כמובן שצריך לחשוב איפה אפשר להניק בפרטיות. אבל אם ממש אין ברירה- אז יושבים עם הגב לקהל או בפינה או משהו כזה.

רוב הגברים לא יחשבו בכלל שאת מניקה אם תשבי מכוסה.

מה לעשות? להגיד לתינוק לרעוב? אנחנו לא אוכלות מחוץ לבית? 

ומשתדלת לשבת בצד יחסית

אבל יושבת על ספסל וכאלה כשצריך

ותלוי גם בצורה שבה התינוק הזה יונק. יש תקופות שיונקים יפה ואף אחד בכלל לא ישים לב שהתינוק יונק ויש תקופןת שהתינוק זז מושך דברים עם הידיים וכו' ואז זה פחות נח.

אצל הורי הבעל אין לי ברירה, משפחה רק של בנים וממש לא נעים לי לשבת להניק בסלון. אני עולה לחדר ואח"כ אוכלת אוכל קר. בשבוע האחרון דאגתי לשאוב לפני שבת, וכך יכולתי להביא לה בקבוק במשך הסעודה. פעם ראשונה בחצי שנה האחרונה שיכולתי להיות נוכחת בכל הסעודה.

אצל ההורים שלי אני מניקה בסלון, ואם זה מפריע לגיסים שלי- הם יוצאים מהחדר בלי שאני צריכה לבקש.  בד"כ אנחנו יושבות להניק יחד (תמיד יש לפחות 3 מיניקות) ככה גם לא מדי משעמם. 

אני לא מניקה עם סינר, מתכסה עם החולצה שלי, והשמיכה שלה תמיד בהישג יד למקרה הצורך. אני מניקה בכל מקום- באוטובוס, בגינה, במרפאה... שבוע שעבר הינקתי באוטובוס וחברה ישבה לידי חצי שעה ולא שמה לב שאני מניקה עד שביקשתי ממנה להחזיק את התינוקת כדי שאני יכולה להתארגן

כמובן משתדלת בצניעות.

4 הנקות ממושכות הסתדרתי

כנראה שבעז"ה גם הלאה

לא צנוע בעיני

(אבל מבינה מי שכן מניקה .. אם משתדלת לכסות עצמה וללכת הצידה..)

באמת אני שואלת.

אם אני בצד, ודואגת שלא יראו, אז מה לא צנוע?

עצם ההנקה היא לא צנועה? למה?

ממש פוגע בי החוסר צניעות הזו לדעתי, שמניקות ממול גברים.

ראיתי את זה כמה וכמה פעמים. זה לדעתי, מגעיל. סליחה על הביטוי.

תסתובבי,  מה קרה? וברור עם סינר!

והגברת צרחה עד השמיים והיא רק ינקה, לא יכולתי להניק כי כולם הסתכלו עלינו.

רק כמה תחנות אחר כך, ירדתי מהאוטובוס האכלתי אותה ואז ראיתי שיצאה לה שן...

ברור שאם צריך להניק במקום שיש בו אנשים אז משתדלים שזה יהיה הכי צנוע שאפשר.

בפינה, מכוסה, במקום צדדי ופרטי.

אני לא אתמקם בכוונה במקום מרכזי, ואכסה את עצמי במקום ציבורי, 

אבל זה שהתינוק שלי אוכל זה לא לא צנוע. זה מקור המזון שלו.

גם הלכתית יש לזה הגדרות אחרות, ולא סתם.

ללכת בלבוש חשוף זה לא צנוע

להתנשק בפומבי זה לא צנוע

להניק - הפעולה הזאת היא לא פעולה לא צנועה. 

האמירה של מי שמעלי היא שעצם ההנקה זה דבר לא צנוע לא ברורה לי. 

אני מאכילה תינוק. אם הייתי מאכילה מבקבוק לא היה דיון בכלל, נכון?

מצד ההלכה, האיזור הזה יכול להיות חשוף בעת ההאכלה שלו, כאילו שזה לא איבר מוצנע שלי.

אני לא חושפת אותו, אני מסתירה

אבל זה שהתינוק שוכב עלי במאוזן והראש שלו ממוקם באיזור החזה שלי לא הופך את הפעולה שאני עושה ללא צנועה.

פעם או פעמיים יצא לי להניק בגן השעשועים, מוסתרת בידי העגלה, כשממש לא הייתה ברירה.

חוץ מזה - בד"כ מוצאת מקומות נסתרים להניק. בבית הוריי עם אבי ואחיי אני מניקה עם שכמיית הנקה. במקומות עם גברים זרים - אני נכנסת לחדר.

קודם כל תמיד מכוסה, בבית עם המשפחה מניקה ליד כולם כולל גיסי, אצלינו לא נותנים לזה משמעות וזה רגיל כאילו אני יושבת עם שמיכה, גם ההנקה שלי קצרה גג 10 דקות.

בחוץ זה תלוי במקומות של חרדים לא ,כי אצלם זה לא מקובל ולכן נותנים עלזה את הדעת, בחוץ במקומות של חילונים אז אני מניקה עם שמיכה והעגלה מלפני לטשטש את הפוזה. באוטובוס כן, משתדלת שבעלי ישב מלפני ואם אני לבדאז בספסל שמולי אני בודקת שיושבת אשה.

גם לרגליים יש שימוש בהקשר לא מיני...את הולכת איתם

גם לבטן ועוד יותר בטן בהריון אז זה גם נחשב לא לא צנוע??

מוזר מה שאת אומרת סליחה

אז ברגע שאני מתפנה מותר להשאיר דלת פתוחה ולהישאר בלי כיסוי?

