וכו'..

זכור לי בלידה הקודמת שפשוט אמרו לי ששמים פיטוצין, ולא הייתי מאופסת כדי לחשוב אם אני מוכנה לזה..

השראת לידה עם בלון,או טבליה-פרופס. לגרום לפתיחה ומחיקה.

יש סטריפינג בדר"כ בשלב לטנטני לגרום להגדלת הפתיחה.

יש פקיעת מי השפיר.

ויש פיטוצין. או יותר נכון פיצוצים 

שזה בעצם חיקוי זול של האקסוטוצין. וזה גורם לצירים חזקים וצפופים ומדכא את האנדרופינים משכך כאב טבעי של הגוף.

אין זירוז "עדיף", זה תלוי בסיבה שמזרזים ובשלב בו את נמצאת בלידה.
תלוי אם צוואר הרחב פתוח/סגור, כמה פתיחה יש, סיבת הזירוז, יש הבדל בין זירוז/השראה לפני שהתחילה לידה לבין זירוז באמצע לידה וכו'..

וכמובן שאם אין סיבה רפואית לזרז תמיד עדיף לתת לגוף לעשות את שלו או לזרז בדרכים טבעיות.

כל השאר עושים צירים יחסית "קלים" יותר שאפשר לנסות להתמודד אתם?

פעמיים התפתחו לי לידות בזק מזירוז, צירים איומים- אבל בגלל המהירות לא הספיקו לתת אפידורל, לא בגלל שזה לא כאב...

צרחתי בכל המחלקה. אז זה לא רק פיטוצין לצערי

יש לך ענין לסבול?

בשניה לקחתי באותו הזמן אבל שעה אחכ ילדתי.
לדעתי להגיע ללידה בראש פתוח, לנסות להתמודד בלי ולפני שמגיעים לנקודת שבירה לקחת.
כי לא שווה להגיע לאפיסת כוחות לסוף.

זה היה לידה ראשונה. רציתי טבעי.
ואז היה מיעוט תנועות והומלץ על זירוז.
שמו לי טבליית פרופס (נראה לי, משהו כזה) בנרתיק.
לא עשה כלום. שמו עוד אחת ואז לאט לאט התחילו צירים כל 5 דק, שלאט לאט התגברו.
בפועל ילדתי אחרי למעלה מ12 שעות מהטבלייה השניה.
אבל באתי עם ראש מאד פתוח.
לקחתי נוזלים עמ"נ שאם ארצה אוכל לקחת אפידורל.
בסוף כשכבר רציתי ואמרתי, די אני לא מסוגלת! ילדתי!
אז אין לי מושג למה את לא רוצה אפידורל.
אבל לנסות בלי זה בדר"כ אפשרי.
אלא אם לא מספיקים או שאסור לך מראש.
אגב, למה לא? לכל השואלות,
אני רציתי להכיר את הגוף שלי, איך אתמודד?
די סמכתי על עצמי. אבל באמת לידה ראשונה, זה לא קל.
יש משהו בכאבים של הלידה שלפחות את יודעת ממה הם נובעים. אז לפחות אותי זה לא מפחיד.
אבל הצטערתי בשביל התפרים אחרי, התפירה מאד כאבה. אולי עם אפידורל זה היה פחות כואב.

לא רק הפיטוצין עושה צירים כואבים

(שלא קידמו כלום אפילו שהיו מאוד צפופים וגם סדירים שרק גרמו לי להיות מותשת ולהתייבש)
כשהתחלתי להתאושש מהלילה הנוראי הזה והתייבשות התפתחה לידת בזק שבקושי להגיע לחדר לידה הספקתי שלא נדבר על לעבור למיטה שם ולקבל איזה משכח כאבים כלשהו... (רק לתפרים נתנו לי זריקה מקומית) בלידה השניה היה לי זמן (לא הרבה אבל היה) וגם לא לקחתי אפידורל...

אמנם אני ילדתי עם זירוז ואפידורל, אבל לקחתי אפידורל כי הייתי מרותקת למיטה בגלל מוניטור רציף (הייתי בהיריון בסיכון) אז לא יכלתי לעזור לעצמי עם הכאבים מהפיטוצין בתנוחות שונות/מקלחת.

לפני זה נתנו לי גם זירוזים אחרים שפחות הכאיבו לי והצלחתי להתמודד עם הכאבים האלה כך שזה מאד אישי בסופו של דבר.

קיבלתי זירוז ואפידורל, וכיון שהלידה לא התקדמה (6 ס"מ 10 שעות בלי שינוי) והייתי בשבוע מוקדם (35) הורידו לי את האפידורל והתכוונו להוריד גם פיטוצין כדי לרדת למחלקה. בסוף שכחו להוריד את הפיטוצין, ואיך שאני מתחילה לצעוק שכואב, נפקע המים ותוך 5 דקות ילדתי.

