בס"ד
רופא משפחה לא יכול לעשות מעקב, אין לו את הידע והכלים (אולטראסאונד) על כל מה שהוא לא יודע הוא ישלח למיון או לרופא נשים...
זה לא כזה הרבה פעמים 6-9 פעמים בכל ההריון
אבל היה לרופאה הרבה הרבה ידע וניסיון בנושא. אז היה לי עם מי להתייעץ. אני חושבת שזה אפשרי בתנאי שרופא המשפחה מתמצא בעניינים האלו.
היתרון הוא הזמינות (טלפונית ובתורים) לעומת רופא נשים, וגם הרבה פחות זמן בתור.
היא שלחה אותי לבדיקות דם ואולטרא-סאונד שונות, וחזרתי אליה עם התוצאות. הרבה יותר נח וזריז מאשר לשרוף חצי יום במרכז לבריאות האישה.
ואם יש משהו מיוחד שאת מרגישה שאת מעוניינת להתיעץ דווקא עם רופא נשים, תמיד אפשר לקבוע תור לרופא כזה וללכת.
ככה היה לי. שבוע וחצי אחרי טבילה.
תשתדלי מאוד עם החומצה הפולית. אולי אפילו כדאי, לכמה ימים לפחות לקחת 800 מק"ג.
תראי איך זה משפיע.
ולא להיות במתח (עד כמה שאפשר 
). תחכי עד אחרי התאריך המשוער (עונות פרישה) של המחזור הבא ואז תבדקי.
מצד שני, יש גם אפשרות של מצב הפוך - של שיבושים הורמונליים שגורמים לכתמים, בלי קשר להריון. רמות נמוכות מדי של הורמונים שלא מספיקות כדי להחזיק את הרירית של הרחם. גם זה היה לי. וגם לזה חומצה פולית במינון מוגבר עוזרת מאוד.
בשורות טובות בעז"ה.
אולי תכנסה מידי פעם לפורום בישול ומתכונים בטח יש לכן עצות טובות גם לשם,
בקשתי מתכון מוצלח שיש מניסיון עם פירוט מלא איך להכין ,חיבת שיצליח ואין לי תגובות שם..
תודה!!!!!!!!!!!!
זה לא כל כך מדויק זה נכון ספיציפית אשה לאשה שזה לא אומר הגודל,
אני מניקה רק מצד שמאל ובינהם בפרוש יש הבדלים ברורים,
נניח בלילה היא ינקהה ואחרי 4 שעות התעוררה לשוב אז צד ימין שלי נשאר רגיל וצד שמאל גדל פי 2וגם מרגישים ,
לכן רשמתי לך שזה לא מדויק להגיד שגודל השד לא אומר על כמות החלב ,לטענתה צד אחד גדול יותר מצד שני ,וכשהילד מגיע לצד הקטן הוא בוכה [יש מצב שהוא מתעצבן שאין חלב שם]
[אצלי 2 הראשונים גם ינקו רק מצד שמאל והשלישית החלטתי להתחיל תמיד מצד ימין וזה לא עזר נגמר שם החלב..באיזו שלב היא היתה מנסה מתעצבנת דוחפת את עצמה ואחכ מוציאה ובוכה ..]
על אותו צד היא לא מתלוננת אבל אני בכל מקרה אבדוק.
כששאבתי בימים האחרונים לראשונה שמתי לב שבאמת יש הבדל בין שני הצדדים. אנסה לשאוב משם יותר בתקווה שזה יעזור כמה שיותר מהר...
עוד כינויגם ללדת, גם לארגן ברית ועוד לצאת למדוד שמלות? טירוף!!
משהו שעלה עלי עם הבטן, וקיוויתי שיראה טוב אחרי הלידה, ונראה לי שזה בסדר (מדדתי היום), אומנם זה לא מושלם ממש, אבל לצאת למדוד עכשיו אין מצב... לשאר - לא קניתי בכלל.
נראה לי שעדיף לקנות בחודש שישי, שביעי, ולא בסוף חודש תשיעי (כמו שאני קניתי) כי זה יותר קשה אז, לקבל מושג איך תראי אחרי הלידה.
אבל קניתי מטפחת יום לפני
לבשתי בגדי שבת רגילים שלי.מתואמתברית זו לא חתונה... לדעתי לפחות...
אבל הייתי בלי תפרים בכלל והייתה לי התאוששות מאוד מהירה אז היה לי ממש נחמד דווקא ללכת לקניות
בסוף נולדה בת
אני חושבת שאני מכורה לאינטרנט. ואני ממש לא מעוניינת להמשיך כך..
