פורום הריון ולידה (עמוד 4386)

שתי החברות הטובות עד כמה שידוע לי הן medi ו- sigvaris.

מדי הן מאד חזקות, ממש זוועה, אז אם את קונה אותן כדאי מידה אחת יותר גדולה ממה שרשם הרופא, או בעצם מידת לחץ אחת פחות.
הכי טובות סיגוואריס. יש בד נושם משולב כותנה.

אני קניתי אחד מכל סוג ובסוף השתמשתי רק בסיגוואריס.. לא היה לי כח למשוך עלי את המדי החזקות מדי.

הן עולות בערך אותו דבר.
בבית המרקחת של הקופה היה רק איזה סוג לא שווה.
בסוף קניתי במקום שנקרא בית האורתופדיה, עשו מבצע 1+1 כך שקיבלתי החזר מהקופה על זוג אחד, אבל היו לי שניים. חשוב בשביל כביסות..
תצלצלי לכמה חנויות אורתופדיה ותשווי מחירים.

כל המידע מאמא שלי משתמשת רבת שנים.. אצלי רק בהריון אחד בינתיים השתמשתי, ובאמת כל מה שאמא שלי אמרה הוכיח את עצמו..

אם קונים במכון אורטופדיה מקבלי החזר של הקופה?
הלכתי לבית מרקחת, אמרו לי ללכת לשלם 70 שקל בקופת ח ולים לקבל התחייבות ולחזור לקבל את הגרביונים. והרופא אמר לי לכי לחנות הזאת והזאת תקני ותביאי קבלות לקופה. בקיצור כבר התבלבלתי...

ובכללית יש הנחה ממש גדולה עליהם. לא ממליצה לקחת מידה יותר ממה שהרופא אמר, זה לא טוב לוורידים - מניסיון. ובכל מקרה בקיץ זה חם, אבל אין מה לעשות,מתרגלים.. זה עדיף על כאבי וורידים. ותקני 2 שתוכלי לכבס.

בירושלים יש חנות באגריפס 02-6253898

בהצלחה!

האמת שיש לי אחד מהריון קודם לפני הרבה שנים אבל ממש חם לי איתם.

סיגוואריס הנושמות הן די חלשות.

לפותחת, אני במכבי ונותנים קבלות ומקבלים החזר (לא זוכרת אם מלא או כמעט מלא), כמובן כשיש מרשם מאורתופד.

כלומר, מה שהרופא שלך אמר..

העלה לי את הברזל ל 15

א. לקנות רק בבית מרקחת של הקופ"ח (יש מצב שמרשם יעשה לך עוד הנחה) כי בסופר פארם וכאלה זה פי שניים במחיר.
ב. יש עוד סוגים שטובים ויותר זולים..
פשוט מערבבים אותו עם מיץ(תפוזים /תפוחים) ושותים. (טעם של חלודה. לי לפחות.. )

ותוך שבועיים ראיתי שינוי

גם לי העלה....

הוא אמנם יקר, אבל מאוד עוזר....

זה מצוין לי

אנסה, מקווה שישפיע מהר..

אבל האמת שרק פעם אחת. בפעם אחרת לא העלה לי כמעט, אז כנראה שצריך לבדוק היטב גם כשלוקחים.

מעבר לתוסף- תאכלי המון מוצרים עתירי ברזל. אגוזי מלך, אגוזי ברזיל, טחינה גולמית, קטניות יבשות, וכד'.

השני ב50%.
קופסא ב100 ש"ח והשניה ב50
אני לא יודעת בהשוואה לקופ"ח כי בקופה שלי לא היה וקניתי מלכתחילה בסופר פארם גם בפעם הקודמת....

ובכללית אפילו פחות.
אבל שווה לברר.. יכול להיות שהשתנה ועלו המחירים
וזה גם תלוי בביטוח שיש לך..

אם זה בימים או בשבוע האחרון, יתכן שזו קפיצת גדילה והוא פשוט לא מלא מספיק בשביל יציאות מעיים.

או שאת טרודה ועמוסה בגלל הפסח.

 

העצה הטובה ביותר היא שאת תאכלי מזין ועשיר בסיבים תזונתיים - פירות, ירקות, קטניות, מספיק פחמימות וכו'.

ואני לא זוכרת מתי היא אמרה לי לעשות.
הכי נח לי שבוע הבא זה יהיה סוף שבוע 24, זה בסדר?

בהצלחה

גברים לעולם לא יבינו מה זה אישה בהריון

שוכבת במיטה אחרי יום עמוס..עם בצקות ברגליים וצרבת מזעזעת. אחרי שאמרתי לבעלי שאני קורסת וצריכה עזרה..גם לפסח..
והוא פשוט לא קולט..
הגעתי למסקנה שעדיף בלי העזרה שלהם.
שלום ואני אסתדר יותר טוב ועם שקט נפשי ופנימי בלעדיו בנקיונות!

צריך למצוא דרך לומר.. צריך למצוא שיטה שתשפיע.. אסור לתת לזה לקרות! גם במחיר של שיחה אצל יועץ זוגי!

