פורום הריון ולידה (עמוד 4385)

אם עבדת מספיק זמן לפני (לא זוכר בדיוק כמה, אפשר לבדוק באתר של ביטוח לאומי)
בזמני התחלתי לחתום בסוף חופשת הלידה- כלומר 14 שבועות לאחר הלידה.

את צריכה לבקש. יכול להיות שהיא תאמר שלא צריך (קראתי פעם איזו כתבה שבישראל נותנים לעשות את הבדיקה אם המטופלת מבקשת אבל לא יציעו לך כי הם לא חושבים שזה הכרחי), אבל את יכולה להגיד שאת בכל זאת רוצה...

 

לא להפנות...

אם תבקשי בהחלטיות יתנו לך כי זאת זכותך.

הם טוענים שמיותר כי זה לא קורה הרבה שהתינוק נדבק ...

אני אישית מכירה חברה שהבן שלה נדבק והם היו שבוע בטיפול נמרץ איתו..ב"ה יצא בנס...אז כשמכירים מקרוב יותר מבינים את הצורך...

היא היתה נותנת פעם והיום לא. העניין זה המחקר שהתקדם וראו שזה מיותר בעצם.

פעמיים. וגם רופא נוסף שהיתי אצלו בסוף ההריון וידא שעשיתי.
זה מאוד חשוב.
תתעקשי.

וכרגע לא מפנים כל יולדת לבדיקה בגלל שחקרו וראו שאמנם מאז שבודקים את כל היולדות פחות יילודים נפטרו מGBS אבל לא היה שינוי בתמותת הילודים באופן כללי- מה זה אומר? שבעצם נתנו אנטי' להרבה תינוקות, לחלקם בצדק והצילו את חייהם ולחלקם זה החליש את המערכת החיסונית ולכן הם נפטרו ממשהו אחר. 

אליה וקוץ בה.

 

לכן כיום ההנחיה זה להפנות לבדיקה רק לפי גורמי סיכון. 

יש רופאים שעדיין יפנו את כולן ואתן יכולות לשקול האם להיבדק או לא.

 

 

זה הזריקת אנטי די?

כרגע אין לי זמן לפרט לצערי

זריקת אנטי D היא מצילת חיים כפשוטו ואסור לותר עליה בשום מחיר!

 

היא רק לאמהות שסוג הדם שלהם הוא מינוס. (למי שתהתה ולא ידעה למה היא לא צריכה)

 

בדיקת GBS זה בדיקה לראות האם יש חיידק מהסוג הזה בנרתיק- וכמו שתחיה אמרה היום כבר לא שולחים לעשות באופן גורף.

וקיבלתי אנטיביוטיקה בתחילת ההריון כשהגיעה התוצאות של הבדיקה וגם בלידה, אז מה עכשיו?
לבדוק? זה משנה מה התוצאות? נותנים או לא נותנים אנטיביוטיקה בלידה אם התוצאה חיובית?
תודה

יש רופאים שנותנים לבדוק שוב וההחלטה אם לתת את האנטיביוטיקה בלידה או לא תהיה תלויה בהחלטת בית החולים בו תלדי...

לאחר מחקר, ראו שכמות הנדבקים זהה עם/בלי מתן אנטיביוטיקה לאמא בלידה

ולכן זה מיותר.

הבדיקה הזאת בודקת הורמון שעולה לזמן קצר. אפילו חצי יום.

ומהזמן שהוא עלה, כ 12 שעות אחר כך מתרחש הביוץ בערך. גג גג 48 שעות אחרי, כנראה בדרך כלל עד 24 שעות.

תקראי שוב את ההסברים שמגיעים בעלון של הבדיקות, כי אני כותבת מהזיכרון.

מגימיקס(שמשמש גם לחותך ירקות)  יש את הסכין שטוחן ממש.

מקל בלנדר טוחן ממש לעיסה.

ופומפיה טוחנת לחתיכות קטנות.

 

יש ילדים שלא אוהבים שהאוכל ממש רסק ולהם מומלץ עם פומפיה.

 

טוחן בצורה טובה ממש!
עולה בחנויות למוצרי חשמל בסביבות ה-60 שקלים

האוכל לא יוצא במרקם אחיד וחלק, אבל זה ממש לא מפריע להן, אוהבות לאכול ומסתדרות מצוין.

ולא יודעת אם זה עוזר מהרגע להרגע אבל בכללי תדעי, אמרו לי לקנות תה ילקוט רועים ולשתות במשך המחזור וזה אמור לקצר..