לפני שנתיים בערך היה לנו אינטרנט לצרכים מסוימים(כמובן עם רימון) אבל מצאתי את עצמי כמעט כל היום למשך כמעט שנה על המחשב.
בעלי לא היה כל כך מודע לרמה ולצערי סתם בזבזתי את הזמן על סדרות, סרטים פה ושם וכתבות טיפשיות.
לאחר זמן מה קיבלתי על עצמי להוציא את האינטרנט ובאמת ב"ה הייתה תק' טובה.
אני בעיקרון מגדירה את עצמי מאוד דוסית וממש נגד אינטרנט וטלוויזיה וכו' ולכן זה יוצר אצלי קונפליקט כזה גדול. אני ממש לא רוצה להמשיך בזה ויש לי גם דברים שאני צריכה לעשות אבל פשוט נגררת אחרי עוד כתבה ועוד סרטון...וכך עובר לו עוד יום!!!
עכשיו זה בעלי שהיה צריך להכניס את האינטרנט אבל יוצא שאני מבזבזת את כללל היום במכשיר הארור הזה במקום לנצל לתועלת.
למישהו יש רעיון איך לצאת מזהה?? מיואשת.
כל פעם מבטיחה לעצמי ומבקשת מהקב"ה שיעזור לי אך שוב נגררתת...
כזאת בווינדואוס
גם אני מתמודדת עם זה ברמה מסוימת..
אכן התמודדות לא קלה.. מבינה אותך ממש!!
כמה דברים שעוזרים לי-
* להעסיק את עצמי כמה שיותר בדברים משמעותיים1 האינטרנט מהווה מפלט כשמשעמם וכד'.. אם אני עסוקה בדברים טובים אז אני בכלל לא מרגישה את הצורך בו. לדוגמא- ללמוד דברים שמעניינים אותך, ללמוד קודש, לקרוא ספרים (להשקיע להשאיל מהספרייה בשביל זה), לנגן, לעשות יצירות (לקנות חומרים אם צריך), לסרוג, לקשט את הבית, לבשל אוכל שווה, קיצר- כל דבר שמעניין אותך ושיתן לך שמחה וסיפוק, אבל באמת להשקיע בעצמך. לא סתם.. ככה שזה יתן לך משמעות ולא תזדקקי לסיפוק המדומה שהשיטוט באינטרנט נותן לך.
* לשים אינטרנט עם הגנה (סינון) גבוהה. אינטרנט רימון לדוגמא, יש בו אפשרות לבחור את רמת הסינון, אז לבחור את הרמה הכי גבוהה שתמנע ממך אפשרות להסתכל בכל מיני שטויות.
לגבי הסיסמא- פיתרון שיגרום גם לך וגם לבעלך להיות באמת מוגנים זה שכל אחד ידע חצי סיסמא, כך שאם יהיה צורך לפתוח את ההגנה למשהו מוצדק- תהיו חייבים שניכם לדעת מזה כי כל אחד ידע חצי מהסיסמא.
* זו מלחמה קשה, אבל ה' כ"כ אוהב אותך וכל כך שמח בך בכל התגברות הכי קטנה שלך!! תדברי איתו, תספרי לו כמה את לא רוצה את זה ותבקשי שיעזור לך ויתן לך כוחות.. ובעז"ה הוא יתן...
בהצלחה רבה!!
שכוייע'ח על הרצון!
סומכות עלייך!
ולהוסיף על מה שנכתב פה, נקודה שעשויה להיות מאוד חשובה - כתבת "כל פעם מבטיחה לעצמי ומבקשת מהקב"ה שיעזור לי אך שוב..." ורציתי לכתוב שהדרך הטובה ביותר לנצח את היצר הרע - בכל דבר - זה פשוט להסיח ממנו את הדעת.
מה הכוונה - דווקא לא להבטיח לעצמך, לא להחליט החלטות גדולות, אפילו לא להתייסר מאוד ולא התפלל על זה מאוד.
כי ברגע ש"עושים רעש" על זה, היצר הרע מתעורר ביתר תוקף.
מה כן? להתפלל על זה תפילה קצרה פעם בזמן מה, ולהשתדל. מילת המפתח היא להשתדל.
ואחר כך לשמוח על כל הצלחה קטנה - גם כן - לא להתלהב יותר מדי .
לא להיכנס לאמוציות, חיוביות או שליליות, יותר מדי בגלל הענין.