אין שום סיבה שאישה תקרוס או תבכה בגלל חוסר שותפות או הבנה.

 

כמובן שזה קורה! אבל תטפלי בזה! אל תחשבי שככה זה נורמלי וטוב..

הריון קשה נפשית.. משפיע על הלידה ועל העובר!!

בדרך מכבדת.

לפעמים צריך קצת להתעקש או לחפש דרך אחרת שבה הבעל שותף למאמץ - אולי על ידי שמשלמים על עזרה בבית.

אצלנו בעלי הולך לאיבוד בבית, וביתר שאת כשאני לא מתפקדת. הוא מאוד אוהב אותי ומעוניין לעזור. כשהבנתי שאין מה ללחוץ שדווקא הוא יבשל וינקה, נפתחתי לאפשרות שהוא העלה בעצמו - לשלם על עזרה.

מפלס המתח בבית ירד, ובעלי היה פנוי רגשית להזדהות ולשמוח בהתקדמות של ההריון.

אבל לא חבל להשלים עם זה ולהכנס למיטה בדכאון?!
לא התכוונתי להעביר ביקורת על הבעל.. זה יותר מגיע מכאב..

הרי הפערים האלה בין בני זוג, כשמגשרים עליהם זה מה שמצמיח את הזוגיות הכי הרבה.

רק התכוונתי שבדרך כלל זה בגדר הסביר ולא מגיע ממקום של חוסר רגישות וחוסר רצון לעזור.

 

אבל את צודקת - אם זה משהו שחורג מגדר הסביר, שווה ללכת ליעוץ זוגי על זה.

 

 

עם ההרגשה שלא תמיד מבינים.
לא תמיד הבעל מבין, הילדים, ההורים (של שתינו...)
ועם הצורך להסביר מה קןרה לי. בגוף ובנפש.
ועם זאת..
את מתארת קושי אמיתי. קושי בתפקוד היומיומי עם ההיריון. ואת המחיר של חוסר ההבנה שלו שאת משלמת..
אבל...
אולי צריך התבוננות פנימה יותר...
איך הזוגיות בשגרה..?
איך את מבינה קושי שלו...? (שאשתו כאובה..סובלת.. משתנה...)

אין כמו תמיכה אמיתית משותפת אחד לשני.

תנסי לחשוב.. בכנות.. עם עצמך-
מה מונע את ההבנה שלו...?
את התמיכה שלו...?
תמיד הוא לא מבין.. או שבזמנים מסויימים...?

גם אנחנו בהתמודדות זוגית מטורפת.
אישפוזים, עירויים, אפס תפקוד שלי בבית(אפילו מינוס.. תלויה בו בהככככללל. אפילו ללכת לשירותים..)
אבל מתמודדים ביחד. עם עליות וירידות. אבל ביחד..

בהצלחה נשמה!!

מוזמנת לשתף יותר..ולהתקדם ולצמוח.. ולקבל בעז"ה את התמיכה שכל כך מגיעה לך!!!
אפשר גם באישי..

וואו! את מדהימה...ש"ה' יתן לכם כוחות..

תאמת שאנחנו באמצע טיפול זוגי שנפסק.
אני חושבת שזה נובע מקושי שלו שלא בא לידי ביטוי..שכל ה'זרקורים' וי'היחס' מופנים אליי.
אבל אני מנסה לתמוך בו ואו שזה לא הולך או שאני לא יודעת מה...לדוג' הוא גם סובל מכאבים (איכשהו תמיד שלנו, הנשים כואב הם גם נזכרים..) אז אני אומרת לו..תלך לעיסוי..תקבע בדיקות..והוא לא עושה עם זה כלום...
אני לא יכולה להכריח.
הוא גם בעומס אבל אני מצפה שיתן את הצעד הראשון קדימה וייזום מעצמו את הנתינה...
דיי..כמה אפשר להתחנן??

שפכתי ממש...

לוידעת מאיפה להתחיל...
נתחיל מזה שבאמת קשה להם.
האישה שלהם נעלמת פתאום. מופיעה במקומה "מישהיא" אחרת. כאובה, עצבנית, חלשלושה, רוצה יותר תשומת לב (בצדק!!)

וזה מורכב להם כגברים (סליחה על ההכללה...) גם להכיל את עצמם וגם אותנו...