תנסי כל איזה שעתיים להכניס עד רטוב פנימה ולסובב טוב בכל המקומות..
תתחילי אחד או שתיים היום. וגם לפני הפסק.
זה לניקיון של המקום עצמו.
אבל אם יש עוד דם שצריך לרדת אומרים שלימון עוזר. לא מבינה איך ולמה אבל תנסי לגרוע זה לא יכול...

לשתות המון המון לימון, כמה שיותר.
כדי לנקות - עצה שעזרה לי, לשבת בתוך אמבטיה ולנקות עם עד בפנים כמה פעמים.
אני עשיתי את זה לפחות שעה לפני ההפסק, כדי שתחזור הלחות.

למיטב ידיעתי לימון משפיע בעיקר כששותים בימים הראשונים של הדימום.

אני משתדלת לשתות המון ופלאים כמה שזה מנקה.

מה ההבדל בין עד רטוב לבין שטיפה ישירה עם מים בפנים?

ועוד שאלה- איך אתם שותות את הלימון? ניסיתי החודש לעשות לימונדה, אבל הבקושי יש בזה לימון.

והחודש פעם ראשונה שביום השישי לא הצלחתי לעזות הפסק למרות שכבר בכלל אין לי דימום.

אני כ"כ מבואסת מזה.

 

 

אני הייתי יושבת באמבטיה ככה שישטף טוב טוב מבפנים.

בדרכי טהרה כתוב שאם עושים ככה צריך לחכות חצי שעה לפני ההפסק. כדאי להסתכל שם.

לא הייתי עושה הרבה בדיקות עם עד- זה עלול לפצוע ואז זה לא נעים..

ולימון אולי יעזור.

זה ממש מייבש ומכאיב במקום!!!

לא מייבש! הוא רטוב!

השוב ושוב זה בשביל שהיא באמת תנקה ולא רק תחשוב שהיא ניקתה ותגלה שלא.

ושכחתי באמת לומר שזה מנקה גם את ההפרשות הטבעיות, אז כדאי לעשות את זה לפחות חצי שעה לפנח ההפסק.

ברור לי שזה לא כמו כשזה יבש....
לא יודעת... הייתי מפחדת מזה...

לימון שמעתי שמאד מקצר דימום לא ניסיתי בעצמי.

 

לגבי בדיקה כדאי לבדוק עם שמן תינוקות (לשים על האצבעות ולמרוח בפנים) עוזר מאד שלא יהיה יובש ומונע שאלות רבות מיותרות!!

 

או שיתכן שיש לך פצע כדאי לבדוק אצל בודקת טהרה.

 

אלא בשביל הנקיון שלפני...

שמעתי שאולי יש חומרים בתחבושות חד פעמיות שקצת מעודדים דימום, ניסיתי לעבור לאמצעים קצת פחות סינטטיים, והצלחתי. 

שווה ביום האחרון, ואולי גם לפניו אם אפשר, לפחות לשים מגן תחתון ולא תחבושת, אולי זה יעזור. או לנסות, (ואולי זה כבר מאוחר להיום, אבל לפעם אחרת) לקנות מון- קאפ או תחבושות רב פעמיות לימים שיש רק שאריות.

בהצלחה!

מרגע שאת רואה דם לשתות הרבה לימון!
ב״ה עזר לי פלאים לקצר את המחזור ולטבול בימי ביוץ.
( לפני כן הייתי מפספסת את ימי הביוץ בשל מחזור ארוך)
בהצלחה רבה יקרה!

4-5 לימונים מכניסים לבקבוק ומוסיפים מים (ליטר וחצי בערך..קצת פחות), קצת סוכר..

זה מה שאני עשיתי בכ"א.

 

יומים שושה עם בקבוק כזה ואת מסודרת

לדעתי האישית, זה בסדר גמור שירדם כך. זה לא יהיה לכל החיים, אבל בינתיים הוא צריך את זה.
הבת שלי עד גיל שנתיים נרדמה בהנקה. עכשיו היא נרדמת במיטה כשאני או בעלי יושבים לידה עם סיפור או שיר...

(אני יודעת שיש גישות אחרות, אבל נראה לי שיש מה לחשוב למה חשוב לנו ללמד את הילד להירדם לבד בגיל כל כך צעיר)

הוא יזדקק לזה לא?

לא צריך להלחץ עכשיו ממה שאולי יהיה עוד כמה חודשים.

תחשבי מה טוב לו עכשיו, וזה מה שתעשי.

זה כ"כ נורמלי ונפוץ להרדם בהנקה בגיל הזה, זה הכי קל...

זה לא לוקח זמן להרגיל אותו ?

יש בו הסברים וכמה שיטות.

תבחרי מתוכו מה מתאים לך ולתינוק ותתחילי תהליך.

ותזכרי שתהליך לוקח זמן והשקעה.

אין פתרונות קסם.

