כמובן שצריך לחשוב איפה אפשר להניק בפרטיות. אבל אם ממש אין ברירה- אז יושבים עם הגב לקהל או בפינה או משהו כזה.

רוב הגברים לא יחשבו בכלל שאת מניקה אם תשבי מכוסה.

מה לעשות? להגיד לתינוק לרעוב? אנחנו לא אוכלות מחוץ לבית? 

ומשתדלת לשבת בצד יחסית

אבל יושבת על ספסל וכאלה כשצריך

ותלוי גם בצורה שבה התינוק הזה יונק. יש תקופות שיונקים יפה ואף אחד בכלל לא ישים לב שהתינוק יונק ויש תקופןת שהתינוק זז מושך דברים עם הידיים וכו' ואז זה פחות נח.

אצל הורי הבעל אין לי ברירה, משפחה רק של בנים וממש לא נעים לי לשבת להניק בסלון. אני עולה לחדר ואח"כ אוכלת אוכל קר. בשבוע האחרון דאגתי לשאוב לפני שבת, וכך יכולתי להביא לה בקבוק במשך הסעודה. פעם ראשונה בחצי שנה האחרונה שיכולתי להיות נוכחת בכל הסעודה.

אצל ההורים שלי אני מניקה בסלון, ואם זה מפריע לגיסים שלי- הם יוצאים מהחדר בלי שאני צריכה לבקש.  בד"כ אנחנו יושבות להניק יחד (תמיד יש לפחות 3 מיניקות) ככה גם לא מדי משעמם. 

אני לא מניקה עם סינר, מתכסה עם החולצה שלי, והשמיכה שלה תמיד בהישג יד למקרה הצורך. אני מניקה בכל מקום- באוטובוס, בגינה, במרפאה... שבוע שעבר הינקתי באוטובוס וחברה ישבה לידי חצי שעה ולא שמה לב שאני מניקה עד שביקשתי ממנה להחזיק את התינוקת כדי שאני יכולה להתארגן

כמובן משתדלת בצניעות.

4 הנקות ממושכות הסתדרתי

כנראה שבעז"ה גם הלאה

לא צנוע בעיני

(אבל מבינה מי שכן מניקה .. אם משתדלת לכסות עצמה וללכת הצידה..)

באמת אני שואלת.

אם אני בצד, ודואגת שלא יראו, אז מה לא צנוע?

עצם ההנקה היא לא צנועה? למה?

ממש פוגע בי החוסר צניעות הזו לדעתי, שמניקות ממול גברים.

ראיתי את זה כמה וכמה פעמים. זה לדעתי, מגעיל. סליחה על הביטוי.

תסתובבי,  מה קרה? וברור עם סינר!

והגברת צרחה עד השמיים והיא רק ינקה, לא יכולתי להניק כי כולם הסתכלו עלינו.

רק כמה תחנות אחר כך, ירדתי מהאוטובוס האכלתי אותה ואז ראיתי שיצאה לה שן...

ברור שאם צריך להניק במקום שיש בו אנשים אז משתדלים שזה יהיה הכי צנוע שאפשר.

בפינה, מכוסה, במקום צדדי ופרטי.

אני לא אתמקם בכוונה במקום מרכזי, ואכסה את עצמי במקום ציבורי, 

אבל זה שהתינוק שלי אוכל זה לא לא צנוע. זה מקור המזון שלו.

גם הלכתית יש לזה הגדרות אחרות, ולא סתם.

ללכת בלבוש חשוף זה לא צנוע

להתנשק בפומבי זה לא צנוע

להניק - הפעולה הזאת היא לא פעולה לא צנועה. 

האמירה של מי שמעלי היא שעצם ההנקה זה דבר לא צנוע לא ברורה לי. 

אני מאכילה תינוק. אם הייתי מאכילה מבקבוק לא היה דיון בכלל, נכון?

מצד ההלכה, האיזור הזה יכול להיות חשוף בעת ההאכלה שלו, כאילו שזה לא איבר מוצנע שלי.

אני לא חושפת אותו, אני מסתירה

אבל זה שהתינוק שוכב עלי במאוזן והראש שלו ממוקם באיזור החזה שלי לא הופך את הפעולה שאני עושה ללא צנועה.

פעם או פעמיים יצא לי להניק בגן השעשועים, מוסתרת בידי העגלה, כשממש לא הייתה ברירה.

חוץ מזה - בד"כ מוצאת מקומות נסתרים להניק. בבית הוריי עם אבי ואחיי אני מניקה עם שכמיית הנקה. במקומות עם גברים זרים - אני נכנסת לחדר.

קודם כל תמיד מכוסה, בבית עם המשפחה מניקה ליד כולם כולל גיסי, אצלינו לא נותנים לזה משמעות וזה רגיל כאילו אני יושבת עם שמיכה, גם ההנקה שלי קצרה גג 10 דקות.

בחוץ זה תלוי במקומות של חרדים לא ,כי אצלם זה לא מקובל ולכן נותנים עלזה את הדעת, בחוץ במקומות של חילונים אז אני מניקה עם שמיכה והעגלה מלפני לטשטש את הפוזה. באוטובוס כן, משתדלת שבעלי ישב מלפני ואם אני לבדאז בספסל שמולי אני בודקת שיושבת אשה.

גם לרגליים יש שימוש בהקשר לא מיני...את הולכת איתם

גם לבטן ועוד יותר בטן בהריון אז זה גם נחשב לא לא צנוע??

מוזר מה שאת אומרת סליחה

אז ברגע שאני מתפנה מותר להשאיר דלת פתוחה ולהישאר בלי כיסוי?

אני חושבת שאם אנחנו רוצים לחנך את הילדים שלנו לצניעות 

גם אם מותר לגלות נכסה את מה שראוי לכסות

כל אחד במקום האישי שלו על מה הוא בוחר להקפיד יותר ועל מה פחות

אבל בהנקה אני חושבת שראוי מאוד לכסות בפני זרים

וגם בפני הילדים הגדולים שלנו

הבן איש חי- - הריון ולידה

"י"א כיון דהאשה דרכה לגלות דדיה בזמן היניקה הרי הדדים נחשבים אותו זמן כמו כפות הידים והפנים" אחת הדעות שהוא מביא מביאה כהנחת יסוד שהאישה מגלה את השדיים! בכלל לא מדובר על הנקה מכוסה בפומבי אלא על הנקה גלויה!

ושוב, מדובר על תקופה שנשים הולכת מכוסות בכל גופן! 

זה לא אומר אני מניקה בצורה כזאת במקום ציבורי אבל זה בהחלט מכניס לפרופורציות את כל הדיון כאן. 

הוא בכלל לא מדבר על דילמה בהנקה בכיסוי! 

אם יש אורחים בשולחן שבת והאישה לא מכסה ראש או כל לבוש אחר לא צנוע, 

כשבעל הבית מקדש אסור לו להסתכל על אותה אישה, נכון? 

ואם האישה מניקה, הבן איש חי לא אומר זה כמו כל ערווה- אסור לך להסתכל, אלא- זה כמו הפנים והידיים. 

וכן, בהחלט בעדות המזרח יש נשים שנהגו להניק בצורה גלויה, אני מכירה בעצמי וזה לא מזלזול בצניעות. 

אז אנחנו צריכות ללכת עם כפפות?  