עצם זה שכתבת פה; איך שכתבת (מדהים!) מראה שאת מודעת לעצמך. לקשיים שלך. אצל רוב הגברים הלב בנוי אחרת..
הרבה הרבה יותר הכחשה. יותר תקווה לעתיד טוב יותר שנובע מהתעלמות מהמצב כרגע מתוך חוסר יכולת להתמודד...
נראה לי שההתחלה (וגם ההמשך...) זה באמת באמת להבין אותו. לדעת שגם הוא בניסיון בדיוק כמוך!! אמנם מזווית אחרת, אבל גם הוא סובל, מאד!!
ומתוך ההבנה שגם לו קשה, ( ולפעמים קשה עוד יותר כשמכחישים, וכשזה מישו קרוב לך סובל ואתה חסר אונים..)
מתוך ההבנה שלו, להסתכל עליו, ולנסות להבין אותו. לנסות להקל מעליו. בכל דרך שהיא.
במילה טובה וכנה (אני רואה שממש קשה לך....)
במכתב נוגע.. בקשים של שתיכם
בצ'ופר קטן
בביטויי חיבה גלויים יותר
בהוקרת תודה אמיתי וכנה על מה שהוא כן עושה
בקיצור- לתת לו את מה שאת כל כך מצפה שהוא ייתן לך...

כל זה בהנחה שזאת זוגיות בריאה במכלול שלה.
כתבת שהייתם בייעוץ זוגי- על רקע של שגרה או משהו עמוק ורציני יותר שייתכן שגם מתבטא עכשיו. ..?

ובעיניי לא פחות חשוב- לדבר עם ה' . ככה. איך שאת. לספר לו על הכל.. על ההרגשה של הלבד, של הציפפיה והאכזבה.. על הניסיונות לגשר ועל האכזבות...
מעל הכל צריך לזכור שה' כאן. איתנו. רואה אותנו. גם ככה. עצובות. כאובות. סובלות.
והוא פשוט מחכה שנדבר.. שנבכה.. שנבוא אליו שבורות ונחזק את האמונה שלנו.
גם, ובעיקר, בשעות הקשות...

חיבוק גדול!!

מקווה שעזרתי קצת...
כתבתי מתוך הרהורי ליבי וההתמודדות שלי עכשיו..

בהצלחה!!

אבל מסכימה מאוד לגבי תחושות השומן...

נשמע שהוא לא באמת מבין מה זה להיות בהריון ומהם הקשיים.

גם לדעתי החלטה להכנס להריון צריכה להיות משותפת של שני בני הזוג מתוך הבנה ששניהם הולכים לשאת בעול.

להסביר לבעל שההריון הזה שייך לשניכם, אם את נושאת את הילד, אז תפקידו לשאת בשאר עול המשפחה.

אם הוא לא מסוגל להתמצא בעבודות הבית, אפשר לבקש שיביא עזרה מבחוץ. אבל שהוא ידאג לזה.

יש גברים שהמצב הזה של האשה מעמיד אותם בחוסר אונים וכל מה שהם יודעים זה לברוח. לכן צריך ללמד אותם כיצד להגיב. כיצד לנהוג.

לפעמים אנחנו מצפות מהם שיבינו רמזים, אבל הם לא בראש שלנו והם לא מבינים. הם מעולם לא היו ולא יהיו בהריון ולכן אין להם מושג. צריך לדבר ברור כמו: תקשיב, אין לי כוחות יותר להערב, לא מרגישה טוב, תשכיב בבקשה את הילדים ותפנה את השולחן. 

ויש כמובן את הניסוי הידוע שקושרים לבעל איזה בד עם משקולות לבטן ואומרים לו להסתובב עם זה כמה שעות ולעשות עבודות בית נראה אותם...

 

סליחה מראש. ככ הרבה שנים חיכיתי לראות את הגוף הרזה והגמיש שלי נהפך למשאית.
היום, לשים גרביים זה פרוייקט מהאגדות!
ואין מאושרת ממני בכל העולם!!!
אני הולכת קצת ונעצרת למנוחה ואני פשוט מתרגשת! וכשאני קמה בבוקר, מסתכלת על הפגמה שכבר נבחרה מראש שתי מידות יותר ומגלה שגם איתה הבטן מתחילה להציץ, עולה לי גוש בגרון. ברוך ה'- זה קורה לי!!!!
כמה פרגנו לי כמה אני רזה ויפה, זה הכי כאב לי בעולם!!! אני רוצה בטן גדולה וככה אהיה מאושרת!
הרי בסופו של דבר האוצר שלי פה! אני ממש סוחבת יהלומים!!! איך זה יכביד עלי?!
אני יודעת שזה לא בסדר לא לתת מקום למה שאת אומרת, אבל מראש, תדעי שיש בתוכך מקום לחשוב ככה, תנסי לעורר אותו.
אגב, זה הופך את ההריון להרבה! הרבה! יותר קל.
פיזית זה מקל.

אבל לא רק

ובמיוחד אם נוספים להריון עוד כמה צדיקים קטנים שצריך לטפל בהם ב"ה

את עדיין רוצה להרגיש שבעלך שותף למה שעובר עלייך.