השיטה שלך מעולה
ואל תדאגי לגבי המכון, במסגרות ילדים נרדמים בקלות יתירה, כי יש גם סביבה "ישנה" מסביבם.
בגיל כה קטן הכי טוב לזרום עם התינוק, אם זה לא מכביד עלייך

ואני דווקא מאמינה בלתת קצת לבכות - לא לאכול אותי, אני יודעת שזה לא פופולארי. התייעצתי עם אמא שלי וזה מה שהיא עשתה. השתמשתי בשיטה של לשים, לתת לבכות 5 דקות ואז להכנס, לנשק, לכסות, לילה טוב ולצאת. אחר כך 7 דקות, אחר כך 10, וכו, לפי ההמלצות ולפי מה שישב לי טוב בבטן. התחלתי את זה מגיל מאוד מוקדם כי זה מה שהרגיש לי נכון בשבילי וזה עבד לי. היא עכשיו בת 20 חודש ולפני שהיא הולכת לישון היא בוכה קצת בשביל הצומי כי לא בא לה ללכת לישון, אבל היא נרדמת לבד מאז שהיא די פיצית. היא הבינה שהיא אכן תבכה אבל שהיא לא תשאר לבד, שזו מהות השיטה, שדרך אגב לא מעודדת בכי, אבל רואה בו חלק נלווה ולפעמים בלתי נמנע של התהליך. עשיתי את זה באותה צורה ביום ובלילה וגם בזמנים שהוד מעלתה החליטה שלא מתאים לה לישון ב1 וב3 בבוקר כי היא החליטה שעכשיו בוקר וקמים. 

 

יש הרבה מאוד שיטות, כולן לגיטימיות גם אם לא פופולריות, ותקראי עד שתמצאי אחת שטובה לך ושנראה לך שאת יכולה להתמיד בה. אם הבכי עושה לך נורא תתמידי בשיטות בלי הבכי, ואם הלזרום עם התינוק לא עובד לך אז תמצאי את השיטה שתתיישב לך הכי טוב בנשמה. אם לך טוב, גם לתינוק יהיה טוב כי הוא ירגיש בטוח וידע מה אמור לקרות.

 

הדבר הכי מעניין- מידי פעם כשאני מתמלאת רחמנות ונכנסת עוד פעם, כי ממש נכמר לי הלב, היא עוד פחות ישנה ולילה אחר כך הבכי הוא ליותר זמן. שיטת המצליח- שלנו ושלהם. 

הכי מומלץ לדעתי להרגיל אותו למיטה ולמוצץ כשהוא עוד עירני ורגוע. במהלך היום להשכיב במיטה עם צעצוע, לשים את המוצץ סתם בפה שירגיש. ככה המקומות והחפצים לא נקשרים בשבילו עם בכי והרגשה רעה.
לתת להירדם לבד לא כשכבר צורח אלא עוד לפני כשרק מפהק, לכרבל אותו בשמיכה ואם הוא לא רגוע אז לשיר לו או לנדנד אותו, לנסות גם לשים לו את המוצץ.
אם יש לו בעיה עם פטמת המוצץ, אפשר להחליף סוג, יש פטמות גדולות וקטנות, רכות וקשות, בעלות מבנים שונים.
אם הוא נרדם ההנקה שימי לישון כרגיל, אם נשאר ער אחרי ההנקה, מצוין! זה הזמן בלתרגל לישון לבד. אולי יהיה קשה בהתחלה אבל זה שווה, בשבילך ובשביל הילד. עדיף אולי להתחיל בשנת הבוקר והצהריים מאשר בשנת הלילה כי הוא פחות עייף ויותר כשיר ללמידה.

בהצלחה!

יכול להיות שאלו בלוטות המונטגורמי שמופיעות בשלב כלשהו של ההריון.

פשוט גם הפרצוף שלי התמלא פתאום, חשבתי שזה קשור.
אז מה עושים עם זה?

לדעתי בלי לחץ.. לכי מתישהו לרופא.. מקסימום הוא יגיד שסתם באת...

מעתיקה לך מויקיפדיה כי אין לי זמן לפרט בעצמי..

בלוטות מונטגומרי (Glandulae Montgomery, Glandulae areolares בלטינית) הן צבר בלוטות קטנות המפוזרות בצורה אקראית על גבי העטרה של פטמה. מספרן נע בין 4 ל-28 (בממוצע - 10-12). הן מגיעות להתפתחות מרבית בשלבים המאוחרים של ההריון. מפרישות חומר שומני המגן מהתייבשות הפטמה והיווצרות סדקים עליה וגם מעורר תיאבון אצל התינוק. תועדו מקרים שהפרישו חלב.

