תגידו, גם לכם קרה שלא רציתם לבדוק אם יש היריון או לא?
יש לי ילדה אחת ועכשיו אנחנו עם חשד להיריון נוסף ואני פשוט לא רוצה לבדוק אם ההשערה נכונה או לא.
אני מרגישה שזה נובע מהענין שאין לי מושג איך מתמודדים עם שני ילדים, וחוץ מזה אני מרגישה שזה סוג של בגידה בילדה הגדולה, עכשיו כל הצומי מופנה רק אליה ופתאום להביא לה מתמודדת נוספת??
האם זה באמת דחוף לדעת בשלב ראשוני?
מקסימום מה אני יכולה להפסיד?
אבל גם בן! אין מתנה גדולה לילד בעיני מלתת לו אחים.חשוב לזהות הריון בשלב מוקדם ולעשות אולטרה סאונד כדי לקבוע את גיל ההריון.
ככל שעושים אולטרה סאונד ראשון יותר מאוחר,
כך הקביעה/ השערה של גיל ההריון פחות מדוייקת ובהתאם לכך כל הבדיקות שבהמשך.
בהצלחה!
כמעט שנה איתו ומקבלת מחזור מאד מדויק 26/27 יום כמו שעון כל חודש אני עם הנקה מלאה.
השאלה הפעם לא קבלתי וכבר עבר 36 יום .
1.מה זה אומר שאני יכולה לשמוח שהתחיל להאריך לי?
2.יש מצב לשמוח שייהיה לי הפסקה עם המחזורים בגלל ההנקה למרות שעד עכשיו קבלתי?
3.או אולי נקלט הריון יש סיכוי כזה? ללכת לקנות בדיקה ביתית?
מה אומרות?
אפילו קשירת חצוצרות זה לא 100 אחוז
ויכול להיות שסתם נדחה מכל מיני סיבות
באמת כדאי בדיקת דם שהיא יותר מדויקת.
ואם לא אז כנראה באמת הרווחת ימים
ובלי קשר - תנוחי הרבה, כך גם תתחזקי וגם תוכלי לשלול שזה לא חוסר מנוחה...
התרגלתי מעייפות ללחוץ חזק על השיניים אני לא חורקת אלא כאילו סוגרת חזק וזה עושה לי את הכאבים
מישהי יודעת לתת לי עיצה איך להרפות את הלחץ שאני מפעילה על הפה? קראתי שזה תופעה של לחץ ועצבים
ובאמת יש לי תקופה כזאת אני עם ששה קטנים ומרגישה שלא עומדת בזמנים ולא מספיקה כלום בבית חוץ מזה שאני גם לא ישנה
חיפשנו עגלת אחים מיד 2 ולא כ"כ מצאנו
יש לנו מנשא טוב (בייביביורן) אבל אחרי לידה זה קשה ללכת איתו מרחקים (להביא לגן, להחזיר מהגן..)
אגב אני מדברת על הפרש של שנה ו-4
הטרמפיסט היה רעיון מצוין (הילד מאוד התהלב) אבל לא החזיק כי הסייבקס קליסטו לא כ"כ טובה לו- האמבטיה בולטת החוצה וזה אומר שהילד צריך לעמוד בשיפוע וזה לא נח..
בסוף אצלי הסתדר עם עגלול. אבל זה בעיקר כי הגדול שלי רגוע ועדין מאוד ביחס כלפי הקטן.
בסה"כ בהפרש של שנתיים אני חושבת שאם העגלה נוחה לטרמפיסט אז כדאי ללכת על זה. רק לזכור שקשה לעלות\לרדת עם זה מדרגות, ואם צריך לקפל את העגלה לאוטו אז צריך קודם לקפל את הטרמפיסט (לי זה היה קשה אבל אולי תשאילי ממישהי טרמפיסט לראות איך את מסתדרת עם זה..)
בהצלחה
ככה שמבחינתי עגלת אחים ללא אמבטיה לא באה בחשבון.
הייתן ממליצות לקנות גם טיולון וגם טרמפיסט? ואז להחליף לפי ימים/ מצב רוח ואז גם ל''גדול''
וגם לקטן יש עגלה..
ואיפה את מחזיקה את העגלול? בחוץ?