זה חוסך הרבה עליות ומורדות ומקהה את העוקץ - זה כבר לא מאבק גדול. פשוט משהו שצריך להשתדל בו.
לרשימה שחורה
לי בשבע היה ברשימה השחורה תקופה ארוכה בדיוק מאותה סיבה
אם עובדים דרך חשבון משתמש המחשב יבול לכבות בשעה קבועה שמתכנתים מראש. כלומר-פועל רק בשעות בסןימות שקבעתם. בהצלחה נהדרת!
אני מציעה (אם מתאים לאופייך כמובן) להעסיק את עצמך במצוות שיש בהן תרומה לחברה
כמו:
1) מידי יום לקרוא בכוונה ולאט את כל פרקי התהילים של אותו יום בשבוע להחשת הגאולה, לרפואת חולים וכו' וכו' לא חסר.
2) אם את אוהבת את המטבח - לאפות עוגיות שדורשות זמן הכנה (ולהרוויח על הדרך "הפרשת חלה") לחלק לחיילים , לבני הבית וסתם לאנשים שאת אוהבת.
3) לקבוע לעצמך שאת מאזינה באופן קבוע ומידי יום לשיעור תורה באחת מתחנות הרדיו המתאימות
ועוד כהנה וכהנה רעיונות שבטח מוחך יטיב להעלות מתוך הכרה שלך את אישיותך.
ומאוד חשוב:
כן להשאיר זמן של שעה מקסימום שעתיים ביום לגלישה כדי לא לדכא את היצר טוטאלית ואז להביא לתוצאה של "הפוך על הפוך".
ממש אין בעיה.
אבל תתקשרי ותשאלי.
היי חדשה פה
הוסת אמורה להגיע ביום שישי, לא התאפקתי ועשיתי כמה בדיקות ביתיות שיצאו חיוביות.
מתי אפשר לעשות בדיקת דם לגילוי הריון?
תודה!!
אמא_מאושרתעשיתי פעם את הילדים גם טבח-קונדיטור וקאפקייק - ושלחתי קאפקייקס - ג"כ היה מתוק
אפשר דייג ודג זהב - יש הדרכות ברשת להכנת תחפושת דג, ודייג זו לא בעיה - מגפיים, כובע קש, דלי קטן עם דגים מפלסטיק, חכה
ההורים שלי מאד לחצו אותי לבא לשבת,[..[היתה סיבה שהם מאד רצו שניהיה ]
[אנחנו מתארחים די הרבה אצלם שבתות נח לנו לפעמים... היות והמקוה יצא בערב שבת ההיתי צריכה לסרב ,
אמרתי שבעלי צריך להיות השבת בישיבה שזה ליד ביתנו ,[היה צריך אבל היה ניתן לוותר...וזו לא היתה סיבה מספיק מוצדקת] לכן עדין הרגישו צורך לשכנע אולי יש אפשרות לוותר מלהיות בישיבה ..
גם מה שתמיד הם נענים לנו שאנחנו מבקשים לבא אז היתה תחושה שפעם אחת הם מבקשים אז...
כשהלחצים גברו אז אמרתי לאמא שלי שנניח שהוא יוותר יש לי גם מקווה אז היא מיד הבינה..
מתסכל אותי מאד מאד מאד מאד למה ההיתי צריכה לשתף את אמא שלי ,
ספרתי את זה לחברה אז היא אומרת ההית צריכה לעמוד בעמדתך שהוא חיב להיות בישיבה אפילו שהם חושבים שניתן לוותר..
אבל זה היה לי קשה...אבל עכשיו גם קשה לי ששתפתי [אפילו לא מבינה את עצמי למה כלכך קשה לי ששתפתי]
האם אני צודקת בתסכול שלי?
האם אם זה יקרה שוב עדיף לשקר בתירוץ עסיסי [אני בנאדם שלא סובל , וקשה לי להוציא שקר..]
מוסיפה: כשתהיי רחוקה רגשית מהארוע, כשיעבור זמן מה, תחשבי עם עצמך איפה ומהי בדיוק הנקודה שבה נלחצת וחשפת את המידע הרגיש והזוגי הזה ששייך לשניכם בלבד.
אולי זה יעזור לך להשלים עם עצמך ולהבין שלא יכולת לפעול אחרת.
או לחילופין, תסיקי מזה איך ללפעול אחרת, צעד אחרי צעד, בפעם הבאה.
בכל אופן, אל תרגישי רע עם עצמך. העיקר ללמוד מזה מה נכון לך.