אני חושבת שאם אנחנו רוצים לחנך את הילדים שלנו לצניעות 

גם אם מותר לגלות נכסה את מה שראוי לכסות

כל אחד במקום האישי שלו על מה הוא בוחר להקפיד יותר ועל מה פחות

אבל בהנקה אני חושבת שראוי מאוד לכסות בפני זרים

וגם בפני הילדים הגדולים שלנו

הבן איש חי- - הריון ולידה

"י"א כיון דהאשה דרכה לגלות דדיה בזמן היניקה הרי הדדים נחשבים אותו זמן כמו כפות הידים והפנים" אחת הדעות שהוא מביא מביאה כהנחת יסוד שהאישה מגלה את השדיים! בכלל לא מדובר על הנקה מכוסה בפומבי אלא על הנקה גלויה!

ושוב, מדובר על תקופה שנשים הולכת מכוסות בכל גופן! 

זה לא אומר אני מניקה בצורה כזאת במקום ציבורי אבל זה בהחלט מכניס לפרופורציות את כל הדיון כאן. 

הוא בכלל לא מדבר על דילמה בהנקה בכיסוי! 

אם יש אורחים בשולחן שבת והאישה לא מכסה ראש או כל לבוש אחר לא צנוע, 

כשבעל הבית מקדש אסור לו להסתכל על אותה אישה, נכון? 

ואם האישה מניקה, הבן איש חי לא אומר זה כמו כל ערווה- אסור לך להסתכל, אלא- זה כמו הפנים והידיים. 

וכן, בהחלט בעדות המזרח יש נשים שנהגו להניק בצורה גלויה, אני מכירה בעצמי וזה לא מזלזול בצניעות. 

אז אנחנו צריכות ללכת עם כפפות?  

הנה בבקשה מגיגול מהיר 

http://www.moreshet.co.il/WEB/shut/shut2.asp?id=116200

והנה מהגמרא-

ברכות י ע"א 

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, מאי דכתיב: פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, כנגד מי אמר שלמה מקרא זה? לא אמרו אלא כנגד דוד אביו, שדר בחמשה עולמים ואמר שירה; דר במעי אמו ואמר שירה, שנאמר: ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו. יצא לאויר העולם ונסתכל בכוכבים ומזלות ואמר שירה, שנאמר: ברכו ה' מלאכיו גברי כח עושי דברו לשמע בקול דברו ברכו ה' כל צבאיו וגו'. ינק משדי אמו ונסתכל בדדיה ואמר שירה, שנאמר: ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו. מאי כל גמוליו? אמר רבי אבהו: שעשה לה דדים במקום בינה. טעמא מאי? אמר (רבי) +מסורת הש"ס: [רב]+ יהודה: כדי שלא יסתכל במקום ערוה; רב מתנא אמר: כדי שלא יינק ממקום הטנופת. ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה, שנאמר: יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה. נסתכל ביום המיתה ואמר שירה, שנאמר: ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת. מאי משמע דעל יום המיתה נאמר? אמר רבה בר רב שילא: מסיפא דעניינא, דכתיב: תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון וגו'.

(בקצרה- הגמרא מספרת על דוד המלך שאמר שירה (את חלק מפרקי תהילים) בזמן שינק משדי אימו. ותוכן השירה שהוא מודה על כך שאצל בני האדם, בניגוד ליונקים אחרים, מקום היניקה רחוק ממקום הערווה וגם ממקום הלכלוך. מסקנה: איזור היניקה אינו איזור ערווה)

וכל אחת יכולה להרגיש אם זה מרגיש מתאים או לא להניק.

בעבר לא היו פאות - בטח אף אחת לא היתה מעיזה כך סתם לשים פאה. 

בעבר לא היה מצוי שנשים נמצאות הרבה מחוץ לבית ואני מניחה שגם לא היו מניקות בחוץ, אלא רק בתוך הבית. היום המציאות השתנתה ונשים עובדות ויוצאות לסידורים ולכן עולה השאלה..

לפי הגמרא נשמע שרק שנשים היו מכבסות היו מפשילות שרוולים ומרימות את השמלה. והזהירו את האנשים שיאריכו את הדרך ולא ילכו איפה שנשים כובסות ליד הנהר. והיום המצב שונה לחלוטין...

אולי בימינו זה נראה  פחות מתאים מבעבר להניק בציבור או מבלי לכסות..

וכל מה שתגידו- זה טבעי, זה היה נהוג גם אצל.., יש התייחסות בגמרא ל..., - (לא שאני לא מסכימה) לא ישנה את ההתיחסות לכך. 

אני באופן אישי, הפריע לי שאמא שלי שתהיה בריאה מניקה חשופה לגמרי. 

למה צריך להיות לי זכרון של הפטמות של אמא שלי בראש בכלל?!

זה שהיא מרגישה בנוח לא אומר שגם אני

אני רוצה ללמד את הילדים שלי בושה כשאחרים רואים  איברים שבדרך כלל מוצנעים בגוף שלי.

ובשל כך לא הייתי גם מפשיטה ומלבישה אותם מול כולם (כמו שרואים הרבה הורים עושים). אלא רק בחדר או במקלחת.

איך אפשר לחנך ולדרוש צניעות מצד אחד ומצד שני להתנהג אחרת?

(שוב אם ברוח התקופה זה נחשב פחות צנוע).

ואם רוצים מודל לצניעות אז

על רות המואביה - כתוב שלא ראו כפות ידיה ורגליה. ושהיתה מתכופפת בצניעות ללקט (בכיפוף הברך ולא מפרקי הירך). ולמרות ששאר הנשים לא נהגו כמוה, חז"ל שיבחו אותה על כך.

אני מביאה את דברי הבן איש חי משתי סיבות-

א. כדי שנשים ידעו מה גדרי ההלכה, לפני שאנחנו דנים במה ראוי ומה לא בוא נבין מה מותר ומה אסור, נכון? 

ב. כדי לתת פרופורציות לכל הדיון. בדיוק בשביל המסקנה שלך, שאישה תגיד- יכול להיות שמותר כך אבל אני לא מרגיה שראוי אז אני בוחרת ככה אבל זה לא אומר שמי שבוחרת אחרת צריך לדון אותה לגנאי. 