מזל שבמשך היום כן הייתי תחת השפעה של אפידורל

שבוע 37.
בלון ופווווול פיטוצין )הגעתי למקסימום שמותר...(
ובסוף בסוף אחרי פקיעת מים, כבר היה לי ממש ממש קשה,.לחצו עליי אפידורל ולא רציתי(לקחתי בעבר.. ורק סבלתי ממנו אח"כ....)
ואז רופא מקסים הציע לי גז צחוק. זרמתי.
חוויה רוחנית מדהימה!!
התפללתי על כל העולם ואשתו..
ועשיתי נשימות בלי הפסקה.
כל כך שמחתי שילדתי ככה!!
מתכננת בעז"ה גם בךידה הקרובה ככה...

התחילו את הפיטוצין במינון מאוד נמוך והעלו ממש בהדרגה, כך שהיה ממש כמו בלידה אמיתית- בהתחלה צירים יותר מרווחים ולא כך כך כואבים, ובהדרגה המרווחים הצטמצמו ונהיה יותר כאב (לא היו לי צירים ללא הפסקה, לקראת הסוף היה דקה ציר ודקה הפסקה לסירוגין).
ממליצה ללמוד שיטות להתמודד עם הכאב בלי להסתמך על תנועתיות או מקלחת, כי ממני דרשו להישאר על המיטה עם פיטוצין ומוניטור רציף, כך שנעזרתי רק בנשימות (אני יכולה לפרט יותר אם את רוצה, זה לא סתם לנשום עמוק, זה ממש שיטה שצריך לתרגל מראש כדי ליישם בקלות ברגע האמת).
לי זו היתה לידה מדהימה! ואני לא זוכרת שעוצמת הצירים היתה יותר כואבת מהלידה הראשונה שהייתה טבעית לגמרי.

הרעיון הוא לספור תוך כדי הנשימות- עד 4 בשאיפה, ועד 8 בנשיפה. הספירה בקצב די איטי, בערך במקצב של שניות (כשאת מתאמנת, בפעמים הראשונות תסתכלי בשעון תוך כדי, כדי לקבל את התחושה של הקצב הרצוי, אחר כך תמשיכי להתאמן בלי שעון, בערך באותו קצב). בהתחלה קצת קשה לנשום כל כך לאט למי שלא רגיל, אבל אם מתאמנים כל יום כמה דקות זה הופך לטבעי וקל יותר.
שואפים מהאף, נושפים מהפה. תשימי לב שהבטן מתמלאת בשאיפה ולא החזה (כששוכבים על הגב זה יותר טבעי לנשום כך, אז אפשר לשכב על הגב ולהתרגל לנשימות כאלו, ואחר לתרגל גם בעמידה או בישיבה).
הרעיון של הספירה הוא גם כדי לעזור לשמור על הנשימות באמת עמוקות ואיטיות, אבל זה עוזר גם כי ככה את ממש מרגישה את האורך של הציר. רוב הצירים הם סביב דקה, אז את יודעת שיש לך רק 5 נשימות כאלו (5*12=60 שניות) ואחרי הנשימה השלישית את יודעת שכבר עברת את השיא ועוד מעט זה כבר נגמר.
בנוסף לנשימות עשיתי תוך כדי גם סיבובי אגן- מסובבים את האגן ל4 כיוונים- קדימה, ימינה, אחורה ושמאלה (הטיות קטנות, רק האגן זז ולא כל הגוף). זה יותר קל בעמידה, אבל אפשר גם בישיבה. זה גם טוב לקידום הלידה (זה אמור לעזור לעובר להתבסס ולרדת), וגם מתלווה לספירה של הנשימות- בשאיפה עושים סיבוב אחד ובנשיפה שני סיבובים.
אצלי בלידה היה מולי וילון עם פרחים, אז בכל ציר הייתי מטפסת 5 פרחים- הייתי מסתובבת בעיניים סביב הפרח שלושה סיבובים במקביל לסיבובי האגן ולנשימות, ובנשימה הבאה עולה לפרח הבא. זה מאוד עזר לי לראות את הסוף של הציר באופן מוחשי.
וכמובן- בהפסקות בין הצירים רק נחים ולא חושבים לרגע מה יהיה בהמשך.
מקווה שהייתי ברורה. אם יש עוד שאלות את מוזמנת, אפשר גם באישי. בהצלחה!

מקווה בעז"ה שיהיה לי לעזר אם יחליטו על זירוז בסוף, וכמובן גם אם לא

גם בלידה הראשונה זה ממש ממש עזר לי! אבל בלידה השניה (עם הזירוז) זה היה ממש הצלה כי זה הדבר היחיד בערך שאפשר לעשות על המיטה וזה ממש עזר!

אם את לא חייבת להשאיר עד 4 ממש לא הייתי ממליצה לך לעשות זאת.

הלוואי ואני הייתי יכולה להיות עם הבת שלי כבר משתיים ולא רק מארבע.

 

זה נורמלי להוציא את הילד מוקדם יותר מהמעון? עושים את זה הרבה? 

אני לא רוצה שנהיה חריגים שם..