בחילה יכולה להיות מעייפות או פשוט מצמא, שהזעת ואז נרדמת בלי לשתות.

ודגדוגים יכולים להיות מההפרשות שאחרי.. דגדוג של משהו נוזל שם..

כאבים קטנים זה סביר, אמור להשתפר עם הזמן, לא כתבת כמה זמן את נשואה והאם היה לך כאב רציני בפעם הראשונה. כי אם נפצעת רציני יכול להיות שזה עוד קצת רגיש.

היום שאני כבר נשואה כמה שנים ב"ה אני מבינה מה היה לי...
בשבועיים שקודם הווסת( מתחיל בערך סביבות כמה ימים אחרי המקווה) הייתי עם בחילות ואפילו קצת גרעפסים כאלה קטנים..כאבונים וכו'
רק אחרי חצי שנה העזתי להתייעץ עם רופא והוא הסביר לי שזה הפרוגרסטרון שעולה מיד אחרי הביוץ ויש נשים שמרגישות את זה בגופן ממש בהתחלה....
אני יודעת כבר יום למחרת הביוץ דהוא מאחור...תמיג צדקתי...
טיפ טיפה גודש,בחילות דקות, כאבונים ברחם ...זהו הביוץ מאחורי ונשאר לחכות שבועיים.
אבל- אל תסיקי מזה כל חודש שאת לא בהריון כי הנה התחילו הסימנים..אלו סימנים שהגוף משדר אחרי הביוץ ורק אחרי 10 ימים יתחיל הורמון ההריון...
הגוף בעיקרון לא יודע אם את בהריון לפני 10 ימים מהביוץ..
איך זה שלא הרגשתי את התופעות לפני החתונה בשבועיים טרום מחזור?לדברי הרופא שלי סה קורה..רורה שזה מתחיל רק אחרי החתונה...

עם זרע. לכן הוא מגיב ככה.
אני מכירה כמה נשים (אני גם) שקרה להן אותו הדבר.

(אנונימית אחרת)
מה הכוונה שזה תגובה של הגוף לזרע בפעם הראשונה?

אני חצי שנה אחרי החתונה, ואפילו עכשיו בזמן ההריון (ככה שזה לא קשור לביוץ)

זה עובר מתישהו? יש מה לעשות עם זה?

היה נראה לי רחמנות עליו...

בטח היה לה חם נורא. כל היום משתוללת.

ואני מניחה כל הזמן שרק לי חם..

אם הוא עם שכבה אחת והאף חם- אז סימן שמספיק חם לו.

בינתיים אני פשוט מסתכלת עליו והולכת על פי ההרגשה.

וכשחם אני עדיין מעדיפה שילבש טוב כדי שאוכל להדליק מזגן

שכשחם לתינוק חם יותר וכשקר לו קר יותר.

כי הם בעגלה ולא זזים.

 

עדיף ללכת על פי אינטואיציה של האימא זה הכי אמיתי והכי טוב.

בימים חמים כאלה לא הייתי מלבישה 2 שכבות, חם בחוץ.

אצל הבת שלי בגיל שבועיים בערך היא לבשה בגד גוף אחד קצר כי היה שיא הקיץ והיא הזיעה בטירוף וסבלה...
הקטן שלי אם היה לו חם היה מעלה חום...

לכי לפי האינטואיציה.

הלבשתי היום שתי שכבות לילדה בת שנה כי היא הייתה בבית והיא כל הזמן זוחלת על הרצפה (והרצפה עדיין קרה). אם לי סבבה שתי שכבות דקות גם לה זה טוב.

לא להפשיט מדי בימים האלה שעוד לא רותח כל היום זה מתכון לחולי. להיזהר עם זה.

על הקריטריונים שלך קניית טיולון היא פשוטה יחסית, לענ"ד.

תודה על ההמלצה אני הלך לראות.

יש חברות מומלצות או כאלו שלא?

אנחנו קנינו את הצ'יקו לייט ויי והוא מאוד נוח ונראה לי שעונה על כל הקריטריונים..

הציקו באמת מעולה, אממה שאין לו גגון מספיק גדול לכן קניתי סייבקס וגם מרוצה עד הגג עונה על כל הקריטריונים שלך

ממליצים מאוד על ג'וי.

אישית אין לי ניסיון איתה

קניתי ונשברה אחרי יומיים
ובעלי אמר שאם הייתי מתייעצת איתו מראש היה פוסל, כי העגלה כולה רעועה והיא הייתה חדשה

שתי החברות הטובות עד כמה שידוע לי הן medi ו- sigvaris.

מדי הן מאד חזקות, ממש זוועה, אז אם את קונה אותן כדאי מידה אחת יותר גדולה ממה שרשם הרופא, או בעצם מידת לחץ אחת פחות.
הכי טובות סיגוואריס. יש בד נושם משולב כותנה.