אין לי מושג מי את ואני מעריכה את הפניה המכובדת,

לא נעים לי שזה עובר לפסים אישים כשאת אנונימית.

אני עומדת מאחורי מה שאני כותבת חקרתי ודנתי עם תלמידי חכמים, 

אני לא מתיימרת לפסוק לאף אחת ומעולם לא התיימרתי, הבאתי מנעד רחב של גישות הלכתיות והבהרתי מספיק.

כל אישה שקוראת פה היא אישה בוגרת עם יכולת בחירה והיא תבחר על פי הבנתה. 

קראתי את זה כמה פעמים עם בעלי ואם אני זוכרת נכון אז הכוונה שמותר לבעל לראותו קצת מהשד בזמן ההנקה, כי זה לא נחשב למקום מכוסה. אגב, מאותה סיבה- הוא פוסק שאישה מניקה לא צריכה ליטול ידיים אחרי ההנקה בעוד שאישה שאינה מניקה ונוגעת שם כן צריכה.

אני לא זוכרת בכלל שהוא כותב את זה על גברים זרים.

לי יש בן בן 6 שממש ממש מסתקרן מה יש לי ומחפש לראות מאיפה החלב יוצא...

חלב

אגב, לנו פסק הרב שאסור מגיל מסויים...

מגיל מסויים זה לא שייך צניעותית. כך לענ"ד

ואיך אפשר להסתיר ממנו עובדה כזו?

יש הגבלות בבי"ס. אם חלילה יחשף לזה זה לא יהיה בעקבות חוסר צניעות של אמו!!!

יש חובה להדריך את הילדים לכל מה שהזכרתם. זה ברור לי ולא בשנייה האחרונה לפני ליל כלולות. גם בת בגיל המצווה אמורה לדעת על איבריה הפנימיים והנשיים

אבל מכאן ולשבת לא צנועה אפילו שמנסים בצנעה נראה לי לא שייך

רק משתדלת מאוד לא להראות לו את מקום יציאת החלב...

גם אני כשאני מניקה ליד הילדים אני לא מראה להם את מקום יציאת החלב.

הם כנראה יודעים שזה שם אבל זה בכלל לא כזה נושא לדיון.

כשהתעניינו מתישהו הסברתי להם כנראה ואם ילד יבקש ממני לראות אנסה להעסיק אותו בשמהו אחר (או אגיד לו שזה לא נעים לי או לא צנוע) וזהו.

ואם התינוק פתאום מתנתק אז מסדרים את החולצה מהר וזהו. בלי לחץ. ובישביל זה יש חיתול\שיכמיה וכו'.

(בגדים רחבים שלרוב מכסים הכול) ליד בניי בני 6.5 ו-3.5.

עוד לא יודעת מה אעשה כשיהיו מתבגרים.

ומה אני אגיד..

כשבת הארבע שלי פותחת לי חופשי את הדלת של המקלחת כשאני מתקלחת 

או בשירותים?

אני מעירה לה, אבל זה לא כל כך עוזר..

בת / בן שנתיים יכולים לדעתי לראות את אמא שלהם מניקה לא מכוסה,

זה לא שאת מטיילת ככה בבית.

אם הוא לא רואה את השד,

אז לא נראה לי שיש פה איזו בעיה.

אני לא רב בכל מקרה.. אז אני מסייגת מאוד.

פעם גרה כל המשפחה בחדר אחד , עד לפני 100 שנה בערך

רוב האנשים הפשוטים חיו בדירות בנות חדר אחד, 

לא שלחו את האישה להניק ביער כשהאיש היה חוזר מהעבודה...

חקרתי את זה הפסיקה הכי מחמירה לעניין צניעות שראיתי היא בשו"תים מודרניים שאכן גם כשאישה מכוסה ראוי שלא תניק ליד גברים אלא תיכנס לחדר צדדי 

והפסיקה בקצה השני היא של הבן איש חי (שמחמיר מאד בהלכות צניעות) שאומר שכאשר אישה מניקה שדיה הם כמו כפות ידיה ופניה ואין בעיה שיהיו *גלויים* והדגש זה שהוא משווה לכפות ידיים ופנים כי לפי הבן איש חי אלה האיברים היחידים של האישה שמותר לגלות. 

בקיצור אני מניחה שמבחינה הלכתית לכל אחת יש על מי לסמוך  

להלבין פנים חמור פי כמה.

עזבי, אלו אנשים שלא מסוגלים להתייחס באופן בריא נפשית לגוף ולצניעות, ולתת תשובות לילדים שלהם.

אבל באופן אישי מאושרת לנצל את ההזדמנות לברוח לחדר. בעיקר כשאטני אצל החמים זה נורא כיף שיש לי תירוץ כזה של הנקה..... אנחנו מסדרים לי לפני שבת מנורת לילה, שאני אוכל לקרוא בכיף, וההנקות מתארכות עד סוף הספר בערך ​

תבקשי שיסדרו לך מנורת לילה ומזגן אם יש , או תנור חימום בטיחותי/ מאוורר  על שעון שבת לזמן של הסעודה, 

הם בטח לא מודעים,

אף סבא/סבתא לא יתקמצנו על הנכד התינוק שלהם ברמה כזאת שיחסכו

בחשמל בכוונה .

את חלק מהמשפחה שלהם , אמא של הנכדים שלהם , ומגיע לך להרגיש בנוח.

ואני חשבתי שהגיסים שלי חסרי טאקט...

אז חשבתי :-0

בדרך כלל מוצאת, ויש חדרי הנקה כמעט בכל מקום שהסתובבתי בו.

אופציה נוספת שהייתה לי מאוד נוחה נכנסתי לחנויות שבהם יש כמה תאי מדידה  עם ספסל...

המפלט האחרון לשבת ולהניק עם העגלה שהסתירה ככל האפשר כמובן שעם סינר הנקה.

ומי שמקפידה יותר תבוא עליה הברכה

פשוט תודה ששיתפת. 