הנה בבקשה מגיגול מהיר 

http://www.moreshet.co.il/WEB/shut/shut2.asp?id=116200

והנה מהגמרא-

ברכות י ע"א 

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, מאי דכתיב: פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, כנגד מי אמר שלמה מקרא זה? לא אמרו אלא כנגד דוד אביו, שדר בחמשה עולמים ואמר שירה; דר במעי אמו ואמר שירה, שנאמר: ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו. יצא לאויר העולם ונסתכל בכוכבים ומזלות ואמר שירה, שנאמר: ברכו ה' מלאכיו גברי כח עושי דברו לשמע בקול דברו ברכו ה' כל צבאיו וגו'. ינק משדי אמו ונסתכל בדדיה ואמר שירה, שנאמר: ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו. מאי כל גמוליו? אמר רבי אבהו: שעשה לה דדים במקום בינה. טעמא מאי? אמר (רבי) +מסורת הש"ס: [רב]+ יהודה: כדי שלא יסתכל במקום ערוה; רב מתנא אמר: כדי שלא יינק ממקום הטנופת. ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה, שנאמר: יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה. נסתכל ביום המיתה ואמר שירה, שנאמר: ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת. מאי משמע דעל יום המיתה נאמר? אמר רבה בר רב שילא: מסיפא דעניינא, דכתיב: תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון וגו'.

(בקצרה- הגמרא מספרת על דוד המלך שאמר שירה (את חלק מפרקי תהילים) בזמן שינק משדי אימו. ותוכן השירה שהוא מודה על כך שאצל בני האדם, בניגוד ליונקים אחרים, מקום היניקה רחוק ממקום הערווה וגם ממקום הלכלוך. מסקנה: איזור היניקה אינו איזור ערווה)

וכל אחת יכולה להרגיש אם זה מרגיש מתאים או לא להניק.

בעבר לא היו פאות - בטח אף אחת לא היתה מעיזה כך סתם לשים פאה. 

בעבר לא היה מצוי שנשים נמצאות הרבה מחוץ לבית ואני מניחה שגם לא היו מניקות בחוץ, אלא רק בתוך הבית. היום המציאות השתנתה ונשים עובדות ויוצאות לסידורים ולכן עולה השאלה..

לפי הגמרא נשמע שרק שנשים היו מכבסות היו מפשילות שרוולים ומרימות את השמלה. והזהירו את האנשים שיאריכו את הדרך ולא ילכו איפה שנשים כובסות ליד הנהר. והיום המצב שונה לחלוטין...

אולי בימינו זה נראה  פחות מתאים מבעבר להניק בציבור או מבלי לכסות..

וכל מה שתגידו- זה טבעי, זה היה נהוג גם אצל.., יש התייחסות בגמרא ל..., - (לא שאני לא מסכימה) לא ישנה את ההתיחסות לכך. 

אני באופן אישי, הפריע לי שאמא שלי שתהיה בריאה מניקה חשופה לגמרי. 

למה צריך להיות לי זכרון של הפטמות של אמא שלי בראש בכלל?!

זה שהיא מרגישה בנוח לא אומר שגם אני

אני רוצה ללמד את הילדים שלי בושה כשאחרים רואים  איברים שבדרך כלל מוצנעים בגוף שלי.

ובשל כך לא הייתי גם מפשיטה ומלבישה אותם מול כולם (כמו שרואים הרבה הורים עושים). אלא רק בחדר או במקלחת.

איך אפשר לחנך ולדרוש צניעות מצד אחד ומצד שני להתנהג אחרת?

(שוב אם ברוח התקופה זה נחשב פחות צנוע).

ואם רוצים מודל לצניעות אז

על רות המואביה - כתוב שלא ראו כפות ידיה ורגליה. ושהיתה מתכופפת בצניעות ללקט (בכיפוף הברך ולא מפרקי הירך). ולמרות ששאר הנשים לא נהגו כמוה, חז"ל שיבחו אותה על כך.

אני מביאה את דברי הבן איש חי משתי סיבות-

א. כדי שנשים ידעו מה גדרי ההלכה, לפני שאנחנו דנים במה ראוי ומה לא בוא נבין מה מותר ומה אסור, נכון? 

ב. כדי לתת פרופורציות לכל הדיון. בדיוק בשביל המסקנה שלך, שאישה תגיד- יכול להיות שמותר כך אבל אני לא מרגיה שראוי אז אני בוחרת ככה אבל זה לא אומר שמי שבוחרת אחרת צריך לדון אותה לגנאי. 

אין לי מושג מי את ואני מעריכה את הפניה המכובדת,

לא נעים לי שזה עובר לפסים אישים כשאת אנונימית.

אני עומדת מאחורי מה שאני כותבת חקרתי ודנתי עם תלמידי חכמים, 

אני לא מתיימרת לפסוק לאף אחת ומעולם לא התיימרתי, הבאתי מנעד רחב של גישות הלכתיות והבהרתי מספיק.

כל אישה שקוראת פה היא אישה בוגרת עם יכולת בחירה והיא תבחר על פי הבנתה. 

קראתי את זה כמה פעמים עם בעלי ואם אני זוכרת נכון אז הכוונה שמותר לבעל לראותו קצת מהשד בזמן ההנקה, כי זה לא נחשב למקום מכוסה. אגב, מאותה סיבה- הוא פוסק שאישה מניקה לא צריכה ליטול ידיים אחרי ההנקה בעוד שאישה שאינה מניקה ונוגעת שם כן צריכה.

אני לא זוכרת בכלל שהוא כותב את זה על גברים זרים.

לי יש בן בן 6 שממש ממש מסתקרן מה יש לי ומחפש לראות מאיפה החלב יוצא...

חלב

אגב, לנו פסק הרב שאסור מגיל מסויים...

מגיל מסויים זה לא שייך צניעותית. כך לענ"ד

ואיך אפשר להסתיר ממנו עובדה כזו?

יש הגבלות בבי"ס. אם חלילה יחשף לזה זה לא יהיה בעקבות חוסר צניעות של אמו!!!

יש חובה להדריך את הילדים לכל מה שהזכרתם. זה ברור לי ולא בשנייה האחרונה לפני ליל כלולות. גם בת בגיל המצווה אמורה לדעת על איבריה הפנימיים והנשיים

אבל מכאן ולשבת לא צנועה אפילו שמנסים בצנעה נראה לי לא שייך

רק משתדלת מאוד לא להראות לו את מקום יציאת החלב...

גם אני כשאני מניקה ליד הילדים אני לא מראה להם את מקום יציאת החלב.

הם כנראה יודעים שזה שם אבל זה בכלל לא כזה נושא לדיון.

כשהתעניינו מתישהו הסברתי להם כנראה ואם ילד יבקש ממני לראות אנסה להעסיק אותו בשמהו אחר (או אגיד לו שזה לא נעים לי או לא צנוע) וזהו.

ואם התינוק פתאום מתנתק אז מסדרים את החולצה מהר וזהו. בלי לחץ. ובישביל זה יש חיתול\שיכמיה וכו'.

(בגדים רחבים שלרוב מכסים הכול) ליד בניי בני 6.5 ו-3.5.

עוד לא יודעת מה אעשה כשיהיו מתבגרים.

ומה אני אגיד..

כשבת הארבע שלי פותחת לי חופשי את הדלת של המקלחת כשאני מתקלחת 

או בשירותים?

אני מעירה לה, אבל זה לא כל כך עוזר..

בת / בן שנתיים יכולים לדעתי לראות את אמא שלהם מניקה לא מכוסה,

זה לא שאת מטיילת ככה בבית.

אם הוא לא רואה את השד,

אז לא נראה לי שיש פה איזו בעיה.

אני לא רב בכל מקרה.. אז אני מסייגת מאוד.

פעם גרה כל המשפחה בחדר אחד , עד לפני 100 שנה בערך

רוב האנשים הפשוטים חיו בדירות בנות חדר אחד, 

לא שלחו את האישה להניק ביער כשהאיש היה חוזר מהעבודה...