אני קניתי אחד מכל סוג ובסוף השתמשתי רק בסיגוואריס.. לא היה לי כח למשוך עלי את המדי החזקות מדי.

הן עולות בערך אותו דבר.
בבית המרקחת של הקופה היה רק איזה סוג לא שווה.
בסוף קניתי במקום שנקרא בית האורתופדיה, עשו מבצע 1+1 כך שקיבלתי החזר מהקופה על זוג אחד, אבל היו לי שניים. חשוב בשביל כביסות..
תצלצלי לכמה חנויות אורתופדיה ותשווי מחירים.

כל המידע מאמא שלי משתמשת רבת שנים.. אצלי רק בהריון אחד בינתיים השתמשתי, ובאמת כל מה שאמא שלי אמרה הוכיח את עצמו..

אם קונים במכון אורטופדיה מקבלי החזר של הקופה?
הלכתי לבית מרקחת, אמרו לי ללכת לשלם 70 שקל בקופת ח ולים לקבל התחייבות ולחזור לקבל את הגרביונים. והרופא אמר לי לכי לחנות הזאת והזאת תקני ותביאי קבלות לקופה. בקיצור כבר התבלבלתי...

ובכללית יש הנחה ממש גדולה עליהם. לא ממליצה לקחת מידה יותר ממה שהרופא אמר, זה לא טוב לוורידים - מניסיון. ובכל מקרה בקיץ זה חם, אבל אין מה לעשות,מתרגלים.. זה עדיף על כאבי וורידים. ותקני 2 שתוכלי לכבס.

בירושלים יש חנות באגריפס 02-6253898

בהצלחה!

האמת שיש לי אחד מהריון קודם לפני הרבה שנים אבל ממש חם לי איתם.

סיגוואריס הנושמות הן די חלשות.

לפותחת, אני במכבי ונותנים קבלות ומקבלים החזר (לא זוכרת אם מלא או כמעט מלא), כמובן כשיש מרשם מאורתופד.

כלומר, מה שהרופא שלך אמר..

העלה לי את הברזל ל 15

א. לקנות רק בבית מרקחת של הקופ"ח (יש מצב שמרשם יעשה לך עוד הנחה) כי בסופר פארם וכאלה זה פי שניים במחיר.
ב. יש עוד סוגים שטובים ויותר זולים..
פשוט מערבבים אותו עם מיץ(תפוזים /תפוחים) ושותים. (טעם של חלודה. לי לפחות.. )

ותוך שבועיים ראיתי שינוי

גם לי העלה....

הוא אמנם יקר, אבל מאוד עוזר....

זה מצוין לי

אנסה, מקווה שישפיע מהר..

אבל האמת שרק פעם אחת. בפעם אחרת לא העלה לי כמעט, אז כנראה שצריך לבדוק היטב גם כשלוקחים.

מעבר לתוסף- תאכלי המון מוצרים עתירי ברזל. אגוזי מלך, אגוזי ברזיל, טחינה גולמית, קטניות יבשות, וכד'.

השני ב50%.
קופסא ב100 ש"ח והשניה ב50
אני לא יודעת בהשוואה לקופ"ח כי בקופה שלי לא היה וקניתי מלכתחילה בסופר פארם גם בפעם הקודמת....

ובכללית אפילו פחות.
אבל שווה לברר.. יכול להיות שהשתנה ועלו המחירים
וזה גם תלוי בביטוח שיש לך..

אם זה בימים או בשבוע האחרון, יתכן שזו קפיצת גדילה והוא פשוט לא מלא מספיק בשביל יציאות מעיים.

או שאת טרודה ועמוסה בגלל הפסח.

 

העצה הטובה ביותר היא שאת תאכלי מזין ועשיר בסיבים תזונתיים - פירות, ירקות, קטניות, מספיק פחמימות וכו'.

ואני לא זוכרת מתי היא אמרה לי לעשות.
הכי נח לי שבוע הבא זה יהיה סוף שבוע 24, זה בסדר?

בהצלחה

גברים לעולם לא יבינו מה זה אישה בהריון

שוכבת במיטה אחרי יום עמוס..עם בצקות ברגליים וצרבת מזעזעת. אחרי שאמרתי לבעלי שאני קורסת וצריכה עזרה..גם לפסח..
והוא פשוט לא קולט..
הגעתי למסקנה שעדיף בלי העזרה שלהם.
שלום ואני אסתדר יותר טוב ועם שקט נפשי ופנימי בלעדיו בנקיונות!