אבל גדלתי בבית שזה הכי טבעי בעולם, אמא שלי הניקה אותנו ב"ה לפחות שנה וחצי (בילדים עם הפרשים גדולים יותר אז אפילו עד גיל שנתיים שלוש).

אם מגיל אפס את מכירה הנקה, אין בזה שום דבר לא צנוע, זה היה מבחינתי עוד איבר בדיוק כמו היד, רק שמשם יוצא חלב טעים לתינוק.

באמת, הכי טבעי, לא מביך וחס ושלום לא פרוץ.

בגד רחב - ואף אחד לא שם לב שאני מניקה. לשים שכמיה, בעיני, זה כמו לשים שלט: שימו לב, אני מניקה. מושך הרבה יותר תשומת לב. זה בבית או במקום ציבורי-כללי. כשיושבים בסיטואציה צפופה יותר אני משתדלת ללכת הצידה.

שאלתי את הבן שלי, כבר בר מצווה, אם ההנקה מביכה אותו (לראות הוא לא רואה כלום). הוא לא הבין למה אמור להבין, זה הדבר הטבעי מבחינתו.

אני קניתי גופיות הנקה (יש בדלתא, אבל בנקסט הרבה יותר זול) אפשר להרים את החולצה, וכל הבטן נותרת מכוסה. אבל במקרה כזה יש עוד שכבה. למי שחם לה זה יכול להפריע

הבטן אף פעם לא גלויה לובשים גופיית ספגטי ומורידים אותה קצת בשביל להניק הבגד הרחב והתינוק מסתירים לגמרי את החלק שמורידים (ובכל זאת למקרה שלא יסתיר הייתי מניקה עם כיסוי במקום ציבורי)

הילד צריך לאכול, ויש לי שכמיה סגורה שלא רואים כלום.

לא רואה מה לא צנוע או לא ראוי בזה, אין בזה שום דבר בולט בעיני, ומי שיש לו מחשבות והרהורים- שלא יסתכל.

בהתחשב בזה שהיה לי ילד שינק כל שעתיים והיה סרבן בקבוקים כשאני באיזור- לא היתה לי ברירה אלא להניק. ולא להניק היה גוזר עלי להיות בבית בחושך בקור.

גם בסעודת שבת- הייתי הולכת הצידה לספה ומניקה- אבל ליד כל ההתרחשות.

אחרי גיל חצי שנה- אם אני יכולה לתת לו אוכל אחר- אני נותנת. אם הוא מתעקש לינוק ולא מוכן לחכות- מניקה.

היום הקטן בן שנה ולא מוכן לינוק עם כיסוי וזז כל הזמן- כך שאין מצב בכלל להניק בצניעות אז אני מניקה בחדר, וזה באסה לחלוטין.

כי בסעודה בערב הוא רוצה לינוק בין האוכל לשינה, מה שגורם לי להעלם להנקה+השכבה וזה מבאס ללכת לכ"כ הרבה זמן..

(היה לי מקרה לא מזמן שנסעתי איתו באוטובוס בינעירוני והוא היה עייף ורצה לינוק ולא היה עלי כיסוי- אז הנקתי ככה והשתדלתי להיות צנועה. לא חושבת שראו משהו.. בכ"מ אני לא אתן לו לצרוח לרעב ועייפות בגלל זה.)

ולגבי הנקה מול הילדים- אמא שלי הניקה לידנו תמיד.

לא מזמן שאלתי אותה עד איזה גיל היא הניקה ליד הבנים והיא ענתה- בכל גיל. (אחי היה בן 15 כשהקטנה הפסיקה לינוק..) 

והיא ממש ממש מקפידה בצניעות. 

אבל בצורה בריאה מאד. 

(לי זו היתה מתנה- שההנקה באה לי טבעי וזה נתן לי להתמודד עם הרבה קשיים שההיו לי עם ההנקה)

אבל אין קשר בין גודל החזה לחלב, שום קשר!!

ויש היום פתרונות לזה אם זה קטן ואם ככ מפריע לכם.

ואני חושבת שבהקשר לתינוק קטן שתלוי בי אם אין לי כוונה לצער ואני חושבת נטו על טובתו, כל בנאדם צריך לעשות עבודה עם עצמו ולא לצפות שכל העולם יתחשבו בו כי זה בלתי אפשרי.

תוך כדי ההנקה יש יצור חלב.

מכירה כמה נשים עם חזה שטוח שמניקות לטווח ארוך. 

ההבדל המהותי זה שלאישה עם חזה קטן יהיה גודש יותר מהר אם תדלג על ארוחה לעומת אישה עם חזה גדול שתוכל לדלג על הנקה וזה לא ממש יציק לה

מה שכן יש הרבה קשר לתמיכת הסביבה ולאיך שהאישה תופסת את ההנקה והגוף שלה לבין הצלחת ההנקה ככה שברור שזה מוסיף לאתגר. 

שבהם יש חוסר ברקמת-חלב. ואז אין במפעל מספיק מכונות.

אבל, כאמור, זה מאוד-מאוד נדיר (ויכול לגרום גם לחזה שטוח. מידה AA ומטה)

ולרוב הנשים עם חזה שטוח (בד"כ זה גם רק יחסי, ולא באמת שטוח לגמרי) לא תהיה שום בעיה בהנקה.

לקחתי נטורל B להגדלה ולא עזר, נראה לי מכרו לי לוקשים

וניתוח לא משאיר את המגע הרך והטבעי, ככה לפחות הבנתי

כמה כאב נשפך מההודעה שלך

נגעת לליבי מאוד מאוד!

והכי כאב לי לקרא את "מה שיש ליתר הגברים"

כי את חושבת שזה רק אתם אבל לצערי יש יותר מדי זוגות כאלה..

אם ממילא את מאחורה ומכוסה.

מן הסתם המשתתפים האחרים בקורס הן משתתפות , והמרצה בטח לא פנוי להסתכל דווקא עליך.

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...

והאם הוא בשליטתך או לא.