מדרגות ב"ה אין חוץ מהעליה של מדרכה..
כרגע הוא אוהב ללכת אבל לאיודעת איך יהיה בהמשך.. וגם איך רצים אחרי ילד חמוד ושובב עם עגלה?
אני העדפתי עגלה של שניים, קניתי סטרולאייר עם אמבטיה וטיולונים,
כי ידעתי שנצטרך 10 דק' ברגל כל יום לכל צד למעון, והילדה עוד לא הלכה ככ הרבה.
אני חורשת על העגלה.
אבל יש לי מקוםאחסון.
אפשר בכיף למצוא עגלות כאלה בפחות מ1000. אם רוצים גם אמבטיה- בדכ המחיר מאמיר ל1200
אני עם סייבקס קליסטו וזה לא היה נח לילד כי האמבטיה בולטת החוצה
לאחותי יש אינגליזינה (לא זוכרת איזה דגם..) וזה דווקא ממש סבבה לה
נראה לי שהכי טוב זה לנסות להשאיל ממישהי ואפילו לקחת את הילד עכשיו לסיבוב "על יבש" (בלי תינוקי בעגלה..) בשביל להבין איך זה בשבילכם..
אפשר ככה גם לראות אם הילד זורם על זה (שלי ממש התלהב למרות שזה לא היה לו נח, אני הפסקתי את זה בסוף כי זה היה נראה לי לא נוח לו..) או שלא.
שקנינו לפני 8.5 שנים מיד שניה. זה מעולה, אבל אחרי שהתרגלתי שהקטנה בעגלת אמבטיה, ובכלליות, מכוסה ומוגנת, נורא קשה לי (נפשית/רגשית) לשים אותה בסתם עגלה מכווצת (זה בכ"ז קטן, בגלל שיש שם מקום ל2 ולא רוצים שיהיה ארוך מידי) אז לפעמים אני משתמשת בעגלת אמבטיה ופשוט שמה את הגדולה מעל..
ראיתי אצל חברה שגם אצלם ההפרש בין הילדים הוא שנה ו7+- עגלת אמבטיה עם טרמפיסט מקדימה, וזה נראה ממש מוצלח!!
אם הילד לא ברחן מידי, אז זה אמור להיות טוב.
עם עגלת אחים אין לי ניסיון, ומעולם לא ראיתי משולבת של אמבטיה וטיולון, אבל זה נראה לי קצת פחות נוח בגלל חוסר איזון במשקל, ורחב נורא.. לא?
ותחשבי גם האם את רוצה שהעגלה החדשה תשמש אותך גם בנסיעות (לסידורים/הורים/לא יודעת לאן )
אם את מגיעה מכיווון הרצל אז ברמזור שאחרי שע"צ פונים שמאלה, ממשיכים ישר, עוברים כיכר ואז בצומת t שמאלה. ישר אחרי שפנית שמאלה תראי את הכניסה לחניה מצד שמאל- צריך להמשיך ישר עד הסוף ובסוף יש אזור חדש ומסודר של חניה שהיא ממש מול שע"צ.
נשמע מעט מסובך אבל זה לא כ"כ. אם את מסתבכת, את יכולה לבקש מאנשים שיכוונו אותך לחניה של הספריה (ככה קוראים לזה).
בהצלחה!
או שחראי
זה הרחובות מאחורי שערי צדק במורדות בית וגן
בד"כ יש שם חניה ויש כניסהה מקומה 6 מהמיון ילדים
תחיה דולהבצד של התנועות נמצאות הרגליים
התינוק לא שוכב בבטן עם ידיים ורגליים פתוחות.
הוא מקופל...
הגפיים שלו בצד ימין ולכן שם את מרגישה בעיקר.
אצלי הוא תקע לי רגליים בצלע ימין כמעט חודשיים... זה כאב!
בנוה יעקב הישנה.
זה ליד הממ"ד, ליד הסניף של בנ"ע שם בתוך רח' צדדי.
(לא זוכרת את השם של הרח'..)
אם את צריכה הכוונה אני יכולה לברר לך.
מה שכן- הייתי שם לפני כמה שנים אז אולי השתנה מאז..
זוכרת שהבלנית היתה נחמדה ולא מציקה, ושהמקוה היה ישן קצת- אבל נקי.