צריך למצוא דרך לומר.. צריך למצוא שיטה שתשפיע.. אסור לתת לזה לקרות! גם במחיר של שיחה אצל יועץ זוגי!

אין שום סיבה שאישה תקרוס או תבכה בגלל חוסר שותפות או הבנה.

 

כמובן שזה קורה! אבל תטפלי בזה! אל תחשבי שככה זה נורמלי וטוב..

הריון קשה נפשית.. משפיע על הלידה ועל העובר!!

בדרך מכבדת.

לפעמים צריך קצת להתעקש או לחפש דרך אחרת שבה הבעל שותף למאמץ - אולי על ידי שמשלמים על עזרה בבית.

אצלנו בעלי הולך לאיבוד בבית, וביתר שאת כשאני לא מתפקדת. הוא מאוד אוהב אותי ומעוניין לעזור. כשהבנתי שאין מה ללחוץ שדווקא הוא יבשל וינקה, נפתחתי לאפשרות שהוא העלה בעצמו - לשלם על עזרה.

מפלס המתח בבית ירד, ובעלי היה פנוי רגשית להזדהות ולשמוח בהתקדמות של ההריון.

אבל לא חבל להשלים עם זה ולהכנס למיטה בדכאון?!
לא התכוונתי להעביר ביקורת על הבעל.. זה יותר מגיע מכאב..

הרי הפערים האלה בין בני זוג, כשמגשרים עליהם זה מה שמצמיח את הזוגיות הכי הרבה.

רק התכוונתי שבדרך כלל זה בגדר הסביר ולא מגיע ממקום של חוסר רגישות וחוסר רצון לעזור.

 

אבל את צודקת - אם זה משהו שחורג מגדר הסביר, שווה ללכת ליעוץ זוגי על זה.

 

 

עם ההרגשה שלא תמיד מבינים.
לא תמיד הבעל מבין, הילדים, ההורים (של שתינו...)
ועם הצורך להסביר מה קןרה לי. בגוף ובנפש.
ועם זאת..
את מתארת קושי אמיתי. קושי בתפקוד היומיומי עם ההיריון. ואת המחיר של חוסר ההבנה שלו שאת משלמת..
אבל...
אולי צריך התבוננות פנימה יותר...
איך הזוגיות בשגרה..?
איך את מבינה קושי שלו...? (שאשתו כאובה..סובלת.. משתנה...)

אין כמו תמיכה אמיתית משותפת אחד לשני.

תנסי לחשוב.. בכנות.. עם עצמך-
מה מונע את ההבנה שלו...?
את התמיכה שלו...?
תמיד הוא לא מבין.. או שבזמנים מסויימים...?

גם אנחנו בהתמודדות זוגית מטורפת.
אישפוזים, עירויים, אפס תפקוד שלי בבית(אפילו מינוס.. תלויה בו בהככככללל. אפילו ללכת לשירותים..)
אבל מתמודדים ביחד. עם עליות וירידות. אבל ביחד..

בהצלחה נשמה!!

מוזמנת לשתף יותר..ולהתקדם ולצמוח.. ולקבל בעז"ה את התמיכה שכל כך מגיעה לך!!!
אפשר גם באישי..

וואו! את מדהימה...ש"ה' יתן לכם כוחות..

תאמת שאנחנו באמצע טיפול זוגי שנפסק.
אני חושבת שזה נובע מקושי שלו שלא בא לידי ביטוי..שכל ה'זרקורים' וי'היחס' מופנים אליי.
אבל אני מנסה לתמוך בו ואו שזה לא הולך או שאני לא יודעת מה...לדוג' הוא גם סובל מכאבים (איכשהו תמיד שלנו, הנשים כואב הם גם נזכרים..) אז אני אומרת לו..תלך לעיסוי..תקבע בדיקות..והוא לא עושה עם זה כלום...
אני לא יכולה להכריח.
הוא גם בעומס אבל אני מצפה שיתן את הצעד הראשון קדימה וייזום מעצמו את הנתינה...
דיי..כמה אפשר להתחנן??

שפכתי ממש...

לוידעת מאיפה להתחיל...
נתחיל מזה שבאמת קשה להם.
האישה שלהם נעלמת פתאום. מופיעה במקומה "מישהיא" אחרת. כאובה, עצבנית, חלשלושה, רוצה יותר תשומת לב (בצדק!!)

וזה מורכב להם כגברים (סליחה על ההכללה...) גם להכיל את עצמם וגם אותנו...