קנאה לרוב מגיעה כשחסר לנו משהו, וזה מאוד תלוי מה העניין כדי לדעת איך להתמודד, להתמקד ביש או לרפא את הפצע הרגשי שמפעיל אותך ככה.

נניח אם את מקנאה שבמי שיש לה תמיכה מההורים ולך אין, אבל ההורים שלך בסך הכול נורמטיביים ואוהבים אותך (או היו ואינם בחיים) אפשר להתמקד שוב ושוב ביש, במה שכן היה, בטוב שהם הביאו לך.

אם ההורים לא נורמטיביים או אוהבים, וטיפסת החוצה לבנות את עצמך לבד אבל זה עדיין משהו שממש קשוח לך ומלווה אותך (מן הסתם, נושא משמעותי מאוד) כדאי ללכת לטיפול רגשי לעבד את האין שלך.

אותו דבר בכסף, אם יש לך עבודה והכנסות אבל בדוחק ומסביב יש שפע, או אם הגעת ממשפחה ענייה והכסף גורם לך למצוקה.

או נניח ילדים (נניח אם יש לך שלושה וחלמת על משפחה מרובת ילדים, או אם אין לך ילדים - מן הסתם מצב קצת אחר ודורש התמודדות אחרת) 

נראה לי פשוט לקבל את זה שאת מקנאה. זה בסדר שאת רוצה מה שאת רוצה.

ובמקביל- להפריד בין הרצון שלך לחוסר פרגון, כי אם זה משהו טוב אז זה משמח שיש אותו לכל מיני אנשים אחרים, וזה שיש להם לא מוריד ממך או מהרצון שלך...

ולגבי החוסר האובייקטבי- אם זה משהו שיש לך מה לעשות ואיך לקדם אותו, ממש לשבת ולחשוב על זה איך את מקדמת ומה. יותר קל כשאת יכולה לעשות משהו קונקרטי לגבי זה.

ואם אין מה לעשות אז פשוט לנסות לקבל את זה (אולי בטיפול. זה נשמע משהו שממש משמעותי בחיים שלך ואולי יהיה קל יותר עם עזרה חיצונית.) לקבל את זה שזה לא יקרה, אולי אף פעם לא. וזה בסדר לכאוב את זה שחסר לך.

ולא להתבחבש האם הרגש הזה טוב או לא.

קנאה היא אנושית ולגיטימית ויכולה לעזור לנו בחיים להבין באלה נקודות בחיים שלנו אנחנו רוצות להשתפר.

האשמה על הרגש וההלקאה רק עושים ממנה יותר אישיו ממה שהיא.

תקבלי את זה שאת מקנאה.

(אם זה בגלל רשתות חברתיות, אז לסגור, הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי)

ושתי פעולות טכניות שעוזרות

1- להפריד בין האדם שמקנאים בו לבין הדבר שמקנאים בו - אני לא מקנאה ב"רחלי" אני מקנאה בזוגיות טובה ומפרגנת.

2- להחמיא ולפרגן לאותו אדם למרות הקנאה

דבר טוב

זו מראה למשהו שאני ממש רוצה ואין לי

זה רגע של מודעות טהורה

כי הגוף לא משקר

אני מאמינה שאפשר להשיג כל דבר אם באמת רוצים

לכן אם מגיע רגש כזה

אני מחדדת לעצמי מה אני רוצה להשיג

ומתכננת את הדרך לעשות את זה

גם אם זו דרך ארוכה 

הקנאה נובעת מחוסר שיש לי משהו שהוא יותר פיזי/כלכלי

כמו בית יותר גדול (יש לנו דירה משלנו בה מסודרת ויש בה מספיק חדרים לכולם אבל עדיין נניח אני מרגישה ובצדק שהסלון קטן לי ואם אחד מבני המשפחה יעבור דירה זה יהיה לי ניסיון ממש קשה. או נניח חופשות משפחתיות יש הרבה מסביבי שנוסעים לחול לדוגמא. יש לי יכולת כלכלית *אולי* לסוע לחול אבל אני לא נוסעת מסיבות אישיות שמונעות ממני וזה מפריע לי וקשה לי. או נניח שאני רוצה לסוע לחול רק עם בעלי אבל הוא פחות בקטע לעזוב את הילדים לבד לבד ולסוע (ילדים גדולים בלי קשר נראה לי מוגזם לעזוב לכמה ימים את הבית)

יש לי בה המון יש

ולא ברור לי למה ככה קשה לי עם האין

וזה כל הזמן מסביבי ולפעמים בתקופות מסוימות זה ביתר שאת

נניח בחופש שהרבה מסביב נוסעים לחול ואנחנו לא.

אני לא מצליחה להכניס לראש

הכל בסדר יש לך משפחה בריאה וילדים מהממים ובריאין בה תגידי אלף פעם תודה תתמקדי בחופש פה וגמרנו

* זה לא תמיד דברים כאלו לא ברי השגה. אבל אני לא הפקטור היחיד בתמונה יש עוד שיקולים ומרגיש לי כאילו יש לי בעיה עם עצמי ואני לא שמחה אפעם במה שיש לי ומי מבטיח לי שאחרי שהחליט שלמרות הכל נניח נוסעים לחול אז אני ירגע (במחשבה שלי כן אבל במציאות אולי יהיה לי דברים אחרים להתלונן עליהם)

* אני לא משתפת אפחד ברצונות שלי. בעלי יודע שהייתי רוצה אבל הוא לא מתרגש כי יודע שזה המצב ומקבל אותו בצורה פרקטית וגם זה טוב לו כי בגדול נניח שוב לנושא חול הוא היה מעדיף מראש שלא להתחיל עם זה בכלל.