נראה לי שיש עוד אחד חדש יותר למטה בעמק, אבל אני לא בטוחה..
אני יכולה לברר לך אם זה חשוב...
המחזור שלי היה סדיר בגדול-
אולי איחור/הקדמה של יום-יומיים.
רק לא לדאוג..
בהצלחה!
אני נכנסתי להיריון מיד אחרי החתונה והיום אני מרגישה שפספסתי הרבה רגעים בזוגיות הפרטית שלנו.
מהיום הראשון הייתי עם בחילות והקאות ללא הפסקה וככה בעלי זכה להכיר אותי.
אבל התוצאה הייתה שווה את זה
אל תילחצי, לוקח זמן..
חודש רביעי עכשיו ב"ה. ילדה אחרי תשעה חודשים.)חמודה, הכי חשוב שתהיי רגועה ושלא תסתכלי בבתים אחרים!
הקב"ה בסוף מביא את זה מתי שהוא רוצה. ותאמיני לי שבסוף את תראי שזה היה מה שהכי הכי טוב בשבילך.
בינתיים, תעשי חיים, תנצלי את זה שאת לא בהריון (תטיילי/ תעשי קריירה/ תשקיעי בלימודי מקצוע)
רק אל תשבי ותתאבלי בבית!
בע"ה יבואו שנים שתהיי עסוקה עם ילדים עד מעל הראש, ואולי אפילו תתגעגעי קצת לתקופה הזו.
פשוט כל כמה זמן מגיעות כמה ערכות ומיד קונים אותן, אז צריך להתקשר קודם לשאול אם יש בסניף עכשיו...
יש שם סימילאק חלב נוכרי, 3 דוגמיות של דייסת פירות של מטרנה, קרקרים בייביביס, פריכיות אורז קטנות, גרבר של מטרנה, טיטולים של לייף והשאר לא זוכרת...
לי היה הריון נוראי, פיזי ונפשי כמו שאת מתארת, והלכתי לד"ר הראל ממעייני הישועה פרטי (עלה 9,000 ש"ח) והיא עשתה לי זירוז בשבוע 37+2 (אמנם בתחילה זה תוכנן ל37+4 אבל מסיבות טכניות זה הוקדם)
אני לא יודעת מה מצבך, זה מאד מאד תלוי בזה..
חיבוק ענק!!! אני יודעת כמה הריון יכול להיות קשה ... עם כל השמחה שזה ב"ה מסיבות טובות, זה יכול להיות כמו מחלה...
שיעבור בע"ה בקלות ובבריאות ובידיים מלאות!! (אגב, לי היתה לידה מדהימה למרות הזירוז.. קצרה וניסית ממש! הרגשתי איך ה' מפצה אותי בלידה על ההריון הנוראי...)
רפואית לכך, בשל מצב האם (זירוז עושים או בגלל מצב העובר או בגלל מצב האם)
הייתי גם במעקב של פסיכיאטר אז היא שאלה אותו האם הזירוז יגרום למצבי הנפשי להשתפר, וכשהוא אמר חד משמעית שכן, היא אמרה שזה מספיק לה.
אם את לא במעקב של אף גורם מקצועי, אני לא יודעת מה היא תגיד..
בכל אופן היא מאד מאד אנושית ונחמדה ומבינה ומכילה, כך ששווה להתייעץ איתה לדעתי.
תרגישי טוב!! 
תפנקי את עצמך כמה שניתן, תפרגני לעצמך, בדברים שעושים לך בכל זאת קצת טוב. תנסי להיות בחברה תומכת, תמצאי אנשים שיחזקו אותך.. לפעמים אדם אחד או שניים שיכולים הלהיות משענת נפשית עבורך יכולים לעשות את ההבדל.
אני הלכתי בסוף ההריון הסיוטי ההוא לשתי נשים (בתשלום כמובן 
) שחיזקו אותי ועזרו לי להתכונן ללידה.
האחת הדולה שלי שעשתה לי טיפולים רפלקסולוגים להרגשה כללית טובה יותר, וגם תמכה בי נפשית תוך כדי, וגם הלכתי למטפלת ב cbt לכמה מפגשים בודדים, כדי להתכונן ללידה שהייתי אחוזת חרדה ממנה.