עצם זה שכתבת פה; איך שכתבת (מדהים!) מראה שאת מודעת לעצמך. לקשיים שלך. אצל רוב הגברים הלב בנוי אחרת..
הרבה הרבה יותר הכחשה. יותר תקווה לעתיד טוב יותר שנובע מהתעלמות מהמצב כרגע מתוך חוסר יכולת להתמודד...
נראה לי שההתחלה (וגם ההמשך...) זה באמת באמת להבין אותו. לדעת שגם הוא בניסיון בדיוק כמוך!! אמנם מזווית אחרת, אבל גם הוא סובל, מאד!!
ומתוך ההבנה שגם לו קשה, ( ולפעמים קשה עוד יותר כשמכחישים, וכשזה מישו קרוב לך סובל ואתה חסר אונים..)
מתוך ההבנה שלו, להסתכל עליו, ולנסות להבין אותו. לנסות להקל מעליו. בכל דרך שהיא.
במילה טובה וכנה (אני רואה שממש קשה לך....)
במכתב נוגע.. בקשים של שתיכם
בצ'ופר קטן
בביטויי חיבה גלויים יותר
בהוקרת תודה אמיתי וכנה על מה שהוא כן עושה
בקיצור- לתת לו את מה שאת כל כך מצפה שהוא ייתן לך...

כל זה בהנחה שזאת זוגיות בריאה במכלול שלה.
כתבת שהייתם בייעוץ זוגי- על רקע של שגרה או משהו עמוק ורציני יותר שייתכן שגם מתבטא עכשיו. ..?

ובעיניי לא פחות חשוב- לדבר עם ה' . ככה. איך שאת. לספר לו על הכל.. על ההרגשה של הלבד, של הציפפיה והאכזבה.. על הניסיונות לגשר ועל האכזבות...
מעל הכל צריך לזכור שה' כאן. איתנו. רואה אותנו. גם ככה. עצובות. כאובות. סובלות.
והוא פשוט מחכה שנדבר.. שנבכה.. שנבוא אליו שבורות ונחזק את האמונה שלנו.
גם, ובעיקר, בשעות הקשות...

חיבוק גדול!!

מקווה שעזרתי קצת...
כתבתי מתוך הרהורי ליבי וההתמודדות שלי עכשיו..

בהצלחה!!

אבל מסכימה מאוד לגבי תחושות השומן...

נשמע שהוא לא באמת מבין מה זה להיות בהריון ומהם הקשיים.

גם לדעתי החלטה להכנס להריון צריכה להיות משותפת של שני בני הזוג מתוך הבנה ששניהם הולכים לשאת בעול.

להסביר לבעל שההריון הזה שייך לשניכם, אם את נושאת את הילד, אז תפקידו לשאת בשאר עול המשפחה.

אם הוא לא מסוגל להתמצא בעבודות הבית, אפשר לבקש שיביא עזרה מבחוץ. אבל שהוא ידאג לזה.

יש גברים שהמצב הזה של האשה מעמיד אותם בחוסר אונים וכל מה שהם יודעים זה לברוח. לכן צריך ללמד אותם כיצד להגיב. כיצד לנהוג.

לפעמים אנחנו מצפות מהם שיבינו רמזים, אבל הם לא בראש שלנו והם לא מבינים. הם מעולם לא היו ולא יהיו בהריון ולכן אין להם מושג. צריך לדבר ברור כמו: תקשיב, אין לי כוחות יותר להערב, לא מרגישה טוב, תשכיב בבקשה את הילדים ותפנה את השולחן. 

ויש כמובן את הניסוי הידוע שקושרים לבעל איזה בד עם משקולות לבטן ואומרים לו להסתובב עם זה כמה שעות ולעשות עבודות בית נראה אותם...

 

סליחה מראש. ככ הרבה שנים חיכיתי לראות את הגוף הרזה והגמיש שלי נהפך למשאית.
היום, לשים גרביים זה פרוייקט מהאגדות!
ואין מאושרת ממני בכל העולם!!!
אני הולכת קצת ונעצרת למנוחה ואני פשוט מתרגשת! וכשאני קמה בבוקר, מסתכלת על הפגמה שכבר נבחרה מראש שתי מידות יותר ומגלה שגם איתה הבטן מתחילה להציץ, עולה לי גוש בגרון. ברוך ה'- זה קורה לי!!!!
כמה פרגנו לי כמה אני רזה ויפה, זה הכי כאב לי בעולם!!! אני רוצה בטן גדולה וככה אהיה מאושרת!
הרי בסופו של דבר האוצר שלי פה! אני ממש סוחבת יהלומים!!! איך זה יכביד עלי?!
אני יודעת שזה לא בסדר לא לתת מקום למה שאת אומרת, אבל מראש, תדעי שיש בתוכך מקום לחשוב ככה, תנסי לעורר אותו.
אגב, זה הופך את ההריון להרבה! הרבה! יותר קל.
פיזית זה מקל.