* באתי מבית עם מושגים הרבה יותר גדולים. חייתי בבית גדול וכל היכולות הכלכליות ורמת החיים היתה הרבה יותר גבוה משל בעלי. אני כבר שניים לא חיה ככה אני לא נשואה לא שנה וגם לא 10 שנים אלא הרבה הרבה יותר. כל השנים ויתרתי והיה לי קשה. אבל אני מרגישה שהכל שעובר הזמן העומס מצטבר ואני לא מצליחה להתמודד איתו

* אני מפרגנת בה לכולם סביבי (ככה אני מרגישה) הקושי שלי הוא מול עצמי

ולדעתי גם הילדים מרגישים את זה וזה משפיע גם עליהם.

* אני לא מצליחה לקבל את זה שזה המצב

* מותר להתפלל על זה ? שיהיה לי כל מה שאני רוצה ? זה נשמע לי ככ ריקני

על רקע כלכלי

בעיניי היא הכי פשוטה לפתרון

כי לעשות כסף

לשים מטרה כזו בסדר עדיפות גבוה

זה לא מאד קשה

ואז יש מספיק כסף למה שרוצים

לנסוע לחו"ל אפשר עם חברה/ משפחה לא חייבים באופן זוגי

לפעמים צריך להבין את שורש הרצון והקנאה ולתת לשורש פתרון 

דבר שני , אני חושבת שדווקא השינוי מגמה שאת חווה- הגישה של "בית גדול, מושגים גדולים" לעומת הגישה העכשווית של מה שקיים לך במציאות היום, זה גורם לך לחדד את ההבנה של מה את רוצה באמת/מה היית רוצה באמת.

אני חושבת שקנאה (לפחות מעצמי אני יודעת לומר) זה לא דבר רע. הקנאה יכולה לדרבן אתנו לשינוי כדי ליצור את מה שאנחנו רוצים. וככה כל אחד מתפתח מהזווית שלו וממילא יש מצב של           "קנאת סופרים תרבה חכמה"

הקנאה הופכת להיות רעה כשהיא משפיעה עלינו רע- מלמדת אתנו להיות נרגנים/לא מקבלים את עצמנו/ לא מרוצים מעצמינו או מחלקנו בעולם/ צרי עין כלפי אחרים והצלחותיהם.

וזה אולי גם מה שגורם לרדוף אחרי עצמינו בנסיון להצליח כמו/ להשיג את ... כמוהו/ להוציא את העיניים לשני כדי להראות ש"גם לנו יש", וחוסר נוחות כללי עם עצמינו/ העולם.

אני כותבת פה על עצמי, את מוזמנת לקחת לך מה שיועיל לך.  

מה שעוזר לי - זה להתמקד קודם כל במה שיש לי כרגע (לא מה שטוב וברור לי שקיים טכנית, התמקדות בחוזקות ואיכויות שקיימות בי תמיד ולא תלויות בשום מצב גשמי) ולנסות לראות איך אני מתקדמת לאט לאט  בעזרת אותן איכויות ליעד שאני רוצה.

דבר נוסף שעוזר לי

זה פשוט להתפלל, לדבר על זה עם ה' ולפרט לו- תודה על מה שיש עד עכשיו, ואחרכך ממש לפרט לו מה אני רוצה שיהיה לי ולמה. ולומר לו "אתה מכיר אותי. אתה יודע שאני לא מבקשת סתם . תעזור לי עם המידה הזאת שקשה לי, תתן לי כוח ויכולת, זה לא רק בשביל הבניין הפרטי שלי, זה למען כבוד שמיים! "  

וגם לצייר במחשבה את החזון של הדבר שאני רוצה מאוד. זה גם עוזר לי ואני רואה מזה התקדמויות.  

מה בדיוק חסר לך.

החופשה בחו"ל שחזרת עליה - כתבת אפילו שאולי זה כן מתאפשר אבל בעלך מתנגד להשאיר את הילדים.

אולי שם הנקודה?

אולי מה שמפריע לך זה החלטות בחיים שמישהו מחליט בשבילך ואת לא לגמרי שלמה איתן או החלטות שמנוהלות יותר מדי ע"י רגשות שליליים כמו אשמה, ויש לך חוסר השלמה איתן.

אולי את פשוט רוצה זמן וחופשה לבד עם בעלך?

אולי חופשה בארץ תספיק? (לפעמים בארץ יקר יותר מחו"ל)

לקבל את הקנאה. מותר לרצות הכל גם אם זה לא הגיוני או לא מסתדר וגם אם יש לך המון דברים אחרים שכן קיימים.

ודבר שני- לנסות לבחור

זה נשמע שיש הרבה בחירות שאת מתבאסת עליהם. אז לנסות לפתוח עם עצמך את ההחלטות שוב ולראות- יש איך לשנות את ההחלטות? אם לא, מה הסיבות שהחלטת אותם?

כאילו מבחינתי יש הרבה דברים שאני מרגישה שאני חייבת לעשות, ואז כשאני חושבת על זה אני מבינה שזה בחירה- נניח בחירה לכבד את הרצון של בעלי, או לחיות יותר בנחת אבל עם יותר לחץ כלכלי, או סתם שקט כשאני מרשה לילדים ממתק כדי שלא יבכו עכשיו חצי שעה😅 כאלה החלטות. ואז כשאני מבינה שאני לא חייבת אלא בוחרת בזה, יותר קל לי להשלים עם ההחלטות. וכמובן יש דברים שאפשר לשנות. אולי שווה לך לנסות את זה.

לא בטוח שזה רלוונטי לך אבל זה הכי חזק מבחינתי.

לפני כן אני אגיד, שאני ךא טסתי לחו"ל מעולם וסביבי אנשים טסים כל הזמן, פשוט אין לי מספיק וזה מבחינתי יעד לא ריאלי אז אני לא מתכננת שום דבר כזה.

כנ"ל בעוד אספקטים, אם אני קונה לילדים בגדים זה בגלל שהתרווח קצת החודש או שממש כבר חייבים כי הבגדים מרופטים.

בניגוד ל@00 אני לא חושבת שהכי קל בעולם לעשות כסף ולכל אחד יש את הנסיבות שלו.

אבל זו לא הנקודה.