מה שלי עזר במצב הזה-אני יודעת שזה נשמע הזוי.
אבל פשוט התחלתי להכנס לנעליו וניסיתי לחשוב איך הוא מרגיש.
מבחור ישיבה שלא היה אחראי כמעט על כלום פתאום הוא נכנס לבית שכל העול הכלכלי עליו , גם אם האישה עובדת עדין החיוב והעול עליו גדולים יותר.
פתאום הוא צריך לדאוג איך לשמח את אשתו, איך לפרגן לה כל מיני דברים למרות שלפעמים דחוקים בכסף.
ואז פתאום מגיע ההריון עם כל השמחה וההתרגשות אשתו משתנה לו מול הפנים, מאישה נורמטיבית ושמחה היא נהפכת ליצור שפשוט לא מצליחים להבין...
(גם היא עצמה לא מבינה את עצמה)
מקיאה לו מול הפרצוף.
בוכה על כל שטות.
עיפה מכלום.
מתנשפת כמו קטר גם שהיא יושבת על הספה.
כל ריח משגע אותה והיא משגעת אותו.
נסיעות איתה זה סיוט+ציוד חובה של מלפפון לימון ושקית.
בקיצור לא קל לו בכלל ועוד לא דיברנו על הקטע של הצירים והלידה שאני אישית לא היתי רוצה להיות במקומו.
נכון שהאישה סובלת מאד אין על זה וויכוח אבל הוא גם סובל במובן מסוים,
וכשלי קשה ואני מרגישה שהוא לא מבין אותי אני פשוט מנסה להכנס למה שהוא מרגיש, ומיד אחכ רצה להביא לו חיבוק גדול.

כי לי יש את הכוחות להתמודד עם מצבי ולו ניתנו כוחות להתמודד במצבו.
ילא בטוח שאני היתי מצליחה להתנהג יותר טוב לו היית במקומו...
ואין לזלזל בין מצב למצב כל מצב מורכב וקשה בפני עצמו.
ולך אישה יקרה לא באתי מכיוון של להחליש כי אני ככ מבינה את תחושותיך ושקראתי את מה שכתבת הרגשתי כאילו אני כתבתי,
אבל רק לנסות להאיר לך צד שאולי לא חשבת או לא שמת לב לקימו,
כי מרגע שאני קיבלתי הסתכלות כזו היה לי הרבה יותר קל לעבור את זה,
וברגע שאת באה ממקום של הבנה הבעל מרגיש את זה וגם הוא יותר נפתח לעזור...
בהצלחה ומקווה שזה בסדר מה שכתבתי.

לא התייחסתי בכלל לנושא של הבעל

אבל אין מה לומר, גם מראה המשאית מבאס..

כאילו, בהריון ראשון לא היה לי כלום חוץ מבטן, ועכשיו..?

 

ב"ה, צרות של עשירים

קרה לכם פעם שחשבתם לעצמכם אם היא רק הייתה מבינה מה עובר עליי?

.

.

.

חייבת לצאת...סורי

בזמנו בלידה שלישית עשיתי אצל יפעת מנהלת הפורום לשעבר...
היה כיף...

 מיילדת המליצה לי על הספר לפני לידה ראשונה ובכל הלידות -6 במספר הייתי קוראת את הפרק שמדבר על תהליך הלידה עצמה, כדי לרענן את הזכרון ולחזק את האמונה בגופי ובה'...

ממליצה מאד

על איזה חיברת את מתכוונת?

איזה דרך הכי טובה לחזור ולהיזכר בזה?
תודה

מספיק לעבור עליו ולתרגל קצת.

 

אצלנו היה לי סיעתה דשמיא מיוחדת - ערב אחד בסוף שבוע 36 החלטתי לחפש את הקלסר עם החומר מהלידה הקודמת. עברנו דירה חודש קודם ומצאתי אותו באחד הארגזים.

למחרת בבוקר ב7:40 נולד נסיכי השני ...מזל שהספקתי לתרגל משהו .

 

אבל האמת, שמאז אני משתמשת בטכניקות הנשימה האלה ביום יום - אם קיבלתי מכה חזקה או פתאום שריר הרגל נתפס - אני מיישמת את הנשימות שם.

בדיוק הבוקר נתפס לבעלי שריר מתחת החזה - הוא התכווץ מכאב. מיד הסברתי לו איך לנשום ולנשוף ולהישאר מעל הכאב. נשמנו ביחד ודי מהר הכאב חלף ב"ה.

 

שיהיה בשעה טובה בעז"ה!

אני גם מתעקשת על אולטרסאונד.

לא משחקת עם הבריאות שלי.
תמיד עדיף להיבדק בטח אם זאת ההמלצה!

אז לדעתי זה נחוץ לבדוק..עובדה אני בלי דימום ובלי כאבים....
אז רקבאולטרסאונד רואים

ידנית...

 

א.ס. וגינאלי מספק את המידע של בדיקה ידנית ועוד מעבר לה.

 

כדאי להתעקש על זה

גם אני חשבתי לא ללכת..
היה דימום אבל לא משהו היסטרי וזה היה עוד בזמן סביר..חודש וחצי אחרי לידה...והנה גילו בבדיקה שארית.
לא חבל לגלות את זה מאוחר?
כשרוצים להרות ולא מצליחים?‏

והרופאה כן עושה בדיקה לא רק שואלת

והוא אמר שאין צורך לבדוק.
זה דווקא רופא ממש מקצועי, מומחה להריון בסיכון.
לקחתי אותו באופן פרטי ללידה, כך שהוא גם ראה בעצמו את השיליה. יכול להיות שלכן הוא הסתפק בלשאול אם הדימום עבר?