חקרתי את זה הפסיקה הכי מחמירה לעניין צניעות שראיתי היא בשו"תים מודרניים שאכן גם כשאישה מכוסה ראוי שלא תניק ליד גברים אלא תיכנס לחדר צדדי 

והפסיקה בקצה השני היא של הבן איש חי (שמחמיר מאד בהלכות צניעות) שאומר שכאשר אישה מניקה שדיה הם כמו כפות ידיה ופניה ואין בעיה שיהיו *גלויים* והדגש זה שהוא משווה לכפות ידיים ופנים כי לפי הבן איש חי אלה האיברים היחידים של האישה שמותר לגלות. 

בקיצור אני מניחה שמבחינה הלכתית לכל אחת יש על מי לסמוך  

להלבין פנים חמור פי כמה.

עזבי, אלו אנשים שלא מסוגלים להתייחס באופן בריא נפשית לגוף ולצניעות, ולתת תשובות לילדים שלהם.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

תבקשי שיסדרו לך מנורת לילה ומזגן אם יש , או תנור חימום בטיחותי/ מאוורר  על שעון שבת לזמן של הסעודה, 

הם בטח לא מודעים,

אף סבא/סבתא לא יתקמצנו על הנכד התינוק שלהם ברמה כזאת שיחסכו

בחשמל בכוונה .

את חלק מהמשפחה שלהם , אמא של הנכדים שלהם , ומגיע לך להרגיש בנוח.

ואני חשבתי שהגיסים שלי חסרי טאקט...

אז חשבתי :-0

בדרך כלל מוצאת, ויש חדרי הנקה כמעט בכל מקום שהסתובבתי בו.

אופציה נוספת שהייתה לי מאוד נוחה נכנסתי לחנויות שבהם יש כמה תאי מדידה  עם ספסל...

המפלט האחרון לשבת ולהניק עם העגלה שהסתירה ככל האפשר כמובן שעם סינר הנקה.

ומי שמקפידה יותר תבוא עליה הברכה

פשוט תודה ששיתפת. 

אבל גדלתי בבית שזה הכי טבעי בעולם, אמא שלי הניקה אותנו ב"ה לפחות שנה וחצי (בילדים עם הפרשים גדולים יותר אז אפילו עד גיל שנתיים שלוש).

אם מגיל אפס את מכירה הנקה, אין בזה שום דבר לא צנוע, זה היה מבחינתי עוד איבר בדיוק כמו היד, רק שמשם יוצא חלב טעים לתינוק.

באמת, הכי טבעי, לא מביך וחס ושלום לא פרוץ.

בגד רחב - ואף אחד לא שם לב שאני מניקה. לשים שכמיה, בעיני, זה כמו לשים שלט: שימו לב, אני מניקה. מושך הרבה יותר תשומת לב. זה בבית או במקום ציבורי-כללי. כשיושבים בסיטואציה צפופה יותר אני משתדלת ללכת הצידה.

שאלתי את הבן שלי, כבר בר מצווה, אם ההנקה מביכה אותו (לראות הוא לא רואה כלום). הוא לא הבין למה אמור להבין, זה הדבר הטבעי מבחינתו.

אני קניתי גופיות הנקה (יש בדלתא, אבל בנקסט הרבה יותר זול) אפשר להרים את החולצה, וכל הבטן נותרת מכוסה. אבל במקרה כזה יש עוד שכבה. למי שחם לה זה יכול להפריע

הבטן אף פעם לא גלויה לובשים גופיית ספגטי ומורידים אותה קצת בשביל להניק הבגד הרחב והתינוק מסתירים לגמרי את החלק שמורידים (ובכל זאת למקרה שלא יסתיר הייתי מניקה עם כיסוי במקום ציבורי)

הילד צריך לאכול, ויש לי שכמיה סגורה שלא רואים כלום.

לא רואה מה לא צנוע או לא ראוי בזה, אין בזה שום דבר בולט בעיני, ומי שיש לו מחשבות והרהורים- שלא יסתכל.

בהתחשב בזה שהיה לי ילד שינק כל שעתיים והיה סרבן בקבוקים כשאני באיזור- לא היתה לי ברירה אלא להניק. ולא להניק היה גוזר עלי להיות בבית בחושך בקור.

גם בסעודת שבת- הייתי הולכת הצידה לספה ומניקה- אבל ליד כל ההתרחשות.

אחרי גיל חצי שנה- אם אני יכולה לתת לו אוכל אחר- אני נותנת. אם הוא מתעקש לינוק ולא מוכן לחכות- מניקה.

היום הקטן בן שנה ולא מוכן לינוק עם כיסוי וזז כל הזמן- כך שאין מצב בכלל להניק בצניעות אז אני מניקה בחדר, וזה באסה לחלוטין.

כי בסעודה בערב הוא רוצה לינוק בין האוכל לשינה, מה שגורם לי להעלם להנקה+השכבה וזה מבאס ללכת לכ"כ הרבה זמן..

(היה לי מקרה לא מזמן שנסעתי איתו באוטובוס בינעירוני והוא היה עייף ורצה לינוק ולא היה עלי כיסוי- אז הנקתי ככה והשתדלתי להיות צנועה. לא חושבת שראו משהו.. בכ"מ אני לא אתן לו לצרוח לרעב ועייפות בגלל זה.)

ולגבי הנקה מול הילדים- אמא שלי הניקה לידנו תמיד.

לא מזמן שאלתי אותה עד איזה גיל היא הניקה ליד הבנים והיא ענתה- בכל גיל. (אחי היה בן 15 כשהקטנה הפסיקה לינוק..) 

והיא ממש ממש מקפידה בצניעות. 

אבל בצורה בריאה מאד. 

(לי זו היתה מתנה- שההנקה באה לי טבעי וזה נתן לי להתמודד עם הרבה קשיים שההיו לי עם ההנקה)

אבל אין קשר בין גודל החזה לחלב, שום קשר!!

ויש היום פתרונות לזה אם זה קטן ואם ככ מפריע לכם.

ואני חושבת שבהקשר לתינוק קטן שתלוי בי אם אין לי כוונה לצער ואני חושבת נטו על טובתו, כל בנאדם צריך לעשות עבודה עם עצמו ולא לצפות שכל העולם יתחשבו בו כי זה בלתי אפשרי.

תוך כדי ההנקה יש יצור חלב.

מכירה כמה נשים עם חזה שטוח שמניקות לטווח ארוך. 

ההבדל המהותי זה שלאישה עם חזה קטן יהיה גודש יותר מהר אם תדלג על ארוחה לעומת אישה עם חזה גדול שתוכל לדלג על הנקה וזה לא ממש יציק לה

מה שכן יש הרבה קשר לתמיכת הסביבה ולאיך שהאישה תופסת את ההנקה והגוף שלה לבין הצלחת ההנקה ככה שברור שזה מוסיף לאתגר. 

שבהם יש חוסר ברקמת-חלב. ואז אין במפעל מספיק מכונות.

אבל, כאמור, זה מאוד-מאוד נדיר (ויכול לגרום גם לחזה שטוח. מידה AA ומטה)

ולרוב הנשים עם חזה שטוח (בד"כ זה גם רק יחסי, ולא באמת שטוח לגמרי) לא תהיה שום בעיה בהנקה.

לקחתי נטורל B להגדלה ולא עזר, נראה לי מכרו לי לוקשים

וניתוח לא משאיר את המגע הרך והטבעי, ככה לפחות הבנתי

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

גם יפה וגם קל וגם כמעט אף פעם לא מתפקשש

מצרכים

לשכבה הבסיסית

• 3 כוסות קמח

• ¾ כוס סוכר

• 1 ביצה L

• 1 שקית אבקת אפייה

• 1 כוס שמן קנולה

לשכבת השוקולד

• 2 כפות שטוחות אבקת קקאו

• ½ כוס מים

• ½ כוס שמן קנולה

• ¼ כוס סוכר

• 2 ביצים L

אופן ההכנה

1. מחממים תנור ל־180 מעלות.