אני מתנדבת תקופה ארוכה אצל מישהי שהחיים שלה קשים מכל אספקט, הבית שלה נראה נורא, הבריאות שלה על הפנים, המשפחה שלה קטנה ולא ממש בקשר וכו'.

אני נהנית ממהתנדבות, כי אני באמת עוזרת לה במה שהיא צריכה.

אבל בעיקר חוזרת הביתה ומרגישה עשירה מופלגת.

זה יותר טוב מכל שינון שאשנן לעצמי.

החוויה, ולא השכל, עוזרים לי לשמוח בדירה המאוד ממוצעת עד קטנה שיש לי, אז מה אם המטבח מתפרק והבית מבולגן, יחסית למה שיש אצלה הבית שלי הוא ארמון.

אני כמובן שואפת שגם לה יהיה ארמון ועוזרת במה שאפשר (לא בכסף כי אין לי, אם תרציי אסביר קצת יותר בפרטי) ועדיין ההמחשה הזו מול העיניים כמה יש לי, עוזרת כמו חיסון כשהקולגות שלי טסים פעם אחר פעם לכל מיני חופשות בחו"ל, ובוכים שאירועים משפחתיים קטנים עולים להם הון כי אי אפשר לוותר על כלום (וכמובן אני חוגגת הרבה יותר צנוע כי פשוט אין)...

במקום להתפלל על שיהיה לך כל מה שאת רוצה.
ממש מבינה אותך ממקום של קנאה, אני למשל ממש מקנאה בנשים עם בתים גדולים ומעוצבים. תמיד זה צובט אותי וקשה לי.
דווקא בטסים לחו"ל אני ממש לא מקנאה.
כל אחת והקנאה שלה.
עם הזמן אני פחות מקנאה בבתים גדולים משלי, רואה, מקנאה וזה עובר לי מהר מאשר פעם.
לא יודעת איך... אבל כבר כמה אפשר לקנא?
גם חולמת לשפץ את הבית אז זה מנחם אותי כשאני נזכרת בכך.
אולי תדמייני לך טיול חלומות בחו"ל שכשיתאפשר לך יום אחד תבצעי אותו
וכל פעם כשמישהו יטוס והקנאה תגיעי, תחשבחי לך על הטיול השווה שאת הולכת לעשות ביום מן הימים. זה מרגיע את הנפש, את הקנאה כי אז המוח עסוק בלחזור לדמיין את טיול החלומות שלך ופחות לקנא בטיול החלומות של השכנה שטסה מחאר לחו"ל.

נשמע שאת לא יודעת בדיוק מה את רוצה, ולכן כשמישהו אחר מגשים את הרצון, פתאום קופצת לה קנאה, שאולי הוא עושה את מה שאת חולמת בסתר.

עשי לך רשימת חלומות משלך.

חלומות קרובים יותר וחלומות יותר רחוקים.

מה נותן לך תקווה ביחס לחלומות האלו.

מה מרחיק אותך וגורם לך לייאוש.

מה הכלים שלך להתמודד עם הייאוש.

וכולי וכולי.

ככל שתבררי לעצמך בתוך עולמך הפנימי- מה את רוצה באמת, רצון נקי שלך מבפנים בלי השפעות מהסביבה

ומה יכול לעזור לך להגשים

את מכאן תמיד תוכלי להתפרסם ולחזור לעצמך

בלי להתפזר מכל מיני מראית עין של אחרים.

לפני כמה זמן היינו באיזה אירוע המוני, ותפסתי שאני מקנאה בנשים יפות יוצר ממני. היה נראה לי דהחיים שלהן דבש מדבש.

ואז הבנתי, שכשאני עסוקה מלהסתכל על אחרות,

הבעיה היא לא הקנאה.

הבעיה היא שאני לא נהנית מהיופי שלי.

כדי להינות מהיופי שלי, אני צריכה. לעשות עבודה. עבודה פנימית של להפסיק להסתכל החוצה.

וזה קל. כי אני רק צריכה להגיד לעצמי משפט אחד

"אני לא מודדת עכשיו מי ייתר ממי כדי שאוכל להינות מהיופי שלי".

כלומר האינטרס שלי הוא לא להסתכל.

ולכן זה קל יותר מאשר איזו שאיפה אידיליה של לשמוח בחלקי.

ככל שתסתכלי החוצה ככה לא תהני ממה שיש לך.

לא תגידי לעצמך איזה כיף שלי יש... שה' ברא אותי עם...

אלא- בטח אצלה יותר שלם, בטח להם יותר טוב

וככה הנאת החיים שלך נפגמת.

אי אפשר להינות מהשפע ככה.

או בבית גדול יותר, אלא עמוקה יותר

את מרגישה שוויתרת כל השנים. על מה ויתרת? לטובת מה? איזה תועלת חשבת שזה יביא? מה היה קורה לדעתך אם היית מרשה לעצמך לא לוותר?

האם זה נחשב ויתור, או שבחרת בזה?

האם יש דרך לשנות?

הקנאה מציקה לך כנראה כי אנשים אחרים מרגישים חופשיים לעשות דברים לעומתך, שאת מוותרת, והוויתור הזה שאת מרגישה יושב עלייך ובא לידי ביטוי בקנאה אבל בעצם הוא עמוק יותר והיא רק הסימפטום. לדעתי.

ולכן - עוד טיסה או בית גדול יותר לא יפתרו לך את זה לדעתי. כי חופש פנימי להיות מי שאת ולהתנהל בחופשיות (בלי קשר לכסף, זה גם מה אומרים, מה "מותר" לי להרגיש, מה אני רוצה, תקרות זכוכית כאלה וגבולות שאנחנו שמים לנו בראש)  זה דבר שלא קונים בכסף. זה האומץ להביט למציאות בעיניים ולתת לעצמך רשות להביע רצונות ולתפוס מקום.