תחזקי את עצמך שבע"ה זה רק זמני וזה כבר עובר.. אמנם כל יום נמשך נצח 
אבל בסה"כ מדובר על כמה שבועות ספורים.
אבל קשה ככל שיהיה ההריון- אף אחד לא יגרום לעובר לצאת לפני זמנו, ולצורך בפגיה ועזרה בנשימה וכו'...
הכי מוקדם שיסכימו, וגם זה רק עם סיבה טובה- זה 37 ועוד כמה ימים..
תצטרכי להחזיק מעמד ולחשוב שכל יום בפנים הוא לטובת העובר- ובסופו של דבר גם לטובתך,
כי אם יצא עכשיו- פגיה זה גם לא פיקניק....
והעובר מעל 2 קילו, הוא לא פג. הייתי בקורס הכנה לתאומים, ודיברו איתנו רבות על פגים וכו'...
ולפותחת- הכי טוב שתתייעצי עם גורם (רופא?) שמתייחס גם למצב האם. וכשתגיעי אליו, תיהי הכי כנה עם עצמך. ז"א גם מהבחינה שאת כבר לא מסוגלת יותר, אבל אל תשכחי לומר שחשוב לך הכי שבעולם שהתינוק יוולד בזמן מספיק טוב עבורו!
עצתי האישית היא גם ללכת לגורם^ לראות מה יאמר, וגם לעבוד עם עצמי שהתינוקות יודעים מה הכי טוב להם, וממילא מה שטוב לתינוק, זה טוב גם לי...
מאחלת לך הרבה כוח לעבור את התקופה הזו!!! ושהכל יהיה בקלות ובזמן הכי טוב!!!!
יש סכנה פיזית כמו רעלת, ויש סכנה לבריאות הנפשית של האם.
ולכן רק רופא ואולי גם פסיכיאטר במקרה הצורך יכולים לקבוע האם יש צורך בזרוז או לא.
אני שאלתי בזמנו רב (אני האנונימית שכתבה שזרזו לי ב37) והרב אמר שמותר לי לזרז, וגם הרופאה והפסיכיאטר חשבו שזה מוצדק.
אני מבינה אותך כאם לפג שאת לא מצליחה להבין איך אישה מסוגלת לחשוב על דבר כזה.
אבל תאמיני לי שיש הריונות שהם כמו מחלה קשה לאם. ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.
יש מצבים שגם אם הם לא רפואיים נטו, הם מצדיקים זרוז, וזה לא שטובת התינוק זאת טובת האם, אם כבר להיפך. טובת האם במידה שהיא סבירה כמובן כמו שבוע 37 , זה טובת התינוק. אמא סובלת במידה שמכניסה אותה לדיכאון, לא תתפקד כאמא טובה כמו אם שמרגישה שמתחשבים בה ובצרכיה.
ההרגשה שהיתה לי אפשרות לעזור לעצמי לסיים את חלום הבהלות הזה, עזרה לי (בע"ה כמובן ובין השאר מן הסתם) להיקשר לתינוקת שלי בבונדינג מדהים ומיוחד, שאינני יודעת אם היה קיים אילו היו מייסרים אותי על ההחלטה שלי לזרז, או מכריחים אותי להמשיך עם ההריון והסבל עוד.
וכמו שאמרת יש גם תינוקות בשבוע 41 שזקוקים לפגיה..
בסופו של דבר הכל זה השתדלות שאנו עושים, ורק הקב"ה מנהל לבדו את העניינים. אצלי למשל הזירוז היה נקודת הפתיחה של ההחלמה שלי והדרך שלי לצאת מאפלה לאורה. הוא לא היה פינוק ותאמיני לי אני אדם עם כוחות סבל אדירים. מי שלא עבר לא יבין.
ולפותחת, אני מציעה לך להתייעץ גם עם רב גם עם רופא אנושי ומקצועי, וגם עם איש מקצוע מתחום בריאות הנפש, ובע"ה שתקבלי את ההחלטה הטובה לכם ביותר! ושהכל ילך בקלות ובבריאות!
על "סיכונים נפשיים" אני מעדיפה שלא לדבר.