בפרט שאת אדם כן וישר.
- זה רגש.
וכמו לכל רגש, אין לו הגיון.
וזה בסדר, כי זה טבעו של הרגש - להיות חסר הגיון.
לכן גם אין טעם לשאול אחרים, כי הרי זהו רגש שלך אישי. הוא נובע מסיבות שלך, אולי מאופי הקשר שלך עם אמא שלך, אולי עוד משהו - מי יכול להחליט עבורך מה יגרום לך לתסכול ומה לא?
פשוט עשי מה שטוב לך, את לא צריכה להצטדק ולא צריכה להסביר את עצמך. אם מסיבה כלשהי את מרגישה שלא נוח להגיד לך לאמא שלך שיש לך מקווה הערב - לא משנה עד כמה זה חסר היגיון, אל תגידי.
אם את לא שלמה עם זה - תחשבי, למה. אולי משהו דורש תיקון.
אבל לשאול אנשים זרים במקרה כזה - חסר תועלת. כל אחת תענה לך מה שטוב בעיניה. למה את חושבת שזה אמור להתאים לך?..
את מתוסכלת כי זה דבר פרטי ולא רצית כ"כ לשתף בזה מההתחלה.
אבל עדיין לדעתי נהגת בסדר. וככה העניין נפתר בלי העלבויות מיותרות.
ואני חושבת שבפעם הבאה, אם תהיה כזאת, אמא שלך תזכור את המקרה הזה ותבין שלא כל דבר את חייבת לפרט לה.
אני בטוחה שאחרי שאמרת היא הבינה שהיא הגזימה טיפה עם הלחץ.
ומובן למה את מרגישה ככה.
אני בקשר גרוע עםאמא שלי- ולא הייתי מספרת לה.
לדעתי זו גם שאלה הלכתית- לדעתי זה לא משנה מי זה אף אחד לא צריך לדעת שזה ליל טבילה. (כמובן חוץ מהבלנית)
אני חושבת שהבת שלי תגיד אמא אני צריכה לטבול הערב- וכל הלילה אחשוב על זה.
פעם אמא שלי הייתה מתקשרת כל ערב, ואז יום אחד מרתי לה אולי די. אולי אניצריכה להתכונן למקווה (זה לא היה מקווה) ומאז הפסיקה.
אבל את מדהימה. איזה כיבוד הורים ישר כוח!
*ולדעתי תשאלי רב אם מותר להגיד פעם הבאה.
אבל את באמת אחלה
גם אם לא נוח *לבעלך*, אין צורך לפרט להורים.
עדיף להגיד שלא נוח *לנו*.
מאד עודד אותי שהבנתן אותי ,[בעלי מתוק ,אבל הוא ממש לא הבין מה הבעיה שספרתי..]
ותודה על העצות !,
חשבתי עם עצמי הסיבה שראיתי כמה חשוב לאמא שלי שנגיע ,לא רציתי לצער אותה והחלטתי להגיד לה שתראה שאני לא סתם מסרבת,
אבל אחרי מחשבה והתאפסות אמרתי לעצמי זה עשה לך כל כך לא טוב שספרת , אז להבא יש לי תחיים הפרטיים גם שלי ואני אסביר לאמא שלי בצורה יפה ומכבדת שאני מאד מבינה את הרצון ומבינה בחשיבותו אבל השבת אנחנו חיביים להיות בבית אני ישתדל לפצות בהזדמנות אחרת ..
בקול נמוך ובגמגום קל ולא מתנשא [בין אדם לחברו,כיבוד הורים לא רוצה סתם לגרום צער..]או העלבות מיותרות] שתבין שלא נעים לי לספר למה ,ובודאי שהיא תוכל לחשוב למה לא אבל עדין זה לא יהיה בצורה נחרצת שאני אמרתי ...
היי מאמי,
לצערי אני, פעמיים.
בפעם הראשונה, אחרי שבשבוע 6 ראו דופק. בשבוע 8 כשהתחילו דימומים עברתי הפלה טבעית.
בפעם השנייה הלכתי לרופאת נשים שלי רק בשבוע 8 ולא היה דופק. ביקשה שאם לא יהיה דימום עד 10 ימים, שאעשה שוב בדיקת אולטרסאונד. יומיים אחרי שהייתי אצלה התחילו לי דימומים מאסיביים ואז כבר הלכתי למיון.
סליחה אם אני מבאסת!
בע"ה שנצא בידיים מלאות במהרה!!!
אם יש עוד שאלות אני פה