כמובן שאם דיברתי שטויות - זרקי לפח, הכל טוב

חיבוק♥️

וכמו שאמרתי

לא תמיד זה שאין לי זה בגלל שאין לי יכולת כלכלית

לפעמים יש דברים אחרים שמונעין (אולי אצל מישהו אחר זה לא היה מונע אבל אצלנו זה כן מונע)

ואני תמיד מתלבטת בין להגיד אני רוצה ואני חייבת ויהי מה

לבין קצת לעבוד על המידות שלי.

אגב לא כל יעד כלכלי הוא תמיד מושג

פרנסה זה אחד המפתחות של הקבה

אני מאמינה שחובה לעשות השתדלות

אבל גם חובה לדעת שזה לא בשליטתנו והכל מתנת שמיים

שמודעות היא מידה טובה

לחדד מה רוצים ולנסות להגיע ליעד הזה

זה טוב

קנאה שמביאה כעס/ צרות עין/ דברים אחרים שליליים

זה בעייתי

הדרך הנכונה לעבוד על המידה הזו

היא המודעות

המראה לנפש

לגבי הפרנסה

יש לאדם בחירה מספיקה כדי להרוויח מספיק

גם בהתחשב שלא הכל בידו

בעיניי לפחות

שמדבר על כוחה של הקנאה (בעקבות קנאת קרח במשה ואהרן).

ממליצה לשמוע, יש שם תובנות מיוחדות!

לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק

אני אוהבת את הנעליים של פאפיה

במבצע באתר ב75 שח

אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות

כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..

אני מתכוונת למשהו כזה-

סניקרס בגוון חאקי

היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות

אז היא צריכה כבר נעליים טובות

ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...

אם כבר אז שיהיו טובות לשבת

ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.

אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.

אני לא יודעת איזה מידה היא

נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב

הפיזיותרפיסטית של הבת שלי המליצה לנו על הנעליים של פאפיה ונמרוד.

חשוב שהנעל תחזיק טוב את הרגל, בעיקר מאחורה.

לפאפיה יש חגיגיות יפות שהן צעד ראשון. גם אנחנו מתכננים לקנות לה כאלה לאירוע שיש לנו

לפאפיה יש חנות? או שחנויות מוכרות נעליים שלהם?

תודה!

או עלי אקספרס

איכות פח, רק לזמנים שרוצים שתהיה חגיגית ויפה. עולה גרושים.

זה לא יגיע לי עד האירוע

עכשיו קצת יקר שם עדיין לטעמי

אבל אם זה חשוב לאירוע הייתי קונה

אני מחכה לסוף עונה

בבני ברק יש כמה חנויות שיש גם נעליים אלגנטיות לשבת ואירוע במידה 19.

אם רלוונטי לך בשמחה אתן לך שמות וכיוון (כמה רמות מחיר...)

בני ברק רחוק לי

תודה

זה מקבע להם את ההליכה, 

וכשהסוליה קשה זה ממש לא טוב, ולא נוח...

אם רלוונטי לך, אנסה למצוא דרך להעביר לך.

הן עלו 400 שקל, הילד נעל אותן אולי 4 פעמים.

אעביר לך בשמחה, רק תגידי איפה את גרה אני בשבוע הקרוב צפויה להגיע למרכז בכל מקרה. 

הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!

בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!

בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?

הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.

אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"

הוא עונה לי "במטבח".

(הטישו היה במטבח).

לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.

אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.

מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.

וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי

ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"

לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.

גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.

באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂

היה בטוח שהתחיל החופש

אמרנו לו שכן

הוא: מה? לא! (בטון של מורה שאומרת 'אין על מה לדבר') 😂

אני מעירה אותה ואז היא שואלת: אמא איזה יום היום? אמרתי לה חמישי אז היא: למה?

מה זאת אומרת למה 🤣 אמרתי לה כי אתמול היה יום רביעי 😅 חמודה, בת 3 וחצי.. גם לי יהיה סלט ממרח הימים השבוע 🫣

לקחתי אותו לרופא כי חשדתי שהאדום שיש לו בישבן זה פטריה. ובדרך הסברתי לו קצת לאן הולכים וקצת על מוגנות.

בזמן שמחכים לרופא הוא מצהיר בקולי קולות: תכף אני מיכנס לרופא כי יש לי אדום בטיטול. לא שורף. שורף קסת. (קצת). טוב שלא פירט יותר בהרחבה!! 🤭

אח''כ הוא התחיל לתאר כל אחד שהיה שם ומה הוא עושה: "יש שם איש. יש לו סיכה. מה הוא עושה (כולו בדרמטיןת)? הוא מספר בטלפון!!

ואז היתה שם מישהי שצלעה: הוא: היא הולכת ככה ( ומחקה אותה)!!! 😅פדיחותת

ואתמול אמר לי: קפצנו במיים!

אז שאלתי אותו: מי? אתה או איקסית?

הוא: "שתיכם!" 

זה סכום יפה גם ככה

ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים

אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים

ושיש לו אופציה דיגיטלית

דרים קארד יותר ספציפי לחנויות

וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון

רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.

כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי. 

יודעת כי קיבלנו

העברנו את הקוד לסמארטפון

אבל אפשר להשתמש בכרטיס הפיזי…

ולעומת זאת דרים קארד יש לי איפה לקנות קרוב לבית.

מעניין איפה קונים ביי מי באמת

תדפיסי את הכרטיס שנוצר, ואפשר להשתמש בו כך.

יש את כל הפרטים שצריך.

רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".

כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..

סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.

או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים

הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו

אבל

היתי נותנת בסכומים שלמים

170 או 180

לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.

לא הייתי אוספת עוד כסף.

גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום 

בהנחה שהיא על חשבונך האישי.

יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה

אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת

כרטיס דרים קארד של 180₪

ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד

וללכת על שובר עם שוקולד קטן עטוף בצלופן.

אם אין סמרטפון לדעתי עדיף שובר של חנויות חרדיות כמו כארד שופ, בסט שי וכו'