2. מכינים את השכבה הבסיסית: מערבבים בקערה את הקמח, הסוכר ואבקת האפייה.

3. מוסיפים ביצה ושמן ומערבבים עד שמתקבלת תערובת אחידה.

4. מעבירים חצי מהתערובת לתבנית ומשטחים החצי השני מכניסים למקפיא.

5. מכינים את שכבת השוקולד: מערבבים בקערה את הקקאו, המים, השמן, הסוכר והביצים עד לקבלת תערובת חלקה.

6. יוצקים את תערובת השוקולד מעל השכבה הבסיסית ומשטחים בעדינות.

7. מפוררים מעל המלית שוקלד את החצי השני של השכבה הבסיסית

8. אופים בתנור שחומם מראש עד שהעוגה מתייצבת וקיסם יוצא עם מעט פירורים לחים.

9. מצננים היטב לפני החיתוך.

אגב שבוע שעבר שלחתי עוגת תפוזים לשכנה בערב שבת כדי לשמח אותה והיא עפה עליה לדבריה

אם קשהלך עוגה אפשר עודיות

אבל כל מה שכתבת נשמע מעולה ואל תזלזלי בעוגת שוקולד עם קרם שוקולד מלמעלה!!! זה מעדן מלכים ובאופן אישי זה הגילטי פלז'ר שלי ומזל שאת לא בקהילה שלי🤭

כי יודעת שלא אצליח להכין משהו טעים ושווה מספיק. (וגם כי קשה לי אפילו להכין לעצמנו דברים, אז אני לא יכולה להתחייב לאחרים...)

אני לא שמחה מהמצב הזה, אבל זה מה יש🤷‍♀️

ובתור מגויסת ויולדת הייתי שמחה לקבל, אבל כן מעדיפה כמה שפחות מלכלך ומתפורר.

זה את הטורט הפשוטות

הכל מתקבל בברכה

יש כאלה ששולחות אלפחורס ועוגות גבינה

אפשר לקשט קצעת מלמעלה בשקדים פרוסים אם זה מתאים לעושה או אבקת סוכר תמיד משדרגת את המראה.

וככה עוגה הכי פשוטה שיש נראית מרשימה בהרבה.

הרבה פעמים במקום בחושה ממש אני עושה בחושה משודרגת

נגיד עוגת שוקולד פירורים/ריבה פירורים

בראוניז עם אגוזים למעלה

....

וממש לא צריך עוגה מתוחכמת, פס עוגה בחושה זה מהמם

את יכולה לקנות תבניות פס מקרטון שהן יותר יפות

ואם את שמה בשקית צלופן אז בכללל...

אני אופה גם עוגה קטנה בתבנית מאפינס, וטועמת אותה. אם יוצא טוב, אני מביאה את הגדולה למי שרציתי.

ומסכימה עם מה שטארקו אמרה

עוגת קפה בחושה עם קרם מעל (אבקת סוכר מעורבבת בקצת מים חמים וטיפה קפה) נראית וואו.

עוגת בראוניז תמיד מתקבלת בברכה (ונח לחתוך אותה לקוביות קטנות במנג'טים)

עוגיות שוקולד צ'יפס חתוכות לרצועות

קאפקייקס שוקולד או שוקולד צ'יפס

אני כבר הרבה אחרי השלב הזה

אבל באופן כללי

פחד זה לא דבר שמנהל את חיי

כי פחד יכול להיות המחסום הכי גדול להגשמת חלומות ורצונות

כלומר, הרצון להבאת ילדים לא יושב על ההיגיון הפשוט, אלא על הלב ועל יצר החיים.

זה טבע העולם.

ואם אדם לא מרגיש את זה באופן טבעי, אז אני חושבת שכדאי לטפל בזה, לבדוק מה יושב שם בעומק, למה הפחד משתלט על יצר החיים הטבעי.

בכל אופן, תפילות הן הפתרון הכי טוב לכל דבר שלא תלוי רק בידיים שלנו

ואני מאוד רוצה, זה מרגיש כבר צורך מרוב שאני רוצה.

אבל הפחד כן קיים ואני מנסה להבין מה עושים עם זה. כי תכלס, אנחנו מביאים ילדים לעולם רע. כן, יש אנשים טובים. אבל גם הרבה אנשים רעים, שפוגעים באחרים, ומפחיד להביא אותם למקום כזה. מעבר באמת לזה שמי אמר שיצאו מחונכים כמו שצריך?

ולא לחשוב יותר מדי. כלומר, לחשוב רק על האושר שבהבאת ילדים לעולם, על האמונה שבע"ה הגאולה קרובה והילדים שלך יגדלו בעולם טוב ושלם, על זה שהם ואתם מושגחים בידיו של הקב"ה...

ואם לא מצליחים לעשות זאת לבד - אז הולכים לטיפול...

יש בו המון דברים קשים, וזאת כן התמודדות בשבילי. אבל במהותו הוא טוב. הוא גילוי של ה'.

שהמחשבות האלה הן דרך של הנפש לאותת לנו שאנחנו לא בנויים כרגע לילד או לעוד ילד.

אם את כבר רוצה אולי יעזור לך טיפול סביב הנושא אבל מאמינה שכשתוכלי נפשית את פשוט לא תהיי מוטרדת מזה

שלמרות כל הטעויות שההורים שלי עשו בגידו שלי

ולמרות הקשיים שעברתי בחיים

אני שמחה שהם בחרו להביא אותי לעולם...

מאמינה שכל אחד שתשאלי יגיד לך ככה

גם כאלה שעברו דברים יותר קשים ממני

אני משתדלת להחזיק בראש שאני עושה את ההשתדלות שלי ומתפללת לה' שיעזור, ובסופו של דבר מה יקרה זה בידיים שלו.

אבל אחרי שיש לי אני יכולה להבין על מה את מדברת

וזה לא פשוט. בכלל

אבל זה ממלא אותי באושר גדול.

אבל הזכרת לי מאד את החששות שהיו לי.

בסוף, אצלי, רק כשהרגשתי שאני מוכנה גם לתרחיש תיאורטי שבו הילד הופך למבוגר בעייתי מוקצן, נניח חלילה מתמכר לסמים קשים ובמובן מסויים אני מאבדת אותו, והשלמתי עם תרחיש כזה, הסכמתי להתחיל.

כן היה לנו ברור שאם אחד אז שניים כי לא פייר לגדול לבד.

שאביא ילדים לעולם כזה

מאז יש לנו עוד שתיים.. ברוך ה'

מה שאני מנסה לומר- שבסוף יצר החיים גובר על ההישרדותיות

בסוף רוב העולם הוא טוב, ולתת חיים זו מתנה

לי גם עזר שקראתי איפשהוא שהנשמה מחכה לרדת לעולם. היא מחכה ואת גואלת אותה

לא עושה לה רע שהורדת אותה לעולם, אלא הטבת איתה

לא זוכרת מקור, אולי מישהי כאן תדע

מפחיד אותי דברים אחרים כמו שמשהו יקרה להם וכזה, אבל לא מפחיד אותי שהם יהפכו לאנשים רעים או שהחינוך שלהם לא יצא טוב.

אני משתדלת להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות, ולחנך אותם למה שאני מאמינה בו. אני מכירה בזה שחינוך והורות טובה זה תהליכים שקורים לאורך כל החיים, ואני משתדלת להתקדם ולהשתפר כל הזמן.

ואם כשהם יגדלו הם יבחרו אחרת, בחירות שאני לא מאמינה בהם או חושבת שהם פוגעות בהם, אני מקווה שאני יצליח להכיר בזה שהם בני אדם נפרדים ממני ויכולים לבחור אחרת, ולהמשיך לאהוב אותם ולתמוך בהם בכל מצב.