אבל לא רק

ובמיוחד אם נוספים להריון עוד כמה צדיקים קטנים שצריך לטפל בהם ב"ה

את עדיין רוצה להרגיש שבעלך שותף למה שעובר עלייך.

מה שלי עזר במצב הזה-אני יודעת שזה נשמע הזוי.
אבל פשוט התחלתי להכנס לנעליו וניסיתי לחשוב איך הוא מרגיש.
מבחור ישיבה שלא היה אחראי כמעט על כלום פתאום הוא נכנס לבית שכל העול הכלכלי עליו , גם אם האישה עובדת עדין החיוב והעול עליו גדולים יותר.
פתאום הוא צריך לדאוג איך לשמח את אשתו, איך לפרגן לה כל מיני דברים למרות שלפעמים דחוקים בכסף.
ואז פתאום מגיע ההריון עם כל השמחה וההתרגשות אשתו משתנה לו מול הפנים, מאישה נורמטיבית ושמחה היא נהפכת ליצור שפשוט לא מצליחים להבין...
(גם היא עצמה לא מבינה את עצמה)
מקיאה לו מול הפרצוף.
בוכה על כל שטות.
עיפה מכלום.
מתנשפת כמו קטר גם שהיא יושבת על הספה.
כל ריח משגע אותה והיא משגעת אותו.
נסיעות איתה זה סיוט+ציוד חובה של מלפפון לימון ושקית.
בקיצור לא קל לו בכלל ועוד לא דיברנו על הקטע של הצירים והלידה שאני אישית לא היתי רוצה להיות במקומו.
נכון שהאישה סובלת מאד אין על זה וויכוח אבל הוא גם סובל במובן מסוים,
וכשלי קשה ואני מרגישה שהוא לא מבין אותי אני פשוט מנסה להכנס למה שהוא מרגיש, ומיד אחכ רצה להביא לו חיבוק גדול.

כי לי יש את הכוחות להתמודד עם מצבי ולו ניתנו כוחות להתמודד במצבו.
ילא בטוח שאני היתי מצליחה להתנהג יותר טוב לו היית במקומו...
ואין לזלזל בין מצב למצב כל מצב מורכב וקשה בפני עצמו.
ולך אישה יקרה לא באתי מכיוון של להחליש כי אני ככ מבינה את תחושותיך ושקראתי את מה שכתבת הרגשתי כאילו אני כתבתי,
אבל רק לנסות להאיר לך צד שאולי לא חשבת או לא שמת לב לקימו,
כי מרגע שאני קיבלתי הסתכלות כזו היה לי הרבה יותר קל לעבור את זה,
וברגע שאת באה ממקום של הבנה הבעל מרגיש את זה וגם הוא יותר נפתח לעזור...
בהצלחה ומקווה שזה בסדר מה שכתבתי.

לא התייחסתי בכלל לנושא של הבעל

אבל אין מה לומר, גם מראה המשאית מבאס..

כאילו, בהריון ראשון לא היה לי כלום חוץ מבטן, ועכשיו..?

 

ב"ה, צרות של עשירים

קרה לכם פעם שחשבתם לעצמכם אם היא רק הייתה מבינה מה עובר עליי?

.

.

.

חייבת לצאת...סורי

בזמנו בלידה שלישית עשיתי אצל יפעת מנהלת הפורום לשעבר...
היה כיף...

 מיילדת המליצה לי על הספר לפני לידה ראשונה ובכל הלידות -6 במספר הייתי קוראת את הפרק שמדבר על תהליך הלידה עצמה, כדי לרענן את הזכרון ולחזק את האמונה בגופי ובה'...

ממליצה מאד

על איזה חיברת את מתכוונת?

איזה דרך הכי טובה לחזור ולהיזכר בזה?
תודה

מספיק לעבור עליו ולתרגל קצת.

 

אצלנו היה לי סיעתה דשמיא מיוחדת - ערב אחד בסוף שבוע 36 החלטתי לחפש את הקלסר עם החומר מהלידה הקודמת. עברנו דירה חודש קודם ומצאתי אותו באחד הארגזים.

למחרת בבוקר ב7:40 נולד נסיכי השני ...מזל שהספקתי לתרגל משהו .

 

אבל האמת, שמאז אני משתמשת בטכניקות הנשימה האלה ביום יום - אם קיבלתי מכה חזקה או פתאום שריר הרגל נתפס - אני מיישמת את הנשימות שם.

בדיוק הבוקר נתפס לבעלי שריר מתחת החזה - הוא התכווץ מכאב. מיד הסברתי לו איך לנשום ולנשוף ולהישאר מעל הכאב. נשמנו ביחד ודי מהר הכאב חלף ב"ה.

 

שיהיה בשעה טובה בעז"ה!