אבל צריך לדעת שזה אומר להוליד תינוק לא בריא! זה לא רק "עדיף לי כמה שבועות בפגייה מאשר בבטן". (וזה לא זמן מקביל, אגב. בדר"כ נמצאים בפגייה יותר.)
זה אומר שהתינוק חולה, הן בטווח הקרוב והן בטווח הרחוק (עיכוב בהתפתחות ועוד, ל"ע).
צריך להבין את המשמעות. ולאם יש אחריות לתינוק הזה!!!
זה ממש לא פשוט לבוא לזירוז כי כבר קשה... (לא שופטת אותך אישית - התייעצת וקיבלת תשובה. ועדיין חושבת שלא נכון לדחוף לכך נשים אחרות.)
(וזה שלעתים נולדים תינוקות לא בריאים בשבוע מתקדם, לא נותן שום לגיטימציה להביא ילד חולה במודע וכשאפשר למנוע שייוולד כך.)
בהחלט לא קל.. אבל.
למרות שאת נורא רוצה לסיים עם זה,
בסופו של יום כל יום נוסף שהילד בפנים- זו ברכה!
נניח והקטן היה נולד בזמן הקרוב:
היית צריכה לדאוג לו לאכול,
להחלפות
לקום אליו בלילות, בימים..
לא להבין את פשר הבכי
להתמודד עם כאבים שהוא חווה, או רצון ממושך לידיים
הנקה/לא..
כל הדברים האלה, בנפלאות הבורא, מסופקים לו במלואם ברחם!!
תסכלי על זה כך-
כל יום שעובר זה יום של התקדמות
ולא סתם עוד יום שצריך למחוק מהלוח..
יקרה,
קחי לך איזה יום נופש,
רק לעצמך
תיעזרי ברפואה המשלימה אולי יש להם פתרונות להרגעה נפשית
וגם להקלה פיזית- בטוחה שיש...
בשורות טובות ובידיים מלאות!
גם לי היו הריונות קשים שה' ריחם עלי וילדתי מוקדם. הראשון נולד ב36+4 והשני ב30.... (ההריון הכי ''ארוך'' שלי היה 37+1...)
גם אני ייחלתי לרגע שאלד והכל יהיה מאחורי.
תתפללי הרבה שהלידה תהיה בזמן הטוב ביותר לך ולעובר.
וה' שומע....
רק אציין שבשבוע 35 הריאות מבשילות ואז במקרה של לידה מוקדמת אין צורך בהנשמה לתינוק.
נולד במשקל של שני ק"ג, והתפתח נהדר. ועם זאת - היו בעיות נוראיות עם הנקה (חודש וחצי רק שאבתי. לבסוף בנסי ניסים עברנו להנקה).
היום ילד ספורטיבי וחכם, לא רואים עליו שנולד פג.
עם זאת, לא אשכח את הפחד שליווה אותי ואת בעלי בשבועות שאחרי הלידה, כשהיה קטן ושברירי כל כך...
"איך ממשיכים לסחוב, למרות שיודעים שתכלס העובר כבר בשל לצאת..?"
אני מסיקה מזה שבמצב שהיית יודעת אחרת, זה היה מקל עלייך מאוד את ההמתנה, נכון?
אז הרווחת יקירתי! כי באמת הטעה אותך מי שקיבע לך בראש את הנתון הזה, כאילו בתחילת תשיעי תינוק בשל כבר לצאת, וזה סתם חודש מיותר בשבילו! פשוט הטעה אותך! זה לא נכון! תקראי על מה שהתינוק מקבל בתשיעי, ותתמלאי בכוחות לסחוב אותו שם.
בשל לצאת? מה ההגדרה בשל? שהוא ישרוד, יישאר בחיים? אם מצמצמים להגדרה הצרה הזאת אז כן, אפשר לומר שהוא בשל וסיכוי מצוין שיחזיק מעמד, אולי בעזרתה האדיבה של הפגייה. אבל מבחינת בשל להתמודד עם האתגרים החיסוניים והתזונתיים וההתפתחותיים בעולם שבחוץ? מהבחינה הזאת הוא ממש לא כמו תינוק שנולד בזמנו.
בחודש תשיעי קורים ברחם המון דברים שמכשירים את התינוק להסתדר בחוץ.