"להביא ילד לעולם זו החלטה משמעותית. זה לבחור בכך שלנצח הלב שלך יתהלך מחוץ לגוף שלך"

(אליזבת סטון, סופרת אמריקאית)

אני מרגישה שזה ממש נכון, ורק תכפילי את התחושה במספר הילדים. ואני לא אמא חרדתית בכלל, אני מקבלת את זה שזה הטבע, ככה ה' התכוון, שנאהב את הילדים שלנו כ"כ, והוא נותן לנו כוחות-

לסמוך עליהם שילכו בדרך טובה

ולסמוך על עצמנו שאנחנו נותנים להם כלים טובים ונכונים שמאפשרים להם להתמודד,

ולסמוך עליו כמובן, שהוא שומר עליהם ואוהב אותם. לי עוזר לזכור ברגעים של פחד שהילדים שלי הם גם הילדים שלו ואנחנו בעצם בהורות משותפת. זה נותן לי הרבה ביטחון ורוגע ומזכיר לי שהם מושגחים ושהוא משגיח גם עלי שלא אעשה יותר מדי שטויות ושאהיה אמא מדויקת לילדיי.

אבל כן זה בהחלט מפחיד וקיים ונוכח

גם אחרי שהילדים נולדים כמובן אבל אצלי יש פחד מאוד גדול גם מהתהליך עד הלידה כולל..

בכל מקרה, מה שגורם לי בסופו של דבר כן להפסיק מניעה/לעשות פעולות שבע"ה יובילו להריון ולתינוק

זה כשהרצון גובר על הפחד.

אני לא מחפשת לא לפחד. זו לא אופציה שקיימת מבחינתי ולא משהו שאני שואפת אליו, הפחדים הם חלק מהסל שיש לי בחיים ואיתם אני עובדת.

אבל בשלב שבו הפחדים לא מוחקים את הרצון, אני מבינה שאני בשלה להריון נוסף..

ממש כעסתי על עצמי שאני כ"כ אגואיסטית שמביאה את הילד לעולם שכולו עבודה קשה, ושאפילו הלידה שהיא תחילת החיים מתחילה בכזה קושי פיזי (כי אני לא יודעת מה תינוק מרגיש בכל התהליך הזה של הלידה, גם פיזית וגם רגשית הכל מבלבל וחדש)

אבל אני חושבת שטוב לילדים שלי, ברור שיש קשיים וגם יהיו להם בעתיד כי זה העולם, אבל ברוב הזמן טוב להם, והם שמחים. וגם לי עם כל הקשיים שהיו לי בילדות (והיו הרבה, וב"ה שהילדים שלי לא עוברים אותם) עדיין טוב לי ואני שמחה שנולדתי.

הם גם מרחיבים לי את הלב כל יום מחדש שאחרי תקופה בלי תינוק הרצון פשוט משתיק לי את כל הפחדים והופ מגיע עוד ילד....

ממה שאני מכירה, בדרך כלל מתזמנים את החידוש של הלק ללפני המקווה.

יש כאלה שעושות רק בתקופה שאין הרבה טבילות, כמו הריון או הנקה.

ונקי ללא פגמים, סדקים או קילופים. כזה שהיית הולכת איתו לאירוע נחשב.

אם את עושה לק חדש סמוך ככל האפשר למועד הטבילה, לא צריכה להיות בעיה לטבול ככה.

פ

ואם בתקופה "רגילה" אז מיד אחרי טבילה כדי שעד הטבילה הבאה זה ירד (לא מחדשת כל פעם רק באירועים מיוחדים)

אני יודעת שיש דעות שמתירות לטבול עם לק ג'ל שלם.

אישית אני מעדיפה להדר ולטבול בלי לק בכלל אבל כן יש גם את השיטה הנ"ל...

יש פסיקה שאם זה ממש לפני המקווה שאז הלק שלם לגמרי מותר לטבול ככה

אבל זה לא לפי כל הפסיקות

לפי הפסיקה שלנו אסור, אולי רק בדיעבד

אבל לכתחילה בלי לק, גם אם הוא ממש שלם

זאת הסיבה שעשיתי רק בזמן הריון, כי לא בשבילי כל פעם ללכת להוריד ואז לחזור שוב לעשות חדש

(עכשיו כבר עושה לעצמי לק מתי שרוצה)

תבדקי מה הפסיקה שלכם

אם מותר עם לק שלם, אז אחלה

תעשי יום לפני

אני מורידה לפני המקווה ועושה חדש אחרי

יש הרבה שאני מכירה שטובלות עם חדש אז עושים צמוד למקווה

הניתן לטבילה. (כשיצאה לי טבילה בחול המועד, שאלתי רב והוא אמר שעד שבוע זה בסדר, בתנאי שהלק שלם)

ועשיתי זאת גם בתקופה שהייתי טובלת כל חודש והיה בסדר גמור.

ו- @שלומית. לק ג'ל לא יורד לבד

צריך ללכת להוריד אותו כי קשה מאוד להוריד בבית

אולי התכוונת ללק רגיל

אצלי יורד בבית לבד, עשיתי כמה פעמים לק ג'ל אני יודעת מה זה.

אבל אולי יש לי ציפורניים מיוחדות (;

( עשיתי כמה פעמים כל פעם אצל מישהי אחרת אז זו לא בעיה של מישהי ספציפית או משהו כזה)

10-15 דק' לכל יד וסיימת סיפור, אפשר אפילו פחות אבל עדיף להיות סבלניים

מספיגים כדורי צמר גפן במסיר לק או אציטון, שמים על הציפורן ועוטפים עם נייר כסףאת האצבע יחד עם הצמר גפן

מחכים 15 דק' ואז שפשפים או מקלפים את הלק

פשוט אצלי זה בד"כ יורד לבד בלי כל ההליך

שהלק לא מאד איכותי🫣

אגב אולי הלק עצמו יורד אבל גם שכבת הבסיס?

הייתי בודקת כי זה בעייתי הלכתית ומהווה חציצה. לרוב שכבת הבסיס יורדת רק בשיוף

אבל באמת הלק לא הכי איכותי

יורד לי יחד עם הלק גם שכבה דקיקה של הציפורן....

המכשיר שמורידים איתו עושה לי צמרמורות שאני לא מסוגלת🙈

אצלי קבוע הייתי סובלת בזה.

עד שהגעתי למניקוריסטית שראתה שהעור שלי עדין אז היא עושה לי בעוצמת נמוכה ובעדינות כזו שלא כואב לי בכלל.

כשלפני זה סבלתי כל פעם🤦‍♀️

הרעש עושה לי צמרמורות

כמו ברופא שיניים

אני מתפתלת כולי חחחח נושכת שפתיים

שלוש וחצי-ארבע שבועות לא אכפת לי שהוא לא הכי איכותי

וגם ניסיתי פעם

סיוט

מעדיפה חד משמעית ללכת קוסמטיקאית

והיא במילא מורידה לפני ששמים חדש

אני עושה קבוע לק גל.

ממה שאני יודעת מהרב שלנו אפשר לטבול עם הלק גל כאשר הוא חדש ולא רואים תוספת ציפורן שגדלה ואז זה מהווה חציצה. אז לרוב אני מסנכרנת את התור ללק גל שיהיה ממש יומיים גג שלושה לפני הטבילה.

אבל הוא במצב שאת לא מקפידה עליו ואת מסתובבת ככה בחוץ זה בסדר.

אישית יצא לי עד עכשיו לעשות רק בתקופות שמותרים. לא יודעת מה אעשה בהמשך.

בחודשים האחרונים התחלתי.

עושה יום יומיים לפני המקווה.

ביום המקווה מקפידה לנקות מתחת לציפורניים.

זה ממש עושה לי טוב

ומחדשות אחרי. הן מכירות את זה...

אבל זה באמת מייגע ללכת פעמיים, וגם צריך לתזמן את התורים ולא תמיד מסתדר.