לקחתי רופא פרטי ללידה. אחרי הלידה הוא ראה את השיליה ואמר שהיא שלמה ומציינת.
עכשיו הייתי אצלו בבדיקה לאחר לידה, אין כאבים וכבר אין דימום מלבד כמה כתמים. על פי המידע הזה הוא אמר שאין צורך בשום בדיקה.
יש חשיבות לחזור לרופאה אחרת ולבקש שתבדוק?

לפעמים לוקח לזה כמה חוד' להסתדר לווסת הרגילה של כל חודש.

נראה מה היא תגיד.
אם את מרגישה טוב לכי על זה

אני רואה 2 בעיות עיקריות שיכולות להיות
1- הזזה של דברים כבדים
2- חומרים רעילים.. מאוד לא מומלץ להשתמש ולשאוף אדים של מסיר שומנים אקונומיקה וכו' תמיד ובמיוחד בהריון...

לדעתי את צריכה ליידע אותה על ההריון.

 

אולי היא לא רוצה לקחת אחריות?

תתאמו ביניכן באופן גלוי מה הציפיות שלה, מה היכולת שלך כרגע.

גם ככה אין ביטוח, היא מעסיקה אותי באופן פרטי..

תקחו הלוואות . גמילות חסדים . אל תעבדי בבקשה . מצטערת שאני נחרצת. 

אם זה מסוכן- זה בוודאי לא שווה את הכסף.
אבל השאלה היא אם זה באמת מסוכן..
הרי כולן מנקות את הבית שלהן לפסח, לא?
לא באמת שובתים כל התשעה חודשים..
אז אני חשבתי שאם זה לא עבודות סחיבה, או עבודות פיזיות קשות לא אמורה להיות בעיה.
אבל תקנו אותי אם אני טועה..

זה תלוי המון באופי שלך ובכוחות שלך . כשמנקים יכולים לקרות כל מני דברים . אני מנקה הרבה לצערי וקורה לי שאני כמעט מועדת או מחליקה . עכשיו , לא קורה לי כלום , אבל הרגע הזה של הפחד , הוא לא בריא להריון . יש נשים חזקות , ופחות שלומיאליות , שזה לא קורה להן . הן לא צריכות לשים המון סבון (זו לא החלטה שלי). נשים בהריון גם מנקות לפסח , אבל שבוע 19 זה בכל זאת קצת מוקדם .

 

מצד שני יכול להיות שאני טועה לגמרי , ואת שייכת לזן הזה של נשים חזקות , צעירות , ובטוחות שיודעות מה לעשות ואיך בכל מקרה שיהיה לך הריון תקין ומשעמם , לידה קלה וידיים מלאות

3 לידות עם תפרים מטורפים. פנימיים וחיצוניים.

כבר אמרו לה שזה בגלל מבנה, ואין מה לעשות.

 

לידה רביעית וחמישית - כלום... ומשקלים ענקיים בהחלט! (מעל 4)

 

להתפלל על זה תמיד אפשר...

לפי דעתי זה פשוט תלוי מילדת.

את הקודמים ילדתי במשקל 3.500-3.600 וישר חתכו אותי.

כאן היתה מילדת שנסתה בלי, אני הייתי בשוק, "מה את לא חותכת?" והיא אמרה, ננסה.. שמה מלא שמן שקדים (לא הבאתי בכלל) וילדתי משקל 4.400 אם ראש ענק ממש בלי שחתכו. היו שני תפרים, אבל שטחיים בלבד שבכלל לא הרגשתי אחרי הלידה (הם התלבטו אם לתפור והחליטו שכן, והיא כל כך התנצלה שבסוף כן תופרים...) ולא עשיתי שום התאמצות מיוחדת, שום עיסוי ושום כלום, כי בכלל לא חשבתי שיש סיכוי. ההתאמצות היחידה היא הסיעתא דשמיא שנפלתי על המיילדת הזו (היא קיבלה אותי בגלל הערכת המשקל הגבוהה, ידעו למי להביא אותי..) בקיצור, תתפללי למיילדת טובה ולשליחים טובים בלידה באופן כללי...

לקחת עלי רוזמרין לשים במים רותחים, לשים באסלה ולשבת מעל זה 5 דקות כל יום משבוע 36 באמת לא היו לי תפרים..
בשעה טובה!!

אני כלכך אוהבת את זה והבן שלי כמובן...
אבל גם ניתוח זה לא נחמד:/

ייעץ לך מה לעשות גם מבחינה רפואים וגם הלכתית.

 

לענ"ד לא כדאי להפסיק את הסזרט ובוודאי שלא להפסיק את ההנקה.

מגיעות אליו כמעט מדי יום.

זכריה בן שלמה 0528-465585.

ועד לפנות בוקר בערך... לפני 12:00 הרב מעביר שיעורים בכולל.