למשל, תאי זיכרון חיסוני כל הגוף של האם נודדים אל השדיים, כדי שיוכלו לעבור אל התינוק עם החלב הראשוני - כי הרי התינוק (שגם אם הוא נולד בזמנו נולד עם מערכת חיסונית מאוד מאוד לא בשלה) יגיע אחרי הלידה לאותה סביבה שהאמא שהתה בה, ומערכת החיסון שלו תצטרך להתמודד עם אותם מחוללי מחלות שמערכת החיסון הבוגרת של האמא התמודדה איתם, וכך היא יכולה לתת לו את הנוגדנים הספציפיים שהוא צריך. תינוק שנולד לפני שקרה התהליך הזה - לא מקבל את אותו גיבוי חיסוני מההנקה. גם הוא מקבל גיבוי כלשהו (כי יש בהנקה כמה מנגנוני חיסון שונים), אבל מפסיד את הגיבוי המסוים הזה שהוא חשוב כל כך.
תינוק שנולד בזמנו בשל הרבה יותר ליניקה, וזה לרוב הולך הרבה יותר בקלות מתינוק שהקדים.
מערכת הנשימה בשלה יותר. פחות סיכוי לsids לא עלינו.
ועוד ועוד...
זה לא חודש מיותר! את לא סתם סוחבת! כל יום בחודש הזה - מתנה בשבילו לכל החיים, ולא צחוק, זה אמיתי לגמרי.
בין כמה ימים לשבוע+
מטמא- תשאלי את הרב
גם אשמח לשתף את סיפור הלידה שלי.
כבר משבוע 20 הייתי עם צירים מעצבנים וכואבים שברוך ה' לא הובילו לשום פתיחה.
לידה ראשונה היתה בשבוע 39 וכמה שקיויתי שגם השניה תהיה קצת מוקדמת זה לא קרה.
החלטנו שלעומת הלידה הקודמת, הפעם לא ניקח דולה (בעיקר משיקולים כלכליים).
שבוע 41, הולכים לעשות מוניטור ואולטרסאונד, הטכנאית לא מוכנה לחתו םעל הא''ס. אומרת שהערכת מישקל 4300 וישלחו אותי לזרוז, קוראת לטכנאית אחרת שגם לה יצאה בערכה 4300.
הרופא נותן לי ישר הפניה לזירוז. אני מנסה לברר מה יקרה אם לא אלך והוא מתחיל לאיים עם ניתוח, ולא יסכימו לילד אותך. רופא הזוי.
מחליטה שאני לא עושה זרוז, ננסה שמן קיק. מנסיון של גיסות זה מעייף ומתיש אז אני מחליטה להכנס לישון שעתיים ואז לשתות. מסבר שבעלי נלחץ וכשאני ישנה הוא מתקשר לדולה שלקחנו פעם שעברה והיא ישר מרגיעה אותו. אומרת לו שלא ניקח שמן קיק ושהיא תבוא הערב לטפל בי.
היא עשתה לי באותו ערב דיקור סיני, נתנה לי כדורים הומאופטיים ועוד כל מיני עיצות איך לזרז טיבעי.
באותו לילה היו לי צירים חזקים שהפסיקו בבוקר. אמרתי לבעלי שאני מרגישה שהגוף שלי עדיין לא מוכן ללדת ואני רוצה עוד זמן. הדולה באה למחרת שוב ואז שוב.
הצירים בלילות הולכים ומתחזקים אבל מפסיקים בבוקר.
בשבת הלכנו להורים כדי שאם יהיה משהו הם ישמרו על הגדול. בסעודת שישי תיכננתי בקולי קולות מה יקרה אם אלד, מי יסיע אותי ועוד. אבא שלי מבטל אותי- אחח את לא תלדי בשבת. אמרתי לו שדווקא אני פתאום מרגישה מוכנה ללדת.