עושה לפי הפסיקה הרווחת

מחדשת לפני המקווה

כמה קרוב שאפשר

אבל גם כמה ימים לפני זה בסדר אם זה שלם, יפה והייתי הולכת כך לאירוע

זה עושה לי ממש טוב אוהבת את ההתחדשות של זה לפני מקווה 🤭

ואחרי המקוה הולכת לשים

מגיבה לעצמי כדי להגיע לסוף השרשור..

עזרתן לי מאוד להחליט ש...

כרגע אין לי כח להיכנס לזה, זה כן די כאב ראש , כמובן תלוי פסיקה אבל עדיין..

נושא לא פתור אצלי

אני עושה בעיקר בתקופות ארוכות שמותרים

או לכבוד אירועים מסויימים או חגים

יצא לי כבר לעשות לחתונה ולהוריד אחרי פחות משבוע למקווה...

אבל בסוף זה כן כיף ועושה תחושה טובה

(עד שאחרי שבועיים הציפורן מתארכת ונהיה רווח חחח)

אני לא מאורגנת מספיק בשביל שזה באמת יקרה בזמן

ואין לי איך להוריד לעצמי בבית בלי להרוס את הציפורן במקרה ששכחתי.

וגם זה לא מחזיק אצלי חודש אף פעם (ציפורניים שומניות, קרה עם כל מניקוריסטית)

אז די.

מקפידה לגזוז בבית כדי שתמיד יראה טוב ולא יהיו לכלוכים מתחת הציפורן או משהו. אם היא קצרה אז אין. ושלום על ישראל.

אבל גם חושבת שזה מהמם ונותן הרגשה של טיפוח (עד שזה חצי מקולף ואז זה הרגשה של הזנחה)

ולמיטב ידיעתי לא משפיע על מקווה

זה עושה שהריסים נראות יפות, קצת כמו מסקרה

אולי יתן לך את התחושה הנשית אבל עם פחות השקעה והתארגנות

בלי קשר למנהגים ולטבילה.

האם חק ג'ל זה בניה או רק שגבה של לק משובח?

מה קורה לציפורניים הטבעיות? האם נשמרות טוב? נפגעות?

כמה זמן מחזיק לק ג'ל באופן יפה

זה לק מיוחד שמקבעים לציפורן.

לי אישית מחזיק נגיד שבועיים

אבל יש לי צמיחה מהירה של הציפורניים.

אחרי חודש אני כבר חייבת להחליף לק.

הציפורניים נחלשות.

כאילו מורידים שכבה

עם מה שמשייף את השן. מורידים את השכבה העליונה.

אח"כ משייפים עם משייף את השכבה השניה.

ואחרי כל מריחת לק שמים את האצבעות בתוך מכונה שמקבעת את הלק על היד.

המכונה קצת חמה

לפעמים משייפים טיפה עם משייף שתהיה מחוספסת

אבל אם היה לך לק קודם ורק מחליפים אז זה גם ככה מחוספס

גם אני לא רואה את המנהלת רוב הימים )לא מחפשת)

בבוקר בטח שלא, אני מגיעה מוקדם

בצהרים לפעמים

לפעמים נמצאת בתוך החדר אז מאמינה שלפעמים אני לא רואה כי נמצאת בחדרים אחרים

נראה לי עדיף שתבואי באמצע היום לראות איך הולך.

פעם פעמיים ואם הכל רגוע ובסדר אז אפשר לסמוך עליהם.

לגבי המנהלת, מוזר שהיא לא נמצאת.

וזה באמת קריטי שתהיה מנהלת שתסתובב בשטח ותוודא שהכל תקין

לא לכל המנהלות יש משרה מלאה במעון. במעון שלנו שהיה בסביבות 50 ילדים המנהלת השלימה משרה בחלק מהימים בלהיות מטפלת קבוצה ביום החופשי של המטפלת. היום אני יודעת שמנהלת שם מנהלת 2 מעונות במקביל.

אין דבר כזה שהורה נשאר מעל שעתיים בשגרה כדי לשאול על הילד שלו. זה מפריע להתנהלות והמשך סדר היום.

לגבי המנהלת האמת לא יודעת להגיד. אני אף פעם לא חיפשתי את המנהלת אלא אם כן יש איזה נושא חשוב שרציתי להעלות.

ולהסביר המון..לא נשמע תואם..וזה גוזל זמן יקר שהמטפלות אמורות לדאוג לילדים בומולא לדבר עם כל אמא

תחשבי שכל אמא דאגנית תדבר עם המטפלת שעתיים?

לגבי המנהלת מאוד תלוי בגודל מעון.

אני לא יודעת מה קורה במעון פרטי. במעון שהוא חלק מרשת יש לכל קבוצת מעונות מפקחת (יש כאלה שקוראים לה "מדריכה" או "יועצת" או משהו כזה. זה אותו תפקיד, רק עניין של טרמינולוגיה). היא מעל המנהלת, מטעם הרשת.

לפעמים בתחילת השנה מקבלים מהמעון כל מיני טפסים, וכתוב שם גם את שם המפקחת עם מספר טלפון. אם לא, תחפשי באתר האינטרנט של רשת המעונות - או שכתוב שם את כל המפתחות לפי איזורים, או שתכתבי להנהלה של הרשת ותשאלי אותם.

כשאני מגיעה לשעתיים זה פעם ב.. לא כל יום.. יש לי חיים אחרי הכל.. וגם כשאני שם אני לא כל הזמן מדברת עם הצוות.. רק שהן פונות אלי או מספרות לי משהו. בכל אופן הנקודה בעיני זה האדישות שאני מרגישה כלפי המקצוע.

אחרי המקרה המזעזע במעון באריאל כבר נגמרו לי המילים. מקרה רודף מקרה ואף אחד לא מרעיד את המערכת..

אחד ופעם בשבועיים שלושה גם יום השתלמות

אולי היא נמצאת בחדר שלה בזמן הזה עובדת שם?

או אולי היא במטבח?

אצלנו המנהלת לפעמים בבקרים נמצאת בתוך אחת הכיתות ומתגברת שם עד שכל המטופלות מגיעות

ואומרים לי בוודאות שהיא לא הגיעה...

נמוך במעון הזה

וואי ממש מבאס, מבינה אותך

לא מאמינה שהיא פשוט מברישה, זה עלול לדפוק אותה

גם לה יש מפקחת

לא הייתי משאירה את הילד שלי במעון שאני לא סומכת על המטפלות כשהן בלי פיקוח של מנהלת. ובאמת מספר הפעמים שראיתי את המנהלת במעון אצלנו יכולה להיספר על יד אחת.. לא מטריד אותי כי אני סומכת על המטפלות, וגם אני אמא דאגנית שנשארת כשצריך ועם יד על הדופק.

לנו היה את זה בנושא אחר (שעכשיו פחות חם, אז הוא לא עולה כל כך)

ולהורים שלי גם היה את זה בנושא פוליטי (סביב ההתנתקות)

זה קשה מאוד... אבל גם בתוך הוויכוח צריך לזכור שאנחנו זוג אוהב ומאוחד.

ואני אומרת לעצמי שהכי חשוב שבנושאים המהותיים בחיים (יהדות וחינוך ילדים) אנחנו בדעה אחת, כי אחרת זה היה פוגש אותנו הרבה יותר וזה היה הרבה יותר קשה...

מניחה שבקרוב העניינים האלה יירגעו קצת, כשתעבור תקופת הבחירות, ותוכלו לחזור לנהל את חייכם בנחת ובאחדות❤️

עם תמונת התוצאות העכשווית אני בכלל לא בטוחה שזה יקרה מהר...