יש זמני תפילה כמובן שהוא לא יכול לענות.

הרופאת נשים המליצה לי ללכת לעשות היסטרוסקופיה ויום לפני התאריך המיועד חשבתי לעצמי לדבר עם מכון פוע"ה- הם נתנו לי שם של רופא מומלץ , הלכתי אליו והוא אמר שאין צורך לבצע הליך פולשני, ייתכן והגוף הזר ייספג ברחם, וכך היה!

תודה רבה

וזה יצא במחזור או פשוט נעלם?זה היה שאריצ הכוונה?

אני גרה באזור הדרום אז המליצו על רופא טוב בבאר-שבע, גם את יכולה לדבר עם מכון פוע"ה. הרופא אמר שאחרי תקופה ארוכה שהשארית מחוברת כבר מאוד חזק היא לא אמורה לצאת בווסת אלא להספג בדופן הרחם- זה מה שזכור לי... אז הייתי במעקב עד שראו שזה נעלם. 

והדיקור עזר וזה יצא במחזור

הלכה כדי לקבל מחזור?

היא קיבלה מחזור בכל מקרה

אבל אני הצלחתי לקבל מחזור עם הנקה (רציתי כבר עוד הריון..) ע"י דיקור סיני

אולי שווה לנסות לפני שמפסיקים הנקה..

וזה בכלל לא נורא כ"כ והסכנה שלו מזערית.‏ רק הרדמה מלאה.‏ וזהו.תוך שעתיים את בבית.‏ לא כואב בכלל בכלל.
מבחינתי לא חושבת שזה כזה נורא.
זה לא ממש ניתוח ,פשוט מחדירים לרחם צינורית עם מן צבת כזאת שמטציאה את השארית עצמה וזהו.זה לא מסוכן כמעט בכלל.ולא אמור לעשות קשיי פיריון.

ברור שעדיף שיצא טבעי.
אבל אני לא הייתי מפסיקה להניק בגלל זה.
וגם לא הייתי משגעת את הגוף עם להפסיק כדורים ואז לחזור ואז דימום הסתגלות וכתמים...וגם מי אמר שמייד תקבלי?לפעמים לוקח זמן,לא?‏

הגעתי לרופא כחודשיים לאחר הלידה והווסת היה רק לאחר כשנה, והייתי במעקב פעם בחודשיים(אם זכור לי טוב), וכמו שאמרתי השארית כנראה נספגה בדופן הרחםץ

שה' ישלח את השליחים הטובים!!
לי יש סיפור עצוב מאד עם שאריות שילייה...
לא הייתי משחקת בזה, או מחכה על דעת עצמי..
להתייעץ עם מכון פועה.
אותי הפנו במצב הזה לנילי ינאי- רופאה מדהימה בירושלים. פרטי (800 שח. החזר 80÷ מרוב הקופות. )

יש גם דרך לעשות שאיבת רחם (תבקשי משכך או מרדים מקומי. נילי עושה את זה במרפאה. )
לא ניתוח, אלא ידנית עם וואקום.
כאבים חזקים, אבל יכול להיות אלטרנטיבה לניתוח.

בכל מקרה- להשאיר על דעת עצמך- לא הייתי ממליצה.. מניסיון...

בהצלחה!!
חיבוק ענק!!
ונשמח שתעדכני...

לא הייתי לוקחת כדורים רק על השערה של רופטה שלפי מה שנראה נתנה מרשם כי צריך לתת מרשם....

היא האם חייב לטפל או שפשוט להתמודד עם הכאב זה גם בסדר?

 

סה"כ כאב גרון, לא משו שאני לא יכולה להתמודד איתו..

גם לי היה רפלוקס

שיש מצב שזה יעבור רק עם סיום ההריון ככה שלא מחייב שדווקא הכדור יעלים את זה

אפשר גם את מכון פועה, וגם באינטרנט.

שלא להכניס ישירות את המקלון לכוס עם השתן.אלא להטות את הכוס לכיוון המקלון וכך השתן יגיע אליו.

אני תמיד עשיתי לפני הדלקת נרות. והכל עבד. במיוחד עכשיו כשהשבת מאוחרת

אם רק אחרי צאת שבת יש סיכוי סביר שתפספסי את העליה של הורמון הביוץ

לא את היום עצמו. ו24-36 שעות לאחר מכן זה  מועד הביוץ.

כך שאם היא בדקה לפני כניסת שבת והתוצאה הייתה שלילית בטווח של 24-36 שעות הבאות אין לה מה לחשוש.

היא יכולה לבדוק במוצש ואז לדעת אם הביוץ הוא בטווח של 24 שעות הבאות

כי אז ההורמון הכי גבוה כלומר גם כשההורמון בעליה לא בטוח שהבדיקה תעלה על זה כי הרגישות שלה היא רק על רמה גבוהה של הורמון. יש נשים שאצלהם הזמן שהבדיקה מגלה הוא אפילו פחות מ24 שעות ואז במצב כזה יש מצב שהם לא יזהו ביוץ עם בדיקת ביוץ וכדי לזהות הם צריכות לבדוק פעמיים ביום.