באותו לילה שוב צירים חזקים והאמת שממש כואב. לפנות בוקר בשרותים ראיתי הפרשה דמית מאט והופלה, הצירים לא מפסיקים. לוקחים את הקטן להורים ובעלי בינתיים רץ להתפלל. אני עושה נשימות, מתזמנת צירים, כורעת ומתנענעת. מתקשרת לדולה ומדווחת והיא מנחה אותי מה לעשות. ככה בבית עד שבעלי חוזר מהתפילה, בינתיים הצירים הולכים ומתקרבים, נכנסת לאמבטיה וכהצירים בעורך דקה כל חמש דקות מחליטים לצאת. האמבולנס לקח אותנו (היה דווקא ממש כיף) ומגיעים לביהח. הדולה פוגשת אותנו אני בפתיחה של 4 עם צוואר ארוך וקשה (הערכת משקל ידנית של המיילדת -2.900)
בקיצור לא נכנסתי, מרצון, לחדר הלידה. הלכתי לעשות סיבובים, לשבת על הכדור, הדולה עושה מסאג'ים ודיקור, הצירים מתגברים וכואבים בטירוף. מחליטים להכנס לחדר לידה.
הפתיחה מתקדמת ממש לאט. אני מתיאשת, כואב לי נורא, נכנסת לאמבטיה, שעזר לי אבל הרגיש לי ממש קטן. תודה לאל שנתנו לי לעשות מוניטור על הכדור כי בפעם היחידה שניסיתי לשכב על המיטה נישמתי כמעט פרחה.
חשבו שהיתה לי ירידת מים (הסתבר מאוחר יותר שלא היה) ואני לא מבינה למה כלום לא מתקדם. הצלחתי עד כה להתמודד ממש טוב עם נשימות אבל פתאום הגיעו צירים שתקפו אותי והתחלתי לשאוג כמו משוגעת.
חייבת לציין שהדולה כל כך תמכה, פיזית, נפשית, ריגשית, לא יודעת איך בכלל רציתי לא לקחת אותה.
החלטתי שאני לוקחת אפידורל. הדקות שהייתי חייבת לשבת בשקט בלי לזוז כדי שיכניסו את המחט והחומר היו מענים וממש מפחידים. מדהים כמה תזוזה עשה לי טוב.
האפידורל היה מצוין. לא הרדים לי את הכאב לגמרי אבל הוריד לי את חוד הכאב שזה היה תכלס כל מה שייתי צריכה. בשלב זה פקעו לי את המים ואז הלידה התקדמה בצ'יקים (= תוך שעתיים מפתיחה של 7 לפתיחה מלאה, זה מהר בשבילי). אמרתי למילדת שאני עדיין לא רוצה ללחוץ אלא רוצה לחכות שהתינוקת תרד מעצמה. שכבתי על צד שמאל וכאן הגיע משהו מדהים. הרגשתי אותה עם כל ציר יורדת בתעלת הלידה ובנרתיק. כמו כדור שיורד לאט לאט. איזה מהנה זה היה. לחצתי לחיצה או שניים כדי להוציא את הראש וזהו J הסתיימה הלידה.
יצאה נסיכה בריאה ומהממת ששקלה 4200. לידה כואבת נורא אבל חוויתית. דולה מדהימה שברור שאקח שוב.
היינו בביות מלא והיה מושלם, ממליצה.
רוב תודות לבורא העולם שבירך אותנו בילדים בריאים ושליחים טובים.
רות כ1אם הבנים12 האמת נראלי הוא ברח אבל שאדע להבא.. פחדתי שיעלה על הבן הקטן שלנו... חחחח ואני מסויטת מזה במיוחד כשיש לי ילדה..
מאוד רוצה לעבור דירה ומרגישה לא בטוחה בבית שלי.
איזה גוקים יש לך?
רק אחד או קבוצה?
בהצלחה.תומכת בך מרחוק...
פחד מוות...
רק שאני גם לא מעיזה לעשות ריסוס כי אמא שלי כל הזמן מאיימת שזה נורא לא בריא...
כן , יש כאן עוד כאלו . חבל שלא מקליטים אותי כשאני רואה ג'וק . הייתי משמיעה את זה בווליום טבעי למחבלים בכלא .
אני נגעלת, מפחדת, נבהלת ומה שאת לא רוצה מ----מחרקים וג'וקים כן הקטנים האלו בעלי 4 רגלים ויותר ובמיוחד זה השחור עם המחושים בעעעעעעעעע
ולא הייתי הולכת לישון או שיותר נכון לא הייתי נותנת לבעלי ללכת לישון עם יש סיכוי שאחד כזה מסתובב לי בבית..... העניין עם בעלי שהוא קצת חומל עליהם מאשתו שחושבת שK300 זה מוות קל ליצורים המגעילים האלו שפלשו לביתי והוא ממש לא ממהר להרוג אותם ולא מבין מה אני מפחדת מיצור כזה קטן 
. נס שהוא לא חושב שצריך לדאוג להם לבית חם....