אבל אני כן חושבת שאני צריכה ללמוד להתמודד עם המצבים שבהם אנחנו חושבים כל אחד שהשני טועה, כי זה לא טוב שזה כל כך קשה לי.

גם בחינוך ילדים יש לנו לפעמים דעות שונות... לכם לא? איך עושים את זה? מקווה שהשאלה לא נשמעת חטטנית, אני רצה ללמוד מכם

לנו ב"ה אין כמעט חילוקי דעות בנושא הזה. מקסימום יכול לקרות שאחד מאיתנו כעס בצורה מסוימת על הילד, והשני חושב שהצורה הזו לא טובה. אז אחרי שהילד נרגע (בדרך זו או אחרת) מדברים על זה שלא בפניו, ומגיעים בסוף להסכמה איך נכון יותר היה לנהוג באותו רגע.

אז בנושא הזה אני לא יכולה לעזור לאחרים...

אבל בנושא כמו פוליטיקה - אני חושבת שהכי טוב "פשוט" להחליט שלא מדברים על זה... הרי אין פה משהו מעשי לחיים שלכם, נכון? (הנושא שהיה בוויכוח בינינו בזמנו כן דרש צעדים מעשיים, ולכן זה היה בעייתי יותר...)

אבל דברים קטנים פה ושם.

נכון, אין בפוליטיקה משהו מעשי, סתם מעצבן אותי ממש שהוא חושב שאני טועה ושהוא לא מבין שאני צודקת.

זה נשמע טיפשי כשאני כותבת את זה...

וגם לא יודעת כמה נצליח לא לדבר על זה בתקופה הסוערת הזאת.

פוליטיקה זה באמת נושא מאוד טעון, במיוחד בימים האלה ויכול להביא לעצבים ומחשבות שליליות אחד על השני. צריך לזכור שזה שיש לו דעות אחרות משלך לא אומר שהוא פחות חכם או מבין או מוסרי ולא אומר את זה גם עליך. יש דעות שונות שמגיעות מנקודות מוצא ערכיות שונות ואפשר וצריך לקבל את זה. נקודת המוצא היא להבין ששניכם רוצים בטוב חושבים שיש דרך אחרת להשיג אותו.

ברגע שאת מבינה את זה, את צריכה גם ללמוד לנהל את זה, לקבוע גבולות לשיחות פוליטיות, לא לנסות לחנך אחד את השני ולזהות מתי כבר לא מועיל לדבר על זה.

גם אם החלטתם לא לדבר על פוליטיקה אבל בפנים מעצבן אותך שהוא לא מבין שאת צודקת, זו תפיסה קצת מוטעה בעיני... תביני את שיש לכם שתי דעות שונות ויכול להיות שיש גרעין של אמת בכל אחת מהן.

גם לי יש חילוקי דעות עם בעלי נניח בנושא גיוס חרדים. ניהלתי איתו כמה ויכוחים בנושא והבנתי שאני לא הולכת לשנות את דעתו, הוא פשוט חושב אחרת ממני וזה בסדר גמור. אפילו שאני חושבת שזה אחד הנושאים המשמעותיים והקריטיים, הוא חושב אחרת. אני מצליחה להבין את נקודת המוצא הערכית שלו ולכן אני מעריכה אותו על אף שהוא חושב אחרת ממני לחלוטין.

מוטעית, ואני רוצה לשנות אותה.

אני רוצה להרגיש שזה באמת בסדר שכל אחת מאיתנו חושב אחרת.

מה הערך שיושב בבסיס של התפיסות של בעלך. איזה ערך חיובי יש בבסיס שמוביל אותו בחשיבה שלו. תנסי להגיע אצלך להערכה פנימית של איך הוא מובל על ידי הערך החיובי הזה. יש סרטון של גברת רביע שהיא מדברת עם זוג שאחד בימים ואחד בשמאל והם רבים על זה, תראי:

‏‏19K‏‏ צפיות‏ · ‏‏1.3K‏‏ רגשות‏ | הוא ימני לאומני, היא שמאלנית...ואי אפשר לדבר על על זה בבית. ספיישל בחירות- "טיפול זוגי פוליטי" עם גברת רביע שמראה לנו כמה כולנו בעצם דומים ברצון שיהיה פה טוב ובאהבה לעם ולארץ שלנו וכמה זה בסדר לחשוב אחרת.. העיקר שנצליח לקבל אחד את השני ולהיות ביחד💜💜 מתוך הופעה בבית אבי חי | גברת רביע

כל הכבוד לך

חחח

וזו האמת של התורה.

הרבה דברים מסתעפים ממנה, אבל לרוב קשה לנו לראות מה האמת האלוקית בכל הדברים האלה.

אני מאמינה שפוליטיקה זה אותו דבר. ולפעמים כולם אמת אלוקית - בהסתעפויות שונות.

ולכן אין טעם להיות בטוחים שהאמת אצלי, כי אנחנו לא אלוקים.

ובעיקר - לכן אין טעם להתווכח על זה בין בני זוג, כי האמת האלוקית היא שזוג צריך לחיות בשלום ובאהבה

אצלינו יש עניין אחר לא קשור למפלגות,

אז בגלל זה לריב עם הבעל?

מציעה לך בכל לב

לא להכניס פוליטיקה הבייתה.

כן לכבד דעות אחד של השני

אבל אתם זוג אוהב

ולא שווה לקלקל את הזוגיות היפה שלכם

בגלל משהו חיצוני!

למה הוא חושב את מה שהוא חושב? את ההיגיון שעומד מאחורי זה, גם אם הוא מוטעה לדעתך?

אני חושבת שאנחנו מבינים שעמדה מסוימת היא הגיונית גם אם אנחנו לא מסכימים איתה יותר קל לנו לא להגיע למקום של ''הוא טיפש אם הוא לא רואה שאני צודקת''

עשה לי טוב לומר לו משפטים כמו אתה בוחר בי אבל? וכאלו ולשמוע שהוא בוחר בי יותר מכל דעה כזו או אחרת..

וכנל הפוך כמובן לומר לו

הרגשתי שכאילו זה מה שצריך לחזק, וזה מה שהיה קשה לי בכל השיחות והדיונים.. ההרגשה שתראה אותי, תאהב אותי, תייקר אותי וכו.

בעלי ואני חושבים אחרת לגמרי בנושא פוליטי

יש הרבה דעות שלו שהוא משתף רק אותי בעוד של הסביבה אפילו לא יודעת ולא תאמין עליו

אני חולקת על הדעות שלו ומצד שני שמחה שאני עוגן בשבילו שיכול לשתף אותי

זה קשה לי מאוד

משפחה שלנו שנפגשנו ביום הבחירות שאלו אותו מה הצבעת והוא אמר "הצבענו X" (התייחס אלי ואליו ואמר את מה שאני הצבעתי) כי לא רצה להכנס לעימותים וכו'

אני משתדלת לא לחשוב על זה יותר מידי ולייחס לזה הרבה חשיבות

מנסה לדבר על דברים אחרים

ומחכה שהגל הזה של הבחירות יעבור כבר

השקפה דתית, השקפה פוליטית, גישה לנושא בריאות, סגנון חינוך וכו'

לפני שהתחתנו בדקנו 3 דברים-

1. שעל דברים שקשורים לחנוך ילדים אנחנו מסכימים או יכולים להגיע להסכמה

2. שהדברים שאנחנו לא מסכימים עליהם לא יתנגשו יותר מידי באורח החיים של השני וידרשו ממנו לבחור בין האהבה לעצמו

3. שאנחנו מצליחים להתווכח בצורה מתורבתת ולא אמוציונאלית (אל תקלי בזה, 4 דייטים רק התווכחנו חחחח)

האמת שאחרי שנים של נישואים הדעות שלנו די התקרבו ובעיניי זה ממש מעשיר את החיים שהדעות שלנו שונות ♥️♥️♥️

בנוגע להמון נושאים, פוליטית, דתית אמונית ועוד.