יהיה אם הילד יגיע יום כן יום לא,

כך הוא לא יכיר את הגננת

והילדים..

ובכל פעם יצטרך להסתגל מחדש, והילדים אליו. זה לא פשוט

להוציא אותו כל יום בעקביות ב1 וחצי, זה לגמרי בסדר

ואני מוציאה אותם כל יום כמעט ב2.
כיף לכולנו מאד(:
וזה נוח לי שאני יכולה לצאת לסידורים לפעמים אחרי העבודה ולדעת שהם בידים טובות

וגם אם תהיי היחידה אז מה?
תעשי מה שטוב לך ולילד שלך!

אחרי שנת הצהרים זה לא כזה עקרוני מתי תוציאי אותו, כל הורה מגיע מתי שמתאים לו.

גם בגיל שנתיים.

הייתי מכניסה אותו,נפרדת ממנו,הוא בוכה בפנים ואני בוכה בחוץ......

עד שהתרגלנו...

אגב,הוא התרגל לפני

אבל המטפלות היו מקסימות,היו מצלמות לי אותו באמצע פעילות שאראה שהוא נהנה וטוב לו. 

 

 

בתור מטפלת במעון לשעבר, זה בסדר גמור להוציא את הילד מוקדם. היתה לנו אמא שהיתה מגיעה קבוע ב14 לקחת את הילד. היתה לוקחת אותו רדום....

הכי חשוב להביא את הילד בבוקר בזמן ולהשתדל שלא יפסיד הרבה ימים כי אז הוא לא מכיר את הצוות והילדים ובכל פעם הוא צריך להסתגל מחדש.

בהצלחה!!

טוב, זה היה גן פרטי- את יכולה ועוד איך להוציא אותו ב1. העובדות תשמחנה  

בימים הראשונים עושים הסתגלות-קודם שעתיים, אח"כ 4 שעות וכו'

הוא יתרגל, יהיה לו כיף לראות ילדים אחרים ולשחק איתם. הוא כבר בן שנתיים ובגיל הזה הם ממש משחקים ביחד.

תשאלי את המטפלת מה סדר היום שלהם, ואם יש קבוצת ווצאפ שמעלים תמונות במהלך היום. אני הייתי מצלמת את הילדים כל יום ושולחת להורים. זה ממש כיף ומקל לראות את הילד מחייך ונהנה כשאת לא שם.

מאד, מאד חשוב לבוא לראות את המקום קודם. תתאמי מראש שתגיע בזמן שהילדים ערים, ותראי איך מתייחסים אליהם. תבקשי מספרים של אמהות אחרות להמלצות, או שתגיעי בסוף היום ותדברי עם ההורים שבאים לקחת את הילדים.

אחרי שאת מתחילה לשלוח אותו-קחי בחשבון שיכול להיות שהוא יבכה בבוקר, וזה לא אומר שרע לו בגן! הבן שלי בוכה כל בוקר מאז שעבר לגן החדש אבל כשאני באה לאסוף אותו אני רואה שהוא מאושר והיה לו כיף. גם היו לנו ילדים בגן שהיו בוכים קצת בבוקר..אבל אחרי כמה דקות שכחו הכל ונהנו. ודווקא הילדים שאמא שלהם ריחמה עליהם ונשארה איתם הרבה הכי התקשו להסתגל.

החכמה היא לא להאריך את הסבל שלו אלא להפרד ממנו מהר וללכת, עם כל הקושי (ואני מכירה את הקושי כאמא...הילד בוכה וקורא לך ואת מפנה לו את הגב והולכת..אני מרגישה שאני בוגדת בו. אבל זה לטובתו).

יואו איזה מפחיד זה כמו שתיארת, להפנות לו את הגב כשהוא בוכה... וואי לא מחכה לזה..
הקבוצת וואטסאפ נשמע ממש שווה! אבל מאמינה שאין את זה במקומות אצלנו בשכונה.
הלוואי שהיה שם מצלמה שמשדרת כל היום..

http://www.kosharot.co.il/show_hadracha.asp?id=44527

 

 

וכל האיפור באופן כללי

אמר לי את זה פעם רב, שאני לא זוכרת את שמו כרגע אבל הוא מאד מומחה בכשרות, ומאד מחמיר.

אכל משהו יוצא דופן שהוא בדרך כלל לא אוכל?

ועדיין, לדעתי אם זה שחור ממש, הייתי הולכת לבדוק זאת. כדאי אולי לשמור טיטול ולהראות אותו לרופא.

זה יכול להעיד על דם בכבד (אני חושבת) וחשוב לבדוק זאת!

שגכחתי מזה.. קשור?

תבדקי שאין פטריה

איך בודקים?
פטריה זה גם מגרד מאוד, לא?

כדאי לנוח ולנוח ולשתות ולשתות...

 

כל יום בפנים שווה זהב.

ולכי לישון, עזבי את פסח, ותשתי הרבה!

עדיף כמובן ללדת אחרי 37. מצטרפת לתחיה מנוחה ושתיה.