ומעיין האהבה- אממממאאאא זה סיוט חיייי לא רוצה לחשוב מה היייתי עושה באותו רגע ומה היו האוקטבות (רמז השכנים בטוח היו מתעוררים
)
אפילו להרוג אותם זה מגעיל מידי
אם היה אפשר הייתי מעדיף לעבור לבית אחר כשאני רואה ג'וק....
ולהרוג אותו. זה מתפקידך כגבר המשפחה.
גועל זה דמיון.
יעל מהדרוםהם שמו מלכודת דבק
ערב בעלי לא בבית אני בסוף הריון
היא קוראת לי דחוף
בואי תעזרי לי הוא נתפס
חשבתי שאני מתה
הכנסתי אותו עם המלכודת לשקית אטומה
וזרקתי לפח הרחוק ביותר
כאילו שיש לו סיכוי
איכס מאז אני לא משאירה דלת פתוחה שניה אני מיד צורחת לסגור
חסר לי שחלילה יכנס לי אחד כזה .....
תמיד אמאאחרונהאנחנו מרססים המון, וגרים בקומה גבוהה בבנין ולא בקרקע - כך שאין כ"כ ג'וקים
אבל יתושים וסוגים משונים אחרים שכן קיימים - בעלי ה'אמיץ' (לא שמתי ממש מרכאות, כי הוא מתעלה על עצמו ומתגבר
, ברור לו שאין אופציה אחרת) תופס בשיטה מעניינת - עם כוס חפ"מ הוא כולא את הג'וק, מחכה שהג'וק יטפס או יתעוף למרומי הכוס ומקפל אותה....
היום הצטרפה לסיירת הבת שלי הקטנה (בת 2.7) היא האמיצה שלנו ושל השכונה כולה, תופסת מקקים במחושים - ברררררר...
כמה כואב.תחיה דולהכתבת נפלא ובטוחה שהברה נשים למרבה הצער שותפות לתחושה שלך וביטאת את כאבן.
תודה ששיתפת
שבע"ה בקרוב תזכי גם את!
ובשעה טובה!תחיה דולהאחרונהמהחניכיים, צחצחת שיניים עכשיו?
זה יותר רגיש בהריון
הקטנצ'יק לפני השינה פשוט בוכה בוכה עד שנרדם
אני מחזיקה אותו עליי בעירסול והוא בוכה ככה עד שהוא נרדם
כואב לי מאוד שכל פעם הוא ממש בוכה עד ההירדמות...ממה זה יכול להיות?
וגם שאלה נוספת הוא מתחיל את הלילה ממש מאוחר
בערך ב 11-12 בלילה רק נרדם
איך אפשר להקדים את שעת השינה ולהרגיל אותו לישון מוקדם יותר?
שנית-
מן הסתם הוא בוכה מעייפות....יש לו מוצץ? אם לא- אולי כדאי לנסות, זה מאוד עוזר להרדמות רגועה יותר.
דבר נוסף- מנשא. אם ממש קשה לו להירדם במיטה- שימי אותו במנשא ותראי שתוך עשר דקות הוא ישן עמוק, ואז תעבירי אותו למיטה.
לגבי שעת ההשכבה- ממש אין צורך להשכיב אותו לישון כ"כ מאוחר. אפשר ב7-8 בערב לרחוץ אותו, להחליף טיטול, להניק הנקה טובה וארוכה בחדר חשוך, ולהשכיב לישון. גם אם יקום לינוק כמה פעמים בלילה- עדיין הוא ישן שנת לילה, ויחזור לישון (בע"ה) אחרי ההנקה.
מנסיון של ארבע ילדות במנשא...
בחצי השנה הראשונה הדרך שלהם להירדם יכולה להשתנות כל שבועיים בערך...
אז פעם בנדנוד בעריסה, פעם במנשא, פעם בהנקה, ופעם רק לשים במיטה ולצאת בשקט מהחדר.
תבדקי אם הבטן קשה...