העלייה בהורמון היא מאד קצרה, יכולה להיות רק יום אחד. ואפשר לפספס.
לפעמים אפילו ממליצים לבדוק פעמיים ביום.
אם לא בודקים שבת שלמה בהחלט אפשר לפספס.

זה לא אומר שמותר בשבת, רק שצריך לשאול רב או לבדוק בצורה אחרת.
אפשר בבדיקת דם ביום ראשון.

או למכון פוע"ה.
בהצלחה!

לבינתיים שתתן לו בכפית/מזרק ככה עשינו לתינוקת שנה אחת בפעוטון..עד שהיא עברה למוצקים..סיוט אבל אין ברירה...אולי גם לנסות להשיג בקבוקים מהתינוקייה של בי"ח אמרו לי שזה גם לפעמים מצליח..
מוצץ-יש מה שנקרא מוצץ לסרבנים.. ואמרו לי שמוצץ של מאם גם מעולה בדכ למי שמסרב..שלי התאהב באוונט המידה של 0-6..(עד שהוא הסכים לא רוצה לנסות לעלות מידה ;) )

עם מוצץ אני פחות לחוצה.

קניתי טומי טיפי. 

הוא עדיין מסרבבבבב

וזה יקר!!

לא בטוחה שהגיע כבר לארץ😕

מה שבסוף הלך הכי טוב היה הבקבוק של נובי.
והיתה תקופה שהוא הסכים גם אוונט..
ומוצץ- ממליצה לך לבדוק את המוצצים של לייף במידה 0+ הם מעולים וקטנים. ועכשיו גם לאוונט יצא מוצץ לדש 0-2 שאותו לא ניסינו אבל הוא נראהלנ באותו גודל כמו הלייף.
לפעמים הפטמה או המוצץ גדול מידי לתינוק ובגלל זה הוא מסרב לקחת אותו.

היכן משיגים אותו?

אפשר למצוא ביינות ביתן, סופר פארם וכו'..
תחפשי בגוגל את האתר שלהם וכתוב שם באיזה רשת יש עליו מבצעים.. עכשיו לפני פסח, בדר"כ יהיה יותר מבצעים.

אולי תנסי להפסיק להניק אותו ליום יומיים?
רק שאיבות...
זה הדבר היחיד ששכנע את הבת שלי, רק שהפסקתי להניק לגמרי והיא פשוט צמה איזה יום שלם.
מציעה בזהירות כי אולי יש חשש שהוא יסרב לחזור להנקה.
למרות שאם הוא סרבן עקשן רוב הסיכויים שיחזור להנקה בשמחה.
ותכניסי לך לראש שאת לא מתעללת בו אלא זה בשביל לעזור לו,
אצלנו היה סיפור רציני של תת תזונה עם הבת שלי שסרבה לאכול מבקבוק )וגם כל אוכל אחר)

בטיפת חלב כבר נינזפתי פעמיים...

 

העניין הוא שבהתחלה הוא כן היה לוקח בקבוק, אבל הסימילק גרם לעצירות ומטרנה הוא פלט/הקיא.

 

אז הפסקתי לתת.

ועכשיו אני בברוך...

 

לתת בכוח רק שאוב.... אולי זה יכול לסייע אם לא אהיה בסביבה, אבל זה לא ריאלי.

זה קצת יותר מידי מזכיר לי את ההתחלה של הסרט שלנו...
סרבנית מוצצים שלא עולה במשקל ולאט לאט מדרדר למצב של תת תזונה ואפאתיות...

אם את רואה שהעקשנות שלו ממשיכה תפני לדעתי ליעוץ, איך גם לשמור על ההנקה וגם לגרום לבחורציק לאכול.
הנקה- לא בכל מחיר. לא במחיר של ירידה במשקל .
זה מהניסיון שלי...

העניין הוא שהאחות תאמר לי לתת תוספת. בבקבוק. הוא לא מוכן.

 

אז איך עוזרים לו?

מה גם שהוא מתפתח בסדר גמור והוא חיוני ופעיל.

אולי יועצת הנקה...
ממליצה לך לקחת משקל מיד שרה ולשקול אותו פעמיים בשבוע לראות שהוא כן עולה.
אם הוא בירידה, או עומד במקום באותו משקל אל תשחקי עם זה!!
אני למדתי על בשרי שעדיף ילד שגדל על תוספות והוא בריא, מילד יונק חלש וחולה...

אני באופן אישי טבלתי אחרי חודשיים אבל קיבלתי מחזור צמוד...
בעיקרון הדימום והכתמים הפסיקו אחרי 6 שבועות.
מאוד אינדיבידואלי וצריך להכניס לראש שבלי לחץץ.

לידה ראשונה- 6 שבועות
לידה שניה ושלישית- חודש ואפילו קצת פחות
לידה רביעית-אחרי כמעט חודשיים

אני כבר חודשיים ושבוע וקשה כבר! אני כל הזמן חושבת שזהו ואז לא...