אבל מה שמאוד עוזר ויאמר לזכות בעלי

שהוא מעריך את הדעות שלי גם אם הוא לא מסכים.

הוא יודע להגיד "אני אוהב את המוח שלך" "את מעניינת"

ונראה שזה בעיקר מה שמפריע לך, לא?

החוסר הערכה, לא שיחשוב בדיוק כמוך.

על זה אפשר לדבר, על צורת הויכוח, על מחמאות למרות שלא מסכימים, לא לשדר זלזול.

ולקבל דעות שונות מה שעוזר לי זה לנסות להיכנס לנקודות מבט אחרת עד כמה שאפשר.

דבר ראשון כל דעה שקיימת בעולם מבוססת גם על רגשות, חוויות, סביבת גדילה.

אדם שחווה פיגוע לרוב ילך לימין קיצון (או להיפך) אדם שגדל בסביבה שמאלנית יגדל לרוב להיות גם כזה, אדם שאיבד חברים בצבא יכול להפוך להיות פציפיסט או ימין קיצון.

חוויות חיים משפיעות על הדעות שלנו.

בנוסף אני מאמינה שכולם שואפים לטוב, השמאל הקיצון שואף לסיום מלחמות ולשלום לטובת שקט והגנה עלינו, אולי הם נאיבים אבל הכוונות טובות, לכן גם אם דעתי הפוכה אני לא שונאת או כועסת.

גם פרו פלסטינים ברחבי העולם, מקבלים מידע מאוד ספציפי, שכנראה אם היינו במצבם היינו כמוהם.

אז גם בניואנסים קטנים ובשינוי דעות בתוך הבית, זה תלוי בהמון גורמים וזוויות מבט וחוויות החיים שלו.

הוא מתכוון לטוב, פשוט מנתח את הדרך לטוב בצורה אחרת.

ועוד נקודה שעוזרת לי, אני אוהבת להשאיר מקום לספק עצמי, באמת, אני נכנסת לויכוח בידיעה ובהסכמה שאולי בסוף אגיד וואלה צודק או עזרת לי להבין נקודת מבט אחרת.

אני פחות בעד הגישה של "פשוט לא לדבר על זה"

כי אני חושבת שמרחב זוגי יכול להכיל דעות שונות בכבוד, מה יקרה אם תחלקו על נושא אחר וחשוב יותר? גם תרגישי צורך להשתתק?

עם אנשים שזה נושא דליק אני נמנעת לדבר על כאלה נושאים, בזוגיות כן חשוב לי באופן אישי לתת מקום להכל.

גם כשיש לו טעם והעדפות שונות בנושאים אחרים?

זה מעצבן כי לשניכם מאוד אכפת מהמדינה, אז בואי נתחיל מזה שהשורש שגורם לעצבים נובע ממקום טוב וחיובי.

בנוסף, אני חושבת שכדאי מאוד לשנות טרימינולגיה. אין צודק וטועה.

יש מגוון דעות, וברובן יש גרעין של אמת.

סתם לדוגמה- להצביע ליכוד כדי שהליכוד יהיה גדול מישר של אייזנקוט כדי שהוא הראשון שיקבל את הזכות לנסות להרכיב ממשלה, או להצביע למפלגה מתנדנדת כדי לעזור לה לעבור לטובת הגוש כולו.

אין פה טועה וצודק, יש שיקולים שונים.

גם בבחירה משני צידי הגושים יש אמת בשני הצדדים.

למשל המוני יהודים שהקשר שלהם לעם מתרופף בגלל שהם רואים את הדברים אחרת, טזה עצוב וכואב, זה לא אמת? ובכלל להחליף מנגנוני שליטה בדרג הפקידותי זה דבר רצוי בחברה דמוקטית. אין בזה אמת?

ברור שלכל טענה אפשר למצוא עשר טענות סותרות שגם להן אפשר למצוא סתירה. אני לא אומרת שזה טענות בלתי ניתנות לסתירה. אני אומרת רק שיש בזה אמת.

ולכן השיח של טועה וצודק הוא שיח שבהכרח פוסל גם את גרעין האמת שבטענות של השני.

אז עדיף לא לדבר במושגים האלו.

גם בכל טענה יש אלמנט של ניבוי העתיד ופרשנות.

למשל המה בדיעבד לא התחילה מלחמה לפני הבחירות.

כלומר עובדתית ביבי לא פתח מלחמה משיקולים פוליטיים.

עכשיו אם כן הייתה נפתחת מלחמה, מיד היו המונים שמשייכים את המניע לעיתוי הפתיחה, בשיקולים פוליטיים, ואין איך לסתור את ההנחה הזו.

עוד דוגמה, לפני עסקת החטופים הראשונה, היו קולות שמאוד חששו מהעסקה כי צהל היה במומנטום גבוה, והיו הרבה שהטילו ספק שבאמת נחזור ללחימה ולא מדובר בעסקה שדה פקטו סיימה את המלחמה.

עכשיו בדיעבד, ההנחה הזאת לא התממשה.

אז מה זה אומר שמי שחשש טעה?

לא. זה אומר שבראייה לעציד יש הרבה הנחות. לפעמים אנחנו כ"כ בטוחים בהנחה כעובדה ואז מחלקים לצודק וטועה.

אבל מה לעשות שלפעמים יש טעויות בהנחת העבודה, אז וודאי שיהיו חילוקי דעות על המסקנות.

בקיצור, באמת כדאי להימנע מדיונים כאלו שממילא הם לא מתמטיקה ורק מעכירים את האווירה.

(אגב כל מה שכתבתי זה רק דוגמאות אין צורך להיתפס לטענה כזאת או אחרת)

בהצלחה

שבבסיס של קשר תקין זוגי/ לא זוגי

צריך להיות קבלה של האחר

על דעותיו/ רצונותיו/ מחשבותיו/ פועלו

לא משנה באיזה נושא

נושא פוליטי אפילו לא יוצר קונפליקט

כי הוא לא יוצר פער בביצוע

אז זה אמור להיות קל יותר

אם אין קבלה

כדאי לעבוד עליה

משני הצדדים

אם מתאמנים על קבלה

זה כיוון מעולה לשיפור הזוגיות בכל התחומים

אחת לי ואחת לתינוק

לא זכור לי שביקשו כל שעתיים כי הערכים של הסוכר היו תקינים

היתי בביות מלא

ילדתי 3.8

3.9

4

לא זכור לי שעשו ניטור סוכר

לק"י

אולי פספסתי ובדקו פעם 1.

בטוח לא כל שעתיים.

אבל ילדתי שניים ב40+5 ואחת ב41+3

עד שזה התעדכן

לכן כתבתי לך חח

אזור הארבע וחצי קילו

ולא בדקו אותו כל כך הרבה, רק לאחר הלידה

וחבל

כי כמה שעות אחרי הלידה הייתה לו נפילת סוכר מאוד משמעותית שהובילה לסיטורציה נמוכה ולאישפוז בטיפול נמרץ יילודים לשבוע (הסוכר הסתדר מהר אבל החמצן עשה בעיות כמה ימים+ימי מעקב)

יכול להיות שזה משתנה

הנקתי

יש לי כמה ילדים שנולדו מעל 4 קילו, כן זוכרת מעקב סוכר צפוף יותר (לא כל שעתיים).

ונתנו לי ביות מלא בלי בעיה

הייתי בביות מלא

העמסת סוכר 50 תקינה שלי ממהלך ההריון.

לק"י

אגב, לא יודעת אם זה אותו הדבר, אבל חלקית אולי.

הקטן שלי נולד פחות מ-3 ק"ג בשבוע 41 בדיוק, ובדקו לו סוכר בגלל זה. אבל הוא היה איתי בביות מלא.