ממליצה להיות בקשר צמוד עם רב (כדאי ממכון פועה) עוד לפני התחלת כל הבדיקות, ייתכן מאד שיתן לך הקלות בבדיקות לפי המצב...

לי היה אחרי טהרה מהפלה. כל פעם נתקעתי באמצע ספירת שבעה נקיים. הייתי אצל רופאה לביקורת שגרתית וביקשתי שתסתכל. היא אמרה לי שיש לי פצע שמחלים בפתח צוואר הרחם.. כל כמה ימים פתחתי אותו מחדש

כך בשתי הלידות. כל הזמן בא והולך..
כבר יצא שהצלחתי לעשות שבעה נקיים ובמקווה גיליתי כתם שאסר אותנו (הבלנית רצה לרב).
אני כבר לא מצפה לכלום, מנסה לא להלחיץ את עצמי (קל להגיד)

אבל זה בגלל שנתנו לי בסוף הלידה זריקה שהוציאה הכל וממש כמעט לא היה לי דימום לאחר מכן..

אנחנו לא פנינו כי חשבנו שאין מה לעשות וככה זה

אחרי חודשיים פנינו והוא כעס עלינו שלא פנינו לפני 

וב''ה אמר לנו מה לעשות והצלחנו להיטהר

הלכתי לרב אחרי חודשיים וכל מה שחשבתי שאסור כבר כמה שבועות הוא אמר שזה בסדר

כל בדיקה שעשיתי שלחתי לרב

את מודעת לזה שאחרי לידה הרבה פעמים מתירים לעשות פחות בדיקות?
אצלי היה יובש, וראיתי שאם אני עושה שתי בדיקות ביום, בבדיקה השנייה כבר יש דימום קל מהשפשוף.
הרב אמר מייד לעשות רק בדיקה אחת ביום, וכמובן לא לעשות מוך דחוק.
ויש גם את המינימום של בדיקה רק ביום הראשון וביום השביעי (שבלי זה אי אפשר לספור שבעה נקיים).
ויכול להיות שהרב גם יורה ללכת לבודקת טהרה, ויש כאלה שהולכות אליה כדי שתעשה את ההפסקה והבדיקות כי היא רואה מה היא עושה ויכולה לבדוק בלי לגעת בפצע או אזור רגיש.

ויש גם אפשרות להתיר כתמים ודימום מועט במידה וכבר הספקת לעשות הפסק טהרה. הרב ישאל אם היו תפרים, כאבים וכו' ואם ניתן לתלות את הדימום או הכתמים בסיבה מסויימת, ניתן להקל ולהתיר.

אצלי ההזוי זה בריחות בעיקר...
כל אוכל מסריח, אבל ריח של ניירות שרופים אני נהנית להריח(ברמה שעברתי ליד פח ניירות שרוף והרחתי להנאתי עד שהסבו את תשומת ליבי שזה לא תקין וכדאי לקרוא לכיבוי אש..), ועם ביוב אין לי שום בעיה...

את האוכל הנחשק בדרכים לא דרכים.. 2 ביסים והכל עולה

ולמעאי החשק נשאר

ל כתפייך העמוסות גם ככה.עוזרת או בעל או אחות או אמא,קצת בייביסיטר לקטנה...עוזר מאוד לעשות רשימה מפורטת של המטלות,המקומות לניקוי...לרדת לפרטים ולסמן וי על מה שבוצע.כשיש פירוט זה מוריד קצת את הלחץ..בהצלחה נשמה!!

תודה

זה להנמיך ציפיות. בעז"ה את תרגישי יותר טוב אחרי הלידה. ואם לא מיד אחרי הלידה, אז מספר חודשים אחר כך.

תשאירי את כל הפרוייקטים הגדולים לאחרי הלידה. וכרגע תתמקדי במשימות הדחופות ביותר. וגם אותן כדאי לבצע באופן מינימלי, בלי שאיפות גדולות מדי.

 

בעז"ה בשעה טובה, בידיים מלאות.

 

לשלם מעט כסף למטפלת שתשמור עליה שעתיים- שלוש לפעם/ פעמיים בשבוע. כך תוכלי להתארגן כמו שצריך, לנקות, וחדש כוחות לקראת הלידה.
(אישית אני גרה בלוד כאן יש מלאאא מטפלות במחיר ממש נמוך כך שנגיד לכמה שעות אני משלמת 50 שח) ומנצלת את הזמן כראוי!

מה אכפת לך להכיו שבוע קודם הרי ב36 כבר מומלץ להכין תיק לידה...

צירים מוקדמים שהיו מלווים בשלשולים.
חשבתי שזה נובע מהתייבשות. אז השתדלתי לשתות הרבה, ונחתי המון. ואחרי פחות מיום זה עבר.

לשתות מלא ולנוח..
אם יתחילן כאבים כדאי לפנות למיון יולדות

בריאות לכולן בעז"ה!